מכיר אישית מישהו שהיה במקום הזה.

אומר לך מה הוא עשה, בחירה שלך אם לקחת או לא....

הוא סיכם איתה ששנה שלימה הם שומרים אמונים ואף אחד לא מנסה לצאת, אבל כרגע הם ב"פואוס" מבחינת הקשר (זאת אומרת לא נפגשים וכדו'), ועוד שנה חוזרים.

בכל מקרה כדאי להתייעץ עם דמות קרובה שתעזור לך בבחירה מה לעשות.

בהצלחה

(ואם זו אפשרות להתחתן עכשיו, אז למה לא....?)

אם בשלים, אפשר להתחתן בגיל 18

אבל יש כאן בעיה....

אגב, אני חושב שמראש לא צריך להיות בסניף מעורב, זו אחת הבעיות הגדולות שנוצרות....צריך לחשוב ומראש לא להיכנס לבעיה.

אי"ה במוצאי יום כיפור יוצאים לחופשה ארוכה. יהיו לכם די והותר ימים להיפגש.

ואז כמה שבועות של לימודים אינטנסיביים, בהם באמת תיפגשו פחות - בעיקר בשבתות חופשיות שלך.

תחשוב על המילואימניקים בעלי משפחות שכבר מאות ימים בשירות מילואים פעיל on and off … ועוד עם ילדים ומשפחות. הרבה הרבה יותר קשוח…

תקופה של חודשים בודדים שצריך לעבור אותם ואז שוב כל ניסן תהיה בחופשה ארוכה ארוכה ..

בהצלחה חבר!

אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אתה לא יכול גם להיות בקשר בוסרי, גם להיות מרוחק, גם בישיבה. זה לא עובד ככה.

אז כן - התשובה היא להפרד. אם זה מתאים ונכון - תפגשו ותתחתנו בהמשך. אבל כאמור - מבחינתך התשובה שתקבל מכל בינייש מבוגר, רב וכל מי שהוא לא אתה כרגע היא "פתרון טיפשי". 

אתה חושב שהוא הראשון שהגיע עם ספיחי שביעית?

אתה חושב שזה רעיון טוב לבחור ישיבה( ובכלל) להתחתן בגיל 18 ו\או לסחוב ככה קשר?

תאמין לי שהשאלות האלו עולות כל שנה וזו התשובה שמקבלים. 

ציניות זה לא בדיחות וצחוק, ציניות זה התייחסות מקטינה שמתעלמת מרגשות או מדברים אחרים שהיא רוצה להתעלם מהם.

לא חושב שהוא הראשון, וכן, ראיתי כאלה שמתחתנים ככה.

רעיון טוב? זאת לא השאלה. השאלה מה עושים שיש כבר קשר.

התשובה שנתתי היא התשובה שתקבל ב99.99% אחוז מהמקרים.

אתה רוצה לתת תשובות חסרות אחריות - זכותך. אל תעיר למי שנותן תשובה אמיתית. 

אני לא רואה את עצמי כמשגיח של מישהו או אחראי על מישהו שאני זכאי להעיר לו

באתי להביע את דעתי בצורה עניינית, לכן הבאתי טענה וגם נימקתי אותה ואני מוכן לנמק אותה עוד, כמו שעושים בדיון ענייני

מכבד גם את הרצון שלך לא לדון בכך אם אינך מעוניין.

ממש לא כיוונתי שזה אישית כלפיך אלא כלפי תוכן דבריך וסליחה אם זה נשמע אישי ותודה על המשוב, אזהר להבא ביחס לכך.

בשיעור א' קשר כזה הוא מורכב יש רצון להתחתן ולהקים משפחה אבל עכשיו נכנסת למקום במטרה לעסוק בחיי עולם ובאופן טבעי חיי השעה קצת נדחקים הצידה. מציע לך להשקיע את שיעור א' בלימוד.  תתפתח תבנה את האישיות שלך. 

חבר טוב שלי מהשיעור התחתן בשיעור א' הוא ההתארס באמצע זמן חורף והתחתן בזמן קיץ. זה מה שנראה לי נכון לעשות אם סמוך ובטוח ששניכם יודעים שזה נכון לכם. 

אני אישית חושב ששיעור א' הוא מתנה להיות שנה שלמה בישיבה בתור בחור אבל כל אחד ומה שמתאים לו

אפשר לקבוע זמנים מסויימים מוגדרים.

כן אם אתם יוצאים חשוב מאוד.

ואם לגיטימי בשיעור ד' לא להיות בסדר ערב בשביל דייט אז ברור שלגיטימי בשיעור א' גם לקבוע זמנים שאפשר להפגש.

אפשר אולי ימי חמישי ודברים שכמה שפחות יפריעו לשהות בישיבה, ברור שיש איזון.

אתה עדיין חדש בישיבה אבל בכל זאת, אולי כדאי להתייעץ עם דמות חינוכית שנמצאת בישיבה?

אני מנסה לחשוב במה אני טועה ולא מצליח, מה ההבדל בין שיעור ד' לא'? 

ברור שבשיעור עיון אז אתה תהיה ובדברים המרכזיים תהיה ויהיה דברים שגם תפספס, עדיין לא יפלו השמיים.

בחיים יש סדרי עדיפויות, כל עוד אתה בחור רציני ואתה במעקב על הזמן שלך - הגיוני שיש דברים שיהיה שווה לשלם עליהם מחירים. הקמת בית הוא אחד מהם. 

ההבדל בין שיעור א' לשיעור ד' הוא גדול בכמה תחומים בקניין הלימוד  וגם בהתרגלות לישיבה. אם ניתן לכל בחור שיעור א' לצאת להרבה ישיבות יהיו רק אברכים או כמות גדולה מהם ויש מקומות שגם יהי בהם מעט בחורים.  

אם יש כבר קשר, אז אי אפשר להגיד בקלות, "מה בעיה? תפסיק לצאת.."

יש לי חבר שלמד בישיבה שמתנגדת לגיוס ברמה שבחור צריך להפסיק להיות בישיבה אם הוא מתחתן והר"מ שלו שם אמר לו שהוא יכול להתחתן במקרה שלו (ויעזוב את הישיבה).

קיצר, זה לא פשוט לא לעזוב קשר קיים ובמקרה שיש כזה אז הגיוני מאוד מאוד גם לסבור שבשיעור א' אפשר לשלם מחרים שמשלמים בדרך כלל בשיעור ד'

אני מכיר את זה אבל המרחק שלי הוא השירות הצבאי.

מבין אותך רצח זה קשה להתמקד בעיסוקים שלך כשיש מישהי שמחכה לך בבית, במיוחד כשלא נפגשים הרבה.

אני רק יש לי קו מחשבה לעידוד. אתה עכשיו בהתחלה אז עוד לא יצא לך לפגוש את זה, אבל כשאתה בנתק מהחברה לתקופות ארוכות אז המפגשים הרבה יותר משמעותיים ועוצמתיים, הן הופכים מסתם בילוי משותף למשהו הרבה יותר עמוק ולפי דעתי זה מאוד בונה.

זה לא הופך את זה לפחות קשה זה רק נותן תמורה לקושי שאתה חווה.

ואם יש לי עצה לתת לך זה לא לנסות לשנות את המציאות והלוז שלך בחיים בשביל הקשר, יעני לראות איך בונים את הקשר במציאות שנקלעה לכם.

בהצלחה רבה אחי 

אם מחזיקים קשר בשיעור א' - גם הוא לגיטימי רק לבדוק אפשרות להתאמה לנישואין, בהנחה שלא מתכוונים להתחתן בתקופה הקרובה - זה שונה מהותית מיציאות לצורך זה בשיעור ד'.

