הרבה אנשים עוזבים את הקן בדיוק בגלל מה שכתבת, התערבות יתר של ההורים, רצון לפרטיות וכיוצ''ב.

ניסית להגיד לה את זה בעדינות? 

ויצא לך ללמוד הלכות כיבוד הורים? (יש גם בהלכה ובאגדה כזה כבוד אב ואם בהלכה ובאגדה - (page 1 of 176) )

אני חלש בזה מאוד לצערי, בהלכה ובמעשה, אבל הלימוד על המצווה הזאת הכניס אותי לפרופרוציות וקצת יותר גרם לי להבין את גודל המצווה, את הצורך מהצד ההורי, וגם את גבולות הגזרה של המצווה..

אני חושב שהרבה פעמים להתנתק מהבית יכול להיות פספוס של המצווה הזאת, ואולי גם של עבודת המידות.

(גם חוץ מזה נראה שלא נשאר לך עוד המון זמן להיות ככה חלק מהשבט הזה בעז"ה.. אחרי חתונה האופי של כיבוד ההורים משתנה.)

לפרנס את עצמך,

לבשל לעצמך,

לדאוג לעצמך שיהיה נייר טואלט בשירותים...

זה בכלל לא סותר כיבוד הורים.

ואם כבר יש חיכוכים בגלל המגורים אצל ההורים, אז עוד יותר עדיף להתרחק דווקא בשביל כיבוד הורים.

וגם מגורים בבית ההורים\ליד ההורים לא סותר עצמאות.

אני מדגיש שזה דיון עקרוני ולא קשור למצב של @הרמוניה.

אם נפרדים מתוך ויכוחים זה ממש לא אומר שעכשיו המצב ישאר זיפט. הריחוק יכול לעשות טוב לכל הכיוונים, במיוחד אם הרקע לוויכוחים קשור ישירות לעובדה שלחלק מההורים קשה לתת פרטיות לילדיהם שכבר מזמן אינם ילדים...

מצב נוסף שלעיתים מחייב הפרדה זה כאשר הבן כבר לא ממשיך את דרך הוריו.

חילוני בבית של דתיים, דוס טרור בבית של דתיים לייט, חייל בבית של חרדים שמתנגדים לגיוס...

לפעמים במצבים האלה הדרך היחידה לשמור על שפיות ואהבה היא להפריד כוחות.

כי לתת למישהו לפגוע בך, זה לא לכבד אותו.

כיצד הוא הכבוד?(שכתוב בהלכה) מאכילו ומשקהו.

לא יושב במקומו ולא סותר את דבריו.

צריך להשתדל ולהתאמץ עבורו מבחינה פיזית.

אבל לא כתוב שצריך לשלם מחיר נפשי.

ואם הוא כל דקה צריך להביע שליטה מדומה.

אז אין עניין להיות הספוג של הלחצים והחרדות שלו.

אולי הוא צריך מישהו שיהיה שם בשביל להקשיב לו.

אבל שיהיה שם גם בשביל להקשיב לבן שלו.

ואם כל העניין שלו לשלוט באחר.

ואת הערך שלו הוא צובר מההשוואה לאחר

אז הוא מכריח אותך להיות איתו בעימות

ואין אפשרות לנצח את ההורה

אז צריך להתרחק.

 לקחת את זה קצת רחוק...

בכל מקרה, יש פה מימד של צורך בשליטה, 

אבל "מחיר נפשי"- זה אינדיבידואלי. לא מחייב שאם הורה מתנהג בצורה מסוימת זה גובה מהילד מחיר נפשי. 

יש הבדל בין "מעצבן" ל"פוגע", וגם תלוי בחוסן הנפשי של הבן. 

(אגב, ההחלטה אם לעזוב את הבית או לא מורכבת מעוד גורמים)

מעתיקה מהקישור ש@פתית שלג צירף;

עד היכן מצות מורא?

אמרו חז"ל: "אפילו היה הבן לבוש בגדי חמודות, ויושב בראש הקהל, ובאו אביו ואמו וקרעו את בגדיו, והכוהו על ראשו, וירקו בפניו, לא יכלים אותם, אלא ישתוק ויירא ממלך מלכי המלכים שציוהו בכך". (סימן רמ ס"ג)
 

ועוד אמרו חז"ל: אפילו אם לקחו ההורים ארנק מלא מטבעות זהב של בנם, והשליכו אותו לים בפניו, לא יכלימם, ולא יצעק, ולא יצטער בפניהם, ולא יכעס כנגדם, אלא יקבל גזירת הקב"ה, וישתוק. ויירא ויפחד ממלך מלכי המלכים שציוהו בכך, שאילו מלך בשר ודם היה גוזר עליו דבר המצער יותר מזה, לא היה יכול לסרב בדבר, קל וחומר למי שאמר והיה העולם כרצונו.
 

