מכיר אישית מישהו שהיה במקום הזה.

אומר לך מה הוא עשה, בחירה שלך אם לקחת או לא....

הוא סיכם איתה ששנה שלימה הם שומרים אמונים ואף אחד לא מנסה לצאת, אבל כרגע הם ב"פואוס" מבחינת הקשר (זאת אומרת לא נפגשים וכדו'), ועוד שנה חוזרים.

בכל מקרה כדאי להתייעץ עם דמות קרובה שתעזור לך בבחירה מה לעשות.

בהצלחה

(ואם זו אפשרות להתחתן עכשיו, אז למה לא....?)

אם בשלים, אפשר להתחתן בגיל 18

אבל יש כאן בעיה....

אגב, אני חושב שמראש לא צריך להיות בסניף מעורב, זו אחת הבעיות הגדולות שנוצרות....צריך לחשוב ומראש לא להיכנס לבעיה.

אי"ה במוצאי יום כיפור יוצאים לחופשה ארוכה. יהיו לכם די והותר ימים להיפגש.

ואז כמה שבועות של לימודים אינטנסיביים, בהם באמת תיפגשו פחות - בעיקר בשבתות חופשיות שלך.

תחשוב על המילואימניקים בעלי משפחות שכבר מאות ימים בשירות מילואים פעיל on and off … ועוד עם ילדים ומשפחות. הרבה הרבה יותר קשוח…

תקופה של חודשים בודדים שצריך לעבור אותם ואז שוב כל ניסן תהיה בחופשה ארוכה ארוכה ..

בהצלחה חבר!

אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אתה לא יכול גם להיות בקשר בוסרי, גם להיות מרוחק, גם בישיבה. זה לא עובד ככה.

אז כן - התשובה היא להפרד. אם זה מתאים ונכון - תפגשו ותתחתנו בהמשך. אבל כאמור - מבחינתך התשובה שתקבל מכל בינייש מבוגר, רב וכל מי שהוא לא אתה כרגע היא "פתרון טיפשי". 

אתה חושב שהוא הראשון שהגיע עם ספיחי שביעית?

אתה חושב שזה רעיון טוב לבחור ישיבה( ובכלל) להתחתן בגיל 18 ו\או לסחוב ככה קשר?

תאמין לי שהשאלות האלו עולות כל שנה וזו התשובה שמקבלים. 

ציניות זה לא בדיחות וצחוק, ציניות זה התייחסות מקטינה שמתעלמת מרגשות או מדברים אחרים שהיא רוצה להתעלם מהם.

לא חושב שהוא הראשון, וכן, ראיתי כאלה שמתחתנים ככה.

רעיון טוב? זאת לא השאלה. השאלה מה עושים שיש כבר קשר.

התשובה שנתתי היא התשובה שתקבל ב99.99% אחוז מהמקרים.

אתה רוצה לתת תשובות חסרות אחריות - זכותך. אל תעיר למי שנותן תשובה אמיתית. 

אני לא רואה את עצמי כמשגיח של מישהו או אחראי על מישהו שאני זכאי להעיר לו

באתי להביע את דעתי בצורה עניינית, לכן הבאתי טענה וגם נימקתי אותה ואני מוכן לנמק אותה עוד, כמו שעושים בדיון ענייני

מכבד גם את הרצון שלך לא לדון בכך אם אינך מעוניין.

ממש לא כיוונתי שזה אישית כלפיך אלא כלפי תוכן דבריך וסליחה אם זה נשמע אישי ותודה על המשוב, אזהר להבא ביחס לכך.

בשיעור א' קשר כזה הוא מורכב יש רצון להתחתן ולהקים משפחה אבל עכשיו נכנסת למקום במטרה לעסוק בחיי עולם ובאופן טבעי חיי השעה קצת נדחקים הצידה. מציע לך להשקיע את שיעור א' בלימוד.  תתפתח תבנה את האישיות שלך. 

חבר טוב שלי מהשיעור התחתן בשיעור א' הוא ההתארס באמצע זמן חורף והתחתן בזמן קיץ. זה מה שנראה לי נכון לעשות אם סמוך ובטוח ששניכם יודעים שזה נכון לכם. 

אני אישית חושב ששיעור א' הוא מתנה להיות שנה שלמה בישיבה בתור בחור אבל כל אחד ומה שמתאים לו

אפשר לקבוע זמנים מסויימים מוגדרים.

כן אם אתם יוצאים חשוב מאוד.

ואם לגיטימי בשיעור ד' לא להיות בסדר ערב בשביל דייט אז ברור שלגיטימי בשיעור א' גם לקבוע זמנים שאפשר להפגש.

אפשר אולי ימי חמישי ודברים שכמה שפחות יפריעו לשהות בישיבה, ברור שיש איזון.

אתה עדיין חדש בישיבה אבל בכל זאת, אולי כדאי להתייעץ עם דמות חינוכית שנמצאת בישיבה?

אני מנסה לחשוב במה אני טועה ולא מצליח, מה ההבדל בין שיעור ד' לא'? 

ברור שבשיעור עיון אז אתה תהיה ובדברים המרכזיים תהיה ויהיה דברים שגם תפספס, עדיין לא יפלו השמיים.

בחיים יש סדרי עדיפויות, כל עוד אתה בחור רציני ואתה במעקב על הזמן שלך - הגיוני שיש דברים שיהיה שווה לשלם עליהם מחירים. הקמת בית הוא אחד מהם. 

ההבדל בין שיעור א' לשיעור ד' הוא גדול בכמה תחומים בקניין הלימוד  וגם בהתרגלות לישיבה. אם ניתן לכל בחור שיעור א' לצאת להרבה ישיבות יהיו רק אברכים או כמות גדולה מהם ויש מקומות שגם יהי בהם מעט בחורים.  

אם יש כבר קשר, אז אי אפשר להגיד בקלות, "מה בעיה? תפסיק לצאת.."

יש לי חבר שלמד בישיבה שמתנגדת לגיוס ברמה שבחור צריך להפסיק להיות בישיבה אם הוא מתחתן והר"מ שלו שם אמר לו שהוא יכול להתחתן במקרה שלו (ויעזוב את הישיבה).

קיצר, זה לא פשוט לא לעזוב קשר קיים ובמקרה שיש כזה אז הגיוני מאוד מאוד גם לסבור שבשיעור א' אפשר לשלם מחרים שמשלמים בדרך כלל בשיעור ד'

אני מכיר את זה אבל המרחק שלי הוא השירות הצבאי.

מבין אותך רצח זה קשה להתמקד בעיסוקים שלך כשיש מישהי שמחכה לך בבית, במיוחד כשלא נפגשים הרבה.

אני רק יש לי קו מחשבה לעידוד. אתה עכשיו בהתחלה אז עוד לא יצא לך לפגוש את זה, אבל כשאתה בנתק מהחברה לתקופות ארוכות אז המפגשים הרבה יותר משמעותיים ועוצמתיים, הן הופכים מסתם בילוי משותף למשהו הרבה יותר עמוק ולפי דעתי זה מאוד בונה.

זה לא הופך את זה לפחות קשה זה רק נותן תמורה לקושי שאתה חווה.

ואם יש לי עצה לתת לך זה לא לנסות לשנות את המציאות והלוז שלך בחיים בשביל הקשר, יעני לראות איך בונים את הקשר במציאות שנקלעה לכם.

בהצלחה רבה אחי 

אם מחזיקים קשר בשיעור א' - גם הוא לגיטימי רק לבדוק אפשרות להתאמה לנישואין, בהנחה שלא מתכוונים להתחתן בתקופה הקרובה - זה שונה מהותית מיציאות לצורך זה בשיעור ד'.

מה לעשות למעשה, כשכבר נוצר קשר? שאלה קשה. לא טוב למרוח אותו ולא תמיד שייך להקפיא אותו. יש לי חבר שהוא ואחת המדריכות בסניף הבינו שמתאימים - אז קבעו כללים מאוד נוקשים של כמה שיחות בשנה ולמרות ששניהם למדו בירושלים וגרו באותה עיר לא גדולה - לא דיברו מעבר לכך וכחבר חדר לא היה לי מושג על כך. לקראת סוף שיעור ג', נפגשו כמה פגישות לראות שהם עדיין באותו ראש והתארסו. זו גבורה גדולה ולא כולם מסוגלים לה.

כדאי להתייעץ עם ראש הישיבה/ר"מ, איך להתנהל הכי נכון בדיעבד שנמצאים בו.

אז מה הבעיה שיהיה שיחות רציפות?

זה לא אידיאלי לצאת שנה, 

אבל בהתאם לנסיבות אולי זה עדיף

ובאמת אולי קשר שמתארך מעבר על המידה לבנות אותו בצורה שונה שלא תזיק או שתצמצם את הסיכון בכך

ובעזרת ה' שתקבלו את ההחלטות הכי טובות עבורכם!!

אגב, חייל שמתגייס שאשתו בת שירות לאומי זכאי לתשמ"ש אם זה יהיה רלוונטי עבורכם ;) (תשאל את AI אם לא הבנת על מה אני מדבר)

לדעתי אפשר לוותר.

ואם הוא רואה אותה שאשתו לעתיד (והיא אותו) מומלץ שלא לוותר עליה

אין שום כוונה לכך.

(ואם את לא אוהבת לקרוא את ההודעות שלי.

אין חובה. מוזמנת לדלג.)

חברה לכיף???

בחור דתי לוקח אישה לחתונה אין דבר כזה לכיף..

ואז לשבור לה את הלב גועל נפש

זה לא התנהגות של אדם מאמין / דתי

שני הצדדים לא מתכוונים להתחתן.

אז זה חברה לכיף.

זה לא לשבור לאף אחד את הלב בכוונה.

למה לך לחשוב שכשאתה מדבר איתה אתה פוגע בלימוד שלך?

אני חושב שבמקרה שלך הקשר שהוא פחות אינטנסיבי מכורח מגבלות הלו"ז שלך, הוא הוא ה"אש הנמוכה" שכולם מדברים עליה.

ממליץ לך להתייעץ עם דמות מהישיבה שאתה סומך עליה או דמות חינוכית אחרת קרובה, והוא יוכל לכוון אותך לפי הצרכים והאופי שלך. זה יהיה הרבה יותר מדויק מתגובות כלליות כמו פה.

חוץ מזה מדהים שהיא דוחפת אותך למקומות טובים ושיש לכם קשר טוב! לא מבין מאיפה המחשבה להיפרד. חבל לפספס קשר כזה, וכל שכן כשיש לכם צפי של חתונה בהמשך.

תודה רבה על התגובה

אין שום מחשבה להיפרד באמת.

אני בישיבה בזכותה , הלימוד שלי בזכותה

בינתיים בערך שתי שיחות בשבוע, והודעות כל יום כזה..

תסתכל על הצד החיובי- שיש לך מישהי בלב. ולא על הקושי שבריחוק ממנה.

אח"כ תגיד לעצמך- אני מתחבר לה' ולומד תורה בשבילי ובשבילה ובשבילנו.

אתם מקטינים את הקשר בפועל, בשביל להעצים את הקשר הפנימי.

אני חושב שאחרי שתתרגלו זה כבר לא יהיה כזה קשה, זה פשוט להיכנס לראש אחר ביחס לקשר כרגע.

ושלב ה"המתקה"- מי שיש לו אהבה אמיתית, שמרימה אותו מעל העולם הרגיל נקרא לזה ונותנת לו אנרגיות ושמחה טבעית, יכול יותר בקלות להתחבר לה' ולהשקיע בתפילה, בתורה ובכללי בעבודת ה'. ככה אתה יכול להתקדם בשנה וחצי בישיבה הרבה יותר מאשר היית מתקדם אם לא היה לך אותה (ובעומק יותר- מתוך הרגשת האחדות הזוגית, קל להתחבר לעבודת ה' מתוך תפיסה אחדותית קוקניקית, וקל יותר להסתכל על מקצועות התורה בצורה אחדותית).

תדברו על זה. בטח חשוב גם לה שתתקדם בישיבה. אני חושב שבהחלט אפשר להגיע למצב שאתם מדברים רק בשישי, אחרי שהתפללת ולמדת טוב במשך השבוע ואתה מרוצה.

בוודאי שיש עניין להיות שקוע לגמרי בעבודת ה' בתחילת הדרך בישיבה. אבל זה יהיה לך יותר קשה, ויש גם יתרון במצב שלך כנ"ל.

שנה וחצי זה לא הרבה זמן לחכות. תשקיע ותנצל כל זמן שאתה יכול כדי להתעלות. זה ישפיע עליך ועליה ועליכם לכל החיים.

קשה לי רק בשישי..

שולח הודעות כל יום..

תודה רבה אבל על ההבנה, היא באמת עוזרת לי

לא יוצאים עם מישהי כי היא עוזרת..

יוצאים עם מישהי כי היא בעלת חסד לב טוב ..

ויש לכם מטרה משותפת להקים בית נאמן בישראל

תתחיל ללמוד איך להתנהג בדייטים נישואין וכו' ..

כדי שהנתינה הזו תהיה הדדית .. ותתחילו לקדם את הקשר .. בנחת לא בהלה.

לא משנה

התשובה רק אצלך...

אני מזדהה עם הקושי - בטירוף!

אבל אם הרגש לא יתן לכם להיפרד - אז כל עצה שבעולם, שכך כדאי לעשות, לא תעזור.

ולכן, אם כבר עצה רלוונטית, זה שאם הרגש מעמיק, הדבר הנכון הוא כן להתחתן.

נפגשתם? התחברתם? - רצון ה'!

להלחם בזה, לא יעזור.

לא מסכימה איתך.

זכותי

אני מאמינה בבן אדם ובדיבור של הנפש שלו.

יחד עם זאת

לא יודע כמה זה מתכון מוצלח לחתונה

שכאשר ילד בן 18 מתחתן עם ילדה בת 17

סיכוי גדול לחתונת בוסר

וגם אם לא. חתונה זה לא רק טבעת

ואני לא בטוח שזוג כ"כ צעיר יכול (ונכון לו) להכנס למחויבות הזאת.

אני לא מדבר על מחויבות זוגית אלא בעיקר כלכלית וכו'

גם כתוב במשנה בן 18 לחופה

מי אמר שהתנאים לא ידעו לפרגן??

אז חיו חיי חקלאות, המשפחה המורחבת ביחד, בצורה של חמולות, הזוג הצעיר חי עם המשפחה הגדולה סביבו.

כולם חיו מהמשק החקלאי.  

(:

יחד עם זאת,

אני מבין שאם אני לא אפעל. הדברים לא בטוח יקרו.

אני יוצא לעבודה כדי שיהיה לי משכורת

ואני הולך לסופר כדי שיהיה לי אוכל בבית

ה' המפרנס.

וה' נותן אוכל לכל בשר

אבל עדיין יש צורך בהשתדלות שלי כדי שהדברים יצאו לפועל.

אולי יש כאלה שמצליחים שיהיה להם כסף בחשבון

ואוכל בבית בלי לעשות את ההשתדלות הזאת.

אשריהם.

אצל רובם (לפחות כל מי שאני מכיר) זה לא המצב.

אבל כשהוא מזמן לך משהו, להגיד אני צעיר מידי, זה בעיני לדחות את ההתערבות שלו.

ההשתדלות פה היא לשמור על הקשר, להיות במעקב אחרי הרגשות והקשיים ולהתחתן כשמתאים...

אחמיניה זה עם ח'.

תתחתן עכשיו. או ניתוק מוחלט. להתחתן איתה, בעוד שנה וחצי. במצב כזה לא מעשי. אם אתה לומד בישיבה יש שם עם מי להתייעץ.

היא התחילה שמינית

זה לא גיל להתחתן עדיין, אפילו לא 18

המצב הנוכחי פי מאה לא אפשרי.

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

מה אנשים יגידו,

האם הם יהיו רגישים,

עם טאקט -

זה לא בבחירתי ובשליטתי.

ותמיד יהיו אנשים שיגידו משהו חסר טאקט\לא רגיש,

ולא תמיד זה יהיה מישהו שנוח לי להגיד לו משהו, לשקף לו את הבעיתיות.

מה שאתה מגדיר כמידה נכונה, זה עניין סובייקטיבי בעיני,

ולכן

זה משאיר בידיים שלי את הבחירה מה לעשות עם מה שנאמר.

אני יכולה לבחור לאיזה כיוון לקחת את הדברים.

כמה הם ישפיעו עליי.

בסופו של דבר קשרים עם חברות מבוססים על מה שקורה לנו בחיים.

וחברות נשואות - קורה להן בחיים זוגיות, משפחה, ילדים.

