בעיני יש כבר עייפות בזוגיות, חוסר חשק ועניין.
לא רע לנו, אבל לא טוב לי.
הוא לא מאמין בטיפולים,
לא חושב שיש בעיה,
לא מקדש זמן זוגי ולא מייצר אותו,
לא יושב ומשוחח מקשיב או משתף.
אני לא כועסת או פורקת רק מסבירה מה תכלס המצב פה,
רוצה לשנות בטוב. מוכנה לעבוד קשה אבל לא רואה שלבד יעזור..
לך אין שליטה על אף אחד בעולם חוץ מעל עצמך.. וגם זה לא באמת.
מה אצלך? איך מקדמים את החיים שלך? איך עושים שלך יהיה נעים יותר בעולם?
(או בצד השלילי: מה כואב לך?)
לצערי זה בהחלט יכול לקרות, אבל אני לא רוצה.....
הכוונה, למלא את עצמי בעולם שלי.
האושר שלך לא נמצא בכף היד של אף אחד אחר
התפיסה שאדם אחר צריך לשנות כדי שיהיה לי טוב הרבה פעמים תוקעת אותנו כי יש לנו עבודה לעשות בעצמנו אבל הציפייה מבן הזוג ממסכת אותה
זה נכון שיש ציפייה מהגבר וזה בריא, אבל תמצי קודם את מה שבידך לעשות עבורך. אל תשבי לחכות לאף אחד
יש הבדל בין למשל להיות מרוקנת ולרצות לצאת למסעדה או לבילוי ולשבת לרטון על הספה - אתה לא מוציא אותי, לא אכפת לך מהזוגיות, אנחנו תקועים וכו (גם אם זה בינך לבין עצמך) לבין לספק לעצמך את הצורך בבילוי, ולהנכיח חוסר - היה לי ממש כיף בהופעה, אבל אם היית בא איתי הייתי נהנית יותר. לא רק מולו, גם ובעיקר מול עצמך
הרבה פעמים כשאנחנו מרוקנים בעצמנו נוח לנו גם להשליך את זה על בן הזוג. אם עד עכשיו ככה התנהלתם, ולא היה על זה שיח, או לא שמת את האצבע על מקום החוסר שלך, סביר להניח שהוא לא יבין מה את רוצה ממנו
בקיצור - תתמקדי בך קודם
לגבי מה שכתבת
זה נושא שמעסיק אותי הרבה לאחרונה.
אני שואלת
האם מהות הזוגיות היא לא שותפות??
כלומר זוגיות זה שותפות.
אז אם כל אחד עושה את מה שטוב לו
איפה נכנס העניין של לבוא אחד לקראת השני?
הרי זוגיות זה גם הקרבה..
התחלתי לחשוב שאני תופסת לא נכון את המבנה שבו זוגיות אמורה להתנהל.
חשבתי שצריך להקריב הרבה בשביל שלום בית
מסתבר שאני טועה
זוגיות זו הקרבה
לדעתי, הקרבה של ההרגלים שלנו להיות קורבניים.
ברור שזוגיות זו שותפות. אבל יש הבדל בין שותפות לתלות רגשית ונואשות שמביאה אותנו למצב קורבני ומאשים ועושים את זה באמצעות נפרדות. אני צריכה להיות אישה שמחה ומלאה גם בלי קשר לבעלי, ובלי תלות בו כמקור האושר היחיד למרות שהוא החצי שלי, במה שקשור אליי אישית. וכנל גם הוא. גם לפני שהתחתנו היו לנו חיים, לא?
כשאנחנו במקום טוב עם עצמנו, אנחנו רוצים טוב בזוגיות ממקום בריא
כשאנחנו במקום לא טוב וחסר מצד תחושת משמעות, סיפוק, שמחה במה שיש לנו והנעה עצמית ומחכים שמישהו ימלא אותנו כל הזמן - זה כבר פחות טוב, וגם לא באמת עובד בסוף. כי העיקר עדיין חסר
אז נכון,גם בתוך זוגיות יש תלות מסוימת מטבע הבלעדיות של מערכת היחסים הזו ב"ה. וצריך להקריב ולוותר, אבל לשים לב כי יש גבול דק בין לוותר מתוך מקום נפשי שנותן לי לבין לוותר ממקום נפשי שבו אני מרגישה שלוקחים לי
זו הדעה שלי בעניין. מקווה שמתיישב לך
מכיר מאוד מה שאת מתארת
חשוב מאוד לדבר איתו, לפתוח איתו את הדברים בצורה נעימה שיבין מה *את* מרגישה.
אם את היותר אקטיבית תנסי ליזום זמנים זוגיים: סדנאות, הליכות, משחקים, יציאות, כל דבר זוגי שאפשר ועולה על רוחך.
מזדהה לגמרי
אם תמצאי פתרון תספרי לנו
ממש לא רואה שום בעיה.
אוהב אותי, כיף לו, לא משעמם לו.
כל מה שאני לא מרגישה (:
התחושות ידועות
1. לא להתייאש
2. תמלאי גם את הזמן שלך, לעצמך, כמו שהציעה לך פה מאוד יפה @עוד מעט פסח, תשקיעי גם בעצמך, והרבה, תתני לך רגעים וחוויות טובות עבור עצמך כדי שכאדם תרגישי טוב.
3. אם את מרגישה ככה את לא ממציאה, תנסי בכל דרך להעביר לו את ההרגשה *שלך* בלי האשמה כלפיו אלא ברצון משותף לשינוי
להקשיב לך הוא מוכן? איך התקשורת ביניכם?
היה איזה ערב שנורא רציתי שנשב ונדבר, ולא היה לבעלי כח.
אז כתבתי בקבוצת וואטסאפ של חברות למי בא לארח אותי- ונסעתי לבקר חברה. היה לי ממש כיף, חזרתי באורות, ולמחרת בערב פתאום היה לו חשק לזמן זוגי...
קחי לך כלל אצבע-
לא כיף להיות עם מישהו עייף, שחוק וממורמר.
אז אם תטפלי בעצמך, תדאגי להיות במיטבך, וככל הנראה הוא כבר ירצה בקירבה.
וכן, כמובן שחשוב גם להגיד מה את רוצה ומה ישמח אותך (אני אישית לא הבנתי מה הודעה שלך אם מה שאת רוצה זה טיפול זוגי, לימוד משותף או טיסה יחד לחו''ל).
שווה לברר עם עצמך מה באמת חסר לך, לומר לו, ואחר כך- להרפות.
ללכת לשמח את עצמך גם אם מה שביקשת לא קורה כרגע, ולסמוך עליו שבסוף הוא ירצה לשמח אותך ולתת לך את מה שחסר לך, גם אם הוא לא מרגיש בחוסר.
(כמובן, כותבת לך כי את זו שהתייעצת כאן, ואת יכולה לשנות רק את הצד שלך).
בשבוע האחרון התחלתי לשים לב כל הזמן, אם אני כיפית, מקרבת, נעימה. אני בהחלט משתדלת.
הוא די עייף אחרי מילואים ארוכים.
מבינה אבל די, לא במשמרת שלי.
חושבת שצריך טיפול, הלוואי והוא היה מסכים!!!
שאת לא צריכה להיות כיפית נעימה ומקרבת *כלפיו*.
תהיי כיפית לעצמך.
לא כי את כפויית טובה או כי לא אכפת לך ממנו. אלא בגלל ש-
א. ככה הוא ירגיש בחסרון שלך. אם יהיה לך כיף ונהדר עם הילדים, עם המשפחה ועם חברות, והוא פחות יפגוש אותך- אולי הוא קצת יותר יתגעגע וירצה להשקיע.
וכמובן, אני לא מתכוונת לעשות עליו חרם או ברוגז. פשוט לא לכרכר סביבו ולא לתלות בו את כל עולמך.
ב. (וכנראה יותר חשוב) ככה את לא תצברי מרמור כלפיו, שאת משקיעה ועושה בשביל הקשר והוא לא. לכי לדאוג לעצמך, לפי מה שכיף לך, לא לפי מה שאת חושבת שהוא רוצה ממך.
עופי על עצמך ועל החיים. וכשהוא ירצה- הוא יצטרף.
את לא מבינה איזה אוויר הכנסת לי.
תודה
אז זה סרט אחר לגמרי. בעיניי לפחות. ועדיין את צריכה ל היות נחמדה וגדולה ואופטימית ולא תלויה בו.
אפשר לראות בזה הזדמנות , מתנה - לפתוח משברים/מטענים שהצטברו.
זה לא חייב להיות משהו גרנדיוזי, אבל יתכן שגם משהו שנראה לכאורה קטן/שולי/ש"התגברנו עליו" (אבל לא באמת) - יעיב, יחצוץ, ירחיק ביננו...
וחבל.
נפלאהנגמרו לי השמותתשקיעי בעצמך. ייתכן והעולם שלו מלא במה שהוא מכיר ולכן לא צריך /יודע שיש חיים מחוץ לבלון שלו.
הוא צריך להיפגש בעולם חדש.
ואם תצרי לעצמך עולם חדש ויפה הוא ישמח להצטרף.
זוגיות היא דינמיקה, ושינוי מצד אחד יכול להשפיע על כל ההתנהלות.
עוד מעט תהיה תקופה טובה.
(מאת מגיד עתידות)
כתבו לך פה דברים מהממים.
2 כיוונים- הראשון זה לדבר את הלב שלך. להקביל את החוסר שלך במשהו מהעולם שלו שהוא מבין בו (גבר שמפריע לו לקרוא את זה מוזמן להתקדם מהתגובה- גברים בד"כ מבינים מהר מאוד גשמקבילים את החוסר באינטימיות רגשית את החוסר במיניות- ממש ככה- לא יודעת אם זו המציאות וזה לא משנה, תגידי לו- לי מספיק שאנחנו יחד פעמיים בחודש. לא מבינה מה חסר לא רוצה טיפול. איך תרגיש? אותו דבר בחוסר אינטימיות זוגית מהצד שלי כאשה)
והכיוון השני לפתח את עצמך כמה שאת יכולה.
ממני, שבעצמי מחפשת את התשובות והדרך הנכונה, ממש כמוך, ונתרמת מהשרשור בעצמי..
האיום, והדרדור אמצעים
היא שגויה.
ולא יהיו תוצאות טובות.
איכשהו טעיתי ולא קראתי נכון
ואני שמח מאוד שטעיתי ושלא ניסתה להמריד
אמלול הצד השני ע"י השימוש של מניעת יחסים רק כדי לגרום לו תסכול (לא מדברת על מקום שאחד מבני הזוג לא מרגיש מספיק שרוצה, יכול
פתוח וכו') זה אחד הדברים הכי קשים..
לפעמים אפילו מסכים איתך נקודתית
ועדיין נושבת אנרגיה מאוד מאוד כבדה ומיואשת מההודעות שלך. ולא נעים לקרוא. עושה כיווץ.
היא הציעה דרך להסביר
על ידי נתינת דוגמה
הוא לא חושב שיש בעיה כי שום דבר לא חסר לו. או שהוא לא מרגיש את מה שחסר לו.
אז נסי לראות איך את גורמת לו להבין שכן. בלי להגיד לו ישירות, ובלי להתחנן אליו בשום צורה.
אני לא מכירה את הדינמיקה בינכם.
אבל אם את מובנת מאליה, אם הוא מקבל יחס מסויים ללא מאמץ מצידו, אם את לוקחת אחריות במקומו,
או לחילופין, הוא התרגל ליובש...
תאזני את זה. תגרמי לו להבין שיש לו מה להפסיד. לא בדיבורים, במעשים.
בשביל אהבה צריך לעבוד, ואם אין עבודה, אין משכורת.
ואת לא תלויה בו, את יודעת לדאוג לעצמך ולבחון אם משהו עומד בסטנדרטים שלך.
דינמיקה זוגית צריכה לשמור על מתח מסויים.
יש לי מה להרוויח, ולהפסיד כשאני לא פועל למען אותו רווח.
הוא לא עושה לך טובה, הוא עושה טובה לעצמו.
את צריכה להאמין שיותר ממה שאת מפסידה אותו במצב הזה, הוא זה שמפסיד אותך.
בד"כ זה עושה את העבודה בלי שום מאמץ נוסף.
לא לעשות את זה מרגש שלילי חלילה. לא מנקמנות או מרמור או כעס.
אלא מתוך הקשבה לעצמך.
נניח שאת תמיד דואגת ועושה לו גם כשלא מתחשק לך, תראי אם את לא בנתינת יתר.
ותעצרי כשפחות מתאים לך.
לפעמים המרמור או החוסר מגיע מחוסר הדדיות לא מכוון.
מהרגשה שלא רואים אותי, שאני גם כאן, הי, מה עם הצורך שלי? כל הזמן אני רואה אותך!
ואתה לא רואה אותי (כי אני משדרת חוזק) ובעצם גם אני לא רואה אותי (כי אני עסוקה בנתינה לאחר)
בהנחה שזה הסיפור -
אני מניחה שאת לא התכוונת להיות על תקן המעניקה באופן חד צדדי, והוא לא רצה שתעניקי לו בלי חשבון. והוא בכלל לא מבין מה רע לך (כי טוב לו, את מפנקת והוא מניח שגם לך טוב).
כמו שאמרה סוסה אדומה, פשוט צריך לשנות במעשים.
אפילו קטנים ממש, ברמת להכין את מה שמתחשק לך לאכול גם אם האחרים פחות אוהבים. קצת יותר להתחשב בך ולא להתמקד באחר.
במיוחד שאם היה במילואים, מן הסתם היית בנתינה כל הזמן "בתפקיד" ויש לך ציפייה להיות קצת בצד המקבל.
* אם הוא חווה קושי במילואים, או אם הוא הרגע נחת, כדאי לראות אם זה פשוט תקופת הסתגלות. או דורש התייחסות רצינית יותר.
אבל מכיוון שכתבת שזה היה גם לפני כן הרשיתי לעצמי.
אם מה שכתבתי לא רלוונטי, כמובן אל תתייחסי.
אז עכשיו הוא צריך להיות בצד הנותן בבית..
מי אמר לך שבמילואים הוא היה בצד המקבל?
לכן אמרתי שאם זה תקופת הסתגלות, אולי צריך התייחסות רצינית יותר.
זה שהוא היה במילואים בנתינה, לא סותר את זה שהיא הייתה לבד בנתינה!
זה מרוקן את שני הצדדים.
ואז משווים ועושים סדר עדיפויות
אם שני אלה לא הולכים אז באמת הייתי מצד אחד מנסה את הכיוון של להעצים ולחזק את עצמך גם בלי קשר וגם ללכת לייעוץ/אימון/טיפול לבד אצל מישהי שיודעת לעבוד גם עם אחת מבני הזוג.
בהצלחה!
יש הרבה אנשים שנרתעים מטיפול/עבודה נפשית. יש לזה כל מיני סיבות, חלקן מוצדקות וחלקן לא. רושם מוטעה, נסיון עבר, חשש מפגיעות, אי רצון לגעת בנושאים כואבים ועוד אלף ואחת סיבות. בטיפול זוגי עלול להצטרף גם תחושה שבן/בת הזוג רוצה טיפול רק בשביל להוכיח שהוא צודק, או חשש שבשונה מטיפול אישי, בן הזוג עלול להעלות נושאים בקצב שלו שלא מתאים בהכרח לשני.
כמובן, טיפול טוב אצל מטפל טוב, יכול להעשות בזהירות המתאימה שתפיג את החששות, אבל לא כולם משתכנעים בזה.
יש על זה הרחבות בספר המוח הנשי וגברים מנוגה נשים ממאדים
נהיה לאחרונה באופנה להשכיר מקום גדול עם בריכה משותפת, אשמח לדעת איך זה עובד אצלכם.
האם מחלקים זמן בנים בנות? יש זמנים משפחתיים? כולם נכנסים יחד?
אצלנו כל משפחה עם ההקפדות יותר או פחות וזה כבר פחות מסתדר כמו פעם, אז אם עליתם על השיטה אשמח ללמוד ממכם
ואז הבריכה לרשות כולם תמיד
אבל כאלה שיגידו שזה לא מספיק
ואז צריך לעשות חלוקת שעות
אפשר לעשות חלוקת שעות.
יש כאלה שיסתפקו בזמן גברים וזמן נשים.
ויש כאלה שירצו גם זמן לכל משפחה גרעינית בנפרד.
כל משפחה תעשה בצורה שמרבה שלום ואהבה בין המשפחות
כי זה המטרה. לעשות נופש לאחד את המשפחה המורחבת
אבל בכל זאת הפעם כן הרגיש פחות שייך גיסים וגיסות יחד או בני דודים מתבגרים, בעלי גם חלק מהזמן העדיף לשהות בחדר שלנו.
ואם הגיסים זורמים
אפשר שהם ישמרו על הילדים שלכם (אולי אפילו אחרי שהם ירדמו) ולכם תהיה שחיה זוגית לבד.
ואחרי זה אתם תשמרו על שלהם וכו'
ויש משפחות שאכן לא מתאים להם בריכה
אפשר לשכור מראש מקום בלי בריכה (ואז זה זול יותר) ולמלא את הזמן בפעילויות משותפות
או לצאת לטיולי טבע יחד
האמת שחופשה כזאת איננו עושים ממילא, אבל יצא סתם פער כשרצו טיול במסלול רטוב, או פיקניק במעיין וכד' והתקשו לקבל שלי ולבנים הגדולים לא שייך להיות עם אחייניות משתוללות במים, גם אם הן 'לבושות צנוע'. הבגדים נצמדים, נהיים שקופים, עולים וכד'.
(כן, אנחנו גם לא הולכים לכל מיני מעינות, בריכות שכשוך וכד', אלא אם מוצאים זמן באמת ריק, למרות שזו האטרקציה המרכזית באזור שלנו)
חם ומוזיאונים למינהם לא מעניין אותם
רוצים חוויה משפחתית (גם גרעינית וגם מורחבת)
עם משפחה מורחבת נפגשים בבית של מישהו או בגינה ציבורית - לא במקום עם מים. 🤷♂️
ולא אבא עם הבנים ואמא עם הבנות? אשמח לרעיונות
ברגע שגדולים - אצלינו גם אחים ואחיות לא יכנסו בייחד
לק"י
זה עניין אישי גם.
אבל שנים לא הלכנו לטיולים של כמה ימים בחופש.
עכשיו לרוב אני יוצאת עם הילדים, כי בעלי עובד.
יש אטרקציות ממוזגות למיניהן. מומלץ לחפש כרטיסים מוזלים דרך כל מיני מועדונים.
אפשר לטייל בטבע במקומות לא רותחים.
אולי מסלולי מים עם מעט מים, ואז זה רק לשכשך רגליים.
שמתאימה לגילאים של מתבגרים מגיעה לכמה מאות שקלים, אז זה לא משהו שעושים כל רגע בחופשה..
מה עושים בשאר הזמן?
לק"י
אין לנו מתבגרים בגילאי תיכון.
אבל אם היתה לי אפשרות לטייל בטבע, כנראה שהייתי עושה זאת.
(אבל גם ככה זה לא מכסה את רוב החופש).
משפחה מורחבת זמנים נפרדים
יש המון מקרי טביעה בבריכות בבצימרים.
חלק מההיערכות היא לדאוג שיש מבוגר בבריכה לכל אורך השהות שלכם באתר.
ברגע אחד. יכול לקרות אסון.
אין מצב שהילד שלך בבריכה בלי שאתה איתו.
אלא אם כן מישהו מבוגר אחר אמר לך שהוא לוקח אחריות מיוזמתו.
2. בריכה חייבת להיות מגודרת ונעולה תמיד. ואם היא לא מגודרת, נועלים את הבית/צימר, אם הבית פתוח. צריך לשים שומר ליד הבריכה. כן כמו בצבא.
לק"י
האחים שלו והמשפחות שלהם לא כ"כ דתיים (אם בכלל), אז הם כן נכנסים ביחד (ולא עם בגדים צנועים. למרות שמבחינתי זה לא משנה. גם עם בגדים צנועים- בבריכה לא ענקית להיות יחד זה לא כזה צנוע).
אנחנו מוצאים זמן שאין אף אחד, ואז נותנים לילדים להכנס (פעם אחת אני נכנסתי איתם. פעם רק שמרנו מבחוץ).
כשהיו קטנים כן נכנסו עם גיסי והבנות שלו (הן היו ממש קטנות). אבל גם זה לא היה כזה חלק מבחינת שנינו.
אני חושבת שאפשר לחלק את הזמנים לבנים- בנות- משפחות גרעיניות (אם זה חשוב למישהו להכנס יחד כל המשפחה).
בנופש עם המשפחה המורחבת והייתה בריכה במתחם
היו שעות של בנים ושעות של בנות
ובערב נכנסנו רק המשפחה שלנו
בנים בנפרד בנות בנפרד ונכנסים תמיד צנוע
כלומר- כן יש גמישות בכניסת ילדים מהמין השני, עד גיל 7 אפילו, כי כולם צנועים.
ואצלנו יש כאלה שמקפידים אפילו על נפרד בין בוגרים בתוך המשפחה הגרעינית.
בכל אופן אם נמצאים באזור יחסית חרדי או מותאם לחרדים אז יש מקומות שבהם הבריכה אפילו מוצנעת (ולא נמצאת במרכז הגינה של הוילה),
לנו יצא להגיע למקום עם ממש מחיצה שמסתירה את הבריכה.
שלום
מקווה שזו במה מתאימה..
אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב
)
לבית..
דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'
ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.
תודה רבה לכולם
בכל יום אנשים נפטרים מן העולם.
בכל יום יש מיתות לא צפויות, פתאומיות, של אנשים טובים עם מזל רע.
תאונות דרכים, מלחמות, טרור, אינספור מצבים רפואיים.
אבל הפעם זה תפס אותי במקום אחר.
יהונתן קלימיאן יצא לטייל עם משפחתו ולא שב.
נפל מסנפלינג, וזהו. בשנייה אחת, עתיד שלם נמחק ונגנז. ברגע אחד מאות אוהביו הפכו לאבלים.
לא הכרתי אותו, לא את משפחתו, לא את הישיבה שבה למד ולא את הסניף שבו הדריך.
ובכל זאת, מאז אותו מקרה אני עם תחושות קשות מאוד. על הפתאומיות של המוות. על הקלות שבה משפחה מאושרת יוצאת לטיול, וחוזרת בהרכב חסר. על החיוך המתוק שלו שמעכשיו יישאר רק בתמונות.
אוי טאטע.
כה אמר, כה אמר ה'
שמעתי את תפלתך
כה אמר, כה אמר ה'
שמעתי את תפלתך
שמעתי, שמעתי את תפלתך
ראיתי, ראיתי את דמעתך
הנני רופא לך
הנני רופא לך
גם כמה שבועות אחרי זה המחשבה שלי עדיין הייתה "הוא לא היה אמור למות. לא היתה שום סיבה שהוא ימות פתאום"...
בחור צעיר, מוכשר, תוסס, עם עתיד זוהר, בריא כמו שור, עצר את הטיול הגדול כדי לבוא להילחם... הוא לא היה אמור למות.
אני עוד זוכר בשבת לפני שנפל שהוא סיפר בבית כנסת למישהו שהגדוד שלו יושב בקיבוץ פלוני שנפגע קשה בטבח, אז השני הגיב לו it used to be a beautiful place, אז הוא ענה it still is... שבוע אחר כך הוא נפל כשהלך לזכות פיר ארור
"היום אם בקולו תשמעו"- לחיות כל יום כאילו זה היום האחרון.
(כמובן שזה לא סותר "תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה, כִּי לֹא תֵדַע מַה יִּהְיֶה רָעָה עַל הָאָרֶץ")
אני חושב שזו אחת הסוגיות שהכי מעסיקות אותי בחיים
הסידור של יהונתן חברוני ז"ל (חבל שלא פרסמו עוד קטעים מהסידור)
אמנם אתה מדבר על ההשלכה על המשפחה שזה נושא אחר
אבל יש כאן גם את האלמנט של לחיות במלוא העוצמה עד המוות הבלתי נמנע.
מכינה לו''ז ותוכניות לינה.
מגיע בערב בעלי, ואומר שהוא לא רוצה יותר מיום אחד.
כשאני מתעקשת איתו הוא אומר שאני מוזמנת. שהוא משאיר לי את האוטו ובערב חוזר הביתה באוטובוס.
ניסיתי להבין מאיפה זה הגיע והבנתי שבטיולים קודמים היה לו קצת קשה. אז מה? חופשה עם ילדים זה לא קל.
הוא מתעקש. והחופש שאני חולמת עליו נהרס.
אבל קצת מוזר ש"את מתכננת לו"ז, בעלך מגיע בערב ואז..."
בגדול, תכניות משפחתיות כדאי לתכנן ביחד, או לפחות בגדול ביחד (טיול של יום או של כמה ימים) ואז להחליט מי מטפל באיזה פרטים קטנים.
לק"י
הוא ידע מראש שאת מתכננת נופש עם לינה?
יש אמהות חד הוריות שהולכות לבד וממש נהנות עם הילדים.
יש נשות מילואימניקים שהולכות לבד.
לא שאני משווה, ברור שיותר קל ונחמד ללכת זוגי אבל צריך לזכור שיש כאלה שיותר קשה להם, חד משמעית.
לבעלי יש עסק ששיא העונה שלו בבין הזמנים, אז הוא ממש עסוק ואני בלי רשיון ונוסעת עם הילדים לטייל בכל הארץ בתחבורה ציבורית לבד.
זה מאתגר אבל ממש נחמד והילדים מאוד נהנים.
היו שנים שעשיתי את זה כולל לילה ללינה.
אי אפשר לכפות עליו משהו שהוא לא רוצה...
לק"י
גם אנחנו נוסעים בתחב"צ, אבל לישון ואז לעזוב את המקום עם כל הציוד ולטייל ככה נשמע לי מאתגר.
וגם בא לי לטייל בטבע, אבל לא יודעת כמה מקומות כאלה שאפשר להגיע אליהם בתחב"צ קיימים.
(שלמעשה עשיתי ברוווקות או לפני שהילדים נולדו...)
ישנו בטבריה. טיילנו למיטב זכרוני בזוויתן, נחל המשושים ובזאכי. וגם בטבריה עצמה. לא זוכרת את הסדר של הנסיעות.
פעם אחרת ישנו בקיבוץ קליה. וטיילנו בעין גדי - זה טיול יותר מוצלח מבחינת תחבורה כי המסלולים ממש סמוכים למקום שישנו.
טיול נוסף, נסענו עד מירון ומשם הלכנו לצפת במסלול חמוד. אחר כך טיילנו בצפת (חזרנו באותו יום)
האמת שגם לי ממש מתחשק למצוא טיול שיתאים עם ילדים אבל אני לא רוצה משהו עם נסיעה ממש ארוכה באוטובוס, וגם יש עוד מגבלות של גיל ועוד.
עם הילדים נסעתי לחיפה ברכבת ועשינו שם ביקור עירוני וזה היה נחמד מאוד. אפשר אולי לטייל בכרמל אם רוצים טיול יותר בטבע - גם מהדרום זה יתאים עם רכבת.
אשמח לשמוע עוד רעיונות
בעבר הייתי מטייל בתחב"צ (לפני שקיבלתי את הרישיון )
זכור לטובה נחל כזיב.
יורדים ליד מעלות (עברו כ15 שנה אז לא זוכר במדויק איפה) וצועדים לאורך הנחל.
היינו צעירים וחזקים. אז הגענו אחרי כמה שעות לתחנת רכבת בנהריה.
עם ילדים קטנים לא הייתי מנסה להגיע עד לנהריה (בעיקר כי החלק האחרון חשוף לשמש ודי משעמם)
לדעתי אפשר לעשות את כזיב מעגלי.
גם לחלק גדול מהמסלולים בגולן אפשר להגיע בתחב"צ. (גם נכון ללפני 15 שנים)
מה התדירות? אני לא יודע
אבל זה מחייב שינה בגולן.
כי צריך להתחיל מסלול לכל המאוחר סביב 10 בבוקר
ושוב. תלוי איזה טבע מחפשים
לא כל הילדים יהנו וישמחו במסלולי הליכה סטייל טיול שנתי.
וגם לא לכל ההורים זה מתאים.
חיפה מלאה במה לטייל על קו הרכבת (מוזיאונים, הגנים הבאהים, רכבלית-רכבל במחיר הכרטיס) וחופי ים. עם בנים אפשר לקחת קו 4 שחוזר דרך מנהרות הכרמל המטורפות.
הרכבת בעצמה היא אטרקציה בפני עצמה בשביל ילדים
בת"א - שילוב של כלי תחבורה (רכבת קלה, רכבת כבדה, אוטובוס קומותיים לראשון לציון בימים שהוא פועל בקו 190).
ירושלים - מרכז ירושלים במילא אין מה לעשות עם רכב
עוד נקודה בעד אוטובוס - אם אתם אוהבים אופניים. על אוטובוס בין עירוני ועל רכבת משעה 9 אפשר להביא אופניים בגודל מלא ולא רק מתקפלות.
אבל היא דרך המנהרות ומחלפים מטורפים באמצע שמטריפים בנים קטנים. מנסיון.
בתמונה: איתן שלי והבת דודה שלו צופיה
טיול תחבורה ציבורית עם אוטובוס קומותיים בתל אביב | פרוג • קהילה עסקית - חרדית הגדולה בעולם
לק"י
(נשמע לי די משעמם בשבילנו).
רכבת כבדה, רכבת קלה, אוטובוס קומותיים.
וגלידה בראשון לציון.
שוב, תלוי בילד. הילדים האלה מאוד נהנו. במחיר הכרטיס.
אבל הוא נשמע אחלה דוד
כדאי 'זה יקרה לפני השלב הפרקטי, אחרת כל אחד מושך לכיוון שבמקום שתהיה הבנה בשיתוף פעולה נוצר מלחמה וכיפופי ידיים
יש כאן פער גם בתקשורת וגם בסגנון אז פשוט תדברו
נשמע שכל אחד מכם מתבצר בעמדתו.
מציע שתנסו לראות איפה אפשר להתגמש כלפי השני.
זה לא יצא מושלם בשבילך ולא בשבילו
אבל זה יצא יחד שזה כבר מצויין.
בנופש הקודם הייתי עייפה ונרדמתי (זה נכון) והוא נתקע לבד עם הילדים (אחד מהם היה אז בן פחות משנה) והרגיש נורא לבד. אז הוא החליט שהוא לא רוצה יותר.
גם לצאת לנופש, וגם להיתקע עם הילדים זה מבאס...
אתמול הלכתי עם הילדות שלי (יש לי רק בנות) לטייל
גם שבוע שעבר טיילתי איתן
גם לפני זה...
בכל הפעמים האלה אישתי לא יכלה להצטרף
(כמובן שיש פעמים שהיא יכולה וזה יותר משמח)
אלו הילדות שלי
מה הכוונה להתקע איתן?
שהם יצאו לנופש והיא נרדמה
כן, זה קשה להישאר בנופש לבד עם ילדים
קשה
זה מאוד תלוי בתיאום ציפיות מול בן הזוג
וגם - אם היה לו קשה אפשר לדבר על זה ולמצוא דרך אמצע ולא להימנע לגמרי אבל גם לא להחליט שיוצאים לנופש כמה ימים ולהנחית את זה על בן הזוג
בקיצור צריך לדבר על זה
ולכן ההרגשה שנתקע
תנסו לראות מה בדיוק מפריע לו. לפעמים הוא צריך לוותר לפעמים את. אם הוא מתעקש אין צורך לריב איתו, ואל תבטלי את החופשה, צאי עם הילדים. אם יש צורך קחי עזרה של בן משפחה. אבל הוא צריך לדעת שלכל דבר מחיר. אם הוא מוכן לשלם אותו, הוא זה שיפגע. יכול להיות שלטווח הרחוק יותר יפגע הקשר שלו עם הילדים. הוא יהיה המפסיד את תרוויחי. אלא אם כן הוא ימצא את הדרך לפצות בדברים אחרים. ואת צריכה לקחת בחשבון שאם את מתכננת והוא לא שותף, זה בדיוק מה שיקרה. תיכננת יופי, בלעדיי. גם סוג של מחיר... זה החיים.
לק"י
לא אומר שאין לו קשר עם הילדים.
הוא יכול לעשות איתם מליון דברים אחרים....
לקחת את זה הלאה עם פרשנות שלך.
כתבתי שהקשר יכול להיפגע. וכתבתי שאפשר לפצות בדברים אחרים. תקראי טוב.
אם בעלך היה מתכנן משהו שאת לא עפה עליו, ואז אומר לך 'תיכננתי זה וזה אז יוצאים'
אבל את לא ממש אוהבת את סגנון היציאות האלה..
איך היית מגיבה?
אני מבינה אותך ממש
ומבינה גם אותו ממש..
כבר עדיף להגיד מראש לא.
לפני שמתכננים לו"ז
ולכן צריך למצוא תמהיל שיתאים לשניכם.
בעלי ואני רוצים דברים שונים בחופשה, בהתחלה זה היה מורכב אבל עם השנים למדנו ליצור חופשה שהיא לא החלום של אף אחד מאיתנו בדיוק אבל שנינו יכולים להנות בה ולשמוח עם הילדים.
בעיני לתכנן חופשה בלי התייעצות עם הבעל היא מתכון לאי הסכמות, שבו ביחד ונסו ליצור משהו שיהיה טוב ומתאים לשניכם
אי אפשר לעשות חופשה רק לפי החלומות שלך והוא יהיה חייב להתאים את עצמו... צריך באמת לשבת ולחשוב מה מתאים לכם כמשפחה
אצלינו אני רציתי נופש עם הילדים ובעלי לא רצה ובאמת לא עשינו כי זה היה נראה לי משהו שחשוב שיהיה בהחלטה משותפת...
אנחנו זוג צעיר עם ילדים, באים מבית חרדי, מחפשים יישוב עם אנשים נחמדים, וסופר שמורים ויראי שמים, וגם דור ההמשך ככה, כלומר הצעירים.
אבל חשוב לנו מאוד שיהיו נחמדים ואנשים טובים, וגם שנוכל להשתלב בתור חרדים, שהם יתאימו לנו ואנחנו להם.
תודה לכל מי שחושב ועונה
רק שאני לא יכול למחוק 🙂
המלצות/דיס המלצות על המקום?
בעיקר מההיבט האנושי והאוכל.
מה זה "ההיבט האנושי"?
הכוונה לאיך העבודה עם האנשים שם?
מועיל.
מקווה שיהיו עוד תשובות
אתה מתאמץ יותר מידי לדעתי על הערב הזה.
תבחר אולם בטווח הסביר, לאף אחד מהאורחים שלך לא באמת אכפת מכמה אדיבים המלצרים (כל עוד לא מדובר בקטסטרופה).
הערב הזה גם לא באמת חשוב כמו שהוא נראה לכם.
אתם תשכחו את רובו במרוצת החיים במיוחד אחרי ילד אחד, אף אחד מהאורחים שלכם לא ידבר על כמה מדהים היה היה הצוות שארגן לכם את החתונה.
(אצלנו דווקא כן, כי אצלנו הזמר החתונה היה חנן בן ארי חודשים בודדים לפני שפרץ לגלגלצ, אבל זה מקרה חריג ביותר שעלה בפוקס, בחרנו את הלהקה הראשונה שהמליצו לנו, אז אנשים המשיכו לדבר על החתונה שלנו גם שנים אחרי ושוב זה היה בפוקס ולא ביקשנו את זה ועדיין לא מבקשים).
הןא רוצה בעלי אולם הוגנים שיכולים להתגמש במקרה הצורך ולהבין סיטואציות ולא נתלים בחוזה דרקוני. אין קשר לאורחים ובטח לא למלצרים
אבל גם אם את צודקת הוא מתעסק בזה יתר על המידה.
איזה מזל שהוא לא שאל אותך🙃
ככה הוא יכול לשמוע את דעתי גם כן כשהוא מתעסק בזה הרבה יתר על המידה
ומנגד, אתה לגמרי צודק שזה לא ממש מהותי.
כי במרוצת הזמן זה עוד אבן קטנה בבניין
בכל זאת חסר ניסיון בתחום
פתית שלגכנראה שיש חשיבות גדולה לטרחה שלך
ארץ השוקולדאחרונה"הכוונה לאיך העבודה עם האנשים שם?"
ואם יש לו מצב מיוחד שהוא יודע שעלול להוליד חששות, נניח סיכוי טוב למילואים או דחיה אחרת, סביר מאד שיחפש בעלי אולם שהחוזה שלהם הוגן ולא דרקוני, ולא בכל מקרה עומדים בדווקנות על כל פרט בו.
יש כאלה שמתגמשים, לא לבנות על זה.
אצלנו בעל האולם החליט להוציא מנות שהן שדרוג לתפריט על דעת עצמו. (כי האולם הצמוד בחר את זה. אז כנראה היה לו נוח לבשל הכל אותו דבר) לא ממש שינה לנו. האורחים היו מרוצים. הם לא באמת יודעים שאנחנו בחרנו סטייק פרגית והוא החליט להוציא אנטריקוט.
כמובן שבמעמד התשלום הוא לא ציפה שנשלם על ה"שדרוג"
ועצם זה שהבאנו את סכום למחרת באופן מסודר הוא אפילו עשה לנו עוד 5-10% הנחה סתם ככה
אבל היה חוזה מסודר
שנינו חתמנו עליו במטרה שהוא יקויים.
זה שיצא ששני הצדדים הסתדרו על אי הקיום שלו. אחלה.
אבל הוא שם כדי להבטיח מה קורה אם הצדדים לא מסתדרים
ארץ השוקולדורוצה להבין אם הם אנשים נעימים או לא
אשתי ואני הלכנו לבדוק 3 אולמות שהיינו בהם בעבר וזכרנו אותם לטובה (2 שאני זכרתי לטובה ואחד שהיא זכרה), ובחרנו מתוכם את זה שהיה נראה לנו הכי מתאים מבחינת המחיר, האוכל והרחבה.
זהו.
אף אחד לא זוכר את הערב הזה אחר כך, לא האורחים וגם לא הזוג. ומה שכן זוכרים לא קשור לאולם.
שלא עמד בדיבורו.
אתה כותב כי הרוב נורמלים,ובמצב נורמלי לא זוכרים את האולם, אבל חשוב לוודא שנורמלי.
עם הצוות שלו
החל בתשובות מהם כשרצינו סידור שולחנות וקיבלנו רק ברגע האחרון
וכלה בדרישה לתוספת תשלום מחוץ לחוזה בצורה מאוד לא נעימה בסוף החתונה...
(ועדיין זה היה עוגמת נפש נקודתית שאחרי עשור אם לא היה עולה פה הנושא לא זו החוויה הכללית שלי מהאירוע..)
אני דיברתי על מצב שבהחלט זו החוויה שלי מהאירוע.
לא אכתוב כאן כי זה אאוטינג אבל זה הדבר היחיד שאני וכל האורחים זוכרים.
מי שירצה להתחתן בתאריך כו תשרי, עלול לקבל מחיר לא רע,
אני נמנע מכך כדי לזכות לדברי חז"ל ש"וכל המצער עצמו עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור" (גמרא מסכת תענית דף יא עמוד א)
גם העיברי וגם הלועזי עכשיו תעשו חשבון מה הגיל שלי.....
אני מניח שהשני 
(או שאולי בכלל 57)
30
כל מקום הגון יסכים לסעיף הזה, ורוב המקומות שמים מראש (מאז הקורונה)
בישראל של היום, אי אפשר לדעת מה יהיה מחר, ובטח לא מה יהיה בתאריך החתונה.
כדאי מאוד גם עם הספקים.
בתפילה שלא יהיה צורך בכך.
וכן, זה מרגש
היי, האם קיים חוף משפחות בכינרת שמשפחות דתיות יכולות לבוא אליו והלבוש צנוע? הבנתי שבבין הזמנים יש סיכוי טוב שכן
הנה קישור לדיבור על זה פה לפני שלוש שנים
דרומית לכינר.
כינר זה החוף הנפרד, בדוגה לרוב באות המשפחות הדתיות (זה ממש מרחק הליכה, יש שביל בין חוף לחוף).
הייתי שם תחילת יולי והרגיש כמו מחנה בני עקיבא. אין שם צניעות מלאה על פי ההלכה, אבל גם אין בגדי ים חשופים.
בעיקר חולצות גלופה ומכנסיים.
