חדר כושר, חוגי פילאטיס, שחיה

חדר הכושר והבריכה אצלנו באזור עם שעות נפרדות לגברים ונשים ויש הרבה שהולכים בקביעות 

כאשר לאישה זה חשוב על עצמה, זה מקרין גם לבן הזוג 

ממילא תמצא מישהי שיהיה לכם ערכים משותפים.

כאשר אדם עושה משהו כדי להרשים בנות - זה עורבא פרח.. זה לא מחזיק מים וגם לא מרשים.

וכאשר עושים דברים מתוך שייכות פנימית, זה מקרין אור גדול כלפי הסביבה

מדי.

כמה דייטים והיא כבר מחליטה על הגוף שלי. זה היה יותר גרוע אבל לא אפרט.

היה לה את הסיבות שלה, אבל אני הרגשתי שהיא פולשת לתחום הגוף שלי.

ואין קשר לדוסיות או לא.

אם למישהי חשוב שבעלה יאכל בריא, סביר שגם חשוב לה שישמור על הכושר ברמה כזו או אחרת. ובמיוחד אם הוא לומד תורה כי זה אומר שהוא בקושי זז במהלך היום.

זה לשמור על עצמך. חלק מלהיות בן אדם. עוד לפני העניין של תורה ויהדות.

ובזבוז זמן? זו השקעה, לא בזבוז. ובמובן מסויים חשוב יותר מלימוד תורה (ביחסים המתאימים). למצוא 40 דקות פעמיים שלוש בשבוע לספורט, לא נראלי בלתי אפשרי. כמובן שיש מצבים שמורכב (כסטודנטית אני יודעת) אבל לפחות רוב הזמן אפשר.

ואפשר גם לעשות את זה יחד. אולי לא ללכת לחדר כושר ולשחות יחד, אבל בהחלט לצאת לריצה, הליכה, או טיול זוגי. 

אבל אני כן רואה בזה ערך

כלומר זה לא היה בציק ליסט שלי כשחיפשתי חתן אבל אני לא רואה בזה ביזבוז זמן...

(גילוי נאות

גם אני מתאמנת וגם בעלי וזה מבורך בעיני)

אתה צריך להיות אתה. טוב לך? תתאמן. לא טוב לך? בטוח לא נכון להתאמן כדי לרצות בת זוג עתידית. זה לא נכון (וגם לא גברי).

אחרת, זה לא הוא"

אפשר להאזין לרבנית כאן, או לקרוא את הסיכום כפי שהם כתבו:

הרבנית ימימה מזרחי חיתנה בת: צפו בתמונות - כיפה

הרבנית הודתה בכנות שהיא לא מחזיקה בכוחות נבואיים. "אז קודם כל, אם את לא יודעת איך אני אדע? מה אני ירמיהו הנביא? כשרבקה מתחתנת, אומרים לה אחים שלה, אחותינו, את היי לאלפי רבבה. אחד הפירושים הוא, תשארי את". לדבריה, הברכה לרבקה היא לא רק על צאצאים, אלא על זה שגם בתוך הנישואים היא לא תאבד את מי שהיא.

משם עברה הרבנית ימימה ל"מדד הזהב" לבדיקת השידוך הנכון. "האם כשאת לצידו את מרגישה 'למה אני לא מספיק? איך הייתי רוצה להיות יותר? למה אני לא פחות?' כשאת מרגישה שאת צריכה להיות מישהי אחרת, זה לא הוא. חתן אותיות נחת, זה מישהו שאת יושבת מולו ויש לך נחת במי שאת. אל תבקשי למצוא אותו, תבקשי מישהו שלידו תמצאי אותך. מזל טוב" סיכמה.

הענין של נחת שייך לשניהם. הרמ"א מביא את שני הצדדים בראשונים.

הבאה שמקשר את כל המסר לשרשור.

באורי מהרא"י-תולדות:

 "[איש יודע ציד איש שדה]. תרגם אונקלוס גבר נחשירכן.

פירש בתוס' פרק החובל (צב: ד"ה דשרכי) ובאור זרוע הארוך פרק יש נוחלין (אות קמט) דנחשידכן בד' כתיבא, והוא אדם בטל ההולך בשדה לטייל ולהיות נשקט מעסקי הטורדים את הגוף והוא מלשון קינא דשדכי פרק החובל (שם), ומלשון נשדכאות פרק יש נוחלין (קלט. ובתוס' שם), וכן ותשקוט הארץ (שופטים ה לא) מתרגמינן ושדוכת ארעא, והיינו נמי משדכין על התינוקות ליארס (שבת יב א) נד, כלומר ממציאין להם השקט לתינוקות בהיותן נשואות לאיש."

אז נכון שעשיו ניצל את הטיול לבטלה, אבל עולה מהתרומת הדשן שיש גם יתרון בטיול בהליכה בנחת בשדה להירגע ו'קוי ה' יחליפו כח, כמו שאפשר גם להסביר על יצחק בפרשה שלנו.

אולי זה כנגד זה. יצחק הלך בנחת בשדה להירגע ולהחליף כח (אחרי כל הסיפור של הריצות והמהירות של אליעזר, רבקה ולבן), ועשיו כנגד זה ניצל את ההליכה בשדה לבטלה.

עבר עריכה על ידי הפי בתאריך כ"ג בחשוון תשפ"ו 13:40

איפה כתוב להיות דוס מוזנח/ דוסית מוזנחית

אשאל את זה אחרת : הייתם רוצים שלבן זוג/ בת זוג שלכם יהיה עצירות של לדאוג לעצמם בחיים? תחביבים? התפתחות?

התשובה היא מן הסתם כן ( זה לא עניין של כושר הכושר זה רק דוגמה זה יכול להיות גם אופניים/ הליכה/ טיול/ משהו פיזי או לנפש.

ואם לא זה מטריד..

כי אנחנו כן בעולם גם בשביל עצמנו

אדם שלא יודע לעצור ולדאוג לעצמו זה מוזר

ולא מושך בעליל . 

שאני פוגשת בחור בן 30 נניח שמאז ומעולם לא היה לו שום תחביב/ שום אהבה למשהו/ לא עושה הליכות / לא כושר / לא התפתחות אישית /לא מתח

 כלוםםם

זה לא נעים

ואולי גם כי אני באה מבית שדוחף לכישרונות

אז אל תקחו אישית 

אבל עלי לדוגמא הריקוד מחיה את הנפש הלימוד גם 

השקט הזה שאני מביאה לעצמי משהו חוזרת לעצמי בתוך כל הכאוס הזה 

זה מביא כוחות ושקט כיפי כזה

שיעשה מה שטוב לו, לא יכולה להגיד שזה חשוב לי.

כן מעניין מה המקום שזה תופס אצלו. אם זה בשביל התועלת או בשביל גוף... אם כ"כ חשוב לו המראה שלו הוא לא רציני...

(אבל יכול להיות נחמד אם הוא אוהב ספורט כי גם אני אוהבת אז זה מחבר)

רציניים ומצליחים אני מדמיינת איזה עורך דין אמריקאי... 

שזה ממש לא ההגדרה שהתכוונתי ב"רציני".

בשבילי רציני זה חכם ואמיתי. לא אחד שמטפח תדמית חיצונית..

אני יודעת שזה חשוב לעשות ספורט, אבל עם יד על הלב, רוב האנשים והנשים שמתאמנים- לא עושים את זה מהסיבה הזאת.

אז אני אחזור על מה שכתבתי-

תלוי אם זה בשביל התועלת או בשביל גוף, ומה המקום שזה תופס אצלו.

באיזשהו מקום, חשבתי השבת הלוואי שלבעלי תהיה הדרת כבוד שכשאני אראה אותו אני אתפעל כמו שרבקה התפעלה מיצחק. אבל אל תדאגו נחתתי לקרקע.

להתפעל כמו רבקה

חח הלך עלינו עם הסטנדרטים 

לזכור גם שיעקב היה בן 77 כשהגיע לחרן, ורצה להתחתן עם ילדה קטנה…

לא... אני באמת נחתתי לקרקע

מזווגים לאדם לפי מעשיו, כשמעשיי יהיו כמו רבקה...;)

(ואני באמת מאמינה שבעלי יהיה ככה אבל כשהוא יהיה יותר מבוגר, לא כבחור צעיר.)

ואמר הפילוסוף:

זו בושה לאדם להזדקן מבלי לראות את היופי והכח הטמונים בו. (סוקרטס)

לעניות דעתי נראה שהתפיסה שלך די גלותית כי את די אומרת את אותם דברים כמו אחינו בגולה.

לא הבנתי על מה אתה חולק מהדברים שאמרתי...

אם המטרה היא תועלת , זה בסדר, אם זה לשם הגוף, לא.

לכן אמרתי ששתי הסיבות טובות וחשובות.

אמרתי שאדם שעסוק בלהרשים זה דוחה. יש לכבד את הגוף ויש לעבוד בלטפח את הגוף. זה הכל.

עוד מעט חנוכה... מעניין איך אתה מסביר את ההבדל בין תרבות יון לישראל.

כמו שכל מתאמן בחדר כושר יכול להגיד לך, אימון בחדר כושר מרשים בעיקר גברים אחרים שמתאמנים.

תרבות יוון היא תרבות שמנותקת מקדושה, אבל כשהיא מחוברת לקדושה, זה בבחינת "יפת אלו' ליפת וישכון באהלי שם."

אבל למה להתווכח סתם, עוד מעט חנוכה ומדליקים נרות שמונה ימים, אז את מוזמנת לקרוא את הפסקאות משמונה קבצים:

קובץ ג, רעג. גדולה היא תביעתנו הגופנית, גוף בריא אנחנו צריכים, התעסקנו הרבה בנפשיות, שכחנו את קדושת הגוף, זנחנו את הבריאות והגבורה הגופנית, שכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש. עזבנו את החיים המעשים, ואת התבררות החושים ואת הקשור עם המציאות הגופנית המוחשי, מפני יראה נפולה, מפני חוסר אמונה בקדושת הארץ, אמונת זה סדר זרעים, שמאמין בחי העולמים וזורע. כל תשובתנו תעלה בידינו רק אם תהיה עם כל הוד רוחניותה, גם תשובה גשמית יוצרת דם בריא, בשר בריא, גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על שרירים חזקים. בגבורת הבשר תאיר הנשמה הנחלשת, תחיית המתים בגויות.

קובץ ג, שסד. בארץ ישראל אפשר להשיג איך שהבשר של הגוף הישראלי הוא קדוש ממש כקדושת הנשמה, ואין צורך כ"כ להרגיז את הגוף ממנוחתו הטבעית, כ"א להעלותו ולהטעימו טעם האמת של חיי הקודש השופעים מקדושת הארץ, הספוגים באוירה המחכים של ארץ ישראל.

לקחת את דברי הרב ולהקביל אותם למה שאנשים בפועל עושים

כאילו כולם חושבים שהגוף שלהם קדוש 

בשביל שהיופי יהיה מחובר לקדושה צריכה להיות קדושה קודם

אני נגד הגישה שמשווה את החומר לרוח

הרוח הוא העיקר לא משנה שגם בחומר אין דבר רע, אבל החומר יתקדש רק אם יהיה בו משהו רוחני (לדוגמא אכילת מצווה) ולא כשלעצמו

זה מוזר בטירוף

הרק קוק כותב ברמה מאד גבוהה אז אל תוכיח מהדברים שלו למעשה כי הוא יותר עומק

בפועל לחיים אי אפשר לקחת את הדברים שלו כפשוטם בלי התעמקות ויישוב 

אי אפשר ללכת רק על פיו כשיש ספרים בסיסיים יותר ואז לקפוץ על המציאה כביכול

ככה אנשים הוציאו את דבריו מהקשרם גם בנוגע לאהבת חינם כאילו הוציאו אותו פרוגרסיבי כמעט

כל האנשים שלא מקפידים על תורה ומצוות נהנים לצטט אותו וזה כבר אומר לך שצריך זהירות כאן

מאיפה את יודעת כמה ואיפה למדתי שאת אומרת שצריך את הבסיס? הרושם שלי הוא שלמדת רק את הבסיס ולא למדת מספיק מכתבי הרב בשביל לדון בנושא.

הנה פסקה הרבה יותר מפורשת ומוכרת:

ההתעמלות, שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כח לאומה, היא משכללת את הכח הרוחני של הצדיקים העליונים, העוסקים ביחודים של שמות הקדושים, להרבות הבלטת האור האלהי בעולם, ואין גילוי אור אחד עומד בלא חבירו כלל. (שמואל ב ח יג): "ויעש דוד שם", ו(שמואל ב ח טו): "דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו", (שמואל ב ח טז): "ויואב בן צרויה על הצבא".

ולא נענש אבנר אלא מפני (ירושלמי פאה פרק א הלכה א): "שעשה דמן של נערים שחוק". אבל שיצחקו הנערים לחזק כחם ורוחם, בשביל גבורת האומה בכללה, עבודת הקודש הזאת מעלה את השכינה מעלה מעלה, כעליתה ע"י שירות ותשבחות, שאמר דוד מלך ישראל בספר תהלים; אלא שע"י הכוונות העליונות עולה הנשמה הפנימית, וע"י המעשים המאמצים את גוף היחידים לשם הכלל עולה הרוחניות החיצונית. ושניהם כאחד משכללים את סדרי הקדושות כולם, בהבלטת אפיה של האומה בפרשה הקטנה שכל גופי תורה תלוים בה: (משלי ג ו): "בכל דרכיך דעהו".

ואל יפלא אם יש חסרונות במהלך החיים של העוסקים באימוץ הגופני ובכל החיזוקים הארציים שבישראל, כי אפילו הופעת רוח הקודש צריכה בירור מתערובות ציחצוחי טומאה שמתערבים בה, והיא הולכת ומיטהרת, מתקדשת ומתבררת, פודה את עצמה מגלותה, עד שבאה לכלל דרך צדיקים ו(משלי ד יח): "כאור נוגה, הולך ואור עד נכון היום".

לא דיברתי עליך באופן אישי,

דיברתי על זה שאתה מביא ציטוטים מדברי הרב קוק כהוכחה. בעיניי זה לא פשוט.

נכון לא למדתי מספיק מכתבי הרב, אבל אפילו אם למדתי רק את הבסיס... לפחות יש לי בסיס רחב. אני לא רואה בעיה ללכת באותה אמונה שסבתא שלי האמינה.

לא צריך ללכת למדרשה כדי לדעת את עיקרי היהדות.

קראתי את הפסקה שציטטת כאן,  אין לי בעיה עם מה שכתוב אני לא מבינה עדיין מה אתה מנסה להגיד בזה שסותר את מה שאני חושבת...

זה ממש כמו שכתבת על "יפת אלוקים ליפת..."

ו "שקר החן... אשה יראת ה' היא תתהלל" 

שהיופי החיצוני נאה כשהוא הולם את היופי הפנימי.

טעיתי לחשוב שהדברים מוכרים ופשוטים.

כמו שאמרתי בתחילת דבריי, נוצר לי הרושם שהדברים שלמדת הם ברמה שנשארת בתורה גלותית. מי שמחליט שהאמונה שלו נשארת ברמה בסיסית אזי וודאי שהוא לא יבין מעבר לרמה בסיסית. זה לא קשור לנושא, אך התועלת הגדולה מהמדרשה היא לא בהכרח התורה שלומדים שם, אלא הקשר לדמויות תורניות, ומתוך כך לתורה המתאימה לדור.

אמרת בתחילת הדברים

"אם זה בשביל התועלת או בשביל גוף... אם כ"כ חשוב לו המראה שלו הוא לא רציני..."

"יש לכבד את הגוף ויש לעבוד בלטפח את הגוף"

האם זה מסתדר לדעתך עם סוף הפסקה שציטטתי:

"כל תשובתנו תעלה בידינו רק אם תהיה עם כל הוד רוחניותה, גם תשובה גשמית יוצרת דם בריא, בשר בריא, גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על שרירים חזקים. בגבורת הבשר תאיר הנשמה הנחלשת, תחיית המתים בגויות."

"תורה גלותית"...אעע מה אני אעשה איתך...

כן זה מסתדר, כי הרב כותב שזה לתועלת, "רוח לוהט זורח על שרירים חזקים", "בגבורת הבשר תאיר הנשמה"

זה להכין את הכלי. 

ומה זה גופים חטובים?

אני באמת לא מבין למה קשה לך לומר שלהשקיע בגוף בצורה בריאה זה דבר לא רציני. מי שלא רציני זה דווקא מי שלא יכול להתגבר על תאוות אכילה ועצלות.

לא יודעת מה זה תורה גלותית ולא רוצה להכנס לזה

גופים חטובים זה גופים בריאים וחזקים ככל הנראה, אבל לא התייחסת לזה שהרב כותב שזה לתועלת.

לא קשה לי לומר את זה

אבל הרגשתי צורך לציין גם את הצד השני.

המשמעות של גוף חטוב אינה בריא או חזק, בשביל זה יש את המילים בריא וחזק, גם בפסקה עצמה. אם את רוצה את יכולה לחפש את המשמעות של המילה חטוב בתנ”ך, המילה הזו בשימוש כזה בתהילים.

לא התייחסתי למה שהרב לא כתב, אין הכרח להבין שמה שהוא כתב זה לתועלת.

את השימוש בתהלים, זה הדבר הראשון שעלה לי לראש, אבל אתה בטח יודע שרוב המפרשים מפרשים זאת במובן הרוחני.

וטוב בסדר... אני התייאשתי מהדיון. באמת להכחיש משהו שכתוב שחור על גבי לבן... שאלוהים יעזור לך אין לי מה להגיד יותר מזה.

בכל מקרה הדיון הזה בהחלט מיותר, את מעוניינת להישאר בגישה שלך, אם את פתוחה ללמוד את מוזמנת לשמוע שיעורים בנושא.

שזה לא הגישה שלך לשיר השירים.

במקרה פה מדובר נטו מה המשמעות המילולית, שאת בוחרת להתעלם ממנה, בדיוק כמו שאת מתעלמת מהמסר המרכזי של הפסקאות של הרב זצ"ל.

אכן זה נכון שקשה יותר להוציא את הגלות מהיהודי מאשר את היהודי מהגלות.

את סוטה לגמרי מהדיון, הנחת היסוד היא שמדובר באנשים תורניים שכן מדובר בפורום שרובו אנשים תורניים, והשאלה מופנת לדוסיות.

החומר לא צריך רוח כדי להיות קדוש, כמו שטומאה זה דבר רוחני, כך דבר גשמי יכול להיות קדוש.

בשום מקום לא השוויתי חומר לרוח, זה שני מרכיבים שונים של האדם, רק שאת יוצרת פירוד ביניהם.

בכל מקרה נראה שאת מבינה את המושג קדושה בתור דתיות בעוד שהדיון הוא לגבי הקודש העליון שכולל גם את הגוף.

ממש נראה שאתה מחפש לתפוס אותי באיזו דקות מסוימת כאילו על זה ישתנה כל הדיון

נגיד אני זורמת איתך על המשפט "קודש עליון שכולל גם את הגוף"- 

מה זה אומר, ובעיקר- איך זה משפיע למעשה? 

(ובלי עוד ציטוטים של הרב קוק בבקשה... מצטערת)

יש לי הרגשה שמה שאתה הולך להגיד זה בסוף דבר טבעי ופשוט שבעיניי הוא ברור..

עם כמה שאנחנו תורניים יש בתורה רבדים, ויש רמות שונות. אי אפשר ללמד את הכל כשווה. מתחילים מהפשט ואח"כ עוברים לרמז ודרש ואז לסוד. יש שלבים. 

אם תבוא ליהודי ותאמר לו "גם הנשמה קדושה וגם הגוף" אז בילבלת אותו, ואוטומטית הצד שיגבר יהיה הגוף.

בעוד תפיסות מסוימות מצומצמות חושבות שכל מה שיש זה רק מצוות ותורה, הקודש העליון מכיל את הקדושה בכל תחומי החיים, גם בגוף, גם במדינה, גם במשפחה.

למעשה, זה אומר שיש חשיבות לטיפוח הגוף, וכן שיש חשיבות לכך שהרחוב יהיה נקי ולא כמו שכונות מסיימות של מגזרים מסוימים.

לגבי מה לומר למי ובאיזה סדר, כאמור, זה נראה לי עיקרון די בסיסי לפחות בימינו ולפחות במגזר הדתי לאומי.

דרך ארץ קדמה לתורה

דרך ארץ קדמה לתורה : הלכה יומית על פי פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

זו לא היתה הוכחה אותך

אמרתי שמה שאתה כותב על מגורים נקיים וכו' זה אכן מתבקש כי "דרך ארץ קדמה לתורה"

היה ראיון כזה עם המאמן.

מאמן: מה המטרה שלך באימון?

אני: לישון יותר טוב בלילה

מאמן: ?

אני: לא מעניין אותי שרירים או להיראות. אני צריך להיות בריא ולעשות פעילות גופנית כדי שהגוף יהיה בריא ואני ארדם בלילה אחרי יום של ישיבה מול מחשב. זהו.

תהנה וכל הכבוד על ההשקעה

לא צריך. גינות כושר ומסלולי הליכה ארוכים זה מספיק.

רק בקיץ, בגלל שהחום בלתי נסבל ואי אפשר להתאמן.

שזה בריא להזיע;)

כשאני מחכה שהמיקרו יחמם לי אוכל (2-3 דקות, לפעמים 4 אם זה מרק) - אני מתאמן. זה זמן שהאפשרות הראשונה זה לבהות בסלולרי והשניה זה לזוז מול  הסטופר שכבר קיים שם. עושה לי טוב ממש.

