טובות ומפורטות.רק נקודה קטנה רשמת שאת נותנת לו עצמאות להחליט.לדעתי זה יכול לגרום לדברים שאת תיארת וטנטרומים.לפעמים צריך להחליט בשבילם ולא לשאול אותם הכול "רוצה ככה או ככה"....אני שמתי לב שזה ככה אצלי.אני עדין נופלת בזה ואני לא אומרת לא לתת להם לבחור לפעמים אבל כשזה יותר מידי זה כבר עושה את הפעולה ההפוכה לדעתי והם עצבניים ולא רגועים.

יש פעמים שלא מביאה לו להחליט,

במה שיכולה אני כן זורמת (לבחור בבוקר מה ללבוש, לבחור איזה משחק הוא רוצה. איזה סיפור רוצה לפני שינה, איזה ממרח רוצה בלחם, איזה פרי או ירק וכו')

זה בערך מה שעולה לי,

אני לא מביאה אפשרות בחירה בדברים נוספים

אבל פחות באופן כללי.

נגיד לא "איזה משחק אתה רוצה לשחק?" אלא "רוצה לשחק x או y?"

ככה גם הוא מרגיש בחירה אבל גם לא נאבד. בינינו, יש גם מבוגרים שעודף בחירה מבלבל אותם.

נגיד בגדים, אני מוציאה קבוע לילדים עד גיל 6 נגיד, (אח''כ לרוב מוציאים לעצמם) וכל עוד אין התנגדות אני לא שואלת מה בא לך ללבוש. לפעמים יש תקופות שילד מסויים רוצה כל הזמן בגד ספציפי אז משתדלת לזרום איתו ולכבס מהר. אבל ממש לא כל יום שואלת מה ללבוש. 

אותו דבר בלחם, כל עוד אין התנגדות מסוימת ואני יודעת שהוא אוהב איקס וואי וזד, אני פשוט שמה לו בלחם. מידי פעם שואלת - זה או זה. אבל בגדול השאלה הזאת עם הקטנים פותחת פתח לעניינים... 

אני יודעת שבדור הזה הרבה מדברים על לאפשר בחירה וזה מצוין, אבל זה הרבה פעמים מביא בלבולים! 

וואו קשוח לי 

כל-כך הרבה אני שומעת על לאפשר בחירה.. עכשיו מדובר בשינוי 

למרות שכיום אני לא מציעה אינספור אפשרויות של ממרחים לצורך הדוגמה - אלא פשוט מתעניינת בקטע של מה אתה מעדיף היום?

איזה חולצה מבין שתיים אתה רוצה?

זה לא שפותחת את הארון ואומרת לו לבחור מבין 10 אופציות 

בקטע כזה..

מבינה שגם זה יותר מידי 

טוב, ננסה ליצור שינוי 

תודה על המענה 

שילד צריך את ההובלה של ההורים. עם נותנים לילד תחושה שהוא מוביל ומחליט על מה שקורה, זה מאיים עליו.

הכלי של לתת לו בחירה הוא חשוב בעיקר כדי להקטין התנגדויות, אבל זה צריך גם להיות מתוך תודעה של הובלה (למשל - צריך עכשיו ללכת למקלחת והילד לא זורם, אז אני אתן לו לבחור איך להגיע - בקפיצות או בריצה, כשהתודעה שלי היא 'אני מובילה, עכשיו הולכים למקלחת ואין פה שאלה על זה. אבל אתה יכול לבחור את הדרך שתהיה לך יותר נעימה').

כלי של בחירה הוא חשוב, אבל צריך לזהות מתי זה באמת עוזר לילד, ומתי אנחנו כבר מטילים עליו יותר מידי 'אחריות' וזה כבר מאיים עליו.

אני יגיד מה עושים עכשו, אם אני יכולה אני יתן בחירה איך, זה בגדול

חושבים טוב של יהודית כץ.

יש לה המווון פרקים במגוון גדול מאוד של נושאים. גם על הנושאים שהזכרת.

אבל לדעתי היא בעיקר מפרסמת את הקורסים שלה על זה 🤭 

אבל הייתי מתחילה בלרשום מה כן יש ומה את מרגישה שחסר

לפעמים צריך מוטיבציה כמו פודקאסט כדי להתעורר לזה, אבל עבודה עצמית פנימית היא דבר שאין לה תחליף

מהמם.. חולה עליו

זה יענה לך על 2 ו3

בדיוק כתבתי למעלה את מה שלמדתי מרותי דריאל בנושא של נתינת בחירה לילדים... (לא זוכרת אם שמעתי את זה בפודקאסט או בקורס שלה שעשיתי, אבל מניחה שהיא כן מתייחסת לזה גם בפודקאסט).

זה כללי כזה, על גישה טובה לחיים.

מאוד אוהבת. בטוחה שתמצאי מענה גם לתודעת שפע שאת מחפשת.

מנהלת שלא מספיק חכמה לשמר את המורים שלה עד סוף שנה- את לא חייבת לה כלום

יש חוק

ועם הודעה מוקדמת- את יכולה להתפטר

אם זה חכם? לא יודעת להגיד

בטוח שלא אם אין לך אלטרנטיבה ביד

לגבי הכיתה הבעיתית

מה את מצפה שיעשו? יש מורות שכן מצליחות להחזיק את הכיתה הזאת?

בכנות?

בהינתן זה שהכיתה הזאת היא עובדה קיימת

אני מבינה את המנהלת שמחפשת מורה שכן מצליחה להתמודד איתן

וכן מורה שיש לה כימיה עם המחנכת

זה לא סותר את העובדה שכנראה ישדם תהליך עומק שצריך לעבור

ובשבילך הייתי מנסה לתפוס מורה שכן מצליחה ולשאוב ממנה טיפים

והיא מתחמקת ממני..

ובאמת שניסיתי להבין אם הכל בסדר, אם יש מה לשפר,

שהרגשתי שמשהו השתנה..

ופתאום הפצצה הזאת..

תמיד ב3 שנים הראשונות אין קהיעות ומודיעים באופן רשמי שאין שעות.

מעבר לזה- ממש לא יפה שלה!

אבל עכשיו יש לך עבודה פנימית מול עצמך ומול הקב"ה.

תדמייני כמה הוא מחמיא לך, מפרגן לך, רואה את השקעתך

בד"כ מנהלים עדיין לא יודעים מה יהיו השיבוצים בשנה הבאה, והיא צודקת שיש לה מחוייבות (חוקית וטכנית) למורות עם הקביעות,

לי נשמע שהיא רצתה להכין את הקרקע שלא תצפי. אולי הבינה מהשאלה שלך שלשם את חותרת, אז היא מיהרה לומר שאין לה מחויבות אליך.

לדעתי בשלב הנוכחי של השנה היא אפילו לא שאלה את המורים הקבועים מה הם מתכננים לשנה הבאה. רק אחרי שהיא תתחיל שיבוצים היא תראה אם נשארו לה תקנים פנויים בשבילך. הרבה פעמים מורים מבוגרים רוצים להוריד קצת שעות, ואז השעות האלו מתפנות למורים חדשים.

אפשר לסיים שיחה בטוב..

יש אנשים שפחות יש להם את זה ביחסי אנוש ובפרגון.

יכול גם להיות שהיא נלחצה מהשאלה ומהכיוון שאליו השיחה זרמה.

זה לא אומר שלא יהיו שעות להביא לך, אבל לא הייתי נשארת במקום שזה היחס של המנהלת

(למרות שאני כן נשארתי במקום כזה, אבל ירדתי מחינוך וידעתי שברגע שעוברת להיות מקצועית אני לא מעניינת את המנהל הכללי אלא רק את מנהלות החטיבה והתיכון אז זה היה לי בסדר)

ואם כן הייתי באה לה בטוב היא היתה מוצאת את הדרך להשאיר אותי

ןהיא מצפה שתסתדרי עם ט' י'.

ואז מה?

בעולם העבודה יש אנשים שלא תבואי להם בטוב, והם לא כ''כ יטרחו להסתיר את זה.

בד''כ אומר על מידות לא מתוקנות שלהם. ולא על משהו שאת עשית.

אפשר לעזוב או לזכור שהיא חלק אחד מ פאזל ויש דברים/ אנשים אחרים טובים

אולי הדרך שזה נאמר לא הייתה נעימה אבל נשמע שתפסת אותה לא מוכנה באיזה שיחת מסדרון.

בהצלחה עכשיו ובהמשך

ממש עצוב שזו החוויה של מורה חדשה

אחר כך מתפלאים שאין מורים

ממליצה לך לחפש מקום אחר שבו באמת זקוקים למורים ובאים לקראתם כדי לשמר אותם. אני עברתי לעבוד בפריפריה וההבדל ביחס הוא שמים וארץ

חיבוקים

אם את מלמדת בבית ספר דתי ובאזור שיש בו יחסית הרבה מורים (למרות שגם במקומות כאלו כבר מתחיל להיות חוסר..) אז כן יכול להיות שאין מספיק שעות באמת לשנה הבאה. כמו שכתבו לך היא מחויבת קודם למורות הותיקות והיא לא תרצה להתחייב עד שהיא באמת ממלאת את מכסת השעות שלהן .. זה נשמע שזה מבאס אותך וזה הגיוני מאוד כי כבר נכנסת למקום וזה מבאס להתחיל מחדש

אבל אני הייתי ממליצה לך ללכת למקום שמעריך ולא נותן לך הרגשה שעושים לך טובה .. אני מצאתי את זה בבית ספר לא דתי אחרי חוויות שליליות בבתי ספר לא דתיים ואני מרוצה. 

לא נשמע לי קריטי דחוף להיום, אפשר גם עוד כמה ימים.

אני כמובן לא גורם רפואי.

ובהנקה בהחלט יכולים להיות שיבושים וחוסר איזון הורמונאלי

סיפור חיי..... אמנם אצלי זה קורה בסיום ההנקה אבל זה מאותה סיבה

לכן כדאי ממש להבדק.

הא, ועוד משהו,

אם את ללא מניעה- בדקת הריון??? יש הריונות שמתחילים בדימום ממש כמו של מחזור

סאונד, אולי ישלח לבדיקות דם, 

חיבוק

איזה קשוח זה להיות כ"כ הרבה זמן אסורים בלי שהסוף נראה באופק

בשורות טובות

שוטפת, שמה במים חומר כביסה, מרכך ומלבין, מערבבת ומשפשפת (סוג של לשה חח) את הציציות, משרה לכמה זמן ואז לשה אותן שוב, שוטפת ותולה.

וקושרת את הגרב

טובלת כל קצה של פתיל בדבק מגע לפני השימוש הראשון.

זה שומר לתקופה דיי ארוכה 

לק"י

את הפתילות.

אולי "ביו"?

שקית רשת איכותית ועבה

לגלגל כל ציצית לגליל שהחוטים מוגנים בפנים ולהכניס לשקית

למדתי כאן בפורום,

בתוך שקית רשת עבה כזו,

מקפלת כל ציצית כך שכל הפתילות יחד, ומגלגלת לגליל כזה כשהפתילות בפנים, ומניחה מסודר אחת ליד השניה בתוך השקית רשת. מכבסת על תכנית של צמר, וכשתולה גם מיישרת את הפתילות כי לבן שלי זה חשוב

בתוכנית רגילה של 40 מעלות

זה יוצא טוב

הרבה שנים הרבה ציציות 

ברגע שהפסקתי מייבש אז הן התחילו להחזיק יותר

את עם מייבש?

ואני מכבסת בין 20-40 מעלות

פעם בחודש בערך יוצאת לי ציצית מהמחזור הכללי (3 ילדים(

וסוגרת עם גומייה.

אמא שלי עושה את זה כבר שנים והציציות מחזיקות לה מעולה.

בעלי שם גם לק על הפתילות, אז זה נשמר עוד יותר.

(מסייגת שלפעמים פתיל תכלת טיפה נפתח בלמעלה דווקא)

או שיש כאן גם עניין רגשי/התנהגותי שלה? היא השתנתה ב180 מעלות מאז שנה שעברה?

את מתארת כאן התנהגות די קיצונית… נשמע שכדאי להתחיל מהדרכת הורים או טיפול רגשי לילדה.

(אם את בטוחה שזה מהחברות אז כדאי להעביר אותה מסגרת ואפילו לעבור דירה כי חינוך זה במקום הראשון, אבל יש לי תחושה שיש כאן משהו עמוק יותר)

קרה לי גם שהבן שלי חזר ם מילים אבל הוא אמר אותן ממש בחוסר מודעות.

אין לו מושג שזה קללות

מצד שני אחרי שהזדעזעתי זה לא חזר על עצמו..

נשמע שהמורה גם חושבת שזה השפעת החברה השלילית- האמת שלי זה מרגיש קיצוני והייתי עושה כל מאמץ להפריד אותה

זה אל רק קללות זה גם התנהגות ממש לא לענין

היא פשוט לא מבינה את המשמעות של המילים

וזה לא כל כך משנה את זה שהיא מתנהגת בצורה בלתי מקובלת בעליל ....

מסכימה שהיא נשמעת במצוקה. יכול להיות שהיא פשוט במצוקה מאותה חבורה שנצמדת אליה, שהן גדולות עליה וחזקות ממנה והיא צריכה אבא ואמא שישימו לזה סטופ. יכול להיות גם דברים אחרים.

כל ילד בשלב כלשהו נחשף ברחוב או בחברה למילים גסות או לקללות שברור לו שלעולם הוא לא יגיד בבית.

היא בוחרת לעבור את הגבול, זה לא קשור למה שלומדת בחוץ.

נשמעת במצוקה

אלימות וקללות זה לא התנהגות שגרתית של ילדים ובטח לא בגיל 6 ולא משנה מי החברים שלה

היא לא .. הילדות אוהבות אותה

והיא אותם מזמינים אותה אליהם ובאים אלינו

גם בנים וגם בנות

פשוט החבורה הזאת נצמדה אליה ממש

גם המורה אומרת שהיא מוקפת בכל החברים

והיא מקבלת שלל טלפונים על אותן בנות הילד וההתנהגות שלהן 

לא מתפרצת בזעם וקללות רק בגלל שהיא למדה מהחברות שלה

אם בכיתה ההתנהגות שלה תקינה

אתם צריכים להבין מה מכניס אותה למצוקה בבית

כי הילדה אותה ילדה

ואם ההתנהגות שונה הבעיה בבית ולא רק בילדה

להגיד למורה יאללה יאללה

את לא מחליטה וכו

אבל היא יודעת מי הבנות שמדרדרות את כולן

היא מכירה את אותן בנות עוד מהגן.. עוד מגיל קטן הגיעו התלונות ולא רק ממני

אני פשוט מכירה אותן רק מתחילת השנה 

מה המורה מגיבה כשהילדה מדברת ככה

כי אם אפשר לדבר ככה חופשי למורה

לא פלא שהיא רוצה לנהל אתכם גם בבית

אין כאב יותר גדול מצער גידול בנים ובנות....

אני רק אומרת, שזה שהיא התחברה לבנות בעיתיות זו לא סיבה להתפרצות זעם וקללות ועצבים וחוצפה. יש פה משהו הרבה יותר עמוק. לא יודעת להגיד מה, השאלה איך הוא היתה לפני ההתחברות הזאת? יכול להיות שעובר עליה משהו שהיא מסתירה? 4 חודשים האחרונים, מישהו אולי חלילה פוגע בה? בסוף ילדות בנות 6 זה עדיין ילדות קטנות. אני מאוד מאוד מאוד מבינה אותך על העונשים, אבל באמת חושבת שזה לא מה שיעזור לה. צריך לראות על מה זה יושב.

ולא שופטת אותך לרגע, זה הדבר הכי מחרפן שיש. חיבוק גדול.

ממליצה על הדרכת הורים טובה . 

לא התמודדתי עם משהו כזה. אני כן יודעת שיש "כלל" של עונש שמגיע כתוצאה ישירה של המעשה.

למשל: הילד לא התארגן בזמן ללימודים בבוקר? אז הוא לא יספיק לקבל את הממתק שמחלקים תמיד בבוקר

או: הילד מדבר לא יפה אל הוריו? אז הם לא יקשיבו למה שיש לו לומר עכשיו.

ועוד "כלל" - לא נותנים עונש שפוגע בציפור נפשו של הילד, במשהו שמהותי לו מאוד ויכול לשבור אותו לגמרי.

כי המטרה היא לא "ללמד את הלקח" אלא לחנך.

לא יכולה להבטיח שאנחנו תמיד עומדים בכללים האלה... זה ממש קשה.

בכל אופן, נשמע שהעונשים שנתתם לה לא קשורים למה שעשתה, והעונש של לא ללכת למסיבה הוא מדי פוגע ושובר את הנפש.

אבל באמת נשמע שיש פה בעיה עמוקה שדורשת פתרון מהשורש... מתוך נקודת הנחה שהיא ילדה קטנה, ולא אשמה בכך שאימצה את סגנון השיח הזה...

נראה לי שבאמת כדאי ללכת להדרכת הורים.

שכיתה העברתי

הן כבר בכיתות מקבילות

למרות שזה מרגיש לי מאוחר מידי

כי היא כבר למדה מהן

אני יודעת שיש לא מעט תלונות של הורים ספציפית על החברות בנות הזאת .. ז"א שאני לא היחידה שמעלה כזאת נקודה אבל אני לא יודעת אם עוד ילדות מתנהגות ככה בבית שלהן.

לגבי קרה לה משהו?

בבית הספר היא אהובה

כל הכיתה אוהבת אותה בנים ובנות כאחד וכולם רוצים בחברתה. ילדתי באפריל

לא ניראה שזה בגלל זה היא מאוד אוהבת את הקטנה

השינוי המשמעותי ממש התחיל אחרי ה 1.9

מבחינת המורה היא אומרת לי לדבר איתה ולהסביר לה שאנחנו בוחרים מה לשמוע ואת הדברים הפחות טובים לא להכניס לראש ולא להוציא מהפה

ניסתי את כל הדרכים היפות והמקובלות

גם הדרכת הורים

אין שינוי וגם לא בכיון

נראה שהילדה חווה התפרצויות זעם. זה מעבר ללחץ חברתי.  הייתי פונה לרופאת משםחה שתפנה לאבחון

ותתן לך כיוון.

7

כרגע הגישה שלך לא עובדת כי זה לא מענה של גבולות או החברה הסםציפית, זה כנראה מעבר ושווה לברר

זה עונש מאוד מכאיב בעיניים של ילדה.

בעיני זה עלול להרחיק אותה נפשית ממך במקום לקרב חזרה ולעודד אותה להתנהג כמו שאת רוצה.

תנסי לרקום מחדש חוטים של קשר ביניכם שיעודדו אותה לרצות לשתף פעולה.

והייתי הולכת בהקדם למנחת הורים תותחית.

ניסית פעם לשאול למה היא מתנהגת ככה? לא לנזוף.. לשמוע מה עובר אצלה בלב ובראש..

ונשמע כואב מאוד.

חיבוק ❤️❤️

לא לתת ללכת למסיבה זה ממש קיצוני

ובהחלט יכול לפגום בקשר שלכם

אף שבהחלט זכותכם להציב לה גבול בהתנהגות כזו, אך כדאי לגלות רגישות, בטח בנושאים רגישים.

אני חייבת לומר שמבחינתי הסוגיה החברתית היא לא העניין כמו הסוגיה הרגשית- זה שהילדה נמשכת לחברות שמתנהגות ככה זו הנקודה העיקרית, כי ילד שלא מעוניין בהתנהגות כזו יתרחק מזה והיא לא, היא מוצאת שם משהו.

יש חשיבות לזמן אישי, שיחות אישיות ותשומת לב בכדי להחזיר את האמון ביניכם ויעזור לך להבין עם מה היא מתמודדת.

אני די חושבת שלהישאר שם זה לקבל עוד מאותו דבר. היא כנראה מאוד רגישה, מאוד רוצה להרגיש שווה בין החברות, מאוד חשוב לה איך תופסים אותה

אז היא מחקה אותן.

אישית, לו הייתה זאת ביתי מתישהו הייתה מקבלת סטירה רצינית.

אבל סטירה עם הסבר. שלפעמים ילד כל כך לא מבין שהוא לא מתנהג יפה, שרק על ידי הסטירה הכואבת הוא מבין שזה אסור. והכאב זה כדי להרחיק אותה מההתנהגות הזאת.

מלבד פעם אחת שאני זוכרת, לא קרה לי שסטרתי.

אני יודעת שהרבה מכאן לא חושבות שזו אופציה בכלל.

אני חושבת שאם ילד מקבל הרבה אהבה, תשומת לב, אכפתיות והבנה לנפש שלו- זה לא נחרט אצלו כשריטה.

ושוב, ילדים מאוד מושפעים מהחברים שלהם. ואם זה מה שמטפטפים לה כל היום- זה יצא בסוף בבית. אין אפס. היא מנסה עליכם את מה שנחשב אצלן בכיתה.

היא רוצה להיות מקובלת גם בבית. להפגין כוח, כמו ששאר המקובלות בכיתה מפגינות.

לא כדאי להישאר שם אם זו התרבות.

אם אני לא הבנתי את ההסבר המפולפל על המטרה של הסטירה,

אני בספק גדול אם ילדה מבולבלת וממוגנת בת 6.5 תבין.

אין לי עצות, אבל אם ההתנהגות היא נטו כתוצאה מחברויות בבית הספר, לא יעזור כלום מה תעשי בבית, היא רואה אותן חצי מהיום שלה וכל יום.
להעביר בית ספר? כך שלא תפגוש עוד את החברות המקלקלות האלו. ואז לעקוב אם ממשיך או לא תוך הדרכת הורים.

ועם יד על הדופק
עדיין לא מאוחר, היא קטנה.
האוכלוסיה בבית הספר בה היא נמצאת כמעט יום שלם נשמעת שלא נכונה וטובה לבית שלכם.

לא יודעת אם זה תואם למציאות, אבל מניחה שאם היינו נתקלים בכזה דבר ח"ו, מהר מאוד להציב גבול מאוד ברור. את לא עושה ככה בבית שלנו. אפילו בלי המשמעות של מה האצבע הזאת אומרת. עצם זה שדוחפת לך לעיניים. ממש לתפוס לה את היד ולא לתת לה. מילים מגעילות- לכי לחדר את לא יכולה להיות עכשיו ליד כולם עם מילים כאלה. ואפילו לקחת בכוח לחדר. שתבכה שם. ותבין שאין מקום להתנהגות כזאת בבית. להיות מאוד ברורים ולשקף לה שאם היא ממשיכה היא תפסיד דברים. גם אם כרגע אין לך איום בשלוף מה היא תפסיד, אבל שתדע שהיא תפסיד. לא לפחד לומר לה את זה. בלי עצבים אבל כם בצורה ברורה ואסרטיבית.

וגם בזמן רגוע לשקף לה איך מהילדה המתוקה שהיתה לכם בבית, נהיתה ילדה שכל כך לא נעים לכם איך שהיא מתנהגת. ואיך חברות שאמורות להיות אנשים שטוב לנו איתם ואנחנו ניהיה אנשים טובים כשאנחנו איתם, היא לומדת דברים ממש רעים מהילדות בכיתה ולא כדי להיות חברה של מי שמתנהג ככה. כמו שחז"ל אומרים שצריך להתרחק משכן רע. וכמו שאומרים בתפילה בבוקר אחרי ברכות השחר- אפשר להקריא לה מהסידור- שאנחנו מבקשים מה' שיציל אותנו מחבר רע. כי חברים כאלה גורמים לנו להיות אנשים רעים והיא בטוח לא רוצה להיות כזאת. ולחשוב איתה ביחד עם מי כן כדאי להתחבר. (ואם יש אופציה כזאת, לשאול אותה אם היתה רוצה לעבור כיתה או בי"ס).

והייתי גם משתפת את היועצת ומנהל ביה"ס. הם חייבים לדעת מזה ישירות מההורים. לא דרך המחנכת. אפילו לקבוע פגישה בשביל זה. 

היה תקופות שילדים שלי חזרו עם כל מיני מילים,

ונהנו להגיד אותם בהתרסה,

הסברתי להם שזה נשמע ממש כיף להגיד מילים כאלה,אין לי בעיה שתגידו אותן אבל רק בשרותים.

בנחת לא בכעס ולא במריבות מי שרוצה להוציא פסולת מהגוף נכנס לשרותים,המילים האלה זה פסולת שיוצאת מהפה שם אומרים אותם,

זה ממש נעלם הרעיון היה להוציא את העוקץ מהעניין.

ולגבי ההתנהגות אני אישית מגיבה בהלם ,לא יודעת עם זה ממש הלם אלא מין תגובה כזו שקרה פה משהו מוזר ולא לעניין בכלל כאילו אני רואה מישהו שיכור ברחוב שמקיא על עצמו ברעיון, ובלי יותר מידי לדבר,

זה ממש לא נותן טיפת חשק להמשיך בהתנהגות הזו.

הילדים שלי גדלים בתוך אוכלוסיה שממש לא תואמת את הבית ואני נתקלת המון פעמים בהתנהגויות לא תואמות מהסוג שהזכרת,אני יודעת שמשפחות שהגיבו בכעס ועונשים ההתנהגות הזו פשוט המשיכה,אצלי בדרך כלל זה נעצר מיד בהתחלה,

במשך הזמן הם ידעו להבדיל בין מה שהם רואים ושומעים וידעו לסנן.

להקביל את המילים הלא מתאימות לפסולת!

מהכלים.

למה את מתכוונת כשאת אומרת שהיא 'עושה לך אצבע שלישית בעין'? היא באמת דוחפת לך אצבע לתוך העין?

אם זה כך זה באמת נשמע יוצא דופן ולא כל כך משהו שלומדים מחברים.

גם מבחינת התגובה שלכם לעניין: אם היא תוקפת אתכם פיזית זה קו אדום בוהק וצריך להפסיק את זה מיד.

ואם את מתכוונת שהיא עושה את התנועה של אצבע שלישית, אבל לא ממש מכניסה אצבע לעין שלך, התגובה באמת צריכה להיות כמו תגובה לשפה לא יפה/קללות, שזה גם אסור אבל בעיני זה גבול שצריך להציב בצורה שונה.

כתבו לך הרבה דברים טובים כאן. אני רק מוסיפה שלמרות שהיא הגדולה שלך, היא עוד קטנה למדי. חכי שהיא תהיה בת עשר או שתים עשרה, כמה גיל 6 אז ייראה לך צעיר...

קל לומר אבל קשה לעשות: נסי כמה שיותר לשמור על קור רוח ולהגיב בענייניות, בלי 'לתלות' עליה את כל התיק של ילדה בכורה שהיא דוגמא לאחים ובכלל מראה ודוגמא למידות הטובות שלכם ולאיכות המשפחה שלכם. זה תיק כבד מאוד לשאת עבור ילדה צעירה.

היא מדברת לא יפה, לומר שכך לא מדברים/ אפשר לומר את זה בשרותים או בחדר לבד, ואחר כך כמה שיותר להתעלם או לשלוח ברוגע לחדר. ולהבא, אני יודעת שהרבה פעמים אומרים להורים ש'אם כבר אמרתם מה העונש תעמדו בזה, לא סתם לאיים ולא לקיים', ואני חושבת שבגדול זה נכון. אבל כולנו בני אדם, ולפעמים גם אנחנו ההורים צריכים למצוא את הדרך לרדת מהעץ ולא להמשיך להתחפר בתוך עמדה שנגררנו אליה בגלל כעס.

ולמצוא הדרכת הורים טובה, זה לא פשוט אבל משתלם. 

שילדה בת 6.5 תדע להתרחק מחברות שנמצאות בכיתה שלה?

הרי היא לא הולכת לבית ספר אחר כדי לפגוש אותן.

בעיני זו אחריות של ההורים לשים את הילד בסביבה המתאימה, ולא לצפות מהילד להשתייך לחברים ספציפים.

לגבי ההתנהגות, ממש ממליצה לפנות להדרכת הורים, או לטיפול רגשי לילדה. ואולי לשוחח עם המחנכת להבין מה קורה.

סליחה על זה, אבל אני חושבת שעונש זשל להחמיץ מסיבת חנוכה, הוא משמעותי, ואולי כדאי להשתמש בו רק במקרי קצה ממש ממש.

כילדה אסרו עלי ללכת למסיבה, וזה גרם לי להרבה אנטי וכעס (עד היום, אני קצת כועסת על זה). להשתייך לחברה זה צורך בסיסי. 

ניחוש שלי, אם זה מבחירה או אם זה לא מהכרח רפואי מוחלט - יכול להיות מאד שהוא פגוע שאת לא מעוניינת מספיק, וזה מביא המון קור וריחוק וקושי.

האמת גם אם זה כן הכרח מוחלט ואת לא מספיק מבטאת (או לא מרגישה, שזה ממש הגיוני) את הצורך שלך שתהיו מותרים, ספציפית מצד אישות לא מצד חיבוק, זה נקודה רגישה מאד.

ועוד משהו

אחרי תקופה ארוכה של ריחוק זה מאד אופיני מה שאת מתארת, גם שיותר קשה לך להתמודד עם פגמים שלו, גם שמעגל כזה של ריחוק שכבר לא יודעים איפה ולמה התחיל.

הלידה הזאת היא לא כמו הקודמת פשוט כי היא אחרת, יכול להיות שאת חלשה יותר וזקוקה ליותר תמיכה שהוא לא נותן, וגם פשוט כי יש לך 3 ילדים נוספים חוץ מהתינוק, ולא 2 או 1.

אולי זה קשור ואולי לא.

בכל אופן אני חושבת שמרחק ממיסים על ידי התקרבות.

כל הפגיעות, והכעסים והקשיים מגיעים בקלות כשיש מרחק. והמרחק נוצר בקלות בעומס המטורף של אחרי הלידה, והחולשה, וההורמונים וכמובן כמובן הריחוק הפיזי. העובדה שטבלת ואת בלי מניעה *מגבירה* את העניין של הריחוק הפיזי כי זה מבחירה.

איך מתקרבים? מדברים. 

עושים את הצעד הראשון. מבקשים קירבה במילים. אצב חסר לי, אתה רחוק לי, אני רוצה ש - - -נצא באחד הבקרים/נלך לישון באותה שעה/נדבר/נצא להליכה פעם בשבוע.

שכדאי לבקש ממנו לא לתת מכות ולמצוא דרך אחרת לתקשר עם הילד

גם בשביל הילד וגם בשבילך

שיש דברים שלא צריך בשבילם שום הדרכה

בנאדם מבוגר יכול לשלוט בעצמו לא להכות

כמו שהוא לא יתחיל להכות אנשים בעבודה

שיבין שזה טאבו והוא לא יכול להכות ילדים

אבל אם לא בטוח שבעלך יאהב את הקונספט אז זה באמת יקר...

מציעה רעיונות נוספים:

לבשל ארוחה שווה ביחד ואז לאכול.

לצייר ציור מושקע בשביל הבית.

לבנות משהו (נגרות וכדומה) בשביל הבית.

משחקי נייר ועט (צוללות, איקס עיגול, סיפור בהמשכים שכל אחד לא יודע מה המשפט שהשני כתב קודם, ארץ עיר עם מושגים על זוגיות...)

אנחנו עשינו את זה (עם הילדים) על נושאים אחרים.

אפשר למשל - תכונה חשובה בזוגיות, בילוי שכיף לעשות בזוג, אולמות חתונה וכו' (הכול צריך להתחיל באות שיוצאת).

אפשר גם לעשות משהו ספציפי לזוגיות שלכם - מקומות שבהם היינו כזוג, דברים שאנחנו אוהבים לעשות יחד, שמות של ילדים שהיינו רוצים שיהיו לנו...

ונהנו מאוד.

אני מניחה שאפשר לעשות את זה עם ילד קטן

של יצירה וכאלה. לא עולה לי עכשו שם ספציפי, אבל בטח אפשר למצוא בגוגל.

משחקים זוגיים - יש גמ"ח ע"ש יהונתן חברוני, אם מדבר אלייך תבדקי מה יש באיזורך. גם משחקים של ילדים יכולים להיות כיפיים (דאבל, קלפים וכו).

בחוץ - ניווט זוגי של חוויה מתוכננת, בדיוק במבצע השבוע. לא זול אבל אנחנו נהנינו (עשינו עם בת 8 חודשים במנשא).

אגב, היא גם מפרסמת רעיונות למשחקים ודייטים בבית, ממש חמודים. אני מקבלת את זה בקבוצה בווצאפ.

יודעת שלא חייבים לענות, אבל מתלבטת הרבה אם זה יכול להתאים לנו אבל לא מתאים לנו משהו חופר מדי אם אני מספיק ברורה.

זה דומה למשימות שהיא שולחת? 

זה כן מצריך פתיחת לב, אבל אפשר לבחור עד כמה וכמובן גם לדלג.

היתה משימה לשאול אנשים אקראיים - דילגנו כי לא התאים לנו...

היה משהו לברך אחד את השני - אפשר להקליל ואפשר להעמיק ולרגש.

לא זוכרת עוד דברים כרגע.

אני בנאדם שיכול להיות לו לא זורם דברים כאלה. ברגע הראשון היה לי טיפה אנטי ואז החלטתי לשחרר ולזרום בלי ציניות עד כמה שאפשר.

מקווה שהועלתי.