ציפית שנשים נשואות ייצאו עם שאל ורעלה או עם לבושי סחבות?

אמרין ליה ולמה כד הווי את ב איתתך לבשה מאנין צאין וכד את עליל מן טורא היא לבשה מאנין נקיין אמר לון כד דאנא הוי בטורא היא לבשה מאנין צאיין דלא יתן בר נש עינוי עלה וכד דאנא עליל מן טורא היא לבשה מאנין נקיין דלא ניתן עיני באיתא אוחרי [פ"ב ה"ד]

זה לא בשביל למשוך או לקבל תשומת לב, אלא פשוט כי זה המראֶה. וכך גם אצל חלק מהנשים בכל הנוגע לאיפור.

הייתי יוצא לרחוב בלי בגדים בכלל אבל אנשים זורקים עלי זבל כשאני מסתובב ככה. 

יפה התקדמת😉

להתקשט זה רע?

אישה מתאפרת בשביל למשוך גברים?

אישה נשואה צריכה להיות לא מטופחת?

בראש שלי אישה צריכה להתקשט לבעלה ולא לכל גבר

להתאפר ולשים תכשיטים זה דבר בסיסי, כמו להתלבש בשביל גברים.  אשה נשואה מתאפרת ושמה תכשיטים כי היא אוהבת להראות טוב בעיני עצמה, קודם כל, וגם בעיני החברות שלה , ובכלל בעולם, לא קשור בכלל לגברים. 

העניין הוא שגם אם נתעלם מזה שאישה לא מתקשטת רק לבעלה אלא גם ואפילו קודם כל לעצמה, עדיין אין גבול לשני הצדדים...

מה הקו התחתון שמותר לאישה להיות מטופחת בחוץ?

ומה הקו העליון שאחריו היא כבר לא מתמקדת בבעלה אלא בחוץ? (אני מניחה ששומרת הלכות צניעות היבשות)

התשובה היא שאין קו כזה לשום צד.

אין מידה חיצונית שיכולה "להבטיח" שמכאן ומטה האישה הזאת בסדר ומכאן ומעלה לא.

זה עניין של נאמנות ויראת שמיים של כל אישה.

הרי תיאורטית גם אישה צנועה מאד יכולה לפלרטט עם גברים, וגם אישה לא צנועה בקריטריון ההלכתי של הבגדים יכולה להיות נאמנה ומיוחדת לבעלה 

למעשה כפי הנהוג 

ואין בזה מסמרות הלכות מדידות

מלכת אנגליה "יוצאת מהבית" (או יצאה, בימי חייה)  - כמובן: לבושה היטב, מאופרת ועונדת תכשיטים שנבחרו בקפידה. למה? כדי להיראות מכובדת כיאה למעמדה, לכבד את עצמה, את התושבים ואת הממלכה. רוב בני האדם, נשים וגם אנשים, משתדלים לבוא בין הבריות באופן מכובד. מה נקרא "מכובד"? זה כבר משתנה מאוד בין חברות ופרטים - ויש מי שזה יכלול מבחינתם איפור ותכשיטים, ויש מי שלא. אבל זה לא קשור לרצון למשוך תשומת לב. 

יש לנו תכשיטים ואיפור מאותה סיבה שאתה קונה חולצה..כדי לשים אותה🤔

כאילו מה השאלה כאן?? למה שלא אצא מהבית עם איפור ותכשיטים..

וזה גם לא קשור לנשואות...אני חושבת שכמעט כל אישה היום גם רווקה שמה תכשיטים

למה לא? מאיפה מגיעה ההנחה שאנחנו מתייפות רק בשביל גברים?

רובנו מתקשטות גם למפגש בנות , לפעמים גם כשלא פוגשים אף אחד.

זה עושה לנו טוב. לי לפחות.

אנחנו לא מתייפות בשביל הגברים

אנחנו מתייפות בשביל עצמנו

לא אנחנו.

כמובן לא אומרת כלום עליך אישית.

נראה מהשאלה שזה לגמרי מתמימות...

אבל מבחינתי גבר שהולך ברחוב ובטוח שכל אחת מהנשים פה התאפרה והתארגנה בשבילו ולכבודו הוא בבעיה קשה.

ושיטפל בעצמו זריז.

שוב, מדגישה, לא אומרת כלום עליך אישית. רואים ששאלת בתמימות.

אם הן לא מרגישות צבועות😜

למה ילדה בת 3 מסתרקת שעות מול המראה, מבקשת מאמא לעשות לה חורים לעגילים, ומסתובבת שעות עם השמלה הנסיכתית שלה? בשביל הגבר שלה?

התעסקות באסתטיקה זו תכונה נשית בריאה.

זה יפה שאתם מחמיאים לעצמכם אבל זה מעולם ולעולם לא באמת היה בשביל למשוך גברים.

יש קצת הרבה מעבר לזה.

נכון שיש שלב שבו כנראה חלק מהנשים עושות את זה בשביל למצוא חן בעיני גברים.

ונכון שאישה מוחמאת וצריכה להרגיש שהיא היפה ביותר בעיני האיש שלה, אבל זה לא חיצוני זה מהותי.

כל אישה יודעת שכשהיא הכי יפה בעיני הגבר שלה זה לא כי היא הכי יפה בעולם, אלא כי היא אהובה באמת אצלו, ולכן היא הכי יפה בעולם שלו.

אבל אין קשר אמיתי באמת בין יופי אובייקטיבי לאהבה.

וההתעסקות ביופי קשורה לאנרגיה נשית מפותחת.

ואולי זו גם הסיבה שנשים מטופחות מושכות יותר.

זה לא כי הן יותר יפות בהכרח כמו שהן משדרות שאכפת להן מעצמן ומהסביבה שלהן, - וזה עניין הרבה יותר מושך.

אבל גם משיכה זה לא בהכרח משיכה מינית אגב.

ורצונות בלבד. 

היא אדם. הומו ספיינס. 

וכהומו ספיינס יש לה את היכולת הקוגניטיבית להחליט עבור עצמה. 

כנראה שרוב הנשים מנצלות את היכולות שלהן ומחליטות עבור עצמן. 

אני, אישה לצורך העניין , התעוררתי היום בבוקר והתאפרתי, לא עבור בעלי, פשוט כי התחשק לי. 

בלי קשר למה ניק רנדומלי חושב על זה שאני לא יוצאת מוזנחת ברחבי העולם. 

מקווה שעניתי על שאלתך

בהצלחה 

שאת לוקחת את זה למקום אישי.

