אתה מגיע עם עצמך, וזה מה שיש.

לכל אחד יש את הקצב שלו בחיים, ולכל בחירה יש מחיר.

בחרת להקדיש כמה שנים לישיבה, ולכן עדיין אין לך כיוון מקצועי? זאת בחירה, וזה המחיר שלה. ואתה צריך לחפש מישהי שבאותו ראש ומעריכה ורוצה בחיים בחירות מהסוג הזה.

זה בעיקר נשמע שאתה מכוון למשהו שלא מתאים לחיים שאתה רוצה.

מי שתרצה אחד שבחר להקדיש שנים ללימוד תורה, בד"כ מבינה את המחיר, ויודעת שזה מה שהיא מחפשת. אם אתה טוען שבנות מחפשות משהו אחר - אתה בטוח שאתה מחפש את אותו הדבר?

ולכל אחד יש את החיים שלו והקצב שלו, גם אם נראה שאצל אנשים אחרים "הכל מסודר כזה" כהגדרתך.

בסוף אני חושב שבגלל שיצאתי מהישיבה, כבר לא מעט זמן אגב, ולמרות זאת יש לי את הפער הזה שמורגש אצלי בין איפה שאני בצד השכלי לבין הצד המעשי שחי חיים של חול על כל המשתמע מכך כמעט – כי זאת הסביבה שלי כרגע

וכן, אולי באמת למצוא מישהי שמצד אחד היא במקום שלי פחות או יותר כרגע ועדיין שואפת לאן שאני שואף – גבוה בעזרת השם

היית בישיבה כמה שנים, מעולה. מה אחכ? אתה לומד מקצוע? עובד? עדיין בישיבה?

יש הרבה בחורות שמחפש מישהו שהיה כמה שנים בישיבה ואח"כ הלך ללמוד מקצוע ולעבוד.

בהנחה שאתה לא הומלס, אני לא חושבת שאתה אמור לפחד מזה שלאנשים אחרים יש חיים יותר מלאים ממך. אני כן חושבת שלא כדאי שתחכה עם דברים שאתה רוצה לעשות עם עצמך עד אחרי החתונה, כי חבל על הזמן הזה. אם אתה רוצה לעשות ספורט, ללמוד משהו מסויים, מה שזה לא יהיה- פשוט תתחיל. אחרי חתונה ייתכן שיהיה קל יותר, אבל להתחיל לדעתי כדאי בכל מקרה.

ולא הבנתי מה זה אומר שההיסטוריה שלך מוכיחה שאתה פורח שם, נשמע שרק עכשיו אתה מתחיל לחשוב על זוגיות… בכל אופן כדאי לדעתי להתחיל לפחות.

בהצלחה

הצחקת אותי בקטע עם ההומלס 😅

ב"ה אני די מסודר, שוכר דירה, מנסה ללמוד מקצוע (לא כ"כ בהצלחה כרגע אבל זה כבר עוד נושא), יש רכב סבבה ב"ה גם

אני יוצא כבר כמה שנים

ואת ממש צודקת, אני מנסה לעשות דברים וכו' אבל איכשהו זה לא מחזיק, כבר לא יודע אם לחשוב שזה אני הבעיה בזה או שפוט אני לא מרגיש במסגרת כלשהי שנותנת יציבות, אני יכול ללכת לקורס הזה, לשחק כדורגל פה ושם, לבשל לי בדירה וכו וכו אבל משהו מרגיש חסר ואז אני עובד לדבר הבא (וזה הפער ביני לבין ה"אלו" שלהם זה נראה יש לוז מסודר עם עקביות וגם הם רווקים

יכול להיות שאני "מסרב" לחיות חיים מלאים כל עוד אין זוגיות כדי לא להתרגל לנוחות הזו? אולי זה סוג של תנאי סמוי?

האמת, אני לא מכירה אותך, אבל נשמע לי שאתה צריך מסגרת יותר ברורה. נשמע שקשה לך להכריח את עצמך לעשות דברים, וזה משפיע גם על הלימודים (ראיתי את השרשור ההוא שפתחת, וזה נראלי כן קשור אחד לשני)

להרבה אנשים חסר שאין שגרה. זה היה העניין בקורונה שהבינו שצריך לייצר שגרה חדשה. במצב הנוכחי זה קצת יותר מורכב, אבל נראה שכדאי לך להכניס דברים לשגרה. אם אתה מצליח להתמיד בצחצוח שיניים כל בוקר וערב, או על תפילות, אין שום סיבה שלא תצליח להתמיד בהליכה, בספורט, או בלימודים. לדעתי מה שצריך זה פשוט להכניס את זה לסדר היום הרגיל, בעיקר להצמיד לדברים שאתה תמיד עושה גם ככה, זה יותר קל לדעתי. לצורך העניין אחרי תפילת ערבית לצאת להליכה, אחרי שחרית קבוע לשבת ללמוד X זמן…

ולגבי מה שכתבת בסוף? בכנות, לי זה נשמע משהו שיותר קשור לדחיינות, הימנעות ממאמץ, או חוסר מוטיבציה. לא בקטע לפגוע, פשוט כי כך נשמע לי. יכו להיות שאני טועה כמובן.  

זוגיות היא מורכבת, אבל בגלל שהיא מחייבת אותך, יכול להיות שיש לך הרגשה שאז יהיה לך קל יותר, כי לא תהיה לך ברירה אלא לסיים את הלימודים, לעבוד, לסדר, או כל מה שקשה לך איתו כיום. אני צודקת?

התקיעות שמגיעה בעקבותיה לא, בעיניי

תהיה במקום שאתה רוצה להיות בו בלי קשר לאף אחת. זה חלק חשוב מפיתוח האינדיבידואליות בחיים. וזה חשוב מאוד בזוגיות למניעת תלותיות.

לגבי עם מה אתה מגיע - אתה מגיע עם בחירה בשנים של לימוד תורה. זה אולי לא מגיע עם דיפלומה ושרירים, אבל זה ערך והקרבה למען מטרה שחשובה לך, וחשובה בכללי. ויש בחורות שזה מאוד מוערך בעיניהן.

ויש לך עכשיו גם זמן  להמשיך בפיתוח האישי שלך ולהיות במקום שאתה רוצה להיות בו

בגלל ששמע שאני סטודנטית עם הצטיינות בתואר (לפי דעתו של הבחור) "נחשב" .

ברור שיש משהו נחמד באחד שכבר יש לו עבודה/כיוון מסודר , אבל זה ממש לא הכל , ואחד ששקד על התורה זה מבורך.

- כל-כך קל למלא את החיים, כושר זה חשוב, כסף ותעסוקה וכמובן תורה זה חשוב , אבל זה לא דברים שאתה צריך לעשות בשביל למצוא משהי , זה דברים שאתה צריך לרצות בשביל למלא את עצמך, ואתה גם לא חייב.

מה שכן - הרבה מאיתנו רוצות בחור עם כיוון , שכן חושב קדימה. חוץ מזה, מידות טובות - ביטחון עצמי זה חשוב ברמות!!!  שלא לדבר על התחשבות ואכפתיות.

אני אולי אכתוב הודעה בנפרד על "פורח בזוגיות " כי זה מבורך אבל בעיני יכול להיות גם בעייתי - כי הפריחה הקיצונית היא בעיקר בהתחלה - כשזה נהיה "רגיל" הפריחה נהית עבודה תמידית.

דבר אחרון- "לא כזה שרירי ובנוי " - מחקרים מוכיחים שיש הבדל בין מה שגברים חושבים שמושך אצל נשים ומה שבפועל מושך נשים - ראו שגברים היו בטוחים שנשים רוצות body builder מתאגרף כזה, שבפועל הנשים הצביעו לטובת גברים שמורים, שמתאמנים אבל לא קיצוני - דווקא ראו שישנם נשים שדחו דווקא את השריריים ממש.

בהצלחה! 

יקר.

כשאדם רוצה אותך בגלל דבר שיש לך הוא יעזוב אותך כשהדבר לא יהיה לך.

אישה הרוצה אותך בגלל כסף, יופי חיצוני, עבודה נחשקת, תואר, תעזוב אותך בשנייה שזה כבר ייעלם

"נראים כאוהבים בשעת הנאתם".

החכמים האלו שאומרים את כל המשפטים האלו...נראה שבאמת חכמים ומבינים דבר או שניים

לעומת זאת אישה שתרצה אותך בגלל מי שאתה גם כשאין לך שקל,

ראה רחל אשת ר' עקיבא, לקחת עני עם הארץ ועזרה לו להיות גאון עולם שלומדים את תורתו עד היום

"אשת חיל מי ימצא..."

גם את זה כתב איזה חכם אחד, אולי הכי חכם שהיה אי פעם

(פתאום יש לי חשק לפרוטשייק מנגו בננה פסיפלורה)

קודם כל הכל בסדר דוד, המון נמצאים במצב הזה, אל תרגיש לא בסדר עם זה, כל עוד אתה עובד להגיע למקום שאליו אתה שואף מכל הבחינות, גם אתה לא שם 100% ואפילו לא 50% , כשאדם מתחתן מסתכלים עליו באור שונה יותר מרווק - מצליח ככל שיהיה, מאמין שכולנו הרגשנו את זה ממשפחה / חברים / סתם אירוע שיצא לך להיות בו והרגשת ככה. ועם כל הכאב זה די בצדק, רווק הוא סוג של "חסר מחויבות חי בשביל עצמו" כזה, לעומת אדם נשוי שעכשיו יש עליו עול וצריך לדאוג לאישה ולפרנס משפחה וכו' וכו'. וממילא זה ניסיון שפתאום מאדם חסר מחויבות יש לך משפחה לנהל, ואין ניסיון שמעמידים בו את האדם כשהוא לא יכול לעמוד בו, ולכן ממילא רובא דעלמא עומדים בניסיון הזה גם אם לפני החתונה לא היה להם כלום(מכיר כמה כאלו באופן אישי, אך באותה נשימה זוהי אינה קריאה לפריקת עול והשתמטות מדברים שאכן אתה יכול וצריך לעשות גם אם קשה ולא נעים וכו' וכו').

אז הכל טוב אח. ולגבי הגוף..שטויות, לא על זה יקום ויפול בית, לא אכחד שאכן אמת נכון הדבר שיש כאלו שמחפשות בחור בנוי וכו' ואכן יכולות גם לבקש ולשאול על זה(וגם ה"בנוי" הרבה טועים ומדמיינים איזה גיבור על, וטעות היא בידם, "בנוי" של אישה זה טיפה טיפה טיפה מעל הממוצע של גבר רגיל ונורמלי לחלוטין, ולהגיע לשם זו לא עבודה קשה בכלל, חודשיים שלוש ואתה שם ואפילו מעבר), אבל כשנפגשים ויש כימיה וחיבור ושיח פורה ומשותף אז הדרישות לגבי הגוף הופכות שוליות כי יש חיבור פנימי וכו' וכו' אז תנוח דעתך אחי אהובי ידידי ורעי.

ואל תהיה מנגו מיובש יא אח, זה לא טעים. קח אגס🍐

ולגבי הנ"ל יש לי סיפור אישי מעניין עד למאוד אם תרצה תפנה בפרטי, ונציג יחזור אליך בהמשך)

סוד:

לא לכולם יש חיים מושלמים, גם אם זה נראה ככה כלפי חוץ.

אני לא מגיעה לדייטים עם תשובות לכל השאלות.

אין לי.

גם בלי קשר לדייטים, אני חושבת שכדאי ללמוד לאהוב את עצמך - שזה כולל את המראה שלך. להיות שלם עם איך שאתה נראה - או לעשות צעדים פרקטיים בדרך לשם (אם נניח אתה לא מרוצה מהמשקל שלך - לא להישאר בהרגשה הזאת, אלא לעשות משהו בפועל כדי לשנות את זה..).

לגבי כיוון מקצועי - בעיני זה ממש סבבה להגיד - אני מתכנן לפרנס את הבית שאבנה, אני מתכנן לקחת על עצמי את העול הכלכלי - עוד לא יודע בדיוק איך ובאיזה אפיק, אבל זה בעז"ה יקרה.

כלומר - אני לא מחפשת להתחתן דווקא עם מישהו שעובד בעבודה X ולא ב-Y, אבל כן מישהו שלוקח אחריות על זה.

ובכלל - אני לא מחפשת מישהו שיציע לי שותפות עסקית. אני מחפשת שותפות הרבה יותר מעמיקה, הרבה יותר גדולה. מה מציעים בזוגיות כזאת?

דברים כמו תקשורת טובה. ראיית האחר. אינטליגנציה רגשית. הכלה. הקשבה. כנות.

וכל אלה לא קשורים בכלל למקצוע שלך. או לשרירים. או לכמה תורה למדת\לומד. או לתחביבים שלך. זה קשור לקשר הספציפי שאתה נמצא בו, למרחב שאתה בונה יחד עם המדויטת. ויש מדויטות שזה יילך יותר טוב איתן, ויש פחות - וזה ממש לא קשור לכמה ק"ג אתה יכול להרים.

תמיד טוב לשאוף קדימה - אבל מתוך מקום ששמח גם במקום שאני נמצא בו היום. אל תחכה לפנות כדי לשנות. אל תתלה את האושר שלך בקיומה של אישה.

ואני ממליצה לך לקרוא את התגובה הזאת ובהמשך השרשור:

תודה רבה על התיוג 🙏 - לקראת נישואין וזוגיות

לכולנו יש מעלות וחסרונות וגם לפרטנר שלנו יש מעלות וחסרונות. לא חושב שזה ייחודי לך. 

לפעמים בתחושה אנשים מרגישים את החסרונות יותר קבועים בהם ויותר מעצבים את הזהות שלהם. זה דורש תהליך של תדמית אישית חיובית. ב"ה מסתבר שיש מה לאחוז בטוב מוממנו לטפס. הנה יש לי את המעלות הללו והללו ואיתם אני יכול לבוא ושאני בא הבגישה חיובית זה נותן לי דרייב להגביר את המעלות שלי ולעלות מעלה מעלה.

אם זה עוסק ביציבות ומצב תעסוקתי - גם נושא מסויים. קורה, זה נורמלי שלא על תחילת השיבה יש כיוון או שקורים עיכובים בדרך של רכישת מקצוע זה לא חריג. כל מקרה לגופו, צריך לראות מה העיכוב ואיך ניתן להתמודד איתו. אבל כל זה - ברמה האישית קודם כל. לפני שאני מגיע לדייטים. לבנות על זה שיהיה לי קשר אז אשקיע בעצמי יותר, יש בזה מן האמת, כי הקשר  נותן כוחות ומוטיבציה אבל כדאי לא להיות תלותיים בזה ברמה גבוהה כי אז אין כל כך אפשר ליצור קשר בריא שמחזיק לאורך זמן. קשר שהתלות בו יותר מדי חזקה הוא יכול להיות לא בריא או שפשוט הוא לא יצמח.

אם זה עוסק ברושם ראשוני - המטרה בדייטים ראשונים זה לא לשחק משהו שהוא לא אתה, אלא להביא לדייט את הגרסא הכי טובה של עצמך, אותו אחד עם מעלות וחסרונות. אתה נשמע מכו אחד שיודע לעוף על עצמך אז אל תחשוש לעוף בדייטים ;)

קרה באמת ששמעתי פידבקים חיוביים אז למנף את זה ב"ה

ומאוד מאוזנת הגישה שלך לגבי הציפייה הנכונה ליציבות בזוגיות עם הימנעות מתלות לא בריאה, מדוייק

לגבי הפסקה האחרונה - מסכים, תלוי מתי להנגיש את החסרונות (כנראה לא בדייט ראשון - שני)

במה שכתבת ביחס לחסרונות -

בכללי, העקרון הוא שככל שאנחנו מצליחים להיות יותר שלמים עם עצמנו ולראות את עמנו במבט כולל שאנחנו גם עם מעלות וגם עם חסרונות אז החסרונות לא הופכים לאישיו, לנושא בפני עצמו. ברור שיהיה לי חסרונות, ב"ה אני לא מלאך, ולכן אני גם יכול להתחתן

לכן שאדם מביא את עצמו בדרך כלל זה בא ממילא, שהוא גם שלם וגם חסר. 

ככל שהדייטים מתקדמים הגיוני  שאנחנו מצליחים להביא את עצמנו לידי ביטוי יותר. כשאנחנו מרגישים בנוח (זה גם מתוך אינטואיציה ביחס לסיטואציה וגם בכך שאנחנו מרגישים שלמים עם עצמנו) אז אנחנו מביאים את כל המכלול, כל הדברים החסרים. מתי שבחור או בחורה בדייט נשאר תחת "הכל מושלם, החיים שלי תותים" הקשר לא יכול להתפתח, באף מצב. ככה זה אצל כולם

ב"ה שיש חסרונות ושאנחנו מודעים להם פחות או יותר

אבל העצמך צריך להיות ברור לך.

זה לא שאין לך מה להציע,

אתה פשוט צריך לסדר את זה לעצמך.

זה שאתה לא נמצא במקום שאתה מרגיש בו 100 אחוז כרגע זה לא שאתה לא נותן את ה100 אחוז שלך, מקווה שזה מובן.

תברר לעצמך-

מה אתה רוצה לעשות?

למה אתה לא עושה את זה?

האם תוכל להגיע לשם?

מה זה דורש ממך?

וזהו,

האשה שלך תרצה אותך, ולא את העבודה שלך ולא את השאיפות שלך.

לא לשכוח הרבה תפילות

בהצלחה!

תודה על התגובה.
"זה שאתה לא נמצא במקום שאתה מרגיש בו 100 אחוז כרגע זה לא שאתה לא נותן את ה100 אחוז שלך, מקווה שזה מובן" - אשמח להסבר

"האשה שלך תרצה אותך, ולא את העבודה שלך ולא את השאיפות שלך" - לא כ"כ ברור לי למה לא את השאיפות, כרגע זה מה שחשוב לי וזה מה שמחזיק אותי, שאיפות בתחומים שונים, על אף שאני לא שם עדיין (ומדי פעם מבליח אור מהעתיד הזה להווה שלי גם כן)

וצודקת - תפילות זה העניין ואני בדרך לשם בע"ה! תפילה כנה מדי פעם
מזכיר לי את השרשור היפה הזה (כנראה בפורום הנוכחי) שדיבר על תפילות על זוגיות בזמן מלחמה)
 

גם אם אנחנו עדיין לא שם זה לא אומר שאנחנו לא נותנים את כל מה שאנחנו יכולים כדי להגיע לשם.

מה שמשנה זו הדרך ולא המטרה

האם אתה רוצה להתקדם

האם אתה פועל בשביל זה.

לכן גם אם לא סיימת את התואר השני שלך (ראיתי שרשור נוסף שפתחת) אבל אתב עושה אותו ותוך כדי מיחואים- זו הדרך והיא בעיקר.

מרגיש לי מהפוסט שלך שאתה מצפה מעצמך להתחתן בתור מוגמר. אף פעם אנחנו לא מסיימעם לעבוד על עצמנו, זוגיות היא צורך נפשי/רגשי/פיזי שצריך לבוא אליו עם מוכנות ובגרות אבל כל אחד פוגש את הצורך בשלב אחר בחיים, גם אם עוד לא סיים תואר שני וה שקע בעבודה, לצורך הדוגמא.

בנוגע לשאיפות- זה חמוד ויפה, בתכלס בחיי היומיום חיים עם האדם וסך מגרעותיו ומעלותיו.

גם אם יש חי אידיאלים גבוהים, לא אתחתן עם מישהו בגלל האידיאלים שלו אלא בגלל מה שאני רואה בו שמתאים לי בתור בעלי ואב ילדיי.

ברור שערכים זה חשוב

אבל שאיפות משתנות, במהלך החיים ובהתאם להם, לכן פחות הייתי מייחסת לזה משמעות. שמה כוכבית כאן כי זה תלוי אילו שאיפות. אשה שכל שאיפתה היא להיראות טוב, ברור שזה לא מתאים, נגיד. אבל אם אתה יוצא עם מישהי שהשאיפות שלכם לא תואמות בדיוק, או שעדיין לא גיבשת לעצמך מה בדיוק השאיפות שלך אין פה חיסרון מהותי. מקווה שהסברתי מובן...

תיקון לגבי התואר - זה תואר ראשון...

ולגבי החתונה בתור מוגמר - כרגע התחושה שלי היא שכן אני מסכים עם זה עד גיל מסוים, אבל בגיל יותר גדול כשהסביבה כבר ברף אחר וכו' אז אני מצפה מעצמי להיות קצת יותר אם לא עם כולם (כולל רווקים כמובן)

תובנה מדויקת לגבי העניין של השאיפות! לחיות ע"פ אמת המידה שלי ולא לדבר וללהג על אידאלים! קיבלתי וזאת ממש נקודה חזקה.

גם בגיל.

זה כבר תלוי ממש, זה יותר לפרטי פרטים.

חשוב שתדע שאתה ראוי להכל בדיוק איך שאתה.

בכל מדרגה אתה כלי לקבלת שפע, בכל מדרגה שפע שמתאים לכלי.

הכל מגיע לך בעצם היותך, השם ברא אותך כשי להיטיב איתל וזה הכל.

אם אתה מסודר כלכלית ושוכר דירה נשמע שיש לך את היציבות הבסיסית שרוב הבנות רוצות.

נשמע שיש לך רצון להיות עם תדמית של בנאדם "מוצלח" לפי הקריטריונים של החברה, אבל לדעתי גם ככה רוב הדברים שעושים את הרושם החיצוני נהיים פחות ופחות רלוונטיים ככל שהקשר מעמיק.

אז מה אתה מביא לזוגיות שהוא באמת משמעותי? את התכונות שלך, ההסתכלות שלך על החיים, הרגישות שלך, החכמה שלך, השאיפה לטוב, הערכים, הקשר עם הקב"ה. אני חושבת שאלה הדברים שמגדירים את ה"אני" היותר עמוק שלנו, גם כשאנחנו חוזרים הביתה ואין לנו כוח לחשוב על עבודה, על לימודים ועל רושם חיצוני, ואנחנו רוצים לחיות את החיים היותר משמעותיים שלנו.

הקטע של הלחכות לאחרים הנישואין זה באמת בעיה, אבל נראה שאין טעם לחכות עם הנעלי שבת כמו שכתבו כאן לא מזמן.

ואת ממש צודקת לגבי הערכים והתדמית שנהיית טפלה לאט לאט ככל שמעמיק הקשר ונחשפים המידות והשאיפות והאיכות של האדם בלי קשר ל"קבלות" שלו

את כל התגובות,

אבל רציתי להגיד שלדעתי המשפט הכי חשוב בדייטים זה

" כולם רוצים  להצטרף למסיבה אבל אף אחד לא רוצה להיות הסיבה למסיבה "...

שמע. גם לי קשה בלי אישה. זה שורף.

אבל חייבים להבין שצריך לבנות לעצמך אישיות ועמוד שדרה שלא תלוי בכלום.

לא בשביל למשוך נשים. זה יוצא ממילא אבל זה לא הנקודה.

תעשה כושר ותרגיש חזק בשביל עצמיך,

תלמד תורה בשביל להיות מחובר לה'

תחפש כיוון מקצועי בשביל להגשים חלומות ויעדים.

התשובות לא צריכות להיות מושלמות ובדיוק לפי הספר.

פשוט להיות בעשייה והתקדמות.

מקווה שעזרתי

אני לא אישה אבל מניסיוני נשים מעריכות דווקא שאתה מראה גם את הצדדים הפחות מושלמים והיפים.

מוזמנות להגיב כל זה..

כשמישהו מראה לי כמה הוא מוצלח, מרגיש לי שהוא מתנשא.

כשהוא מראה שגם בו לא הכל מושלם, ושגם הוא מתמודד עם דברים, זה הרבה יותר עושה לי את זה.

כמובן בהנחה שזה לא משהו מהותי מדי, או משהו של חוסר יציבות. 

לא שמעתי על בחורה רצינית שמחפשת קשר לחתונה
 שפוסלת בחור בגלל כושר גופני ותחביבים. זה בכלל לא רלוונטי.

הדבר -הכי- חשוב -והכי- בסיסי בהקמת משפחה עם ילדים :
עבודה. לא משנה איזו עבודה.
לא חודש בשנה. לא חצי שנה כל שנה.
אלא הבחור תמיד בעבודה. יפטרו אותו מאחת ? אין בעיה, ימצא עבודה אחרת.
אין עבודה טובה רגע ? יעבוד בינתיים בעבודה פחות טובה ויחפש תוך כדי עבודה טובה יותר.
אבל הוא איש עם מוסר עבודה. הוא יעבוד תמיד. יש לו אחריות. (אין בעיה לחתום אבטלה ולחפש עבודה, כל הוא מקבל דמי אבטלה, הכל טוב. העיקר שכל חודש יש הכנסה)

מכאן, כל דבר זה בונוס.
יש לו מקצוע ? עוד יותר טוב.
יש לו מקצוע עם שכר מעל הממוצע ? עוד יותר טוב.
יש לו יכולת להסתגל בקלות ולהחליף מקומות עבודה או מקצוע אם אין ברירה  ? מעולה.

אם בחורה שמחפשת קשר רציני לחתונה היתה שואלת אותי, מה הקו האדום ? 
זה הקו האדום לקשר רציני של הקמת משפחה וילדים.

אני לא בטוח שהמילים "קו אדום" מתאים כ"כ, אלא הכוונה שזה משהו חשוב מאוד ואם יש את זה לבן אדם, אז למעשה יש כאן המון.

זה גם חשוב, ואולי אפילו במקרים מסויימים אפשר להתפשר על זה. אבל גם אם זה חושב להקמת בית, זה לא בהכרח חשוב כדי להגיע לדייטים. לפחות מהזווית שלי. 🙈

זו הזוית שלי.
אם בחורה היתה שואלת אותי מה הדבר הראשון לסנן,
לקשר של הקמת משפחה וילדים,  לפני הכל, זה את הפרמטר הזה.

כלומר, קודם לבדוק עבודה ו.או מוסר עבודה.
בן אדם לא עבד כל החיים שלו ? חבל על הזמן. שיעבוד שנה לפחות ואז נראה איך הוא מתפקד תוך כדי.
בן אדם עובד שנתיים ואז לא עובד שנתיים, לברר, לשאול, אם הוא מבין שכאשר מקימים משפחה, אין כזה דבר לא לעבוד. גם אם זה לנקות משרדים או לשמור בקניון.

עכשיו למקרה שאני לא ברור.
אני מדבר על גברים בלבד.

וזה בסדר גמור לא להסכים עם זה. כל אחד והסינונים שלו.

בהצלחה
 

מסכים עם שניכם 🙂

מצד אחד מוסר עבודה זה ערך חשוב שבעצם מראה על ערך יותר עמוק של לקיחת אחריות (בכללי ועל פרנסה בפרט), הפרנסה והכלכלה היא בסיס לכל בית אם כי יש דברים יותר חשובים - וזה לא סותר

"אם אין קמח - אין תורה, אם אין תורה - אין קמח"

והתורה כאן במשפט יכולה לשמש במקרה הזה גם לייצג מידות טובות, ערכים שחשובים וקריטיים לבניית בית

אני חושבת שאין פה אחד שיסכים איתך, גבר או אישה, שעבודה יותר חשוב ממידות טובות (עדיין לגיטימי שתישאר בדעה שלך כמובן)

מנהסתם אתה יוצא מנקודת הנחה שהאדם הוא אחד שנוח להסתדר איתו ופחות או יותר עם מידות טובות, גם אם יש מה לתקן.

אבל לדעתי מידות חשובות יותר מעבודה. ושים לב- אדם בלי מידות טובות, לא ירצו להיות לידו. אז יהיה נוח שיהיה בעבודה כל היום. אדם עם מידות טובות, לא צריך שלא יהיה בסביבה!

ואגב מוסר עבודה זו גם מידה אפשר להגיד. השאלה אם זה חשוב לאדם רק כלפי העבודה או כלפי המשפחה שלו(:

והיום בעלי המפרנס העיקרי, וב"ה בכבוד

והוא לא התכוון לנקות משרדים או לעבוד בנקיון.לא שזה לא מכבד,אבל היו לו את השאיפות שלו. ולפעמים זה לוקח זמן.

אני מבינה שאתה מתכוון לרצינות ומחויבות בגדול, וברור שזה חשוב גם בעיניי. אבל גם שאפתנות היא חשובה. כל עוד עושים לשם דרך מן הסתם וברור ל2 הצדדים שהגבר לא מתכוון לשבת בבית ולהסתמך על אשתו

לא אומר שכולנו נחזור להתלבש כמו פעם. לכן אין קשר בין "בחורה שמאמינה שתראה בית מקדש בחייה" לבין הכיסוי ראש שבתמונה. זה רק עניין של אופנה.

כמובן שיש הבדל בין כיסוי ראש מלא לחלקי, אבל זה עניין אחר

ושלום אני מקווה שלא אתחתן עם אשה שתלבש פאה.

כל כיסוי אחר זה מצויין, רק שלא תגלה יותר מטפח משערה.

היא יכולה לבחור כובע יפה ומהודר כמו ימימה מזרחי. אני אישית יותר אוהב מטפחות, אבל יש כל מיני סגנונות שתבחר. זה בגד שלה היא מתיפה בה בצניעות. היא צריכה להרגיש טוב בזה.

(לא יודעת אם עדיין).

בציבור הדת"ל יש מגוון בסגנונות. אבל אני מניחה שיש מקומות/ קהילות, שבהם מקובל יותר סגנון מסויים. ויש מקומות שיש מגוון.

היום בעיקר נשים מזרחיות מבוגרות הולכות עם כיסוי כזה...

וכן,

כיסוי ראש הוא נושא מגזרי. כמובן לא אחד לאחד, אבל בגדול.

דתיות לייט - ללא כיסוי או כיסוי סמלי, סרט קטן עם פרח או בנדנה וכו'.

דתיות מיינסטרים - מטפחת. היותר דוסיות משאירות קצת שיער מקדימה בחוץ, הפחות דוסיות משאירות גם קוקו או פזור בחוץ, הממש דוסיות לא משאירות שיער בחוץ בכלל. המטפחת עשויה להיות אביזר אופנתי לכל דבר ועניין, עם דוגמאות ונצנצים וקישוטים ומה לא.

אצל חרדיות ספרדיות תהיה מטפחת פשוטה בדרך כלל, צבע אחד ובלי הרבה קשקושים, וגם הקשירה תהיה יותר פשוטה ופחות וואו.

נערות גבעות - מארג' סימפסון.

חרדיות אשכנזיות ליטאיות ובחסידויות מסוימות - פאה. בחלק מהחסידויות יש כובע קטן מעל הפאה.

בציונות הדתית האשכנזית פאה פחות פופולרית אצל צעירות, אבל אצל הסבתות זה להיט.

ויש כובעי בארט, כיפות ענקיות... יותר שכיח אצל דתיות בנות 40 פלוס כזה.

הכל ממה שאני מכיר ואולי אני טועה.

בתמונה:

Gpt מנסה ונכשל לאייר את התשובה שלי.

למשל הכובע על הפאה אמור להיות אשה חרדית ולא ציונות דתית, 

ואני לא יודע מה זה נערת בעות אבל אני מציע שמישהו יוריד ממנה את קערת המרק ששמו לה על הראש...

לק"י

אני רואה עולות מתימן עם משהו כזה. אבל זה הלבוש המסורתי שלהן.

וכובעים היום באופנה גם לצעירות דת"ליות.

לק"י

אולי הן רק מניחות על הראש לכבוד בית הכנסת?

בשאר הזמן הן בלי כיסוי ראש?

לק"י

בכללי יש לי קושי לצייר נשים יהודיות עם כיסוי ראש. הוא צריך פירוט מדוייק, וגם אז לא תמיד הולך לו.

כן מאוד

לא יודע

ולגבי התכלס..יש כיסוי ממש יפה של מטפחת שאולי קצת מזכיר את התמונה פשוט עבדך אינו בקי..אבל בכל מקרה הוא מצוי לרוב במגזר החרדי פחות בדת"ל

שוב אח.

מתוך השאלה אתה יכול להבין שהשאלה היא לנשואים/ות

פה משהו שמונע מנשואים להכנס ולקרוא?

אח יקר אני לא מפלה נשואים לרעה (;

בפרטיות בתור ביטויים לאהבה 

2 דוג' כהכוונה

מה הצורך בפרטיות אם זה להוריד זבל?

אין לי שום רצון או כוונה למשהו אישי 

שלא ניתן לומר בפהרסיה.

עם כל הכבוד, קצת פרופורציות

ישמור אותך צדיק.

לא כל מה שאתה מבין אומר בהכרח שהבנת נכון.

ואם אתה חושב שיש מקום לרווק לשאול אדם נשוי 

על ביטוים של אהבה בדרך שאתה פירשת אז המצב חמור מאוד.

(ולא רק לרווק)

אינם ביטויים לאהבה והערכה.  

ולא התכוונתי לדברים לא צנועים. כי ברור שאותם לא עושים כל יום.  יש תקופות של הרחקות.

ואתה ביקשת מה שעושים כל יום.

אז אל תכניס דברים לפי שלא אמרתי או התכוונתי.   

צודק.

א. פעולת תחזוקת הבית בהחלט יכולה להיות סימן לאהבה. אני למדתי שאם אני עושה מטלה שלרוב מי שעושה אותה הוא בעלי- זה בהחלט נחשב כמחווה. כנ''ל הפוך. גם בשפות האהבה יש שפה הנקראת 'שירותים'. אל תמהר לפסול.

ב. צרם לי המונח שלך של 'דברים לא צנועים'. תכתוב 'דברים שהצנעה יפה להם'.

אבל אין פגם בצניעות בין איש לאשתו. וזה דיוק חשוב, כי לצערנו החינוך של 'מיניות=חוסר צניעות' פוגם רבות בשלום בית של אנשים.

והשואל מבקש לדעת מה המעשה שעושים כל יום, כאקט של חיבה ואהבה.

לא פעם ב…

לא כמחווה, אלא כמעשה קבוע.

(נשיקת פרידה בבוקר, כשהראשון מבני הזוג יוצא מהבית - היא למשל מחווה של אהבה, אבל יש ימים שמנועים מלנשק).

ולעניין ההתנסחות של צניעות - מקבלת את התיקון!!)

בהודעה עצמה, במנותק מה הקשר של השרשור.

בהודעה עצמה נכתב- 'אינסוף פעולות תחזוקה הבית אינם ביטויים של אהבה והערכה'.

וזה, כאמירה כללית, לא נכון בכלל.

מסכימה שפעולת תחזוק שנעשית באופן יומיומי, לרוב לא תיתפס כמחווה של אהבה (אבל בעיניי זה בעיקר בגלל העיוורון של בן הזוג, לא בגלל שהיא אינה כזאת. למשל- בעלי הוא המתדלק הכמעט בלעדי של הרכב. אם לי יש מחר נסיעה ארוכה, הוא יעצור לתדלק גם בזמן לא נוח בעליל. לרוב, אני לא רואה את זה. וזה בהחלט לא מה שהייתי כותבת כתשובה לשאלה של פותח השרשור. ועדיין, זו פעולה של אהבה).

אומנם לא אקט שנעשה יום יום

אך בעיני זה הדוג' הכי יפה לגילוי אהבה

שעליו שאלתי, לא פרחים כל בוקר ולא בונבונירות

חיי שגרה שבתוכם רואים ומגלים את האהבה של האחד לשני.

כרווק ארשום לעצמי בלי נדר לנכס מטלה אחת לעצמי ובכך אוריד

מהאישה לפחות דבר אחד מדברים שיכלה לעשות.

תודה לבעלך(:

קטנות וגדולות, שנעשות לפי צורך, כאשר זה באמת מפנק את הצד השני.  

אבל נקודת המוצא שלך היתה "יום יום"   - לזה אין תשובות ודוגמאות.  

להביא לי מים , לכבות את האור

לסחוב דברים שאני לא מצליחה 

כשאני לומדת זה מפנק אותי

ועם זה עם שוקולד אז בכלל

לשאול מה שלומי, איך עבר עלי היום, בהתעניינות כנה.

אני חושבת שהמשותף לתשובות (וגם לתשובות שאתה עונה לעצמך) זה לראות מה השני צריך, מה ישמח אותו

וזה חלק מהתנועה של הזוגיות.

כל אדם יבטא בדרכו איך הוא מראה לבן הזוג שהוא חשוב לו.

כמובן כשמדברים על זה מראש

וכשהוא מתפלל עליה הוא יזכיר את השם המלא

שהבעל הוא היחיד שקורא לאשתו בשם השני שלה

היא אמרה שבהתחלה היה לה קשה אבל לאט היא התחברה ולמדה לאהוב שיש לה שם יחודי לבילה

נקשו על דלת הרוח, והיא תיענה בלחישה.
הסירו מעליכם את שכבות ההרגל, האשמה והפחד –
כי אינכם גופכם בלבד, ולא מחשבותיכם.

פנו פנימה, רחצו את פניכם במים צלולים של כוונה.
עִמדו בשקט מול עצמכם ואל תפחדו לראות.

הנשמה לא נעלמה – היא רק המתינה.
כל רגע של תשומת לב מחזיר אור אל תוך החדר החשוך.

לא דרך חוקים, לא דרך עונש –
אלא דרך נכונות לשוב, דרך הקשבה אמיצה.

הרוח בוערת גם בלהבה שקטה.
האור מבקש רק שתסתכלו.

בכדי שתאמינו. בעצמכם.

חיכיתי לבת שתבוא להתגונן.

תתני לכאוב בשקט רגע

את החשק

רק יומיים?

יצאת בזול דוד, תנסה תקופה של כמה חודשים ועוד הייתי עדין.

אבל מאשים רק את עצמי בזה האמת.

אני מתאושש מהר יחסית.

אולי שאריות מהצבא

פגישה קצרה

אבל אל תכליל על כל בנות ישראל 

ברור שאין הרבה הבדל בין שעה ורבע וחצי

והכל בסוף קשור לבין אדם לחברו שהתנהל 

לפעמים אני יכול להגזים עם שעתיים, אבל זה מה שנכנס לי בראש בגלל שככה אמרו לנו בישיבה 

אם זה רק יומיים...

בנימה אופטימית זו- מאחלת לך שלא תהיה לך עוד חוויה כזו...

ואפילו בפחות זמן…

וברצינות, זה מובן לגמרי🙏

אבל תזכור שיש אנשים שלא שווים את התסכול שלך.

גם כשמישהו מעצבן אותי ממש, אני לפעמים מחליטה שהוא אפילו לא שווה את האנרגיות שאוציא על לכעוס עליו. לא מספיק שעצבן אותי/פגע בי, אני אמשיך להזיק לעצמי עם הכעס?

כמובן לא. מיד זה קשור. אבל לפעמים עוזר🙏

בהרגשה. אוף באמת נמאס כבר

ופחות למה בני אדם אומרים.

הרבה פעמים כשקצת חופרים מגלים שאנשים

מדברים על המקרה שלהם בלי שידוע להם על המקרה שלך.

ובעצם מדברים על עצמם עלייך

את לא חייבת להשתתף בזה

לא יוצאים מתוך לחץ!!!

אם מי שלוחץ עלייך קרוב אלייך - לדעתי נכון להגיד לו את זה. אם אני מספיק בוגרת להתחתן, אני מספיק בוגרת כדי להבין את ההשלכה של הבחירות שאני עושה. אשמח אם תייעצו לי כשאני מבקשת, ולא סתם, לא רק שזה לא עוזר - זה מרע את המצב.

אם כל פעם קורה אותו הסיפור - אולי הגיע הזמן לעשות דברים בצורה אחרת. אם את מרגישה שכל הדייטים אותו דבר ולא צומח מזה כלום - בעיני זו נקודה מצוינת לעצור, להתבונן, לדייק. לנסות להבין למה זה קורה. מה אני יכולה לעשות כדי שדברים יקרו אחרת. 

אני מבינה גם את העניין שכל הקטע הזה קצת מאולץ. שני אנשים זרים יושבים יחד ובודקים אם יש כאן פוטנציאל כדי לבנות ביחד את הדבר הכי גדול בחיים שלהם. להיות "אני" בסיטואציה הזו זה לא קל, ולפעמים לוקח כמה פגישות עם אדם עד שמתחילים להרגיש את הנינוחות הזאת.

במילים אחרות - החוסר נינוחות של השיטה זה מחיר שצריך לשלם בעיני כדי להגיע אל המנוחה והנחלה בעתיד, המקום שבו אני הכי אוכל להיות אני.

אז אל תצאי, תצאי כשתרצי.

זה לא טוב ולא מועיל לאף צד לצאת כשאת לא רוצה,

אם הבעיה היא חוסר נעימות מהמציעים כדאי לחשוב איך מתמודדים מולם.

ותראי ישועות.

את יכולה להוסיף: ברגע שארצה לחזור להכיר- אשמח לשתף אתכם בכך.

(לי זה עבד נהדר)

להיות שזה תסכול רגעי

ואם ירצה ה' ושבוע הבא יהיה

שידוך ממש ממש טוב אז תצאי?

ככה לא נוצרים קשרים בין בני אדם. אם אתה מנסה לצנן את ההתלהבות של ההתחלה אתה מצנן את הקשר עצמו.

זאת לא סוללה של טלפון שאפשר להשתמש בה באופן חסכוני כדי שהיא שהיא תחזיק כמה שיותר זמן. אי אפשר להנדס רגשות ככה.

ובכל אופן, השחיקה נוצרת אחרי שנים רבות של חיים משותפים יחד באותו בית, רמת של קרירות בתקופה של הדייטים/אירוסים לא תשפיע על זה. דווקא התלהבות ראשונית ופרפרים תגרום למעבר להיות יותר נחמד וקל לעיכול ולא קפיצה אינטסיבית לכל הקרבה שבעולם עם אדם שאתה בקושי מדבר איתו פעם בשבוע.

השלב הזה, המרגש והמיוחד הוא מאד מאד משמעותי לבנייה.

הוא מאפשר התמסרות, הוא מאפשר יציאה מאזור הנוחות שלי כדי לבנות גשר לבן הזוג.

ההצעה שלך היא מאד רציונאלית, ובדיוק לכן היא לא נכונה ולא ישימה.

כי הרגש החזק הזה נוצר כדי להדליק את האש, רק אחרי שהאש קיימת בעוצמות מיוחדות זה מאפשר לזוג להוסיף עצים לתוך האש ולשמור על הגחלת.

וזו עבודה משמחת שנדרשת מבני 2 הזוג, היא שונה מההתחלה אבל עם אהבה עוצמתית, אפילו יותר מההתחלה..