יצאתי בעצמי עם בחור שהוא באמת לא מהעולם הזה ג'נטלמן ממש ,חתיך ,חכם בצורה יוצאת דופן, מצטיין דיקן באחד מהתארים הקשים בארץ, ולפי הבירורים המשפחה מקסימה קיצור הצעה הסוג שלא פוגשים כל יום..

ובכל זאת, במהלך הדייט,משהו בתחושת הבטן שלי היה ברור מאוד  אני כמעט בטוחה שהוא על הרצף. לא אמרתי כלום לשדכנית ולא שיתפתי אף אחת..

לא כל אחת תבחין בניואנסים – וזה טבעי. אני פשוט רגישה לזה מתוך העבודה שלי עם האוכלוסייה ועם הזמן מתחדדת היכולת לשים לב לפרטים הקטנים: השפה הלא מדוברת,התגובות, המעברים, הריכוז, הדקויות..

אני גם יודעת שלי, עם האופי שלי והצרכים שלי בקשר זה כנראה פחות יתאים. אבל יש בנות שזה יכול להסתדר להן מצוין, וזה ממש יפה בעיניי.

ובכללי

הרבה אנשים סביבנו לא מאובחנים...

אצל גברים לפעמים זה יותר גלוי, אבל אצל נשים האבחון של הרצף יכול להיות מאתגר.. הן לומדות לחקות להתאים את עצמן, להסתיר – וזה דורש עין מאוד מאובחנת כדי לאבחן..

בקיצור כמו בכל קשר – צריך כנות, רגישות, ולדעת מה נכון ואם מתאים לך מהמם

האם לומר בהתחלה לפניי הפגישה שלצורך העניין יש את האבחנה  או לנסות להפגש ובמהלך הפגישות לתווך את זה? 

זה לא מדע מדויק. 

אבל האם להגיד לפניי לא מבריח את הצד השני?  

יכול להיות שיש אנשים שיעדיפו שיגידו להם לפני .. ויכול להיות כאלה שגם יחתכו .. מה לך עדיף?

בכל מצב צריך לשקף לצד השני 

אין לי נוסחא שהיא עובדת כל הזמן.  יש פעמים שעדיף לפניי ויש פעמים שאולי צריך קודם לראות את הבן אדם ואז לתווך לו

לא להגיד לפני, כי הרצף הוא באורך 3,000 ק"מ ועל כל מ"מ יש רמה מסויימת מאוד.....

באה לומר שזה לא אומר באמת כלום על הבן אדם, וההיכרות של הבחורה עם איזשהו בחור אחר על הרצף, אפילו אח או קרוב משפחה...

או חברה בכיתה - ייכנסו לתוך ההגדרה הזאת

בעוד - שאין מצב שאתה בתפקוד דומה להם, או בתכונות דומה להם.

בקיצור - זה לא שם של מחלה.

אחרי היכרות ותוך כדי שיחות מעלים נקודות שונות שמאפיינות אותך כאחד על הרצף..

ולהווי ידוע שהילדים היקרים שמה שנקרא 'על הרצף' הם מוכשרים ומדהימים ומכוונים לתקופתנו המהממת - שניה לפני סוף ה-6,000

זו צורת תקשורת שונה. אנשים על הרצף יכולים להיות מאד מוצלחים (ע"ע אילון מאסק), אבל הם מדברים אחרת, מפרשים מחוות אחרת, בקיצור הכל אחרת. בעבודה הם מסוגלים לעטות מסיכה של אנשים רגילים (למרות שאני שונא להשתמש במונח הזה בהקשר הזה), אבל בבית הם יורידו אותה, וירצו שיקבלו אותם בלי לגלם דמות שהם לא, כמו שכולם רוצים.

סתם לדוגמא: היא יכולה להגיד לו: "ישראל, אתה רעב? הכנתי סלט וחביתות. יצא מעולה." והוא יענה: "לא, אני לא רעב עכשיו, אבל תודה." כשהוא ממשיך לקרוא ספר ואפילו לא מסתכל עליה, בעוד שאנשים רגילים יבינו שהיא לא מציעה לו לאכול בדווקא, אלא סתם רוצה לשבת לדבר.

הם בסוף נשמות כמוני וכמוך להגיד לא ממליץ לאף אחד להיכנס לזה? מי שמך ?

