אבל שולחת חיבוק. זו חוויה ממש ממש קשה. לפעמים אני תוהה מאיפה מוצאים כוחות להתמודד.

בהצלחה

לא ציינת בן כמה הוא.

נשמע שאתם מתאמצים ומתוסכלים ובצדק. 

הוא צועק וכועס ,הוא ילד, ככה הוא מביע מה עובר עליו.

 נשמע שהוא במצוקה.

ניסיתם ללכת איתו ביחד לשיחות טיפול רגשי? אמא ובן?

הייתי מנסה את זה בהקדם האפשרי. 

ועוד משהו קטן,    

לא הייתי שמה עליו תווית של "ילד סנדביץ", 

גם לילד בכור יש קשיים, מכת בכורות, גם לילד האחרון "התינוק של הבית", גם לילד זקונים,

וגם לסתם ילד שאין לו שם...

אתגרים יכולים לקרות עם כל ילד. 

אולי כן צריך פסיכיאטר וזה לא בושה, 

אבל נשמע מבין השורות שההרגשה היא שיש משהו לא בסדר עם הילד 

ואלה שדרים שהייתי נזהרת מלשדר לילד במצוקה, והייתי נמנעת מלשים תוויות. 

לפי הניסוח שלך (או שלפחות אני התרשמתי ככה), הליכה לפסיכיאטר תהיה רלוונטית רק כשכלו כל הקיצין כי מדובר במשהו מאוד קיצוני.

אז... לא.

פסיכיאטר הוא רופא כמו כל רופא אחר, וכמו שעל בעיות עור הולכים לרופא עור אז על בעיות בנפש הולכים לפסיכיאטר. 

אם יש חשש שהקושי נובע מהפרעה נוירו-התפתחותית או רגשית עמוקה יותר, אז הפסיכיאטר הוא באמת הכתובת הנכונה לילד שלך. זה לא מחייב שהוא ייתן טיפול תרופתי (להבדיל ממה שאנשים חושבים לעיתים, פסיכיאטרים מטפלים במגוון שיטות ולא מיד רושמים תרופות כשאין בזה צורך). אם הוא פסיכיאטר ילדים טוב אז הוא יידע מהסיפור שתספרו לו וממפגש עם הילד, האם מדובר בסתם שובבות נורמלית או שיש כאן בעיה נוירולוגית שתרופות קשב וריכוז יוכלו לפתור או בעיה רגשית עמוקה שדורשת טיפול (למשל חרדות קיצוניות) או כל אחת מאלף ואחת הסיבות האפשריות להתנהגות כזאת.

בדבר אחד אני בטוח - גם הוא סובל, לא רק אתם והאחים שלו. למעשה הוא סובל פעמיים - יש סבל ראשוני שגורם לו להתנהג כך, ואז בגלל התגובות הכועסות והמאוכזבות שלכם הוא סובל בפעם השנייה.

נקודה אחרונה: לא הייתי מקשר את זה בשום צורה לזה שהוא ילד סנדוויץ'. הוא אדם עצמאי ואינדבדואלי בגלל מי שהוא, לא בגלל הסדר שלו במשפחה. ילדים עם קשיים יכולים להיות בכל משפחה ובכל מבנה וסדר.

אבל אצלנו ספציפית הוא סנדוויץ'- ככה יצא...

אם אני אגיד לך ''היום פגשתי חבר תימני, והוא אמר לי שהוא אוכל מצות רכות בפסח'' - זה יישמע לך הגיוני. 

אבל אם אני אגיד לך ''היום פגשתי חבר תימני, והוא אמר לי שהוא מאוד אוהב פוקימון'' - את כנראה תגידי לי, ובצדק, שאין לזה שום קשר לעובדה שהוא תימני ולכן האזכור של זה הוא מיותר.

את פתחת את ההודעה שלך מכך שלכל ילד סנדוויץ' יש סיפור, כך שהיה נראה שאת תולה בעובדה הזאת את ההתנהגות שלו.

ולקחת לאיבחון אצל פסיכולוג/פסיכיאטר ילדים.

אולי היפראקטיבי, אולי מתוסכל, אולי עבר משהו...

חבל לנחש באוויר. כדאי לבדוק ואז לנסות לטפל.

בעז"ה מקווים שיעזור לילד ולנו

אם האבחון יאבחן אותו עם לקות אז לטפל תרופתית או טיפולית. 

אן האבחון לא יאבחן אותו עם לקות אז רק לחבק, לדבר, להכיל, בסוף זה יסתדר. לא עונשים, לא צעקות, בטח שלא ענישה קיצונית

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות