לא תמיד נסכים לזה אבל עצם החשיבה שלכם והלארג׳יות, משמחת וגורמת לחשוב עליכם טוב ושאתם לא קמצנים.
כן, גם ובעיקר אם אתם בדייט רביעי ואתם רואים שאנחנו מסתבכות עם התשלום <צ>
בתודה!
לא תמיד נסכים לזה אבל עצם החשיבה שלכם והלארג׳יות, משמחת וגורמת לחשוב עליכם טוב ושאתם לא קמצנים.
כן, גם ובעיקר אם אתם בדייט רביעי ואתם רואים שאנחנו מסתבכות עם התשלום <צ>
בתודה!
ולא, אני בד״כ משלמת על עצמי בדייטים. אבל היה נחמד אם היו מציעים. לדעתי זה מלמד המון על בנאדם ועל יכולת הנתינה והראיה שלו סביבו.
נותן לבחור להרגיש שהוא נותן לך מתנה וגם ירגיל אותך להיות בצד המקבל. WIN WIN
לשניי הצדדים.
אבל גבר שלכתחילה לא מציע את זה ולא נראת נכונות או מחשבה לגבי זה, אני לא מרגישה בנוח להיות על חשבונו
פשוט כתבת שאת בד"כ משלמת על עצמך אז נשמע שזה מבחירה שלך ולא מחוסר רצון של הבחור.
אני בחורה עצמאית ובדכ לא מצפה שישלמו עלי.
רוב הזמן אני משלמת על עצמי לפחות בדייטים הראשונים.
כמובן שאם אני רואה נכונות מצד הבחור או שמרגישה מספיק בנוח, אני בכיף נותנת שישלמו עלי.
זה המעשה הכי גברי לתת והכי נשי לקבל.
לא תמיד מרגישה שזה מובן לצד השני אז לא תמיד נוהגת ככה.
אבל כן הייתי מצפה מצד הבחור להראות איזושהי נכונות.
האמת שאני תמיד משלם אז פחות מכיר את מה שאת מתארת.
מסכים מאוד עם האמירה של הגבריות והנשיות.
ויאללה - שהבחור הבא יהיה האחרון שישלם עליך.
להרגיש בנוח בקבלה שהן נדרשות לה.
ואמן אמן, בעזרת השם
שיצא לי בקשר משמעותי לשלם המון על הבחורה וכמעט כל פעם לקחת- להחזיר אותה מהבית.
זה היה ממש באהבה אבל מהצד הנשי הייתי מצפה לפידבק יותר חזק.
הייתה לי קצת הרגשה של הרגל,
(ואני ממש לא אוהב את המשחקים וההתחשבוניות האלה. של לסנן בשביל לתת תחושה של קשה להשגה וכ אז גם לא הפסקתי)
אבל בנות, תעריכו, תתנו מילה טובה
לב והערכה משני הצדדים🙃
עלתה לי שאלה - אתה מרגיש שזה אמור להיות מובן מאליו שהבחור מגיע לקראת הבחורה? ברור שעם מילה טובה זה יותר כיף, אבל אני שואלת אם זה מובן מאליו גם ללא הפידבק, או לא מובן מאליו?
תוהה מסקרנות (ולא ציניות).
עבר עריכה על ידי שפלות רוח בתאריך ב' באדר תשפ"ה 23:47
חוץ מ-וכו' כמובן
למרות שאנוכי לא טיפוס של בתי קפה ומסעדות - כל כך רחוק משם שנות אור, יותר כמו פארק וכו' אז ככה שלא יצא לי לחוות יותר מדי תשלומים על המגזר ההוא וכו' אבל זה לא מתוך קמצנות חלילה וכו' אני פשוט בן אדם של שקט ופחות רעש והמולה וכו'
לא יודע אם שמת לב דוד, אבל עשיתי פה ממש בחינת עובר לעשייתן בקשר אמיץ וחזק עם הכותרת של תגובתי
וכו'
הנכון בתפקידים של מה זה גבר ומה זה אישה
אולי גם שתתקשר קודם? שתלווה אותך לרכב? שתחכה איתך בתחנת אוטובוס חשוכה שלא תפחד? שתוביל?
תהיו גברים. ככה גם בנות הזוג שלכן יהיו יותר נשיות.
אבל באופן כללי די ברור שהכיוון הוא הפוך.
לשלם עלי אז פשוט עושה את זה לעצמי
לא בקטע רע, כן? כאילו, לא באה להגיד לך מה לעשות או משהו.
אבל זה מעיד על אופי קמצן הרבה פעמים. וגם אולי חוסר הבנה חברתית, כי באמת שזה ידוע שהגבר משלם… ובכלל לא להציע? לא יודעת, נשמע לי מוזר על גבול הבעייתי.
אבל כמובן, אני לא יודעת איך מקובל אצלכם ומה הולך…. אבל לי אישית זה מדליק נורה אדומה…
שימי לב אם קורים עוד דברים❤️
יכול להיות שהכל טוב והוא פשוט לא חשב על זה. אבל תהיי מודעת…
הלוואי הנורמה היתה שנשים משלמות..
זה לא עניין של הכסף כמו עניין של הנתינה, לתת להעניק משהו .
זה מדהים .
אני לא שאלתי את זה ממקום שבא לו לוותר על זה.
רק ניסיתי לשאול אותה כדי לבדוק אם יש צדדים אחרים שבהם הוא ג'לטמן
גם בעניין הכספי, זה באמת לא הכסף כמו הנתינה וההובלה והאחריות שאני רוצה להרגיש ממנו
או שתעלי את זה מולו או שתפרדי
והוא בכלל לא משדר את זה, אז לדעתי כן זאת בעיה
אי־אפשר לחנך אותו מחדש ויתרה מכך כל הרעיון זה שזה יבוא מהצד שלו ובספונטניות כו' כי זאת התחושה שאת מחפשת
אני לא חושב שיש בזה חוקים ברורים כמו שטוענים כמה משתמשים, יש אנשים שזה ממש לא אכפת להם או אפילו לא חושבים על־זה
בדיוק כמו שיש תרבויות שבהן לא מקובל לתת טיפ למלצר, זה לא משהו חקוק בסלע
אבל אם את מחפשת גבר שמשדר את הדברים האלה (באותן דרכים שאת רוצה שישדר) וזה לא בא עד כה, לדעתי זה גם לא יבוא אחר־כך כל־כך
יש אנשים שהם נורא "לארג'ים" ו"מובילים" ו"גבריים" מהבחינה הזאת, כאילו זאת ממש תכונת אופי בסיסית שלהם
אופי של הענקה אפשר ללמוד מהרבה דברים אחרים.
(במיוחד אם את יוצאת עם בייניש שלא מכיר את החוק הזה בתרבות שלו והמצב הכלכלי שלו כנראה פחות טוב)
ובדיוק מהסיבות שציינת
שאלה: בחור שמתקלח פעם בשבוע, האם עדיף שיתקלח לכבוד שבת או לכבוד פגישה
תשובה: ...........................................
שיצא עם בנות בלי חוש ריח 😂
"לא מכיר את החוק הזה בתרבות שלו"
"המצב הכלכלי שלו פחות טוב"
שיתבגר. שיבין שהוא לא חי לבד בעולם, והעולם לא עובד כמו הבועה של הישיבה שהוא חי בה.
בעולם האמיתי להתקמצן על 20₪ וללכת עוד חצי שעה כדי לקנות פיצה במקום שעולה שני שקלים פחות, זה לא לגיטימי אחרי שסיימת תיכון. וזאת מנטליות של תיכוניסט שלא התבגר מאז
ו"המצב הכלכלי שלו פחות טוב".
למה אתה מניח שהבחורה במצב יותר טוב?
איך זאת סיבה שלא לשלם עליה?
ושוב - מודעות לכמה זה 20₪ בעולם של אנשים שעברו את גיל 18
יש אנשים שזה נורא חשוב להם אז שיחפשו אנשים שבברירת מחדל שלהם הם ככה
יש אנשים עם הלך רוח פתוח ומדורני או אנשים שאינם מודעים לתרבות הזאת והם מוזמנים לעשות מה שבא להם
מי ישמע באמת
פה בשרשור דובר בעיקר על מקומות שזו התרבות
אבל סליחה, בחור שלא מציע לשלם על הבחורה, במיוחד במשך כמה דייטים, זה לא נראלי מקובל באיזשהו מקום.
וכן, זה לגמרי עלול להראות על אופי קמצן.
יש "מתנגד אליה".
וההתנגדות הזו, בעייתית בפני עצמה.
היא לא מוציאה אותך "צדיק" כמו שאתה מדמיין
אבל אני לא יודע עד־כמה היא נתפסת כקריטית, כמו שמתואר כאן, בעיני בחורי ישיבות
אני לא מנסה לצאת צדיק, אני מנסה להיות אני, ואם זה לא "מוכֵר" אז OK? שלא יקנו? מי שירצה שייקח אני לא בא לשכנע אף־אחד לאהוב אותי
בכל־מקרה הוייב שמשודר כאן הוא מאוד שלילי
"אתה לא מוכן לשלם עליי??? גרוע מאוד"
"שיבין שהוא לא חי לבד בעולם, הוא חייב לשלם עליי, וזה לא לגיטימי בכלל אם הוא לא"
אמירות כאלה משדרות בעיניי entitlement כאילו חייבים לך משהו
אמם אני יכול לשלם על אחרים אבל לבוא מתוך תחושה שאני "חייב" "כגבר" ולדעת שהערך שלי כבן־אדם נמדד בדברים האלה, מאוד מוריד את החשק
וגם נותן תחושה כאילו עושים לי טובה שנפגשים איתי בכלל
זה כמו שבחור יגיד לך בפנים שאם את לא מתאפרת לפגישה ובאה XYZ אז זה גרוע ביותר, אם את לא מזמינה רק סלט ולא המבורגר זה גרוע ביותר (או כל נורמה ידועה־אך־מעט־מעצבנת אחרת)
(אני בהחלט יכול להבין בחורות שנמשכות לגבר לארג' ויוזם ונותן וכו' ורואות את זה כתכונה חיובית משרת ביטחון כו', מכאן ועד ביטויים כמו "חי בבועה", אני לא מת על זה.)
בדרך כלל הבנים האלה גם לא בתודעת גבר..
זה מראה על עוד דברים ..גם על כוחניות של ילד.
בסוף זה להתלונן שאת קונה כיסוי ראש יקר.. להתלונן.. למה אני צריך לקום אליו בלילה..
להיעלב מכל דבר.. להרגיש חוסר ביטחון מולך.
שמחתי לעזור
ולהשתדל לדון לכף זכות
לפני שגוזרים השלכות רחוקות מאוד
והתרבות זה לא קשור לקמצנות.
הרי בשביל מה הוא בייניש אם לא בשביל להתחתן ולשבת ללמוד ושהיא תפרנס?
הרי זו גם הסיבה שהיא צריכה לשלם עליו בדייטים… היא צריכה להיות מוכנה לחיים שאחרי חתונה שהיא תצטרך לפרנס לבד😝
הבעיה היא שיש אנשים שאני יודעת שהם *באמת* ככה🤦♀️
מפורט בקורות חייו.
אחרי החתונה עבר למצרים. היה שם כמה שנים.
חוזר לארץ ב 1950, לימד והתפרנס מהוראה.
זה היה בדור שנשים עדיין לא יצאו לעבוד במקום הגברים …
חחח
(האמת שכשראיתי את זה באמת צרם לי על מי שקיבלו את זה כעובדה)
זה הסגנון😐
ועדיין, מישהי שמגיבה בצורה כזו תגרום לי לברוח רחוק מאוד. התשלום הוא נתינה, רצון להיטיב. אם מישהי תגיע ב"מגיע לי!!" זה מוציא את כל הקצון ובאופן כללי מראה על אישיות שאני לא ארצה להיות בחברתה.
