למה לא להגיד -

אשמח גם שתחשבו עליי.

אולי יש מישהו שיצאת איתו בעברה, אולי יש לך חבר?

אנחנו (כולנו!) מרוכזים בעצמינו. מה חסר לנו, מה הקשיים שלנו, ההתמודדויות שלנו.

להזכיר לאנשים אחרים - זו דרך מצויין להוציא אותם קצת מהבועה שלהם. לא צריך להתבייש בזה.

אבל לא באמת זז לאנשהו..

הרבה חברות רוצות שאני אתחתן, אבל זה לר מספיק מדרבן אותן בשביל לפעול.

בכל מיני טענות ש"אין להן חוש לזה".

באמת צריך הרבה בס"ד בשידוך, אין ספק- אבל לפחות השתדלות בלנסות. לא?

אלופה אחת, נשמע שאת עסוקה בעשייה מדהימה בשביל אחרים..

וכן, זה נכון, אני גם רואה את זה שיש לאנשים נטייה לשכוח שגם מי שעוסק בלהעניק לפעמים צריך לקבל.

בין אם זה ברמה הכי בסיסית של לקבל חברוּת, יחס, התעניינות. ובין אם זה ממש בעזרה מעשית למצוא את האחד שלך.

אין לי עצה טובה לתת, ובטח יהיו כאן כאלו כאן שידעו לתת עצה טובה (:

אבל בא לי להגיד לך שאת מדהימה וזה ממש מוערך.

אל תפסיקי או תמעיטי בטוב שאת עושה, מצד אחד אל תעשי את זה על חשבון עצמך, אבל מצד שני אל תחשבי חישובים, תמשיכי לעשות את זה בכיף ובשמחה, ובעז"ה הקב"ה כבר ישמח אותך בחזרה.

♥️

חיזקת!

לפעמים הסיטואציה הזאת גורמת לי לחשוב שאני צריכה להגדיל את מעגל החברות. חח

לפי דעתי הרבה פעמים שחושבים עליך, הבנאדם

פשוט לא יודע כי זה מאוחרים הקלעים.

וגם כן אנשים קצת עסוקים בצרות והטרדות הפרטיות שלהם קודם.. סה"כ טבעי. צריך יותר מודעות.

מכיר קצת את התחושה מקרוב. מבאס

כל הכבוד לך על הניסיון לשדך זו מצווה גדולה

מבאס שהמאמץ לא נראה הדדי...🤍

עולות לי כמה נקודות:

1. השידוך שלך זה מה'. את יכולה להזכיר להן שגם את תשמחי להצעות אבל גם תדעי שאת לא תלויה בזה. תבטחי בה', כשהוא ישלח זה יגיע בזמן לא משנה איך.

"בשמך יקראוך, ובמקומך יושיבוך, ומשלך יתנו לך. אין אדם נוגע במוכן לחברו, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימה." (יומא דף ל"ח, א' - ב')

2. אם את מרגישה שנכנסת למשבצת של "שדכנית" יותר מאשר חברה, אז מצידך תנמיכי מינון, תכניסי את את עצמך חזרה למשבצת של חברה וזה ישנה את היחס. 

3. מבחינת הקשר שלכן- אני חושבת שזה שתהיי פתוחה איתן ותגידי להן את המצב יכול ממש לעזור.

לגבי השידוך שלי, ברור שהוא מה'- אך שייכת בנו נקודת ההשתדלות.. בתפילה, שדכנים וכו'.

בס"ד יגיע בעיתו ובזמנו לפי רצון ה' ית'!

לגבי החברות,

ניסיתי להוריד מינון ואז באו אליי קצת בתלונות... חברה שאלה אותי למה היא לא מקבלת הצעות?!?!

בנימה כזאת לא נעימה.

אני באמת באמת באמת עושה את זה בשמחה ומרגישה שיש לי שליחות בנושא.

ולא בא לי להוריד מינון, בא לי להכיר עוד מחפשי שידוך ולנסות לעזור להם..

פשוט עם החברות זה הרבה יותר מאתגר ולפעמים גם מעצבן.... כי באמת אחרי כל הצעת שידוך יש הרבה מאוד עבודה בכללי וגם כאלה שפסלו..

ובירורים (אני לרוב האשת קשר).

לא יודעת אם יש כבר דרך לחזור למשבצת החברה..

אויש.. לא יפה

וואי אני מבינה...  וגם קשה לעשות הפרדה כשזה חברות. באמת מאתגר...

את עושה את זה בזמנך החופשי ..

או שאת לוקחת להן כסף מראש על זה?

במידה וזה בלי כסף אין לה שום זכות לפנות אליך ככה .

מזה צריך להיות?

תדברי איתה על זה בתור חברה זה ממש לא צריך להיות ככה

ואם זה בכסף .. תעשי הפרדה אפילו בימים .. עכשיו אני מדברת על זה ומתעסקת בזה .. ועכשיו לא..( שאני יוצאת עם חברות נניח)

אתן מבקשות מחברות לשלם לכן אם שידכתן אותן?

בכללי נראה לי שזה הורס את כל המצווה ברגע שנכנס עניין הכסף.

זה אמור להיות מובן מאליו. 

את אפילו לא צריכה להגיד, זה חמור אם הן לא מבינות לבד.

לק"י

אני לא חושבת שזה מקובל בכל מקום, כך שאין מה לכעוס עליהן שהן לא חושבות על זה.

אם הייתי מכירה את בעלי דרך חברה, כנראה שכן הייתי קונה לה משהו כהכרת הטוב, אבל לא חושבת שהייתי חושבת לשלם.

(וזה גם ממש תלוי כמה עבודה זה גובה ממנה- רק להעביר פרטים פעם אחת, או לשמש כשדכנית במהלך כל זמן הקשר).

העניין הוא לא הכסף

כמו העניין של הגישה :

"לגבי החברות,

ניסיתי להוריד מינון ואז באו אליי קצת בתלונות... חברה שאלה אותי למה היא לא מקבלת הצעות?!?!

בנימה כזאת לא נעימה."

מזה בנימה לא נעימה מזה צריך להיות?

הגבתי ספציפית לגבי זה שלא בסדר לא לשלם לחברה ששידכה.

להפוך חברה קרובה לשדכנית מרוחקת זה באמת לא יפה. אבל אז גם אם משלמים לה זה לא הופך את זה לבסדר.

וגם זה נותן תמריץ לשדכנית גם לשידוכים אחרים שהיא עושה. קצת ערבות הדדית.

זה שהיא פינתה מזמנה לחשוב עלייך שיהיה לך טוב והפגישה אותך עם בעלך בעיני זה עצום.

תראי אני חושבת שזה קצת דומה למה שהרב מאיר אליהו אומר פה לקראת הסוף של הסרטון:

טוב אני רואה שזה קצת שונה כי זה לא בכול מקום פעולה שמשלמים עליה.אבל עדיין גם אם לא התחייבו מראש לשלם זה עדיין לא פוטר.אולי זה לא הלכתי אבל כן קצת בדרך ארץ.

לק"י

ולא חושבת שהיה לי נעים שחברה תשלם לי על דבר כזה. תודה מהלב עם מתנה סימלית היו משמחות אותי יותר.

(את חרדית?

כי שם יותר מקובל לשלם על שידוכים. עד כמה שאני יודעת).

(ולא ראיתי את הסרטון כי אין סבלנות לצפות).

לק"י

כאילו שישלמו לחברה ששידכה, והיא תיתן במתנה לחתונה את ההפרש שהיא לא רצתה לקבל?

הבעיה שמקובל לשלם על שידוכים סכום מכובד, ולתת מתנה לחברה לחתונה 1000 ש"ח או יותר, זה לא שייך.

(בכל מקרה, לא יצא לי לעסוק בשידוכים. העליתי את הנקודה הזאת באופן כללי).

בדיוק הפוך ממה שאני חושבת...

ובסופו של דבר כל אחד עושה מה שהוא חושב.

כל הכבוד ל@אשר ברא שלא חושבת על כסף ועושה מתוך רצון טוב, האמת שבמעט ששידכתי (או ליתר דיוק: ניסיתי), לרגע לא חשבתי שישלמו אבל היה לי ברור שיתנו איזה מתנה קטנה או זר פרחים 😆

(באזור הסוגשל חרדי שהו חייתי, משלמים לשדכנים אלפי דולרים. זה סבבה לגמרי אבל לגיטימי לא לצפות לזה)

את החברה הכי טובה שלי שהיא כמו אחות

היה ברור לשתינו שהיא תשלם אם זה ילך

את השידוך שלנו חבר עשה וקיבל כסף

החרדים, שאצלם רצים לשלם ויודעים שיש בזה ברכה. הנורמה הזו צריכה להשתרש גם אצלנו. {ולדעתי היא היתה גם גורמת לכך שהיו הרבה יותר מתאמצים לשדך ולהציע הצעות}

הנסיבות שגרמו למצב השדכנות במגזר החרדי, הם כמעט ההבדלים הכי ליבתיים בין המגזר החרדי למגזרים אחרים.

במגזר החרדי, ההפרדה בין מגדרים היא מוחלטת, ואין כמעט סיכוי לגישור והיכרות טובה של בחור ובחורה. אחת האפשרויות העיקריות זה זוגות מאורסים או נשואים (די דומה למגזרים אחרים), אבל בהינתן שזו האפשרות העקרית, תוציאו זוגות ביישנים, אנשים שפחות מעורים חברתית, אנשים שלא בא להם להציע או שבמקרה אין להם רעיונות טובים, האפשרות הזו מצטמצמת מאוד. תוסיפו את העובדה שזוגות חרדיים גרים בדירות זולות שכונות לזוגות צעירים (מה שנקרא בעגה החרדית "פרויקטים"), כך שרוב שכניהם הם נשואים צעירים והמפגש שלהם עם רווקים נעשה מצומצם מאוד.

מטבע הדברים, מה שנשאר זה להפקיד את המלאכה בידי "שדכנים", שהם מעין אנשי מקצוע ובמקרים רבים נשים/בנים של רבנים, כך שהשיטה הזו מתאימה לאינטרס של ההנהגה החרדית לשמר את עמדות הכוח (מי יהיה מבוקש, מי יגדיר את הערך של בחור/ה וכדו') בידי אנשי האריסטוקרטיה והדם הכחול. תוסיפו לזה את הצורך המתמיד של חרדים לעסוק/לעשוק בכסף גדול כדי לפרנס את אותה אצולה - והופ, קיבלתם ששידוך עולה אלפי דולרים ויכול להגיע ל10,000$ כאשר ניתן לנצל סכום כזה מהמשפחות המשודכות (כך שמעתי לפני כ20 שנה, היום בטח הסכומים גבוהים משמעותית).

אני לא חושב שזה רע, אבל זה חלק מהמורכבות שהמגזר הזה בוחר לחיות בה, והתוצאה הבעייתית ביא ששדכנות נתפסת כמלאכה מאוסה ונצלנית, כי השדכן יעשה הכל כדי שהזוג יתחתן, ובכלל כדי שאנשים יתחתנו באופן שמעשיר אותו (למעוניינים להכיר את עלילות השידוכים, יש כמה שו"ת ממש מעניינים בספר "משפטי התורה" מאת הרב שפיץ, מסכצ בבא קמא סימנים כד-כז). כמובן שזה לא המקרה שלנו ולא המגזר שלנו.

בשרשור הזה מדובר בבחורה נחמדה וטובה שרוצה לעזור, והחוויה שלה לא קשורה לשדכנות אלא קשורה לאנשי החסד (חבדניקים מבינים מהי ההגדרה של מידת החסד 😉), שנותנים בלי גבול וגם לא מציבים גבולות למקבלים שלהם. זה מרגש להכיר אנשים כאלה, אבל לצערינו בעולם השקר שלנו גם החסד צריך לבוא עם גבולות ותזכורות כדי שאנשים יעריכו את השכדנית.

נשארים ללא הצעות, או עם מעט הצעות וזה היה קורה גם במגזר החרדי, אם לא היתה מערכת מובנית של שידוכים וכן... גם תשלום שכר בהתאם. לא זוכרת איזה רב גדול כינה זאת "הכסף הכי נקי בעולם". גם במגזר שלנו לרבים וטובים אין סיכוי לפגוש באופן "טבעי" בן-בת זוג, מבלי שיכירו להם. לתת לשדכן כמה אלפי שקלים כמו שמקובל היום בעולם החרדי נראה לי הגון וחלק בלתי נפרד מהוצאות החתונה. שמעתי פעם משפט שנראה לי ממש נכון : "אם היה מקובל גם אצלנו לתת בשמחה כמה אלפי שקלים על שידוך, גם הבעל הביישן של החברה שלך, היה מתאמץ להכיר לך מישהו מהחברים שלו".  אין מה לעשות - זה אמיתי. זה לא מתוך רוע, כולם עמוסים ועסוקים, ולשדך זה לא קל - לפעמים חוטפים עלבנות כי ההצעה לא נראית, ולפעמים צריך ללוות ולענות על שאלות ותהיות, כפי שכתבה הפותחת הצדיקה. כסף בהחלט יכול לעודד שדכנות ולהקטין את בעיית הרווקות. וכן, מגיעה הכרת הטוב על דבר גדול שעשו למען מישהו, גם אם נדמה שלא היתה בזה טרחה, וגם אם באמת לא היתה הרבה טרחה.
 

בוא נעזוב את השאלה למה אצל חרדים יש (אולי) פחות רווקות, לדעתי זה נכון חלקית והסיבה לא השדכנים, אבל נעזוב אותם בצד. הם לא הנושא.

הנושא הוא ששדכנות יכוחה להפוך למקצוע מאטס, ככל שהיא נעשית פרנסה של אנשים. אם החבר שלך מקבל ממך 5 הצעות בשבוע ובאמת אתה מברר ולוחץ ומנסה לתאם ולגשר וכו וכו, ובלב שניכם יודעים שזה רק כי הוא מחכה לכמה אלפי שקלים שיסדרו אותו - בוא נאמר, לא נראה לי שהיית רוצה כזה שדכן והיית מתעסק עם כזה שידוך. תסתכל, אפילו במגזר שלנו, כמה אנשים לא אוהבים שדכנים מהרבה סיבות טובות (מתישהו כתבתי כאן על מפגש שלי עם שדכנית, שהספיק לי לחלוטין כדי חהבין עם מה יש לי עסק 🤣🤣). קל וחומר כשזה הופך לעניין כלכלי לחלוטין.

לגבי טענתך שכל החברים היו מציעים שידוכחם אם רק זה היה עסק רווחי, אני בספק גדול. בסופו של דבר שדכנות (אמיתית, לא סתם העברת שני מספרי טלפון), היא טרחה לא קטנה ויש גם לא מעט פאדיחות בדרך  (אחרי הכל, לפעמים אתה מציע מישהו ואתה לא מכיר אותו לחלוטין, וקורים דברים ממש לא נעימים..), והרבה מהשידוכים לא מצליחים מכל מיני סיבות. לכן הרבה ביישנים או עסוקים עדיין יגידו שהם לא נכנסים לטרחה גדולה בשביל האולי הזה.

ככה אני חושב, אולי אני טועה...

בכל מקרה לדעתי צריך להתנהג יפה עם חבר שמציע שידוך וצריך לתת משהו (מתנה וכדו). תרבות של אלפי דולרים נראית לי קצת לא כדאית לנו.

מאמנים\מלווים\מדריכים ושאר מרעין בישין.

לוקחים מנוי חודשי מאנשים נואשים להתחתן בלי ההגינות הבסיסית של לקחת רק במקרה של הצלחה. 

קטונתי מלדבר על אנשים והכוונות שלהם. אני מניח שכמו בכל דבר, יש מאמנים טובים ויש מאמנים פחות טובים, וחלק מהפחות טובים באמת לוקחים סכום גבוה ביחס לערך שהם נותנים. אבל זה נכון על כמעט כל מוצר שאתה צורך.

לגבי שאלת ההצלחה, גם בזה יש 2 חלקים: ראשית, קשה לדעת אם המאמן לא עשה מה שהוא יכול כדי לתת לך את הערך. בסוף אף אחד לא מבטיח שאתה תשכיל להשתמש בערך הזה בצורה נבונה. שנית, מאמן בשונה משדכן, הוא מציע חכות ולא דגים. גם מי שמוכר חכות, לא אמור להבטיח אם ואיך ומתי תדוג וכמה דגים תצליח לתפוס וכדו'. זה הרבה פחות מדיד.

מאידך, אצל מאמן בשונה משדכן, אתה הולך מרצונך לאדם שבאמת ישנה את חייך (גם ללא קשר לשידוכים ודייטים), ואתה בכל רגע יכול להחליט אם הוא פועל בצורה טובה ומועיל לך.

אז במקום שאין אנשים השתדל להיות איש

בואי אני אספר לך משהו בסוד

90 אחוז מהמצוות היום נעשות בכסף

חיילים רופאים רבנים מוהלים סופרי סתם מטפלים מהנדסים פועלי בניין ובעצם כל מי שתורם ליישובו של עולם בארץ ישראל כדברי החתם סופר הידועים...

זה ממש לא מוריד מהגדולה שלהם כהוא זה!

את חושבת שכל הרבנים הורסים לעצמם את כל המצווה של לימוד והפצת תורה בזה שהם לוקחים/מקבלים על זה כסף?

את אומרת שאת משקיעה בזה זמן כמו עבודה אז אין סיבה שלא תקבלי על זה תשלום כמו עבודה

את הזמן הזה היית יכולה להשקיע במצוות אחרות לא פחות חשובות שעליהם זה כן מובן לאנשים שצריך לשלם על זה כסף

ואני אגיד עוד משהו דווקא מצד המשודכים ולא מצידך...

מישהי פה משקיעה עלייך המון זמן ומחשבה וכוחות והיא הביאה לך את הדבר הכי חשוב בכל החיים שלך!

זה נראה לך הגיוני לא לשלם לה?

אני יודע שאצל צעירים זה פחות במודעות כי הם פחות מרגישים את הקושי של השידוכים, וכאילו יש להם מלא הצעות ברוך השם ואם לא את אז היה מישהו אחר שעוזר

אבל זה שיש אנשים שברוך השם הולך להם בקלות והם מוצאים מהר כן ירבו, זה לא מפחית מהקושי ומהפלא של זה, זה פשוט אומר שהקב"ה עושה עבודה טובה...

קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף...

אבל תלכי לאדם שהוא רווק קצת יותר בוגר ומבין שזה מסובך כל העסק הזה של השידוכים וזה ממש לקרוע את הים

היית שואלת אותו כמה הוא היה מוכן לשלם כדי שאליהן הנביא יבוא עכשיו ויביא לו את הזיווג שלו? כל אדם שפוי היה נותן סכום משמעותי ככל יכולתו...

אז את השליחה של אליהו הנביא בשבילם, למה זה לא הכי פשוט וטבעי והגיוני שהם **יירצו** וירגישו חובה לשלם לך כמה שהם יכולים?

באמת עולם הפוך בקטע הזה אצלנו

אבל חפרתי פה מספיק 

אבל יש עניין גם לדעת להעמיד גבולות

אם חברה מדברת אליך בצורה לא נעימה ..

תעני לה בבקשה בעדינות שלך..

הכל בסדר ועדיין תראי לה שזה פוגע בך

הכרת הטוב, אבל לפעמים מתלווה לזה גם אנשים נותנים שמשדרים שהם מאוד בעלי נתינה טהורה ועוצמה פנימית והם שם בשבילך, והצורך שלהם לקבל גם לא מורגש. רק אדם עם א"ר מפותחת או ניסיון יראה את המקום של הקבלה שגם הם צריכים, ולפעמים יותר מאחרים (וזה בכלל לא סותר את זה שהם נותנים מעומק הלב ובלי רצון לקבל בתמורה).

לדעתי אם זה יחס שאת מקבלת מכמה וכמה חברות, באופן לא מודע הם תופסים אותך ככזו (מדד נוסף לזה- האם אנשים זרים מתחברים אלייך מהר). וזה מתבטא בעוצמה עכשיו כי אתן עוסקות בתחום הרגיש של למצוא להן מישהו לחיים.

אם זה נכון, יתכן שיש לך חסימות שמונעות ממך להתחבר מספיק לזה שגם לך יש צורך לקבל.

אולי בד"כ זה לא כזה מפריע לך, אבל כשאת מקבלת את הפידבק הזה גם מבחוץ, זה מראה שגם אחרים תופסים אותך ככה, ואז חוש הצדק הרגשי הפנימי שלך מתעורר ואומר לך "גם הנפש שלך צריכה לקבל. תדאגי לה". וזה אמת.

לפעמים קבלה נתפסת כמשהו אגואיסטי ולא אידיאלי, אבל קודם כל- אי אפשר לשנות את הטבע שלנו, וכדי לתת אדם צריך את הקבלה שלו. ככה ה' ברא אותנו, ככה הוא קבע שהעולם יעבוד, ולנסות לחיות אחרת זה בעצם ללכת נגד רצונו.

ודבר שני- יש בקבלה משהו מאוד אידאלי, שאתה מאפשר לצד השני לעשות טוב. אם אין לך צורך מורגש לקבל הוא לא יוכל לעשות לך טוב. והקב"ה, וגם בעלך העתידי בעז"ה, וגם חלק מחברותייך לפחות, בוודאי רוצים לתת לך טוב ושיהיה לך טוב, והעבודה היא להיפתח לקבל. אדם שמקבל מתוך תודעה ותפיסה כזו, הוא אדם באמת מתוקן ובעל נתינה. וזו גם קבלה שלא תפריד בינו לבין הצד השני כי הוא לא יהיה מרוכז בקבלה וישכח את הנותן. הקבלה אצלו כבר מחוברת לנותן.

אז אני חושב שהעבודה היא קודם כל עם עצמך. יתכן שתוך כדי העבודה את קצת תחזרי עם עצמך אחורה מבחינת הרצון לתת, אבל בסופו של דבר הרצון הגדול שלך לתת יחזור, כי זה רצון נשמתי אמיתי (ולא ריצוי) שכבר נחשף אצלך. 

מן הסתם את מקבל פניות של/מ בחורים שמחפשים שידוך, בכל פניה כזו תנסי לבדוק האם הבחור מתאים לך לפני שאת מנסה למצוא את החברה המתאימה. 

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

לגבי התהיה - אפשר לדמות את זה למצת ברכב. 

כדי שהרכב יתניע זה ניצוץ קטן שידלק ויפעיל את כל המערכת.

הניצוץ הזה הוא ההתאהבות.

זאת אולי תחושה שיטחית בתחילת קשר

אך בקשר יציב, וק"ו קשר ממוסד, התאבהות יכולה להיות ביטוי לאהבת אמת כלפי בן/בת הזוג.

דבר שני די כבר עם האין 

יש הכל גם גברים יציבים 

אם מצידך, אז זה מזעזע שאתה כותב את זה. רוצה להוריד כי היא לא יפה בעיניך? עניין שלך. אבל לכתוב שבגלל שהיא מכוערת היא רווקה, זה לא לעניין.

אם מצידה, זה עדיין לא בסדר שאתה כותב ככה על עצמך.

(וסליחה על ההבדל בין איך אני מגיבה כשזה קשור לבנות או לבנים. פשוט יופי זה משהו מולד ושאפשר טיפה לשחק איתו עם איפור וכדומה, אבל כמה תפילות אתה מתפלל ביום זו לגמרי בחירה שלך, וזה פשוט אומר שאתם לא באותו מקום ולא מתאימים)

ויש הרבה מאד בחורות יפות שהן רווקות, וגברים יציבים שהם רווקים. וכמובן מכוערות וגברים לא יציבים שנשואים. אז לא להכליל.

ואל תדאג, בע"ה שלך תגיע בקרוב🙏 המושלמת שלך☺️

אנחנו מדברים על המקרה הסטנדרטי. 

ואני מבינה שעל השאר אתה מסכים איתי, אם לא הגבת על זה?

בכל מקרה לא מדברים ככה לא על הצד השני ולא על עצמך.

בואו נוריד לרמת הפרקטיקה..

אני אתחיל

די לאיפור

מוזמנים להמשיך

אנשים עוד לפני שהם קולטים מראה חיצוני הם קולטים עם איזו אנרגיה הגעת לפגישה. מכיוון שאנחנו לא באמת מצליחים להגדיר "אנרגיה" (למרות שהגוף קולט אותה נהדר) אז אנחנו אומרים דברים אחרים.

למשל "היא מכוערת"  או "לא היה לי חיבור איתה" או "אני מרגיש לא נעים לידו". זה הכל שמות של אותו דבר. הצד השני לא עשה שום דבר רע במודע אבל אנחנו לא רוצים להיות שם. אז אנחנו צריכים להסביר לעצמנו משהו אחר.

רק לא הצלחתי להבין איך זה קשור ליופי כל כך, אם מישהי יפה בעיניי אז היא יפה ואם לא אז לא, בלי קשר לאנרגיה שלה, יכולה להיות מישהי עם אנרגיה וואו אבל לא כזאת יפה-נכון שפה יש כאלו שיגדירו אותה כיפה כי היה להם כיף איתה וכו על זה אתה מדבר?

וכל השמות האחרים שלה. של אנשים שנותנים לתחושה הזו שמות אחרים.

אבל יש הבדל בין "היא יפה" שהכוונה שהיא באמת יפה בעיניי לבין להגיד שהיא יפה כי אני לא יודע איך לתאר שכיף לי איתה..לא חושב שיש בחור שיתאר ככה מישהי אבל איני מכיר ויודע כל אז יכול להיות שאנוכי טועה.

ולכן, וכו.

אבל גברים יציבים, לא חושב שזה כל כך נכון… 

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

למשל, אם אתה לוחם ומתאמן הרבה וגם ממש אכפת לך מהחברים לצוות, וקופץ מתחת לאלונקה. זה חלק ממך…

זה דברים שאתה פרקטית עושה.

ומסכימה שהטייטל לא חשוב (גבעתי או סיירת מטכל? זה בעיקר טייטל)

להסתיר? נגד. לא חייב לספר הכל בדייט ראשון. אבל להתחתן בלי שהיא יודעת שיש לך דירה? אחרי שהתארס לא מספיק סמך עליה בשביל לספר?

או כשהם ממש היו כשהחתונה על הפרק וברור שזה רציני?

וכהערת שוליים אכתוב שגם מתגובה לטייטלים יש מה ללמוד על האדם… אין דבר שיותר מעורר בי בחילה מאנשים שמתלהבים על טייטלים…

אני למשל ידעתי שבעלי הייטקיסט אבל רק אחרי שהתארסנו גיליתי במקרה כמה בדיוק הוא מרוויח. ורק שבוע שעבר גיליתי כמה יש לו בחסכונות...

אבל זה ממש תלוי אם זה בהסתרה או פשוט כי זה לא חשוב.

לא היה לי משנה הכסף, אס לא טרחתי לשאול, אבל אם הייתי שואלת הוא היה עונה בלי בעיה וזה מה שחשוב. זה בהחלט עוזר לביטחון של הקשר לדעת שהכסף הוא בכלל לא חלק מהשיקולים - הרי התארסתי איתו בלי לדעת מה המשכורת, אבל להסתיר בכוונה תחילה זה בעייתי

נפלאות תחילת השנה הלועזית ומשהו קשור.

לק"י

פעם הוא היה באמת פעיל...

(למרות שנראה לי שעכשיו שוב יש בו יותר פעילות).

פעם הייתה פה סוג של קהילה נקרא לזה.

היו דיונים מחכימים על כל המסביב, כולל דיונים תורניים מחשבתיים עמוקים, צחוקים בכמויות, גם מריבות..

היה אחרת לגמרי. אני חושב שגם לא מעט דייטים יצאו מכאן.

קורעים את הים שידוכים קבוצה 21

בונים באהבה 19-29 ❤️ 5

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