ממליץ לאנשים אחרים לא זה השיא

והדוגמא שנתת בוא .. חצי מהגברים היו מגיבים כך

כמו שלאנשים מותר להמליץ לא להכנס לקשר של דתי וחילוניה בגלל פערי השקפה, מותר לי להמליץ לא להכנס לקשר של אוטיסט ונוירוטיפיקל בגלל פערי תקשורת.

"הם בסוף נשמות כמוני וכמוך", ומה זה אומר? שלא מגיע להם להתחתן עם מישהי שתבין את המורכבות שהם נמצאים בה? שאנשים צריכים להקריב את התקשורת הבין אישית שלהם רק בשביל שהם יהיו "שווים"? ההמלצה שלי שקולה לעצה לא להתחתן עם מישהי שמדברת רק אנגלית כשאתה בקושי מסוגל לראות מתכון לחביתה בלי כתוביות.

וזה נכון גם לאוטיסטים. חבל על כל העצבים שהקשר הזה יביא להם. הם מצפים לשמוע שאם האשה עייפה ואין לה כוח לשטוף כלים - שתגיד, והוא יעשה בשמחה. הוא לא מבין מה היא תרצה מהחיים שלו כשתגיד "לא, לא הכל בסדר, אני אעשה." ואחר כך תקום לעשות כלים בעצבים. הוא ישאל "למה את כועסת? אמרת שזה בסדר שאני לא אשטוף" והיא סתם תדפוק את הראש בקיר. לא חבל?

אפשר לתווך אפשר לגשר על הפערים זה קצת עבודה אבל זה בהחלט אפשרי 

זה לא מובן מאליו כל זה. באמת לא סתם שאלתי , זו דילמה שאני מתמודד איתה בייחוד עכשיו שאני מכין את עצמי לדייטים ולקשר שיוביל לחתונה 

ובאמת עם תיווך טוב ועבודה של 2 הצדדים אפשר לבנות גשר 

אמנם הטון שלי יחסית בוטה, אך אני לא מתייחס לאוטיזם כלקות או נכות. אוטיסט בתפקוד גבוה זה מונח שלדעתי הוא מתעתע, משום שהוא מקבע בתודעה שאוטיסט זה מישהו לא בעל מסוגלות, אבל ספציפית האוטיסט הזה חריג. אני חושב שמונח הרבה יותר נכון יהיה לומר "אוטיסט בקצה הרצף" או "אוטיסט גבולי". הרבה פעמים אנשים חושבים שאוטיזם שווה פיגור, וזה ממש לא ככה. כמו שציינתי מקודם, יש אנשים אוטיסטים שעוקפים את כולנו בהליכה מבחינת אינטליגנציה, כישורים ויכולות, אבל אני לא חושב שלקשר זוגי זה יכול לעבוד (לפחות לא בקלות). אני לא חושב שבני אדם שרגילים לתקשר בצורה קונקרטית יוכלו לחוות קשר זוגי איכותי עם מישהי שמתקשרת בצורה סימבולית, וכמובן להיפך. אין פה מישהו לקוי או לא בסדר.

תעשה לי היכרות עם גברים עם תקשורת טובה

תעשה סטטיסטיקה ותחזור אלי

אפשר להגיד אותו דבר גם על נשים, שבמקום להגיד מה הן רוצות, הן הולכות סחור סחור ובעקיפין ומצפות שיבינו אותן.

אכן גברים הם לא נשים, ותקשורת בין גברים עובדת אחרת, אבל תצאי מנקודת הנחה שהגבר רוצה להבין אותך, אז הוא יתשדל בשבילך לנסות לקלוט רמיזות ותקשורת עקיפה ואת תשתדלי לתווך לו מה שאת רוצה באופן ישיר

אני לא יודעת מה דעתי בנוגע לנושא השרשור, אבל רציתי לדייק שזו לא בעיה שאופיינית דוקא לאנשים עם לקויות תקשורת. 

שחצי מהבנים היו מגיבים ככה, זה לא מדויק.

רוב הבנים היו גם רומזים במחוות כאלו ואחרות שהם לא מעוניינים לדבר. לפעמים זה יהיה מחווה ממש קטנה, כמו מבט קטן בעין, תזוזה של הרגל, קפאון של הגוף אינטונציה מסוימת וכדו'. הוא פשוט לא יתחס לסאבטקסט, או ליתר דיוק, לא ישים לב שיש כזה. וזה אפילו עוד יותר מתסכל, כי זה נותן תחושה שלא מבינים אותך, לא תחושה של חוסר עניין זמני.

חד משמעית!!

חוץ מהגברים הנשיים.....

ראיתי הרבה בחיים ויש באמירה הזאת הרבה מאוד מהאמת.

אם שלך לא, זכית!!

לק"י

זה בהנחה שאת מתכוונת שכולם מנותקים רגשית או לא מבינים רגשות.

(למרות שבתור מי שעובדת בבית ספר ללקויות תקשורת, יש ילדים על הרצף ששמים לב לסביבה שלהם יפה מאוד, ויודעים להביע רגשות).

הכוונה ליכולות התקשורת שלהם. ולשיח הרגשי...

חד משמעית!

ורוב מוחץ של הבחורות לא בנוי לזה.

מסתובבים בין האנשים שאת מכירה מלא גברים ובטח נשים לא מאובחנים ומאובחנות אבל בגלל חוסר ידע את לא מבינה שהם כאלה..

אז בואי אל תצאי בהצהרות

העולם הטיפולי (יעוץ זוגי) של זוגות כאלו יחסית בראשיתו

יש גם דור שלם שלא מאובחן

אי אפשר להמליץ לאף בחורה להיכנס לזה. אבל כל בחורה צריכה לדעת מה המשמעויות האפשריות של זוגיות כזאת. יכולת ההצלחה היא פונקציה של רמת המודעות והנכונות ועדין זה קושי תקשורתי שתמיד יהיה קיים שמה.

ולא קיבל הכרה בישראל.

בכל מקרה, מישהו מכיר מחקרים על הכיוון ההפוך (גברים הנשואים לבת זוג שהיא על הרצף)?

זה אחד המחקרים הראשוניים והיחידים בתחום. אז יפה שיש מי שכבר מעביר ביקורת .

במקרה ההפוך הוא יותר קשה למחקר כי בנות הרבה פחות מאובחנות (מראש יש פחות וגם יותר מורכב לאבחון) ואז יותר קשה לבצע מחקר מן הסתם.

זאת יכולת של אנשי רצף אינטלגנטיים במיוחד (לא כולם כמובן) - להציג עובדות בצורה מאוד חד מימדית שתשרת את האינטרס שלהם או נקרא לזה בעדינות חוסר היכולת לראות את האחר\המורכבות - סיבה אשר לכשעצמה מספיקה כדי לחשוב 8 פעמים האם להיכנס איתם לזוגיות.

הספר מקיף מאוד והכותבת מציינת שמה הרבה דברים שהלוואי וילמדו במהרה במערכת המשפט וייושמו בצורה הנכונה בכל הקשור לניכור הורי.

המחקר שלה יחסית ראשוני ויחודי.

והיא ממש לא כותבת את מה שמתואר. 

אבל אם הדוקטורט שלה לא מוכר בארץ, או באופן כללי.

כדאי שידעו את זה.

זה שזה מחקר ייחודי זה כמובן נכון, השאלה היא אם המחקר עצמו אמין מספיק, ואם עמד בקריטריונים מקובלים של מחקר.

הוא לא מספיק טוב ולכן זאת סיבה להכפיש אותה?

זה לא אוניברסיטת דרבי או תואר במדעי הדשא. מה אתה רוצה?

זה לא נושא רגיש, זה חוסר רגישות.

הדיאלוג מולך הוא קלאסי לאנשי רצף אני מתנצלת . אני לא ממשיכה את הדיון. רוצה להכפיש מישהי תביא עובדות.

אם זאת אוניברסיטה מדומיינת

או אם זייפה את התעודה שלה

או אם מי שאישר לה את הדוקטורט זה שדים ורוחות.

להישען על זה שהמחקר לא בהכרח מאושר בארץ זה מגוחך.

אני לא מאובחן על הרצף, הכול בסדר.

דווקא התחברתי לספר שלה מכיוון הפוך וד"ל, אבל הבנתי שהוא לא מבוסס מספיק.

 אין לי שום עניין להכפיש, רק להציג את הצד השני.

הנה גם כתבה בהארץ, זהו- הכול בסדר מכאן.

תואר ד"ר בפסיכולוגיה, שאינו מוכר בישראל, יעלה לכם 40,000 דולר - אשה עובדת

צריך סיבות ענייניות להטלת ספק במחקר של מישהו.

"חוסר הכרה  בארץ" לא מעיד כלום על איכות\אמינות המחקר אלא על אי עמידה בכל מיני קריטריונים של הכרה במוסד.

הקריטריונים האלה יכולים להיות קשורים לפוליטיקה של מוסדות, לגילדות מקצועיות ועוד אי אלו דברים.

אז אם אתה רציני, תציג את התמונה המלאה ולא רק עובדה נקודתית שמספיקה כדי להטיל ספק.

אני לא ממליצה לאף בחורה להיכנס לזוגיות עם בחור על הרצף לפני קריאה של הספר הזה.

אחרי זה הייתי עושה מחקר סופר מעמיק עם אנשים שחיים ממש עם הבחור. החבר`ה מהתיכון והשבט זה לא בהכרח מספיק. אולי אם היו שותפים לחדר בפנימיה הם יכלו לראות דפוסים.

ומי שמחליטה לנסות - צריך ליווי צמוד משלבים מאוד התחלתיים של מטפלים מומחים .

אני כן אומר - אני לא יודעת מה רמת התמיכה של המדינה לאנשי רצף בתפקוד גבוה שמצליחים להחזיק עבודה. למבוגרים מהדור הלא מאובחן התמיכה היא אפסית (אין תמיכה בכלל) . וההוצאות על ליווי טיפולי לא זניחות. 

ושמה אותי ב"צד" מסוים...

כאמור, להיפך - דווקא התחברתי לספר שלה, אבל יחד עם זאת הצגתי דברים אחרים שנאמרים (אני לא מומחה בנושאים של הכרה בתארים, אבל נראה לי שכדאי שיכירו גם את הטענות נגד זה, זה הכול).

ותשאל את עצמך למה אתה בוחר לזרוק לחלל הערה שמטילה דווקא את המחקר  בספק. (אחד מיחידים, שמונגש גם בשפה העברית).

כנרקסיסט/על הרצף וכיו"ב, אז כדאי לקחת את הטרנדים האלו בעירבון מוגבל.

שוב, אני דווקא הּתחברתי לספר הזה מהצד ההפוך, ועדיין יודע שצריך לקחת את זה בעירבון מוגבל.

לא מבין מה הקפיץ אותך כל כך.

אם אתן את עצמי בתור דוגמא אז ניואנסים בשיחות ורמזים אני לא אבין אני אצטרך אמירה ישירה ומפורשת.  יש עוד היבטים שקשורים לתחומים אחרים

כי אם כן זה באמת כמו לדבר שפות שונות- שפה אפשר ללמוד, לא?

ועוד שאלה, כי זה באמת מסקרן.

מישהו על הרצף עם מישהי על הרצף הקשר אמור לזרום טוב ביניהם? 

אני אישית יודע שזה לא יעבוד לי עם בחורה על הרצף התקשורת תהיה כמו ששני תיירים נפגשים וכל אחד מהם מגיע מארץ אחרת. 

שבכל קשר (גם נוירוטיפיקלי) צריך לעבוד על התקשורת, דווקא במקרה של בחורה אוטיסטית -

יכול להיות (אמנם עדיף להתייעץ עם אנשים שיותר מבינים) , שדווקא זה שהיא לא תשים לב לניואנסים קטנים, מכך אולי גם לא תצפה לדברים מסוימים , יכול דווקא להתאים .

שזה לא סוף העולם

נשמע שאתה מודע ומכיר את עצמך, לכל אחד יש את ה"לקויות שלו" גם אם אנחנו כביכול לא מאובחנים. זה מאוד תלוי בתפקוד עצמו בעצם ועל מה זה משפיע מבחינת החיים עצמם

צריכה להיות שקיפות אבל לגבי העניין, בכל ההיבטים

לדעתי אחרי היכרות קצרה ולא מראש (כמו שכתבתי לבחור עם מכשיר השמיעה) אבל לא לדחות יותר מדי

ממש כיף לקרוא את מה שאני כותב. 

