אתם עדיין ילדים. חייל בסדיר הוא ילד. ילד על מלא. ובנים, כשהם ילדים זה הכי "גרוע" כי בנים מתפתחים ריגשית לאט יותר ביחס לבנות. הם עדיין לא הכי מנוסים ומבינים איך תקשורת בינאישית בוגרת עובדת. בקושי מבינים את העולם. הוא עדיין זקוק לתהליך הלמידה שלו. זה עקומת לימוד שעולה. סמכי עלי, יבואו ימים שיהיו לכם מאושרים כי אתם נשמעים מתוקים וזוג טוב. תני לו את הזמן ללמוד ולהכיר אותך. הוא ילמד.

כמובן שתזכירי לו מידי פעם "מאמי, משוש חיי, אהוב ליבי, אתה נשוי עכשיו ואתה צריך ללמוד לזכור את אישתך כשאתה רחוק ממנה. אני יודעת שאתה בצבא ולא תמיד יש זמן ויש חבר'ה וצחוקים אבל אי אפשר שיעברו ימים בלי הודעה או שיחה".

לא בהתרסה. במילים מקרבות ומחבקות.

אל תתייאשי. יבואו לכם ימים שגם לך לא יהיה כוח אליו לפעמים 😊

זה לא עוזר לי בשום צורה

זו רק ההתחלה והיא מאוד קשה ומאתגרת.

כשיהיה בבית תשבי איתו בנות ותסבירי כמה את זקוקה לתקשורת הזאת איתו, הודעות, יחס, ק"ח אם הוא זמין.

אל תבואי בתלונה אלא תגידי מה את מרגישה, איך את עוברת את הימים האלה שהוא בצבא.

איך היה בתקופת ההיכרות והאירוסין שלא הייתם יחד?

שיישתפר. מה שלא קרה. 

אני באמת מנסה להתרגל למצב, אבל מרגישה שנכנסת לדיכאון מהלבד שלי....

תקופת האירוסין והקשר היו מעולות, איך שהתחתנו זה דיי התהפך עליי. 

אתם עכשיו במציאות חדשה לשניכם ויש גם זמנים של לבד.

תנצלי את הזמנים האלה לתחביב, ללימוד, בהתנדבות, עשיה כזאת או אחרת.

אל תתני לדיכאון להשתלט לך על החיים.

נכון, קל להגיד וקשה לביצוע, אבל דווקא בגלל המודעות שלך, בגלל הגיל שלך עם יכולת להיות גמישה זה עומד לזכותך

ועדיין, להמשיך לשקף לו את ההרגשה שלך

גברים ממאדים, נשים מנוגה, של ד"ר ג'ון גריי.

הוא מתייחס הרבה לתופעה של גברים שנכנסים ל"מאורה הגברית" ומתנתקים באופן זמני.

יש פה שני דברים

יש את הצד שלו שהוא צריך להשתפר.

אבל יש את הצד שלך. את עכשיו ממש תלויה בו וזה לא בריא בכלל. 

זה בסדר להיות לבד. זה זמן לצמוח, לגדול, לעבוד, לבצע התפתחות אישית, להקשיב לגוף שלך ואיך שהוא פועל במקום החדש שלכם. תתחילי לנצל את הזמן שלך כדי לצמוח, ולא כדי לשקוע כי מישהו אחר שאת אוהבת לא  יכול להיות עכשיו.

קיבלת מתנה (אני באמת מאמין בזה!) נצלי אותה.

(ויש לי גם ""שיעור"" על הנושא הזה של בודד/דחוי שבזמנו שינה לי את ההסתכלות בנושא, אשמח לשתף אם זה מסתדר)

תעשי דברים שאוהבת.

תפתחי תחביבים, תקני קורס מעניין ותלמדי, צאי עם חברות, תשקיעי בעבודה, צאי לטייל ולהנות.

יש מלא.

כשהוא איתו, תהיי איתו ותהיו עולם.

אבל כשאיננו, תדאגי למלא את עצמך

בהצלחה 

ב . הוא אכן מתקשר . מדוע אינו מדייק את התזמון?

מעיר שעלינו לקבל שהבנתך את המצב נכון, למרות שחייל סדיר ממש לא ברור שיהיה נגיש לפלאפון באופן קבוע.

