אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

היא מרגישה רגש, שגם אם הוא נובע מפרשנות לא נכונה של הסביבה - הוא עדיין רגש קיים שמקשה עליה כרגע.

אז לפני שאתה מנסה לעזור לה, למצוא לה פתרונות, וכו' - קודם כל היא רוצה שתבין אותה איפה שהיא נמצאת, שתחבק את המקום שבו היא מרגישה בודדה ולא מוערכת.

הרבה פעמים רגשות כאלו באמת מושפעים מהאופן שבו אנחנו מפרשים את המציאות סביבנו. וזה לרוב מושפע מחוויות ילדות ודברים אחרים שהשאירו בנו רושם. ולכן שני אנשים שונים יפרשו באופן שונה את אותה סיטואציה, וירגישו אחרת בהתאם.

אז יש סיכוי שהפרשנות שלה שגויה, וההסתכלות שלך נכונה יותר. אבל כנראה שהחוויה של בדידות וחוסר הערכה של הסביבה טבועה בה בגלל חוויות קודמות בחיים, וזה מה שמשפיע גם פה (זה ניחוש שלי, אולי יש דברים אחרים שמשפיעים על הפרשנות והחוויה שלה).

בשלב ראשון פשוט תנסה לקבל את החוויה שלה כמו שהיא. לדבר איתה על הרגשות שלה, על כמה זה באמת לא נעים להרגיש ככה.

אחר כך אפשר גם לשאול אותה אם היא רוצה לשמוע איך אתה רואה את הדברים, או אם היא רוצה לחשוב על פתרונות, וכו'. אבל זה לא יכול לקרות לפני שנותנים מקום לרגש שכרגע היא מרגישה.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

השירה הזאת בישיבה. נחמד מאוד מאוד!

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

שתרגיש שזה גם קצת שלך. לא האשמה, אלא ההשתתפות ברגשות. איך אמר הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל

לרופא, כשליווה את אשתו: דוקטור, הרגל של אשתי כואבת...לנו.

אם אין גבולות, זה מביא למקומות מאוד לא בריאים עדכי מחיקת העצמי והתנהגות מגעילה של התת מודע כדי לשמור עליו. לא כולנו הרב אריה לוין.

1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.

אם היא לא אומרת אפשר להציע:

חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,

להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..

2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;

נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו

בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ  (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)

אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך..  וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.

מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות. 

יש איזה גלגל שהיא כל פעם נפגעת מהתגובה שלה כשהיא תוקפת אותי .דוגמא היינו בשבת שמחה הכנתי לה צלחת מהבר והגשתי לה היא הטיחה בי שאני לא חושב עליה ומביא לה דברים שהיא לא אוהבת/אוכלת זה לא היה לי נעים לשמוע את זה וראו את זה על הפרצוף שלי אחרי רגע אני מתגבר על זה   ואז היא נעלבת שנעלבתי ממנה ואני לא מספיק חזק להכיל אותה.

איך אני יוצא מהגלגל הזה?יאוש.

אתה והיא מסתובבים סביבה, סביב פצע מהילדות שכנראה מאוד מנהל אותה.

אני חושבת שבלי הקשבה פנימה לעצמך, אתה כל הזמן תתעסק במהלך על ביצים סביבה,להגיד את המילים הנכונות ולא להיות טבעי.

והיא גם תרגיש בזה.

ואיפה יכולה להיות תשוקה בתוך הדבר הזה?

אין.

בגלל שזה ירקיב את שניכם.

כדי שהיא תצמח היא צריכה איתך קשוב, אבל גם חזק.

נגיד בסיטואציה בה תיארת להגיד לה "שלומית, אני רוצה לשמח אותך, ואני משתדל בשביל בזה, אבל אני מצפה ממך לתודה".

ואם היא לא אומרת תודה, אז להגיד לה שהיא צריכה לתקן את היחס בזה.

אתה לא מובן מאליו. תודה זה בסיסי 

אתה יכול להגיד לה גם- מי שאוהב אותי עושה בול מה שאני אומר ורוצה.

אז מה איתך? את לא אוהבת אותי?

וזה קצת אולי יביא אותה לתודעה שמה שהיא קוראת לו אהבה זאת בעצם אנוכיות.

מי שאוהב אותי עושה למעני, אבל הוא לא המשרת שלי, והוא גם לא יעשה הכל למעני, כי הוא אדם בפני עצמו, עם רצונות וצרכים שמנוגדים לשלי.

באמת אני חושבת שכדאי לך לנהל לעצמך מחברת מחשבות שבו אתה דן בינך לבין עצמך עם על האמירות דלה, ואתה מגיע למסקנה של מה נכון *בעיניך* ומה לא נכון בעיניך.

אם תמשיך להסתובב סביב הקושי שלה, אתה תרגיש שכל הרצונות והצרכים העצמיים שלך ננטשים

זה באמת מורכב, כשהיא מאד בפגיעות.

העמדה שבה כל דבר לא מספיק ומעליב בטח גם מאד קשוחה עבורך כאיש.

בעיני, הדרך הכי מרפאת אבל דורשת ממך,

היא לנסות כגבר להיות במקום חזק, ולנסות לתת הכרה לתחושה שלה, מתוך ידיעה שיש שם משהו עמוק יותר ממך.

הכאב שהתעורר בה עכשיו הוא כמו שנוגעים בפצע פתוח. אתה אולי נגעת בה, אבל הפצע והכאב העמוקים הם בגלל מה שהיא נפצעה עוד קודם.

להגיד לה שאתה אוהב ודואג לה והיא חשובה לך.

לא ממקום מרצה, אבל כן ממקום חומל.

ובכללית נשמע שכדאי שהיא תגיע לטיפול שיעזור לה לעבד את הפציעות שלה וגם יתן לה כלים להתמודד איתם בצורה בריאה.

אני בטוחה שאתה משתדל ודואג, הנישואים מעצם הפורמט הם כאלה שמציפים פצעים שונים, ופותחים הזדמנות לריפוי אבל גם לפציעה חוזרת. תנסו לעזור אחד לשני ולכוונן את עצמכם למרחב של ריפוי. 

יש לה כנראה פצע שמנהל אותה והיא ואתה סובלים ממנו.

אתה לא יכול לרפא אותה, אתה יכול לחבק ולתת יד בדרך, אבל הדרך היא שלה.

ממש ממליצה על טיפול פרטני לכל אחד.

לך, שתצא חזק ותבין שמה שאתה יכול לעשות מוגבל,

ולה, כדי שתוכל לעזור לעצמה ולא להיות תלויה בך שתציל אותה מעצמה.

רק ספציפית לעניין האוכל אפשר להבין.

זה מאוד יפה שהכנת לה צלחת, אבל אם אתה מביא לה דברים שהיא לא אוכלת, היא תרגיש שעשית זאת כדי לסמן וי ושאתה לא רואה אותה ולא מכיר אותה אחרי כל השנים.

למשל, לי היה אסור כל מיני מאכלים בהריונות, ואם בעלי היה מביא לי אותם ככה הייתי מאוד נפגעת - אתה יודע הרי שאסור לי, אז ככה סתם להביא ולגרות אותי?

או למשל אני לא אוהבת חסה. אם בעלי היה מכין לי צלחת עם סלט חסה הייתי ממש לא שמחה - אתה לא מכיר אותי? אתה לא יודע שאני לא נוגעת בזה?

אז התגובה שלה אכן לא יפה ולא מנומסת, אבל גם מצדך - כשאנחנו חיים עם מישהו ואוהבים אותו אנחנו אמורים להכיר אותו ואת ההעדפות שלו. ואם לא, אז זה סימן לא טוב. 

קשה לדעת מהסיטואציה פה על מה באמת מדובר. אבל גם אני הייתי נעלבת אם בעלי היה מביא לי משהו שכבר אמרתי מספיק פעמים שאני לא אוהבת.

אוהב אותך אח שלי, הזכרת לי הרבה סיטואציות אצלי, שלקח לי הרבה זמן להבין. אני לא יועץ זוגי, לכן לא מתיימר לייעץ. אבל יכול לשתף במה שעזר לי מניסיוני, ומקווה שיעזור גם לך, כטיפ מגבר אל גבר.

קודם כל לי עזר הרבה להבין שלא כל רגש שלילי של אשתי - הוא כתב אישום כלפיי.

לאשתך כואב. היא ציפתה לקבל ממך נחמה, ולא היה לך איך לנחם אותה. זה בסדר, בסדר גמור, לא תמיד מצליחים לעזור.

אז היא התאכזבה (מהסיטואציה, לא ממך). היא נשארה עצובה ובודדה (לא בגללך, בגלל המצב). והלכה למיטה.

אל תיקח את זה ללב. היא לא כועסת עליך, היא רק הטיחה מילים מתוך צער. 

תרחם עליה. קשה לה. תכין לה כוס תה, תכתוב לה הודעה שאתה אוהב אותה ומבין את הכאב שלה, תקנה לה שוקולד. 

ועוד משהו: הרבה פעמים עוזר פשוט להקשיב, ולהראות ששמעת (לשקף. אני שומע שממש קשה לך, שאת מרגישה בודדה). ולא לנסות בכלל לפתור. זה לא התפקיד שלך (ובאמת אין לך פתרון). העזרה שלך תהיה רק בזה שהיא תרגיש שיש מישהו איתה במצב הכואב ששומע אותה ומכיל אותה ומחבק אותה.

שצדקתי כשתמיד עמדתי על כך שאין כמו שוקולד לעשות מצב רוח  טוב!!

פשוט תקשיב

בלי שיפוטיות בבלי להרגיש אשם ובלי הרגשת צורך לתרץ פתרונות.

זה קשה.זו אומנות-תלמד איך עושים זאת.

אל תשתמש במיצה אשמה"אני מואשם בחוסר רגישות..."

כמו שהרופא לא מרגיש אשם כשהחולה מספר לו על מה הןא מרגיש

ככה גם אתה היא פשוט מספרת את אשר על ליבה

היא גם יודעת מה הפתרון

פשוט תקשיב

היא בפירוש מאשימה אותי אני מתנחם בזה שלפחות היא רואה בי מישהו שמשפיע עליה אבל לא כל דבר שני שלא קורה טוב אני באמת גרמתי לו

בגדול גם כל פעם שאני רואה שהיא בלי מצב רוח זה כי היא כועסת עליי אז ברור שאני מרגיש אחריות למצב זה לא אמור להיות נעים שכועסים עליו 

אבל זה שאתה מרגיש אשם, זה תדע לך שזה תופעה שלמה ויש עבודה לעשות איתה שתיקח לך הרבה זמן אבל אחרי שתעשה אותה יהיה לך ריפוי. אם תרצה יש לי באישי קובץ PDF של 250 עמודים עליה.

אם תרצה, מוזמן.

אני ממש צריך סדר בראש בין אכפתיות ותקשורת עם אשתי לבין להרגיש שלם עם מה שאני לא יכול או לא תפקידי לעשות

תנסה לחשוב מהראש, כי זה סיטואציה שמלאה ברגש.

אם לא עשית משהו כדי לצער אותה, אם ניסית לשמח אותה, אם היא התעצבה בגלל משהו שלא קשור אליך - זה לא אשמתך.

אם לא התנהגת או ניחמת בסגנון שהיא רוצה - זה לא אשמתך

מקום לשפר וללמוד תמיד יש, אבל זה לא קשור לאשמה.

שלא לדבר על זה שאם מבחינת שניכם האשמה היא שלך, זה גם לא מאפשר לה לקחת אחריות על עצמה, על הרגשות שלה, אין לה סיבה לשאול את עצמה אם הפרשנות שלה לא נכונה כשהמציאות מראה לה שהיא צודקת.

נשמע באמת שלא טוב לאשתך

וזה מדהים שאתה רוצה להיות שם לצידה, זה הכי ברור ומובן

אבל אם אתה לוקח אחריות ואשמה על הרגשות שלה - זה גם לא אמת, זה גם פוגע בך, זה גם יגמור לך את הכוח מהר יותר ויהפוך אותך ממורמר, וגם לא יועיל לה בסופו של דבר.

ויש הרבה מה לעשות איתה. שלחתי לך באישי אתמול סרטון שיהיה נקודת מוצא לא רעה. ויש עוד. זה בסוף מנגנון שאתה "מתכווץ" מולה ואחר כך מתרחק ממנה כי הנוכחות שלה איתך זה מקום מסוכן.

בנוסף תקרא קצת את פורום רגישים. יתן לך עוד קצה חוט.

אם תהיה רגוע, ממוקד, תבין שכואב לה מאד, תבין שהכאב הוא לא בגללך, שאתה רוצה בטובתה גם אם אתה לא יודע איך.

התגובה תהיה בהתאם.

משהו בהתנהגות המשפחה שלך, מפריע. אתה לא מפרט... כמו כן תבדוק איך אתה מתנהג כאשר המשפחה שלך באזור... נראה לי שתמצא את התשובה.

היא מרגישה לא מוערכת מהמשפחה שלי אבל אין לי יכולת להשפיע על מחשבות של אחרים (בלי להכנס לשאלה מה הם באמת חושבים)

מה הרמז תבדוק איך אתה מתנהג ?אני פה בשביל לקבל עצה/ביקורת..

כאשר היא לא מוערכת איך זה מתבטא? ואיפה אתה נמצא כאשר אתם במסגרת כזו, האם אתה נמצא איתה, או שאתה יותר איתם. האם היא מרגישה בטוחה איתך כאשר אתם שם. או שהיא מרגישה בודדה גם אם אתה שם. כל זה צריך לבדוק. כדאי גם לבדוק מה היא מוכנה לתת מעצמה בכדי להרגיש יותר שייכת.

דווקא כשנמצאים עם המשפחה של הצד השני, ואין ביטחון מולם, יש לך תפקיד חשוב.תתיחס אליה, תשב לידה, תשים לב שהיא לא נשארת לבד כי אתה ה"חזית" שלה מולם.

ואם מסתדר בצורה זורמת תחמיא לה בשיחה עם מישהו מהמשפחה שלך כשהיא שומעת. 

אם אתה לא מוצא על מה להחמיא בכנות, אז באמת יש לך בעיה של חוסר הערכה לאשתך וזה מה שגורם לה להרגיש פגועה כל הזמן, גם אם אתה לא אומר כלום. נשים מרגישות יחס גם בלי מילים.

לגבי זה שאתה חושב שהיא נחיתית - אפשר להכנס ללופ כזה, להיות עסוקים מדי בביקורת עצמית ולחשוב שכולם חושבים עליך דברים לא טובים, וקשה לצאת מזה, והיא דווקא כן צריכה אותך.

תפסיק לחשוב עליה ככה, ממש תנסה לשנות את ההסתכלות שלך, וכשהרגש שלך יהיה חיובי כלפיה באמת אז גם תצליח יותר להעביר אותו.

אם תקרא מאמרים של הרב דסלר לחתנים, תראה שכתוב שם בדיוק זה. שהשמחה והחיות של האישה הם מבעלה. חבל שבחורים לא לוקחים ברצינות את הדרכת החתנים..

נשים יכולות להיות עסוקות כל היום במחשבות על הבית ועל הבעל, ואז הבעל חוזר מהעבודה ואצלו הרושם הוא שהעניינים יותר כרגיל, והפער הזה פוגע.

ממליצה לך להשתדל להיות חם ולא ביקורתי כלפיה.

הריחוק הזה מצטבר ויוצר משקעים ברגש שיהיה קשה לה למחוק.

אתה יכול לשמוח שהיא מצפה ממך לעידוד, זה אומר שהיא עדיין אוהבת אותך ומשתוקקת ליחס חם ממך.

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.