הרבה אנשים עוזבים את הקן בדיוק בגלל מה שכתבת, התערבות יתר של ההורים, רצון לפרטיות וכיוצ''ב.

ניסית להגיד לה את זה בעדינות? 

ויצא לך ללמוד הלכות כיבוד הורים? (יש גם בהלכה ובאגדה כזה כבוד אב ואם בהלכה ובאגדה - (page 1 of 176) )

אני חלש בזה מאוד לצערי, בהלכה ובמעשה, אבל הלימוד על המצווה הזאת הכניס אותי לפרופרוציות וקצת יותר גרם לי להבין את גודל המצווה, את הצורך מהצד ההורי, וגם את גבולות הגזרה של המצווה..

אני חושב שהרבה פעמים להתנתק מהבית יכול להיות פספוס של המצווה הזאת, ואולי גם של עבודת המידות.

(גם חוץ מזה נראה שלא נשאר לך עוד המון זמן להיות ככה חלק מהשבט הזה בעז"ה.. אחרי חתונה האופי של כיבוד ההורים משתנה.)

לפרנס את עצמך,

לבשל לעצמך,

לדאוג לעצמך שיהיה נייר טואלט בשירותים...

זה בכלל לא סותר כיבוד הורים.

ואם כבר יש חיכוכים בגלל המגורים אצל ההורים, אז עוד יותר עדיף להתרחק דווקא בשביל כיבוד הורים.

וגם מגורים בבית ההורים\ליד ההורים לא סותר עצמאות.

אני מדגיש שזה דיון עקרוני ולא קשור למצב של @הרמוניה.

אם נפרדים מתוך ויכוחים זה ממש לא אומר שעכשיו המצב ישאר זיפט. הריחוק יכול לעשות טוב לכל הכיוונים, במיוחד אם הרקע לוויכוחים קשור ישירות לעובדה שלחלק מההורים קשה לתת פרטיות לילדיהם שכבר מזמן אינם ילדים...

מצב נוסף שלעיתים מחייב הפרדה זה כאשר הבן כבר לא ממשיך את דרך הוריו.

חילוני בבית של דתיים, דוס טרור בבית של דתיים לייט, חייל בבית של חרדים שמתנגדים לגיוס...

לפעמים במצבים האלה הדרך היחידה לשמור על שפיות ואהבה היא להפריד כוחות.

כי לתת למישהו לפגוע בך, זה לא לכבד אותו.

כיצד הוא הכבוד?(שכתוב בהלכה) מאכילו ומשקהו.

לא יושב במקומו ולא סותר את דבריו.

צריך להשתדל ולהתאמץ עבורו מבחינה פיזית.

אבל לא כתוב שצריך לשלם מחיר נפשי.

ואם הוא כל דקה צריך להביע שליטה מדומה.

אז אין עניין להיות הספוג של הלחצים והחרדות שלו.

אולי הוא צריך מישהו שיהיה שם בשביל להקשיב לו.

אבל שיהיה שם גם בשביל להקשיב לבן שלו.

ואם כל העניין שלו לשלוט באחר.

ואת הערך שלו הוא צובר מההשוואה לאחר

אז הוא מכריח אותך להיות איתו בעימות

ואין אפשרות לנצח את ההורה

אז צריך להתרחק.

 לקחת את זה קצת רחוק...

בכל מקרה, יש פה מימד של צורך בשליטה, 

אבל "מחיר נפשי"- זה אינדיבידואלי. לא מחייב שאם הורה מתנהג בצורה מסוימת זה גובה מהילד מחיר נפשי. 

יש הבדל בין "מעצבן" ל"פוגע", וגם תלוי בחוסן הנפשי של הבן. 

(אגב, ההחלטה אם לעזוב את הבית או לא מורכבת מעוד גורמים)

מעתיקה מהקישור ש@פתית שלג צירף;

עד היכן מצות מורא?

אמרו חז"ל: "אפילו היה הבן לבוש בגדי חמודות, ויושב בראש הקהל, ובאו אביו ואמו וקרעו את בגדיו, והכוהו על ראשו, וירקו בפניו, לא יכלים אותם, אלא ישתוק ויירא ממלך מלכי המלכים שציוהו בכך". (סימן רמ ס"ג)
 

ועוד אמרו חז"ל: אפילו אם לקחו ההורים ארנק מלא מטבעות זהב של בנם, והשליכו אותו לים בפניו, לא יכלימם, ולא יצעק, ולא יצטער בפניהם, ולא יכעס כנגדם, אלא יקבל גזירת הקב"ה, וישתוק. ויירא ויפחד ממלך מלכי המלכים שציוהו בכך, שאילו מלך בשר ודם היה גוזר עליו דבר המצער יותר מזה, לא היה יכול לסרב בדבר, קל וחומר למי שאמר והיה העולם כרצונו.
 

ומכל מקום, אם הוריו מבקשים ממנו את הארנק, ויודע שברצונם לזרקו לים, רשאי לסרב להם בעדינות, ולהתחמק שלא ליתנו להם. (רמב"ם פ"ו ה"ז. סימן רמ ס"ח. קפו, תפה)

תודה רבה ואמן(:

אמא שלי לא הולכת לישון לפני שאחרון הילדים חזר הביתה, לא משנה באיזה גיל.

ואם אני מאחרת כמובן שצריכה לעדכן כדי שלא ידאגו לי

בכנות, כמה שזה מציק לפעמים, אני שמחה שיש לי הורים דואגים, לפעמים יותר מידי. 

עדיף לי מאשר ההפך...

אם הם היו יכולים הם היו שמים עלינו צ'יפ חחח

אבל ברצינות, הרבה חברות שלי ככה(:

הייתי מספיק בעולם, יצאתי יותר מדי מוקדם אולי זאת הבעיה שלי

הייתי יותר טובה

טוב לא יודעת זה מחשבות מיותרות

אבל היה לזה מחיר

הכל בידיים של בורא עולם

מכיר את הסיפור על האחים ר' זושא ור' אלימלך?

פעם אחת ביום חורף לפנות ערב, הגיעו ר' זושא ור' אלימלך לכפר אחד
ונכנסו לפונדק. הפונדקי נענה להם, האכיל והשקה אותם וגם קבע
להם מקום ללינה על התנור החם. שניהם עלו לשם ושכבו, רבי זושא גבו
כלפי חוץ ורבי אלימלך גבו כלפי פנים.
בלילה ההוא היתה שמחת חתונה באותו פונדק. כדרך אנשי כפר
שתו יותר מן המידה ויצאו לרקוד. אמרו איש לרעהו: "הנה שם על התנור
שוכבים שני עניים קבצנים ואחד מהם גבו אלינו בואו ונטפח לו טפיחה
יפה על כל רקוד ורקוד".
אמרו ועשו – רבי זושא ספג כמה וכמה טפיחות ידים של בני כפר. כשעייפו
המרקדים וישבו לנוח, לחש רבי אלימלך לרבי זושא ואמר לו: "זושא אחי
לא מן הדין שאתה תספוג כל הטפיחות. בוא ונחליף את מקומותינו".
לאחר שנחו המרקדים ושבו לרקוד, נמלכו ואמרו זה לזה "מה פשעו ומה
חטאתו של אותו עני השוכב כלפי חוץ שהוא יספוג כל טפיחותינו? בואו
ונטפח עכשיו לשני השוכב כלפי פנים. אמרו ועשו – ושוב ספג רבי זושא
כמה וכמה טפיחות יפות. גחן רבי זושא ולחש לרבי אלימלך על אזנו "רואה
אתה אלימלך אחי כי מי שנתחייב חובת מלקות לא יפטר הימנה".
"אבל תמה אני", אמר לו רבי אלימלך בלחישה, "הרי פתגם שגור הוא

 'משנה מקום משנה מזל'! חזר רבי זושא ולחש לו "אלימלך אחי הרי כבר
אמרו חכמינו 'אין מזל לישראל'".

חבל על הדטרמיניזם שלך. 

אני מאמינה גם במה שאתה אומר, אבל כשאני מסתכלת על המקרה שלי זה נטו מה שהקב"ה רצה שאני אעבור

לא יכולה לפרט כאן:/

בעצם, יודעת, שאמהות יהודיות, שונות מהאמהות הגוייות; יותר דואגות, יותר, אולי, חופרות, יותר נכנסות לנשמה

באחד הספרים על השואה (איני זוכרת כרגע איזה), אחת החברות הגויות פותחת את הנושא הזה ושואלת: למה האמהות

שלכן תמיד רצות סביבכן, דואגות, מפנקות....והיא עונה לה שזה בגלל כל מה שהיהודים עברו במשך הדורות, מצד הגויים:

פרוגרומים, רדיפות וכו'.

אמהות גויות פחות דואגות, נראה לי, כשהבן/בת נוסעים לחצי שנה ל...איים הקריבים, למשל.

וכמובן, תמיד תמיד, ובראש ובראשונה, הכל קשור לצד הרוחני, לקב"ה.

יש יועצת ללפני הנישואין בשם מיכל......(שכחתי את השם), ובאחת השיחות שלה היא מדברת על העניין הרוחני,

התיקון,  בקשר למשל בין אמא ביקורתית לבת. ממש כדאי להקשיב לזה; זה שופך אור אחר על הדברים. מאוד נפלא.

תיקון. כל נשמה ירדה בדיוק להורים האלה. הם התיקון שלה, והיא התיקון שלהם ....

אם  זה אקוטי לך (מבינה שלא), העצות לעזוב את הבית, אולי באמת נכונות.

מה עם לשוחח עם אמא על זה. לא בשעת מעשה, אלא כששתיכן נינוחות, על כוס קפה או משהו.

אם זה אפשרי מבחינתה.  ואז, למרות הנפילות, מאמינה שיהיה שיפור. קשה להשתנות בבת אחת...

מישהי אמרה לילדים שלה, אחרי שלא ישנה לילה שלם: ילדים, צפויות  היום תקלות...

חחח מצחיקה המשפט בסוף... 

אולי ליהודים יש חוש אחריות מפותח/ ערבות הדדית... אין לי מושג

בטח מיכל וולשטיין... מקסימה

זה לא אקוטי. אני לא רוצה שהיא תיעלב... זה מרגיש לי כמו אובר שליטה אבל גם יודעת שאם הייתי במקומה גם לי היה כנראה דחף כזה לפקח על הכל... 

ואני עדיין לא יודעת מה לעשות עם זה.

בינתיים החלטתי לנסות לעבוד על זה מהכיוון החיובי... במקום להתעצבן שהיא לוקחת יותר מדי שליטה, לקחת שליטה בעצמי ולהראות לה שאני בעניינים... לשתף אותה מעצמי, לשאת איתה בנטל

בסד

רעיון מ צויין.  וגם אולי ליידע אותה לגבי מה שאת יודעת ש"תחפור"?  להשאיר לה פתק, הלכתי לשם ולשם ואחזור פחות או יותר בשעה זו וזו, ואם את משתהה -

צלצלי אליה ותודיעי לה.

יש עוד משהו שחשבתי עליו פעם - כשאני משתלטת, אני כמו....לגו גדול חלול; לגו כזה תמיד "משתלט", כלומר מתלבש על לגו אחר, נכון? החלל שלו בנוי

לשם כך.

אז אולי גם אמך לא מרגישה ממצה את עצמה וממלאה את עצ מה (הרבה פעמים אנו לא מודעים לכך), ויש לה צורך לא מודע למלא את עצמה, דרכך? דרך

הילדים וכו'.

כמובן זה סתם הרהור. גם אני חופרת ושתלטנית נורא, אפילו על ילדי הנשואים - בושה וחרפה!

אין לך מושג כמה אני רוצה (אולי לא באמת?) להשתחרר מזה ,להרפות, וכמה קשה זה. נורא.

אז את כמובן לא יכולה לנהל את החיים של אמא, אבל, אם יש משהו בתיאוריית הלגו שלי, ואם את/ם/ יכולים לעזור בזה...

למשל, לעשות משהו במקומה, כדי שתוכל ללכת לחוג, או הרצאה, או מופע שהיא אוהבת...

משהו כזה.

אגב, אם את מכירה את צורת העבודה של קייטי ביירון (לא הסופה......), זה יכול לעזור . היא מדברת גם על דברים כאלה. ואולי זה יכול גם לעזור

לך.

אין בספריה ספר שמדבר על זה?

אולי באינטרנט יש ביביוגרפיה. זה יעזור לך בעז"ה להבין את אמא שלך יותר, אני חושבת.

אולי היא בן אדם חרד. 

אל תקחי את זה אישית. פשוט נסי להרגיע אותה. לא להתקומם נגד זה. ולהרגיע את עצמך בראש ובראשונה.

קשה לנו לשחרר את הילדים שלנו. מה לעשות.

כן. זו מיכל הזאת. יש לה שיעור אחד שהיא מדברת על כך בצורה מאוד רוחנית. מאוד מאוד יפה.

בהצלוחה!

וואו זה מעניין.

מה שיכול למלא אותה זה שיהיה לה קשר טוב עם אבא🙃

קייטי ביירון נתקלתי פעם בפודקסט על זה... אבל לא ראיתי אותו בסוף חח

תודה שוב

המסר מהסיפור הוא שהכל נקבע מלמעלה ואין עניין להשתדל.

זה תפיסה שלהבנתי שגויה.

כתב המשנה ברורה:

"ופרשת המן, כדי שיאמין שכל מזונותיו באין בהשגחה פרטית, וכדכתיב: "המרבה לא העדיף והממעיט לא החסיר", להורות שאין ריבוי ההשתדלות מועיל מאומה. ואיתא בירושלמי ברכות: כל האומר פרשת המן, מובטח לו שלא יתמעטו מזונותיו."

(אורח חיים סימן א, סעיף ה, סימן קטן יג)

ועדיין זה נראה לי תפיסה שגויה אחר המחילה מכבוד קדושתם ותורתם.

מעשר מינוס 5, אתה בעצם מוסיף 5

בחיבור מחברים...

ואם אתה מחבר למינוס 5 מינוס 10, אתה מקבל מינוס 15.

כשאתה כותב ''ו'' אתה לא יכול להגיד שזה חיסור.

כסא אדום וכסא ירוק, זה שני כסאות. לא כסא פחות כסא.

לכן,

מינוס ומינוס לעולם יהיה מינוס.

או ש-)-5( = 5

חיסור זו הפעולה ההפוכה של חיבור, לכן כתבתי גם בחיבור. כלומר גם בחיבור וחיסור

+(+5)=5

+(-5)=-5

-(-5)=5

יצא לי הפוך אבל מקווה שהעיקרון מובן

ו' החיבור היא לא חיסור אלא חיבור,

אז כשאתה כותב ''מינוס ומינוס'' זה לא יכול להיות ''מינוס פחות מינוס'' אלא רק ''מינוס ועוד מינוס''.

שהכל זה שכר ועונש ואין סיבה ותוצאה טכנית בעולם להשגחה על בני אדם.

ומי שייתרשל וייתעצל בהשתדלות, ייענש ויחסרו מזונותיו בתור עונש, לא בתור סיבה ותוצאה. ועל זה אמר שאין ההשתדלות מועיל במאומה כסיבה ותוצאה. שהרי ידוע שה משגיח לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, וחלק ממצוות והלכת בדרכיו היא לא להתעצל אלא לעבוד לפרנסתו.

אבל אם היה אנוס גמור בהשתדלות (נגיד הוא נכה ולא יכול לעבוד כלל), אז באמת תגיע לו פרנסתו לפי מה שנקבע מהשמים

גם וגם

"תן חסדך עלינו כאשר ייחלנו לך....."

הכל נקבע מלמעלה ויש עניין להשתדל.

בורא עולם מציב את האפשרויות, אך האדם מחויב לבחור בעצמו.

וגם את תשובת הנתונים היבשים, אם תרצי.

את נותרת לשאלה: מה את עושה עם זה?

לא מה את כבר עושה עם זה, אלא איך את מנהלת את זה הכי נכון לך מכאן ולהבא.

לא שאני רומז שאמורה פה להיות נקודת מפנה, ממש לא.

אבל פתחת שרשור. והוא מבקש ממך לעצמך מומנטום של רפלקציה.

זה לא יוצר הרגל של הסתרה?

כשהייתי בכיתה י''א שלחו אותי לפסיכולוג חדש אחרי ה''הצלחה המסחררת'' של הקודמים,

ופחדתי פחד מוות שגם הוא יעשה לי נזק,

אז פשוט המצאתי דמות.

למה אני אצלו?

כי אני מאוהב בנערה מהשבט בבני עקיבא והיא לא מחזירה לי אהבה.

ככה פעמיים בשבוע שוחחנו לנו על הדמות שהמצאתי, ועל זה שרפתי את הירושה שלי ושל אחיי 🤭

המתכון צריך לעבור אותה אחרת היא תעשה לי פרצופים כל השבת

זה טעים? מה פתאום איפה טעים ואיפה זה 

גם אלוקים אומר לי, הרמוניה חביבה תני לי קצת קרדיט שאני יודע מה אני אמור לעשות איתך בעולם... שחררי שליטה!

הכוונה היא לא לשכב במיטה כמובן כמו שכתבתי. אלא לשחרר את האובר-ביקורתיות שלנו לעצמנו על דברים שקרו, ועל דברים שאחרים עשו.

אדם עשה מעשה, שיעיין בו כדי צורכו, כלומר מה אפשר ללמוד לעתיד, וזהו לא צריך יותר להתבחבש.

ככה גם במעשים של אחרים, אין לך סיבה להתחיל לחשוב מה האחר יעשה, מה אני יכול לשנות באחר, ומה אולי יקרה, ומה הוא יכל לעשות וכו וכו. האחר עשה, עכשיו תחשוב מה אתה יכול לעשות כך שעבודת ה' שלך תתקיים באופן המיטבי.

כל העניין פה זה בעצם להבין מהי עבודת ה' שלי, איך אני מפיץ אור ה' בעולם. אחרי שהבנתי, כל מה שאני צריך לעשות זה להסתכל על כל מקרה שקורה לי בתור ניסיון לראות איך אני מצליח להפיץ את ה' בצורה הטובה ביותר.

שוב אני לא אומר שב בבית מדרש תלמד כל היום או אפילו לעשות כל היום חסדים עם אחרים, כי אתה צריך בסוף להתקיים ממשהו, אבל כן לזכור שהכל מאת ה'.

אני כבר לא בטוח לכמה מזה הרמוניה התכוונה, בכל אופן ככה אני הבנתי

לתת להקב"ה קרדיט יותר ממה שאני מדמיינת ושאני בפועל נותנת לו

ושים לב לפסוקים שכתבת... מדברים על בחירה בין טוב לרע... לא בין להתפרנס מעבודה כמנכ"ל או כנהג מונית... (או שגם בזה יש מידה של בחירה בעצם)

מאוד, בין טוב ורע, בין מותר ואסור.  

זו היתה רק דוגמא.  אם במקרים הקיצוניים יש חופש בחירה,   והתוצאה של כל דרך צפויה ומפורשת, שכר ועונש,

על אחת כמה וכמה, קל וחומר, שגם בנושאים אחרים בחיים, כמו בחירת מקצוע ופרנסה, יש חופש בחירה.

הרמב"ם מתייחס בהרחבה בנושא קיום הבחירה החופשית.

https://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/niv/bhira-2.htm

http://www.leibowitz.co.il/ebook.asp?id=13

יהדות, שיעורים, זמנים | אתר ישיבה

נגעת בי

מה נעשה? 

את מכירה את הרבנית מיטל דאודי? אני גיליתי אותה רק השנה ועכשיו חורשת על שיעורים שלה אולי גם את תתחברי..

 אם תשאלי את בני ביתי, תרגישי שאת לחלוטין לא לבד. גם אמא שלך לא...

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.