אבל באמת שזה אחת ל100 ואין לי כוח לברור. אני באמת נמנה על האנשים שמאמינים שאהבה היא תולדה של התמסרות ולא קסם רומנטי בנאלי של אהבה ממבט ראשון.

מדוייקת זו פנטזיה עילאית, של התאמה מעולה ותדר מדויק. מבחינתי אוכל לזהות את המתאימה לי כשהיא תבקש מאדם אחר שיעביר לה את המלח. עד כדי כך אני פנאט... אבל שוב, זה רק בפוטנציאל... האם בחורה עם סט כישרונות נפשיים/נשמתיים/קוגנטיביים כאלה שאוכל לזהות אותה מקילומטרים, אבל המידות / דעות שלה לא מתוקנות - עדיפה על בחורה פשוטה ונורמטיבית יותר עם מידות טובות ויכולת לעבוד עבודה פנימית ולהתמסר ללמידת אהבה? לא יודע

ואני מסכים שזה אחת ל100 הסכמתי גם בהודעה הקודמת שלך שהן נדירות מאוד עכשיו אני רואה שלא כתבתי את זה אז כותב.

וההשוואה שעשית מזכירה לי קצת שדיברתי עם מישהי קרוב לגבי מה אני מחפש ועלתה שם המילה יפה..וישר הוא הזדעק "אז אם היא יפה אבל מבפנים לא וואו תיקח?" ואנוכי הקטן לא הבנתי את זעקת נפשו מודה. איך קרב זה אל זה בכלל?

התכוונתי רק שאני לא בונה על זה. אבל אולי זו טעות

לגבי אישה יפה וסרת טעם - מקווה שגם אם היא תהיה מלכת היפהפיות - אהיה מספיק פיכח בשביל לא להמשיך לדייט שני אם אשתעמם כשלא אמצא רמז לעולם פנימי אצלה

אתה צודק אח לגבי אנשים כשרוניים וכו'..באמת זה ככה לרוב נכון

בונה על מה על למצוא אישה שמתאימה לך?

וגם אמת לגבי הסיפא

העיקר שיהיה נעים, שיהיה עניין הדדי, שיחסית תהיה שפה משותפת והבנה יחסית דומה של הדברים החשובים באמת בחיים.

שוב, זה חצי טראגי כי נראה לי שעם אישה "בול" זה יכול היה להיות הרבה יותר שלם. גם מבחינת המוטיבציה האותנטית לחזר...

נחיה ונראה

הפסקה השניה שלך היא הסיבה שאני לא מסכים עם פתיחת דבריך דוד רק בגלל זה.

ומפתיע אותי כמה אתה מבין בנושא ולמרות שאתה מבין אתה עדיין בוחר באופציה יותר עדינה נקרא לזה וזה מפתיע האמת

מסכים, אבל מרגיש לי שאם אעשה כמוך זאת התפשרות.

לא שיש לי בעיה להתפשר אם יש חסרונות מסויימים..פשוט הגישה הזאת מלכתחילה באה מצד פשרה ולדעתי העניה היא לא הכי בריאה אלא אם כן אתה באמת שם, אם אדם ינסה לחיות ככה בלי באמת להיות שם זה רק יפגע בו

אתה בטח מכיר את העמדה הרדיקלית שבחופה אדם אומר "כל נשות העולם קופות"... זו התמסרות והתחייבות למוכנות להתמסר לאהוב להשתייך ולחשוב רק אישה אחת. כל עוד זה נעשה בטהרה אין שם התפשרות... וFOMO תמיד יהיה לאדם בלי טהרה

יעני פחד להחמיץ דברים טובים

כשאדם צריך לבחור בין קרטיב אדום לצהוב, הוא בוחר בצהוב אבל מתייסר מהמחשבה על האדום שהוא הפסיד.

בזוגיות זה מחלה ממארת, ובעוד מיליון דברים אחרים. זה ההפך להתמסרות ולאינטימיות

לא הייתי ממליץ לו להתפשר כמו שאמרתי לעיל, זאת תכונה טובה למי שבאמת חי את זה לא למי שמנסה להגיע לשם אבל בפועל לא שם או רחוק משם.

ויש אנשים שמשיכה תעזור להם להתמסר הרבה יותר לקשר - עובדה מוגמרת לא נתון לוויכוח, לאדם כזה לא נכון בכלל להתפשר

אני מבין מה אתה אומר, אבל אצלי זה שונה אשמח לפרט בפרטי אם תרצה לא כאן

אבל בגדול היו לי קשרים טוביםעם פתיחות וכו' אף פעם לא הייתה משיכה(ממש אף פעם)

לפעמים אפשר לשלוח להם הודעה אחר הודעה עם סימן שאלה ולקבל בחזרה רק ווי כחול.

