ולא, אני בד״כ משלמת על עצמי בדייטים. אבל היה נחמד אם היו מציעים. לדעתי זה מלמד המון על בנאדם ועל יכולת הנתינה והראיה שלו סביבו. 

נותן לבחור להרגיש שהוא נותן לך מתנה וגם ירגיל אותך להיות בצד המקבל. WIN WIN

לשניי הצדדים. 

אבל גבר שלכתחילה לא מציע את זה ולא נראת נכונות או מחשבה לגבי זה, אני לא מרגישה בנוח להיות על חשבונו

פשוט כתבת שאת בד"כ משלמת על עצמך אז נשמע שזה מבחירה שלך ולא מחוסר רצון של הבחור.

אני בחורה עצמאית ובדכ לא מצפה שישלמו עלי. 

רוב הזמן אני משלמת על עצמי לפחות בדייטים הראשונים.  

כמובן שאם אני רואה נכונות מצד הבחור או שמרגישה מספיק בנוח, אני בכיף נותנת שישלמו עלי. 

זה המעשה הכי גברי לתת והכי נשי לקבל. 

לא תמיד מרגישה שזה מובן לצד השני אז לא תמיד נוהגת ככה. 

אבל כן הייתי מצפה מצד הבחור להראות איזושהי נכונות. 

האמת שאני תמיד משלם אז פחות מכיר את מה שאת מתארת.

מסכים מאוד עם האמירה של הגבריות והנשיות.

ויאללה - שהבחור הבא יהיה האחרון שישלם עליך.

להרגיש בנוח בקבלה שהן נדרשות לה. 

ואמן אמן, בעזרת השם 

שיצא לי בקשר משמעותי לשלם המון על הבחורה וכמעט כל פעם לקחת- להחזיר אותה מהבית.

זה היה ממש באהבה אבל מהצד הנשי הייתי מצפה לפידבק יותר חזק.

הייתה לי קצת הרגשה של הרגל, 

(ואני ממש לא אוהב את המשחקים וההתחשבוניות  האלה. של לסנן בשביל לתת תחושה של קשה להשגה וכ אז גם לא הפסקתי)

אבל בנות, תעריכו, תתנו מילה טובה

לב והערכה משני הצדדים🙃

עלתה לי שאלה - אתה מרגיש שזה אמור להיות מובן מאליו שהבחור מגיע לקראת הבחורה? ברור שעם מילה טובה זה יותר כיף, אבל אני שואלת אם זה מובן מאליו גם ללא הפידבק, או לא מובן מאליו?

תוהה מסקרנות (ולא ציניות).

עבר עריכה על ידי שפלות רוח בתאריך ב' באדר תשפ"ה 23:47

חוץ מ-וכו' כמובן

למרות שאנוכי לא טיפוס של בתי קפה ומסעדות - כל כך רחוק משם שנות אור, יותר כמו פארק וכו' אז ככה שלא יצא לי לחוות יותר מדי תשלומים על המגזר ההוא וכו' אבל זה לא מתוך קמצנות חלילה וכו' אני פשוט בן אדם של שקט ופחות רעש והמולה וכו'

לא יודע אם שמת לב דוד, אבל עשיתי פה ממש בחינת עובר לעשייתן בקשר אמיץ וחזק עם הכותרת של תגובתי 

וכו'

הנכון בתפקידים של מה זה גבר ומה זה אישה

אולי גם שתתקשר קודם? שתלווה אותך לרכב? שתחכה איתך בתחנת אוטובוס חשוכה שלא תפחד? שתוביל?

תהיו גברים. ככה גם בנות הזוג שלכן יהיו יותר נשיות.

אבל באופן כללי די ברור שהכיוון הוא הפוך.

לשלם עלי אז פשוט עושה את זה לעצמי 

לא בקטע רע, כן? כאילו, לא באה להגיד לך מה לעשות או משהו.

אבל זה מעיד על אופי קמצן הרבה פעמים. וגם אולי חוסר הבנה חברתית, כי באמת שזה ידוע שהגבר משלם… ובכלל לא להציע? לא יודעת, נשמע לי מוזר על גבול הבעייתי.

אבל כמובן, אני לא יודעת איך מקובל אצלכם ומה הולך…. אבל לי אישית זה מדליק נורה אדומה…

שימי לב אם קורים עוד דברים❤️

יכול להיות שהכל טוב והוא פשוט לא חשב על זה. אבל תהיי מודעת…

הלוואי הנורמה היתה שנשים משלמות..

