לך אין שליטה על אף אחד בעולם חוץ מעל עצמך.. וגם זה לא באמת.

מה אצלך? איך מקדמים את החיים שלך? איך עושים שלך יהיה נעים יותר בעולם?

(או בצד השלילי: מה כואב לך?)

לצערי זה בהחלט יכול לקרות, אבל אני לא רוצה.....

הכוונה, למלא את עצמי בעולם שלי.

האושר שלך לא נמצא בכף היד של אף אחד אחר

התפיסה שאדם אחר צריך לשנות כדי שיהיה לי טוב הרבה פעמים תוקעת אותנו כי יש לנו עבודה לעשות בעצמנו אבל הציפייה מבן הזוג ממסכת אותה

זה נכון שיש ציפייה מהגבר וזה בריא, אבל תמצי קודם את מה שבידך לעשות עבורך. אל תשבי לחכות לאף אחד

יש הבדל בין למשל להיות מרוקנת ולרצות לצאת למסעדה או לבילוי ולשבת לרטון על הספה - אתה לא מוציא אותי, לא אכפת לך מהזוגיות, אנחנו תקועים וכו (גם אם זה בינך לבין עצמך)  לבין לספק לעצמך את הצורך בבילוי, ולהנכיח חוסר - היה לי ממש כיף בהופעה, אבל אם היית בא איתי הייתי נהנית יותר. לא רק מולו, גם ובעיקר מול עצמך

הרבה פעמים כשאנחנו מרוקנים בעצמנו נוח לנו גם להשליך את זה על בן הזוג. אם עד עכשיו ככה התנהלתם, ולא היה על זה שיח, או לא שמת את האצבע על מקום החוסר שלך, סביר להניח שהוא לא יבין מה את רוצה ממנו

בקיצור - תתמקדי בך קודם

לגבי מה שכתבת

זה נושא שמעסיק אותי הרבה לאחרונה.

אני שואלת

האם מהות הזוגיות היא לא שותפות??

כלומר זוגיות זה שותפות.

אז אם כל אחד עושה את מה שטוב לו

איפה נכנס העניין של לבוא אחד לקראת השני?

הרי זוגיות זה גם הקרבה..

התחלתי לחשוב שאני תופסת לא נכון את המבנה שבו זוגיות אמורה להתנהל.

חשבתי שצריך להקריב הרבה בשביל שלום בית

מסתבר שאני טועה

זוגיות זו הקרבה

לדעתי, הקרבה של ההרגלים שלנו להיות קורבניים.

ברור שזוגיות זו שותפות. אבל יש הבדל בין שותפות לתלות רגשית ונואשות שמביאה אותנו למצב קורבני ומאשים ועושים את זה באמצעות נפרדות. אני צריכה להיות אישה שמחה ומלאה גם בלי קשר לבעלי, ובלי תלות בו כמקור האושר היחיד למרות שהוא החצי שלי, במה שקשור אליי אישית. וכנל גם הוא. גם לפני שהתחתנו היו לנו חיים, לא?

כשאנחנו במקום טוב עם עצמנו, אנחנו רוצים טוב בזוגיות ממקום בריא

כשאנחנו במקום לא טוב וחסר מצד תחושת משמעות, סיפוק, שמחה במה שיש לנו והנעה עצמית ומחכים שמישהו ימלא אותנו כל הזמן - זה כבר פחות טוב, וגם לא באמת עובד בסוף. כי העיקר עדיין חסר

אז נכון,גם בתוך זוגיות יש תלות מסוימת מטבע הבלעדיות של מערכת היחסים הזו ב"ה. וצריך להקריב ולוותר, אבל לשים לב כי יש גבול דק בין לוותר מתוך מקום נפשי שנותן לי לבין לוותר ממקום נפשי שבו אני מרגישה שלוקחים לי

זו הדעה שלי בעניין. מקווה שמתיישב לך

מכיר מאוד מה שאת מתארת

חשוב מאוד לדבר איתו, לפתוח איתו את הדברים בצורה נעימה שיבין מה *את* מרגישה.

אם את היותר אקטיבית תנסי ליזום זמנים זוגיים: סדנאות, הליכות, משחקים, יציאות, כל דבר זוגי שאפשר ועולה על רוחך.

מזדהה לגמרי

אם תמצאי פתרון תספרי לנו

ממש לא רואה שום בעיה.

אוהב אותי, כיף לו, לא משעמם לו.

כל מה שאני לא מרגישה (:

התחושות ידועות

1. לא להתייאש

2. תמלאי גם את הזמן שלך, לעצמך, כמו שהציעה לך פה מאוד יפה @עוד מעט פסח, תשקיעי גם בעצמך, והרבה, תתני לך רגעים וחוויות טובות עבור עצמך כדי שכאדם תרגישי טוב.

3. אם את מרגישה ככה את לא ממציאה, תנסי בכל דרך להעביר לו את ההרגשה *שלך* בלי האשמה כלפיו אלא ברצון משותף לשינוי

להקשיב לך הוא מוכן? איך התקשורת ביניכם?

היה איזה ערב שנורא רציתי שנשב ונדבר, ולא היה לבעלי כח.

אז כתבתי בקבוצת וואטסאפ של חברות למי בא לארח אותי- ונסעתי לבקר חברה. היה לי ממש כיף, חזרתי באורות, ולמחרת בערב פתאום היה לו חשק לזמן זוגי...

קחי לך כלל אצבע-

לא כיף להיות עם מישהו עייף, שחוק וממורמר.

אז אם תטפלי בעצמך, תדאגי להיות במיטבך, וככל הנראה הוא כבר ירצה בקירבה.

וכן, כמובן שחשוב גם להגיד מה את רוצה ומה ישמח אותך (אני אישית לא הבנתי מה הודעה שלך אם מה שאת רוצה זה טיפול זוגי, לימוד משותף או טיסה יחד לחו''ל).

שווה לברר עם עצמך מה באמת חסר לך, לומר לו, ואחר כך- להרפות.

ללכת לשמח את עצמך גם אם מה שביקשת לא קורה כרגע, ולסמוך עליו שבסוף הוא ירצה לשמח אותך ולתת לך את מה שחסר לך, גם אם הוא לא מרגיש בחוסר.

(כמובן, כותבת לך כי את זו שהתייעצת כאן, ואת יכולה לשנות רק את הצד שלך).

בשבוע האחרון התחלתי לשים לב כל הזמן, אם אני כיפית, מקרבת, נעימה. אני בהחלט משתדלת.

הוא די עייף אחרי מילואים ארוכים.

מבינה אבל די, לא במשמרת שלי.

חושבת שצריך טיפול, הלוואי והוא היה מסכים!!!

שאת לא צריכה להיות כיפית נעימה ומקרבת *כלפיו*.

תהיי כיפית לעצמך.

לא כי את כפויית טובה או כי לא אכפת לך ממנו. אלא בגלל ש-

א. ככה הוא ירגיש בחסרון שלך. אם יהיה לך כיף ונהדר עם הילדים, עם המשפחה ועם חברות, והוא פחות יפגוש אותך- אולי הוא קצת יותר יתגעגע וירצה להשקיע.

וכמובן, אני לא מתכוונת לעשות עליו חרם או ברוגז. פשוט לא לכרכר סביבו ולא לתלות בו את כל עולמך.

ב. (וכנראה יותר חשוב) ככה את לא תצברי מרמור כלפיו, שאת משקיעה ועושה בשביל הקשר והוא לא. לכי לדאוג לעצמך, לפי מה שכיף לך, לא לפי מה שאת חושבת שהוא רוצה ממך.

עופי על עצמך ועל החיים. וכשהוא ירצה- הוא יצטרף. 

את לא מבינה איזה אוויר הכנסת לי.

תודה

אז  זה סרט אחר לגמרי. בעיניי לפחות.  ועדיין את צריכה ל היות נחמדה וגדולה ואופטימית ולא תלויה  בו.

אפשר לראות בזה הזדמנות , מתנה - לפתוח משברים/מטענים שהצטברו.

זה לא חייב להיות משהו גרנדיוזי, אבל יתכן שגם משהו שנראה לכאורה קטן/שולי/ש"התגברנו עליו" (אבל לא באמת) - יעיב, יחצוץ, ירחיק ביננו...

וחבל.

תשקיעי בעצמך. ייתכן והעולם שלו מלא במה שהוא מכיר ולכן לא צריך /יודע שיש חיים מחוץ לבלון שלו.

הוא צריך להיפגש בעולם חדש.

ואם תצרי לעצמך עולם חדש ויפה הוא ישמח להצטרף.

זוגיות היא דינמיקה, ושינוי מצד אחד יכול להשפיע על כל ההתנהלות.

עוד מעט תהיה תקופה טובה.

(מאת מגיד עתידות)

כתבו לך פה דברים מהממים.
2 כיוונים- הראשון זה לדבר את הלב שלך. להקביל את החוסר שלך במשהו מהעולם שלו שהוא מבין בו  (גבר שמפריע לו לקרוא את זה מוזמן להתקדם מהתגובה- גברים בד"כ מבינים מהר מאוד גשמקבילים את החוסר באינטימיות רגשית את החוסר במיניות- ממש ככה- לא יודעת אם זו המציאות וזה לא משנה, תגידי לו- לי מספיק שאנחנו יחד פעמיים בחודש. לא מבינה מה חסר לא רוצה טיפול. איך תרגיש? אותו דבר בחוסר אינטימיות זוגית מהצד שלי כאשה)
והכיוון השני לפתח את עצמך כמה שאת יכולה.

ממני, שבעצמי מחפשת את התשובות והדרך הנכונה, ממש כמוך, ונתרמת מהשרשור בעצמי..

האיום, והדרדור אמצעים

היא שגויה.

ולא יהיו תוצאות טובות.

איכשהו טעיתי ולא קראתי נכון

ואני שמח מאוד שטעיתי ושלא ניסתה להמריד

אמלול הצד השני ע"י השימוש של מניעת יחסים רק כדי לגרום לו תסכול (לא מדברת על מקום שאחד מבני הזוג לא מרגיש מספיק שרוצה, יכול

 פתוח וכו') זה אחד הדברים הכי קשים..

לפעמים אפילו מסכים איתך נקודתית

ועדיין נושבת אנרגיה מאוד מאוד כבדה ומיואשת מההודעות שלך. ולא נעים לקרוא. עושה כיווץ.

היא הציעה דרך להסביר

על ידי נתינת דוגמה

הוא לא חושב שיש בעיה כי שום דבר לא חסר לו. או שהוא לא מרגיש את מה שחסר לו.

אז נסי לראות איך את גורמת לו להבין שכן. בלי להגיד לו ישירות, ובלי להתחנן אליו בשום צורה.

אני לא מכירה את הדינמיקה בינכם.
 

אבל אם את מובנת מאליה, אם הוא מקבל יחס מסויים ללא מאמץ מצידו, אם את לוקחת אחריות במקומו,

או לחילופין, הוא התרגל ליובש...

תאזני את זה. תגרמי לו להבין שיש לו מה להפסיד. לא בדיבורים, במעשים.

בשביל אהבה צריך לעבוד, ואם אין עבודה, אין משכורת.

ואת לא תלויה בו, את יודעת לדאוג לעצמך ולבחון אם משהו עומד בסטנדרטים שלך.
 

דינמיקה זוגית צריכה לשמור על מתח מסויים.

יש לי מה להרוויח, ולהפסיד כשאני לא פועל למען אותו רווח.

הוא לא עושה לך טובה, הוא עושה טובה לעצמו.

את צריכה להאמין שיותר ממה שאת מפסידה אותו במצב הזה, הוא זה שמפסיד אותך.

בד"כ זה עושה את העבודה בלי שום מאמץ נוסף.

לא לעשות את זה מרגש שלילי חלילה. לא מנקמנות או מרמור או כעס.

אלא מתוך הקשבה לעצמך.

נניח שאת תמיד דואגת ועושה לו גם כשלא מתחשק לך, תראי אם את לא בנתינת יתר.

ותעצרי כשפחות מתאים לך.

לפעמים המרמור או החוסר מגיע מחוסר הדדיות לא מכוון.

מהרגשה שלא רואים אותי, שאני גם כאן, הי, מה עם הצורך שלי? כל הזמן אני רואה אותך!

ואתה לא רואה אותי (כי אני משדרת חוזק) ובעצם גם אני לא רואה אותי (כי אני עסוקה בנתינה לאחר)

בהנחה שזה הסיפור -

אני מניחה שאת לא התכוונת להיות על תקן המעניקה באופן חד צדדי, והוא לא רצה שתעניקי לו בלי חשבון. והוא בכלל לא מבין מה רע לך (כי טוב לו, את מפנקת והוא מניח שגם לך טוב).

כמו שאמרה סוסה אדומה, פשוט צריך לשנות במעשים.

אפילו קטנים ממש, ברמת להכין את מה שמתחשק לך לאכול גם אם האחרים פחות אוהבים. קצת יותר להתחשב בך ולא להתמקד באחר.

במיוחד שאם היה במילואים, מן הסתם היית בנתינה כל הזמן "בתפקיד" ויש לך ציפייה להיות קצת בצד המקבל.

* אם הוא חווה קושי במילואים, או אם הוא הרגע נחת, כדאי לראות אם זה פשוט תקופת הסתגלות. או דורש התייחסות רצינית יותר.

אבל מכיוון שכתבת שזה היה גם לפני כן הרשיתי לעצמי.

אם מה שכתבתי לא רלוונטי, כמובן אל תתייחסי.

אז עכשיו הוא צריך להיות בצד הנותן בבית..

מי אמר לך שבמילואים הוא היה בצד המקבל?

לכן אמרתי שאם זה תקופת הסתגלות, אולי צריך התייחסות רצינית יותר.

זה שהוא היה במילואים בנתינה, לא סותר את זה שהיא הייתה לבד בנתינה!

זה מרוקן את שני הצדדים.

ואז משווים ועושים סדר עדיפויות

אם שני אלה לא הולכים אז באמת הייתי מצד אחד מנסה את הכיוון של להעצים ולחזק את עצמך גם בלי קשר וגם ללכת לייעוץ/אימון/טיפול לבד אצל מישהי שיודעת לעבוד גם עם אחת מבני הזוג.

בהצלחה!

יש הרבה אנשים שנרתעים מטיפול/עבודה נפשית. יש לזה כל מיני סיבות, חלקן מוצדקות וחלקן לא. רושם מוטעה, נסיון עבר, חשש מפגיעות, אי רצון לגעת בנושאים כואבים ועוד אלף ואחת סיבות. בטיפול זוגי עלול להצטרף גם תחושה שבן/בת הזוג רוצה טיפול רק בשביל להוכיח שהוא צודק, או חשש שבשונה מטיפול אישי, בן הזוג עלול להעלות נושאים בקצב שלו שלא מתאים בהכרח לשני.

כמובן, טיפול טוב אצל מטפל טוב, יכול להעשות בזהירות המתאימה שתפיג את החששות, אבל לא כולם משתכנעים בזה. 

יש על זה הרחבות בספר המוח הנשי וגברים מנוגה נשים ממאדים

אמנם אני לא אחרי לידה אבל מזדהה עם הקושי של הטהרה, ממש..

אני חושבת שכדאי להפריד שניה.

עזבי את המחשבות על עוד ילדים.

בפרספקטיבה של זמן, שבוע לפה או לשם זה משהו שאפשר להתמודד איתו בד"כ (אלא אם כן זה ימים של מילואים ואז באמת בעייתי). זה באמת ממש עוד קצת. סיוט אבל בסוף עובר.

אל תחשבי רחוק. תחשבי איך את עוברת את היום הנוכחי.

תפנקי ותפרגני לעצמך יותר

יש משהו הוא יכול לעשות שיעזור, יועיל? שתפי אותו.

מתפללת איתך שייגמר בקרוב 💓

בבקשה תשאלו את הרב זכריה בן שלמה. מומחה גדול ופוסק שנים בהלכותת טהרה.

במקרה של ראייה ביום השביעי ממש ממש כדאי לפנות לבודקת טהרה!

בטח שאחרי לידה.

יש ממש סיכוי לרגישות במקום שגורמת לפצעים עם כל הבדיקות. (לכן, אחרי לידה מומלץ להוריד את מספר הבדיקות).

מקוה שתיטהרי בקרוב ממש.

חיבוק גדול 

זה באמת קשוח ממש

שולחת לך כוחות...

לגבי עוד ילדים אל תחשבי על זה כרגע את אחרי לידה תעשי מה שטוב ומרים לך תמצב רוח

אני שואלת כי זאת יכולה להיות הסיבה שהדימום עדיין מתרחש

או אמצעי מניעה הורמונליים ..

אולי יש עוד סיבות שאני לא מכירה

חשוב להתייעץ ולראות רופאת נשים אם עדיין ממשיך.

בהצלחה רבה 

קטונתי מלתת עצות ובכל זאת כוונתי רק להועיל

יש את הרב זכריה בן שלמה שיש לו הרבה ידע הלכתי ורפואי...

ניסית ללכת לבודקת?

גם לי זה קרה, הלכתי לבודקת והיא הצליחה לטהר.

למה זה קורה. יכול להיות שיש נשים שזה לוקח יותר זמן, אבל כדאי לבדוק שהכל בסדר. (זכור לי שמתישהו זה קרה לי אחרי הפלה והרופא כן מצא איזה משהו ונתן לי כדור כלשהו, זה היה כלכך מזמן שלא זוכרת מה זה היה.)

וגם אני יודעת שיש מצבים שאומרים להמעיט בבדיקות כדי להיטהר.

ובנוסף אחרי לידה, כמה שרוצים כבר חיבוק, הגוף צריך את הזמן שלו להחלים. אצל כל אחת זה זמן אחר ואולי פשוט עוד לא הגיע הזמן והגוף דורש לקחת את המנוחה שלו.  (חוץ מההחלמה המקומית, חוסר מנוחה מספיקה וחוסר בשתיה או מזון בריא, יכול לגרום לדימום.)

חוץ מזה שיש כאלו שאמצעי מניעה הורמונלים מפסיקים להן את הדימום.

מזל טוב והרבה בהצלחה

תקציר הורס את הקטע

צריך לקרוא, בנחת, כדי להנות באמת ולא רק להבין מסר קצר ולעניין

ואפשר גם לבקש יפה🤦‍♀️

מתומצתים

ב ביקשתי יפה

לדעתי נגמרו לי תסכים עם דבריי

משפטים מתפרשים שונה

לי זה היה נראה כמו דרישה

נא לשלוח תקציר

לא ממש בקשה🤷‍♀️

כלומר במקומות כגון אלה של לסכם פוסט של אדם אנושי שכתב מתוך מהלך במוחו/ליבו, זה הרבה פעמים מפספס את המהות (ולעיתים גם את האנושיות) של הדברים.

אם הייתי יכולה לכתוב סיכום כאן ספציפית כנראה הייתי כותבת יותר קצר, יש בהחלט פעמים כאלו, אבל בפעם הנוכחית מרגישה שכך הדברים יכולים להתבטא בשלמות.

לא זו הייתה המטרה/המהות/השורש/הסיכום של מה שהתכוונתי להעביר.

לא נראה לי שיכולה לסכם במילה אחת, אבל אם כן היא אולי יותר קרובה ל"התבוננות" מאשר מה שהAI כתב...

ותודה לך על הפידבק 🙏

דווקא במקום הזה של הריחוק / הקושי / הריב / הפער הזוגי

שלנו הוא נחווה כירידה,

אבל אם נביט בו באמת זו ירידה *לעומק*.

כמו הפרפר שנאבק לצאת מהגולם שלו, ונצרך לחבוט שוב ושוב בדפנות הגולם עד שהוא יוצא ונהפך לפרפר יציב וחזק עם כנפיים שמסוגלות לשאת אותו,

וכמו הסיפור הידוע על אדם שריחם על הפרפר שנאבק ורצה לפתוח במקומו את הגולם כדי לחסוך ממנו את כל המאבק הזה אבל בסוף הפרפר יצא חלש ולא יכל לעוף ומת במהרה...

בדומה לזה גם המקומות הקטנים האלה דווקא,

הירידות האלה,

אם רואים אותם כחלק בלתי נפרד מהמסע שלנו, ממש דרך מתמשכת שאנו הולכים בה גם אם היא כרגע בירידה, 

ועוד יותר אם היא כרגע בירדה *לעומק* וחיזוק הכנפיים הזוגיות שלנו לצאת אל העולם חזקים יותר, יציבים יותר, עם מסוגלות וכוחות עמוקים ויקרים.

עצם ההתבוננות הזו יכולה להעניק לנו כוח.

ממש לאמץ ולהשתדל להיות בהכוונת המבט על היכולת שלנו להתחזק יותר דווקא מהירידות,

על כך שהן חלק בלתי נפרד מהחיים,

על כך שיש בתוכן דווקא אוצרות שלא נוכל למצוא בעליות,

ועל כך שזו ממש המשך הדרך עצמה - אנחנו לא עוצרים! אנחנו ממשיכים, מעמיקים,

אנחנו בדרך עצמה! דרך שבמהלכה ועם לימוד נכון שלה אנו מתחזקים יותר ב"ה.

אחרי שבאיזשהו מקום ר"ח אדר פוגש לא כל כך בזמן. כשיש כל מיני מורכביות אלו ואחרות.

(ובכלל, בח"י השנים האחרונות ר"ח אדר הוא תאריך מורכב...)

אבל אם הדין שצריך לשמוח, אז נמצא איך לעשות זאת.

ושתמצא בקלות סיבות ממשיות בשפע לשמוח, ברכה הצלחה וישועה שלמה בכל תחום ותחום ב"ה 🙏