חדר כושר, חוגי פילאטיס, שחיה

חדר הכושר והבריכה אצלנו באזור עם שעות נפרדות לגברים ונשים ויש הרבה שהולכים בקביעות 

כאשר לאישה זה חשוב על עצמה, זה מקרין גם לבן הזוג 

ממילא תמצא מישהי שיהיה לכם ערכים משותפים.

כאשר אדם עושה משהו כדי להרשים בנות - זה עורבא פרח.. זה לא מחזיק מים וגם לא מרשים.

וכאשר עושים דברים מתוך שייכות פנימית, זה מקרין אור גדול כלפי הסביבה

מדי.

כמה דייטים והיא כבר מחליטה על הגוף שלי. זה היה יותר גרוע אבל לא אפרט.

היה לה את הסיבות שלה, אבל אני הרגשתי שהיא פולשת לתחום הגוף שלי.

ואין קשר לדוסיות או לא.

אם למישהי חשוב שבעלה יאכל בריא, סביר שגם חשוב לה שישמור על הכושר ברמה כזו או אחרת. ובמיוחד אם הוא לומד תורה כי זה אומר שהוא בקושי זז במהלך היום.

זה לשמור על עצמך. חלק מלהיות בן אדם. עוד לפני העניין של תורה ויהדות.

ובזבוז זמן? זו השקעה, לא בזבוז. ובמובן מסויים חשוב יותר מלימוד תורה (ביחסים המתאימים). למצוא 40 דקות פעמיים שלוש בשבוע לספורט, לא נראלי בלתי אפשרי. כמובן שיש מצבים שמורכב (כסטודנטית אני יודעת) אבל לפחות רוב הזמן אפשר.

ואפשר גם לעשות את זה יחד. אולי לא ללכת לחדר כושר ולשחות יחד, אבל בהחלט לצאת לריצה, הליכה, או טיול זוגי. 

אבל אני כן רואה בזה ערך

כלומר זה לא היה בציק ליסט שלי כשחיפשתי חתן אבל אני לא רואה בזה ביזבוז זמן...

(גילוי נאות

גם אני מתאמנת וגם בעלי וזה מבורך בעיני)

אתה צריך להיות אתה. טוב לך? תתאמן. לא טוב לך? בטוח לא נכון להתאמן כדי לרצות בת זוג עתידית. זה לא נכון (וגם לא גברי).

אחרת, זה לא הוא"

אפשר להאזין לרבנית כאן, או לקרוא את הסיכום כפי שהם כתבו:

הרבנית ימימה מזרחי חיתנה בת: צפו בתמונות - כיפה

הרבנית הודתה בכנות שהיא לא מחזיקה בכוחות נבואיים. "אז קודם כל, אם את לא יודעת איך אני אדע? מה אני ירמיהו הנביא? כשרבקה מתחתנת, אומרים לה אחים שלה, אחותינו, את היי לאלפי רבבה. אחד הפירושים הוא, תשארי את". לדבריה, הברכה לרבקה היא לא רק על צאצאים, אלא על זה שגם בתוך הנישואים היא לא תאבד את מי שהיא.

משם עברה הרבנית ימימה ל"מדד הזהב" לבדיקת השידוך הנכון. "האם כשאת לצידו את מרגישה 'למה אני לא מספיק? איך הייתי רוצה להיות יותר? למה אני לא פחות?' כשאת מרגישה שאת צריכה להיות מישהי אחרת, זה לא הוא. חתן אותיות נחת, זה מישהו שאת יושבת מולו ויש לך נחת במי שאת. אל תבקשי למצוא אותו, תבקשי מישהו שלידו תמצאי אותך. מזל טוב" סיכמה.

הענין של נחת שייך לשניהם. הרמ"א מביא את שני הצדדים בראשונים.

הבאה שמקשר את כל המסר לשרשור.

באורי מהרא"י-תולדות:

 "[איש יודע ציד איש שדה]. תרגם אונקלוס גבר נחשירכן.

פירש בתוס' פרק החובל (צב: ד"ה דשרכי) ובאור זרוע הארוך פרק יש נוחלין (אות קמט) דנחשידכן בד' כתיבא, והוא אדם בטל ההולך בשדה לטייל ולהיות נשקט מעסקי הטורדים את הגוף והוא מלשון קינא דשדכי פרק החובל (שם), ומלשון נשדכאות פרק יש נוחלין (קלט. ובתוס' שם), וכן ותשקוט הארץ (שופטים ה לא) מתרגמינן ושדוכת ארעא, והיינו נמי משדכין על התינוקות ליארס (שבת יב א) נד, כלומר ממציאין להם השקט לתינוקות בהיותן נשואות לאיש."

אז נכון שעשיו ניצל את הטיול לבטלה, אבל עולה מהתרומת הדשן שיש גם יתרון בטיול בהליכה בנחת בשדה להירגע ו'קוי ה' יחליפו כח, כמו שאפשר גם להסביר על יצחק בפרשה שלנו.

אולי זה כנגד זה. יצחק הלך בנחת בשדה להירגע ולהחליף כח (אחרי כל הסיפור של הריצות והמהירות של אליעזר, רבקה ולבן), ועשיו כנגד זה ניצל את ההליכה בשדה לבטלה.

עבר עריכה על ידי הפי בתאריך כ"ג בחשוון תשפ"ו 13:40

איפה כתוב להיות דוס מוזנח/ דוסית מוזנחית

אשאל את זה אחרת : הייתם רוצים שלבן זוג/ בת זוג שלכם יהיה עצירות של לדאוג לעצמם בחיים? תחביבים? התפתחות?

התשובה היא מן הסתם כן ( זה לא עניין של כושר הכושר זה רק דוגמה זה יכול להיות גם אופניים/ הליכה/ טיול/ משהו פיזי או לנפש.

ואם לא זה מטריד..

כי אנחנו כן בעולם גם בשביל עצמנו

אדם שלא יודע לעצור ולדאוג לעצמו זה מוזר

ולא מושך בעליל . 

שאני פוגשת בחור בן 30 נניח שמאז ומעולם לא היה לו שום תחביב/ שום אהבה למשהו/ לא עושה הליכות / לא כושר / לא התפתחות אישית /לא מתח

 כלוםםם

זה לא נעים

ואולי גם כי אני באה מבית שדוחף לכישרונות

אז אל תקחו אישית 

אבל עלי לדוגמא הריקוד מחיה את הנפש הלימוד גם 

השקט הזה שאני מביאה לעצמי משהו חוזרת לעצמי בתוך כל הכאוס הזה 

זה מביא כוחות ושקט כיפי כזה

שיעשה מה שטוב לו, לא יכולה להגיד שזה חשוב לי.

כן מעניין מה המקום שזה תופס אצלו. אם זה בשביל התועלת או בשביל גוף... אם כ"כ חשוב לו המראה שלו הוא לא רציני...

(אבל יכול להיות נחמד אם הוא אוהב ספורט כי גם אני אוהבת אז זה מחבר)

רציניים ומצליחים אני מדמיינת איזה עורך דין אמריקאי... 

שזה ממש לא ההגדרה שהתכוונתי ב"רציני".

בשבילי רציני זה חכם ואמיתי. לא אחד שמטפח תדמית חיצונית..

אני יודעת שזה חשוב לעשות ספורט, אבל עם יד על הלב, רוב האנשים והנשים שמתאמנים- לא עושים את זה מהסיבה הזאת.

אז אני אחזור על מה שכתבתי-

תלוי אם זה בשביל התועלת או בשביל גוף, ומה המקום שזה תופס אצלו.

באיזשהו מקום, חשבתי השבת הלוואי שלבעלי תהיה הדרת כבוד שכשאני אראה אותו אני אתפעל כמו שרבקה התפעלה מיצחק. אבל אל תדאגו נחתתי לקרקע.

להתפעל כמו רבקה

חח הלך עלינו עם הסטנדרטים 

לזכור גם שיעקב היה בן 77 כשהגיע לחרן, ורצה להתחתן עם ילדה קטנה…

לא... אני באמת נחתתי לקרקע

מזווגים לאדם לפי מעשיו, כשמעשיי יהיו כמו רבקה...;)

(ואני באמת מאמינה שבעלי יהיה ככה אבל כשהוא יהיה יותר מבוגר, לא כבחור צעיר.)

ואמר הפילוסוף:

זו בושה לאדם להזדקן מבלי לראות את היופי והכח הטמונים בו. (סוקרטס)

לעניות דעתי נראה שהתפיסה שלך די גלותית כי את די אומרת את אותם דברים כמו אחינו בגולה.

לא הבנתי על מה אתה חולק מהדברים שאמרתי...

אם המטרה היא תועלת , זה בסדר, אם זה לשם הגוף, לא.

לכן אמרתי ששתי הסיבות טובות וחשובות.

אמרתי שאדם שעסוק בלהרשים זה דוחה. יש לכבד את הגוף ויש לעבוד בלטפח את הגוף. זה הכל.

עוד מעט חנוכה... מעניין איך אתה מסביר את ההבדל בין תרבות יון לישראל.

כמו שכל מתאמן בחדר כושר יכול להגיד לך, אימון בחדר כושר מרשים בעיקר גברים אחרים שמתאמנים.

תרבות יוון היא תרבות שמנותקת מקדושה, אבל כשהיא מחוברת לקדושה, זה בבחינת "יפת אלו' ליפת וישכון באהלי שם."

אבל למה להתווכח סתם, עוד מעט חנוכה ומדליקים נרות שמונה ימים, אז את מוזמנת לקרוא את הפסקאות משמונה קבצים:

קובץ ג, רעג. גדולה היא תביעתנו הגופנית, גוף בריא אנחנו צריכים, התעסקנו הרבה בנפשיות, שכחנו את קדושת הגוף, זנחנו את הבריאות והגבורה הגופנית, שכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש. עזבנו את החיים המעשים, ואת התבררות החושים ואת הקשור עם המציאות הגופנית המוחשי, מפני יראה נפולה, מפני חוסר אמונה בקדושת הארץ, אמונת זה סדר זרעים, שמאמין בחי העולמים וזורע. כל תשובתנו תעלה בידינו רק אם תהיה עם כל הוד רוחניותה, גם תשובה גשמית יוצרת דם בריא, בשר בריא, גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על שרירים חזקים. בגבורת הבשר תאיר הנשמה הנחלשת, תחיית המתים בגויות.

קובץ ג, שסד. בארץ ישראל אפשר להשיג איך שהבשר של הגוף הישראלי הוא קדוש ממש כקדושת הנשמה, ואין צורך כ"כ להרגיז את הגוף ממנוחתו הטבעית, כ"א להעלותו ולהטעימו טעם האמת של חיי הקודש השופעים מקדושת הארץ, הספוגים באוירה המחכים של ארץ ישראל.

לקחת את דברי הרב ולהקביל אותם למה שאנשים בפועל עושים

כאילו כולם חושבים שהגוף שלהם קדוש 

בשביל שהיופי יהיה מחובר לקדושה צריכה להיות קדושה קודם

אני נגד הגישה שמשווה את החומר לרוח

הרוח הוא העיקר לא משנה שגם בחומר אין דבר רע, אבל החומר יתקדש רק אם יהיה בו משהו רוחני (לדוגמא אכילת מצווה) ולא כשלעצמו

זה מוזר בטירוף

הרק קוק כותב ברמה מאד גבוהה אז אל תוכיח מהדברים שלו למעשה כי הוא יותר עומק

בפועל לחיים אי אפשר לקחת את הדברים שלו כפשוטם בלי התעמקות ויישוב 

אי אפשר ללכת רק על פיו כשיש ספרים בסיסיים יותר ואז לקפוץ על המציאה כביכול

ככה אנשים הוציאו את דבריו מהקשרם גם בנוגע לאהבת חינם כאילו הוציאו אותו פרוגרסיבי כמעט

כל האנשים שלא מקפידים על תורה ומצוות נהנים לצטט אותו וזה כבר אומר לך שצריך זהירות כאן

מאיפה את יודעת כמה ואיפה למדתי שאת אומרת שצריך את הבסיס? הרושם שלי הוא שלמדת רק את הבסיס ולא למדת מספיק מכתבי הרב בשביל לדון בנושא.

הנה פסקה הרבה יותר מפורשת ומוכרת:

ההתעמלות, שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כח לאומה, היא משכללת את הכח הרוחני של הצדיקים העליונים, העוסקים ביחודים של שמות הקדושים, להרבות הבלטת האור האלהי בעולם, ואין גילוי אור אחד עומד בלא חבירו כלל. (שמואל ב ח יג): "ויעש דוד שם", ו(שמואל ב ח טו): "דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו", (שמואל ב ח טז): "ויואב בן צרויה על הצבא".

ולא נענש אבנר אלא מפני (ירושלמי פאה פרק א הלכה א): "שעשה דמן של נערים שחוק". אבל שיצחקו הנערים לחזק כחם ורוחם, בשביל גבורת האומה בכללה, עבודת הקודש הזאת מעלה את השכינה מעלה מעלה, כעליתה ע"י שירות ותשבחות, שאמר דוד מלך ישראל בספר תהלים; אלא שע"י הכוונות העליונות עולה הנשמה הפנימית, וע"י המעשים המאמצים את גוף היחידים לשם הכלל עולה הרוחניות החיצונית. ושניהם כאחד משכללים את סדרי הקדושות כולם, בהבלטת אפיה של האומה בפרשה הקטנה שכל גופי תורה תלוים בה: (משלי ג ו): "בכל דרכיך דעהו".

ואל יפלא אם יש חסרונות במהלך החיים של העוסקים באימוץ הגופני ובכל החיזוקים הארציים שבישראל, כי אפילו הופעת רוח הקודש צריכה בירור מתערובות ציחצוחי טומאה שמתערבים בה, והיא הולכת ומיטהרת, מתקדשת ומתבררת, פודה את עצמה מגלותה, עד שבאה לכלל דרך צדיקים ו(משלי ד יח): "כאור נוגה, הולך ואור עד נכון היום".

לא דיברתי עליך באופן אישי,

דיברתי על זה שאתה מביא ציטוטים מדברי הרב קוק כהוכחה. בעיניי זה לא פשוט.

נכון לא למדתי מספיק מכתבי הרב, אבל אפילו אם למדתי רק את הבסיס... לפחות יש לי בסיס רחב. אני לא רואה בעיה ללכת באותה אמונה שסבתא שלי האמינה.

לא צריך ללכת למדרשה כדי לדעת את עיקרי היהדות.

קראתי את הפסקה שציטטת כאן,  אין לי בעיה עם מה שכתוב אני לא מבינה עדיין מה אתה מנסה להגיד בזה שסותר את מה שאני חושבת...

זה ממש כמו שכתבת על "יפת אלוקים ליפת..."

ו "שקר החן... אשה יראת ה' היא תתהלל" 

שהיופי החיצוני נאה כשהוא הולם את היופי הפנימי.

טעיתי לחשוב שהדברים מוכרים ופשוטים.

כמו שאמרתי בתחילת דבריי, נוצר לי הרושם שהדברים שלמדת הם ברמה שנשארת בתורה גלותית. מי שמחליט שהאמונה שלו נשארת ברמה בסיסית אזי וודאי שהוא לא יבין מעבר לרמה בסיסית. זה לא קשור לנושא, אך התועלת הגדולה מהמדרשה היא לא בהכרח התורה שלומדים שם, אלא הקשר לדמויות תורניות, ומתוך כך לתורה המתאימה לדור.

אמרת בתחילת הדברים

"אם זה בשביל התועלת או בשביל גוף... אם כ"כ חשוב לו המראה שלו הוא לא רציני..."

"יש לכבד את הגוף ויש לעבוד בלטפח את הגוף"

האם זה מסתדר לדעתך עם סוף הפסקה שציטטתי:

"כל תשובתנו תעלה בידינו רק אם תהיה עם כל הוד רוחניותה, גם תשובה גשמית יוצרת דם בריא, בשר בריא, גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על שרירים חזקים. בגבורת הבשר תאיר הנשמה הנחלשת, תחיית המתים בגויות."

"תורה גלותית"...אעע מה אני אעשה איתך...

כן זה מסתדר, כי הרב כותב שזה לתועלת, "רוח לוהט זורח על שרירים חזקים", "בגבורת הבשר תאיר הנשמה"

זה להכין את הכלי. 

ומה זה גופים חטובים?

אני באמת לא מבין למה קשה לך לומר שלהשקיע בגוף בצורה בריאה זה דבר לא רציני. מי שלא רציני זה דווקא מי שלא יכול להתגבר על תאוות אכילה ועצלות.

לא יודעת מה זה תורה גלותית ולא רוצה להכנס לזה

גופים חטובים זה גופים בריאים וחזקים ככל הנראה, אבל לא התייחסת לזה שהרב כותב שזה לתועלת.

לא קשה לי לומר את זה

אבל הרגשתי צורך לציין גם את הצד השני.