ג. הוא זמין מספיק. במשך היום מגיב הרבה בקבוצות של המשפחה.. לפחות ככה אני מגלה שהוא חי למרות שלא שומעת ממנו. 

תתקשרי את.

תכתבי את בוקר טוב ותתקשרי כל יום לשתף איך עבר עלייך היום

לאט לאט הוא ילמד להתקשר גם

יש לי משנה סדורה בנוגע לאופן שבו זוגות בציבור שלנו "נאלצים" לרוב לחיות בתחילת הקשר- העניין של החתונה והגיוס הצמודים זה כזה פתח לבעיות, אבל מציאות החיים לא מאפשרת אחרת, כנראה...
לא מנסיון שלי, כי בעלי התגייס כשהיינו כבר עם 5 ילדים בלע"ה לתפקיד ג'וב והוא זמין בפועל יותר ממני, אבל מנסיון של הסביבה כמה דברים:
1. זה ממש בסדר מה שאת מרגישה! העולם ממשיך מבחוץ להתקיים, הכל קורה, ואת מרגישה על פתחה של תהום. זה ממש תקין אחותי!
2. יש מה לעשות עם זה בכל המישורים- טכני, רגשי נפשי. קל? לא בטוח. את נמצאת במקום שאת מכונה לעשות גם בעצמך מבלי לצפות ממנו? או שאת מחפשת דרכים לגרום לו להבין?
אין תשובה נכונה כמובן, הכל ביחס לעצמך.
3. באופן כללי, ולא רק למצב הקיים- במהלך חיי זוגיות יש הרבה חללים של בדידות. גם אם נמצאים 24\7. אנחנו צריכים עם ההתבגרות הנפשית שלנו לקבל מציאות של מציאת אושר בלתי תלוי באחרים, זה סופר קשה זו עבודה אמיתית ועמוקה אבל כל שניה משתלמת. יש כמובן פלסטרים טכניים של להיות עסוקה ולהשקיע, וזה יכול לעזור באמת, אבל זה זמן ללמידה אמיתית ואת באמת יכולה להעניק לעצמך מתנה כמו שכתב @משה לאורך זמן לכל החיים. 
וזה גם בסדר אם את מרגישה שקשה.
בכל אופן לא משנה מה שתבחרי לעשות, זה לא מעיד עליו כאדם, כגבר או כבעל, וזה לא מעיד על אופי ואיכות הזוגיות שלכם ממש ממש לא!
אם תרצי שאפרט דברים יותר מעשיים על כל אחד מהדברים שכתבתי פה, בשמחה אחותי.
חיבוק ענק!! את מלכה (אימוג'י של מלכה)
 

ולכן האינסטינקטים הבריאים שלך כל כך מכאיבים לך.

אישה אמורה לקבל מבעלה יחס, תשומת לב, אכפתיות, פרגון, לבבות, הודעות, טלפונים

כשזה לא קורה- אנחנו דואגות, מאשימות את עצמנו, מאשימות אותו, ואז לאט לאט נכבות

כדי לא להרגיש את הכעס מפעפע, כדי לא להרגיש כמה הכאב מכאיב

ולכן, תאמיני לעצמך ותסמכי על עצמך. מה שאת מרגישה את החוסר הזה והכאב- זו הבריאות!

ולא יעזור באמת לצאת לשופינג או לשמוע שיעור או ללכת לאמא

את רוצה את בעלך, זה מקום אחר בנפש

מקום שאין לו תחליף

מקום עדין של נשיות (פגועה?)

ולכן, מתוך הכאב שתפי אותו, שתפי את מדריכת הכלות, שתפי מישהי שיכולה לעזור לך

את צריכה כרגע להחזיק את המצב הזה

מצב שהוא בלתי נסבל מבחינתך, כואב כל יום מחדש

אבל כרגע את שם, ואת צריכה כוח להחזיק

בעיקר כדי לא להתפוצץ בתוכך ולא להתפוצץ עליו

לעזור לך לתווך לו את המצב, לעזור לך לראות אותו בעין טובה, לעזור לך לשמור על הבית...

חיבוק יקרה, מקווה מאוד שתפני לדמות קרובה. אלו תחושות קשות מכדי להיות איתן לבד

בעולם.

