אבל כדאי להיות מודעים כי זה יכול להשפיע

בהווה זה יכול להשפיע אם יש פער גדול ומורגש בהתנהגות או ברמה וכו', והפער הזה בד"כ הולך וקטן עם השנים.

כלומר הפער בין גיל 20 לגיל 10 הוא בלתי נתפס, הפער בין 25 ל-35 הוא גדול מאוד, הפער בין 30 ל-40 הוא כבר קטן הרבה יותר.

הבעיה היא שבעתיד, הפער הזה יחזור להיות משמעותי (סטטיסטית), וגם על זה צריך לחשוב.

בלי להלאות בסטטיסטיקה ואקטואריה, אזכיר בקצרה שממילא ככלל נשים חיות יותר זמן מגברים, וכאשר מראש נכנסים לזה עם פער של 10 שנים - זה אומר שסטטיסטית האשה תתאלמן בגיל שבו היא לא ציפתה להיות אלמנה...

ובדרך כלל קודמות לזה הרבה תופעות לוואי אחרות של הזקנה, כלומר עוד לפני ההתאלמנות יהיו שנים של מתן סעד זה או אחר.

וגם אם אין סעד, הפער בין 65 ל-75 הוא משמעותי, והפער בין 70 ל-80 הוא עצום ברוב המקרים. 

שוב, אני מדגיש שזה סטטיסטיקה ולא אמת מוחלטת. אבל בעייני גם את הפקטור הזה חשוב לשקלל, כדי לקבל החלטה מודעת שמתחשבת גם בהווה וגם בעתיד.

מה אני הייתי עושה?

אם יש בנאדם מסוים שאיתו ארצה לחיות והוא מבוגר ממני בעשור, אז אני חושב שהסיכון הזה של העתיד הוא משהו קטן ביחס לרצון לחיות דווקא עם האיש המסוים הזה.

אבל אם אין מישהו שדווקא אתו ארצה לחיות, אלא מציעים לי בשידוך למשל אדם שמבוגר ממני בעשור - לדעתי כן הייתי פוסל על זה, כדי לא להיכנס מלכתחילה להתלבטות הזו.

וכידוע אפשר לטבוע בנהר שעומקו הממוצע סנטימטר וחצי.

יש סטטיסטיקה אחרת, לפיה יכולת השרידות של אלמנים נמוכה משמעותית מיכולת השרידות של אלמנות.

וזה:

1. מסביר למה ככל תוחלת החיים של נשים גבוהה יותר

2. אומר שכדאי לשני הצדדים שהגבר יהיה מבוגר יותר; אם הוא ימות היא תמשיך לחיות, אבל אם היא תמות הוא לא ישרוד בלעדיה.

רוב האנשים לא יטבעו למוות בנהר שעומקו הממוצע סנטימטר וחצי,

לעומת זאת רוב הנשים שיתחתנו עם גבר שמבוגר מהן ב-10 שנים, יהיו אלמנות שנים רבות מאוד.

ועוד לפני כן הן יסעדו את הבעל, כשהן עוד בקושי בגיל של פנסיה.

ברור שזה לא תמיד נכון. ברור שיש גברים שמאריכים ימים ויש נשים שלא זכו לכך.

אבל להתעלם מזה שאלה רוב הסיכויים, לדעתי זה מסוכן. 

הרבה אנשים רוצים להזדקן ביחד. כשמתחתנים בהפרש כזה, כנראה רק אחד מהם יזכה להזדקן ביחד.

שוב, אפשר להחליט שהקשר הזה שווה את הסיכון. אבל להתעלם מהסיכון כאילו הוא לא קיים? חבל.

נשים צריכות להעדיף גברים שצעירים מהן בחמש שנים בערך

זה תלוי גם במה רוצים לעשות ביחד בחיים.

אם מחפשים לבנות זוגיות אז בדרך כלל זה פחות משמעותי עם יש חיבור בסיסי ואמיתי.

ברגע שמגיעים עם רשימת ייעדים מראש ולא בונים אותם עם בן הזוג זה הרבה יותר קשה, זה יותר ראיון עבודה מאשר הכרות ובניין עדי עד.

