הרבה אנשים עוזבים את הקן בדיוק בגלל מה שכתבת, התערבות יתר של ההורים, רצון לפרטיות וכיוצ''ב.

ניסית להגיד לה את זה בעדינות? 

ויצא לך ללמוד הלכות כיבוד הורים? (יש גם בהלכה ובאגדה כזה כבוד אב ואם בהלכה ובאגדה - (page 1 of 176) )

אני חלש בזה מאוד לצערי, בהלכה ובמעשה, אבל הלימוד על המצווה הזאת הכניס אותי לפרופרוציות וקצת יותר גרם לי להבין את גודל המצווה, את הצורך מהצד ההורי, וגם את גבולות הגזרה של המצווה..

אני חושב שהרבה פעמים להתנתק מהבית יכול להיות פספוס של המצווה הזאת, ואולי גם של עבודת המידות.

(גם חוץ מזה נראה שלא נשאר לך עוד המון זמן להיות ככה חלק מהשבט הזה בעז"ה.. אחרי חתונה האופי של כיבוד ההורים משתנה.)

לפרנס את עצמך,

לבשל לעצמך,

לדאוג לעצמך שיהיה נייר טואלט בשירותים...

זה בכלל לא סותר כיבוד הורים.

ואם כבר יש חיכוכים בגלל המגורים אצל ההורים, אז עוד יותר עדיף להתרחק דווקא בשביל כיבוד הורים.

וגם מגורים בבית ההורים\ליד ההורים לא סותר עצמאות.

אני מדגיש שזה דיון עקרוני ולא קשור למצב של @הרמוניה.

אם נפרדים מתוך ויכוחים זה ממש לא אומר שעכשיו המצב ישאר זיפט. הריחוק יכול לעשות טוב לכל הכיוונים, במיוחד אם הרקע לוויכוחים קשור ישירות לעובדה שלחלק מההורים קשה לתת פרטיות לילדיהם שכבר מזמן אינם ילדים...

מצב נוסף שלעיתים מחייב הפרדה זה כאשר הבן כבר לא ממשיך את דרך הוריו.

חילוני בבית של דתיים, דוס טרור בבית של דתיים לייט, חייל בבית של חרדים שמתנגדים לגיוס...

לפעמים במצבים האלה הדרך היחידה לשמור על שפיות ואהבה היא להפריד כוחות.

כי לתת למישהו לפגוע בך, זה לא לכבד אותו.

כיצד הוא הכבוד?(שכתוב בהלכה) מאכילו ומשקהו.

לא יושב במקומו ולא סותר את דבריו.

צריך להשתדל ולהתאמץ עבורו מבחינה פיזית.

אבל לא כתוב שצריך לשלם מחיר נפשי.

ואם הוא כל דקה צריך להביע שליטה מדומה.

אז אין עניין להיות הספוג של הלחצים והחרדות שלו.

אולי הוא צריך מישהו שיהיה שם בשביל להקשיב לו.

אבל שיהיה שם גם בשביל להקשיב לבן שלו.

ואם כל העניין שלו לשלוט באחר.

ואת הערך שלו הוא צובר מההשוואה לאחר

אז הוא מכריח אותך להיות איתו בעימות

ואין אפשרות לנצח את ההורה

אז צריך להתרחק.

 לקחת את זה קצת רחוק...

בכל מקרה, יש פה מימד של צורך בשליטה, 

אבל "מחיר נפשי"- זה אינדיבידואלי. לא מחייב שאם הורה מתנהג בצורה מסוימת זה גובה מהילד מחיר נפשי. 

יש הבדל בין "מעצבן" ל"פוגע", וגם תלוי בחוסן הנפשי של הבן. 

(אגב, ההחלטה אם לעזוב את הבית או לא מורכבת מעוד גורמים)

מעתיקה מהקישור ש@פתית שלג צירף;

עד היכן מצות מורא?

אמרו חז"ל: "אפילו היה הבן לבוש בגדי חמודות, ויושב בראש הקהל, ובאו אביו ואמו וקרעו את בגדיו, והכוהו על ראשו, וירקו בפניו, לא יכלים אותם, אלא ישתוק ויירא ממלך מלכי המלכים שציוהו בכך". (סימן רמ ס"ג)
 

ועוד אמרו חז"ל: אפילו אם לקחו ההורים ארנק מלא מטבעות זהב של בנם, והשליכו אותו לים בפניו, לא יכלימם, ולא יצעק, ולא יצטער בפניהם, ולא יכעס כנגדם, אלא יקבל גזירת הקב"ה, וישתוק. ויירא ויפחד ממלך מלכי המלכים שציוהו בכך, שאילו מלך בשר ודם היה גוזר עליו דבר המצער יותר מזה, לא היה יכול לסרב בדבר, קל וחומר למי שאמר והיה העולם כרצונו.
 

ומכל מקום, אם הוריו מבקשים ממנו את הארנק, ויודע שברצונם לזרקו לים, רשאי לסרב להם בעדינות, ולהתחמק שלא ליתנו להם. (רמב"ם פ"ו ה"ז. סימן רמ ס"ח. קפו, תפה)

תודה רבה ואמן(:

אמא שלי לא הולכת לישון לפני שאחרון הילדים חזר הביתה, לא משנה באיזה גיל.

ואם אני מאחרת כמובן שצריכה לעדכן כדי שלא ידאגו לי

בכנות, כמה שזה מציק לפעמים, אני שמחה שיש לי הורים דואגים, לפעמים יותר מידי. 

עדיף לי מאשר ההפך...

אם הם היו יכולים הם היו שמים עלינו צ'יפ חחח

אבל ברצינות, הרבה חברות שלי ככה(:

הייתי מספיק בעולם, יצאתי יותר מדי מוקדם אולי זאת הבעיה שלי

הייתי יותר טובה

טוב לא יודעת זה מחשבות מיותרות

אבל היה לזה מחיר

הכל בידיים של בורא עולם

מכיר את הסיפור על האחים ר' זושא ור' אלימלך?

פעם אחת ביום חורף לפנות ערב, הגיעו ר' זושא ור' אלימלך לכפר אחד
ונכנסו לפונדק. הפונדקי נענה להם, האכיל והשקה אותם וגם קבע
להם מקום ללינה על התנור החם. שניהם עלו לשם ושכבו, רבי זושא גבו
כלפי חוץ ורבי אלימלך גבו כלפי פנים.
בלילה ההוא היתה שמחת חתונה באותו פונדק. כדרך אנשי כפר
שתו יותר מן המידה ויצאו לרקוד. אמרו איש לרעהו: "הנה שם על התנור
שוכבים שני עניים קבצנים ואחד מהם גבו אלינו בואו ונטפח לו טפיחה
יפה על כל רקוד ורקוד".
אמרו ועשו – רבי זושא ספג כמה וכמה טפיחות ידים של בני כפר. כשעייפו
המרקדים וישבו לנוח, לחש רבי אלימלך לרבי זושא ואמר לו: "זושא אחי
לא מן הדין שאתה תספוג כל הטפיחות. בוא ונחליף את מקומותינו".
לאחר שנחו המרקדים ושבו לרקוד, נמלכו ואמרו זה לזה "מה פשעו ומה
חטאתו של אותו עני השוכב כלפי חוץ שהוא יספוג כל טפיחותינו? בואו
ונטפח עכשיו לשני השוכב כלפי פנים. אמרו ועשו – ושוב ספג רבי זושא
כמה וכמה טפיחות יפות. גחן רבי זושא ולחש לרבי אלימלך על אזנו "רואה
אתה אלימלך אחי כי מי שנתחייב חובת מלקות לא יפטר הימנה".
"אבל תמה אני", אמר לו רבי אלימלך בלחישה, "הרי פתגם שגור הוא

 'משנה מקום משנה מזל'! חזר רבי זושא ולחש לו "אלימלך אחי הרי כבר
אמרו חכמינו 'אין מזל לישראל'".

חבל על הדטרמיניזם שלך. 

אני מאמינה גם במה שאתה אומר, אבל כשאני מסתכלת על המקרה שלי זה נטו מה שהקב"ה רצה שאני אעבור

לא יכולה לפרט כאן:/

בעצם, יודעת, שאמהות יהודיות, שונות מהאמהות הגוייות; יותר דואגות, יותר, אולי, חופרות, יותר נכנסות לנשמה

באחד הספרים על השואה (איני זוכרת כרגע איזה), אחת החברות הגויות פותחת את הנושא הזה ושואלת: למה האמהות

שלכן תמיד רצות סביבכן, דואגות, מפנקות....והיא עונה לה שזה בגלל כל מה שהיהודים עברו במשך הדורות, מצד הגויים:

פרוגרומים, רדיפות וכו'.

אמהות גויות פחות דואגות, נראה לי, כשהבן/בת נוסעים לחצי שנה ל...איים הקריבים, למשל.

וכמובן, תמיד תמיד, ובראש ובראשונה, הכל קשור לצד הרוחני, לקב"ה.

יש יועצת ללפני הנישואין בשם מיכל......(שכחתי את השם), ובאחת השיחות שלה היא מדברת על העניין הרוחני,

התיקון,  בקשר למשל בין אמא ביקורתית לבת. ממש כדאי להקשיב לזה; זה שופך אור אחר על הדברים. מאוד נפלא.

תיקון. כל נשמה ירדה בדיוק להורים האלה. הם התיקון שלה, והיא התיקון שלהם ....

אם  זה אקוטי לך (מבינה שלא), העצות לעזוב את הבית, אולי באמת נכונות.

מה עם לשוחח עם אמא על זה. לא בשעת מעשה, אלא כששתיכן נינוחות, על כוס קפה או משהו.

אם זה אפשרי מבחינתה.  ואז, למרות הנפילות, מאמינה שיהיה שיפור. קשה להשתנות בבת אחת...

מישהי אמרה לילדים שלה, אחרי שלא ישנה לילה שלם: ילדים, צפויות  היום תקלות...

חחח מצחיקה המשפט בסוף... 

אולי ליהודים יש חוש אחריות מפותח/ ערבות הדדית... אין לי מושג

בטח מיכל וולשטיין... מקסימה

זה לא אקוטי. אני לא רוצה שהיא תיעלב... זה מרגיש לי כמו אובר שליטה אבל גם יודעת שאם הייתי במקומה גם לי היה כנראה דחף כזה לפקח על הכל... 

ואני עדיין לא יודעת מה לעשות עם זה.

בינתיים החלטתי לנסות לעבוד על זה מהכיוון החיובי... במקום להתעצבן שהיא לוקחת יותר מדי שליטה, לקחת שליטה בעצמי ולהראות לה שאני בעניינים... לשתף אותה מעצמי, לשאת איתה בנטל

בסד

רעיון מ צויין.  וגם אולי ליידע אותה לגבי מה שאת יודעת ש"תחפור"?  להשאיר לה פתק, הלכתי לשם ולשם ואחזור פחות או יותר בשעה זו וזו, ואם את משתהה -

צלצלי אליה ותודיעי לה.

יש עוד משהו שחשבתי עליו פעם - כשאני משתלטת, אני כמו....לגו גדול חלול; לגו כזה תמיד "משתלט", כלומר מתלבש על לגו אחר, נכון? החלל שלו בנוי

לשם כך.

אז אולי גם אמך לא מרגישה ממצה את עצמה וממלאה את עצ מה (הרבה פעמים אנו לא מודעים לכך), ויש לה צורך לא מודע למלא את עצמה, דרכך? דרך

הילדים וכו'.

כמובן זה סתם הרהור. גם אני חופרת ושתלטנית נורא, אפילו על ילדי הנשואים - בושה וחרפה!

אין לך מושג כמה אני רוצה (אולי לא באמת?) להשתחרר מזה ,להרפות, וכמה קשה זה. נורא.

אז את כמובן לא יכולה לנהל את החיים של אמא, אבל, אם יש משהו בתיאוריית הלגו שלי, ואם את/ם/ יכולים לעזור בזה...

למשל, לעשות משהו במקומה, כדי שתוכל ללכת לחוג, או הרצאה, או מופע שהיא אוהבת...

משהו כזה.

אגב, אם את מכירה את צורת העבודה של קייטי ביירון (לא הסופה......), זה יכול לעזור . היא מדברת גם על דברים כאלה. ואולי זה יכול גם לעזור

לך.

אין בספריה ספר שמדבר על זה?

אולי באינטרנט יש ביביוגרפיה. זה יעזור לך בעז"ה להבין את אמא שלך יותר, אני חושבת.

אולי היא בן אדם חרד. 