ומכל מקום, אם הוריו מבקשים ממנו את הארנק, ויודע שברצונם לזרקו לים, רשאי לסרב להם בעדינות, ולהתחמק שלא ליתנו להם. (רמב"ם פ"ו ה"ז. סימן רמ ס"ח. קפו, תפה)

תודה רבה ואמן(:

אמא שלי לא הולכת לישון לפני שאחרון הילדים חזר הביתה, לא משנה באיזה גיל.

ואם אני מאחרת כמובן שצריכה לעדכן כדי שלא ידאגו לי

בכנות, כמה שזה מציק לפעמים, אני שמחה שיש לי הורים דואגים, לפעמים יותר מידי. 

עדיף לי מאשר ההפך...

אם הם היו יכולים הם היו שמים עלינו צ'יפ חחח

אבל ברצינות, הרבה חברות שלי ככה(:

הייתי מספיק בעולם, יצאתי יותר מדי מוקדם אולי זאת הבעיה שלי

הייתי יותר טובה

טוב לא יודעת זה מחשבות מיותרות

אבל היה לזה מחיר

הכל בידיים של בורא עולם

מכיר את הסיפור על האחים ר' זושא ור' אלימלך?

פעם אחת ביום חורף לפנות ערב, הגיעו ר' זושא ור' אלימלך לכפר אחד
ונכנסו לפונדק. הפונדקי נענה להם, האכיל והשקה אותם וגם קבע
להם מקום ללינה על התנור החם. שניהם עלו לשם ושכבו, רבי זושא גבו
כלפי חוץ ורבי אלימלך גבו כלפי פנים.
בלילה ההוא היתה שמחת חתונה באותו פונדק. כדרך אנשי כפר
שתו יותר מן המידה ויצאו לרקוד. אמרו איש לרעהו: "הנה שם על התנור
שוכבים שני עניים קבצנים ואחד מהם גבו אלינו בואו ונטפח לו טפיחה
יפה על כל רקוד ורקוד".
אמרו ועשו – רבי זושא ספג כמה וכמה טפיחות ידים של בני כפר. כשעייפו
המרקדים וישבו לנוח, לחש רבי אלימלך לרבי זושא ואמר לו: "זושא אחי
לא מן הדין שאתה תספוג כל הטפיחות. בוא ונחליף את מקומותינו".
לאחר שנחו המרקדים ושבו לרקוד, נמלכו ואמרו זה לזה "מה פשעו ומה
חטאתו של אותו עני השוכב כלפי חוץ שהוא יספוג כל טפיחותינו? בואו
ונטפח עכשיו לשני השוכב כלפי פנים. אמרו ועשו – ושוב ספג רבי זושא
כמה וכמה טפיחות יפות. גחן רבי זושא ולחש לרבי אלימלך על אזנו "רואה
אתה אלימלך אחי כי מי שנתחייב חובת מלקות לא יפטר הימנה".
"אבל תמה אני", אמר לו רבי אלימלך בלחישה, "הרי פתגם שגור הוא

 'משנה מקום משנה מזל'! חזר רבי זושא ולחש לו "אלימלך אחי הרי כבר
אמרו חכמינו 'אין מזל לישראל'".

חבל על הדטרמיניזם שלך. 

אני מאמינה גם במה שאתה אומר, אבל כשאני מסתכלת על המקרה שלי זה נטו מה שהקב"ה רצה שאני אעבור

לא יכולה לפרט כאן:/

המסר מהסיפור הוא שהכל נקבע מלמעלה ואין עניין להשתדל.

זה תפיסה שלהבנתי שגויה.

כתב המשנה ברורה:

"ופרשת המן, כדי שיאמין שכל מזונותיו באין בהשגחה פרטית, וכדכתיב: "המרבה לא העדיף והממעיט לא החסיר", להורות שאין ריבוי ההשתדלות מועיל מאומה. ואיתא בירושלמי ברכות: כל האומר פרשת המן, מובטח לו שלא יתמעטו מזונותיו."

(אורח חיים סימן א, סעיף ה, סימן קטן יג)

ועדיין זה נראה לי תפיסה שגויה אחר המחילה מכבוד קדושתם ותורתם.

