יצאתי בעצמי עם בחור שהוא באמת לא מהעולם הזה ג'נטלמן ממש ,חתיך ,חכם בצורה יוצאת דופן, מצטיין דיקן באחד מהתארים הקשים בארץ, ולפי הבירורים המשפחה מקסימה קיצור הצעה הסוג שלא פוגשים כל יום..

ובכל זאת, במהלך הדייט,משהו בתחושת הבטן שלי היה ברור מאוד  אני כמעט בטוחה שהוא על הרצף. לא אמרתי כלום לשדכנית ולא שיתפתי אף אחת..

לא כל אחת תבחין בניואנסים – וזה טבעי. אני פשוט רגישה לזה מתוך העבודה שלי עם האוכלוסייה ועם הזמן מתחדדת היכולת לשים לב לפרטים הקטנים: השפה הלא מדוברת,התגובות, המעברים, הריכוז, הדקויות..

אני גם יודעת שלי, עם האופי שלי והצרכים שלי בקשר זה כנראה פחות יתאים. אבל יש בנות שזה יכול להסתדר להן מצוין, וזה ממש יפה בעיניי.

ובכללי

הרבה אנשים סביבנו לא מאובחנים...

אצל גברים לפעמים זה יותר גלוי, אבל אצל נשים האבחון של הרצף יכול להיות מאתגר.. הן לומדות לחקות להתאים את עצמן, להסתיר – וזה דורש עין מאוד מאובחנת כדי לאבחן..

בקיצור כמו בכל קשר – צריך כנות, רגישות, ולדעת מה נכון ואם מתאים לך מהמם

האם לומר בהתחלה לפניי הפגישה שלצורך העניין יש את האבחנה  או לנסות להפגש ובמהלך הפגישות לתווך את זה? 

זה לא מדע מדויק. 

אבל האם להגיד לפניי לא מבריח את הצד השני?  

יכול להיות שיש אנשים שיעדיפו שיגידו להם לפני .. ויכול להיות כאלה שגם יחתכו .. מה לך עדיף?

בכל מצב צריך לשקף לצד השני 

אין לי נוסחא שהיא עובדת כל הזמן.  יש פעמים שעדיף לפניי ויש פעמים שאולי צריך קודם לראות את הבן אדם ואז לתווך לו

לא להגיד לפני, כי הרצף הוא באורך 3,000 ק"מ ועל כל מ"מ יש רמה מסויימת מאוד.....

באה לומר שזה לא אומר באמת כלום על הבן אדם, וההיכרות של הבחורה עם איזשהו בחור אחר על הרצף, אפילו אח או קרוב משפחה...

או חברה בכיתה - ייכנסו לתוך ההגדרה הזאת

בעוד - שאין מצב שאתה בתפקוד דומה להם, או בתכונות דומה להם.

בקיצור - זה לא שם של מחלה.

אחרי היכרות ותוך כדי שיחות מעלים נקודות שונות שמאפיינות אותך כאחד על הרצף..

ולהווי ידוע שהילדים היקרים שמה שנקרא 'על הרצף' הם מוכשרים ומדהימים ומכוונים לתקופתנו המהממת - שניה לפני סוף ה-6,000

זו צורת תקשורת שונה. אנשים על הרצף יכולים להיות מאד מוצלחים (ע"ע אילון מאסק), אבל הם מדברים אחרת, מפרשים מחוות אחרת, בקיצור הכל אחרת. בעבודה הם מסוגלים לעטות מסיכה של אנשים רגילים (למרות שאני שונא להשתמש במונח הזה בהקשר הזה), אבל בבית הם יורידו אותה, וירצו שיקבלו אותם בלי לגלם דמות שהם לא, כמו שכולם רוצים.

סתם לדוגמא: היא יכולה להגיד לו: "ישראל, אתה רעב? הכנתי סלט וחביתות. יצא מעולה." והוא יענה: "לא, אני לא רעב עכשיו, אבל תודה." כשהוא ממשיך לקרוא ספר ואפילו לא מסתכל עליה, בעוד שאנשים רגילים יבינו שהיא לא מציעה לו לאכול בדווקא, אלא סתם רוצה לשבת לדבר.

הם בסוף נשמות כמוני וכמוך להגיד לא ממליץ לאף אחד להיכנס לזה? מי שמך ?

ממליץ לאנשים אחרים לא זה השיא

והדוגמא שנתת בוא .. חצי מהגברים היו מגיבים כך

כמו שלאנשים מותר להמליץ לא להכנס לקשר של דתי וחילוניה בגלל פערי השקפה, מותר לי להמליץ לא להכנס לקשר של אוטיסט ונוירוטיפיקל בגלל פערי תקשורת.

"הם בסוף נשמות כמוני וכמוך", ומה זה אומר? שלא מגיע להם להתחתן עם מישהי שתבין את המורכבות שהם נמצאים בה? שאנשים צריכים להקריב את התקשורת הבין אישית שלהם רק בשביל שהם יהיו "שווים"? ההמלצה שלי שקולה לעצה לא להתחתן עם מישהי שמדברת רק אנגלית כשאתה בקושי מסוגל לראות מתכון לחביתה בלי כתוביות.

וזה נכון גם לאוטיסטים. חבל על כל העצבים שהקשר הזה יביא להם. הם מצפים לשמוע שאם האשה עייפה ואין לה כוח לשטוף כלים - שתגיד, והוא יעשה בשמחה. הוא לא מבין מה היא תרצה מהחיים שלו כשתגיד "לא, לא הכל בסדר, אני אעשה." ואחר כך תקום לעשות כלים בעצבים. הוא ישאל "למה את כועסת? אמרת שזה בסדר שאני לא אשטוף" והיא סתם תדפוק את הראש בקיר. לא חבל?

אפשר לתווך אפשר לגשר על הפערים זה קצת עבודה אבל זה בהחלט אפשרי 

זה לא מובן מאליו כל זה. באמת לא סתם שאלתי , זו דילמה שאני מתמודד איתה בייחוד עכשיו שאני מכין את עצמי לדייטים ולקשר שיוביל לחתונה 

ובאמת עם תיווך טוב ועבודה של 2 הצדדים אפשר לבנות גשר 

אמנם הטון שלי יחסית בוטה, אך אני לא מתייחס לאוטיזם כלקות או נכות. אוטיסט בתפקוד גבוה זה מונח שלדעתי הוא מתעתע, משום שהוא מקבע בתודעה שאוטיסט זה מישהו לא בעל מסוגלות, אבל ספציפית האוטיסט הזה חריג. אני חושב שמונח הרבה יותר נכון יהיה לומר "אוטיסט בקצה הרצף" או "אוטיסט גבולי". הרבה פעמים אנשים חושבים שאוטיזם שווה פיגור, וזה ממש לא ככה. כמו שציינתי מקודם, יש אנשים אוטיסטים שעוקפים את כולנו בהליכה מבחינת אינטליגנציה, כישורים ויכולות, אבל אני לא חושב שלקשר זוגי זה יכול לעבוד (לפחות לא בקלות). אני לא חושב שבני אדם שרגילים לתקשר בצורה קונקרטית יוכלו לחוות קשר זוגי איכותי עם מישהי שמתקשרת בצורה סימבולית, וכמובן להיפך. אין פה מישהו לקוי או לא בסדר.

תעשה לי היכרות עם גברים עם תקשורת טובה

תעשה סטטיסטיקה ותחזור אלי

אפשר להגיד אותו דבר גם על נשים, שבמקום להגיד מה הן רוצות, הן הולכות סחור סחור ובעקיפין ומצפות שיבינו אותן.

אכן גברים הם לא נשים, ותקשורת בין גברים עובדת אחרת, אבל תצאי מנקודת הנחה שהגבר רוצה להבין אותך, אז הוא יתשדל בשבילך לנסות לקלוט רמיזות ותקשורת עקיפה ואת תשתדלי לתווך לו מה שאת רוצה באופן ישיר

אני לא יודעת מה דעתי בנוגע לנושא השרשור, אבל רציתי לדייק שזו לא בעיה שאופיינית דוקא לאנשים עם לקויות תקשורת. 

שחצי מהבנים היו מגיבים ככה, זה לא מדויק.

רוב הבנים היו גם רומזים במחוות כאלו ואחרות שהם לא מעוניינים לדבר. לפעמים זה יהיה מחווה ממש קטנה, כמו מבט קטן בעין, תזוזה של הרגל, קפאון של הגוף אינטונציה מסוימת וכדו'. הוא פשוט לא יתחס לסאבטקסט, או ליתר דיוק, לא ישים לב שיש כזה. וזה אפילו עוד יותר מתסכל, כי זה נותן תחושה שלא מבינים אותך, לא תחושה של חוסר עניין זמני.

חד משמעית!!

חוץ מהגברים הנשיים.....

ראיתי הרבה בחיים ויש באמירה הזאת הרבה מאוד מהאמת.

אם שלך לא, זכית!!

לק"י

זה בהנחה שאת מתכוונת שכולם מנותקים רגשית או לא מבינים רגשות.

(למרות שבתור מי שעובדת בבית ספר ללקויות תקשורת, יש ילדים על הרצף ששמים לב לסביבה שלהם יפה מאוד, ויודעים להביע רגשות).

הכוונה ליכולות התקשורת שלהם. ולשיח הרגשי...

חד משמעית!

ורוב מוחץ של הבחורות לא בנוי לזה.

מסתובבים בין האנשים שאת מכירה מלא גברים ובטח נשים לא מאובחנים ומאובחנות אבל בגלל חוסר ידע את לא מבינה שהם כאלה..

אז בואי אל תצאי בהצהרות

העולם הטיפולי (יעוץ זוגי) של זוגות כאלו יחסית בראשיתו

יש גם דור שלם שלא מאובחן

אי אפשר להמליץ לאף בחורה להיכנס לזה. אבל כל בחורה צריכה לדעת מה המשמעויות האפשריות של זוגיות כזאת. יכולת ההצלחה היא פונקציה של רמת המודעות והנכונות ועדין זה קושי תקשורתי שתמיד יהיה קיים שמה.

ולא קיבל הכרה בישראל.

בכל מקרה, מישהו מכיר מחקרים על הכיוון ההפוך (גברים הנשואים לבת זוג שהיא על הרצף)?

זה אחד המחקרים הראשוניים והיחידים בתחום. אז יפה שיש מי שכבר מעביר ביקורת .

במקרה ההפוך הוא יותר קשה למחקר כי בנות הרבה פחות מאובחנות (מראש יש פחות וגם יותר מורכב לאבחון) ואז יותר קשה לבצע מחקר מן הסתם.

זאת יכולת של אנשי רצף אינטלגנטיים במיוחד (לא כולם כמובן) - להציג עובדות בצורה מאוד חד מימדית שתשרת את האינטרס שלהם או נקרא לזה בעדינות חוסר היכולת לראות את האחר\המורכבות - סיבה אשר לכשעצמה מספיקה כדי לחשוב 8 פעמים האם להיכנס איתם לזוגיות.

הספר מקיף מאוד והכותבת מציינת שמה הרבה דברים שהלוואי וילמדו במהרה במערכת המשפט וייושמו בצורה הנכונה בכל הקשור לניכור הורי.

המחקר שלה יחסית ראשוני ויחודי.

והיא ממש לא כותבת את מה שמתואר. 

אבל אם הדוקטורט שלה לא מוכר בארץ, או באופן כללי.

כדאי שידעו את זה.

זה שזה מחקר ייחודי זה כמובן נכון, השאלה היא אם המחקר עצמו אמין מספיק, ואם עמד בקריטריונים מקובלים של מחקר.

הוא לא מספיק טוב ולכן זאת סיבה להכפיש אותה?

זה לא אוניברסיטת דרבי או תואר במדעי הדשא. מה אתה רוצה?

זה לא נושא רגיש, זה חוסר רגישות.

הדיאלוג מולך הוא קלאסי לאנשי רצף אני מתנצלת . אני לא ממשיכה את הדיון. רוצה להכפיש מישהי תביא עובדות.

אם זאת אוניברסיטה מדומיינת

או אם זייפה את התעודה שלה

או אם מי שאישר לה את הדוקטורט זה שדים ורוחות.

להישען על זה שהמחקר לא בהכרח מאושר בארץ זה מגוחך.

אני לא מאובחן על הרצף, הכול בסדר.

דווקא התחברתי לספר שלה מכיוון הפוך וד"ל, אבל הבנתי שהוא לא מבוסס מספיק.

 אין לי שום עניין להכפיש, רק להציג את הצד השני.

הנה גם כתבה בהארץ, זהו- הכול בסדר מכאן.

תואר ד"ר בפסיכולוגיה, שאינו מוכר בישראל, יעלה לכם 40,000 דולר - אשה עובדת

צריך סיבות ענייניות להטלת ספק במחקר של מישהו.

"חוסר הכרה  בארץ" לא מעיד כלום על איכות\אמינות המחקר אלא על אי עמידה בכל מיני קריטריונים של הכרה במוסד.

הקריטריונים האלה יכולים להיות קשורים לפוליטיקה של מוסדות, לגילדות מקצועיות ועוד אי אלו דברים.

אז אם אתה רציני, תציג את התמונה המלאה ולא רק עובדה נקודתית שמספיקה כדי להטיל ספק.

אני לא ממליצה לאף בחורה להיכנס לזוגיות עם בחור על הרצף לפני קריאה של הספר הזה.

אחרי זה הייתי עושה מחקר סופר מעמיק עם אנשים שחיים ממש עם הבחור. החבר`ה מהתיכון והשבט זה לא בהכרח מספיק. אולי אם היו שותפים לחדר בפנימיה הם יכלו לראות דפוסים.

ומי שמחליטה לנסות - צריך ליווי צמוד משלבים מאוד התחלתיים של מטפלים מומחים .

אני כן אומר - אני לא יודעת מה רמת התמיכה של המדינה לאנשי רצף בתפקוד גבוה שמצליחים להחזיק עבודה. למבוגרים מהדור הלא מאובחן התמיכה היא אפסית (אין תמיכה בכלל) . וההוצאות על ליווי טיפולי לא זניחות. 

ושמה אותי ב"צד" מסוים...

כאמור, להיפך - דווקא התחברתי לספר שלה, אבל יחד עם זאת הצגתי דברים אחרים שנאמרים (אני לא מומחה בנושאים של הכרה בתארים, אבל נראה לי שכדאי שיכירו גם את הטענות נגד זה, זה הכול).

ותשאל את עצמך למה אתה בוחר לזרוק לחלל הערה שמטילה דווקא את המחקר  בספק. (אחד מיחידים, שמונגש גם בשפה העברית).

כנרקסיסט/על הרצף וכיו"ב, אז כדאי לקחת את הטרנדים האלו בעירבון מוגבל.

שוב, אני דווקא הּתחברתי לספר הזה מהצד ההפוך, ועדיין יודע שצריך לקחת את זה בעירבון מוגבל.

לא מבין מה הקפיץ אותך כל כך.

אם אתן את עצמי בתור דוגמא אז ניואנסים בשיחות ורמזים אני לא אבין אני אצטרך אמירה ישירה ומפורשת.  יש עוד היבטים שקשורים לתחומים אחרים

כי אם כן זה באמת כמו לדבר שפות שונות- שפה אפשר ללמוד, לא?

ועוד שאלה, כי זה באמת מסקרן.

מישהו על הרצף עם מישהי על הרצף הקשר אמור לזרום טוב ביניהם? 

אני אישית יודע שזה לא יעבוד לי עם בחורה על הרצף התקשורת תהיה כמו ששני תיירים נפגשים וכל אחד מהם מגיע מארץ אחרת. 

שבכל קשר (גם נוירוטיפיקלי) צריך לעבוד על התקשורת, דווקא במקרה של בחורה אוטיסטית -

יכול להיות (אמנם עדיף להתייעץ עם אנשים שיותר מבינים) , שדווקא זה שהיא לא תשים לב לניואנסים קטנים, מכך אולי גם לא תצפה לדברים מסוימים , יכול דווקא להתאים .

שזה לא סוף העולם

נשמע שאתה מודע ומכיר את עצמך, לכל אחד יש את ה"לקויות שלו" גם אם אנחנו כביכול לא מאובחנים. זה מאוד תלוי בתפקוד עצמו בעצם ועל מה זה משפיע מבחינת החיים עצמם

צריכה להיות שקיפות אבל לגבי העניין, בכל ההיבטים

לדעתי אחרי היכרות קצרה ולא מראש (כמו שכתבתי לבחור עם מכשיר השמיעה) אבל לא לדחות יותר מדי

ממש כיף לקרוא את מה שאני כותב. 

לצערי יצא לפגוש חבר'ה עם תקשורת מיוחדת שלא מתווכים את הייחודיות שלהן בקטע התקשורתי ונראה מהצד שזה מערים עליהם קשיים

אצל כל אחד זה מאפיינים אחרים אבל זה יכול להיות כל דבר מהרבה -

קשב וריכוז

חוסר יכולת לראות את האחר\דעה אחרת

שיחות שהם יותר חקירה משפטית

הימנעות מסיטואציות חברתיות

יש כאלה שמתקשים להחזיק עבודה

חוסר הבנה של סיטואציות

זה דברים שבדייטים מאוד קשה לשים לב אלא רק במגורים משותפים ובמקרה של דתיים זה לא אפשרי.

שאוטיזם זה מעין גבריות בהגזמה.

יש פרופסור בשם מורדי בן חמו שמסביר את זה יפה

אם כן, אתה יכול להסביר את זה (אוטיזם בתפקוד גבוה) ? או שרק "מהצד" יכולים להסביר ?

לדעתי, אם היית נותן את ההסבר *שאתה* מתכוון לתת לבחורה,

אז בפורום היית מקבל פידבק ממספיק אנשים כדי שיענו לך בכנות ,

האם להגיד את מה שסיפרת כרגע -לפני- פגישה או אחרי פגישה. ( בהנחה שאתה והם אנונימיים )

עדיין לא יודעים איפה בדיוק יושב האוטיזם בגנים. זה עדיין במחקר (עד כמה שאני יודעת).

ועזר לי לדעת על זה בתחילת הקשר

רק אם את אנונימית כמובן ובלי משהו שיכול לזהות בן אדם.

מה זה אומר -בפועל ? במציאות ?

תני דוגמא למשהו "כבד", שלא כל אחד יוכל לעכל בקלות...
ומשהו "קליל", שזה בקטנה.

הבלבול לדעתי בגלל שמדובר בהגדרה אחת למגוון רחב -מאוד-. זו התחושה שלי.

שוב, רק אם בא לך לשתף זה יעזור לאחרים  להבין במה מדובר.

תודה.

תקשורת זה דבר כל כך בסיסי בחיי נישואין שהייתי צריכה סיבה ממש ממש טובה כדי להסכים לזה

ודבר שני- אמון. הזוי בעיני לא לגלות דבר כזה ורק על זה הייתי מסיימת את הקשר

ניסיתי פעם אחת, והבנתי שזה לא בשבילי. (הדבר היחיד שהפריע לי אצלו זה האוטיזם, וזה עוד היה לפני שהוא אובחן)

יכול להיות סבבה לגמרי בשביל בנות אחרות

אמרת כאן משהו שאשמח לדבר איתך עליו בארבע עיניים

ממליצה את זה לשניכם.

לא הפריע לי האוטיזם עצמו, הבנתי שההתבטאות של אוטיזם בתקשורת במערכת יחסים לא התאימה לי אישית כי הנקודה הזאת היא משהו שמאוד קריטי לי.

אוטיזם בכללי לא מפריע לי

הנייר שכתוב עליו מה הפסיכיאטר חושב, לא ממש משמעותי.

יש לי קרוב משפחה, שדי דומה לתיאור שהופיע כאן באחת ההודעות: חתיך, חכם, מעניין, משהו לא מהעולם הזה. רק שאני ידעתי מאחיו, שבתוך המשפחה הגרעינית הוא אדם נוראי ובלתי נסבל, עם התפרצויות איומות וחרדות חברתיות ודיכאונות ודברים הזויים שאי אפשר להאמין.

הנקודה היא שקשה לדעת את זה כשאתה טיפה רחוק. כשהוא במניה הוא יפרוק אותה על הקרובים אליו וכשהוא בדיפרסיה הוא בדיוק לא מרגיש טוב ובדייטים הם יכולים להיות מקסימים ונורא מעניינים וחכמים. אותו קרוב משפחה שלי הוא אדם מאוד מצליח בתחומו, הוא כמובן לא אובחן מעולם (לפני 40 שנה מי חשב על זה בכלל?), אבל הצטברות הסימנים והאבחנה של שניים מילדיו לא הותירה לנו ספק... ושוב, רק אנחנו בני המדפחה שלו (ואשתו דאז, שכמובן ברחה ממנו מזמן אבל עסוקה בעניינים שלה). אז אני עדיין פוגש אנשים שממש מספרים לי להתהלבות וגאווה על הקשר שלהם איתו, ואני בלב רק מרחם עליהם כי הם לא מבינים את המשחק - שכשאתה רחוק הוא ינסה לרצות אותך בצורה לא פרופורציונלית, וכשאתה מתקרב הוא נכנס לחרדה חברתית וזה נהיה מסוכן - פשוטו כמשמעו.

דבר נוסף שבן/בת זוג צריך לדעת, שאנשים על הרצף מנהלים תקשורת קצת מוזרה, וככל שהם חכמים יותר (מה שנקרא "תפקוד גבוה"), הם יסתירו הרבה דברים לא הגיוניים שהם עושים. למשל אותו קרוב משפחה שלי היה שורץ שעות בבית הוריו כי הוא היה מרגיש שם בטוח, וגם היה מבזבז המון זמן וכסף כדי לקנות חברים (כפי שתיארתי קודם, כל הזמן הוא צריך את החיזור הזה, כי זה השלב היחיד שהוא מסוגל לקיים תקשורת לא מאיימת ולא מחייבת). אז זה שלא שהוא בגד בה (באותם מעשים), אבל היא עובדתית היה הכרח שהיא תחיה בחוסר מודעות מסוים לגבי מעשיו.

אני כמובן מצייר דוגמה אחת, ואוטיזם זה קשת רחבה עם המון גוונים (מי שמכיר את הביטוי "הקשת האוטיסטית",שמחליף את המושג "הרצף האוטיסטי"). ברור שיש כל מיני סוגים שונים ומשונים, ובכלל יש אנשים - גם בתפקוד גבוה - שהם הרבה יותר מופנמים ואין אצלם תיאורים של אלימות ואימפולסיביות אלא ביטויי חרדה מסוג אחר לגמרי.

מה שען חשוב לדעתי, זה שהצדדים יידעו על מה מדובר וייכנסו לחופה בעיניים פקוחות!!

אני חושבת שאם הייתי מכירה את הבן אדם מראש, והיה נוצר ביננו קשר טוב, לא הייתי מפסיקה את הקשר כשהייתי מגלה את הפרט הזה. 

אי אפשר לדעת לפי הלבוש החיצוני על העולם הפנימי. לפחות אי אפשר לקבוע על פי זה.

אני חושבת שזה לא כדאי.

אם היא טיפוס ספורטיבי או זרוק, פשוט או "מגונדר" - אולי כן. אבל אין ספק

שלא זה בלבד מאפיין את הבן אדם.  ודאי שלא.

אני לובשת פשוט מה שיפה וצנוע בעיני.

אני גבר חחח בסוף לובש מה שיש בארון.

אבל בכללי אני בוחר בגדים נוחים, פשוטים, נושמים. שמאפשרים לי לנוע בהם בחופשיות.

אני רוצה לנוע בחופשיות, לנשום, להיות מחובר לעצמי. מבינה? זה למשל ביטוי של בגדים בעיני.

אם הייתי חושב על חוזק וגבורה נגיד הייתי בוחר אחרת

אני מסכימה, אבל שוב, לא נראה לי שזה צריך להיות קריטריון, אני מאמינה שכבר באופן טבעי הדברים יסתדרו ככה שאשתך תהיה בסגנון שלך.

ואני בכלל לא בטוחה שהיית רוצה שאשתך תתלבש כמוך.

שיש לזה משמעות אבל לא לבחון דרך זה את הבן אדם.

שמעניין מה שאמרת בסוף אם הייתי רוצה שאשתי תתלבש כמוני, נקודה למחשבה.

תודה רבה!

הוא על סגנון לבוש. לא על רמת צניעות, גם בתוך הצניעות יש סגנונות של בגדים.

אם זה צנוע לפי כללי הצניעות למה שלא יהיה צנוע?

תמיד מדברים על צניעות בלבוש של בנות, אבל אצל בנים זה גם חצי קטע של צניעות וחצי קטע של סגנון.

לך בטח לא מציעים כאלה, אבל אני מקבלת כל מיני הצעות של בחורים בסגנון של ללבוש שרשרת מארינס בשיער ומכנס סקיני ואמא שלי לא מבינה למה אני פוסלת על זה. או שקיבלתי מספר של בחור שהוא "ירא שמיים" וכו' ובוואטסאפ תמונת פרופיל שלו בלי חולצה. ממש עושה רושם שאנשים יודעים מה שהם מדברים.

מה הקשר?

דובר על סגנון לבוש

זה לא הנושא

ציינתי שיש לזה עוד השלכות.

לצורך העניין - כנראה שללכת עם חמשת אלפים עגילים באוזן לא נופל תחת הגדרה יבשה של צניעות.

עם זאת מי שהולכת ככה היא לא בדיוק צנועה.

הקשר לנושא ברור יותר? 

אתה באמת חושב שזה מדע מדויק?

נשמע חבל להוסיף את זה כקריטיון

שסגנון לבוש מעיד גם על סגנון חיים

לא הייתי אומרת לפסול בחורה אם הסגנון שלה הוא לא בדיוק מה שאתה אוהב

אבל כן להתמקד יותר בבחורות שלבושות בסגנון כזה

בסוף מי שאוהבת ללבוש מותגים שונה ממי שאוהבת ללבוש זרוק

לנשים זה דבר שהוא משתנה

אישה יכולה ללבוש יום אחד סגנון מסוים יום אחר סגנון אחר , אני מאמינה שנשים מושפעות יותר לפי מצב רוח וזה בא לידי ביטוי גם בלבוש..

הלבוש הנשי בסוף זו תורה ענקית ..

לדעתי לא יהיה נכון להשוות אותו לגברי, ששם הדברים הרבה יותר ברורים וחוזרים על עצמם , אם זה בפלטת הצבעים אם זה סגנון .

אתה תראה הרבה יותר הטרוגניות אצל האישה .

וזה בריא וזה טוב ונכון לנפש האישה ...

דווקא אישה שלא תרצה לבטא בלבוש שלה / אקססוריז/ חפצים שהיא בוחרת

סגנון מאוד מאוד ספציפי , זה קצת מוזר.

לדוגמא אישה שאוהבת מראה קלאסי והיא קונה *רק* אותו.  צבעים עדינים , סגנון מחויט , עקבים בסגנון מסויים ..

זה מעורר תמיהה חלק מהיופי של האישה

זה שהיא יכולה להיות גם וגם

את יכולה לאהוב סגנון מחויט ובמקביל להרגיש נינוחה בסגנון בהו שיק וזה בסדר.

בקיצור

לא להשוות

לפי היהדות יש כוח מאוד גדול

לפלטת צבעים שאישה בוחרת ...

יש כוח לכל צבע וצבע

ברגע שיש גם וגם זה מדהים מאוזן

ברגע שיש רק צבע אחד בעייתי - חוסר איזון , עצבות.

נשים לפעמים חושבות שבגדים צבעים אבזרים רהיטים זה משהו שטחי חיצוני.

לא ..

אם מקשיבים טוב הוא מסמל דברים

וממש לא הדברים שהגברים חושבים ..

זה קשור גם לספירות

בקיצור המלצה שלי לשחרר

לא כדאי לשים על זה את הדגש.

אחרי שיש קשר רציני ובודאי בקשר נישואין - יש לזה יותר מקום.

היא תוכל לראות אותו רק בריקודים לחופה ולחדר ייחוד, ובמעגל שעושים באמצע סבב ראשון.

ואם הוא יבוא להגיד שלום או משהו כזה…

אבל כן, נשמע שבאירוע כזה מגיעים רק לחופה.

תכלס אפילו בכסא כלה הוא לא ישתתף בטח כי זה רק של בנות…

אני נגיד במקומו לא הייתי מגיעה בכלל. יפה שהוא חושב על ללכת 

ובלי שנשארו משקעים של עוגמת נפש - מבחינתה  הקשר הסתיים בצורה בוגרת, והיא מרגישה כלפיך הערכה הדדית.

לפעמים הראש אומר "סיימנו יפה", אבל לראות את האקסית בלבן תחת חופה זה אירוע עם מטען רגשי שלא תמיד צופים מראש. אם אתה מרגיש שלם לחלוטין ואין לך צביטה בלב מהמחשבה עליה עם מישהו אחר, אני הייתי הולך. 👰‍♂️

ונקודה נוספת בשיקולים: מעבר לחופה האם יהיו שם עוד אנשים שאתה מכיר? יהיה לך עם מי לדבר ולשבת?

אם לא, הייתי מגיע רק לחופה, שם מתנה קטנה, ועוזב בסיום החופה.  

גם אני הייתי מגיע רק לחופה והולך. או דומה לזה.

ואלו היו אנשים שנפגשנו בדייט/ שיחות יותר עמוקות

לראות אנשים שאתה אוהב זה נעים.

אם ההזמנה לחתונה הזאת מגיעה ממקום טוב ושלם

ואם הרצון ללכת לחתונה כמוזמן מגיע ממקום טוב ושלם

למה לא?

בברכת

"ובשמחתך

ישמח לבנו גם אנו"

המערכת. 

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.

ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).

ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.

צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.

מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.

נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:

"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"

כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.

אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.

ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

לק"י

איסוף/ פיזור מהמסגרות.

הרמת משקולות

וכו'

ייפגע בבריאות ובכושר?

יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם

קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.

אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.

תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.

עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.

שרק אתה/את יכולים לדעת את זה. לשבת בשקט, לחשוב את זה

אולי לכתוב את זה. לשאול את עצמך שאלות. מה היית למשל

עונה לחבר שהיה מתלבט באותו נושא?

מה החבר היה עונה  לך?

אולי לנסות למצוא את החוסר האישי על ידי ניסוי של דברים

שאתה/את אוהבים, או להיפך, נדחים מזה?

מה היית רוצה לעשות שאינך עושה?

מה באמת באמת היית רוצה לקבל שאין לך?

לשבת בשקט בשקט עם עצמך ולהקשיב.

ואם מאוד קשה, אולי ללכת לברר עם מישהו

שיוכל לשקף לך את עצמך; רצונותיך, חסריך,

חששותיך וכו'.

אולי תדמיין את עצמך נשוי. יש לך אשה אוהבת

ואהובה, כל בוקר אתה מנפנף לה לשלום...

היא מכינה אוכל אהוב עליך וכו' וכו'....

זה היה מספק אותך?

ולבקש מהשם שידייק אצלך את הדברים

בחינת, "תעיתי כשה אובד, בקש עבדך".

עם סבלנות. לא להיבהל מהבלבול.

משמח מאוד!! בניין עדי עד הצלחה וכל הברכות!💓

שמע זה הדבר שהכי משמח אותי. כאילו המשיח הגיע!!!!!!!!!!!!!!

שפע ה' וחסד ה' בכל יום. תנצל א הטוב ואל תתעלם ממנו. זה לא ברור מאליו. גן עדן בעולם הזה

תלוי בך

השני שך ושהו. לא מסובך

העיקר זה להיות עם מישהי ולהגיע איתה למרחב אינטימי שתהיו בית אחד עבור השני.

אם הסנטר או האף שלי טיפה עקום או מה אבא שלה עושה זה פחות משנה ולכן לא משנה באמת איזו אופציה תבחר.

תדמיין מישהי שאתה רוצה לשבת איתה על כוס קפה בבוקר ביום שישי, זהו, לא צריך יותר מזה ;)

הכוונה היתה לומר שמה שלא צריך זה כל ההבדלים שיש ברמת הכרטיס.

שהיה לך כיף לשבת איתה ביום שישי בבוקר על כוס קפה. עם ש יחה נעימה, זורמת, טבעית....כיף. לא?

אתה יוצא עם 4 בחורות במקביל?

ממש בחודשים האחרונים התובנה הזאת נפלה לי, באמת שום דבר לא משנה בלי זה, יכול להיות לך הכל מהכל, אבל בעצם אין לך כלום, ומנגד יכול להיות בחור שאין לו רבע מהדברים שיש לך, ועדיין יש לו כל כך הרבה רק כי הוא נשוי.

תובנה כואבת שכזו

יש את הודיה דוידוביץ באיזור יד בימין. שווה את ההשקעה!! אחת האלופות והמקצועיות! למדה רציני באוניברסיטה..

הדבר הכי מועיל זה לשמוע שיעורים על זוגיות של רבנים ורבניות.

מטפלים בדר"כ יכולים לעזור ברמה הפרקטית, וברמה הפנימית והשכלית העזרה שלהם שוות ערך לשמיעת שיעורים…

יעל אמיתי

שרה אלטר

צילי גיגי (מושב אורה)

כל אחת שונה מחברתה אם תרצי אוכל לשלוח בפרטי טלפונים שלהן ותבררו עם כל אחת אם זה מתאים