שרואים בחוץ הוא שיקוף אמיתי

ב אולי שיחת נפש תעזור לדייק גבולות גזרה של המצב 

** נגמרו לי השמות?

בתקופת ההיכרות, האירוסין, תחילת הנישואין, לא היתה שום אהבה? שום רגש? 

אולי לנסות טיפול/מטפל אחר?

בטוח שצריך לעבוד על התקשורת (כולנו צריכים).

ואל תחשבי שאם את רואה/חושבת שזוגות אחרים הכל טוב ונוצץ אצלם שזו האמת מאחורי הדלת. תתפלאי שאנחנו כל כך לא יודעים מה קורה אצל אנשים בבית, גם כאלה שאנחנו חושבים שהם משפחה הכי טובה שיש. 

בכל מקרה, הקושי באמת גדול. אל תסחבי את זה לבד. תשתפי חברה טובה, איש מקצוע, מישהו 

ממש לא בטוח שכדאי להתייאש.

את מתארת מצב קשה ותחושות של בדידות וחוסר אהבה ומשיכה,

אבל הרבה פעמים זה דבר שניתן לעבוד עליו -

ואם הבנתי נכון יש לך גם מוטיבציה לעשות את זה, בשביל הילדים שלא יגדלו עם משפחה מפורקת.

כתבת כאן על טיפול זוגי לא מוצלח - מה היה שם? כמה מפגשים היה הטיפול? מה לא היה טוב?

ועוד שאלה חשובה - היה משהו, בטיפול או בזוגיות בכלל - שכן היה טוב?

הרבה פעמים אנחנו מתמקדים ברע ובחוסר, כי זה מה שכואב לנו. 

אם מצליחים להפנות את המבט למה שכן עובד, אפשר להגדיל את הטוב: 

למצוא מטפל מוצלח יותר כי תביני מה עובד לכם ומה לא, 

לחזור על דברים שהיו טובים לנו ושכחנו...

זה עוזר גם להבין את המצב יותר במדויק, ולא לשקוע בחור שבלב כאילו אין עולם בחוץ,

וגם להפוך את המגמה מהדרדרות לשיפור.

ועוד בעניין הטיפול,

אני מכיר כמה מטפלים מעולים - כולל כאלה שמטפלים כזוג, קונספט מדהים בעיני - ואשמח להמליץ אם תרצי.

כדאי לשקול גם טיפול/אימון אישי, שמניסיון עושה פלאים לזוגיות.

אהבה את בעלה ונמשכה אליו לכתחילה כשרק יצאו,

אבל אם לא,אז קשה לי להאמין שאפשר יהיה לגרום לה להימשך אליו פתאום...

משיכה זה דבר ש..או שיש או שאין.

זה לא כפתור שלוחצים עליו וזה קורה.

זה לא משו שאפשר "לעבוד עליו" כמו שכתבת,אא"כ היתה שם בעבר אהבה ומשיכה ביניהם.

(גם בזה אני מטילה ספק,אבל הסיכויים שזה יעבוד קיימים רק אם זה היה שם לכתחילה). 

ומציעה במקרה כזה ללכת לפסיכולוג. ולא סתם מישהו שסיים קורס ייעוץ נישואין

תבדקי אם עשית למענו

או שרק הוא עשה למענך, ולכן רק הוא נקשר אלייך.

אם תרצי, אני סוג של "חדר מיון" לנשים וגברים במצבך, כדי להבין לאן עליהם לפנות כדי לעשות שינוי לכאן או לכאן בפגישה אחת.

גילוי נאות, זו פגישה בתשלום סימלי , אבל אז את יוצאת עם תשובות לשאלות שלך ושיעורי בית הלאה.

(לצערי הרב יש יותר מידי מקרים כאלה, והצלחתי ב"ה לעזור להרבה מאד נשים)

וגם בהודעה הקודמת, את מכניסה שוב ושוב את נושא הספקות- המחשבות על אנשים אחרים, ומה היה קורה אילו...

וזה באמת קשה וכואב נורא לחיות ככה. 

