אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

היא מרגישה רגש, שגם אם הוא נובע מפרשנות לא נכונה של הסביבה - הוא עדיין רגש קיים שמקשה עליה כרגע.

אז לפני שאתה מנסה לעזור לה, למצוא לה פתרונות, וכו' - קודם כל היא רוצה שתבין אותה איפה שהיא נמצאת, שתחבק את המקום שבו היא מרגישה בודדה ולא מוערכת.

הרבה פעמים רגשות כאלו באמת מושפעים מהאופן שבו אנחנו מפרשים את המציאות סביבנו. וזה לרוב מושפע מחוויות ילדות ודברים אחרים שהשאירו בנו רושם. ולכן שני אנשים שונים יפרשו באופן שונה את אותה סיטואציה, וירגישו אחרת בהתאם.

אז יש סיכוי שהפרשנות שלה שגויה, וההסתכלות שלך נכונה יותר. אבל כנראה שהחוויה של בדידות וחוסר הערכה של הסביבה טבועה בה בגלל חוויות קודמות בחיים, וזה מה שמשפיע גם פה (זה ניחוש שלי, אולי יש דברים אחרים שמשפיעים על הפרשנות והחוויה שלה).

בשלב ראשון פשוט תנסה לקבל את החוויה שלה כמו שהיא. לדבר איתה על הרגשות שלה, על כמה זה באמת לא נעים להרגיש ככה.

אחר כך אפשר גם לשאול אותה אם היא רוצה לשמוע איך אתה רואה את הדברים, או אם היא רוצה לחשוב על פתרונות, וכו'. אבל זה לא יכול לקרות לפני שנותנים מקום לרגש שכרגע היא מרגישה.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

השירה הזאת בישיבה. נחמד מאוד מאוד!

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

שתרגיש שזה גם קצת שלך. לא האשמה, אלא ההשתתפות ברגשות. איך אמר הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל

לרופא, כשליווה את אשתו: דוקטור, הרגל של אשתי כואבת...לנו.

אם אין גבולות, זה מביא למקומות מאוד לא בריאים עדכי מחיקת העצמי והתנהגות מגעילה של התת מודע כדי לשמור עליו. לא כולנו הרב אריה לוין.

1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.

אם היא לא אומרת אפשר להציע:

חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,

להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..

2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;

נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו

בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ  (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)

אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך..  וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.

מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות. 

יש איזה גלגל שהיא כל פעם נפגעת מהתגובה שלה כשהיא תוקפת אותי .דוגמא היינו בשבת שמחה הכנתי לה צלחת מהבר והגשתי לה היא הטיחה בי שאני לא חושב עליה ומביא לה דברים שהיא לא אוהבת/אוכלת זה לא היה לי נעים לשמוע את זה וראו את זה על הפרצוף שלי אחרי רגע אני מתגבר על זה   ואז היא נעלבת שנעלבתי ממנה ואני לא מספיק חזק להכיל אותה.

איך אני יוצא מהגלגל הזה?יאוש.

אתה והיא מסתובבים סביבה, סביב פצע מהילדות שכנראה מאוד מנהל אותה.

אני חושבת שבלי הקשבה פנימה לעצמך, אתה כל הזמן תתעסק במהלך על ביצים סביבה,להגיד את המילים הנכונות ולא להיות טבעי.

והיא גם תרגיש בזה.

ואיפה יכולה להיות תשוקה בתוך הדבר הזה?

אין.

בגלל שזה ירקיב את שניכם.

כדי שהיא תצמח היא צריכה איתך קשוב, אבל גם חזק.

נגיד בסיטואציה בה תיארת להגיד לה "שלומית, אני רוצה לשמח אותך, ואני משתדל בשביל בזה, אבל אני מצפה ממך לתודה".

ואם היא לא אומרת תודה, אז להגיד לה שהיא צריכה לתקן את היחס בזה.

אתה לא מובן מאליו. תודה זה בסיסי 

אתה יכול להגיד לה גם- מי שאוהב אותי עושה בול מה שאני אומר ורוצה.

אז מה איתך? את לא אוהבת אותי?

וזה קצת אולי יביא אותה לתודעה שמה שהיא קוראת לו אהבה זאת בעצם אנוכיות.

מי שאוהב אותי עושה למעני, אבל הוא לא המשרת שלי, והוא גם לא יעשה הכל למעני, כי הוא אדם בפני עצמו, עם רצונות וצרכים שמנוגדים לשלי.

באמת אני חושבת שכדאי לך לנהל לעצמך מחברת מחשבות שבו אתה דן בינך לבין עצמך עם על האמירות דלה, ואתה מגיע למסקנה של מה נכון *בעיניך* ומה לא נכון בעיניך.

אם תמשיך להסתובב סביב הקושי שלה, אתה תרגיש שכל הרצונות והצרכים העצמיים שלך ננטשים

יש לה כנראה פצע שמנהל אותה והיא ואתה סובלים ממנו.

אתה לא יכול לרפא אותה, אתה יכול לחבק ולתת יד בדרך, אבל הדרך היא שלה.

ממש ממליצה על טיפול פרטני לכל אחד.

לך, שתצא חזק ותבין שמה שאתה יכול לעשות מוגבל,

ולה, כדי שתוכל לעזור לעצמה ולא להיות תלויה בך שתציל אותה מעצמה.

רק ספציפית לעניין האוכל אפשר להבין.

זה מאוד יפה שהכנת לה צלחת, אבל אם אתה מביא לה דברים שהיא לא אוכלת, היא תרגיש שעשית זאת כדי לסמן וי ושאתה לא רואה אותה ולא מכיר אותה אחרי כל השנים.

למשל, לי היה אסור כל מיני מאכלים בהריונות, ואם בעלי היה מביא לי אותם ככה הייתי מאוד נפגעת - אתה יודע הרי שאסור לי, אז ככה סתם להביא ולגרות אותי?

או למשל אני לא אוהבת חסה. אם בעלי היה מכין לי צלחת עם סלט חסה הייתי ממש לא שמחה - אתה לא מכיר אותי? אתה לא יודע שאני לא נוגעת בזה?

אז התגובה שלה אכן לא יפה ולא מנומסת, אבל גם מצדך - כשאנחנו חיים עם מישהו ואוהבים אותו אנחנו אמורים להכיר אותו ואת ההעדפות שלו. ואם לא, אז זה סימן לא טוב. 

קשה לדעת מהסיטואציה פה על מה באמת מדובר. אבל גם אני הייתי נעלבת אם בעלי היה מביא לי משהו שכבר אמרתי מספיק פעמים שאני לא אוהבת.

אוהב אותך אח שלי, הזכרת לי הרבה סיטואציות אצלי, שלקח לי הרבה זמן להבין. אני לא יועץ זוגי, לכן לא מתיימר לייעץ. אבל יכול לשתף במה שעזר לי מניסיוני, ומקווה שיעזור גם לך, כטיפ מגבר אל גבר.

קודם כל לי עזר הרבה להבין שלא כל רגש שלילי של אשתי - הוא כתב אישום כלפיי.

לאשתך כואב. היא ציפתה לקבל ממך נחמה, ולא היה לך איך לנחם אותה. זה בסדר, בסדר גמור, לא תמיד מצליחים לעזור.

אז היא התאכזבה (מהסיטואציה, לא ממך). היא נשארה עצובה ובודדה (לא בגללך, בגלל המצב). והלכה למיטה.

אל תיקח את זה ללב. היא לא כועסת עליך, היא רק הטיחה מילים מתוך צער. 

תרחם עליה. קשה לה. תכין לה כוס תה, תכתוב לה הודעה שאתה אוהב אותה ומבין את הכאב שלה, תקנה לה שוקולד. 

ועוד משהו: הרבה פעמים עוזר פשוט להקשיב, ולהראות ששמעת (לשקף. אני שומע שממש קשה לך, שאת מרגישה בודדה). ולא לנסות בכלל לפתור. זה לא התפקיד שלך (ובאמת אין לך פתרון). העזרה שלך תהיה רק בזה שהיא תרגיש שיש מישהו איתה במצב הכואב ששומע אותה ומכיל אותה ומחבק אותה.

שצדקתי כשתמיד עמדתי על כך שאין כמו שוקולד לעשות מצב רוח  טוב!!

פשוט תקשיב

בלי שיפוטיות בבלי להרגיש אשם ובלי הרגשת צורך לתרץ פתרונות.

זה קשה.זו אומנות-תלמד איך עושים זאת.

אל תשתמש במיצה אשמה"אני מואשם בחוסר רגישות..."

כמו שהרופא לא מרגיש אשם כשהחולה מספר לו על מה הןא מרגיש

ככה גם אתה היא פשוט מספרת את אשר על ליבה

היא גם יודעת מה הפתרון

פשוט תקשיב

היא בפירוש מאשימה אותי אני מתנחם בזה שלפחות היא רואה בי מישהו שמשפיע עליה אבל לא כל דבר שני שלא קורה טוב אני באמת גרמתי לו

בגדול גם כל פעם שאני רואה שהיא בלי מצב רוח זה כי היא כועסת עליי אז ברור שאני מרגיש אחריות למצב זה לא אמור להיות נעים שכועסים עליו 

אבל זה שאתה מרגיש אשם, זה תדע לך שזה תופעה שלמה ויש עבודה לעשות איתה שתיקח לך הרבה זמן אבל אחרי שתעשה אותה יהיה לך ריפוי. אם תרצה יש לי באישי קובץ PDF של 250 עמודים עליה.

אם תרצה, מוזמן.

תנסה לחשוב מהראש, כי זה סיטואציה שמלאה ברגש.

אם לא עשית משהו כדי לצער אותה, אם ניסית לשמח אותה, אם היא התעצבה בגלל משהו שלא קשור אליך - זה לא אשמתך.

אם לא התנהגת או ניחמת בסגנון שהיא רוצה - זה לא אשמתך

מקום לשפר וללמוד תמיד יש, אבל זה לא קשור לאשמה.

שלא לדבר על זה שאם מבחינת שניכם האשמה היא שלך, זה גם לא מאפשר לה לקחת אחריות על עצמה, על הרגשות שלה, אין לה סיבה לשאול את עצמה אם הפרשנות שלה לא נכונה כשהמציאות מראה לה שהיא צודקת.

נשמע באמת שלא טוב לאשתך

וזה מדהים שאתה רוצה להיות שם לצידה, זה הכי ברור ומובן

אבל אם אתה לוקח אחריות ואשמה על הרגשות שלה - זה גם לא אמת, זה גם פוגע בך, זה גם יגמור לך את הכוח מהר יותר ויהפוך אותך ממורמר, וגם לא יועיל לה בסופו של דבר.

משהו בהתנהגות המשפחה שלך, מפריע. אתה לא מפרט... כמו כן תבדוק איך אתה מתנהג כאשר המשפחה שלך באזור... נראה לי שתמצא את התשובה.

היא מרגישה לא מוערכת מהמשפחה שלי אבל אין לי יכולת להשפיע על מחשבות של אחרים (בלי להכנס לשאלה מה הם באמת חושבים)

מה הרמז תבדוק איך אתה מתנהג ?אני פה בשביל לקבל עצה/ביקורת..

כאשר היא לא מוערכת איך זה מתבטא? ואיפה אתה נמצא כאשר אתם במסגרת כזו, האם אתה נמצא איתה, או שאתה יותר איתם. האם היא מרגישה בטוחה איתך כאשר אתם שם. או שהיא מרגישה בודדה גם אם אתה שם. כל זה צריך לבדוק. כדאי גם לבדוק מה היא מוכנה לתת מעצמה בכדי להרגיש יותר שייכת.

אולי דומה למה שיש בקרית ענבים. איך קוראים לזה?

יחסית קרוב לירושלים יש את חוות צאן קידר

יש גם באיזור גוש עציון את חוות העטים (משהו כזה)

ויש גם בדרום הר חברון דברים

בשלושתם לא הייתי

אבל לחלוטין טבע ומדבר וכאלה

אבל הבנתי שבאמת עושים שם חתונות.

מקום מהמם. (אבל לא בשביל החורף...)

אזור המרכז פחות מכירה מקומות כאלה. ומה שכן- יקר פחד! 

שהזוג לא רוצה ירושלים בגלל הקטע עם התזמורת.

אם כך, קריית ענבים בהחלט יהיה טוב עבורו

הם רוצים מקום דומה לקריית ענבים, במרכז

יש גם את אחוזת זר.

עונה להגדרת מגניב ולא יקר, במרכז בערך כמו קרית ענבים (20 דקות מזרחה מכפר סבא) אבל זה מעבר לקו הירוק.

ב. הפקקים נוראיים, ביום שישי לפני שבועיים דוב מורל כתב שהוא חיכה שעתיים בין הכיכר הראשונה לכיכר השנייה במג'דל שמס, עד שהסתובב חזרה הביתה כדי לא לאחר לשבּת. אמנם אני לא יודע מתי הוא יצא, אבל הטריק של לצאת בשעה 4 ידוע לכולם ולא תהיו היחידים שחשבו על זה...

כלומר, אם כולם רוצים ליסוע ברכב לאותו יעד הם פשוט לא יגיעו. אין מספיק כביש ואין מספיק חניה. זה נכון בתל אביב עם נתיבי איילון (5 נתיבים פקוקים) וזה נכון גם במג'דל ובחרמון (נתיב אחד לכל צד).

מכיוון שאף אחד לא רוצה ליסוע באוטובוס לחרמון וגם אין העדפה לאוטובוס (נת"צים צהובים), הייתי פשוט לא מנסה.

ושימוש ביישום Google Photos לגיבוי רציף ושוטף / או לחילופין רק מה שחשוב ומועדף, של התמונות מהמחשב, לענן של גוגל - ענן google one.  

קישור לתעריפים של חבילות שירות לפי הנפח שרוכשים.  

https://one.google.com/about/plans?hl=he&g1_landing_page=0

זה מה שאני עושה.

מגבה כמותך, מחשב, כונן חיצוני וגם ענן גוגל.  

שיעודי לשמירת תמונות וסרטונים? 

גוגל דרייב הוא אומנם כמו תיקייה במחשב לשמירת קבצים - אבל ל Google photos יש ערך מוסף ספציפי לניהול תמונות וסרטונים.  

של התמונות.

זו השאלה בפוסט הפותח.

אם מעתיקים תמונות מהמחשב לגוגל דרייב,  לא נהנים מכל היתרונות של ניהול תמונות.

יכולות שכן נמצאות ב Google photos

למשל - חיפוש תמונות לפי מפתחות חיפוש מגוונים: לפי מיקום, לפי נושא, לפי עונה, לפי שמות של פנים מזוהות:

"ירושלים"

"תל אביב בחורף"

"טיולים ב 2025"

"אברהם ושרה" 

גם באייקונים של הכלים יש אייקון ייעודי לכל יישום

לא דייקתי במונח ואני מתנצלת מעומק הלב.

יש יישומים שונים וכולם תחת גוגל.

היום גוגל תמונות תופס מקום בדרייב ולכן אם רוצים מספיק מקום צריך לקנות תוספת מקום. התכוונתי באופן כללי לגבות בגוגל בענן (הלא הוא גוגל דרייב).

אולי זה באמת היה מבלבל למי שלא מכיר ולכן עדיף לדייק ולכתוב גוגל תמונות.

עד כאן נראה לי שליבנו את הנושא כראוי.

טיולים ונופשים משפחתיים

תחפושות משפחתיות

דיונים משפחתיים

קביעת אווירה מסוימת בשולחן שבת

בדיחות משפחתיות

וכן הלאה...

הילדים שלכם עוד די קטנים, אז זה הגיוני שעדיין אין לכם את ההרגשה הזו, אבל אולי זה הזמן להתחיל בהנחלת מסורות משפחתיות ולצאת לגיבושים משפחתיים שיתנו לכם את האווירה המשפחתית הזו... (עד שתגיעו לשלב שבו תשאלו את עצמכם לאן נעלמה הזוגיות בתוך המשפחה🤭)

בעיקרון אני חושבת שהסדר הזה, של בניית הזוגיות לפני בניית המשפחה - הוא האידאלי. כי כשיש זוגיות חזקה, גם המשפחה יכולה להיבנות טוב. וגם כשהמשפחה בנויה - הזוגיות עדיין במקום הראשון ככל האפשר.

אז סך הכול נראה לי שאתם במצב בסדר...

לי נפל האסימון הזה בילד ה3 ומשם ממש הרגשתי שינוי של התמקדות בילדים ואנחנו כתא משפחתי ובהתאם גם עשינו יותר חופשןת יחד ולא לחוד כזוג יצאנו ליותר מקומות בחגים עשינו פעילויות כמשפחה בחגים לא הרגשנו צורך להתארח

אז נראה באיזה ילד יפול לך האסימון אם את כבר ברביעי🤣

הילדים שלכם עדיין קטנים יחסית, אבל תחשבי למשל שכבר שולחן שבת שלכם מורכב מזוג הורים ו 4 ילדים, זה משמעותי אבל ככל שהם יגדלו ויתחילו שיחות איתם זה יהיה עוד יותר משמעותי.

ככל שיש עיסוקים משפחתיים כמו טיולים, הרגלים שלכם, משחקים משותפים הם יגבירו את התחושה המשפחתית ובהחלט יש וכדאי ליצור את זה.

ואשריכם ממש שאתם מרגישים זוג. זה ברכה 

חשוב לי להגיד שאנחנו הורים במלא מובן המילה

יוצאים עם הילדים

עשינו ליל הסדר בבית וגם שאר החגים בדר"כ בבית

אבל באמת הילדים עוד קטנים ופחות שותפים 

אפילו שמאד התרגשתי שהבן שלי אמר היום שרוצה השנה בליל הסדר בבית כי שנה שעברה היה כיף

כנראה סיפק להם המעט שהשתתפו והי מותאם להם.

והנחתם את דעתי... אז תודה

אני יכול לכתוב ספר על זה.

ואני חושב שאין כמעט משפחה שזה לא קורה אצלה

בעלך מתחיל לקרוא לך אמא ואת קוראת לו אבא...

"מי זה ומה הוא עושה פה"

וכבר יש לנו ילדים ב"ה...

אולי פשוט לא מתרגלים חחחח

פשוט לא מעכלת. אז אם לא מעכלת את זה קל וחומר שאת האמהות והילדים...

ומה אני עונה לעצמי? למי יש זמן לענות חחחחח

לא לזה התכוונתי

רק מאוד הגיוני שיש מחשבות ותהיות.

ובהחלט לוקח זמן לעכל שינויי חיים שכאלה

ואם אין לך זמן לענות אז רק מקווה שעסוקה בדברים טובים .... כנראה שאת אמא במשרה מלאה. לא? 😉

לפעמים אני מסתכלת עליהם ונקרעת מצחוק שאשכרה ילדים אותם..

אני גם עובדת. בקיצור עסוקה

ילדה ילדה ילדה(ים)

שתמיד תצחקי ותהיי עסוקה רק בדברים טובים

בקיצור

את אמא במשרה מלאה פלוס הרבה שעות נוספות.

תכלס 2 משרות

מהיום תקראי לעצמך מנכלית תפעול 

אבל מניחה כשהילדים גדלים ומתחילים לעשות דברים כמשפחה

העיקר, שיהיה בהצלחה 

תתמקדי בחזרות ולימודים, השאר יהיה בסדר בדקה ה90.

גם ככה הוא ישכח עוד כמה פעמים ותכלס הפעם האחרונה שתצטרכי להזכיר לו תהיה רבע שעה אחרי שיצאת לבחינה. אז למה לטרוח לעשות את זה 1000 פעם עד אז?! 😉