אמרתי בהתחלה. אני גבר, לא נשוי ואין לי מושג לגמרי איך זה עובד.

פשוט נראה לי שיש פה 2 הנחות יסוד מוטעות-

א שזה שבת מחפשת תשומת לב מגברים זה דבר שמיסודו הוא לא טוב

ב זה מזכיר לי ששאלתי חבר חילוני אם לא מביך להיות עם אחיות שלו כשהם לבושות חשוף( לדוג בים) והוא ניסה לטעון שבנות מתלבשות ככה כי זה יותר נוח... ממש..

פשוט מרגיש לי צביעות, יש לי הרבה חברים חילונים ואני שומע על מה השיח שלהם.

אז אם כמה שחשוב לי המראה שלי אישתי לעתיד הייתי רוצה שזה ישאר כמה שיותר ביננו ולא יוחצן לכל גבר. ולא אני לא מתכוון לכלוא אותה במטבח ... אבל כן יפריע לי שגברים אחרים יחשבו/ יתבוננו/ יפנטזו על אישתי

א. אף אחד לא אמר שזה לא דבר טוב,

זה פשוט לא הסיבה שאנחנו מתלבשות יפה ומתאפרות... וכן, אישה נשואה לא אמורה לחפש תשומת לב מגברים

פשוט זה שאני מתאפרת לא הופך אותי למחפשת תשומת לב מגברים...

ב. זה שגברים מדברים ואתה יודע מה השיח שלהם לא אומר שהבחורה שלבושה ככה מחפשת את זה

אולי היא לבושה ככה כי זה נוח, ופשוט לא אכפת לה מהגברים

חוץ מזה שיש הבדל ענק בין אישה בבגד  ים לאישה מאופרת......

ושם אתה שוגה. 

אדגים לך את זה על הדרך ההפוכה ובצורה הכי כנה שיש. 

אני בדרך כלל לא מתאפרת. לא לעבודה ולא לשום מקום אחר. 

אממה, אני כן אוהבת תשומת לב גברית. 

ובוא נוסיף עוד קומה, עכשיו חזרתי טיפה להתאפר. לא כי אני מחפשת יותר תשומת לב. פשוט כי התחלתי להרגיש חוסר נוחות והתועלת עולה על הנזק. 

זה הכל. 

 ולגבי הנקודה השניה, בהחלט יותר נעים עם פחות שכבות ב35 מעלות חום. 

מניחה שגם לך בים יותר נעים עם בוקסר בלבד ולא עם שמונה שכבות ומתחתן ציצית צמר. זה לא קשור לצביעות ולא לנשים. 

האם אני אעדיף להראות טוב? ברור שכן. אבל זה גם עניין של ערך עצמי. 

אני בבית מתלבשת מהמם כי זה נעים לי, בלי קשר לבעלי. 

אני משקיעה גם כשאני יוצאת לאימונים (נשים בלבד, אין את מי להרשים שם) כי זה עושה לי טוב.  

יש לטיפוח יכולת (אפשר לדון אם זה שלילי או חיובי, אבל זה לא העניין) להשפיע על התפישה העצמית לטובה. אז למה לא? כי יש גבר שאייליינר עושה לו את זה? 

ולכן כתבתי מה שכתבתי. אנחנו לא מתקיימות רק לטובת העין הגברית. אנחנו עושות בראש ובראשונה בעבור עצמנו. 

אני מניחה שהתפיסה הדתית שורשית שמחנכת אישה לא להתייפות כדי לא למצוא חן מהדהדת לך בראש. אני מן הסתם לא מסכימה איתה. 

מקווה שעניתי על שאלתך 

גם לגבי ההנחות.

א. בסה"כ אומרים לך שנשים באופן טבעי אוהבות להיות יפות ושלא הכל סובב סביבכם.

יש תקופות שבהן לגיטימי שבחורה תחשוב גם על זה, אבל האם זה בריא שאישה תתלבש או תטפח את עצמה בשביל משהו חיצוני כלשהו?

תלוי במינון. אבל גם אם כן, בהנחה שיש גם כאלה או תקופות כאלה, אתם לא הדבר היחיד שמעניין אותנו. לך תראה איך בנות מתלבשות ומתארגנות לאירוע שיש בו רק נשים.

באופן כללי כדאי שאנשים יעשו דברים קודם כל כי הם נעימים להם ונכונים עבור עצמם.

אבל לגבי אישה נשואה, אני חושבת שלייחס להן רצון למשוך תשומת לב רק כי היא בוחרת להתלבש כך או אחרת זו הנחת יסוד מלוכלכת......

ב. זה נכון שבים יותר נוח ללכת עם כמה שפחות בגדים. זאת האמת. אתה לא מכיר את זה גם כגבר?

ולא לכולן יש את הרגישות שיש לדתיים. זה עניין של הרגלים. שנה ונעשה לו כהרגל, מכיר?

באופן כללי לנשים יש מח תמים בפער מהמח שלכם.

רצה הקב"ה שיהיה פער, שגברים לא ידעו מה עובר לנו בראש, ושאנחנו לא נדע מה עובר לכם בראש.

ואם כך הוא רצה מי אני שאתווכח.

אבל חשוב שתדעו שיש פער.

בנפש של אשה יש משיכה חזקה לנראות  מטופחת.
לעצמה קודם כל כל.
אצל כל אשה זה מתפרש אחרת. יש כאלה ששונאות איפור ותכשיטים ובושם.
בגדים, תכשיטים, איפור,
אבל גם בית, רהיטים, ילדים מסודרים ומטופחים ועל זו הדרך.
כל מה שמנית לא נועד כדי למשוך גברים (תתפלאו העולם לא סובב סביבכם)
אלא זה עוד משהו שאתם מוצאים כמושך, ואז קוראת המשוואה הזו.

נשים בטבע שלהן רוצות להיראות טוב.
תסתכל על סבתות בבית אבות ששמות אודם לפני שהולכות לאכול את הדייסה שלהן.
תסתכל על אולפנות של בנות דוסיות,
כמה בחורות שם דואגות להתלבש טוב, וגם להתאפר, לסדר את עצמן.
או שאל תסתכל זה לא צנוע..

בקיצור חבר,
לא להסתכל על נשים נשואות שנראות טוב, הכל יהיה סבבה.
ואחר שתתחתן עם בחירת ליבך בע"ה,
היא תסביר לך את העניין לעומק ואז תבין.

 

לפני שאומר את דעתי חשוב לי להבהיר שנשים לא מתקשטות על מנת שיסתכלו עליהן כל מיני אלמונים ברחוב. נשים (אם לא נערות מסויימות בגיל ההתבגרות) עסוקות בדברים יותר חשובים וההתקשטות שלהן היא כפי שכבר כתבו הן צורך נפשי עמוק.

מה שאני רוצה לטעון הוא שאותו צורך נפשי עמוק דווקא כן קשור לגברים, ויותר מזה אני רוצה לטעון שאין בזה שום בושה, ממש כמו שאין בושה בזה שגברים נמשכים לנשים  וזה לא משפיל!

אסביר:

נתחיל מכך שאבולוציונית ברור שהיופי של נשים והרצון שלהם להיות יפות נועד כדי למשוך גברים ולשמור על הישדות המין האנושי. 

עכשיו, העובדה שנושא המשיכה בין המגדרים הוא מעליב, זאת אומרת שאם אני אומר לאשה שהיא מתקשטת כדי למצוא חן בעיני גברים זה מעליב, זה בגלל שכל הקשר בין גברים לנשים הפך בעולם המערבי למשהו מחפיץ ופיזי בלי שום עומק. 

העולם המערבי אינו מאמין במוסד הנישואין כערך ומקדש מאוד את האינדיבידואליות לכן המשפחתיות והזיקה הנפשית אל הזוגיות מתפרשים כמשהו פיזי נמוך וממילא מעורר בוז.

כך יוצא שדווקא העולם המתירני שמתייחס למיניות כמשהו שאין לו שום הגבלה כי הוא די חסר משמעות, מזלזל באופן הכי עמוק במשיכה המינית. 

מבחינת היהדות באמת המשיכה המינית היא חלק משלם מופלא של השלמה של הפכים שכל המציאות מבוססת עליו – שמים וארץ, חמה ולבנה (הלוח העברי מבוסס על החיסור שלהם), נתינה וקבלה (יסוד החברה) וכל זה כהשתקפות של בורא ובריאה. זה לא מקרי שההווצרות של (כמעט) כל הצמחים ובעלי החיים  בעולם ובראשם בני האדם נוצרים על ידי חיבורים של זכר ונקבה. זה אומר שהזיקה הזו היא סוד ויסוד המציאות כולה. בעומק בעומק החיבור בין איש לאשה הוא כל החיים. 

מי שמעמיק גם בתורת הקבלה רואה שהזיווגים בין זכר לנקבה הם יסוד התיקון של העולם, ויסוד כל השבירה שהיא היסוד של כל הקלקולים שיש בעולם זה חוסר ההתכללות והחיבור בין זכר לנקבה.

ההתכחשות למרכזיות של המשיכה הזו באישיות של הנשים בדיוק כמו באישיות של הגברים (אפילו יותר) זה התכחשות שקרית שהיא תוצאה של הזילות של העולם המערבי. 

מבחינתנו הרצון של אשה להתקשט אינה למשוך מישהו אלמוני ברחוב אך היא כן רצון לחיבור עמוק, להשתייכות, לבנות שלמות של זיקה מתוקנת, מוסרית, וכו' להביא את היופי והכח הנשי לבניה של משהו שלם. 

האהבה של אשה ליופי עם או בלי קשר לגברים קשור לתפקידה בעולם כחלק מהשלם הזוגי ולכן האהבה הזו קשורה ישירות לזיקה הזוגית.

עכשיו מה זה אומר למעשה, קודם כל שהרצון של אשה להיות יפה זה רצון עמוק ואי אפשר ולא צריך לעצור אותו(לכן כל השאלים המוגזמים הם טעות לדעתי כי לנצח את הרצון הזה זה לנצח את החיים עצמם, ואם לא יהיה לזה ביטוי על פי הלכה זה בטוח יפרוץ בצורה לא נכונה אחרת או של איסור או של בעיות נפשיות וזה גם הריגה של כוחות החיים הכי חיוניים ובסיסיים). וחוץ מזה לדעת את הכוח האדיר של המקום של המשיכה הבין מגדרית בנפש כדי לדעת מצד אחד להשתמש בו איפה שנכון ומאידך להזהר מאד לא להשתמש בו איפה שלא צריך. כי כן, הוא קיים, והוא עוצמתי, וצריך להזהר איתו.

זה מה שמגוחך במלחמה החילונית נגד הטרדות מיניות. כי בעצם אומרים לאנשים תשחררו את הכח הכי חזק שבכם אבל תשלטו בו באופן מלא. זה הסתכלות נאיבית מאוד לעומת היהדות שמכירה בעוצמות החיים ולכן מראש נותנת להם גדרים של צניעות והכוונה מאוזנת.

מי שרוצה להעמיק הרבה בכיוון הזה מוזמן לקרוא את הספר "מה את מבקשת" של הגברת אוריה מבורך על צניעות שהוא באמת שספר מופלא מאוד לדעתי הכי טוב (ממה שאני מכיר) שנכתב על צניעות בהתאמה לדורנו. עמוק, רחב, ואמיתי (למרות שאני חלוק עליו באי אלו נקודות במיוחד בגזירה המעשית של ההשקפות שלו, אבל עדיין הוא באמת ספר מופלא)  

אני לא טוען שכשאשה מתאפרת או מתיפה יש לה גברים בראש. אבל זה מקור הענין. ממש כמו שאהבת הטעמים הטובים היא בשביל שיאכלו וישרדו אבל לא כל פעם שמישהו אוכל משהו טעים הוא חושב על הישרדות. אני כן טוען שאהבת היופי צריכה שתהיה מכוונת לפי המקומות שאליהם היא רוצה להגיע. ממש כמו שהאכילה אם היא ג'אנק והיא לא מכוונת לבריאות היא הופכת למזיקה. 

בקיצור היופי ובכלל הנטיה ליופי - הנשית, היא חלק משלם של תפקיד אדיר של בניית ביית והולדת חיים וגידול ילדים והשמת היופי האצילי בעולם הפיזי. ויש לזה בהחלט קשר לגברים ואי אפשר להתכחש לזה, רק צריך לשים את זה במקום הנכון.  

כשילדה בת 3 שמה לק ומודדת לכיף שלה עקבים היא עושה את זה (במקור) כדי למשוך גברים, למרות שהיא לא מודעת לכך? או שאתה מתכוון שהסיבה הפנימית שהפעוטה אוהבת להתקשט (שאגב יש מלא בנות בגיל הזה (ובנות גם בוגרות יותר ) שלא אכפת להן בכלל, וגם נשואות)  היא כדי למשוך גברים?

בכל מקרה, אני יכולה לספר שכשהייתי קטנה אהבתי להתלבש יפה או לפעמים גם להתאפר גם כשהייתי נשארת בבית ולא רואה אף אחד. 

אני אספר גם שאני מכירה גברים שגם אוהבים להתלבש יפה ודואגים להיראות טוב, אתה תטען שהמקור לכך זה כדי למשוך נשים?

אני אבל כן מסכימה שבכללי צריך לכוון את המעשים למקום שבו רוצים להגיע, אבל אני לא חושבת שיופי זה תמיד "מעשה" . 

אישה יכולה ללבוש בגד שמבחינתה רגיל - ויהיה אדם שיפרש אותו כיפה ושהיא בחרה אותו כדי "למשוך גברים".

שכל פעם שאשה מתקשטת היא עושה את זה כדי למשוך גברים. אני טוען שזה השורש האבולוציוני וגם הרוחני של הנטיה הזו בנפש האשה, זה קיים בכל פינה בטבע גם אצל בעלי חיים וצמחים. ואני גם טוען שכשאשה מודעת לזה ומכוונת את מה ש"קדם" בתגובה הבאה קוראת מאד יפה בשם "חיות נשית" למקום שאליו היא נועדה במקורה בטבע וביהדות - לבעלה. זה מקבל הקשר יפה ובריא בלי לזלזל חלילה בצורך הזה להראות טוב גם בחוץ

על השאלה שלך, קודם כל חבל שענו לך בצורה מתקיפה ולא נעימה, ניכר מהשאלה שהיא אמיתית ואני מבינה אותה גם כאישה. מה שכן, יש משהו באיפור וכו' שמבטא חיות נשית בנפש, וזה מבטא יותר חיות כשאישה נראית טוב בשביל עצמה ולא בשביל הבעל. וכמובן בגבולות הצניעות, שאמורה להתבטא גם בסגנון ובהתנהלות ולא רק באורך השרוולים וכדומה.

בכל אופן באמת ראוי ששני בני הזוג ישקיעו במראה שלהם לכבוד בן הזוג השני בבית ולא רק כשיוצאים מהבית ופוגשים אנשים אחרים

לבנות ישראל הצדיקות להשקיע בבית עם הבעל לפחות כמו בחוץ ועוד קצת... מניח שעל זה אף אחת לא תחלוק. 

מאשה שמפרנסת או שלא, שמגדלת את היךשים ומחזיקה את הבית ואז צריכה גם להתקשט כדי שבעלה יימשך אליה.

ומהצד השני, שבעלים יזכרו שאשה זקוקה לחיזור תמידי כל הזמן,  נשואים 5, 10 שנים? תמשיך לחזר ובתי שיגידו לך!

לבעלים לחזר אחרי נשותיהם גם אחרי 50 שנות נישואין!!! מכתבי אהבה, מתנות, סמסים, ועוד ועוד, תן לחכם ויחכם עוד!!! כל יום! 

ולמה לא לצפות?! אין הכוונה שלאשה אסור ללכת בבית עם פיז'מה. הכוונה שצריך להשקיע באיך שנראים גם בסיטואציות שרק בן/בת הזוג נמצאים כמו ארוחה זוגית, טיול זוגי, ועוד. 

ואגב כן, גם לגברים - מותר, מותר לשים דאודורנט מדי פעם. 

הרבה מעבר.
להקפיד על הופעה ראויה, בגשים נקיים ומסודרים,
לא משנות ה70,
דאודורנט זה ברוררררר, כמו גם מקלחת וצחצוח שיניים, ועל זו הדרך..
חחחח זה מצחיק,

אשה צריכה להתארגן ולהתאפר בבית
וגברים יוצאים ידי חובה בדאודורנט מדיי פעם.

כל כך נכון 

חד גדיא

אבל מסתייגת אם יש איזו ציפיה שאישה לא תרגיש בבית בביתה...... כי היא צריכה להשקיע גם "בבעל".

לצורך העניין דובר פה על איפור, האם יש גברים שמצפים שהאישה שלהם תהיה מאופרת כל הזמן בבית?

יש דרכים רבות להשקיע באיש, ולכל דבר יש את הזמן שלו.

ואפשר להיות אלגנטית גם בבית, שכל אחת תעשה את זה בדרכה ובנחת. ובעיקר עבור עצמה.

נראה לי שכולנו קצת קטלנו אותך

ברור שמבחינה אבולוציונית אנחנו שמות דגש על יופי כדי למשוך גברים ולהתרבות.

בדיוק כמו בעלי חיים שאחד מבני הזוג מחזר ביופי, קירקורים וכו׳ במטרה להתרבות.

וברור שאם כל אחד מאיתנו, גברים ונשים היינו חיים באי בודד, הרגלי הטיפול והיופי שלנו לא היו אותו הדבר, בוודאות.

החברה גורמת לנו להתלבש ולהתנהג בצורה מסויימת.

אבל אנחנו מורכבים יותר מחיות. 

חשוב לנו להרגיש בנוח מול החברה.

כשאישה (וגם גבר אבל באופן שונה) מתלבשת, מתנקה ומתייפה, במצב בריא, היא לא עושה את זה בשביל החברה , היא עושה את זה בשביל עצמה, כדי ש*היא* תרגיש בנוח מול החברה.

לא נכון להגיד שהיא מתייפה רק בשביל אחרים אבל גם לא נכון לגמרי להגיד שהחברה לא משפיעה בכלל ובתוכה כמובן גברים.

זה תקף לכל מיני קודים חברתיים.

על הספר המצוין של אוריה מבורך "מה את רוצה" שבאמת שם את הענין במקומו הנכון

לא בטוחה מה מהדרין

הרים (בית קפה-קונדיטוריה מדהים!)

דרך הגפן

ההוא האסייתי ששכחתי את שמו

יש מסעדות כיפיות בעין כרם (אווירה של חופשה וקרוב ברכב)

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

לא חוכמה רק להגיד.

תסביר

אני לא נתקלתי בזה

ככלל, לא מעודדים גירושין

כן מעודדים ניסיונות לפתרון

השיטה של אי הכרות נכונה אולי למקומה

בדרך הטבע בקהילה כזו אחוז הגירושין נמוך

אי אפשר להחשיב אותה, ודאי לא כיום, כהשיטה החרדית

והילדים מאושרים שיש להם עוד זוג הורים(חורגים)

וכולם חיים בשלום ובאהבה (:

אז למה להתעקש על הזוגיות המקורית.

