מכיר אישית מישהו שהיה במקום הזה.

אומר לך מה הוא עשה, בחירה שלך אם לקחת או לא....

הוא סיכם איתה ששנה שלימה הם שומרים אמונים ואף אחד לא מנסה לצאת, אבל כרגע הם ב"פואוס" מבחינת הקשר (זאת אומרת לא נפגשים וכדו'), ועוד שנה חוזרים.

בכל מקרה כדאי להתייעץ עם דמות קרובה שתעזור לך בבחירה מה לעשות.

בהצלחה

(ואם זו אפשרות להתחתן עכשיו, אז למה לא....?)

אם בשלים, אפשר להתחתן בגיל 18

אבל יש כאן בעיה....

אגב, אני חושב שמראש לא צריך להיות בסניף מעורב, זו אחת הבעיות הגדולות שנוצרות....צריך לחשוב ומראש לא להיכנס לבעיה.

אי"ה במוצאי יום כיפור יוצאים לחופשה ארוכה. יהיו לכם די והותר ימים להיפגש.

ואז כמה שבועות של לימודים אינטנסיביים, בהם באמת תיפגשו פחות - בעיקר בשבתות חופשיות שלך.

תחשוב על המילואימניקים בעלי משפחות שכבר מאות ימים בשירות מילואים פעיל on and off … ועוד עם ילדים ומשפחות. הרבה הרבה יותר קשוח…

תקופה של חודשים בודדים שצריך לעבור אותם ואז שוב כל ניסן תהיה בחופשה ארוכה ארוכה ..

בהצלחה חבר!

אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אתה לא יכול גם להיות בקשר בוסרי, גם להיות מרוחק, גם בישיבה. זה לא עובד ככה.

אז כן - התשובה היא להפרד. אם זה מתאים ונכון - תפגשו ותתחתנו בהמשך. אבל כאמור - מבחינתך התשובה שתקבל מכל בינייש מבוגר, רב וכל מי שהוא לא אתה כרגע היא "פתרון טיפשי". 

אתה חושב שהוא הראשון שהגיע עם ספיחי שביעית?

אתה חושב שזה רעיון טוב לבחור ישיבה( ובכלל) להתחתן בגיל 18 ו\או לסחוב ככה קשר?

תאמין לי שהשאלות האלו עולות כל שנה וזו התשובה שמקבלים. 

ציניות זה לא בדיחות וצחוק, ציניות זה התייחסות מקטינה שמתעלמת מרגשות או מדברים אחרים שהיא רוצה להתעלם מהם.

לא חושב שהוא הראשון, וכן, ראיתי כאלה שמתחתנים ככה.

רעיון טוב? זאת לא השאלה. השאלה מה עושים שיש כבר קשר.

התשובה שנתתי היא התשובה שתקבל ב99.99% אחוז מהמקרים.

אתה רוצה לתת תשובות חסרות אחריות - זכותך. אל תעיר למי שנותן תשובה אמיתית. 

אני לא רואה את עצמי כמשגיח של מישהו או אחראי על מישהו שאני זכאי להעיר לו

באתי להביע את דעתי בצורה עניינית, לכן הבאתי טענה וגם נימקתי אותה ואני מוכן לנמק אותה עוד, כמו שעושים בדיון ענייני

מכבד גם את הרצון שלך לא לדון בכך אם אינך מעוניין.

ממש לא כיוונתי שזה אישית כלפיך אלא כלפי תוכן דבריך וסליחה אם זה נשמע אישי ותודה על המשוב, אזהר להבא ביחס לכך.

בשיעור א' קשר כזה הוא מורכב יש רצון להתחתן ולהקים משפחה אבל עכשיו נכנסת למקום במטרה לעסוק בחיי עולם ובאופן טבעי חיי השעה קצת נדחקים הצידה. מציע לך להשקיע את שיעור א' בלימוד.  תתפתח תבנה את האישיות שלך. 

חבר טוב שלי מהשיעור התחתן בשיעור א' הוא ההתארס באמצע זמן חורף והתחתן בזמן קיץ. זה מה שנראה לי נכון לעשות אם סמוך ובטוח ששניכם יודעים שזה נכון לכם. 

אני אישית חושב ששיעור א' הוא מתנה להיות שנה שלמה בישיבה בתור בחור אבל כל אחד ומה שמתאים לו

אפשר לקבוע זמנים מסויימים מוגדרים.

כן אם אתם יוצאים חשוב מאוד.

ואם לגיטימי בשיעור ד' לא להיות בסדר ערב בשביל דייט אז ברור שלגיטימי בשיעור א' גם לקבוע זמנים שאפשר להפגש.

אפשר אולי ימי חמישי ודברים שכמה שפחות יפריעו לשהות בישיבה, ברור שיש איזון.

אתה עדיין חדש בישיבה אבל בכל זאת, אולי כדאי להתייעץ עם דמות חינוכית שנמצאת בישיבה?

אני מנסה לחשוב במה אני טועה ולא מצליח, מה ההבדל בין שיעור ד' לא'? 

ברור שבשיעור עיון אז אתה תהיה ובדברים המרכזיים תהיה ויהיה דברים שגם תפספס, עדיין לא יפלו השמיים.

בחיים יש סדרי עדיפויות, כל עוד אתה בחור רציני ואתה במעקב על הזמן שלך - הגיוני שיש דברים שיהיה שווה לשלם עליהם מחירים. הקמת בית הוא אחד מהם. 

ההבדל בין שיעור א' לשיעור ד' הוא גדול בכמה תחומים בקניין הלימוד  וגם בהתרגלות לישיבה. אם ניתן לכל בחור שיעור א' לצאת להרבה ישיבות יהיו רק אברכים או כמות גדולה מהם ויש מקומות שגם יהי בהם מעט בחורים.  

אם יש כבר קשר, אז אי אפשר להגיד בקלות, "מה בעיה? תפסיק לצאת.."

יש לי חבר שלמד בישיבה שמתנגדת לגיוס ברמה שבחור צריך להפסיק להיות בישיבה אם הוא מתחתן והר"מ שלו שם אמר לו שהוא יכול להתחתן במקרה שלו (ויעזוב את הישיבה).

קיצר, זה לא פשוט לא לעזוב קשר קיים ובמקרה שיש כזה אז הגיוני מאוד מאוד גם לסבור שבשיעור א' אפשר לשלם מחרים שמשלמים בדרך כלל בשיעור ד'

אני מכיר את זה אבל המרחק שלי הוא השירות הצבאי.

מבין אותך רצח זה קשה להתמקד בעיסוקים שלך כשיש מישהי שמחכה לך בבית, במיוחד כשלא נפגשים הרבה.

אני רק יש לי קו מחשבה לעידוד. אתה עכשיו בהתחלה אז עוד לא יצא לך לפגוש את זה, אבל כשאתה בנתק מהחברה לתקופות ארוכות אז המפגשים הרבה יותר משמעותיים ועוצמתיים, הן הופכים מסתם בילוי משותף למשהו הרבה יותר עמוק ולפי דעתי זה מאוד בונה.

זה לא הופך את זה לפחות קשה זה רק נותן תמורה לקושי שאתה חווה.

ואם יש לי עצה לתת לך זה לא לנסות לשנות את המציאות והלוז שלך בחיים בשביל הקשר, יעני לראות איך בונים את הקשר במציאות שנקלעה לכם.

בהצלחה רבה אחי 

אם מחזיקים קשר בשיעור א' - גם הוא לגיטימי רק לבדוק אפשרות להתאמה לנישואין, בהנחה שלא מתכוונים להתחתן בתקופה הקרובה - זה שונה מהותית מיציאות לצורך זה בשיעור ד'.

מה לעשות למעשה, כשכבר נוצר קשר? שאלה קשה. לא טוב למרוח אותו ולא תמיד שייך להקפיא אותו. יש לי חבר שהוא ואחת המדריכות בסניף הבינו שמתאימים - אז קבעו כללים מאוד נוקשים של כמה שיחות בשנה ולמרות ששניהם למדו בירושלים וגרו באותה עיר לא גדולה - לא דיברו מעבר לכך וכחבר חדר לא היה לי מושג על כך. לקראת סוף שיעור ג', נפגשו כמה פגישות לראות שהם עדיין באותו ראש והתארסו. זו גבורה גדולה ולא כולם מסוגלים לה.

כדאי להתייעץ עם ראש הישיבה/ר"מ, איך להתנהל הכי נכון בדיעבד שנמצאים בו.

אז מה הבעיה שיהיה שיחות רציפות?

זה לא אידיאלי לצאת שנה, 

אבל בהתאם לנסיבות אולי זה עדיף

ובאמת אולי קשר שמתארך מעבר על המידה לבנות אותו בצורה שונה שלא תזיק או שתצמצם את הסיכון בכך

ובעזרת ה' שתקבלו את ההחלטות הכי טובות עבורכם!!

אגב, חייל שמתגייס שאשתו בת שירות לאומי זכאי לתשמ"ש אם זה יהיה רלוונטי עבורכם ;) (תשאל את AI אם לא הבנת על מה אני מדבר)

לדעתי אפשר לוותר.

ואם הוא רואה אותה שאשתו לעתיד (והיא אותו) מומלץ שלא לוותר עליה

אין שום כוונה לכך.

(ואם את לא אוהבת לקרוא את ההודעות שלי.

אין חובה. מוזמנת לדלג.)

חברה לכיף???

בחור דתי לוקח אישה לחתונה אין דבר כזה לכיף..

ואז לשבור לה את הלב גועל נפש

זה לא התנהגות של אדם מאמין / דתי

שני הצדדים לא מתכוונים להתחתן.

אז זה חברה לכיף.

זה לא לשבור לאף אחד את הלב בכוונה.

למה לך לחשוב שכשאתה מדבר איתה אתה פוגע בלימוד שלך?

אני חושב שבמקרה שלך הקשר שהוא פחות אינטנסיבי מכורח מגבלות הלו"ז שלך, הוא הוא ה"אש הנמוכה" שכולם מדברים עליה.

ממליץ לך להתייעץ עם דמות מהישיבה שאתה סומך עליה או דמות חינוכית אחרת קרובה, והוא יוכל לכוון אותך לפי הצרכים והאופי שלך. זה יהיה הרבה יותר מדויק מתגובות כלליות כמו פה.

חוץ מזה מדהים שהיא דוחפת אותך למקומות טובים ושיש לכם קשר טוב! לא מבין מאיפה המחשבה להיפרד. חבל לפספס קשר כזה, וכל שכן כשיש לכם צפי של חתונה בהמשך.

תודה רבה על התגובה

אין שום מחשבה להיפרד באמת.

אני בישיבה בזכותה , הלימוד שלי בזכותה

בינתיים בערך שתי שיחות בשבוע, והודעות כל יום כזה..

תסתכל על הצד החיובי- שיש לך מישהי בלב. ולא על הקושי שבריחוק ממנה.

אח"כ תגיד לעצמך- אני מתחבר לה' ולומד תורה בשבילי ובשבילה ובשבילנו.

אתם מקטינים את הקשר בפועל, בשביל להעצים את הקשר הפנימי.

אני חושב שאחרי שתתרגלו זה כבר לא יהיה כזה קשה, זה פשוט להיכנס לראש אחר ביחס לקשר כרגע.

ושלב ה"המתקה"- מי שיש לו אהבה אמיתית, שמרימה אותו מעל העולם הרגיל נקרא לזה ונותנת לו אנרגיות ושמחה טבעית, יכול יותר בקלות להתחבר לה' ולהשקיע בתפילה, בתורה ובכללי בעבודת ה'. ככה אתה יכול להתקדם בשנה וחצי בישיבה הרבה יותר מאשר היית מתקדם אם לא היה לך אותה (ובעומק יותר- מתוך הרגשת האחדות הזוגית, קל להתחבר לעבודת ה' מתוך תפיסה אחדותית קוקניקית, וקל יותר להסתכל על מקצועות התורה בצורה אחדותית).

תדברו על זה. בטח חשוב גם לה שתתקדם בישיבה. אני חושב שבהחלט אפשר להגיע למצב שאתם מדברים רק בשישי, אחרי שהתפללת ולמדת טוב במשך השבוע ואתה מרוצה.

בוודאי שיש עניין להיות שקוע לגמרי בעבודת ה' בתחילת הדרך בישיבה. אבל זה יהיה לך יותר קשה, ויש גם יתרון במצב שלך כנ"ל.

שנה וחצי זה לא הרבה זמן לחכות. תשקיע ותנצל כל זמן שאתה יכול כדי להתעלות. זה ישפיע עליך ועליה ועליכם לכל החיים.

קשה לי רק בשישי..

שולח הודעות כל יום..

תודה רבה אבל על ההבנה, היא באמת עוזרת לי

לא יוצאים עם מישהי כי היא עוזרת..

יוצאים עם מישהי כי היא בעלת חסד לב טוב ..

ויש לכם מטרה משותפת להקים בית נאמן בישראל

תתחיל ללמוד איך להתנהג בדייטים נישואין וכו' ..

כדי שהנתינה הזו תהיה הדדית .. ותתחילו לקדם את הקשר .. בנחת לא בהלה.

לא משנה

התשובה רק אצלך...

אני מזדהה עם הקושי - בטירוף!

אבל אם הרגש לא יתן לכם להיפרד - אז כל עצה שבעולם, שכך כדאי לעשות, לא תעזור.

ולכן, אם כבר עצה רלוונטית, זה שאם הרגש מעמיק, הדבר הנכון הוא כן להתחתן.

נפגשתם? התחברתם? - רצון ה'!

להלחם בזה, לא יעזור.

לא מסכימה איתך.

זכותי

אני מאמינה בבן אדם ובדיבור של הנפש שלו.

יחד עם זאת

לא יודע כמה זה מתכון מוצלח לחתונה

שכאשר ילד בן 18 מתחתן עם ילדה בת 17

סיכוי גדול לחתונת בוסר

וגם אם לא. חתונה זה לא רק טבעת

ואני לא בטוח שזוג כ"כ צעיר יכול (ונכון לו) להכנס למחויבות הזאת.

אני לא מדבר על מחויבות זוגית אלא בעיקר כלכלית וכו'

גם כתוב במשנה בן 18 לחופה

מי אמר שהתנאים לא ידעו לפרגן??

אז חיו חיי חקלאות, המשפחה המורחבת ביחד, בצורה של חמולות, הזוג הצעיר חי עם המשפחה הגדולה סביבו.

כולם חיו מהמשק החקלאי.  

(:

יחד עם זאת,

אני מבין שאם אני לא אפעל. הדברים לא בטוח יקרו.

אני יוצא לעבודה כדי שיהיה לי משכורת

ואני הולך לסופר כדי שיהיה לי אוכל בבית

ה' המפרנס.

וה' נותן אוכל לכל בשר

אבל עדיין יש צורך בהשתדלות שלי כדי שהדברים יצאו לפועל.

אולי יש כאלה שמצליחים שיהיה להם כסף בחשבון

ואוכל בבית בלי לעשות את ההשתדלות הזאת.

אשריהם.

אצל רובם (לפחות כל מי שאני מכיר) זה לא המצב.

אבל כשהוא מזמן לך משהו, להגיד אני צעיר מידי, זה בעיני לדחות את ההתערבות שלו.

ההשתדלות פה היא לשמור על הקשר, להיות במעקב אחרי הרגשות והקשיים ולהתחתן כשמתאים...

אחמיניה זה עם ח'.

תתחתן עכשיו. או ניתוק מוחלט. להתחתן איתה, בעוד שנה וחצי. במצב כזה לא מעשי. אם אתה לומד בישיבה יש שם עם מי להתייעץ.

היא התחילה שמינית

זה לא גיל להתחתן עדיין, אפילו לא 18

המצב הנוכחי פי מאה לא אפשרי.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

"בשלות מלאה". אם מישהי התחתנה בגיל 19 והקימה בית יציב עם קשר פתוח אוהב, זו בשלות מלאה? מה המדד בעצם?

לגבי ההבדל בין גיל 22 ל27 מסכימה איתך, יש איזו תחושה של סיר לחץ סביב גיל 21-22 ש"כולן מתחתנות"

בשלות ..היכולת לקבל החלטות מתוך היכרות עם עצמך אחריות תקשורת טובה ובחירה מודעת

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך