כנראה שהדרך בעולם הדייטים לא תהיה קצרה. יוצא עכשיו עם בחורה, לכאורה* איכותית ואני מרגיש שיש אווירה מאוד מוצלחת בדייטים מבחינת אווירה וכימיה בזרימה בתקשורת.
היו שני דייטים, ואחרי שניהם התמסורת בהודעות גרועה. חוסר ודאות וקריאה של המדוייטת שמאוד גורם להתלהבות לרדת
*לכאורה - נושא אחר, אבל מרגיש שהאוריינטציה שלי בנושא של התאמה מבולבלת מאוד בנושא (עזבו את הסרגלים שבניתי). היו בעבר בנות מדהימות שיצאתי איתן, אבל אני משתדל להימנע מלחפש את ההכי הכי מדוייקת עבורי ובפועל מתמסר בדייטים גם לבנות שאני לא "עף" מהן אלא רק מרוצה ורגוע. אז גם היא יחסית כזאת
לא חושב, אולי ההגדרה דלנו למדויקת שונה קצת אבל מסכים שגם עם מישהי מדויקת יש חסרונות ברור פשוט היא יותר מדויקת לי זה כל העניין אז היתרונות גוברים על החסרונות ואם היא מדויקת לי אז כנראה להיות איתה בזוגיות הרבה יותר מתאים לי ובאופן כללי זה עבודה בין מישהי מדויקת בין לא כל כך..לדעתי יותר קל לעבוד עם מישהי מתאימה וכו'
אבל באמת שזה אחת ל100 ואין לי כוח לברור. אני באמת נמנה על האנשים שמאמינים שאהבה היא תולדה של התמסרות ולא קסם רומנטי בנאלי של אהבה ממבט ראשון.
מדוייקת זו פנטזיה עילאית, של התאמה מעולה ותדר מדויק. מבחינתי אוכל לזהות את המתאימה לי כשהיא תבקש מאדם אחר שיעביר לה את המלח. עד כדי כך אני פנאט... אבל שוב, זה רק בפוטנציאל... האם בחורה עם סט כישרונות נפשיים/נשמתיים/קוגנטיביים כאלה שאוכל לזהות אותה מקילומטרים, אבל המידות / דעות שלה לא מתוקנות - עדיפה על בחורה פשוטה ונורמטיבית יותר עם מידות טובות ויכולת לעבוד עבודה פנימית ולהתמסר ללמידת אהבה? לא יודע
שמי שמתאימה לך "בחורה עם סט כישרונות נפשיים/נשמתיים/קוגנטיביים כאלה שאוכל לזהות אותה מקילומטרים" היא אוטומטית לא מתוקנת במידות "אבל המידות / דעות שלה לא מתוקנות" למה?
ואני מסכים שזה אחת ל100 הסכמתי גם בהודעה הקודמת שלך שהן נדירות מאוד עכשיו אני רואה שלא כתבתי את זה אז כותב.
וההשוואה שעשית מזכירה לי קצת שדיברתי עם מישהי קרוב לגבי מה אני מחפש ועלתה שם המילה יפה..וישר הוא הזדעק "אז אם היא יפה אבל מבפנים לא וואו תיקח?" ואנוכי הקטן לא הבנתי את זעקת נפשו מודה. איך קרב זה אל זה בכלל?
אנשים כשרוניים ברוח המון פעמים נופלים בגאווה / לא מוצאים מענה רוחני ברמה שלהם והולכים לאיבוד ברוח. נדיר למצוא כאלה שגם מגיעים לעבודת ה' תמימה ומסורה...
התכוונתי רק שאני לא בונה על זה. אבל אולי זו טעות
לגבי אישה יפה וסרת טעם - מקווה שגם אם היא תהיה מלכת היפהפיות - אהיה מספיק פיכח בשביל לא להמשיך לדייט שני אם אשתעמם כשלא אמצא רמז לעולם פנימי אצלה
לא שיש לי בעיה להתפשר אם יש חסרונות מסויימים..פשוט הגישה הזאת מלכתחילה באה מצד פשרה ולדעתי העניה היא לא הכי בריאה אלא אם כן אתה באמת שם, אם אדם ינסה לחיות ככה בלי באמת להיות שם זה רק יפגע בו
אפשר לקרוא התפשרות לחתונה עם אישה לא יפה, או התפשרות לאישה לא פורייה... אבל אם היא בחורה טובה וכבר יש ביניכם אהבה (לא רומנטיקה, אלא קשר שייכות וההדיות שאין בין סתם אנשים) אז אולי היא כבר בפועל האדם הכי יקר לך בעולם, ולא ויתרת על כלום חוץ מעל ציור אידיאלי של אישה שלא היה רלוונטי.
אתה בטח מכיר את העמדה הרדיקלית שבחופה אדם אומר "כל נשות העולם קופות"... זו התמסרות והתחייבות למוכנות להתמסר לאהוב להשתייך ולחשוב רק אישה אחת. כל עוד זה נעשה בטהרה אין שם התפשרות... וFOMO תמיד יהיה לאדם בלי טהרה
אדם שקורה את ההודעות ולא מגיב זה באמת בדרך כלל חבר טוב ויש בזה משהו חברי ממש, ברצינות.
לגבי האלו שכאילו לא פתחו את ההודעה שכחתי לציין: זה לא שסתם עבר שבוע בלי שהם פתחו את הוואצפ, זה אנשים שיש להם ווי כחול והם לא פותחים את ההודעה שבוע כשבמקביל הם מנהלים שיחות סוערות בקבוצות וואצפ משותפות ביננו!
וכן מחוברת לוואטסאפ. התגובה שלה היתה קרירה בצורה מורידה, כלומר או שהיא לא נהנתה / עוד לא נפתחה / שומרת על עצמה - או שבאמת לי היה יותר טוב מאשר לה...
הנ.ב בהודעה הראשית באשכול קשורה לנושא הזה... אני מרגיש שבגלל אובדן האוריינטציה אני מתמסר לקשרים לא אותנטיים מספיק, ומתלהב רק בגלל שויתרתי מראש על מה ששייך לי... לא רלוונטי, בדייט עצמו היה לי בעיקר נעים
זה מעצבן אותי ואני תמיד גם קצת מייבשת כי לא יודעת איך להתנהל עם זה
אני מרגישה בנוח כשהקשר נבנה לאט, לא רואה צורך לשוחח בין דייט לדייט עד דייט רביעי נניח. אני לוקחת את ה2-4 ימים שבין דייט לדייט לחשוב על איך היה, מה אני מרגישה וכו
ההודעות גם מרגישות לי מאוד מאולצות ו"מזויפות" כאלה
לא כל כך מבינה גם מה הצורך בתקשורת בין דייט לדייט..
כאילו, בוא נתחיל לבנות קשר, שיהיה טיפה משהו ואז נתכתב
יכול להיות שמראש כל הsetting גרוע כי גם אני שונא את זה, ובכלל - שונא את כל האלמנטים החיצוניים והלא אותנטיים שבדייטים. כלומר היעדר האותנטיות מייצר תגובות מסוייגות שמגבירות את היעדר הוודאות. אבל כל מה שאמרת לגבי רתיעה מזיוף נוגע בול בנקודה.
יש גישה שלפעמים מסתדרת לי, שדייטים הם כמו פגישה עסקית. אתה בא בטוב ובנועם לפגוש אדם שאתה לא מכיר במטרה לבחון התאמה. זה מסגור מאוד קריר וציני בתוך מרחב ששמים בו נתח גדול מהלב על השולחן, אבל זה כן חצי מסתדר...
אשמח לשאול איך בעינייך נראית תמסורת הודעות אידיאלית עד דייט חמישי, בוא נאמר ככה.
*לא דיברתי בכלל על שיחות שלא קשורות לדייטים עצמם, ולא על שליחת אמוג'י פרחים (קרינג'י משהו) לפני כניסת שבת, אלא רק על תיאום לקראת פגישה הבאה / מעט אחרי פגישה, לוודא שיחסית באותו הראש. מסכים לגמרי שהציפייה לצ'וטט אחרי דייט ראשון או שני היא תלושה
**יש הפרש בין חטטנות לבין נימוס. לא נראה לי שהגבר מחטט כשהוא שואל איך היתה שבת, אלא מוצא ניסוח משלים לשאלת הנימוס "מה שלומך?" שלא אמורים לענות עליה ברצינות אף פעם. אני קיבלתי תשובה קרירה במיוחד להודעה נלהבת מצדי. כל מה שזה תורם זה הורדת ההתלהבות מצדי...
ההקבלה של דייטים לפגישה עסקית היא מעניינת, כי בשונה מפגישה עסקית שהיא טכנית ועניינית, דייט אמור להיות ההיפך מה שבעצם הופך את כל העניין למסובך...
פגישה עסקית היא מכוונת אינטרסים ומה אני יכול להשיג, האדם שיושב מולי הוא אובייקט, כלי בדרך למטרה ולא מטרה בפני עצמו.
בדייט האדם הוא מטרה, הוא מעניין אותי בתור אדם ולא בתור אובייקט.
והרצון והציפיה להתנהל בצורה גלויה ומשתפת מאוד הם בהחלט מאתגרים למול המציאות שבה עומדים שני זרים זה מול זה ומנסים להבין מה בעצם קורה פה
ואני אגיד שבכללי אני שונאת את כל ההודעות המנומסות של מה שלומך? וכאלה
כאילו, תגיעו לפאנצ. אין פאנצ? אל תשלחו
אז כשההודעות הן מלכתחילה ללא פאנצ (מעבר לסימון וי על התעניינות) זה מרגיש לי מיותר, כי מה שלומך זו שאלה שמזמינה תשובה של ב"ה מה איתך ולא מפתחת שיח
ולא שיש עניין בשאלות שמפתחות שיח, כי בעיני, בשלב ההתחלתי השיח צריך להיות פנים אל פנים כדי שיווצר קשר טוב ואמיתי.
תכלס בעיני עד דייט רביעי, יש אפשרות לחתוך אחרי כל דייט ולכן אחרי כל דייט צריך לדבר בטלפון לראות ששני הצדדים מעוניינים להמשיך.
אז הקשר הוא מינימלי ברמת הלשלוח הודעה מתי מתאים לדבר, ואז שיחה קצרה של שלום שלום, האם ממשיכים, מתי ואיפה וזהו
שקט עד הדייט הבא
שוב, אני בכללי אדם דיי סגור וכבד, אז אני לא ככ יודעת איך להתנהל עם זה וכל ההודעות של מה איתך וכו' גורמות לי להרגיש מבוכה וסרבול
*לגבי זה אכן יש בינינו הסכמה
**ברור שזה לא חטטנות אלא נחמדות, טוב לב, נימוס, קלילות וזרימה. את 3 האחרונים אין לי ולכן אני לא אוהבת את זה. כשכתבתי את זה היה לי בראש מקרה ספציפי שבו היה דייט ראשון בחמישי, בשישי דיברנו וקבענו להיפגש בשני, ובמוצש הוא שלח לי הודעה של מה איתך ואיך הייתה שבת.
הרגיש לי מאוד מוזר ולא מתאים. בעיקר כי לא ציפיתי. אם היה לי בראש שזה אופציה שהוא ישלח, הייתי מגיבה אחרת כנראה. אבל הייתי מופתעת וזה גם חיזק את ההרגשה שלי שהוא מאוד נלהב ורץ קדימה כשאני עוד חושבת אם זו הייתה טעות להמשיך לדייט שני..
אני לא מצליח לדמיין תמסורת הודעות עניינית בלבד. ואמנם גם עלי זה מאוס אבל קיבלתי על עצמי עול התנהגות מעט חיצונית בשביל שתהיה זרימה. מרגיש לי מגוחך שההודעות יהיו קצרות ורשמיות.
הבעתי התעניינות אותנטית בעקבות הדברים שדיברנו עליהם בדייט (השיחה היתה מאוד נעימה, פתוחה, זורמת והדדית - גם אם היא לא עפה עליי ולא בטוחה שמעוניינת להמשיך - זה ודאי נכון שהיה נחמד בדייט), ושיתפתי אותה שהיה לי טוב. שאלתי אותה איך היה לה. היא ענתה בקרירות מעט מייבשת. יכול להיות שכמו שאת אומרת היא היתה קצת overwhelmed וחוסר החינניות של ההודעה הרתיעה אותה וגרמה לה לייבש...
א' - התחושות שלך לגיטימיות לגמרי. אין תחושה שהיא לא לגיטימית. גם התחושה שמי שרוצה קשר בין לבין היא לגיטימי בודאי. מה לעשות שתחושות מתנגשות? בעיני, כדאי לחשוב על פשרה כלשהי באמצע אם זה ניתן לגישור.
ב' - יש ייבוש ויש ייבוש. בעיני אם שאלו אותך שאלה - כדאי מאוד לענות! לענות קצר, אבל לענות. אפשר לענות שני משפטים קצרים ולא לפתח את זה לשיחה שלימה - זה מעולה! זה עושה את העבודה בדר"כ. גם הצד השני מבין שאת לא רוצה להאריך וגם הוא מרגיש שאת מכבדת אותו ולא מתעלמת מהרצון שלו לשמוע אותך. למדתי את זה בשני הצדדים של המתרס.
ג' - מה ההבדל בין דייט לבין שיחת טלפון תוך כדי? בעיני שמדברים אחד עם השני תו כדי, הכי טבעי שבעולם זה להתעניין זה בזו וזו בזה. כאילו דייט ראשון יש התעניינות מסויימת ודייט חמישי יש התעניינות אחרת. הצד השווה שבהן - התעניינות היא עניין אנושי טבעי ואיננו מצריך טקסיות ונימוסים. אם הכל כל כך מאולץ, אז גם הדייטים מאולצים, אז לא נתעניין באף אחד.
ד' - יש חשיבות ליצור רצף בין הדייטים. יש כאלה שצריכים את זה באופן ריגשי.
ה' - העניין באדם השני עצמו הוא לא שהוא בן זוג פוטנציאלי אלא בגלל שכרגע נכנס לאינטרקציה משותפת ולכן אכפת לי ממנו ואתעניין בו. גם אם לצורך העניין הייתי יודע שלא אבלה איתו שארית חיי אז הייתי מתעניין בו באותו פרק זמן. שוב, התעניינות היא אנושית, היא לא רומנטית.
ו' - מאוד מאוד מאוד מזדהה עם זה שאת שונאת פוזות ונימוסים. אני גם לא סובל את זה. אבל כיף לדבר אז מדברים. אם לא הייתי חושב שזה אנושי וכיף להתעניין לא הייתי מתעניין. ובאמת יש גבול עד כמה אני מתעניין התחלה.
ז' - מצד אחד אם את לא רוצה לדבר ותדברי רק כדי לרצות - זה רע רע רע. הכי גרוע. אבל אם את מצליחה את היופי הזה שהתעניינות ואכפתיות זה סבבה גם בתחילת קשר, זה אולי יכול ליצור גשר מסויים. 5 דקות לדבר בטלפון זה כזה מאולץ ודוחה? בעיני, זה טבעי. להיפך, הרתיעה מזה היא תנועה נגדית של "אנטי" והיא לא טבעית.
ח' - במהלך קשר מראים מחווה מסויימת של רצון להמשיך. אם רק ממשיכים בלי להראות מחווה זה טיפה מבלבל. כי אנחנו בני אדם ולא רובוטים. אנחנו להרגיש שהבנאדם איתנו. כמובן שכל אחד רוצה להביע לחוות שונות ולקלוט מחוות שונות, לכן כדאי להיות רגיש לכך.
ט' - שני אנשים מדברים על הא ועל דא - זה הכי טבעי בעולם. מצד שני, זה גם טבעי להתעניין ברמה מאוד מסויימת.
י' - דיבור על הא ועל דא הוא דיבור שממנו אפשר ללמוד המון על בנאדם, לפעמים יותר משיחות עומק.
זאת הזוית שלי, מאמין שהיא ממש לא היחידה, אך חשוב לי להביא אותה לכאן בתקווה להפרייה הדדית מזויות שונות
ב. עדיף לפתח התרשמות + רגשות כלפי אישה אחרי שרואים אותה ולא לפני(קידושין מ"א וכו'). (לראות = במציאות)
ג. באופן כללי להעדיף כמה שיותר מפגש פיזי. ההיררכיה: אם לא פיזי אז קולי ואם לא קולי אז וואטסאפ, אבל בלי להתכתב... לא מועיל ועם טונות של רשמים מוטעים (יכולה להיות בחורה מבריקה אבל מתנסחת לא מדהים בכתב / להפך)
בקיצור לדעתי לחתור לשיחת טלפון קצרה של בערך 10 דק', בשיחה טיפה לדבר על נושא לא פרגמטי (לא יודע, איזה מזג אוויר או משהו כזה, סתם בשביל שיהיה חופש לשמוע ולהתרשם מההתנסחות שלה), ובשתיקה המביכה הראשונה להציע להיפגש
כתיבה דיגיטלית לא מתאימה לשיח טעון רגשיתנעימת הליכות
לעתי התכתבות בוצפ בכללי צריך לשים לב
גם בין חברות אחיות וכו **לא עבור ליבון נושאים עם מטען רגשי**... זה פשוט לא נכון
בטח ובטח תחילת קשר ששם גם "איך היה בשבת" זה ככ רגיש ועדין .. כי צריך לשמוע את הטונציה את ההתענינות...ההדדיות וכו וכו.. זה ככ חשוב לא להסתמך על סמיילים למינהם..
ממליצה פשוט להגיד אני מעדיף לשוחח..
זה מה שעשיתי פשוט ביקשתי לעבור לשיחה.. אפשר גם לא באותו רגע.. לתאם זמן לשיחה... ומי שאין לו זמן לשיחה אולי לא פנוי לקשר...
אגב זה קורה לי גם עם בנות כשאני מזהה הימנעות משיחה ישירה והעדפה של תכתובת אני שמה את זה על השולחן...קשר זה שיחה ולא כתיבת ספרים דיגיטלים...
פשוט מכיוון שבפועל יש לי זמן רק לדייט אחד בשבוע, אז בשביל לתאם יום לדייט צריך להתכתב בווצאפ (או כמו שהציעו - להיות פנאט על שיחת טלפון). עדיין זו נחלת האי ודאות
אני שונאת שיחות טלפון (אין לי בעיה עם שיחות וידאו) ומתקשרת מעולה בוואטסאפ, כולל שיחות עמוקות ורציניות, וככה הכי נוח לי.
ברור שיש דברים שיותר נוח לדבר בטלפון, אבל בעיקרון אני ממש נגד שיחות טלפון. ולא לגמרי הבנתי את רוב התגובות פה…
מבחינתי מישהו שלא טוב בלתקשר בהודעות, לא מתאים לי, כי זו צורת התקשורת שלי (ואני לא צריכה שתגידו לי שלא מורידים על זה וכו', תודה). אין לי בעיה עם תקשורת בוואטסאפ אבל פשוט לא אוהבת את זה. (עדיף יונת דואר!) וכן, יש אנשים שלא טובים בתקשורת בהודעות או בטלפון. אם זה מפריע לך- לגיטימי לגמרי להוריד.
זהו, סליחה שאני לא מתייחסת לשאר, הייתי חייבת לכתוב את זה.
יחסית לחברים בגילי לא יצאתי המון אבל גם אני לעתים רחוקות צולח את רף הדייט השלישי/רביעי...
התכוונתי להדגיש לא רק את האתגר העצמי בחיפוש אישה - מתאימה או לא מתאימה נטו, אלא גם את הפרוצדורה וה"בירוקרטיה" שכרוכה בדייטינג. כלומר המון תחומים חיצוניים מעט מלחיצים / מתישים ששגיאה באחד מהם עולה בכאב ראש.
הפער בין הוודאות בדייט עצמו לבין השבוע שעובר בין דייט לדייט והערפל בווצאפ הוא אחד מהגורמים הבלתי עצמיים שמתישים.
אבל יכול להיות שאתה צודק. ברגע של חולשה, כהרגלי, הרשיתי לעצמי להתמרמר
מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.
מעניין כיצד זיכרונות העבר מתהפכים ומשתנים כאשר נקודת המבט שלנו משתנה, בין אם בעקבות מבט מבחוץ ובין אם בעקבות שינוי פנימי.
דאגה לבן זוג יכולה להפוך בדיעבד לשתלטנות, רצון להיות שותף בחייו עלול להתפרש כתלותיות, והתעקשות שנראתה בעבר כביטוי לאכפתיות יכולה להפוך לסימן של חוסר כבוד. לפעמים מספיק שינוי אחד בנקודת המבט כדי שזיכרונות שלמים יקבלו משמעות שונה לחלוטין.
אפשר לראות זאת אצל זוגות שנפרדים עם מעט מרירות. אדם שבעבר היו יכולים להישבע שהוא קרוב למושלם הופך פתאום, בעיניהם, לאדם שתלטן, רעיל ומגעיל. כאילו כל אותן שנים נצבעו מחדש בצבע אחד.
המבט שלנו והמסקנות שאנחנו מסיקים בהווה משפיעים באופן דרמטי על האופן שבו אנחנו זוכרים את העבר.
יש לכך שני היבטים מעניינים: זיכרון סלקטיבי וריפריימינג.
זיכרון סלקטיבי הוא הנטייה שלנו לזכור פרטים מסוימים ולשכוח אחרים. אנחנו עשויים לזכור היטב את הרגעים שבהם נפגענו, אך לשכוח את הפעמים שבהן אותו אדם היה שם בשבילנו. לחלופין, אנחנו עשויים לזכור דווקא את הרגעים הטובים ולהדחיק את הקשיים.
ריפריימינג, לעומת זאת, הוא שינוי המסגרת הפרשנית שדרכה אנחנו מסתכלים על אירוע. לא בהכרח שכחנו משהו או שינינו את פרטי הזיכרון, אלא שהמשמעות שאנחנו מעניקים לו השתנתה. אותה שיחת טלפון שבעבר נתפסה כדאגה יכולה להיתפס היום כניסיון לשלוט, ואותה בקשה לקרבה יכולה להיראות כתלותיות.
במובן מסוים, בכל פעם שאנחנו נזכרים במשהו אנחנו קוראים מחדש ספר שכבר קראנו. העלילה נשארת לכאורה זהה, אבל אנחנו כבר אנשים אחרים, עם ניסיון, רגשות ותפיסות שונות. לכן גם הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על העבר משתנה.
כמובן, ייתכן שנקודת המבט החדשה היא דווקא הנכונה. אולי האדם באמת היה שתלטן ורעיל, ואולי רק לאחר שהתרחקנו הצלחנו לזהות דברים שלא ראינו קודם. אבל אני חושב שלפני שמפילים על אדם, על קשר או על עצמנו פצצה, כדאי לעצור ולנסות להיזכר כיצד ראינו את הדברים בזמן אמת. לא כדי להעדיף את הפרשנות הישנה, אלא כדי לבחון אם הפרשנות החדשה שלנו אכן מוצדקת.
יכול להיות שאותו אדם באמת רק דאג, והוא כלל לא יבין מאיפה הגיעה פתאום המסקנה שהוא רעיל. כמובן, ייתכן שהוא אכן התנהג בצורה פוגענית, ואולי הפרידה הייתה הכרחית. אין כאן ניסיון להצדיק התנהגות רעה או לשמר קשרים שאינם טובים לנו, אלא ניסיון להבחין בין המציאות לבין הפרשנות שאנחנו מעניקים לה.
יש לכך גם השלכות על האדם שמקבל את ההאשמה. כאשר מאשימים אדם ברעילות, במיוחד אדם עם ביטחון עצמי נמוך או פחד מפגיעה באחרים, ההאשמה עלולה להפוך לחלק מהתפיסה העצמית שלו. הוא עלול להתחיל להאמין שהוא אכן אדם רעיל, לשחזר את הזיכרונות שלו בהתאם למסקנה הזאת ולראות גם את המעשים הטובים שלו בעבר באור שלילי.
כך הוא עלול לקחת איתו לקשרים עתידיים תחושת אשמה שאינה בהכרח מוצדקת, לחשוש מכל ביטוי של דאגה או קרבה, ואפילו לפגוע ביכולת שלו לנהל קשרים בריאים.
בסופו של דבר, אני חושב שצריך לזכור שהיכולת שלנו לפרש מחדש את העבר אינה הופכת כל פרשנות חדשה לאמת. לפעמים אנחנו מגלים דברים שלא ראינו, ולפעמים אנחנו פשוט מסתכלים על אותם דברים דרך משקפיים אחרות.
כדאי להיזהר מלהפוך את האדם שהיינו, את האדם שמולנו ואת הקשר שהיה לנו לדמויות חד-ממדיות רק מפני שכיום אנחנו רואים אותם אחרת.
סתם שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני ? איך אפשר להפוך את זה לזורם ? איך שהוא הייתי חושב שאקטואליה, דברים שקורים בעולם ואצלנו זו נקודת פתיחה טובה. אבל בדרך כלל הצד השני (מהנסיונות שלי) לא יודע להחזיר את הכדור כשהשיחה הולכת לשם. לשאול על תחביבים וכו' זה גם כן משהו נורא יבש בדרך כלל.. אלא אם כן יש לצד השני משהו מעניין, אבל זה לא המצב בדרך כלל
וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -
לשאול על ההעדפות של הצד השני.
על מה לא הייתי מדברת -
שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.
אקטואליה.
דברים שקורים בעולם.
למה?
בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?
מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -
ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?
שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.
אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??
בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.
אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.
אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?
אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?
משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.
בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.
הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.
ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.
דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.
אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו
וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."
יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?
אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?
כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.
(שזה בערך מה שעשית עכשיו)
אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.
יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.
וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.
בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.
במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.
לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.
זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?
התשובה היא: לא.
אבל מה זה כן עושה?
זה לא הופך אותו לסיפור!
החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.
שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".
וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z
כתבת שניסית,
אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.
אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.
אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.
האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.
אבל
כמה מהם הם מסורתיים?
עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.
זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.
לצורך העניין,
מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.
השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.
א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.
ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.
אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.
איך לא נותנים לקשר בשלב של לפני הצעה בכלל להעיק?אונמר
שואלת בשביל זוג אחר. (אני נשואה ולא עברתי שלב של קשר ודייטים)
הם בקשר כבר חודשיים. שמחים ואוהבים מאד.
אממה?
הוא בצבא, יוצא סופש פעם בשבועיים.
יוצא שהקשר מורכב הרבה על הטלפון.
בנוסף, עד שהוא כן יוצא יש מלא מימד של התשה. גם פיזית אחרי כל השבועיים בצבא,
וגם נפשית אחרי שבועיים שמדברים ומחכים ויוצא שהדייט מלא פעמים דיי נפול.
גם בשבועיים שהקשר הוא יותר טלפוני, יש מלא שעולים דברים שפחות כיפיים,
כמו התלבטויות ומחשבות על האם נכון ומה נכון, והכל הם משתפים אחד את השני / שניה,
מה שבסופו של יום יוצר שהרבה מהקשר מורכב על פתרון בעיות או מחשבה על מה נכון.
יש להם ציפיה שדברים יהיו יותר חביבים ונחמדים ושמחים,
אבל הם לא מצליחים לייצר את זה.
הם לא מתקדמים להצעה ולהתארס, כי הם כן רוצים להישאר בקשר להמשיך להכיר ולהבין יותר.
אבל איך נשארים בשלב כזה שאין בו ביטחון בקשר?
איך מייצרים את זה שהקשר יהיה מלא בטוב ולא מלא בחוסר ביטחון של זה ש'עדיין לא התארסנו אז מי אמר שזה יהיה זה בטוח'?
אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.
חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.
קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.
חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.
וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.
לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.
ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.
ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.
יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.
לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.
התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.
היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.
לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!
המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.
בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.
לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.
כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.
מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.
ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.
שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..
אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.
הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..
אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.
אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.
תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.
גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.
ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.