רק בגלל נאמנות?

למי אתה נאמן לשני השותפים הכי קרובים שלך בחיים?

ושהיו איתך בטוב וברע.

לא עדיף מרירות מריבות ומרמור קבוצתי

עם שאר הגרושים והגרושות?

זו המציאות שנשים מסויימות יותר נהנות מלהתמרמר על הגבר עם חברותיהן, לגרום לו לנזקים, לצער אותו,  מאשר מלחיות עם המשפחה שלמה.

והילדים משלמים את המחיר.

וגם אנחנו.

הבדיחה על חשבוננו.

לגזור ולשמור

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.

אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.

הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.

איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

שבאופן כללי שיפרו את הרגלי האינטרנט שלי. שניהם תוספים של chrome.

הראשון זה Adblock Plus שמה שטוב בו באופן מיוחד זה האפשרות לחסום אלמנטים נוספים בתוך כל אתר, גם אם זה לא נחסם באופן מובנה על בסיס הפילטרים הדיפולטיים.

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/adblock-plus-free-ad-bloc/cfhdojbkjhnklbpkdaibdccddilifddb)

השני זה StayFocusd שמאפשר לך להגדיר רשימות אתרים שייחסמו אחרי X זמן גלישה שאתה קובע, אבל מה שטוב במיוחד זה אפשרות מובנית לחסום כל מיני פיצ'רים אוכלי זמן באתרים מסויימים (כמו למשל להעלים את הרילס מיוטיוב וכדומה)

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/stayfocusd-%E2%80%93-website-bloc/laankejkbhbdhmipfmgcngdelahlfoji )

למען הסר ספק, אני לא מספים כאן ולא מקבל כסף (אלה תוספים חינמיים) והאינטרס היחיד שלי זה לשתף במה שמצאתי יעיל.

הקישורים הם מהאתר הרשמי של התוספים של גוגל. אלה תוספים שיש להם כמות הורדות ענקית ולכן נחשבים בטוחים (אם כי, עדיין כשאני נכנס לבנק וכדומה אז אני מכבה אותם לפני כן ומדליק שוב לאחר מכן).

גם אם זה לא קשור באופן ישיר למה שאתה צריך @מחפש את עצמי! , אני עדיין חושב שצבירה של הרגלים טובים בהקשר הטכנולוגי-אינטרנטי יהיה בעל ערך מוסף גדול לחיים שלך. בהצלחה רבה, חבר!

החסימת הפרסומות שלו הרבה יותר מקיפה

למשל ברוטר, אז סימנתי את האזור של התגובות וב"ה כל הרעל שהולך שם נחסך ממני עכשיו...

אבל אבדוק את ההצעה שלך בכל זאת. תודה רבה!!

אבל לא זוכר מהם

למשל, שלא יקפצו לי גם פרסומות מיותרות של דברים אחרים (לאו דווקא לא צנועים), ושאבזבז פחות זמן על שטויות? (נניח אפילו אתרי שופינג)

נשמע מעניין.

מחפשת בשביל המחשב. עובד גם על מקבוק? (גולשת לרוב בכרום, לא ספארי)

נפוץ

יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון

כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

בטח כשזה כולל תכנים ברשת ולא רק מעשים פיזיים עם עצמו.

אפילו טלוויזיה או נטפליקס ממכרים. אז בוודאי שתכנים כאלו גם. 

פעם היה באתר GYE. אבל אני יודע שהיום יש ערוץ ביוטיוב שמכיל את כל הסרטונים של התוכנית. תחפש פורטיפיי ישראל או משהו בסגנון.

זו תוכנית שנועדה לסייע למתמודדים.

אולי תמצא בזה תועלת. יש מי שזה עזר להם.

לא מצאנו מקום שעונה על מכלול הדרישות- בעיקר שלי.

שהן

חינוך מספיק איכותי לילדים

קרבה יחסית להורים שלי

מקום עם תחושת ביטחון פיזית

קהילה חמה ואיכותית.

מחירים הגיוניים.

כרגע אנחנו גרים במקום שכמעט עונה על הכל.

אבל המחיר פה בשמיים. לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה לטווח הרחוק.

וגם החינוך הוא לא בדיוק מה שרצינו. 

אבל רוב המחירים לא ירדו באמת. רק פיקציה.

גרים במקום מאוד נוח מהרבה בחינות. גם חברתית וגם אידאולוגית.

מצד שני , חלום שלי ישוב פיצי ועכשיו יש מלא כאלה

וחזרה להתחלה שכרגע גרים במקום טוב )יש חסרונות אבל הרבה יתרונות)

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול

הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר

מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

אבל

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה

העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.

אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..

(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

השאר. נכון.

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

תודה 

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

עזרת לסדר את הראש.

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...

והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

@נחלת  אני צודק?

יגיד לך שהיא לא מונעת מכסף.

מהכתיבה שלה אני מבין שהיא אישה חרדית, מבוגרת יחסית, גרושה, עם לב טוב ורצון להחכים אותנו בדברים שהיא התפעלה מהם.

שעלתה מההפצה התזזיתית הזו במספר פורומים כאן. האמירה שלי על "תשלום" היא צינית. מי שעוקב אחרי, כבר אמור להכיר.
 

לב טוב ושיתוף בהתפעלות זה דבר יפה, ואני לא מזלזל חלילה. אני כן מבקר את ההגזמה בזה, במיוחד שאנשי הפורום כאן אינם חולקים איתה את החרדיות. לכל דבר צריכה להיות מידה, לזו כוונתי.

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.

לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?

זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?

הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.

לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?

דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר

** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.

רק מה שהיה אפשר באינטרנט.

אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון

---------------------

תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה

לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.

ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.

כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!

זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)

וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).

אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה

זה תקופה מאתגרת

תזכרו שלא לנצח יהיה כך

הבהרת יפה את ההבדלים ביניכם,  בין כהבדלי המינים,  בין כנגזרת של הבתים בהם גדלתם, או סיבה אחרת

לא פשוט להתחיל בתוך צבא.

הקשר חשוב לך, הלב שלך לגמרי שם וזה מקסים.

טבעי שאתה רוצה להרגיש שגם היא מתגעגעת.

מה קורה בהודעות וכשכן מדברים? היא חמה? מביעה רגש?

