עונה מנקודת המבט הגברית שלי.

(וברור שאולי לא הכל מתאים, כי הראש והמוח הנשי שונה מזה הגברי…)

האם אתם סומכים אחד על השני באופן מלא?

רואים בצורה דומה את העתיד שלכם, מתוך זהות

או קרבה בהשקפת עולם ואורח החיים בבית שתקימו?  

לא חייבים לחשוב אותו דבר, אבל כן נדרשת הסכמה בדברים מהותיים.

הצלחתם להגיע לתקשורת בריאה ופתיחות רבה - מרגישים בטוחים ונוח לחשוף רגשות, מחשבות וגם חולשות.

לא דרמה, לא משחקים. יש תחושה של רוגע, ביטחון, נוחות. לא צריך “לרצות”, אין מאמץ מתמשך

אפשר לדבר על דברים קשים בלי פחד, בלי להיראות “קטנוני” או “מוגזם". יש הקשבה אמיתית - גם בנושאים מורכבים כמו כסף, משפחה, פרנסה, העתיד המשותף - סה"כ מצליחים לדבר על הכל ולהגיע להסכמות?

האם אתם יודעים לריב בכבוד ולגשר על פערים כדי להגיע לעמק השווה?

יש ויכוחים? ברור. אבל הם לא מרגישים כמו סוף העולם. אפשר לפתור אותם בלי פגיעות מתמשכות.

***שאלה מאוד חשובה!  השנה הראשונה לנישואים מלאה בגילוי פערים ונקודות חדשות על בני הזוג שלא צפו לפני הנישואים והחיים המשותפים! וצריך לדעת לריב ולגשר על פערים.***

אין רשימת חששות ברקע

(ושום מילה על משיכה ואהבה.  מניח שזה ברור מאליו שקיים)

כן, מכירה כאלה שבדייט ראשון-שני-שלישי ידעו שזה זה, והם חיים באושר ובעושר.

לא אני.

אף פעם לא יצאתי עם מישהו והרשתי כאילו שהוא מכיר אותי, כאילו אנחנו נשמות שהופרדנו או לא יודעת מה, ואני גם לא מצפה.

אני לא מצפה לידיעה. זה לא מתאים לי באישיות שלי.

אני מצפה לבחירה, לאמונה, לתקווה - שמימוש הפוטנציאל יהיה הצעד הנכון.

לא שלא יהיו חששות - אלא יהיו.

אף אחד לא הולך לחתום לנו שהבחירה שלנו היא נכונה.

אין זה זה בעיניי באופן וודאי

יש בחירה במכלול שנראה לי שיתאים לי, לפי סדר העדיפויות שלי

שאחרי 20 שנה, אפשר להסתכל ולהגיד "זה זה" ואני מאוד מזדהה. אני אמנם נשואה רק 5 שנים ולא 20, אבל ככל שעובר הזמן ועוברים דברים ביחד, מתחזקת הקרבה והשייכות.

בשלב לפני חתונה זה יותר "האם אני מוכנה ורוצה להקים בית עם האדם הזה''

שדווקא אחרי 20 שנה רואים שאין כזה דבר זה זה

כי הבחירה הראשונית היא רק הצעד הראשון

הזוגיות נבנית מהדרך שעושים ביחד ולא רק מהבחירה

אם עושים את הדרך בצורה נכונה

אפשר לעשות אותה עם הרבה אנשים

גם עם בחירה ראשונית פחות מדויקת

הבחירה הראשונית הכי מדויקת בעולם לא תעזור אם הדרך לא תהיה נכונה

רק את יכולה לדעת אבל לא לדעת שאת בטוח צודקת , אלא לדעת אם זה מה שאת רוצה כדי להתחתן או לא.

בהמשך יש גם בחירות..

לפני שאת שואלת איך יודעים, צריך לשאול מה זה בעצם "זה זה" בשבילך?

מה זה "הצלחה" בנישואין מבחינתך?

האם הכוונה למצוא את הכי טוב בעולם?

הכי טוב ביחס למה?

ואולי הכוונה לדעת אם הוא מתאים?

מתאים לפי מה?

אופי? שאיפות? ערכים? התנהלות?

או שאולי את שואלת איך יודעים שהוא באמת מה שהוא נראה?

מה ייתן לך ביטחון שמה שאת רואה בקשר הוא גם מה שיש באמת?

ואולי מאחורי השאלה עומדת המשאלה לדעת שיהיה לכם טוב. מן נבואה לעתיד.

אבל "טוב" לא מגיע מעצמו. טוב נבנה.

נישואין זה לא מוצר. מה שיש זה מה שיש.

זה קשר חי, שצריך ללמוד, לתחזק ולהשקיע בו.

את מניחה בעצם שאנשים עושים לפעמים בחירה לא נכונה.

איך את מגדירה "בחירה לא נכונה"?

מה גרם לזה?

על מה הם לא הסתכלו?

ומה בעינייך המשמעות וההשלכות של לבחור במשהו שהוא לא "זה זה"?

לפני שאת מחפשת “איך יודעים”, כדאי לך לברר:

מה חשוב לי? מה אני מחפשת? מה מפחיד אותי? איך מקבלת החלטות?

אחרי בירור כזה הבחירה הופכת להיות הרבה יותר

נכונה, והשאלה "איך יודעים שזה זה" מקבלת תשובה אחרת לגמרי.

אני לא בטוח ש"יודעים שזה זה", נראלי מחליטים "שזה זה".

מקווה שעזרתי.

בהצלחה!!

תקשורת - שיח כיפי מכובד שיכול לרדת לריזולציות פתיחות שיהיה החבר הכי טוב שלך שתדעו לפתור דברים בקלות. תרגישי בבית שאת לא צריכה להתעייף ולהסביר כל דבר . בקלות בזרימה יחסית

אופי - מידות שאת אוהבת שמשלימות אותך .

כימיה - מציאת חן יותר משאר האנשים ... (לדוגמה הפוכה .. לא תקין בעליל אם את חושבת על מישהו אחר שהוא יותר מוצא חן בעיניך ממנו חיצונית , זה בעיקר לגברים דווקא לנשים הם יכולות להתגבר על זה אבל לצורך העניין אצלן הנראות זה חיבור של כמה פרמטרים פחות מיפה או לא)

מטרה משותפת - יש לכם אותה מטרה לצורך העניין להקים בית דתי מלא באמונה 

אגב אל תקשיבי לכל האלה שמתחילים לסבך אותך ..

את אמורה לדעת להרגיש שיש ביניכם משהו שהוא מעבר משהו מיוחד שאת רוצה לראות אותו שאת חושבת עליו .. שאת סוג של מודה לה' שזכית בו ולא רק מודה אלא מרגישה את זה בלב שלם נקי 

היה לי קשר עם בחור שהייתי צריכה להחליט שזהו או מתחתנים או נפרדים .. רוב האנשים שהתייעצתי איתם חשבו שזה היה נכון להמשיך .. בחור טוב משפחה טובה אוהב אותי יותר מכל דבר שקיים בערך..

אבל משהו אצלי לא השתחרר כל הזמן שהייתי איך אמורים להרגיש שזה זה..

ובפנים ידעתי שזה לא זה פשוט התכחשתי

אין יום שאני לא מודה על זה בדיעבד.. כי יכולתי להתחתן איתו הוא רצה ממש אבל לפעמים צריך לעצור לרדת לרזולציות ולהבין מה מפריע אם מפריע 

. מה מכווץ אם מכווץ ..

חשוב

זה לא מספיק שהוא בחור טוב .. צריך מעבר

על נוח כתוב זה ינחמנו .. וכידוע שנוח ממנו יצאו תולדות .. אלה תולדות נוח !

חיבור עם השכינה.

(זה סודות עמוקים, אבל מה שהבאתי בהתבסס על רבינו בחיי מפורש. תפתח ותראה.)

זה בסדר אם עדיין יש חששות מהעתיד?

תלוי כמה זמן אתם יוצאים,

במגוון המפגשים והשיחות שהיו לכם, כלומר עד כמה  היתה בינכם חשיפה לצדדים שונים ומגוונים לאופי, הרגלים, אילו התמודדויות עם אתגרים זוגיים היו לכם

ולכן כדאי לענ"ד לשתף איש מקצוע בהם. לבחון ולבדוק את הדברים.

בעיני מתחתנים עם תקווה, לא ידיעה.

וזה יכול להועיל לכל אחד, בכל שלב - 

כולל אם לא יוצאים כרגע.

לפעמים המסע הזה מרגיש בודד. 

לפעמים מרגישים שאין מקום שיגיד לנו את מה שאנחנו צריכים לשמוע.

וכן, נעזרתי באנשי מקצוע בכל שלב, ובמהלך ובין קשרים רבים.

אם הייתי אומר לך שזה הוא, מה הרגש שמציף אותך?

באופן שכלי אוסיף עוד שאלות:

אתם מסתדרים טוב?

כיף לכם יחד?

היית רוצה לראות אותו יותר?

אתם מסוגלים להחזיק בית יחד ולהסתדר עם ויכוחים בנושאים קשים/רגישים?

מה גורם לך להתלבט? אחר כך אפשר לחשוב איך מתמודדים עם הסיבות הללו, האם יש עוד דברים לבחון ואיך או שזה ברור שכן?

בעיקר העליתי שאלות למחשבה, אם תרצי לשתף כאן או באישי מניח שיוכלו/אוכל להוסיף דברים חכמים יותר, אבל נראה לי שתוכלי בעיקר לענות לעצמך, בהצלחה רבה בנעימות, וכיף לקרוא שרשור כזה שמעיד על כיוון ומצב מעולה

הבן אדם צריך לשאול כנראה שזה לא זה

יותר מזה- אתה באמת חושב שזה נכון?

לע"ד כשמרגישים שאת /אתה יכולים להיות את / אתה בחברת השני/שניה כמו שאתם בלי לחשוב מה יחשבו עלי - זה זה

כי בסוף הבית זה המקום שבו אתה יכול להיות ושיקבלו אותך כמו שאתה בלי מסכות/הצגות (ומחשבות איך זה יראה/יתקבל)

אחד עם השני

רק רוצה לציין שהציבור החרדי הולך ונפתח במובנים האלו [לא מדבר על הקבוצות הסגורות...], ואשמח לשמוע את דעתכן על השינוי הזה האם הוא מבורך או לא...

זה כמו שבמגזר החילוני-מסורתי,

מתחתנים בממוצע אחרי שנתיים (?).

גם לזה יש חסרון ויתרון.

חסרון - אתה יכול להיות עם הצד השני במשך שנתיים, מכל הבחינות וכו' ובסוף מתברר שהוא לא באמת באמת רוצה להתחתן. שנתיים נשרפו.

יתרון - אם אתה עושה את זה חכם ( הבהרה - כמובן שזה לא על פי ההלכה, כי זה במגזר החילוני-מסורתי), אז תגיע לחתונה בלב שלם מאוד

כשאתה יודע מי הבן אדם שאיתו תבלה את רוב חייך. מינימום הפתעות (לעומת האפשרויות האחרות).

אין לזה סוף.

בסופו של דבר, צריך ביטחון, אמונה ושכל ישר. כשיש את זה, גם 3 חודשים מספיקים לפני חתונה. אני מאמין בזה בלב שלם.

היא תוכל לראות אותו רק בריקודים לחופה ולחדר ייחוד, ובמעגל שעושים באמצע סבב ראשון.

ואם הוא יבוא להגיד שלום או משהו כזה…

אבל כן, נשמע שבאירוע כזה מגיעים רק לחופה.

תכלס אפילו בכסא כלה הוא לא ישתתף בטח כי זה רק של בנות…

אני נגיד במקומו לא הייתי מגיעה בכלל. יפה שהוא חושב על ללכת 

ובלי שנשארו משקעים של עוגמת נפש - מבחינתה  הקשר הסתיים בצורה בוגרת, והיא מרגישה כלפיך הערכה הדדית.

לפעמים הראש אומר "סיימנו יפה", אבל לראות את האקסית בלבן תחת חופה זה אירוע עם מטען רגשי שלא תמיד צופים מראש. אם אתה מרגיש שלם לחלוטין ואין לך צביטה בלב מהמחשבה עליה עם מישהו אחר, אני הייתי הולך. 👰‍♂️

ונקודה נוספת בשיקולים: מעבר לחופה האם יהיו שם עוד אנשים שאתה מכיר? יהיה לך עם מי לדבר ולשבת?

אם לא, הייתי מגיע רק לחופה, שם מתנה קטנה, ועוזב בסיום החופה.  

גם אני הייתי מגיע רק לחופה והולך. או דומה לזה.

ואלו היו אנשים שנפגשנו בדייט/ שיחות יותר עמוקות

לראות אנשים שאתה אוהב זה נעים.

אם ההזמנה לחתונה הזאת מגיעה ממקום טוב ושלם

ואם הרצון ללכת לחתונה כמוזמן מגיע ממקום טוב ושלם

למה לא?

בברכת

"ובשמחתך

ישמח לבנו גם אנו"

המערכת. 

אלא אם כן, אתם ממש באותו מעגל חברים שבו המשכתם להיות גם אחרי שבחלטתם שנישואין זה לא משהו שמתאים בין שניכם.

אבל - כשאתה קורא לה "חילזונית" אז ניכר שיש לך עדיין רגשות כלפיה, ובמצב כזה בוודאי לא הייתי ממליץ ללכת. 

וגם אז- רק להגיד מזל טוב 

כמו שכתבו לפני, נראה שאתה עדיין מרגיש כלפיה ולראות אותה בחתונתה רק יעשה לך רע על הלב והרגשות יתעצמו לכן נראה לי שתחסוך את זה מעצמך ותנסה להתקדם הלאה בלב שלם כמה שאתה יכול

אני כאילו מנסה לדמיין מה זה היה עושה לי אם הייתי בחתונה של מישהו שאני עדיין מרגישה כלפיו וזה קצת עושה לי נאחס בלב

אין לי שום רגש כזה כלפיה אני אוהב אותה כמו אחות

אבל יכול להבין למה זה נשמע מופרך

בכולופן תודה על התגובות של כולכם

משה נעץ את השרשור

אולי עוד מעט היא תגיב לך בעצמה

אם אתה רוצה לכבד, תגיע לחופה תגיד מזל טוב. וזהו. תקבל V. אם תרצה להישאר תשאר. תלוי איך תרגיש. אולי תמצא שם מישהי... אבל לא בונים על זה. בכל מקרה זו השקעה בניוטרל.

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.

ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).

ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.

צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.

מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.

נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:

"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"

כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.

אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.

ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

לק"י

איסוף/ פיזור מהמסגרות.

הרמת משקולות

וכו'

ייפגע בבריאות ובכושר?

יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם

קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.

אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.

תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.

עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.

שרק אתה/את יכולים לדעת את זה. לשבת בשקט, לחשוב את זה

אולי לכתוב את זה. לשאול את עצמך שאלות. מה היית למשל

עונה לחבר שהיה מתלבט באותו נושא?

מה החבר היה עונה  לך?

אולי לנסות למצוא את החוסר האישי על ידי ניסוי של דברים

שאתה/את אוהבים, או להיפך, נדחים מזה?

מה היית רוצה לעשות שאינך עושה?

מה באמת באמת היית רוצה לקבל שאין לך?

לשבת בשקט בשקט עם עצמך ולהקשיב.

ואם מאוד קשה, אולי ללכת לברר עם מישהו

שיוכל לשקף לך את עצמך; רצונותיך, חסריך,

חששותיך וכו'.

אולי תדמיין את עצמך נשוי. יש לך אשה אוהבת

ואהובה, כל בוקר אתה מנפנף לה לשלום...

היא מכינה אוכל אהוב עליך וכו' וכו'....

זה היה מספק אותך?

ולבקש מהשם שידייק אצלך את הדברים

בחינת, "תעיתי כשה אובד, בקש עבדך".

עם סבלנות. לא להיבהל מהבלבול.

משמח מאוד!! בניין עדי עד הצלחה וכל הברכות!💓

שמע זה הדבר שהכי משמח אותי. כאילו המשיח הגיע!!!!!!!!!!!!!!

שפע ה' וחסד ה' בכל יום. תנצל א הטוב ואל תתעלם ממנו. זה לא ברור מאליו. גן עדן בעולם הזה

שתזכו לבניין עדי עד באהבה ובשמחת עולם ❤️

תלוי בך

השני שך ושהו. לא מסובך

העיקר זה להיות עם מישהי ולהגיע איתה למרחב אינטימי שתהיו בית אחד עבור השני.

אם הסנטר או האף שלי טיפה עקום או מה אבא שלה עושה זה פחות משנה ולכן לא משנה באמת איזו אופציה תבחר.

תדמיין מישהי שאתה רוצה לשבת איתה על כוס קפה בבוקר ביום שישי, זהו, לא צריך יותר מזה ;)

הכוונה היתה לומר שמה שלא צריך זה כל ההבדלים שיש ברמת הכרטיס.

שהיה לך כיף לשבת איתה ביום שישי בבוקר על כוס קפה. עם ש יחה נעימה, זורמת, טבעית....כיף. לא?

אתה יוצא עם 4 בחורות במקביל?