עונה מנקודת המבט הגברית שלי.

(וברור שאולי לא הכל מתאים, כי הראש והמוח הנשי שונה מזה הגברי…)

האם אתם סומכים אחד על השני באופן מלא?

רואים בצורה דומה את העתיד שלכם, מתוך זהות

או קרבה בהשקפת עולם ואורח החיים בבית שתקימו?  

לא חייבים לחשוב אותו דבר, אבל כן נדרשת הסכמה בדברים מהותיים.

הצלחתם להגיע לתקשורת בריאה ופתיחות רבה - מרגישים בטוחים ונוח לחשוף רגשות, מחשבות וגם חולשות.

לא דרמה, לא משחקים. יש תחושה של רוגע, ביטחון, נוחות. לא צריך “לרצות”, אין מאמץ מתמשך

אפשר לדבר על דברים קשים בלי פחד, בלי להיראות “קטנוני” או “מוגזם". יש הקשבה אמיתית - גם בנושאים מורכבים כמו כסף, משפחה, פרנסה, העתיד המשותף - סה"כ מצליחים לדבר על הכל ולהגיע להסכמות?

האם אתם יודעים לריב בכבוד ולגשר על פערים כדי להגיע לעמק השווה?

יש ויכוחים? ברור. אבל הם לא מרגישים כמו סוף העולם. אפשר לפתור אותם בלי פגיעות מתמשכות.

***שאלה מאוד חשובה!  השנה הראשונה לנישואים מלאה בגילוי פערים ונקודות חדשות על בני הזוג שלא צפו לפני הנישואים והחיים המשותפים! וצריך לדעת לריב ולגשר על פערים.***

אין רשימת חששות ברקע

(ושום מילה על משיכה ואהבה.  מניח שזה ברור מאליו שקיים)

כן, מכירה כאלה שבדייט ראשון-שני-שלישי ידעו שזה זה, והם חיים באושר ובעושר.

לא אני.

אף פעם לא יצאתי עם מישהו והרשתי כאילו שהוא מכיר אותי, כאילו אנחנו נשמות שהופרדנו או לא יודעת מה, ואני גם לא מצפה.

אני לא מצפה לידיעה. זה לא מתאים לי באישיות שלי.

אני מצפה לבחירה, לאמונה, לתקווה - שמימוש הפוטנציאל יהיה הצעד הנכון.

לא שלא יהיו חששות - אלא יהיו.

אף אחד לא הולך לחתום לנו שהבחירה שלנו היא נכונה.

אין זה זה בעיניי באופן וודאי

יש בחירה במכלול שנראה לי שיתאים לי, לפי סדר העדיפויות שלי

שאחרי 20 שנה, אפשר להסתכל ולהגיד "זה זה" ואני מאוד מזדהה. אני אמנם נשואה רק 5 שנים ולא 20, אבל ככל שעובר הזמן ועוברים דברים ביחד, מתחזקת הקרבה והשייכות.

בשלב לפני חתונה זה יותר "האם אני מוכנה ורוצה להקים בית עם האדם הזה''

שדווקא אחרי 20 שנה רואים שאין כזה דבר זה זה

כי הבחירה הראשונית היא רק הצעד הראשון

הזוגיות נבנית מהדרך שעושים ביחד ולא רק מהבחירה

אם עושים את הדרך בצורה נכונה

אפשר לעשות אותה עם הרבה אנשים

גם עם בחירה ראשונית פחות מדויקת

הבחירה הראשונית הכי מדויקת בעולם לא תעזור אם הדרך לא תהיה נכונה

רק את יכולה לדעת אבל לא לדעת שאת בטוח צודקת , אלא לדעת אם זה מה שאת רוצה כדי להתחתן או לא.

בהמשך יש גם בחירות..

לפני שאת שואלת איך יודעים, צריך לשאול מה זה בעצם "זה זה" בשבילך?

מה זה "הצלחה" בנישואין מבחינתך?

האם הכוונה למצוא את הכי טוב בעולם?

הכי טוב ביחס למה?

ואולי הכוונה לדעת אם הוא מתאים?

מתאים לפי מה?

אופי? שאיפות? ערכים? התנהלות?

או שאולי את שואלת איך יודעים שהוא באמת מה שהוא נראה?

מה ייתן לך ביטחון שמה שאת רואה בקשר הוא גם מה שיש באמת?

ואולי מאחורי השאלה עומדת המשאלה לדעת שיהיה לכם טוב. מן נבואה לעתיד.

אבל "טוב" לא מגיע מעצמו. טוב נבנה.

נישואין זה לא מוצר. מה שיש זה מה שיש.

זה קשר חי, שצריך ללמוד, לתחזק ולהשקיע בו.

את מניחה בעצם שאנשים עושים לפעמים בחירה לא נכונה.

איך את מגדירה "בחירה לא נכונה"?

מה גרם לזה?

על מה הם לא הסתכלו?

ומה בעינייך המשמעות וההשלכות של לבחור במשהו שהוא לא "זה זה"?

לפני שאת מחפשת “איך יודעים”, כדאי לך לברר:

מה חשוב לי? מה אני מחפשת? מה מפחיד אותי? איך מקבלת החלטות?

אחרי בירור כזה הבחירה הופכת להיות הרבה יותר

נכונה, והשאלה "איך יודעים שזה זה" מקבלת תשובה אחרת לגמרי.

אני לא בטוח ש"יודעים שזה זה", נראלי מחליטים "שזה זה".

מקווה שעזרתי.

בהצלחה!!

תקשורת - שיח כיפי מכובד שיכול לרדת לריזולציות פתיחות שיהיה החבר הכי טוב שלך שתדעו לפתור דברים בקלות. תרגישי בבית שאת לא צריכה להתעייף ולהסביר כל דבר . בקלות בזרימה יחסית

אופי - מידות שאת אוהבת שמשלימות אותך .

כימיה - מציאת חן יותר משאר האנשים ... (לדוגמה הפוכה .. לא תקין בעליל אם את חושבת על מישהו אחר שהוא יותר מוצא חן בעיניך ממנו חיצונית , זה בעיקר לגברים דווקא לנשים הם יכולות להתגבר על זה אבל לצורך העניין אצלן הנראות זה חיבור של כמה פרמטרים פחות מיפה או לא)

מטרה משותפת - יש לכם אותה מטרה לצורך העניין להקים בית דתי מלא באמונה 

אגב אל תקשיבי לכל האלה שמתחילים לסבך אותך ..

את אמורה לדעת להרגיש שיש ביניכם משהו שהוא מעבר משהו מיוחד שאת רוצה לראות אותו שאת חושבת עליו .. שאת סוג של מודה לה' שזכית בו ולא רק מודה אלא מרגישה את זה בלב שלם נקי 

היה לי קשר עם בחור שהייתי צריכה להחליט שזהו או מתחתנים או נפרדים .. רוב האנשים שהתייעצתי איתם חשבו שזה היה נכון להמשיך .. בחור טוב משפחה טובה אוהב אותי יותר מכל דבר שקיים בערך..

אבל משהו אצלי לא השתחרר כל הזמן שהייתי איך אמורים להרגיש שזה זה..

ובפנים ידעתי שזה לא זה פשוט התכחשתי

אין יום שאני לא מודה על זה בדיעבד.. כי יכולתי להתחתן איתו הוא רצה ממש אבל לפעמים צריך לעצור לרדת לרזולציות ולהבין מה מפריע אם מפריע 

. מה מכווץ אם מכווץ ..

חשוב

זה לא מספיק שהוא בחור טוב .. צריך מעבר

על נוח כתוב זה ינחמנו .. וכידוע שנוח ממנו יצאו תולדות .. אלה תולדות נוח !

חיבור עם השכינה.

(זה סודות עמוקים, אבל מה שהבאתי בהתבסס על רבינו בחיי מפורש. תפתח ותראה.)

זה בסדר אם עדיין יש חששות מהעתיד?

תלוי כמה זמן אתם יוצאים,

במגוון המפגשים והשיחות שהיו לכם, כלומר עד כמה  היתה בינכם חשיפה לצדדים שונים ומגוונים לאופי, הרגלים, אילו התמודדויות עם אתגרים זוגיים היו לכם

ולכן כדאי לענ"ד לשתף איש מקצוע בהם. לבחון ולבדוק את הדברים.

בעיני מתחתנים עם תקווה, לא ידיעה.

וזה יכול להועיל לכל אחד, בכל שלב - 

כולל אם לא יוצאים כרגע.

לפעמים המסע הזה מרגיש בודד. 

לפעמים מרגישים שאין מקום שיגיד לנו את מה שאנחנו צריכים לשמוע.

וכן, נעזרתי באנשי מקצוע בכל שלב, ובמהלך ובין קשרים רבים.

אם הייתי אומר לך שזה הוא, מה הרגש שמציף אותך?

באופן שכלי אוסיף עוד שאלות:

אתם מסתדרים טוב?

כיף לכם יחד?

היית רוצה לראות אותו יותר?

אתם מסוגלים להחזיק בית יחד ולהסתדר עם ויכוחים בנושאים קשים/רגישים?

מה גורם לך להתלבט? אחר כך אפשר לחשוב איך מתמודדים עם הסיבות הללו, האם יש עוד דברים לבחון ואיך או שזה ברור שכן?

בעיקר העליתי שאלות למחשבה, אם תרצי לשתף כאן או באישי מניח שיוכלו/אוכל להוסיף דברים חכמים יותר, אבל נראה לי שתוכלי בעיקר לענות לעצמך, בהצלחה רבה בנעימות, וכיף לקרוא שרשור כזה שמעיד על כיוון ומצב מעולה

הבן אדם צריך לשאול כנראה שזה לא זה

יותר מזה- אתה באמת חושב שזה נכון?

לע"ד כשמרגישים שאת /אתה יכולים להיות את / אתה בחברת השני/שניה כמו שאתם בלי לחשוב מה יחשבו עלי - זה זה

כי בסוף הבית זה המקום שבו אתה יכול להיות ושיקבלו אותך כמו שאתה בלי מסכות/הצגות (ומחשבות איך זה יראה/יתקבל)

אחד עם השני

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?