בדרך כלל יותר טכניות אבל מידי פעם יש הודעה חמה וזה ממש יפה

אני חושב שאני יותר חם בהודעות אבל בסוף אני מבין ורואה שזה לא אותו דבר כמו לדבר

כשאנחנו כן מדברים אז הכול בסדר 

אשריך שאתה משרת ומגן עלינו, למלחמת מצווה יש השלכות רבות. המציאות היא שאתה צריך קצת לשחרר, אי אפשר בלימודים אינטנסיביים להיות זמינים כל הזמן.

שאתה מפתח תלות לא בריאה בהתכתבויות ובשיחות. וזה לא קשור אליך. זה שלך לגמרי. היא שם והיא נשואה לך גם כשהיא לא מגיבה כשהיא עמוסה. זה שאתה מרגיש רחוק זה כי אתה מרגיש רחוק.

שווה לבודד איפה אתה מול דברים אחרים מהבחינה הזו. יש לך עוד אובססיות? דברים שממש שואבים לך את המוח בלי קשר אליה?

זה לא במקום קשר זוגי תקין. זה רק קריאה לראות עוד זווית על ההתנהגות שלך.  רק שלך. והשחרור משם יהיה לך גן עדן.

ממש שואב אותי לקרוא או ללמוד משהו שאני אוהב או לשמוע שירים

לא הבנתי את המשפט האחרון מה במקום קשר זוגי תקין?

ומה לדעתך הדרך הנכונה לטפל באובססיה הזו אם בכלל?

תודה

קודם כל תדע שזה מאוד נפוץ אצל כמה סוגי אנשים. תקרא על זה קצת. זה תופעה שכל המוח ממוקד במשהו אחד והוא "הכי חשוב" ואין בלתו.  כשזה בעבודה למשל זה ממש עוזר. כשזה על משהו משני אז פחות.

שב תקרא קצת. 

עוד שאלה - אתה אדם יחסית רגיש?

עוד לפני  לטפל. קודם כל לדעת שזה קיים. וזה בסדר. לדעת שאני קצת נמשך לשם וזה לא "האמת". כלומר האמת זה לא המחשבה שרצה לי בראש שהיא לא הגיבה לי כמה שעות ולכן אנחנו נפרדים או משהו אחר שאתה מרגיש שם  בגלל הפצע שלך ולא מעיז להגיד. וזה בסדר להרגיש הכל. כלומר, אל תרגיש לא בסדר עם הרגשות שלך. רק להתייחס אליהם כאל מה שהם: רגשות. אמצעי תקשורת בין המערכת התת מודעת למודע בחוץ.

"לא במקום קשר זוגי תקין" - היחס  למנגנון שלך שנשאב לשם ומרגיש לא טוב כשאין קשר.

מה שאתה מרגיש. שמתי לב שיש אנשים/נשים שפחות אוהבים לשוחח בטלפון ומגיבים מאוד טכנית.

עובדה שבשיחות הכל בסדר.

לא לשכוח שהמצב בו אתה נמצא גם יוצר מתח ואולי חרדה ואתה נכסף לקשר חם וטוב ומכיל.

ויתכן גם שהיא אדם פחות רגשי ממך. זה בסדר גמור. זה טוב לאיזון!

למה שלא תאמר לה מה אתה מרגיש? שאתה מרגיש כמו.....?

אולי היא תבין ותעשה מאמץ.

כל כך כיף לשמוע על אהבה וכמיהה כמו שלך. זה נותן תקווה. באמת!

המון אושר ביניכם. עד 120, בעזרת השם!

לא נשמע ממש כמו מה שיש לי

אני לא מאוד ננעל לחלוטין ולא רואה כלום

אני כן אדם יחסית רגיש

תודה על השאר, נשמע נכון להתמקד בלתת מקום לרגשות האלה ולא לחשוב שהם האמת 

בגדול מותר להרגיש ולחיות בתוך הרגש שלנו. זה רק רגש. לא כל היום או כל הזמן אבל מותר לפנות את הזמן להרגיש ולרצות דברים גם כשהם לא הגיוניים.

כבר הגעתם יחד להבנות ותובנות.

ממליצה להמשיך לפתוח ולדבר ביניכם על הדברים.

וכך כל פעם תוכלו לגלות עוד רובד ולהגיע לעוד איזה דיוק.

אז הנתונים בינתיים שאתם כבר במודעות אליהם ולוקחים אותם בחשבון:

- גם נשואים טריים ב"ה - והידיעה שצריך כמה שניתן להשקיע בבסיס היציב הזה של הביחד שלכם, על כל המשתמע מכך.

- גם אתה בצבא וחוזר בעיקר סופ"שים - כלומר להבין את המורכבות המובנית כאן ולמצוא עוגנים במהלך השבוע שיהיו מותאמים ונכונים לכל אחד מכם ובסופי השבוע לחזק עוד ועוד את הביחד.

- גם אשתך בלימודים מאוד אינטנסיביים ועוד בתקופת מבחנים - כנ"ל, להבין את המורכבות המובנית שיוצרת פחות פניות וליצור לעצמכם כמה שיותר עוגנים בשיגרה הנוכחית + חיזוק הטוב והקשר בזמנים שכן אפשר.

ובתוך כל זה -

מה שיוצא בפועל שהתקשורת לא יכולה להיות פנים מול פנים כל ערב. נכון שזה הכי עדיף והכי אפקטיבי ומקדם, אבל המציאות מורכבת ולא מאפשרת זאת.

כל זמן שכן תוכלו - תעמיקו וכן תדברו פנים מול פנים.

ומתי שלא - אתם כבר יודעים ששיחות טלפון, בהן לפחות שומעים את הטון וכו' הן יותר אפקטיביות, ואתם שומרים על כל ערב לשוחח שזה חשוב.

לגבי ההודעות - כאן יש גם סוג תקשורת פחות אפקטיבי כי גם לא רואים וגם לא שומעים אחד את השנייה, אז נלקחו לכם כבר שני חושים כאן,

אז קודם כל להבין זאת, 

ואז גם לקחת בחשבון שוב את המציאות המורכבת של לימודים אינטנסיביים + תקופת מבחנים + צבא רוב השבוע = יצא פחות ופחות פניות,

ואז גם לקחת בחשבון את ההבדלים ביניכם בתור בני אדם שונים, "כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות", והכוונה כאן באיך כל אחד מתייחס להודעות בוואטסאפ,

מאוד יכול להיות שלאשתך אין צורך בהודעות רבות ותכופות ואילו לך יש. הכל בסדר. זה לא אומר עליכם שום דבר רע, אלא רק שאתם שני בני אדם שונים, איזה כיף שלא התחתנת עם עצמך

ובתוך הדיוק הזה של ההודעות (שהוא כבר מחולק ל3 הבנות - שאין כאן ראייה ושמיעה + שיש מציאות נוכחית מורכבת ומובנית עם פחות פניות + שיש הבדלים ביניכם שם והכל בסדר) -

יש דיוק נוסף אפילו שכבר הגעתם אליו - שבו אמרת שלא מפריע לך ספציפית שהיא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלכם וכאשר אתם לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש לך רחוק, ויוצר הרגשה של בדידות.

אז קודם כל זה הכי טבעי והגיוני ואנושי שיש שאתה מחכה לדבר עם אשתך!

וזה אפילו מרגש ונפלא עד כמה אתה אוהב את אשתך, עד כמה אתה רוצה בקרבתה, עד כמה הביחד שלכם יקר לך, עד כמה אתה חושב עליה במהלך היום ואוהב לדבר איתה, זה פשוט מרחיב את הלב לקרוא אותך, זכות עצומה ב"ה!

ממש את הלב הזה שלך, את המילים הללו שלך, תאמר לאשתך היקרה. ככה בפשטות ומכל הלב.

דרך כך תגיעו לעוד יותר הבנות ודיוקים ותיצרו את המתכון הייחודי והמותאם לכם ספציפית גם למצב הנוכחי והאינטנסיבי.

תוכלו למשל עוד לדייק:

* בעיקר כדאי לשנות אצלך בראש את המשוואה שאומרת "אם אשתי לא זמינה כמוני סימן שפחות אכפת לה" או מילים דומות כאלה,

ולשנות את המשוואה ל- "אשתי פחות זמינה כי היא בלימודים אינטנסיביים ותקופת מבחנים. + מאוד יכול להיות שעבורה הודעות הן לא כ"כ אפקטיביות להרגשת הקירבה לכן לא רואה בהם חשיבות עליונה מדי + ברור ברור לי שהיא אוהבת אותי ואכפת לה ממני כ"כ! זה שהיא פחות זמינה לא סותר את זה כלל וכלל אלא רק אומר שהיא כאמור פחות זמינה עכשיו"

* שזה אף פעם לא אני נגדך אשתי או אני נגדך בעלי, וזה אף פעם כי אנחנו לא אוהבים או לא אכפת, אלא זה רק כי המציאות אינטנסיבית ולא מאפשרת את הפניות שהיינו רוצים. השורש הוא תמיד האהבה והביחד שלנו. משם יוצאים ולשם חוזרים. זה הבסיס. ולא לשכוח זאת.

* לחשוב ולמצוא יחד עוד דרכים בהם ניתן להרגיש את הקירבה ולא הריחוק גם בתקופה הזו.

בין אם בשיחות והודעות, בין אם זה להסתכל בתמונות שלכם יחד כשהשני לא זמין כרגע, לשמוע שיר מקרב שמזכיר, לחשוב אחד על השניה עם חיוך ונשימה עמוקה כמה טוב שיש אותו/ה, להחביא פתקים בתחילת השבוע לכל השבוע אחד לשניה, אפילו פתק קטן של "אני אוהב אותך" ואז לקרוא גם בזמנים שאי אפשר לדבר עכשיו, להחביא כנ"ל הפתעות קטנות כמו שוקולד, תמונה, חפץ שמזכיר וכו', לחשוב על תיאום זמנים תחומים כמו תחנות יציבות ביום בהם יודעים שיש פניות וניתן לשוחח/להתכתב ואז אפשר לחכות להם ויש למה לצפות וכן הלאה.

ובעיקר - להשמיע לאשתך את הלב שלך. ולתת לה לשמוע אותו לעומק.

ולה להשמיע את הלב שלה ומה היא מרגישה וחושבת בנושא.

ויחד כאמור למצוא את מה שהכי מדויק לכם.

עורכת לעוד כמה נקודות ששכחתי לכתוב:

* לא הייתי ממהרת להדביק כותרת והגדרה של "תלותיות בקשר".

כי על פניו נשמע שמדובר כאן פשוט באיש שאוהב כ"כ את אשתו

ואין בכך שום פשע, להיפך זה כ"כ מדהים לקרוא את זה!

איך שכתבת "אני מאוד מאוד אוהב אותה

ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה

ולדבר איתה

אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר"

נכון!

ככה פשוט!

לא תלותיות ולא נעליים מה שנקרא אלא רק אהבה גדולה ושלמה וזכות עצומה!

התחנת עם אשת בריתך, אהבת חייך, אתם נשואים טריים ואתה פשוט רוצה לאהוב אותה ולהיות כמה שיותר קרוב אליה!

אין יותר טבעי, מקסים ומרגש מזה

(כל זה כאמור רק בצורה שטחית ומקריאה של הודעה ולא בא כמובן להחליף היכרות מעמיקה ולא בא להחליף איבחון כזה או אחר.

ואם כן יש עניין של תלותיות שיבוא לידי ביטוי בדברים נוספים, רבים ועמוקים, עכשיו או בהמשך, אפשר לבחון זאת בנפרד וללמוד ולעבוד על נפרדות בתוך הביחד, על מובחנות, על עצמאות רגשית גם בתוך קשר וכן הלאה.

וזה לימוד בפני עצמו שחשוב לכל איש ולכל אישה באשר הם במערכת זוגית.

אז אם יש או יהיה צורך - מצוין. אפשר ללמוד את זה. (וגם בלי תלותיות בקשר חשוב לכולנו ללמוד את זה).

אבל שוב לא הייתי ממהרת להדביק תוויות על עצמך ולהכניס אותך למשבצת של "תלותיות בקשר", בעוד אתה בסה"כ איש יקר שאוהב את אשתו היקרה...)

* כתבת בהודעתך שמבחינת אשתך "הודעות זה ממש לא כמו שיחה אלא משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון"

בהמשך למה שכתבתי בתחילת ההודעה, כדאי גם כאן להעמיק יחד ולראות עוד מה זה ההודעות עבור אשתך.

כי אם מבחינתה אי אפשר לדעת למה השני, אתה, מתכוון בהודעות, יכול להיות שזה זולל לה אנרגיות שאין לה כרגע עם כל האינטנסיביות והמבחנים וכו' והיא רק רוצה לדבר נורמלי עם בעלה האהוב פנים מול פנים או לפחות בטלפון ולשמוע אותו...