יש תהליך עד שמגיעים ל"דווקא איתו ארצה לחיות", זה לא קורה דווקא במפגש טבעי אלא קורה אחרי תהליך זוגיות ארוכה. ולכן, בכל אופן לפי דבריך תפסול על זה.

זה באמת קשה אבל, אין לנו לדעת מה ילד יום וכל עוד שיקול שהוא יחסית חיצוני אין דחייה פונקציונאלית כלשהי ששווה בעיני את המחיר.

אני יצאתי עם מישהו תקופה ארוכה שהיה גדול ממני ב14 שנים.

הוא היה מודע לבריאותו, חיוני ובמקום יציב שחבר'ה בני גילי לא היו.

מכיוון שאני בוגרת לגילי זה היה מעולה 

(זה לא הסתדר בסוף בגלל דברים אחרים שלא קשורים לפערי גילאים).

אז זה מאד תלוי אדם.

השאלה מה לך

הפער בין 20 ל30 הרבה יותר גדול מ30 ל40. 

הראשון מורכב בעיני, השני סבבה. אפשר גם קצת יותר גדול בגילאים מאוחרים. 

בטח שעדיף מלשבת בבית בלי הצעות כשהזמן חולף לו. 

והכל בסדר חוץ מהגיל, לא הייתי פוסלת את זה

כלומר, זה שיקול שהייתי עושה לפני יציאה לפגישות ולא אחראי שכבר יש נשיאת חן והכל כי זה לא קריטי עד כדי כך

עדיף לך שיסעדו אותך מאשר תסעדי אחרים.

עוד יותר טוב צעיר ממך.

איזו מחשבה

שצחקתי על זה בעצמי, ההשראה מפשוט אני..

אבל אם חושבים על זה רגע ברצינות בצורה קרה 

השיקול הזה כבד משקל בדיוק כמו שבחורים מתחשבים בגיל הבחורה משיקולי פיריון .

ומוות הרבה יותר ודאי מלידה בהתחשב בגיל הבחורה.

והקטע שמה שהחברה השרישה כנכון כ"כ חלק מאיתנו שאנחנו, הכוונה הבנות, לא מעלות בדעתינו לחשוב בצורה ריאלית מה " משתלם" לנו חחחח

לא מרחם על גבר שמישהי לקחה אותו לצורך הזה חח

זאת לא המטרה של אף אחת כמובן

עד כמה שידוע לי בכל אופן, למרות שעוד לא יצא לי לעבור אחת אחת ולשאול.

כשמתחתנים חושבים רק על מה יש עכשיו האם טוב בקשר או לא, נחמד או לא

רק שבניגוד לבחורות גברים עושים חישובים כמו כמה והאם היא יכולה ללדת בהסתמך על גיל הבחורה

לעומת זאת בחורות בכלל לא חושבות

כמה שנות בריאות ושיבה טובה יהיו להן עם האיש הזה וכמה שנים אצטרך לטפל בו ואח"כ להמתין למוות כאלמנה.

ווואלה, אם ה' היה נותן לנשים יותר שכל מרגש יש מצב שהיינו עושות את החישובים האלו כמו הגברים.

מתנהלות בצורה לא שכלית

תעביר את זה הלאה

יש צעירים ממש בוגרים

ויש מבוגרים בגיל וילדים בנפש

אין לך אפילו מה להתייעץ איתנו.

שיהיה לכם בהצלחה

כנראה רובם שוכחים דבר מרכזי בזוגיות: הפן המיני.

אישה 10 שנים פחות מבעלה תהני תמיד מגבר שחושק בה וכמעט לא יהיה לו עיניים לנשים אחרות.

להבדיל, אישה מבוגרת מהאיש יכולה להמצא את עצמה לא רצויה, תדירות נמוכה, וכו'

גבר נשוי שיש לו עיניים לנשים אחרות צריך לטפל בשורש כל דבר שמתרגלים אליו אפשר להשתעמם ממנו ולכן העניין כאן הוא עבודה עצמית ממש לא גיל האישה..

ואגב אני חושבת שעשר שנים זה מוגזם זה הבדל שח עשור לא הייתי הולכת על זה

ו"לא מתלהבים משטויות"...

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה