אני חושבת שהיום זאת הדרך הנכונה לעבוד את ה', ובגלל שהציבור שלנו מחפש תמיד את האמת, את הדרך הכי טובה, בלי להתחשב במה שהיה, לכן הכי קל לו להגיע לחסידות

בניגוד לחרדים, ששם אתה או ליטאי או חסידי, וזהו, דתי יכול לקרוא קצת חסידות להתלהב ועם זאת לא להתחייב לשום מנהג חסידי.

אם אתה נתנה לקרוא חסידות, אבל אין לך שום אדמו"ר וכל הקונצפט הזה נשמע לך מוזר, אפשר לקרוא לך נמשך לחסידות?

אי אפשר באמת לכמת את זה בצורה מחולטת בגלל שדתיים לא מתחייבים לא לפה ולא לפה.

אם כבר אפשר לטעון שצורת הלימוד הליטאית של ניתוח ופלפול שכלתני היא זאת שתפסה את כמעט כל הישיבות הציוניות, וגם אלו שמכניסות לימודי חסידות עושות רק בחלק מאוד קטן של היום ורוב הזמן מוקדש ללימוד עיוני.

שאמר שציונים דתיים לומדים יותר חסידות מהחסידים עצמם.

לפי דבריך אפשר לומר גם הרב קוק לא נתפס בציבור הציוני דתי, כי לומדים ברוב הזמן גמרא ורק בזמן מועט אפשר ללמוד את כתביו.

יש בתי מדרש שפחות שמים דגש על חסידות וגם שם תוכלי למצוא ספרים כאלה וזה יעניין חלק מהלומדים, שזה כבר לא מובן מאליו. יש גם בתי מדרש שנותנים מקום יותר נוכח לחסידות. טיש זה לא דבר זר לציונים דתיים.

אנחנו משתדלים לקחת מכל דעה ושיטה את הטוב שבה אז למה שלא גם מהחסידות?

אולי גם זה מאזן קצת את הכלליות הקוקניקית

אז החסידות דואגת יותר לפרט גם

צריך לדעת איפה אדם עומד בעבודתו ה' וממה הוא לוקח.

אני אישית עובד טכנית בבניית מאגרי מידע בחסידות, אבל אני יותר מסתכל על זה מבחוץ, אבל יש לזה השפעה גדולה עלי.

נגיד אתמול תוך כדי עבודה למדתי/קראתי 'תפארת חיים' שיש שם תורות של השרף ממוגלניצא (דמות מרתקת) ומעוד צדיקים והתורות חודרות.

אני חושב שאנשים לא נחשפים היום מספיק לדרכים המגוונות של עבודת ה' בחסידות.

גם קווניקיות אני מסתכל עליה מבחוץ, זה לא איפה שאני עומד נפשית והשקפתית.

בקווניקיות, זה יותר גרוע, כי זה יכול לעלות לי על העצבים. חסידות התורות מאוד מעניינות אותי וגם חלק מדרכי העבודות ה', חלק גורם לי דחייה.

מסכים שחב"ד וגור וקוצק יותר "אליטיסטיות" (או שעדיף לומר רדיקליות). אבל תנועת החסידות במקורה היא של העם

היא מאוד גבוהה ולא מתאימה להמונים.

ר' נחמן יש לו תורות עמוקות וגם סיפורי מעשיות עמוקים. הוציאו כל מיני משפטים ורידדו את המסר.

תיקח את כל תלמידי המגיד ממעזריץ אף אחד לא פנה להמונים.

אמנם נכון יש המון סיפורים עם רבנים, אבל הבסיס של כל החסידות. איך שהכל התחיל, תסתכל בסיפורים, העיקר הוא היהודים הפשוטים, הבעש"ט מאד כיבד ונתן מקום מאד מכובד (לפעמים אפילו יותר מאשר ת"חים) דווקא את היהודים הפשוטים.

יש המון סיפורים כאלה. שהבעש"ט היה מגיע לכפרים ומספר שם סיפורים ומחזק דווקא את היהודים הפשוטים,

גם אח"כ בדורות הבאים, תמיד היה גם את הת"חים ואת היהודים הפשוטים, ופנו תמיד לכולם

מחילה אבל זה לא נכון, תקרא לדוג' בספר הזכרונות של הרבי הרייצ מליובאוויטש (סיפורים שהוא אמר ששמע מאביו שקיבל דור אחרי דור התקופת הבעש"ט).

ובכלל, מה זה סיפורים שנצרו אחרי זה? אתה טוען שהם הומצאו? אם כן אז אין לי מה להגיד לך אם אתה לא מאמין, לא יעזור לי שום טיעון אם על כל דבר אתה עלול להגיד שזה המצאה.

ואם אתה מתכוון שזה היה פשוט יותר מאוחר, בדורות הבאים. אז לא, זה עוד מלפני שהבעש"ט התגלה (עוד בהיותו צדיק נסתר)

החסידות מאז ומעולם [עוד מלפני שהתגלה הבעש"ט] הגיעה לכולם, דווקא ב'גדולים' היה רוב ההתנגדות אבל בפשוטים הכל התחיל, תקרא קצת בספרים שמספרים על תחילת החסידות, זה ממש לא מה שאתה אומר,

ומאיפה הגעת למסכנה שנכבר אורה??? במה זה מתבטא? שעבר יותר מ200 שנה מאז שזה התחיל ועדיין יש מליונים של יהודים שחיים ככה וכל החיות שלהם היא מגיעה מהחסידות?

רוב החסידות היום מסתכם בטבילה במקוה, טישים, ניגונים, והליכה לאדמו"רים לברכות, וסיסמאות. הרבה מזה זה עדר.

זה לא ההתעמקות בתורת החסידות או עבודת ה' בצורה של מסירות נפש של פעם.

החסידות הפכה מתנועה לארגון שמטרתו להגן מהחילונות

החסידות קדמה בהרבה לחילוניות.

היא נפוצה במזרח אירופה, החילוניות היתה מאוחרת יותר ובמערב אירופה.

אחת התוצאות של הרדיפה של החסידות היא שזאת הפכה לתנועה גדולה. היא היתה עממית.

החסידות אגב לא היגרה למערב אירופה היא נשארה איפה שהיתה האוכלוסיה הפחות משכילה ויותר חלשה.

זה כמו קליקות פוליטיות שס נגד אגודה. רבו על מי יהיה יותר קרוב לפריץ.

אבל אלו לא החסידים שאני מכיר. נכון, הדורות השתנו וכמעט אין היום צורך במסירות נפש בפועל, אבל זה לא אומר שזה לא קיים, (וחוצמזה, בזה מסתכמת אצלך החסידות של פעם? במסירות נפש? נכון, זה חלק חשוב. אבל זה ממש ממש לא הכול)

יש היום הרבה אנשים שכל הקשר שלהם עם השי"ת הוא דרך החסידות, דרך הקשר שלהם עם האדמו"ר שלהם, דרך לימוד של תורת החסידות לעומק ותפילה מתוך התבוננות אמיתית וכו', לא יודע למה אתה מגדיר את זה כמוות של החסידות

הבעל שם טוב היה נרדף . הרבנים רדפו אותו והתנגדו לו.

אבל המסורת העממית באותם אזורים שפעה כישופים וקמעות וצוענים ועוד, ואנשים נמשכו לזה (כי הרבנות היתה דווקא האליטיסטית והיה צריך יותר להתאמץ כדי להתקרב לתלמידי החכמים ולשמורתורה ומצוות).

מפה הלכה והשתכללה השיטה.

מצומצם של מקובלים שיצרו לעצמם דרך מסויימת.

הרבנות הרגילה ראתה בזה סכנה.

והם שרו וכל מיני כי מספיק שהצדיק דבק בה' כדי שהחסיד יהיה פטור. הוא מנקה את מצפונו באמצעות תרומה.

זה כמו כל הבאבות של נתיבות. אותה חרטה.

וזה אומר

שכנראה לא הבנת את הסיפור עד הסוף

בגלל זה היום אחוזים גבוהים מהחסידים חוגגים בחדרי חדרים (וגם החסידות אגב).

אנוסים קוראים להם.

ותרבות הבאבות היא שלילית כשזה קרוב למרוקאים, כשזה קשור לאשכנזים זה אדמור מיוחס ולא קשור לכל מיני תרבויות צועניות וויקינגיות שהיו מצויות במזרח אירופה.

החסידות לא צמחה סתם משום מקום

השורש שלה חזק מכדי לערער אותו

הייתי מציעה פשוט לשמוע

מאנשים רציניים ומחוברים באמת

ולא מהתקשורת

צוענים? וויקינגים?

על מה את מדברת

בחייאת.

מי שלא רוצה לשמוע ולחקור

גם אלף שיעורים לא יעזרו לו

חבל.

כי זאת לא חסידות אמיתית מה שאת מכירה.

מציעה לך להכיר מקרוב, ללמוד מה זה  ולשמוע ממי שמבין בזה באמת, לא מחרטטנים.

את לא חייבת להתחבר לענף הזה, אבל לפחות תביני שיש לו שורש רציני ויהודי אמיתי. 

תצליחי!

ולקיות מצוות , גם מצוות פשוטות של לא תעשה. אין קשר לחסידות או לא. 

עדיין לא זכה להיות אמיתי, 

ולעבודת ה מתוך יראת רוממות.

וזה באמת חבל.

זה באמת פספוס. 

זה שהצדיק צינור

זה ממש לא פותר את החסיד מלעבוד את ה ולקיים מצוותיו ולהיזהר בהן קלה כחמורה.

הזלזול הזה בקיום המצוות

כי יש מי ש"עובד בשבילי"

לא קיים ביהדות

ובטח לא אצל החסיד המקושר באמת לרבו.

באבות

חרטה?

מציעה לך להיזהר ולא לזלזל גם אם את לא מסכימה עם הרעיון ופחות מתחברת,

כי אלו דברים שיסודם יציב וקודש.

ללכת לקבר באומן ולהתפלל באומן ביום הדיו יסודו קודש.

נכון

זה לא חכמה לגשת לברר עניין מתוך מניפולציה.

במנהגים - יש מושג של "מנהג ישראל- תורה הוא" וממילא היחס צריך להיות של כבוד ולא יחס מזלזל חלילה.  

אפשר לקחת את המנהג לצדדים פגאניים כמו שאת עושה

ונכון יותר לקחת את זה כחלק בעבודת ה'.

(ולרקוד סביב מדורה זה לא קשור רק לחסידות, רוקדים ושמחים ביום הזה כי כך ציווה רשב"י לתלמידיו וכך מנהג ישראל גם היום. )

אם את מתקטננת אז אכתוב

גזירת השער לנשים ממש ממש לא קשורה ל"חסידות", היא קשורה לצניעות על מנת שלא ייתגלה שיער , זה שלא כל עם ישראל נוהג ככה , לא הופך את זה מושא ללעג כמו שאת עושה !

האם גם לחבוש אוסף שערות תפור בחוט זה נקרא מנהג שיסודו קודש? אין קשר

זה שוב, קשור למצוות כיסוי ראש של נשים באופן כללי.

אולי זה גם טוב ללעוג לחובשות פיאה?!

נסיעה לציון ר נחמן באומן- אין צורך להכביר, כתבו על זה רבים וטובים לפניי

מי שלא מבין - באמת זה קשה לקבל את הקשר הזה בין החסידים לרב

ויש חסידויות גם כיום

שהחסידים נוסעים לרבה כדי להתחזק

ולאסוף כוחות ושמחה

בשביל עבודת ה

בשום פנים ואופן

לא בשביל עבודת הרבי ולא עבודת אליל!!!

ואם את התרשמת שזאת "תורת החסידות"

אני ממש מבשרת לך שזאת לא החסידות

מה שהיה בימי הבעל שם טוב

והמשיכו תלמידיו הגדולים,

ותלמידי תלמידיו,

זה הבסיס לחסידות היום.

אז למה יש הרבה חסידויות?

ולמה יש דקויות בעבודת ה', שכל חסידות נתנה להן דגשים אחרים?

כי כשאור מופץ וכל אחד קולט רסיס ממנו, הוא ממשיך אותו הלאה

זה לא מבטל את האור הגדול של הפנס

מבינה?

והאור הזה נמשך ע"י גדולי ישראל

גם מי שלא חסיד 'פרופר'

גם כיום.

זה המצאה של פסיקה אשכנזית חסרת ביסוס בתלמוד. שיסודה בדברים שקרו בשטח ואין להם סימוכין בשום מקום אבל מישהו זוכר שסבא רבא רבא שלו עשה משהו והפך את זה להלכה פסוקה.

יש אגב מנהג טעות

יש מנהג רע

יש עוד סוגי מנהגים.

בגלל זה חלק מקפידים לא לאכול בוטנים בפסח וחלק מקפידים לא לאכול אורז בפסח.

והמושג קטניות רק הולך ומתרחב מדור לדור.

זה שילוב של בורות עצלנות וגאווה. ועדר מאמינים שלא שואל שאלות.

בכל אופן אין טעם ממש להתווכח איתך.

אישה שגוזרים לה את השיער זאת אישה שמשפילים אותה כדי שתהיה משועבדת לאדיוט התורן שמחתנים אותה אליו ולא תברח לשום מקום . ככה גם אף אחד לא יפזול לכיוון שלה כי היא מראש עוברת תהליך של כיעור.

זה יותר מזכיר הלכות אישה יפה (וגויה) במלחמה מאשר הלכות קידושין שמכבדה יותר מגופו.

אין שום צורה ושום דרך להצדיק מנהג רע כזה ואני בטוחה שאם נחקור נגלה שהמקור שלו זה טקסי עבודה זרה קדם נוצריים.

כדאי להתחיל בספר

"טעמי המנהגים ומקורי הדינים"

יש עוד ספר של שאול מייזליש

שאני לא זוכרת את שמו כרגע 

לא מתווכחת

אבל גם לא מנסה ,

ממילא ההתנצחות לא תועיל

כל מה שרציתי זה להבהיר 

שלא כל מה שנראה פשוט ומגוחך

הוא אכן כזה.

ויש דברים שזה לא פשוט לומר עליהם "מגוחך"

דומה לפני כן אצל צדיקי צ'רנוביל באוקראינה.

בהתחלה החסידות הייתה לה תורה ועבודת ה' אליסטית.

אני לא אומר שאי אפשר למצוא בכלל סימנים קדומים של העממיות שהתפתחה אחר כך, אבל זאת לא הייתה עיקר תנועת החסידות בראשיתה.

ה'מאור עיניים' זה לא היה חצר.

אצל המגיד ממעזריטש למדו תלמידים, זה לא היה חצר.

לגבי תלמידי המגיד ממעזריטש, אלו שפתחו דברים דומים לחצרות, זה היה כדי ללמד את העם תורה. רבי שניאור זלמן מלאדי כותב בפירוש שהוא לא מעוניין להתעסק בגשמיות, וברוח דומה כותבים שאר התלמידים. חוץ מזה שרוב התלמידים לא פתחו חצרות.

המגיד מקוזניץ מזהיר בספר 'אם לבינה' מהפיכת החסידות לעממית.

רק בדורות אחרי זה זה הפך יותר לחצרות במובן המקובל היום.

בדורותם זה לא מה שעניין אנשים,

אז היו את האנשים היו שקועים כמעט רק בעבודת ה' ומהם האדמו"ר הזקן לא רצה לשמוע דברים בגשמיות כי רבי זה אחד שנועד בשביל קשר עם הקב"ה, אבל וודאי שהיה גם דברים כאלה אז, היה המון 'יהודים פשוטים' שלא היו יודעים אפילו א"ב,

ודרך אגב, עם דיברת שע האדמו"ר הזקן, אז מסופר ששם היו מתגלגלים מופתים מתחת השולחן ואף אחד לא טרח להתכופף להרים אותם.

אדורות האלה הגשמיות תפסה הרבה פחות מקום.

בדורינו הגשמיות תופסת הרבה מקום, ולכן זה ככה, זה לא בגלל שום דבר אחר חוץ מירידת הדורות, או יותר מדוייק 'עקבתא דמשיחא'

שיעור שהועבר בג' אלול בישיבת שיח יצחק, שנקרא "הספד למשנת הרב קוק".

אני חושב שתחיית החסידות בציבור הדת"ל היא עדות לפספוס הטראגי של תורת הרב קוק, שהפכה להיות עוד חלק במישמש של עבודת ה' הרגשית-אינטואיטיבית והרדודה

(החלק הראשון של השיעור עוסק בנקודה הזו, בשיא האותנטיות הכאב והסרקסטיות האופיינית לרב חיים; החלק השני עוסק בקווים מקבילים בין משנת הרב שג"ר והרב קוק

יש את אלה שהתקרבו לברסלב הם חיפשו להתחזק ומצאו את תורת רבי נחמן ורבי נתן

יש מי שהתקרב לחב"ד ולתורות העמוקות שלהם

ויש את מי שהגיעו לטישים בכל מיני חסידויות במאה שערים והתחזק משם והוא הולך לשם בקביעות ומושפע מהתורות שלהם.

הזניחו את נושא הפיתוח הרוחני האישי בשם ערכים לאומיים ואז נוצר צמא.

לדעתי פשוט לא למדו את הרב קוק כמו שצריך, הוא הרי היה צדיק וחסיד וקדוש אמיתי.

מסתדר?

כדי שיגיע מהמקום שאתה מתאר, צריך הרבה שנים של לימוד גמרא, תורת הרב זצ"ל, מהרל, כוזרי וכו'. ואז החסידות מגיעה כהשלמה ועילוי. 

בפועל לצערנו אצל רוב הציבור זה לא המצב. 

מוסר ואמונה שאדם צריך לבנות, אבל זה לא סותר שחלק מהזמן יוקדש ל"תורתך שעשועי", וזה יכול להיות ספרי חסידות. זה מרחיב ומרומם את המבט.

חוץ מזה, יש ספרי חסידות שלפי דעתי חלק מהבניין, כמו הבני יששכר שמסדר לך את מהלך השנה.

ממש.

למה להתאמץ ללמוד פסיקות הלכה כשיש כל מיני סיפורי אגדות על הארי הקדוש שבגלל זה עושים דברים.

כל המופע של אומן ומירון זה קלאסי. אבל זה מה שטוב להמונים. 

שמחה

שלווה

אני אקח צעד קדימה עם כל מיני רבני עבודה זרה שאונסים בחורות בתוך מסגרת טיפולית דתית.

איפה שאין שכל יש סיפורי מעשיות.

אומן שזה מקלט לעבריינים ופגועי נפש. תיירות דתית שלמה סביב עסקנים שחוגגים על טיפשות של אנשים.

וחסיד אמיתי

חס ושלום לומר שעושה דברים הפוכים מזה

ה' ישמור.

זה שיש שוליים בעייתיים/ אנשים בעייתיים, זה נכון.

זה לא משליך על כולם . ממש לא.

בכלל לא.

אל תקחי כותרות ותהפכי אותן לחזות הכל

כי זה לא ככה.

יש הרבה אנשים טובים

שבאמת באים כדי להתרומם וכדי לקיים את העצה הזאת של "תחזיקו עצמכם יחד"

ו" איש לא יעדר" באומן, ראש השנה.

אנא הזהרי במילותייך.

אפשר להתעקש אבל אני לא יודע על סמך איזה מדד אתה רוצה להסתמך.

אם יש מדף "חסידות" בדברי שיר זו תופעה? ישנם ישיבות תיכוניות וישיבות הסדר חסידיות אבל כמה הן מהמכלול? מעט מאוד.

הרב שג"ר זה חסידות? הרב שטינזלץ? לא יודע, זה מאוד בשוליים.

ישיבות 

רמת גן

רמת השרון

מגדל העמק

שבי שומרון

תקוע

יצהר

עתניאל

תורת החיים

צפת

מדרשות

תכלת

שובה

כל המוסדות הנ"ל הם מוסדות שחסידות היא דבר לא זניח אצלם בכלל, אצל רובם גם דבר עיקרי מאוד.

משמע, יש כאן תופעה.

הייתי מדוייק במה שכתבתי בהודעה שהגבת אליה - הם מספיק כדי לקרוא לזה תופעה.

תלמידי הרב שטיינזלץ והרב שג"ר הם מיעוט ביחס לצה"ד אך הם עדיין מספיק אנשים ומוסדות ורעיונות שמשפיעים כדי לקרוא לכל מה שסביבם בשם "תופעה".

אז הרוב? כנראה שלא. האם זה תופעה? חד משמעית כן. מסתבר שצריך להתעקש כדי לא לקרוא לזה תופעה או להגדיר מחדש את המושג תופעה.

אגב, לא כתבתי את ישיבת שיח, כי בעיני גם אם הרב שג"ר עסק בחסידות הישיבה באופי יותר מחקרי והאופי החסידי כנראה פחות תפס, ממה שאני מתרשם לפחות.

כמו כן, בקרב לימוד תורה לנשים, תורת החסידות אף יותר נפוצה. זאת גם תופעה בעיני.

ובפירוש הנאו-חסידות הליברלית ממש לא עממית אלא אלטיסטית

לקיים את המצוות מתוך התלהבות ושמחה ..

מרגיש לי כמו אמת .

זה הרבה יותר נוח. מספק חוויה בלי מחויבות .

אז קל לדחוף כל מיני שטויות בטח כשהם ממוסדות.

חב"ד זה קלאסי. וזה יפה שהרוב מתחברים להיבטים החסידיים ופחות לזה שזה הרמבם הדוק.

ברסלב זה בכלל.

אגב אותו ואקום נכנס היה בעדות המזרח ונכנס לשם המיסיון של הציונות הדתית.

אין מסורת בית אבא, אין כלום. תתיישרו אלינו.

עדות המזרח בהרבה מקומות בארץ היו ללא הנהגה מסודרת ומי שנכנס לשם זה מי ששלט במוסדות.

נראה לי עיקר מה שמושך לחסידות זה הפשטות והנוחות, אתה ללא צריך להתאמץ יוץר מדי ואפשר להשאיר גם את כל ההתאמצות בצורה חיצונית של שינוי מראה חיצוני ופחות עבודה עצמית. יותר מזה החסידות בנויה יותר על  עבודת הפרט פחות מדברת על עבודת הכלל, וזה יותר נוח  לאדם ההתעסקות בעצמו מאשר באידאלים ענקיים של תיקון העולם, יש פה בריחה מהאידיאל הגדול של הציונות הדתית של לתקן עולם בכל המצבים ובכל האופנים

חסידות זה לא מה שאתה מתאר, מי שכשהו מחליט להיות חסיד אז מה שהוא עושה זה ללכת לחנות כובעים אז זה ה"י,

וגם מאיפה הבאת שבחסידות העיקר זה לתקן את עצמנו ומזניחים את תיקון העולם? לא יודע איזה חסידים אתה מכיר, אבל זה לא ככה, ככה זה אצל ליטאים, (ידוע הסיפור על אותו רב שרצה לתקן את כל העולם, ואז התייאש ואמר שיתקן רק את המדינה שהיה גר בה, אחרי שהתייאש אמר שיתקן רק את המחוז ואחרי שהתייאש אמר שייתקן על כל פנים רק את העיירה, ואחרי זה הגיע למסכנה שלפחות את המשפחה ובסוף אמר שקודם כל ייתקן את עצמו)

[אפילו שמעתי פעם בשם החסיד הרב גינזבורג שאמר על הסיפור הנ"ל שאצלנו [אצל החסידים] מתחילים הפוך, מתיקון האדם, ומהר מאד מתייאשים מעצמינו, ואז הולכים לתקן את העולם...]

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

עשיתי בדיקת היריון 16 יום אחרי בדיקת ביוץ חיובית

נראה חיובי בעיניכן?

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.