@לגיטימי? יקרה,

אילו דיוקים חשובים ושאלות מעולות יש לך! את נשמעת אדם כ"כ חכם, עמוק, מתבונן, רוצה טוב, אבל טוב אמיתי ושלם ולא "ליד". אשרייך יקרה! וב"ה עוד תראי פירות מתוקים מתוקים מכל זה ותזכי לממש זאת גם בביתך הפרטי (ובטוח כבר עכשיו את רואה בכך ברכה רבה בחייך ) ב"ה!

לגבי שאלתך מה אנחנו מחפשים,

אני חושבת שבאמת באמת הדבר הכי חשוב הוא לב טוב. מידות טובות.

כמה שזה נשמע קלישאתי - זה פשוט החיים עצמם.

כשיש לאדם שנמצא מולי, לאשתי/לאישי  לב טוב ומידות טובות ממילא זה מקרין על כל ההתמודדויות כולן בחיים. 

אותו לב טוב ומידות טובות יהיו גם בעת ויכוח או חילוקי דעות

גם בעת משברים או אתגרים שעוברים על כולנו

גם בעת שמחות כמובן

גם בעת עומסים ושינויים

ועם אותו לב טוב ומידות טובות יש עם מי לדבר

יש עם מי לעבוד

אז בעיניי זהו הדבר הכי רלוונטי לחיפוש בבן/בת הזוג.

לגבי המהות של זוגיות - כתבתי על כך בהרחבה הרבה.

מצרפת דוגמא להודעה שכתבתי בה העניין מפורט (לא רק אבל גם),

כאן: האם אפשר להגיע לאהבה גדולה גם אחרי החתונה? - נשואים טריים

ובעיקר לבנות בית שיהווה את האחדות של שנינו ומתוך כך במעגלים-מעגלים ישפיע לטובה על העולם כולו. כאשר המעגל הכי מרכזי וחיוני הוא המעגל בינינו, בין איש לאשתו.

וכמובן ב"ה בהמשך גם בין הילדים, שאר המשפחה, השכנים, החברים, הקהילה, והעולם כולו...

בתנועה מכיוון פנימה החוצה.

ו"התפקיד" של כל אחד ואחת מאיתנו יהיה להרבות כמה שיותר אחדות ביננו, כמה שיותר אהבה אחווה שלום ורעות, 

כמה שיותר הבנה,

הקשבה

עין טובה

פירגון

בנייה יחד

תקשורת טובה ומטיבה

ניהול קונפליקטים נכון

ראייה של האחר

הבנת הצרכים שלי ושל בן/בת זוגי ומציאת דרכים למילוי שניהם יחד,

לימוד (אינסופי ) על מהי זוגיות

רצון להיות שם, כל יום ויום

מוכנות לעבודה, אבל לעבודה הכי מתגמלת בעולם

לקיחת אחריות אישית

מודעות

רכישת כלים שטובים ונכונים לנו

וכן הלאה

- לגבי שאלתך גם בפורום נשואים טריים: "כנושאים, איך אתם מסתכלים לאחור על תהליך החיפוש שלכם - אם הייתם חוזרים לאחור בזמן, אבל עם הידע שיש לכם היום, האם הייתם מתנהלים אחרת - במובן של ההגדרות של מה אני מחפש, מה הציפיות שלי מבן הזוג." -

אישית התשובה שלי היא לא. לא הייתי מתנהלת אחרת.

- לגבי שאלתך: "האם אתן יודעות להגדיר מהו הצורך שלכן מאחורי הכותרת של הקריטריון?"

אני חושבת שכן חשוב מאוד לבחון מהם הצרכים העיקריים שלנו.

לי אישית היה חשוב (וזה מה שחיפשתי בעצם) כאמור בראש ובראשונה הלב הטוב.

האישיות הטובה. שהאדם כאדם טוב.

ראיית האחר, עזרה לזולת, יכולת הכלה, אינטלגינציה רגשית, מה שנקרא "חוכמת הלב", נאמנות, בלעדיות, כנות, תקשורת טובה, הבנה עמוקה וכו'

אז אם לסכם ולנסות לראות מה בעצם הכיוון אליו נשאף במציאת החצי השני שלנו,

אני חושבת שצריך להקשיב גם ללב וגם לשכל וגם לגוף.

למצוא אדם עם לב טוב ומידות טובות.

שנעים לנו בחברתו/ה

בהמשך ולאט לאט בהתקדמות הקשר למצוא גם את התקשורת הטובה,

את ההתאמה בערכים, במה חשוב בחיים, בתפיסות כלליות על העולם בכלל ועל חיינו שנבנה בפרט (עם ידיעה שגם פערים שם יכולים להיות פתירים, מאוד אינדיבידואלי ותלוי הסתכלות על התמונה השלמה),

שאני יכול/ה להיות אני לידו/ה, 

שאני אפילו רוצה להיות הגירסא היותר טובה שלי לידו/ה,

את המשיכה ההדדית,

שאנו יודעים גם איך לריב וגם איך להשלים (לגמרי נבנה ונקנה בעמל ובלימוד. זה לא בא סתם כך. כלומר אם נמצא אדם טוב כנ"ל אפשר לפתח את זה עוד ועוד ב"ה).

מה שגם חשוב לזכור שכל הנ"ל לא יכול להתגלות ישר. כלומר כדי להכיר אדם, עולם ומלואו צריך להכיר אותו

כמו שמי שמכיר אותנו, ידרש לו זמן לפגוש את כל החלקים העמוקים שבנו, את כל המקומות בנו, את המורכבות, את היופי, את החוזקות, את החולשות וכן הלאה.

לכן צריך גם לדעת בכל שלב של קשר מה מתאים שם ומאוד יכול להיות שאותה היכרות ברגע נתון היא מותאמת שלב. ובהמשך ההיכרות הולכת ומעמיקה.

אני בדעה שצריך לקחת את כל הזמן שאנו מרגישים שאנו צריכים להיכרות.

בין אם זה חודש וחצי ובין אם זה שנה.

כל אדם הוא עולם ומלואו

וזה מאוד מאוד אינדיבידואלי.

אבל הרגשת הלב הזו, שהגעתי לבית,

שזה זה,

שאני נמצא/ית במקום הנכון,

אותה שלמות בבחירה, בהחלטה, 

בהחלט חשובים כאשר מגיעים לנישואים עצמם.

אז כמובן שלא נוכל לדעת זאת בהתחלה, אבל לשם כך בדיוק יש את ההיכרות. לפגוש את הנשמה שמולי ולהתחיל להכיר אותה עוד ועוד.

לפעמים זה אפילו רק ב"אנרגיות" או ב"אינטואיציה" או ב"תחושת הלב" בהתחלה, שיש כיוון, בלי לתת לזה הגדרות או כללים או אפילו מילים. וזה בסדר גמור.

לאט לאט בונים משהו טוב.

חשוב גם לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא *העבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

זו באמת תורה שלמה וקשה לשים הכל על הכתב.

בצירוף ההודעה שצירפתי למעלה על הבנת מהות הנישואין, מצרפת גם כאן עוד הודעה שיש בה הרחבה בנושא בדגש על תקופת הרווקות עצמה הפעם ולא הנישואין:

כאן:

✨ איגרת לכל הרווקים והרווקות היקרים והיקרות ✨ - לקראת נישואין וזוגיות

שתהיה הצלחה שלמה וברכה שלמה יקרה, לך ולכולם כאן ובכל עם ישראל המתוק!

תבשרו אותנו בבשורות טובות בקרוב

ואל תשכחו שאתם כבר עכשיו בונים את הבית שלכם, כי אתם בונים את *עצמכם*, והעצמכם הזה הוא חצי מאוד משמעותי מכל הבית שתבנו. וככל שהעצמכם הזה יותר משוכלל ומבין דברים וחווה דברים וכו' - כל זה תמיד נשאר איתכם ומלווה ועוזר ויעזור!

ב"ה שתהיה בהירות הדרך, סיעתא דשמיא גדולה ונוכחת בכל רגע ורגע

והמון המון אהבה ואור 🌹🙏

אני לא חושבת שיש כאן אדם אחד שיגיד שהוא מחפש מישהו שאין לו מידות טובות ולב טוב. מקבלת לחלוטין את החשיבות שלהם בזוגיות, ואת החשיבות של עבודת המידות תמידית כדי לתחזק את הקשר הזה לאורך ימים ושנים.

אני מעתיקה לכאן דברים שכתבת: "ראיית האחר, עזרה לזולת, יכולת הכלה, אינטלגינציה רגשית, מה שנקרא "חוכמת הלב", נאמנות, בלעדיות, כנות, תקשורת טובה, הבנה עמוקה וכו'" – האם יש כאן מישהו שיגיד שהוא לא מעוניין בדברים הללו? שהוא מחפש מישהו שאין לו תקשורת טובה?

אני מסתכלת על חברות שלי, וב"ה לב טוב ומידות טובות זה לא משהו שמאפיין יחידות סגולה. אני לא הצלחתי לפצח מהם אותם הדברים שמבדילים בין המידות הטובות והלב הטוב של חברה א' לעומת חברה ב'. עם הרבה מהן הייתי מוכנה להקים שותפות עסקית מחר – למדתי להכיר אותן לאורך שנים, בכל מיני מצבים. אני לא מצפה להגיע לרמת היכרות כזאת עם מישהו לפני חתונה. 

אבל יותר מזה, וזו הנקודה החשובה בעיניי, אני חושבת שהרבה אנשים מסתובבים עם תפיסות מסוימות – אם הוא למד במקום X אז הוא כזה או אחרת. אם המקצוע שלו הוא כזה, אז הוא כזה או אחר. וכן הלאה – כשהדברים האלה, בעיניי, לא רלוונטיים לשום דבר ממה שכתבת עליו. במילים אחרות, רוב הנתונים שאנשים רושמים בכרטיס, לא מעידים הרבה על המידות ועל הלב של האדם. הרבה מאוד מהסינונים נעשים על סמך הנתונים היבשים האלה, ואנשים לא מוכנים לפתוח את הדלת כדי לתת מקום לפנימיות להתבטא. מה שקראת לו אינטואיציה, תחושת הלב – מגיע מדברים מאוד חיצוניים, מטקסט ותמונה (לרוב).

יש גם דברים שבעיניי הם שטחיים, ואנשים פוסלים עליהם – אז היא קצת יותר גבוהה ממך, או קצת יותר מבוגרת ממך – האם זה אומר משהו על האישיות שלה? על איזה בת זוג היא יכולה להיות? אולי זה פוגע בתפיסת הגבריות של מי שפוסל\ת על דברים כאלה – אבל אם אנחנו מעמידים בראש הסולם את הלב הטוב והמידות, רואים את זה כעיקר – אז אפשר להחליק על דברים אחרים, שאולי מחריגים אותך מהנורמה הרגילה. כי אלו לא דברים שחיוניים לנישואים. אז הוא לא ידע לבשל, ותשלמו למישהו שיבשל. או ינקה, או יגהץ, או ישטוף כלים, או יבנה ארון מאיקאה. יש צרכים של בית שאפשר לרכוש בכסף, אבל זוגיות אי אפשר.

ודאי שכולנו מחפשים אדם טוב. 

וודאי שלא סביר למצוא מישהו/י שלא מעוניינים בכל הרשימה של התכונות הטובות.

אני הבנתי את שאלתך הפותחת כשאלה פתוחה של מה כל אחד מאיתכם מחפש/חיפש ועניתי עליה גם מהמקום האישי שלי של מה חיפשתי

וגם על ההבנה העמוקה שמתחדדת אל תוך שנות נישואין רבות וראייה של הרבה מאוד זוגות שהמקום של האישיות של האדם, הלב שלו והמידות שלו הוא המקום באמת הכי חשוב שצריך לחפש.

זה לא אומר שלא צריך דברים אחרים, אבל כן, זה הראשון במעלה לענ"ד.

לגבי מה שכתבת: " אני חושבת שהרבה אנשים מסתובבים עם תפיסות מסוימות – אם הוא למד במקום X אז הוא כזה או אחרת. אם המקצוע שלו הוא כזה, אז הוא כזה או אחר. וכן הלאה – כשהדברים האלה, בעיניי, לא רלוונטיים לשום דבר ממה שכתבת עליו. במילים אחרות, רוב הנתונים שאנשים רושמים בכרטיס, לא מעידים הרבה על המידות ועל הלב של האדם. הרבה מאוד מהסינונים נעשים על סמך הנתונים היבשים האלה, ואנשים לא מוכנים לפתוח את הדלת כדי לתת מקום לפנימיות להתבטא. מה שקראת לו אינטואיציה, תחושת הלב – מגיע מדברים מאוד חיצוניים, מטקסט ותמונה (לרוב)."

מסכימה איתך בכל מילה.

הנתונים היבשים הללו לא בהכרח אומרים דברים (או לא בהכרח דברים חשובים ומהותיים) שאותם אנו באמת יותר מחפשים בבניית הבית שלנו.

אני לגמרי בדעה שצריך להכיר את האדם עצמו.

כאדם

כמכלול

כנשמה שהיא חלק אלו-ה ממעל.

והאמת שבעיניי הדרך הכי טובה להיכרות (אם זה היה אפשרי תמיד) היא מהיכרות ישירה. פנים מול פנים.

אבל לצערנו זה לא תמיד קורה ולא תמיד מוצאים כך,

או לא תמיד יש הזדמנויות כאלה,

וזה באמת קשה מאוד מאוד לנסות להכיר אדם דרך כרטיס עם כמה מילים,

או אפילו לפי תמונה, שלרוב לא משקפת אפילו מאית מהאדם עצמו (גם בפן החיצוני אפילו. תמונה מעבירה מעט מאוד מאוד מאוד מהאדם כמכלול גם בפן הניראות, ובטח ובטח שבפן האישיותי שלו).

וכאמור מצטרפת וחותמת על כל מילה שלך גם בהמשך.

אז מה עושים אם המציאות של ההיכרות יכולה בצורה מובנית לשים לנו מקלות בגלגלים?

אני חושבת שמנסים לעשות מה שאפשר. בכל רגע נתון.

זה אחד מה"סטיקרים" או מה"מוטו" שאני אומרת גם לעצמי בחיים -

שעושים מה שאפשר.

אז אם הכרתי אדם ישירות - מעולה

ואם לא אבל הגדלתי את מעגלי האפשרויות וההיתכנות שלי להכיר בכל מיני מקומות - מעולה

ואם לא וניסיתי בעוד דרכים כמו שידוכים, כרטיס באתרים, שדכנים, אפליקציות וכן הלאה -

אז ברגע שכן מתאפשר, לחתור להיכרות ישירה עם האדם.

לנסות לראות מהם הסננים האמיתיים שלי בכל אחת מהפלטפורמות הללו, לדייק לעצמי זאת עוד ועוד, ולרוץ עם זה קדימה.

ואת צודקת לגמרי, בהחלט להוסיף לכך את המשמעות האמיתית של מה ומי שאנחנו מחפשים. שזה לא (רק) תואר כזה או אחר או יוצא יחידה/ישיבה כזו או אחרת אלא מי הוא? מי הוא כאדם?

מקווה שעניתי על מה שהתכוונת. מוזמנת לדייק אותי עוד בשמחה או לכוון יותר בשאלות למקרה שיש לך

המון הצלחה וברכה ב"ה בהכל 🙏❤

כשאנחנו מחפשים עובד, אנחנו יודעים אילו תכונות וכישורים נדרשים, ומחפשים מישהו שעונה על הגדרות וקריטריונים מאוד ברורים.

כשאנחנו מחפשים בן זוג, אין קריטריונים ברורים שהופכים אדם אחד להיות מתאים ואחר לא (הכל הרבה יותר אפור), ולכן גם ההגדרות שאנחנו מחפשים הם מאוד כלליות. אנחנו מחפשים כלבויניק, שיהיה איתנו בכל מצב, בלי שום דרך לדעת מהם המצבים שנעמוד בפניהם.

בנוסף, אנחנו רוצים להעמיס עליו את כל חלומות חיינו, כאילו הוא צריך להיות כפפה ליד כבר עכשיו - והיד מאוד קלה על ההדק לשלול הצעות - לא כי אני מכירה את האדם, לא שאני יודעת משהו על המהות והפנימיות, אלא ממקום אחר לגמרי - קודם כל, ובהבלטה, על סמך החיצוניות (תמונה), ודבר שני לפי איזשהם ציפיות שיש לנו בראש לגבי סוג מסלול החיים שהוא היה צריך לעבור ואיך הוא צריך להיות.

ולכן, אם אני אומרת שאני רוצה להתחתן עם מישהו שגבוה ממני, אז אני חושבת שצריך להבין שזה לא בהכרח משהו רדוד, אלא מעיד על זה שאני מחפשת מישהו שייתן לי בטחון ויציבות, והגובה הפיזי הגבוה יותר נותן לי את זה. אבל אני גם אומרת שבמקרה כזה, אולי אפשר לחשוב על מרכיבים אחרים שיעניקו בטחון ויציבות - הרי גובה זה משהו חיצוני ואין לאדם שליטה כ"כ על זה, לעומת הרגשה של בטחון ויציבות - שזה משהו שאפשר לעבוד עליו.

ולכן כשאני אומרת שצריך להבין ממה זה נובע - אם אנחנו מבינים את הצורך הפנימי שלנו באותו קריטריון, ומבינים שאפשר להגיע אליו גם בדרכים אחרות, אולי זה יעזור יותר לפתוח את העיניים למקומות שעד עכשיו לא היינו מוכנים להסתכל על זה בכלל. להבין שיש מרכיבים בקשר שהרבה יותר חשובים לזוגיות מאשר משהו חיצוני שלא ניתן לשינוי.

בזוגיות יש מרכיב של שותפות עסקית בניהול בית, ויש מרכיב של שותפות פנימית. שניהם חשובים, אך השני יותר, ובראשון אפשר לקבל לא מעט תמיכה תמורת כסף. לשותפות הפנימית, העמוקה - אין תחליף.

אבל מבינה למה לקחת את זה לשם.

אולי זה יהיה מובן יותר:

תודה! נראה לי שזה דייק את האמירה שלי לדבר כזה: - לקראת נישואין וזוגיות

שאתה מסתכל עליהם, שמעידים על כך שיש כאן פוטנציאל לזוגיות טובה?

אם בונים את הקרטריון על הצורך/הרצון אז אין את הבעיה הזאת
לא הכנסתי קרטריון שחשוב לי לפני שהבנתי למה,
הסיבה היא השלב הראשון, התרגום לפרטים זה השלב השני.

 

אבל בתיאוריה הכל נחמד יותר במציאות בסופו של דבר מוותרים על אלף דברים

לשתף..)

אם אני מגיעה לקשר (או לדייטים בכלל) בלי שום הבנה של מהי זוגיות, איך אצור אחת כזאת ראויה?

אשמח לשמוע גם ממך...

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

אני מצטער שהעליתי את זה לרשת אבל אין לי ברירה אלא לקיים את הבטחתי לד"ר APATA, מטיל הכישוף העוצמתי שעזר לי להחזיר את בעלי לשעבר שכבר נעדר במשך שבועיים מבלי להיפרד ממני. חוויה כל כך כואבת בשבילי כי הוא האהבה הראשונה שלי והחיים שלי סובבים סביבו אבל כשהוא עזב אותי בשביל גברת אחרת הזלתי דמעות וניסיתי הכל כדי לשכוח אותו אבל עמוק בלב זה היה כל כך בלתי אפשרי כי אהבתי אותו כל כך למרות הכאב שממנו סבלתי. ערב נאמן אחד קראתי תגובה על ד"ר APATA, מטיל כישוף רב עוצמה שיכול לעזור להחזיר מאהב לשעבר או להביא בית שבור ביחד ועוד, בהתחלה זה היה כמו בדיחה כי מעולם לא האמנתי בקסם. וד"ר APATA מוכיחה את עצמה בפניי בכך שהביאה את בעלה הביתה אחרי יומיים של כישוף האהבה שלו על בעלי. תודה לך ד"ר APATA על שהפכת אותי שוב לאישה שלמה והחזרת את המאהב האבוד שלי, אני אמשיך לשתף את זה שאולי חשוב לו לתקן הכל בנישואין, במקום לחלוק דמעות או לעבור התקף לב, פשוט צור קשר עם ד"ר APATA בכתובת הקשר שלו למטה (drapata4@gmail.com), פשוט צור איתו קשר ותראה מה הוא יכול לעשות. ניתן גם להתקשר לוואטסאפ דרך המספר שלו +447307347648. בהצלחה לך.