זה לא עניין של הכסף כמו עניין של הנתינה, לתת להעניק משהו .

זה מדהים . 

אני לא שאלתי את זה ממקום שבא לו לוותר על זה.

רק ניסיתי לשאול אותה כדי לבדוק אם יש צדדים אחרים שבהם הוא ג'לטמן

גם בעניין הכספי, זה באמת לא הכסף כמו הנתינה וההובלה והאחריות שאני רוצה להרגיש ממנו

או שתעלי את זה מולו או שתפרדי

והוא בכלל לא משדר את זה, אז לדעתי כן זאת בעיה

אי־אפשר לחנך אותו מחדש ויתרה מכך כל הרעיון זה שזה יבוא מהצד שלו ובספונטניות כו' כי זאת התחושה שאת מחפשת

אני לא חושב שיש בזה חוקים ברורים כמו שטוענים כמה משתמשים, יש אנשים שזה ממש לא אכפת להם או אפילו לא חושבים על־זה

בדיוק כמו שיש תרבויות שבהן לא מקובל לתת טיפ למלצר, זה לא משהו חקוק בסלע

אבל אם את מחפשת גבר שמשדר את הדברים האלה (באותן דרכים שאת רוצה שישדר) וזה לא בא עד כה, לדעתי זה גם לא יבוא אחר־כך כל־כך

יש אנשים שהם נורא "לארג'ים" ו"מובילים" ו"גבריים" מהבחינה הזאת, כאילו זאת ממש תכונת אופי בסיסית שלהם

אופי של הענקה אפשר ללמוד מהרבה דברים אחרים.

(במיוחד אם את יוצאת עם בייניש שלא מכיר את החוק הזה בתרבות שלו והמצב הכלכלי שלו כנראה פחות טוב)

ובדיוק מהסיבות שציינת

שאלה: בחור שמתקלח פעם בשבוע, האם עדיף שיתקלח לכבוד שבת או לכבוד פגישה

תשובה: ...........................................

שיצא עם בנות בלי חוש ריח 😂

"לא מכיר את החוק הזה בתרבות שלו"

"המצב הכלכלי שלו פחות טוב"

שיתבגר. שיבין שהוא לא חי לבד בעולם, והעולם לא עובד כמו הבועה של הישיבה שהוא חי בה.

בעולם האמיתי להתקמצן על 20₪ וללכת עוד חצי שעה כדי לקנות פיצה במקום שעולה שני שקלים פחות, זה לא לגיטימי אחרי שסיימת תיכון. וזאת מנטליות של תיכוניסט שלא התבגר מאז

ו"המצב הכלכלי שלו פחות טוב". 

למה אתה מניח שהבחורה במצב יותר טוב?

איך זאת סיבה שלא לשלם עליה?

ושוב - מודעות לכמה זה 20₪ בעולם של אנשים שעברו את גיל 18

יש אנשים שזה נורא חשוב להם אז שיחפשו אנשים שבברירת מחדל שלהם הם ככה

יש אנשים עם הלך רוח פתוח ומדורני או אנשים שאינם מודעים לתרבות הזאת והם מוזמנים לעשות מה שבא להם

מי ישמע באמת

פה בשרשור דובר בעיקר על מקומות שזו התרבות

אבל סליחה, בחור שלא מציע לשלם על הבחורה, במיוחד במשך כמה דייטים, זה לא נראלי מקובל באיזשהו מקום. 

וכן, זה לגמרי עלול להראות על אופי קמצן.

יש "מתנגד אליה".

וההתנגדות הזו, בעייתית בפני עצמה.