משעשע אותי קצת כמה זה שונה מהמציאות.
העניין הוא שאני לא מקבלת את הטיעון של "לא מודע לתרבות הזו" ולכן אומרת שזה או מיתמם, או מתנגד.
ושניהם גרועים בעיניי
בייניש אמיתי מביא את הקפה איתו 
(ומה אם היא סטודנטית? אז יש לה יותר כסף?)
גבר צריך לשלם על האישה. מיותר מאשר סיבה אחת. זה גברי, מראה שהוא לא קמצן, גורם לו להעניק, ויש עוד סיבות שאין לי כוח או ראש לכתוב😂
חוצמזה אם האישה היתה משלמת, הגבר היה מרגיש מדי חופשי להזמין מה שהוא רוצה😂😂
בחורה גם ככה אוכלת פחות, בפער
לי זה נראה כמו הצגה
זה חלק מהתפקידים של גבר לדעתי.
אבל כשעוד לא מכירים אחד את השני זה נשמע לי מוזר לצפות לדבר כזה
אבל כנראה שזה קשור לזה
אגב ביינישים מהסוג שנכנסים לבתי קפה זה באמת שונה - לקראת נישואין וזוגיות
אני לא מהסוג הראשון..
הכסף בכל מקרה של שניכם
ולגיטימי לחשוב אחרת(:
אני כבר מזמן לא יוצאת עם ביינישים אבל איכשהו מרגיש לי שגם אצלם זה משהו שאמור להיות מובן מאליו…
אין שום סיבה שהגבר לא ישלם על הבחורה. לא מדברת על תמיד, זה מובן יותר. אבל זה חלק מהתפקיד שלו. גבר צריך לשלם. בדיוק כמו שבחורה צריכה להתארגן לפני דייט.
בכל־מקרה
יצא לי להכיר בנות שכן אכפת להן, שלא אכפת להן, שמעדיפות בפירוש להתחלק
ואם בחורה הייתה מתחילה להסביר לי מה התפקיד שלי כגבר ואילו דברים אני צריך לעשות כדי למלא את תפקיד ה־prince charming... יש לי דברים מעניינים יותר לעשות
אני גם באמת לא כל־כך מבין את ההיגיון, נגיד נפגשים בשידוך (או על־ידי מכרים), אני לא מכיר אותך, את לא חברה שלי (על חברה טובה שלי הייתי משלם בכיף), מבחינתי שנינו סתם זרים רנדומליים, זה גם לא שאני "מחזר" אחרייך או משהו או "מנסה לשכנע אותך" "להואיל בטובך" להיפגש איתי שוב, כמו משחק החיזור הנפוץ בתרבות הכללית...
סבבה, לגיטימי שאתה חושב ככה
לדעתי זה ברור חלוקת התפקידים הזו…
זה לא קשור לחיזור. בדיוק כמו שמי שהבחור יוצא איתה מתלבשת יפה, הוא משלם עליה…
זה עניין של תרבות
חוצמזה שלדעתי זה חלק ממה שממש צריך לעשות בדייטים. להכיר את השני בכל מיני סיטואציות, גם כאלו
לא מסעדה ב300 שקל לסועד, אבל אם זה משהו בגבול הסביר, אז בשלבים ראשונים זה סוג של נכון. מכל מיני סיבות. כשזה מגיע לקשר מתקדם אין סיבה שזה יהיה רק עליו.
בתור אנשים שמחפשים את החצי השני שלנו, יוצא לי לפעמים לחשוב על הנושא של דרך ההיכרות. ברוך ה' אני חשוף לשתי המגזרים הרלוונטים במדינה - הדת"ל והחרדי, ובתור אדם שדוגל בלקיחת הטוב שיש בכל מגזר אני מנסה לחשוב מהי הדרך הנכונה בכל הנושא של היכרות דייטים וכו'.
אז למי שחושב/ת שבציבור החרדי כולם אותו דבר או כולם מאה שערים אני מציע ללכת לסיור קצר בירושלים ולהבין שזה ממש לא ככה. וגם אלו שלא נפגשים בחוץ יש בזה המון רמות ומנהגים.
החיסרון הגורף: חוסר היכרות. אתה מכיר את אישתך/בעלך רק אחרי החתונה... אומרים גם שלפעמים אתה קולט שהתחתנת בכלל עם מישהי אחרת...
בציבור הדת"ל (ת'אמת אני פחות מכיר, מאמין שיש הרבה סגנונות) אבל משום מה מרגיש לי שהפתיחות הזו מביאה לפעמים לדברים לא טובים...
מצד שני כן מרגיש לי שיש פה משהו בריא יותר [אבל אולי קצת מסוכן], מה אתם אומרים.ות.
מודע מראש שיתכן שיאכלו אותי בלי מלח, אבל בכנות: לא הגיע הזמן לברר את זה כמו שצריך?
אולי צד אחד טועה? אולי שתיהם?
אשמח לשמוע תגובות מכל הסגנונות ומכל רמות הפתיחות
רק רוצה לציין שהציבור החרדי הולך ונפתח במובנים האלו [לא מדבר על הקבוצות הסגורות...], ואשמח לשמוע את דעתכן על השינוי הזה האם הוא מבורך או לא...
זה כמו שבמגזר החילוני-מסורתי,
מתחתנים בממוצע אחרי שנתיים (?).
גם לזה יש חסרון ויתרון.
חסרון - אתה יכול להיות עם הצד השני במשך שנתיים, מכל הבחינות וכו' ובסוף מתברר שהוא לא באמת באמת רוצה להתחתן. שנתיים נשרפו.
יתרון - אם אתה עושה את זה חכם ( הבהרה - כמובן שזה לא על פי ההלכה, כי זה במגזר החילוני-מסורתי), אז תגיע לחתונה בלב שלם מאוד
כשאתה יודע מי הבן אדם שאיתו תבלה את רוב חייך. מינימום הפתעות (לעומת האפשרויות האחרות).
אין לזה סוף.
בסופו של דבר, צריך ביטחון, אמונה ושכל ישר. כשיש את זה, גם 3 חודשים מספיקים לפני חתונה. אני מאמין בזה בלב שלם.
היא מתחתנת עוד כמה ימים והזמינה אותי וגם אני ממשממש שמח בישביל החילזונית הזו
אבללל אע"פ שעברו הרבה הרבה מים או ריר(?) בנהר
בסופ בסופ היא מישי שפם היינו ביחד וזה אולי משו שלא אמורים לעשות לא משנה מה.
חלק בי אומר לי לך תהנה תשמח חתן וכלה תעשה שיגועים בחתונה משעממת של דוסים. וחלק שני אומר זו חתונה של דוסים ואתה מגיע על תקן הידיד/אקס(?) שלה זה מוזר.
אאאא פפ
סופריקה
היא תוכל לראות אותו רק בריקודים לחופה ולחדר ייחוד, ובמעגל שעושים באמצע סבב ראשון.
ואם הוא יבוא להגיד שלום או משהו כזה…
אבל כן, נשמע שבאירוע כזה מגיעים רק לחופה.
תכלס אפילו בכסא כלה הוא לא ישתתף בטח כי זה רק של בנות…
אני נגיד במקומו לא הייתי מגיעה בכלל. יפה שהוא חושב על ללכת
ובלי שנשארו משקעים של עוגמת נפש - מבחינתה הקשר הסתיים בצורה בוגרת, והיא מרגישה כלפיך הערכה הדדית.
לפעמים הראש אומר "סיימנו יפה", אבל לראות את האקסית בלבן תחת חופה זה אירוע עם מטען רגשי שלא תמיד צופים מראש. אם אתה מרגיש שלם לחלוטין ואין לך צביטה בלב מהמחשבה עליה עם מישהו אחר, אני הייתי הולך. 👰♂️
ונקודה נוספת בשיקולים: מעבר לחופה האם יהיו שם עוד אנשים שאתה מכיר? יהיה לך עם מי לדבר ולשבת?
אם לא, הייתי מגיע רק לחופה, שם מתנה קטנה, ועוזב בסיום החופה.
גם אני הייתי מגיע רק לחופה והולך. או דומה לזה.
ואלו היו אנשים שנפגשנו בדייט/ שיחות יותר עמוקות
לראות אנשים שאתה אוהב זה נעים.
אם ההזמנה לחתונה הזאת מגיעה ממקום טוב ושלם
ואם הרצון ללכת לחתונה כמוזמן מגיע ממקום טוב ושלם
למה לא?
בברכת
"ובשמחתך
ישמח לבנו גם אנו"
המערכת.
אלא אם כן, אתם ממש באותו מעגל חברים שבו המשכתם להיות גם אחרי שבחלטתם שנישואין זה לא משהו שמתאים בין שניכם.
אבל - כשאתה קורא לה "חילזונית" אז ניכר שיש לך עדיין רגשות כלפיה, ובמצב כזה בוודאי לא הייתי ממליץ ללכת.
וגם אז- רק להגיד מזל טוב
כמו שכתבו לפני, נראה שאתה עדיין מרגיש כלפיה ולראות אותה בחתונתה רק יעשה לך רע על הלב והרגשות יתעצמו לכן נראה לי שתחסוך את זה מעצמך ותנסה להתקדם הלאה בלב שלם כמה שאתה יכול
אני כאילו מנסה לדמיין מה זה היה עושה לי אם הייתי בחתונה של מישהו שאני עדיין מרגישה כלפיו וזה קצת עושה לי נאחס בלב
אין לי שום רגש כזה כלפיה אני אוהב אותה כמו אחות
אבל יכול להבין למה זה נשמע מופרך
בכולופן תודה על התגובות של כולכם
משה נעץ את השרשור
אולי עוד מעט היא תגיב לך בעצמה 
אם אתה רוצה לכבד, תגיע לחופה תגיד מזל טוב. וזהו. תקבל V. אם תרצה להישאר תשאר. תלוי איך תרגיש. אולי תמצא שם מישהי... אבל לא בונים על זה. בכל מקרה זו השקעה בניוטרל.
על חיפוש גם לפי סגנון לבוש/תכשיטים? עכשו ברור לי שהלבוש הרבה פעמים לא משקף בדיוק, גם לי יוצא להתלבש בכמה סגנונות... אבל בסוף יש לי סגנון לבוש לעצמי שאני אוהב ומחובר אליו, וגם סגנון לבוש נשי שאני מתחבר אליו והייתי רוצה שאשתי תאהב.
אני מרגיש שיש בזה ביטוי פנימי, וזה יכל להיות אחלה בדיקת התאמה.
מה אתם חושבים?
אשמח לתשובות משני המינים
בעיקר, ופחות ממסיבה אישית - פסיכולוגית.
בבגד אני בוחר לאיזו חברה להשתייך, אם אני לובש כובע של נייק ומכנסיים של אדידס אז אני ערס.
אם אני לובש חולצה פשוטה מכופתרת ומכנסי דגמ"ח אני תלמיד בישיבה גבוהה, וכן על זה הדרך..
אני לא חושב שהאידיאליה שאתה מתאר משקפת את המציאות.
ומתוך ההבנה הנ"ל גם נמשכת ההשלכה לגבי דייטים, אך בעיקר ביחס לרושם הראשוני.
אם אני בא עם כיפה ברבוש זה משדר משהו אחד ואם אני בא עם כיפה סרוגה סטנדרטית זה משדר משהו אחר.
אבל זה בעיקר רושם ראשוני ושייכות חברתית.
באופן אישי, לא אכפת לי כל כך מה השייכות החברתית המדוייקת של הבת שאני יוצא איתה לכן לא רואה בזה עניין גדול.
במידה והשייכות החברתית מגזרית היא קריטית בעיניך אז אכן, כדאי לשים לכך.
יש סי מקום של חלל וחוסר שאני יודע שהוא יתמלא רק אחרי שאני ימצא את החצי השני שלי ויתחתן.
אבל יש בי חלל אחר שאני צריך למלכות אותו בעצמי ולא שאשתי תמלא אותו
אז איך אני יודע איזה אחד מנהל את הרצון שלי להתחתן? החוסר הנכון או בריחה מחוסר אישי
אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל
מרגישים את זה שונה
גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר
מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.
ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).
ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.
צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.
מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.
נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:
"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"
כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.
אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.
ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…
אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.
לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).
השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.
לק"י
איסוף/ פיזור מהמסגרות.
הרמת משקולות 
וכו'
ייפגע בבריאות ובכושר?
יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם
קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.
אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.
תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.
עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא
אידך זיל גמור.
שרק אתה/את יכולים לדעת את זה. לשבת בשקט, לחשוב את זה
אולי לכתוב את זה. לשאול את עצמך שאלות. מה היית למשל
עונה לחבר שהיה מתלבט באותו נושא?
מה החבר היה עונה לך?
אולי לנסות למצוא את החוסר האישי על ידי ניסוי של דברים
שאתה/את אוהבים, או להיפך, נדחים מזה?
מה היית רוצה לעשות שאינך עושה?
מה באמת באמת היית רוצה לקבל שאין לך?
לשבת בשקט בשקט עם עצמך ולהקשיב.
ואם מאוד קשה, אולי ללכת לברר עם מישהו
שיוכל לשקף לך את עצמך; רצונותיך, חסריך,
חששותיך וכו'.
אולי תדמיין את עצמך נשוי. יש לך אשה אוהבת
ואהובה, כל בוקר אתה מנפנף לה לשלום...
היא מכינה אוכל אהוב עליך וכו' וכו'....
זה היה מספק אותך?
ולבקש מהשם שידייק אצלך את הדברים
בחינת, "תעיתי כשה אובד, בקש עבדך".
עם סבלנות. לא להיבהל מהבלבול.
תודה לקב"ה שמכוון הכל מלמעלה
מאחלת פה לכולם שיזכו למצוא את זיווגם בקרוב!
הרמוניהמשמח מאוד!! בניין עדי עד הצלחה וכל הברכות!💓
שמע זה הדבר שהכי משמח אותי. כאילו המשיח הגיע!!!!!!!!!!!!!!
שפע ה' וחסד ה' בכל יום. תנצל א הטוב ואל תתעלם ממנו. זה לא ברור מאליו. גן עדן בעולם הזה
שתזכו לבניין עדי עד באהבה ובשמחת עולם ❤️
יש 4 אופציות כולן טובות מאד
איזה באסה שאי אפשר עם כולן
תלוי בך
השני שך ושהו. לא מסובך
העיקר זה להיות עם מישהי ולהגיע איתה למרחב אינטימי שתהיו בית אחד עבור השני.
אם הסנטר או האף שלי טיפה עקום או מה אבא שלה עושה זה פחות משנה ולכן לא משנה באמת איזו אופציה תבחר.
תדמיין מישהי שאתה רוצה לשבת איתה על כוס קפה בבוקר ביום שישי, זהו, לא צריך יותר מזה ;)
הכוונה היתה לומר שמה שלא צריך זה כל ההבדלים שיש ברמת הכרטיס.
שהיה לך כיף לשבת איתה ביום שישי בבוקר על כוס קפה. עם ש יחה נעימה, זורמת, טבעית....כיף. לא?
אתה יוצא עם 4 בחורות במקביל?