אל תקחי את זה אישית. פשוט נסי להרגיע אותה. לא להתקומם נגד זה. ולהרגיע את עצמך בראש ובראשונה.

קשה לנו לשחרר את הילדים שלנו. מה לעשות.

כן. זו מיכל הזאת. יש לה שיעור אחד שהיא מדברת על כך בצורה מאוד רוחנית. מאוד מאוד יפה.

בהצלוחה!

וואו זה מעניין.

מה שיכול למלא אותה זה שיהיה לה קשר טוב עם אבא🙃

קייטי ביירון נתקלתי פעם בפודקסט על זה... אבל לא ראיתי אותו בסוף חח

תודה שוב

המסר מהסיפור הוא שהכל נקבע מלמעלה ואין עניין להשתדל.

זה תפיסה שלהבנתי שגויה.

כתב המשנה ברורה:

"ופרשת המן, כדי שיאמין שכל מזונותיו באין בהשגחה פרטית, וכדכתיב: "המרבה לא העדיף והממעיט לא החסיר", להורות שאין ריבוי ההשתדלות מועיל מאומה. ואיתא בירושלמי ברכות: כל האומר פרשת המן, מובטח לו שלא יתמעטו מזונותיו."

(אורח חיים סימן א, סעיף ה, סימן קטן יג)

ועדיין זה נראה לי תפיסה שגויה אחר המחילה מכבוד קדושתם ותורתם.

מעשר מינוס 5, אתה בעצם מוסיף 5

בחיבור מחברים...

ואם אתה מחבר למינוס 5 מינוס 10, אתה מקבל מינוס 15.

כשאתה כותב ''ו'' אתה לא יכול להגיד שזה חיסור.

כסא אדום וכסא ירוק, זה שני כסאות. לא כסא פחות כסא.

לכן,

מינוס ומינוס לעולם יהיה מינוס.

או ש-)-5( = 5

חיסור זו הפעולה ההפוכה של חיבור, לכן כתבתי גם בחיבור. כלומר גם בחיבור וחיסור

+(+5)=5

+(-5)=-5

-(-5)=5

יצא לי הפוך אבל מקווה שהעיקרון מובן

ו' החיבור היא לא חיסור אלא חיבור,

אז כשאתה כותב ''מינוס ומינוס'' זה לא יכול להיות ''מינוס פחות מינוס'' אלא רק ''מינוס ועוד מינוס''.

שהכל זה שכר ועונש ואין סיבה ותוצאה טכנית בעולם להשגחה על בני אדם.

ומי שייתרשל וייתעצל בהשתדלות, ייענש ויחסרו מזונותיו בתור עונש, לא בתור סיבה ותוצאה. ועל זה אמר שאין ההשתדלות מועיל במאומה כסיבה ותוצאה. שהרי ידוע שה משגיח לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, וחלק ממצוות והלכת בדרכיו היא לא להתעצל אלא לעבוד לפרנסתו.

אבל אם היה אנוס גמור בהשתדלות (נגיד הוא נכה ולא יכול לעבוד כלל), אז באמת תגיע לו פרנסתו לפי מה שנקבע מהשמים

גם וגם

"תן חסדך עלינו כאשר ייחלנו לך....."

הכל נקבע מלמעלה ויש עניין להשתדל.

בורא עולם מציב את האפשרויות, אך האדם מחויב לבחור בעצמו.

וגם את תשובת הנתונים היבשים, אם תרצי.

את נותרת לשאלה: מה את עושה עם זה?

לא מה את כבר עושה עם זה, אלא איך את מנהלת את זה הכי נכון לך מכאן ולהבא.

לא שאני רומז שאמורה פה להיות נקודת מפנה, ממש לא.

אבל פתחת שרשור. והוא מבקש ממך לעצמך מומנטום של רפלקציה.

זה לא יוצר הרגל של הסתרה?

כשהייתי בכיתה י''א שלחו אותי לפסיכולוג חדש אחרי ה''הצלחה המסחררת'' של הקודמים,

ופחדתי פחד מוות שגם הוא יעשה לי נזק,

אז פשוט המצאתי דמות.

למה אני אצלו?

כי אני מאוהב בנערה מהשבט בבני עקיבא והיא לא מחזירה לי אהבה.

ככה פעמיים בשבוע שוחחנו לנו על הדמות שהמצאתי, ועל זה שרפתי את הירושה שלי ושל אחיי 🤭

המתכון צריך לעבור אותה אחרת היא תעשה לי פרצופים כל השבת

זה טעים? מה פתאום איפה טעים ואיפה זה 

גם אלוקים אומר לי, הרמוניה חביבה תני לי קצת קרדיט שאני יודע מה אני אמור לעשות איתך בעולם... שחררי שליטה!

הכוונה היא לא לשכב במיטה כמובן כמו שכתבתי. אלא לשחרר את האובר-ביקורתיות שלנו לעצמנו על דברים שקרו, ועל דברים שאחרים עשו.

אדם עשה מעשה, שיעיין בו כדי צורכו, כלומר מה אפשר ללמוד לעתיד, וזהו לא צריך יותר להתבחבש.

ככה גם במעשים של אחרים, אין לך סיבה להתחיל לחשוב מה האחר יעשה, מה אני יכול לשנות באחר, ומה אולי יקרה, ומה הוא יכל לעשות וכו וכו. האחר עשה, עכשיו תחשוב מה אתה יכול לעשות כך שעבודת ה' שלך תתקיים באופן המיטבי.

כל העניין פה זה בעצם להבין מהי עבודת ה' שלי, איך אני מפיץ אור ה' בעולם. אחרי שהבנתי, כל מה שאני צריך לעשות זה להסתכל על כל מקרה שקורה לי בתור ניסיון לראות איך אני מצליח להפיץ את ה' בצורה הטובה ביותר.

שוב אני לא אומר שב בבית מדרש תלמד כל היום או אפילו לעשות כל היום חסדים עם אחרים, כי אתה צריך בסוף להתקיים ממשהו, אבל כן לזכור שהכל מאת ה'.

אני כבר לא בטוח לכמה מזה הרמוניה התכוונה, בכל אופן ככה אני הבנתי

לתת להקב"ה קרדיט יותר ממה שאני מדמיינת ושאני בפועל נותנת לו

ושים לב לפסוקים שכתבת... מדברים על בחירה בין טוב לרע... לא בין להתפרנס מעבודה כמנכ"ל או כנהג מונית... (או שגם בזה יש מידה של בחירה בעצם)

מאוד, בין טוב ורע, בין מותר ואסור.  

זו היתה רק דוגמא.  אם במקרים הקיצוניים יש חופש בחירה,   והתוצאה של כל דרך צפויה ומפורשת, שכר ועונש,

על אחת כמה וכמה, קל וחומר, שגם בנושאים אחרים בחיים, כמו בחירת מקצוע ופרנסה, יש חופש בחירה.

הרמב"ם מתייחס בהרחבה בנושא קיום הבחירה החופשית.

https://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/niv/bhira-2.htm

http://www.leibowitz.co.il/ebook.asp?id=13

יהדות, שיעורים, זמנים | אתר ישיבה

נגעת בי

מה נעשה? 

את מכירה את הרבנית מיטל דאודי? אני גיליתי אותה רק השנה ועכשיו חורשת על שיעורים שלה אולי גם את תתחברי..

 אם תשאלי את בני ביתי, תרגישי שאת לחלוטין לא לבד. גם אמא שלך לא...

לכאב פיזי

צריך טיפול

דחוף

עדיף דרך קופת החולים, אבל אפשר גם דרך סה"ר או ער"ן. 

ואו מכל דבר קטן כואב לי כזה בלב

עוזר לי ממש לבכות וככה להוציא תכאב החוצה... וגם לכתוב הכל פשוט מה שיוצא וגם אני נותנת לעצמי לכאוב, מותר.. אבל אחכ משתדלת לעשות משו כיףף ומשמח♥️

ויושבת על משהו.

על מה זה יושב אצלך?

זה לא מתנגש עם רימון? חוסם גם מה דאינו פרסומות? 

לא כמו vpn שזה ממש להעביר את כל האינטרנט שלך דרך ספק הvpn

dns זה דומה לספר טלפונים, שאתה כותב כתובת של אתר או לוחץ על קישור לכתובת של אתר, הdns יודע לנווט אותך לIP שזה המקבילה של המספר טלפון המדויק של מי שאתה מחפש

כלומר adguard במקרה הזה, יכולים לדעת רק לאיזה אתרים ניסית להיכנס, ולא מה קורה בתוכם או דברים שהעלית סיסמאות וכו'

וadguard היא חברה מוכרת עם הצהרת פרטיות שהם לא מוכרים את המידע של איפה אתה גולש

אז כן זה נחשב בטוח אם אתה לא עובד על איזה משהו מאוד סודי/מסווג שאז אולי יש נהלים סופר מחמירים

על איזה רימון אנחנו מדברים? אפליקציית הגנה?

או גם שהספק של האינטרנט בבית זה רימון ואתה גולש על הוויפי?

מבחינת האפליקציה זה לא אמור להתנגש הם עובדות במקביל, רימון תסנן תוכן וadguard יחסום פרסומות

עם הוויפי זה כן יכול להתנגש במובן של זה שלא יהיה לך גישה לאינטרנט, ותקפוץ לך התראה כזאת

ואז פשוט אפשר לחזור להגדרות, dns, ולהחזיר לאוטומטי ואינטרנט יחזור לעבוד כרגיל

אני לא אומר שזה נוח לעשות את זה עכשיו כל פעם

אלא שזה פשוט לא איזה משהו בלתי הפיך

זה הגדרה שאתה משנה בשנייה

תודה רבה על המידע.

לי די קשה כי לא נרדמת ודי משעמם לי אני לא אשקר

וזה לא קשור אני על רטלין

חס ושלום

אצלנו לא רלוונטי להתעורר...

ואני לא מדבר רק על הימים הקרובים כמובן...

התרגלנו לסבבים מול עזה, עכשיו נתחיל להתרגל לסבבים מול איראן.

לא כ"כ הבנתי את השאלה.

לגבי הקטע המובא,

בכללי:

א. האם המקור לסיפור אמין וידוע בצורה וודאית שאכן נאמר מפיו של רבי אלימלך מליז'נסק זצ"ל? 

ב. אם אכן נאמר מפיו קטונתי ואני עפר ואפר לרגליו ולא מתחילה אפילו להבין את ההשגות העליונות וכו'

ג. אם לא נאמר מפיו אלא זהו סיפור בפני עצמו שלא נאמר בפי גדול ישראל לענ"ד יש כאן תמיהה או לפחות חוסר הבנה שלי של העניין מדוע יש להמעיט באהבה כדי לזכות בהריון או בכל דבר אחר, וכיצד ייתכן שאהבתם הגדולה של איש ואשתו מונעת זאת?

שוב, קטונתי לגמרי ואינני מבינה זאת כלל אם אכן נאמר מפי גדול ישראל

ברמה הפצפונת של ההבנה המוגבלית שלי יש כאן תמיהה ואינני מבינה זאת.

אני רואה את התורה כמקדשת שם שמים ומקדשת שלום ואהבה בין איש לאישתו, עד לרמה שהקב"ה בכבודו ובעצמו אומר שימחה חלילה שמו מעל המים כדי להשכין שלום בין איש לאישתו...

וככל שהאהבה ביניהם יותר גדולה כך נחת הרוח בשמים ובכל העולמות... וכגודל האהבה, הקירבה, האחדות, השלום ביניהם גם יושפע השפע גם בעולמות הגשמיים.

ובכל דרך שהיא אין חלילה רצון להמעיט את האהבה ולו בקצת, אלא אדרבא להגדילה.

זה באמת קודש הקודשים.

זה גם מה שבפועל רואים בקודש הקודשים שלנו בבית המקדש, מעל ארון הברית - קודש הקודשים בין איש לאישתו המתבטא בכרובים.

יש עוד הרבה מה להאריך אבל אלו הנקודות העיקריות בינתיים.

ומתייגת את @הסטורי שאולי הוא ידע להסביר יותר לעומק את המקור הנ"ל, והאם אכן כך אמר רבי אלימלך זצ"ל ואם כן למה התכוון?

בגדול אני די 'מתנגד'🤷

כי בכל זוגיות יש חיכוכים\ריחוקים מסוימים ולכן נותר לנו להתעסק בקירוב בלבד, לעומת האהבה הגדולה שמתוארת פה שלא חדלה ולו לרגע אחד.

והמסר הוא מעין מה שאומרים על ימי הריחוק שיכולים להיות דוקא להיות מנוף לימי הקרבה והזדמנות לייצר השתוקקות.

אני קראתי את זה כמסר שרק נותן לנו עין טובה גם על הקשיים בזוגיות.

לגבי המקור, באמת מעניין. מה שכן נתקלתי בסיפור הזה בעוד מקום ולא רק שם..

באמת קטונתי מההבנה במקור הזה...

אכן זה סיפורי חסידים וצריך לראות שזה אמין וכו'

אבל על צד שהכל נכון בסיפור, לדעתי חלילה להבין מהסיפור שמה שמונע זה שהם אוהבים מידי וכד'.

אלא, וזה מדוייק גם מהסיפור עצמו, יותר כמו שאומרים על פנינה שהכעיסה את חנה לשם שמים, כדי שבצערה ובקנאתה חנה תתעורר להתפלל לד' חזק יותר.

וכך כאן, וגם בסיפור של יעקב אבינו כפי שהובא במעשה פה- שאגב זה תי' ממש יפה לעניין!-

כנראה חשש שבגלל שהשלום בית טוב, תודה לאל, אז לא מרגישה בצורה חריפה מספיק את חיסרון לילד. וצער כזה מבליט לה שהיא צריכה ילד ויביאו אותה להתפלל.

או אפילו חריף יותר שד' עונה לתפילת המסכן ורצה להביא אותה למצוקה כזאת..

זה דעתי לפחות. על כל פנים ממש נהניתי מההסבר על יעקב לרחל לפחות!

אפשר לחלק בין הגלות לא"י. ולומר שמכיוון שהמהות של גלות זה פירוד מסויים בין הקב"ה לעמ"י, אז כדי שהגלות תמשיך צריך שהפירוד ימשיך. וזה משתקף גם בקשר הזוגי, שצריך פירוד מסויים כדי שההורים ימשיכו את עצמם לעולם גם אחרי מותם על ידי הבאת ילד (רק שאצל רוב ככל הזוגות הפירוד הזה כבר נמצא שם ולא צריך ליצור אותו..). ואילו בא"י צריך אחדות כדי להמשיך ילד.

אבל יותר נראה שאלו פשוט שני מקרים שונים. אצל הזוג שבא לרשב"י היה צריך לחזק את האהבה, ואילו אצל הזוג שבא לר' אלימלך הייתה "יותר מדי" אהבה, כלומר אחדות גבוהה מאוד, ובשביל להוליד צריך (מבחינה רוחנית) מציאות של שניים ולא אחד. רק בא"י למי שבדרגת א"י שייכת לידה מתוך אחדות גבוהה כזו (כי בא"י האחדות לא מנותקת מהטבע הפשוט).

דווקא מתוך הריחוק והמריבה אז האישה זוכה להיפקד

נכון... התוס' שם...

על כל פנים זה לא נראה שזה דחייה גמורה אלא יותר הכרעה

הגמרא בברכות לא ב מביאה את 2 הצדדים בתור מאן דאמר

אז אולי כן יש בחינה מסוימת שבה דברי לרבי עקיבא התקבלו ועל פיה הסיפור

[דוקא מעניין שהמדרש מזכיר את מקום המעשה, בצידן. צידן היא בעבר הירדן, ומוזכרת בהקשר של חו"ל, או מ"מ בדרגה פחותה מעבר הירדן המערבי "מעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכים לנציבים אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד ממנו תורה והגיעו לציידן וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו את המקרא הזה וירשתם אותה...וישבתם בה ושמרת לעשות את כל החוקים האלה ואת המשפטים אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה חזרו ובאו להם לארץ ישראל" (ספרי). 

למרות שבמעשה מרשב"י אפשר לומר שמדובר בצידון בכתיב חסר, אבל אאל"ט לא הייתה שם התיישבות יהודית באותו זמן.]

לק"י

למה משעמם לך?

את בבית בעקבות המלחמה?

לק"י

התנדבות

נקיונות בבית

וכו'.

לנשות מילואים/ אחרי לידה וכד'

יש המון נשים שקורסות מעומס עכשיו

עם כל הילדים בבית + ערב פסח

המשחק מובנה כך שהוא מבליט את השנאה והנחרצות נגד הצד השני

אבל הוא בונה על הדומה ומכחיש את השונה

אבל עדיין מעניין