היא לא מוציאה אותך "צדיק" כמו שאתה מדמיין

אבל אני לא יודע עד־כמה היא נתפסת כקריטית, כמו שמתואר כאן, בעיני בחורי ישיבות

אני לא מנסה לצאת צדיק, אני מנסה להיות אני, ואם זה לא "מוכֵר" אז OK? שלא יקנו? מי שירצה שייקח אני לא בא לשכנע אף־אחד לאהוב אותי

בכל־מקרה הוייב שמשודר כאן הוא מאוד שלילי

"אתה לא מוכן לשלם עליי??? גרוע מאוד"

"שיבין שהוא לא חי לבד בעולם, הוא חייב לשלם עליי, וזה לא לגיטימי בכלל אם הוא לא"

אמירות כאלה משדרות בעיניי entitlement כאילו חייבים לך משהו

אמם אני יכול לשלם על אחרים אבל לבוא מתוך תחושה שאני "חייב" "כגבר" ולדעת שהערך שלי כבן־אדם נמדד בדברים האלה, מאוד מוריד את החשק

וגם נותן תחושה כאילו עושים לי טובה שנפגשים איתי בכלל

זה כמו שבחור יגיד לך בפנים שאם את לא מתאפרת לפגישה ובאה XYZ אז זה גרוע ביותר, אם את לא מזמינה רק סלט ולא המבורגר זה גרוע ביותר (או כל נורמה ידועה־אך־מעט־מעצבנת אחרת)

(אני בהחלט יכול להבין בחורות שנמשכות לגבר לארג' ויוזם ונותן וכו' ורואות את זה כתכונה חיובית משרת ביטחון כו', מכאן ועד ביטויים כמו "חי בבועה", אני לא מת על זה.)

בדרך כלל הבנים האלה גם לא בתודעת גבר..

זה מראה על עוד דברים ..גם על כוחניות של ילד.

בסוף זה להתלונן שאת קונה כיסוי ראש יקר.. להתלונן.. למה אני צריך לקום אליו בלילה..

להיעלב מכל דבר.. להרגיש חוסר ביטחון מולך.

שמחתי לעזור

ולהשתדל לדון לכף זכות

לפני שגוזרים השלכות רחוקות מאוד

והתרבות זה לא קשור לקמצנות.

הרי בשביל מה הוא בייניש אם לא בשביל להתחתן ולשבת ללמוד ושהיא תפרנס?

הרי זו גם הסיבה שהיא צריכה לשלם עליו בדייטים… היא צריכה להיות מוכנה לחיים שאחרי חתונה שהיא תצטרך לפרנס לבד😝

הבעיה היא שיש אנשים שאני יודעת שהם *באמת* ככה🤦‍♀️

מפורט בקורות חייו. 

אחרי החתונה עבר למצרים.  היה שם כמה שנים. 

חוזר לארץ ב 1950, לימד והתפרנס מהוראה.  

זה היה בדור שנשים עדיין לא יצאו לעבוד במקום הגברים …

חחח

(האמת שכשראיתי את זה באמת צרם לי על מי שקיבלו את זה כעובדה)

זה הסגנון😐

ועדיין, מישהי שמגיבה בצורה כזו תגרום לי לברוח רחוק מאוד. התשלום הוא נתינה, רצון להיטיב. אם מישהי תגיע ב"מגיע לי!!" זה מוציא את כל הקצון ובאופן כללי מראה על אישיות שאני לא ארצה להיות בחברתה.

משעשע אותי קצת כמה זה שונה מהמציאות.

העניין הוא שאני לא מקבלת את הטיעון של "לא מודע לתרבות הזו" ולכן אומרת שזה או מיתמם, או מתנגד.

ושניהם גרועים בעיניי

בייניש אמיתי מביא את הקפה איתו

(ומה אם היא סטודנטית? אז יש לה יותר כסף?)

גבר צריך לשלם על האישה. מיותר מאשר סיבה אחת. זה גברי, מראה שהוא לא קמצן, גורם לו להעניק, ויש עוד סיבות שאין לי כוח או ראש לכתוב😂

חוצמזה אם האישה היתה משלמת, הגבר היה מרגיש מדי חופשי להזמין מה שהוא רוצה😂😂 

בחורה גם ככה אוכלת פחות, בפער 

לי זה נראה כמו הצגה

זה חלק מהתפקידים של גבר לדעתי. 

אבל כשעוד לא מכירים אחד את השני זה נשמע לי מוזר לצפות לדבר כזה

אבל כנראה שזה קשור לזה

אגב ביינישים מהסוג שנכנסים לבתי קפה זה באמת שונה - לקראת נישואין וזוגיות 

אני לא מהסוג הראשון..