אם הן יהיו חייבות לא להזכיר את הדברים האלה בנוכחותי, מהר מאוד החברות שלנו תלך ותתמסמס,

ויישארו רק החברות שבאותו סטטוס שלי.

אמרתי כבר בהודעה הקודמת - "אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך"

אני כמוך, אני גם לא רוצה שאנשים ילכו לידי על ביצים, וכן, אני גם רוצה לשמוע חוויות מנישואים ומאנשים שונים על מה שהם חווים שלהם יש ולי אין - ואין לי עם זה שום בעיה.

אז קצת מוזר לי שהסברת לי את מה שכבר אמרתי, ברור שאני רוצה לשמוע (כמעט) הכל, השאלה מתי ואיך.

ולגבי הגישה שאת מביאה פה - 

נראה לי שאת גם כמוני וכמו פותחת השרשור תבחרי להעלב אם את חושבת שזה מעליב לפי ההערכה הסובייקטיבית שלך.

רק את מציגה שלפעמים אי אפשר לשקף את הבעיותיות לצד השני, זה בהחלט נכון. זה לא אומר שמשהו מסויים לא מעליב.

זה כן אומר (ופה אני מסכים איתך) שאני ישלים עם זה, אבל כן, מי שיהיה יותר חסר טקט כלפי זה ישפיע על הקשר שלי איתו.

ולא נראה לי שפותחת השרשור כתבה משהו ביחס לבחירה שלה על מה שהיא יכולה לשלוט בו, אז לא נראה לי ששייך דיון על זה בהקשר לתגובה שלה.

ולפרוק דבר שמציק מצד הזולת - יכולה להיות התמודדות מצויינת.

ברור שההתמודדות לא נעצרת בכך, נכון, אבל זה לא סותר את האמור לעיל.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

אני מאוד  מסכימה עם זה.......והרבה!

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

ככה מעודדים יהודי שעומד להקים בית?!

כבר היינו בסרט הזה ארי"ק יקר, זוכר?........

אברך יקר. זה הכל בצחוק. אתה אוהב ללמוד והרב שלך ממליץ על זה, והיא מסכימה (ואפילו יש לה מסירות נפש) -

תלך על זה וימים יגידו.

בהצלחה!

בנישואין? ואני התרעמתי עליך?

אבל מאז מכירים אותך טוב יותר ופחות מתלהמים (כלומר, אני)....

ספיציפית אני לא אמרתי שאני יהיה אברך הרבה שנים, שאלתי רק על הכנה לחתונה והתגלגלנו לנושא עבודה - לימוד תורה.

אני גם חושב שזה מאוד חשוב ובעז,ה אני אתייעץ עם רב שמכיר אותי ויגיד לי מה הכי מתאים לי.

אשרייך!

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הכרתי יהודים חשובים שגם עבדו. אפילו במקומות לא רק דתיים כל כך. הם היו אבל תלמידי חכמים. ממש.

עם משמעת עצמית  חזקה.

היום - לא בטוחה שיהודי תורני, כפי שהיו הם, מסוגל להגיע למדרגתם, כשהוא עובד שעות רבות, לא במשרה תורנית.

הרחוב משפיע. הסביבה משפיעה. זו לא החממה של הישיבה, כוילל (למוטב, במקרה הזה). השפה. מכירים את הסיפור

של הרב זריצקי בספרו "בצל צח", בו מתנגדת הבת להינשא לבחור שגם עובד?

גם הבנים שלי חושבים כמותכם. בכל זאת, חושבת שלהוסיף עוד שנים מספר, רק בלימוד תורה נטו, ברצינות,

יכול מאוד להועיל, כשחייבים לצאת לעולם הגדול.

היו לא מעט ישובים חקלאים חרדיים של תנועת פועלי אגודת ישראל - כמו כפר חסידים, קוממיות, קיבוץ חפץ חיים, היה את מפעל השטיחים של החרדי אברהם שפירא, שמעתי סיפורים מסבא שלי המאוד מבוגר (כיפה סרוגה, גר במושב דתי) שבצעירותו עבד עם ארגון טהרת המשפחה החרדי ממאה-שערים בהקמת מקוואות ביישובי העולים בצפון, והרבה מהחרדים של אז התעסקו בעבודת כפיים.

החרדים של פעם גם היו חזקים מאוד  בבורסה ליהלומים.