למה לא להגיד -

אשמח גם שתחשבו עליי.

אולי יש מישהו שיצאת איתו בעברה, אולי יש לך חבר?

אנחנו (כולנו!) מרוכזים בעצמינו. מה חסר לנו, מה הקשיים שלנו, ההתמודדויות שלנו.

להזכיר לאנשים אחרים - זו דרך מצויין להוציא אותם קצת מהבועה שלהם. לא צריך להתבייש בזה.

אבל לא באמת זז לאנשהו..

הרבה חברות רוצות שאני אתחתן, אבל זה לר מספיק מדרבן אותן בשביל לפעול.

בכל מיני טענות ש"אין להן חוש לזה".

באמת צריך הרבה בס"ד בשידוך, אין ספק- אבל לפחות השתדלות בלנסות. לא?

אלופה אחת, נשמע שאת עסוקה בעשייה מדהימה בשביל אחרים..

וכן, זה נכון, אני גם רואה את זה שיש לאנשים נטייה לשכוח שגם מי שעוסק בלהעניק לפעמים צריך לקבל.

בין אם זה ברמה הכי בסיסית של לקבל חברוּת, יחס, התעניינות. ובין אם זה ממש בעזרה מעשית למצוא את האחד שלך.

אין לי עצה טובה לתת, ובטח יהיו כאן כאלו כאן שידעו לתת עצה טובה (:

אבל בא לי להגיד לך שאת מדהימה וזה ממש מוערך.

אל תפסיקי או תמעיטי בטוב שאת עושה, מצד אחד אל תעשי את זה על חשבון עצמך, אבל מצד שני אל תחשבי חישובים, תמשיכי לעשות את זה בכיף ובשמחה, ובעז"ה הקב"ה כבר ישמח אותך בחזרה.

♥️

חיזקת!

לפעמים הסיטואציה הזאת גורמת לי לחשוב שאני צריכה להגדיל את מעגל החברות. חח

לפי דעתי הרבה פעמים שחושבים עליך, הבנאדם

פשוט לא יודע כי זה מאוחרים הקלעים.

וגם כן אנשים קצת עסוקים בצרות והטרדות הפרטיות שלהם קודם.. סה"כ טבעי. צריך יותר מודעות.

מכיר קצת את התחושה מקרוב. מבאס

כל הכבוד לך על הניסיון לשדך זו מצווה גדולה

מבאס שהמאמץ לא נראה הדדי...🤍

עולות לי כמה נקודות:

1. השידוך שלך זה מה'. את יכולה להזכיר להן שגם את תשמחי להצעות אבל גם תדעי שאת לא תלויה בזה. תבטחי בה', כשהוא ישלח זה יגיע בזמן לא משנה איך.

"בשמך יקראוך, ובמקומך יושיבוך, ומשלך יתנו לך. אין אדם נוגע במוכן לחברו, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימה." (יומא דף ל"ח, א' - ב')

2. אם את מרגישה שנכנסת למשבצת של "שדכנית" יותר מאשר חברה, אז מצידך תנמיכי מינון, תכניסי את את עצמך חזרה למשבצת של חברה וזה ישנה את היחס. 

3. מבחינת הקשר שלכן- אני חושבת שזה שתהיי פתוחה איתן ותגידי להן את המצב יכול ממש לעזור.

לגבי השידוך שלי, ברור שהוא מה'- אך שייכת בנו נקודת ההשתדלות.. בתפילה, שדכנים וכו'.

בס"ד יגיע בעיתו ובזמנו לפי רצון ה' ית'!

לגבי החברות,

ניסיתי להוריד מינון ואז באו אליי קצת בתלונות... חברה שאלה אותי למה היא לא מקבלת הצעות?!?!

בנימה כזאת לא נעימה.

אני באמת באמת באמת עושה את זה בשמחה ומרגישה שיש לי שליחות בנושא.

ולא בא לי להוריד מינון, בא לי להכיר עוד מחפשי שידוך ולנסות לעזור להם..

פשוט עם החברות זה הרבה יותר מאתגר ולפעמים גם מעצבן.... כי באמת אחרי כל הצעת שידוך יש הרבה מאוד עבודה בכללי וגם כאלה שפסלו..

ובירורים (אני לרוב האשת קשר).

לא יודעת אם יש כבר דרך לחזור למשבצת החברה..

אויש.. לא יפה

וואי אני מבינה...  וגם קשה לעשות הפרדה כשזה חברות. באמת מאתגר...

את עושה את זה בזמנך החופשי ..

או שאת לוקחת להן כסף מראש על זה?

במידה וזה בלי כסף אין לה שום זכות לפנות אליך ככה .

מזה צריך להיות?

תדברי איתה על זה בתור חברה זה ממש לא צריך להיות ככה

ואם זה בכסף .. תעשי הפרדה אפילו בימים .. עכשיו אני מדברת על זה ומתעסקת בזה .. ועכשיו לא..( שאני יוצאת עם חברות נניח)

אתן מבקשות מחברות לשלם לכן אם שידכתן אותן?

בכללי נראה לי שזה הורס את כל המצווה ברגע שנכנס עניין הכסף.

זה אמור להיות מובן מאליו. 

את אפילו לא צריכה להגיד, זה חמור אם הן לא מבינות לבד.

לק"י

אני לא חושבת שזה מקובל בכל מקום, כך שאין מה לכעוס עליהן שהן לא חושבות על זה.

אם הייתי מכירה את בעלי דרך חברה, כנראה שכן הייתי קונה לה משהו כהכרת הטוב, אבל לא חושבת שהייתי חושבת לשלם.

(וזה גם ממש תלוי כמה עבודה זה גובה ממנה- רק להעביר פרטים פעם אחת, או לשמש כשדכנית במהלך כל זמן הקשר).

העניין הוא לא הכסף

כמו העניין של הגישה :

"לגבי החברות,

ניסיתי להוריד מינון ואז באו אליי קצת בתלונות... חברה שאלה אותי למה היא לא מקבלת הצעות?!?!

בנימה כזאת לא נעימה."

מזה בנימה לא נעימה מזה צריך להיות?

הגבתי ספציפית לגבי זה שלא בסדר לא לשלם לחברה ששידכה.

להפוך חברה קרובה לשדכנית מרוחקת זה באמת לא יפה. אבל אז גם אם משלמים לה זה לא הופך את זה לבסדר.

וגם זה נותן תמריץ לשדכנית גם לשידוכים אחרים שהיא עושה. קצת ערבות הדדית.

זה שהיא פינתה מזמנה לחשוב עלייך שיהיה לך טוב והפגישה אותך עם בעלך בעיני זה עצום.

תראי אני חושבת שזה קצת דומה למה שהרב מאיר אליהו אומר פה לקראת הסוף של הסרטון:

טוב אני רואה שזה קצת שונה כי זה לא בכול מקום פעולה שמשלמים עליה.אבל עדיין גם אם לא התחייבו מראש לשלם זה עדיין לא פוטר.אולי זה לא הלכתי אבל כן קצת בדרך ארץ.

לק"י

ולא חושבת שהיה לי נעים שחברה תשלם לי על דבר כזה. תודה מהלב עם מתנה סימלית היו משמחות אותי יותר.

(את חרדית?

כי שם יותר מקובל לשלם על שידוכים. עד כמה שאני יודעת).

(ולא ראיתי את הסרטון כי אין סבלנות לצפות).

לק"י

כאילו שישלמו לחברה ששידכה, והיא תיתן במתנה לחתונה את ההפרש שהיא לא רצתה לקבל?

הבעיה שמקובל לשלם על שידוכים סכום מכובד, ולתת מתנה לחברה לחתונה 1000 ש"ח או יותר, זה לא שייך.

(בכל מקרה, לא יצא לי לעסוק בשידוכים. העליתי את הנקודה הזאת באופן כללי).

בדיוק הפוך ממה שאני חושבת...

ובסופו של דבר כל אחד עושה מה שהוא חושב.

כל הכבוד ל@אשר ברא שלא חושבת על כסף ועושה מתוך רצון טוב, האמת שבמעט ששידכתי (או ליתר דיוק: ניסיתי), לרגע לא חשבתי שישלמו אבל היה לי ברור שיתנו איזה מתנה קטנה או זר פרחים 😆

(באזור הסוגשל חרדי שהו חייתי, משלמים לשדכנים אלפי דולרים. זה סבבה לגמרי אבל לגיטימי לא לצפות לזה)

את החברה הכי טובה שלי שהיא כמו אחות

היה ברור לשתינו שהיא תשלם אם זה ילך

את השידוך שלנו חבר עשה וקיבל כסף

החרדים, שאצלם רצים לשלם ויודעים שיש בזה ברכה. הנורמה הזו צריכה להשתרש גם אצלנו. {ולדעתי היא היתה גם גורמת לכך שהיו הרבה יותר מתאמצים לשדך ולהציע הצעות}

הנסיבות שגרמו למצב השדכנות במגזר החרדי, הם כמעט ההבדלים הכי ליבתיים בין המגזר החרדי למגזרים אחרים.

במגזר החרדי, ההפרדה בין מגדרים היא מוחלטת, ואין כמעט סיכוי לגישור והיכרות טובה של בחור ובחורה. אחת האפשרויות העיקריות זה זוגות מאורסים או נשואים (די דומה למגזרים אחרים), אבל בהינתן שזו האפשרות העקרית, תוציאו זוגות ביישנים, אנשים שפחות מעורים חברתית, אנשים שלא בא להם להציע או שבמקרה אין להם רעיונות טובים, האפשרות הזו מצטמצמת מאוד. תוסיפו את העובדה שזוגות חרדיים גרים בדירות זולות שכונות לזוגות צעירים (מה שנקרא בעגה החרדית "פרויקטים"), כך שרוב שכניהם הם נשואים צעירים והמפגש שלהם עם רווקים נעשה מצומצם מאוד.

מטבע הדברים, מה שנשאר זה להפקיד את המלאכה בידי "שדכנים", שהם מעין אנשי מקצוע ובמקרים רבים נשים/בנים של רבנים, כך שהשיטה הזו מתאימה לאינטרס של ההנהגה החרדית לשמר את עמדות הכוח (מי יהיה מבוקש, מי יגדיר את הערך של בחור/ה וכדו') בידי אנשי האריסטוקרטיה והדם הכחול. תוסיפו לזה את הצורך המתמיד של חרדים לעסוק/לעשוק בכסף גדול כדי לפרנס את אותה אצולה - והופ, קיבלתם ששידוך עולה אלפי דולרים ויכול להגיע ל10,000$ כאשר ניתן לנצל סכום כזה מהמשפחות המשודכות (כך שמעתי לפני כ20 שנה, היום בטח הסכומים גבוהים משמעותית).

אני לא חושב שזה רע, אבל זה חלק מהמורכבות שהמגזר הזה בוחר לחיות בה, והתוצאה הבעייתית ביא ששדכנות נתפסת כמלאכה מאוסה ונצלנית, כי השדכן יעשה הכל כדי שהזוג יתחתן, ובכלל כדי שאנשים יתחתנו באופן שמעשיר אותו (למעוניינים להכיר את עלילות השידוכים, יש כמה שו"ת ממש מעניינים בספר "משפטי התורה" מאת הרב שפיץ, מסכצ בבא קמא סימנים כד-כז). כמובן שזה לא המקרה שלנו ולא המגזר שלנו.

בשרשור הזה מדובר בבחורה נחמדה וטובה שרוצה לעזור, והחוויה שלה לא קשורה לשדכנות אלא קשורה לאנשי החסד (חבדניקים מבינים מהי ההגדרה של מידת החסד 😉), שנותנים בלי גבול וגם לא מציבים גבולות למקבלים שלהם. זה מרגש להכיר אנשים כאלה, אבל לצערינו בעולם השקר שלנו גם החסד צריך לבוא עם גבולות ותזכורות כדי שאנשים יעריכו את השכדנית.

נשארים ללא הצעות, או עם מעט הצעות וזה היה קורה גם במגזר החרדי, אם לא היתה מערכת מובנית של שידוכים וכן... גם תשלום שכר בהתאם. לא זוכרת איזה רב גדול כינה זאת "הכסף הכי נקי בעולם". גם במגזר שלנו לרבים וטובים אין סיכוי לפגוש באופן "טבעי" בן-בת זוג, מבלי שיכירו להם. לתת לשדכן כמה אלפי שקלים כמו שמקובל היום בעולם החרדי נראה לי הגון וחלק בלתי נפרד מהוצאות החתונה. שמעתי פעם משפט שנראה לי ממש נכון : "אם היה מקובל גם אצלנו לתת בשמחה כמה אלפי שקלים על שידוך, גם הבעל הביישן של החברה שלך, היה מתאמץ להכיר לך מישהו מהחברים שלו".  אין מה לעשות - זה אמיתי. זה לא מתוך רוע, כולם עמוסים ועסוקים, ולשדך זה לא קל - לפעמים חוטפים עלבנות כי ההצעה לא נראית, ולפעמים צריך ללוות ולענות על שאלות ותהיות, כפי שכתבה הפותחת הצדיקה. כסף בהחלט יכול לעודד שדכנות ולהקטין את בעיית הרווקות. וכן, מגיעה הכרת הטוב על דבר גדול שעשו למען מישהו, גם אם נדמה שלא היתה בזה טרחה, וגם אם באמת לא היתה הרבה טרחה.
 

בוא נעזוב את השאלה למה אצל חרדים יש (אולי) פחות רווקות, לדעתי זה נכון חלקית והסיבה לא השדכנים, אבל נעזוב אותם בצד. הם לא הנושא.

הנושא הוא ששדכנות יכוחה להפוך למקצוע מאטס, ככל שהיא נעשית פרנסה של אנשים. אם החבר שלך מקבל ממך 5 הצעות בשבוע ובאמת אתה מברר ולוחץ ומנסה לתאם ולגשר וכו וכו, ובלב שניכם יודעים שזה רק כי הוא מחכה לכמה אלפי שקלים שיסדרו אותו - בוא נאמר, לא נראה לי שהיית רוצה כזה שדכן והיית מתעסק עם כזה שידוך. תסתכל, אפילו במגזר שלנו, כמה אנשים לא אוהבים שדכנים מהרבה סיבות טובות (מתישהו כתבתי כאן על מפגש שלי עם שדכנית, שהספיק לי לחלוטין כדי חהבין עם מה יש לי עסק 🤣🤣). קל וחומר כשזה הופך לעניין כלכלי לחלוטין.

לגבי טענתך שכל החברים היו מציעים שידוכחם אם רק זה היה עסק רווחי, אני בספק גדול. בסופו של דבר שדכנות (אמיתית, לא סתם העברת שני מספרי טלפון), היא טרחה לא קטנה ויש גם לא מעט פאדיחות בדרך  (אחרי הכל, לפעמים אתה מציע מישהו ואתה לא מכיר אותו לחלוטין, וקורים דברים ממש לא נעימים..), והרבה מהשידוכים לא מצליחים מכל מיני סיבות. לכן הרבה ביישנים או עסוקים עדיין יגידו שהם לא נכנסים לטרחה גדולה בשביל האולי הזה.

ככה אני חושב, אולי אני טועה...

בכל מקרה לדעתי צריך להתנהג יפה עם חבר שמציע שידוך וצריך לתת משהו (מתנה וכדו). תרבות של אלפי דולרים נראית לי קצת לא כדאית לנו.

מאמנים\מלווים\מדריכים ושאר מרעין בישין.

לוקחים מנוי חודשי מאנשים נואשים להתחתן בלי ההגינות הבסיסית של לקחת רק במקרה של הצלחה. 

קטונתי מלדבר על אנשים והכוונות שלהם. אני מניח שכמו בכל דבר, יש מאמנים טובים ויש מאמנים פחות טובים, וחלק מהפחות טובים באמת לוקחים סכום גבוה ביחס לערך שהם נותנים. אבל זה נכון על כמעט כל מוצר שאתה צורך.

לגבי שאלת ההצלחה, גם בזה יש 2 חלקים: ראשית, קשה לדעת אם המאמן לא עשה מה שהוא יכול כדי לתת לך את הערך. בסוף אף אחד לא מבטיח שאתה תשכיל להשתמש בערך הזה בצורה נבונה. שנית, מאמן בשונה משדכן, הוא מציע חכות ולא דגים. גם מי שמוכר חכות, לא אמור להבטיח אם ואיך ומתי תדוג וכמה דגים תצליח לתפוס וכדו'. זה הרבה פחות מדיד.

מאידך, אצל מאמן בשונה משדכן, אתה הולך מרצונך לאדם שבאמת ישנה את חייך (גם ללא קשר לשידוכים ודייטים), ואתה בכל רגע יכול להחליט אם הוא פועל בצורה טובה ומועיל לך.

אז במקום שאין אנשים השתדל להיות איש

בואי אני אספר לך משהו בסוד

90 אחוז מהמצוות היום נעשות בכסף

חיילים רופאים רבנים מוהלים סופרי סתם מטפלים מהנדסים פועלי בניין ובעצם כל מי שתורם ליישובו של עולם בארץ ישראל כדברי החתם סופר הידועים...

זה ממש לא מוריד מהגדולה שלהם כהוא זה!

את חושבת שכל הרבנים הורסים לעצמם את כל המצווה של לימוד והפצת תורה בזה שהם לוקחים/מקבלים על זה כסף?

את אומרת שאת משקיעה בזה זמן כמו עבודה אז אין סיבה שלא תקבלי על זה תשלום כמו עבודה

את הזמן הזה היית יכולה להשקיע במצוות אחרות לא פחות חשובות שעליהם זה כן מובן לאנשים שצריך לשלם על זה כסף

ואני אגיד עוד משהו דווקא מצד המשודכים ולא מצידך...

מישהי פה משקיעה עלייך המון זמן ומחשבה וכוחות והיא הביאה לך את הדבר הכי חשוב בכל החיים שלך!

זה נראה לך הגיוני לא לשלם לה?

אני יודע שאצל צעירים זה פחות במודעות כי הם פחות מרגישים את הקושי של השידוכים, וכאילו יש להם מלא הצעות ברוך השם ואם לא את אז היה מישהו אחר שעוזר

אבל זה שיש אנשים שברוך השם הולך להם בקלות והם מוצאים מהר כן ירבו, זה לא מפחית מהקושי ומהפלא של זה, זה פשוט אומר שהקב"ה עושה עבודה טובה...

קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף...

אבל תלכי לאדם שהוא רווק קצת יותר בוגר ומבין שזה מסובך כל העסק הזה של השידוכים וזה ממש לקרוע את הים

היית שואלת אותו כמה הוא היה מוכן לשלם כדי שאליהן הנביא יבוא עכשיו ויביא לו את הזיווג שלו? כל אדם שפוי היה נותן סכום משמעותי ככל יכולתו...

אז את השליחה של אליהו הנביא בשבילם, למה זה לא הכי פשוט וטבעי והגיוני שהם **יירצו** וירגישו חובה לשלם לך כמה שהם יכולים?

באמת עולם הפוך בקטע הזה אצלנו

אבל חפרתי פה מספיק 

אבל יש עניין גם לדעת להעמיד גבולות

אם חברה מדברת אליך בצורה לא נעימה ..

תעני לה בבקשה בעדינות שלך..

הכל בסדר ועדיין תראי לה שזה פוגע בך

הכרת הטוב, אבל לפעמים מתלווה לזה גם אנשים נותנים שמשדרים שהם מאוד בעלי נתינה טהורה ועוצמה פנימית והם שם בשבילך, והצורך שלהם לקבל גם לא מורגש. רק אדם עם א"ר מפותחת או ניסיון יראה את המקום של הקבלה שגם הם צריכים, ולפעמים יותר מאחרים (וזה בכלל לא סותר את זה שהם נותנים מעומק הלב ובלי רצון לקבל בתמורה).

לדעתי אם זה יחס שאת מקבלת מכמה וכמה חברות, באופן לא מודע הם תופסים אותך ככזו (מדד נוסף לזה- האם אנשים זרים מתחברים אלייך מהר). וזה מתבטא בעוצמה עכשיו כי אתן עוסקות בתחום הרגיש של למצוא להן מישהו לחיים.

אם זה נכון, יתכן שיש לך חסימות שמונעות ממך להתחבר מספיק לזה שגם לך יש צורך לקבל.

אולי בד"כ זה לא כזה מפריע לך, אבל כשאת מקבלת את הפידבק הזה גם מבחוץ, זה מראה שגם אחרים תופסים אותך ככה, ואז חוש הצדק הרגשי הפנימי שלך מתעורר ואומר לך "גם הנפש שלך צריכה לקבל. תדאגי לה". וזה אמת.

לפעמים קבלה נתפסת כמשהו אגואיסטי ולא אידיאלי, אבל קודם כל- אי אפשר לשנות את הטבע שלנו, וכדי לתת אדם צריך את הקבלה שלו. ככה ה' ברא אותנו, ככה הוא קבע שהעולם יעבוד, ולנסות לחיות אחרת זה בעצם ללכת נגד רצונו.

ודבר שני- יש בקבלה משהו מאוד אידאלי, שאתה מאפשר לצד השני לעשות טוב. אם אין לך צורך מורגש לקבל הוא לא יוכל לעשות לך טוב. והקב"ה, וגם בעלך העתידי בעז"ה, וגם חלק מחברותייך לפחות, בוודאי רוצים לתת לך טוב ושיהיה לך טוב, והעבודה היא להיפתח לקבל. אדם שמקבל מתוך תודעה ותפיסה כזו, הוא אדם באמת מתוקן ובעל נתינה. וזו גם קבלה שלא תפריד בינו לבין הצד השני כי הוא לא יהיה מרוכז בקבלה וישכח את הנותן. הקבלה אצלו כבר מחוברת לנותן.

אז אני חושב שהעבודה היא קודם כל עם עצמך. יתכן שתוך כדי העבודה את קצת תחזרי עם עצמך אחורה מבחינת הרצון לתת, אבל בסופו של דבר הרצון הגדול שלך לתת יחזור, כי זה רצון נשמתי אמיתי (ולא ריצוי) שכבר נחשף אצלך. 

מן הסתם את מקבל פניות של/מ בחורים שמחפשים שידוך, בכל פניה כזו תנסי לבדוק האם הבחור מתאים לך לפני שאת מנסה למצוא את החברה המתאימה. 

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.

ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).

ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.

צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.

מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.

נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:

"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"

כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.

אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.

ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם

קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.

אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.

תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.

עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.

משמח מאוד!! בניין עדי עד הצלחה וכל הברכות!💓

שמע זה הדבר שהכי משמח אותי. כאילו המשיח הגיע!!!!!!!!!!!!!!

שפע ה' וחסד ה' בכל יום. תנצל א הטוב ואל תתעלם ממנו. זה לא ברור מאליו. גן עדן בעולם הזה

תלוי בך

השני שך ושהו. לא מסובך

העיקר זה להיות עם מישהי ולהגיע איתה למרחב אינטימי שתהיו בית אחד עבור השני.

אם הסנטר או האף שלי טיפה עקום או מה אבא שלה עושה זה פחות משנה ולכן לא משנה באמת איזו אופציה תבחר.

תדמיין מישהי שאתה רוצה לשבת איתה על כוס קפה בבוקר ביום שישי, זהו, לא צריך יותר מזה ;)

ממש בחודשים האחרונים התובנה הזאת נפלה לי, באמת שום דבר לא משנה בלי זה, יכול להיות לך הכל מהכל, אבל בעצם אין לך כלום, ומנגד יכול להיות בחור שאין לו רבע מהדברים שיש לך, ועדיין יש לו כל כך הרבה רק כי הוא נשוי.

תובנה כואבת שכזו

יש את הודיה דוידוביץ באיזור יד בימין. שווה את ההשקעה!! אחת האלופות והמקצועיות! למדה רציני באוניברסיטה..

הדבר הכי מועיל זה לשמוע שיעורים על זוגיות של רבנים ורבניות.

מטפלים בדר"כ יכולים לעזור ברמה הפרקטית, וברמה הפנימית והשכלית העזרה שלהם שוות ערך לשמיעת שיעורים…

יעל אמיתי

שרה אלטר

צילי גיגי (מושב אורה)

כל אחת שונה מחברתה אם תרצי אוכל לשלוח בפרטי טלפונים שלהן ותבררו עם כל אחת אם זה מתאים

לאחרונה תאמת אני מופתע ממש לטובה מבנות שיודעות לספר על חברות שלהן, אז שאפו בנות תמשיכו ככה!

אני זוכר ממש בתחילת הדרך דיברתי עם חברה שהתלהבה ובסוף אמרה "נו תצא איתה". תודה באמת.

היתה גם אחת אמרה בנוסף להכל "היא יפה", וואלה שתשלח תמונה חחח

שהיא מאחלת לאח שלה כזאת בחורה?

הייתה גם משפחה.

למה לרדד?

וזו בדיוק הנקודה שלי - אתן צריכות להבין שהתכונות שעושות אותה לחברה טובה שלך הן לאו דווקא התכונות שהבחור מחפש באשה.

אם היית מבררת על מישהו והבחור היה אומר לך שהוא נהנה לשחק איתו כדורסל - זה היה רלוונטי בעיניך? 

שהוא אחלה אדם, לרצות שיהיה משפחה שלך כן אומר. מן הסתם יש לו מידות טובות.

תפרטי את המידות שלה, מיהי ומהי. לא דברים מעורפלים ולא קשורים לנושא. 

למה היית רוצה שתהיה גיסתך? מה מיוחד בה?

שאם אתה מביע ביקורת ביחס לגישה מסויימת שאתה מזהה אותה כלא נכונה

שתקבל בהבנה שגם הגישה שלך יכולה להיות חשופה לביקורת.

אחרת, לא נראה לי גם שיש כאן חופש מחשבתי, מה שמאוד נצרך לחשיבה ביקורתית.

כי היא שווה, ולא מתייחסת לשאלה אם היא מתאימה?

בירור בא להבין אם הדמות מתאימה לי, לא האם הדמות היא אדם טוב.

בכלל, זה הדבר הכי חשוב לזכור בכל תקופת החיפושים לדעתי:

אנחנו מחפשים בת זוג מתאימה, לא בהכרח את הכי טובה, ממילא פסילות לרוב יהיו כי אין התאמה ולא כי הם פחות טובים ממני.

אבל אם החבר/ה עפים על מי שהם מדברים עליו זה מקסים וחמוד

החבר או החברה בעיקר צריכים להעביר תוכן בצורה אמינה,

אבל חלק מהתוכן זה איך אתה מנגיש אותו, אם איזה טונציה אתה אומר אותו.

אני עושה בירורים בשביל לדעת שהמידע שקיבלתי בהתחלה אמין ואני הולכת לפגוש אדם נורמלי.

בירורים מבחינתי זה לא בגלל חשד כזה או אחר, אלא בגלל שבאמת אי אפשר להכניס בנאדם לתוך שבלונה של כרטיס ולהבין שזיהית משהו משמעותי.

בירורים זאת אפשרות לקבל רושם יותר חוויתי לפני שעומדים להפגש ואז לראות אם זה הכיוון או לא.

אם מישהי סתם זורקת כמה מילים להגיד שהיא עפה על חברה שלה ובשאר העניינים היא אומרת דברי טעם, זה כזה עקרוני? נראה לי שגם אתה תסכים שלא.

אם היה מגיע מתנדב לחלק עוגות במחלקה, וזו לא היתה העוגה שאתה הכי אוהב, היו לך טענות?

אז רק מזכירה לכולנו שכל נותני המידע בשידוכים... הם מתנדבים...

ויתכן שגם השקיעו מאות שעות!!! כוחות נפש!!! מאמץ מנטלי נפשי ופיזי בהתנדבות הזאת

מבינה שאולי זו היתה **הצעת ייעול** ולא ממקום של תלונה, אז אם כן שיהיה בהצלחה.
ורק הזדמנות להזכיר לכולנו להגיד תודה לעונים! ולבוא מעמדה שמתאימה לשיחה שבה עוזרים לך בהתנדבות גמורה.

לפעמים אני יכולה להשקיע חצי שעה עד שעה ואפילו שעתיים במענה לבחור שמברר על חברה... 

ומרגישה שהוא חושב שאני חייבת לו משהו

ועוד לפעמים יש לו החוצפה להגיד "זה לא מה ששאלתי" או כל מיני טיעונים שונים ומשונים... ממש מתסכל ופוגע. אני לא בחקירה משטרתית.

נשמח שתגידו תודה על הזמן שהקדשת ותודה על כל פיסת מידע!

כמות הנזק שחברה יכולה לעשות היא בלתי נתפסת.

נתקלתי כבר בכמה שפשוט חיבלו בפועל בחברות שלהן. מקווה שזה היה בשוגג ולא במזיד. 

"היא חיננית" "אסרטיבית"

וחייב להסכים עם "היא מהממת" או "מקסימה"

בטוח שיש עוד ששמעתי פשוט כרגע לא עולה לי, כשיעלה אכתוב.

ועכשיו כשאני חושב על זה, חלק מהדברים אכן רלוונטיים כדי להבין שזה לא זה..

וגם חייב להגיד שאף פעם לא "ביררתי" אני סולד מעצם הרעיון, פשוט כשמציעים אז זה בא עם כל מיני תכונות של הבחורה וכו

מה יכול לצאת מהחוסר וודאות? או רע או טוב.

תחשוב על הסיטואציה הכי גרועה שיכולה לצאת משם, ותהיה שם כמה רגעים, תן לזה להכות קצת ותנסה להבין איך אתה מתמודד עם זה עם כל איך שזה גורם לך להרגיש וכו' זה עוזר להבין שזה לא כל כך נורא כי בסוף על הכל מתגברים, סתם דוגמא שהייתה לחבר הסיטואציה הכי גרועה שהייתה לו זה שיפטרו אותו מהעבודה, אמרנו אוקיי..בוא נתמודד לא נברח, יפטרו אותו ואז מה? קצת קשה לא נעים אבל אפשר למצוא עבודה בתחום, ב"ה לא חסר, אז גם אם יפטרו חלילה, העולם לא קורס וכו וכו..ואם זה טוב אז ברכה.

אגב גם הרע ברכה רק במלבוש לא כל כך יפה. בהצלחה דוד

כהסרת הספיקות, אומרים חז"ל.

זאת אומרת, שההתנדנדות הזו בין שני הקצווים (כן? לא?), אינה פשוטה

ולא עושה כל כך טוב...

אולי באמת לחיות את היום. לא לחטט בעבר וגם לא בעתיד.

איך אומרת הרבנית פישר? לסגור את המוח!

ולזרוק את עצמנו על השם;. ולהאמין שהוא באמת יודע מה טוב

ולסמוך עליו שמה שיהיה, זה הכי טוב.

לא תמיד זה קל אבל כך צריך לחשוב יהודי. זו צריכה

להיות העבודה.

ואגב, איני א ומרת זאת ממרום כסאי. אוי, כמה קשה לי עם זה...

אבל שכלית יודעת שכך זה צריך להיות; שההתקשרות 

לקב"ה צריכה להיות בכל פרט ופרט בחיים. לא מספיק

לשמור מצוות ולהתפלל 3 פעמים  ביום, ובין לבין

לחיות כמו כל אדם בגלובוס.

מי מאזין ומקשיב ומכיר אותנו הכי טוב?

רק הוא.

לא?

ביום שנמצא מי הראשון שכתב את זה (או את הטקסט בו זה נאמר לראשונה) אז באמת תהיה שמחה גדולה כי הספק ייפתר 😀

זה גורם לי לבכות ברגע

החיים לא פשוטים ומציבים אותנו לצערנו או לשמחתנו בפני מצבים של חוסר ודאות.

אהבתי שהוזכרה פה הנטייה לפסימיות שזה גם עניין שחשוב לתת עליו את הדעת.

גם להבין שהיציבות זה משאב חשוב זה גם אחלה אמירה שאפשר להוציא מפה. באמת ישנו אתגר להשיג יציבות בתוך חוסר הודאות.

ובאמת אולי יש כיוון למצוא את הניצוץ הטוב שבחוסר ודאות, גם זה כיוון יפה.

וכן, מותר לשנוא ולבכות ולפרוק.

בכל אופן, כדאי לחשוב מה עושים עם זה

חוסר ודאות באמת קשור לפיתוח פרשנות אישית. אפשר לתת המון פרשנויות למציאות חסר ודאות והפרשנויות יהיו כמובן חלקיות במידת מה.

איך בונים פרשנות מעצימה? אויל זאת שאלת השאלות.

פרשנות שיש בה גם תקווה ותנועה לכיוון מסויים וגם חיבור למציאות. אופטימיות זהירה.

לאורך היומיום

שנותנים וודאות לנפש

1. תזונה נכונה

2. תעסוקה מעניינת ומעשירה

3. ספורט באופן קבוע

4. קשר עם אנשים שעושים טוב

5. ללמוד וליישם תהליכים משפרי חיים באופן תמידי

6. לחיות בקצב מתאים ושלו

להשפיע.

חשיבה אם ומה צריך לעשות למול זה, שימת דגש על מה אני מכיר ויכול לפעול לפי זה, לקוות ולהאמין שיהיה טוב ולנסות כמה שאפשר.

שבע רצון בפעולות שלי מול אי ודאות ככלל.