למה לא להגיד -

אשמח גם שתחשבו עליי.

אולי יש מישהו שיצאת איתו בעברה, אולי יש לך חבר?

אנחנו (כולנו!) מרוכזים בעצמינו. מה חסר לנו, מה הקשיים שלנו, ההתמודדויות שלנו.

להזכיר לאנשים אחרים - זו דרך מצויין להוציא אותם קצת מהבועה שלהם. לא צריך להתבייש בזה.

אבל לא באמת זז לאנשהו..

הרבה חברות רוצות שאני אתחתן, אבל זה לר מספיק מדרבן אותן בשביל לפעול.

בכל מיני טענות ש"אין להן חוש לזה".

באמת צריך הרבה בס"ד בשידוך, אין ספק- אבל לפחות השתדלות בלנסות. לא?

אלופה אחת, נשמע שאת עסוקה בעשייה מדהימה בשביל אחרים..

וכן, זה נכון, אני גם רואה את זה שיש לאנשים נטייה לשכוח שגם מי שעוסק בלהעניק לפעמים צריך לקבל.

בין אם זה ברמה הכי בסיסית של לקבל חברוּת, יחס, התעניינות. ובין אם זה ממש בעזרה מעשית למצוא את האחד שלך.

אין לי עצה טובה לתת, ובטח יהיו כאן כאלו כאן שידעו לתת עצה טובה (:

אבל בא לי להגיד לך שאת מדהימה וזה ממש מוערך.

אל תפסיקי או תמעיטי בטוב שאת עושה, מצד אחד אל תעשי את זה על חשבון עצמך, אבל מצד שני אל תחשבי חישובים, תמשיכי לעשות את זה בכיף ובשמחה, ובעז"ה הקב"ה כבר ישמח אותך בחזרה.

♥️

חיזקת!

לפעמים הסיטואציה הזאת גורמת לי לחשוב שאני צריכה להגדיל את מעגל החברות. חח

לפי דעתי הרבה פעמים שחושבים עליך, הבנאדם

פשוט לא יודע כי זה מאוחרים הקלעים.

וגם כן אנשים קצת עסוקים בצרות והטרדות הפרטיות שלהם קודם.. סה"כ טבעי. צריך יותר מודעות.

מכיר קצת את התחושה מקרוב. מבאס

כל הכבוד לך על הניסיון לשדך זו מצווה גדולה

מבאס שהמאמץ לא נראה הדדי...🤍

עולות לי כמה נקודות:

1. השידוך שלך זה מה'. את יכולה להזכיר להן שגם את תשמחי להצעות אבל גם תדעי שאת לא תלויה בזה. תבטחי בה', כשהוא ישלח זה יגיע בזמן לא משנה איך.

"בשמך יקראוך, ובמקומך יושיבוך, ומשלך יתנו לך. אין אדם נוגע במוכן לחברו, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימה." (יומא דף ל"ח, א' - ב')

2. אם את מרגישה שנכנסת למשבצת של "שדכנית" יותר מאשר חברה, אז מצידך תנמיכי מינון, תכניסי את את עצמך חזרה למשבצת של חברה וזה ישנה את היחס. 

3. מבחינת הקשר שלכן- אני חושבת שזה שתהיי פתוחה איתן ותגידי להן את המצב יכול ממש לעזור.

לגבי השידוך שלי, ברור שהוא מה'- אך שייכת בנו נקודת ההשתדלות.. בתפילה, שדכנים וכו'.

בס"ד יגיע בעיתו ובזמנו לפי רצון ה' ית'!

לגבי החברות,

ניסיתי להוריד מינון ואז באו אליי קצת בתלונות... חברה שאלה אותי למה היא לא מקבלת הצעות?!?!

בנימה כזאת לא נעימה.

אני באמת באמת באמת עושה את זה בשמחה ומרגישה שיש לי שליחות בנושא.

ולא בא לי להוריד מינון, בא לי להכיר עוד מחפשי שידוך ולנסות לעזור להם..

פשוט עם החברות זה הרבה יותר מאתגר ולפעמים גם מעצבן.... כי באמת אחרי כל הצעת שידוך יש הרבה מאוד עבודה בכללי וגם כאלה שפסלו..

ובירורים (אני לרוב האשת קשר).

לא יודעת אם יש כבר דרך לחזור למשבצת החברה..

אויש.. לא יפה

וואי אני מבינה...  וגם קשה לעשות הפרדה כשזה חברות. באמת מאתגר...

את עושה את זה בזמנך החופשי ..

או שאת לוקחת להן כסף מראש על זה?

במידה וזה בלי כסף אין לה שום זכות לפנות אליך ככה .

מזה צריך להיות?

תדברי איתה על זה בתור חברה זה ממש לא צריך להיות ככה

ואם זה בכסף .. תעשי הפרדה אפילו בימים .. עכשיו אני מדברת על זה ומתעסקת בזה .. ועכשיו לא..( שאני יוצאת עם חברות נניח)

אתן מבקשות מחברות לשלם לכן אם שידכתן אותן?

בכללי נראה לי שזה הורס את כל המצווה ברגע שנכנס עניין הכסף.

זה אמור להיות מובן מאליו. 

את אפילו לא צריכה להגיד, זה חמור אם הן לא מבינות לבד.

לק"י

אני לא חושבת שזה מקובל בכל מקום, כך שאין מה לכעוס עליהן שהן לא חושבות על זה.

אם הייתי מכירה את בעלי דרך חברה, כנראה שכן הייתי קונה לה משהו כהכרת הטוב, אבל לא חושבת שהייתי חושבת לשלם.

(וזה גם ממש תלוי כמה עבודה זה גובה ממנה- רק להעביר פרטים פעם אחת, או לשמש כשדכנית במהלך כל זמן הקשר).

העניין הוא לא הכסף

כמו העניין של הגישה :

"לגבי החברות,

ניסיתי להוריד מינון ואז באו אליי קצת בתלונות... חברה שאלה אותי למה היא לא מקבלת הצעות?!?!

בנימה כזאת לא נעימה."

מזה בנימה לא נעימה מזה צריך להיות?

הגבתי ספציפית לגבי זה שלא בסדר לא לשלם לחברה ששידכה.

להפוך חברה קרובה לשדכנית מרוחקת זה באמת לא יפה. אבל אז גם אם משלמים לה זה לא הופך את זה לבסדר.

וגם זה נותן תמריץ לשדכנית גם לשידוכים אחרים שהיא עושה. קצת ערבות הדדית.

זה שהיא פינתה מזמנה לחשוב עלייך שיהיה לך טוב והפגישה אותך עם בעלך בעיני זה עצום.

תראי אני חושבת שזה קצת דומה למה שהרב מאיר אליהו אומר פה לקראת הסוף של הסרטון:

טוב אני רואה שזה קצת שונה כי זה לא בכול מקום פעולה שמשלמים עליה.אבל עדיין גם אם לא התחייבו מראש לשלם זה עדיין לא פוטר.אולי זה לא הלכתי אבל כן קצת בדרך ארץ.

לק"י

ולא חושבת שהיה לי נעים שחברה תשלם לי על דבר כזה. תודה מהלב עם מתנה סימלית היו משמחות אותי יותר.

(את חרדית?

כי שם יותר מקובל לשלם על שידוכים. עד כמה שאני יודעת).

(ולא ראיתי את הסרטון כי אין סבלנות לצפות).

לק"י

כאילו שישלמו לחברה ששידכה, והיא תיתן במתנה לחתונה את ההפרש שהיא לא רצתה לקבל?

הבעיה שמקובל לשלם על שידוכים סכום מכובד, ולתת מתנה לחברה לחתונה 1000 ש"ח או יותר, זה לא שייך.

(בכל מקרה, לא יצא לי לעסוק בשידוכים. העליתי את הנקודה הזאת באופן כללי).

בדיוק הפוך ממה שאני חושבת...

ובסופו של דבר כל אחד עושה מה שהוא חושב.

כל הכבוד ל@אשר ברא שלא חושבת על כסף ועושה מתוך רצון טוב, האמת שבמעט ששידכתי (או ליתר דיוק: ניסיתי), לרגע לא חשבתי שישלמו אבל היה לי ברור שיתנו איזה מתנה קטנה או זר פרחים 😆

(באזור הסוגשל חרדי שהו חייתי, משלמים לשדכנים אלפי דולרים. זה סבבה לגמרי אבל לגיטימי לא לצפות לזה)

את החברה הכי טובה שלי שהיא כמו אחות

היה ברור לשתינו שהיא תשלם אם זה ילך

את השידוך שלנו חבר עשה וקיבל כסף

החרדים, שאצלם רצים לשלם ויודעים שיש בזה ברכה. הנורמה הזו צריכה להשתרש גם אצלנו. {ולדעתי היא היתה גם גורמת לכך שהיו הרבה יותר מתאמצים לשדך ולהציע הצעות}

הנסיבות שגרמו למצב השדכנות במגזר החרדי, הם כמעט ההבדלים הכי ליבתיים בין המגזר החרדי למגזרים אחרים.

במגזר החרדי, ההפרדה בין מגדרים היא מוחלטת, ואין כמעט סיכוי לגישור והיכרות טובה של בחור ובחורה. אחת האפשרויות העיקריות זה זוגות מאורסים או נשואים (די דומה למגזרים אחרים), אבל בהינתן שזו האפשרות העקרית, תוציאו זוגות ביישנים, אנשים שפחות מעורים חברתית, אנשים שלא בא להם להציע או שבמקרה אין להם רעיונות טובים, האפשרות הזו מצטמצמת מאוד. תוסיפו את העובדה שזוגות חרדיים גרים בדירות זולות שכונות לזוגות צעירים (מה שנקרא בעגה החרדית "פרויקטים"), כך שרוב שכניהם הם נשואים צעירים והמפגש שלהם עם רווקים נעשה מצומצם מאוד.

מטבע הדברים, מה שנשאר זה להפקיד את המלאכה בידי "שדכנים", שהם מעין אנשי מקצוע ובמקרים רבים נשים/בנים של רבנים, כך שהשיטה הזו מתאימה לאינטרס של ההנהגה החרדית לשמר את עמדות הכוח (מי יהיה מבוקש, מי יגדיר את הערך של בחור/ה וכדו') בידי אנשי האריסטוקרטיה והדם הכחול. תוסיפו לזה את הצורך המתמיד של חרדים לעסוק/לעשוק בכסף גדול כדי לפרנס את אותה אצולה - והופ, קיבלתם ששידוך עולה אלפי דולרים ויכול להגיע ל10,000$ כאשר ניתן לנצל סכום כזה מהמשפחות המשודכות (כך שמעתי לפני כ20 שנה, היום בטח הסכומים גבוהים משמעותית).

אני לא חושב שזה רע, אבל זה חלק מהמורכבות שהמגזר הזה בוחר לחיות בה, והתוצאה הבעייתית ביא ששדכנות נתפסת כמלאכה מאוסה ונצלנית, כי השדכן יעשה הכל כדי שהזוג יתחתן, ובכלל כדי שאנשים יתחתנו באופן שמעשיר אותו (למעוניינים להכיר את עלילות השידוכים, יש כמה שו"ת ממש מעניינים בספר "משפטי התורה" מאת הרב שפיץ, מסכצ בבא קמא סימנים כד-כז). כמובן שזה לא המקרה שלנו ולא המגזר שלנו.

בשרשור הזה מדובר בבחורה נחמדה וטובה שרוצה לעזור, והחוויה שלה לא קשורה לשדכנות אלא קשורה לאנשי החסד (חבדניקים מבינים מהי ההגדרה של מידת החסד 😉), שנותנים בלי גבול וגם לא מציבים גבולות למקבלים שלהם. זה מרגש להכיר אנשים כאלה, אבל לצערינו בעולם השקר שלנו גם החסד צריך לבוא עם גבולות ותזכורות כדי שאנשים יעריכו את השכדנית.

נשארים ללא הצעות, או עם מעט הצעות וזה היה קורה גם במגזר החרדי, אם לא היתה מערכת מובנית של שידוכים וכן... גם תשלום שכר בהתאם. לא זוכרת איזה רב גדול כינה זאת "הכסף הכי נקי בעולם". גם במגזר שלנו לרבים וטובים אין סיכוי לפגוש באופן "טבעי" בן-בת זוג, מבלי שיכירו להם. לתת לשדכן כמה אלפי שקלים כמו שמקובל היום בעולם החרדי נראה לי הגון וחלק בלתי נפרד מהוצאות החתונה. שמעתי פעם משפט שנראה לי ממש נכון : "אם היה מקובל גם אצלנו לתת בשמחה כמה אלפי שקלים על שידוך, גם הבעל הביישן של החברה שלך, היה מתאמץ להכיר לך מישהו מהחברים שלו".  אין מה לעשות - זה אמיתי. זה לא מתוך רוע, כולם עמוסים ועסוקים, ולשדך זה לא קל - לפעמים חוטפים עלבנות כי ההצעה לא נראית, ולפעמים צריך ללוות ולענות על שאלות ותהיות, כפי שכתבה הפותחת הצדיקה. כסף בהחלט יכול לעודד שדכנות ולהקטין את בעיית הרווקות. וכן, מגיעה הכרת הטוב על דבר גדול שעשו למען מישהו, גם אם נדמה שלא היתה בזה טרחה, וגם אם באמת לא היתה הרבה טרחה.
 

בוא נעזוב את השאלה למה אצל חרדים יש (אולי) פחות רווקות, לדעתי זה נכון חלקית והסיבה לא השדכנים, אבל נעזוב אותם בצד. הם לא הנושא.

הנושא הוא ששדכנות יכוחה להפוך למקצוע מאטס, ככל שהיא נעשית פרנסה של אנשים. אם החבר שלך מקבל ממך 5 הצעות בשבוע ובאמת אתה מברר ולוחץ ומנסה לתאם ולגשר וכו וכו, ובלב שניכם יודעים שזה רק כי הוא מחכה לכמה אלפי שקלים שיסדרו אותו - בוא נאמר, לא נראה לי שהיית רוצה כזה שדכן והיית מתעסק עם כזה שידוך. תסתכל, אפילו במגזר שלנו, כמה אנשים לא אוהבים שדכנים מהרבה סיבות טובות (מתישהו כתבתי כאן על מפגש שלי עם שדכנית, שהספיק לי לחלוטין כדי חהבין עם מה יש לי עסק 🤣🤣). קל וחומר כשזה הופך לעניין כלכלי לחלוטין.

לגבי טענתך שכל החברים היו מציעים שידוכחם אם רק זה היה עסק רווחי, אני בספק גדול. בסופו של דבר שדכנות (אמיתית, לא סתם העברת שני מספרי טלפון), היא טרחה לא קטנה ויש גם לא מעט פאדיחות בדרך  (אחרי הכל, לפעמים אתה מציע מישהו ואתה לא מכיר אותו לחלוטין, וקורים דברים ממש לא נעימים..), והרבה מהשידוכים לא מצליחים מכל מיני סיבות. לכן הרבה ביישנים או עסוקים עדיין יגידו שהם לא נכנסים לטרחה גדולה בשביל האולי הזה.

ככה אני חושב, אולי אני טועה...

בכל מקרה לדעתי צריך להתנהג יפה עם חבר שמציע שידוך וצריך לתת משהו (מתנה וכדו). תרבות של אלפי דולרים נראית לי קצת לא כדאית לנו.

מאמנים\מלווים\מדריכים ושאר מרעין בישין.

לוקחים מנוי חודשי מאנשים נואשים להתחתן בלי ההגינות הבסיסית של לקחת רק במקרה של הצלחה. 

קטונתי מלדבר על אנשים והכוונות שלהם. אני מניח שכמו בכל דבר, יש מאמנים טובים ויש מאמנים פחות טובים, וחלק מהפחות טובים באמת לוקחים סכום גבוה ביחס לערך שהם נותנים. אבל זה נכון על כמעט כל מוצר שאתה צורך.

לגבי שאלת ההצלחה, גם בזה יש 2 חלקים: ראשית, קשה לדעת אם המאמן לא עשה מה שהוא יכול כדי לתת לך את הערך. בסוף אף אחד לא מבטיח שאתה תשכיל להשתמש בערך הזה בצורה נבונה. שנית, מאמן בשונה משדכן, הוא מציע חכות ולא דגים. גם מי שמוכר חכות, לא אמור להבטיח אם ואיך ומתי תדוג וכמה דגים תצליח לתפוס וכדו'. זה הרבה פחות מדיד.

מאידך, אצל מאמן בשונה משדכן, אתה הולך מרצונך לאדם שבאמת ישנה את חייך (גם ללא קשר לשידוכים ודייטים), ואתה בכל רגע יכול להחליט אם הוא פועל בצורה טובה ומועיל לך.

אז במקום שאין אנשים השתדל להיות איש

בואי אני אספר לך משהו בסוד

90 אחוז מהמצוות היום נעשות בכסף

חיילים רופאים רבנים מוהלים סופרי סתם מטפלים מהנדסים פועלי בניין ובעצם כל מי שתורם ליישובו של עולם בארץ ישראל כדברי החתם סופר הידועים...

זה ממש לא מוריד מהגדולה שלהם כהוא זה!

את חושבת שכל הרבנים הורסים לעצמם את כל המצווה של לימוד והפצת תורה בזה שהם לוקחים/מקבלים על זה כסף?

את אומרת שאת משקיעה בזה זמן כמו עבודה אז אין סיבה שלא תקבלי על זה תשלום כמו עבודה

את הזמן הזה היית יכולה להשקיע במצוות אחרות לא פחות חשובות שעליהם זה כן מובן לאנשים שצריך לשלם על זה כסף

ואני אגיד עוד משהו דווקא מצד המשודכים ולא מצידך...

מישהי פה משקיעה עלייך המון זמן ומחשבה וכוחות והיא הביאה לך את הדבר הכי חשוב בכל החיים שלך!

זה נראה לך הגיוני לא לשלם לה?

אני יודע שאצל צעירים זה פחות במודעות כי הם פחות מרגישים את הקושי של השידוכים, וכאילו יש להם מלא הצעות ברוך השם ואם לא את אז היה מישהו אחר שעוזר

אבל זה שיש אנשים שברוך השם הולך להם בקלות והם מוצאים מהר כן ירבו, זה לא מפחית מהקושי ומהפלא של זה, זה פשוט אומר שהקב"ה עושה עבודה טובה...

קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף...

אבל תלכי לאדם שהוא רווק קצת יותר בוגר ומבין שזה מסובך כל העסק הזה של השידוכים וזה ממש לקרוע את הים

היית שואלת אותו כמה הוא היה מוכן לשלם כדי שאליהן הנביא יבוא עכשיו ויביא לו את הזיווג שלו? כל אדם שפוי היה נותן סכום משמעותי ככל יכולתו...

אז את השליחה של אליהו הנביא בשבילם, למה זה לא הכי פשוט וטבעי והגיוני שהם **יירצו** וירגישו חובה לשלם לך כמה שהם יכולים?

באמת עולם הפוך בקטע הזה אצלנו

אבל חפרתי פה מספיק 

אבל יש עניין גם לדעת להעמיד גבולות

אם חברה מדברת אליך בצורה לא נעימה ..

תעני לה בבקשה בעדינות שלך..

הכל בסדר ועדיין תראי לה שזה פוגע בך

הכרת הטוב, אבל לפעמים מתלווה לזה גם אנשים נותנים שמשדרים שהם מאוד בעלי נתינה טהורה ועוצמה פנימית והם שם בשבילך, והצורך שלהם לקבל גם לא מורגש. רק אדם עם א"ר מפותחת או ניסיון יראה את המקום של הקבלה שגם הם צריכים, ולפעמים יותר מאחרים (וזה בכלל לא סותר את זה שהם נותנים מעומק הלב ובלי רצון לקבל בתמורה).

לדעתי אם זה יחס שאת מקבלת מכמה וכמה חברות, באופן לא מודע הם תופסים אותך ככזו (מדד נוסף לזה- האם אנשים זרים מתחברים אלייך מהר). וזה מתבטא בעוצמה עכשיו כי אתן עוסקות בתחום הרגיש של למצוא להן מישהו לחיים.

אם זה נכון, יתכן שיש לך חסימות שמונעות ממך להתחבר מספיק לזה שגם לך יש צורך לקבל.

אולי בד"כ זה לא כזה מפריע לך, אבל כשאת מקבלת את הפידבק הזה גם מבחוץ, זה מראה שגם אחרים תופסים אותך ככה, ואז חוש הצדק הרגשי הפנימי שלך מתעורר ואומר לך "גם הנפש שלך צריכה לקבל. תדאגי לה". וזה אמת.

לפעמים קבלה נתפסת כמשהו אגואיסטי ולא אידיאלי, אבל קודם כל- אי אפשר לשנות את הטבע שלנו, וכדי לתת אדם צריך את הקבלה שלו. ככה ה' ברא אותנו, ככה הוא קבע שהעולם יעבוד, ולנסות לחיות אחרת זה בעצם ללכת נגד רצונו.

ודבר שני- יש בקבלה משהו מאוד אידאלי, שאתה מאפשר לצד השני לעשות טוב. אם אין לך צורך מורגש לקבל הוא לא יוכל לעשות לך טוב. והקב"ה, וגם בעלך העתידי בעז"ה, וגם חלק מחברותייך לפחות, בוודאי רוצים לתת לך טוב ושיהיה לך טוב, והעבודה היא להיפתח לקבל. אדם שמקבל מתוך תודעה ותפיסה כזו, הוא אדם באמת מתוקן ובעל נתינה. וזו גם קבלה שלא תפריד בינו לבין הצד השני כי הוא לא יהיה מרוכז בקבלה וישכח את הנותן. הקבלה אצלו כבר מחוברת לנותן.

אז אני חושב שהעבודה היא קודם כל עם עצמך. יתכן שתוך כדי העבודה את קצת תחזרי עם עצמך אחורה מבחינת הרצון לתת, אבל בסופו של דבר הרצון הגדול שלך לתת יחזור, כי זה רצון נשמתי אמיתי (ולא ריצוי) שכבר נחשף אצלך. 

מן הסתם את מקבל פניות של/מ בחורים שמחפשים שידוך, בכל פניה כזו תנסי לבדוק האם הבחור מתאים לך לפני שאת מנסה למצוא את החברה המתאימה. 

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?