אני לא חושב שאני מושפע

אני שונה מאוד מהסביבה שאני נמצא בה, מנסה אמנם לקחת את הטוב אבל בגדול אני עוף מוזר שלא דומה לכלום

אני מעביר דברי תורה מדי־פעם מקווה שזה משפיע על מישהו

אלא תושפע בצורה אחרת, אדרבה אולי זה מחזק את התחושה שלך כייחודי. זאת השפעה חברתית.

או מנסה להתבדל מסביבתי

עצם זה שבנית לעצמך דימוי עצמי של "עוף מוזר" זאת השפעה חברתית. אם כולם היו כמוך, זה לא היה חלק מהדימוי החברתי שלך.

ואני מאמין שכולם מושפעים מהחברה, מי יותר מי פחות כמו שנראה מהרמב"ם (הלכות דעות, פרק ו' הלכה ב') - 

"...ואם היו כל המדינות שהוא יודען ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה, כמו זמננו זה, או שאינו יכול לילך למדינה שמנהגותיה טובים, מפני הגייסות או מפני החולי--יישב לבדו יחידי, כעניין שנאמר "יישב בדד ויידום" (איכה ג,כח).  ואם היו רעים וחטאים, שאין מניחין אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עימהן ונוהג במנהגן הרע--ייצא למערות ולחווחים ולמדברות ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים, כעניין שנאמר "מי ייתנני במדבר . . ." (ירמיהו ט,א)."

אני פשוט אומר שאני שונה מהסביבה שלי ולא דומה לה

זה לא שאני מנסה להיות שונה "i'm not like other girls"

עצם זה שאתה מציין את זה כעובדה שאתה עוף מוזר סימן שזה גורם לך לתחושה כלשהי, אפילו קלה.

תחושה זו היא תוצר של השפעה חברתית

זאת תחושה זניחה שלא מהווה חלק מהותי או מעניין בזהות שלי. אני לא חושב על זה כל היום. אולי עוברת לי המחשבה הזאת בראש, כמו שאם הייתי נוסע לרואנדה, הייתי מרגיש שונה מהמקומיים במראה ובשפה. זה אומר שאני מושפע מהם חברתית?אוקיי, אולי, תלוי איך אתה רוצה להגדיר את זה... אבל כאמור, גם אם "טכנית" אני מושפע (ברמה ככל־הנראה קרובה לזניחה), זה לא כזה מעניין אותי.

מה שרציתי לומר זה שבניגוד לאנשים שמתמזגים עם הסביבה שלהם ושואבים ממנה, אני לא, אני נשאר בשונותי, אבל זה לא מתוך ניסיון להיות שונה ומתבדל, אלא פשוט כי אני נשאר אני בלי תלות בסביבה.

זה גם היה זניח בעיניך?

לסביבה כזאת, אבל איני יודע כמה המחשבות האלה היו מעסיקות אותי, יותר מעניינות אותי שאלות אחרות כמו האם יש מים בדוד בשביל אמבטיה משובחת או יתרונות בריאותיים של תבלינים

ולכן אתה לא רואה צורך להגיב עליהם.

למרות שפה ממה שזכור לי לא מדברים על להדליק את הדוד או פרקטיקה מעשית לחיים בריאים יותר.

ולהניח שאני חי בהכחשה טוטלית של מאוויי נפשי הפנימיים או משהו.

אני פשוט מוצא משהו מרגיע בלענות על שאלות. זה עוזר לי לראש שלי להשתחרר או משהו כזה.

זאת השפעה חברתית, וולקם טו דה קלאב

ממשק עם החברה עשוי להרגיע

לא טענתי שאני חי בחלל

אני מתאר לעצמי שהשאלה המקורית דיברה על השפעות מעבר להשפעות הטריוויאליות של חיים בכדור הארץ

ישנם השפעות טריוואליות שמעצבות את חיינו, נרצה או לא נרצה.

אותם השפעות בסוף בדרך עקיפה גם מכתיבות לנו את הרגשות ואת המחשבות במידה מה.

השאלה היא עד כמה.

להיות מוצג כמנותק זה להציג צג שווא.

במיוחד אם אתה מכוון לזה

תלוי בסביבה שאני מגיעה אליה. לוקח לי זמן לבחון טיפה מה יחסי הכוחות ואיפה אני ממוקם באותה חברה. אז אני בהחלט מתחיל יותר כמושפע ואם מסתייע אז גם משפיע במידת מה

לשמחתי אני בוחר ממי להיות מושפע

יכול להסביר מה זה אומר ולמה זה ככה?

ולפחות אתה מודע

ככה?

אבל אצל הרבה כן.

מוזמן לבקר ב פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7 

(אגב נראלי שמעולם לא כתבתי שם)

כמובן שאני גם מושפעת... אבל זה רק הגיוני שמי שמשפיע, יושפע מסביבתו.

איך אני יודעת?

- כמות האנשים שיוצרים איתי קשר לייעוץ במגוון תחומים והסיפורי הצלחה שלהם בעקבות העצות שיושמו...

לעומת כמות העצות שנותנים לי (פחותה בהרבה) וההזנה לרוב היא מהפנים לחוץ ולא מהחוץ לפנים

באיזה תחום?

בגדול אני גם מורה, גם מאמנת עיסקית, גם מלווה א.נשים בהליכי גירושין, משדכת למטפלים/מטפלות ריגשיים, מלווה אנשים בעלי תזונות מיוחדות...

יש לי יותר מידי כובעים

זה לא השפעה זה הר געש גלקטי ..!

לא להאמין שיש אנשים שגם מסכימים לחיות איתי עם כל זה... חחחח

בעיקר לבית, פנים וחוץ וכולי?

אני עצמאית ומנהלת לו"ז. לכל תחום יש את המשבצת שלו. לפעמים יוצא לי לעשות דברים במקביל או נגזרות של עיסוקים אחרים.

למשל, מגיעים אליי לאימון עסקי ואז אני מגלה שיש גירושין על הפרק- אז זה נכנס פנימה לתהליך.

ויש לנו 24 שעות ביממה

אני רואה איך מאז שהתחתנתי בעלי השפיע עליי מלא

ולהיפך הוא הושפע ממני המון

השאלה יותר מול החברה

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.

לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

באמת תופעה ייחודית

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה