קורה לכם? קורה ואתם לא שמים לב? לא קורה?
קרה בעבר?
מה היחס שלכם לדברים פלאיים שקורים לכם שלא כדרך הסדר הרגיל של החיים?
קורה לכם? קורה ואתם לא שמים לב? לא קורה?
קרה בעבר?
מה היחס שלכם לדברים פלאיים שקורים לכם שלא כדרך הסדר הרגיל של החיים?
במיוחד כשיש לי שאלה תורנית, כבר כמה פעמים קרה שהסתובבתי עם שאלה בראש ופתאום ה' שלח לי תשובה, לדוגמא שיעור תורה לא צפוי שדיבר על זה, או איזה פתק זרוק שמצאתי... מרגיש ממש שלה' אכפת ממני!...
קרה לי גם
לא ברמת פתק ככה אבל דברים דומים
בייחוד אם קיבלנו על עצמנו התחזקות מעשית בעבודת ה'.
היו גם פעמים שהרגשתי שעלתה לי שאלה בפנים, עניתי עליה לעצמי, ואח"כ שאלו אותי אותה מבחוץ. כאילו הכינו אותי מראש מלמעלה.
מה היחס? מזמור לתודה, או סתם להרים עיניים לשמיים ולומר תודה. תלוי בגודל האירוע.
אם הילדים התנהגו יפה אחה"צ זה משהו אחד, כשקיבלתי הצעת עבודה שממש רציתי זה משהו אחר.
ונענים. דברים שקשה לצפות מראש מסתדרים בעתם ובזמנם על הצד הטוב. ה' מנהל את צעדינו לטוב. רואים את זה בחוש. מודים ומשבחים לבורא.
זה לא אומר שאין גם הסתרת פנים.
וממשיך הלאה.
זה לא אמור להיות דבר מטלטל ודרמטי יותר?
תכלס מי שחי באמונה שהוא מבין שכל דבר הוא נס, שהדברים הטבעיים כל רגע הם נס כמו שזורחת השמש ושהלב פועם, פחות יתרגש מניסים כי באיזשהו מקום זה מובן לו. ה' עשה את זה כמו שהוא עשה את זה.
אז סימנים שנתונים לפרשנות לא רלוונטים
לא חייבים סימנים שאין לנו דרך לפרש אותם, מלבד נבואה כמובן.
ה' מזמן לך עבודה שחיפשת בדרך הטבע באינטרנט. זה שהעבודה לא ירדה מן השמיים זה לא סימן שהקב"ה לא עזר לך לקבל אותה..
לדוגמא הרמב"ם חולק עליך באגרת תימן...
advfbועל העניין הזה קבלנו שזה שאמר בלעם (במדבר כ"ג, כ"ג) כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. יש בו סוד שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת ותחזור הנבואה לישראל ואז יאמרו להם הנביאים מה פעל אל. ונבואה זו נאמרה בשנת הארבעים לצאתם מארץ מצרים ותמצא התחלת החשבון עד אותה העת אלפים ותפ"ח שנה שהסימן בתפ"ח גאולים. ולפי ההקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תתקע"ו ליצירה ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת המשיח שנאמר (יואל ג', א') ונבאו בניכם ובנותיכם וגומר. זהו יותר אמתי מכל חשבון שנאמר בשום קץ.
מה שכן נמצא זה רוח הקודש, כמין רסיס קלוש של ידיעות נסתרות שיצאו מפי כמה גדולים, אבל גם הם לא טענו שזו נבואה, וגם הם טעו פה ושם וכאן ושמה.
בנוסף, יש תנאים הנדרשים לנבואה, והתורה אומרת במפורש איך לבדוק את הנביא.
מחשבי קיצין היו תמיד, וכולם התבדו.
יש נביא בישראל והוא הרבי מליבאווטיש
היום כבר לא קורה.
אני רוצה מאוד 'סימנים' כאלו,
אבל מרגיש לי שהקב"ה לא נותן לי אותם ומצפה ממני לעבוד קצת יותר קשה ורוצה שאמצא את התשובות והסימנים בתוכי ולא בדברים פלאיים שקורים לי.
לא קל לי לשמוע את זה ממך.
הייתי ממש מתפללת ומחכה לסימן. מחכה לראות שהקב"ה "עונה לי" או שולח רמז או משהו כזה..
אבל זה בעייתי.
וגם ככל שהתאמצתי יותר לחפש ראיתי שהוא רק מסתתר יותר ויותר, עד שהבנתי שכנראה במקרה שלי אני צריכה פשוט לשחרר. להתפלל כדי לבנות את עצמי ולא לצפות לתוצאות שלו. לפעול בכל סיטואציה מתוך מחשבה והתבוננות פנימה גם אם לא מקבלת "אישורים" לזה שאני בכיוון טוב, ולבנות כאן גם אמונה ויכולת לסמוך עליו בתוך אי ודאות.
אצלי אני מרגיש שזה טבעי לבקש אות או סימן
אבל "לשכוח" מזה ולא לשבת ולצפות.
ולפעמים זה פשוט מגיע ככה.. בזמנו.
מה דעתך?
אבל האות מתייחס לאויביו, לא לעצמו..
שהאויבים שלו יראו את האות ויבושו..
מהרב טוביה סינגר.
הוא אומר שבתנך, נביאי האמת דווקא דאפו לתת אותות וסימנים, והמלכים הצדיקים בעצמם גם רצו ראיה לדברי הנבואה (כמו שמצינו למשל בחזקיה) - ואילו דווקא נביאי השקר והמלכים הרשעים עבדו בלי סימנים ואף סירבו.
אני לא יודע להסיק מזה מסקנות לתפילה, אבל זה תובנה מעניינת לפחות בנוגע לנבואה. וצריך עיון.
וביקשת?
זה כמו שבמקור התפקיד של נביא הוא לא שנלך לבקש ממנו נבואה, אלא למסור נבואה לעם כשהקב"ה רוצה להעביר מסר. (קרו גם מקרים הפוכים, אבל לא זה היעוד של נביא)
אפשר להסיק מזה ש'התקשורת' עם הקב"ה היא לא עפ"י בקשתנו, הוא בוחר מתי ואיך לשלוח לנו מסרים, או להסתתר.
ואגב..
מה הסימן שקיבלת?
כמו שאת פשוט קיבלת
כשאת במודעות לחפש סימנים אפשר לראות בכל דבר סימן
חדלתי להאמין בהשגחה פרטית במובן הנפוץ.
זה הפריע לי זמן רב, ואז מצאתי מאמר כפול באתר של ישיבת הר עציון על הנושא.
המסקנה שלי:
א. את התורה צריך לקיים כי זו האמת, ולכן לא משנה מה ההשגחה עושה או לא עושה לי.
ב. רוב האנשים לא נכללים בהשגחה פרטית אלא בהשגחה כללית + "מזל" מסוים שהם נולדו איתו ומלווה אותם בחייהם.
ג. תמיד הקב"ה יכול להתערב. זה לא סותר את סעיף ב, וגם לא מתחרה איתו.
ד. תפילות הפכו להיות המצווה/חובה הכי קשה לי.
לגבי ד' - גם אם אתה הולך לפי תפיסה מסויימת של תפיסת ההשגחה אתה יכול עדיין לתפוס שהקב"ה שומע תפילה, זה לא הגיוני בעיניך?
זמן רב חיפשתי מחדש את המאמרים האלה ולא מצאתי בהר עציון, ועכשיו פתאום קפץ לי מאיפה היה באמת המקור...
אלה לא היו מאמרים מהר עציון אלא של הרב שמואל אריאל מעתניאל (ולא, איני נמנה על חוג עתניאל בכלל).
וודאי שאלוקים יכול להתערב, אלא שלרוב הוא בוחר שלא. זו הייתה תובנה מפחידה מאוד ברגע הראשון, כי זה מרחיק אותו מאיתנו (לעומת ההשקפה המקובלת כיום), ולפעמים יכולה להיות פה רמיזה לתיווך האלילי.
וזה עדיין מפחיד, אבל קצת התרגלתי.
גם לפי דבריך הוא יכול להתערב
לפיכך שווה מאוד להתפלל
ולכן שמחתי במיוחד לגלות מהי עמדת ההלכה הבסיסית ביותר לגבי תפילה (מחלוקת אם פעם אחת ביום או אפילו זה לא אלא רק כשהאדם בעת צרה).
העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים.
אני לא מסיק מזה מסקנות הלכתיות, אבל זה פשוט שלהתפלל זה לא פשוט.
ברובד הזה אנחנו יכולים לדבר בשפה משותפת למרות שהחוויות של שנינו שונות.
אם מדובר ברובד אז בהחלט אין לי גישה כל כך לדבר, ממך זה היה נשמע עומד על בסיס פילוסופי אז ניסיתי להתייחס לבסיס הזה
מניין לך מה הם הסיכויים?
ונראה לי שכיום גם הוא יגדיר את עצמו כמי שאינו נמנה על חוג עתניאל בכלל.
ראה כאן: הר"מ הוותיק חושף: פרשתי מהישיבה בגלל "השקפות בעייתיות"
ובעצם זה כן קשור - חלק מטענותיו של הרב כנגד הדברים של פרופ' צדיק, הן בנושא של ההשגחה, שפרופ' צדיק שולל את ההשגחה לחלוטין, ואילו הרב שמואל אריאל סובר שיש השגחה אבל לא בכל פרט.
אבל דבריו היו נכוחים ומלאי ראיות כך שזה לא שינה לי גם כשחשבתי שהוא היה מעתניאל. כמדומני היום הוא מלמד בירוחם
1. בשבת הקראתי הלכות בסעודה, טבלה שמלמדת מה מברכים עם כל דבר. והיה שם: מים - אם נחנק, לא יברך עליהם. וצחקתי ואמרתי אם נחנק איך מסוגל בכלל לברך?? ואחרי שתי דקות התחלתי פתאום להשתעל שוב ושוב עד הייתי חייב לשתות מים כדי שזה יפסיק (בלי לברך) והבנתי מזה שהייתי לא בסדר שצחקתי על ההלכה והיא נצרכת וחשובה. (וזה לא קורה לי בכלל שאני משתעל ברמה שצריך שתיה, ובכללי אני לא משתעל הרבה)
2. רב גדול אמר לי למסור ד''ש לרב מהמקום שבו אני נמצא. בלב אמרתי - אין סיכוי, לא ראיתי אותו שנים. והנה למחרת הלכתי למסעדה במרכז רחוק, ולהפתעתי אני רואה את הרב יושב וסועד עם בני משפחתו... מה הסיכוי?? מסרתי ד''ש. רצון יראיו יעשה.
3. בישיבה היה מעגל ענק של שירה, והרב באמצע, וניגשתי לרב ואמרתי שאני רוצה את השיר "ואין לנו שיור". אחרי דקה הרב עושה 'ששש' ומצביע עלי. ואני בכלל לא זכרתי את המנגינה, היה שניות של שקט ומבוכה... ופתאום מהצד השני של המעגל הענק בחור התחיל מעצמו "ואין לנו שיור". ומיד יצאתי מהמבוכה וסימנתי 'זה, זה'. מה הסיכוי??? חסדי ה'.
4. אמרתי לחברותא שלי קושיה שהייתי כ"כ בטוח בה, ואמרתי לו - "אין סיכוי שתצליח למצוא תשובה לזה"! וסיימנו את השיחה. המשכתי ללמוד, והקטע הבא שאני לומד הגמרא - זה על הלל שהקניטן בדברים ולכן שכח הלכה. אמרתי לעצמי וואי וואי נראה לי מסר משמים שלא הייתי צריך לדבר ככה... אני באמת לא מדבר ככה אף פעם... וכמו שניחשתם התברר בסוף שהקושיה שלי לא קשה בכלל...
5. פעם למדתי תורה ב4 בבוקר בבית במסירות נפש. וב8 בבוקר אני שומע את אמא שלי לומדת חברותא בטלפון, מה שאף פעם אבל אף פעם לא קרה! (בשעה הזו, לידעתי לפחות). אולי זה מראה שאם אדם מתחזק זה עוזר לסביבה שלו להתחזק.
6. היה לי לחם שקניתי, וראיתי נמלה לידו, והתלבטתי והתלבטתי ובסוף זרקתי את הלחם מחשש שיש בו נמלים קטנות. ופתאום הוציאו מהמטבח בישיבה לחמים מפוארים מאד (מילוי גבינה ירקות) שמישהו תרם. דבר שנדיר מאד מאד. וראיתי בזה שכר על ההקרבה שלי שזרקתי לחם ולא ידעתי מה אוכל (אני לא אוכל לחם לבן פרוס)
ברוך ה' לעולם.
ער בלילה עד שמצאתי סיוע בקצות לטענה שלי.
ספרתי את זה בגאווה בחדר אוכל, וחבר אמר לי המופת היה אם הייתי מוצא סיוע לחברותא שלי.
פעם אחת לבד בעבודה, בתקופה שהתרחקתי מהיהדות, רציתי לזכות באיזה הגרלה ברדיו ונזכרתי שהרבה אומרים "בשם ה' נעשה ונצליח". אז אמרתי לקב"ה נראה אם אתה באמת שומע.. ואז שלחתי תשובה ואמרתי את המשפט הנ"ל
פתאום נכנסה לי ידיעה ברורה שזכיתי ועומדים להתקשר אלי להגיד לי את זה. סוג של רוח הקודש אולי?
(לתאר את הרגשת הידיעה, כמו שדיברת הרגע עם חבר בפלאפון ואמרת לו אני מנתק ותתקשר אתה.. ככה פשוט ידעתי שהולכים להתקשר) וכמובן שהסיפור הוא שהתקשרו לבשר לי שזכיתי ואני כאילו בלי שום התפעלות כי ידעתי איכשהו... זה היה הזוי ואמרתי אוקיי אתה שומע סבבה חח
אחרי שהתחזקתי, ישבתי בחדר אוכל ואכלתי וממש היה בא לי כוס תה.. ואמרתי יאללה הקב"ה בא לי תה
פתאום בא מישהו שקצת הכרנו אומר לי "שומע הכנתי תה ואין לי זמן לשתות אותו.. קח תשתה במקומי"
עוד משהו, הלכנו להתבודדות אני וחבר וחיפשנו כסאות לקחת לשדה לשבת שם, ומצאנו רק אחד
חבר שלי אומר אל תדאג ה' ישלח לנו כסא. מגיעים לפתח השדה, עומד שם אדם עם טנדר עם רהיטים עליו ובדיוק זורק כסא שלם ליד השדה.
אנחנו מיד לוקחים את הכסא וממשיכים לתוך השדה ואומרים לו "וואי אחי תודההה" וממשיכים ללכת. ההוא הסתכל עלינו בהלם 😂
עם ה' ומתפללת אני יותר מרגישה את ההשגחה הפרטית שמלווה אותי
מרגישה את הנוכחות שלו בחיים שלי
אני חושבת שזה תלוי בנו, אם ניתן לו מקום הוא יכנס אליו
כרגע לצערי דיי תקופת ריחוק
אבל היו תקופות שהרגשתי יותר מחוברת וקרובה
אז את לא מדברת על נס בכלל..
ומה הריחוק?
זה אני לא מאמינה שיש בימינו
אנחנו בתקופה של השגחה נסתרת
אבל כן השגחה פרטית והרגשה ברורה שה' איתי
ריחוק פשוט כרגע אני לא בתקופה טובה מבחינה רוחנית לצערי, לא מצליחה להתפלל טוב ולכוון בתפיחה וכו'
1. זה לא הוכחה למציאות ה'! זה מעצבן אותי שמכריזים "יש אלוקים!" כשמשהו מסתדר, וכשדברים לא מסתדרים אז "אין אלוקים?" ח"ו...
2. זה מחזק שה' פה איתי ואכפת לו ממני.. עם עין טובה על המציאות אפשר לראות את זה בכל דבר
נעה ונדהאחרונהמחפש רב/שיעורים לתת לי דרייב בעבודת השם. לצערי, אין לי הרבה זמן להקדיש ביום ללימוד, מרגיש שחוק ובלי כוחות. מחפש שיעורים שיעזרו לי להפוך את כל העשייה לעבודת השם, להתמלא בשמחה ובלב טוב כלפי כל הסובבים אותי (בעיקר משפחתי..)
תודה ויום שמח!
השיעורים שלו מלאי חיות ושמחה בעבודת השם
וגם יש כנס בכל לבבך, שאמור להיות בז' תמוז בירושלים. זה כנס על עבודת השם והתחדשות בה. חפש, אולי שם נמצא האוצר שלך.
מה אתם אומרים? ההתחזקות הזאת ברשתות החברתיות באמת אמיתית? יש לה תוקף?
כאילו מתחזקים וזה אבל אחרי תמיד אוהב אותי הגיע עולם בשני צבעים... ככל יש מלא בלבול שזמרים שיצאו מהארון שרים שירים של חיבור לה' וכו'
יש באדם גוף ונשמה, הגוף שואף למטה והנשמה שואפת למעלה, האמת שלנו היא הלמעלה, הקרבה לה'...
לאנשים לוקח זמן להתקרב, מתחזקים בשבת, כשרות, צניעות, לאט לאט, כל אחד בקצב שלו, נופלים וקמים...
כן, זה מוזר, לפעמים גם מרתיע לראות מישהי עם מעט בגדים ששרה שה' תמיד אוהב אותה... אבל הבעיה היא לא המעשה-היא מתקרבת, הבעיה היא שאנחנו רואים את זה-אם מישהו פרטי נופל וקם אף אחד לא יודע מזה, אם הוא משתף את זה ברשתות והכל-כולם רואים את זה וכל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה...
אדם שיצא מהארון ועדיין שר שירים של חיבור להשי"ת בעצם מדבר את הקושי שלו, זה הכי לגיטימי שיהיה קושי כזה, זה גם מוזר שהוא משתף את זה עם כל העולם אבל זה כבר עניין שלו...🤷
בנוסף, יש אנשים שאומרים שהאינטרנט כולו רע, יכול להיות (זו דעתי האישית, כן, אבל....) שהקב"ה מנסה להראות להם שבכל דבר שהוא יצר יש טוב, גם במה שנראה הכי טמא....
בקיצור, לדעתי זו התחזקות אמיתית שבע"ה תקרב את המשיח.....
מסף ריגוש שעולה כל הזמן
מחפשים חוויות משמעותיות יותר
לדת יש משמעות בשפע
וכשזה מגיע בפאן בלי כפייה
זה מתאים בול לאנשים שצמאים לריגושים למשמעות
קצת באסוש כי הייתי מאוד עייף ובקושי הצלחתי לצאת מהמיטה.
קצת נחמד כי כן בסוף גררתי את עצמי ללמוד קצת, ועשיתי פיקניק חביב.
אוכל בלי פרופורציות, שינה בשעות לא חוקיות, יותר מדי קינוחים, שיחות משפחתיות שנמשכות לנצח, ותחושת של איך כבר מוצאי חג עכשיו?
לצערי...
יצאתי עם החלטה שאת שאר חגי השבועות אני עושה בביתי / בית הורי...
היתה חסרה לי יותר אווירה של חג.
ולא, זה לא שלא טוב שם.
אני מאד מאד אוהבת להיות שם.
רק פשוט, היה קצת חוסר מזל השנה, וכל האחים שלו היו במקומות אחרים, אז היינו לבד, עם עוד שני אורחים שאינם מהמשפחה.
אני רגילה למשפחה גדולה, רועשת עם מלא גיסות וילדים, וזה היה דיי כיבוי אורות בשבילי...
עבר טוב ב"ה, וזה ככה מאז שהפסקתי להישאר ער בלילה.
במקום חג שסובב שינה לפני כדי להתכונן, שינה אחרי כדי להתאושש, ונימנומים בשיעורים שרירותיים שמהם אני לא זוכר כלום - אני פשוט מתנהג כמו בשבת רגילה. ככה השעות שלי מסודרות, התפילות שלי נראות כמו שצריך, וגם כשאני לומד אז זה אמיתי וערני.
בהתכתבות (שאמורה להיות) מקצועית בין בנים ובנות?
עד כמה נחמדים צריכים להיות? אם בכלל? יש מקום לקצר כדי להפחית אינטראקציה או שהעניין הוא הצורה שבה מתכתבים?
ומה עושים כשהעבודה ביחד הופכת לאינטנסיבית יום יומית?
פנים אל פנים הגבולות ברורים אבל איכשהו בווטסאפ הכל מטושטש.
התכתבות מקצועית לא אמורה לגלוש לשום דבר אם לא מערבים רגשות בכלל.
לא נימה של צחוק ולא אימוגים למיניהם...
אם הצד השני קצת נסחף, פשוט לא לזרום לכיוון שלו,
לענות יפה על אותו עניין ולסיים אותו, בלי לפתח נושא חדש, אפילו שהוא מאד מעניין.
כי זה לא "נחמדות" זה היסחפות.
(מי שנסחף זה הגבולות שלנו - למקום שלא חשבנו שהם יגיעו...)
"אם לא מערבים רגשות בכלל"
בסוף יש לי רגשות, אני לא מערבת אותם, הם כבר מעורבים בעצמם.
ואני חושבת שגם לבני אדם אחרים יש רגשות חיוביים אחד כלפי השני שהם לא דווקא רומנטיים.
השאלה מה נכון לבטא ועד כמה?
כי אם לדוגמא אני מחזירה פידבק למישהו "וואו, עבודה מעולה!"
יש פה רגש, של התפעלות/של שמחה על זה שהוא בצוות שלי/ של הקלה שהוא כבר עשה את זה מצויין
אבל אין פה נימה של צחוק ולא אימוג'ים ולא קלילות, ולא שיחות נפש.. אז לפי מה את קובעת מה מתאים ומה לא?
בניסוח מאופק יותר,
תלוי לפי הרמה שאת נמצאת בה...
את המשפט שנתת כדוגמה הייתי משנה ומורידה את ה"וואו" והסימן קריאה.
"עבודה מעולה", ואפשר לנסח "עבודה טובה מאד"
זה מעביר את אותו מסר, ללא רגש אישי.
אני יכול לצחוק קצת עם לקוחות בנות בטלפון או לשים סמיילי במייל כדי לשדר שאני נותן שירות חמוד אנושי וחביב.
אבל לא מדבר איתן על שום דבר שקשור לחיים אישיים או דברים אישיים בשום צורה. נותן שירות נטו.
ובכללי משדר אווירה של ביזנס עסקים וכסף. באמת מעניין אותי הביזנס, אז איני צריך לזייף.
אם זאת לקוחה קבועה אני יותר נחמד איתה אבל זה יותר קטע של שימור לקוחות ורמת שירות.
לשמור על מרחק מסויים
זה לא סתם כי בא לה
אז הייתי רוצה ליישם את העיקרון הזה גם בדברים שאין בהם הלכה מפורשת (או שיש ואני לא יודעת)
לא רואה בעיה בנחמדות/ נימה אישית/ הומור בהתכתבות מקצועית
אני חושבת ששיח (גם כזה שכתוב) צריך להיות אנושי ונעים
בלי קשר למין הגורם איתו אני מתכתבת
הגבולות נמצאים בכוונה במטרת הקשר
אם כוונת הקשר מקצועית
היא תשאר כזו גם אם ההתכתבות תהיה יותר אישית/ יומיומית
קשר ממושך, רווי בנימות אישיות והומור, גם אם מטרתו היתה אמורה להיות מקצועית, עלול למצוא את עצמו במקום אחר לגמרי מההתחלה...
מישהו/ מישהי מסיטים אותו לשם
אולי יש אנשים חסרי מודעות
שלא שמים לב למה שהם עושים
(לי יש קשרים כאלה של הרבה שנים
מקצועיים שמשלבים קשר אישי חברי
זה אף פעם לא הלך למקום אחר
לא מצידי
ולא מהצד השני)
מצרף פסק שנכתב על ידי הרב ירון אליה בעניין תספורת בראש חודש אייר שחל בשבת לספרדים
ההלכה בקצרה
גילוח - מי שמגלח זקנו בקביעות מותר לו להתגלח בערב שבת זו של ר"ח אייר.
תספורת - בתספורת הראש נכון להחמיר. למעט מי שרגיל להסתפר כל שבוע וכעת נראה פרוע או מצטער. וטוב לחוש לדברי הסוד ולהמנע בכל אופן מתספורת הראש עד שבועות.
טעמי ההיתר בקצרה:
לדך מקורת מפורט עם הסבר לפסק ראה באתר: תספורת בראש חודש אייר שחל בשבת לספרדים
וכן מצורף קובץ PDF עם המקורות וההסבר 20260415130158.pdf
כל טוב.
מועדים לשמחה!
ההלכות הנוהגות למנהגי ספירת העומר עלו לאתר ומצורפים גם כאן לשימושכם
מקור הדין - שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם. (יבמות סב ב) לכן קיבלו ישראל על עצמם לנהוג מעט מנהגי אבלות בימים אלו שעיקרם נישואין ותספורת (שו"ע תצג א) והוסיפו עליהם ריקודים ומחולות של רשות (מג"א שם א) ושמיעת כלי נגינה (אחרונים).
תקופת המנהג - למנהג הספרדים מנהגי הספירה חלים מפסח עד בוקר ל"ד לעומר (שו"ע תצג ב) ומהאשכנזים יש נוהגים מפסח עד בוקר ל"ג בעומר (רמ"א שם) ומנהג האשכנזים בירושלים מפסח ועד ר"ח סיון למעט ל"ג בעומר (אשרי האיש סה א). ויש מנהגים נוספים (רמ"א תצג ג. משנ"ב יד-טו).
תכלית המנהגים – המנהגים נועדו להרחיק מנפשנו בימים אלה מדת השנאה והקנאה והתאוה והגאוה והכבוד ולקנות מדת האהבה והענוה והשלום (כה"ח תצג ה בשם האר"י)
שאר מנהגי אבלות – ימים אלו של ימי הספירה אינם ימי פורענות כשלשת השבועות, אלא ימים קדושים וחשובים לקראת חג השבועות ומתן תורה ואף יש בהן בחינה של חול המועד (רמב"ן ויקרא כג לו). ולא נוהגים בהם שאר מנהגי האבלות.
ולכן מותר בימים אלו לקנות כלים חדשים ואפילו גדולים וכן מותר לברך ברכת 'שהחיינו וקיימנו והגיעהו לזמן הזה' על בגדים ועל פירות חדשים (משנ"ב תצג ב. כה"ח תצ"ג ד. אול"צ ג יז ב. אשרי האיש סה יב. ויש שכתבו שממידת חסידות ימתין לשבת). וכן מותר לכבס בהם ומותר להתרחץ ולרחוץ בים ובבריכה כשאין בהם סכנה מיוחדת (אשרי האיש שם טו). וכן מותר להיכנס לדירה חדשה בימי הספירה, ואף מותר לצייר ולסייד הדירה, או לעשות טפטים לנוי (יחוו"ד ג ל. הלכות חג בחג עמ' נח בשם הגריש"א) וכן מותר לטייל לחזק נפשו וכל שכן בארץ ישראל שיש בזה מצווה (ע"פ מנחת אלעזר ד מד). ויש שנהגו חומרות במקצת מהדברים המותרים.
נישואין - נוהגים שלא לישא אשה בתקופה זו, והמנהג לאסור גם למי שלא קיים פריה ורביה (משנ"ב א. וראה שעה"צ א שיש מקלים) אמנם להחזיר גרושתו מותר שאינו שמחה כל כך (משנ"ב שם).
נישואין בשעת הדחק - למנהג האשכנזים יש מתירין להתחתן כבר בליל ל"ג בעומר כאשר הוא יוצא בערב שבת (המועדים כהלכתם עמ' תרנא בשם הרב אלישיב) ויש מתירין בכל שנה כשאין אולמות פנויים במוצאי ל"ג בעומר (שם) ולמנהג הספרדים מותר בשעת הדחק להתחתן בליל ל"ד בעומר (חזו"ע יו"ט רנד).
אירוסין – מותר לעשות מפגש אירוסין ('וורט') שבו מסכמים סופית על שידוך וכן מותר לעשות בו סעודה. אך ללא כלי נגינה (שו"ע שם. מג"א א).
הזמנה לנישואין – אדם שהוזמן לשמחת נישואין, אע"פ שלפי מנהג אבותיו לא נושאים אשה בימים אלו מותר לו להשתתף בשמחת הנישואין כמנהג המזמין בריקודים ובכלי שיר (אג"מ א קנט. הליכ"ש יא יט. אשרי האיש סה ל). וכן מותר להסתפר לשם כך אם ללא התספורת ימנע מלהגיע לשמחת הנישואין, כיון שחל עליו חיוב לשמח חתן וכלה (אג"מ ב צה) ואם המזמין עבר ונשא בזמן שגם לפי מנהגו אין נוהגים להנשא, יש נוטים להתיר כיון שכלפי המוזמן אין איסור אלא חיוב לשמח חתן וכלה (אג"מ שם) ויש נמנעים מלהשתתף (הליכ"ש שם 70).
תספורת וגילוח - נוהגים שלא להסתפר בתקופה זו וכן לא לגלח הזקן, והנוהגים על פי הסוד לא מסתפרים עד ערב שבועות וכן לא מקלים בימי שמחה.
שערות הגוף – איסור הגילוח בימי הספירה כולל בגברים את כל שערות הגוף (אול"צ ג, יז ד ע"פ שו"ע תקנא יב).
ציפורניים – מותר לקצוץ ציפורניים בימים אלה (כה"ח תצג טז).
שפם - שפם שמעכב את האכילה, מותר לגלחו בעומר (שו"ע תקנא יז).
ראש חודש אייר וערב שבת – כאשר ראש חודש אייר חל בשבת יש מתירים בגילוח (משנ"ב תצג, ה) ויש אוסרים (בית דוד רפ"א) ובמקום צער יש מי שהתיר בגילוח הזקן בראש חודש גם לספרדים וכן במקום צורך גדול לגלח הזקן גם בערב שבת שאפשר שדין הזקן קל יותר (חזו"ע יו"ט עמ' רסב).
לג בעומר – מנהג הספרדים להסתפר רק ביום ל"ד בעומר ומנהג האשכנזים ביום ל"ג. ואם חל ל"ג בערב שבת יסתפרו בו גם בני ספרד (שו"ע שם). ואם חל ל"ג ביום ראשון מנהג האשכנזים להסתפר כבר בערב שבת לכבוד השבת (רמ"א תצג ב) והספרדים מסתפרים ביום שני ל"ד בעומר כמנהגם (כה"ח תצג לב).
שבועות – לנוהגים שלא להסתפר עד חג השבועות, אם חל החג בשבת מסתפרים בערב שבת (מורה באצבע רכ"א).
נשים וילדים - למנהג הספרדים נשים וילדים אינם בכלל האיסור תספורת (אול"צ ג יז, ג) ואפשר שלנוהגים ע"פ הסוד יש להחמיר גם להם (רב פעלים ד ס"י טו). ולמנהג האשכנזים ילדים אסורים בתספורת אלא אם מצטערים. וכן נשים אסורות (רמ"א יו"ד שצ ה) למעט לצורך טהרה או צניעות וכן מה שנוהגת לעשות שלא תתגנה על בעלה.
בעלי ברית - אבי הבן הסנדק והמוהל רשאים להתספר לקראת הברית (רמ"א תצג, ב) ואם אין שהות ביום הברית יסתפרו ביום שקודם הברית (דרכ"מ תצ"ג ג) אולם לשאר מוזמנים אין היתר להסתפר לקראת הברית.
חתן – חתן מותר להסתפר בכל שבעת ימי המשתה כיון שהם ימים טובים אצלו (אשרי האיש סה ד)
בר מצווה – נער בר מצווה ביום שמלאו לו י"ג שנים מותר להסתפר (חזו"ע יו"ט רסד, הליכות שלמה שס"ב יז. ובפת"ש שצא ה כתב אפילו ביום שרק דורש בו) ולגבי אביו ואמו נחלקו הפוסקים (חג בחג עמ' עג. שבחוות יאיר תצג ב התיר. והחת"ס קנ"ח אסר). ויש אוסרים גם לנער עצמו (אשרי האיש שם ה).
יום העצמאות – המכירים בניסי ה' וחסדיו בהקמת מדינת ישראל ראוי שיתגלחו לכבוד יום העצמאות (יין הטוב חלק ב סימן יד), ויעשו זאת ביום שקודם כניסת החג כדין בעל ברית. ומי שנמנע מלהתגלח בגלל פסיקת רבותיו יקפיד לפחות ללבוש בגדי חג שלא יראה ח"ו ככופר בטובת ה' על עמו ישראל.
פרנסה – אדם שלצורך פרנסתו נדרש להופיע בפני אנשים חשובים ולא יכול להגיע אליהם כשאינו מגולח מפני כבודם או שיהיה לו מכך הפסד מרובה של ממון יעשה שאלת חכם (ראה חת"ס קנח 'וכיון שכן'. אג"מ ד קב. כה"ח תצג יט) ואם יקלו לו יצטרך התרת נדרים בפני שלשה (כה"ח שם) ויש אומרים שבימינו לא שייכים היתרים אלו כי יש בעולם אנשים רבים שלא מתגלחים ואינו נראה משונה (אשרי האיש שם ו').
ריקודים ושמיעת כלי נגינה בעומר
בימים אלו נוהגים שלא לשמוע כלי נגינה וכן להמנע מריקודים ומחולות.
אירועי מצווה – מותר להשמיע כלי נגינה באירועי מצווה כגון ברית מילה, הכנסת ספר תורה (חזו"ע יו"ט רנ"ט) נישואין שהותרו (אג"מ צה, ב) סעודת שבע ברכות (משנה הלכות ו, קט) וכן בסיום מסכת, ואפילו לא היה רגיל בכך כיון ששמחת התורה אין לה גבול (אשרי האיש סה כב). וכן בר מצווה ששלמו לו י"ג ביום האירוע (חזו"ע יו"ט רנח. אול"צ ג יז א ולא הזכיר שהוא ביומו. ובפת"ש שצא ה כתב אפילו ביום שרק דורש בו) ויש שאסרו כלי נגינה בבר מצווה (הלח"ג כ מו). ויש מי שאסר בכל סעודת מצווה (מבית לוי עמ' עז).
חול המועד – מותר לרקוד ולשמוע כלי זמר בחול המועד כשמכוונים לשם מצווה של שמחת המועד (הלכות חג בחג עמ' צט בשם הגריש"א).
קלטות ילדים - קלטות סיפורים לילדים מותר להשמיע להם בימי העומר אף על פי שמשולבים בהם שירים (הליכות שלמה שם הערה 53).
ילדי גן - גננת שמנגנת לילדי הגן מותרת לנגן לילדים קודם גיל חינוך (חוט שני שם. אשרי האיש תלד).
חולשת נפש - אדם חולני וכן אדם הזקוק לחיזוק הנפש ומועיל לו שמיעת כלי נגינה מותר לשמוע בהם בימי העומר (הליכ"ש שם הערה 54) ויעשה זאת בצנעה.
מורה לנגינה – אדם שמלמד נגינה, מותר להמשיך בעבודתתו אם עושה לפרנסתו ולא להנאתו מהניגון (אג"מ ג, פז).
תלמיד נגינה – תלמיד הלומד לנגן והוא בשלב הלימוד שאינו נהנה מן הנגינה, מותר להמשיך וללמוד בימי העומר אותם ניגונים שטרם התמקצע בהם (ספ"כ ב, יב טז בשם הגריש"א).
שירים שקטים – שירים שאינם מתאימים לרקודים ומחולות כמוסיקה קלאסית יש שהתירו במקום צורך (הליכות שלמה יא הערה כב, 54. הרב יעקב אריאל באתר ישיבה)
שירה בפה – מותר לשיר בפה כשהשירה היא דרך הודאה לה' או תפילה ואפילו בשירי שמחה (יחווד ו לד אפילו לענין בין המצרים) ויש מתירים דווקא בשירי נשמה שקטים המרוממים את האדם ואינם מעוררים לריקוד (הליכות שלמה שסא) או בשירי מוסר שאינו דרך שמחה (חוט שני שבת ד שע"ט).
איסרו חג פסח – יש שכתבו שבאיסרו חג של פסח מותר לשמוע כלי נגינה ויש אסרו (ראה באריכות בספר בירורי חיים ג סימן כט)
מאוד מתחבר לחשיבה על א-להים לפי המחשבה הפילוסופית עליו, שאי יהיה אפשר להבין אותו אף פעם
מי שנות את הכל ומי שנותן את הערך לכל.
חבר, אבא,מלך.
אמונה-הסיבה שאנשים מצליחים לחיות במציאות ההוויה הזו.
תורה-דרך חיים שיכולה להפוך גם את היצור הכי גשמי ונמוך היהלום הכי גדול ונקי...
אך זה שאני מתפלל אליו.