המשמעות של גוף חטוב אינה בריא או חזק, בשביל זה יש את המילים בריא וחזק, גם בפסקה עצמה. אם את רוצה את יכולה לחפש את המשמעות של המילה חטוב בתנ”ך, המילה הזו בשימוש כזה בתהילים.

לא התייחסתי למה שהרב לא כתב, אין הכרח להבין שמה שהוא כתב זה לתועלת.

את השימוש בתהלים, זה הדבר הראשון שעלה לי לראש, אבל אתה בטח יודע שרוב המפרשים מפרשים זאת במובן הרוחני.

וטוב בסדר... אני התייאשתי מהדיון. באמת להכחיש משהו שכתוב שחור על גבי לבן... שאלוהים יעזור לך אין לי מה להגיד יותר מזה.

בכל מקרה הדיון הזה בהחלט מיותר, את מעוניינת להישאר בגישה שלך, אם את פתוחה ללמוד את מוזמנת לשמוע שיעורים בנושא.

שזה לא הגישה שלך לשיר השירים.

במקרה פה מדובר נטו מה המשמעות המילולית, שאת בוחרת להתעלם ממנה, בדיוק כמו שאת מתעלמת מהמסר המרכזי של הפסקאות של הרב זצ"ל.

אכן זה נכון שקשה יותר להוציא את הגלות מהיהודי מאשר את היהודי מהגלות.

את סוטה לגמרי מהדיון, הנחת היסוד היא שמדובר באנשים תורניים שכן מדובר בפורום שרובו אנשים תורניים, והשאלה מופנת לדוסיות.

החומר לא צריך רוח כדי להיות קדוש, כמו שטומאה זה דבר רוחני, כך דבר גשמי יכול להיות קדוש.

בשום מקום לא השוויתי חומר לרוח, זה שני מרכיבים שונים של האדם, רק שאת יוצרת פירוד ביניהם.

בכל מקרה נראה שאת מבינה את המושג קדושה בתור דתיות בעוד שהדיון הוא לגבי הקודש העליון שכולל גם את הגוף.

ממש נראה שאתה מחפש לתפוס אותי באיזו דקות מסוימת כאילו על זה ישתנה כל הדיון

נגיד אני זורמת איתך על המשפט "קודש עליון שכולל גם את הגוף"- 

מה זה אומר, ובעיקר- איך זה משפיע למעשה? 

(ובלי עוד ציטוטים של הרב קוק בבקשה... מצטערת)

יש לי הרגשה שמה שאתה הולך להגיד זה בסוף דבר טבעי ופשוט שבעיניי הוא ברור..

עם כמה שאנחנו תורניים יש בתורה רבדים, ויש רמות שונות. אי אפשר ללמד את הכל כשווה. מתחילים מהפשט ואח"כ עוברים לרמז ודרש ואז לסוד. יש שלבים. 

אם תבוא ליהודי ותאמר לו "גם הנשמה קדושה וגם הגוף" אז בילבלת אותו, ואוטומטית הצד שיגבר יהיה הגוף.

בעוד תפיסות מסוימות מצומצמות חושבות שכל מה שיש זה רק מצוות ותורה, הקודש העליון מכיל את הקדושה בכל תחומי החיים, גם בגוף, גם במדינה, גם במשפחה.

למעשה, זה אומר שיש חשיבות לטיפוח הגוף, וכן שיש חשיבות לכך שהרחוב יהיה נקי ולא כמו שכונות מסיימות של מגזרים מסוימים.

לגבי מה לומר למי ובאיזה סדר, כאמור, זה נראה לי עיקרון די בסיסי לפחות בימינו ולפחות במגזר הדתי לאומי.

דרך ארץ קדמה לתורה

דרך ארץ קדמה לתורה : הלכה יומית על פי פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

זו לא היתה הוכחה אותך

אמרתי שמה שאתה כותב על מגורים נקיים וכו' זה אכן מתבקש כי "דרך ארץ קדמה לתורה"

היה ראיון כזה עם המאמן.

מאמן: מה המטרה שלך באימון?

אני: לישון יותר טוב בלילה

מאמן: ?

אני: לא מעניין אותי שרירים או להיראות. אני צריך להיות בריא ולעשות פעילות גופנית כדי שהגוף יהיה בריא ואני ארדם בלילה אחרי יום של ישיבה מול מחשב. זהו.

תהנה וכל הכבוד על ההשקעה

לא צריך. גינות כושר ומסלולי הליכה ארוכים זה מספיק.

רק בקיץ, בגלל שהחום בלתי נסבל ואי אפשר להתאמן.

שזה בריא להזיע;)

כשאני מחכה שהמיקרו יחמם לי אוכל (2-3 דקות, לפעמים 4 אם זה מרק) - אני מתאמן. זה זמן שהאפשרות הראשונה זה לבהות בסלולרי והשניה זה לזוז מול  הסטופר שכבר קיים שם. עושה לי טוב ממש.

סבבה

ישמח אותי מאד אם בעלי יתאמן, אבל זה לא מהווה שיקול בבחירת בן הזוג, סתם בונוס נחמד כזה(:

הרבה אומרים שאם אחד מבני הזוג שמן/ משמין זה משפיע גם על בן הזוג השני לא להקפיד על המשקל.

וכן חשוב לי לא לא להשמין ושבעלי יראה טוב...

כמובן בשפה תנ"כית בעזרת מצווה...

"לפני מקלחת, עשו 30 חזרות  ב 3 תרגילי כושר שונים, בסה"כ 90 חזרות".

"לפני ארוחת בוקר, עשו 30 חזרות  ב 3 תרגילי כושר שונים, בסה"כ 90 חזרות".

לפני ארוחת ערב , עשו 30 חזרות  ב 3 תרגילי כושר שונים, בסה"כ 90 חזרות".

"יום כן...יום לא"...

עם ישראל היה בריא פי 800 יותר. בגוף ובנפש.

בגלל זה יש ביהדות תקופות שלא מתרחצים… לכל היותר לשבת …

בדרך כלל להתאמן (ברמה מסויימת) זה חלק מ"ונשמרתם מאד לנפשותיכם"

אני לא רואה סיבה למה שדוסים לא יקפידו על המצווה הזו…

הרב כותב באורות התחיה לג ולד על חשיבות הגוף

גדולה היא תביעתנו הגופנית, גוף בריא אנו צריכים, התעסקנו הרבה בנפשיות, שכחנו את קדושת הגוף, זנחנו את הבריאות והגבורה הגופנית, שכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש. עזבנו את החיים המעשיים, ואת התבררות החושים ואת הקשור עם המציאות הגופנית המוחשית, מפני יראה נפולה, מפני חוסר אמונה בקדושת הארץ, "אמונת זה סדר זרעים - שמאמין בחי העולמים וזורע". כל תשובתנו תעלה בידינו רק אם תהיה, עם כל הוד רוחניותה, גם תשובה גשמית יוצרת דם בריא, בשר בריא, גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על גבי שרירים חזקים, ובגבורת הבשר המקודש תאיר הנשמה שנתחלשה, זכר לתחית המתים הגופנית. (אורות התחיה לג) 
 

ההתעמלות, שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כח לאומה, היא משכללת את הכח הרוחני של הצדיקים העליונים, העוסקים ביחודים של שמות הקדושים, להרבות הבלטת האור האלהי בעולם, ואין גילוי אור אחד עומד בלא חבירו כלל. (שמואל ב ח יג): "ויעש דוד שם", ו(שמואל ב ח טו): "דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו", (שמואל ב ח טז): "ויואב בן צרויה על הצבא" ..........(שם לד) 

חשובים לבריאות (גם אימון אירובי וגם אימון כוח)

כמו שדוסים אוכלים בורקסים וסוכריות והמבורגר וכו'

אין פה איסור חד משמעי כי זה לא שאם תעשה את זה בהכרח תמות

או: תעשה כושר= תהיה בריא ותחיה עד 120

אכלו בריא והיו נראים בכושר

חלקם ( לא רובם) אפילו היו צימחונים 

יכול להיות שקשה לך למצוא מישהי שבאותו ראש של המינונים שלך..

לא יודע מה מדויטת שלך מחפשת

אבל אני כן מבין בחורה שמחפשת אברך עם התמסרות לתורה, שיכולה לפחד שזה יבוא על חשבון ערכים אחרים, או שמצפה לבית פשוט והתעסקות כזאת נראית לה חיצונית מידי..

כי נפש בריאה בגוף בריא.

וידוע שפעילות גופנית משפיעה גם על היכולת ללמוד וגם להיות שותף פעיל בבית.

שכוונת השאלה היא האם חשוב שהבעל יתאמן על כלי נגינה...

חחח

כך שזה לא משנה מה בנות אוהבות.

דבר שני, לדעתי כל אחד עצלן בדבר אחד ומשקיע בדבר אחר, כך שלא צריך לייחס הרבה חשיבות לדבר אחד.

נובעת מה"תרבות" החילונית של ערבוב בין המינים, מוחצנות, חשיפת הגוף והבלטתו. זה משפיע על נקודת המבט שלנו.

אבל מבחינה עקרונית, כל עוד יש פרופורציות, גוף יפה זה דבר טוב וכיפי. אני לא זוכר לדוג' שבישיבה התיכונית שיש רק בנים ראינו בזה משהו בעייתי מבחינה דתית.

אם העיקר זה העולם הפנימי, ואם מתלבשים צנוע (כלומר לא חשוף ולא צמוד), ואם שומרים על גדרי הצניעות עם אחרים (לפני ואחרי חתונה. כולל בסעודות משותפות), גוף יפה דבר חיובי. הבעיות מתחילות כשיש ערבוב בין המינים.

יופי נאה לצנועים (אומרת את זה גם לעצמי)

התורה משבחת נשים צדיקות רבות ואת יוסף ודוד על יופיים כי זה מבטא שלמות. אבל (כמו שהרב זמיר כהן אומר)- היופי הוא מעלה כמו העושר, אבל זה רק בתנאי שהיופי לא מוריד את האדם מהיראת שמיים שלו! 

אשה יראת ה' היא תתהלל ביופיה. ללא הרוחניות- ללא הלימה לעולם פנימי מושלם- זה שקר והבל.

הפלא יועץ בערך "גוף" כותב: "הנה הגוף לגבי הנפש כאין נחשב ומהבל ימעט... רק ישמור את גופו שיהא בריא וחזק לעבוד עבודתו עבודת עבד. 

.. רק כל מה שיש לחוש הוא, לפי שעל ידי התחברות הנפש עם הגוף יוכל לזכות לאורח חיים למעלה, ולמען סור משאול מטה".

צריך לשים לב שהרצון לגוף יפה לא נובע מרצון להתפאר בפני בני אדם, זו גאווה והתפארות במתנת שמיים, ומעבר לזה אם הוא החטיא אנשים הוא יסבול על זה בעולם הבא. מה המטרה שלנו? איפה ראוי לשים את עיקר ההשקעה? יש שאלה בכלל?!

וזה לא שהתורה אומרת לא להשקיע בגוף, אבל לשים את זה במקום של זה. לא בשביל הגוף שמה ישאר ממנו... בשביל הנשמה ששוכנת בו. מראה מכובד ומסודר. בשביל שיוכל לעבוד את ה'. בשביל להרבות אהבה בין בעל ואשה/ למצוא חן במקום הנכון. 

זה לא דבר פשוט, אבל לא לטשטש את האידאלים... למה לא להגיד את זה ברור?

סליחה אם כתבתי קצת חד זה לא אישי, אני פשוט חושבת שזה קצת מסוכן להגיד דברים שיכולים להשתמע לפה ולשם...

עריכה: עכשיו פתאום אני חושבת שאולי אני מבינה מה אתה ו @intuscrepidam מנסים לומר... שהגוף זה לא דבר רע? 

אם כן, זה פשוט ברור לי מאליו כי זה אנושי ומובן שאנחנו נהנים מהצד החומרי שלנו וזה בסדר, פשוט זה עדיין לא נכון בעיניי להגדיר את זה כקודש ואידאל

ואני מסכים איתך. הדיון הוא על הדרגה שאחרי הדרגה שציינת ועל היחס העקרוני לעניין.

מה שכתבת בסוף זה באמת לב העניין- האם לתפוס את הגוף והחומריות *רק* כסוג של דיעבד שצריך לתת לו את הצרכים שלו, או להגיד שיש בזה גם אידיאל וקודש בפני עצמו כי ה' מתגלה דרך זה (ונכון שמי שירגיש את זה זה רק מי שעבד על זה והגיע לשם, ואסור לקפוץ מדרגות).

במבט פשוט מה שאת כותבת נראה מציאותי ומה שאנחנו כותבים נראה די מרחף ולא הכי ישים, אבל במבט עקרוני מה שאנחנו כותבים זו האמת ולשם צריך לשאוף.

אגב, אפשר להגיד באופן כללי שהבעיה אצל חרדים זה שהם מתמקדים בצורת המבט שתיארת ולא שואפים ליותר, והבעיה אצל דת"ל זה שהם מתמקדים בצורת המבט שתיארנו ושוכחים שזו עבודה להגיע לשם ולפעמים מרמים את עצמם.

האידיאל הוא השילוב- להבין איפה אני נמצא, לאן אני שואף, ולהתקדם לשם בלי לרמות את עצמי (אגב, זו רק דוגמא אחת לנזק מזה שיש שני ציבורים נפרדים לשומרי התומ"צ).

אם תדמייני חיים בעולם שיש בו נוכחות אלוהית, כמו שהיה לפי ביטול הנבואה, הרבה יותר קל להסתכל על דברים כמו שתיארנו, כי אין ניתוק חוויתי בין הבורא לבריאה (יש בעיות אחרות כמובן).

ניקח דוג' מהעולם שלנו- אם אמא מכינה לילדים שלה אוכל, זה מפריד ביניהם (כי הם מרוכזים באוכל) או מחבר ביניהם? מחבר.

אם חקלאי או אפילו סתם אדם קוטף פרי מעץ, הוא מרגיש שהוא מתנתק בזה מהטבע כי (הוא לוקח ממנו) או מתחבר אליו? מתחבר.

אז למה בקשר עם ה' אנשים כן יכולים לשקוע בתאוות אכילה ולשכוח מה'? כי מלכתחילה אין להם חיבור מספיק חזק וחי לקב"ה (בניגוד לחיבור לאמא או לטבע). מי שמספיק מחובר לה', מתחבר לה' דרך כל דבר שבעולם. יתכן גם שהם כן מחוברים לה', אבל יש להם תפיסה לא נכונה של הגשמיות (שקשורה להסתכלות שתיארת).

כשהחיבור לה' ולעולם הוא באופן חי ונכון- האדם לא ישקע בתאוות אכילה, והוא לא יחפש לחשוף את הגוף איפה שלא צריך, והוא לא יחפש להסתכל על מי שחושף. כי בכל דבר הוא ירצה לא רק את הצד החיצוני אלא את הקשר הפנימי איתו ועם ה'. זה מצריך עבודה כמובן, אבל זו עבודה שאתה מרגיש מחובר אליה, ולא מלחמה בלתי פוסקת.

אז אני מסכימה איתך ועם רוב מה שאתה כותב, אבל כמה דברים:

א. 

לדעתי מבחינת דרך חינוכית חשוב לדבר בשפה שנכונה למקום שלנו... בדיוק בגלל שאתה צריך לבקש ממני לדמיין את זה כי אנחנו לא שם בכלל, קשה לי עם הניסוח של "קודש ואידאל" על גוף. איך אפשר לדבר על מדרגה הבאה כשאפילו את הבאה אנחנו רחוקים ממנה זה מרגיש לי 2 ציפורים על העץ במקום אחת ביד. 

ב. 

חשוב בעיניי כן לעשות את ההפרדה בין גוף לרוח, כי כשאדם רואה את עצמו כחתיכה אחת קדושה, איך הוא אמור להבין שהוא מתבקש להשליט את הנשמה על החלק הבהמי? אם כולו קדוש, ושני החלקים שווים באותה מידה, מה יתן לו כוח להתגבר ולהזדהות עם הצד של הנשמה?

(אגב, בד"כ מה שטוב לנשמה יהיה טוב גם לגוף... אבל יש פריוריטי)

ג. 

רק להגיד שב"ה הרב קוק הוא לא היחיד שאמר את הדברים האלה... 

זה פשט "בכל דרכיך דעהו".

זה המשמעות לכך שהיצר הרע נקרא "טוב מאד". זה לעבוד את הקב"ה בכל לבבך, בשני יצריך.  

וההבנה היסודית שהקב"ה רוצה שנעבוד אותו מכאן בעוה"ז, כי נתאווה שתהיה לו דירה בתחתונים.

ויפה תלמוד תורה עם דרך ארץ... ועוד מאמרים שמלמדים שהתורה לא מבטלת את האנושיות ובצורה מסוימת היא לכתחילה. (בסוף האידיאל זה כמו אדה"ר לפני החטא, לא?)

אז מה המטרה להדגיש שהקב"ה מתגלה דרך זה..? 

הקב"ה מתגלה דרך כל הבריאה. ולמדנו חביב אדם שנברא בצלם... וכל שאר הדברים בתורה זה לא מספיק כדי לכבד את הגוף ואת העולם?

נכון, לא כל החרדים מתנהגים ככה... וזה מזעזע. אבל מה זה קשור לתורה?

כמו שכתבת באף ציבור אין שלמות...חרדים מדגישים יותר מדי את ה-ד' אמות של הלכה ודת"ל מדגישים יותר מדי את החזון. לשמור על איזון זו מלאכה קשה 

בסוף כל אדם בפני עצמו צריך לחפש את הקב"ה באמת וככה יוכל להגיע לשלמות.

(סתם אגב מהדברים שלך נזכרתי... שלא מזמן שמעתי שיעור (של הרז"כ כמובן) שמלמד כמה חשובה לתורה איכות הסביבה וחיבור לטבע וכו' וזה מדהים לראות איך מי שהולך לפי התורה פשוט יכול לחיות בגן עדן...)

א. לדעתי צריך גם וגם (במקרים שזה שייך, לא למי שבתחילת הדרך). כמו שאומרים ללמוד את המסילת ישרים גם כרגיל וגם מהסוף להתחלה.

ב. תמיד יש הפרדה כי אלו חלקים שונים מעצם מהותם.

הדמיון הוא לא רק בגלל שאנחנו לא שם, אלא כי התרגלנו לא להסתכל על זה ככה.

ג. נכון. הרב קוק לא בדיוק חידש אלא הזכיר נשכחות- "שכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש". מה שהוא כן הוסיף זה הסברה שכלית.

צריך להדגיש כי הרבה אנשים לא תופסים שזה באמת ככה. אם היו תופסים, הרבה בעיות בכלל לא היו מתחילות. לדוג'- מי שתופס את זה ככה לא רואה סתירה בין החזון לבין ארבע אמות של הלכה (בא"י גם לא שייך לצמצם את ההלכה לארבע אמות).

מי זה הרז"כ? התכוונת אולי לרד"כ?

👍

ב. לא תמיד זה במודעות דווקא. אדם יכול להכנס מזה לבלבול גדול.

ג. לא חושבת שיש מישהו שחושב שיש סתירה, פשוט פחות מתמקדים בצד מסויים... כך נראה לי. 

הרז"כ- הרב זמיר כהן

אבל הם לא הפנימו את זה וכנראה בגלל זה לא מתמקדים בזה כמו שכתבת.

ואת אישה, אז אצלך זה טבעי יותר. אני לא בטוח שכל אלו שאת חושבת שמסתכלים על זה ככה, באמת מסתכלים על זה ככה..

אני חשבתי שכל אחד מתמקד במה שהוא מאמין שיעזור לו לגדול.

וגם בעניין של ה-ד' אמות הלכה יש מחלוקת אבל אני לא מבינה בזה.

מעניין איך זה מתבטא... 

בינתיים הרבנים שאני גדלתי עליהם מדהימים ומלאי חיים. אני כן מודעת לזה שיש הבדל בין רבני הקירוב למיניהם לבין מה שהולך בציבור עצמו. וזה מצער מאד... אבל הדרך עצמה והאמונה מתוקות לי.

בעדות המזרח זה גם טבעי יותר ולא כ"כ מורגש ההבדל בין המגזרים. 

(ושתדע שהרבנים החרדים שאני לומדת מהם מאד מכבדים ומעריכים את הדת"ל התורניים. באמת רואים אצלם שזו מחלוקת לשם שמיים...)

ונכון.

ההבדלים יותר מתבטאים בדברים אחרים. לדוג' סגנון הלימוד של פ"ש, היחס בין תורה למדע ועוד דברים בסגנון.

אבל את צודקת שהבסיס שווה וצריך לזכור את זה כי זה העיקר (וחלק מההבדלים לא נובעים מאידיאולוגיה אלא מפרקטיקה).

מעניין...

נכון... ולא לפחד ללמוד מכל אחד את הטוב.

בסוף כשאני אגיע לשמיים לא יגידו לי: "למה לא היית חרדית/ דתית לאומית" יגידו לי איך בפועל חייתי, האם הייתי אמיתית או שברחתי מעצמי ומאלוקים שבי. הקב"ה מגיע לכל מקום שרוצים אותו באמת אז זה הכי חשוב.

אבל אם זה בעיקר רבני הידברות אז תת הנושאים בדיונים האלה לא יפתרו את שורש חוסר ההבנה.

את רואה בגוף דבר לא רע, בדיעבד, סוג של אילוץ, אם זו התורה שאת לומדת אז לא ברור לי כמה ניתן להסביר לך מושגים אחרים בדיון אינטרנטי, במיוחד שאנחנו מכילים את הדעה שלך אבל את מתנגד לדעתנו.

אז להגיד לך את האמת, ניסו כבר ללמד אותי כל מיני מושגים כאלה, ופגשתי אנשים כמוך מוארים שמרגישים שהם גילו את האור והמתיקות וזה שינה להם את כל התפיסה. מכבדת, מאמינה שיש בזה הרבה, וגם רואים שזה באמת מתיישב להם ופירות המעשים שלהם מעידים על העץ שממנו הם יונקים. אבל מהמקום שלי לא הצלחתי "להדלק" מזה. כשחיפשתי להתחזק, זה לא מה שעבד לי. אולי כי אני כבר ככה באופן טבעי ולכן אני צריכה יותר את הגבולות הברורים. ורק תזכור גם שהרבנים האלה שנשמע שאתה קצת ממעיט בגודל התורה שלהם אחראיים להחזרה בתשובה של חצי מהעם בערך וזה עובדה שאומרת הרבה.

אמנם לא הבנו אחד תשני אבל הכל בסדר, זו אותה תורה, אתה תלמד ממקום שלבך חפץ ואני אלמד ממקום שלבי חפץ העיקר מה שיקרב אותנו לה' יתברך בשביל זה יש מגוון של אנשים בעולם שיגלו את ה' בכל הצורות והגוונים. (יום אחד אני אנסה לגעת בזה שוב אני מאמינה אבל כרגע זה ממש לא מדבר לחיים שלי.)

ראיתי קישור ממש יפה שאני בטוחה שאליו לא תהיה לך התנגדות

https://www.yeshiva.org.il/midrash/6684

לגבי הרבנים של הידברות, הם עושים עבודה חשובה שיש מה לשפר בה מבחינה מהותית, אבל לא אשפוך את התינוק עם המים.  בכל אופן אני לא רואה סיבה להאריך בנושא.

לא משנה...

שבת שלום!

ויש הבדלים טבעיים, מתוך השונות הביולוגית בין גברים ונשים, בהתייחסות לגוף, בהתייחסות לטיפול, ליופי ואסתטיקה של הגוף, לדימוי עצמי של הגוף שלנו? 

ולכן אף צד לא יכול להבין את מה שמרגיש הצד השני? אין באמת שפה משותפת ברגש הזה?

@משה @מנהלי על

זה לא חוסר נשיות ולא חוסר טיפוח

זה סגנון שאוהב את הטבעי והפשוט

(גם אני לא מתאפרת/ לק/ ביגוד פשוט/ לא עוקבת אחרי כל שערה בפנים)

לא חושבת שזה בר שינוי משמעותי

וגם אם היא תעשה שינוי

זה כנראה יהיה עם מחיר אישי גבוה

כמובן לא חייבים להתחבר לסגנון הזה

עניין של טעם 

מידי.  

משיכה ואסתטיקה הן חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים, ובטח כשהמטרה היא קשר רציני ("שאישתי תהיה מטופחת").

בהמשך, כאשר הקשר יתהדק מאוד, ויהיו שיחות נפש עמוקות ושיתוף דברים מאוד אישיים, גם על דברים לא נעימים וכשלונות שהיו לכל אחד באופן טבעי בחיים, תוכל להעלות את הרצון שלך ליותר טיפוח מצידה. 
 

לא שזה יכול לשנות אופי, אבל לנסות אפשר - גם אשתי לא מתאפרת, וציפורניים עושה רק עם לק רגיל (שמחזיק בקושי יומיים…) ולא ג'ל, באירועים מיוחדים.

סגנון לבוש זה גם עניין של אופי, אבל גם עניין של מודעות.  ליתר דיוק - ייתכן ומדובר בחוסר מודעות. בגלל המקום והסביבה בו היא גדלה והתבגרה, סביבה מאוד שונה מזו שלך.  

כאן אני יכול להעיד על עצמי, שנישואים הביאו לשינוי ושיפור בסגנון הלבוש שלי, בזכות אשתי.  באנו כל אחד מסביבה שונה מאוד - היא עירונית, אני מהמושב, בן להורים פשוטים, אבא חקלאי, אמא מורה, באתי מבית מאוד מאוד פשוט . 

זה נושא רגיש בעיניי, לא כדאי לגעת, רק אחרי נישואים\ קרוב לחתונה

אם זה חשוב לך.

ההרגשה שלך לגיטימית.

אבל אם אתה רוצה לסדר את המחשבות שלת בנושא, כדאי שתחשוב על הנקודות הבאות:

איך נראות הנשים במשפחה שלך וככה תופס כנורמלי?

מה זה בשבילך "נשיות"?

עד כמה זה תחום רחב, או שאתה מצפה למראה מאוד ספציפי כל השאר בקטוגריית "מוזנח"?

אתה מודע לצדדים השלילים בהתעסקות במראה חיצוני ותחזוק מראה קבוע של בגדים מעוצבים, לק ג'ל ואיפור? (כמות הזמן, הכסף והאנרגיה המוחית זה דורש בהחלט יכולה להתבטא באופי ובסדר העדיפויות של בנות מסוימות.)

קראת לזה "פער" בינכם, אתה בעצמך משקיע בנראות שלך ברמה דומה למה שאתה מצפה ממנה?

בסופו של דבר, זה נושא שבהחלט יכול לפגוע בקשר עד פרדה.

אם תציף את זה מולה יכולות לקרות שתי תגובות קצה: א- היא תרגיש חוסר ביטחון עצמי ורצון לרצות אותך שלא טבעי לה ולא באמת יחזיק הרבה בטווח הרחוק. ב- היא תיעלב ותיפגע מעצם ההערה כי זה נושא מאוד אישי.

אתה מכיר אותה ויודע לאיזה צד היא עלולה לנטות. לפני שאתה פונה אליה כדאי שתברר את הנושא אצלך.

מבין את כל מה שאמרתם כאן. באמת.

אבל הנקודה שמדברים על דברים כאלה רק לפני או אחרי נישואין לא באמת תעזור לי. כי כשאני רואה שיער בפנים של מי שאני יוצא איתה לא גורם לי להמשיך שוב ולהיפגש.

וברור לי שיש בעיסוק בחיצוניות דברים שליליים, ואני אפילו מעריך אותה שזה לא מעניין אותה ברמה הזו, אבל עם זאת מאוד חשוב לי שיהיה טיפוח ברמה מסוימת, שיהיה לי נעים להיות איתה וללכת איתה ברחוב (אני קצת מקצין, יודע.)

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>