סבבה

ישמח אותי מאד אם בעלי יתאמן, אבל זה לא מהווה שיקול בבחירת בן הזוג, סתם בונוס נחמד כזה(:

הרבה אומרים שאם אחד מבני הזוג שמן/ משמין זה משפיע גם על בן הזוג השני לא להקפיד על המשקל.

וכן חשוב לי לא לא להשמין ושבעלי יראה טוב...

כמובן בשפה תנ"כית בעזרת מצווה...

"לפני מקלחת, עשו 30 חזרות  ב 3 תרגילי כושר שונים, בסה"כ 90 חזרות".

"לפני ארוחת בוקר, עשו 30 חזרות  ב 3 תרגילי כושר שונים, בסה"כ 90 חזרות".

לפני ארוחת ערב , עשו 30 חזרות  ב 3 תרגילי כושר שונים, בסה"כ 90 חזרות".

"יום כן...יום לא"...

עם ישראל היה בריא פי 800 יותר. בגוף ובנפש.

בגלל זה יש ביהדות תקופות שלא מתרחצים… לכל היותר לשבת …

בדרך כלל להתאמן (ברמה מסויימת) זה חלק מ"ונשמרתם מאד לנפשותיכם"

אני לא רואה סיבה למה שדוסים לא יקפידו על המצווה הזו…

הרב כותב באורות התחיה לג ולד על חשיבות הגוף

גדולה היא תביעתנו הגופנית, גוף בריא אנו צריכים, התעסקנו הרבה בנפשיות, שכחנו את קדושת הגוף, זנחנו את הבריאות והגבורה הגופנית, שכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש. עזבנו את החיים המעשיים, ואת התבררות החושים ואת הקשור עם המציאות הגופנית המוחשית, מפני יראה נפולה, מפני חוסר אמונה בקדושת הארץ, "אמונת זה סדר זרעים - שמאמין בחי העולמים וזורע". כל תשובתנו תעלה בידינו רק אם תהיה, עם כל הוד רוחניותה, גם תשובה גשמית יוצרת דם בריא, בשר בריא, גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על גבי שרירים חזקים, ובגבורת הבשר המקודש תאיר הנשמה שנתחלשה, זכר לתחית המתים הגופנית. (אורות התחיה לג) 
 

ההתעמלות, שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כח לאומה, היא משכללת את הכח הרוחני של הצדיקים העליונים, העוסקים ביחודים של שמות הקדושים, להרבות הבלטת האור האלהי בעולם, ואין גילוי אור אחד עומד בלא חבירו כלל. (שמואל ב ח יג): "ויעש דוד שם", ו(שמואל ב ח טו): "דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו", (שמואל ב ח טז): "ויואב בן צרויה על הצבא" ..........(שם לד) 

חשובים לבריאות (גם אימון אירובי וגם אימון כוח)

כמו שדוסים אוכלים בורקסים וסוכריות והמבורגר וכו'

אין פה איסור חד משמעי כי זה לא שאם תעשה את זה בהכרח תמות

או: תעשה כושר= תהיה בריא ותחיה עד 120

אכלו בריא והיו נראים בכושר

חלקם ( לא רובם) אפילו היו צימחונים 

יכול להיות שקשה לך למצוא מישהי שבאותו ראש של המינונים שלך..

לא יודע מה מדויטת שלך מחפשת

אבל אני כן מבין בחורה שמחפשת אברך עם התמסרות לתורה, שיכולה לפחד שזה יבוא על חשבון ערכים אחרים, או שמצפה לבית פשוט והתעסקות כזאת נראית לה חיצונית מידי..

כי נפש בריאה בגוף בריא.

וידוע שפעילות גופנית משפיעה גם על היכולת ללמוד וגם להיות שותף פעיל בבית.

שכוונת השאלה היא האם חשוב שהבעל יתאמן על כלי נגינה...

חחח

כך שזה לא משנה מה בנות אוהבות.

דבר שני, לדעתי כל אחד עצלן בדבר אחד ומשקיע בדבר אחר, כך שלא צריך לייחס הרבה חשיבות לדבר אחד.

נובעת מה"תרבות" החילונית של ערבוב בין המינים, מוחצנות, חשיפת הגוף והבלטתו. זה משפיע על נקודת המבט שלנו.

אבל מבחינה עקרונית, כל עוד יש פרופורציות, גוף יפה זה דבר טוב וכיפי. אני לא זוכר לדוג' שבישיבה התיכונית שיש רק בנים ראינו בזה משהו בעייתי מבחינה דתית.

אם העיקר זה העולם הפנימי, ואם מתלבשים צנוע (כלומר לא חשוף ולא צמוד), ואם שומרים על גדרי הצניעות עם אחרים (לפני ואחרי חתונה. כולל בסעודות משותפות), גוף יפה דבר חיובי. הבעיות מתחילות כשיש ערבוב בין המינים.

יופי נאה לצנועים (אומרת את זה גם לעצמי)

התורה משבחת נשים צדיקות רבות ואת יוסף ודוד על יופיים כי זה מבטא שלמות. אבל (כמו שהרב זמיר כהן אומר)- היופי הוא מעלה כמו העושר, אבל זה רק בתנאי שהיופי לא מוריד את האדם מהיראת שמיים שלו! 

אשה יראת ה' היא תתהלל ביופיה. ללא הרוחניות- ללא הלימה לעולם פנימי מושלם- זה שקר והבל.

הפלא יועץ בערך "גוף" כותב: "הנה הגוף לגבי הנפש כאין נחשב ומהבל ימעט... רק ישמור את גופו שיהא בריא וחזק לעבוד עבודתו עבודת עבד. 

.. רק כל מה שיש לחוש הוא, לפי שעל ידי התחברות הנפש עם הגוף יוכל לזכות לאורח חיים למעלה, ולמען סור משאול מטה".

צריך לשים לב שהרצון לגוף יפה לא נובע מרצון להתפאר בפני בני אדם, זו גאווה והתפארות במתנת שמיים, ומעבר לזה אם הוא החטיא אנשים הוא יסבול על זה בעולם הבא. מה המטרה שלנו? איפה ראוי לשים את עיקר ההשקעה? יש שאלה בכלל?!

וזה לא שהתורה אומרת לא להשקיע בגוף, אבל לשים את זה במקום של זה. לא בשביל הגוף שמה ישאר ממנו... בשביל הנשמה ששוכנת בו. מראה מכובד ומסודר. בשביל שיוכל לעבוד את ה'. בשביל להרבות אהבה בין בעל ואשה/ למצוא חן במקום הנכון. 

זה לא דבר פשוט, אבל לא לטשטש את האידאלים... למה לא להגיד את זה ברור?

סליחה אם כתבתי קצת חד זה לא אישי, אני פשוט חושבת שזה קצת מסוכן להגיד דברים שיכולים להשתמע לפה ולשם...

עריכה: עכשיו פתאום אני חושבת שאולי אני מבינה מה אתה ו @intuscrepidam מנסים לומר... שהגוף זה לא דבר רע? 

אם כן, זה פשוט ברור לי מאליו כי זה אנושי ומובן שאנחנו נהנים מהצד החומרי שלנו וזה בסדר, פשוט זה עדיין לא נכון בעיניי להגדיר את זה כקודש ואידאל

ואני מסכים איתך. הדיון הוא על הדרגה שאחרי הדרגה שציינת ועל היחס העקרוני לעניין.

מה שכתבת בסוף זה באמת לב העניין- האם לתפוס את הגוף והחומריות *רק* כסוג של דיעבד שצריך לתת לו את הצרכים שלו, או להגיד שיש בזה גם אידיאל וקודש בפני עצמו כי ה' מתגלה דרך זה (ונכון שמי שירגיש את זה זה רק מי שעבד על זה והגיע לשם, ואסור לקפוץ מדרגות).

במבט פשוט מה שאת כותבת נראה מציאותי ומה שאנחנו כותבים נראה די מרחף ולא הכי ישים, אבל במבט עקרוני מה שאנחנו כותבים זו האמת ולשם צריך לשאוף.

אגב, אפשר להגיד באופן כללי שהבעיה אצל חרדים זה שהם מתמקדים בצורת המבט שתיארת ולא שואפים ליותר, והבעיה אצל דת"ל זה שהם מתמקדים בצורת המבט שתיארנו ושוכחים שזו עבודה להגיע לשם ולפעמים מרמים את עצמם.

האידיאל הוא השילוב- להבין איפה אני נמצא, לאן אני שואף, ולהתקדם לשם בלי לרמות את עצמי (אגב, זו רק דוגמא אחת לנזק מזה שיש שני ציבורים נפרדים לשומרי התומ"צ).

אם תדמייני חיים בעולם שיש בו נוכחות אלוהית, כמו שהיה לפי ביטול הנבואה, הרבה יותר קל להסתכל על דברים כמו שתיארנו, כי אין ניתוק חוויתי בין הבורא לבריאה (יש בעיות אחרות כמובן).

ניקח דוג' מהעולם שלנו- אם אמא מכינה לילדים שלה אוכל, זה מפריד ביניהם (כי הם מרוכזים באוכל) או מחבר ביניהם? מחבר.

אם חקלאי או אפילו סתם אדם קוטף פרי מעץ, הוא מרגיש שהוא מתנתק בזה מהטבע כי (הוא לוקח ממנו) או מתחבר אליו? מתחבר.

אז למה בקשר עם ה' אנשים כן יכולים לשקוע בתאוות אכילה ולשכוח מה'? כי מלכתחילה אין להם חיבור מספיק חזק וחי לקב"ה (בניגוד לחיבור לאמא או לטבע). מי שמספיק מחובר לה', מתחבר לה' דרך כל דבר שבעולם. יתכן גם שהם כן מחוברים לה', אבל יש להם תפיסה לא נכונה של הגשמיות (שקשורה להסתכלות שתיארת).

כשהחיבור לה' ולעולם הוא באופן חי ונכון- האדם לא ישקע בתאוות אכילה, והוא לא יחפש לחשוף את הגוף איפה שלא צריך, והוא לא יחפש להסתכל על מי שחושף. כי בכל דבר הוא ירצה לא רק את הצד החיצוני אלא את הקשר הפנימי איתו ועם ה'. זה מצריך עבודה כמובן, אבל זו עבודה שאתה מרגיש מחובר אליה, ולא מלחמה בלתי פוסקת.

אז אני מסכימה איתך ועם רוב מה שאתה כותב, אבל כמה דברים:

א. 

לדעתי מבחינת דרך חינוכית חשוב לדבר בשפה שנכונה למקום שלנו... בדיוק בגלל שאתה צריך לבקש ממני לדמיין את זה כי אנחנו לא שם בכלל, קשה לי עם הניסוח של "קודש ואידאל" על גוף. איך אפשר לדבר על מדרגה הבאה כשאפילו את הבאה אנחנו רחוקים ממנה זה מרגיש לי 2 ציפורים על העץ במקום אחת ביד. 

ב. 

חשוב בעיניי כן לעשות את ההפרדה בין גוף לרוח, כי כשאדם רואה את עצמו כחתיכה אחת קדושה, איך הוא אמור להבין שהוא מתבקש להשליט את הנשמה על החלק הבהמי? אם כולו קדוש, ושני החלקים שווים באותה מידה, מה יתן לו כוח להתגבר ולהזדהות עם הצד של הנשמה?

(אגב, בד"כ מה שטוב לנשמה יהיה טוב גם לגוף... אבל יש פריוריטי)

ג. 

רק להגיד שב"ה הרב קוק הוא לא היחיד שאמר את הדברים האלה... 

זה פשט "בכל דרכיך דעהו".

זה המשמעות לכך שהיצר הרע נקרא "טוב מאד". זה לעבוד את הקב"ה בכל לבבך, בשני יצריך.  

וההבנה היסודית שהקב"ה רוצה שנעבוד אותו מכאן בעוה"ז, כי נתאווה שתהיה לו דירה בתחתונים.

ויפה תלמוד תורה עם דרך ארץ... ועוד מאמרים שמלמדים שהתורה לא מבטלת את האנושיות ובצורה מסוימת היא לכתחילה. (בסוף האידיאל זה כמו אדה"ר לפני החטא, לא?)

אז מה המטרה להדגיש שהקב"ה מתגלה דרך זה..? 

הקב"ה מתגלה דרך כל הבריאה. ולמדנו חביב אדם שנברא בצלם... וכל שאר הדברים בתורה זה לא מספיק כדי לכבד את הגוף ואת העולם?

נכון, לא כל החרדים מתנהגים ככה... וזה מזעזע. אבל מה זה קשור לתורה?

כמו שכתבת באף ציבור אין שלמות...חרדים מדגישים יותר מדי את ה-ד' אמות של הלכה ודת"ל מדגישים יותר מדי את החזון. לשמור על איזון זו מלאכה קשה 

בסוף כל אדם בפני עצמו צריך לחפש את הקב"ה באמת וככה יוכל להגיע לשלמות.

(סתם אגב מהדברים שלך נזכרתי... שלא מזמן שמעתי שיעור (של הרז"כ כמובן) שמלמד כמה חשובה לתורה איכות הסביבה וחיבור לטבע וכו' וזה מדהים לראות איך מי שהולך לפי התורה פשוט יכול לחיות בגן עדן...)

א. לדעתי צריך גם וגם (במקרים שזה שייך, לא למי שבתחילת הדרך). כמו שאומרים ללמוד את המסילת ישרים גם כרגיל וגם מהסוף להתחלה.

ב. תמיד יש הפרדה כי אלו חלקים שונים מעצם מהותם.

הדמיון הוא לא רק בגלל שאנחנו לא שם, אלא כי התרגלנו לא להסתכל על זה ככה.

ג. נכון. הרב קוק לא בדיוק חידש אלא הזכיר נשכחות- "שכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש". מה שהוא כן הוסיף זה הסברה שכלית.

צריך להדגיש כי הרבה אנשים לא תופסים שזה באמת ככה. אם היו תופסים, הרבה בעיות בכלל לא היו מתחילות. לדוג'- מי שתופס את זה ככה לא רואה סתירה בין החזון לבין ארבע אמות של הלכה (בא"י גם לא שייך לצמצם את ההלכה לארבע אמות).

מי זה הרז"כ? התכוונת אולי לרד"כ?

👍

ב. לא תמיד זה במודעות דווקא. אדם יכול להכנס מזה לבלבול גדול.

ג. לא חושבת שיש מישהו שחושב שיש סתירה, פשוט פחות מתמקדים בצד מסויים... כך נראה לי. 

הרז"כ- הרב זמיר כהן

אבל הם לא הפנימו את זה וכנראה בגלל זה לא מתמקדים בזה כמו שכתבת.

ואת אישה, אז אצלך זה טבעי יותר. אני לא בטוח שכל אלו שאת חושבת שמסתכלים על זה ככה, באמת מסתכלים על זה ככה..

אני חשבתי שכל אחד מתמקד במה שהוא מאמין שיעזור לו לגדול.

וגם בעניין של ה-ד' אמות הלכה יש מחלוקת אבל אני לא מבינה בזה.

מעניין איך זה מתבטא... 

בינתיים הרבנים שאני גדלתי עליהם מדהימים ומלאי חיים. אני כן מודעת לזה שיש הבדל בין רבני הקירוב למיניהם לבין מה שהולך בציבור עצמו. וזה מצער מאד... אבל הדרך עצמה והאמונה מתוקות לי.

בעדות המזרח זה גם טבעי יותר ולא כ"כ מורגש ההבדל בין המגזרים. 

(ושתדע שהרבנים החרדים שאני לומדת מהם מאד מכבדים ומעריכים את הדת"ל התורניים. באמת רואים אצלם שזו מחלוקת לשם שמיים...)

ונכון.

ההבדלים יותר מתבטאים בדברים אחרים. לדוג' סגנון הלימוד של פ"ש, היחס בין תורה למדע ועוד דברים בסגנון.

אבל את צודקת שהבסיס שווה וצריך לזכור את זה כי זה העיקר (וחלק מההבדלים לא נובעים מאידיאולוגיה אלא מפרקטיקה).

מעניין...

נכון... ולא לפחד ללמוד מכל אחד את הטוב.

בסוף כשאני אגיע לשמיים לא יגידו לי: "למה לא היית חרדית/ דתית לאומית" יגידו לי איך בפועל חייתי, האם הייתי אמיתית או שברחתי מעצמי ומאלוקים שבי. הקב"ה מגיע לכל מקום שרוצים אותו באמת אז זה הכי חשוב.