מעשר מינוס 5, אתה בעצם מוסיף 5

בחיבור מחברים...

ואם אתה מחבר למינוס 5 מינוס 10, אתה מקבל מינוס 15.

כשאתה כותב ''ו'' אתה לא יכול להגיד שזה חיסור.

כסא אדום וכסא ירוק, זה שני כסאות. לא כסא פחות כסא.

לכן,

מינוס ומינוס לעולם יהיה מינוס.

או ש-)-5( = 5

חיסור זו הפעולה ההפוכה של חיבור, לכן כתבתי גם בחיבור. כלומר גם בחיבור וחיסור

+(+5)=5

+(-5)=-5

-(-5)=5

יצא לי הפוך אבל מקווה שהעיקרון מובן

ו' החיבור היא לא חיסור אלא חיבור,

אז כשאתה כותב ''מינוס ומינוס'' זה לא יכול להיות ''מינוס פחות מינוס'' אלא רק ''מינוס ועוד מינוס''.

שהכל זה שכר ועונש ואין סיבה ותוצאה טכנית בעולם להשגחה על בני אדם.

ומי שייתרשל וייתעצל בהשתדלות, ייענש ויחסרו מזונותיו בתור עונש, לא בתור סיבה ותוצאה. ועל זה אמר שאין ההשתדלות מועיל במאומה כסיבה ותוצאה. שהרי ידוע שה משגיח לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, וחלק ממצוות והלכת בדרכיו היא לא להתעצל אלא לעבוד לפרנסתו.

אבל אם היה אנוס גמור בהשתדלות (נגיד הוא נכה ולא יכול לעבוד כלל), אז באמת תגיע לו פרנסתו לפי מה שנקבע מהשמים

וגם את תשובת הנתונים היבשים, אם תרצי.

את נותרת לשאלה: מה את עושה עם זה?

לא מה את כבר עושה עם זה, אלא איך את מנהלת את זה הכי נכון לך מכאן ולהבא.

לא שאני רומז שאמורה פה להיות נקודת מפנה, ממש לא.

אבל פתחת שרשור. והוא מבקש ממך לעצמך מומנטום של רפלקציה.

זה לא יוצר הרגל של הסתרה?

כשהייתי בכיתה י''א שלחו אותי לפסיכולוג חדש אחרי ה''הצלחה המסחררת'' של הקודמים,

ופחדתי פחד מוות שגם הוא יעשה לי נזק,

אז פשוט המצאתי דמות.

למה אני אצלו?

כי אני מאוהב בנערה מהשבט בבני עקיבא והיא לא מחזירה לי אהבה.

ככה פעמיים בשבוע שוחחנו לנו על הדמות שהמצאתי, ועל זה שרפתי את הירושה שלי ושל אחיי 🤭

המתכון צריך לעבור אותה אחרת היא תעשה לי פרצופים כל השבת

זה טעים? מה פתאום איפה טעים ואיפה זה 

גם אלוקים אומר לי, הרמוניה חביבה תני לי קצת קרדיט שאני יודע מה אני אמור לעשות איתך בעולם... שחררי שליטה!

הכוונה היא לא לשכב במיטה כמובן כמו שכתבתי. אלא לשחרר את האובר-ביקורתיות שלנו לעצמנו על דברים שקרו, ועל דברים שאחרים עשו.

אדם עשה מעשה, שיעיין בו כדי צורכו, כלומר מה אפשר ללמוד לעתיד, וזהו לא צריך יותר להתבחבש.

ככה גם במעשים של אחרים, אין לך סיבה להתחיל לחשוב מה האחר יעשה, מה אני יכול לשנות באחר, ומה אולי יקרה, ומה הוא יכל לעשות וכו וכו. האחר עשה, עכשיו תחשוב מה אתה יכול לעשות כך שעבודת ה' שלך תתקיים באופן המיטבי.

כל העניין פה זה בעצם להבין מהי עבודת ה' שלי, איך אני מפיץ אור ה' בעולם. אחרי שהבנתי, כל מה שאני צריך לעשות זה להסתכל על כל מקרה שקורה לי בתור ניסיון לראות איך אני מצליח להפיץ את ה' בצורה הטובה ביותר.

שוב אני לא אומר שב בבית מדרש תלמד כל היום או אפילו לעשות כל היום חסדים עם אחרים, כי אתה צריך בסוף להתקיים ממשהו, אבל כן לזכור שהכל מאת ה'.

אני כבר לא בטוח לכמה מזה הרמוניה התכוונה, בכל אופן ככה אני הבנתי

לתת להקב"ה קרדיט יותר ממה שאני מדמיינת ושאני בפועל נותנת לו

ושים לב לפסוקים שכתבת... מדברים על בחירה בין טוב לרע... לא בין להתפרנס מעבודה כמנכ"ל או כנהג מונית... (או שגם בזה יש מידה של בחירה בעצם)

מאוד, בין טוב ורע, בין מותר ואסור.  

זו היתה רק דוגמא.  אם במקרים הקיצוניים יש חופש בחירה,   והתוצאה של כל דרך צפויה ומפורשת, שכר ועונש,

על אחת כמה וכמה, קל וחומר, שגם בנושאים אחרים בחיים, כמו בחירת מקצוע ופרנסה, יש חופש בחירה.

הרמב"ם מתייחס בהרחבה בנושא קיום הבחירה החופשית.

https://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/niv/bhira-2.htm

http://www.leibowitz.co.il/ebook.asp?id=13

יהדות, שיעורים, זמנים | אתר ישיבה

אבל רוצה להרים לך על המאמץ לחפש פיתרון!

עברת שנתיים מטלטלות וברור שלנפש זה לא קל.

מאמינה שטיפול כזה או אחר יוכלו לעזור.

בהצלחה רבה!!

בס"ד

מאמינה שבעזרת השם (תמיד לבקש מהקב"ה! -  ובמקרה הזה, שהרופא יהיה שליח טוב) תרופות לזמן מסויים בהחלט עשויות לעזור.

מה עם נסיעה קטנה (או גדולה) לאיזו מדינה שקטה, רגועה, שהדבר המסעיר ביותר בחדשות זו הידיעה שהליגה המקומית זכתה

בגביע כסף ב...טניס שולחן? - כדאי ללוות בשביל זה. אבל זה באמת מאוד אינדיבידואלי.  מה עוד, שיש עכשיו בעיה עם כל מיני

מדינות למיניהן.  אבל אולי אפשר למצוא כזו; פינלנד אולי? אמנם קר שם ומן הסתם יש גם אי אלו דובים, אבל יש שם איים

קטנים נחמדים בים, ליד הלסינקי.....באמת. אפילו אנחנו חשבנו על זה.

סתם, מן בטן גב כזה של חורף.... בהחלט אפשר להינות. תגיד שאתה מבהוטן, או מקפריסין - מהחלק התורכי אם  מישהו יפרוץ

במלל יווני ולהיפך - מהחלק היווני, אם מישהו...  בקיצור של ידעו שאתה יהודי.....

ובהוטנית - מאה אחוז שאף אחד לא מבין!

אגב, זו הצעה רצינית (לנסוע מכאן קצת, כדי להשתחרר).

עדיף, לענ"ד, או לבד, או עם האשה, אבל בלי הילדים. רק אתה, או אתה והיא. יש לכם היכן להשאיר את הילדים לזמן מה?

אבל הכי חשוב, אנו חושבים, כן לקחת תרופות לזמן מה.  מכירה אנשים נורמטיבים, אינטליגנטים מאוד, מוכשרים, טובים ונפלאים, שלקחו תרופות בזמנים קשים.

השם חנן את הדעת כדי להמציא רפואה, לנו, כשהנפש שלנו מתערערת. זו מתנה. כן, מתנה!  משהו השתבש, בעקבות מה שעברת ועובר, משהו שנורמלי וטבעי

לחלוטין שיתערער. אז למה לא לתת לה קצת שלווה, קצת רוגע, קצת שמחת חיים, בינתיים? עד שהיא תשוב לעצמה? למה להתאכזר ולהתעלם ממנה?

כל הכבוד שאתם שוקלים אפשרות כזו. הכרתי מישהו (הלום קרב) שלא רצה אפילו לשמוע על כך.  כשהסכים, היה כבר קצת מאוחר...

יש דיעה קדומה נגד תרופות כאלה. מכירה גם מישהו שהיה צריך לקחת תקופה, ואחר החליט שזהו, הוא לא רוצה יותר,  היה מר ועצוב אחר כך.

וגם, שיחות שיחות שיחות עם מישהו שאתה מרגיש אמון כלפיו. ואם זה פסיכולוג, שיעלה כמה שיעלה.

הכי חשוב לחזור להיות באיזון. ו...שמח!

אולי יש דבר מה נוסף שאתה יכול להוסיף למערכת הבריאות שלך? שהיא נפלאה כל מה שאתה עושה (הלוואי עלינו), ואין ספק שהיא מועילה גם לנפש,

אבל כולה טיפול מסור מאוד בבריאות גופנית, בעיקר. אז אולי....

משהו באמנות, למשל?

מה עם לרכוש כן ציור , בד, או נייר, צבעים למיניהם (אקריליק, פנדה עדין, צבעי פסטל, שמן, פחם) ולזרוק הכל על הנייר?

רגע, מה עם לזרוק את המרירות על נייר, פשוט לכתוב, מה שבא, בלי ביקורת, בלי צנזורה, בלי שזה יצטרך לצאת טוב,

פשוט לשרבט  מה שבא?

ויש מיני תראפיות, כמו גשטאלט, תראפיה באמנות, תראפיה בדרמה וכל הסגנונות (NLP ועוד. תלוי למה אתה

מתחבר. יש אנשים שמתחברים דווקא לתראפיה הנושנה והותיקה - לדבר עם מישהו, לדבר, לבכות, לזעוק.)

בני אדם  חווים תקופות קשות מאוד לעתים. מאוד קשות.  מכל מיני סיבות. העיקר - אין יאוש כלל! לא להתייאש!

רב נחמן  ל  א    מ ר  ש   ה!!!

ואם הוא לא הרשה, אז הקב"ה, על אחת כמה וכמה!

רוצים לשמוע ממך עוד. בבקשה.

סבלנות. קודם כל, לעצמך!

תהיה בקשר. בבקשה!

במידה ולא התייאשת לחלוטין מהטיפולים למיניהם, יש מקום בירושלים, ברח' חירם (ליד שמגר, ליד רח' ירמיהו) הנקרא "למרחב".

רק כרטיס קופת חולים.

שמעתי שהם עושים עבודה טובה מאוד. 

אבל יש תורים ארוכים. אלא ש.....הכל מהקב"ה. הוא כבר יסדר לך תור מהר. תבקש ממנו. לא לדאוג.

לא. בכלל לא. לכל מי שמתקשה ורוצה להעזר , כמו שנעזרים בחברותא, כשלומדים. "

אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים..."   לפעמים כן, יש אנשים אולי שיכולים, אבל איש את רעהו יאמרו חזק!

זה גם מקום דיסקרטי וצנוע.

לא מכירה את התכנית הזו. אבל חשבת גם על משרד הביטחון.

אולי גם הוא יוכל לסייע? הם מודעים ל"מצבי הרוח" האלה.

אתה לא היחיד, אבל אפשר לצאת מזה. אם לא היית מושפע

ממה שעברת, א ז   היה מקום לפקפק בשפיותך..... מחילה.

לענ"ד,  א  ס  ו  ר   לך  לצאת למילואים שוב. בשום אופן!

אל תחשוש, לא יעשו לך שום דבר. אל תצא שוב למילואים.

היית......די והותר.  מספיק!

אמיתי על הלום קרב, שהיה משכיל , אינטליגנטי ורגיש בצורה יוצאת מן הכלל.

הבעיה היתה שלא רצה להעזר בשום פנים ואופן, וגם הכחיש את מצבו.

אז מודעות למצב, זה   א ב   ויש לך את זה, ב"ה!

לא לשאול אותי בבקשה מה שם הספר, כי לא אומר. 

אחרי שתרגיש טוב יותר, בעזרת השם, אגלה...

כך לשאר המגיבים: נא לא לשאול.

בתקופה שעליה מדובר בספר, משרד הבטחון התנהל והתנהג איום ונורא.

חוסר מודעות...פחד!

עכשיו, זה אחרת (לצערנו).  אבל זה נסיון. הנשמה שלך גדולה מכל ההרגשות האלה,

לא משנה לה מילואים, כלום, והיא בתוכך. 

רק סבלנות. בראש ובראשונה, לעצמך!

ער"ן - לשיחות טלפוניות כשמרגישים "על הפנים".....

1201

לפעמים הבחירה שלנו, היא כנראה במינימום שבמינימום. בחוט דק יותר מקור עכביש.

והבחירה בחוט הכמעט שקוף הזה, היא הנצחון הגדול; זו טפיחת השכם שלנו. זו

הנחת שאנו עושים בכך לקב"ה....

נמאס לנו, חושך ויגון, די, לא יכולים יותר.....הי, יש חוט שקוף ודק שלנו שממתין

שנראה אותו. שנבטח בו.

יודעת שלא שייך להביא את השואה עכשיו - דור דור והנסיונות שלו, אבל בכל זאת,

אמי ע"ה, שהיתה בת יחידה ומפונקת, הגיעה למחנה ההשמדה וכשחיפשה את

אמה, סבתי ע"ה, הצביעו לה על הארובה....

בסוף המלחמה שוחררה על ידי הרוסים, אם איני טועה ועשתה את המסע המתיש

והארוך לביתה, בהונגריה, בכפר ושם שהתה אצל שכנים גויים 7 חודשים לבית

שלה, לא העזרה להיכנס. בין כך לא היה שם דבר, הגויים השכנים, בזזו את הכל)

פעם, ישבנו יחד, אמי, חברתה (גם ניצולת שואה, אלא מה) ואני. היא הרימה

עיניים ואמרה בפליאה: אני לא מאמינה! אני בירושלים! נולדו לי ילדים!

אני לא מאמינה.

כן. היינו כחולמים. ולכל אחד מאיתנו, שלא נשכח, יש את היינו כחולמים

שלו. בתוך הביצה השחורה, המסריחה (סליחה) הכי נוראית.

יש תקווה. יש חוט של כסף הקושר אותנו לנצח. עכשיו אנו מרגישים

שאין מוצא, אבל "מן המיצר קראתי קה, ענני במרחב ..."

לפעמים מגיעות מחשבות שחורות, מרות, אין לנו שמץ של חיותף

אבל האדם הוא דינאמי!  המצב ישתנה. ללא ספק. כל עוד הקב"ה

קיים (הוא לא יצא למילואים...), יש תקווה. הרי אנו חלק ממנו.

מהנצח.

ובכלל, לקרוא חדשות רעות וקשות, זה לא מוסיף.

אבל מה לעשות, המדיה לא תספר איך פתאום

נולד עוד ילד לאחר שראינו כל כך הרבה מוות,

איך חיבקנו, חובקנו, ליטפנו ולוטפנו, אפילו אם

זה פחות מפעם, איך הצלחנו לחייך למרות שבפנים

היו דמעות....

הלחם שלהם, זה פרסום הקשה, הרע. לא ללמוד מזה

ולא להידבק מזה. אתה, את, אנחנו - קצת יותר חכמים ממנה. לא?

מתארת לעצמי איזה "שפכטל" אקבל אחרי התגובה הזו. אולי

אפילו ימחקו.

הזורעים בדמעה (אוהו, איזו דמעה!), ברינה יקצורו.

איך אומרים באנגלית?

CHEAR UP!  (אולי זה כתוב עם שגיאות. מילא)

רוצה להוסיף כאן פריחה, מעוף של ציפור, שבלול עושה דרכו בכבדות אבל בנחישות

נרקיסים ועוד - אבל לא יודעת איך.

יש לנו חברים, חברה, שבאחת השבתות הרגישה.....רע. רע. רע.

היא הרימה טלפון כדי לשוחח , לדבר. כן. בשבת. 

כשהמצב בתוכנו פנימה אקוטי, חושבת שזה בגדר

פיקוח נפש דוחה שבת. אין ספק שהשם מבין את זה,

מאוד.

מתפלל להצלחתך והצלחת המשפחה, אתם גיבורים וכך הכבוד על מה שעשיתם עד כה.

לא יודע מה לומר מעבר

אחרי כחצי שנה מסבב אחרון התחלנו להרגיש רגיעה.

ועם הזמן רואים שיפור.

לא ידעתי שזה הפיך על הקרובים לי.

כותבת כי יש סיכוי לאור.

זה תהליך ארוך מאוד. מאוד.

כנראה של כמה שנים.

עם תמיכה טובה וסבלנות יש תקווה. 

חיזקתם אותי!

קראתי כל מילה

@נחלת תודה לך במיוחד על ההשקעה. 

לא לשכוח.....לבכות. מאוד חשוב. לבכות. חושבת שזה ירכך את הסינדול של הנפש, שלא יודעת מה. חושבת שההתייפחות, המירור בבכי

יעשו לה משהו טוב... זה ילחלח אותה...

יש לי כזה. אבל כשניסיתי להציע דבר כזה פעם ראשונה היא חשבה שאני קריפ והוציאה לי צו מעצר. 

בתחילה לא תפשתי.......מפחיד!

(מגזין מוצאש, עמ' 18, מקור ראשון, מיום שישי) 

זה כאילו הוא הלך לצאט גיפיטי והכניס בקשה "כתוב לי מניפסט שנאה נגד הרב טאו והר המור. כתיב בסגנון רעיל".

איזה גועל נפש.

מאיפה הוא הביא את השטויות האלו?

אני מכירה את הישיבה מקרוב כולל תלמידים שלומדים שם ובוגרים וזו ישיבה שממש מצמיחה את התלמידים שלה, עושה להם כל כך טוב נפשית ומכל הבחינות.

נכון שהתנאים הפיזיים לא מושלמים (בסוף כסף זה מרכיב מאתגר בציבור שלנו, ותנאים טובים זה עניין של כסף) אבל מכאן ועד ההגזמות שהוא כתב הדרך רחוקה מאד מאד.

היא כל כך קיצונית וחדה, עד שבעייני היא כלל לא מתיימרת לייצג אמת. כלומר ברור שמדובר בשטויות שנובעות יותר מהמצב הנפשי שלו כשהוא כתב זאת, מאשר מהמציאות בישיבה.

זה לגבי הרבה תחומים:

אם למשל אני ארצה לתת ביקורת על המנחה שלי בעבודה, אוכל לכתוב:

קשוחה מאוד, לא מתחברת לעובדים שלה, לא מתחשבת בצרכים האישיים שלהם. לצד זאת היא מקצועית לעילא ובעלת ידע עצום בתחום התמחותה.

אך אם אני אכתוב:

היא נוראית, צורחת כל היום, מסריחה, מתקלחת פעם בשבועיים, האוכל שלה מריח כמו צואה, השיער שלה נראה כאילו לא חפפה אותו מאז התיכון, היא לא מבינה מה זה בני אדם והאף שלה ממש ענק" - אז ברור שהביקורת אפילו לא מתיימרת להיות עניינית, אלא אני סתם שופך רפש בגלל המון זעם שטמון בי.

במילים אחרות:

אני אוהב את הביקורת כי מבחינתי יש בה הרבה כנות. הוא בעצם אומר בכנות, בין השורות, "אל תסמכו עלי. אני פשוט שונא את הישיבה הזאת ואת כל מה שהיא מייצגת". הקיצוניות מעידה על מצבו הנפשי ולא על הישיבה. 

אם הוא היה כותב בצורה עניינית, אז עוד היינו עלולים לחשוב שהביקורת שלו כנה ואמיתית.

אבל זה רק מסתיר דברים מהאדם הספציפי הזה

"i don't want to see this"?

או "I'm not interested"?

לזה הכוונה?

(ובאמת לא ידידותי)

יש מקומות שבטעות החשיבו את הספר כספר קודש.

זה במוכר היום כ"ספר חשבון הנפש"?

הספר שהפניתי אליו מהווה להבנתי (ממה שמעתי, לא קראתי את הספר) חשבון נפש של צעדים וממילא יכול לתת כיוון לעצמך של חשבון נפש בנושא עבודה אישית על דברים שהיית רוצה לעשות.

יש כרטיסי שיח טיפוליים למשל 

פעם ראיתי ספר שכתבה מישהי שמשתמשת בכרטיסים כאלה (שהיא עצמה יצרה) ונשמע מעניין מאד, אבל יש גםגורם מטפל, לא יודע אם זה לעבודה אישית

יש זוגיים שלא באמת קשורים לזוגיות אלא להכרת העצמי... אז למשל תעשה את זה להיכרות בין היצר הטוב והיצר הרע, הנפש האלוקית והנפש הבהמית...

יש עוד המון סוגים לדעתי, אני לא מתעסק בתחום אבל יש. מה שכן זה בדרך כלל או לשיח בין שני אנשים, אז לא בטוח מה ה"עצמי" כאן. 

אם סתם משהו למעקב התפתחות אישי - יש לוחות מעקב שונים למעקב אחרי התפתחות בלימוד תורה, קיום מצוות, עבודת המידות. אם זה הכוונה וזה חשוב לך אני יכול לחפש פרטים

מהסוג של ההיכרות עם העצמי, כמו שתיארת.

להעמקה שלי מול עצמי. 

לא זוכרת איך הוא נקרא

מוכרים אותו בדברי שיר ושות'

לואיס היי

קטי ביירון

אקארט טולה

רן וובר

מרים אדהאן

חובת האדם בעולמו (המחבר אינו מציין את שמו - שיטה לעבודה עצמית - מצויין)

עלי שור, הרב וולבה

אפשר לחפש באינטרנט, וגם להקשיב לשיעורים שם.

למשל, אתר "התבוננות פנימית" - ד"ר יחיאל הררי. מומלץ מאוד.

מאמינה שיש חומר רב נוסף 

שלושת הראשונים לא ממש בסגנון שהתכוונתי אליו

הספר שאינני זוכרת ממש מכוון לעבודת מידות

צעד צעד

לאור ספירת העומר, הוא כל יום מציג את אחד הספירותנאו שילוביהן, ומציע תרגול אישי.

ומתלבטת על מי להחיל את הברכה הזו כי יש יותר מידי בחירה 😈

אף אדם שהייתי רוצה להעלים מחיי, ב"ה, אבל הייתי שמחה להעלים את כל שונאי ישראל.

אותי

זקוקים לך!

אמא תהיה קצת עצובה וזהו

אתה (או את?) יודע מי הכי זקוק לך?

הקב"ה!

כי את התפקיד שלך, רק אתה יכול למלא. מי ימלא אם לא תהיה? יהיה בעולם   ח   ו   ר!

אז אנא, תעשה טובה, תיתן  ע כ ש י ו    חיבוק חם וגדול לעצמך....נו...כן. ככה. עם שתי ידיים

חזק חזק עד לגב, ותגיד לעצמך שוב ושוב ושוב:  א  ני   א  ני    א  נ  י

א ו ה ב   א ו ת י!

שמעת?

אוי ואבוי לך אם לא!!!!!

ואחר כך תגיד: הקב"ה אוהב אותי. אני אוהב אותי. ואפשר לתקן!

ואחר כך לך ותקנה לעצמך משהו שאתה אוהב. תן משהו טוב לעצמך. זה לא יפה ככה להתעלל בעצמך, בנשמתך היפה

שמישהו (הקב"ה) החליט להורידה לעולם הזה, לבדיוק המשפחה שלך, העיר שלך, האיפה שאתה.

מה זה?!!!!

חיבקת? עכשיו עוד הפעם!

שלוש פעמים ביום! (רצוי יותר אם אפשר)!  לא פחות!

אנחנו, כולנו, אוהבים אותך. כן, אתה או את נשמה הקשורה לנשמות כולנו. אז אל תעליב אותנו בבקשה עם אמרות כאלה שאמרת!

אני באמת מרגיש כמו חור שחור שמהלך בעולם. ואף אחד לא שם לב.

בעלי שלח לי את זה בדיוק אתמול אז....🤣

אבל מרגיש לי לא נעים

לא נורא עבר לי

תלוי מה הכוונה ב"להעלים"....... אם לא אשמע ממנו לעולם........

אבל לא הייתי מעלימה אף אחד. הייתי אומרת למלאך:  נא להעלים את עצמך, בראש ובראשונה,

ולא להציע עצות "מלאכיות" כאלה יותר....בסדר?   כל טוב לך!

אם הם בחיי, סימן שהם נחוצים לי ואולי גם אני להם....

אבל אחרי מחשבה של חצי שניה, זה לא בוער לי. למדתי לחיות למרות שהוא קיים כאן. 

שיקרא ויגיד שהוא לא הצליח במשימה/ שהוא עוד לא מגיע לזה.

בינתיים העובדה שאין לי תשובה ממנו משבשת לי מלא דברים.

ומצד שלו זה חוצפה שאני מטרידה אותו על זה?

תחתכי, תקבלי החלטה. אם את יכולה להסתדר בלי זה - אוקיי. אם זה חשוב, תעשי מה שצריך

הייתי מתנצלת קלות בהתחלה רק כדי לרכך את זה ואז אומרת מה שאני צריכה ממנו. אם זה חשוב לך, זה בכלל לא משנה שזה טרדה בעיניו. שיבין שיש דברים שחשובים גם לאחרים חח

תקשיבי ככה מהחלטה לביצוע מצדיעה לךך

איך הלך?

אבל הוא גם התנצל ואמר שלא הספיק לעשות את זה

מקוה שקיבלת ממנו תשובה כנה ושהוא הבין שזה חשוב לך

לא. זו חוצפה שהוא לא עונה....

יחד עם זאת, אולי הוא חולה? אולי הוא בדיכאון חורף? אולי קראו לו למילואים?

כתוב ש"בצדק תשפוט עמיתך"....אז אין ברירה, חייבים ללמד זכות. מאוד

ייתכן שאחרי שהוא יסביר, תראי את השתיקה שלו באור אחר.