נסעתי היום ברחבי ארצנו, בשטח שנמצא מחוץ לגבולותיה הרשמיים של מדינת ישראל (כלומר יו"ש).
באחת מתחנות האוטובוס שבהן לא עוברים אוטובוסים,
עמדה נערה צעירה והושיטה ידה לכיוון הכביש.
עצרתי לידה, פתחתי את החלון, ואחרי שהבנו שהיעדים שלנו קרובים זה לזה - היא חשה להיכנס לתוך המכונית.
אחרי מספר דקות במכונית, הטלפון התחיל לצלצל. על המסך הגדול של הרכב היה כתוב באותיות קידוש לבנה: מוחמד אל חטיב.
עניתי למוחמד, קולגה בעבודה, ביולוג הגאון, בעל מבטא ערבי כבד.
אתה לא יודע מה גיליתי, הוא אמר לי. אבל אני יכול לספר לך רק אם אתה לבד.
מצטער, מוחמד, יש לי טרמפיסטית במכונית.
אה, אמר מוחמד, אז נהיה בקשר, הפטיר וניתק את הטלפון.
המשכתי לנסוע עוד כמה רגעים, עד שהבחנתי שהבחורה רועדת מפחד.
היא עלתה על טרמפ, ולא רק שהיא שמעה שיחה עם מוחמד במבטא ערבי כבד, אלא היא שמעה שמוחמד קיבל דיווח על זה שיש לי טרמפיסטית ברכב.
כנראה הראש שלה התחיל להריץ סרטים.
מיד כשקלטתי את המצב שלה, הסברתי לה שמוחמד עובד איתי, סיפרתי לה על מהות העבודה שלנו, ואפילו הקראתי לה בע"פ את שיר של יום.
של יום רביעי כמובן, של הביוקר.
התנצלתי על הלחץ ועל החרדה שהיא חוותה.
בקיצור,
מסר לקהל הקדוש:
לא לענות למוחמד כשאתם עם טרמפיסטים. וגם אם כן, לא להגיד להם שיש לכם טרמפיסטים.
*שם המשפחה שלו כאן שונה כדי למנוע זיהוי. שאר הפרטים נכונים.
מחפשת הבנה עם הצד שלה וגם לדעת אם זה משהו שקורה הרבה)
הבנתי. מתחבר בגדול לרוח הדברים שלך
