גם אני לא תמיד מצליח להתפלל הרבה פעמים התפילה שלי חלולה וריקה ולפעמים יש לי תפילה עם  ברען וגישמעאק . תפילה היא שריר שצריך לפתח 

כן גם אצלי זה ככה... וזה יכול לקרות לכל אחד כפי מדרגתו..

אנחנו יכולים וצריכים לעבוד על להעלות את הערך של התפילה שלנו בכמה רמות.

כדי לדעת שהקושי באמת מתחיל ביחס לתפילה, אתה צריך קודם כל לראות 1 שאתה באמת ישן את מספר השעות שאתה זקוק להם. 2 שאתה ישן מספיק טוב. 3 שאתה לא דורש מעצמך לקום בבהילות, אלא מתכנן בוקר רגוע, אולי אפילו עם זמן לשבת במרפסת עם כוס שוקו. 4 שאתה מתפלל במניין שאתה מרגיש בו בנוח.

אח"כ אתה יכול להתחיל ללמוד (עם חבר אם אפשר) את דיני התפילה מספר הלכה שמתאים למנהגך ושמדבר אליך,

ואז להעמיק יותר עם ספרים שמדברים על ערכה של התפילה.

החיבור יגיע עם הזמן בעז"ה.

בעניין האשמה, לא טוב להיות עם מצפון על העבר לגבי משהו שכבר לא בידך לתקן (בכל תחום). אז גם אם הבוקר לא התחיל כפי שציפית מעצמך, עדיף לך להסתכל הלאה, ולהיות שלם עם הרגע הנתון בלי קשר למה היה קודם.

"וְכָל אָדָם אֲפִלּוּ אִישׁ פָּשׁוּט, אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת כִּי־אִם כְּשֶׁיָּכוֹל לַעֲמֹד בַּכֹּל כַּנַּ"ל. וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם אֶחָד צָרִיךְ לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ כַּמָּה פְּעָמִים וּלְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ כַּנַּ"ל עַד אֲשֶׁר יִזְכֶּה בִּרְבוֹת הַיָּמִים לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי ה' כְּסֵדֶר אָמֵן." (שיחות הר"ן מח)

חוץ מזה, ממליץ מאוד לקרוא את הספר "ועמך כולם צדיקים" של הרב אלישע ינון. 

הנושא שהזכרת הוא לא הנושא של הספר, אבל אני חושב שהוא נותן כלים טובים להתמודד עם התחושות שהעלית.

סליחה אם ציפית לתגובות יותר נעוריות

בתכל'ס, יש גם בעיה להתחבר לתפילה, בגלל שהרבה פעמים זה מרגיש איזשהו טקסט שיש למלמל, לגמור ולצאת ידי חובה. מרגיש כמו נטל, לא כמו דבר רצוי. לא מובן כל כך.

כשאנחנו מתפללים, אנחנו אמורים לדבר עם ה', עם המלך. לא מספיק לעצום עיניים חזק ולהתנדנד כמו בלונה פארק. אנחנו צריכים לכוון בתפילה. מה זאת אומרת לכוון? השו"ע כותב "יכוון בפירוש המילות". אבל מה זה אומר? להבין מה אני קורא? לשמור ולתייק לשימוש מאוחר יותר, שה' הוא אל גדול ונורא, קדוש, רופא חולים?

הכוונה האמורה היא לא הבנת הנקרא. הכוונה היא שתתכוון במה שאתה קורא. אתה כרגע מדבר עם ה'. תעשה את זה עם עיניים עצומות, פקוחות, בהתנדנדות מצד לצד או קדימה, זה לא משנה.

מה שמשנה זה שאתה תתכוון במה שאתה מוציא מהפה. אתה לא סתם "מדבר". אתה "מתפלל".

הכוונה היא פרספקטיבה שונה לחלוטין על התפילה, זה לא טקסט בלתי ברור, זה לא מנהג פגאני למלמל טקסטים עתיקים, זו שיחה עם האלהים.

אתה מברך אותו ומשבח אותו על מעלותיו ומעשיו. ואתה מבקש ממנו, את בקשותיך.

לא תמיד קל לברך אותו. לא תמיד קל לשבח אותו. לא תמיד קל לדבר איתו.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....