עשור אחרי: חזרתי עם כמה תובנותלגעת באופק

לפני כמעט עשור נחתתי כאן, על חופי הפורום הזה (בשם אחר, כמובן). הגעתי חבול ומותש אחרי שנים של זוגיות מורכבת. שפכתי כאן את הלב ואת החששות הגדולים מפירוק החבילה, וזכיתי להרבה תגובות - חלקן תמכו, חלקן האשימו, אבל כולן נתנו לי חומר למחשבה.
היום, תודה לה', אני נמצא במקום שונה לחלוטין. מקום בריא יותר, בטוח יותר, כזה שגם יודע לחייך.


אמנם המון זמן לא כתבתי כאן, אבל מפעם לפעם אני מציץ ורואה שהשאלות, הלבטים והקשיים בפורום חוזרים על עצמם לאורך השנים. זה גרם לי לרצות לעצור לרגע ולשתף אתכם בכמה תובנות שנולדו מתוך המסע האישי שלי ומפיקחון של זמן. אולי הן יתנו נקודת מבט חדשה למי שהנפש שלו סוערת עכשיו ומחפשת מנוחה:


1. יש אהבה בבית? תילחמו עליה בשיניים אם יש ביניכם את הבסיס הזה, את האהבה והרצון ההדדי - אל תוותרו בקלות. זוגיות היא דבר מאתגר, ויש בה תקופות מעצבנות ושוחקות, אבל אם הלב במקום הנכון - תילחמו. זה שווה את זה, ובפער עצום מהאלטרנטיבות. לא צריך לספר לכם על כאלו שלא שפר עליהם גורלם ומוצאים את עצמם מזדקנים לבד. בקיצור, אם זכיתם ויש לכם עוגן של אהבה אמיתית ביד, שווה לעשות הכל כדי לשמור עליו ולהצמיח אותו מחדש.


2. טיפול זוגי צריך תשתית, הוא לא קוסמות (יש מילה כזאת? או שכותבים "קסם"?) טיפול זוגי הוא כלי מדהים, אבל הוא דורש ששני הצדדים יגיעו עם רצון פנימי ואהבה בסיסית שעוד קיימת (ורק אתם, עמוק בפנים, יודעים את האמת). חבל לבזבז שנים יקרות ואנרגיות על טיפולים ארוכים רק כדי "לסמן וי" או כדי להרגיע את המצפון. כשאין תשתית רגשית מינימלית, הטיפול לפעמים הופך להנשמה מלאכותית שרק מאריכה את הסבל. אם בוחרים ללכת לטיפול - תגיעו כדי לעבוד באמת, ולא כדי לעבוד על עצמכם.


3. אל תחיו את החיים שאחרים מציירים לכם כשאתם מקבלים החלטות לגבי עתיד הבית שלכם, תוודאו שאתם עושים את זה מהסיבות הפנימיות שלכם, ולא בגלל "מה יגידו" - ההורים, השכנים, החברה או הקהילה. לרצות את הסביבה זה אולי נוח לרגע, אבל בסוף היום, מי שהולך לישון במיטה הזו ומתעורר למציאות הזו מדי בוקר זה אתם. הבחירות שלכם - בין אם להשקיע בתוך הבית ולבנות מחדש, ובין אם לחשב מסלול מחדש - צריכות להגיע מתוך הבנה עמוקה של מה שנכון לכם, ולא מתוך תכתיבים ופחדים מהסביבה.


4. מבחן הילדים: מה הם לומדים מהזוגיות שלכם? המשפט "נשארים ביחד בגלל הילדים" הוא משפט שקל להיאחז בו, אבל כדאי לזכור שהילדים שלנו לומדים מאיתנו איך זוגיות אמורה להיראות. אם אתם מתלבטים לגבי העתיד, תשאלו את עצמכם שאלה אחת פשוטה: אם הילדים שלכם היו גדלים ומגיעים בדיוק למצב הזוגי שבו אתם נמצאים היום - מה הייתם מייעצים להם לעשות? האם הייתם אומרים להם שיש כאן בסיס משפחתי יציב ששווה להילחם עליו, לעשות שינוי ולהשתפר למענו? או שהייתם מאחלים להם מציאות אחרת? התשובה לשאלה הזו תעזור לכם להבין איפה המצפן שלכם עומד.


5. גם השיקול הכלכלי או המשפחתי הוא לגיטימי - רק תהיו כנים לפעמים אנשים בוחרים להישאר יחד מתוך שיקולים פרקטיים לחלוטין - בין אם זה החשש מקריסה כלכלית, ובין אם זו הבחירה המודעת לשמור על המסגרת המשפחתית הקיימת למרות הכל. זו בחירה אנושית, מציאותית והגיונית לחלוטין, ואין מה להתבייש בה. אבל אם זו הסיבה שלכם - תהיו כנים עם עצמכם. כשמפסיקים לקרוא לזה "גזירת גורל רומנטית" ומבינים שזו בחירה מודעת שלכם לגורלכם, קל יותר לחיות איתה בשלום ובפחות מרירות.
 

אני כותב את הדברים לא כדי להטיף, ולא כדי לדחוף אף אחד לשום כיוון. חזרתי רק כדי להזכיר למי שמתמודדים עכשיו עם אתגרי החיים ומורכבויות בזוגיות, שהחיים קצרים מדי בשביל להעביר אותם על "אוטומט" של הישרדות רגשית. לבחור בעצמכם זה אומר לקחת אחריות על האושר שלכם – בין אם זה אומר לעשות מהפך פנימי ולהשקיע בקשר ב-100% אנרגיה, ובין אם זה אומר לבחור בדרך אחרת. בסוף, כשאתם שלמים ומדויקים עם עצמכם, זה לטובת כולם.


מאחל לכולכם שלווה, בהירות ובחירות נכונות.

יפה. תודה על השיתוףהעני ממעש
הסיבה היחידה שמוצדקת לחלוטין היאסודית

אלימות.


אבל זה מצב שקשה להילחץ ממנו, והוא ממשיך גם אחרי הגירושים, בצורות שונות. אלא אם אין ילדים.


מה שכתבת על אהבה, אני לא מסכימה בכלל. אהבה זו זכיה בפיס. רוב האנשים לא חיים ביחד כי הם אוהבים אלא משיקולים כלכליים, נוחיות, מה יגידו, בגלל הילדים. ועוד סיבות.

להתגרש כי אין אהבה זה הימור לא קטן, מפני שמציאת אהבה זה לא כל כך קל. אלא אם אתה מדבר על משיכה וקורא לה בשם הזה. משיכה קל יותר למצוא.


אהבה זה שאתה מרגיש רגש עז מאד שאתה רוצה שלשני יהיה טוב. לא שאתה מחשב חישובים, שאם יהיה לו טוב אז,לך יהיה טוב.

משיכה זה רצון לקרבה פיזית

אהבה היא הרבה יותר נפשית, ומשיכה היא הרבה יותר גופנית, וכשיש מזל גדול יש את שתיהן

כן. אבל.אדם פרו+

אלימות כל אחת מגדירה בצורה שונה.

במסגרת השידוכין יצא לי להכיר.


גרושה מספרת לי על בן הזוג שלה לשעבר, הוא היה אלים כשאני מברר מה נחשב האלימות?

הוא היה אלים רגשית.


שזה בעצם אומר שכל בעיה בסנכרון תקשורת.

אי שימת לב לרגשות הזולת שאולי גם הוא עמוס ועבר עליו את היום שלו.


ונוצר מצב שכל אחד יכול להגדיר "אלימות" דבר שיכול להפתר

במתן יחס יותר ראוי לזוגיות ולשני, או בייעוץ נישואין.


נ.ב. גם ידוע שבתי הדין כיום, לא ניתן לכפות גירושין

על אלימות חד פעמית.

אם היא יותר מזה אז אפשר לכפות.

לא מסכימהנעמי28

יכול להיות שאנשים מוותרים בקלות מדי ולא עובדים על עצמם ועל הזוגיות, אבל אהבה וחיים מאושרים עם בן הזוג זה לא ליחידי סגולה וכל אחד צריך לשאוף לזה גם במחיר של גירושים (אם השקיעו מאמץ אמיתי וזה עדיין לא עזר).


לא מסכימה עם הגישה של חיים הישרדותיים, אפשר לחיות חיים מלאים ומאושרים.

היא כן משגשגת וגדלה אחרי שעובדים עליה וצומחים ממשברים אבל רוב האנשים מוותרים עליה בשלב המשבר.

לא חושבת שזה נכון.אונמר

לא נכון לצייר אהבה במושג שמיימי. זה כאן בנינו ורוב הזוגות חיים יחד מאהבה. 

ממש לא מרצון לשותפות או לקבלת מילוי הצרכים שלו.

 

אהבה זה רגש בסיסי, כולנו מכירים אותנו מהאהבה לילדים שלנו או להורים שלנו, וככה יש גם בני זוג כשהם חיים באופן תקין.

זה בייס.

אהבהoo

זה לא משהו שמיימי

אבל גם לא נמצא אצל רוב הזוגות

עובדתית

הסטטיסטיקה הגבוהה של הגירושים

וגם חלק מאלה שנשארים יחד


תראי כמה אנשים חושבים שזוגיות זה עבודה

שלא לדבר על אלה שגם לא מצליחים בשותפות הבסיסית

שבלעדיה גם אם היתה אהבה

היא מתמוססת


(וגם אהבה להורים היא ממש לא טריוויאלית

וגם לעיתים לילדים)

לא אומרת שטרויאליאונמר

גם לא להורים. לילדים לדעתי קצת יותר טבעי.

אבל כנראה שגם לא לגמרי.

 

לא חושבת שזה זוגיות זה עבודה סותר את זה יש אהבה.

וגם לא שאם מסתדרים או לא בשותפות בסיסית זה קשור לאהבה.

יכולה להיות אהבה בין שני אנשים שונים לגמרי לגמרי וזה יגרום להרבה קלות בהתנהלות. אבל אהבה יש.

והיא לא מתמוססת. היא אולי יכולה להסתתר לתקופות הקשות, אבל עם עבודה נכונה של שני בני הזוג היא מתגלה מחדש.

 

היא אמרה שרוב הזוגות חיים בזוגיות ללא אהבה, ואת אומרת שמתרגשים כי אין אהבה. אז לא יודעת אם זה או זה נכון.

וגם לא יודעת למה מתגרשים, הגיוני שיתגרשו כי אין אהבה. כי אני כן חושבת שזה תנאי בסיס.

נשמע לי יקר מידי להישאר בזוגיות בשביל טובות הנאה.

אמoo

אהבה זו תחושה חיובית


אם לא מסתדרים בשותפות בסיסית

התחושות העיקריות הן שליליות

כנ"ל אם תקשורת ושהות משותפת הופכת לעבודה

התחושות אינן טובות


אהבה לא בהכרח מסתתרת

היא לפעמים נגמרת

או שמעולם לא ממש היתה


לגלות מחדש אומר שיש מצב שמאפשר לתחושות להשתנות

אם עדיין לא מסתדרים/ עדיין זוגיות זו עבודה

אין סיבה אמיתית לגלות משהו חדש


דווקא יש הגיון להישאר בשביל טובות הנאה

זה איזור נוחות

זה לא אומר שזה נכון

כי כנראה העלות עולה על התועלת


אהבה זה תנאי בסיס במתודולוגיה של זוגיות

באופן מעשי כנראה הרבה פעמים זוגיות מתקיימת ללא אהבה

אהבה היא לא רק רגש ולא רק תחושה חיוביתנגמרו לי השמות

אהבה היא גם החלטה ובחירה

אהבה היא גם נתינה

אהבה היא גם התמדה, מסירות

אהבה היא גם דבקות (שהתחדדה לי ממש בחג שבועות האחרון בקריאת מגילת רות "ודבקה בה")

אהבה היא גם במחשבה, גם בדיבור, גם במעשה,

וכן, אהבה היא *גם* רגש. וגם בתחושה.

ובעיקר - אהבה היא לגמרי *אקטיבית* ואפשר לבנות אותה, להעמיק אותה לקיים אותה ולהגדיל אותה.

 

כמו כן, חשוב גם בכללי בחיים וגם בזוגיות וגם באהבה לראות את עצמנו כמכלול של אדם ולא ללכת רק לפי תחושות או רגשות, שהם מאוד חמקמקים.

רגש הוא דבר שבא והולך, כמו גל.

לא סתם מנחים אותנו ביהדות שמוח שליט על הלב,

אנו נדרשים פעמים רבות לעבוד דווקא על המחשבות האוטומטיות שלנו, על אמונות או תפיסות מגבילות, על המחשבה בכללותה, מה שמשפיע על הרגש, על התחושות, על התחושות הגופניות ועל הפעולות עצמן.

כמובן לא אפשרי לכתוב ולהסביר הכל בכתב,

וכמובן שאנו שואפים חד משמעית שגם התחושות וגם הרגשות יהיו חיוביים!

רק שפעמים רבות הדרך לשם היא בהחלט עבודה

וזו לא מילה גסה

ולא מילה רעה

עבודה היא טובה.

עבודה היא השקעה אקטיבית של אנרגיה.

כל דבר ממש בדגש על כל דבר בטבע זקוק לאנרגיה כדי להתקיים. כך ברא הקב"ה את עולמו.

דומם, למשל רכב - צריך דלק.

צומח, פוטוסינתזה וכו'

כדי שיהיה כסף בבית - צריך לעבוד. 

כדי ללדת ילד - 9 חודשים של הריון + לידה + גידול אינטנסיבי יום אחר יום

כדי שיהיה קשר עם ההורים / חברים - השקעה אקטיבית של אנרגיה, זמן, משאבים וכו'

וכך גם בזוגיות - כמו כל דבר בטבע היא זקוקה לאנרגיה כדי להתקיים.

כמו שלא נגיד שיהיה לנו מיליון דולר אם לא נעבוד (אלא אם כן זכינו בלוטו )

וכמו שלא נגיד שילדים זה יש מאין

או שאם קשה לנו עם ילד שלנו פשוט לא נשקיע בו

ובאמת שהורות זה אחד הדברים שממש רואים בחוש שזו *עבודה* יומיומית

שזה לימוד, שזו גדילה, שזו השקעה אקטיבית

כך גם זוגיות.

כן, זו עבודה.

עבודה טובה

עבודה מתגמלת

אולי העבודה הכי מתגמלת עם הפירות הכי הכי מתוקים.

זה דבר אקטיבי שאפשר לעבוד עליו ולהשקיע בו אנרגיה וממילא הוא יותר יתעצם ע"י כך.

ולהיפך כמובן.

 

ושוב,

ההגדרות עצמן יכולות להיות חמקמקות

ברור שאין הכוונה לסבול בזוגיות שלנו ולהיות אומללים כל יום כל היום ולמשך כל החיים או תקופה ארוכה, ודאי שלא.

וודאי שאין הכוונה לחיות יחד רק בלית ברירה או מכוח האנרציה

וודאי שיש מקרים שגירושין הם הם הפתרון הנכון לכל הנפשות הפועלות.

כל זה ודאי.

אבל זה לא סותר כלל שזוגיות היא אכן עבודה, וטוב שכך. 

אדם לעמל יולד, וכבר הציווי בהתחלה של ההתחלה של הקב"ה לאדם היה "לעובדה ולשומרה". גם לעבוד וגם  לשמר.

ובעצם אם נסתכל כל דבר בטבע וכל דבר מצריך מאיתנו אנרגיה ועבודה.

זה גם תלוי בהגדרה של "עבודה" ואיך אנו תופסים אותה - כי למשל זוג שעובד על הזוגיות שלו, לומד מהי בכלל זוגיות, מה עושים במצבי משבר, מה עושים עם פערים, מה עושים עם קונפליקטים, איך מעמיקים, איך מעצימים וכן הלאה - זוג כזה אומנם יעבוד יותר אינטנסיבי בעת הלימוד עצמו - אבל מרגע שהוא למד ועבד על זה - הוא יוכל להנות מהפירות הללו לאורך ימים ושנים.

וכך לגבי כל לימוד וכל עבודה - מהרגע שיש לנו אותה, שהשגנו אותה - היא שלנו. ולא נצטרך כל הזמן באותה אינטנסיביות...

יש גם המון המון רגעים של שלווה ונחת מכל העבודה שעד עכשיו עבדנו.

יש המון המון תגמול. המון נחת. המון שמחה ואהבה ורוגע ושלווה.

וזה גם לא סותר שזוגיות ואהבה אפשר להמשיך לקיים, אפשר וצריך ללמוד, אפשר לבנות, אפשר להגדיל, אפשר להעצים ואפשר להעמיק, והשמים הם הגבול.

וזה לא סותר שגם אם אני ובעלי או אני ואשתי נמצאים במשבר או תקופה קשה, או שיש מטענים / פערים / אתגרים / כאבים / קושי - עדיין נוכל חד משמעית לצמוח מזה ולהתקרב מחדש ועמוק יותר וחזק יותר.

וזה לא סותר שגם בתקופות לא פשוטות אפשר ללמוד, לגדול דווקא מתוך הקושי ולהגיע לזהב אמיתי עם בן הזוג שלי.

 

וזה ממש חשוב להנכיח ולהזכיר את זה לכולנו.

 

כתבתי ארוך אבל באמת שיכולה עוד להאריך המון, אם מישהו רוצה אוכל בשמחה להרחיב עוד ואף לשלוח לו ספרון שכתבתי בדיוק על הנושא הזה

כל אחד יכול לבחור איך תראה האהבה שלוoo

אני גם אוהבת את העבודה שלי

זה לא אומר שזו אהבה

זו קודם כל עבודה

ואז יש בה דברים שאני אוהבת


בעיניי אהבה בזוגיות צריכה להיות קודם כל רגש חיובי

אם החיובי והטוב לא שם

אין אהבה

אפשר לנסות לחפש/ ליצור/ להחזיר אותה

אבל אם אין לזה בסיס מספיק טוב

זה לא מספיק

בשבילי לפחות


החלטה/ בחירה/ נתינה/ דבקות

זה הם בכוחות עצמם

בלי שנדביק להם כמסיכה את האהבה

אם היא קיימת היא תנכח ותשפיע

ואם היא לא קיימת

לא יעזור שנשחק במשחקי מילים

היא פשוט לא שם


ובניגוד להחלטה/ נתינה/ התמדה

שיכולות להיות חצי קלאץ'

אהבה היא מלאה

אם היא קיימת היא שם

ואם יש דברים מהותיים שמפריעים לה

היא לא תהיה

רוצה לכתוב לך כ"כ הרבהנגמרו לי השמות

וואו איך אני עושה את זה בלי שזה יהיה ממש ממש מגילה? אני אנסה.

קודם כל חשוב לי לכתוב לך שאני *מאוד* מעריכה אותך ❤️

וגם אם זה ישמע מצחיק - לומר לך תודה על ההזדמנות להבהיר ולהעמיק בדברים האלה, כי אפשר לומר שזה בנפשי ממש

(במקרים של דיבור על הנושאים האלה אני האמת מרגישה איזה רצון פנימי להגיב שגדול ממני, סוג של דרייב פנימי מאוד חזק

אז גילוי נאות שאולי זה קשור לזה שכבר כמעט 40 שנים בעולם הזה זה הנושא שאני הכי מחוברת אליו ממתי שזוכרת את עצמי, לומדת עליו, חווה אותו, מניסיון אישי, מניסיון עם כמעט 370 זוגות שזכיתי ללוות, מהתבוננות, מחקירה, מהתורה הקדושה, מהעולם הזה גם מאנשי מקצוע וכן הלאה... אז כל זה יוצר יחד שמאוד יכול להיות שיש חפירות 😅 אבל רק כי זה ממש בנפשי הנושא).

 

אז מסכימה רגע לנהל יחד את הדיון הזה כאילו אנחנו משוחחות פנים מול פנים? כי מרגישה שאני רוצה לומר כ"כ כ"כ הרבה ובפלטפורמה של כתיבה ממש לא הכל עובר, לא כל התוכן, לא כל הטון, לא כל ההערכה וכן הלאה...

אז שוב חשוב לי להדגיש שכותבת על הנושא באופן כללי של זוגיות, אהבה, השקעה, אנרגיה, עבודה וכן הלאה ולא על אדם ספציפי, וכמובן שתמיד תמיד כל מקרה לגופו.

אז מקווה שאצליח לכתוב כל מה שעולה, שולחת עכשיו ובהודעה נפרדת אמשיך כנ"ל 🙏🌷

לכי על זה 🙂oo
חח מכירה Be careful what you wish for?נגמרו לי השמות

אז דומה לזה

כתבתי באמת מגילה, ואולי עוד אמשיך עליה 😅❤️

אז ממשיכה מההודעה הקודמתנגמרו לי השמות
עבר עריכה על ידי נגמרו לי השמות בתאריך י"א בסיוון תשפ"ו 15:39

וכל ההקדמה שלה:

אנסה לחלק לפי סעיפים כדי שיהיה לי יותר סדר בראש:

 

א. לגבי המושג "אהבה", התחלתי לכתוב בהודעה הראשונה שהגבתי לך על אהבה בכללותה, והיא באמת מורכבת מהמון המון דברים גם יחד.

לא סתם כל העולם מתחבט כבר שנים בניסוח ובהגדרה של השאלה "אז מה זאת אהבה" וכמה שירים והגות ומה לא נכתבו עליה...

אז היא באמת כוללת המון.

ואם ניקח רגע את התורה הקדושה שמלמדת אותנו שיש מצווה ממש של "ואהבת את ה' אלוקיך"

או מצווה של ואהבת את הגר

ואהבת לרעך כמוך

אנחנו מבינים שאם אנחנו מצווים על אהבה - סימן שזה אקטיבי בעיקר. שאפשר לעבוד על זה. שצריך לעבוד על זה.

שצריך לאהוב את עצמי - ושזו עבודה ולימוד אהבה עצמית (ואהבת לרעך *כמוך* - קודם לאהוב את עצמי)

שצריך לאהוב את הקב"ה - ואפילו בכל לבבנו - בכל מידה ומידה שנוהג בנו ובכל נפשנו - אפילו מסירות נפש ובכל מאודנו - בכל ממוננו וכן הלאה

שצריך לאהוב את הגר 

שצריך לאהוב את העם והאחים שלנו

וכמובן שבתוך זה שצריך לאהוב את המשפחה שלי, הילדים שלי, ואישי/אשתי.

 

ואחר המעשים נמשכים הלבבות,

ואהבה גדולה בעיקר בעיקר צומחת מהשקעה אקטיבית. לא רק, אבל בעיקר.

לא סתם גם במילה עצמה בשפה העברית היא מורכבת מהמילה "הב" - שזה נתינה ובאמת אהבה היא תולדת הנתינה.

והיא תולדה של השקעה, אנרגיה, עבודה, מחשבה, רגש, מעשה, בחירה, החלטה, ועוד ועוד.

היא לא חד מימדית.

אי אפשר לכמת ולהכניס אותה רק לצמצום של רגש

כי היא פשוט הרבה הרבה יותר מזה.

 

לצורך הדוגמא:

אם ילד שלנו יקשה עלינו או יאתגר אותנו ובאותו הרגע או אפילו תקופה ארוכה לא נרגיש רגש של אהבה או של תחושבה חיובית מתפרצת כלפיו -האם זה אומר שאנחנו לא אוהבים אותו חלילה? ודאי שלא.

וגם אם תינוק מצריך מאיתנו לסחוב 9 חודשים שלמים, לעבוד לידה שמטלטלת את כל הגוף והנפש, לעבור לילות לבנים בלי שינה, תפרים, כאבים, גידול סיזיפי, בהמשך התחצפויות, אתגרים, גיל ההתבגרות של "גיל שנתיים הנורא", גיל ההתבגרות ממש וזה בלי לדבר על כל המסביב וה"רגיל" של להאכיל, לדאוג לכל מחסורו וכן הלאה - זו המון המון המון עבודה.

זו המון המון המון השקעה

וזה ממש לא רק רגש או רק תחושה חיובית.

ואנו עושים את זה. כי זה הילד שלנו. כי אנחנו אוהבים אותו. והאהבה בנויה גם מההשקעה הזו.

כך גם כלפי האיש שלי או אשתי - הם החצי שלי, אנחנו שנינו היינו פה אפילו קודם, קודם לילדים (ודבק באשתו והיו לבשר אחד, קודם כל אנחנו)

ויש גם שייכות לא רק לילדים שלנו אלא שייכות גם לאשתי ולאישי, במובן שאני בבית שלי, שייכת / שייך. 

(אני שוב אחזור שלא מדובר על מצבי קיצון או מקרים שבהם טובת כל הנפשות הפועלות היא הפרדת כוחות וגירושין. אני מדברת על המהות של הנישואין, של הזוגיות, של האהבה, וכמובן שמדובר בהמון המון המון זוגות שזה שייך אליהם, ושוב - גם אם הם עוברים קשיים או ריחוק או כאבים - זה עדיין יכול להיות הכי שייך אליהם בצורה אבסולוטית כי עצם המעבר בהשקעה ובלימוד ובאקטיביות של בניית הקשר הוא הוא זה שמאפשר גם עוד ועוד קירבה וטוב שלם גם בהמשך ב"ה.

אז מדברת על זה ולא ספציפית על מקרה X או מקרה Y ששם הבחירה הנכונה הייתה פרידה...)

 

ב. לגבי מה שכתבת: "אני גם אוהבת את העבודה שלי

זה לא אומר שזו אהבה"

אז שוב זה באמת חמקמק ההגדרה והכל, אבל אם את *אוהבת* את העבודה שלך - אז את כאמור... אוהבת אותה

נכון שזו לא אהבת אם

או לא אהבה רומנטית

או לא אהבה לאדם

אבל אמרת שאת אוהבת אותה אז יש בה מן האהבה מה שנקרא

וכתבת גם ש"זו קודם כל עבודה ואז יש בה דברים שאני אוהבת" - ואפשר ללמוד מזה גם על כל מערכת יחסים בעולם, כולל אני מול עצמי.

גם מול עצמי יהיו דברים שלא תמיד אוהב, גם מול המשפחה או החברים או הילדים או בזוגיות - ועדיין האהבה היא מכלול, והיא להיות שם ולעבוד ולהשקיע גם אם כרגע לא הכל מושלם או קשה. 

שוב אפשר להרחיב כאן עוד המוווון בע"פ אבל בינתיים מניחה את הדברים כך.

 

ג. לגבי מה שכתבת: "בעיניי אהבה בזוגיות צריכה להיות קודם כל רגש חיובי. אם החיובי והטוב לא שם. אין אהבה"

אז בסעיף א נראה לי די חפרתי על החלק הראשון של הרגש וכו

וההמשך - אם אין בכלל טוב וחיובי בזוגיות, גם אחרי השתדלות, אקטיביות, לימוד, עבודה, השקעה וכו' - זה באמת סיפור אחר. ושוב, אף אדם לא צריך להישאר ברע ולהיות אומלל. אנו לא מאחלים זאת לא לילדים שלנו וודאי לא לנו. לכן מקרים שיש זוג שבאמת ניסה והשתדל ולמד והשקיע ובנה - גם לבד וגם נעזר באנשי מקצוע אם לא הצליח - וראה שבאמת שום דבר לא עובד כאן ושהוא אומלל (וממש לא רק באלימות בעיניי, אלא כל אומללות שאדם מרגיש ואפשר להרחיב בזה עוד הרבה) - אז ודאי שיש אפשרות של גירושין ולעיתים זה אף הדבר הטוב ביותר שהאדם הזה יעשה לעצמו וגם לילדיו ולכולם.

אבל לא על המקרים הללו אני מדברת, כי יש עוד אינסוף מקרים אחרים שבהם עבודה ולימוד והשקעה אקטיבית *כן* תעזור וכן תיצור טוב שלם, ואפילו גדול וחזק יותר.

אז גם מבחינה מקצועית יכולה להעיד שרואה את זה מול העיניים בזוגות מרגשים שהיה ריחוק איום, כאב איום, קושי ואתגר קשים מנשוא, ואז לאחר הדרך המדהימה שעשו הם בעשר אצבעותיהם (או יחד בעשרים אצבעותיהם ) הם פשוט בנו ויצרו לעצמם אהבה עצומה, עמוקה, קירבה מחודשת, אמון שנבנה מחדש, ובעיקר טוב עצום ושלם שבאמת אין מילים להסביר את האושר הזה שנים רבות רבות,

וזוגות כאלו קיימים בהמוניהם בעולם שלנו ב"ה

בין אם עשו דרך מדהימה שניהם וזהו ובין אם עשו דרך מדהימה שניהם ביחד עם ליווי

זה קיים ובאחוזים מטורפים.

 

וגם מבחינה אישית - יכולה לשתף באופן אישי שב"ה בדיוק היום י"א סיוון לפני 19 שנים התחתנו, והמסע והדרך שעברנו בדרך הם עצומים, ולא פעם יכולנו לבחור להפריד כוחות חלילה אבל דווקא העבודה שם והלעבור דרך הכאב ודרך הקושי ודרך האתגר הגדילה והצמיחה אותנו למשהו עצום ועמוק שלא היה אפילו לא קודם. 

אפילו רק התחנה של לפני כ11 שנים, שבעלי היקר חזר בשאלה כאשר היינו נשואים אז 8 שנים ואני בהריון השלישי - זו הייתה חתיכת טלטלה לספינה שלנו, ובהחלט נקודה של צומת מה לבחור ולהחליט וב"ה ב"ה שזיכה אותנו בכל הדרך שעברנו מאז ובכל הלימוד והעמקה בזה ובדברים אחרים ותחנות אחרות בדרך. ב"ה מכל תחנה גם ההכי קשה לקחנו משהו בדרך, אספנו מפתח, אוצר, שמלווה גם הלאה ואפילו לא רק בחיים הזוגיים אלא זה הרבה פעמים אוצר למי שאני כאדם שמתפתח בפני עצמו

 

אז בהחלט הרבה פעמים ניתן *להחיות* או *ליצור* או *להעמיק* או *לבנות* או *להגדיל* את האהבה עצמה.

וזה, כאמור, בצורה אקטיבית.

 

ד. לגבי מה שכתבת בהמשך על להדביק כמסיכה את האהבה וכו' -

בעיניי אנו לא מדביקים את האהבה כמסיכה להחלטה/בחירה/נתינה/דבקות - אלא היא ממש מורכבת גם מהם.

למשל אנו יכולים ללמוד זאת מיצחק אבינו שכתוב עליו: "וַיְבִאֶ֣הָ יִצְחָ֗ק הָאֹ֙הֱלָה֙ שָׂרָ֣ה אִמּ֔וֹ וַיִּקַּ֧ח אֶת־רִבְקָ֛ה וַתְּהִי־ל֥וֹ לְאִשָּׁ֖ה וַיֶּאֱהָבֶ֑הָ" כלומר שהאהבה בהחלט נבנתה והייתה מורכבת מהכל גם יחד.

ושוב כאן זה חוזר לסעיף א' ולכל ההרחבה.

כי אם נגדיר אהבה רק כרגש אז מה אם נרגיש עכשיו כועסים או מתוסכלים על בעלי / אשתי / הילד שלי / על חברה שלי / על עצמי אפילו - מה זה אומר? שאני לא אוהבת? שצריך לעזוב הכל?

או שנייה להתבונן באותו רגש מורכב וכואב

לתת לו בהחלט את כל המקום שלו, בחמלה, בלגיטימציה, בהתבוננות, בסלבנות ובעדינות

ולעבור דרכו

ולראות איך ממשיכים לעשות קשר, איך ממשיכים להיות גם בנפרדות, במובחנות, בנתינת המקום לעצמי וגם בקשר ובביחד. 

לא לוותר על עצמי. ולא לוותר על הקשר. שיהיה גם וגם ולא או-או.

ולראות איך אפשר אפילו לגדול מזה.

 

תוספת קטנה שכן אכתוב כאן זה על השלבים השונים שיש לזוגיות:

כל זוגיות בעצם מורכבת משלבים.

בשלב ההיכרות וההתחלה של כל קשר זוגי, לרוב חווה הזוג את ההתאהבות, הפרפרים וכו', ואלו מגיעים יותר בקלות ובלי מאמץ,
זה ממש "בילד-אין" מהשלב הזה, שנקרא "השלב הרומנטי".
לרוב, לאחר סיום השלב ההתחלתי (שיכול להימשך בין 2-30 חודשים בממוצע), נכנסים לתוך שיגרה, ואותו השלב המרגש, החדש, המסעיר, כבר איננו.
הרבה מן הזוגות חווים פתאום ירידה ברגש האהבה, בילבול, רגשות שליליים נכנסים פתאום, ואנחנו יכולים למצוא את עצמינו שואלים: לאן נעלמה האהבה?!
מה שמשמח הוא - שאפשר להגיע להתאהבות, לפרפרים ושמחה שלמה גם שנים רבות לתוך הנישואין, הפעם באופן *מודע* ואקטיבי ולא פסיבי.
בגדול אפשר לחלק את שני השלבים האלה לשלב "האהבה הרומנטית" - שבו הכל בא יותר בקלות כאמור, חדש, מרענן, מרגש וכו'
לשלב של "אהבה מודעת" - שבו גם אחרי 10, 20 ו30 שנות נישואין בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש,
 

הלימוד של השלבים האלה בפרט, והלימוד של זוגיות ונישואין ומהות הנישואין בכלל הם לימוד מרתק שלא אוכל להעביר כל מה שארצה לומר עליו כאן.

(כמו שכתבתי בהודעה קודמת בשרשור, חלק מההרחבה על זה אם במקרה תרצי או אם מישהו אחר ירצה אוכל בשמחה לשלוח בפרטי בצורת ספרון שכתבתי על הנושא )

אני אתמקדoo

במה שכתבת

'ואהבה גדולה בעיקר בעיקר צומחת מהשקעה אקטיבית

והיא תולדה של השקעה, אנרגיה, עבודה, מחשבה, רגש, מעשה, בחירה, החלטה, ועוד ועוד.

היא לא חד מימדית.

אי אפשר לכמת ולהכניס אותה רק לצמצום של רגש

כי היא פשוט הרבה הרבה יותר מזה.'


זה נכון שאהבה מושפעת ממה שכתבת

אבל היא לא בנויה על זה

רק מושפעת


אם לא מצליחים לבנות בסיס בטוח/ רגוע/ נעים/ מופחת קונפליקטים

או

אם המטרות של שני הצדדים סותרות אחת את השניה

לא באמת אפשר לפתח/ לשמר אהבה


ובסוף אהבה זה רגש פשוט

מרגישים אותו אם הוא נמצא

זה לא פילוסופיה גדולה של הרבה מילים/ דוגמאות/ משלים ונמשלים


גם מי שלא חווה אותה בנישואים

כנראה יחווה עם ילדים/ חברים/ משפחה


זה בסדר לעודד אנשים לעשות עבודה ותהליכים עצמיים/ זוגיים


זה לא אומר שמושג אהבה צריך להיות מורכב כדי שזה יתאים גם לאלה שלא חווים אותו בגלל מורכבויות החיים והזוגיות 

בודקת אם הבנתי אותך נכוןנגמרו לי השמות

את בעצם מדברת על מה קורה אם לא מצליחים לבנות בסיס בטוח / רגוע ונעים?

כלומר אם הבנתי נכון, את מתארת למשל מקרה שיש שם סוג של *חומה* / *מחסום* או סוג של *משהו נוכח שמפריע ולא מאפשר בבסיס שלו ליצור בסיס בטוח*

ואז נדבר בכלל על ביטחון, יציבות, בסיס

ולאו דווקא על המילה או המושג "אהבה"

ואז אולי המיקוד יהיה בבסיס הזה, או בתחושת הביטחון והרוגע הזה.

להביט בו רגע בזכוכית מגדלת, להבין אותו לעומק, לראות ממה הוא נוצר, מתי, כל ציר הזמן שלו, ולראות אם אפשר להפוך אותו לבסיס כן בטוח.

אם זוג היה שם וניסה ככל יכולתו ולא הצליח ובעצם הזוג הזה חווה בסיס לא בטוח כלל - אז זה באמת מקרה אחר. וודאי שקשה לאהבה הכי גדולה להיות קיימת על בסיס רעוע של חוסר יציבות או חוסר ביטחון. ואז אותה "עבודה" כאמור לא תהיה קודם בהכרח על האהבה, אלא קודם על הבסיס, על הביטחון.

זה באמת כמו תיאוריית הצרכים של מאסלו שקודם כל צריך שתהיה קרקע יציבה ותחושה של ביטחון - ורק ע"ג זה באה הבנייה של השלבים אח"כ.

אז אפשר לראות ולבחון כל מקרה לגופו כמובן וכל זוג באיזה שלב הוא כרגע נמצא

ואם יש לזוג X משהו שתוקע אותו עוד בשלב הבסיס, עוד בשלב הביטחון וכו' - שם יהיה המיקוד. שם תהיה העבודה.

ואם כאמור ניסו ככל יכולתם וללא הצלחה ודאי שאף אדם לא נועד לחיות חיים של סבל או אומללות חלילה.

 

הבנתי נכון?

ורגע מוסיפהנגמרו לי השמות

לגבי המשפט שכתבת: "אם לא מצליחים לבנות בסיס בטוח/ רגוע/ נעים/ מופחת קונפליקטים

או אם המטרות של שני הצדדים סותרות אחת את השניה לא באמת אפשר לפתח/ לשמר אהבה"

 

שלענ"ד יש הבדל בין בסיס בטוח, רגוע נעים וכו'

לבין מופחת קונפליקטים או מטרות סותרות -

כי אם יש לנו כבר או אנחנו מצליחים לבנות אקטיבית את הבסיס הבטוח, הרגוע והנעים - בעיניי אפשר להתמודד עם הרבה מאוד, כולל קונפליקטים רבים ועמוקים וכולל מטרות סותרות.

שוב, זה באמת מאוד אינדיבידואלי וקשה לכתוב שאין מקרה ספציפי או תמונה שלמה עליה מדברים, אז אחזור ואדגיש שכל מקרה לגופו וכל זוג והתמונה השלמה שלהם,

אבל ממש בגדול אפשר בהחלט להתמודד בהצלחה גם עם גישור על מטרות סותרות או הרבה קונפליקטים, בעזרת אותו לימוד וכו', ואם הבסיס של הביטחון כנ"ל קיים זה מאוד עוזר ומאפשר זאת

ואז בהחלט ניתן גם לפתח אהבה וגם לשמר אהבה על אף הפערים והקונפליקטים.

לרוב כשאוהביםoo

מצליחים לצמצם קונפליקטים ולאחד מטרות

כי כל אחד רוצה לבוא לקראת השני

ואם לא מצליחיםoo
זה אחד הסימנים הבולטים שגם לא אוהבים
אממ כאן לא בטוח, לפחות לא בהכרחנגמרו לי השמות

לפעמים לא מצליחים כי פשוט לא יודעים איך. 

או לפעמים לא מצליחים כי יש משהו שחוסם ומקשה וצריך קודם לנטרל אותו (או משהו אישי או משהו זוגי או שניהם יחד)

ואז לימוד וכל האמור ממש יעזור כאן.

זה לדעתי השורש של מה שלא נכוןאונמר

בכיוון חשיבה שלך.

 

מניסיון אישי אומרת לך שהיו לנו מלא ונפליקטים שאפילו נתנו לי תחושה שאין אהבה אולי ומי יודע.

וכשהצלחתי לפור אותם, הבנתי עד כמה אהבה גדולה יש בי.

זה ממש לא חייב להיות מקושר. התוצאה של חוסר אהבה מיזה שיש קונפליקטים שלא נפתרים.

אבל הצלחת לפתורoo
דברתי על קונפליקטים שלא נפתרים 
לפני שהצלחתי היו כמעט 10 שנים שלא הצלחתי..אונמר
זה יפהoo

להצליח לפתור לאחר עשור 🙂


יש קונפליקטים שלא נפתרים לנצח

וזה משהו מובהק לחוסר קיומה של אהבה

כי גם כשאין יכולת לפתור משהו

אפשר עם רצון טוב להניח לו

לשים אותו בצד ולהמשיך הלאה 

ממש לא מסכימהנעמי28

רוב הקונפליקטים הזוגיים הם בכלל לא זוגיים, הם פצעי ילדות של אחד או שניים מבני הזוג.


ויופיעו שוב שוב בכל מערכת זוגית כל עוד האדם עצמו לא ילמד לחיות איתם או לפחות יהיה מודע לקיומם


אין שום קשר לאהבה.


אפשר לאהוב אהבה גדולה וכשמשהו פוגע בפצע החשוף הזה, הקונפליקט צץ ויוצא מפרופורציה (כי פצע הוא ילדי ומאופיין ללא טיפול בהתנהגות ילדותית)


ולא מעט אנשים חיים ככה, עם פצע לנצח וגם מעבירים אותו לדור הבא.

וחוו במקביל אהבה גדולה.

כןoo

יש קונפליקטים מסוג פצעי ילדות

אני לא מדברת עליהם


אלא על קונפליקטים שנוצרים מתפיסת חיים שונה/ רצונות מנוגדים/ דברים מהותיים שמתנגשים/ פער ביכולות אישיות/ פער ביכולות תקשורת ועוד

אחוז מאוד נרחבנעמי28

של קונפליקטים הם פשוט פצעי ילדות, כמעט תמיד הריב הוא קצה קרחון של משהו עמוק יותר.

 

לא רק בזוגיות, כל מכשול גדול באופן כללי, במיוחד כזה שחוזר שוב ושוב, הוא לרוב יושב על פצע ילדות.

 

הבעיה העיקרית שבזוגיות "יש את מי להאשים"

ואז במקום להתבונן על מה זה יושב אצלי, אני עסוקה באשמה ובמי צודק.

 

תפיסת חיים שונה, מטרות שונות אולי מקשה אבל אפשר לחיות איתם באהבה.

 

תקשורת זאת באמת נקודה חשובה, וזה אחד הנושאים הכי מטופלים בטיפול זוגי.

כן אבל סיבת הקונפליקטoo

משנה כשמדובר בשינוי שהאדם עצמו יכול לעשות
 

אם מדובר בשינוי שהשני צריך לעשות

הסיבה לא מאד משנה

אלא

היכולת/ הרצון


 

אם אדם כבר עבר את שלב ההתמודדות עם פצעי הילדות שלו

אין לו הרבה מה לעשות עם קונפליקטים בלתי פתירים 

אמoo

זה נכון שצריך לבנות בסיס של בטחון ורוגע

כדי להגיע לאהבה


אבל לרוב זה בכלל לא בניה זוגית

אלא בניה/ תהליך/ למידה/ יכולות של כל אחד מבני הזוג בנפרד


כשיש פער גדול בין היכולות/ רצונות של בני הזוג

לא באמת אפשר לבנות משהו שיתאים לשניהם 

זוכרת שכתבתי לך קודם תודה על ההזדמנות לדיון?נגמרו לי השמות

אז שוב תודה.

כי כל דיוק שלך וכל מהלך שבעצם הדיון הזה מאפשר חושף עוד רובד, וזה נפלא בעיניי!

איך אנשים ממש מפרים אחד את השני ומגיעים לעומקים ע"י דיון זה מדהים!

 

אז עכשיו את מדברת על עוד לימוד מדהים ומופלא מאין כמוהו- שהוא באמת הלימוד של העבודה האישית.

ודאי ודאי שלכל אדם גם כשהוא בתוך זוגיות יש עבודה אישית לעשות.

ויש כאן גם עוד לימוד של הנפרדות בתוך הביחד והביחד בתוך הנפרדות, ומה זה עבודה שלי, ומה זה עבודה של אשתי/בעלי, ומה זה עבודה זוגית,

וכל זה זה באמת עבודת חיים וזה כ"כ מגדל!

 

אז נכון ששוב צריך להעמיק ספציפית בכל מקרה ומקרה ולראות איך זה בא לידי ביטוי,

אבל רק לגבי המשפט האחרון שכתבת - "כשיש פער גדול בין היכולות/ רצונות של בני הזוג לא באמת אפשר לבנות משהו שיתאים לשניהם" -

אז גם מניסיון מקצועי וגם מניסיון אישי יש מקרים רבים מאוד שזה דווקא כן אפשרי.

ודאי שיכול להיות שיש מקרים שלא, ואז חוזרת לאמור שכל מקרה לגופו וחייב לראות את התמונה השלמה ולהעמיק בה וכו',

אבל אפילו אם רק באופן אישי מה ששיתפתי על פערים של בעלי שחזר בשאלה ונגזרים מכאן גם רצונות שונים, גם פערים, גם מטרות שונות - ועדיין ב"ה שהכל הכל ממנו דרך לימוד והשקעה אקטיבית בהחלט הצלחנו לבנות משהו שיתאים לשנינו.

וזה נכון גם לעוד הרבה זוגות בעוד נושאים כמו פערים דתיים שהזכרתי, ברצון לילודה שהפוך, בדעות, רצונות, מחשבות, מטרות וכן הלאה - שמצליחים ליצור משהו של שנינו יחד למרות (ולעיתים אפילו בזכות) השוני הגדול או לחילופין לומדים לחיות באהבה בשלווה ובקבלה שלמה על אף השוני, ומוצאים איך להגיע לכך שהצרכים של כל אחד מאיתנו ימומשו ב"ה.

נכוןoo

אפשר לגשר על פערים


אבל


צריך רצון ויכולת של שני הצדדים לזה


בתחומים אחרים בחיים לפעמים מספיק צד אחד שיכול/ רוצה להתמודד עם פער


בזוגיות זה 50%

אם לצד אחד אין מספיק רצון/ יכולת

זה לא יעבוד 

בהחלט. הרצון הוא חשוב מאין כמוהונגמרו לי השמות

אם לשני בני הזוג יש רצון - זה הכי טוב.

ואם לאחד מהם אין - זה מאוד מאוד מאוד (ושוב מאוד) מקשה - אבל עדיין יש גם מקרים רבים שזה עדיין לא אבוד ועבודה של אחד מהם יכולה לעשות ממש פלאים, ברמה באמת עצומה.

אבל נכון, יש גם מקרים שלא.

לכן זה באמת כ"כ אינדיבידואלי

אני חושבתנעמי28

שאהבה ומיניות אלה שני דברים שמשום מה (מהסרטים) מצופה

מאיתנו שפשוט יקרו מעצמם.


 

יש קליק וזה קורה

יש מפגש עיניים וזה קורה

יש מגע וזה קורה

הוא מבין במבט

מדברים עם העיניים

יש תחושה באוויר

הלב מפסיק לפעום

הוא בדיוק כל מה שהיא חלמה

הכל מדויק כמו תסריט

ואם זה לא קורה אוטומטית, זה מאולץ, מלאכותי, לא אמיתי וכנראה "זה לא זה"

 

אין עוד תחומים בחיים שככה מצפים שיקרה מעצמו, בלי עבודה כמעט, בלי למידה, נטו רגש, טלפתיה, נפש תאומה.

כל מיני סיסמאות מעולם הקולנוע.

 

אהבה אולי היא רגש שפשוט שמרגישים או שלא, אבל הרגש הוא תולדה של המון המון דברים שעליהם כן אפשר לעבוד.

במיוחד באהבה זוגית שהיא מאוד שונה מאהבה לילד, היא לא סטטית, היא יורדת ועולה, יום אחד אוהבים ויום אחרי הנשימות שלו בלתי נסבלות.

 

ולפעמים כשהכל מאוד פשוט - הכל פשוט מאוד רדוד.

ונמנעים מלגלות עומקים חדשים ועליות חדשות שהירידות של החיים מייצרים.

למה את חושבתרקאני

שהעובדה שזוגיות זו עבודה סותרת את קיומה של האהבה?

להיפך, זוגיות זו עבודה, וככל שעובדים קשה ומשקיעים האהבה גדלה

 

אמoo

עבודה זה ביצוע משימות/ פתרון קונפליקטים/ לוז ומטרות


כשמערכת יחסים בכלל וזוגיות בפרט

מכילה הרבה סיטואציות של 'עבודה'

היא פחות מכילה וויב חיובי


כדי לאהוב צריך סביבה בטוחה/ נעימה/ מכילה/ מופחתת קונפליקטים


ככל ששני הצדדים רוצים ויכולים ליצור סביבה כזו

אהבה יכולה להתקיים


ככל ששני הצדדים מרגישים 'עבודה' לשהות ולתקשר אחד עם השני

האהבה מתרחקת 

לא בהכרח ❤️נגמרו לי השמות

אם ניקח לדוגמא עבודה אישית ועצמית - אני יכולה לעבוד על משהו בי שדרוש שיפור או על חיזוק עצמי וכן הלאה - ולאו דווקא זו תהיה עבודה של לו"ז וביצוע משימות וכו', לפעמים זה יהיה הקשבה עצמית, נתינת מקום וחמלה, אפילו חיבוק עצמי וכן הלאה וזו עדיין תהיה ותקרא עבודה, ואפילו מאוד חשובה.

 

וגם בזוגיות, גם אם בני זוג מרגישים עבודה לשהות ולתקשר אחד עם השנייה - זה לא בהכרח אומר משהו שלילי, זה יכול להצביע כאן על דרך שלהם לעבור בנושא הזה והם בהחלט יכולים (כמובן שלא תמיד!) להתגבר על זה ואפילו לצמוח מזה ממש ממש.

או לעבור דרך שתעזור להם שעצם השהות והתקשורת אחד עם השנייה יהיו הרבה יותר בטוב.

או לעבור דרך לראות מה חוסם ומקשה עליהם להגיע לכך.

או לעבור עוד כל מיני במסע הייחודי להם

אבל זה באמת לא אומר כלל בהכרח שאם קשה לי עכשיו בשהות עם אשתי או עם בעלי או אם זו עבודה לתקשר אז זה אומר שהכל אבוד וצריך להפריד כוחות, להיפך, פעמים רבות זו הזדמנות לצמיחה עצומה עצומה.

אמoo

הקשבה עצמית/ חמלה

זה סוג של משימות לביצוע


עבודה עצמית זה דבר נהדר ורצוי

מי שעושה עבודה עצמית אפילו כזו יומיומית

מקדיש לה זמן מוקצב

ובשאר היום הוא נהנה מהפירות


אם העבודה העצמית תופסת חלק נכבד מהחיים שוב ושוב

סימן שמשהו לא עובד

וכדאי לחפש דרכים אחרות


כנ"ל בעבודה זוגית

אם היא תופסת את רוב הזמן

זה אומר שמשהו לא עובד

אפשר וכדאי לחפש דרכים נוספות


אבל לפעמים זה נמצא ב50% של הצד השני

באי רצון/ יכולת

ואז צד אחד יכול לצמוח ולגדול

בעוד הצד השני פחות עושה את זה

ואז לא רק שהקונפליקטים לא נפתרים

נוצר פער נוסף מהצמיחה 

מסכימה עם הרבה ממה שכתבת,נגמרו לי השמות

אבל חושבת שצריך לרדת לדקויות יותר שלא מתאפשרות כאן בכתיבה כדי באמת להסביר לעומק ולהבין דבר דבר משני הצדדים.

זה באמת נצרך כדי להגיע להבנה השלמה וגם חשוב אבל לא אפשרי כאן

ורק לגבי הסיפא - במקרה כזה לפעמים באמת אין ברירה, אבל לפעמים יש דרכים שכמה שזה נשמע מופרך אכן עובדות, משפיעות ומגדלות גם אם רק צד אחד עושה את התזוזה.

ושוב לא אפשרי להעביר בכתב זאת, אבל מעבר בונה ונכון דרך מובחנות / שינוי דינמיקה / לימוד יותר רחב בתוך הקשר ובתוך עצמי ועוד עומקים חשובים יכול מאוד להשפיע.

וכן, כמו שכתבתי קודם לפעמים גם לא, באמת אולי הכותרת היא שזה מאוד אינדיבידואלי וממש לבחון כל מקרה לגופו עם העמקה והבנה לעומק לאשורם של דברים.

נכוןoo

לפעמים התנהלות של צד אחד משפיעה עמוקות על הצד השני


לפעמים לא

ולפעמים זה משפיע אבל לא מספיק


וגם זה תלוי ציפייה

לפעמים כשעושים עבודה אישית עמוקה

הציפייה מהצד השני גדלה

ואז שוב זה פער נוסף 

עבודה לא סותרת אהבהכל היופי
סה רק אומר שזה לא מצב בינארי יש או אין, אלא רצף שדורש השקעה.
אני לא מסכים בכלללגעת באופק

ראשית, אני לא חושב שיש למישהו בכלל זכות לקבוע מסמרות מתי מוצדק ומתי לא.
שנית, התורה בעצמה דיברה על "כִּי יִמְצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר" ולא קבעה שרק במקרה של אלימות "זה מוצדק להתגרש", ובית הלל אף פירשו "אפילו הקדיחה תבשילו". אני חושב שחז"ל השכילו להבין שגם כשלא טוב לאדם בזוגיות אין צורך להקריב את עצמו על המוקד למענה.
שלישית, כמו שאחרים כתבו - יש צורות אחרות לאלימות - מה עם אלימות רגשית? מה עם אלימות מינית? או להבדיל סירוב של אחד הצדדים לקיים יחסי אישות? מה עם בגידה? 

ורביעית, אני מסכים חלקית עם ההגדרה שלך את האהבה - שבאמת רוצים שלצד השני יהיה טוב, אבל אני מאוד מקווה שאצל רוב האנשים שיש להם זוגיות טובה - האהבה שיש להם היא לא רק עניין של "נוחות" כמו שהצגת.

לא מסכימהכל היופי
ואין אין אלימות אבל יש בגידה, או מתגלה שאחד מבני הזוג נמשך לבני מינו ולא לבן/בת הזוג? או שיש התעללות רגשית ללא אלימות? (למשל השפלות, קללות וכו' - בלי רצון להשתנות)

אמירה כזו נחרצת עלולה לגזור חיים אומללים מאוד על מי שרע לו ללא אופציה לשפר את המצב.


אדרבה, לפעמים הרעיון שהמסגרת עלולה להתפרק, עשויה לגרום לבני הזוג להתאמץ יותר לתקן את עצמם כדי לשמור על הקיים.

אלימות לכל סוגיהסודיתאחרונה
וכן גם בגידות
מהמם! תודהלאחדשה

אם אפשר להוסיף כוכבית על עניין האהבה-

גם על זה אפשר לעבוד ולבנות.

וגם ההגדרה של אהבה ורגשות שעליהם הבסיס הרגשי נבנה היא נזילה.
מדובר על פרפרים, התרגשות ומשיכה?
או על רצון הדדי לקשר מקרב, נכונות לעבוד ולוותר, רצון לקרבה, חברות עמוקה, כבוד ואכפתיות?

הפרפרים תמיד מתעופפים להםלגעת באופק

אני לא מתכוון לזה.
מדבר על קשר עמוק, חברות חזקה ושאר הדברים שתיארת.
אני חושב שאם אין אותם או אפילו את השאיפה אליהם כמו שקורה לצערי לחלק מהזוגות, אז טיפול זוגי הוא רק אשליה ובריחה מהרצון להתמודד עם האמת

לכן חשוב לחדד...לאחדשה
שכוייח 
התייעצות מילואיםרק שואלת10

פתחתי משתמש חדש לצורך השאלה

בעלי במילואים והוא עושה שבוע שבוע

כל פעם שהוא חוזר יש לחץ בבית..

מרגישה שאני הולכת על ביצים

תוך רגע מגיעים למריבה

וזה ממש ממש מבאססס

ניסינו לעשות תאום ציפיות בתקווה שזה יעזור

אבל זה לא ממש שינה משהו

זה ממש מתסכל אותי

זה קשה להגיד ואני גם לא לגמרי מתכוונת לזה

אבל לפעמים כבר מעדיפה שהוא יסיים את הכול ברצף ולא יחזור באמצע הביתה..

לא יודע מה לייעץ, אבל כל הכבוד לכםהסטורי

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

תודה רבהרק שואלת10

הוא על ביצים או את?משה

בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.

מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.

עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.

ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.

אז זה מתבטא במריבה.

מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.

סביר. שישוחח עם הקבנ ויקבל כליםהעני ממעשאחרונה

מה זה זוגיות תקינה מבחינתכם?מישהי נשואה

ואני אענה ראשונה כי מן הסתם תצפו ממני לשתף גם.

אז לדעתי זוגיות תקינה:

  1. כבוד הדדי (מדברים הכבוד אחד לשני)

  2. ויתור הדדי. (לא רק צד אחד מוותר)

  3. מעוניינים לבלות זמן ביחד על בסיס רצון חופשי ולא שצריך להתחנן ליחס

יפה מאודאדם פרו+

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

כזוoo

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

יפה מאודאדם פרו+

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

בעזרת ה'מישהי נשואה

זה בהחלט הבסיסנפשי תערוג

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

איך כל אחד/ת מסביר מה זו זוגיות4ne1

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

קודם כלמישהי נשואה

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

לא קשור ללקיחת אחריות4ne1

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

אז יש שטועניםמישהי נשואה

בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה

או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל

אמרתי ואחזור שוב כל אחד מגדיר4ne1אחרונה

מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי

עזרה בחיי נישואיןאורית595

יש לנו בעיה ביחסי אישות. אנחנו נשואים כבר 10 שנים בהתחלה הייתי מדברת על זה והלך לכמה בדיקות אבל הפסיק. מאוד מתוסכלת מה עושים?

אם את רוצה לשמוע תשובות מעוד נשיםיעל מהדרום

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

לא בדיוק מובן על מה מדובר ולא בטוח שצריך שיהיה מובהסטוריאחרונה

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

  1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

  2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

מה עושים כשאין מקום להיות חלשאריה ששכח לשאוג

כשכל חולשה מתקבלת בזלזול וביזוי, בירידות והקנטות, השפלה ועקיצה.

מול הילדים וגם לא מולם.

באמת שכואב לי שרק הג'יפיטי שומע אותי

תלך לטיפולסוסה אדומה

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

נותנים גט.אדם פרו+

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

דייייייייי די למכונת הרעל הזו!!!חוזר תמיד לאשתי

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

^^כְּקֶדֶם

באמת חצה גבולות

אתה מגזים ממש מה קשור מכונת רעלאדם פרו+

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

מה אתה מחפש פה?חוזר תמיד לאשתי

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

דווקא לדעתימישהי נשואה

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

תודהאדם פרו+

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אני מסכימה איתךמישהי נשואה

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

כי לא תמיד זלזול והקנטותכל היופי

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

אני מכירה כל כך הרבה גרושים/תמישהי נשואה

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

אם מתבוננים, בדיעבד יש הסברשבורת,לב

לדעתי לרוב זה לא נכוןכל היופי

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בהרבה זוגותנהג ותיק

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

מחקרים מראים אחרתכל היופי

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

גם אני לא כאן כדי להתווכחנהג ותיק

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

נכוןמישהי נשואהאחרונה

גבר ואישה לא אמורים להיות דומים

כתבת נכוןנהג ותיק

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

לדעתי להגיד גרושין גרושין גרושין זה לא יותר מועילאורין

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

אפשר להחזיר את הגרושה ואז מזכים את כולם בברכותחתול זמני

כואב מאודהסטורי

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

קודם כל אתה צריך ביטחון עצמימשה

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

להישבר זו חולשה - תחזיק מעמד זה חוזקה.שנונימי

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

  • אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

רק את זה אני לא יכול לספר להחוזר תמיד לאשתי

אוף, קשה לי ממש שעל הכל אני יכול לדבר עם אשתי, לשתף אותה, חוץ מהאתגר של שמירת הברית, התמודדות מול נשים אחרות וכו'.

אני מרגיש בוגד שאני מסתיר ממנה את זה.

ברוך השם אני הולך בתלם, אולי קצת יותר מאותגר מהרבה אחרים, אבל ההתמודדות נשארת בגזרת ההתמודדות וברוך השם לא מעבר.

אבל זה קשה מאוד, כל היום להתמודד עם משהו חזק ממך, והכי קשה שאני לא מעיז לספר לה.

אף פעם לא ניסיתי אבל אני מרגיש עליה שהיא לא תוכל להכיל את זה.

אז אני מרגיש בוגד מעצם ההסתרה הזו.

מה אתם אומרים? אתם מספרים? יצא לכם לספר, ומה היו התגובות?

והנשים - מה אתם חושבות על הנושא הזה? זה אמור להיות שיח פתוח ביניכם או משהו שהבעל סוחב לבד?

מה אתם מצפות ממנו, לספר או לא, ומה נראה לכם יהיו התגובות שלכם כשהוא יספר.

אני תוהה איזה תגובות אתה מצפה לקבלאריק מהדרום

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

לקחתי את זה בחשבוןחוזר תמיד לאשתי

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

אולי מישהו מכיר איזה רב שיוכל לייעץ לי מה לעשותחוזר תמיד לאשתי

הרב יהושע שפירא והרב שלמה אבינראריק מהדרום

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

מכיר אותם טוב. לא מתחבר לסגנוןחוזר תמיד לאשתי

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

הרב חגי לונדין?אריק מהדרום

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

זה כבר יותר בכיוון, אבל הוא מאוד פתוח.חוזר תמיד לאשתי

יותר מידי בשבילי

חחחחח הרב לונדין פתוח??כְּקֶדֶם

טוב

לא יודעת כמה המחשבה שלי בעניין רווחתהמקורית

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

סתם מעלה שאלהצופה אנונימי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

תשובההמקורית
  1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

    אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

  2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

  3. בטח שיש עניין של שיתוף.

    גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

    תלוי מה משתפים ואיך.

    אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לדעתי, תלוי מאד בסוג הקשר ובדינמיקה הזוגיתפינג פונג

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

אני חולק על התשובה שלךפשוט אני..

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

ברור לי ששום דבר ממה שכתבתיפינג פונג

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

ממש תשובה יפהאוריןאחרונה

הבגידהסוסה אדומה

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

תודה לכולם על התגובותחוזר תמיד לאשתי

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

לא הרבה זוגות מאותגרים בזההמקורית

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

מה מטרת השיתוף?נעמי28

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

תשובה בפניםחוזר תמיד לאשתי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ח' באב תשפ"ו 18:24

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

הבגידה היא לא בזה שאתה מסתירסוסה אדומה

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

תשים אותה במרכז ולא אותךנעמי28

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

החלטתי לערוךעוד מעט פסח

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

  1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

  2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

  3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

תודה. מלמד מאודחוזר תמיד לאשתי

מסכימה מאוד, בעיקר לגבי 3שלומית.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אם אתה רוצה להיות צדיק...שנונימי

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

יש פה משהו ומתלבט אם אתם רואים?Hakuna.Matata

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

  1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

  2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

  3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

דילמה כלכליתאבי130

אני ואשתי נשואים 8 שנים

יחסינו עלו על עליות וגם ירדו מורדות,

לאחרונה אני מרגיש שלא איכפת לה מהמצב הכלכלי בכלל,

היא כמעט ולא הולכת לעבודה

ולעומת זאת אני מכניס את המשכורת העיקרית

כל חודש אנחנו מוצאים את עצמנו לוקחים הלוואה

וזה הגיע למצב שגם הבנק לא מוכן כבר לתת הלוואה

סיכמנו על תקציב מסוים שגם ממנו היא חרגה

ניסינו לתחום את התקציב לחן בנק שני ואז גיליתי שהיא פתחה אשראי נוסף

אני כבר שוקל להפריד חשבונות, עם כל החובות שהיא צברה אני מעדיף לעזות את זה עכשיו ולא שיהיה מאוחר מידי

כל פעם שאני אומר לה את זה היא עונה לי אם אתה מפריד חשבונות נתגרש וזהו,

לא הבנתי אנחנו נשואים רק כדי שאני אממן אותך?

זה עוד יותר דוחף אותי לעשות את הצעד הזה

מה אתם אומרים?

עוד אשה ששכחה שהיא שותפה בבניית הביתאדם פרו+
עבר עריכה על ידי אדם פרו+ בתאריך ז' באב תשפ"ו 8:50

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

רק לידיעה...פשוט אני..

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

זה לא מדויקנפשי תערוג

להבנתי זה מדויק למצב שלהםפשוט אני..

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

מחילה אבלשפוי

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

מזועזע מתגובתו שלחוזר תמיד לאשתי

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

תראה אבי היקרחוזר תמיד לאשתי

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

הדילמה אינה כלכלית אלא התנהלותיתהסטורי

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

היא לא דואגת מחובות?נעמי28

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

איזו תגובה רגישהמשהאחרונה

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

דיכאוןחקלאי

האם יש פה מישהי שתחתנה עם אדם שסובל מדיכאון?

האם אני יכול להתייעץ איתה בפרטי?חקלאי

לא. אני לא מתכתבת בפרטי עם גבריםיעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אוקייחקלאי

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בשנים האחרונות התחלת כדוריםאריק מהדרום
עבר עריכה על ידי אריק מהדרום בתאריך ז' באב תשפ"ו 9:28

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

לאחקלאי

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

לדעתי זה מה שאתה צריך לענות לה.אריק מהדרום

היא יודעת את זה?חוזר תמיד לאשתי

מה היא אומרת על זה?חוזר תמיד לאשתי

יצאנו פעם ושם אמרתי להחקלאי

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

כשהיא תהיה שלמה עם זה-סוף טוב

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

המשפחה שלה יודעת?יעל מהדרום

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

אני, אפשר לומרעשב לימון

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני אבל זה נודע לשנינו רק בדיעבד אחרי.על הנס

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

..ירושלם.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

יש לה יתרון עצוםפשוט אני..

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

ההיסוס הזה לא נשמע טובHakuna.Matataאחרונה

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.

לכבוד הנשואים הטרייםאדם פרו+

נשואים טריים וותיקים אלופים

לפני כמה שנים נחרב הבית

כל בית שאתם בונים

הזוגיות שלכם המשפחה

היא כמו אבן,

כמו בנייה ושיקום של חורבה מחורבות ירושלים

תמשיכו לנסות ולהשתדל בבניין הבתים שלכם

אתם מביאים את הגאולה

אל תתיאשו

חיזקו ואימצו נשואים.

אני מעריך אתכם על כל העבודה שאתם עושים.

עבודה שאף אחד לא ידע מי עשה.

אבל היא העבודה האמיתית.

והבניין האמיתי של עם ישראל.

כידוע שהבניין הוא לא רק טכני אבנים

אלא הקשר והביחד הנעים שהיה בו

והקרבת אלוהים שהוא ייצג.

כשעם ישראל היה במדרגה טובה

עם דוד ושלמה שהיו מתאימים למצב העם

באותה תקופה.

לכן שימרו על עצמכם יחד.

ותרו זו לזה. תרעיפו באהבת חינם.

על הילדים (קל יותר) ועל בני הזוג (כנראה יש כאלה שמתקשים בכך) ועל עצמכם.

תהנו תשקיעו ותבנו בתים מלאים באהבה.

יפה מאודמתוך סקרנותאחרונה

אולי יעניין אותך