אבל שולחת חיבוק. זו חוויה ממש ממש קשה. לפעמים אני תוהה מאיפה מוצאים כוחות להתמודד.

בהצלחה

לא ציינת בן כמה הוא.

נשמע שאתם מתאמצים ומתוסכלים ובצדק. 

הוא צועק וכועס ,הוא ילד, ככה הוא מביע מה עובר עליו.

 נשמע שהוא במצוקה.

ניסיתם ללכת איתו ביחד לשיחות טיפול רגשי? אמא ובן?

הייתי מנסה את זה בהקדם האפשרי. 

ועוד משהו קטן,    

לא הייתי שמה עליו תווית של "ילד סנדביץ", 

גם לילד בכור יש קשיים, מכת בכורות, גם לילד האחרון "התינוק של הבית", גם לילד זקונים,

וגם לסתם ילד שאין לו שם...

אתגרים יכולים לקרות עם כל ילד. 

אולי כן צריך פסיכיאטר וזה לא בושה, 

אבל נשמע מבין השורות שההרגשה היא שיש משהו לא בסדר עם הילד 

ואלה שדרים שהייתי נזהרת מלשדר לילד במצוקה, והייתי נמנעת מלשים תוויות. 

לפי הניסוח שלך (או שלפחות אני התרשמתי ככה), הליכה לפסיכיאטר תהיה רלוונטית רק כשכלו כל הקיצין כי מדובר במשהו מאוד קיצוני.

אז... לא.

פסיכיאטר הוא רופא כמו כל רופא אחר, וכמו שעל בעיות עור הולכים לרופא עור אז על בעיות בנפש הולכים לפסיכיאטר. 

אם יש חשש שהקושי נובע מהפרעה נוירו-התפתחותית או רגשית עמוקה יותר, אז הפסיכיאטר הוא באמת הכתובת הנכונה לילד שלך. זה לא מחייב שהוא ייתן טיפול תרופתי (להבדיל ממה שאנשים חושבים לעיתים, פסיכיאטרים מטפלים במגוון שיטות ולא מיד רושמים תרופות כשאין בזה צורך). אם הוא פסיכיאטר ילדים טוב אז הוא יידע מהסיפור שתספרו לו וממפגש עם הילד, האם מדובר בסתם שובבות נורמלית או שיש כאן בעיה נוירולוגית שתרופות קשב וריכוז יוכלו לפתור או בעיה רגשית עמוקה שדורשת טיפול (למשל חרדות קיצוניות) או כל אחת מאלף ואחת הסיבות האפשריות להתנהגות כזאת.

בדבר אחד אני בטוח - גם הוא סובל, לא רק אתם והאחים שלו. למעשה הוא סובל פעמיים - יש סבל ראשוני שגורם לו להתנהג כך, ואז בגלל התגובות הכועסות והמאוכזבות שלכם הוא סובל בפעם השנייה.

נקודה אחרונה: לא הייתי מקשר את זה בשום צורה לזה שהוא ילד סנדוויץ'. הוא אדם עצמאי ואינדבדואלי בגלל מי שהוא, לא בגלל הסדר שלו במשפחה. ילדים עם קשיים יכולים להיות בכל משפחה ובכל מבנה וסדר.

אבל אצלנו ספציפית הוא סנדוויץ'- ככה יצא...

אם אני אגיד לך ''היום פגשתי חבר תימני, והוא אמר לי שהוא אוכל מצות רכות בפסח'' - זה יישמע לך הגיוני. 

אבל אם אני אגיד לך ''היום פגשתי חבר תימני, והוא אמר לי שהוא מאוד אוהב פוקימון'' - את כנראה תגידי לי, ובצדק, שאין לזה שום קשר לעובדה שהוא תימני ולכן האזכור של זה הוא מיותר.

את פתחת את ההודעה שלך מכך שלכל ילד סנדוויץ' יש סיפור, כך שהיה נראה שאת תולה בעובדה הזאת את ההתנהגות שלו.

ולקחת לאיבחון אצל פסיכולוג/פסיכיאטר ילדים.

אולי היפראקטיבי, אולי מתוסכל, אולי עבר משהו...

חבל לנחש באוויר. כדאי לבדוק ואז לנסות לטפל.

בעז"ה מקווים שיעזור לילד ולנו

אם האבחון יאבחן אותו עם לקות אז לטפל תרופתית או טיפולית. 

אן האבחון לא יאבחן אותו עם לקות אז רק לחבק, לדבר, להכיל, בסוף זה יסתדר. לא עונשים, לא צעקות, בטח שלא ענישה קיצונית

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....