מה לעשות למעשה, כשכבר נוצר קשר? שאלה קשה. לא טוב למרוח אותו ולא תמיד שייך להקפיא אותו. יש לי חבר שהוא ואחת המדריכות בסניף הבינו שמתאימים - אז קבעו כללים מאוד נוקשים של כמה שיחות בשנה ולמרות ששניהם למדו בירושלים וגרו באותה עיר לא גדולה - לא דיברו מעבר לכך וכחבר חדר לא היה לי מושג על כך. לקראת סוף שיעור ג', נפגשו כמה פגישות לראות שהם עדיין באותו ראש והתארסו. זו גבורה גדולה ולא כולם מסוגלים לה.

כדאי להתייעץ עם ראש הישיבה/ר"מ, איך להתנהל הכי נכון בדיעבד שנמצאים בו.

אז מה הבעיה שיהיה שיחות רציפות?

זה לא אידיאלי לצאת שנה, 

אבל בהתאם לנסיבות אולי זה עדיף

ובאמת אולי קשר שמתארך מעבר על המידה לבנות אותו בצורה שונה שלא תזיק או שתצמצם את הסיכון בכך

ובעזרת ה' שתקבלו את ההחלטות הכי טובות עבורכם!!

אגב, חייל שמתגייס שאשתו בת שירות לאומי זכאי לתשמ"ש אם זה יהיה רלוונטי עבורכם ;) (תשאל את AI אם לא הבנת על מה אני מדבר)

לדעתי אפשר לוותר.

ואם הוא רואה אותה שאשתו לעתיד (והיא אותו) מומלץ שלא לוותר עליה

אין שום כוונה לכך.

(ואם את לא אוהבת לקרוא את ההודעות שלי.

אין חובה. מוזמנת לדלג.)

חברה לכיף???

בחור דתי לוקח אישה לחתונה אין דבר כזה לכיף..

ואז לשבור לה את הלב גועל נפש

זה לא התנהגות של אדם מאמין / דתי

שני הצדדים לא מתכוונים להתחתן.

אז זה חברה לכיף.

זה לא לשבור לאף אחד את הלב בכוונה.

למה לך לחשוב שכשאתה מדבר איתה אתה פוגע בלימוד שלך?

אני חושב שבמקרה שלך הקשר שהוא פחות אינטנסיבי מכורח מגבלות הלו"ז שלך, הוא הוא ה"אש הנמוכה" שכולם מדברים עליה.

ממליץ לך להתייעץ עם דמות מהישיבה שאתה סומך עליה או דמות חינוכית אחרת קרובה, והוא יוכל לכוון אותך לפי הצרכים והאופי שלך. זה יהיה הרבה יותר מדויק מתגובות כלליות כמו פה.

חוץ מזה מדהים שהיא דוחפת אותך למקומות טובים ושיש לכם קשר טוב! לא מבין מאיפה המחשבה להיפרד. חבל לפספס קשר כזה, וכל שכן כשיש לכם צפי של חתונה בהמשך.

תודה רבה על התגובה

אין שום מחשבה להיפרד באמת.

אני בישיבה בזכותה , הלימוד שלי בזכותה

בינתיים בערך שתי שיחות בשבוע, והודעות כל יום כזה..

תסתכל על הצד החיובי- שיש לך מישהי בלב. ולא על הקושי שבריחוק ממנה.

אח"כ תגיד לעצמך- אני מתחבר לה' ולומד תורה בשבילי ובשבילה ובשבילנו.

אתם מקטינים את הקשר בפועל, בשביל להעצים את הקשר הפנימי.

אני חושב שאחרי שתתרגלו זה כבר לא יהיה כזה קשה, זה פשוט להיכנס לראש אחר ביחס לקשר כרגע.

ושלב ה"המתקה"- מי שיש לו אהבה אמיתית, שמרימה אותו מעל העולם הרגיל נקרא לזה ונותנת לו אנרגיות ושמחה טבעית, יכול יותר בקלות להתחבר לה' ולהשקיע בתפילה, בתורה ובכללי בעבודת ה'. ככה אתה יכול להתקדם בשנה וחצי בישיבה הרבה יותר מאשר היית מתקדם אם לא היה לך אותה (ובעומק יותר- מתוך הרגשת האחדות הזוגית, קל להתחבר לעבודת ה' מתוך תפיסה אחדותית קוקניקית, וקל יותר להסתכל על מקצועות התורה בצורה אחדותית).

תדברו על זה. בטח חשוב גם לה שתתקדם בישיבה. אני חושב שבהחלט אפשר להגיע למצב שאתם מדברים רק בשישי, אחרי שהתפללת ולמדת טוב במשך השבוע ואתה מרוצה.

בוודאי שיש עניין להיות שקוע לגמרי בעבודת ה' בתחילת הדרך בישיבה. אבל זה יהיה לך יותר קשה, ויש גם יתרון במצב שלך כנ"ל.

שנה וחצי זה לא הרבה זמן לחכות. תשקיע ותנצל כל זמן שאתה יכול כדי להתעלות. זה ישפיע עליך ועליה ועליכם לכל החיים.

קשה לי רק בשישי..

שולח הודעות כל יום..

תודה רבה אבל על ההבנה, היא באמת עוזרת לי

לא יוצאים עם מישהי כי היא עוזרת..

יוצאים עם מישהי כי היא בעלת חסד לב טוב ..

ויש לכם מטרה משותפת להקים בית נאמן בישראל

תתחיל ללמוד איך להתנהג בדייטים נישואין וכו' ..

כדי שהנתינה הזו תהיה הדדית .. ותתחילו לקדם את הקשר .. בנחת לא בהלה.

לא משנה

התשובה רק אצלך...

אני מזדהה עם הקושי - בטירוף!

אבל אם הרגש לא יתן לכם להיפרד - אז כל עצה שבעולם, שכך כדאי לעשות, לא תעזור.

ולכן, אם כבר עצה רלוונטית, זה שאם הרגש מעמיק, הדבר הנכון הוא כן להתחתן.

נפגשתם? התחברתם? - רצון ה'!

להלחם בזה, לא יעזור.

לא מסכימה איתך.

זכותי

אני מאמינה בבן אדם ובדיבור של הנפש שלו.

יחד עם זאת

לא יודע כמה זה מתכון מוצלח לחתונה

שכאשר ילד בן 18 מתחתן עם ילדה בת 17

סיכוי גדול לחתונת בוסר

וגם אם לא. חתונה זה לא רק טבעת

ואני לא בטוח שזוג כ"כ צעיר יכול (ונכון לו) להכנס למחויבות הזאת.

אני לא מדבר על מחויבות זוגית אלא בעיקר כלכלית וכו'

גם כתוב במשנה בן 18 לחופה

מי אמר שהתנאים לא ידעו לפרגן??

אז חיו חיי חקלאות, המשפחה המורחבת ביחד, בצורה של חמולות, הזוג הצעיר חי עם המשפחה הגדולה סביבו.

כולם חיו מהמשק החקלאי.  

(:

יחד עם זאת,

אני מבין שאם אני לא אפעל. הדברים לא בטוח יקרו.

אני יוצא לעבודה כדי שיהיה לי משכורת

ואני הולך לסופר כדי שיהיה לי אוכל בבית

ה' המפרנס.

וה' נותן אוכל לכל בשר

אבל עדיין יש צורך בהשתדלות שלי כדי שהדברים יצאו לפועל.

אולי יש כאלה שמצליחים שיהיה להם כסף בחשבון

ואוכל בבית בלי לעשות את ההשתדלות הזאת.

אשריהם.

אצל רובם (לפחות כל מי שאני מכיר) זה לא המצב.

אבל כשהוא מזמן לך משהו, להגיד אני צעיר מידי, זה בעיני לדחות את ההתערבות שלו.

ההשתדלות פה היא לשמור על הקשר, להיות במעקב אחרי הרגשות והקשיים ולהתחתן כשמתאים...

אחמיניה זה עם ח'.

תתחתן עכשיו. או ניתוק מוחלט. להתחתן איתה, בעוד שנה וחצי. במצב כזה לא מעשי. אם אתה לומד בישיבה יש שם עם מי להתייעץ.

היא התחילה שמינית

זה לא גיל להתחתן עדיין, אפילו לא 18

המצב הנוכחי פי מאה לא אפשרי.

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.

ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).

ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.

צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.

מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.

נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:

"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"

כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.

אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.

ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם

קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.

אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.

תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.

עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.

משמח מאוד!! בניין עדי עד הצלחה וכל הברכות!💓

שמע זה הדבר שהכי משמח אותי. כאילו המשיח הגיע!!!!!!!!!!!!!!

שפע ה' וחסד ה' בכל יום. תנצל א הטוב ואל תתעלם ממנו. זה לא ברור מאליו. גן עדן בעולם הזה

תלוי בך

השני שך ושהו. לא מסובך

העיקר זה להיות עם מישהי ולהגיע איתה למרחב אינטימי שתהיו בית אחד עבור השני.

אם הסנטר או האף שלי טיפה עקום או מה אבא שלה עושה זה פחות משנה ולכן לא משנה באמת איזו אופציה תבחר.

תדמיין מישהי שאתה רוצה לשבת איתה על כוס קפה בבוקר ביום שישי, זהו, לא צריך יותר מזה ;)

ממש בחודשים האחרונים התובנה הזאת נפלה לי, באמת שום דבר לא משנה בלי זה, יכול להיות לך הכל מהכל, אבל בעצם אין לך כלום, ומנגד יכול להיות בחור שאין לו רבע מהדברים שיש לך, ועדיין יש לו כל כך הרבה רק כי הוא נשוי.

תובנה כואבת שכזו

יש את הודיה דוידוביץ באיזור יד בימין. שווה את ההשקעה!! אחת האלופות והמקצועיות! למדה רציני באוניברסיטה..

הדבר הכי מועיל זה לשמוע שיעורים על זוגיות של רבנים ורבניות.

מטפלים בדר"כ יכולים לעזור ברמה הפרקטית, וברמה הפנימית והשכלית העזרה שלהם שוות ערך לשמיעת שיעורים…

יעל אמיתי

שרה אלטר

צילי גיגי (מושב אורה)

כל אחת שונה מחברתה אם תרצי אוכל לשלוח בפרטי טלפונים שלהן ותבררו עם כל אחת אם זה מתאים

לאחרונה תאמת אני מופתע ממש לטובה מבנות שיודעות לספר על חברות שלהן, אז שאפו בנות תמשיכו ככה!

אני זוכר ממש בתחילת הדרך דיברתי עם חברה שהתלהבה ובסוף אמרה "נו תצא איתה". תודה באמת.

היתה גם אחת אמרה בנוסף להכל "היא יפה", וואלה שתשלח תמונה חחח

שהיא מאחלת לאח שלה כזאת בחורה?

הייתה גם משפחה.

למה לרדד?

וזו בדיוק הנקודה שלי - אתן צריכות להבין שהתכונות שעושות אותה לחברה טובה שלך הן לאו דווקא התכונות שהבחור מחפש באשה.

אם היית מבררת על מישהו והבחור היה אומר לך שהוא נהנה לשחק איתו כדורסל - זה היה רלוונטי בעיניך? 

שהוא אחלה אדם, לרצות שיהיה משפחה שלך כן אומר. מן הסתם יש לו מידות טובות.

תפרטי את המידות שלה, מיהי ומהי. לא דברים מעורפלים ולא קשורים לנושא. 

למה היית רוצה שתהיה גיסתך? מה מיוחד בה?

שאם אתה מביע ביקורת ביחס לגישה מסויימת שאתה מזהה אותה כלא נכונה

שתקבל בהבנה שגם הגישה שלך יכולה להיות חשופה לביקורת.

אחרת, לא נראה לי גם שיש כאן חופש מחשבתי, מה שמאוד נצרך לחשיבה ביקורתית.

כי היא שווה, ולא מתייחסת לשאלה אם היא מתאימה?

בירור בא להבין אם הדמות מתאימה לי, לא האם הדמות היא אדם טוב.

בכלל, זה הדבר הכי חשוב לזכור בכל תקופת החיפושים לדעתי:

אנחנו מחפשים בת זוג מתאימה, לא בהכרח את הכי טובה, ממילא פסילות לרוב יהיו כי אין התאמה ולא כי הם פחות טובים ממני.

אבל אם החבר/ה עפים על מי שהם מדברים עליו זה מקסים וחמוד

החבר או החברה בעיקר צריכים להעביר תוכן בצורה אמינה,

אבל חלק מהתוכן זה איך אתה מנגיש אותו, אם איזה טונציה אתה אומר אותו.

אני עושה בירורים בשביל לדעת שהמידע שקיבלתי בהתחלה אמין ואני הולכת לפגוש אדם נורמלי.

בירורים מבחינתי זה לא בגלל חשד כזה או אחר, אלא בגלל שבאמת אי אפשר להכניס בנאדם לתוך שבלונה של כרטיס ולהבין שזיהית משהו משמעותי.

בירורים זאת אפשרות לקבל רושם יותר חוויתי לפני שעומדים להפגש ואז לראות אם זה הכיוון או לא.

אם מישהי סתם זורקת כמה מילים להגיד שהיא עפה על חברה שלה ובשאר העניינים היא אומרת דברי טעם, זה כזה עקרוני? נראה לי שגם אתה תסכים שלא.

אם היה מגיע מתנדב לחלק עוגות במחלקה, וזו לא היתה העוגה שאתה הכי אוהב, היו לך טענות?

אז רק מזכירה לכולנו שכל נותני המידע בשידוכים... הם מתנדבים...

ויתכן שגם השקיעו מאות שעות!!! כוחות נפש!!! מאמץ מנטלי נפשי ופיזי בהתנדבות הזאת

מבינה שאולי זו היתה **הצעת ייעול** ולא ממקום של תלונה, אז אם כן שיהיה בהצלחה.
ורק הזדמנות להזכיר לכולנו להגיד תודה לעונים! ולבוא מעמדה שמתאימה לשיחה שבה עוזרים לך בהתנדבות גמורה.

לפעמים אני יכולה להשקיע חצי שעה עד שעה ואפילו שעתיים במענה לבחור שמברר על חברה... 

ומרגישה שהוא חושב שאני חייבת לו משהו

ועוד לפעמים יש לו החוצפה להגיד "זה לא מה ששאלתי" או כל מיני טיעונים שונים ומשונים... ממש מתסכל ופוגע. אני לא בחקירה משטרתית.

נשמח שתגידו תודה על הזמן שהקדשת ותודה על כל פיסת מידע!

כמות הנזק שחברה יכולה לעשות היא בלתי נתפסת.

נתקלתי כבר בכמה שפשוט חיבלו בפועל בחברות שלהן. מקווה שזה היה בשוגג ולא במזיד. 

"היא חיננית" "אסרטיבית"

וחייב להסכים עם "היא מהממת" או "מקסימה"

בטוח שיש עוד ששמעתי פשוט כרגע לא עולה לי, כשיעלה אכתוב.

ועכשיו כשאני חושב על זה, חלק מהדברים אכן רלוונטיים כדי להבין שזה לא זה..

וגם חייב להגיד שאף פעם לא "ביררתי" אני סולד מעצם הרעיון, פשוט כשמציעים אז זה בא עם כל מיני תכונות של הבחורה וכו

מה יכול לצאת מהחוסר וודאות? או רע או טוב.

תחשוב על הסיטואציה הכי גרועה שיכולה לצאת משם, ותהיה שם כמה רגעים, תן לזה להכות קצת ותנסה להבין איך אתה מתמודד עם זה עם כל איך שזה גורם לך להרגיש וכו' זה עוזר להבין שזה לא כל כך נורא כי בסוף על הכל מתגברים, סתם דוגמא שהייתה לחבר הסיטואציה הכי גרועה שהייתה לו זה שיפטרו אותו מהעבודה, אמרנו אוקיי..בוא נתמודד לא נברח, יפטרו אותו ואז מה? קצת קשה לא נעים אבל אפשר למצוא עבודה בתחום, ב"ה לא חסר, אז גם אם יפטרו חלילה, העולם לא קורס וכו וכו..ואם זה טוב אז ברכה.

אגב גם הרע ברכה רק במלבוש לא כל כך יפה. בהצלחה דוד

כהסרת הספיקות, אומרים חז"ל.

זאת אומרת, שההתנדנדות הזו בין שני הקצווים (כן? לא?), אינה פשוטה

ולא עושה כל כך טוב...

אולי באמת לחיות את היום. לא לחטט בעבר וגם לא בעתיד.

איך אומרת הרבנית פישר? לסגור את המוח!

ולזרוק את עצמנו על השם;. ולהאמין שהוא באמת יודע מה טוב

ולסמוך עליו שמה שיהיה, זה הכי טוב.

לא תמיד זה קל אבל כך צריך לחשוב יהודי. זו צריכה

להיות העבודה.

ואגב, איני א ומרת זאת ממרום כסאי. אוי, כמה קשה לי עם זה...

אבל שכלית יודעת שכך זה צריך להיות; שההתקשרות 

לקב"ה צריכה להיות בכל פרט ופרט בחיים. לא מספיק

לשמור מצוות ולהתפלל 3 פעמים  ביום, ובין לבין

לחיות כמו כל אדם בגלובוס.

מי מאזין ומקשיב ומכיר אותנו הכי טוב?

רק הוא.

לא?

ביום שנמצא מי הראשון שכתב את זה (או את הטקסט בו זה נאמר לראשונה) אז באמת תהיה שמחה גדולה כי הספק ייפתר 😀

זה גורם לי לבכות ברגע

החיים לא פשוטים ומציבים אותנו לצערנו או לשמחתנו בפני מצבים של חוסר ודאות.

אהבתי שהוזכרה פה הנטייה לפסימיות שזה גם עניין שחשוב לתת עליו את הדעת.

גם להבין שהיציבות זה משאב חשוב זה גם אחלה אמירה שאפשר להוציא מפה. באמת ישנו אתגר להשיג יציבות בתוך חוסר הודאות.

ובאמת אולי יש כיוון למצוא את הניצוץ הטוב שבחוסר ודאות, גם זה כיוון יפה.

וכן, מותר לשנוא ולבכות ולפרוק.

בכל אופן, כדאי לחשוב מה עושים עם זה

חוסר ודאות באמת קשור לפיתוח פרשנות אישית. אפשר לתת המון פרשנויות למציאות חסר ודאות והפרשנויות יהיו כמובן חלקיות במידת מה.

איך בונים פרשנות מעצימה? אויל זאת שאלת השאלות.

פרשנות שיש בה גם תקווה ותנועה לכיוון מסויים וגם חיבור למציאות. אופטימיות זהירה.

לאורך היומיום

שנותנים וודאות לנפש

1. תזונה נכונה

2. תעסוקה מעניינת ומעשירה

3. ספורט באופן קבוע

4. קשר עם אנשים שעושים טוב

5. ללמוד וליישם תהליכים משפרי חיים באופן תמידי

6. לחיות בקצב מתאים ושלו

להשפיע.

חשיבה אם ומה צריך לעשות למול זה, שימת דגש על מה אני מכיר ויכול לפעול לפי זה, לקוות ולהאמין שיהיה טוב ולנסות כמה שאפשר.

שבע רצון בפעולות שלי מול אי ודאות ככלל.