הבעיה היא, לדעתי, שבשביל לקבל תשובה אמיתית האם את יכולה לקבל זוגיות טובה ומאושרת עם האיש איתו התחתנת- את חייבת להצליח לשים בצד את כל השאלות והספקות שמנכרים בך. כי בלי התמסרות טוטלית- אי אפשר לבנות זוגיות. וסביר מאוד שאת מייצרת לעצמך לופ שבו הספקות שלך יוצרים בעיות בזוגיות שמייצרות עוד ספקות.

מה שאני הייתי מציעה לך מבחינה פרקטית, זה להחליט על פרק זמן שבו אתם בטוח ממשיכים לחיות יחד (ומונעים הריון). נגיד- שנתיים.

ובמשך השנתיים האלה את 'מתאבדת' על הנישואין האלה. הוא קיים, ורק הוא, ואת לוקחת 100 אחוז אחריות על הצד שלך ועושה כל דבר שאת יכולה בשביל לשפר את הקשר. 

שולחת לך חיבוק גדול

אני חושבת שבירור כל מה שכתבת בהחלט חשוב, אך מסגרת של הפורום לא תוכל לתת מענה אמיתי וראוי לכך.

מדובר כאן באמת בחיים שלמים ובהחלטות משמעותיות

ובהרבה מאוד עומקים שחשוב ללבן ולברר על בוריים.

לכן כדאי מאוד למצוא כתובת נכונה ומקצועית בעולם האמיתי ולעשות את הבירור מתחילתו עד סופו איתה.

ב"הצלחה רבה יקרה!

שיהיו בשורות טובות ב"ה

הרבה בהירות ונחת שלמה בלב ❤

לפעמים בסיס של התבוננות במעלות של משהו והערכה לאדם שהוא- לאופי שלו חזק יותר ויציב יותר מרגש חיצוני /משיכה. לא אומרת שמשיכה היא לא חשובה, אלא שהרגש שלנו ואפילו המשיכה הם דברים פחות יציבים לאורך החיים -אנשים משמינים, מתבגרים, משתנים. אך כשיש בסיס של הערכה עמוקה- זה סוג של נקודת עוגן ובסיס לחזוא אליו וממנו להצמיח רגש חדש ואפילו משיכה פיזית. 

לפעמים נראה לנו שרגש זה סוג של גזרת גורל, אבל האמת היא שהרגשות שלנו מאוד מאוד מאוד מושפעים מהמחשבות/ הדיעות/ התפיסות והפרשנות שלנו, וזאת נקודת אור גדולה, כי עם הפרשנות וההתבוננות אפשר לעבוד.

האם את רואה בו נקודות שאפשר לייקר ולהעריך כאדם?

לעומת זאת,לאדם עם אופי בזוי קשה להימשך לאורך שנים- כבר לא רואים את האופי שלו וספק אם נמשכים אליו או אוהבים אותו.

התחתנת איתו לא במקרה. אמנם הנסיבות היו חוסר ניסיון שלך, חוסר הדרכה, אבל אלו רק הנסיבות, דרכן השם בחר להוציא לפועל את הזיווג הזה. על זיווג יש השגחה פרטית מדוקדקת- "מה' אשה לאיש".(על כל דבר בבריאה השגחה מדוייקת, ול וחומר על דבר כה מהותי שתיקונו של האדם תלוי בו). אז זה נראה שא'/ב'/ג' הובילו אבל זה רק החיצוניות של הדברים. בפנימיות זה רק השם הוביל לזה.

מה הוא מרגיש אלייך?
מנסיון,
גם במצבים קשים יש הרבה במה להיאחז.
להגדיל את האור.
הכי קל ליפול לאין,
מדברת כם אל עצמי ובעצם לכל אחד.
בסוף אני מאמינה באמונה שלמה שאם עמדתם יחד מתחת לחופה אתם האחד של השניה.
לחלקנו יש ברכה וזה מגיע בצורה של אהבה הדדית מרגשת ומעצימה.
ואצל חלק מהזוגות זה תהליך של צמיחה והתפתחות.
נראה שניסית, וזה הרבה מאוד.

דבר נוסף,
בחוץ לא תמיד מחכה משהו טוב יותר,
וכל זוגיות היא עבודה....

חיבוק גדול ובהצלחה 

תנסי להיות ברורה עם עצמך.

האם - הוא השתנה לרעה

או שהדרישות שלך השתנו, ושמשהו קרה אצלך שפתאום הזזת את נקודת המבט שלך עליו או בכלל על המציאות.

עוד לפני הלעזוב או להחליט מה לעשות בפועל. שווה בעיקר לעשות בירור פנימי מה קרה לך ועל מה זה יושב. כי אם לא - סיכוי סביר שתפגשי את אותו אתגר עם עם בן הזוג הבא שלך.

ככה בעיניי. וזה בלי להכיר אותך.

אבל את מתכוונת להמשיך ככה או לעשות משהו עם זה?  

זה טוב לפרוק אבל כדאי גם לזוז צעד קטן קדימה  

בטח לא בפורום הזה. 

יש שמועות ואגדות שטיפול זוגי עזר פעם למישהו.

אפשרות שניה זה גירושין

אפשרות שלישית למרוח את זה ואז עם השנים מגיעים למצב של עיניים פוזלות ובגידות לא עלינו 

בהצלחה!

היה לי ממש קשה לקרוא את המשפט "יש שמועות ואגדות שטיפול זוגי עזר פעם למישהו."

טיפול זוגי (וטיפולים בכלל) יכולים ממש להציל חיים. ובטח שלהעלות ולשפר את איכות החיים.

ואגיד משהו קצת פחות פופולרי, שאנשים לא אוהבים לשמוע- 

כדי שטיפול יצליח, המטופל צריך להיות מוכן לבוא ולעבוד קשה. ממש ממש קשה. לפתוח את הלב, להיות כנה עם עצמו, להיות מוכן לקבל ביקורת, לנסות לשנות דפוסים והתנהגויות.

הרבה אנשים הולכים לטיפול סתם כדי לסמן וי, או להגיד לעצמם שהם ניסו. 

אבל אז זה כמו ללכת לרופא בלי לקחת את התרופות שהוא רשם לך. 

ברור לי שצריך מטפל טוב וכימיה. על זה אין ספק.

אבל כשאני קוראת על מישהו שהיה בעוד ועוד טיפולים וכולם לא הצליחו, התחושה שלי היא שהוא לא הגיע בשביל לעבוד ולהשתנות.

ובמצב כזה- אף מטפל לא יכול לעזור.

(ורק להבהרה- כשבין שני בני זוג יש אחד שלא רוצה טיפול, עדיין השני יכול לעשות עם עצמו עבודה, והיא תשפיע על הזוגיות וגם על בן הזוג ה'סרבן'. אבל למטפל, שלא חי איתם בבית, אין יכולת לשנות מישהו שלא רוצה לעשות את השינוי).

גם אם בסוף מחליטים לפרק את החבילה, יש תהליך בריא שהמטופלים עוברים שעושה את  החיים שלהם טובים יותר, עם או בלי בן הזוג. ובעיקר מבטיח שלא לחזור שוב על אותן טעויות עם בן/בת זוג חדש.

אם הולכים על טיפול שצריך להביא "יעד מסויים" (בכללי), זה לא עובד.

כי בדרך כלל להתנהגויות ה"רעות" יש סיבה טובה מתחת וכדאי מאוד להקשיב למה שהן רוצות להביע. המאבקים הזוגיים (ומלכתחילה בחירת בן הזוג) הם רק תוצר לוואי של המערכת.

בכללי - טיפול שהיעד שלו הוא שהבן אדם ירגיש יותר טוב ויותר מדוייק עם עצמו יכול להביא גם לריפוי התנהגויות שליליות (ואפילו נטיות הפוכות לפעמים). טיפול שיש לו "מטרה" זה אילוף ובהגדרה לא יביא ליעד.

כשזוג מגיע לטיפול בד"כ מגיעים עם הרבה מטענים ומאבקים, בד"כ אדם שמגיע לטיפול זוגי רוצה שיטפלו בבן זוג ה"דפוק" שלו ובכל הבעיות שלו שהגיע איתם מהבית. 

ואם מחליטים בטיפול להתגרש בד"כ זה מצב של תובנות אישיות אלא תובנות שליליות על הבן/בת זוג, ואז כשמתגרשים זה בהרבה מקרים תהליך של מלחמה ולא בדיוק תהליך בריא, הרבה פעמים אפילו ההיפך זה מקבע תובנות לא נכונות ולא בריאות. 