זה מן טמטום טהור, סוג של כנות שמחפה על הסניליות של ההתעלמות.

ואדם שאני יכול לקרוא הודעות שלו ולא לענות והוא לא יכעס זה אדם goated וחבר לכל החיים. ישנם כאלה

לגבי האלו שכאילו לא פתחו את ההודעה שכחתי לציין: זה לא שסתם עבר שבוע בלי שהם פתחו את הוואצפ, זה אנשים שיש להם ווי כחול והם לא פותחים את ההודעה שבוע כשבמקביל הם מנהלים שיחות סוערות בקבוצות וואצפ משותפות ביננו!

הנ.ב בהודעה הראשית באשכול קשורה לנושא הזה... אני מרגיש שבגלל אובדן האוריינטציה אני מתמסר לקשרים לא אותנטיים מספיק, ומתלהב רק בגלל שויתרתי מראש על מה ששייך לי... לא רלוונטי, בדייט עצמו היה לי בעיקר נעים

בהודעות די יבשה

לא הייתי מסיקה מזה מסקנות וודאיות

למה לא לדבר טלפונית? הודעות לא תמיד הולך עם כל אחד/ת ויכול לגרום לאלף אי הבנות

גם בטלפון אתה יכול להסביר ב10 שנים מה שבהודעות יקח לך להסביר 3 דקות. זאת תקשורת הרבה יותר טובה.

צ'אט זה אכן כר פורה לספקות וחוסר ודאות. עם בנות קודמות סיכמנו שנפנה לשיחה קולית...

נחיה ונראה

לפחות בהתחלה, עד דייט שלישי-רביעי

מרגיש לי מוזר, מעיק ולפעמים אפילו חטטני

כאילו, נפגשנו פעם אחת, החלטנו להמשיך לפעם שנייה

למה אתה שולח לי במוצש הודעה של איך הייתה שבת?

מה לי ולך? למה שארצה לשתף אותך?

זה מעצבן אותי ואני תמיד גם קצת מייבשת כי לא יודעת איך להתנהל עם זה

אני מרגישה בנוח כשהקשר נבנה לאט, לא רואה צורך לשוחח בין דייט לדייט עד דייט רביעי נניח. אני לוקחת את ה2-4 ימים שבין דייט לדייט לחשוב על איך היה, מה אני מרגישה וכו

ההודעות גם מרגישות לי מאוד מאולצות ו"מזויפות" כאלה

לא כל כך מבינה גם מה הצורך בתקשורת בין דייט לדייט..

כאילו, בוא נתחיל לבנות קשר, שיהיה טיפה משהו ואז נתכתב

אבל כנראה שהרוב לא יסכימו איתי

יכול להיות שמראש כל הsetting גרוע כי גם אני שונא את זה, ובכלל - שונא את כל האלמנטים החיצוניים והלא אותנטיים שבדייטים. כלומר היעדר האותנטיות מייצר תגובות מסוייגות שמגבירות את היעדר הוודאות. אבל כל מה שאמרת לגבי רתיעה מזיוף נוגע בול בנקודה.

יש גישה שלפעמים מסתדרת לי, שדייטים הם כמו פגישה עסקית. אתה בא בטוב ובנועם לפגוש אדם שאתה לא מכיר במטרה לבחון התאמה. זה מסגור מאוד קריר וציני בתוך מרחב ששמים בו נתח גדול מהלב על השולחן, אבל זה כן חצי מסתדר...

אשמח לשאול איך בעינייך נראית תמסורת הודעות אידיאלית עד דייט חמישי, בוא נאמר ככה.

*לא דיברתי בכלל על שיחות שלא קשורות לדייטים עצמם, ולא על שליחת אמוג'י פרחים (קרינג'י משהו) לפני כניסת שבת, אלא רק על תיאום לקראת פגישה הבאה / מעט אחרי פגישה, לוודא שיחסית באותו הראש. מסכים לגמרי שהציפייה לצ'וטט אחרי דייט ראשון או שני היא תלושה

**יש הפרש בין חטטנות לבין נימוס. לא נראה לי שהגבר מחטט כשהוא שואל איך היתה שבת, אלא מוצא ניסוח משלים לשאלת הנימוס "מה שלומך?" שלא אמורים לענות עליה ברצינות אף פעם. אני קיבלתי תשובה קרירה במיוחד להודעה נלהבת מצדי. כל מה שזה תורם זה הורדת ההתלהבות מצדי...

ההקבלה של דייטים לפגישה עסקית היא מעניינת, כי בשונה מפגישה עסקית שהיא טכנית ועניינית, דייט אמור להיות ההיפך מה שבעצם הופך את כל העניין למסובך...

פגישה עסקית היא מכוונת אינטרסים ומה אני יכול להשיג, האדם שיושב מולי הוא אובייקט, כלי בדרך למטרה ולא מטרה בפני עצמו.

בדייט האדם הוא מטרה, הוא מעניין אותי בתור אדם ולא בתור אובייקט.

והרצון והציפיה להתנהל בצורה גלויה ומשתפת מאוד הם בהחלט מאתגרים למול המציאות שבה עומדים שני זרים זה מול זה ומנסים להבין מה בעצם קורה פה

ואני אגיד שבכללי אני שונאת את כל ההודעות המנומסות של מה שלומך? וכאלה

כאילו, תגיעו לפאנצ. אין פאנצ? אל תשלחו

אז כשההודעות הן מלכתחילה ללא פאנצ (מעבר לסימון וי על התעניינות) זה מרגיש לי מיותר, כי מה שלומך זו שאלה שמזמינה תשובה של ב"ה מה איתך ולא מפתחת שיח

ולא שיש עניין בשאלות שמפתחות שיח, כי בעיני, בשלב ההתחלתי השיח צריך להיות פנים אל פנים כדי שיווצר קשר טוב ואמיתי.

תכלס בעיני עד דייט רביעי, יש אפשרות לחתוך אחרי כל דייט ולכן אחרי כל דייט צריך לדבר בטלפון לראות ששני הצדדים מעוניינים להמשיך.

אז הקשר הוא מינימלי ברמת הלשלוח הודעה מתי מתאים לדבר, ואז שיחה קצרה של שלום שלום, האם ממשיכים, מתי ואיפה וזהו

שקט עד הדייט הבא

שוב, אני בכללי אדם דיי סגור וכבד, אז אני לא ככ יודעת איך להתנהל עם זה וכל ההודעות של מה איתך וכו' גורמות לי להרגיש מבוכה וסרבול

*לגבי זה אכן יש בינינו הסכמה

**ברור שזה לא חטטנות אלא נחמדות, טוב לב, נימוס, קלילות וזרימה. את 3 האחרונים אין לי ולכן אני לא אוהבת את זה. כשכתבתי את זה היה לי בראש מקרה ספציפי שבו היה דייט ראשון בחמישי, בשישי דיברנו וקבענו להיפגש בשני, ובמוצש הוא שלח לי הודעה של מה איתך ואיך הייתה שבת.

הרגיש לי מאוד מוזר ולא מתאים. בעיקר כי לא ציפיתי. אם היה לי בראש שזה אופציה שהוא ישלח, הייתי מגיבה אחרת כנראה. אבל הייתי מופתעת וזה גם חיזק את ההרגשה שלי שהוא מאוד נלהב ורץ קדימה כשאני עוד חושבת אם זו הייתה טעות להמשיך לדייט שני..

אם אתה מדבר על הודעות קונקרטיות ביחס לדייטים עצמם אז מה בעצם אתה מגדיר תמסורת הודעות גרועה?

אני לא מצליח לדמיין תמסורת הודעות עניינית בלבד. ואמנם גם עלי זה מאוס אבל קיבלתי על עצמי עול התנהגות מעט חיצונית בשביל שתהיה זרימה. מרגיש לי מגוחך שההודעות יהיו קצרות ורשמיות.

הבעתי התעניינות אותנטית בעקבות הדברים שדיברנו עליהם בדייט (השיחה היתה מאוד נעימה, פתוחה, זורמת והדדית - גם אם היא לא עפה עליי ולא בטוחה שמעוניינת להמשיך - זה ודאי נכון שהיה נחמד בדייט), ושיתפתי אותה שהיה לי טוב. שאלתי אותה איך היה לה. היא ענתה בקרירות מעט מייבשת. יכול להיות שכמו שאת אומרת היא היתה קצת overwhelmed וחוסר החינניות של ההודעה הרתיעה אותה וגרמה לה לייבש...

א' - התחושות שלך לגיטימיות לגמרי. אין תחושה שהיא לא לגיטימית. גם התחושה שמי שרוצה קשר בין לבין היא לגיטימי בודאי. מה לעשות שתחושות מתנגשות? בעיני, כדאי לחשוב על פשרה כלשהי באמצע אם זה ניתן לגישור.

ב' - יש ייבוש ויש ייבוש. בעיני אם שאלו אותך שאלה - כדאי מאוד לענות! לענות קצר, אבל לענות. אפשר לענות שני משפטים קצרים ולא לפתח את זה לשיחה שלימה - זה מעולה! זה עושה את העבודה בדר"כ. גם הצד השני מבין שאת לא רוצה להאריך וגם הוא מרגיש שאת מכבדת אותו ולא מתעלמת מהרצון שלו לשמוע אותך. למדתי את זה בשני הצדדים של המתרס.

ג' - מה ההבדל בין דייט לבין שיחת טלפון תוך כדי? בעיני שמדברים אחד עם השני תו כדי, הכי טבעי שבעולם זה להתעניין זה בזו וזו בזה. כאילו דייט ראשון יש התעניינות מסויימת ודייט חמישי יש התעניינות אחרת. הצד השווה שבהן - התעניינות היא עניין אנושי טבעי ואיננו מצריך טקסיות ונימוסים. אם הכל כל כך מאולץ, אז גם הדייטים מאולצים, אז לא נתעניין באף אחד.

ד' - יש חשיבות ליצור רצף בין הדייטים. יש כאלה שצריכים את זה באופן ריגשי.

ה' - העניין באדם השני עצמו הוא לא שהוא בן זוג פוטנציאלי אלא בגלל שכרגע נכנס לאינטרקציה משותפת ולכן אכפת לי ממנו ואתעניין בו. גם אם לצורך העניין הייתי יודע שלא אבלה איתו שארית חיי אז הייתי מתעניין בו באותו פרק זמן. שוב, התעניינות היא אנושית, היא לא רומנטית.

ו' -  מאוד מאוד מאוד מזדהה עם זה שאת שונאת פוזות ונימוסים. אני גם לא סובל את זה. אבל כיף לדבר אז מדברים. אם לא הייתי חושב שזה אנושי וכיף להתעניין לא הייתי מתעניין. ובאמת יש גבול עד כמה אני מתעניין התחלה.

ז' - מצד אחד אם את לא רוצה לדבר ותדברי רק כדי לרצות - זה רע רע רע. הכי גרוע. אבל אם את מצליחה את היופי הזה שהתעניינות ואכפתיות זה סבבה גם בתחילת קשר, זה אולי יכול ליצור גשר מסויים. 5 דקות לדבר בטלפון זה כזה מאולץ ודוחה? בעיני, זה טבעי. להיפך, הרתיעה מזה היא תנועה נגדית של "אנטי" והיא לא טבעית.

ח' - במהלך קשר מראים מחווה מסויימת של רצון להמשיך. אם רק ממשיכים בלי להראות מחווה זה טיפה מבלבל. כי אנחנו בני אדם ולא רובוטים. אנחנו להרגיש שהבנאדם איתנו. כמובן שכל אחד רוצה להביע לחוות שונות ולקלוט מחוות שונות, לכן כדאי להיות רגיש לכך.

ט' - שני אנשים מדברים על הא ועל דא - זה הכי טבעי בעולם. מצד שני, זה גם טבעי להתעניין ברמה מאוד מסויימת.

י' - דיבור על הא ועל דא הוא דיבור שממנו אפשר ללמוד המון על בנאדם, לפעמים יותר משיחות עומק.

זאת הזוית שלי, מאמין שהיא ממש לא היחידה, אך חשוב לי להביא אותה לכאן בתקווה להפרייה הדדית מזויות שונות

אבל השיטה האמיתית היא דואר בולים. ככה אם אתה לא עונה מקסימום אתה יכול להאשים את דואר ישראל. ובנות נוטות להשקיע מאוד בדברים האלה.

והחיוב עליה 😼

מה שכן חשוב מאוד לשלם הכל במסעדה! ולתת טיפ!

העץ אנדיב 🥬

ובזמן שזה נותן לך לומר את השם אתה אומר את מה שיש לך לומר בקצרה

אני קצת חדש בעולם הזה (לקראת פרק ב' בעז"ה), ובפרק א' הייתי בסגנון חרדי יותר של שידוכים רשמיים.

אתם ממליצים להציע דייט די בהתחלה, או שבדרך כלל מתבחששים בווצאפ קודם?

כל ההתבחבשות הזאת יכולה להיות דרך מצויינת שאחד הצדדים יחתוך כי בוואצפ לא באמת מכירים  את הבן אדם האמיתי.

לשלוח הודעה "היי מתי אפשר לדבר?"

שיחה של 5-10 דקות שלא יהיה מלחיץ כזה רק לקבוע פגישה ולנתק.

לדבר על סתם נושא קצר וכמו שאמרו פה -בשתיקה המביכה הראשונה לקבוע פגישה מיקום וזמן.

א. זו התבחבשות

ב. עדיף לפתח התרשמות + רגשות כלפי אישה אחרי שרואים אותה ולא לפני(קידושין מ"א וכו'). (לראות = במציאות)

ג. באופן כללי להעדיף כמה שיותר מפגש פיזי. ההיררכיה: אם לא פיזי אז קולי ואם לא קולי אז וואטסאפ, אבל בלי להתכתב... לא מועיל ועם טונות של רשמים מוטעים (יכולה להיות בחורה מבריקה אבל מתנסחת לא מדהים בכתב / להפך)

בקיצור לדעתי לחתור לשיחת טלפון קצרה של בערך 10 דק', בשיחה טיפה לדבר על נושא לא פרגמטי (לא יודע, איזה מזג אוויר או משהו כזה, סתם בשביל שיהיה חופש לשמוע ולהתרשם מההתנסחות שלה), ובשתיקה המביכה הראשונה להציע להיפגש

לעתי התכתבות בוצפ בכללי צריך לשים לב

גם בין חברות אחיות וכו **לא עבור ליבון נושאים עם מטען רגשי**...  זה פשוט לא נכון

בטח ובטח תחילת קשר ששם גם "איך היה בשבת" זה ככ רגיש ועדין .. כי צריך לשמוע את הטונציה את ההתענינות...ההדדיות וכו וכו.. זה ככ חשוב לא להסתמך על סמיילים למינהם..

ממליצה פשוט להגיד אני מעדיף לשוחח..

זה מה שעשיתי פשוט ביקשתי לעבור לשיחה.. אפשר גם לא באותו רגע..  לתאם זמן לשיחה... ומי שאין לו זמן לשיחה אולי לא פנוי לקשר...

אגב זה קורה לי גם עם בנות כשאני מזהה הימנעות משיחה ישירה והעדפה של תכתובת אני שמה את זה על השולחן...קשר זה שיחה ולא כתיבת ספרים דיגיטלים...

הרבה בהצלחה!!

שלי היא פה בפורומים.

אין כמו פשוט לדבר

בגלל האנונימיות?

יש כאלו שמדמיינים שהכל זורם בהודעות כאשר בפועל זה לא ככה.
תתמקד בפגישות ואולי תמצא שעדיף מישהי במציאות מאשר בהודעות ;)

היא נכנסה לקשר כשהיא עמוסה בעבודה אינטנסיבית. בשל כך לא יכלה להתמסר לקשר. אמרתי לה שאעדיף לסיים והיא התקשרה להודות / להתנצל...

נקסט

פעם הבאה רק שיחות קוליות

בהצלחה רבה בהמשך!

אני שונאת שיחות טלפון (אין לי בעיה עם שיחות וידאו) ומתקשרת מעולה בוואטסאפ, כולל שיחות עמוקות ורציניות, וככה הכי נוח לי.

ברור שיש דברים שיותר נוח לדבר בטלפון, אבל בעיקרון אני ממש נגד שיחות טלפון. ולא לגמרי הבנתי את רוב התגובות פה…

מבחינתי מישהו שלא טוב בלתקשר בהודעות, לא מתאים לי, כי זו צורת התקשורת שלי (ואני לא צריכה שתגידו לי שלא מורידים על זה וכו', תודה). אין לי בעיה עם תקשורת בוואטסאפ אבל פשוט לא אוהבת את זה. (עדיף יונת דואר!) וכן, יש אנשים שלא טובים בתקשורת בהודעות או בטלפון. אם זה מפריע לך- לגיטימי לגמרי להוריד.

זהו, סליחה שאני לא מתייחסת לשאר, הייתי חייבת לכתוב את זה.

ובהצלחה! בע"ה בקרוב תמצא את שלך בקלות ובלי ספקות

דווקא נראה לי שצורת תקשורת שונה זה סיבה מאוד טובה להיפרד.

תקשורת טובה זה אחד הדברים הכי חשובים בקשר

יחסית לחברים בגילי לא יצאתי המון אבל גם אני לעתים רחוקות צולח את רף הדייט השלישי/רביעי...

התכוונתי להדגיש לא רק את האתגר העצמי בחיפוש אישה - מתאימה או לא מתאימה נטו, אלא גם את הפרוצדורה וה"בירוקרטיה" שכרוכה בדייטינג. כלומר המון תחומים חיצוניים מעט מלחיצים / מתישים ששגיאה באחד מהם עולה בכאב ראש.

הפער בין הוודאות בדייט עצמו לבין השבוע שעובר בין דייט לדייט והערפל בווצאפ הוא אחד מהגורמים הבלתי עצמיים שמתישים.

אבל יכול להיות שאתה צודק. ברגע של חולשה, כהרגלי, הרשיתי לעצמי להתמרמר

היות ויש נשים רווקות דתיות שבוחרות ללדת היות ולא מצאו זיווג.

שמטריד ומעניין ונחוץ לציבור הדת"ל והדת"ל חרדי לפני נישואין.

מחשבות, פריקות, שיתופים, התייעצויות סביב הריון ולידה לאישה רווקה דת"ל - תכנים כאלו לא נמצאים בפורום הזה.

מניח שכן תוכלי למצוא אוזן קשבת ואולי, אני מקווה בשבילך, שיתופים בפורומים הנשיים המובהקים, ובפרט בפורומים הסגורים בפני גברים, אלו שהם רק לנשים.

אני שמעתי כמה סיפורים -

שאנשים הגיעו לצדיק אמיתי ושאלו אם זה זיווג טוב,

והצדיק אמר שלא יהיה להם ילד ושלא יתחתנו.

ובאמת כל אחד בחר זיווג אחר והולידו.

הזיווג היא הולדה.

גם ה"תענוג" סופו הולדה.

לא טוב היות לבדו - משפחה זה ביחד.

היא לא רווקה בכלל,

יש אבא לתינוק וקוראים לזה משפחה.

ומה אחר כך?

תוליד שוב מגבר אחר?

לא עדיף שתוליד מאותו האבא? אם הוא עדיין חי...

יש מיילדת ללידה ביתית,

גם בית חולים זה בסדר.

וכל מי שחושב אחרת יכול לעשות כרצונו.

אני לא יודע מי זה האבא של התינוק,

אם הוא אדם רגיל ונורמלי - אז אין סיבה לחיות לבד.

לפעמים סתם בגלל כעס או אי הבנה מפרקים בית ומשאירים ילדים לגדול בלי אבא.

חוץ מהקריטריונים היבשים, אחד הקריטריונים החשובים זה איך הוא גורם לי להרגיש.

אם הוא גורם לי להרגיש במבחן, ולחוצה, שצריכה להוכיח שאני טובה ושווה, אז זה נשמע מישהו שלא טוב לי איתו וכזה אני לא רוצה.

לחשוב על חיים שלמים עם אדם שגורם לי להרגיש ככה נשמע סיוט.

ולעומת זאת, כדאי לחפש מישהו שנותן לי הרגשה שאני נינוחה ומרגישה בבית ותחושת בטחון ושלווה ורצויה.

ורק תחשבי מה ירגישו ילדים של אבא ביקורתי וגאוותן.

לפעמים משפט אחד של מישהו מצליח לערער מקומות מאוד עדינים בתוכנו וצריך זמן כדי שהלב יפסיק לרעוד.

יש גם תחושות של אבל, לא עליו באמת אבל על התקווה שהרגשת.

בע"ה ממש עוד מעט הלב יפסיק לרעוד ממה שהיה, ירגיש בטוח ויפתח.

באמת בדיעבד זה הובן לי ככה, למרות שעדיין כן יש רגש כזה של פספוס שלא הצלחתי להביא את עצמי.

אבל לא הצלחתי להביא את עצמי כי הוא בחן אותי. אז כנראה שלא באמת הייתי מצליחה להביא את עצמי מתישהו כמו שצריך..

ואת ממש צודקת, זאת תקווה של "הנה מצאתי" ואז מסתבר שלא. ה' כל יכול. באמת מחזקת את עצמי שאני את המיטב שלי עושה.

זה לא מוריד מזה שנפגעתי, או שרציתי אותו.. אבל צריך לזכור את זה שאני באמת טובה.

ועצם זה שהמשכתי לצאת מרגישה שדווקא כן נפתח לי הלב, כי הייתי הרבה יותר חופשיה וזורמת בפגישות עם הבחורים האחרים..

ואולי הלב שלי רועד כי הרגשתי דחייה מהצד השני ויש את החשש שזה יקרה שוב..

1. חיבוק ענק, זה נסיון קשוח

2. תביני מה הייתה הנקודה שהרגשת שהיא זו שמושכת אותך בו

3. תני לעצמך רגע מקום, רשמת שאת בעומס, פלוס האקסטרה הרגשית, קחי לך את הזמן ואת המקום שלך

4. תגידי לא להצעות שאת יודעת שזה לא מה שאת מחפשת, את ייודעת מה מתאים לך

המון בהצלחה בדרך הזו, ובאמת חיבוק ענקקק

את צודקת.

מותר לחשוב עליו מדי

פעם, לא קרה שום דבר

השאלה מה עושים לטווח ארוך ביחס למחשבות על דייטים.

חשוב מאוד לבנות דפוסי מחשבה טובים שעוזרים להתהליך

יחסית כן יש לי דפוסי מחשבה טובים סביב זה, לא מרגישה שאני מגיעה עייפה לפגישות או בחוסר רצון.

להפך מרגישה שאני הרבה יותר מגיעה עם רצון להכיר ולהנות ולהביא את עצמי.. יכול להיות שזה באמת עומס כללי שאני משליכה על זה.

ולגבי הבחור ההוא, נכון. אולי אם אתן לעצמי להרגיש באמת את הנקודה הזאת שנפגעתי ממנו אצליח לשחרר יותר.

קשה לך לשחרר אותו בין היתר כי הוא לא סיים את הקשר בצורה ראויה. כשפרידה מסתיימת בצורה שפוגעת, הרבה פעמים הדמיון ממשיך להיאחז במה שהיה יכול להיות, ולא במה שהיה באמת. אבל דווקא כאן חשוב לזכור את המציאות הוא בחר לסיים את הקשר, והוא בחר לעשות את זה בדרך שפגעה בך

אני חושבת שחשוב שתזכרי עוד משהו. מעבר לאמונה שהכול מושגח, ושמה ששלך יגיע אלייך בזמן הנכון ואף אחד לא יכול לקחת את הבן זוג העתידי שלך ממך גם הדרך שבה אדם בוחר להיפרד אומרת משהו עליו.

אם הוא סיים את הקשר במילים שפגעו בך כל כך, זה לא פרט שולי. זה מלמד משהו על היכולת שלו להיות רגיש ברגע משמעותי.

זה לא מבטל את כל המעלות שהיו בו, אבל זה כן מזכיר שלא מספיק לסמן וי על רשימת קריטריונים. מגיע לך גם מישהו שידע לשמור על הלב שלך, גם כשהוא בוחר אחרת.

לכן אל תתבלבלי מהמחשבה ש"אולי זה היה הכי טוב שהיה". יכול להיות שהוא התאים לך בהרבה דברים, אבל מגיע לך יותר מזה.

מגיע לך גבר שגם יהיה מתאים, גם יבחר בך, וגם יתייחס אלייך בכבוד, ברגישות ובעדינות. אלה לא דרישות מוגזמות אלה יסודות של בית

ואת יותר מהסיפור הזה. גם אם יום אחד הוא יתחתן וימשיך בחייו, זה לא אומר שה' שכח אותך. זה רק אומר שלכל אחד יש את הדרך המדויקת שלו ( הוא יקבל בחורה בהתאם לבחירת ההתנהגות שלו) גם אם שלך עדיין נכתבת.

את יכולה להצטער על קשר שלא הצליח ועל בחור שפגע בך כי זה לגיטימי וכמובן, אבל אל תישארי בתוך הפגיעה. אל תתני לה לשכנע אותך שזה הכי טוב שמגיע לך.. ( וגם היא לא כי היא נקטעה) מגיע לך מישהו שלא רק מתאים לך אלא גם יודע לבטא את הלב שלו וגם לשמור על הלב שלך, ולא מוותר עלייך אף פעם.

אל תצטערי על בחור שהולך שילך

מדוייק ממש.

באמת חשבתי על הנקודה של הרגישות.. זה ממש ככה.

חיזקת אותי

סימן שזה לא מתאים, כך שטוב שנפרדתם.

ביחס להרגשה, זה כואב ולא קל, אבל לעיתים פרידות ייגמרו בצורה פוגעת, לא כדאי לקחת ללב יותר מדי, זה קשה לשני הצדדים לרוב וכשכואב לנו לרוב קשה לנו לבחור מילים נכונות.

יש דרך גם להגיד שלא רוצים להמשיך..

וייתכן שיטעו בדרך

חוויתי את זה גם (רק הפוך, אני רציתי להמשיך והבחורה חתכה) בדיוק כמו שתיארת...הציפיה, המחשבות, הפרפרים וה...לחץ. לא לחץ בריא ומעודן של התרגשות לקראת משהו גדול, אלא לחץ של תחושת מבחן, של "האם יצאתי בסדר", פחד לפני כל פגישה, והקלה בסוף הפגישה אחרי שלכאורה כלום לא השתבש...והייתי בטוח שזה זה, היא פשוט היתה סימון וי על *כל* ה"רשימת מכולת" שלי, אבל בסוף העיקר היה חסר. התחושה של השוויון וההדדיות בקשר, התחושה שיש לי מה לתת גם עם השריטות שלי, שאני מוערך בכל מקרה, זה פשוט לא היה קיים. וגם בסוף, היא חתכה בצורה כזו שגרמה לי להרגיש קטן ולא גבר. בקיצור, את לא לבד, וזה מאוד קשה להיזרק שוב לחוסר וודאות אחרי שכאילו כבר ראית את הסוף, אבל צריך להתחזק המון באמונה שהטוב שלך עוד יגיע, ושהקב"ה לא שלח לך את הבחור ההוא בשביל שזה יצליח אלא בשביל ללמוד על עצמך. וזה מאוד קשה לנתק את הקשר ההוא כשאין משהו אחר שמתקרב לזה, וההשוואות חוגגות בראש, אבל צריך פשוט לא להילחם ברגשות שצפים, לקבל אותם, ולהבין שיש להם מקום אבל הם לא יקבעו מה יהיה לך הלאה. היחידה שתקבע זו את, ולרגשות המבאסים האלה יש מקום חשוב בבנין האישיות שלך. פשוט להשתדל להתחזק באמונה, לברר עם עצמך מה את לוקחת מכאן הלאה, להבין מה באמת חשוב ועיקרי בשבילך ומה טפל, לא לשקוע רק בבאסה על מה שנגמר ולעוף קדימה. (יש גם שיר נחמד של מוטי וייס על כל הנושא הזה, קוראים לו נראה לי "אני לא יודע", שיר חביב סה"כ). בהצלחה גדולה!!

להמשיך את החיים כרגיל...

והתחלתי איתך בפרטי

כמה אומץ צריך כדי לחשוף ולהיחשף ככה. אין לי עצה חכמה לתת, בתור אחד שמישהי ישבה לו בראש קרוב ל3 שנים לא ידעתי להתמודד כמוך או בכלל לדבר על זה. נשמע שאת יודעת לעשות עבודה פנימית מדהימה, עם כל הקושי שבדבר.

קראתי ועלה בי סוג של הערצה אולי קנאה קצת גם על הכנות הזאת, בטוח שהשם שמח בדרך שלך מלט בהצלחה

אם יש לך ביטחון עצמי זה בסדר גמור אפילו מדהים.

אם זה מגיע ממקום של חוסר ביטחון וזה לא מתכתב יחד עם גבריות זה או זה זה די מוריד.

לגבי גבר מכיל ונעים ומקשיב זה מעולה

זה אחלה בנאדם להיות איתו...

ובסוף בסוף בסוף

אתה צריך רק משהי אחת שתרצה אותך כמו שאתה....

תודה רבה !

אני גם חושב שלפעמים זה סוג של תהליך, להביא את עצמך בצורה המלאה לוקח קצת זמן וזה אני חושב לפעמים יכול להתפרש לא נכון ..

לדעתי תביא את המקומות שאתה אוהב בעצמך וקל לך להביא אותם לדייטים, ולאט לאט תחשוף עוד ועוד נקודות

מה הכוונה המקומות שאתה אוהב בעצמך ?

תביא את הצדדים (מקומות)/אופי וכו, שיותר קל לך להביא, ואתה אוהב אותם (בעיקר בדייטים ראשונים)

תמצא בעזרת ה' את אשתך ותהיה לכם זוגיות מעולה

אבל השאלה היא לא אם אתה רגיש. השאלה היא מה אתה עושה כשהאישה שמולך מביאה את הרגש שלה..

יש גברים שרגישים מאוד אבל ברגע שהבחורה משתפת שקשה לה או שהיה לה יום פחות טוב, הם נלחצים מתגוננים או מנסים להשתיק את התחושה בלי לשים לב שהם עושים את זה .

נניח אם היא תכתוב או תגיד היה לי יום לא נעים .. הוא יכתוב באסה , או פשוט ישתוק במקום להסתכל לה בעיניים ולהגיד מה יש מה את מרגישה שתפי אותי? בעדינות ברגישות

יש גברים שיש להם רגישות ביחד עם חוסן רגשי. הם יודעים להקשיב, להכיל, לא להיבהל ולא לקחת כל רגש באופן אישי.. ולתווך את הרגש שלהם החוצה שזה מדהים ..

לא מרגישים אשמה מסוימת ברגש של הבת זוג שלהם .. לא נלחצים רגישים לסיטואציה נממצאים בנוכחות בכאן ועכשיו יודעים מה לעשות..

בעיניי, זה הרבה יותר גברי מרק להיות רגיש לעצמך

תקרא קצת. זה הרבה מעבר ל'איך היא תגיב'. יותר חשוב שאתה תחיה בטוב עם עצמך.

ופשוט צריך איזון, כמו כל דבר בחיים.

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

050-631-6853

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

אבל המילה לרצות לא כוללת את השליטה בהכרח.

זה מניע אחד שיכול להיות לריצוי.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.

זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.

אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.

אבל הוא כולו בראש שלי.

רצון זה דבר חשוב מאין כמותו. רצונו של האדם הוא כבודו (לכן נראה באנשים "מרצים" חסרי כבוד, ויתור על רצון מפורש כויתור על הכבוד).

אממה - הרצון הוא דבר דינמי, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים.

לכן גם לרצונות של שני בני הזוג, כל אחד לבד והרצון המשותף, כבודו במקומו מונח - גם הוא מוגבל.

ככל שלאדם יש רצון גדול יותר והוא מפתח אותו, ככה הוא יודע להתחשב ברצון הזולת כמה שראוי.

רצון קטן גורם ל"ריצוי" שלא טוב.

שאדם מפתח יכולות

(בין השאר לזהות רצון ואופן פעולה של הזולת

ולבחור מה מהם מתאים לו לעשות/ לשתף פעולה)

הסטנדרטים שלו עולים

(הרצונות/ הציפיות שלו עולים)

במערכת יחסים זוגית

זה חייב לבוא משני הצדדים

פיתוח יכולת דומה

ואז הסטנדרטים דומים

אחרת זה עוד קונפליקט לאוסף