אבל כדאי להיות מודעים כי זה יכול להשפיע

בהווה זה יכול להשפיע אם יש פער גדול ומורגש בהתנהגות או ברמה וכו', והפער הזה בד"כ הולך וקטן עם השנים.

כלומר הפער בין גיל 20 לגיל 10 הוא בלתי נתפס, הפער בין 25 ל-35 הוא גדול מאוד, הפער בין 30 ל-40 הוא כבר קטן הרבה יותר.

הבעיה היא שבעתיד, הפער הזה יחזור להיות משמעותי (סטטיסטית), וגם על זה צריך לחשוב.

בלי להלאות בסטטיסטיקה ואקטואריה, אזכיר בקצרה שממילא ככלל נשים חיות יותר זמן מגברים, וכאשר מראש נכנסים לזה עם פער של 10 שנים - זה אומר שסטטיסטית האשה תתאלמן בגיל שבו היא לא ציפתה להיות אלמנה...

ובדרך כלל קודמות לזה הרבה תופעות לוואי אחרות של הזקנה, כלומר עוד לפני ההתאלמנות יהיו שנים של מתן סעד זה או אחר.

וגם אם אין סעד, הפער בין 65 ל-75 הוא משמעותי, והפער בין 70 ל-80 הוא עצום ברוב המקרים. 

שוב, אני מדגיש שזה סטטיסטיקה ולא אמת מוחלטת. אבל בעייני גם את הפקטור הזה חשוב לשקלל, כדי לקבל החלטה מודעת שמתחשבת גם בהווה וגם בעתיד.

מה אני הייתי עושה?

אם יש בנאדם מסוים שאיתו ארצה לחיות והוא מבוגר ממני בעשור, אז אני חושב שהסיכון הזה של העתיד הוא משהו קטן ביחס לרצון לחיות דווקא עם האיש המסוים הזה.

אבל אם אין מישהו שדווקא אתו ארצה לחיות, אלא מציעים לי בשידוך למשל אדם שמבוגר ממני בעשור - לדעתי כן הייתי פוסל על זה, כדי לא להיכנס מלכתחילה להתלבטות הזו.

וכידוע אפשר לטבוע בנהר שעומקו הממוצע סנטימטר וחצי.

יש סטטיסטיקה אחרת, לפיה יכולת השרידות של אלמנים נמוכה משמעותית מיכולת השרידות של אלמנות.

וזה:

1. מסביר למה ככל תוחלת החיים של נשים גבוהה יותר

2. אומר שכדאי לשני הצדדים שהגבר יהיה מבוגר יותר; אם הוא ימות היא תמשיך לחיות, אבל אם היא תמות הוא לא ישרוד בלעדיה.

רוב האנשים לא יטבעו למוות בנהר שעומקו הממוצע סנטימטר וחצי,

לעומת זאת רוב הנשים שיתחתנו עם גבר שמבוגר מהן ב-10 שנים, יהיו אלמנות שנים רבות מאוד.

ועוד לפני כן הן יסעדו את הבעל, כשהן עוד בקושי בגיל של פנסיה.

ברור שזה לא תמיד נכון. ברור שיש גברים שמאריכים ימים ויש נשים שלא זכו לכך.

אבל להתעלם מזה שאלה רוב הסיכויים, לדעתי זה מסוכן. 

הרבה אנשים רוצים להזדקן ביחד. כשמתחתנים בהפרש כזה, כנראה רק אחד מהם יזכה להזדקן ביחד.

שוב, אפשר להחליט שהקשר הזה שווה את הסיכון. אבל להתעלם מהסיכון כאילו הוא לא קיים? חבל.

נשים צריכות להעדיף גברים שצעירים מהן בחמש שנים בערך

זה תלוי גם במה רוצים לעשות ביחד בחיים.

אם מחפשים לבנות זוגיות אז בדרך כלל זה פחות משמעותי עם יש חיבור בסיסי ואמיתי.

ברגע שמגיעים עם רשימת ייעדים מראש ולא בונים אותם עם בן הזוג זה הרבה יותר קשה, זה יותר ראיון עבודה מאשר הכרות ובניין עדי עד.

יש תהליך עד שמגיעים ל"דווקא איתו ארצה לחיות", זה לא קורה דווקא במפגש טבעי אלא קורה אחרי תהליך זוגיות ארוכה. ולכן, בכל אופן לפי דבריך תפסול על זה.

זה באמת קשה אבל, אין לנו לדעת מה ילד יום וכל עוד שיקול שהוא יחסית חיצוני אין דחייה פונקציונאלית כלשהי ששווה בעיני את המחיר.

אני יצאתי עם מישהו תקופה ארוכה שהיה גדול ממני ב14 שנים.

הוא היה מודע לבריאותו, חיוני ובמקום יציב שחבר'ה בני גילי לא היו.

מכיוון שאני בוגרת לגילי זה היה מעולה 

(זה לא הסתדר בסוף בגלל דברים אחרים שלא קשורים לפערי גילאים).

אז זה מאד תלוי אדם.

השאלה מה לך

הפער בין 20 ל30 הרבה יותר גדול מ30 ל40. 

הראשון מורכב בעיני, השני סבבה. אפשר גם קצת יותר גדול בגילאים מאוחרים. 

בטח שעדיף מלשבת בבית בלי הצעות כשהזמן חולף לו. 

והכל בסדר חוץ מהגיל, לא הייתי פוסלת את זה

כלומר, זה שיקול שהייתי עושה לפני יציאה לפגישות ולא אחראי שכבר יש נשיאת חן והכל כי זה לא קריטי עד כדי כך

עדיף לך שיסעדו אותך מאשר תסעדי אחרים.

עוד יותר טוב צעיר ממך.

איזו מחשבה

שצחקתי על זה בעצמי, ההשראה מפשוט אני..

אבל אם חושבים על זה רגע ברצינות בצורה קרה 

השיקול הזה כבד משקל בדיוק כמו שבחורים מתחשבים בגיל הבחורה משיקולי פיריון .

ומוות הרבה יותר ודאי מלידה בהתחשב בגיל הבחורה.

והקטע שמה שהחברה השרישה כנכון כ"כ חלק מאיתנו שאנחנו, הכוונה הבנות, לא מעלות בדעתינו לחשוב בצורה ריאלית מה " משתלם" לנו חחחח

לא מרחם על גבר שמישהי לקחה אותו לצורך הזה חח

זאת לא המטרה של אף אחת כמובן

עד כמה שידוע לי בכל אופן, למרות שעוד לא יצא לי לעבור אחת אחת ולשאול.

כשמתחתנים חושבים רק על מה יש עכשיו האם טוב בקשר או לא, נחמד או לא

רק שבניגוד לבחורות גברים עושים חישובים כמו כמה והאם היא יכולה ללדת בהסתמך על גיל הבחורה

לעומת זאת בחורות בכלל לא חושבות

כמה שנות בריאות ושיבה טובה יהיו להן עם האיש הזה וכמה שנים אצטרך לטפל בו ואח"כ להמתין למוות כאלמנה.

ווואלה, אם ה' היה נותן לנשים יותר שכל מרגש יש מצב שהיינו עושות את החישובים האלו כמו הגברים.

מתנהלות בצורה לא שכלית

תעביר את זה הלאה

יש צעירים ממש בוגרים

ויש מבוגרים בגיל וילדים בנפש

אין לך אפילו מה להתייעץ איתנו.

שיהיה לכם בהצלחה

כנראה רובם שוכחים דבר מרכזי בזוגיות: הפן המיני.

אישה 10 שנים פחות מבעלה תהני תמיד מגבר שחושק בה וכמעט לא יהיה לו עיניים לנשים אחרות.

להבדיל, אישה מבוגרת מהאיש יכולה להמצא את עצמה לא רצויה, תדירות נמוכה, וכו'

גבר נשוי שיש לו עיניים לנשים אחרות צריך לטפל בשורש כל דבר שמתרגלים אליו אפשר להשתעמם ממנו ולכן העניין כאן הוא עבודה עצמית ממש לא גיל האישה..

ואגב אני חושבת שעשר שנים זה מוגזם זה הבדל שח עשור לא הייתי הולכת על זה

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

יש את אסף זולדן הוא תותח

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

מה שהכי נגע בי היה לראות כמה הוא השקיע בסבתא שלי בהקשבה בעדינות וביחס המכבד שנתן לה.

ואצל ההורים התחברתי במיוחד לזה שהם תמיד ביחד גם כשהם לא מסכימים הם עדיין מחייכים אחד לשנייה ויש ביניהם חום יציבות ציניות הומור בעיניי יש בזה משהו ממש קסום.

מההורים שלו במערכות יחסים שלו (ובכלל בחיים)

מי שחושב שהוא לא, עדיין לא גילה את זה.

מודל הזוגיות השפיע בעיקר אחרי החתונה

לא חושבת שנכח כמעט לפני

מההורים שלו.

בכל התחומים.