ואז כל ההלבשה של החששות של המוח שאומר "הנה היא לא אוהבת אותי. לפחות לא כמוני. היא שולחת 3 נקודות אז זה מה שהיא חושבת עליי רק 3 נקודות" - כל הפרשנות הזו כלל לא רלוונטית ולא נכונה ואפשר ממש לשחרר אותה ולהיות בנחת הזו שאשתי אוהבת אותי! מאוד! וחושבת עליי ולא רק 3 נקודות, אלא פשוט היא לא מסתדרת עם הפלטפורמה של ההודעות בוואסאפ כ"כ, היא לא כ"כ מצליחה להבין מתוך התכתבות, היא צריכה ישירות, תקשורת ישירה, טון, מילים, הקול שלי, אני. היא צריכה אותי! והודעות זה רק חלק פצפון של מילים שאני מקליד לה בלי הקול שלי, בלי הטון שלי, בלי החיוך שלי וכו' אז היא פחות מצליחה להבין ככה ולכן, בתוספת האינטנסיביות הגדולה שהיא נמצאית בה, היא פחות שולחת הודעות וגם כשכן זה יותר בקצרה.

אבל הכל בסדר כי אני יודע עד כמה היא אוהבת אותי ואדרבא, עד כמה אני כאדם, כאני, כמכלול, יקר לה שהיא רוצה את הדבר האמיתי ולא הקלדה יבשה של מילים בלי הקול שלי שהיא שומעת.

עד כאן מה שעלה לי מהקריאה.

איזו נחת אתם!

תמשיכו ככה

לבנות את בניין עדי עד שלכם 

והמון המון ברכה והצלחה בכל ב"ה

וכמובן תודה רבה מכל העם שלנו על שירותך בצבא 🙏💪

לפני הכל לומר שאני קוראת אותך וזו ממש מתיקות, ההתרגשות הזו מבן הזוג.
אני רוצה להתייחס לשני דברים עיקריים בתגובה:
1. עצם קיום הקשר שלכם
2. אופן התקשורת בינכם

בעיה מורכבת מאוד בציבור שלנו, שכשרוצים זוגיות מלאה על כל המשתמע מכך, אהבה, אינטימיות רגשית ופיזית, מתחתנים. למה זו בעיה?
בגלל שהחיים איך שהם מתנהלים הרבה פעמים לא מאפשרים בניה יציבה ורצופה של הקשר הזוגי- חברה דתיים בגיל של חתונה לומדים לימודים תובעניים ומתגייסים לפעמים במקביל.
ואז מה שקורה שצריך להשקיע בכמה "פרוייקטים" גדולים בו זמנית וזה מתנגש. כי ברגש- רוצים להיות אחד עם השניה, להשקיע זמן קריטי חשוב וטוב בבניה זוגית, אבל החיים קורים מסביב באינטנסיביות. הרבה פעמים תוך תקופה קצרה נכנסים להריון ואז בכלל החגיגה מכופלת.
אז קודם כל להבין את המורכבות שאתם נמצאים בה- הריחוק הפיזי שלכם במהלך השבוע, אתם לא נפגשים בסוף כל יום, לא ישנים יחד, זה לא טבעי בבניית זוגיות, בטח שלא בהתחלה. זה מייצר נדבח של קושי.
מה שאני רוצה לחדד פה זה גם אם שניכם הייתם זמינים אחת לשניה ימים שלמים- תקשורת דיגיטלית זה עדיין לא האידיאל, לכן הקושי מורגש.
מכאן מגיעה לנקודה השניה-
2. אופן התקשורת. אנחנו שונים. גברים ונשים, חייל וסטודנטית ועוד אינספור הבדלים. שפת תקשורת זה משהו שלומדים, הרבה זמן, משתנים ומשתדרגים.
השלב הראשון זה להבין- שאם אנחנו מתקשרים שונה זה לא אומר שיש בעיה ביננו. ברגע שאתה מקבל את עצם העובדה הזו אפשר להתקדם לשלב הבא- לא להסיק מסקנות על מה שהיא מרגישה כלפייך והרצון שלה. עכשיו כאן זה טריקי בגלל שבמערכת יחסית מרגישים הרבה פעמים דרך המעשים הרבה יותר מהמילים שאומרים, אבל כאן בגלל המוגבלות של המרחק חשוב לזכור, ממש לשנן מנטרה מודגשת בראש- היא אוהבת אותי וחושבת עליי גם אם היא לא עונה על כל הודעה מיד!
זה יכול להיות שבאמת יש אצלה עומס, ויכול להיות שהיא מרגישה שהיא לא מצליחה לתקשר נורמלי בהודעות ויכול להיות עוד מליון דבריפ אחרים. אבל זה לא שבגלל זה משהו לא תקין בינכם.
זה שאתה כ"כ משתוקק אליה, זה מרחיב את הלב, באמת. אבל בשבילך- על מנת לא לכאוב ולהתאכזב, כדאי לתרגל התנהלות וציפיות שונות ממה שאתה רגיל.
מה למשל?
זמנים שאתה לא ליד הטלפון בכלל- גם אם אתה ממש רוצה. אין ציפיה= אין אכזבה. (דרך אגב, אולי היא יותר נונשלנטית כי היא יודעת שלא משנה מתי היא תכתוב לך אתה תענה? אולי כדאי לייצר אצלה ציפיה? לא בכוונה אלא איזון בריא במערכת התקשורתית..)
אני מבינה שעיקר התקשורת הוא בהודעות אז אולי להוריד בכמות ולהעלות באיכות? לא כל פיפס לרשום בשניה שעולה, לרכז הכל פעם בכמה שעות?
אולי לנסות להבין מתי יותר נוח לה להתכתב? נגיד בבוקר היא רעננה ללמידה והודעות מוציאות אותה מריכוז, אז אולי בזמנים שהיא עושה הפסקה או מנוחה?

אולי למצוא עוד זמן ביום  לשיחת טלפון של כמה דקות ששומעים אחד את השניה?

ואם הצלחת לשרוד את כל האורך עד לכאן, מחזקת אתכם, בניה של בית זה הדבר הכי מתוק ומרגש שקיים במישור הפרטי, וודאי מקרב את הגאולה בפן הלאומי. עם זאת, לא להתרגש ולהיכנס לטלטלה, לוקח זמן להכיר אחד את השניה, לטוב ולמוטב, יש לכם בע"ה עד 120.
העיקר שיהיה בבריאות, בשמחה, בנחת ואהבה!