אבל אני מבינה שאני צריכה רב גם עכשיו כי עולים דברים שאני צריכה להתייעץ לגביהם..

ואני לא מתחתנת בימים הקרובים.. 🙈 

האמת שרבנים להתייעץ איתם דווקא יש. רבנים שיתנו כיוון לחיים... תלוי כמובן באזור ובסגנון של המחפש, אבל רב כזה אפשר למצוא.

רב שאני לגמרי הולך עם הדרך וההשקפה שלו בלי להגיד על חלק מהדברים שהוא אומר שהם לא מתאימים לי, את זה לצערי עוד לא מצאתי.

אלא לבחור ללכת בדרך שלו (:

אם היא בחרה אותו לבעלה, זה אומר כנראה שהיא רוצה גם את הדרך הרוחנית שלו..

יש דרך רוחנית קצת שונה (לא מדבר על אחד חרדי ואחד דתי, אלא בדברים קטנים יחסית)

זה בסדר אם נוח לה להתייעץ לדוגמא עם רבנית אחרת במקום עם הרב שלו, אבל בסוף כדאי שלבית המשותף שלהם יהיה רב,

המטרה היא להקים משהו משותף, לא רק לחיות ביחד, אז גם החיים התורניים צריכים לאט לאט להשתלב אחד בשני (:

סתם.

היא לא צריכה להתבטל לשיטה של הבעל פשוט רוב הבנות רוצות בעל עם שיטה מסויימת שמתאימה להם, ושהבעל יהיה המנהיג הרוחני של הבית.

לא מחייב ששני בני הזוג יהיו באותו שיטה רוחנית בדיוק

כדאי שהאישה תגיע מיושבת מבחינת הדרך הרוחנית שלה ובטח מבחינה הלכתית.

מכמה סיבות:

1. במידה והיא הופכת את עלה ל"רב" שלה, היא מפסיקה ללמוד הלכות שקשורות אליהה, בוודאי שזה טוב וחושב לשאול את הבעל בעניינים הלכתיים ורוחניים- אבל צריך להגיע עם בסיס וידע ורצון להתחזק גם בכוחות עצמנו.

2. אם הרבנים מאותו קו השקפתי, אני לא מבינה מה הבעיה.. וגם יכולה להיות מישהי שיש לה כמה גישות שבעיניה משלימות אחת את השנייה ואין לה "רב רוחני אחד".

3. וצריך להפריד בין רב הלכתי שצריך לבחור ברגע שמקימים בית ולבין רב רוחני, אם הבעל יותר משוייך לרבנים של הרב המור ואישתו יותר לרבי נחמן {חחח דוגמה מצחיקה בפני עצמה}, אז כן אפשר לשלב בין תורת הרב זצ"ל ורבנו וזה לא סותר.

בעיקר גם שהאישה מביאה תורה יותר עדינה מהגבר ולכל אחד מהם יש נקודה של תורה ששייכת לו להביא בהקמת בית וחינוך ילדים.

היו כאלו שיצאתי איתן וזה היה חידוש בשבילן, "למה לא ללכת על פי רב פלוני?" והן הן אלו שטענו באותה נשימה "אני רוצה שהבעל יוביל את הבית בהלכה ורוחניות" כן..בהצלחה.

הן מחפשות בעל שינהיג אותן בדרך הרוחנית שהרב הזה מייצג.

הן לא מחפשות מישהו, ולא אכפת להם מה הדרך שלו העיקר שינהיג, רוצות שינהיג בדרך שהן מאמינות בה.

אם כן אני באה לפרט לך בפרטי 🤓

לפי הסגנון שלי... 

ובמידה ולא, אולי אוכל לעזור.

בואי בשמחה!

ותלכי בדרך שלו.

אם את לא רוצה להתאכזב.

אין היום רבנים ראויים.

אין להם מסוגלות לעזור לאישה ממקום טהור. או שהם נזהרים מידי, או שהם נוטים ליפול.

לא הייתי סומכת.

סליחה שאני ישירה מידי.

גם אני זוכרת שזה ביאס אותי שאין ככ אפשרות לנשים לקבל השקפה ישירות מרבנים אלא יותר בדרכים עקיפות... וגם האפשרות לשאול ולהתייעץ פחות נגישה...

אצלי לקחתי השקפה דרך שיעורי תורה מהרב שהתחברתי אליו... שיעור תורה בהפרדה כמובן עם מחיצה... (אומרת את זה לא סתם כי כבר ראיתי דברים)

ויש גם המון השקפה בספרי מוסר על הדרך הנכונה בעבודת ה'...וסיפורי צדיקים

בנה אותי מאוד...

הלוואי והיתה קהילה לנשים שמדברים על עבודת ה' שואלים מתייעצים ומשתפים...

האמת שזה אחד החלומות שלי...

(בנים בבקשה אם אפשר לא להגיב לי, תודה) 

יש הרבה אנשים שהבחינה הזאת שהצדיק שלהם הסתלק דווקא טובה להם בעבודת ה' ויש כאלה שמעדיפים רב חי...

כל אחד ומה שמתאימים לו.

כידוע ברסלב זה רבי נחמן ורבי נתן,

שהשאירו כ"כ הרבה עצות וכו'..

אם יש רק אחר זה פשוט לא להיות ברסלבר.

ברסלבר אמיתי לא הופך רב מסויים לרב שלו.. אם כבר קוראים לזה "שיחת חברים" והבן אדם לא חייב להיות רב.

כל הקטע של ברסלב, זה רבנו.. ולא רבנים אחרים.

וגם אם יש היום רבנים גדולים של ברסלב, אנשים שהם חלק מהקהילות שלהם- הם לא ברסלברים אותנטים.

ומי שיש לו רב, שהוא לא רבי נחמן- אז הוא לא ברסלבר, פשוט מאוד.

הוא יכול להיות מחובר לסבא, הרב ארוש, ח"ו לברלנד וכו'... אבל זה לא ממש "ברסלב"- כי יש את ההשפעה של אותו רב חי בתור תיווך לתורת רבנו.

ובשביל מה יש ללכת להתייעץ עם רבנים כשרבנו ורבי נתן השאירו כאלה שפעי עולם?

לגבי חב"ד,

זה גם תלוי. להם יש משפיעים, פחןת שמעתי על "רבנים" שהם מאמצים לעצמם... מי שהולך אחרי הרבי- הוא מאוד כזה.

וכנ"ל גינזבורגרים, שהם זרם אחר בחב"ד.

אבל גם בתוכם יש הרבה ניואנסים.

נ.ב.

אני מדברת נטו על גישה והשקפה רוחנית ולא על רב לשאלות הלכתיות.

רבנו השאיר את התורה שלו בשבילנו. בתור הדרכה. אני לא חושבת (באופן כללי גם לשאר החסידויות)  שאם יש למישהו רב לשאלות כאלו ואחרות זה הופך אותו לחסיד לא אוטנטי ואמיתי... בסופו של דבר בואו לא נשכח שרבנו לא היה חי בדור כמו שלנו והדורות שונים מאוד. לדעתי הרבנים בחסידויות כגון ברסלב קובעים את דרכיהם ע"פ תורת רבנו למשל וככה התשובות שהם נותנים הם בעצם ע"פ הדרך של רבנו... 

ככה זה גם בחסידויות אחרות. כל הרבנים של החסידות עונים תשובות ע"פ דרכו של האדמו"ר אבל זה לא הופך אותם לחסידים פחות אוטנטיים...

אפשר לראות כמה כל התורה שלו עוסקת בדור של היום.

אשר להתייעץ עם רב בסגנון "שיחת חברים" ופחות.. שוב לענ"ד בתור הרב'ה שלך, בשביל להיות חסיד של רבי נחמן.

כל דבר שיש בו תיוווך, הורס את האותנטיות.

אפשר לראות את זה בכמה 'רבנים' של ברסלב שעשו מעשים נוראיים וכו'..

ולהבדיל אלפי הבדול לרבנים שמפרשים את תורת הרב קוק,

כל אחד לפי המוחין שלו והגישה שלו.

אבל זה פחות אותנטי לענ"ד

ומוסיפה:

אם שואלים מישהו מי הרב שלו והוא אומר שם של רב שהוא לא רבי נחמן..

אז איך הוא ברסלבר?

מכירה את אור לנוער של הרב רביד?

כשטוב לך, במה תרצה לפנק את ה' יתברך?

לתרום צדקה?

להוסיף לימוד תורה?

באמת קצת באסה קשר שהוא תלותי והוא רק קשור בדברים חומריים.

אילו דברים משמחים אתה חושב שתוכל להוסיף לקשר?

ישר כוח על השאלה יש לך מודעות מדהימה.

זה יפה שאתה בקשר צמוד עם ה', וזה מראה שאתה מאמין בהשגחה פרטית עליך. אבל מצד שני נראה שצריך לעשות איזשהי הפרדה בין מה שקורה להשגחה. הקב"ה תמיד, תמיד תמיד בצד של הטובה. אבל זה לא עובד בצורה של רע-עונש, טוב- פרס. זה כן יכול לבוא בצורה של רווחה רוחנית והרגשה שהנשמה במקום הנכון, אבל לאו דווקא מצב גשמי. גם כי אחרת לא היתה בחירה, וגם כי מתן שכרן של צדיקים לעולם הבא.

תחשוב על הצדיקים מתחילת ההיסטוריה עד היום- יעקב אבינו, יוסף, דוד... עברו קשיים צרות ונסיונות... זה יעזור לך להיזכר שמכה משמיים אינה עונש או סימן שה' נגדך.

צריך גם להרים את המבט מהמציאות האישית שלי. החשבונות של ה' עמוקים מיני ים. שווה לשמוע סיפורים על כך שממחישים כמה התברר שהקב"ה צדיק ורחמן גם כשלא היה נראה כך.

ולנסות לעבוד את הקב"ה מהמניעים הנכונים. להעמיק בזה... זה לא יקרה ביום. תלמד, תשאף, תתפלל. 

ליראת שמיים ואהבת ה', בגלל האמת.. 

הינוקא אומר שהעולם שוכח שאנחנו פה לעבוד את ה' וחושבים שהוא עובד אצלנו... גם התפילה שהיא עבודה שבלב הפכנו אותה לכלי עבורנו, כאילו הקב"ה כספומט למילוי בקשותינו. אבל זו לא אמונה.

וזה בסדר שזה לא טבעי לך... אני מזדהה עם השאלה שלך, חושבת שאנחנו דור מורכב שעובר דברים ובעיקר שטיפת מוח ובלבול ויש בורות תורנית בגלל כל הריחוק והמסכים. ה' יודע איפה אנחנו מונחים, ולפום צערא אגרא. לדעתי הכי חשוב להקפיד על מידת האמת. קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. 

חזק ואמץ!

 אין סתירה בין מגמה אידאולוגית למימוש עצמי

הנקודה כאן היא אחרת לגמרי - עולם הבא זה השייכות לנצח. היות שהתפקיד של יעקב היה לבנות בית שלם, בית של שנים עשר שבטים - אם אחד מהם היה מת בחייו, אין לו שייכות לעולם הבא, כלומר הוא לא מילא את תפקידו בעולם. לכן גם דווקא על יעקב - מה זרעו בחיים אף הוא בחיים, למרות שבוודאי פיזית מת. 

אם זה עוזר לממש דברים טובים שיוצאים מהכח אל הפועל.

אם זה נשאר בגדר הרגשה, יכול להיות שזה רק דמיון שווא

אחרי שבת קודש, בזכות שירי שבת, דברי תורה, דיבוק חברים..

מגיע למוצאי שבת ואז יכול להרגיש קצת נפילת מתח. 

החכמה אם העליה שלו עכשיו מבוססת ואז הוא גם מצליח למשוך את החוויה הלאה למעשה.

יותר להתכוונן לימי החול ולפעול בהם מה שצריך לפעול, מתוך העליה הרוחנית שהוא חווה.

או שהוא מרגיש נתק בין החוויה המרוממת לחיי החולין היום יומיים..

הנתק הזה הוא טבעי אך הוא גם מעיד על משהו שלא חלחל עד הסוף.

אם אדם באמת חש קרבת ה', הוא צריך להרגיש רושם מסויים.

הרושם הזה יכול לבוא בצורה שונות מאוד, אבל יש איזה רושם.

הרושם הכי בולט הוא במעשים.

העליה הרוחנית היא לא רק חוויתית ריגשית, ויראת השמיים בא לידי ביטוי יותר חזק במעשים. בדקדוקי מצוות ועשיית חסד וכו'.

עם דבקות מאוד גדולה ותחושת התרוממות.

כדי לבסס אותה, אדם צריך לקבל קבלה טובה מעשית - לקרוא עוד פרק תהילים למשל. לקבל תובנה מסויימת בעבודת ה' שתאיר לו - נניח כל אדם נברא בצלם ולכן להתייחס יפה לקופאית בסופר. 

אם שירי סעודה שלישית נשארים רק בזה שכיף שהיה מרומם, בלי שום צד מעשי לאחר מכן - אולי זה דמיון בעלמא.

ההסבר הוא שחג זה לא מנהרה שצריך לעבור אותה ולהתקדם הלאה,  

אלא אנחנו נכנסים לתוכם. 

זה כמו מסע שרואים וחווים כל מיני דברים בדרך. החג נמצא בדרך ואנחנו מושפעים ממנו, ההשפעה נשארת ומעצבת את המסלול בהמשך המסע.

מצד אחד מזדהה עם דבריך,

מצד שני, מאמין שיש גם עניין סגולי שקיים בלי קשר להתכווננות. 

ההתכוננות נועדה רק לחשוף את התוכן הפנימי, לא ליצור אותו יש מאין.

מה ההבדל בין השתיים?

אם אני רוצה ליצור חוויה שהיא יש מאין - אז אם לא התכווננתי - באמת אין כלום.

אם אני חושף את ההתוכן הפנימי - גם במקרה שאני לא מודע אליו - הוא עדיין קיים.

זה הבדל משמעותי. ברור שיש גם עוד השלכות לשני ההסתכלויות הללו.

לא תמיד מרגישים את זה, אבל כשאנחנו מברכים "אשר קדשנו במצוותיו" אז אנחנו מעיד על כך שאנחנו עומדים להביע את את הקדושה שהקב"ה טבע בנו ואנחנו עומדים להוציא אותה לפועל.

לכן כלל שיותר "מנכיחים" את המצווה ונותנים לה מקום בחיים שלנו אז הקדושה נכנסת.

ככל שאני יותר מכין את המקום בו אני שם את החנוכיה ואיך בדיוק אני שם אותה איזה נרות ואיזה שמן בדיוק להשתמש אני מרגיש שזה יותר נמצא אצלי ועושה רושם, בעת המצווה וגם אח"כ.

חג החנוכה מציין את יותר מכל את מה שנקרא "פרסומי ניסא", פרסום הנס. בדיבור מחשבה ומעשה להתעסק במצווה. לספר בגבורות ה' שהיו איתנו בדורות קודמים עד עכשיו.

לשאלתך - לצורך העניין, אני רואה שאם שנה הבא יותר אשקיע ואקנה שמן זית מבקבוק ואפרגן בנרות שידלקו שעתיים וזהו אלא אשים את מלא הכוס שספיק ל5 שעות, ולא רק אקנה נרונים זה ישדרג את החוויה. ההשקעה בפרטים עצמם גורמת לגלגל הזה של מחשבה- דיבור-מעשה לנוע וממילא המעשה הקטן מקבל מקום בתודעה.

ברגע שמתחילים לכתוב כמה תגובות (לא יודע כמה) הם חוזרים לעמוד הראשי

ואם יש לכם סגולות ותפילות אשמח ממש שתשתפו.

כמובן הכי בסיסי זה לכוון לפי הברכות:

לקיים מצוות הדלקת נר חנוכה, כפי שתיקנו חכמים.

לפרסם את הניסים שנעשו לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

וזה כולל: את נס הניצחון על היוונים ואת נס פך השמן.

מעבר לזה:

להרחיב במשמעות הנס: ניצחון שהביא לשלטון ישראל. נצחון של האמונה על פני הכפירה, הטהרה על פני הטומאה.

לכוון נר איש וביתו - האור של הבית, המשפחתיות.

לכוון מוסיף הולך - שאנחנו מעלין בקודש ועל תוספת הניסים.

לכוון שהנר הוא הנשמה, נר ה' נשמת אדם, מה רוצים להאיר בנשמה ולהאיר כלפי חוץ לנשמות נוספות.

לכוון שהנר הוא התורה והמצוות, כי נר מצווה ותורה אור - התורה והמצוות שאני מבקש להאיר בנשמתי.

יש סגולות שקשורות לתיקון המידות?

לפרסם את הנס. 

להאיר בתוכנו את האור שנמצא בחושך.

לשים לב לנפלאות שקיימים אצלנו. 

וזה התבטא בנצחון החשמונאים. וכסמל שביטא את זה - טיהור המקדש הדלקת המנורה מחדש במקדש המטוהר וזה שהנר דלק 8 ימים (8 ימים במקום יום אחד זה סמל לנצחיות הדלקת ההתורה בישראל כי מספר מעל הטבע)