שלום לך!
אני אמנם לא קשורה לפורום הזה עדיין, אז לא מדברת מניסיון אישי, אבל כן מכירה את הסיטואציה מהמשפחה, ואולי יהיה במה שאגיד כדי לתת כיוון איך לגשת לזה.
לפני שאתחיל חשוב לי לומר, אני אכתוב כאן שאלות להתבוננות, ואת לא חייבת ולא צריכה לענות כאן על השאלות שלי.
עוד נקודה שחשוב לדעת, אני כותבת מהלב שלי ואיך שהוא רואה ומרגיש את הדברים, לא כאשת מקצוע ומומחית לתחום, אז קחי רק מה שנכון עבורך.
***
קודם כל, את מדהימה שאת מבקשת פתרון למצב הזה, ומבקשת להבין מה את יכולה לעשות, ולא איך לשנות אותו. זה משמעותי מאוד, ומרגישה מתוך המילים שלך את הכאב שבמצב הזה שמקשה על שניכם.
עולה בי לשאול אותך :
כתבת שקשה לך לדבר איתו, אבל בכל זאת אשאל -
ניסית פעם לדבר איתו על זה מחוץ לסיטואציה עצמה?
ולא ממקום מאשים ומתלונן, אלא ממקום שהוא חשוב לך והמשפחה שלך חשובה לך, ואת מרגישה שזה משהו שמתסכל אותך שפעם אחרי פעם את חווה שקורה שם משהו שמייצר מתח וכעס וגורם להגיע לקצה, וכל כך היית רוצה שזה יהיה אחרת, וששניכם תרגישו טוב ותשמחו, ושחשוב לך שהוא ישתלב בטוב עם המשפחה.
שיחה בזמן רגוע שהוא ואת לא נמצאים בתוך החוויה של הלחץ, הבושה, והמורכבות, אלא פנויים באמת להעלות ולהציף מה בעצם קורה שם לכל אחד מכם?
מה קורה אצלו בפנים רגע לפני שנכנס המתח וההתכנסות, מה חשוב לו ולא מקבל מקום ומענה,
ומנגד מה את מרגישה וחווה בסיטואציות האלו? מה הצרכים שלך שם ומה כואב לך?
זה כל כך חשוב לתת מקום והכרה למה שעובר בנו.
עצם הדיבור וההקשבה אחד לשניה ואחת לשני, ממלאים צורך עמוק והרגשה שרואים אותי, שאכפת ממני וממה שאני עובר/ת. שההרגשה שלי והרגשת השייכות והחיבור שלי למרחב המשפחתי המורחב, בין אם שלך ובין אם שלו, חשובים ונחשבים.
עצם השיתוף הזה והדיבור הזה, יש בהם כדי להעביר את כל המשקל מהחוויה של ''אתה מתעקש על שלך, ואני מתמודדת פה לבד עם הרגשות שזה מעורר בי'', לחוויה שאנחנו פה יחד אחד בשביל השניה ואחת בשביל השני.
כשאתם הולכים עם ההפנמה הזו שאתם באים כיחידה משפחתית אחת, אז ברור שיש את שניכם, אותו ואותך ואף אחד לא צריך לבטל או לצמצם את עצמו. וכשבמוקד העניין יש רצון שיהיה לשניכם טוב ונעים כשמגיעים למרחבים שהם לא הבית שלכם, המטרה החדשה עשויה להשפיע ישירות על האסטרטגיה שבוחרים לפעול בה בזמן אמת.
כשאתם מודעים לרגישויות של כל אחד, במקום לבחור באסטרטגיה שהיתה עד עכשיו (כעס, התכנסות, התנתקות, תסכול ואכזבה, שהובילו למצב טעון מאוד והרגשות קשות בלב), אפשר להתחיל לחשוב על דרכים אחרות שיעבדו לשניכם. לבקש למצוא מתוך הצרכים שעולים בכם, פתרונות שיכולים להיות גם מעשיים וישפיעו על האווירה ביניכם וממילא של כולם בבית.
עולה בי עוד לומר, שלפעמים יש לנו נטייה כזו לצפות ולדרוש ממישהו שנכנס למשפחה למצוא מהר את הדרך שלו להשתלב, ולהתנהל כמו שרגילים אצלנו. ויש מי שזה טבעי לו והוא מרגיש בנוח לבוא ולדבר ולתקשר את הצרכים שלו, גם אם הם ברמה הפיזית. אבל יש גם מי שזה לא כל כך טבעי לו, או שמכל מיני סיבות אחרות, הוא מעדיף לכבד ולהדחיק את הצרכים שלו. מה שמייצר בסופו של דבר הרבה מתח פנימי שאם לא מתוקשר זמן רב, הוא פשוט מתפוצץ בדרכים אחרות.
איך כתבת?
הוא אורח.
