אולי אפילו מצולם בוודאות לא תמיד מועיל- צריך עיון.

עד כמה מצוי שיכנס מישהו\מזכירה בזמן הזה?

או אם יש חלון גדול פתוח?

אולי זה יכול לעזור..

אבל עצה פרקטית- למה שלא תבקשי להשאיר את הדלת פתוחה?

חוץ מזה שגם בעולם חילוני זאת בקשה לגיטימית מאוד, להבנתי זה יכול אפילו להשאיר רושם חיובי, של ערכיות נאמנות ורצינות.

כנראה שזה לא יהיה המפגש היחיד שלך עם התמודדות כזאת, ואת צריכה להיות ברורה, מה הדרישות שלך, ומה את מצפה מעצמך..

(1. יותר מתאים לפורום בית המדרש

2. אפשר לשאול באתר ישיבה או במכון התורה והארץ- שיש להם מומחים בהמון תחומים

3. בהצלחה רבה!!)

הבנתי שאם הדלת לא נעולה אז יש מקום להקל?

וגם זה שונה מההמשך,

כי במידה והתקבלתי למקום עבודה מסויים אני יכולה להגיד באיזה צורה מתאים לי לעבוד,

אבל אם לא התקבלתי עדיין, אני לא יכולה לבוא מראש בדרישות עוד לפני הראיון 🙈

איפה שיש מקום להתגמש תתגמשי,

אבל איפה שיש משהו שסותר את רצון הבורא יתברך-

תהיי חדה וברורה!! 

הוי עזה כנמרה, וקלה כנשרית, ורצה כצביה, וגיבורה כלביאה לעשות רצון אביך שבשמים

מה זה נשרית - מילון עברי עברי - מילוג 

תודה רבה

תעשי קידוש השם

שאל את הרב - חיפוש ב-Google

זה גם לא מושלם, אבל יותר אמין הפורום. בעייתי לסמוך על דעה שמשתמש בפורום כותב ללא שהוא מציין מקור, לפחות מקור אינטרנטי אמין.

פניני הלכה הוא ספר יחסית קל לשימוש, מאוד מומלץ להעזר בו -

דף הבית - פניני הלכה הרב אליעזר מלמד

ובתחום הזה זה לא הרבה.

אם אתה יודע שיש סיכוי שמישהו יכנס תוך מס' רגעים כמו מעלית זה לא יחוד אע"פ שבמעלית יש מי שאומר עדייף בכל זאת לא להכנס,

לגבי משרדים נאמר לי פעם שגם אם המקום פתוח לרווחה מצד הדלתות והחלונות אך ידוע שלא יכנס מישהו במהלך הראיון ואין את

החשש שמישהו יכנס בכל רגע זה עדיין יחוד.

(לעניות דעתי מצלמה מועילה כהוכחה למקרה וקרה דבר מסויים, אך לא מועילה בדיני יחוד)

בהצלחה בעבודה ושפע כלכלי

בנוסף, במשרד עם אנשים, הרבה פעמים יכולים להיכנס בטעות.

עוד דבר, אם המראיין לא הבוס שמנהל ואחראי על המשרד, הבוס או האחראי יכולים להיכנס.

אם יש סבירות גבוהה למצלמה, שהמראיין לא שולט עליה כדי להעלים את התיעוד, אלא אחרים יכולים להחשף ולראות, זה כמו פתח פתוח לרשות הרבים.

בעניינים הלכתיים.
אם יש לך ווצאפ, יש יותר מדרך אחת לקבל מענה הלכתי מרבנים מוסמכים, על פי העדה שלך, ואוכל להפנות אותך לכמה מהם.
למשל, המספר +972 52-736-6144 מנוהל ע"י חשבון עסקי של עמותת "'מחוברים לתורה' שע"י הרב נפתלי וסרמן" ומתנהל בקלות כך שניתן לשאול אחד מעשרות רבנים מבית הוראה שזמינים למענה בטווח קרוב (לא מיידי, אבל קרוב). פשוט לשלוח הודעה פרטית כמו בצאט רגיל, הזהות שלך נשמרת שום דבר לא מתפרסם מעבר לאותו רב שמספק לך תשובה.

 אין סתירה בין מגמה אידאולוגית למימוש עצמי

הנקודה כאן היא אחרת לגמרי - עולם הבא זה השייכות לנצח. היות שהתפקיד של יעקב היה לבנות בית שלם, בית של שנים עשר שבטים - אם אחד מהם היה מת בחייו, אין לו שייכות לעולם הבא, כלומר הוא לא מילא את תפקידו בעולם. לכן גם דווקא על יעקב - מה זרעו בחיים אף הוא בחיים, למרות שבוודאי פיזית מת. 

אם זה עוזר לממש דברים טובים שיוצאים מהכח אל הפועל.

אם זה נשאר בגדר הרגשה, יכול להיות שזה רק דמיון שווא

אחרי שבת קודש, בזכות שירי שבת, דברי תורה, דיבוק חברים..

מגיע למוצאי שבת ואז יכול להרגיש קצת נפילת מתח. 

החכמה אם העליה שלו עכשיו מבוססת ואז הוא גם מצליח למשוך את החוויה הלאה למעשה.

יותר להתכוונן לימי החול ולפעול בהם מה שצריך לפעול, מתוך העליה הרוחנית שהוא חווה.

או שהוא מרגיש נתק בין החוויה המרוממת לחיי החולין היום יומיים..

הנתק הזה הוא טבעי אך הוא גם מעיד על משהו שלא חלחל עד הסוף.

אם אדם באמת חש קרבת ה', הוא צריך להרגיש רושם מסויים.

הרושם הזה יכול לבוא בצורה שונות מאוד, אבל יש איזה רושם.

הרושם הכי בולט הוא במעשים.

העליה הרוחנית היא לא רק חוויתית ריגשית, ויראת השמיים בא לידי ביטוי יותר חזק במעשים. בדקדוקי מצוות ועשיית חסד וכו'.

עם דבקות מאוד גדולה ותחושת התרוממות.

כדי לבסס אותה, אדם צריך לקבל קבלה טובה מעשית - לקרוא עוד פרק תהילים למשל. לקבל תובנה מסויימת בעבודת ה' שתאיר לו - נניח כל אדם נברא בצלם ולכן להתייחס יפה לקופאית בסופר. 

אם שירי סעודה שלישית נשארים רק בזה שכיף שהיה מרומם, בלי שום צד מעשי לאחר מכן - אולי זה דמיון בעלמא.

ההסבר הוא שחג זה לא מנהרה שצריך לעבור אותה ולהתקדם הלאה,  

אלא אנחנו נכנסים לתוכם. 

זה כמו מסע שרואים וחווים כל מיני דברים בדרך. החג נמצא בדרך ואנחנו מושפעים ממנו, ההשפעה נשארת ומעצבת את המסלול בהמשך המסע.

מצד אחד מזדהה עם דבריך,

מצד שני, מאמין שיש גם עניין סגולי שקיים בלי קשר להתכווננות. 

ההתכוננות נועדה רק לחשוף את התוכן הפנימי, לא ליצור אותו יש מאין.

מה ההבדל בין השתיים?

אם אני רוצה ליצור חוויה שהיא יש מאין - אז אם לא התכווננתי - באמת אין כלום.

אם אני חושף את ההתוכן הפנימי - גם במקרה שאני לא מודע אליו - הוא עדיין קיים.

זה הבדל משמעותי. ברור שיש גם עוד השלכות לשני ההסתכלויות הללו.

לא תמיד מרגישים את זה, אבל כשאנחנו מברכים "אשר קדשנו במצוותיו" אז אנחנו מעיד על כך שאנחנו עומדים להביע את את הקדושה שהקב"ה טבע בנו ואנחנו עומדים להוציא אותה לפועל.

לכן כלל שיותר "מנכיחים" את המצווה ונותנים לה מקום בחיים שלנו אז הקדושה נכנסת.

ככל שאני יותר מכין את המקום בו אני שם את החנוכיה ואיך בדיוק אני שם אותה איזה נרות ואיזה שמן בדיוק להשתמש אני מרגיש שזה יותר נמצא אצלי ועושה רושם, בעת המצווה וגם אח"כ.

חג החנוכה מציין את יותר מכל את מה שנקרא "פרסומי ניסא", פרסום הנס. בדיבור מחשבה ומעשה להתעסק במצווה. לספר בגבורות ה' שהיו איתנו בדורות קודמים עד עכשיו.

לשאלתך - לצורך העניין, אני רואה שאם שנה הבא יותר אשקיע ואקנה שמן זית מבקבוק ואפרגן בנרות שידלקו שעתיים וזהו אלא אשים את מלא הכוס שספיק ל5 שעות, ולא רק אקנה נרונים זה ישדרג את החוויה. ההשקעה בפרטים עצמם גורמת לגלגל הזה של מחשבה- דיבור-מעשה לנוע וממילא המעשה הקטן מקבל מקום בתודעה.

ברגע שמתחילים לכתוב כמה תגובות (לא יודע כמה) הם חוזרים לעמוד הראשי

ואם יש לכם סגולות ותפילות אשמח ממש שתשתפו.

כמובן הכי בסיסי זה לכוון לפי הברכות:

לקיים מצוות הדלקת נר חנוכה, כפי שתיקנו חכמים.

לפרסם את הניסים שנעשו לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

וזה כולל: את נס הניצחון על היוונים ואת נס פך השמן.

מעבר לזה:

להרחיב במשמעות הנס: ניצחון שהביא לשלטון ישראל. נצחון של האמונה על פני הכפירה, הטהרה על פני הטומאה.

לכוון נר איש וביתו - האור של הבית, המשפחתיות.

לכוון מוסיף הולך - שאנחנו מעלין בקודש ועל תוספת הניסים.

לכוון שהנר הוא הנשמה, נר ה' נשמת אדם, מה רוצים להאיר בנשמה ולהאיר כלפי חוץ לנשמות נוספות.

לכוון שהנר הוא התורה והמצוות, כי נר מצווה ותורה אור - התורה והמצוות שאני מבקש להאיר בנשמתי.

יש סגולות שקשורות לתיקון המידות?

לפרסם את הנס. 

להאיר בתוכנו את האור שנמצא בחושך.

לשים לב לנפלאות שקיימים אצלנו. 

וזה התבטא בנצחון החשמונאים. וכסמל שביטא את זה - טיהור המקדש הדלקת המנורה מחדש במקדש המטוהר וזה שהנר דלק 8 ימים (8 ימים במקום יום אחד זה סמל לנצחיות הדלקת ההתורה בישראל כי מספר מעל הטבע)

אנחנו מדליקים בנחת

(עושים הכנות לפני, זה מיוחד!)

ואז שרים את המזמור למנצח

ואת ארוממך

ואחר כך יושבים מול הנרות ומתפללים

משתדלים להתבונן ולא רק להסתכל , כמה שיותר.

ארוחת ערב משתדלת משהו יותר חגיגי 

ולשלב בזה לימוד, שיהיה סעודת מצווה.
 

בעיקרון לא שאלתי אף פעם אבל אני מאמינה שבגלל שהחנוכייה היא חפץ של  מצווה (כמו ארון קודש , נרות שבת וכו) אז גם כשהיא מכוסה אפשר להתפלל עוד בזכות המצווה שקיימנו כאן.

הנרות הדולקים ולהתבונן בהם

אבל גם כשהיא מכובה, זה עדיין חפץ של מצווה.

ושנא את הרבנות

ככה כתוב בפרקי אבות

ואל תתוודע לרשות (המס)