ומבקש כלי כתיבה חדש...

אז יש לנו יותר ילדים בבית ספר (שישה כרגע), ובאמת הקטנים או הבנים הם אלה שהכי מבקשים.

אבל כנראה שככה זה...

מה שכן - כדאי לתשאל אותו איך נעלמים הדברים. למשל - אצלנו אחד הילדים אמר פעם שהוא משאיל לחברים, והחברים שוכחים להחזיר לו... אז אחד הפתרונות הוא לכתוב שם בצורה ברורה, וכך החברים זוכרים שזה שלו.

ויכול להיות שזה נובע גם מפיזור אישי של הילד, ואז אפשר ללמד אותו כלים למען זה (ויכול להיות שזה דבר שייקח זמן).

הוא טוען שזה חברים ששואלים, לדעתי זה יותר פיזור שלו כי הרבה פעמים חסרים רק פקקים...

תודה על הנרמול❤️

מספרים לדעתי 3 זוגות מתחילת שנה. אחת נאבד ואיכשהו חזר.

טושים במחצית קניתי לו חבילה 12 טושים, מסוג טוב יותר.

לפני כן היה לו החליף 2 חבילות די מעפנות

מחדד גדול עם קופסא עדיין שורד מתחילת שנה

סרגל אבד ולא חידשתי. לא חושבת שהם משתמשים

אצלי זה כיתה א

אין לי כל כך איך לספור, כי הוא מכין שיעורים בבית, ואז מחזיר את הציוד מהקלמר לכלי כתיבה של כל המשפחה, ויומיים אחרי לוקח משל כולם...

כלומר- כלי הכתיבה משמשים את רוב בני הבית (וכן, יש שמות. לא מפריע להם. רק לגדולות באולפנא יש את 'שלהם' ודיר-באלק אם מישהו יגע).

מתחילת שנה קניתי כבר 5 זוגות מספריים ומספר לא סביר בעליל של דבק סטיק (שלרוב מתייבש לפני שמספיק להיגמר- עברתי לקנות את הקטנים).

טושים אני קונה את הקופסאות העגולות הגדולות של הגנים, והם פשוט לוקחים את הצבעים הספציפיים שחסרים להם. אם מישהי רוצה המון טושים אפורים- יש לי למסור...

ולגבי טושים

למה הם לא מוכרים חבילות לפי צבעים 🤐

כמעט על בסיס יומיומי...

בכיתה א

משו כמו פעם בחודש הקלמר מתרענן לחלוטין(כלומר הכל מתחלף)

מודה שאני לא עומדת בקצב והרבה מהזמן חסר לו ציוד בקלמר. עפרונות ומחק אני משתדלת לשים לב אבל לא תמיד יהיו לו את כל הטושים והצבעים, מחדד, מספריים, דבק

יש לו הפרעת קשב ועוד אתגרים וזה פשוט בלתי אםשרי להיות על זה ברמה היומיומית..

לשיחה של הבן שלי עם חבר שלו, מכיתה א' המקבילה, בזמן ארוחת צהריים.

הבן שלי- 'אצלנו בכל הכיתה יש רק מספריים אחד וצריך לחכות מלא עד שמגיע תורך לגזור'

החבר- 'מה, אצלנו בכיתה לרוב הילדים אין אפילו עפרון! כל הזמן באים לבקש ממני וכבר נגמר לי'.

צרת רבים וכו'...

כמובן שמחדשת עפרונות לפי הצורך.

גם מחק נגמר או נאבד.

דבק סטיק נגמר מדי פעם, אבל עד אז נשמר.

טושים, צבעים, מרקרים, סרגל- קונה פעם בשנה

אם משהו נאבד, היא תסתדר.

מספריים מחזיקות לה כבר כמה שנים. (מספריים של שמאליים שרק היא משתמשת בהם).

מחדד- פעם או פעמיים בשנה.

כנראה היא מצליחה לשמור על הציוד.

בנות שומרות יותר טוב על ציוד.

אבל באמת שנשמע שהבת שלך מסודרת במיוחד.

הוא עולה שנה הבאה לא'.

היא דווקא לא מסודרת.

התיק שלה מלא בלאגן.

אבל כן שומרת על הציוד.

על המספריים באמת פלא שהיא הצליחה לשמור

יש לה אותם אולי מגיל 3.

וטושים מידי פעם.

ציוד כמו מספריים נשאר יחסית לאורך זמן, ב"ה.

(בעלי שומר על הציוד שלו לאורך שנים רבות, יש לו  סימניה ללוח שנה שאיתו מכיתה ג', אם אני לא טועה, ועפרון חודים נראה לי מכיתה ח'... ועוד כל מיני פריטים עתיקים שמלווים אותו בנאמנות שנים רבות. אז יש לנו גנים טובים בנושא הזה, לפחות מהצד שלו...😅)

גם חלק מהילדים שלכם מאוד מתאימים לתיאור הזה..

מעניין אם כולם יהיו כאלה או שיהיו גם עם האופי של הצד השני 🤭

אני מורה לאומנות וקבוע תלמידים משאירים בחדר אומנות ציוד או אפילו קלמר שלם. אם יש שם על כל דבר, הרבה יותר קל למצוא את זה אח"כ.

בכיתה של אחד הבנים שלי יש בד"כ קופסא של גמח ציוד, מגיעים לשם גם דברים שילדים השאירו בכל מיני מקומות אז הם יכולים למצוא שם גם אבידות. לדעתי זה רעיון נהדר.

השיעור החוויתי זה חקלאות ולא משתמשים בכלי כתיבה..

מספרים אפשר לקשור בחוט לקלמר,

טושים אפשר לחבר בסלוטייפ את כל הפקקים, ואז שולפים טוש, צובעים ומחזירים לתוך הפקק.

ובלי השאלות..

אפשר לקנות פעם אחת חבילה שלמה לקופסה כיתתית מתנה ומאז אין יותר השאלות.

שהקופסה הכיתתית תתמלא מכל מה שהילדים מאבדים..

זה משתפר בהמשך.

לדעתי הגיוני עד 3 פעמים בשנה, יותר מזה צריך לפתח דרך אחרת להתמודד מאשר לקנות ציוד כל פעם.

אצלנו למשל המורות אומרות שיש קלמר בית וקלמר כיתה. ככה שלא חסר ציוד בגלל מעברים שאתמול הוציאו בכיתה ושכחו להביא הביתה או שכחו בבית אז לא הביאו לכיתה..

הרבה מהילדים לא מזהים את החפצים שלהם גם אם הם מתגלגלים לידם....

אני קונה סטוק גדול בקיץ.

בכיתות הנמוכות פעם בשבוע מנחה את הילד לבדוק את הקלמר . (אם צריך אז לפי מחוון- דף שכתוב מה צריך להיות ). והוא משלים לבד . זה מפתח את האחריות ואת ההכרה מה צריך להיות בקלמר שלו.

הכוונה משהו שהוא לא רק הרקדה ואביזרים..

מחדדת- אני מחפשת מפעילה שתנהל את כל הערב כמובן בתיאום איתנו, ואם יש לה סדנא שכלולה זה יהיה מצוין

אבל לא יודעת אם היא "מחזיקה" ערב שלם... אבל אפשר לשאול אותה.

קוראים לה עטרה יעקובי,

‎054-946-6341‎ 

מאוד מקצועית ואישה מדהימה 

הבאנו די-ג'יי, שעשתה גם משחקים לילדות (לא משהו מתוכנן, פשוט היה פקק שעיכב את כל המשפחה ונתקענו עם שעה שרק החברות הצליחו להגיע).

היא ממש מתוקה ומחזיקה אירוע שלם, ואני יודעת שהיא יצאה עכשיו עם משחק שלטים, שאמור לתת ערך מוסף.

אם תרצי אשלח לך שם בפרטי.

אם היא קרויה בשם של סבתא או קרובת משפחה זה יכול להוסיף נפח ותוכן

אבל זה רעיון להכין עץ מעוצב יפה עם שורשי המשפחה או באמת על שתי הנשים שעל שמן היא קרויה (אחת סבתא מהמשפחה והשנייה דמות מהתנ"ך🙂)

תודה!

על השם שלה, קרויה על שם אחת האמהות והיא הפיקה בעצמה סרטון על הדמות שלה. זה הצריך אותה ללמוד.

הסרטון היה ברמה של ילדה צעירה ורק אנחנו המשפחה המצומצמת ראינו אבל זה היה נחמד מאוד

כבר עכשיו עושה כל מיני סרטונים ומצגות בקנבה🙂

(וגם הבת שלי קרויה על שם אחת מהאימהות😊)

לא מכירה מניסיון, רק ראיתי ברשת.

ערכת מסע לבת המצווה

אשקול אם באמת לקנות או לא. כי בעיקרון הבת שלי וגם אני יצירתיות מספיק בשביל להפיק דבר כזה בעצמנו🙂

אבל זה בהחלט יכול לתת השראה!

של תמונה שהופכים אותה לציור של תביעה לפי מספר. זה נראה ממש יפה. אולי לצלם אותה/את המשפחה/בית המקדש עם איזשהו כיתוב יפה- ולצסוע יחד במהלך השנה.

(מניסיון של ציורי קנבס צביעה לפי מסךרים- זה באמת יוצא יפה)

אולי חדר בריחה נייד?

אפשר להרכיב שאלות מעניינות

וליצור קוד למפתח

ורק אחרי שהיא עונה נכון את החידות והמשימות המעניינות היא פותחת את הקוד

ומקבלת ממך מתנה אישית

שהם רוצים.

בגדר של "צריכים" יש:

דברים ללימודים (כולל מתנות למורים/מדריכים וכו')

ביגוד שבעינינו נצרך

אוכל וממתקים שבעינינו נצרכים

נסיעות וכדומה.

בגדר של "רוצים":

מיני מתיקה שמתחשק להם לקנות

בגדים שהם בגדר פינוק בלבד (כמעט ולא קורה, האמת)

מוצרי מתנות וכאלה (למשל, אם מתחשק למישהו שתהיה לו מצלמה או איזה משחק שווה).

כמובן, זה עדיין נזיל, ויש דברים שנתונים ל"ויכוח" לפעמים...

ומצד אחד אנחנו קונים להם גם בעצמנו מתנות (לימי הולדת וימי כיף וגם כפרסים), ומצד שני - מבקשים מהם שיתייעצו איתנו על קנייה שהם עושים בכספם (כי אנחנו לא רוצים שיקנו ממתקים בלי סוף או כל מיני משחקים יקרים ולא שימושיים או לא חינוכיים).

בעבר היינו גם נותנים דמי כיס, אבל הם מקבלים מתנות מכובדות בימי הולדת וגם בחגים (מסבא וסבתא), אז אנחנו לא רואים בזה יותר טעם...

הגדולה גם עובדת. (והתאומים גם עבדו בערך באחת מהחופשות...)

אני עוד לא בשלב ממש

אז עונה קצת בכובע של אמא וקצת בכובע של מתבגרת/אחות למתבגרים..

באיזור גיל 6 של הבן שלי הוא התחיל לרצות לקנות כל מיני דברים והרגשנו שיהיה נכון שיהיה לו סכום כסף סמלי שהוא יוכל לשלוט עליו ועל הבחירות מה לעשות איתו.

אז כרגע הוא מקבל דמי כיס חודשיים- שקל לכל שנה שהוא השלים(כלומר הוא עכשיו בן 7.4 ומקבל 7₪ בראש חודש) הוא יכול לעשות עם זה מה שבא לו בגדול, אבל אנחנו כן דורשים ממנו לשתף אותנו בהחלטות ומייעצים ומתלבטים איתו. גם נגיד עודדנו אותו לחסוך כמה חודשים כשהוא רצה משהו מסוים יקר יותר, ולהחליט אם הוא מעדיף לחסוך את כל הסכום וככה להגיע למטרה מהר יותר, או לחסוך פחות וכן להשתמש מעט גם לדברים אחרים בדרך(הוא מאוד טוב בחשבון אז היה נוח לעשות איתו את החישובים והמחשבות.. ההחלטה בסוף הייתה לגמרי שלו)

חושבת שזה מאוד בריא לילד להכיר את הבחירות וסדרי העדיפות האלה

אנחנו מאוד מדברים את זה בבית, בהקשר של שפע-

יש לנו ב"ה מספיק לקנות כל מה שנרצה(בהקשר של ילד לפחות) אבל אנחנו מחליטים על מה אנחנו רוצים להוציא כסף

אם לקנות את זה או לקנות משהו אחר או לחסוך למשהו גדול יותר או לתקופה אחרת.. זה ממש נמצא על השולחן וממש לא מתודעת חוסר אלא להפך, מתודעה שב"ה יש לנו הכל ויש לנו אפשרות לבחור הכל ואנחנו בוחרים לאיזה כיוון ללכת

עד כאן השנקל החינוכי שלי

מכאן מצד המתבגרת-

אצל ההורים שלי לא היו דמי כיס בכלל

התחלתי לעבוד בגיל מאוד צעיר(10 בערך, בייביסיטרים)

ההורים שלי דאגו לכל מחסורינו, ביגוד שיהיה מספיק, טלפונים, שפע אוכל בבית כולל אם ביקשנו דברים מיוחדים, כלים, ציוד שיער כללי(גומיות סיכות קרמים מברשות וכד'), הגיינה בסיסית

אבל דברים מעבר כן היה מצופה ממנו להשתתף/לשלם.

למשל אם הייתי בתור נערה הולכת לעיר עם חברות לקניות

אמא שלי הייתה נותנת לי סכום מסוים אחרי שהיינו יושבות יחד וחושבות מה חסר לי וכמה בערך אני משערת שיעלה וכמה מבחינתה מתאים לה להשקיע בזה..

נניח חסרה לי שמלת שבת, אחלה, היא נותנת לי עד 180. אם אני רוצה להוסיף עוד-בכיף, לגיטימי.

בנוסף היא הייתה נותנת לי קצת לאוכל וכזה.. לא סכום ענק אבל כן סכום סביר ושוב אם הייתי רוצה לקנות עוד ושטויות-בכיף, עליי.כנל נגיד אם רציתי סיכה מיוחדת או איפור או בושם..

לדעתי זה איזון הוגן ונראה לי שגם לרוב האחים שלי זה היה נראה הגיוני. יש לי אחות שכל הזמן מתלוננת שההורים לא מבינים כמה דברים עולים היום אבל לדעתי היא קצת מקצינה כי היא בת 16🫣

זהו תכלס זו גישה דיי דומה אבל לא לגמרי..

אבל, לפחות אצל הילדים שלי בינתיים זה נראה שקשה להם ההבדל הזה מתי זה כבר יותר מדי וראוי שישתתפו או את העניין של הגבלת סכום. אבל יכול להיות שלא ניסינו מספיק פעמים.  גם העניין שאין סכום מוסכם מונע מהם בעצם לעבוד על תקציב ולחסוך..

מצד שני אני פחות מתחברות לדמי כיס ותכלס הם יכולים למצוא במה לעבוד אם ירצו

והיה המון שיח

אבל גם אמא שלי הייתה מאוד יציבה בעמדה שלה

סתם אני אתן לך דוגמה לשיחה

-אמא אני נוסעת מחר עם חברות לעיר לקנות בגדים ואני גם חייבת מגפיים! אפשר כסף??

-אוקי.. מה את צריכה לקנות? איזה בגדים?

-אמממ.. יש לי רק שמלת שבת אחת שטובה לי! אני חייבת עוד לפחותתת ארבע שמלות שבת!

וגם אין לי קרדיגן יפה לאולפנה

וגם החצאית נפנף שלי נקרעה אני חייבתתת חצאית חדשה

ועוד רגע חורף אני חייבת גרביונים נורמליים..

-רגע רגע.. טוב תקשיבי. ארבע שמלות שבת זה יותר מידי בבת אחת.. אבל אם תמצאי שתיים ממש טובות במחיר שיושבות עלייך יפה אז בשמחה. אז כל שמלה עד 150 או שמלה אחת עד 200. אני לא מוכנה לשלם יותר מ200 לשמלה שהיא לא לאירוע.

-אוףףף אבל אמא זה ממש מעצבן לחפש שמלה בכזה מחיר נמוך!! אין לי סיכוייייייי

-מבינה, אבל זה התקציב שלי. עכשיו סוף עונה בהרבה חנויות אחרי החגים, אני מאמינה שתמצאי משהו יפה.. ומה עם השמלה שקנינו לפני ראש השנה?

-אבל יש אותה גם לשירה!

-מה לעשות, ככה זה כשקונים במעצבות המוכרות...

קרדיגן עד 50? סבבה? אם לא תמצאי נקנה בשיין.

כמה עולה חצאית נפנף?

-אממ 50 60 כזה

-וגרביונים זה דחוף? אולי תקני אחד שניים שלא תתקעי ובואי נזמין עוד שיהיה כשממש יהיה חורף

חוץ מזה מגפיים עד 200..

אז זה אומר שאת צריכה 650 מקסימום.. ואני אתן לך עוד 25 לאוכל הרב קו שלך טעון?

תחזירי לי את העודף של מה שלא מצאת...

והיא הייתה דורשת ממנו פירוט מה קנינו ובכמה ומה העודף לא יכולנו למסמס את זה

כן הרגשנו שהיא מפרגנת לנו לנסוע אבל עם גבול וגם זה גרם לנו להתנהל בביקורתיות כלפי הכסף..

עם ההורים

וששיחות כאלה תמיד הסתיימו בטוב סבבה ולא בצרחות של "לא בא לי ללכת ככה זה מביך את לא מבינה כלוםםם" וטריקת דלת

אבל היום אני ממש רואה איך ההתנהלות שלהם הייתה טובה ומאוזנת.

אנחנו זורמים עם הבקשות שלהם רוב הפעמים

אין להם בקשות חריגות

בעיניי לא לומדים התנהלות עם תקציב מסתם התנסות בכסף

אלא מלימוד יסודות של התנהלות כלכלית

אצלי לומדים מגיל צעיר התנהלות נכונה

שההוצאות צריכות להיות פחות מההכנסות

שלא קונים כי צריך אלא

רק כשיש כסף אפשר לחשוב מה צריך

אני משתפת בסכומי ההכנסות ההוצאות החסכונות וההשקעות

בשיקולים כמה להכניס/ להוציא/ להשקיע

בינתיים 2 ילדים כבר גדולים ומתנהלים לבד עם התקציב שלהם בצורה נכונה (אחד עם כרטיס אשראי ושני עם מזומן

הכסף שלנו אבל הם מתכננים לבד הוצאות שוטפות)

אבל אצל ההורים שלי הם פחות בקטע שנלך לעבוד וב"ה יש להם כסף להוצאות מיותרות, אז כן קנו לנו את רוב הדברים שהיינו צריכים ופרגנו לנו לפעמים בסתם כסף (נגיד הייתי צריכה מתנה לסוף שנה 10 שקל אז בגילאים גדולים יותר היו מביאים לי 20 ואומרים לי לשמור את הכסף), אבל על דברים גדולים יותר או משמעותיים יותר עם היו משלמים רק עם סיבה- מתנת יומולדת או מבצע מיוחד

זכורה לי ממש תקופה ארוכה שאחים שלי היו אוספים נקודות על עזרה בבית לימודים וכדומה בשביל לקנות משחקים שהם היו רוצים... בעיני זו אחלה דרך לגרום לילדים קטנים שלא יכולים לעבוד או שאתם לא רוצים לתת להם דמי כיס להרויח בעצמם את הזכות לקנות דברים שיוצאים מהרגיל

קודם כל עשינו להם כלל: מה שקשור ליציאות של כיף עם חברות, ימי הולדת, מתנות קטנות לחברות, ספר חדש שיצא או סתם אייס קפה שמתחשק לה באמצע יום, זה מכספם האישי

כל מה שקשור לביגוד, פלאפון, הוצאות בית ספר כולל טיולים, ציוד למחנה, ממתקים וכו' כמובן מביאים להם ובשמחה

מדי פעם אני מגניבה להם קצת כסף לפינוקים סתם כי אני אוהבת אותם ובא לי לפנק.

כשהתחשק לבת שלי בגד שחשבתי שזה מיותר, נתתי לה סכום כסף ואמרתי לה שתשלים כרצונה מכספה האישי.

ואפשר גם להחליט לפי מה שנראה לכם.

בגדול יש כל מיני אפשרויות שאפשר לגוון ביניהן:

לקנות כל מה שנראה לכם מתאים מעצמכם, לתת תקציב מסויים, נניח 500 שח לבגדים ושהם ינהלו נכון, להגיד שאתם מממנים כך וכך ושאם הם רוצים מעבר שיממנו מכספם, לתת להם לעבוד, לתת להם דמי כיס, לקנות דברים מסויימים כפרס על מבצע או מתנה ליומולדת או משהו משמעותי אחר ועוד..

בעיני זה מאד תלוי מה הגיל ומה האפשרוות. אני כן מאמינה להגביל ברמה מסויימת גם אם יש אפשרות כלכלית. איפה עובר הקו בדיוק זה מאד אינדיוידואלי..

מה שצריך - אני מביאה כסף.

מה שרוצים ולא הכרחי - קונים בעצמם.

מבחינתי, מה ש"רוצים" - זה כולל לדוגמא - כפכפי טבע. זה יקר, ולא נעל "חובה" כי חוץ מזה הבן שלי קנה סנדלי שורש, נעלי התעמלות ונעלי שבת.

אז אמרתי לו שהנעליים ההכרחיות עלי, וכפכפי טבע עליו.

הוא כבר גדול, אז גם קונה שייק חלבון לכושר, מנוי לחדר כושר, אוכל בחוץ עם חברים, בילויים - זה עליו. ההכרחי - עלי.

כנ"ל הבת שלי - קונה דברים באלי אקספרס, ואנחנו עושים חלוקה, בין חולצות ושמלות שהיא צריכה, ובין מתנות לחברות/ קשקושים לחדר/בילויים - שזה עליה.

ברוך ה' יש לכל הילדים שלי מאות שקלים בגיל היסודי (ממתנות של סבא וסבתא לימי הולדת וחגים), ואלפי שקלים אחרי הבר מצווה/בת מצווה וכשהם מתחילים גם לעבוד ולחסוך. 

אז הם מתנהלים לבד.
לגבי קניות של ממתקים לילדים בכיתות הנמוכות- הם לרוב מתייעצים איתנו בגיל קטן כי יודעים שזה לא בריא. יחסית לא קונים הרבה. קלפים וכדומה - אני מסבירה להם שחבל להוציא כסף על זה. כמעט לכל בן היתה שנה אחת ש"בזבז" על זה קצת כסף, אבל הפסיק מעצמו. כמובן שגם אנחנו קונים להם מדי פעם ממתקים (בעיקר לשבת ולטיולים, או כפרס על מאמץ מיוחד). פינוקים של מתנות - בעיקר ביומולדת, או שמביאים להם כסף ביומולדת אם אין רעיון למתנה. ויש להם חסכון שמתעדכן בווטצאפ שלי, הם חוסכים בו מאוד יפה... עד שיש להם חשבון משלהם.

ודרך אגב- אנחנו מחנכים אותם גם לתרום מהכסף שלהם, לא מחייבים, אבל אומרים להם שזה חשוב. יש "נדיבים" שתורמים יותר מכספם ויש פחות. אבל מגיל 10 בערך - כולם תורמים משהו. בעיקר בימים נוראים או כשהם מרויחים כסף - שיתנו מעשרות.

מזכיר לי שפעם בעלי הקנה לאחד הילדים כסף בשביל הכפרות - אמר לו: "זה הכסף שלך, ואתה מחליט מה לעשות בו. אתה רוצה שנעשה בו כפרות בשבילך?" - והילד, בלי למצמץ, בחר לשמור לעצמו חלק מהכסף ורק בחלק הנותר לעשות כפרות🤭

בקשר לברכונים - אולי פשוט לעצב הכול לבד ולהדפיס בבית דפוס רגיל?

איך הולך להיות מבנה החגיגה?

את רוצה רעיונות טכניים או "רוחניים"?

לגבי הברכונים - חשבתי על זה, אבל קצת מלחיץ אותי לעשות את זה בלי ניסיון...

אולי נוותר על הרעיון, אם נראה שזה מסובך מידי.

התכוונתי בעיקר לטיפים טכניים.

מבחינת התכנית - חשבנו על ארוחה (קייטרינג), דבר תורה, סרטון עם תמונות שלה, אם נצליח - סרטון של שיר שהמשפחה תכין לה (זה עלי... צריכה לחשוב על בסיס איזה שיר לכתוב), וריקודים (צריכה לברר לגבי מוסיקה).

עוד כמה זמן הבת מצווה? כדאי להתחיל להכין את הדברים לפחות חודשיים מראש,עדיף שלושה-ארבעה חודשים לפני.

ומה בקשר לביגוד? גם זה כדאי לעשות מראש (במיוחד למי שלא גר בעיר).

זה יהיה קצת לפני חנוכה בעז"ה.

צודקת לגבי הביגוד, זה באמת המשימה הבאה.

לסגור צלמת ודייג'י אם אתם רוצים.

בנוסף, אם אתם חושבים לעשות בוק, אז עכשיו זה הזמן.

להגיד למשפחה וגם לחברות לשריין את התאריך, עוד לפני שאתם שולחים את ההזמנה.

ולגבי בגדים מציעה ממש ממש להזדרז. עוד מעט נכנסים לחורף והמלאי בחנויות יורד פלאיים. עכשיו עוד יש דברים מהחגים.

אנחנו חגגנו 2 אירועים בחורף, עברתי מלאא חנויות והיו מאוד קשה למצוא שמלות לילדות. 

אמנם לא עשיתי שילוב נוסחים אבל פעם עשינו גם כזה אולי אמצא את זה

עוד מישהי שעשתה את זה אמרה שהיא יכולה לייעץ לי, אז אני אדבר איתה בינתיים, ואפנה אלייך אם יהיה עוד צורך...

ממש תודה!

כאן או באישי.

תודה רבה!

ברכת המזון/הדלקת נרות חנוכה/משהו דומה

מאיפה הבאת את הטקסט?

ואיך יודעים שזה פורמט להדפסה? (ואיפה מדפיסים)

צריך מנוי בתשלום לקנבה?

תודה! 

תחליטי באיזה גודל את רוצה

ומורידים את זה בקובץ איכותי להדפסה.

לי באמת יש מנוי בגלל העבודה

המנוי הבסיסי- קצת יותר מורכב לעשות בו דברים כאלו

כי הרבה גופנים וגדלים ואפשרויות סגורות בו.

מדפיסים בכל בית דפוס שהוא.

בסוג הדף ובעובי שאת בוחרת.

הייתי מבררת דווקא בבתי דפוס באיזור ולא בחברות של הדפסת ברכונים

זה לא בהכרח יהיה יקר יותר.. והאפשרויות עיצוב הרבה יותר רחבות.

אבל מסיימים אצלנו מוקדם יחסית את הלימודים (והסניף הוא בעצם חלק מבית הספר).

שבע זה ממש מאוחר...

בדיוק בשביל שהם יוכלו להדריך...

אבל אולי באמת הם לומדים במקום מרוחק, ולוקח להם זמן להגיע...

לק"י

אצל הבן שלי זה בחמישי.

אבל זה בסביבות שש- שש וחצי.

לק"י

ואם מסתדר, אז אני בטוחה שינסו להקדים לפחות.

זה בכלל לא מפדח בעיני.

בעזהי"ת

אבל בהחלט יכולות להיות גם פעולות ב18:30. 

19:00 זה באמת מאוחר בעיני, אבל זה לא כי הן לא מסתובבות בשעות האלה.. יש לה תכנית בתמצווה שמתחילה קבוע ב19:30..

ולא פעם פעולות מתחילות בשעה הזו גם.

בעיני אפשר להסב את תשומת הלב של המדריכים, יכול להיות שהם לא חושבים שזה מאוחר או שכמו שכתבו הם מגיעים מישיבות רחוקות.

אבל זה תלוי נגיד כמה זמן לוקח להגיע מהסניף הביתה. אם נגיד עד 8 מגיעים הביתה בכיתה ו זה לא נראה נורא. אבל אם אח"כ עוד צריך ללכת הרבה או לנסוע הביתה זה כבר יכול לצאת ממש מאוחר.

זה נכון שזה תלוי גם במדריכים. מתי הם יכולים להגיע. אפשר לשאול אם אפשר להקדים קצת.

(הבת שלי מדריכה ומגיעה הביתה בסביבות 17:15 ואז היא צריכה לנוח רגע, ואז לנסוע איזה שעה נסיעה לסניף שהיא מדריכה אז יוצא שהפעולה לא יכולה להיות לפני 18:30 בערך והחניכות שלה יותר קטנות. אז יש אילוצים וההורים מסתדרים עם זה. )

אבל כנראה שהמדריכים בפנימיה ולוקח להם זמן לחזור....

חום למעלה ולמטה.

200 מעלות. אולי צריכה להוריד את המעלות... 

על החלה מים ושומשום בלבד.. ללא ביצה..

זה באמת אחלה בקטע של השחימות. נסו מי שלא מכירה..

אבל זה שורף את הלמעלה לפני שהלמטה מוכן ולכן אולי כדאי להוריד מעלות כמו שהציעו 

עשיתי כמה פעמים

משהו לא תקין עם התנור שלך

לדעתי עובד על גריל...אולי משהו בכפתור השתבש ומעביר לגריל

קילו קמח

חצי כוסות סוכר

2 כפות שמרים

3 כוסות מים

חצי כוס שמן

כף מלח

צריך שהבצק יהיה קצת דביק, ולהוסיף מים במידת הצורך.

לישה חוזרת אחרי כחצי שעה

לבדוק שהתנור על תכנית מתאימה.

בהצלחה!

אני שמה את החומרים היבשים מערבבת טוב טוב עם היד ואז שמה שמן מים וכף מלח ומערבבת הכל יחד.

שמה בקערה עם מכסה, עוטפת בניילון נצמד ומגבת עבה מעל...

שמה שמרית ולא שמרים יבשים...

אשמח להערות.

תודה לכולן על התגובות

כי המלח הורג את השמרים.

את משתמשת במים חמימים?

אולי עם שמרים לחים זה בעייתי.

זה אלו שמכילים גם ביצים וסוכר.

זה המתכון שאני משתמשת:

1 קילו קמח לבן רגיל

2 כפות שמרים יבשים

שני שליש כוס סוכר לבן

שליש כוס שמן קנולה

2 ביצים גדולות

כף מלח דק

2 כוסות מים פושרים

אני לשה במיקסר אם את לשה בידיים אז צריך ללוש טוב לפחות 10 דקות.

מתפיחה עד להכפלה מכינה את הצורות ומתפיחה שוב ואז מורחת בביצה ומכניסה לחום של 170 עד שהחלות שזופות גם למטה (לא מגיעה למצב של חום כהה בלמעלה יותר חום בהיר כזה).

כשאנחנו עושים במיקסר אז לשים כמעט עשר דקות.

אם ביד אז זכור לי שאחרי שהבצק מתגבש כדאי לפחות עוד 100 לישות

אני יתחיל לעשות גם במיקסר...

מהירות בינונית? 10 דקות?

מערבלים איזה 5 דק

אחכ נותנים לזה לנוח איזה 4-5 דק

ואז מערבלים עוד 5 דק

אני משתמשת במי ברז, כדי שלא יתפח מהר.

עושה לישה ראשונה במיקסר לפחות 5 דקות. מעבירה לקערה וחאר כך עושה עוד 3 לישות עם מרווחים של 10 דקות לפחות, ואז התפחה ארוכה.

גם לאחר קליעת החלה, משאירה לתפוח לפחות 10 דקות (תלוי מזג אוייר).

אופה על 200 ללא חימום מוקדם של התנור.

שיהיה בהצלחה!

מספיק 2 כפות

לספרדים חצי כוס זה מזונות ואסור לעשות עם זה המוציא

אולי תלוי במנהג הספציפי ולא בספרדים/ אשכנזים.

אלא ביחס בין המרכיבים. אם הרוב חוץ מהקמח זה מים, אז זה המוציא. אם יש רוב של משקים ומרכיבים אחרים, אז זה מזונות.

אצל ספרדים מה שקובע זה בעיקר הטעם - אם מורגש טעם מתוק, זה מזונות.

אבל אולי יש בזה עוד מנהגים מעבר למה שאני מכירה.

לפעמים תנורים פשוטים לא מצליחים לאפות טוב

עוגות מצליחות לך?

הקטנטנים הוא באמת קשה!!!

עוד כמה שנים שנם יגדלו קצת

שנתיים שלוש זה ייראה אחרת לחלוטין

כרגע כולם פיציים

וזה באמת לא קל!!

והעומס כמובן מאוד משפיע על הזוגיות...

וברוב הפעמים בעבודה על הזוגיות אפשר לעזור ממש ממש!!

הכי עוזר זה ללכת לטיפול זוגי מקצועי,

זה רציני, תהליך מחייב, ובעל מקצוע שיכולות מאוד מאוד מאוד לעזור.

עוד משהו, זה לצאת לדייטים שבועיים רק שניכם פעם בשבוע

למצוא בייביסיטר או סידור אחר אבל מאוד מאוד משפיע!!

ועוד משהו שאת יכולה להתחיל איתו עד שמתחילים את הדברים העיקריים שכתבתי זה לראות תכנים על זוגיות שיכולים קצת חעזור לך לפרק את הכובד שיש על הלב, בסוף רוב הקשיים בזוגיות די דומים בין הזוגות הנשואים...

תתחילי מגברת רביע שזה מאוד הומוריסטי וקליל ותמשיכי לעוד...

אבל תכלס, לגמרי ממליצה על טיפול זוגי , זה ממש מחולל ניסים♡♡♡

לא יודעת מאיזה איזור בארץ את, אבל ממליצה ממש על הרב מוטי הרשקופ.מקבל בפתח תקוה ירושלים ועטרת.תותח על.

אפשר גם לחפש סרטונים שלה ביוטיוב.

היא מדהימה!

בתור מטרת על. משהו חשוב שמשקיעים בו.

לקחת בייביסיטר ולצאת בלי הילדים

לחשוב אחד על השני בפרטים הקטנים ( כמו לכבס מהר בגד שהוא אוהב, להכין אוכל שהוא אוהב וכד)

לעבוד על תקשורת טובה- בקשות ולא דרישות, בלי האשמות, בלי התחשבנויות.

להביע אהבה במגוון דרכים ( 5 שפות של אהבה)

להתחיל לצרוך תכנים בנושא זוגיות: ב"ה הרשת מוצפת בתכנים מעולים- עדיף של בעלי מקצוע ולא של אושיות רשת.

כמובן יש גם תכנים איכותיים בתשלום- שווה להשקיע.

יש תכנית על זוגיות לנשים שנקראת 'מעוררות אהבה". לא ניסיתי באופן אישי אבל שמעתי המלצות.

בנוסף ממליצה לקרוא את הספר "לדעת להכנע" וגברים ממאדים ונשים מנוגה" שניהם עושים איזשהו יישור קו בנושא של זוגיות ונותנים כלים בסיסיים מצויינים

שזוגיות זו עבודה 24/7

איך אני מדברת בצורה נעימה, קשובה, שמה לב לפרטים, מתחשבת ועוד ועוד.

אבּל זו העבודה עם הפירות הכי מתוקים שיש. וברמה מסויימת, כשיש זוגיות טובה יש הכל וכשהזוגיות לא טובה יש חוסר מאוד מאוד גדול.

זה ממש אחד הדברים הכי משמעותיים לשמחה וחדוות חיים.

אז כל פעם כשאני עוצרת את עצמי מלהתעצבן, כשאני חושבת שוב איך להתנסח, כשאני מפנקת במשהו קטן, אני מזכירה לעצמי שאמנם לא תמיד זה קל, אבל זו באמת ההשקעה הכי משתלמת שיש

לפי מה שכתבת, נראה שגרושין רק יחריפו את הבעיה שלך. אם עכשיו קשה לך להשאר לבד עם הילדים, מה תעשי אם תפרדו? תהיי לגמרי לבד. אז טוב להתעורר קודם ולעבוד על הזוגיות ועל האישיות כל אחד של עצמו. ממש לא בטוח שאפשר למצוא אשם למצב במי משניכם. זו דינמיקה של שניים עם דפוסים שכנראה חוזרים על עצמם, שצריך לשנות. זה לא קל בכלל, אבל אתם נשואים ממש מעט שנים. בעז"ה אתם רק בתחילת הדרך. עוד אפשר ממש להשתפר ולשפר הרבה את איכות החיים של כולם בבית. עוד אפשר ליצר בית שמשרה ביטחון ורוגע ואפילו אהבה.

נתנו פה הרבה עצות טובות, רק מוסיפה משהו קטן, ממש ממליצה על כתיבה . דוקא כשכועסים לשבת עם דף ועט ולכתוב ולכתוב כל מה שעולה עם הראש, שכל הכעסים והאכזבות יעלו על הדף עד שהכל יצא. ברגע שהכל יצא, אפשר לזרוק את הדף. אח"כ יותר קל לדבר בצורה רגועה ,עניינית ומבוקרת והדברים לא יוצאים מפרופורציה.

מתחילה מהאמצע: האם הבעיה אצלך או אצלו?

לשניכם יש קושי ואתגר בחיים המשותפים שלכם כרגע, ויש לכם מה ללמוד ולהתקדם מהמצב

נשמע שאתם בעומס גדול וב"ה יש לכם במספר שנות נישואים קטן 3 ילדים, שהקטן שבהם נולד לא כזה מזמן.

זה לבד דבר מטלטל, מאתגר ודורש כוחות רבים.

הרבה מעברים תכופים שלא תמיד מצליחים לעבד אותם ולהתייצב בהם וכבר שוב הריון/לידה/הנקה וכו.

להיות בלי שינה, בעומס מתח והשרדות זה דבר שרוב בני האדם מגיבים לו רע

יותר קל להתעצבן, קשה יותר לשמוח וליהנות, והתחושה היא השרדותית וקיצונית לפעמים. 

לכן העצה הראשונה שלי בשבילך ובשבילכם היא להכיר בזה שאתם במציאות חיים מאד עמוסה, שדורשת הרבה כוחות ואנרגיות, ודבר ראשון לעזור לכם להיות במצב צבירה טוב יותר.

אם החוסר שינה משפיע עלייך לרעה, תשתפי אותו שזה ממש מקשה עלייך יתנסי לחשוב יחד איך לשפר את המצב. למשל להביא מדי פעם בייביסיטר ולנוח, לנוח כשהוא מגיע מהעבודה,  לשלוח את התינוק למסגרת וכו.

באופן כללי מריבות ותלונות הם ביטוי לקושי רגשי שמתפרץ בצורה מגושמת יחסית. ככל שתתני מקום והקשבה לעבד את התחושות שלך במצב הזה, מול עצמך וגם מולו, תגיעי פחות לתלונות והתפרצויות...

בנוסף נשמע שכדאי לכם למצוא זמן לעצמכם, לדבר, לחזור להיית בזוג ולא רק הורים לקטנטנים ולשוחח.

כל זה עזרה ראשונה.

כמובן שתמיד יש ורצוי להעמיק וללמוד יותר לעומק על איך לקיים זוגיות בריאה ומקדמת, תקשורת, וכו.

אחת ההשקעות הכי שוות בחיים 🌹