הרבה אנשים עוזבים את הקן בדיוק בגלל מה שכתבת, התערבות יתר של ההורים, רצון לפרטיות וכיוצ''ב.

ניסית להגיד לה את זה בעדינות? 

ויצא לך ללמוד הלכות כיבוד הורים? (יש גם בהלכה ובאגדה כזה כבוד אב ואם בהלכה ובאגדה - (page 1 of 176) )

אני חלש בזה מאוד לצערי, בהלכה ובמעשה, אבל הלימוד על המצווה הזאת הכניס אותי לפרופרוציות וקצת יותר גרם לי להבין את גודל המצווה, את הצורך מהצד ההורי, וגם את גבולות הגזרה של המצווה..

אני חושב שהרבה פעמים להתנתק מהבית יכול להיות פספוס של המצווה הזאת, ואולי גם של עבודת המידות.

(גם חוץ מזה נראה שלא נשאר לך עוד המון זמן להיות ככה חלק מהשבט הזה בעז"ה.. אחרי חתונה האופי של כיבוד ההורים משתנה.)

לפרנס את עצמך,

לבשל לעצמך,

לדאוג לעצמך שיהיה נייר טואלט בשירותים...

זה בכלל לא סותר כיבוד הורים.

ואם כבר יש חיכוכים בגלל המגורים אצל ההורים, אז עוד יותר עדיף להתרחק דווקא בשביל כיבוד הורים.

וגם מגורים בבית ההורים\ליד ההורים לא סותר עצמאות.

אני מדגיש שזה דיון עקרוני ולא קשור למצב של @הרמוניה.

אם נפרדים מתוך ויכוחים זה ממש לא אומר שעכשיו המצב ישאר זיפט. הריחוק יכול לעשות טוב לכל הכיוונים, במיוחד אם הרקע לוויכוחים קשור ישירות לעובדה שלחלק מההורים קשה לתת פרטיות לילדיהם שכבר מזמן אינם ילדים...

מצב נוסף שלעיתים מחייב הפרדה זה כאשר הבן כבר לא ממשיך את דרך הוריו.

חילוני בבית של דתיים, דוס טרור בבית של דתיים לייט, חייל בבית של חרדים שמתנגדים לגיוס...

לפעמים במצבים האלה הדרך היחידה לשמור על שפיות ואהבה היא להפריד כוחות.

כי לתת למישהו לפגוע בך, זה לא לכבד אותו.

כיצד הוא הכבוד?(שכתוב בהלכה) מאכילו ומשקהו.

לא יושב במקומו ולא סותר את דבריו.

צריך להשתדל ולהתאמץ עבורו מבחינה פיזית.

אבל לא כתוב שצריך לשלם מחיר נפשי.

ואם הוא כל דקה צריך להביע שליטה מדומה.

אז אין עניין להיות הספוג של הלחצים והחרדות שלו.

אולי הוא צריך מישהו שיהיה שם בשביל להקשיב לו.

אבל שיהיה שם גם בשביל להקשיב לבן שלו.

ואם כל העניין שלו לשלוט באחר.

ואת הערך שלו הוא צובר מההשוואה לאחר

אז הוא מכריח אותך להיות איתו בעימות

ואין אפשרות לנצח את ההורה

אז צריך להתרחק.

 לקחת את זה קצת רחוק...

בכל מקרה, יש פה מימד של צורך בשליטה, 

אבל "מחיר נפשי"- זה אינדיבידואלי. לא מחייב שאם הורה מתנהג בצורה מסוימת זה גובה מהילד מחיר נפשי. 

יש הבדל בין "מעצבן" ל"פוגע", וגם תלוי בחוסן הנפשי של הבן. 

(אגב, ההחלטה אם לעזוב את הבית או לא מורכבת מעוד גורמים)

מעתיקה מהקישור ש@פתית שלג צירף;

עד היכן מצות מורא?

