שאוכלים בסוף היום.

יום אחד אמא של אחד הילדות בגן של הבן שלי אומרת לי שהבת שלה סיפרה שהבן שלי מביא במבה אדומה, וגם היא רוצה.

לא הבנתי מאיפה היא הביאה את זה, עד שקלטתי שהוא הביא גמבה אדומה.

בפועל רב הילדים מביאים עוגיה/בייגלך

באסיפת אמהות הגננת הסבירה שבשעת פרי היא מלמדת סדר קדימה בברכות

קודם מי שיש לה פרי מזונות

אחכ מי שיש לה העץ, האדמה 

ושהכל.

מכירות את הפרי הזה, במזונות?

לפחות הבנתי למה הבת שלי מתעדפת ביסקוויט. לא צריך לחכות איתו לסבב ב' של ברכות כמו תפוח..

אמר לסייעת במעון שבא לו "עננים" היא מתקשרת אלי מה הוא רוצה- ואני "ענבים"

הקטנה בת שנתיים שמעה שסיפרתי לבעלי אז היא אומרת לא עננים, אומים אממים (אומרים ענבים....)

הגיל של השיבושים הכי מתוק רק שלפעמים קשה להבין אותם חחחח

ומשבשים בעצמם.

שהילד של השכנה שלי הצביע לשמים "הנה תטוס" (מטוס)

אמרתי לו "תטוס?" הוא אומר לי "לא תטוס- תטוס!!!"

חחחח ניסה לתקן אותי

אומרת "שגם" במקום גשם

זה חמוד ברמות..

יש לה עוד הרבה שיבושים/מילים חלקיות כי היא בת שנתיים זה הגיוני

אבל שגם זה עקבי וחמודיק ממש

אמרה מלך (במקום לחם)

וגבר (במקום גרב)

זה היה מוציא משפטים קורעים 😂

ובן 3 שאמר שהוא רוצה ללכת לחתונה!! (התכוון לחנות)

אז הוא שואל אותי מה מתחזק (במקום מתחרז) עם.....

וגם יחיד ורבים:

הרבה מכוניות, מכוניה אחת

הרבה שלוליות, שלוליה אחת. 

לק"י

מזכיר לי שהבן שלי קורא לחפצים בשמות חיבה:

גבינהי צהובהי

ירוקי

וכו'

גבינה צהובובה

פיצוש

גדולי, סינרי, שרוולי, חתולי, כוסי, כפיתי. אבל הכי הורס שהוא עשה את זה גם לפעלים- אני הולכי

לק"י

בקבוקי

מוצצי.

וכדומה.

אבל במילים כמו גבינה לא נתקלתי😅

הבת שלי תכף בת שנתיים:

חנותי, מצביעה על חנות שלקחתי אותה לשם פעם

ומתבלבלת לפעמים בין זכר לנקבה:

אבא קומי, אמא בוא

וגם 'סמיט הכבאי' . לא עזר ניסינותינו לתקן.. 

במקום להגיד יש לי יומולדת "יש יומולדת לאני"

גם הבת שלי משתוללת.

לפעמים אני לא מוכנה שיתקנו את הטעויות האלו

אני זורמת תקופה ואז מתקנת

תלוי כמה חמוד זה 

בסערה הזו לשבת

הילד מסתכל מהחלון עכשיו ואומר לי 'הגאויר נרגע' 😂

הבת שלי בת שנתיים וחצי צועקת ומחזיקה בגרון "אני מחנקת אני מחנקת" (כשהיא אכלה משהו שאני לא מרשה לה) -

ואז מסתכלת עליי- את רואה אני לא מחנקתי!

היא קוראת למברשת שיניים - המצחצחת שלי

אומרת הכללכתי (התלכלכתי)

לללות (להעלות)

התחילה לבקש "אותך" כדי שירימו אותה(להרים אותך?)

ו"עליי" כשהיא רוצה לשבת על מישהו(לשבת עליי)

וגם

אמרתי לה על משהו שהוא הסתדר, ברוך ה-(שתשלים אותי השם) השלימה -תה

(ברוך אתה)

בת השנתיים עשתה בלאגן עם האוכל ולא רצתה לאכול, אמרתי לה - לא צריך את לא עושה לי טובה. אמרה לי אמא צה טובה? (רוצה טובה?) באה וליטפה אותי ואומרת "טובה, טובה..."

וואי כמה צחקנו אח"כ

בע"ה שיהיה בבריאות ובשמחה.

בשלב הזה אין הרבה משמעות לבדיקה.

תקראי לו לחדר ותגידי לו שם...

בינתיים הלכתי לעבודה.

מתכננת אחר הצהריים ללכת למוקד נשים.

הצלחתי לתפוס את בעלי במטבח, בלי שהילדים ישמעו.

הדימום ממשיך.

מקווה להצליח לעבור את היום.

ונראה מה יהיה הלאה.

ועוד שאלה:

יש סיכוי שיעשו א"ס ביטני?

ואם לא, איך מתארגנים על א"ס וגינלי תוך כדי דימום?

להחליף פד ממש לפני?

איך לשמור לא להתלכלך?

אף פעם לא הייתי בסיטואציה כזאת.

אם אני אצא באמצע, אני אצטרך לתרץ למה.

קרה לי פעם. 

אצלי זאת הייתה הפלה טבעית. לא עשו אולטרסאונד, הרופאה בדקה אותי לראות שאין דימום יותר מידי חריג (לא ממש היה אכפת לה מה מצב הפד שלי).

עשו לי בדיקת דם לבדוק את הבטא, ואחרי כמה ימים עוד אחת בשביל לבדוק אם הוא ירד או עלה.

בעזרת השם שיהיו בשורות טובות!

אני יודעת שהרופאים לא מתרגשים.

רק רוצה לדעת איך אני יכולה להתנהל עם זה הכי טוב.

בבדיקה של רופא, לא נראה לי שיש בעיה. זה כמו בבדיקות שעושים אחרי הלידה.

יותר מסובך נראה לי אם עושים א"ס וצריך להוריד לגמרי את התחתונים.

קרה לפני כמה זמן.

בשלב קצת יותר מוקדם.

הריון בבדיקה ביתית, ואחרי כמה זמן ימים התחיל דימום עם כאבי מחזור.

בדרך כלל אין טעם לעשות אולטרסאונד בשלב הזה, כי לא רואים כלום.

סביר שהרופא ישלח למעקב בטא, לראות לאיזה כיוון זה הולך.

לי הרופא אמר שכל עוד זה דימום קל, או הכתמות, זה קורה גם בהריונות תקינים וסיכוי שההריון ימשיך.

אם זה כן מתגבר ומתחזק, ומלווה בכאב משמעותי, זה כבר כן יותר מחשיד לכיוון שההריון לא מתפתח.

באמת לא חושבת שיש דחיפות

אני הלכתי למיון ולא כל כך הבינו למה באתי.

הרופא בקופה אמר לעשות פשוט מעקב בטא, לא להתאמץ יותר מידי ולא לעשות ספורט.

אז יש טעם לנסוע למוקד, או שאני אנסה להשיג הפניה לבטא דרך האפליקציה?

לא יודעת אם אני אקבל הפניה למחר, כי הרופא משפחה לא נמצא היום. ואני לא יודעת עד כמה הרופא נשים זמין.

יש דימום רגיל, כמו של מחזור.

לא ברמה של הכתמות, אבל לא מאוד חזק.

והן תוכלנה להשיג לך הפניה או למצוא תור טלפוני לרופא שייתן הפניה.

בשורות טובות!

אמרו שהם לא יכולים להוציא לי הפניה.

לא ניסיתי לבקש תור טלפוני.

אני אלך למוקד ויתנו לי שם.

אז כן חשוב להיבדק, לא דחוף דחוף אבל אל תדחי יותר מדי...

בשורות טובות! וחיבוק!

הלכתי להיבדק במוקד.

לא ראו שום דבר בא"ס.

הרופא נתן לי הפניות לבטא למחר וראשון.

הוא אמר שאם הבטא בירידה, זה כנראה הפלה.

אם הבטא גבוהה, ללכת להיבדק שוב כי יש חשש להריון חוץ רחמי.

ויש סיכוי שגם יש הריון תקין, אבל מוקדם בשביל לראות משהו.

לא רוצה להכליל.

אבל מגיעים לשם הרבה פעמים נערים שלא הצליחו להשתלב במקומות אחרים.

יכולה להגיד לך למשל- שמותר לעשן שם

20260217231014.pdf

זאת ישיבה שמקימים, נראה לי אין לה שם, יודעת שמי שמקים הוא מנוף הגליל מהגרעין שם

הישיבה אמורה להיות דוסית ממש פשוט לחברה שקשה להם ללמוד

ישיבת אהבת חיים, כוכב השחר - אתר הישיבות התיכוניות

לא מכירה מקרוב, רק שמעתי על קיומה... לא יודעת לספר יותר מזה.

מכירה שם מישהו שמתקשה מאוד לשבת ונהנה מאוד ומרגיש חלק ממש. בעיני זה מעיד

יותר נותנים לילד לקחת את האחריות אם הוא רוצה.

שמעתי שנחשב מקום טוב.

לא יודעת מעבר לזה

אני יודעת שיש בתו"מ מסלול דומה, אולי זה רלוונטי.

ובכללי יש כל מיני רגבים ברחבי הארץ שלחלקן יותר קל להתקבל, אולי זה יתאים.

שיש שם גם מסלול של חקלאות.

אבל הגיוני שגם שם קמים מוקדם.

את נחלים בדקתם?

אני מכירה מישהו שלומד שם ונשמע בסגנון שאתם מחפשים.

(אני חושבת שיש שם יותר מישיבה אחת ולא סגורה על איזו ישיבה זו בדיוק)

דבר נוסף , אם אתם צריכים עזרה רגשית או לימודית אז אתם צריכים ישיבה תיכונית סטנדרטית עם יועץ נורמלי, הרבה כיתות ומבחר מגמות.

לתינוקות שלא עולה 100 ש''ח, אלא פחות..

תודה 

זה עולה 40 שח. ל-4 חלקים

נראה לי שאקנה עוד 4 חלקים, הילדים שלי ממש נהנים מזה

ב50 ש"ח

לא יודעת אם עדיין קיים

גופיות בשיין.... ואני קונה שם הכללללל

דווקא גופיות צריך 100% כותנה מבית טוב..... זה צמוד לגוף... זו דעתי כמובן

אם הכוונה לבגדי גוף.

מתקשה בכביסה יחסית, וגם הקטע בכתפיים /צוואר מתקפל כזה אחורה.

יש לי אחרות של פוקס ונשמרות טוב יותר לדעתי. (יש מצב שעברו קצת פחות כביסות ..)

אולי כי הן בשימוש בינתיים "רק" אצל ילד שני

אמשיך לעקוב  

ממש יפות.

והיה גם ב16.5 שח יפות יותר (כמו חולצת בסיס עם תיתקים)

באשר לשאלתך: אני יודעת שרק בשנים האחרונות מפנים אוטומטית כל תינוק לא"ס פרקי ירכיים. עד לא מזמן היו מפנים רק בגלל סיבה (כמו היסטוריה משפחתית או לידה קיסרית). אז אם אין סיבה מהותית, נראה לי שאת לא צריכה לדאוג...

לפי הגישה של הרופא ילדים שלנו לא עושים לכולם.

אצל השני כן עשיתי כי הלכתי לרופא ילדים אחר והוא כן בגישה של לעשות לכולם.

ואם כבר - דווקא הילד שכן עשיתי והכל היה תקין הוא עוד לא הולך בגיל שנה וחצי

ובגדול שלא עשיתי - הוא התחיל ללכת בגיל שנה וחודשיים חח

את אמא אלופה!!! את הלכת לטיפת חלב

הלכת לבדיקה אחרי לידה

בדיקה אחרי ברית אם היית רואה משהו חריג אני בטוחה שהיית הולכת

אם את חוששת לגבי הפרקי ירכיים תשלחי הודעה מקוונת שאת שמה לב שלא עשית והאם זה קריטי ואם ניתן להשלים עכשיו

לפי הגודל אפשר חופשי לעשות עד גיל ארבעה חודשים, וגם אם עבר - בנחת.

כשהייתי במצבך תיפקדתי פחות.

לגבי פרקי ירכיים אני חושבת שאפשר גם אחרי תקופה, כדאי לבדוק עם רופא הילדים אם הגיל עוד רלוונטי.

אם לא, לא נורא. פעם לא היו בודקים את כולם, זה יותר משמעותי אצל בנות, אז אם יש לך בן ואין הסטוריה משפחתית נשמע לי בסדר גמור

כי זו בדיקת סקר חשובה, אם הכל תקין זה בקטנה, אם לא, יש טיפול שחבל לפספס.

וכל הכבוד שטיפלת בעצמך!

אז הבדיקה בגדול נועדה לזהות מקרים שבהם ראש עצם הירך נמצאת מחוץ למפרק שלה בעצם האגן שנקרא אצטבולום.

במקרה כזה עצם הירך מתמקמת בשרירים של הישבן ושם נוצרת רקמה צלקתית כדי להחזיק אותה, למה זה משנה? אז בדרכ חיים עם זה בלי כאבים אבל זה עלול לגרום לצליעה קשה, גובה שנמוך בכ-10 סנטימטרים מהגובה המקורי. אם תופסים את זה בזמן הטיפול הוא רצועות שממש מכניסות את המפרק למקום, אם מגלים את זה מאוחר מידי הטיפול הרבה יותר מורכב והרבה פחות יעיל.

הזמן האופטימלי לביצוע הבדיקה הוא עד גיל 6-8 שבועות.

לא מייעצת כמובן רפואית...

ילדתי ממש בתחילת המלחמה וכמובן שלא עשיתי כי רק חשבתי איך לשרוד את היום לבד עם הילדים.

כבר שנתיים וחצי כמעט, יש טעם לעשות?

לא סביר שיש בעיה

תמיד אפשר לשאול את הרופא שלכם

עשיתי אולטרסאונד פרקי ירכיים בסביבות גיל 7-8 חודשים.

התעכבתי כי עד שנתנו לי הפניה, והיו כמה בידודים של קורונה.

התייעצתי עם אורתופד, והוא אמר שכדאי לעשות גם בשלב הזה.

עשיתי כמו שעושים בדרך כלל. אני חושבת שקצת עשו לי בעיות כשקבעתי את התור, אבל זה הסתדר.

אבל עם פיסוק תקין , כנראה לא צריך.

אם כבר אי-אפשר לעשות אולטרסאונד, אז אפשר להתייעץ עם אורטופד ילדים. רב הסיכויים שהכל תקין

פרקי ירכיים היו ילדים שלי שלקחתי בגיל שנתיים, לא הייתי מודעת לזה בכלל...

קיצר פשוט לעשות בקרוב ככל האפשר.. ובע"ה הכל יהיה בסדר..

ואיזה כיף שאת יוצאת מזה.. חיבוקקקק

אז אשמח.

אני ראיתי שיפור אצל מטופלים 

אצל פסיכולוגית התפתחותית ולשקול בהמשך טיפול דיאדי

אבל לא התפתחותית.

מוזמנת לפנות אנסה לסייע 

יש טיפולים שונים שעושים אותם בצורה כזאת. אני עשיתי עם הבן שלי טיפול פסיכולוגי דיאדי. דרך משחק, את משחקת עם הילד והמטפלת/הפסיכולוגית מתערבת בעת הצורך.

הטיפול היה ממש מהנה - שווה לנסות. להגיד שזה פתר את הקושי? לא יודעת להגיד לך. זה בסוף תלוי בהמון גורמים. ב"ה היום הוא במקום אחר לגמרי אז לא יודעת לומר מה עזר

אז את דורשת ועומדת על שלך.

ואם אחרכך הוא הציע ואין לי בעיה אז אני זורמת

ואם לא אז ממשיכה לעמוד על שלי.

עכשיו מקבלים רק עוגיה אחת אכלת מספיק היום

"נו אמא אחת ודיי"

ואז אני חושבת לעצמי שהעוגיה ממש קטנה אז למה לא בעצם ואני מאפשרת אחת ודיי

וגם אם היא רוצה עוד אני פשוט אומרת "לא" ענייני וממשיכה הלאה

מקווה שהבנתי אותך

כך אני עושה בכל אופן

לק"י

זה נראה לי גם טוב להבין שיש גמישות בעולם.

אני כן מסכימה עם ההחלטיות בדברים עקרוניים. שאז באמת אני מרגישה שכשאני בטוחה בעצמי- זה הרבה פעמים עובר טוב יותר. אבל לא תמיד כמובן...

אולי זה גורם לנו פחות להיות יותר בנחת. ולא בהכרח משפיע כל הילד. לא יודעת.

אם האופציה השניה רלוונטית אפשר להגיד חשבתי על זה וזה גם נראה לי אפשרות טובה.

לא צריך להיות ראש בקיר.

יחד עם זה, אפשר גם להדגים מה זו גמישות ומה הם כישורי משא ומתן,

אם את אמרת מה סדר המקלחות, ומישהו מהילדים הציע סדר אחר שגם יכול לעבוד, את יכולה להקשיב ולשנות את דעתך. אם זה גורם למרמור ולמריבות ויללות - זו בדיוק הסיבה שצריך דווקא את תחליטי ולא הם... אז במקרה כזה בהחלט כדאי כן לעמוד על דעתך.

והערת אגב, בתקשורת שלנו מול הילדים יש מלא מלא 'לא' ו'אסור', כדאי להשתמש בזה רק במקרים שבאמת נצרכים, ומלכתחילה לא לאכוף כללים שלא באמת משנים לך. 

הוא לא רק סמכותיות

אלא מינון השימוש בה

וגם הפניות של ההורה לנהל דיאלוג עם הילד (נפשית וטכנית)

אני לא אתעקש עם ילד על עוגיה/ שתיים

וגם לא על 3

אבל אבקש ממנו לא לאכול הרבה מדי סוכר

ואתן לו לקבל את ההחלטה כמה עוגיות

נעשה דיון נעים וזורם כמה עוגיות מתאים

התוצאה של הדיון הזה תהיה גם תקשורת טובה

גם הבנה מה סוכר עושה לגוף

וגם ילמד אותו לקחת החלטות טובות

כנ"ל מקלחת

ועוד דברים שאני יכולה לתת לילד מרחב החלטה/ פעולה

אני אתן דוגמא איפה אני כן משתמשת בסמכותיות

אתמול הילד חזר עם בעלי מקניות למשלוחי מנות שלו לפורים

ורצה להכין אותם

אז אמרתי לו 'לא' חד משמעי

הוא התבאס והתחיל לעשות קריזה

לא התייחסתי

התעסקתי בעיסוקים אחרים

אחרי כרבע שעה הוא בא להגיד לי שהוא מצא מקום לשמור את המצרכים

זה היה כנראה חלופה רגשית להכנת המשלוחים

שהוא בחר בכוחות עצמו

זו כנראה תוצאה של התנהלות תמידית שלי איתו בתקשורת טובה שמאפשרת למידה והתנסות פרקטית ורגשית 

ואני התלבטתי מאד באותו נושא.

בסוף המסקנה היתה שיש כל מיני סוגים של כללים.

יש חוקים קבועים וברורים,  בדיוק כמו שכתבת על השוקולד.

יש הגבלות שאני יכולה להגביל עקב זה שאני "ספקית" השירותים. בגלל שאני צריכה בסוף לעשות את הכביסה אז אני לא מרשה להחליף סתם. בגלל שאני צריכה לנקות בסוף אני לא מרשה x,y,z ואני לוקחת בחשבון שכאשר הם יגדלו ויוכלו לדאוג בעצמם לתוצאות- אני אשחרר יותר.

ויש גם סתם דברים שאמרתי - סדר המקלחת, שאז אני יכולה להיות גמישה ולהדגים לילדים איך מתפשרים, איך מנהלים משא ומתן ואיך אפשר לוותר ולהתחרט. "יודע מה, בעצם אני כן מרשה 2 עוגיות", כל עוד יודעים לחלק את הדברים לקטגוריות הנכונות, הביטחון יגיע. כי 4 עוגיות - יגרמו לכאב בטן, ואני אצטרך להתמודד עם זה, לכן אני לא מרשה.

ואני גם מסתכלת על הדרישות שלהם בהתפעלות ושמחה, כי אני יודעת שזה יקדם אותם בחיים ומי שמבקש יקבל יותר ממי שלא

והיא אמרה את מה שאת אומרת, שכמו שאני בטוחה שאסור לאכול חלבי בצלחת הבשרית ולא אאפשר לילד שלי לעשות זאת, מתוך ביטחון מלא, כך אפשר לשדר את אותו ביטחון גם בנושאים אחרים.

אבל האמת שאני לא לגמרי חושבת שזה מוחלט כך...

קודם כול - אי אפשר לאסור הכול באותה מידה, זה לא בריא לחוויה של הילד, שיגדל בתחושה של הכול אסור.

ושנית - מהניסיון שלי יש ילדים שגם ההתעקשות ההלכתית לא תעזור מולם, כמו ילדים על הרצף... (אני עדיין זוכרת סיפור עם הבן שלי כשהיה קטן: הדלקתי נרות שבת, ותמיד אני נותנת לילדים לכבות את הגפרור. הילד לא הספיק להגיע בזמן כדי לכבות הוא, והתחרפן מזה לגמרי. הוא התעקש *שאני* אדליק שוב את הגפרור כדי שיוכל לכבות, ואני כמובן לא יכולתי כי כבר קיבלתי שבת. לא עזר כל הביטחון העצמי-הלכתי שלי... הוא היה בטנטרום - והוא כבר לא היה בן שנתיים - עד אמצע סעודת ליל שבת...)

בקיצור, הגישה הזו יפה בתיאוריה. בירידה למציאות - אני לא בטוחה שזה תמיד נכון ותמיד עובד...

שאת צריכה להיות במאה אחוז בטוחה על הכל.

מבחינתי הדברים שאני צריכה להיות בטוחה עליהם זה שהילד לא מזיק לעצמו, לא מזיק לאחרים ולא לסביבה.

כל השאר זה נתון לגמישות והרבה פעמים גם לבחירה מראש- אני שואלת אותם איזה בגדים הם רוצים ללבוש, אם הם רוצים 2 עוגיות או עוגיה אחת ושוקו, וגם אם אני מציעה משהו לא אכפת לי לשנות אותו.

ואני גם באמת חושבת שזה בסדר שהילדים ידעו שיש פעמים שאם הם יבקשו הם יקבלו עוד, עוגיות כמעט תמיד אני מרשה עוד אחת, ואני משתדלת לא להגיד לא נחרץ מההתחלה, כי זה לא נראה לי נכון שקבוע אני יגיד לא ןבסוף זה יהיה כן. אבל אם אמרתי אחת ובסוף אני מרשה 2 זה נראה לי בסדר גמור. הגבולות הנחרצים והבטוחים לדעתי צריכים להיות ספורים וברורים מאוד כדי שבאמת נוכל להיות בטוחים בהם ולעבוד עליהם.

אבל על מה שחשוב לך לענות בבטחון שלא.

איך יודעים מה חשוב לך

תעצרי את האוטומט שעונה לא..או עונה לא רק מ-מה אני צריכה את זה עכשיו -אין לי כח-מה זה חשוב-למה הוא מבקש כזאת שטות וכו..

ותביני שכשילד רוצה משהו זה באמת חשוב לו מאודדד באותו הרגע

האם הכל הוא צריך לקבל?

לא

האם נכון גם ללמד אותו שלא הכל מקבלים וכלים איך להתמודד כשלא?

כן

אבל איך היית מרגישה אם היו אומרים לך לא על דבר חשוב לך שוב ושוב ושוב...?

כמה אפשר לדרוש מילד להתמודד כשכל פעם זה מסעיר את כל כולו?

וגם איזה שדר הוא מקבל מזה -אם זה תף מדי?

הנקודת הנחה שלי שאני שמחה לתת להם מה שחשוב להם כי אני מאמינה שזה מחזק את הבטחון והתחושה שהם אהובים ושרואים אותם.

וגם ככה מבטיחה שישארו מספיק בקשות שאגיד לא..

פשוט אז- כשאגיד לא-אגיד בבטחון

כי אני יודעת למה בחרתי לומר לא

ויודעת שלא הגזמתי בכמות הסרובים.

הסיבות לדעתי לומר לא-

היא חייבת להיות

לטובת הילד

לטובת עקרון חינוכי שחשוב לך

או לטובת עצמך- לא על כל דבר.מותר לצאת מאזור הנוחות.

מה הכוונה -

אם ילד מבקש ללכת לחבר והיום לא מסתדר לי להסיע מסיבה מוחלטת-אני אגיד בבטחון שלא

אם זה רק כי התעצלתי- אני כן אעצור לחשוב על זה...אולי כן נכון להתאמץ ? זה אפשרי לי או ממש לא?

יש פעמים שמחליטה שלא כי היה לי יום עמוס לדוגמא. הגיוני.

אבל אדאג שזה כן יקרה בקרוב .

כי חשוב לי לראות גם אותו.

הילד אכל עוגיה אחת..הוא מבקש עוד עוגיה

אני עוצרת רגע- לפני שאומרת לא.

הוא אכל רק אחת..גם אני לפעמים אוכלת 2 עוגיות ..זה לא מוגזם.. טבעי שמשהו טעים עושה חשק לעוד.

אז אגיד כן

אבל מתי אגיד לא-

-כשזה דקה לפני הארוחה ויודעת שהילד הזה נסתם ברגע ולא יאכל.

-כשאכל לפני זה כבר כל מיני שטויות אחרות

-כשחשוב לי לשמור למחר בבוקר את שארית העוגיות

סתם כדוגמא...

אז למה לא בעצם?

אני לא חושבת שהדינמיקה צריכה להיות שהורים אומרים/ מחליטים וזהו

אין שום מקום למשא ומתן או לפשרות או לשינויים.

אם ככה בטח גם הילדים שלנו יגדלו כאלו עקשנים ומרובעים.

כשאני מביאה לילד שלי בגדים בבוקר אני לוקחת בחשבון שהוא ירצה בגד אחר.

כל עוד זה לא בגד שבת או בגד מלוכלך אז למה לא להחליף?

זה בגד שהוא לובש, הוא צריך להרגיש בנח בו.

אפשר מראש להוציא שני בגדים ולהגיד לו להחליט (אצלי הוא ירצה בגד שלישי מהארון אז לא יעיל)

כשאני מתחילה לארגן שגרת ערב אני שואלת אותם מה הם מעדיפים

קודם מקלחת או קודם ארוחת ערב.

למה שהם לא יחליטו?

אבל כשיש משהו שהוא ממש חשוב לי, כמו לאסוף משחקים או ללבוש פיג'מה ולא להסתובב עירומים

אז אני מחליטה!

ואני קובעת בבית ואני לא אוותר עד שהם יעשו את מה שאמרתי.

אבל בכללי הגבולות בבית גמישים ובעיקר קשובים לילדים.

למה לא בעצם?

אני דווקא אוהבת לשנות דעה אם זה אחרי דיון מכובד כלשהו, ואם זה לא אחד מהגבולות האדומים.

אם אני מהססת והבן שלי יפתח בצרחות זה כמובן לא צורה שאני אסכים.

אבל יכול להיות שלי היתה תכנית מסויימת או החלטה מסויימת בראש, והילדים יעלו טיעון הגיוני, או יבקשו, ואני אשנה את דעתי.

שלפעמים צרחות של ילד מעידות על קושי בוויסות והמטרה תהיה לעזור לו לחזור לוויסות ולא שידע להתמודד למרות מה שגרם לו לחוסר ויסות.

למשל אם ילד רעב ואת חושבת שהוא יכול לחכות חצי שעה לארוחה עם כולם,

ועשר דקות הוא מחזיק את זה, אבל אחרי רבע שעה כבר נכנס לטנטרום, יכול להיות שתשני את דעתך גם אם לא הציג את זה כטיעון הגיוני אלא כהתפרצות.

כלומר לא כל צרחה היא מניפולטיבית, לפעמים היא דרך התבטאות שגם לה צריך להיות קשובים.

(מדברת ממחשבה בלבד, לא מניסיון גדול)

צריך לבחור את המלחמות. אני לא מגבילה מראש אלא אם כן זה משהו שאני יודעת שזה משהו חשוב ואני יעמוד עליו. כשאני יודעת שיש סיבה טובה להגבלה גם יהיה לי יותר קל להגיד לא. 

ואז כשילד רוצה משהו אני שואלת את עצמי: למה לא?

אם יש סיבה טובה למה לא אז לא נקודה סוף פסוק. ואם אני יודעת שזה לא כזה איאיאי אז הכל בסדר. 

ובא נגיד שאין מלא דברים שהם לא נקודה סוף פסוק.

ביטחון מגיעה מהאמונה שלנו במטרה. יש דברים שהם חד משמעיים ויש דברים שהם דינמיים ולא צריך לעשות סלט.

בנוגע להתנהלות היומיומית, אם ההסתכלות היא על ההתנהגות, אז יש מלא מלא דברים מתסכלים.

אם ההסתכלות היא עמוקה יותר, אז כל המלא דברים הם נגזרות של אותו דבר.

למשל כמות עוגיות היא נגזרת של המתח של בין דאגה לטווח ארוך (בריאות) לבין סיפוק מיידי.

אם הולכים לקצוות- אף פעם לא עוגיה, או עשר עוגיות ביום,

ההחלטה יותר ברורה לך? אם כן את במצב טוב.

כי באמת מצד הבריאות אין הרבה הבדל בין עוגיה אחת או שתיים. וגם מצד יכולת הסיפוקים.

סביר להניח שיש סיטואציות שיותר נכון להדק את יכולת דחיית הסיפוקים, ויהיו סיטואציות שיותר נכון לשחרר.

אין אמת אחת ואין בלתה.

הצד היותר מסוכן של השאלה שלך, זה הניתוק מהקול הפנימי שלך וקריאת המציאות.

כשהמחיר של זה- תקשורת וביטחון של הילד.

אם את לומדת גישת שפר או גישות דומות לה, ממש חשוב לאזן את המסר עם גישות ששמות דגש על הקשר עם הילד כמו תקשורת מקרבת.

כלומר אם מתוך הקשבה עמוקה למציאות- לעצמך ולילד הגעת למסקנה שתהליך מסויים חייב לקרות, אז החיזוק של האמונה בילד והבשר חלב וכו' בהחלט יכול לעזור.

אבל אם הרצון לתהליך מסויים לא נובע ממקום עמוק של התבוננות אסור לאבד את הבלמים.

אנחנו בני אדם וחייבים כל הזמן לבדוק את עצמנו אם אנחנו פועלים נכון.

לצורך הדוגמה, תשאלי את עצמך מה יקרה אם תוותרי לילד על מקלחת?

אם יש לו פצעים מזוהמים שחייבים לרחוץ אחרת יהיה לו נכות רפואית, את תדעי מתוך עצמך איך לגרום לו להתקלח כל יום.

אותו דבר אם היה לו אלרגיה לעוגיה- לא משנה מה המחיר של ההתעקשות, לא היית נותנת לו את העוגיה.

אבל אם אין לו אלרגיה, זה שווה את המחיר? לא בטוח.

מבחינתי עוגיות ומקלחת הם לא מטרות, לעומת קשר שרואה את הילד והצרכים שלו, והביטחון של הילד שרואים ומבינים אותו שווה לי פי אלף,

גם אם זה אומר שלפעמים יקבל שתי עוגיות או שיום אחד לא יתקלח.

לפני חודש בערך הייתה לי דילמה- הבת שלי הייתה צריכה חולצה מבויימת להופעה מיוחדת, ובמקרה לא היה לנו.

נסעתי איתה לקניון לחפש אולי במקרה יהיה שם למרות שזו לא העונה המתאימה.

חרשנו את הקניון ולא מצאנו למעט שתי חולצות-

אחת עלתה 50 שח עם כיתוב קטן (בצבע של החולצה!)

והשניה עלתה 100 שח.

הילדה מאוד לא רצתה להתפשר על החולצה של ה50.

עכשיו בשביל הרקע מדובר בילדה בת 8 מאוד רגישה (תחושתית ורגשית)

שעמדה לפני הופעה שחשובה לה מאוד.

שכבר שבוע סוחבת את החוסר וודאות של התלבושת להופעה, זו הייתה ההזדמנות האחרונה שלי לקנות כי למחרת היו לי סידורים אחרים ואח"כ ההופעה.

והתלבטתי מה לעשות.

עברה לי מחשבה בראש, שאם היה לנו קשה כלכלית כנראה שלא הייתה לי דילמה.

אז אולי אני צריכה לומר לה בביטחון שזה או החולצה שיש לה בבית (הצעתי לה לגזור את השרוולים כדי שיהיה מתאים להופעה)

או לקנות את החולצה של ה50 (שזו כבר התפשרות)

כי החולצה של ה100 מחוץ לתחום.

היא בוודאי הייתה מצטערת, ואני הייתי יכולה להציע רק אמפטיה.

אבל אז כשדמיינתי את עצמי "מנחמת" אותה, מחבקת, הבנתי שיש בזה מן הצביעות.

כי באמת שאין לי בעיה כלכלית לשלם עבור החולצה של ה100, אז למה לעשות כאילו שכן יש בעיה?

כשההגבלה היא אמיתית, גם האמפטיה וההכלה, והחוסן שנבנה לילדה מהתחושה שאני איתה- הכל אמיתי.

אבל אם שניה אחרי שסירבתי לקנות חולצה יקרה קניתי קשקוש אחר באותו המחיר, אז זו לא הובלה הורית, זו צביעות.

וילדים מרגישים את זה מאוד. וזה גורם לריחוק.

אפשר לא לקנות חולמה יקרה גם אם אין בעיה כלכלית, אבל זה צריך חשבת על מניע טהור ואמיתי ולא כי בשיעור למדנו שאם אומרים בביטחון אז הילד מקבל את זה כסוף פסוק ואני רוצה שילמד שאמא קובעת פה מה קונים ומה לא.

כמו שאם תנסי להגיד לילד שאסור לאכול מאכל פרווה בצלחת בשרית, רק כי לא בא לך לשטוף את הצלחת הזו, בסוף התרמית תתגלה והאמון של הילד בך ייסדק,

ככה לא צריך להגיד באותו ביטחון עוגיה אחת ולא שתיים, כי אולי בסיטואציה הזו כן נכון לתת שתיים?

יש מספיק קשיים אמיתיים בחיים שהילדים נדרשים לפתח חוסן ויכולת התמודדות, לא צריך להוסיף על זה עוד כשזה לא אמיתי.

אז איך נדע מה אמיתי ומה לא? נדרשת הקשבה והתבוננות פנימית ולא קיצורי דרך של היקש ממקרה למקרה כשזה לא אותו מקרה.

כשיש חיבור עם הילד, חיבור לעצמנו, חיבור למטרות שלנו בחיים, ההתמודדויות היומיומיות פוחתות באופן דרמטי.

בקיצור, תמשיכי להיות קשובה לאמת הפנימית שלך, את נשמעת מחוברת ומונחת במקום הנכון, שלא יבלבלו אותך עם עצות לא רלוונטיות.

מה שעקרוני לך, את יודעת להיות בביטחון מול זה.

מה שלא עקרוני, תהיי בהקשבה.

תזכרי שזה לא את מול הילד, את רוצה בטובת הילד ולכן את בודקת כל הזמן מה נכון לכם.

תשאלי את עצמך האם המטרה שלך להפוך את הילד לחייל ממושמע או למבוגר שקשוב לעצמו וסולל את דרכו בעולם מתוך חיבור אמיתי לכוחות החיים שלו?

קראתי בעיון גדול

חייבת להראות לבעלי גם

סידרתן לי את הראש בטירוף, כל אחת מנקודת המבט שלה.

מרוב קורסים של חינוך ילדים שעברתי כבר בולבלתי לגמרי וקיבלתי בשרשור המון סדר

המון עומק מתחת לסיטואציה הבסיסית מול הילדים.

שומרת לי את התשובות שלכן!

תבורכו ממש!! 

שלפעמים ילדים בוכים הרבה זמן גם על דברים שבאמת ברור לנו שאין פה שום אפשרות אחרת, כי היא באמת לא קיימת במציאות (ילד שבוכה על משהו שקרה לא לפי רצונו והדרך היחידה לתקן את זה היא לחזור בזמן...)

לא הכל תלוי רק ב'סמכות' ובזה שברור לי שזה לא אפשרי.

לפעמים בכי הוא גם דרך להתפרק על דברים פנימיים שמפריעים לי, לפעמים הבכי יצא על משהו כביכול שולי אבל בעצם יש שם משהו אחר שיושב בפנים שמצא דרך לצאת החוצה בתירוץ אחר (וטוב שזה יוצא...).

זה אמנם לא לגמרי מתייחס לשאלה שלך.

אבל אני מרגישה שעומדת מתחתיה איזושהי עמדת מוצא שאם אנחנו מספיק בטוחים בעמדה שלנו, אז הילדים יקבלו את זה יותר בקלות, וזה יחסוך בכיות מיותרות. ובעיני זה לא ממש עובד ככה...

(אולי לא הבנתי נכון את עמדת המוצא. כותבת מתוך ההבנה שלי).

וזה באמת לא עובד מול חלק מהילדים

תודה

ואו נתת לי ממש חשיבה אחרת לגבי אחד מהילדים שמאוד קשה מולו

אני כל הזמן שומעת שפר, ילד מצטרף לאמא, ילד רוצה קשר והתקשרות מוטעית. אמא שלי זאת ה-שיטה מבחינתה ותכלס לא עובד לא מולו. בכללל!! סיוט ממש.

לימדת אותי משהו חדש. הלוואי שיעבוד

מרגיש לי שיש בזה כיוון חזק מאוד

על הדברים החכמים

שדוקא הדרישה מעוררת רצון נגדי

לעימת בקשה.

(תחשבי איך את צגיבה כשמישהו דורש ממך משהו או מבקש)

אבל העניין האמיתי נמצא באמת ביכולת שלנו להוביל את הילד תהליכי הסתגלות, מהקטנים (אין עוד עוגיה)

ועד הגדולים (מעבר דירה/צסגרת, אובדנים שונים).

יש המון מה ללמוד.

זה לא מדוייק,

אולי גם אני לא מדייקת אבל זה מה שאני הבנתי מההדרכה שהייתי בה:

נקודת המוצא היא לא שהילד יקבל את זה יותר בקלות, אלא שהוא יקבל את זה.

שלא יפנה משאבים לנסות לשנות את ההחלטה, אלא להתמודד עם ההחלטה.

למשל אם יש הסעה והוא פספס אותה, לא יעזור לו עכשיו להתקשר לנהג ולעורר את רחמיו, אז הוא יצטרך להתמודד בדרך פרקטית יותר ולהבא להתאמץ יותר להגיע להסעה בזמן.

לעומת זאת אם אבא מסיע את הילד, והילד מתקשר לעורר את רחמיו, ואבא מרחם וחוזר לקחת את הילד,

הילד לומד שיש פה דרך פעולה שמשיגה תוצאות ולכן הוא לא ימנע מלנסות לעורר את רחמיו ואולי בעקבות זה פחות יתאמץ לקום בזמן. (לא בהכרח, אבל זה הגיוני שאם יש דרך שעובדת לך, פחות תתאמץ על דרך שדורשת ממך יותר מאמץ גם אם אתה מבין בהגיון שהיא דרך נכונה יותר)

מנקודת המוצא הזו לאבא יש בחירה האם להענות ולחזור לאסוף את הילד, או לתת לו להתמודד עם התוצאה של האיחור שלו.

מה שעוזר לי זה להגיד "אני לא אחזור על עצמי שוב, קום שים נעלים או שתלך לבי"ס בלי נעלים..."

פעם כשהילד לא הסכים להתלבש בשבת והיינו צריכים לצאת להורים שלי

אמרתי לו שיתלבש ואם לא אז שילך לסבתא עם פיג'מה

והוא באמת יצא ככה מהבית.

אבל כשהגענו לרחוב הבנתי שמי שקיבלה את העונש זאת אני ולא הוא.

העניין פה זה לא איום.

אלא העברת אחריות.

אם מבחינתך זה אחריות שלו-אז זה אחריות שלו ואת מסירה ידיים מהתוצאה

ואם לא- אז אל תאיימי. כי את לא מתכוונת לשחרר.  אלא פשוט ברגע שלא מתאים לך- את עושה במקומו.

(בגיל צעיר הלבוש שלהם הוא אחריות שלך. אם תהיה התנגדות בסוף את תחליטי שלובשים עכשיו בגדי שבת וזהו. בגיל מבוגר ברור שזו אחריות שלהם כי את לא תלבישי נערה בת 15, ואז אין לך ברירה אלא לשחרר. כל הטווח באמצע- זה לגמרי סוביקטיבי...)

לפותחת - אני חושבת שזה בסדר שיש דברים שלא קריטיים לך. ושם זה הזדמנות לתת להם בחירה.  אם אין לך בעיה אם זה עוגיה אחת או שתיים- מראש אל תקבעי. תציעי ותזרמי איתם.

אם יבקשו 10? כנראה כבר יש לך תשובה ברורה

ברור שרוב הזמן זה נכון שיהיה לך תשובות,  כי ילדים באמת צריכים יציבות. אבל זה לגמרי בסדר אם לפעמים לא

היום אני שמחה על עצם ר"ח אדר,

על הימים המיוחדים והמרגשים האלה,

על החלום שחלמתי על אבי ז"ל לפנות בוקר והצחוק שלו והשמחה שלו היו כ"כ אמיתיים ומדבקים שהרגשתי אותו שוב קרוב קרוב,

על הביטחון שהקב"ה נוטע לי בלב היום,

על מילים מחזקות של חברה יקרה,

על היכולת לכתוב עכשיו כאן,

ועל תפילה שחיכתה לצאת והיום יצאה ועשתה כ"כ טוב.

תודה לך ה' הטוב 🙏

אני שמחה על שיחה עם חברה טובה שהייתה לי היום ועל עוד כמה חברות טובות שיש לי

אני שמחה שאני מסוגלת לפתוח את הלב ולשתף אחרים בפתיחות וזה מאוד מקל עלי

אני שמחה על חופשת לידה כיפית עם תינוק מתוק מדבש 

שמחה שהכנתי עם הילדים ארוחה שווה לכבוד ראש חודש ושמחה שיצא טעים ומפנק

אפשר גם לומר שאני מודה לה' על כל זה

מודה לה' על החברות שלי, על הילדים שלי ועל האיש שלי, מודה לה' על הכישרונות שלי ועל תכונות האופי שלי ומודה על זה שאני יכולה לראות את כל הטוב הזה..

ממש ברכה גדולה כל דבר ודבר שכתבת, ב"ה ממש!

תודה ששיתפת 🙏

ושתמשיכי לראות עוד המון המון טוב ואור בכל בשפע ב"ה ❤️

תפסת אותי ביום קשוח

אני יכולה לומר שאני שמחה בדברים כלליים

שמחה על בעל מדהים

ילדה מהממת

הריון תקין ובסך הכל אני מרגישה טוב ב"ה

אבל אין לי משהו דווקא היום ועכשיו

היה יום דיי מבאס

ותקופה של עומס קשוח מאוד

משמח לשמוע על האוצרות שלך

בעל מדהים (זכות גדולה ב"ה)

ילדה מהממת ב"ה

והריון תקין ב"ה

כן ירבו השמחות, הכוחות והחיוכים ב"ה! 🙏❤️

מודה לה' שהקטנה עם כל הבעיות הרפואיות ילדה בריאה, שמחה, מצחיקה.

מודה לה' שמחר יש ביקורת, וגם בעוד שבוע, והכל זה רק ביקורות ולא חלילה טיפולים

מודה לה' על רפואה מערבית שהצילה לי ילדים ממוות

ברוך ה' ממש על כל זה!

תודה יקרה ששיתפת

את נשמעת אישה עוצמתית כ"כ, ב"ה שתרווי רוב נחת מכל ילדייך האהובים ותשמעו רק בשורות טובות תמיד 🙏❤️

אם אתחיל לא אסיים נראה לי אז אכתוב בקצרה

על הבריאות

על הזכות לקום בבוקר להיות אמא הכי טובה שאני יכולה לקטנים שלי

על שיעור ששמעתי שפתח לי את הלב

על הבית, על בעלי, על ההורים שלנו והמשפחה, על תחושת משמעות

על השפע הגשמי

עליכן פה, שאתן החברות אחיות שלי

על הזכות לחזור בתשובה כל פעם מחדש

וגם על הפוסט הזה, שעוזר לשמר את זה בתודעה

♥️

את הניסים היומיומיים הללו

ב"ה ממש!

כמה טוב בכל כך הרבה תחומים, איזה משמח לשמוע יקרה! תודה רבה ששיתפת ❤️

שהקב"ה ימשיך להרעיף עלייך את אהבתו על בלי די בכל תחום שציינת כאן ובכל תחום אחר, מגיע לך כ"כ! 🙏❤️

בהיותי יהודיה חלק מעם נבחר

בזה שאני מכירה את השם ומשתדלת תמיד לחזור בתשובה

שיש לי משפחה, בעל, ילדים!! יש לי ילדים!!

שאני בריאה ושלמה מרגישה ברת מזל יחידת סגולה

ומהלאא???!!

זו באמת זכות עצומה, תודה לך שהזכרת אותה לכולנו.

שאנו יהודים, ועל התשובה, ועל החיבור ועל המהות.

ב"ה שתהני מכל אהובייך, משפחתך היקרה שבנית

בריאות איתנה תמיד ושתמיד תרגישי ברת מזל ויחידת סגולה בדיוק כמו שאת ❤️

והתגעגענו! לא היית פה הרבה בתק האחרונה.

ארשום את הדברים הפשוטים ..

שמחה שיש לי היום יום חופשי לחלוטין והתינוק איתי בבית ולא אצל מטפלת.

שמחה שהבית יחסית מסודר.

שמחה שרח אדר.

שמחה לחיות ב"ה!

ואני אחרי דיכאון אחרי לידה, אז כל כך כיף להיות שמחה ב"ה! 

גיבורה ואלופה שלנו! 👑

כמה השמחה שלך משמחת בעצם היותה, בעצם היותך!!! כ"כ נפלא מרומם ומחזק!

תודה לה' הטוב על כל החסדים הללו שפירטת

על התינוק המתוק, הבית כולו, הימים הללו, השמחה, והחיים עצמם!

ריגשת וחיזקת ❤️

ב"ה שתזכי לכל הטוב האושר השלווה האהבה והשמחה במתיקות אין קץ ❤️👑

ותודה רבה על המילים הטובות 🙏

כ"כ כ"כ משמח לשמוע!

ב"ה ממש על כל הברכות הללו שכתבת

על הבריאות, המשפחה, העבודה הטובה, האיש המיוחד, השמחה עצמה.

זה באמת לא מובן מאליו וכמה גיבורה מדהימה את שזכית לכל אלו במסירותך והתמדתך ובעצם היותך!!!

שתראי תמיד רק שמחה ואור גדול בטוב גלוי ב"ה 🙏❤️

על הבעל

על הילדים

על הבריאות

שיש עבודה ב"ה

על התנועות הקטנטנות שהתחלתי להרגיש

תודה יקרה ששיתפת 🙏

ב"ה שתמשיכי לרוות רוב נחת ושמחה גדולה מכולם ובכל התחומים, הריון תקין ושמח ולידה טובה בידיים מלאות בבריאות ובשמחה ❤️

הילדים שלי מתוקים ב"ה!!

מלאי חיים ושמחה טבעית בעצם היותם.

שניים עושים עכשיו יצירה ביחד.

אני יושבת ומניקה בנחת,

נסעתי הבוקר עם אחותי לקנות בגדים ושתינו מצאנו דברים יפים שמשמחים אותנו.

הבלאגן פה הוא בלאגן של שמחה ויסתדר בקלות אם רק ארצה.

יש מגוון של מצרכים בבית להכין אוכל כי עשינו קניות אתמול.

הספקנו היום להיות בספרייה ולשאול ספרים.

כמה נחת והרחבת הלב יש בהם!

מדהימים קטנים

תודה על השיתוף המשמח הזה

ב"ה תמשיכי להנות מכל האוצרות המתוקים ומהחיות (ו בשורוק) הגדולה הזו, איזה יופי אתם, בית מלא חיים ואור 👑✨❤️

המתוק הקטן שלנו עם עיכוב התפתחותי ועוד כמה עניינים רפואיים שמלווים אותנו.

ובדיוק היום (בדרך לאחד המעקבים) חשבתי איך מבחוץ זה נראה שהתמודדות כזו אמורה להוריד את 'מפלס השמחה' שלנו. אבל למעשה - כל דבר קטן שהוא מתקדם בו, כל חיוך שהוא מחייך (וב"ה יש הרבה כאלו) - משמחים כל כך, פי כמה מאשר מה שהיה עם הילדים הקודמים. ובכלל הוא מלמד אותנו גם להעריך ולשמוח הרבה יותר בהתפתחות התקינה והמדהימה של שאר הילדים, ב"ה...

(זה לא שאין רגעים קשים ומורכבים יותר. גם זה קיים,  וגם לזה יש מקום. אבל ב"ה באמת ביומיום הוא מוסיף לנו המון שמחה...)

כאמא לילד אוטיסט

כל דבר חדש שלומד או יכולת שרכש משמחת

איזה לימוד נפלא שהמתוק הזה מעביר לכולנו!

ונפלאים אתם שאתם לומדים איתו וממנו את השמחה וההודיה הזו על כל התקדמות והתפתחות שבאמת לא מובנים מאליהם!

הוא זכה בכם ואתם בו ❤️

ב"ה שתראו עוד המון שמחה ונחת ממנו ומכל אחיו, בריאות איתנה וכל הטוב שבעולם!!! 🙏❤️

ותודה רבה לך יקרה על כל המילים מחממות הלב שלך ❤️