חדר כושר, חוגי פילאטיס, שחיה

חדר הכושר והבריכה אצלנו באזור עם שעות נפרדות לגברים ונשים ויש הרבה שהולכים בקביעות 

כאשר לאישה זה חשוב על עצמה, זה מקרין גם לבן הזוג 

ממילא תמצא מישהי שיהיה לכם ערכים משותפים.

כאשר אדם עושה משהו כדי להרשים בנות - זה עורבא פרח.. זה לא מחזיק מים וגם לא מרשים.

וכאשר עושים דברים מתוך שייכות פנימית, זה מקרין אור גדול כלפי הסביבה

מדי.

כמה דייטים והיא כבר מחליטה על הגוף שלי. זה היה יותר גרוע אבל לא אפרט.

היה לה את הסיבות שלה, אבל אני הרגשתי שהיא פולשת לתחום הגוף שלי.

ואין קשר לדוסיות או לא.

אם למישהי חשוב שבעלה יאכל בריא, סביר שגם חשוב לה שישמור על הכושר ברמה כזו או אחרת. ובמיוחד אם הוא לומד תורה כי זה אומר שהוא בקושי זז במהלך היום.

זה לשמור על עצמך. חלק מלהיות בן אדם. עוד לפני העניין של תורה ויהדות.

ובזבוז זמן? זו השקעה, לא בזבוז. ובמובן מסויים חשוב יותר מלימוד תורה (ביחסים המתאימים). למצוא 40 דקות פעמיים שלוש בשבוע לספורט, לא נראלי בלתי אפשרי. כמובן שיש מצבים שמורכב (כסטודנטית אני יודעת) אבל לפחות רוב הזמן אפשר.

ואפשר גם לעשות את זה יחד. אולי לא ללכת לחדר כושר ולשחות יחד, אבל בהחלט לצאת לריצה, הליכה, או טיול זוגי. 

אבל אני כן רואה בזה ערך

כלומר זה לא היה בציק ליסט שלי כשחיפשתי חתן אבל אני לא רואה בזה ביזבוז זמן...

(גילוי נאות

גם אני מתאמנת וגם בעלי וזה מבורך בעיני)

אתה צריך להיות אתה. טוב לך? תתאמן. לא טוב לך? בטוח לא נכון להתאמן כדי לרצות בת זוג עתידית. זה לא נכון (וגם לא גברי).

אחרת, זה לא הוא"

אפשר להאזין לרבנית כאן, או לקרוא את הסיכום כפי שהם כתבו:

הרבנית ימימה מזרחי חיתנה בת: צפו בתמונות - כיפה

הרבנית הודתה בכנות שהיא לא מחזיקה בכוחות נבואיים. "אז קודם כל, אם את לא יודעת איך אני אדע? מה אני ירמיהו הנביא? כשרבקה מתחתנת, אומרים לה אחים שלה, אחותינו, את היי לאלפי רבבה. אחד הפירושים הוא, תשארי את". לדבריה, הברכה לרבקה היא לא רק על צאצאים, אלא על זה שגם בתוך הנישואים היא לא תאבד את מי שהיא.

משם עברה הרבנית ימימה ל"מדד הזהב" לבדיקת השידוך הנכון. "האם כשאת לצידו את מרגישה 'למה אני לא מספיק? איך הייתי רוצה להיות יותר? למה אני לא פחות?' כשאת מרגישה שאת צריכה להיות מישהי אחרת, זה לא הוא. חתן אותיות נחת, זה מישהו שאת יושבת מולו ויש לך נחת במי שאת. אל תבקשי למצוא אותו, תבקשי מישהו שלידו תמצאי אותך. מזל טוב" סיכמה.

הענין של נחת שייך לשניהם. הרמ"א מביא את שני הצדדים בראשונים.

הבאה שמקשר את כל המסר לשרשור.

באורי מהרא"י-תולדות:

 "[איש יודע ציד איש שדה]. תרגם אונקלוס גבר נחשירכן.

פירש בתוס' פרק החובל (צב: ד"ה דשרכי) ובאור זרוע הארוך פרק יש נוחלין (אות קמט) דנחשידכן בד' כתיבא, והוא אדם בטל ההולך בשדה לטייל ולהיות נשקט מעסקי הטורדים את הגוף והוא מלשון קינא דשדכי פרק החובל (שם), ומלשון נשדכאות פרק יש נוחלין (קלט. ובתוס' שם), וכן ותשקוט הארץ (שופטים ה לא) מתרגמינן ושדוכת ארעא, והיינו נמי משדכין על התינוקות ליארס (שבת יב א) נד, כלומר ממציאין להם השקט לתינוקות בהיותן נשואות לאיש."

אז נכון שעשיו ניצל את הטיול לבטלה, אבל עולה מהתרומת הדשן שיש גם יתרון בטיול בהליכה בנחת בשדה להירגע ו'קוי ה' יחליפו כח, כמו שאפשר גם להסביר על יצחק בפרשה שלנו.

אולי זה כנגד זה. יצחק הלך בנחת בשדה להירגע ולהחליף כח (אחרי כל הסיפור של הריצות והמהירות של אליעזר, רבקה ולבן), ועשיו כנגד זה ניצל את ההליכה בשדה לבטלה.

עבר עריכה על ידי הפי בתאריך כ"ג בחשוון תשפ"ו 13:40

איפה כתוב להיות דוס מוזנח/ דוסית מוזנחית

אשאל את זה אחרת : הייתם רוצים שלבן זוג/ בת זוג שלכם יהיה עצירות של לדאוג לעצמם בחיים? תחביבים? התפתחות?

התשובה היא מן הסתם כן ( זה לא עניין של כושר הכושר זה רק דוגמה זה יכול להיות גם אופניים/ הליכה/ טיול/ משהו פיזי או לנפש.

ואם לא זה מטריד..

כי אנחנו כן בעולם גם בשביל עצמנו

אדם שלא יודע לעצור ולדאוג לעצמו זה מוזר

ולא מושך בעליל . 

שאני פוגשת בחור בן 30 נניח שמאז ומעולם לא היה לו שום תחביב/ שום אהבה למשהו/ לא עושה הליכות / לא כושר / לא התפתחות אישית /לא מתח

 כלוםםם

זה לא נעים

ואולי גם כי אני באה מבית שדוחף לכישרונות

אז אל תקחו אישית 

אבל עלי לדוגמא הריקוד מחיה את הנפש הלימוד גם 

השקט הזה שאני מביאה לעצמי משהו חוזרת לעצמי בתוך כל הכאוס הזה 

זה מביא כוחות ושקט כיפי כזה

שיעשה מה שטוב לו, לא יכולה להגיד שזה חשוב לי.

כן מעניין מה המקום שזה תופס אצלו. אם זה בשביל התועלת או בשביל גוף... אם כ"כ חשוב לו המראה שלו הוא לא רציני...

(אבל יכול להיות נחמד אם הוא אוהב ספורט כי גם אני אוהבת אז זה מחבר)

רציניים ומצליחים אני מדמיינת איזה עורך דין אמריקאי... 

שזה ממש לא ההגדרה שהתכוונתי ב"רציני".

בשבילי רציני זה חכם ואמיתי. לא אחד שמטפח תדמית חיצונית..

אני יודעת שזה חשוב לעשות ספורט, אבל עם יד על הלב, רוב האנשים והנשים שמתאמנים- לא עושים את זה מהסיבה הזאת.

אז אני אחזור על מה שכתבתי-

תלוי אם זה בשביל התועלת או בשביל גוף, ומה המקום שזה תופס אצלו.

באיזשהו מקום, חשבתי השבת הלוואי שלבעלי תהיה הדרת כבוד שכשאני אראה אותו אני אתפעל כמו שרבקה התפעלה מיצחק. אבל אל תדאגו נחתתי לקרקע.

להתפעל כמו רבקה

חח הלך עלינו עם הסטנדרטים 

לזכור גם שיעקב היה בן 77 כשהגיע לחרן, ורצה להתחתן עם ילדה קטנה…

לא... אני באמת נחתתי לקרקע

מזווגים לאדם לפי מעשיו, כשמעשיי יהיו כמו רבקה...;)

(ואני באמת מאמינה שבעלי יהיה ככה אבל כשהוא יהיה יותר מבוגר, לא כבחור צעיר.)

ואמר הפילוסוף:

זו בושה לאדם להזדקן מבלי לראות את היופי והכח הטמונים בו. (סוקרטס)

לעניות דעתי נראה שהתפיסה שלך די גלותית כי את די אומרת את אותם דברים כמו אחינו בגולה.

לא הבנתי על מה אתה חולק מהדברים שאמרתי...

אם המטרה היא תועלת , זה בסדר, אם זה לשם הגוף, לא.

לכן אמרתי ששתי הסיבות טובות וחשובות.

אמרתי שאדם שעסוק בלהרשים זה דוחה. יש לכבד את הגוף ויש לעבוד בלטפח את הגוף. זה הכל.

עוד מעט חנוכה... מעניין איך אתה מסביר את ההבדל בין תרבות יון לישראל.

כמו שכל מתאמן בחדר כושר יכול להגיד לך, אימון בחדר כושר מרשים בעיקר גברים אחרים שמתאמנים.

תרבות יוון היא תרבות שמנותקת מקדושה, אבל כשהיא מחוברת לקדושה, זה בבחינת "יפת אלו' ליפת וישכון באהלי שם."

אבל למה להתווכח סתם, עוד מעט חנוכה ומדליקים נרות שמונה ימים, אז את מוזמנת לקרוא את הפסקאות משמונה קבצים:

קובץ ג, רעג. גדולה היא תביעתנו הגופנית, גוף בריא אנחנו צריכים, התעסקנו הרבה בנפשיות, שכחנו את קדושת הגוף, זנחנו את הבריאות והגבורה הגופנית, שכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש. עזבנו את החיים המעשים, ואת התבררות החושים ואת הקשור עם המציאות הגופנית המוחשי, מפני יראה נפולה, מפני חוסר אמונה בקדושת הארץ, אמונת זה סדר זרעים, שמאמין בחי העולמים וזורע. כל תשובתנו תעלה בידינו רק אם תהיה עם כל הוד רוחניותה, גם תשובה גשמית יוצרת דם בריא, בשר בריא, גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על שרירים חזקים. בגבורת הבשר תאיר הנשמה הנחלשת, תחיית המתים בגויות.

קובץ ג, שסד. בארץ ישראל אפשר להשיג איך שהבשר של הגוף הישראלי הוא קדוש ממש כקדושת הנשמה, ואין צורך כ"כ להרגיז את הגוף ממנוחתו הטבעית, כ"א להעלותו ולהטעימו טעם האמת של חיי הקודש השופעים מקדושת הארץ, הספוגים באוירה המחכים של ארץ ישראל.

לקחת את דברי הרב ולהקביל אותם למה שאנשים בפועל עושים

כאילו כולם חושבים שהגוף שלהם קדוש 

בשביל שהיופי יהיה מחובר לקדושה צריכה להיות קדושה קודם

אני נגד הגישה שמשווה את החומר לרוח

הרוח הוא העיקר לא משנה שגם בחומר אין דבר רע, אבל החומר יתקדש רק אם יהיה בו משהו רוחני (לדוגמא אכילת מצווה) ולא כשלעצמו

זה מוזר בטירוף

הרק קוק כותב ברמה מאד גבוהה אז אל תוכיח מהדברים שלו למעשה כי הוא יותר עומק

בפועל לחיים אי אפשר לקחת את הדברים שלו כפשוטם בלי התעמקות ויישוב 

אי אפשר ללכת רק על פיו כשיש ספרים בסיסיים יותר ואז לקפוץ על המציאה כביכול

ככה אנשים הוציאו את דבריו מהקשרם גם בנוגע לאהבת חינם כאילו הוציאו אותו פרוגרסיבי כמעט

כל האנשים שלא מקפידים על תורה ומצוות נהנים לצטט אותו וזה כבר אומר לך שצריך זהירות כאן

מאיפה את יודעת כמה ואיפה למדתי שאת אומרת שצריך את הבסיס? הרושם שלי הוא שלמדת רק את הבסיס ולא למדת מספיק מכתבי הרב בשביל לדון בנושא.

הנה פסקה הרבה יותר מפורשת ומוכרת:

ההתעמלות, שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כח לאומה, היא משכללת את הכח הרוחני של הצדיקים העליונים, העוסקים ביחודים של שמות הקדושים, להרבות הבלטת האור האלהי בעולם, ואין גילוי אור אחד עומד בלא חבירו כלל. (שמואל ב ח יג): "ויעש דוד שם", ו(שמואל ב ח טו): "דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו", (שמואל ב ח טז): "ויואב בן צרויה על הצבא".

ולא נענש אבנר אלא מפני (ירושלמי פאה פרק א הלכה א): "שעשה דמן של נערים שחוק". אבל שיצחקו הנערים לחזק כחם ורוחם, בשביל גבורת האומה בכללה, עבודת הקודש הזאת מעלה את השכינה מעלה מעלה, כעליתה ע"י שירות ותשבחות, שאמר דוד מלך ישראל בספר תהלים; אלא שע"י הכוונות העליונות עולה הנשמה הפנימית, וע"י המעשים המאמצים את גוף היחידים לשם הכלל עולה הרוחניות החיצונית. ושניהם כאחד משכללים את סדרי הקדושות כולם, בהבלטת אפיה של האומה בפרשה הקטנה שכל גופי תורה תלוים בה: (משלי ג ו): "בכל דרכיך דעהו".

ואל יפלא אם יש חסרונות במהלך החיים של העוסקים באימוץ הגופני ובכל החיזוקים הארציים שבישראל, כי אפילו הופעת רוח הקודש צריכה בירור מתערובות ציחצוחי טומאה שמתערבים בה, והיא הולכת ומיטהרת, מתקדשת ומתבררת, פודה את עצמה מגלותה, עד שבאה לכלל דרך צדיקים ו(משלי ד יח): "כאור נוגה, הולך ואור עד נכון היום".

לא דיברתי עליך באופן אישי,

דיברתי על זה שאתה מביא ציטוטים מדברי הרב קוק כהוכחה. בעיניי זה לא פשוט.

נכון לא למדתי מספיק מכתבי הרב, אבל אפילו אם למדתי רק את הבסיס... לפחות יש לי בסיס רחב. אני לא רואה בעיה ללכת באותה אמונה שסבתא שלי האמינה.

לא צריך ללכת למדרשה כדי לדעת את עיקרי היהדות.

קראתי את הפסקה שציטטת כאן,  אין לי בעיה עם מה שכתוב אני לא מבינה עדיין מה אתה מנסה להגיד בזה שסותר את מה שאני חושבת...

זה ממש כמו שכתבת על "יפת אלוקים ליפת..."

ו "שקר החן... אשה יראת ה' היא תתהלל" 

שהיופי החיצוני נאה כשהוא הולם את היופי הפנימי.

טעיתי לחשוב שהדברים מוכרים ופשוטים.

כמו שאמרתי בתחילת דבריי, נוצר לי הרושם שהדברים שלמדת הם ברמה שנשארת בתורה גלותית. מי שמחליט שהאמונה שלו נשארת ברמה בסיסית אזי וודאי שהוא לא יבין מעבר לרמה בסיסית. זה לא קשור לנושא, אך התועלת הגדולה מהמדרשה היא לא בהכרח התורה שלומדים שם, אלא הקשר לדמויות תורניות, ומתוך כך לתורה המתאימה לדור.

אמרת בתחילת הדברים

"אם זה בשביל התועלת או בשביל גוף... אם כ"כ חשוב לו המראה שלו הוא לא רציני..."

"יש לכבד את הגוף ויש לעבוד בלטפח את הגוף"

האם זה מסתדר לדעתך עם סוף הפסקה שציטטתי:

"כל תשובתנו תעלה בידינו רק אם תהיה עם כל הוד רוחניותה, גם תשובה גשמית יוצרת דם בריא, בשר בריא, גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על שרירים חזקים. בגבורת הבשר תאיר הנשמה הנחלשת, תחיית המתים בגויות."

"תורה גלותית"...אעע מה אני אעשה איתך...

כן זה מסתדר, כי הרב כותב שזה לתועלת, "רוח לוהט זורח על שרירים חזקים", "בגבורת הבשר תאיר הנשמה"

זה להכין את הכלי. 

ומה זה גופים חטובים?

אני באמת לא מבין למה קשה לך לומר שלהשקיע בגוף בצורה בריאה זה דבר לא רציני. מי שלא רציני זה דווקא מי שלא יכול להתגבר על תאוות אכילה ועצלות.

לא יודעת מה זה תורה גלותית ולא רוצה להכנס לזה

גופים חטובים זה גופים בריאים וחזקים ככל הנראה, אבל לא התייחסת לזה שהרב כותב שזה לתועלת.

לא קשה לי לומר את זה

אבל הרגשתי צורך לציין גם את הצד השני.

המשמעות של גוף חטוב אינה בריא או חזק, בשביל זה יש את המילים בריא וחזק, גם בפסקה עצמה. אם את רוצה את יכולה לחפש את המשמעות של המילה חטוב בתנ”ך, המילה הזו בשימוש כזה בתהילים.

לא התייחסתי למה שהרב לא כתב, אין הכרח להבין שמה שהוא כתב זה לתועלת.

את השימוש בתהלים, זה הדבר הראשון שעלה לי לראש, אבל אתה בטח יודע שרוב המפרשים מפרשים זאת במובן הרוחני.

וטוב בסדר... אני התייאשתי מהדיון. באמת להכחיש משהו שכתוב שחור על גבי לבן... שאלוהים יעזור לך אין לי מה להגיד יותר מזה.

בכל מקרה הדיון הזה בהחלט מיותר, את מעוניינת להישאר בגישה שלך, אם את פתוחה ללמוד את מוזמנת לשמוע שיעורים בנושא.

שזה לא הגישה שלך לשיר השירים.

במקרה פה מדובר נטו מה המשמעות המילולית, שאת בוחרת להתעלם ממנה, בדיוק כמו שאת מתעלמת מהמסר המרכזי של הפסקאות של הרב זצ"ל.

אכן זה נכון שקשה יותר להוציא את הגלות מהיהודי מאשר את היהודי מהגלות.

את סוטה לגמרי מהדיון, הנחת היסוד היא שמדובר באנשים תורניים שכן מדובר בפורום שרובו אנשים תורניים, והשאלה מופנת לדוסיות.

החומר לא צריך רוח כדי להיות קדוש, כמו שטומאה זה דבר רוחני, כך דבר גשמי יכול להיות קדוש.

בשום מקום לא השוויתי חומר לרוח, זה שני מרכיבים שונים של האדם, רק שאת יוצרת פירוד ביניהם.

בכל מקרה נראה שאת מבינה את המושג קדושה בתור דתיות בעוד שהדיון הוא לגבי הקודש העליון שכולל גם את הגוף.

ממש נראה שאתה מחפש לתפוס אותי באיזו דקות מסוימת כאילו על זה ישתנה כל הדיון

נגיד אני זורמת איתך על המשפט "קודש עליון שכולל גם את הגוף"- 

מה זה אומר, ובעיקר- איך זה משפיע למעשה? 

(ובלי עוד ציטוטים של הרב קוק בבקשה... מצטערת)

יש לי הרגשה שמה שאתה הולך להגיד זה בסוף דבר טבעי ופשוט שבעיניי הוא ברור..

עם כמה שאנחנו תורניים יש בתורה רבדים, ויש רמות שונות. אי אפשר ללמד את הכל כשווה. מתחילים מהפשט ואח"כ עוברים לרמז ודרש ואז לסוד. יש שלבים. 

אם תבוא ליהודי ותאמר לו "גם הנשמה קדושה וגם הגוף" אז בילבלת אותו, ואוטומטית הצד שיגבר יהיה הגוף.

בעוד תפיסות מסוימות מצומצמות חושבות שכל מה שיש זה רק מצוות ותורה, הקודש העליון מכיל את הקדושה בכל תחומי החיים, גם בגוף, גם במדינה, גם במשפחה.

למעשה, זה אומר שיש חשיבות לטיפוח הגוף, וכן שיש חשיבות לכך שהרחוב יהיה נקי ולא כמו שכונות מסיימות של מגזרים מסוימים.

לגבי מה לומר למי ובאיזה סדר, כאמור, זה נראה לי עיקרון די בסיסי לפחות בימינו ולפחות במגזר הדתי לאומי.

דרך ארץ קדמה לתורה

דרך ארץ קדמה לתורה : הלכה יומית על פי פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

זו לא היתה הוכחה אותך

אמרתי שמה שאתה כותב על מגורים נקיים וכו' זה אכן מתבקש כי "דרך ארץ קדמה לתורה"

היה ראיון כזה עם המאמן.

מאמן: מה המטרה שלך באימון?

אני: לישון יותר טוב בלילה

מאמן: ?

אני: לא מעניין אותי שרירים או להיראות. אני צריך להיות בריא ולעשות פעילות גופנית כדי שהגוף יהיה בריא ואני ארדם בלילה אחרי יום של ישיבה מול מחשב. זהו.

תהנה וכל הכבוד על ההשקעה

לא צריך. גינות כושר ומסלולי הליכה ארוכים זה מספיק.

רק בקיץ, בגלל שהחום בלתי נסבל ואי אפשר להתאמן.

שזה בריא להזיע;)

כשאני מחכה שהמיקרו יחמם לי אוכל (2-3 דקות, לפעמים 4 אם זה מרק) - אני מתאמן. זה זמן שהאפשרות הראשונה זה לבהות בסלולרי והשניה זה לזוז מול  הסטופר שכבר קיים שם. עושה לי טוב ממש.

סבבה

ישמח אותי מאד אם בעלי יתאמן, אבל זה לא מהווה שיקול בבחירת בן הזוג, סתם בונוס נחמד כזה(:

הרבה אומרים שאם אחד מבני הזוג שמן/ משמין זה משפיע גם על בן הזוג השני לא להקפיד על המשקל.

וכן חשוב לי לא לא להשמין ושבעלי יראה טוב...

כמובן בשפה תנ"כית בעזרת מצווה...

"לפני מקלחת, עשו 30 חזרות  ב 3 תרגילי כושר שונים, בסה"כ 90 חזרות".

"לפני ארוחת בוקר, עשו 30 חזרות  ב 3 תרגילי כושר שונים, בסה"כ 90 חזרות".

לפני ארוחת ערב , עשו 30 חזרות  ב 3 תרגילי כושר שונים, בסה"כ 90 חזרות".

"יום כן...יום לא"...

עם ישראל היה בריא פי 800 יותר. בגוף ובנפש.

בגלל זה יש ביהדות תקופות שלא מתרחצים… לכל היותר לשבת …

בדרך כלל להתאמן (ברמה מסויימת) זה חלק מ"ונשמרתם מאד לנפשותיכם"

אני לא רואה סיבה למה שדוסים לא יקפידו על המצווה הזו…

הרב כותב באורות התחיה לג ולד על חשיבות הגוף

גדולה היא תביעתנו הגופנית, גוף בריא אנו צריכים, התעסקנו הרבה בנפשיות, שכחנו את קדושת הגוף, זנחנו את הבריאות והגבורה הגופנית, שכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש. עזבנו את החיים המעשיים, ואת התבררות החושים ואת הקשור עם המציאות הגופנית המוחשית, מפני יראה נפולה, מפני חוסר אמונה בקדושת הארץ, "אמונת זה סדר זרעים - שמאמין בחי העולמים וזורע". כל תשובתנו תעלה בידינו רק אם תהיה, עם כל הוד רוחניותה, גם תשובה גשמית יוצרת דם בריא, בשר בריא, גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על גבי שרירים חזקים, ובגבורת הבשר המקודש תאיר הנשמה שנתחלשה, זכר לתחית המתים הגופנית. (אורות התחיה לג) 
 

ההתעמלות, שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כח לאומה, היא משכללת את הכח הרוחני של הצדיקים העליונים, העוסקים ביחודים של שמות הקדושים, להרבות הבלטת האור האלהי בעולם, ואין גילוי אור אחד עומד בלא חבירו כלל. (שמואל ב ח יג): "ויעש דוד שם", ו(שמואל ב ח טו): "דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו", (שמואל ב ח טז): "ויואב בן צרויה על הצבא" ..........(שם לד) 

חשובים לבריאות (גם אימון אירובי וגם אימון כוח)

כמו שדוסים אוכלים בורקסים וסוכריות והמבורגר וכו'

אין פה איסור חד משמעי כי זה לא שאם תעשה את זה בהכרח תמות

או: תעשה כושר= תהיה בריא ותחיה עד 120

אכלו בריא והיו נראים בכושר

חלקם ( לא רובם) אפילו היו צימחונים 

יכול להיות שקשה לך למצוא מישהי שבאותו ראש של המינונים שלך..

לא יודע מה מדויטת שלך מחפשת

אבל אני כן מבין בחורה שמחפשת אברך עם התמסרות לתורה, שיכולה לפחד שזה יבוא על חשבון ערכים אחרים, או שמצפה לבית פשוט והתעסקות כזאת נראית לה חיצונית מידי..

כי נפש בריאה בגוף בריא.

וידוע שפעילות גופנית משפיעה גם על היכולת ללמוד וגם להיות שותף פעיל בבית.

שכוונת השאלה היא האם חשוב שהבעל יתאמן על כלי נגינה...

חחח

כך שזה לא משנה מה בנות אוהבות.

דבר שני, לדעתי כל אחד עצלן בדבר אחד ומשקיע בדבר אחר, כך שלא צריך לייחס הרבה חשיבות לדבר אחד.

נובעת מה"תרבות" החילונית של ערבוב בין המינים, מוחצנות, חשיפת הגוף והבלטתו. זה משפיע על נקודת המבט שלנו.

אבל מבחינה עקרונית, כל עוד יש פרופורציות, גוף יפה זה דבר טוב וכיפי. אני לא זוכר לדוג' שבישיבה התיכונית שיש רק בנים ראינו בזה משהו בעייתי מבחינה דתית.

אם העיקר זה העולם הפנימי, ואם מתלבשים צנוע (כלומר לא חשוף ולא צמוד), ואם שומרים על גדרי הצניעות עם אחרים (לפני ואחרי חתונה. כולל בסעודות משותפות), גוף יפה דבר חיובי. הבעיות מתחילות כשיש ערבוב בין המינים.

יופי נאה לצנועים (אומרת את זה גם לעצמי)

התורה משבחת נשים צדיקות רבות ואת יוסף ודוד על יופיים כי זה מבטא שלמות. אבל (כמו שהרב זמיר כהן אומר)- היופי הוא מעלה כמו העושר, אבל זה רק בתנאי שהיופי לא מוריד את האדם מהיראת שמיים שלו! 

אשה יראת ה' היא תתהלל ביופיה. ללא הרוחניות- ללא הלימה לעולם פנימי מושלם- זה שקר והבל.

הפלא יועץ בערך "גוף" כותב: "הנה הגוף לגבי הנפש כאין נחשב ומהבל ימעט... רק ישמור את גופו שיהא בריא וחזק לעבוד עבודתו עבודת עבד. 

.. רק כל מה שיש לחוש הוא, לפי שעל ידי התחברות הנפש עם הגוף יוכל לזכות לאורח חיים למעלה, ולמען סור משאול מטה".

צריך לשים לב שהרצון לגוף יפה לא נובע מרצון להתפאר בפני בני אדם, זו גאווה והתפארות במתנת שמיים, ומעבר לזה אם הוא החטיא אנשים הוא יסבול על זה בעולם הבא. מה המטרה שלנו? איפה ראוי לשים את עיקר ההשקעה? יש שאלה בכלל?!

וזה לא שהתורה אומרת לא להשקיע בגוף, אבל לשים את זה במקום של זה. לא בשביל הגוף שמה ישאר ממנו... בשביל הנשמה ששוכנת בו. מראה מכובד ומסודר. בשביל שיוכל לעבוד את ה'. בשביל להרבות אהבה בין בעל ואשה/ למצוא חן במקום הנכון. 

זה לא דבר פשוט, אבל לא לטשטש את האידאלים... למה לא להגיד את זה ברור?

סליחה אם כתבתי קצת חד זה לא אישי, אני פשוט חושבת שזה קצת מסוכן להגיד דברים שיכולים להשתמע לפה ולשם...

עריכה: עכשיו פתאום אני חושבת שאולי אני מבינה מה אתה ו @intuscrepidam מנסים לומר... שהגוף זה לא דבר רע? 

אם כן, זה פשוט ברור לי מאליו כי זה אנושי ומובן שאנחנו נהנים מהצד החומרי שלנו וזה בסדר, פשוט זה עדיין לא נכון בעיניי להגדיר את זה כקודש ואידאל

ואני מסכים איתך. הדיון הוא על הדרגה שאחרי הדרגה שציינת ועל היחס העקרוני לעניין.

מה שכתבת בסוף זה באמת לב העניין- האם לתפוס את הגוף והחומריות *רק* כסוג של דיעבד שצריך לתת לו את הצרכים שלו, או להגיד שיש בזה גם אידיאל וקודש בפני עצמו כי ה' מתגלה דרך זה (ונכון שמי שירגיש את זה זה רק מי שעבד על זה והגיע לשם, ואסור לקפוץ מדרגות).

במבט פשוט מה שאת כותבת נראה מציאותי ומה שאנחנו כותבים נראה די מרחף ולא הכי ישים, אבל במבט עקרוני מה שאנחנו כותבים זו האמת ולשם צריך לשאוף.

אגב, אפשר להגיד באופן כללי שהבעיה אצל חרדים זה שהם מתמקדים בצורת המבט שתיארת ולא שואפים ליותר, והבעיה אצל דת"ל זה שהם מתמקדים בצורת המבט שתיארנו ושוכחים שזו עבודה להגיע לשם ולפעמים מרמים את עצמם.

האידיאל הוא השילוב- להבין איפה אני נמצא, לאן אני שואף, ולהתקדם לשם בלי לרמות את עצמי (אגב, זו רק דוגמא אחת לנזק מזה שיש שני ציבורים נפרדים לשומרי התומ"צ).

אם תדמייני חיים בעולם שיש בו נוכחות אלוהית, כמו שהיה לפי ביטול הנבואה, הרבה יותר קל להסתכל על דברים כמו שתיארנו, כי אין ניתוק חוויתי בין הבורא לבריאה (יש בעיות אחרות כמובן).

ניקח דוג' מהעולם שלנו- אם אמא מכינה לילדים שלה אוכל, זה מפריד ביניהם (כי הם מרוכזים באוכל) או מחבר ביניהם? מחבר.

אם חקלאי או אפילו סתם אדם קוטף פרי מעץ, הוא מרגיש שהוא מתנתק בזה מהטבע כי (הוא לוקח ממנו) או מתחבר אליו? מתחבר.

אז למה בקשר עם ה' אנשים כן יכולים לשקוע בתאוות אכילה ולשכוח מה'? כי מלכתחילה אין להם חיבור מספיק חזק וחי לקב"ה (בניגוד לחיבור לאמא או לטבע). מי שמספיק מחובר לה', מתחבר לה' דרך כל דבר שבעולם. יתכן גם שהם כן מחוברים לה', אבל יש להם תפיסה לא נכונה של הגשמיות (שקשורה להסתכלות שתיארת).

כשהחיבור לה' ולעולם הוא באופן חי ונכון- האדם לא ישקע בתאוות אכילה, והוא לא יחפש לחשוף את הגוף איפה שלא צריך, והוא לא יחפש להסתכל על מי שחושף. כי בכל דבר הוא ירצה לא רק את הצד החיצוני אלא את הקשר הפנימי איתו ועם ה'. זה מצריך עבודה כמובן, אבל זו עבודה שאתה מרגיש מחובר אליה, ולא מלחמה בלתי פוסקת.

אז אני מסכימה איתך ועם רוב מה שאתה כותב, אבל כמה דברים:

א. 

לדעתי מבחינת דרך חינוכית חשוב לדבר בשפה שנכונה למקום שלנו... בדיוק בגלל שאתה צריך לבקש ממני לדמיין את זה כי אנחנו לא שם בכלל, קשה לי עם הניסוח של "קודש ואידאל" על גוף. איך אפשר לדבר על מדרגה הבאה כשאפילו את הבאה אנחנו רחוקים ממנה זה מרגיש לי 2 ציפורים על העץ במקום אחת ביד. 

ב. 

חשוב בעיניי כן לעשות את ההפרדה בין גוף לרוח, כי כשאדם רואה את עצמו כחתיכה אחת קדושה, איך הוא אמור להבין שהוא מתבקש להשליט את הנשמה על החלק הבהמי? אם כולו קדוש, ושני החלקים שווים באותה מידה, מה יתן לו כוח להתגבר ולהזדהות עם הצד של הנשמה?

(אגב, בד"כ מה שטוב לנשמה יהיה טוב גם לגוף... אבל יש פריוריטי)

ג. 

רק להגיד שב"ה הרב קוק הוא לא היחיד שאמר את הדברים האלה... 

זה פשט "בכל דרכיך דעהו".

זה המשמעות לכך שהיצר הרע נקרא "טוב מאד". זה לעבוד את הקב"ה בכל לבבך, בשני יצריך.  

וההבנה היסודית שהקב"ה רוצה שנעבוד אותו מכאן בעוה"ז, כי נתאווה שתהיה לו דירה בתחתונים.

ויפה תלמוד תורה עם דרך ארץ... ועוד מאמרים שמלמדים שהתורה לא מבטלת את האנושיות ובצורה מסוימת היא לכתחילה. (בסוף האידיאל זה כמו אדה"ר לפני החטא, לא?)

אז מה המטרה להדגיש שהקב"ה מתגלה דרך זה..? 

הקב"ה מתגלה דרך כל הבריאה. ולמדנו חביב אדם שנברא בצלם... וכל שאר הדברים בתורה זה לא מספיק כדי לכבד את הגוף ואת העולם?

נכון, לא כל החרדים מתנהגים ככה... וזה מזעזע. אבל מה זה קשור לתורה?

כמו שכתבת באף ציבור אין שלמות...חרדים מדגישים יותר מדי את ה-ד' אמות של הלכה ודת"ל מדגישים יותר מדי את החזון. לשמור על איזון זו מלאכה קשה 

בסוף כל אדם בפני עצמו צריך לחפש את הקב"ה באמת וככה יוכל להגיע לשלמות.

(סתם אגב מהדברים שלך נזכרתי... שלא מזמן שמעתי שיעור (של הרז"כ כמובן) שמלמד כמה חשובה לתורה איכות הסביבה וחיבור לטבע וכו' וזה מדהים לראות איך מי שהולך לפי התורה פשוט יכול לחיות בגן עדן...)

א. לדעתי צריך גם וגם (במקרים שזה שייך, לא למי שבתחילת הדרך). כמו שאומרים ללמוד את המסילת ישרים גם כרגיל וגם מהסוף להתחלה.

ב. תמיד יש הפרדה כי אלו חלקים שונים מעצם מהותם.

הדמיון הוא לא רק בגלל שאנחנו לא שם, אלא כי התרגלנו לא להסתכל על זה ככה.

ג. נכון. הרב קוק לא בדיוק חידש אלא הזכיר נשכחות- "שכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש". מה שהוא כן הוסיף זה הסברה שכלית.

צריך להדגיש כי הרבה אנשים לא תופסים שזה באמת ככה. אם היו תופסים, הרבה בעיות בכלל לא היו מתחילות. לדוג'- מי שתופס את זה ככה לא רואה סתירה בין החזון לבין ארבע אמות של הלכה (בא"י גם לא שייך לצמצם את ההלכה לארבע אמות).

מי זה הרז"כ? התכוונת אולי לרד"כ?

👍

ב. לא תמיד זה במודעות דווקא. אדם יכול להכנס מזה לבלבול גדול.

ג. לא חושבת שיש מישהו שחושב שיש סתירה, פשוט פחות מתמקדים בצד מסויים... כך נראה לי. 

הרז"כ- הרב זמיר כהן

אבל הם לא הפנימו את זה וכנראה בגלל זה לא מתמקדים בזה כמו שכתבת.

ואת אישה, אז אצלך זה טבעי יותר. אני לא בטוח שכל אלו שאת חושבת שמסתכלים על זה ככה, באמת מסתכלים על זה ככה..

אני חשבתי שכל אחד מתמקד במה שהוא מאמין שיעזור לו לגדול.

וגם בעניין של ה-ד' אמות הלכה יש מחלוקת אבל אני לא מבינה בזה.

מעניין איך זה מתבטא... 

בינתיים הרבנים שאני גדלתי עליהם מדהימים ומלאי חיים. אני כן מודעת לזה שיש הבדל בין רבני הקירוב למיניהם לבין מה שהולך בציבור עצמו. וזה מצער מאד... אבל הדרך עצמה והאמונה מתוקות לי.

בעדות המזרח זה גם טבעי יותר ולא כ"כ מורגש ההבדל בין המגזרים. 

(ושתדע שהרבנים החרדים שאני לומדת מהם מאד מכבדים ומעריכים את הדת"ל התורניים. באמת רואים אצלם שזו מחלוקת לשם שמיים...)

ונכון.

ההבדלים יותר מתבטאים בדברים אחרים. לדוג' סגנון הלימוד של פ"ש, היחס בין תורה למדע ועוד דברים בסגנון.

אבל את צודקת שהבסיס שווה וצריך לזכור את זה כי זה העיקר (וחלק מההבדלים לא נובעים מאידיאולוגיה אלא מפרקטיקה).

מעניין...

נכון... ולא לפחד ללמוד מכל אחד את הטוב.

בסוף כשאני אגיע לשמיים לא יגידו לי: "למה לא היית חרדית/ דתית לאומית" יגידו לי איך בפועל חייתי, האם הייתי אמיתית או שברחתי מעצמי ומאלוקים שבי. הקב"ה מגיע לכל מקום שרוצים אותו באמת אז זה הכי חשוב.

אבל אם זה בעיקר רבני הידברות אז תת הנושאים בדיונים האלה לא יפתרו את שורש חוסר ההבנה.

את רואה בגוף דבר לא רע, בדיעבד, סוג של אילוץ, אם זו התורה שאת לומדת אז לא ברור לי כמה ניתן להסביר לך מושגים אחרים בדיון אינטרנטי, במיוחד שאנחנו מכילים את הדעה שלך אבל את מתנגד לדעתנו.

אז להגיד לך את האמת, ניסו כבר ללמד אותי כל מיני מושגים כאלה, ופגשתי אנשים כמוך מוארים שמרגישים שהם גילו את האור והמתיקות וזה שינה להם את כל התפיסה. מכבדת, מאמינה שיש בזה הרבה, וגם רואים שזה באמת מתיישב להם ופירות המעשים שלהם מעידים על העץ שממנו הם יונקים. אבל מהמקום שלי לא הצלחתי "להדלק" מזה. כשחיפשתי להתחזק, זה לא מה שעבד לי. אולי כי אני כבר ככה באופן טבעי ולכן אני צריכה יותר את הגבולות הברורים. ורק תזכור גם שהרבנים האלה שנשמע שאתה קצת ממעיט בגודל התורה שלהם אחראיים להחזרה בתשובה של חצי מהעם בערך וזה עובדה שאומרת הרבה.

אמנם לא הבנו אחד תשני אבל הכל בסדר, זו אותה תורה, אתה תלמד ממקום שלבך חפץ ואני אלמד ממקום שלבי חפץ העיקר מה שיקרב אותנו לה' יתברך בשביל זה יש מגוון של אנשים בעולם שיגלו את ה' בכל הצורות והגוונים. (יום אחד אני אנסה לגעת בזה שוב אני מאמינה אבל כרגע זה ממש לא מדבר לחיים שלי.)

ראיתי קישור ממש יפה שאני בטוחה שאליו לא תהיה לך התנגדות

https://www.yeshiva.org.il/midrash/6684

לגבי הרבנים של הידברות, הם עושים עבודה חשובה שיש מה לשפר בה מבחינה מהותית, אבל לא אשפוך את התינוק עם המים.  בכל אופן אני לא רואה סיבה להאריך בנושא.

לא משנה...

שבת שלום!

ויש הבדלים טבעיים, מתוך השונות הביולוגית בין גברים ונשים, בהתייחסות לגוף, בהתייחסות לטיפול, ליופי ואסתטיקה של הגוף, לדימוי עצמי של הגוף שלנו? 

ולכן אף צד לא יכול להבין את מה שמרגיש הצד השני? אין באמת שפה משותפת ברגש הזה?

@משה @מנהלי על

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.