וחשוב כל כך לזכור את זה. אפילו שהוא בעלך, הוא עדיין בגדר אורח. ונכון, יש הלכות שנוגעות למתארחים, אבל עדיין בלב ליבה של מצוות הכנסת אורחים נמצא לא אחר מאשר האורח. לכבודו מכינים ועושים, ורוצים שירגיש בטוב, בנוח ויהיה שמח.
במצבים כאלו, הכי טבעי והגיוני שבן או בת הזוג שנמצאים במרחב הטבעי שלהם, ימצאו את הדרך לתווך לשני הצדדים (בן הזוג והמשפחה) את הצרכים, כמובן בצורה מכבדת, ולתמיכה לזה שהגיע מחוץ למרחב.
אי אפשר להאשים אותו שהוא לא מרגיש בנוח לבקש לעשות שינויים בלו''ז, הוא מודע לזה שיש סדרים לבית, יש קצב אחר ששונה משלו, ושאין לו השפעה שם.
שוב, כי הוא אורח.
ולך יש אפשרות לעזור לרכך את החוויה שם עבורו, בין אם למצוא פתרונות שטובים ונכונים לכם או לשתף את המשפחה שלך במצב, ולחשוב יחד איך אפשר לייצר אווירה טובה לכולם.
בשלב הזה עולים בי כל מיני דברים שיכולים להיות שם במערכת, ונטיית הלב שלי לנהל שיח כזה במרחב בטוח ללב של השואלים, אז לא אכנס לזה כאן, ואעבור לקצת כיוונים מעשיים שעולים בי, חלק אולי יחזרו על מה שכבר כתבו לך:
א. לברר איתו מה הצורך האמיתי שלו שם, לשתף במה חשוב לך , ולברר איפה אפשר להתגמש אחד כלפי השני. שלא יהיה מצב שרק אחד כל הזמן צריך לוותר (ולהתבטל) מכורח מציאות והתנהלות.
ב. לשתף מישהו מהמשפחה ולהעלות את זה לבירור: האם אפשרי להשתדל יחד כמשפחה, שכאשר אתם מגיעים לשבת להקדים את זמן הסעודה, ואת הישיבה המשותפת לעשות בנחת כשכולם שבעים ורגועים. יכול להיות שתגלו שזה משהו שאחרים גם ישמחו לו.
ג. לברר אם לסעוד מעט את ליבו לפני שחזור מהתפילה במרחב נייטרלי,שלא יעורר בך כאב על נפרדות והתנתקות מהמשפחה, ומצד שני יתן מענה לצורך שלו, אפשרי ויקל עליו. אם כן אולי לחשוב על דרך לעשות את זה.
ד. אם הסעודה מתעכבת בגלל עניינים טכניים (הכנות לסעודה וכדו'...) לראות מה את יכולה לעשות בשטח, כדי לקצר תהליכים וזמנים ולאפשר קיום מוקדם יותר של הסעודה. יש מצבים שכשאנשים רואים שהשולחן ערוך ומוכן, הם לא יתעכבו הרבה עד שיתיישבו לאכול.
ה. להחזיק בתוכך את ההבנה שגם אם את לא מבינה תמיד למה הוא מתעקש ומה העניין, את והוא שונים. המערכות שלכם שונות, הצרכים שונים, המסוגלות שונה, מה שכל אחד מרגיש שקריטי ומשמעותי לו יותר כרגע כדי להיות בנחת וברוגע וכו'.
חשוב גם לומר שסדרי העדיפויות השונים שלכם לא אומרים בהכרח שמישהו צודק יותר והשני פחות, כי לכל אחד מכם יש צרכים שונים שנובעים מהמבנה השונה שלכם.
במקרה הזה, לך חשוב הערך של המשפחתיות, והוא נמצא בסיטואציה שצורך בסיסי וקיומי עבורו לא מקבל מענה ראוי ומותאם, והוא ככל הנראה לא מרגיש שרואים את זה, שלא רואים אותו. ומה שיכול להיות אולי מענה מספק עבורך ועבור אחרים בסיטואציה הזו, הוא לא בהכרח מה שיספק את הצורך שלו.
וחשוב שתראי לו שאת רואה אותו בסיטואציה הזו כמו שהוא באמת מרגיש אותה, ולא רק כמו שאת חושבת שהוא צריך להתנהל בתוכה.
זה יכול לעשות פלאים במערכת ביניכם, ואולי גם להשפיע על היכולת שלו להתגמש במרחבים האלו בהמשך.
***
הנחתי פה הרבה חומר למחשבה, ומקווה שמשהו מזה יאיר ויהיה מכוון למה שנכון לך.
מה שמפעיל אותנו רגשית יושב על כל מיני פחדים עמוקים וםצעים קודמים) ושווה להבין קודם כל מה קורה בתוכך כשזה קורה.