הרבה פעמים רוצים רק להתחיל דף חדש עם אדם חדש שאיתו כך הם סבורים הכל יהיה אחרת. 

זה ברובד המציאות.

אני מתכנת, זוכרת ? 

אני מחפש להבין איך המנגנון עובד. והמנגנון האמיתי לא עובד כמו שאת מתארת.

זוכר?

בפועל, אם אתה מגיע לתהליך בשביל שמישהו אחר ישתנה, נכשלת. אין לך שליטה עליו בהגדרה. 

זה נכון שזה מה שאנשים עושים. זה לא אומר שזה עובד.

שאם מישהו מגיע לטיפול זוגי כדי לשנות את בן הזוג- הטיפול לא יצליח. 

כי כל אדם יכול לשנות רק את עצמו.

אבל אם מגיעים לטיפול מתוך הבנה שהקשיים במערכת הזוגית הם כמעט תמיד השתקפות של קשיים שנמצאים אצלנו- ומוכנים לשנות את עצמנו, את ההסתכלות שלנו על העולם ואת דרכי התגובה שלנו-  מגלים שוואלה, השינוי אפשרי, ואיכות החיים יכולה לעלות פלאים.

הגבתי למשה שהציג מצב של פירוק חבילה ואמרתי שהאידיאל האוטופי זה לא מה שבד"כ קורה במציאות. 

אדם לא תמיד רואה ופועל נכון כשהוא במצב אמוציונלי עמוק של טינה תסכול ולחץ.

אבל את צודקת, הצגת יפה את המצב הרצוי.   

בעיקר עם ההערה האחרונה.

כל הסיבות שמנית לא מצדיקות פירוק של הבית. ואל תסתכלי על זוגות אחרים. את לא באמת יודעת מה הולך שם. את יכולה גם במסגרת החיים הזו למצוא את עצמך. בכלל לא ברור שהחיים בחוץ ייטיבו עמך. עוד נסיון של לשמור על הבית לא יזיק. עוד עבודה על הזוגיות. הרבנות לא בורחת. אל תמהרי. אפשר לבנות זוגיות טובה. גם עם כל הסיבות שמנית. תחשבי טוב. ועוד דבר מאוד חשוב. אמונה ותפילה. גירושין לא ייטיבו עם הילדים.

1. על משיכה - כשאין הערכה, המשיכה יורדת גם אם הוא יהיה חתיך על.

יכול להיות שפיזית אין ומעולם לא היתה משיכה, אני לא מכירה את הסיפור שלכם, אבל כדאי לשים לב גם לנקודה הזאת.

הערכה חשובה גם אצל גברים ובמיוחד אצלנו הנשים.

2. טיפול אישי יעיל בעיניי הרבה יותר מזוגי.

מאחורי כל מטען זוגי יש שני אנשים שסוחבים מטען אישי ענק.

הריב על פני השטח הוא רק קצה הקרחון, לכן ממליצה להתחיל מטיפול אישי ולאחר מכן/בשילוב עם  זוגי.

והבריחה למה היה אם, לחרטה על העבר, לקנאה באחרים, מאוד מאוד מובנת, אבל היא לא עוזרת לך, להיפך 😕

מה את יכולה לעשות עם המציאות הקיימת?

לא מעט פעמים בעיות תקשורת ומשקעים, ודינמיקה זוגית לא בריאה, יוצרים הרבה משקעים שמביאים איתם ריחוק רגשי,

חוסר אהבה, חוסר משיכה, ומורכבויות שונות.

אני מציעה לך לעבור תהליך פנימי שיעזור לך לברר לעומק את המקום שאת נמצאת בו, ומתוך כך לראות האם

הריחוק והמשקעים הם ברי תיקון וקילוף (והרבה פעמים זה מפתיע אבל ממש ממש כן)

או שתקבלי בהירות לגבי מקום אחר.

בסופו של דבר התשובות לא נמצאות אצל אף אחד אחר חוץ ממך וממכם, וכדי לגלות אותם צריך לעשות תהליך מעמיק שיאפשר להבין את המורכבות לעומקה ואיך נכון להתמודד איתה.

מוזמנת לפנות בפרטי אם אפשר לעזור❤️

בהצלחה רבה לך!! בע"ה החלטות טובות ובונות

ונתינת לגיטימציה והפיכה של "ריגושים תמיד תוכלי למצוא" לא מקדמת ולא ראויה.

יכול להיות שעברת דברים קשים ואתה מדבר מניסיון,

אך חשוב מאוד להביט בכל אדם באשר הוא,

ואם אין אפשרות לעזור ולייעץ - להפנות לכתובת מותאמת למקרה עצמו בעולם האמיתי.

בין אם זו כתובת שתוביל לקידום הישארות יחד בטוב ובין אם זו כתובת שתוביל להיפרד בטוב.

כך או כך חשוב שיהיה לאדם טוב. אכן אין שום מצווה לסבול חלילה או לחיות באומללות. אלא להתקדם לעבר הטוב - בין אם ביחד אם אפשר, ובין אם לחוד אם לא.

את דבריך הנ"ל:  "ריגושים תמיד תוכלי למצוא"

זה לא להבין - זה לקרוא. כתבת את המילים הללו, והן לא מקדמות ולא ראויות. כמו גם בשרשורים אחרים שעליהם לא הגבתי.

ריגושים הכוונה להתרגש, לחיות, להתאהב.

כרגע נראה שרגשותיה שליליים בלבד וחייה עצובים וחבל שהיא לא זוכה לכל מה שהזכרתי לעיל.

אולי את חשבת על מין בלבד ואכן זה לא ראוי ולא מכבד.

אף אחד לא מכיר לפרטי פרטים את הסיטואציה שלה ויכול להיות שהבעיה בה ואולי כן שווה לה להשקיע בזוגיות הנוכחית וכו וכו.. היא לא תתגרש מחר בגלל מישהו כאן מהפורום. אבל חשוב שתדע שיש אופציה אחרת. בעיקר לאור מה שכתבה.

את קוראת לזה מחליש? יש שיראו את זה כמחזק - הכי קל זה להישאר באותה הסיטואציה ואז לבכות בגיל מאוחר. ומבלי לפגוע בך (כי יכול להיות שאת מטפלת מעולה) ישנם הרבה "מטפלים" שדואגים רק לכיסם ובכך משגים אנשים באשליות.

אני לא יודע מה ראית שכתבתי עוד בנושאים אחרים אבל כל נושא לגופו.

שכתבת לפותחת: "כמובן שיש מצב שלא תמצאי את אהבת חייך אבל ריגושים תמיד תוכלי למצוא." -

למה התכוונת?

כי אני הבנתי שאתה בעצם אומר לה שאם היא לא תמצא אהבה אז זה בסדר כי תמיד יש ריגושים שאותם היא תוכל למצוא. כלומר לנתק את הריגושים מזוגיות שלמה עם אהבה,

(מה שכאמור לא מקדם ולא ראוי).

למה אתה התכוונת במילותיך אלו?

ולגבי הסיפא - 

א. המחליש שאני התכוונתי זה לתת לפותחת להרגיש שאין מוצא והיא חסרת אונים. כי גם רע לה עכשיו, גם כל הטיפולים לא יעזרו, וגם היא לא תמצא אהבה לחיים אלא רק ריגושים פה ושם.

זה בעיניי מחליש, לא מקדם, ולא ראוי מהפן של הריגושים כנזכר למעלה.

ב. אני כלל לא עניין ולא רלוונטית כאן, אין כאן שום קשר אליי, אלא לתת לפותחת תקווה.

ג. אכן בהודעה שכתבתי יש התייחסות מפורטת לאותה התקווה:

כתבתי: "אך חשוב מאוד להביט בכל אדם באשר הוא,

ואם אין אפשרות לעזור ולייעץ - להפנות לכתובת מותאמת למקרה עצמו בעולם האמיתי.

בין אם זו כתובת שתוביל לקידום הישארות יחד בטוב ובין אם זו כתובת שתוביל להיפרד בטוב.

כך או כך חשוב שיהיה לאדם טוב. אכן אין שום מצווה לסבול חלילה או לחיות באומללות. אלא להתקדם לעבר הטוב - בין אם ביחד אם אפשר, ובין אם לחוד אם לא."

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.