אתה מגיע עם עצמך, וזה מה שיש.

לכל אחד יש את הקצב שלו בחיים, ולכל בחירה יש מחיר.

בחרת להקדיש כמה שנים לישיבה, ולכן עדיין אין לך כיוון מקצועי? זאת בחירה, וזה המחיר שלה. ואתה צריך לחפש מישהי שבאותו ראש ומעריכה ורוצה בחיים בחירות מהסוג הזה.

זה בעיקר נשמע שאתה מכוון למשהו שלא מתאים לחיים שאתה רוצה.

מי שתרצה אחד שבחר להקדיש שנים ללימוד תורה, בד"כ מבינה את המחיר, ויודעת שזה מה שהיא מחפשת. אם אתה טוען שבנות מחפשות משהו אחר - אתה בטוח שאתה מחפש את אותו הדבר?

ולכל אחד יש את החיים שלו והקצב שלו, גם אם נראה שאצל אנשים אחרים "הכל מסודר כזה" כהגדרתך.

בסוף אני חושב שבגלל שיצאתי מהישיבה, כבר לא מעט זמן אגב, ולמרות זאת יש לי את הפער הזה שמורגש אצלי בין איפה שאני בצד השכלי לבין הצד המעשי שחי חיים של חול על כל המשתמע מכך כמעט – כי זאת הסביבה שלי כרגע

וכן, אולי באמת למצוא מישהי שמצד אחד היא במקום שלי פחות או יותר כרגע ועדיין שואפת לאן שאני שואף – גבוה בעזרת השם

היית בישיבה כמה שנים, מעולה. מה אחכ? אתה לומד מקצוע? עובד? עדיין בישיבה?

יש הרבה בחורות שמחפש מישהו שהיה כמה שנים בישיבה ואח"כ הלך ללמוד מקצוע ולעבוד.

בהנחה שאתה לא הומלס, אני לא חושבת שאתה אמור לפחד מזה שלאנשים אחרים יש חיים יותר מלאים ממך. אני כן חושבת שלא כדאי שתחכה עם דברים שאתה רוצה לעשות עם עצמך עד אחרי החתונה, כי חבל על הזמן הזה. אם אתה רוצה לעשות ספורט, ללמוד משהו מסויים, מה שזה לא יהיה- פשוט תתחיל. אחרי חתונה ייתכן שיהיה קל יותר, אבל להתחיל לדעתי כדאי בכל מקרה.

ולא הבנתי מה זה אומר שההיסטוריה שלך מוכיחה שאתה פורח שם, נשמע שרק עכשיו אתה מתחיל לחשוב על זוגיות… בכל אופן כדאי לדעתי להתחיל לפחות.

בהצלחה

הצחקת אותי בקטע עם ההומלס 😅

ב"ה אני די מסודר, שוכר דירה, מנסה ללמוד מקצוע (לא כ"כ בהצלחה כרגע אבל זה כבר עוד נושא), יש רכב סבבה ב"ה גם

אני יוצא כבר כמה שנים

ואת ממש צודקת, אני מנסה לעשות דברים וכו' אבל איכשהו זה לא מחזיק, כבר לא יודע אם לחשוב שזה אני הבעיה בזה או שפוט אני לא מרגיש במסגרת כלשהי שנותנת יציבות, אני יכול ללכת לקורס הזה, לשחק כדורגל פה ושם, לבשל לי בדירה וכו וכו אבל משהו מרגיש חסר ואז אני עובד לדבר הבא (וזה הפער ביני לבין ה"אלו" שלהם זה נראה יש לוז מסודר עם עקביות וגם הם רווקים

יכול להיות שאני "מסרב" לחיות חיים מלאים כל עוד אין זוגיות כדי לא להתרגל לנוחות הזו? אולי זה סוג של תנאי סמוי?

האמת, אני לא מכירה אותך, אבל נשמע לי שאתה צריך מסגרת יותר ברורה. נשמע שקשה לך להכריח את עצמך לעשות דברים, וזה משפיע גם על הלימודים (ראיתי את השרשור ההוא שפתחת, וזה נראלי כן קשור אחד לשני)

להרבה אנשים חסר שאין שגרה. זה היה העניין בקורונה שהבינו שצריך לייצר שגרה חדשה. במצב הנוכחי זה קצת יותר מורכב, אבל נראה שכדאי לך להכניס דברים לשגרה. אם אתה מצליח להתמיד בצחצוח שיניים כל בוקר וערב, או על תפילות, אין שום סיבה שלא תצליח להתמיד בהליכה, בספורט, או בלימודים. לדעתי מה שצריך זה פשוט להכניס את זה לסדר היום הרגיל, בעיקר להצמיד לדברים שאתה תמיד עושה גם ככה, זה יותר קל לדעתי. לצורך העניין אחרי תפילת ערבית לצאת להליכה, אחרי שחרית קבוע לשבת ללמוד X זמן…

ולגבי מה שכתבת בסוף? בכנות, לי זה נשמע משהו שיותר קשור לדחיינות, הימנעות ממאמץ, או חוסר מוטיבציה. לא בקטע לפגוע, פשוט כי כך נשמע לי. יכו להיות שאני טועה כמובן.  

זוגיות היא מורכבת, אבל בגלל שהיא מחייבת אותך, יכול להיות שיש לך הרגשה שאז יהיה לך קל יותר, כי לא תהיה לך ברירה אלא לסיים את הלימודים, לעבוד, לסדר, או כל מה שקשה לך איתו כיום. אני צודקת?

התקיעות שמגיעה בעקבותיה לא, בעיניי

תהיה במקום שאתה רוצה להיות בו בלי קשר לאף אחת. זה חלק חשוב מפיתוח האינדיבידואליות בחיים. וזה חשוב מאוד בזוגיות למניעת תלותיות.

לגבי עם מה אתה מגיע - אתה מגיע עם בחירה בשנים של לימוד תורה. זה אולי לא מגיע עם דיפלומה ושרירים, אבל זה ערך והקרבה למען מטרה שחשובה לך, וחשובה בכללי. ויש בחורות שזה מאוד מוערך בעיניהן.

ויש לך עכשיו גם זמן  להמשיך בפיתוח האישי שלך ולהיות במקום שאתה רוצה להיות בו

בגלל ששמע שאני סטודנטית עם הצטיינות בתואר (לפי דעתו של הבחור) "נחשב" .

ברור שיש משהו נחמד באחד שכבר יש לו עבודה/כיוון מסודר , אבל זה ממש לא הכל , ואחד ששקד על התורה זה מבורך.

- כל-כך קל למלא את החיים, כושר זה חשוב, כסף ותעסוקה וכמובן תורה זה חשוב , אבל זה לא דברים שאתה צריך לעשות בשביל למצוא משהי , זה דברים שאתה צריך לרצות בשביל למלא את עצמך, ואתה גם לא חייב.

מה שכן - הרבה מאיתנו רוצות בחור עם כיוון , שכן חושב קדימה. חוץ מזה, מידות טובות - ביטחון עצמי זה חשוב ברמות!!!  שלא לדבר על התחשבות ואכפתיות.

אני אולי אכתוב הודעה בנפרד על "פורח בזוגיות " כי זה מבורך אבל בעיני יכול להיות גם בעייתי - כי הפריחה הקיצונית היא בעיקר בהתחלה - כשזה נהיה "רגיל" הפריחה נהית עבודה תמידית.

דבר אחרון- "לא כזה שרירי ובנוי " - מחקרים מוכיחים שיש הבדל בין מה שגברים חושבים שמושך אצל נשים ומה שבפועל מושך נשים - ראו שגברים היו בטוחים שנשים רוצות body builder מתאגרף כזה, שבפועל הנשים הצביעו לטובת גברים שמורים, שמתאמנים אבל לא קיצוני - דווקא ראו שישנם נשים שדחו דווקא את השריריים ממש.

בהצלחה! 

יקר.

כשאדם רוצה אותך בגלל דבר שיש לך הוא יעזוב אותך כשהדבר לא יהיה לך.

אישה הרוצה אותך בגלל כסף, יופי חיצוני, עבודה נחשקת, תואר, תעזוב אותך בשנייה שזה כבר ייעלם

"נראים כאוהבים בשעת הנאתם".

החכמים האלו שאומרים את כל המשפטים האלו...נראה שבאמת חכמים ומבינים דבר או שניים

לעומת זאת אישה שתרצה אותך בגלל מי שאתה גם כשאין לך שקל,

ראה רחל אשת ר' עקיבא, לקחת עני עם הארץ ועזרה לו להיות גאון עולם שלומדים את תורתו עד היום

"אשת חיל מי ימצא..."

גם את זה כתב איזה חכם אחד, אולי הכי חכם שהיה אי פעם

(פתאום יש לי חשק לפרוטשייק מנגו בננה פסיפלורה)

קודם כל הכל בסדר דוד, המון נמצאים במצב הזה, אל תרגיש לא בסדר עם זה, כל עוד אתה עובד להגיע למקום שאליו אתה שואף מכל הבחינות, גם אתה לא שם 100% ואפילו לא 50% , כשאדם מתחתן מסתכלים עליו באור שונה יותר מרווק - מצליח ככל שיהיה, מאמין שכולנו הרגשנו את זה ממשפחה / חברים / סתם אירוע שיצא לך להיות בו והרגשת ככה. ועם כל הכאב זה די בצדק, רווק הוא סוג של "חסר מחויבות חי בשביל עצמו" כזה, לעומת אדם נשוי שעכשיו יש עליו עול וצריך לדאוג לאישה ולפרנס משפחה וכו' וכו'. וממילא זה ניסיון שפתאום מאדם חסר מחויבות יש לך משפחה לנהל, ואין ניסיון שמעמידים בו את האדם כשהוא לא יכול לעמוד בו, ולכן ממילא רובא דעלמא עומדים בניסיון הזה גם אם לפני החתונה לא היה להם כלום(מכיר כמה כאלו באופן אישי, אך באותה נשימה זוהי אינה קריאה לפריקת עול והשתמטות מדברים שאכן אתה יכול וצריך לעשות גם אם קשה ולא נעים וכו' וכו').

אז הכל טוב אח. ולגבי הגוף..שטויות, לא על זה יקום ויפול בית, לא אכחד שאכן אמת נכון הדבר שיש כאלו שמחפשות בחור בנוי וכו' ואכן יכולות גם לבקש ולשאול על זה(וגם ה"בנוי" הרבה טועים ומדמיינים איזה גיבור על, וטעות היא בידם, "בנוי" של אישה זה טיפה טיפה טיפה מעל הממוצע של גבר רגיל ונורמלי לחלוטין, ולהגיע לשם זו לא עבודה קשה בכלל, חודשיים שלוש ואתה שם ואפילו מעבר), אבל כשנפגשים ויש כימיה וחיבור ושיח פורה ומשותף אז הדרישות לגבי הגוף הופכות שוליות כי יש חיבור פנימי וכו' וכו' אז תנוח דעתך אחי אהובי ידידי ורעי.

ואל תהיה מנגו מיובש יא אח, זה לא טעים. קח אגס🍐

ולגבי הנ"ל יש לי סיפור אישי מעניין עד למאוד אם תרצה תפנה בפרטי, ונציג יחזור אליך בהמשך)

סוד:

לא לכולם יש חיים מושלמים, גם אם זה נראה ככה כלפי חוץ.

אני לא מגיעה לדייטים עם תשובות לכל השאלות.

אין לי.

גם בלי קשר לדייטים, אני חושבת שכדאי ללמוד לאהוב את עצמך - שזה כולל את המראה שלך. להיות שלם עם איך שאתה נראה - או לעשות צעדים פרקטיים בדרך לשם (אם נניח אתה לא מרוצה מהמשקל שלך - לא להישאר בהרגשה הזאת, אלא לעשות משהו בפועל כדי לשנות את זה..).

לגבי כיוון מקצועי - בעיני זה ממש סבבה להגיד - אני מתכנן לפרנס את הבית שאבנה, אני מתכנן לקחת על עצמי את העול הכלכלי - עוד לא יודע בדיוק איך ובאיזה אפיק, אבל זה בעז"ה יקרה.

כלומר - אני לא מחפשת להתחתן דווקא עם מישהו שעובד בעבודה X ולא ב-Y, אבל כן מישהו שלוקח אחריות על זה.

ובכלל - אני לא מחפשת מישהו שיציע לי שותפות עסקית. אני מחפשת שותפות הרבה יותר מעמיקה, הרבה יותר גדולה. מה מציעים בזוגיות כזאת?

דברים כמו תקשורת טובה. ראיית האחר. אינטליגנציה רגשית. הכלה. הקשבה. כנות.

וכל אלה לא קשורים בכלל למקצוע שלך. או לשרירים. או לכמה תורה למדת\לומד. או לתחביבים שלך. זה קשור לקשר הספציפי שאתה נמצא בו, למרחב שאתה בונה יחד עם המדויטת. ויש מדויטות שזה יילך יותר טוב איתן, ויש פחות - וזה ממש לא קשור לכמה ק"ג אתה יכול להרים.

תמיד טוב לשאוף קדימה - אבל מתוך מקום ששמח גם במקום שאני נמצא בו היום. אל תחכה לפנות כדי לשנות. אל תתלה את האושר שלך בקיומה של אישה.

ואני ממליצה לך לקרוא את התגובה הזאת ובהמשך השרשור:

תודה רבה על התיוג 🙏 - לקראת נישואין וזוגיות

לכולנו יש מעלות וחסרונות וגם לפרטנר שלנו יש מעלות וחסרונות. לא חושב שזה ייחודי לך. 

לפעמים בתחושה אנשים מרגישים את החסרונות יותר קבועים בהם ויותר מעצבים את הזהות שלהם. זה דורש תהליך של תדמית אישית חיובית. ב"ה מסתבר שיש מה לאחוז בטוב מוממנו לטפס. הנה יש לי את המעלות הללו והללו ואיתם אני יכול לבוא ושאני בא הבגישה חיובית זה נותן לי דרייב להגביר את המעלות שלי ולעלות מעלה מעלה.

אם זה עוסק ביציבות ומצב תעסוקתי - גם נושא מסויים. קורה, זה נורמלי שלא על תחילת השיבה יש כיוון או שקורים עיכובים בדרך של רכישת מקצוע זה לא חריג. כל מקרה לגופו, צריך לראות מה העיכוב ואיך ניתן להתמודד איתו. אבל כל זה - ברמה האישית קודם כל. לפני שאני מגיע לדייטים. לבנות על זה שיהיה לי קשר אז אשקיע בעצמי יותר, יש בזה מן האמת, כי הקשר  נותן כוחות ומוטיבציה אבל כדאי לא להיות תלותיים בזה ברמה גבוהה כי אז אין כל כך אפשר ליצור קשר בריא שמחזיק לאורך זמן. קשר שהתלות בו יותר מדי חזקה הוא יכול להיות לא בריא או שפשוט הוא לא יצמח.

אם זה עוסק ברושם ראשוני - המטרה בדייטים ראשונים זה לא לשחק משהו שהוא לא אתה, אלא להביא לדייט את הגרסא הכי טובה של עצמך, אותו אחד עם מעלות וחסרונות. אתה נשמע מכו אחד שיודע לעוף על עצמך אז אל תחשוש לעוף בדייטים ;)

קרה באמת ששמעתי פידבקים חיוביים אז למנף את זה ב"ה

ומאוד מאוזנת הגישה שלך לגבי הציפייה הנכונה ליציבות בזוגיות עם הימנעות מתלות לא בריאה, מדוייק

לגבי הפסקה האחרונה - מסכים, תלוי מתי להנגיש את החסרונות (כנראה לא בדייט ראשון - שני)

במה שכתבת ביחס לחסרונות -

בכללי, העקרון הוא שככל שאנחנו מצליחים להיות יותר שלמים עם עצמנו ולראות את עמנו במבט כולל שאנחנו גם עם מעלות וגם עם חסרונות אז החסרונות לא הופכים לאישיו, לנושא בפני עצמו. ברור שיהיה לי חסרונות, ב"ה אני לא מלאך, ולכן אני גם יכול להתחתן

לכן שאדם מביא את עצמו בדרך כלל זה בא ממילא, שהוא גם שלם וגם חסר. 

ככל שהדייטים מתקדמים הגיוני  שאנחנו מצליחים להביא את עצמנו לידי ביטוי יותר. כשאנחנו מרגישים בנוח (זה גם מתוך אינטואיציה ביחס לסיטואציה וגם בכך שאנחנו מרגישים שלמים עם עצמנו) אז אנחנו מביאים את כל המכלול, כל הדברים החסרים. מתי שבחור או בחורה בדייט נשאר תחת "הכל מושלם, החיים שלי תותים" הקשר לא יכול להתפתח, באף מצב. ככה זה אצל כולם

ב"ה שיש חסרונות ושאנחנו מודעים להם פחות או יותר

אבל העצמך צריך להיות ברור לך.

זה לא שאין לך מה להציע,

אתה פשוט צריך לסדר את זה לעצמך.

זה שאתה לא נמצא במקום שאתה מרגיש בו 100 אחוז כרגע זה לא שאתה לא נותן את ה100 אחוז שלך, מקווה שזה מובן.

תברר לעצמך-

מה אתה רוצה לעשות?

למה אתה לא עושה את זה?

האם תוכל להגיע לשם?

מה זה דורש ממך?

וזהו,

האשה שלך תרצה אותך, ולא את העבודה שלך ולא את השאיפות שלך.

לא לשכוח הרבה תפילות

בהצלחה!

תודה על התגובה.
"זה שאתה לא נמצא במקום שאתה מרגיש בו 100 אחוז כרגע זה לא שאתה לא נותן את ה100 אחוז שלך, מקווה שזה מובן" - אשמח להסבר

"האשה שלך תרצה אותך, ולא את העבודה שלך ולא את השאיפות שלך" - לא כ"כ ברור לי למה לא את השאיפות, כרגע זה מה שחשוב לי וזה מה שמחזיק אותי, שאיפות בתחומים שונים, על אף שאני לא שם עדיין (ומדי פעם מבליח אור מהעתיד הזה להווה שלי גם כן)

וצודקת - תפילות זה העניין ואני בדרך לשם בע"ה! תפילה כנה מדי פעם
מזכיר לי את השרשור היפה הזה (כנראה בפורום הנוכחי) שדיבר על תפילות על זוגיות בזמן מלחמה)
 

גם אם אנחנו עדיין לא שם זה לא אומר שאנחנו לא נותנים את כל מה שאנחנו יכולים כדי להגיע לשם.

מה שמשנה זו הדרך ולא המטרה

האם אתה רוצה להתקדם

האם אתה פועל בשביל זה.

לכן גם אם לא סיימת את התואר השני שלך (ראיתי שרשור נוסף שפתחת) אבל אתב עושה אותו ותוך כדי מיחואים- זו הדרך והיא בעיקר.

מרגיש לי מהפוסט שלך שאתה מצפה מעצמך להתחתן בתור מוגמר. אף פעם אנחנו לא מסיימעם לעבוד על עצמנו, זוגיות היא צורך נפשי/רגשי/פיזי שצריך לבוא אליו עם מוכנות ובגרות אבל כל אחד פוגש את הצורך בשלב אחר בחיים, גם אם עוד לא סיים תואר שני וה שקע בעבודה, לצורך הדוגמא.

בנוגע לשאיפות- זה חמוד ויפה, בתכלס בחיי היומיום חיים עם האדם וסך מגרעותיו ומעלותיו.

גם אם יש חי אידיאלים גבוהים, לא אתחתן עם מישהו בגלל האידיאלים שלו אלא בגלל מה שאני רואה בו שמתאים לי בתור בעלי ואב ילדיי.

ברור שערכים זה חשוב

אבל שאיפות משתנות, במהלך החיים ובהתאם להם, לכן פחות הייתי מייחסת לזה משמעות. שמה כוכבית כאן כי זה תלוי אילו שאיפות. אשה שכל שאיפתה היא להיראות טוב, ברור שזה לא מתאים, נגיד. אבל אם אתה יוצא עם מישהי שהשאיפות שלכם לא תואמות בדיוק, או שעדיין לא גיבשת לעצמך מה בדיוק השאיפות שלך אין פה חיסרון מהותי. מקווה שהסברתי מובן...

תיקון לגבי התואר - זה תואר ראשון...

ולגבי החתונה בתור מוגמר - כרגע התחושה שלי היא שכן אני מסכים עם זה עד גיל מסוים, אבל בגיל יותר גדול כשהסביבה כבר ברף אחר וכו' אז אני מצפה מעצמי להיות קצת יותר אם לא עם כולם (כולל רווקים כמובן)

תובנה מדויקת לגבי העניין של השאיפות! לחיות ע"פ אמת המידה שלי ולא לדבר וללהג על אידאלים! קיבלתי וזאת ממש נקודה חזקה.

גם בגיל.

זה כבר תלוי ממש, זה יותר לפרטי פרטים.

חשוב שתדע שאתה ראוי להכל בדיוק איך שאתה.

בכל מדרגה אתה כלי לקבלת שפע, בכל מדרגה שפע שמתאים לכלי.

הכל מגיע לך בעצם היותך, השם ברא אותך כשי להיטיב איתל וזה הכל.

אם אתה מסודר כלכלית ושוכר דירה נשמע שיש לך את היציבות הבסיסית שרוב הבנות רוצות.

נשמע שיש לך רצון להיות עם תדמית של בנאדם "מוצלח" לפי הקריטריונים של החברה, אבל לדעתי גם ככה רוב הדברים שעושים את הרושם החיצוני נהיים פחות ופחות רלוונטיים ככל שהקשר מעמיק.

אז מה אתה מביא לזוגיות שהוא באמת משמעותי? את התכונות שלך, ההסתכלות שלך על החיים, הרגישות שלך, החכמה שלך, השאיפה לטוב, הערכים, הקשר עם הקב"ה. אני חושבת שאלה הדברים שמגדירים את ה"אני" היותר עמוק שלנו, גם כשאנחנו חוזרים הביתה ואין לנו כוח לחשוב על עבודה, על לימודים ועל רושם חיצוני, ואנחנו רוצים לחיות את החיים היותר משמעותיים שלנו.

הקטע של הלחכות לאחרים הנישואין זה באמת בעיה, אבל נראה שאין טעם לחכות עם הנעלי שבת כמו שכתבו כאן לא מזמן.

ואת ממש צודקת לגבי הערכים והתדמית שנהיית טפלה לאט לאט ככל שמעמיק הקשר ונחשפים המידות והשאיפות והאיכות של האדם בלי קשר ל"קבלות" שלו

את כל התגובות,

אבל רציתי להגיד שלדעתי המשפט הכי חשוב בדייטים זה

" כולם רוצים  להצטרף למסיבה אבל אף אחד לא רוצה להיות הסיבה למסיבה "...

שמע. גם לי קשה בלי אישה. זה שורף.

אבל חייבים להבין שצריך לבנות לעצמך אישיות ועמוד שדרה שלא תלוי בכלום.

לא בשביל למשוך נשים. זה יוצא ממילא אבל זה לא הנקודה.

תעשה כושר ותרגיש חזק בשביל עצמיך,

תלמד תורה בשביל להיות מחובר לה'

תחפש כיוון מקצועי בשביל להגשים חלומות ויעדים.

התשובות לא צריכות להיות מושלמות ובדיוק לפי הספר.

פשוט להיות בעשייה והתקדמות.

מקווה שעזרתי

אני לא אישה אבל מניסיוני נשים מעריכות דווקא שאתה מראה גם את הצדדים הפחות מושלמים והיפים.

מוזמנות להגיב כל זה..

כשמישהו מראה לי כמה הוא מוצלח, מרגיש לי שהוא מתנשא.

כשהוא מראה שגם בו לא הכל מושלם, ושגם הוא מתמודד עם דברים, זה הרבה יותר עושה לי את זה.

כמובן בהנחה שזה לא משהו מהותי מדי, או משהו של חוסר יציבות. 

לא שמעתי על בחורה רצינית שמחפשת קשר לחתונה
 שפוסלת בחור בגלל כושר גופני ותחביבים. זה בכלל לא רלוונטי.

הדבר -הכי- חשוב -והכי- בסיסי בהקמת משפחה עם ילדים :
עבודה. לא משנה איזו עבודה.
לא חודש בשנה. לא חצי שנה כל שנה.
אלא הבחור תמיד בעבודה. יפטרו אותו מאחת ? אין בעיה, ימצא עבודה אחרת.
אין עבודה טובה רגע ? יעבוד בינתיים בעבודה פחות טובה ויחפש תוך כדי עבודה טובה יותר.
אבל הוא איש עם מוסר עבודה. הוא יעבוד תמיד. יש לו אחריות. (אין בעיה לחתום אבטלה ולחפש עבודה, כל הוא מקבל דמי אבטלה, הכל טוב. העיקר שכל חודש יש הכנסה)

מכאן, כל דבר זה בונוס.
יש לו מקצוע ? עוד יותר טוב.
יש לו מקצוע עם שכר מעל הממוצע ? עוד יותר טוב.
יש לו יכולת להסתגל בקלות ולהחליף מקומות עבודה או מקצוע אם אין ברירה  ? מעולה.

אם בחורה שמחפשת קשר רציני לחתונה היתה שואלת אותי, מה הקו האדום ? 
זה הקו האדום לקשר רציני של הקמת משפחה וילדים.

אני לא בטוח שהמילים "קו אדום" מתאים כ"כ, אלא הכוונה שזה משהו חשוב מאוד ואם יש את זה לבן אדם, אז למעשה יש כאן המון.

זה גם חשוב, ואולי אפילו במקרים מסויימים אפשר להתפשר על זה. אבל גם אם זה חושב להקמת בית, זה לא בהכרח חשוב כדי להגיע לדייטים. לפחות מהזווית שלי. 🙈

זו הזוית שלי.
אם בחורה היתה שואלת אותי מה הדבר הראשון לסנן,
לקשר של הקמת משפחה וילדים,  לפני הכל, זה את הפרמטר הזה.

כלומר, קודם לבדוק עבודה ו.או מוסר עבודה.
בן אדם לא עבד כל החיים שלו ? חבל על הזמן. שיעבוד שנה לפחות ואז נראה איך הוא מתפקד תוך כדי.
בן אדם עובד שנתיים ואז לא עובד שנתיים, לברר, לשאול, אם הוא מבין שכאשר מקימים משפחה, אין כזה דבר לא לעבוד. גם אם זה לנקות משרדים או לשמור בקניון.

עכשיו למקרה שאני לא ברור.
אני מדבר על גברים בלבד.

וזה בסדר גמור לא להסכים עם זה. כל אחד והסינונים שלו.

בהצלחה
 

מסכים עם שניכם 🙂

מצד אחד מוסר עבודה זה ערך חשוב שבעצם מראה על ערך יותר עמוק של לקיחת אחריות (בכללי ועל פרנסה בפרט), הפרנסה והכלכלה היא בסיס לכל בית אם כי יש דברים יותר חשובים - וזה לא סותר

"אם אין קמח - אין תורה, אם אין תורה - אין קמח"

והתורה כאן במשפט יכולה לשמש במקרה הזה גם לייצג מידות טובות, ערכים שחשובים וקריטיים לבניית בית

אני חושבת שאין פה אחד שיסכים איתך, גבר או אישה, שעבודה יותר חשוב ממידות טובות (עדיין לגיטימי שתישאר בדעה שלך כמובן)

מנהסתם אתה יוצא מנקודת הנחה שהאדם הוא אחד שנוח להסתדר איתו ופחות או יותר עם מידות טובות, גם אם יש מה לתקן.

אבל לדעתי מידות חשובות יותר מעבודה. ושים לב- אדם בלי מידות טובות, לא ירצו להיות לידו. אז יהיה נוח שיהיה בעבודה כל היום. אדם עם מידות טובות, לא צריך שלא יהיה בסביבה!

ואגב מוסר עבודה זו גם מידה אפשר להגיד. השאלה אם זה חשוב לאדם רק כלפי העבודה או כלפי המשפחה שלו(:

והיום בעלי המפרנס העיקרי, וב"ה בכבוד

והוא לא התכוון לנקות משרדים או לעבוד בנקיון.לא שזה לא מכבד,אבל היו לו את השאיפות שלו. ולפעמים זה לוקח זמן.

אני מבינה שאתה מתכוון לרצינות ומחויבות בגדול, וברור שזה חשוב גם בעיניי. אבל גם שאפתנות היא חשובה. כל עוד עושים לשם דרך מן הסתם וברור ל2 הצדדים שהגבר לא מתכוון לשבת בבית ולהסתמך על אשתו

רק רוצה לציין שהציבור החרדי הולך ונפתח במובנים האלו [לא מדבר על הקבוצות הסגורות...], ואשמח לשמוע את דעתכן על השינוי הזה האם הוא מבורך או לא...

זה כמו שבמגזר החילוני-מסורתי,

מתחתנים בממוצע אחרי שנתיים (?).

גם לזה יש חסרון ויתרון.

חסרון - אתה יכול להיות עם הצד השני במשך שנתיים, מכל הבחינות וכו' ובסוף מתברר שהוא לא באמת באמת רוצה להתחתן. שנתיים נשרפו.

יתרון - אם אתה עושה את זה חכם ( הבהרה - כמובן שזה לא על פי ההלכה, כי זה במגזר החילוני-מסורתי), אז תגיע לחתונה בלב שלם מאוד

כשאתה יודע מי הבן אדם שאיתו תבלה את רוב חייך. מינימום הפתעות (לעומת האפשרויות האחרות).

אין לזה סוף.

בסופו של דבר, צריך ביטחון, אמונה ושכל ישר. כשיש את זה, גם 3 חודשים מספיקים לפני חתונה. אני מאמין בזה בלב שלם.

ברור שבשיטה של החרדים יש מעלות ויש חסרונות.

ברור שבשיטה של הדתיים לאומיים יש מעלות ויש חסרונות.

השאלה מה אנחנו רוצים להרוויח ועל מה אנחנו מוכנים לשלם מחיר.

מה הסיכונים והסיכויים אותם אנחנו בוחרים בצורה מושכלת.

גם בדתי לאומי יש טווח מאוד גדול של גישות מבחינת דייטים, כמו שציינת שיש אצל החרדים.

אין מודל של מגזר "מושלם" שהוא חף מבעיות.

כל מגזר בוחר על מה הוא לא מתפשר ועל מה מוכן לשלם את המחיר ומכך הוא גוזר דפוסי התנהגות.

מהצד הדתי לאומי אני יכול להגיד לך שסיכון זה עניין שלוקחים בחשבון. בגלל שנוצרת הכירות יותר משמעותית לפני החתונה צריך סופר דופר לשמור על גבולות של הקשר בצורה קנאית. אכן כן.

מהצד החרדי אני יכול להגיד לך שגם אצל דתיים לאומיים לא יודעים הכל לפני החתונה.

נ.ב

לכן אני אומר - אתה עצמך פרט בודד ואתה לא קבוצה. תנצל את היתרון הזה. 

יש לך חופש לחשוב איפה אתה "דתי לאומי" ואיפה אתה "חרדי"

אין שום סיבה שבעולם שתקח מודל חברתי כלשהו ותקבל אותו כקודש קודשים.

את ההלכה תקבל כקודש קודשים לפי מי שאתה הולך אחרי הפסיקה שלו.

אבל נורמה חברתית - תנסה להבין את ההגיון ולחשב את הסיכונים והסיכויים בעצמך. אין שום דבר שמונע ממך את זה.

המוקד של השאלה שלך מתעסק על מגזר כזה או מגזר אחר - אבל בסוף ההתמודדות האישית של כל אחד מאיתנו היא אישית וצריך לקחת את זה בחשבון.

היא תוכל לראות אותו רק בריקודים לחופה ולחדר ייחוד, ובמעגל שעושים באמצע סבב ראשון.

ואם הוא יבוא להגיד שלום או משהו כזה…

אבל כן, נשמע שבאירוע כזה מגיעים רק לחופה.

תכלס אפילו בכסא כלה הוא לא ישתתף בטח כי זה רק של בנות…

אני נגיד במקומו לא הייתי מגיעה בכלל. יפה שהוא חושב על ללכת 

ובלי שנשארו משקעים של עוגמת נפש - מבחינתה  הקשר הסתיים בצורה בוגרת, והיא מרגישה כלפיך הערכה הדדית.

לפעמים הראש אומר "סיימנו יפה", אבל לראות את האקסית בלבן תחת חופה זה אירוע עם מטען רגשי שלא תמיד צופים מראש. אם אתה מרגיש שלם לחלוטין ואין לך צביטה בלב מהמחשבה עליה עם מישהו אחר, אני הייתי הולך. 👰‍♂️

ונקודה נוספת בשיקולים: מעבר לחופה האם יהיו שם עוד אנשים שאתה מכיר? יהיה לך עם מי לדבר ולשבת?

אם לא, הייתי מגיע רק לחופה, שם מתנה קטנה, ועוזב בסיום החופה.  

גם אני הייתי מגיע רק לחופה והולך. או דומה לזה.

ואלו היו אנשים שנפגשנו בדייט/ שיחות יותר עמוקות

לראות אנשים שאתה אוהב זה נעים.

אם ההזמנה לחתונה הזאת מגיעה ממקום טוב ושלם

ואם הרצון ללכת לחתונה כמוזמן מגיע ממקום טוב ושלם

למה לא?

בברכת

"ובשמחתך

ישמח לבנו גם אנו"

המערכת. 

אלא אם כן, אתם ממש באותו מעגל חברים שבו המשכתם להיות גם אחרי שבחלטתם שנישואין זה לא משהו שמתאים בין שניכם.

אבל - כשאתה קורא לה "חילזונית" אז ניכר שיש לך עדיין רגשות כלפיה, ובמצב כזה בוודאי לא הייתי ממליץ ללכת. 

וגם אז- רק להגיד מזל טוב 

כמו שכתבו לפני, נראה שאתה עדיין מרגיש כלפיה ולראות אותה בחתונתה רק יעשה לך רע על הלב והרגשות יתעצמו לכן נראה לי שתחסוך את זה מעצמך ותנסה להתקדם הלאה בלב שלם כמה שאתה יכול

אני כאילו מנסה לדמיין מה זה היה עושה לי אם הייתי בחתונה של מישהו שאני עדיין מרגישה כלפיו וזה קצת עושה לי נאחס בלב

אין לי שום רגש כזה כלפיה אני אוהב אותה כמו אחות

אבל יכול להבין למה זה נשמע מופרך

בכולופן תודה על התגובות של כולכם

משה נעץ את השרשור

אולי עוד מעט היא תגיב לך בעצמה

אם אתה רוצה לכבד, תגיע לחופה תגיד מזל טוב. וזהו. תקבל V. אם תרצה להישאר תשאר. תלוי איך תרגיש. אולי תמצא שם מישהי... אבל לא בונים על זה. בכל מקרה זו השקעה בניוטרל.

האם יהיה נעים לחתן שהאקס של כלתו מגיע?

לי נשמע ממש לא קשור ולא מכבד את החתן.

ועיקר הביקורת שלי מופנית דווקא לכלה בנושא זה.

נראה לי לא רגיש.

ולדעתי האחריות של האקס היא לסרב בנימוס ובלבד ולשמור על רגשות החתן.

או אם ארחיק לכת קצת, אני החתן הייתי רוצה לשמוע אם כלתי הזמינה אקס שלה.. זה היה מעורר בי הרבה מחשבות לגבי עומק הקשר שלי עם הכלה ולגבי מה היא חושבת על העבר שהיה ולגבי העתיד המשותף שלנו ללא אקסים. זה היה גורם לי להרים שתי גבות ואולי אף לחשוש מאד.

אבל כך לתחושתי..

מה יש לך לעשות שם?

גם ההזמנה שלה לא תמימה תהיה בטוח

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.

ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).

ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.

צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.

מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.

נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:

"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"

כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.

אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.

ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

לק"י

איסוף/ פיזור מהמסגרות.

הרמת משקולות

וכו'

ייפגע בבריאות ובכושר?

אבל גם לא חושבת שזה באמת כושר

מה שכן זה ממש לא נכון להגיד שגברים שמתחתנים כבר לא דואגים לבריאות ולכושר הגופני

הרבה פעמים דווקא בתור רווקים אוכלים מלא ג'אנק פוד ולא ממש דואגים לגוף

וכשמתחתנים בד"כ יש יותר ארוחות בריאות ויותר כוח (וסיבות גם) לדאוג לעצמך

יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם

קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.

אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.

תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.

עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.

שרק אתה/את יכולים לדעת את זה. לשבת בשקט, לחשוב את זה

אולי לכתוב את זה. לשאול את עצמך שאלות. מה היית למשל

עונה לחבר שהיה מתלבט באותו נושא?

מה החבר היה עונה  לך?

אולי לנסות למצוא את החוסר האישי על ידי ניסוי של דברים

שאתה/את אוהבים, או להיפך, נדחים מזה?

מה היית רוצה לעשות שאינך עושה?

מה באמת באמת היית רוצה לקבל שאין לך?

לשבת בשקט בשקט עם עצמך ולהקשיב.

ואם מאוד קשה, אולי ללכת לברר עם מישהו

שיוכל לשקף לך את עצמך; רצונותיך, חסריך,

חששותיך וכו'.

אולי תדמיין את עצמך נשוי. יש לך אשה אוהבת

ואהובה, כל בוקר אתה מנפנף לה לשלום...

היא מכינה אוכל אהוב עליך וכו' וכו'....

זה היה מספק אותך?

ולבקש מהשם שידייק אצלך את הדברים

בחינת, "תעיתי כשה אובד, בקש עבדך".

עם סבלנות. לא להיבהל מהבלבול.