מבאס

לכל אחד מאיתנו יש כמה פרסונות וכל מיני פנטזיות שיורות לכיוונים שונים, זה נכון גם על מבוגרים.

אגב אני הרבה פעמים חושב, שהיסטוריונים מחפשים הרבה מסמכים כדי להוכיח שפלוני היה משהו מסוים ולפעמים יש כל מיני תגליות שהופכות את הקערה על פיה. התוצאה הרבה פעמים שכאילו העולם משנה את דעתו ביחס למישהו, או שההיסטוריונים עצמם מסתכלים על אותו אדם בצורות מאוד שונות (תבדוק מה אנשים שונים אומרים על הרמבם, על בן גוריון, על הגאון מווילנא...). והתשובה היא איפשהו באמצע, שבני אדם פועלים בכמה מישורים סותרים כי מראש הם משחקים בכמה מגרשים.

זה נשמע רע אבל ככה העולם שלנו עובד...

לא כיף להיות אדם אחר בבית (להיות סגור יותר)

לא נראה שיש מה לעשות

זה נראה לי פשוט עבודה מרובה

לאחרונה הייתה לי תקופה נוראית שגם בחוץ הייתי מסתגר

ברוך ה' בחברה אני במקום מאוד מצויין ומאוד פעילה

לעומת בבית שאני שקטה ומופנמת, אני חושבת שיש לזה כמה סיבות 

1 אנחנו משפחה מאוד גדולה וכל כמה חודשים מצטרף גיס\ אחיין וזה קצת משנה את המאזן וקצת קשה למצוא את המקום

2. חוויות שאני מרגישה יותר נוח לשתף עם חברות

3. פער בגילים בבית יכול מאוד להשפיע, מרגיש\ה קטנה אז לא משתפים אותך בדברים שקורים מרגישה קצת מחוץ למעגל 

אבל אני חושבת שזה בסדר, ככה אני מכירה יותר את עצמי ואיך אנימגיבה בסיטואציות שמצד אחד אני יכולה להיות מתחשבת ברמות ושקטה ומצד שני אנרגיה מתפרצת ושתיהם דברים טובים

מאמר שחבר שלי כתב פעם: PHP Secure Professional Captcha. (נראה שצריך להיכנס, להוכיח שאתה לא רובוט ואז להיכנס שוב)

א. אני אוהבת את השם שבחרת...

ב. אני מבינה אותך לגמרי! ולך עם זה, אל תוותר!

זה לא נעים בכלל המצב הזה שאתה מוצא את עצמך בבית עצוב ומסוגר

זה פשוט לא נעים להיות כך. אתה אוהב את בני ביתך ורוצה להיות איתם בשמחה

וגם בלי קשר, אתה פשוט רוצה להיות בשמחה!

מה יותר בריא מזה??

יש מצבים מקבילים לזה, כגון כאלה שמוצאים את עצמם במוצאי שבתות בדאון, בלי שהם יודעים למה...

אין לי כרגע עוד דוגמא

אבל, מה שאני חושבת זה שזו עבודה כמו שר' נחמן מייעץ (אני לא ברסלבית במובן הפשוט של המילה)

לחפש מה עושה לך שמחה - מוזיקה, כושר, לאידעת מה ולהשקיע בזה באופן מקוון

בשלב השני - לעשות עבודה מכוונת כזאת דווקא בבית, לחייך יותר, לדבר עם קצת מאמץ, להיות יותר נותן ורואה את האחים הקטנים אם יש...

תרגיש שזה אחד בפה אחד בלב - אבל אחרי המעשים נמשכים הלבבות

והכי חשוב - להתמיד בבקשה ישירה מה' יתברך. "אבא, אני רוצה להיות שמח גם בבית, תעזור לי...."

בהצלחה רבה!

תעדכן........

שהיא מגדירה את זה "פיצולי יישות".

כלומר, אנחנו מתנהגים קצת שונה בכל מקום.

משה שיושב מול המחשב בעבודה, זה לא אבא של איתן. ואבא של איתן זה לא אבא של חנה.

אני במקום עם הרבה אנשים זה לא אנ יבמקום עם מעט אנשים.

אני אצל ההורים זה אדם שונה מכל מיני סיבות.

העניין זה לא "לשנות" אלא לקחת כל מערכת בנפרד ולהתייחס אליה בנפרד. מה קורה שם? מה מפעיל אותי? איך קורה?

להקשיב. באהבה. אל בכעס ולא בציפיה "לשנות בכח" את עצמי.

למה לא "לשנות בכח" את עצמך

כלומר המילה כח, זו לא המילה..

אלא בעבודה מכוונת ותפילה

ומסכים איתך בכל מילה (הפוך מבוגר זה דווקא יותר חכמה) 

(הייתי אומר שלפעמים מבוגרים לא אוהבים את המושג שובב

🤣😂

ר' נחמן אומר: אל תהיה זקן!!

חחחח

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...