זה טוב שאת יודעת למה את ראויה.

יש לי עצה בשבילך.

קודם כל כשהוא לא איתך, תחיי בדיוק כמו לפני החתונה.

יש בך אינסטינקט של אישה בריאה שהרגע התחתנה והיא רוצה לבנות.

רק שהמציאות שלך כרגע קצת שונה.

האושר שלך לא תלוי בו.

אם היית מאושרת לפני, תמשיכי להיות עם כל הקושי והאינסטינקטים הבריאים שלך.

לצד זה, אני חושבת שאת צריכה להיות יותר אסטרטגית מול מי שכבר דיברת איתו בגילוי לב וזה לא עזר.

את צריכה להיות בעלת עולם עשיר משל עצמך.

ולהפסיק להיות זמינה עבורו ברגע שהוא פנוי.

את כנראה נכנסת למשבצת של המובנת מאליה, את תמיד רוצה יותר.

וזה לא שאת לא בסדר, שלא תביני לא נכון. הוא פשוט קצת מתבלבל לנוכח הנתונים המורכבים שלכם.

במילים אחרות, תפסיקי להיות זמינה מידי.

שיתקשר ויחפש קצת, שידע שהוא צריך לנסות יותר כדי להשיג אותך.

ובעיקר אני מבקשת ממך, תפסיקי להתחנן אליו.

יש לך סטנדרטים, הבעת אותם, עכשיו תתבונני בו מהצד, לצד זה שאת האחראית הבלעדית לאושר שלך.

תיפגשי עם חברות, תהיי עם המשפחה שלך, תצאי לבלות, תעשי חיים.

גם כשהבעל חוזר כל יום

מכירה את זה מאד מתחילת הנישואין שלנו. זה לא נמשך לנצח, זה יעבור התלות החזקה הזאת ותישאר תלות אחרת, שקצת מאפשרת מקום לדברים אחרים.

בעלי היה בבית כל יום ולא יוצא לסדרי ערב ועדיין הייתי נפגשת בתחושה שלך, בתחושות של בדידות ממש גם כשישב בסלון...שהוא לא אמר/לא שם לב/לא התייחס/לא חזר...

אז זה בכלל לא אותה סיטואציה, אבל אני חושבת שיש משהו בתחילת הנישואין שמביא את זה מאד חזק.

אני מסכימה עם העצות של לצאת ליהנות, לעבוד, לעשות דברים לעצמך.

ומסכימה גם איתך שזה לא ימלא את הצורך שלך ממנו.

אני מאמינה מאד שדיבורים כן יעזרו בסופו של דבר, כמה שתלמדי להעביר את הכאב שלך אותנטי, מקורי, עם כמה שפחות האשמה, בלי לנפח בטעות כי רגש הוא חוויה חזקה מאד.

לנסות להבין את הצד שלו, להגיד מה הוא גורם לך להרגיש בלי להאשים - זה מיומנות שצריך ללמוד, אבל גם הוא ילמד לשמוע.

לבקש ממנו לקבוע בלו"ז, להגיד שמבחינתך ללכת לישון בלי לילה טוב זה רק או הוא באמצע משהו מבצעי. לתת לו רעיונות קלילים - אם לא שיחת טלפון שיחת וידאו, או תמונה, או לב. 

כלומר, בלי קשר לזה שצריך להיות לך העולם שלך וכו, ונראה שיש לך - את עובדת/ לומדת, הציפיות שלך בעיניי הכי הגיוניות בעולם, בהנחה שהתקופה שלפני הייתה בסדר מהבצינה הזו של התקשורת ביניכם

לא נראה לי סביר שבקבוצה של המשפחה הוא מגיב, ואיתך הוא לא מדבר

אם דיברת על זה וזה לא עזר, הייתי שוקלת ייעוץ זוגי

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר

שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.

הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.

מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.

מה הניקוד ולמה.

הכל מפורט לפרטי פרטים.

מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.

‏‏1.5K‏‏ צפיות‏ · ‏‏11‏ רגשות‏ | מפלגת זהות עדכנה את מצע החינוך שלה, ועכשיו היא מקבלת ציון גבוה ב"מדד לוריא לחינוך" | טל לוריא

אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.