אבל אם זה בעיקר רבני הידברות אז תת הנושאים בדיונים האלה לא יפתרו את שורש חוסר ההבנה.

את רואה בגוף דבר לא רע, בדיעבד, סוג של אילוץ, אם זו התורה שאת לומדת אז לא ברור לי כמה ניתן להסביר לך מושגים אחרים בדיון אינטרנטי, במיוחד שאנחנו מכילים את הדעה שלך אבל את מתנגד לדעתנו.

אז להגיד לך את האמת, ניסו כבר ללמד אותי כל מיני מושגים כאלה, ופגשתי אנשים כמוך מוארים שמרגישים שהם גילו את האור והמתיקות וזה שינה להם את כל התפיסה. מכבדת, מאמינה שיש בזה הרבה, וגם רואים שזה באמת מתיישב להם ופירות המעשים שלהם מעידים על העץ שממנו הם יונקים. אבל מהמקום שלי לא הצלחתי "להדלק" מזה. כשחיפשתי להתחזק, זה לא מה שעבד לי. אולי כי אני כבר ככה באופן טבעי ולכן אני צריכה יותר את הגבולות הברורים. ורק תזכור גם שהרבנים האלה שנשמע שאתה קצת ממעיט בגודל התורה שלהם אחראיים להחזרה בתשובה של חצי מהעם בערך וזה עובדה שאומרת הרבה.

אמנם לא הבנו אחד תשני אבל הכל בסדר, זו אותה תורה, אתה תלמד ממקום שלבך חפץ ואני אלמד ממקום שלבי חפץ העיקר מה שיקרב אותנו לה' יתברך בשביל זה יש מגוון של אנשים בעולם שיגלו את ה' בכל הצורות והגוונים. (יום אחד אני אנסה לגעת בזה שוב אני מאמינה אבל כרגע זה ממש לא מדבר לחיים שלי.)

ראיתי קישור ממש יפה שאני בטוחה שאליו לא תהיה לך התנגדות

https://www.yeshiva.org.il/midrash/6684

לגבי הרבנים של הידברות, הם עושים עבודה חשובה שיש מה לשפר בה מבחינה מהותית, אבל לא אשפוך את התינוק עם המים.  בכל אופן אני לא רואה סיבה להאריך בנושא.

לא משנה...

שבת שלום!

ויש הבדלים טבעיים, מתוך השונות הביולוגית בין גברים ונשים, בהתייחסות לגוף, בהתייחסות לטיפול, ליופי ואסתטיקה של הגוף, לדימוי עצמי של הגוף שלנו? 

ולכן אף צד לא יכול להבין את מה שמרגיש הצד השני? אין באמת שפה משותפת ברגש הזה?

@משה @מנהלי על

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

אם זה חסר טאקט זה שלה אבל כנראה היא רצתה ממש לשתף... 

היא כותבת לכן את זה דווקא בתור בנות שמבינות את הכאב ואת גודל הנס!!

אני בטוחה שהיא מתפללת עליכן!! ואולי היא חושבת שזה שקרה לה כזה נס יכול לעודד אתכן שבקרוב גם לכן זה יקרה!

זה לא טוב המבט הזה ששם במרכז את הכאבים של עצמו, לכולם יש כאבים... אז נשתף רק בדברים עצובים?? 

אומרים שיותר מלהשתתף בצער הזולת קשה להשתתף בשמחתו...  

מובן שיש קושי ומותר קצת להתמסכן אבל זה לא צריך להיות הלך הרוח שלנו אנחנו צריכים לחזק אחד את השני! 

אני לא שופטת אותך באופן אישי בטוחה שהיה כואב לקרוא דבר כזה... אבל זה ציבורי ואני חייבת להביע את התנגדותי כלפי המגמה והאוירה הזאת אצל רווקים... זה משגע אותי😟

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

ממה שאת מניחה שהוא מדמיין, ולכן את חושבת שאין בזה בעיה מוסרית

(עקרונית אני חושב שבכל דמיון בעניינים האלו יש בעיה מוסרית ברמה מסויימת, זה מנעד)

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

אינו דומה x ל־y

יש כאלה שעושים את זה (לא ראיות אסורות) נטו בשביל לפרוק לחץ או להירדם מהר אפילו בלי התאווה שבדבר

ביסודו של דבר האיסור כשלעצמו בעיקר קשור לעניין של טומאה יש פשוט עניין מהתורה לא להיטמא בטומאה הספציפית הזאת כמו שלכהנים אסור להיכנס לבית קברות (וזה די מקביל כי את הכהנים זה מגביל ממחנה שכינה ואילו טומאת קרי מגבילה מכל הר הבית)

הצד המוסרי הוא קשור באופן הדוק אך לא לגמרי חופף

פגם הברית ובאיזה מצבים. ואין כאן המקום להאריך. לכן אמרתי שאני לא מדבר מהבחינה החינוכית פה.

אין קשר לטומאה. הרי טומאה הלכתית נוצרת גם אחרי קשר פיסי בין איש לאשה. ואין איסור להטמא לישראל למת וכדומה.   הצד המוסרי לא קשור כי ער ואונן היו לפני מתן תורה.  הבעיה המוסרית פה היא שאדם מפנה את כוח האהבה וכוחות החיים לעצמו במקום לזולתו, וזה יוצר פגם בנפש (שניתן לתקן כמובן) , כי יצר העיריות עומד בבסיס נפש האדם, לטוב ולמוטב 

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !