אבל באמת שזה אחת ל100 ואין לי כוח לברור. אני באמת נמנה על האנשים שמאמינים שאהבה היא תולדה של התמסרות ולא קסם רומנטי בנאלי של אהבה ממבט ראשון.

מדוייקת זו פנטזיה עילאית, של התאמה מעולה ותדר מדויק. מבחינתי אוכל לזהות את המתאימה לי כשהיא תבקש מאדם אחר שיעביר לה את המלח. עד כדי כך אני פנאט... אבל שוב, זה רק בפוטנציאל... האם בחורה עם סט כישרונות נפשיים/נשמתיים/קוגנטיביים כאלה שאוכל לזהות אותה מקילומטרים, אבל המידות / דעות שלה לא מתוקנות - עדיפה על בחורה פשוטה ונורמטיבית יותר עם מידות טובות ויכולת לעבוד עבודה פנימית ולהתמסר ללמידת אהבה? לא יודע

ואני מסכים שזה אחת ל100 הסכמתי גם בהודעה הקודמת שלך שהן נדירות מאוד עכשיו אני רואה שלא כתבתי את זה אז כותב.

וההשוואה שעשית מזכירה לי קצת שדיברתי עם מישהי קרוב לגבי מה אני מחפש ועלתה שם המילה יפה..וישר הוא הזדעק "אז אם היא יפה אבל מבפנים לא וואו תיקח?" ואנוכי הקטן לא הבנתי את זעקת נפשו מודה. איך קרב זה אל זה בכלל?

התכוונתי רק שאני לא בונה על זה. אבל אולי זו טעות

לגבי אישה יפה וסרת טעם - מקווה שגם אם היא תהיה מלכת היפהפיות - אהיה מספיק פיכח בשביל לא להמשיך לדייט שני אם אשתעמם כשלא אמצא רמז לעולם פנימי אצלה

אתה צודק אח לגבי אנשים כשרוניים וכו'..באמת זה ככה לרוב נכון

בונה על מה על למצוא אישה שמתאימה לך?

וגם אמת לגבי הסיפא

העיקר שיהיה נעים, שיהיה עניין הדדי, שיחסית תהיה שפה משותפת והבנה יחסית דומה של הדברים החשובים באמת בחיים.

שוב, זה חצי טראגי כי נראה לי שעם אישה "בול" זה יכול היה להיות הרבה יותר שלם. גם מבחינת המוטיבציה האותנטית לחזר...

נחיה ונראה

הפסקה השניה שלך היא הסיבה שאני לא מסכים עם פתיחת דבריך דוד רק בגלל זה.

ומפתיע אותי כמה אתה מבין בנושא ולמרות שאתה מבין אתה עדיין בוחר באופציה יותר עדינה נקרא לזה וזה מפתיע האמת

מסכים, אבל מרגיש לי שאם אעשה כמוך זאת התפשרות.

לא שיש לי בעיה להתפשר אם יש חסרונות מסויימים..פשוט הגישה הזאת מלכתחילה באה מצד פשרה ולדעתי העניה היא לא הכי בריאה אלא אם כן אתה באמת שם, אם אדם ינסה לחיות ככה בלי באמת להיות שם זה רק יפגע בו

אתה בטח מכיר את העמדה הרדיקלית שבחופה אדם אומר "כל נשות העולם קופות"... זו התמסרות והתחייבות למוכנות להתמסר לאהוב להשתייך ולחשוב רק אישה אחת. כל עוד זה נעשה בטהרה אין שם התפשרות... וFOMO תמיד יהיה לאדם בלי טהרה

יעני פחד להחמיץ דברים טובים

כשאדם צריך לבחור בין קרטיב אדום לצהוב, הוא בוחר בצהוב אבל מתייסר מהמחשבה על האדום שהוא הפסיד.

בזוגיות זה מחלה ממארת, ובעוד מיליון דברים אחרים. זה ההפך להתמסרות ולאינטימיות

לא הייתי ממליץ לו להתפשר כמו שאמרתי לעיל, זאת תכונה טובה למי שבאמת חי את זה לא למי שמנסה להגיע לשם אבל בפועל לא שם או רחוק משם.

ויש אנשים שמשיכה תעזור להם להתמסר הרבה יותר לקשר - עובדה מוגמרת לא נתון לוויכוח, לאדם כזה לא נכון בכלל להתפשר

אני מבין מה אתה אומר, אבל אצלי זה שונה אשמח לפרט בפרטי אם תרצה לא כאן

אבל בגדול היו לי קשרים טוביםעם פתיחות וכו' אף פעם לא הייתה משיכה(ממש אף פעם)

לפעמים אפשר לשלוח להם הודעה אחר הודעה עם סימן שאלה ולקבל בחזרה רק ווי כחול.

זה מן טמטום טהור, סוג של כנות שמחפה על הסניליות של ההתעלמות.

ואדם שאני יכול לקרוא הודעות שלו ולא לענות והוא לא יכעס זה אדם goated וחבר לכל החיים. ישנם כאלה

לגבי האלו שכאילו לא פתחו את ההודעה שכחתי לציין: זה לא שסתם עבר שבוע בלי שהם פתחו את הוואצפ, זה אנשים שיש להם ווי כחול והם לא פותחים את ההודעה שבוע כשבמקביל הם מנהלים שיחות סוערות בקבוצות וואצפ משותפות ביננו!

הנ.ב בהודעה הראשית באשכול קשורה לנושא הזה... אני מרגיש שבגלל אובדן האוריינטציה אני מתמסר לקשרים לא אותנטיים מספיק, ומתלהב רק בגלל שויתרתי מראש על מה ששייך לי... לא רלוונטי, בדייט עצמו היה לי בעיקר נעים

בהודעות די יבשה

לא הייתי מסיקה מזה מסקנות וודאיות

למה לא לדבר טלפונית? הודעות לא תמיד הולך עם כל אחד/ת ויכול לגרום לאלף אי הבנות

גם בטלפון אתה יכול להסביר ב10 שנים מה שבהודעות יקח לך להסביר 3 דקות. זאת תקשורת הרבה יותר טובה.

צ'אט זה אכן כר פורה לספקות וחוסר ודאות. עם בנות קודמות סיכמנו שנפנה לשיחה קולית...

נחיה ונראה

לפחות בהתחלה, עד דייט שלישי-רביעי

מרגיש לי מוזר, מעיק ולפעמים אפילו חטטני

כאילו, נפגשנו פעם אחת, החלטנו להמשיך לפעם שנייה

למה אתה שולח לי במוצש הודעה של איך הייתה שבת?

מה לי ולך? למה שארצה לשתף אותך?

זה מעצבן אותי ואני תמיד גם קצת מייבשת כי לא יודעת איך להתנהל עם זה

אני מרגישה בנוח כשהקשר נבנה לאט, לא רואה צורך לשוחח בין דייט לדייט עד דייט רביעי נניח. אני לוקחת את ה2-4 ימים שבין דייט לדייט לחשוב על איך היה, מה אני מרגישה וכו

ההודעות גם מרגישות לי מאוד מאולצות ו"מזויפות" כאלה

לא כל כך מבינה גם מה הצורך בתקשורת בין דייט לדייט..

כאילו, בוא נתחיל לבנות קשר, שיהיה טיפה משהו ואז נתכתב

אבל כנראה שהרוב לא יסכימו איתי

יכול להיות שמראש כל הsetting גרוע כי גם אני שונא את זה, ובכלל - שונא את כל האלמנטים החיצוניים והלא אותנטיים שבדייטים. כלומר היעדר האותנטיות מייצר תגובות מסוייגות שמגבירות את היעדר הוודאות. אבל כל מה שאמרת לגבי רתיעה מזיוף נוגע בול בנקודה.

יש גישה שלפעמים מסתדרת לי, שדייטים הם כמו פגישה עסקית. אתה בא בטוב ובנועם לפגוש אדם שאתה לא מכיר במטרה לבחון התאמה. זה מסגור מאוד קריר וציני בתוך מרחב ששמים בו נתח גדול מהלב על השולחן, אבל זה כן חצי מסתדר...

אשמח לשאול איך בעינייך נראית תמסורת הודעות אידיאלית עד דייט חמישי, בוא נאמר ככה.

*לא דיברתי בכלל על שיחות שלא קשורות לדייטים עצמם, ולא על שליחת אמוג'י פרחים (קרינג'י משהו) לפני כניסת שבת, אלא רק על תיאום לקראת פגישה הבאה / מעט אחרי פגישה, לוודא שיחסית באותו הראש. מסכים לגמרי שהציפייה לצ'וטט אחרי דייט ראשון או שני היא תלושה

**יש הפרש בין חטטנות לבין נימוס. לא נראה לי שהגבר מחטט כשהוא שואל איך היתה שבת, אלא מוצא ניסוח משלים לשאלת הנימוס "מה שלומך?" שלא אמורים לענות עליה ברצינות אף פעם. אני קיבלתי תשובה קרירה במיוחד להודעה נלהבת מצדי. כל מה שזה תורם זה הורדת ההתלהבות מצדי...

ההקבלה של דייטים לפגישה עסקית היא מעניינת, כי בשונה מפגישה עסקית שהיא טכנית ועניינית, דייט אמור להיות ההיפך מה שבעצם הופך את כל העניין למסובך...

פגישה עסקית היא מכוונת אינטרסים ומה אני יכול להשיג, האדם שיושב מולי הוא אובייקט, כלי בדרך למטרה ולא מטרה בפני עצמו.

בדייט האדם הוא מטרה, הוא מעניין אותי בתור אדם ולא בתור אובייקט.

והרצון והציפיה להתנהל בצורה גלויה ומשתפת מאוד הם בהחלט מאתגרים למול המציאות שבה עומדים שני זרים זה מול זה ומנסים להבין מה בעצם קורה פה

ואני אגיד שבכללי אני שונאת את כל ההודעות המנומסות של מה שלומך? וכאלה

כאילו, תגיעו לפאנצ. אין פאנצ? אל תשלחו

אז כשההודעות הן מלכתחילה ללא פאנצ (מעבר לסימון וי על התעניינות) זה מרגיש לי מיותר, כי מה שלומך זו שאלה שמזמינה תשובה של ב"ה מה איתך ולא מפתחת שיח

ולא שיש עניין בשאלות שמפתחות שיח, כי בעיני, בשלב ההתחלתי השיח צריך להיות פנים אל פנים כדי שיווצר קשר טוב ואמיתי.

תכלס בעיני עד דייט רביעי, יש אפשרות לחתוך אחרי כל דייט ולכן אחרי כל דייט צריך לדבר בטלפון לראות ששני הצדדים מעוניינים להמשיך.

אז הקשר הוא מינימלי ברמת הלשלוח הודעה מתי מתאים לדבר, ואז שיחה קצרה של שלום שלום, האם ממשיכים, מתי ואיפה וזהו

שקט עד הדייט הבא

שוב, אני בכללי אדם דיי סגור וכבד, אז אני לא ככ יודעת איך להתנהל עם זה וכל ההודעות של מה איתך וכו' גורמות לי להרגיש מבוכה וסרבול

*לגבי זה אכן יש בינינו הסכמה

**ברור שזה לא חטטנות אלא נחמדות, טוב לב, נימוס, קלילות וזרימה. את 3 האחרונים אין לי ולכן אני לא אוהבת את זה. כשכתבתי את זה היה לי בראש מקרה ספציפי שבו היה דייט ראשון בחמישי, בשישי דיברנו וקבענו להיפגש בשני, ובמוצש הוא שלח לי הודעה של מה איתך ואיך הייתה שבת.

הרגיש לי מאוד מוזר ולא מתאים. בעיקר כי לא ציפיתי. אם היה לי בראש שזה אופציה שהוא ישלח, הייתי מגיבה אחרת כנראה. אבל הייתי מופתעת וזה גם חיזק את ההרגשה שלי שהוא מאוד נלהב ורץ קדימה כשאני עוד חושבת אם זו הייתה טעות להמשיך לדייט שני..

אם אתה מדבר על הודעות קונקרטיות ביחס לדייטים עצמם אז מה בעצם אתה מגדיר תמסורת הודעות גרועה?

אני לא מצליח לדמיין תמסורת הודעות עניינית בלבד. ואמנם גם עלי זה מאוס אבל קיבלתי על עצמי עול התנהגות מעט חיצונית בשביל שתהיה זרימה. מרגיש לי מגוחך שההודעות יהיו קצרות ורשמיות.

הבעתי התעניינות אותנטית בעקבות הדברים שדיברנו עליהם בדייט (השיחה היתה מאוד נעימה, פתוחה, זורמת והדדית - גם אם היא לא עפה עליי ולא בטוחה שמעוניינת להמשיך - זה ודאי נכון שהיה נחמד בדייט), ושיתפתי אותה שהיה לי טוב. שאלתי אותה איך היה לה. היא ענתה בקרירות מעט מייבשת. יכול להיות שכמו שאת אומרת היא היתה קצת overwhelmed וחוסר החינניות של ההודעה הרתיעה אותה וגרמה לה לייבש...

א' - התחושות שלך לגיטימיות לגמרי. אין תחושה שהיא לא לגיטימית. גם התחושה שמי שרוצה קשר בין לבין היא לגיטימי בודאי. מה לעשות שתחושות מתנגשות? בעיני, כדאי לחשוב על פשרה כלשהי באמצע אם זה ניתן לגישור.

ב' - יש ייבוש ויש ייבוש. בעיני אם שאלו אותך שאלה - כדאי מאוד לענות! לענות קצר, אבל לענות. אפשר לענות שני משפטים קצרים ולא לפתח את זה לשיחה שלימה - זה מעולה! זה עושה את העבודה בדר"כ. גם הצד השני מבין שאת לא רוצה להאריך וגם הוא מרגיש שאת מכבדת אותו ולא מתעלמת מהרצון שלו לשמוע אותך. למדתי את זה בשני הצדדים של המתרס.

ג' - מה ההבדל בין דייט לבין שיחת טלפון תוך כדי? בעיני שמדברים אחד עם השני תו כדי, הכי טבעי שבעולם זה להתעניין זה בזו וזו בזה. כאילו דייט ראשון יש התעניינות מסויימת ודייט חמישי יש התעניינות אחרת. הצד השווה שבהן - התעניינות היא עניין אנושי טבעי ואיננו מצריך טקסיות ונימוסים. אם הכל כל כך מאולץ, אז גם הדייטים מאולצים, אז לא נתעניין באף אחד.

ד' - יש חשיבות ליצור רצף בין הדייטים. יש כאלה שצריכים את זה באופן ריגשי.

ה' - העניין באדם השני עצמו הוא לא שהוא בן זוג פוטנציאלי אלא בגלל שכרגע נכנס לאינטרקציה משותפת ולכן אכפת לי ממנו ואתעניין בו. גם אם לצורך העניין הייתי יודע שלא אבלה איתו שארית חיי אז הייתי מתעניין בו באותו פרק זמן. שוב, התעניינות היא אנושית, היא לא רומנטית.

ו' -  מאוד מאוד מאוד מזדהה עם זה שאת שונאת פוזות ונימוסים. אני גם לא סובל את זה. אבל כיף לדבר אז מדברים. אם לא הייתי חושב שזה אנושי וכיף להתעניין לא הייתי מתעניין. ובאמת יש גבול עד כמה אני מתעניין התחלה.

ז' - מצד אחד אם את לא רוצה לדבר ותדברי רק כדי לרצות - זה רע רע רע. הכי גרוע. אבל אם את מצליחה את היופי הזה שהתעניינות ואכפתיות זה סבבה גם בתחילת קשר, זה אולי יכול ליצור גשר מסויים. 5 דקות לדבר בטלפון זה כזה מאולץ ודוחה? בעיני, זה טבעי. להיפך, הרתיעה מזה היא תנועה נגדית של "אנטי" והיא לא טבעית.

ח' - במהלך קשר מראים מחווה מסויימת של רצון להמשיך. אם רק ממשיכים בלי להראות מחווה זה טיפה מבלבל. כי אנחנו בני אדם ולא רובוטים. אנחנו להרגיש שהבנאדם איתנו. כמובן שכל אחד רוצה להביע לחוות שונות ולקלוט מחוות שונות, לכן כדאי להיות רגיש לכך.

ט' - שני אנשים מדברים על הא ועל דא - זה הכי טבעי בעולם. מצד שני, זה גם טבעי להתעניין ברמה מאוד מסויימת.

י' - דיבור על הא ועל דא הוא דיבור שממנו אפשר ללמוד המון על בנאדם, לפעמים יותר משיחות עומק.

זאת הזוית שלי, מאמין שהיא ממש לא היחידה, אך חשוב לי להביא אותה לכאן בתקווה להפרייה הדדית מזויות שונות

אבל השיטה האמיתית היא דואר בולים. ככה אם אתה לא עונה מקסימום אתה יכול להאשים את דואר ישראל. ובנות נוטות להשקיע מאוד בדברים האלה.

והחיוב עליה 😼

מה שכן חשוב מאוד לשלם הכל במסעדה! ולתת טיפ!

העץ אנדיב 🥬

ובזמן שזה נותן לך לומר את השם אתה אומר את מה שיש לך לומר בקצרה

אני קצת חדש בעולם הזה (לקראת פרק ב' בעז"ה), ובפרק א' הייתי בסגנון חרדי יותר של שידוכים רשמיים.

אתם ממליצים להציע דייט די בהתחלה, או שבדרך כלל מתבחששים בווצאפ קודם?

כל ההתבחבשות הזאת יכולה להיות דרך מצויינת שאחד הצדדים יחתוך כי בוואצפ לא באמת מכירים  את הבן אדם האמיתי.

לשלוח הודעה "היי מתי אפשר לדבר?"

שיחה של 5-10 דקות שלא יהיה מלחיץ כזה רק לקבוע פגישה ולנתק.

לדבר על סתם נושא קצר וכמו שאמרו פה -בשתיקה המביכה הראשונה לקבוע פגישה מיקום וזמן.

א. זו התבחבשות

ב. עדיף לפתח התרשמות + רגשות כלפי אישה אחרי שרואים אותה ולא לפני(קידושין מ"א וכו'). (לראות = במציאות)

ג. באופן כללי להעדיף כמה שיותר מפגש פיזי. ההיררכיה: אם לא פיזי אז קולי ואם לא קולי אז וואטסאפ, אבל בלי להתכתב... לא מועיל ועם טונות של רשמים מוטעים (יכולה להיות בחורה מבריקה אבל מתנסחת לא מדהים בכתב / להפך)

בקיצור לדעתי לחתור לשיחת טלפון קצרה של בערך 10 דק', בשיחה טיפה לדבר על נושא לא פרגמטי (לא יודע, איזה מזג אוויר או משהו כזה, סתם בשביל שיהיה חופש לשמוע ולהתרשם מההתנסחות שלה), ובשתיקה המביכה הראשונה להציע להיפגש

לעתי התכתבות בוצפ בכללי צריך לשים לב

גם בין חברות אחיות וכו **לא עבור ליבון נושאים עם מטען רגשי**...  זה פשוט לא נכון

בטח ובטח תחילת קשר ששם גם "איך היה בשבת" זה ככ רגיש ועדין .. כי צריך לשמוע את הטונציה את ההתענינות...ההדדיות וכו וכו.. זה ככ חשוב לא להסתמך על סמיילים למינהם..

ממליצה פשוט להגיד אני מעדיף לשוחח..

זה מה שעשיתי פשוט ביקשתי לעבור לשיחה.. אפשר גם לא באותו רגע..  לתאם זמן לשיחה... ומי שאין לו זמן לשיחה אולי לא פנוי לקשר...

אגב זה קורה לי גם עם בנות כשאני מזהה הימנעות משיחה ישירה והעדפה של תכתובת אני שמה את זה על השולחן...קשר זה שיחה ולא כתיבת ספרים דיגיטלים...

הרבה בהצלחה!!

שלי היא פה בפורומים.

אין כמו פשוט לדבר

בגלל האנונימיות?

יש כאלו שמדמיינים שהכל זורם בהודעות כאשר בפועל זה לא ככה.
תתמקד בפגישות ואולי תמצא שעדיף מישהי במציאות מאשר בהודעות ;)

היא נכנסה לקשר כשהיא עמוסה בעבודה אינטנסיבית. בשל כך לא יכלה להתמסר לקשר. אמרתי לה שאעדיף לסיים והיא התקשרה להודות / להתנצל...

נקסט

פעם הבאה רק שיחות קוליות

בהצלחה רבה בהמשך!

אני שונאת שיחות טלפון (אין לי בעיה עם שיחות וידאו) ומתקשרת מעולה בוואטסאפ, כולל שיחות עמוקות ורציניות, וככה הכי נוח לי.

ברור שיש דברים שיותר נוח לדבר בטלפון, אבל בעיקרון אני ממש נגד שיחות טלפון. ולא לגמרי הבנתי את רוב התגובות פה…

מבחינתי מישהו שלא טוב בלתקשר בהודעות, לא מתאים לי, כי זו צורת התקשורת שלי (ואני לא צריכה שתגידו לי שלא מורידים על זה וכו', תודה). אין לי בעיה עם תקשורת בוואטסאפ אבל פשוט לא אוהבת את זה. (עדיף יונת דואר!) וכן, יש אנשים שלא טובים בתקשורת בהודעות או בטלפון. אם זה מפריע לך- לגיטימי לגמרי להוריד.

זהו, סליחה שאני לא מתייחסת לשאר, הייתי חייבת לכתוב את זה.

ובהצלחה! בע"ה בקרוב תמצא את שלך בקלות ובלי ספקות

דווקא נראה לי שצורת תקשורת שונה זה סיבה מאוד טובה להיפרד.

תקשורת טובה זה אחד הדברים הכי חשובים בקשר

יחסית לחברים בגילי לא יצאתי המון אבל גם אני לעתים רחוקות צולח את רף הדייט השלישי/רביעי...

התכוונתי להדגיש לא רק את האתגר העצמי בחיפוש אישה - מתאימה או לא מתאימה נטו, אלא גם את הפרוצדורה וה"בירוקרטיה" שכרוכה בדייטינג. כלומר המון תחומים חיצוניים מעט מלחיצים / מתישים ששגיאה באחד מהם עולה בכאב ראש.

הפער בין הוודאות בדייט עצמו לבין השבוע שעובר בין דייט לדייט והערפל בווצאפ הוא אחד מהגורמים הבלתי עצמיים שמתישים.

אבל יכול להיות שאתה צודק. ברגע של חולשה, כהרגלי, הרשיתי לעצמי להתמרמר

מצד שני.

יש הרבה כאלה שהכרתי היטב את שני הצדדים ומעולם לא חשבתי לשדך בניהם.

כאילו מה הקשר?

ובכל זאת ב"ה הקימו בית.

בכל מקרה, זה דורש אומץ ואני מאחל לך הצלחה רבה וכל הכבוד על המוכנות להשקיע בכך 

צריך לחשב נזק מול תועלת:

תועלת אפשרית:

– אולי תתחתנו ותחיו באושר ועושר

נזק אפשרי

– תצא סטוקר מטריד ותרצה לקבור את עצמך מרוב בושה עד סוף ימי חייך

לשיקולך.

לך על זה מה יכול לקרות כבר

על בחור ישיבה אחד שעצר בבסטה לממכר פירות וירקות בתקווה לקנות מלון עסיסי וטעים.

ואולם, כשראה המחיר גבוה מדי, והוא פנה ללכת.

אלא שאז ניגשה נערה חיננית ונפלאה ואמרה שהיא תוזיל את המחיר, ואף הוסיפה ואמרה, "צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא מלון?"

מצאה חן בעיניו האמירה והביט בה ונוכח לדעת שלא די בכך שהיא בקיאה ברש"י פ"ש ובמקח וממכר אלא גם חמודה להפליא.

אלא שאז קלט את חומרת עוונו (שמירת העיניים וזה) וחזר מרוסק לישיבה.

כששאלו רבו למה פניו רעות הסביר לו את העניין, ורבו אמר לו שאם יישאנה לאישה יוכל לתקן את העוון למפרע, וכך היה.

נראה לי.

אוקיי הנה הסיפור המלא:

רבה של קרלסבורג בהונגריה, בעל ה'מראה יחזקאל', שלח את בנו מנחם מנדל לישיבתו של ה'חתם סופר' בפרשבורג. הבן המוכשר ובעל המידות למד יומם וליל בישיבה והתעלה במעלות התורה והיראה. כאשר הגיע לפרקו התעתד לשוב לבית הוריו כדי למצוא את זיווגו. לפני כן ניגש לרבו כדי לקבל ברכת פרידה. 
אמר לו ה'חתם סופר': "בדרכך לביתך כדאי שתסור לעיר אויהל ותכיר את הרב הקדוש בעל ה'ישמח משה', שהוא מופת לגדלות בתורה וליראת ה' תמה, והידבק בדרכיו". 
מנחם מנדל עשה כדבריו והגיע לאויהל, שם שכר חדר באכסניה המקומית ופנה ללמוד במחיצת ה'ישמח משה'. בקרבתו התעלה עוד ועוד בלימוד התורה ובמעלות הקדושה. 
יום אחד, כאשר חזר מלימודו אצל ה'ישמח משה' ופנה לעבר האכסניה שבה התגורר, חשקה נפשו לקנות מֶלון באחד מדוכני השוק שנמצא בדיוק בדרכו. הוא ניגש לאחד מדוכני הפירות ושאל את הנערה המוכרת למחירו של המלון. היא נקבה במחיר שנשמע לו גבוה למדי והוא עמד לפנות לדוכן אחר. אז שמע את הנערה אומרת בלשון נופל על לשון: "צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא מלון?!"
מנחם מנדל התפעל מאוד מלשון המליצה של הנערה בשוק. הוא נשא את עיניו והביט בה לשנייה אחת. מיד נשא את רגליו לעבר אכסנייתו, עלה בריצה לחדרו, השתטח על הארץ והחל למרר בבכי. שמע האכסנאי את בכיו הרם, חשב שקרהו אסון, מיהר לחדרו ושאלו בדאגה רבה לסיבת הדבר. ענה לו הנער בקולו הנשבר: "איך לא אבכה אם נשאתי את עיניי להסתכל בבת ישראל? איך אוכל לשוב על כך בתשובה?!"
שמע האכסנאי את פרטי המקרה ואמר: "יש לי עצה עבורך כיצד תוכל לתקן את הדבר למפרע. הרי חז"ל אסרו על האדם לקדש אשה עד שיראנה. אותה נערה בוודאי הגיעה לפרקה. ובכן, אם תסכים לשאתה, יהיה התר למפרע להסתכלותך זו!".
העצה התקבלה על דעתו של הנער והרגיעה אותו מעט, אבל הוא התנה את החלטתו בהסכמת המרא דאתרא. שמע ה'ישמח משה' את המקרה מפי הנער ויעץ לו כי יכתבו מכתב להוריו בו יבקשו מהם שיגיעו לאויהל כדי לבדוק את השידוך, ואם יסכימו לו, יגמר הדבר בכי טוב. 
המכתב נשלח ליעדו ולאחר כמה שבועות הגיעו לאויהל הרב מקרלסבורג ורעייתו. הם נועדו תחילה בביתו של ה'ישמח משה', שהביע בפניהם את דעתו שכדאי להם להסכים לשידוך כדי להציל את בנם מצערו ועגמת נפשו הכה מרובים. 
הרבנית התמרמרה על כך שעליהם לשדך את בנם העילוי בתורה והמושלם במידותיו עם נערה מוכרת פירות בשוק המשתייכת לדלת העם, אבל שני הרבנים נמנו וגמרו שאם הנערה נאה במידותיה ובמעשיה, די בכך כדי שתינשא עם הבן. 
אמו של הנער ביקשה לראות את הנערה כדי להתרשם ממנה. הפגישה סודרה מהרה ובסיומה חזרה האם לביתו של הרב מאויהל כשהיא ממררת בבכי: "פגשתי בה... אמנם היא נערה עדינה בהחלט, אבל מכוערת!... מדוע מגיע לנו עונש כזה?! אם הקדוש ברוך הוא חנן אותנו בבן כליל המעלות, מדוע עליו לשאת נערה פשוטה ובנוסף לכך מכוערת?!"
ה'ישמח משה' לא מצא תשובה משכנעת לטענתה של האם. הוא פנה לבנה שנכח עמם ואמר: "אכן, נראה כי אמך צודקת בדבריה..."
כאשר שמע זאת הבן, פרץ בבכי עז וזעק: "אבל מה יהיה על המבט?! מה יהיה על המבט?!"
ראה ה'ישמח משה' כי צערו של הבן גדול אפילו מצערה של אמו. הוא קם ממקומו וקרא לרב ולרבנית שיכנסו עמו לחדר הפנימי בביתו. כאשר נועדו שלושתם, פייס את האם והבטיח להורים:
"אם תסכימו לשדך את בנכם עם הנערה, מבטיח אני לכם שתזכו לדורות ישרים מזיווג זה!"
ההורים נמלכו בדעתם והחליטו לשמוע בקולו של הרב, והשידוך נגמר בכי טוב. 
מנחם מנדל הקים עם רעייתו בית לתפארת והפך לרבה של דעש, ונודע לימים כבעל ה'מעגלי צדק'. ברבות הימים זכו בני הזוג לשושלת רבנים גאונים, גדולים בתורה וביראה לדורי דורות.

עם אחד מהרבנים הליטאיים של הדור הקודם או משהו כזה שדיבר עם ספרנית ועד שדיבר איתה חשב לעצמו טוב אם כבר דיברתי יותר מדי ועברתי על קלות ראש עדיף כבר להתחתן וזהו.

איני יודע אם הסיפור אמיתי או לא אני מניח מאוד שלא אבל לך תדע.

אכן לקחת את המסר כפשוטו זה מאוד בעייתי אבל אם להפשיט את המסר ולקחת אותו במבט מאוד כללי ורחב, אני חושב שהרעיון הוא להסב *קצת* את הפוקוס ממה שבא לי וצרכים אישיים וחלומות ופנטזיות שזה משהו שקל לשקוע בו לתודעה של שליחות ורצון ה'. או משהו כזה.

עדיף צד שלישי. אבל אם אין אז לפנות אליה,

ולומכ לה שהיא מעניינת אותך ושהיית שמח להכיר.

לתת לה לקחת זמן לחשוב על זה/ לתת לה מספרים לבירורים. לתת לה מרחב לחשוב ולתת לה להרגיש בנוח לומר לא במידה והיא לא רוצה.

והכל בצורה צנועה ומכובדת

זה אפילו יפה מאוד!

זה מאוד יכול להיות

אבל ממש לא בהכרח

זה קצת מעצבן אותי.

א. ואם אני מכירה מישהי שהיא רווקה מאוחרת ולא מלאת ציניות ומרמור, זה מוכיח משהו?

או מישהי שהיא צעירה ונשואה, ומלאת ציניות ומרמור, זה מוכיח משהו?

ב. איך את יכולה לקבוע שזה בגלל הייאוש מאי המציאה?

החיים שלנו הם הרבה מעבר לרק לחפש זוגיות, ואני יכולה להעלות בדעתי עוד דברים רבים שיכולים להוביל לזה - נניח קשיים בעבודה, במשפחה, בבריאות...

ג. בסופו של דבר אנחנו חיים בעולם, והבחירה בידינו איך להגיב לזה. אין דרך אחת שבה כל הרווקים, או כל הרווקים המבוגרים מגיבים.

האם סטטיסטית רווקים מבוגרים יותר ציניים וממורמרים מאחרים?

לא יודעת.

לא בדקתי.

אבל אני לא רוצה לתחזק סטיגמה כזאת בכלל.

לא לצאת מנקודת הנחה שכל מי שעבר את גיל X והוא רווק, אז זה אומר משהו על האישיות שלו.

לא נחרצתי אלא שאלתי האם יש קשר.

לצערי ממה שחוויתי מעל גיל 36.. יש לא מעט מרמור, ציניות כתוצאה נקודתית מהכאב הענקי מהרווקות שלא נגמרת.

כרגע מתמקדת ברווקים כי זה נושא הפורום.

לא נכנסת לסיבות נוספות לכך אלא מתמקדת ברווקות מאוחרת בגין כך.

זה לא אומר שכולם ככה, אבל יש סיבה ש סטיגמה קיימת.

איך כל אחד מתמודד עם המצב בסוף - זה אינדיבידואלי.

אגב, היה לי חבר שהתייחס לרווקות מגיל x כ"שבורות". הוא היה שבור יותר מכולן ביחד. אז אולי זה גם בעיני המתבונן. 

בדייטים זה שובר את הקרח ..

ולא הכל the same

נראה לי בתחילת הקשר. אבל לא להגזים ולא כזו שמתייחסת לזולת.

הגיוני שבחורות מבוגרות יותר שעדיין לא הקימו בית, מתקשחות יותר

מרירות, קצת או הרבה, מתוך כאב. זה לא אופי. נכון שאצל כל אחת

זה יכול להיות שונה. אבל כללית...

טובה לראות את אלו הצעירות יותר מקימות בתים ודוחפות עגלות תינוקות

ואת עדיין לא....אז צריך לחיות את עצמנו, בלי להסתכל אחורה בעצב

(אשת לוט....זוכרים מה קרה לה?), לנסות לעשות דברים שאוהבים

שמועילים לנפש שלנו ולהתפלל.

ואולי לשנות משהו בתפישה שלנו? האם הציפיות מציאותיות?

נכונות לנו באמת?

או אולי יש משהו שמונע לפתח קשר או משהו כזה?

אני מרגישה שאני סתם מקשקשת ונותנת עצות סבתא (אני באמת סבתא!)

חושבת שבכל גיל אפשר למצוא אהבה; אדם שמתאים לי בדיוק.

קשר טוב. מספק. אמיץ.

העניין שלנו הבנות, זו הילודה.

יש היום פתרונות למי שמוכנה ללדת ולהיות אם יחידנית, על כל הכרוך בזה.

עם יד על הלב, לא הייתי מייעצת לבתי לעשות זאת. אבל מכירה אמהות

נהדרות שכן בעד.

לא. לא הייתי רוצה בשבילך כזה דבר. לא נתייאש. בשום אופן לא!!!!

מה עם ללכת לקבל ברכות מאנשים גדולים? למשל הרב דוד אבו חצירה?

אני לא כל כך טיפוס של סגולות (כי אין לי סבלנות לזה), אבל יש.

יש אנשים גרושים שלא באשמתם. לא משהו חריג. 

יש אלמנים צעירים עם ילד אחד או שניים (לא כל אחת יכולה)

כל דבר לגופו, למרות שגם לבתי, אני לא שמחה לקבל מלכתחילה

הצעה כזו. אבל גם לא לדחות זאת מייד על הסף. וברור שצריך

לבדוק היטב היטב היטב....)

להתחנן להשם. 

ורגע, אולי בכלל את צעירה? אז תתעלמי מכל מה שכתבתי.

ואנא, אל תכעסי. 

גם אני מהנודניקות, כפי שאת רואה.....

לא הבנתי כלום

א. רווקות לא מרירות לא הבנתי איך הסקת שכן.

ב. לא בהכרח כואב להסתכל על אחרות הפוך אנחנו אומרת אם בחורה הזו התחתחנה בטוב ובכיף למה שאני לא? לכל אחד יש את שלו זה רק גורם לי להגיד ישתבח הזיווג משמיים

ג. אני מייעצת לך להסתכל על כל אדם באשר הוא לפני הסטטוס

ד. את לא חייבת להיות נדנוקית עדיף יותר רגישה במילים לזולת שאין לי שמץ של מושג איזה נסיון זה

ה. לפני שאת שולחת נשים לחיות לבד זכרי שאת בעולם של ה' יתברך ישועת ה' כהרף עין .

אפשר גם להיות בחוסר גם בכאב וגם בשמחה כי הכל מה' יתברך ואם הוא רוצה עבורך משהו זה הכי טוב שיש 

 וזהו יקרה שבוע טוב בשורות טובות 

ממש לא היתה לי שמץ כוונה לפגוע. חלילה. חושבת שפשוט לא הבנתי

את ה"מבוגרות"? שלך. הייתי באמת צריכה לברר קודם למה הכוונה.

אין  ספק גם שעשיתי השלכה ממקרים שאני מכירה.

אני שמחה שאת אופטימית. זו תכונה נהדרת בלי קשר לנישואין,

קל וחומר...

ממש לא שלחתי אף אחד לחיות לבד. שוב, חשבתי על בחורה

שאני מכירה. כנראה הרבה יותר מבוגרת ממך.

הרי כתבתי שלא הייתי ממליצה לך לעשות דבר כזה.

כמו שלא הייתי ממליצה לבתי לעשות זאת.

ממש סליחה; התגובה שלי באמת היתה נחפזת מדי וערטילאית

מדי, מבלי להכיר אותך באמת.

אין ספק שאני צריכה לעבוד על יותר רגישות לבני אדם,

וגם אני חושבת שזה עלול יותר להתבטא בפורום, כל

פורום שהוא, כי אין כל כך יכולת לברר על ידי דיבור

כן, פנים מול פנים, למה הזולת מתכוון.

ממש כואב לי שאת רואה את זה כנסיון מכאיב.

סלחי לי.

בשורות טובות. באמת. בקרוב!

חשבתי על זה אחר כך שאני שוכחת שאתם כל כל צעירים. המקרים שעליהם דיברתי, הם אנשים

הם בגיל 40+,  לא שייך לכם בכלל.

שוב, סליחה.

פשוט שימי לב

הכל טוב גם אני אשתדל לשים לב כולנו חוטאות בזה 

אבל אם יש מצב שמבאס ומתסכל לאורך הרבה מאוד זמן זה שוחק את האופי ומעודד מרירות

בקשר מנסים לתת מקום לשני הצדדים

ובאותה מידה שסליחה היא בשביל לראות את הצד השני ולהתנצל

היא יכולה גם להיות דרך להביע את התסכול שלי שאני לא מצליח להיות מספיק כמו שאני רוצה

המסר העיקרי היה מבחינתי שכשמבקשים סליחה בגלל שמשהו נפגע - שזה יהיה אמיתי ולא מזוייף.

אם משהו רוצה להביע ככה תסכול, נשמע לי קצת מוזר אבל מה שאמרתי הוא לא "קדוש" בהקשר הזה.

אישית, מעדיף להתבטא בצורה אישית יותר "כואב לי" "מציק לי" "קשה לי" "מפריע לי" "מעיק עלי" וכו' במקום לבקש סליחה

ממש מתאר את הצלע שאבדה

לקוח מתוך שיר של משינה. עם שינוי אחד.

זה שיר של משינה שאני אוהבת 

חוץ מזה את תמיד, תמיד תהיי איתו

זה תמיד תהיי איתי ..

איתו זה לא מתחרז

(כמו להבדיל - שאומרים 'מרכז', יש גבעת שמואל, ויש פתח תקוה, ויש תל אביב, וראשון לציון, ובני ברק… ויש בשולי המרכז - רעננה וכפר סבא. וכל מקום וריכוזי הקהילות שלו) 

אבל כן מוכן לעשות נסיעות קצת כי מבין שזה חא כמו המרכז שהכל קרוב

אם התכוונת לשאול פרקטית לגבי המרחק מהמרכז- 

אז כמובן שזה כרוך במאמץ והשקעה,

אבל בסוף.. מאמינה שכשאתה גר במרכז אין לך שיקול אם לגור שם 'כי אולי זה יהיה קשה להיפגש עם בחורות מהצפון'. אז על אותה הדרך לא צריך לעשות שיקול בצפון אם אתה רחוק מבחורות שגרות במרכז או בדרום.

וחוץ מזה שגם בצפון קיימות בנות, פרט שולי 😅

ואם התכוונת לשאלה אחרת, אז נשמח לשמוע במה צריך התחשבות מיוחדת...?

אבל בסוף החשש שלי הוא לעבור לצפון ואני לא ככ מכיר אז גם ההצעות פחותות..

שאלה אם יש לך מוכנות לנסוע מרחקים ארוכים

שאלה מה האופציות שלך להיכרויות באיזור

זוכר שפעם חשבתי להיות בתוכנית חברתית כלשהי בצפון למשך חודש וחצי ובסוף לא הלכתי עליה כי להפסיק דייטים לחודש וחצי זה לא בתכנון אצלי.

איש שלי

אהוב אחד

זה יום העצמאות

מצאתי לי פינת טבע פה

לכאורה, זה מה שחיפשתי בדיוק.

חורשה, שקט, אוויר נעים.

ועדיין, משהו בי לא מוצא מנוחה.

אני רוצה אותך, ובו זמנית אני מלאת פחדים מההליכה לקראתך.

אני יודעת שיש בי הרבה. יש בי מה לתת, יש בי אור. אני בטוחה בזה.

רק שבכלי העולם הזה, עוד לא למדתי ככ איך להנביע אותו, את האור הזה.

והבוץ דבק במעיינותיי, והסחף גובר עליי.

אני במערבולת פנימית, מרגישה שאין לי קרקע בטוחה להישען עליה.

לא מרגישה שאני יודעת,  לא מרגישה אולי כמעט בכלל..

אני לא יודעת מה יש שם, ברגש, שאני רוקדת איתו במין ריקוד של רצוא ושוב..

אני רוצה להרגיש, אני רצה אחרי ההרגש, מחפשת את הקו הדק הזה של רגש אמיתי שינבוט בי, ובו זמנית אני ככ בורחת ממנו. ככ מפחדת להתמסר אליו באמת.

אני רוצה אותי.

אני רוצה אותי בגדלות.

אני לא רוצה להיות נחסרת ככ בחסרונך..

אני לא רוצה להגיע אליך מתוך הריק,  מתוך הכלום, מתוך האין..

אני רוצה להלך בעולם בקומה זקופה, להיות עושה לי בית בתוכי. פינה של מלכות.

אני רוצה לזכור שיש בי.

אני לא חסרה. אני לא שבורה, אני לא אבודה.

אני רוצה ללמוד לאהוב את עצמי גם ככה. על כל חלקיי.

אני רוצה להצליח להתקלף... להגיע על הגרעין ההוא, שהוא אני, לחבק אותו שם ולשאוב ממנו כח.

ושם, בקודש הקודשים, חתום בחותמו של כהן גדול

מונח, הרצון שלי.

קראתי. אין לי מילים מעבר

ולא קל לגרום לי להתרגש

מה משנה אם מזהים אותך או  לא?  אף אחד לא מכיר אף אחד כאן, ממילא.....

מציע שמקודש הקודשים תוציאי

את רצונך לבורא עולם תציעי

שטחי לפניו בתפילה

ותגלי שדרכך בטוחה

קרקע יציבה היא מסביבנו

תלויה על בלימה אך במשקפינו

אם ניטיב לראות, שְׂאֵת באמתחתינו

הן החבילה שלו קלה, ומה שלו שלנו

קומתינו זקופה לא בגלל אחרים,

סיפורי העני השמח לך לא חדשים,

קרקע של בני מלכים מתחתינו יציבה,

הלא נישען על מלך מעביר צאנו בתבונה

יושב ומזווג זיווגים,

את דרכיו איננו רואים,

לפחות פתרון אחד נדע

בסוף יש צורך ולכן הדרך טובה

שורש הטוב להיטיב" אמר הרמח"ל,

"ואתחנן" אמר משה וסיפר "ואתנפל"

על קודש הקודשים לשמור כדי לְיַחֲדוֹ,

אך פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון - למופיעו

בהצלחה

וואו יקרה איך כתבת את הלב שלך

כמה מרגשת את

כמה אור וכמה אהבה יש בך ויש בך לתת

ב"ה שתמצאו אחד את השנייה במהרה ובמתיקות שלמה 🙏❤

הוא בטוח יזכה בך