הכסף בכל מקרה של שניכם

ולגיטימי לחשוב אחרת(:

אני כבר מזמן לא יוצאת עם ביינישים אבל איכשהו מרגיש לי שגם אצלם זה משהו שאמור להיות מובן מאליו…

אין שום סיבה שהגבר לא ישלם על הבחורה. לא מדברת על תמיד, זה מובן יותר. אבל זה חלק מהתפקיד שלו. גבר צריך לשלם. בדיוק כמו שבחורה צריכה להתארגן לפני דייט.

בכל־מקרה

יצא לי להכיר בנות שכן אכפת להן, שלא אכפת להן, שמעדיפות בפירוש להתחלק

ואם בחורה הייתה מתחילה להסביר לי מה התפקיד שלי כגבר ואילו דברים אני צריך לעשות כדי למלא את תפקיד ה־prince charming... יש לי דברים מעניינים יותר לעשות

אני גם באמת לא כל־כך מבין את ההיגיון, נגיד נפגשים בשידוך (או על־ידי מכרים), אני לא מכיר אותך, את לא חברה שלי (על חברה טובה שלי הייתי משלם בכיף), מבחינתי שנינו סתם זרים רנדומליים, זה גם לא שאני "מחזר" אחרייך או משהו או "מנסה לשכנע אותך" "להואיל בטובך" להיפגש איתי שוב, כמו משחק החיזור הנפוץ בתרבות הכללית...

סבבה, לגיטימי שאתה חושב ככה

לדעתי זה ברור חלוקת התפקידים הזו… 

זה לא קשור לחיזור. בדיוק כמו שמי שהבחור יוצא איתה מתלבשת יפה, הוא משלם עליה… 

זה עניין של תרבות

חוצמזה שלדעתי זה חלק ממה שממש צריך לעשות בדייטים. להכיר את השני בכל מיני סיטואציות, גם כאלו

לא מסעדה ב300 שקל לסועד, אבל אם זה משהו בגבול הסביר, אז בשלבים ראשונים זה סוג של נכון. מכל מיני סיבות. כשזה מגיע לקשר מתקדם אין  סיבה שזה יהיה רק עליו.

מזל טוב!!!!!!!

זכו להקים בית נאמן בישראל ולקבל יחד משיח!!!

כן ירבו הודעות כאלו כאן!!!!

כיף לשמוע!!

לא מכירה את האולמות, אבל המון הצלחה בארגונים והכל!

הם מאוד רחוקים אחד מהשני..

אחלה בית שאן שבעולם, זכית ;)

שתזכו לבניין עדי עד בשמחה, באהבה ובטוב גלוי ב"ה 🙏🎉✨

שגם תורך יגיע. אין ספק!

תתחילי לתכנן איזו שמלת כלה תלבשי.....

בשורות טובות במהרה ב"ה!

נסענו למסעדה מסוימת, רק בשביל למצוא שלט שאומר שהיא עברה דירה לעיר אחרת (למה גוגל לא מעודכן?!).

אז נסענו לעוד מסעדה, והיא כבר לא קיבלה עוד סועדים כי נגמרו החומרים. בחיים לא קרה לי לפני כן וגם לא אחרי כן...

בסוף היינו כבר עייפים ומבואסים אז נסענו להמבורגריה קרובה.

קנינו מנות המבורגר, באנו להתיישב, ואז המוכר אמר שאי אפשר לשבת כי הם מתחילים לנקות עכשיו.

יצאנו, חיפשנו מקום נורמלי לשבת לאכול, וכשלא מצאנו - קיפלתי את שורת המושבים באוטו ואז ישבנו בתוך הבגאז' עם הרגליים בחוץ על המדרכה.

כך אכלנו המבורגר ברחובה של עיר...

לחתוך.

מציאת חן זה בהחלט מרכיב חשוב בכימייה בין אנשים

אם היא לא נבנית במהלך הפגישות

כדאי לבדוק למה. 

ואם אין דרך לשנות את זה- אז לא חובה להיפגש או לנסות בכוח.

בהצלחה!

אם תבואי עם חשק ותוכלי לנסות להתעלות מעל זה, למה לא לנסות?

לפעמים זה מתעתע הרגיש איפה אנחנו עומדים ביסח לעניינים כאלה, דווקא בגלל שזה יכול להיות נזיל, אז הבלבול שלך הגיוני.

מודעות עצמית ובין אישית

כבוד והכלה

תקשורת ישירה

הבנת עיקרון הנפרדות

היכולת להתפתח ולהשתנות

זה בסיסי בעיניי

תזרמי

או השראת שכינה. 