לצערי יצא לפגוש חבר'ה עם תקשורת מיוחדת שלא מתווכים את הייחודיות שלהן בקטע התקשורתי ונראה מהצד שזה מערים עליהם קשיים

אצל כל אחד זה מאפיינים אחרים אבל זה יכול להיות כל דבר מהרבה -

קשב וריכוז

חוסר יכולת לראות את האחר\דעה אחרת

שיחות שהם יותר חקירה משפטית

הימנעות מסיטואציות חברתיות

יש כאלה שמתקשים להחזיק עבודה

חוסר הבנה של סיטואציות

זה דברים שבדייטים מאוד קשה לשים לב אלא רק במגורים משותפים ובמקרה של דתיים זה לא אפשרי.

שאוטיזם זה מעין גבריות בהגזמה.

יש פרופסור בשם מורדי בן חמו שמסביר את זה יפה

אם כן, אתה יכול להסביר את זה (אוטיזם בתפקוד גבוה) ? או שרק "מהצד" יכולים להסביר ?

לדעתי, אם היית נותן את ההסבר *שאתה* מתכוון לתת לבחורה,

אז בפורום היית מקבל פידבק ממספיק אנשים כדי שיענו לך בכנות ,

האם להגיד את מה שסיפרת כרגע -לפני- פגישה או אחרי פגישה. ( בהנחה שאתה והם אנונימיים )

עדיין לא יודעים איפה בדיוק יושב האוטיזם בגנים. זה עדיין במחקר (עד כמה שאני יודעת).

ועזר לי לדעת על זה בתחילת הקשר

רק אם את אנונימית כמובן ובלי משהו שיכול לזהות בן אדם.

מה זה אומר -בפועל ? במציאות ?

תני דוגמא למשהו "כבד", שלא כל אחד יוכל לעכל בקלות...
ומשהו "קליל", שזה בקטנה.

הבלבול לדעתי בגלל שמדובר בהגדרה אחת למגוון רחב -מאוד-. זו התחושה שלי.

שוב, רק אם בא לך לשתף זה יעזור לאחרים  להבין במה מדובר.

תודה.

תקשורת זה דבר כל כך בסיסי בחיי נישואין שהייתי צריכה סיבה ממש ממש טובה כדי להסכים לזה

ודבר שני- אמון. הזוי בעיני לא לגלות דבר כזה ורק על זה הייתי מסיימת את הקשר

ניסיתי פעם אחת, והבנתי שזה לא בשבילי. (הדבר היחיד שהפריע לי אצלו זה האוטיזם, וזה עוד היה לפני שהוא אובחן)

יכול להיות סבבה לגמרי בשביל בנות אחרות

אמרת כאן משהו שאשמח לדבר איתך עליו בארבע עיניים

ממליצה את זה לשניכם.

לא הפריע לי האוטיזם עצמו, הבנתי שההתבטאות של אוטיזם בתקשורת במערכת יחסים לא התאימה לי אישית כי הנקודה הזאת היא משהו שמאוד קריטי לי.

אוטיזם בכללי לא מפריע לי

הנייר שכתוב עליו מה הפסיכיאטר חושב, לא ממש משמעותי.

יש לי קרוב משפחה, שדי דומה לתיאור שהופיע כאן באחת ההודעות: חתיך, חכם, מעניין, משהו לא מהעולם הזה. רק שאני ידעתי מאחיו, שבתוך המשפחה הגרעינית הוא אדם נוראי ובלתי נסבל, עם התפרצויות איומות וחרדות חברתיות ודיכאונות ודברים הזויים שאי אפשר להאמין.

הנקודה היא שקשה לדעת את זה כשאתה טיפה רחוק. כשהוא במניה הוא יפרוק אותה על הקרובים אליו וכשהוא בדיפרסיה הוא בדיוק לא מרגיש טוב ובדייטים הם יכולים להיות מקסימים ונורא מעניינים וחכמים. אותו קרוב משפחה שלי הוא אדם מאוד מצליח בתחומו, הוא כמובן לא אובחן מעולם (לפני 40 שנה מי חשב על זה בכלל?), אבל הצטברות הסימנים והאבחנה של שניים מילדיו לא הותירה לנו ספק... ושוב, רק אנחנו בני המדפחה שלו (ואשתו דאז, שכמובן ברחה ממנו מזמן אבל עסוקה בעניינים שלה). אז אני עדיין פוגש אנשים שממש מספרים לי להתהלבות וגאווה על הקשר שלהם איתו, ואני בלב רק מרחם עליהם כי הם לא מבינים את המשחק - שכשאתה רחוק הוא ינסה לרצות אותך בצורה לא פרופורציונלית, וכשאתה מתקרב הוא נכנס לחרדה חברתית וזה נהיה מסוכן - פשוטו כמשמעו.

דבר נוסף שבן/בת זוג צריך לדעת, שאנשים על הרצף מנהלים תקשורת קצת מוזרה, וככל שהם חכמים יותר (מה שנקרא "תפקוד גבוה"), הם יסתירו הרבה דברים לא הגיוניים שהם עושים. למשל אותו קרוב משפחה שלי היה שורץ שעות בבית הוריו כי הוא היה מרגיש שם בטוח, וגם היה מבזבז המון זמן וכסף כדי לקנות חברים (כפי שתיארתי קודם, כל הזמן הוא צריך את החיזור הזה, כי זה השלב היחיד שהוא מסוגל לקיים תקשורת לא מאיימת ולא מחייבת). אז זה שלא שהוא בגד בה (באותם מעשים), אבל היא עובדתית היה הכרח שהיא תחיה בחוסר מודעות מסוים לגבי מעשיו.

אני כמובן מצייר דוגמה אחת, ואוטיזם זה קשת רחבה עם המון גוונים (מי שמכיר את הביטוי "הקשת האוטיסטית",שמחליף את המושג "הרצף האוטיסטי"). ברור שיש כל מיני סוגים שונים ומשונים, ובכלל יש אנשים - גם בתפקוד גבוה - שהם הרבה יותר מופנמים ואין אצלם תיאורים של אלימות ואימפולסיביות אלא ביטויי חרדה מסוג אחר לגמרי.

מה שען חשוב לדעתי, זה שהצדדים יידעו על מה מדובר וייכנסו לחופה בעיניים פקוחות!!

אני חושבת שאם הייתי מכירה את הבן אדם מראש, והיה נוצר ביננו קשר טוב, לא הייתי מפסיקה את הקשר כשהייתי מגלה את הפרט הזה. 

תראה אמנם התמונה שכולם אוהבים לצייר (או בימינו לצלם) היא של פרחים ופרפרים וזיקוקים אבל מתחת לזה ברור שהחלטה כל־כך רצינית וגורלית כרוכה גם בכל־מיני ספקות / בלבולים / מחשבות / עייפות. יכול להיות זה למה משתדלים לעשות חתונה שמחה ושבע ברכות והורים מלווים כו' כדי לתת מעין תמיכה למשהו שמצד אחד הוא גדול ומשמח ומצד שני גם מלחיץ.

זה מאוד נורמלי לא לעכל סיטואציות רגשיות במהירות, אל תתן לזה לבאס אותך מעבר למה שזה. אמנם קצת קלישאתי אבל פשוט תנסה לזרום ולהיות נוכח בהווה, זה מה שאני חושב. אתה לא "חייב" להרגיש ככה או אחרת בסוף זאת החתונה שלך לא של מישהו אחר.

כך או כך אל תיעלם לנו מפרוזה וכתיבה חופשית

תן לגוף שלך לחוות את הכל. מותר הכל.

זאת סיטואציה שלא הייתה בה והגיוני שהיא תראה אחרת ממה שדמיינת אותה או הסתכלת עליה מבחוץ על אחרים (ויש מצב שגם לא ראית לתוך נבכי נפשם)

בטוח שכל חתן מרגיש ומעכל את זה שונה.

איך להתרגש ולשמוח? אמממ אולי תגיד תודה לכל מי שאפשרי, כמובן לקב"ה

שמחה באה בהבנה שמה שקורה הוא לא מובן מאליו, אמירת תודה מחזקת את ההכרה הזאת

אני גם הייתי ככה לפני החתונה

הרבה פעמים אתה פשוט טובע בהכנות ומרגיש שאין מספיק מקום להתרגשות

או שאולי במקביל לשמחה יש גם קשיים פוחדים

פשוט תנסה להיות קשוב לעצמך

יכול להיות שפשוט זה יגיע היום של החתונה או שאתה צריך לתת לפני מקום גם לדברים שיושבים עליך

בכל מקרה מזל טוב גדול

עצה פרקטית פשוטה, שכרגע עשויה להצטייר הזויה…

כנראה כמעט ולא יהיה לכם זמן לאכול כמו שצריך… מקווה שיחכה לכם כיבוד קל בחדר הייחוד, ואחרי זה לא תשבו בנחת וברוגע לאורך כל החתונה ותהיו כל הזמן בתנועה…

תכינו דברים טעימים בדירה / חדר במלון אליו תגיעו בלילה הראשון כזוג טרי 🙂 

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.

סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.

אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)

ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה

מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.

ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.

הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...

אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.

אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם?  אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה

עליו יותר.

אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.

לא נשמע לי כזה...

וזה בסדר ולגיטימי,

יש אנשים בחבשנים (כמוני) שצריכים לעבד ביחד את החוויה. כשמעבדים ביחד את החוויה אפשר להחשף ליותר צדדים של הסיטואציה ולהבין אותה יותר טוב.

אבל אם מרגישים שאין צורך/כוח לזה, אז סבבה אפשר טלפונית. 

אהבתי את המטאפורות המוגזמות שלך חחח

כשלמעשה, זה באמת לפעמים מרגיש לא רחוק, הרבה פעמים יכול להרגיש בצורה הכי טבעית שיש, שהשמיים נפלו.

הצד המסיים צריך לבוא לקראת הצד שמסיימים איתו (גם אם לצד המסיים גם קשה) 

אם היה קשר משמעותי בחודשיים האלה כדאי לעשות הכנה לפני ואז לתת אפשרות איך היא רוצה להיפרד. 

אם היה קשר משמעותי אני ממליצה מאוד בפגישה כדי לאפשר לסיים את הדברים באמת. 

השתדל להגיע אליה ו/או כל דבר שיקל על הסיטואציה 

בהצלחה! 

– ראשית אין לי מושג מה אומר "חודשיים" במושגים כאלה יש אנשים שתוך שבועיים מתחתנים ומצד שני יש לי משלוחים מאמזון שלקח להם גם יותר זמן להגיע. אין לי מושג עד כמה שניכם הייתם מושקעים בזה הקשר, באיזו תדירות כו' כו'.

– מה אני אישית כחתול זמני הייתי מעדיף אם היו נפרדים ממני? הייתי מעדיף שייפרדו ממני בשיחה או בהודעה מה הטעם לגרור אותי לפגישה שצריך לתכנן להתכונן אליה להתקלח להתלבש לנסוע הלוך ושוב אחרי העבודה במיוחד אם מדובר במרחק משמעותי רק כדי לומר לי "אה טוב אתה מוזמן לחזור הביתה". כאילו לא יודע לא שאין לי סנטימנטים פשוט אני לא אוהב שמזבלים לי במוח. בשלב השידוכין זה לא שהפכנו לחברי ילדוּת מהטובים שבטובים ועוד רק תוך חודשיים. בסדר היה נגמר כל סוף הוא תמיד התחלה חדשה.

– מאחר ולא כולם חתולים זמניים, הייתי מחלק את האנושות לשלוש קטגוריות:

1. חתולים זמניים, שזורמים עם הזרם הגדול של החיים ומקבלים את מה שיש לקב"ה להציע באהבה (ייסורים מקבלים באהבה או שלא מקבלים בכלל)

2. אנשים שלא משנה כמה דיפלומטי תהיה איתם יתבאסו על החיים שלך (במקרה כזה הייתי ממליץ לעשות מה שהכי פחות פוגע בעצמך כי גם ככה זה לא משנה)

3. איפשהו באמצע, כאלה שבדיו המילים הנכונות תוכל לרכך את המכה, אם אנחנו שייכים לקבוצה 3 אז פשוט לנסות לנסח משהו דיפלומטי, אם היו לי הערות משמעותיות הייתי אומר אותן בעדינות (הגעתי בסופו של דבר למסקנה שאני מחפש מישהי עם גישה קצת שונה לגבי XYZ כו') או מושך את האש אליי (בדיעבד הבנתי שאני לא לגמרי XYZ ברמה הכללית של הדברים)

אם הם מאוד סנטימנטליים אולי עדיף פגישה

אם לא אז לא

אבל טלפון לדעתי החתולית הזמנית האובייקטיבית זה מתכון לאי־נעימות

ובכל זאת, מקבלים אותם באהבה.

ולא כולם חייבים להיות במדרגה הגבוהה של קבלת יסוריים באהבה וזה בסדר גמור.

בגדול - לא לכל מה שכתבת מלבד ספידדייטים וזום, אם לא מוצאים אפשרות אחרת.

בכלל - הרוב המוחלט של המיזמים האלו נולדו איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי. 

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).