החיים הם תקופה קשה. אנחנו עוברים, עברנו ונעבור דברים לא פשוטים, בכל המישורים והרמות.
כשאני מחפשת בן זוג, אני מחפשת מישהו שילווה אותי במסע החיים שלי. שיהיה לצידי, יהיה לי אוזן קשבת וכתף תומכת. מישהו שידע להתבונן בנקודות הטובות שלי ולחזק אותן. מישהו שמודע לעומק של החולשות שלי, של הפחדים שלי, של הפגיעויות שלי. שידע מתי ואיך הוא יכול להושיט יד ולהרים אותי. יעזור לי לנרמל סיטואציות, לשים גבולות, לא לדחוף את עצמי לקצוות.
ובגלל זה אני מחפשת מישהו שעבר התמודדויות בחיים שלו. מישהו שרכש כלים ומיומנויות, שעבר מסע חיים משל עצמו, ויוכל להביא את ארגז הכלים שלו לתוך הזוגיות והמשפחה. מי שלא נכשל אף פעם, שהכל תמיד עובר לו חלק, שמעולם לא התעצבן, לא כעס, לא נעלב, לא טעה - איך הוא יגיב כשאני יעשה את הנ"ל? אני מחפשת מישהו שמסוגל להבין ולהכיל גם את המקומות האלה, ויעזור לי להתמודד ולהשתפר בהם. מישהו שכבר היה במשברים, ולמד לצמוח מהם.
אבל האם בשביל זה צריך דווקא אדם שעבר מסע חיים דומה לשלי, התמודדויות דומות?
בעיני, התשובה היא לא.
אני מבינה למה אדם שעבר מסע חיים מסוים מחפש, מזדהה, נקשר יותר בקלות עם אדם שעבר מסע דומה (לדוגמה: יתומים. אחים שכולים. עולים חדשים. אנשים שחולקים מקצוע משותף. תחביב משותף. וכו' וכו'). אבל אני חושבת שחייבים לזכור :
- אין שני בני אדם זהים. גם אם לשני אנשים יש את אותה כותרת – יתומים, לדוגמה – המשמעות יכולה להיות אחרת לחלוטין – כמובן שיש שאלה של איך, באיזה גיל וכו', אבל יותר חשוב בעיני, ומה שעקרוני לקשר – זו צורת ההתמודדות של האדם עם החיים שלו. איך הפרט הזה עיצב את מי שהוא היום. איך הוא בחר לקחת את העניין, איך הוא נבנה מזה, איזה דברים טובים הוא יכול להביא לקשר דווקא מתוך המקום הזה.
- יש כותרות של התמודדויות שהן בולטות יותר לעין, כמו נכות פיזית. יש התמודדויות שהן ידועות לסביבה, כמו שכול. יש התמודדויות שהן נסתרות, והן במקום של האדם מול עצמו ומול הקב"ה. אין אדם שאין לו התמודדויות. זה שאולי זה לא מופיע בכרטיס, לא תשמעו על זה בבירורים, לא אומר שכל החיים שלי היו תותים. אנחנו צריכים להגיע ממקום של ענווה, ממקום שבו יש לנו מה ללמוד מניסיון החיים של מי שממולנו.
- הכותרת היא רק חלק ממרכיב הזהות שלנו. יש לכולנו כל כך הרבה צדדים ועומקים, ולצמצם מישהו רק לכותרת אחת – זה מרדיד, משטיח את האדם.
- ולכן, אנחנו רואים שממש אין הכרח שדווקא אלמן יתחתן עם אלמנה. או גרוש עם גרושה. חוזר בתשובה עם חוזרת בתשובה. או כל דבר אחר. לזוגיות טובה ובריאה אין חוקיות כזאת. נכון שכותרות עוזרות לנו לסדר דברים בראש, אבל חייבים לזכור שאנחנו לא נפגשים עם כותרת, אלא עם אדם. וכולנו מגיעים עם מטענים, ויכול להיות שדווקא מתוך מסלול חיים שונה משלי – האדם שמולי רכש כלים ומיומנויות שאני לא רכשתי במסע החיים שלי, וביחד אנחנו מקימים ארסנל שיעזור לנו בהתמודדויות שעוד נכונו לנו.
אני חושבת שצריך להגדיר לעצמינו למה אנחנו שואפים בזוגיות, מה הציפיות שלנו מעצמינו, מבן הזוג ומהקשר, ומתוך זה להבין איך הכותרות שידועות לנו על האדם משפיעות\תורמות לנ"ל – ואולי לנסות להיפתח לכיוונים חדשים. אולי דווקא מישהו עם כותרת שונה ממני, או שונה ממה שחיפשתי עד עכשיו, מסוגל להביא משהו אחר בקטע טוב.
שיתפתי כאן בהודעה נפרדת לגבי פודקאסט שנראה לי יכול לעניין אנשים כאן, והאיר לי גם כמה מהנקודות הנ"ל, ולכן מזכירה שוב. בפודקאסט, שנקרא "סיפורים של תקווה", מרואיינים אנשים שעברו התמודדויות שקשורות (בעיקר) לעולם השידוכים. הם משתפים שם בכנות ובפתיחות על קשיים והתמודדויות. קשת המרואיינים היא על הקשת הדתית, ואמנם זה קצת שונה מאיך שהדברים מתנהלים אצלינו, אבל מי שמחפש משהו להקשיב לו (אם מבינים אנגלית מספיק טוב) – או לראות (עם כתוביות אוטומטיות לעברית) – עם תובנות בנושא, אפשר למצוא את זה כאן:
Stories Of Hope | Meaningful Minute
(ומי שזוכר, המראיינת היא אותה אחת מהשרשור הזה).