תלוי באיזה רובד מדברים. בכל מקרה אני בטוח שהראשון יוביל לשני.

יש את האנשים האלה שאתה איתם מרגיש בבית, במבט בדיבור , בצחוק בחיוך

על זה אני ממש לא אוותר

אני יודעת שיש לי את זה ברמות ואני לא אתפשר למישהו פחות ממני.

זה בעיניי לא תכונה שיכולה "להיות לך", ומישהו אחר הוא יותר או פחות ממך. זה פשוט התאמה. (ומסכימה שזה דבר מאוד חשוב)

כי את מתכוונת למשהו אחד ואני למשהו אחר 

אני מדברת על אופי חם חייכן מצחיק 

אבל אי אפשר לקרוא לזה "להרגיש בית", ולהתכוון רק לזה באופן ספציפי. 

(כלומר, את יכולה לומר שאלה התכונות שהכי חשובות לך בבן זוג, אבל זה שונה מלומר מה הכי חשוב בעינייך בקשר בין בני זוג באופן כללי.)

יכולה לדייק אותך למה התכוונתי

ודייקתי

לא רואה צורך שוב להסביר

בעיניי זה מושתת על הרבה דברים -

כימיה, הבנה, עין טובה, אכפתיות, יכולת לראות את האחר, חמלה...

בלי להשליך איך זה גורם לי להרגיש, ולאן מתקדמים ומה זה אומר.

מרחב מוגן ללב של בן הזוג.

1. מחוייבות לקשר. כל בן או בת הזוג חייבים להיות משוכנעים כי בן הזוג השני פועל רק לטובת הקשר. וכמובן שהוא או היא פועלים אך לטובת הקשר. בכל החלטה ומעשה. וידיעה מוחלטת שנמצאים בקשר לא במקרה. ולהרבה זמן.

2. הערכה הדדית. 

3. בינו לבינה...

או אופי דומה או אופי משלים, אופי שאיתו הזוג יתאים יחד

התחברתי מאוד לתקשורת ולרצון טוב.

לי היה בא לומר שגבולות זה הדבר הכי חשוב.. גבולות במובן הרחב של המילה. 

מתי שיש גבולות טובים וברורים אז יש מרחב מאפשר להעמיק את הקשר.

לדעתי לרוב משהו בין פגישה שניה לחמישית

אז רק כשהקשר כבר חזק למדי. (זה אינדיבידואלי באיזו פגישה זה קורה)

אם יש השפעה על חיי היומיום - אז כשהקשר כבר יחסית יציב אבל עוד אין קרבה חזקה (מניחה שזה בערך בפגישה שלישית-רביעית).

לתת את כל המידע.

לק"י

אולי להוציא מידע רפואי בנושא ולתת לו.

להציע לו להתייעץ עם בנאדם מקצועי בתחום.

ובהצלחה!

התמודדות לא קלה.

בדרך כלל, גם על מחלות קשות יותר, שמעתי שבפגישה שלישית. משהו כזה.

האדם עושה את ההשתדלות שלו והיתר - הקב"ה. 

יש אנשים שהקימו בתים נפלאים עם אנשים נכים. ממש.

להתפלל ולסמוך על הקב"ה. מי שהביא את הבעיה - הוא אחראי לעזור. ולכל אחד יש את הזיווג שלו.

בלי פחד. 

אין פחד כלל. יש מי שמנהל את העולם. וזה לא את/אתה, חביבי/תי.

לא עשית עבירות נוראיות. נכון? זה מהשם. וזהו. נשימה ארוכה וללכת לפגישה כאילו אין לך כלום.

ולא להיבהל אם דוחים. את יודעת כמה בחורות ובחורים טובים ומקסימים, נדחים?

הכל מהשם.

צריך לקרוא מאמרים מחזקים, שיעורים מחזקים. אין עוד מלבדו.

תודיע/י כשתתארס/י!

מחילה, אבל כותב מדם ליבי מכמה מקרים שהכרתי. לפעמים רבנים עם הרבה רצון טוב ממליצים להסתיר. חלקם מחוסר הבנה שיש השלכות לדברים וחלקם דווקא 'מבינים', שבאיזשהו מקום אומרים לעצמם 'לכולם יש בעיות כאלו ואחרות, אז למה להגיד'.

במציאות, אם באמת מדובר רק על אירוע עבר חסר משמעות, אין סיבה לספר. אבל אם יש משהו עם השלכות, גם אם חושבים שהוא לא משמעותי - לפעמים אח"כ מגלים שהוא משמעותי. התסכול של אדם שמרגיש שמי שהוא אמור לתת בו אמון לכל החיים -הסתיר ממנו, מאוד גדול ומאוד מקשה על בניית מרחב אמון זוגי. לעומת זאת כנות, היא משמעותית וכשיש כנות - אפשר לשאת ביחד הרבה.

מסתבר שבחור שכבר מכיר ומוקיר אותך וחושב להתחתן איתך (תלוי ציבור אם זה אומר פגישה שלישית או פגישה עשרים) - לא יוריד בגלל מחלה כרונית שלא משמעותית לחיים. תספרי לו על האבחנה ועל חוסר ההשלכות כמעט, מי שבכל זאת יוריד - כנראה באמת לא מתאים לך. 

בעיניי,

קשר זוגי מבוסס על כנות. קשר שיש בו הסתרה מכוונת של מידע - רק עצם ההסתרה היה מרחיק אותי מהקשר.

אם זה לא משהו שאת מתכננת לספר מראש -

הייתי מספרת אחרי שיחת "יחסינו לאן". 

תיאור שלבי הקשר:

א. הצעה. ב. בירורים. ג. שיחת טלפון. ד. דייט ראשון. ה. שיחת טלפון. ו. דייט שני. ז. שיחת טלפון. ח. דייט שלישי. וכו'

אחרי דייט שלישי (או אולי רביעי\חמישי), אם הקשר החזיק עד אז - בד"כ מנהלים שיחה שבו אנחנו מחליטים את אנחנו רוצים להמשיך בקשר או לא. כלומר, בתחילת הדרך, בפגישות הראשונות, רוב הקשרים לא ממשיכים - רוב הקשרים נגמרים תוך פחות מכמה פגישות.

לכן בשלב הזה, אחרי שכבר יש היכרות ראשונית, ואת מעוניינת להמשיך בקשר - הייתי משתפת - וכמובן בוחרת את המילים. אולי אפילו מביאה איזשהו סיכום רפואי שמפרט מה זה בדיוק אומר. כלומר, אחרי כמה דייטים ראשונים, כשאת מחליטה להמשיך בקשר, ואת שומעת מהצד השני שגם הוא מעוניין - אז כחלק מהשיחה הזאת, את אומרת לו שיש לך משהו שהיית רוצה לשתף, שאת לא רוצה להסתיר את המידע הזה אבל זה לא נראה לך משהו כזה עקרוני, ולפרט. (האם המצב שלך עלול להחמיר?)

[אם לא מפריע לך לשתף ואת בכל מקרה אנונימית כאן, את יכולה לכתוב במה מדובר, ואולי יש כאן עוד מישהו שמתמודד עם זה?]

ועוד הערה: כולנו בני אדם. סביא להניח שכולנו נושאים איתנו איזשהו עניין רפואי, בין שאנחנו יודעים מכך ובין אם לא, ברמות סיכון שונות. אם את יוצאת עם מישהו, שלא יודע להכיל את העניין הזה - אז אולי זה לא מי שאת רוצה להקים איתו בית..

גם אנשים עם בעיות\מחלות וכו' מתחתנים, וגם אנשים שדי בריאים לא תמיד מתחתנים מהר ומוקדם...

לצאת עם שניים שיש להם טרשת במשפחה.

ממה שאני זוכרת, אחד סיפר כבדרך אגב בדייט ראשון; לא היה דייט שני, אבל לא בגלל זה.

השני, מי שהציע את ההצעה היתה גיסתו, והיא סיפרה על זה (וגם על הבירורים שהיא עשתה לפני שהתחתנה). לא יודעת אם זה בר מיוזמתה או מיוזמתו וכו' - גם שם לא היה דייט שני, ולא בגלל זה.

יש לי גם חברה נשואה עם טרשת, אבל היא אמרה לי שהמצב שלה עלול להחמיר בצורה רצינית.

ממה שאני מבינה, זה מחלה שיכולה להתבטא בהרבה דרכים, ולכן כדאי לדעתי לפרט מה בדיוק יש לך, ואיפה זה עומד וצפוי לעמוד. לתת מקום לצד השני לשאול שאלות, לא להקטין את החשש והספק - תוך שאת מבהירה כמה זה מינורי בעינייך.

ובעיניי, להסתיר את זה לאורך זמן - זה נותן לזה נפח הרבה יותר גדול. מבינה למה לא לשתף כל אחד שאת יוצאת איתו, אבל לדעתי, כמו שכתבתי בהודעה הקודמת, אחרי שיחת יחסינו לאן הראשונה - זה הזמן הכי מאוחר.

או רביעית, אחרת אדם עם חולי כלשהו לעולם לא יצליח לצאת לדייטים.

פגישה ראשונה זה גישוש ראשוני.

פגישה שנייה זה אומר שפגישה ראשונה היתה בסדר.

פגישה שלישית זה כבר אומר שרוצים באמת לנסות.

לכן, בשלישית - או אולי ברביעית - זה אכן הזמן לספר. כדי לא להיכנס למערכת יחסים ואז להפיל משהו, שהצד השני עלול לפרש כתיק וכהסתרה, וכמובן אם נפרדים אז שלא יהיה מטען רגשי כבד מידי.

יש ספקטרום של אנשים בנוגע ליחס למחלות שונות, חלק יבהלו מכל דבר, חלק יכילו גם מצבים קשים, וחלק יהיו דינמיים וזה יכול להיות תלוי במזל או ברצון שלהם להמשיך עם הדייט - לכן כדי לאפשר הזדמנות לכולם, ממתינים טיפה ואז מספרים. זה הרציונל.

זה מאפשר לכולם הזדמנות אמיתית.

בהצלחה רבה!

אם אין לזה השפעה וודאית על הזוגיות ו/או הפוריות, אז לספר כשאתה מרגיש שזה מתאים, אין בעיה אפילו שזה יקרה לאחר החתונה..

מצד שני, גם לא להסתיר בכוונה..

לק"י

ולו רק, כי בעיני זה עלול לפגוע באמון.

וגם אם אין השפעה וודאית, אבל יש סיכוי סביר להשפעה- צריך לספר מספיק זמן לפני שמגיעים לקשר קרוב (אני מבינה שזה לא המצב של הפותחת, אבל כותבת את זה בכללי).

כתבתי בכללי בלי קשר לפותחת..שאני מעריכה על הכנות. ממליצה לשאול רופא ירא שמיים מתי לספר. בעז"ה זיווג הגון בקרוב ממש. 

אבל אם כנראה אין לזה השפעה על הזוגיות, אז זה גם לא משהו שצריך להגדיר שצריך לומר עד פגישה X.

אצלנו, דברים שחשבתי שיכולים להשפיע על הזוגיות דאגתי לספר לפני החלטה, ודברים שבעיניי היו פחות רלוונטיים להחלטה להתחתן סיפרתי כשיצא.

חלק מהדברים הזדמן לספר כבר בשלב הפגישות וחלק מהדברים הזדמן רק לאחר החתונה.

באופן כללי, שנינו גילינו זה על זו לא מעט דברים לאחר החתונה.

אבל מכיוון שהיה ברור לשנינו שלא הייתה כאן כוונה להסתיר במכוון, ולא היה מדובר על דברים שמהותיים בוודאות לזוגיות, לא נגרם כל נזק לאמון.

אז שיבקש גישה לתיק הרפואי.

אם הצד השני לא ביקש,

משמע הוא מבין שהוא משאיר בידי הצד הראשון את שיקול הדעת להחליט מה מהותי מבחינתו ומה לא.

אם כבר לחתוך קשר, אז שזה יהיה כבר על משהו מהותי.. 

כל אחד ואחת יבחרו לעצמם מה הכי רלוונטי ומה טוב באישה או בגבר עם המכלול.

מניסיון,

לא בכל פעם שרב ''נותן אישור'' לא לספר,

הוא בעצמו היה מתחתן או ממליץ לבתו להתחתן עם אדם שיש לו את הבעיה הזאת.

קל מאוד ''לאשר'' ולתת למישהי שהוא לא מכיר לחיות חיים שהיא לא תכננה...

זוגיות צריכה להיות מבוססת על אמון, לא על אישורים מרבנים להסתיר דברים.