אמרו חז"ל: "אפילו היה הבן לבוש בגדי חמודות, ויושב בראש הקהל, ובאו אביו ואמו וקרעו את בגדיו, והכוהו על ראשו, וירקו בפניו, לא יכלים אותם, אלא ישתוק ויירא ממלך מלכי המלכים שציוהו בכך". (סימן רמ ס"ג)
 

ועוד אמרו חז"ל: אפילו אם לקחו ההורים ארנק מלא מטבעות זהב של בנם, והשליכו אותו לים בפניו, לא יכלימם, ולא יצעק, ולא יצטער בפניהם, ולא יכעס כנגדם, אלא יקבל גזירת הקב"ה, וישתוק. ויירא ויפחד ממלך מלכי המלכים שציוהו בכך, שאילו מלך בשר ודם היה גוזר עליו דבר המצער יותר מזה, לא היה יכול לסרב בדבר, קל וחומר למי שאמר והיה העולם כרצונו.
 

ומכל מקום, אם הוריו מבקשים ממנו את הארנק, ויודע שברצונם לזרקו לים, רשאי לסרב להם בעדינות, ולהתחמק שלא ליתנו להם. (רמב"ם פ"ו ה"ז. סימן רמ ס"ח. קפו, תפה)

תודה רבה ואמן(:

אמא שלי לא הולכת לישון לפני שאחרון הילדים חזר הביתה, לא משנה באיזה גיל.

ואם אני מאחרת כמובן שצריכה לעדכן כדי שלא ידאגו לי

בכנות, כמה שזה מציק לפעמים, אני שמחה שיש לי הורים דואגים, לפעמים יותר מידי. 

עדיף לי מאשר ההפך...

אם הם היו יכולים הם היו שמים עלינו צ'יפ חחח

אבל ברצינות, הרבה חברות שלי ככה(:

הייתי מספיק בעולם, יצאתי יותר מדי מוקדם אולי זאת הבעיה שלי

הייתי יותר טובה

טוב לא יודעת זה מחשבות מיותרות

אבל היה לזה מחיר

הכל בידיים של בורא עולם

מכיר את הסיפור על האחים ר' זושא ור' אלימלך?

פעם אחת ביום חורף לפנות ערב, הגיעו ר' זושא ור' אלימלך לכפר אחד
ונכנסו לפונדק. הפונדקי נענה להם, האכיל והשקה אותם וגם קבע
להם מקום ללינה על התנור החם. שניהם עלו לשם ושכבו, רבי זושא גבו
כלפי חוץ ורבי אלימלך גבו כלפי פנים.
בלילה ההוא היתה שמחת חתונה באותו פונדק. כדרך אנשי כפר
שתו יותר מן המידה ויצאו לרקוד. אמרו איש לרעהו: "הנה שם על התנור
שוכבים שני עניים קבצנים ואחד מהם גבו אלינו בואו ונטפח לו טפיחה
יפה על כל רקוד ורקוד".
אמרו ועשו – רבי זושא ספג כמה וכמה טפיחות ידים של בני כפר. כשעייפו
המרקדים וישבו לנוח, לחש רבי אלימלך לרבי זושא ואמר לו: "זושא אחי
לא מן הדין שאתה תספוג כל הטפיחות. בוא ונחליף את מקומותינו".
לאחר שנחו המרקדים ושבו לרקוד, נמלכו ואמרו זה לזה "מה פשעו ומה
חטאתו של אותו עני השוכב כלפי חוץ שהוא יספוג כל טפיחותינו? בואו
ונטפח עכשיו לשני השוכב כלפי פנים. אמרו ועשו – ושוב ספג רבי זושא
כמה וכמה טפיחות יפות. גחן רבי זושא ולחש לרבי אלימלך על אזנו "רואה
אתה אלימלך אחי כי מי שנתחייב חובת מלקות לא יפטר הימנה".
"אבל תמה אני", אמר לו רבי אלימלך בלחישה, "הרי פתגם שגור הוא

 'משנה מקום משנה מזל'! חזר רבי זושא ולחש לו "אלימלך אחי הרי כבר
אמרו חכמינו 'אין מזל לישראל'".

חבל על הדטרמיניזם שלך. 

אני מאמינה גם במה שאתה אומר, אבל כשאני מסתכלת על המקרה שלי זה נטו מה שהקב"ה רצה שאני אעבור

לא יכולה לפרט כאן:/

בעצם, יודעת, שאמהות יהודיות, שונות מהאמהות הגוייות; יותר דואגות, יותר, אולי, חופרות, יותר נכנסות לנשמה

באחד הספרים על השואה (איני זוכרת כרגע איזה), אחת החברות הגויות פותחת את הנושא הזה ושואלת: למה האמהות

שלכן תמיד רצות סביבכן, דואגות, מפנקות....והיא עונה לה שזה בגלל כל מה שהיהודים עברו במשך הדורות, מצד הגויים:

פרוגרומים, רדיפות וכו'.

אמהות גויות פחות דואגות, נראה לי, כשהבן/בת נוסעים לחצי שנה ל...איים הקריבים, למשל.

וכמובן, תמיד תמיד, ובראש ובראשונה, הכל קשור לצד הרוחני, לקב"ה.

יש יועצת ללפני הנישואין בשם מיכל......(שכחתי את השם), ובאחת השיחות שלה היא מדברת על העניין הרוחני,

התיקון,  בקשר למשל בין אמא ביקורתית לבת. ממש כדאי להקשיב לזה; זה שופך אור אחר על הדברים. מאוד נפלא.

תיקון. כל נשמה ירדה בדיוק להורים האלה. הם התיקון שלה, והיא התיקון שלהם ....

אם  זה אקוטי לך (מבינה שלא), העצות לעזוב את הבית, אולי באמת נכונות.

מה עם לשוחח עם אמא על זה. לא בשעת מעשה, אלא כששתיכן נינוחות, על כוס קפה או משהו.

אם זה אפשרי מבחינתה.  ואז, למרות הנפילות, מאמינה שיהיה שיפור. קשה להשתנות בבת אחת...

מישהי אמרה לילדים שלה, אחרי שלא ישנה לילה שלם: ילדים, צפויות  היום תקלות...

חחח מצחיקה המשפט בסוף... 

אולי ליהודים יש חוש אחריות מפותח/ ערבות הדדית... אין לי מושג

בטח מיכל וולשטיין... מקסימה

זה לא אקוטי. אני לא רוצה שהיא תיעלב... זה מרגיש לי כמו אובר שליטה אבל גם יודעת שאם הייתי במקומה גם לי היה כנראה דחף כזה לפקח על הכל... 

ואני עדיין לא יודעת מה לעשות עם זה.

בינתיים החלטתי לנסות לעבוד על זה מהכיוון החיובי... במקום להתעצבן שהיא לוקחת יותר מדי שליטה, לקחת שליטה בעצמי ולהראות לה שאני בעניינים... לשתף אותה מעצמי, לשאת איתה בנטל

בסד

רעיון מ צויין.  וגם אולי ליידע אותה לגבי מה שאת יודעת ש"תחפור"?  להשאיר לה פתק, הלכתי לשם ולשם ואחזור פחות או יותר בשעה זו וזו, ואם את משתהה -

צלצלי אליה ותודיעי לה.

יש עוד משהו שחשבתי עליו פעם - כשאני משתלטת, אני כמו....לגו גדול חלול; לגו כזה תמיד "משתלט", כלומר מתלבש על לגו אחר, נכון? החלל שלו בנוי

לשם כך.

אז אולי גם אמך לא מרגישה ממצה את עצמה וממלאה את עצ מה (הרבה פעמים אנו לא מודעים לכך), ויש לה צורך לא מודע למלא את עצמה, דרכך? דרך

הילדים וכו'.

כמובן זה סתם הרהור. גם אני חופרת ושתלטנית נורא, אפילו על ילדי הנשואים - בושה וחרפה!

אין לך מושג כמה אני רוצה (אולי לא באמת?) להשתחרר מזה ,להרפות, וכמה קשה זה. נורא.

אז את כמובן לא יכולה לנהל את החיים של אמא, אבל, אם יש משהו בתיאוריית הלגו שלי, ואם את/ם/ יכולים לעזור בזה...

למשל, לעשות משהו במקומה, כדי שתוכל ללכת לחוג, או הרצאה, או מופע שהיא אוהבת...

משהו כזה.

אגב, אם את מכירה את צורת העבודה של קייטי ביירון (לא הסופה......), זה יכול לעזור . היא מדברת גם על דברים כאלה. ואולי זה יכול גם לעזור

לך.

אין בספריה ספר שמדבר על זה?

אולי באינטרנט יש ביביוגרפיה. זה יעזור לך בעז"ה להבין את אמא שלך יותר, אני חושבת.

אולי היא בן אדם חרד. 

אל תקחי את זה אישית. פשוט נסי להרגיע אותה. לא להתקומם נגד זה. ולהרגיע את עצמך בראש ובראשונה.

קשה לנו לשחרר את הילדים שלנו. מה לעשות.

כן. זו מיכל הזאת. יש לה שיעור אחד שהיא מדברת על כך בצורה מאוד רוחנית. מאוד מאוד יפה.

בהצלוחה!

וואו זה מעניין.

מה שיכול למלא אותה זה שיהיה לה קשר טוב עם אבא🙃

קייטי ביירון נתקלתי פעם בפודקסט על זה... אבל לא ראיתי אותו בסוף חח

תודה שוב

המסר מהסיפור הוא שהכל נקבע מלמעלה ואין עניין להשתדל.

זה תפיסה שלהבנתי שגויה.

כתב המשנה ברורה:

"ופרשת המן, כדי שיאמין שכל מזונותיו באין בהשגחה פרטית, וכדכתיב: "המרבה לא העדיף והממעיט לא החסיר", להורות שאין ריבוי ההשתדלות מועיל מאומה. ואיתא בירושלמי ברכות: כל האומר פרשת המן, מובטח לו שלא יתמעטו מזונותיו."

(אורח חיים סימן א, סעיף ה, סימן קטן יג)

ועדיין זה נראה לי תפיסה שגויה אחר המחילה מכבוד קדושתם ותורתם.

מעשר מינוס 5, אתה בעצם מוסיף 5

בחיבור מחברים...

ואם אתה מחבר למינוס 5 מינוס 10, אתה מקבל מינוס 15.

כשאתה כותב ''ו'' אתה לא יכול להגיד שזה חיסור.

כסא אדום וכסא ירוק, זה שני כסאות. לא כסא פחות כסא.

לכן,

מינוס ומינוס לעולם יהיה מינוס.

או ש-)-5( = 5

חיסור זו הפעולה ההפוכה של חיבור, לכן כתבתי גם בחיבור. כלומר גם בחיבור וחיסור

+(+5)=5

+(-5)=-5

-(-5)=5

יצא לי הפוך אבל מקווה שהעיקרון מובן

ו' החיבור היא לא חיסור אלא חיבור,

אז כשאתה כותב ''מינוס ומינוס'' זה לא יכול להיות ''מינוס פחות מינוס'' אלא רק ''מינוס ועוד מינוס''.

שהכל זה שכר ועונש ואין סיבה ותוצאה טכנית בעולם להשגחה על בני אדם.

ומי שייתרשל וייתעצל בהשתדלות, ייענש ויחסרו מזונותיו בתור עונש, לא בתור סיבה ותוצאה. ועל זה אמר שאין ההשתדלות מועיל במאומה כסיבה ותוצאה. שהרי ידוע שה משגיח לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, וחלק ממצוות והלכת בדרכיו היא לא להתעצל אלא לעבוד לפרנסתו.

אבל אם היה אנוס גמור בהשתדלות (נגיד הוא נכה ולא יכול לעבוד כלל), אז באמת תגיע לו פרנסתו לפי מה שנקבע מהשמים

גם וגם

"תן חסדך עלינו כאשר ייחלנו לך....."

הכל נקבע מלמעלה ויש עניין להשתדל.

בורא עולם מציב את האפשרויות, אך האדם מחויב לבחור בעצמו.

וגם את תשובת הנתונים היבשים, אם תרצי.

את נותרת לשאלה: מה את עושה עם זה?

לא מה את כבר עושה עם זה, אלא איך את מנהלת את זה הכי נכון לך מכאן ולהבא.

לא שאני רומז שאמורה פה להיות נקודת מפנה, ממש לא.

אבל פתחת שרשור. והוא מבקש ממך לעצמך מומנטום של רפלקציה.

זה לא יוצר הרגל של הסתרה?

כשהייתי בכיתה י''א שלחו אותי לפסיכולוג חדש אחרי ה''הצלחה המסחררת'' של הקודמים,

ופחדתי פחד מוות שגם הוא יעשה לי נזק,

אז פשוט המצאתי דמות.

למה אני אצלו?

כי אני מאוהב בנערה מהשבט בבני עקיבא והיא לא מחזירה לי אהבה.

ככה פעמיים בשבוע שוחחנו לנו על הדמות שהמצאתי, ועל זה שרפתי את הירושה שלי ושל אחיי 🤭

המתכון צריך לעבור אותה אחרת היא תעשה לי פרצופים כל השבת

זה טעים? מה פתאום איפה טעים ואיפה זה 

גם אלוקים אומר לי, הרמוניה חביבה תני לי קצת קרדיט שאני יודע מה אני אמור לעשות איתך בעולם... שחררי שליטה!

הכוונה היא לא לשכב במיטה כמובן כמו שכתבתי. אלא לשחרר את האובר-ביקורתיות שלנו לעצמנו על דברים שקרו, ועל דברים שאחרים עשו.

אדם עשה מעשה, שיעיין בו כדי צורכו, כלומר מה אפשר ללמוד לעתיד, וזהו לא צריך יותר להתבחבש.

ככה גם במעשים של אחרים, אין לך סיבה להתחיל לחשוב מה האחר יעשה, מה אני יכול לשנות באחר, ומה אולי יקרה, ומה הוא יכל לעשות וכו וכו. האחר עשה, עכשיו תחשוב מה אתה יכול לעשות כך שעבודת ה' שלך תתקיים באופן המיטבי.

כל העניין פה זה בעצם להבין מהי עבודת ה' שלי, איך אני מפיץ אור ה' בעולם. אחרי שהבנתי, כל מה שאני צריך לעשות זה להסתכל על כל מקרה שקורה לי בתור ניסיון לראות איך אני מצליח להפיץ את ה' בצורה הטובה ביותר.

שוב אני לא אומר שב בבית מדרש תלמד כל היום או אפילו לעשות כל היום חסדים עם אחרים, כי אתה צריך בסוף להתקיים ממשהו, אבל כן לזכור שהכל מאת ה'.

אני כבר לא בטוח לכמה מזה הרמוניה התכוונה, בכל אופן ככה אני הבנתי

לתת להקב"ה קרדיט יותר ממה שאני מדמיינת ושאני בפועל נותנת לו

ושים לב לפסוקים שכתבת... מדברים על בחירה בין טוב לרע... לא בין להתפרנס מעבודה כמנכ"ל או כנהג מונית... (או שגם בזה יש מידה של בחירה בעצם)

מאוד, בין טוב ורע, בין מותר ואסור.  

זו היתה רק דוגמא.  אם במקרים הקיצוניים יש חופש בחירה,   והתוצאה של כל דרך צפויה ומפורשת, שכר ועונש,

על אחת כמה וכמה, קל וחומר, שגם בנושאים אחרים בחיים, כמו בחירת מקצוע ופרנסה, יש חופש בחירה.

הרמב"ם מתייחס בהרחבה בנושא קיום הבחירה החופשית.

https://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/niv/bhira-2.htm

http://www.leibowitz.co.il/ebook.asp?id=13

יהדות, שיעורים, זמנים | אתר ישיבה

נגעת בי

מה נעשה? 

את מכירה את הרבנית מיטל דאודי? אני גיליתי אותה רק השנה ועכשיו חורשת על שיעורים שלה אולי גם את תתחברי..

 אם תשאלי את בני ביתי, תרגישי שאת לחלוטין לא לבד. גם אמא שלך לא...

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים

לפורום של טבת והלאה...

בס"ד

לא תמיד כשפותחים, הפורום הוא מחודש טבת. חיפשתי מקום בו אפשר לכתוב

את התאריך (טבת, למשל) ולא מצאתי. אז  לפעמים מופיע פורום עתיק

איזשהו. לא מבינה למה ומדוע...

איך מגיעים לפורום העכשווי (מאתמול, שלשום) - ניסיתי בכותרות המציינות

מספרים גבוהים (2000+) למשל, אבל זה לא מעיד על אקטואליות הפורום.

ועוד משהו: הזמן המופיע ממול לתגובות לא הזמן הנכון. למשל 11.00

במקום 13.00 וכד'.

יש לי, כלומר, אין לי, שום כשרון טכני ולבטח זה משהו פשוט

אבל לא יודעת איך.

תודה!

מה פירוש "עבר עריכה"? מצד מי, הצוות? ומדוע?

תודה רבה!

או שרשום הניק שביצע (הניק שכתב את ההודעה ועשה עריכה ושינוי)

או שעריכה בוצעה ע"י מנהל הפורום - ואז זה בד"כ להסיר תוכן שלא ראוי לפרסום פומבי.  

פרטי העריכה רשומים באותיות אדומות.

כאשר נכנסים לערוך פוסט שכתבת - בדקות הראשונות לאחר שליחת הפוסט, אפשר לערוך "בשקט"  אין אינדיקציה שהפוסט עודכן.

רק אם מעדכנים אחרי די זמן, 10 דק נניח, אז מופיעה השורה האדומה שהפוסט עודכן.  

(ויש גם מגבלות מתי ניתן לערוך.  פוסט שקיבל תגובות, ננעל/נחסם לעריכה די מהר אחרי קבלת התגובה הראשונה.) 

לא הגיוני ולא ברור איך יכול להיות שאת נכנסת לפורום כל שהוא ואת רואה הכי למעלה הודעות שאינן הכי חדשות שנכתבו בפורום.  

אולי תצלמי בפעם הבאה את המסך שאת מקבלת?

את יכולה, אם תרצי, גם להעביר לי בשיחות האישיות.

שנבין מה הבעיה אצלך.  

הזמן שמופיע - כנראה גם זו בעיה במחשב שלך.

השעון במחשב שלך נכון? 

בס"ד

תודה על שתי התשובות.

1.  השעון בסדר גמור.

2. אעקוב אם אמנם זה כך (שמופיעות ההודעות החדשות קודם)

3. לא משמעותי אבל מדוע צריך לדעת שהניק (מה זה ניק?...מאיזו מילה?) ערך את תגובתו? מה זה משנה לנו?

4.  בבקשה, מה זה פצל"ש (או משהו כזה), אני לא מהדור שלכם, ידידי הצעירים.

אבל את רוב הדברים אני מבינה.....

יישכויח!

3. ניק מלשון nickname(כינוי). הכוונה למשתמש בפורום

4. פצלש זה פיצול אישיות - אדם אחד שמשתמש בשני כינויים

בכל מקרה זו אותה הכוונה

אדם אחד, שני שמות

ואם בפיצול עסקינן, למה כשאני פותחת את האזור האישי,

שואלים: האם יש לך פיצול אישיות?......

עניתי המון פעמים: כן. כן. כן....(לא נותן ברירה אחרת)

כך שיש לי כבר פיצול אישיות לעילא ולעילא, אבל

אני לא מבינה מה העניין כאן. זה גם קשור לשם?

או שזה הפסיכולוג של האתר......

תודה!!

לפעמים כשאני מתחבר לפורום ונכנס לשיחות האישיות, במקום לראות את רשימת הניקים איתם התכתבתי, הניק שלי מופיע, משום מה, בכל השורות. במקום הניקים הנכונים שהיו אמורים להיות שם

ואז כשאני לוחץ על ניק, זה גורם שאני כאילו רוצה להתכתב עם עצמי.

ואז מופיעה השורה ההזויה "האם יש לך פיצול אישיות"

הפתרון לצאת מזה הוא רענון הקישור וזה מסתדר. 

ולמה אדם אחד משתמש בשני כינויים ועוד מצהיר על זה?!

ברכה והצלחה!

הרבה פעמים, וזה קרה כאן בפורומים בגלים ובתקופות, היו טרולים שעשו צחוק ושיגועים וגם הטרדות. אותו אחד פתח והשתמש בניקים שונים כדי להטריל..

ויש גם שימושים לגיטימיים.

מישהו/מישהי עם ניק ותיק ומוכר, רוצים לשאול שאלה שלא תסגיר מי הוא השואל או השואלת.

דברים רגישים שלא רוצים לחשוף מבחינת הזיהוי של הניק הותיק.

לחסוך מבוכה, להסתיר משהו, להיות אנונימי בשאלה ספציפית. 

וזה א ח ר י  עריכה?

אז התת פורום הזה צריך להיות חסום איכשהו ולא כך פרוש לעיני כל

בכלל, כל כך מהר עלולים לגלוש בפורום , לדברים כאלה, ללשון

הרע, לפגיעה במישהו על ידי התלוצצות עליו (גם בתכתובת על

החצאיות ראיתי כזה דבר; אפשר לענות יפה או להתעלם על ידי

מעבר טבעי לנושא אחר אבל לא להוציא לבן אדם את הנשמה

ולעשות אותו כלעג וקלס לעיני כולם....זה לא יפה.

הכי מרגיז שזה  משעשע (אללי) ומושך להמשיך לקרוא -

כעין בידור - זה לא מתאים לפורום רציני כמו שהפורום

הזה נועד להיות, לפי הבנתי, וכך הוא רוב הפעמים.

 מאד קל בפורום לכתוב כל העולה

על רוחנו; האם פנים מול פנים גם היינו מעזים

להתבטא כך?

ועוד - חושבת שנושא שעלול להיגרר לתגובות

מזלזלות, או שעוסק בעניניים שהצניעות די

יפה להם - צריך לעבור מהר ובנימוס

(כלפי זה המתחיל בנושא כזה, אפילו

ברצינות כי משהו מטריד אותו) לנושא אחר

ואפשר לאמר שבפורום הזה לא מרחיבים

בדברים כאלה, כי...כי....יש כאן ילדים קטנים!.....

וגם אם מישהו רוצה לשפוך את הלב

והנושא חריג, לא צריך לפרט יותר מדי -

זה לא בריא, זה לא נאות ויש דברים

שהשתיקה יפה להם. כלומר, מבינה

שזה מקום שאפשר לחשוף הכל

כי אף אחד לא מכיר, אבל בכל

זאת, קצת להתאפק. למרות שנורא

מושך לפרוק הכל. ואני מדברת גם

על עצמי. שלא אסחף מדי

בקלי קלות אפשר להיסחף.

שלא נהפוך לצהובון מרוב שיעמום

או סקרנות.  הכי יפה ומעניין זה

חילופי הדברים הרציניים, החקירות

והדיבורים בנושאים חשובים.

לא צריך לרדת למכולת!

אם ראית תגובה מסוימת שלדעתך אין מקומה בפורום, את תמיד יכולה ללחוץ על כפתור הדיווח ואז זה מגיע למנהלי הפורום לבדיקה.

בגדול תהיה מחיקה או עריכה או אף חסימת המשתמש רק במקרים חריגים, בדרך כלל בגלל פגיעה בניק אחר או שימוש בשפה לא נאותה וכיוצ''ב.

ופותחים ניק חדש.