כמו כן בעל צריך לסמוך על אשתו, והיא צריכה להוכיח שהיא מרוויחה את האמון הזה בכבוד.

כשהוא (או היא) לא מוכיח שאפשר לסמוך עליו?

אני בטוחה שהמשחק לא נגמר.. אבל איך הצד השני יכול עדיין להחזיק את הזוגיות בכבוד בלי להתייאש ממנו?

החיים המשותפים הם אלו שמעצבים את האופי של ההתנהלות, להכיר ולהפנים את החוזקות והחולשות, הכישורים והמיומנויות, מה קל לסמוך באופן מלא על הצד השני מול דברים שצריך לדעת לנהל את הצד השני, או לדעת שצריך לוותר ולא לצפות.  

מניסיון החיים שלי יש הרבה דוגמאות שאפשר להצביע על הבדלים ביננו, בני הזוג, שגרמו בתחילה לחיכוכים ומריבות ועם הזמן הדברים הסתדרו- והסתדרו באופנים שונים.

(וזכור לי אחד הבולטים שבהם בתחילת הנישואים היה סביב היחס לכסף, כי היינו במצב מאוד דחוק בתחילת הדרך, הייתי סטודנט בשנתיים הראשונות והיא כבר עבדה וזו שפרנסה).

ויש דברים שמהרגע הראשון כל צד לוקח על עצמו כי הוא טוב בהם וקל לו איתם. 

אז את אמא שלו.

הוא צריך לקחת את האחריות שלו. אם הוא מתנהג כמו "ילד" אז הוא לא פרטנר לחיים משותפים.

תסמכי על משהו קיים.

תסמכי עליו שהוא גבר, וזה בטוח נכון

תסמכי על דברים שאת יודעת שהוא טוב בהם.

וזה לא חייב להיות דבר גדול,

אפילו בורג קטן שהוא תוקע בקיר!

והכי חשוב, תראי לו את זה - תגידי לו את זה כל הזמן.

"ואוו כשאתה פה, אני לא צריכה לדאוג מ..."

"אתה עושה את זה הכי טוב"

"חיכיתי לך שתעשה את זה, כי אני לא הייתי מצליחה כמוך"


את צודקת לגמרי שאי אפשר לסמוך על משהו לא קיים,

ולהיפך, זו טעות, כי הוא רק ירגיש עוד יותר כמה את לא סומכת עליו ודואגת מהנושא הזה, ואז זה מתכון לנסיגה בזוגיות.

אבל זה לא אומר שאין מה לעשות,

אם את היית רוצה שהוא יעשה משהו, את יכולה לומר לו, בגישה נשית.

כלומר, תדרשי ממנו, אבל כמו אישה, תשתמשי בקונספט של ה"להישען" עליו ו"לסמוך" עליו.

(ד"א, זה לא נקרא "לדרוש" זה נקרא "לבקש").

פשוט תגידי לו כמה את תהיי שמחה אם הוא יעשה כך וכך,

כמה יקל מעלייך שהוא יעשה משהו קטן,

וכשהוא עושה משהו הכי קטן - תראי לו בדיוק כמה שזה עשה לך טוב!

והכי חשוב, כשאת מבקשת, תתמקדי במה שאת מרגישה, לדוגמה:

"איזה יופי, בזכותך היה לי יותר זמן להשקיע בדבר חשוב נוסף".

"אני מרגישה פחות עייפה, בזכות שעזרת לי, יש לי אנרגיה טובה".

הרעיון, הוא כל הזמן להישאר "אישה" ולא לצאת מהדמות ולהפוך ל"אמא" או "משגיחה",

כי אז האהבה תהיה ממך והלאה...

וזה עניין של הסתגלות, להיות אישה, בכל המובנים והבחינות, לאט לאט -

בעז"ה עם שיחות משותפות (כמובן לא מתוך ביקורת, אלא מהמקום הנשי הטוב כל כך לנפש שלך ושלו)

נבנית זוגיות טובה, שהולכת ומשתבחת, והכי חשוב, מתוחזקת בצורה נכונה וטובה!

מסכים לגמרי

רק חשוב לאזן שכן יש מקרים שבהם את רואה שהגבר לא רוצה להתגבר ולהיות גבר גם עם עידוד

ואז את לא צריכה לקחת את זה על עצמך אלא פשוט לשחרר את זה

העניין של "לשחרר" זה גם ביטוי נשי מאד.

וזה יותר מחזק את ההבנה, שככל שאישה תתחבר למהות שלה ותתנהג כמו אישה, היא רק תרוויח מזה.

להוריד זבל? לפרנס? לחזר? מה הגדיר מהן בכלל המשימות?

חשוב לשים לב דבר ראשון שלא מפילים על הצד השני משימות רק כי "אתה הגבר ואתה אמור ל".

והמשימות שהגדרתם מוסכמות על שניכם.
 

וגם לי יש משימות שלי שאני לא מבצעת, לכולנו, אנחנו לא רובוטים שאמורים לספק משימות.

אני מאמינה בחיים זוגיים שאין תלות מוחלטת בין הזוג - כלומר אין משהו שרק בידיים שלו, ואת חסרת אונים בלעדיו, מפרנסה ועד לקבוע מסמר בקיר (או לדעת לחייג להנדימן).
 

יש משימות שהוא עושה יותר, אבל אם הוא דוחה שוב ושוב אני אתקשר לבעל מקצוע ולא אנדנד לו.

יש הבדל בין להישען לבין להיות תלויה, וכאן ההבדל.

זה אחד הדברים שהכי עובדים עליהם בזוגיות

לשחרר

גם אם הוא לא מבצע את המשימות פשוט לשחרר

הוא ילמד מההשלכות להבא והוא יקח את האחריות זה פשוט לא שלך

כמו שאת לא נכנסת לתחומי אחריות של קולגות גם אם הם לא מבצעים משימות

ככה גם אצל הבעל, אם הוא לא יעשה הוא יראה שזה לא נעשה ויתמודד עם זה בעצמו

לא קשור אליי

יש גם נורמה של לוודא שמישהו עשה משהו.

כמו שאם נחלק אחריות בין האחיות נוודא את את השניה כדי שלא ישכחו דברים-לא כי אנחנו לא סומכות. כי כולנו בני אדם.

אני מוודאת מידי פעם את בעלי והוא אותי. לא ממקום של ביקורת פשוט מזכירים אחד לשני.

שנינו בני אדם ושנינו שוכחים.

כשזה בטוב הכל בסדר.

אם זה היה ממקום של 'את/ה חסר/ת אחריות ולכן אני מוודא/ת' אני מאמינה שהיה לנו סיוט. 

והדינאמיקה שלו

לא מובן שורש השאלה

מתחתנים כשנראה שהנתונים מתאימים ומתואמים

בחיים יש הפתעות ומטפלים תוך כדי תנועה 

לסמוך כמו שאת מתארת, זה לסמוך כמו אמא על ילד.

להישען על גבר ולהאמין בו, זה אומר לא לחכות שדברים יקרו.

לא אמור להיות משנה לך אם הוא עשה או לא.

כמעט כל הדברים שמצפים שיעו הם נטו כי התרגלנו לזה שגברים אמורים.

תרגילי את עצמך שרק את אמורה' וכל השאר 'יכול'.

לדעתי זו נקודת המוצא.

לא ממקום של יאוש, ממקום משחרר באמת. הוא איש נפרד עם כוחות ותסביכים ויכולות ורצונות. ומחליט מה נכון לו.

כמובן שיש מקום לדבר ולהעלות נושא שחשוב וכל זה. אבל זה לא סותר את עמדת הבסיס.

צריך לדעת להתנהל בנפרדות- מהות מול מעשים. אסביר.

לעתים אדם לא מבצע משימות מסיבות טכניות שהן פתירות, כמו בעיות קשב וריכוז ,עומס, חרדה

ולפעמים לא מספיק תחושת אחריות.

האם יש הגדרה ברורה של משימות? מי אחראי על מה בבירור?

הוא מבין את ההשלכות של מה קורה אם הוא לא מבצע את מה שמואל עליו דווקא?

ואתה משחררת וסומכת באמת?

אם זה לא דברים של דיני נפשות, עדיף פעם אחת שיתפספס, לעשות על זה שיח, לראות את ההשלכות ולתת לו את האחריות לתקן להבא.

לסמוך ולהישען זה דברים שונים

לסמוך- לשחרר ולהאמין שדברים יקרו

להישען- להזדקק לבנאדם ע"מ שדברים יקרו

אני לא בעד להישען על שום בנאדם

אין צורך להיות חסרי אונים בשום תחום

לסמוך אכן צריך

ובעיקר צריך מישהו שאפשר לסמוך עליו

דברת על מטלות

יש הרבה נושאים שצריך לסמוך על בן הזוג

הרבה מעבר למטלות

האישו הראשון זה לשחרר ולתת לבנאדם הזדמנות לבצע

האישו השני זה האם הוא מצליח לבצע או לא

(אם נניח הוא לא מצליח שוב ושוב

זה לא עוזר שמנסים לסמוך עליו)

את עוד לא התחתנת והחלטת שכבר הוא לא יעשה?

תתחתני עם הבחור שכן עושה וכן את סומכת עליו

וברגע שיש לך פרטנר והדינמיקה היא שאת בת זוג ומשחררת לחלוטין מתחומי האחריות שלו והוא אדם בוגר אחראי רציני ושאפשר לסמוך עליו (בהנחה וזה הגבר שתבחרי להתחתן איתו..) אז הכל אמור לתקתק.

לגבי להישען אני חושבת שזה תהליך וככל שעובר הזמן בנישואים בריאים המשענת הזוגית הופכת לחזקה ויציבה יותר ויותר

דברים שאי אפשר לסמוך עלינו בהם

ואני חושבת שזה טבעי ומתבקש.

אני רק שואלת איך מתמודדים בסיטואציות כאלו.

בתוך כל המכלול,  יש לכל אחד נקודות חלשות

בסדר

זו המציאות

זה מיקרו פה ושם , בגדול לא פוגע במאקרו,  ושוב כל זוג מנתב מתמודד בדרכו הוא

לא אירוע 

באיזה נושא מדובר

יש דברים שאפשר למצוא דרך עוקפת או להתפשר בהם

ויש שלא

וגם תלוי בעקומת למידה

אם יש למידה של בן/ בת הזוג לעשות שיפור או לא

כשמדברים על אמון, מתייחסים לאמון בסיסי. לא להפוך ל'גננת' שלו. וכן, חלק מהיכולת להתחתן, זה גם יכולת לקבל שאחרים עושים דברים בדרכם שלהם.

בהצלחה רבה מאוד

ולכל אלו שהעירו,

לא שאלתי את זה בעקבות בחור שאני "יוצאת" איתו, תודה בכל אופן.

את אוהבת שהכל אצלך בידיים?

קשה לך בכללי לסמוך על אנשים?

שאת אומרת שזה לא קשור לבחור ספיצפי מעלה לי את השאלות האלה

כי אולי זה בכלל משהו שלך...

שואלת את זה בעקבות סיטואציה שיש לי עכשיו בקשר לא זוגי.

מרגיש לי שהצד השני לא מבין עד כמה חשוב לי שהמשימה תתבצע, כנראה מבחינתו בראש יש סדר עדיפויות שונה, ואז אולי הוא לא לגמרי רוצה לבצע את המשימה אבל לוקח אותה על עצמו ולא ממש עושה בפועל.

ושמתי לב שההסברים שלי על כמה שזה חשוב לי רק עושים לו אנטי, אז תהיתי לעצמי איך אני אתמודד עם סיטואציה כזאת כשהיא תהיה בזוגיות. (כי נשמע לי מאוד הגיוני שיהיו דברים כאלו מידי פעם)

ואם תגידו שאין מקום להשוות, ושקשר זוגי זה לא קשר מקצועי וכו'.. 

ברור לי שבזוגיות התקשורת היא אחרת, אבל זה רק מה שביקשתי להבין, איך זה עובד כשזה במסגרת זוגית. ועניתם לי כאן מעולה, תודה רבה.

שיבין שזה חשוב לך. הוא יכול להגיד- חשוב אז אתאמץ

ויכול להגיד- מיותר בעיניי לחלוטין, ואולי זו תהיה בפועל מטלה עלייך.

באופן כללי- לא להוריד מהאחריות שלו. בטח בדברים שהם שלו. אמא של בעלי היתה דואגת לדברים שלו גם בגיל גדול כי באמת לא היה שם לב לדברים חשובים. היא היתה מתה שידאג לדברים שלו בעצמו.

אני שמתי וטו- אם אתה אחראי אתה תעשה. אז כמה פעמים הוא "אוכל אותה" כי שכח או לא עשה בזמן, ובפעמים הבאות למד שזה עליו ואם הוא לא יעשה- זה לא יקרה ובאסה לו.

אני לא מוכנה להיות אמא שלו.

אנחנו שותפים.

אם אהיה אמא שלו ואקח על עצמי כשהוא לא אחראי- אני אהיה אמא שלו והוא יהיה ילד. לא מתאים לי ולא לזוגיות. 

ואת נשמעת כזו מקסימה 😊

ענו לך נפלא אז מצטרפת לדברי כל החכמים

ובאמת הכי חשוב שתרגישי שאת יכולה לסמוך עליו שתוכלי תמיד לתקשר איתו ולומר לו את הלב שלך בכל תחום ועניין. ושיהיה מי שישמע. ונכון זו עבודת חיים לכולנו, כמו כל הזוגיות שהיא לימוד, אז גם כאן, אבל בהחלט ניתן לפתח עוד ועוד את הערוץ התקשורתי וגם את הערוץ הישיר מלב אל לב ולומר הכל, כל מה שחשוב לך, כל הלמה (ל בקמץ) שלך, כל הלב שלך. להשמיע, להנכיח, ולהביא את עצמך בשלמות לקשר.

בהצלחה רבה יקרה ורק בשורות טובות ב"ה 🙏🌹

ניסחתי הודעה ארוכה והיא נמחקה לי... אז אנסה לנסח בקצרה ומקווה שיהיה מובן, אם יש שאלות אפרט יותר:

ככלל, כשאנחנו עוקבים או לא עוקבים אחרי מישהו, זה קשור גם לשאלה האם יש דברים שאנחנו מוציאים מתחום אחריותינו. לדוגמה, אם אני נותן את האוטו למוסך - אני לא רק סומך עליו שהוא יבצע את מה שאני רוצה שיעשו; אני גם סומך עליו שהוא יודע גם מה לעשות.

כשאמורים לסמוך על מישהו, זה כולל את הסמיכה על שיקול הדעת שלו ועל הבחירות שהוא עושה.

אם תבואי בגישה ש100% מהסמכות והתבונה אצלך, את לגמרי תהיי בבעיה כשבעלך לא יבצע את כל מה שאת רוצה. אם תשני זווית ותביני שאולי הוא פשוט חושב שזה לא חשוב וכדו', או שהוא לא רואה עניין להתווכח איתך (הרבה גברים לא אוהבים להתווכח, יש לזה צדדים טובים וגם צדדים רעים), אבל הוא פשוט רואה את הדברים אחרת - תצטרכי לשאול את עצמך כמה אחוז את נותנת לו בקבלת ההחלטות ותשקללי את זה.

כמובן, שאם יש משהו חשוב אובייקטיבית שלא קורה, הדרך היא לחלק את העבודה מחדש. הוא פחות יוריד זבל ויותר ישטוף כלים.

מחשבה מעניינת ונכונה ממש

(לא דווקא בהקשר של הפותחת)

קראתי את כל התגובות, וגם את התגובות על התגובות

אתם כולכל מדהימים

הבנתי קודם כל שהחלוקת משימות היא בידיים שלנו ואנחנו בדיבור על זה,

וגם חידדתם לי את הנקודה שצריך באמת להרפות, ולתת לו ללמוד לבד את רמת החשיבות של זה,

וגם, לתקשר את עצמי בצורה נשית.

תודה ממש.

וכנל הפוך. אתם לא פועלי קבלן האחד של השניה.

יש שותפות שנבנית. לסמוך על בן זוג לא קשור לתוצאות הביצועים שלו, זו מהות. 

הבסיס בשותפות הזוגית היא לסמוך ולשחרר אחרת איך אנחנו סומכים האחד על השניה שנחנך את הילדים, ולרוב עם אפס תעודות מוסמכות וכישורים מתאימים.

מה כן? כן יש רצון גדול להצליח בשותפות חאורך ימים ושנים ,בלי לעמוד עם סטופר כי אנחנו לא המחנכים של האחד את השניה. כי אנחנו מאמינים בבני אדם.

ואם יש קושי בביצוע מטלות או משימות והדבר נכון גם עם הילדים,משלמים כסף ומביאים עזרה מבחוץ

כמנהל תמיד יש חשק לעשות מיקרו־ניהול כדי לוודא שהכל עובד ומתקתק

הבעיה היא שלרוב זה חוצה את גבול החופר

הבעיה האחרת היא שאם לא לעשות את זה אז "מפספסים"

אבל בשלב מסוים אם להתחיל לשלוט על כל העולם אין לדבר סוף אפשר להתחרפן מזה.

דעתי:

– מלכתחילה לקחת מישהו שהוא טיל ולא צריך לבדוק אותו, שנותן תחושה שהוא יודע מה הוא עושה

– במקום מסוים פשוט לומר "אחי יהי לך אשר לך" כאילו אוקיי גם אם זה 80%-90% הצלחה אי־אפשר לאכול את כל העוגה ולא מתים מקצת פקשושים (גם אנחנו מפקששים לפעמים). לכן גם הקב"ה במקור הפריד במידה מסוימת את תחומי האחריות של הבנים והבנות כדי שלא יתחילו להתערב יותר מדי אחד לשני בעניינים

הנושא שהעלית הוא מאוד חשוב. מציע לך לקרוא על סגנונות ניהול (בירוקרטי, מתגמל, משתף ומעצב).

כיום מדובר על מנהיגות מתמירה-מעצבת. שכוללת היבטים של הבחנה בפרטים הקטנים של הביצוע, ומצד שני המטרה היא שהמונהג יבצע מתוך מסוגלות וסיפוק עצמי. לשם כך דרושות כמה תכונות שיפגין המנהיג:

1. השראה (להיות מוסרי ועקבי ולגרום לשני לרצות להיות כמוך).

2. אתגור אנטלקטואלי (להיות מעניין ומסקרן, ולגרום למונהג לרצות ללמוד ולהבין).

3. יחס אישי (אמפתיה והבנה למונהג, צרכיו ויכולותיו).

4. מודל לחיקוי (העצמה של המונהגים, כדי שהם בעצמם ירגישו חלק מהחזון והגשמתו).

זה על רגל אחת.

כמובן שהכלי הזה לא מתאים לכל מנהיג, ובכדי להפעיל אותו ביחסים זוגיים צריך הרבה התאמות...

סתם מאלתר תוך־כדי תנועה

בסוף אין מה לעשות יש אנשים שיודעים את העבודה ולא צריך לומר להם מה לעשות מקסימום להכווין טיפה

יש אנשים שצריך קצת לתקן אותם פה ושם אבל בגדול אפשר לתת להם לעשות מקסימום 10% מפספסים נסבל

ויש אנשים שצריך לעבור אחרי כל מה שהם עושים לפעמים משתפר אחרי המון המון זמן לפעמים לא אבל לרוב תהליך מאוד איטי אם בכלל

לכן למשפחה אני מציע בעל / אישה לפחות בקבוצה ב'

בעיקר: בעל או אישה, לא אמורים להיות הבוס/ מפקד זה של זה.

אמורים להבין את הסטנדרטים ולראות איך כל אחד נותן את המקסימום ידע ויכולת שלו לטובת הבית (וכאן מגיעים דבריך: כדאי לבחור מראש מישהו/י שיכול לתת את מה שאני צריך)

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אנשים מבוגרים מדברים ביניהם,

חלקם גם נשואים,

שלא לדבר על זה שהשאלה הועלתה בפורום שאמור לעסוק בענייני נישואין,

וכאשר מישהו מציע לעשות שינוי משמעותי בחייו (וזה לא משנה אם השינוי הוא ללמוד בישיבה או לעשות הסבה להוראה או לעשות רילוקיישן לאיטליה) - הגיוני מאוד שחבריו לדיון ידברו על כך שגם אשתו צריכה להיות חלק מההחלטה.

אילו התשובה העניינית לדבריו הייתה העיקר, והתוכחה המאלפת טפל או לפחות שניה בסדר התשובה.

טענו בחיטים והשיב לו בשעורים.

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

הרבה אנשים שלומדים בישיבות אחרות ואז אחרי החתונה עוברים מטעמי נוחות לירושלים ולהר המור..

יש שם בכללי המון אנשים מבוגרים, אז אנשים שכבר לא מוצאים את עצמם בישיבות שכולם צעירים מהם גם מגיעים להר המור..

אני יודעת שגם מגיעים לשם כל מיני אנשים לא ממש "הרהמורניקים" רק כדי ללמוד שם.

אולי יתאים לך גם

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

של תקשורת נכונה וביריאה תתיעצו אחרכ עם הרב או הרבנית אם אתם סומכים על הדעה שלו

תנסה גם מטעם הידברות אם אתם בקטע.. אני פחות אוהבת את הארגון ..

תתקשר להתייעץ איתם יש שם מספר למטה .

אבל אף שיעור לא מחליף טיפול כשצריך טיפול.

אבל יש לפעמים ליווי

לפעמים בשיעור של הרב שמואל או הרב יגאל הם נותנים לפנות אליהם במקרים שצריך עזרה וזה המקרה פה

הם לא יכולים להחליף טיפול

להחליף טיטול

יש גם גברים שחווים אלימות.

יש אפשרות לפנות לעזרה.

ונניח שתדע שזה זה

מהם דרכי הפעולה שבשליטה שלך ואתה יכול לנקוט בהם כבר מעכשיו??

ההבדל זה בעיקר בתוצאות.

ההבדל בין אלימות של גבר לאלימות של אישה זה בעיקר היכולת והתוצאות. לא הרצון.

(זה מעבר לזה שנשים הרבה פעמים משתמשות בגברים אחרים כדי לפגוע, כמו הרצח בנחלאות השבוע שהוזמן על ידי האקסית).

אז האקסית שלו לא אשכנזית במיוחד.

הכרתי כל כל מיני עם סיומות "יץ' שהן פחד אלהים.

ברקוביץ'

איצקוביץ'

ישראלוביץ'

או ביץ'. אלה הכי מפחידות.

בכמה זה מדובר וכמה יאמינו לגבר כשהוא גבוה וחזק והיא נראית רונה וחמודה אבל מתעללת רגשית ואפילו פיזית.

וגם הבושה לדבר על זה.

לענ"ד הציפייה (המוסרית-הלכתית) לשתוק למרות החֲרָפוֹת ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים שעליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" גבוהה יותר ביחס לגבר לעומת האשה.

גם בדינמיקה הזוגית זה הרבה פעמים ככה. יש דברים לא נעימים שהאשה יכולה לומר לאיש וזה לא ייחשב חמור במיוחד, אך אם האיש יאמר את אותם הדברים כלפי אשתו - זה יוליד משבר נורא.

אני חושב שזה טבעי, אם כי לא אידאלי, כמובן, ואוחי משקף משהו שורשי בהבדלים בין איש ואשה והקשר בינם.

אבל 

1. יש גברים רגישים יותר שיקחו ללב. וגם אם הם לא יביעו את זה בפועל זה יובע בדרכים אחרות כמו ריחוק רגשי כדי להתגונן או אפילו חיפוש עצמם במקומות אחרים.

2. גם נשים צריכות לעשות עבודה רגשית לא להעליב. זה שהוא צריך להתגבר זה לא אומר שהיא בסדר. היא לא.

מהי אלימות רגשית ומילולית

בתור אחת שעבדה ועדיין עובדת על עצמה לשמור על הפה שלי כשאני כועסת.

זה פוגע מאוד לכל גבר

הוא לא צריך להיות "רגיש" בשביל זה
 

לנשים יש כוח במילים להפוך את הגבר שלהם לסמרטוט ואפס או להרים אותו.

וגבר ניזון מהערכה.

אין הקלות לא לגברים ולא לנשים

אין שום ציפייה מגבר לספוג

יש ציפייה מכל אחד לעבוד על עצמו.

הבעיה שזה הפך להיות בעיה של גברים. כי לרוב יש מודעות לזה

אבל נשים יכולות להיות הרבה יותר "אלימות" במילים מגברים, רק שאם זה קורה, מניחים שהיא עברה המון ובעלה הביא אותה לקצה לכן היא מתנהגת כך בשונה מאצל גבר

אלימות רגשית ומילולית יותר נפוצה בקרב נשים כלפי גברים. כי הצד המילולי/רגשי יותר מפותח אצל נשים לכן קל להן יותר להשתמש בו

(בדומה לכך שהצד הפיזי יותר מפותח אצל גברים ולכן הם נוטים יותר להשתמש בו- אלימות פיזית)

ואיך תדע אם אתה חווה את זה?

אתה מורגש מושפל על ידה?

היא מקטינה אותך?

מזלזלת בך?

וכו'

תמיד אני חושב שאצל כולם זה ככה

וזה בעיה שלי

איזו מין תקשורת תיבנה מזלזול?

גם אם יש חוסר הסכמה זלזול והקטנה הוא לא הדרך לפתור אותו.

אני לא אומרת שבחיים לא יצא לי לפגוע בבעלי (או לו בי) אבל זה אף פעם לא היה לגיטימי בעינינו, ותמיד מתנצלים ומתקנים מייד.

בסוף לשנינו יש מטרה משותפת שהבית הזה יהיה המקום הכי בטוח ונעים לשנינו ולילדים.

לזלזול /הקטנה אין מקום.. 

מצביע כנראה על כך שאתה עובר אלימות מסוג כלשהו...

אני חושבת שכדאי ללכת לטיפול אישי, גם כדי לאבחן במה מדובר וגם כדי לחזק את עצמך.

זה לא נחשבת אלימות אולי יותר מצוקה שלה, כי היא אלימה בגלל חוסר יחס, זלזול מצידך וכו

כשגבר מזלזל זה הכי ברור שזה מצד האופי שלו 

כזה שמעלה את האייקיו.

לא? 

זה גם מה שהיא אומרת לי.

אבל אני פשוט לא מצליח להבין אותה.

מרגיש שהיא הלכה רחוק מידי.

אישה לא אמורה לזלזל בבעלה

אלא להעריך ולכבד אותו

חשוב להתייעץ,ולא לסחוב לבד..

ממליצה ללכת לטיפול אישי או זוגי עם גורם מקצועי (עם הסמכה רצינית)

הנתונים הלא מוכרים של אלימות נשית במשפחה

האם הספר הצד השני של הכאב מסמן את שינוי תפיסה? | אבות למען צדק

זו אלימות.

היא יכולה יכולה להגיד מה מפריע לה גם בלי להפחיד

אם היא מקבלת התפרצויות זעם שבגללן אתה הולך על ביצים איתה, הכי חשוב זה שתיידע מישהו קרוב. רב. הכי טוב איש מקצוע. אל תצטער על הכסף זה לבנות את הבית. אבל אל תלך לרב שאומר לך להבליג ולשתוק אם הנפש שלך סובלת.

היא אמורה לגרום לאווירה נעימה ואם היא מפחידה אותך זה סימן ברור לאלימות

בסד

כל אלימות- גם אלימות פיזית וגם אלימות מילולית או כלכלית וכו יכולה להיות מכל צד.

יש גברים אלימיםצויש נשים אלימות.

לא כתבת מה אתה עובר אבל אם אתה מרגיש לא טוב ושאולי אתה עובר אלימות בהחלט כדאי לפנות לעזרה (מוקד לאלימות במשפחה/מטפל זוגי שייעץ לך איך לנהוג וכו.

אל תישאר עם זה לבד!!

אלימות במשפחה היא תופעה קשה ומסוכנת ויש לטפל בה. פנו למוקד 118 לקבלת סיוע.

תעשה את השאלון

במספר 1203 יש קו סיוע לגברים.

בקישור שצירפתי יש גם מספר לקו סיוע לגברים דתיים אם תעדיף.

מצטערת לשמוע על תחושותיך.

בהחלט קיימת אלימות במשפחה מצד נשים, ובהחלט מגיע לך לחיות בבית ללא אלימות.

תתחיל שם, תנסה להבין אם זו אלימות

אח"כ תפנה לעזרה מקצועית, גם אם זו לא אלימות

שתחיה במרחב נעים ולא מפחיד.

בהצלחה!

זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?

כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...

העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר. 

גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.

הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.

אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.

ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.

נמאס לו לבקש ממנה את האוטו כל הזמן ולכן הוא קנה לעצמו "אוטו" בתקציב שלו?

אבל זה כלי מסוכן מאד.

מניסיון מר של תאונת דרכים (בעלי נדרס כשהוא עליהם).

אוי לנו כי חטאנו! שוד ושבר בחוצות הפורום!

​הנה כי כן, הגיעה השמועה המרעישה והמטלטלת את כל קירות הוול, כי הבחור החשוב והמופלג, עמוד התווך של השרשורים וראש ישיבת הניקים, החתן היקר למזל טוב ארעא דשעקלעד בלע"ז, אשר ישב בדד שנים רבות באוהלה של תורה ובאפליקציית "שליש גן עדן"-נלכד.

ואתם הרווקים זעקו זעקה גדולה ומרה כזעקת מרדכי היהודי למען לא תיכחד נפשכם בריתחא דהשכינה, "נמות ולא נתחתן!". די לנו במוסד השמד המלא מרעין בישין הרוצים להשמידנו בכל דור ודור על ידי הבאת איש ואישה ביחד כמעשה צבא השמד לישראוייל בטנקים! רצונו של הקודויש בורכו בהפרדה מוחלטת בין ז' לנ' ואסור בתכלית האיסור לבוא בקהל מוסד הנישואין תק' פרסה על תק' פרסה!

ואתה ארעא דשעקעלד, שהשם ירבה לכם מטל השמיים ומשמני הוולט ושהברכה והאהבה תשרה תדיר בינכם ושהמריבות לא יהיו תדיר שנאמר תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.

​

אמן וגם לך ומשפחתך, תודה רבה
 

כרגיל, נהניתי לקרוא, הראיתי לארוסתי והיא נהנתה מאוד מדבריך

תמסור לה שכתוב באבחון הפסיכודיאגנוסטי שלי שאני נורמלי.

תוהה אם היא תשתכנע

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

ואין יכולת תמיכה מהההורים.

או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.

עוד נקודה 

האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?

יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית

 והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר

איך זה היה אצלך?

מים קרים על נפש עייפה ב"ה