אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

היא מרגישה רגש, שגם אם הוא נובע מפרשנות לא נכונה של הסביבה - הוא עדיין רגש קיים שמקשה עליה כרגע.

אז לפני שאתה מנסה לעזור לה, למצוא לה פתרונות, וכו' - קודם כל היא רוצה שתבין אותה איפה שהיא נמצאת, שתחבק את המקום שבו היא מרגישה בודדה ולא מוערכת.

הרבה פעמים רגשות כאלו באמת מושפעים מהאופן שבו אנחנו מפרשים את המציאות סביבנו. וזה לרוב מושפע מחוויות ילדות ודברים אחרים שהשאירו בנו רושם. ולכן שני אנשים שונים יפרשו באופן שונה את אותה סיטואציה, וירגישו אחרת בהתאם.

אז יש סיכוי שהפרשנות שלה שגויה, וההסתכלות שלך נכונה יותר. אבל כנראה שהחוויה של בדידות וחוסר הערכה של הסביבה טבועה בה בגלל חוויות קודמות בחיים, וזה מה שמשפיע גם פה (זה ניחוש שלי, אולי יש דברים אחרים שמשפיעים על הפרשנות והחוויה שלה).

בשלב ראשון פשוט תנסה לקבל את החוויה שלה כמו שהיא. לדבר איתה על הרגשות שלה, על כמה זה באמת לא נעים להרגיש ככה.

אחר כך אפשר גם לשאול אותה אם היא רוצה לשמוע איך אתה רואה את הדברים, או אם היא רוצה לחשוב על פתרונות, וכו'. אבל זה לא יכול לקרות לפני שנותנים מקום לרגש שכרגע היא מרגישה.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

השירה הזאת בישיבה. נחמד מאוד מאוד!

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

שתרגיש שזה גם קצת שלך. לא האשמה, אלא ההשתתפות ברגשות. איך אמר הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל

לרופא, כשליווה את אשתו: דוקטור, הרגל של אשתי כואבת...לנו.

אם אין גבולות, זה מביא למקומות מאוד לא בריאים עדכי מחיקת העצמי והתנהגות מגעילה של התת מודע כדי לשמור עליו. לא כולנו הרב אריה לוין.

1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.

אם היא לא אומרת אפשר להציע:

חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,

להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..

2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;

נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו

בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ  (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)

אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך..  וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.

מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות. 

יש איזה גלגל שהיא כל פעם נפגעת מהתגובה שלה כשהיא תוקפת אותי .דוגמא היינו בשבת שמחה הכנתי לה צלחת מהבר והגשתי לה היא הטיחה בי שאני לא חושב עליה ומביא לה דברים שהיא לא אוהבת/אוכלת זה לא היה לי נעים לשמוע את זה וראו את זה על הפרצוף שלי אחרי רגע אני מתגבר על זה   ואז היא נעלבת שנעלבתי ממנה ואני לא מספיק חזק להכיל אותה.

איך אני יוצא מהגלגל הזה?יאוש.

אתה והיא מסתובבים סביבה, סביב פצע מהילדות שכנראה מאוד מנהל אותה.

אני חושבת שבלי הקשבה פנימה לעצמך, אתה כל הזמן תתעסק במהלך על ביצים סביבה,להגיד את המילים הנכונות ולא להיות טבעי.

והיא גם תרגיש בזה.

ואיפה יכולה להיות תשוקה בתוך הדבר הזה?

אין.

בגלל שזה ירקיב את שניכם.

כדי שהיא תצמח היא צריכה איתך קשוב, אבל גם חזק.

נגיד בסיטואציה בה תיארת להגיד לה "שלומית, אני רוצה לשמח אותך, ואני משתדל בשביל בזה, אבל אני מצפה ממך לתודה".

ואם היא לא אומרת תודה, אז להגיד לה שהיא צריכה לתקן את היחס בזה.

אתה לא מובן מאליו. תודה זה בסיסי 

אתה יכול להגיד לה גם- מי שאוהב אותי עושה בול מה שאני אומר ורוצה.

אז מה איתך? את לא אוהבת אותי?

וזה קצת אולי יביא אותה לתודעה שמה שהיא קוראת לו אהבה זאת בעצם אנוכיות.

מי שאוהב אותי עושה למעני, אבל הוא לא המשרת שלי, והוא גם לא יעשה הכל למעני, כי הוא אדם בפני עצמו, עם רצונות וצרכים שמנוגדים לשלי.

באמת אני חושבת שכדאי לך לנהל לעצמך מחברת מחשבות שבו אתה דן בינך לבין עצמך עם על האמירות דלה, ואתה מגיע למסקנה של מה נכון *בעיניך* ומה לא נכון בעיניך.

אם תמשיך להסתובב סביב הקושי שלה, אתה תרגיש שכל הרצונות והצרכים העצמיים שלך ננטשים

זה באמת מורכב, כשהיא מאד בפגיעות.

העמדה שבה כל דבר לא מספיק ומעליב בטח גם מאד קשוחה עבורך כאיש.

בעיני, הדרך הכי מרפאת אבל דורשת ממך,

היא לנסות כגבר להיות במקום חזק, ולנסות לתת הכרה לתחושה שלה, מתוך ידיעה שיש שם משהו עמוק יותר ממך.

הכאב שהתעורר בה עכשיו הוא כמו שנוגעים בפצע פתוח. אתה אולי נגעת בה, אבל הפצע והכאב העמוקים הם בגלל מה שהיא נפצעה עוד קודם.

להגיד לה שאתה אוהב ודואג לה והיא חשובה לך.

לא ממקום מרצה, אבל כן ממקום חומל.

ובכללית נשמע שכדאי שהיא תגיע לטיפול שיעזור לה לעבד את הפציעות שלה וגם יתן לה כלים להתמודד איתם בצורה בריאה.

אני בטוחה שאתה משתדל ודואג, הנישואים מעצם הפורמט הם כאלה שמציפים פצעים שונים, ופותחים הזדמנות לריפוי אבל גם לפציעה חוזרת. תנסו לעזור אחד לשני ולכוונן את עצמכם למרחב של ריפוי. 

יש לה כנראה פצע שמנהל אותה והיא ואתה סובלים ממנו.

אתה לא יכול לרפא אותה, אתה יכול לחבק ולתת יד בדרך, אבל הדרך היא שלה.

ממש ממליצה על טיפול פרטני לכל אחד.

לך, שתצא חזק ותבין שמה שאתה יכול לעשות מוגבל,

ולה, כדי שתוכל לעזור לעצמה ולא להיות תלויה בך שתציל אותה מעצמה.

רק ספציפית לעניין האוכל אפשר להבין.

זה מאוד יפה שהכנת לה צלחת, אבל אם אתה מביא לה דברים שהיא לא אוכלת, היא תרגיש שעשית זאת כדי לסמן וי ושאתה לא רואה אותה ולא מכיר אותה אחרי כל השנים.

למשל, לי היה אסור כל מיני מאכלים בהריונות, ואם בעלי היה מביא לי אותם ככה הייתי מאוד נפגעת - אתה יודע הרי שאסור לי, אז ככה סתם להביא ולגרות אותי?

או למשל אני לא אוהבת חסה. אם בעלי היה מכין לי צלחת עם סלט חסה הייתי ממש לא שמחה - אתה לא מכיר אותי? אתה לא יודע שאני לא נוגעת בזה?

אז התגובה שלה אכן לא יפה ולא מנומסת, אבל גם מצדך - כשאנחנו חיים עם מישהו ואוהבים אותו אנחנו אמורים להכיר אותו ואת ההעדפות שלו. ואם לא, אז זה סימן לא טוב. 

קשה לדעת מהסיטואציה פה על מה באמת מדובר. אבל גם אני הייתי נעלבת אם בעלי היה מביא לי משהו שכבר אמרתי מספיק פעמים שאני לא אוהבת.

אוהב אותך אח שלי, הזכרת לי הרבה סיטואציות אצלי, שלקח לי הרבה זמן להבין. אני לא יועץ זוגי, לכן לא מתיימר לייעץ. אבל יכול לשתף במה שעזר לי מניסיוני, ומקווה שיעזור גם לך, כטיפ מגבר אל גבר.

קודם כל לי עזר הרבה להבין שלא כל רגש שלילי של אשתי - הוא כתב אישום כלפיי.

לאשתך כואב. היא ציפתה לקבל ממך נחמה, ולא היה לך איך לנחם אותה. זה בסדר, בסדר גמור, לא תמיד מצליחים לעזור.

אז היא התאכזבה (מהסיטואציה, לא ממך). היא נשארה עצובה ובודדה (לא בגללך, בגלל המצב). והלכה למיטה.

אל תיקח את זה ללב. היא לא כועסת עליך, היא רק הטיחה מילים מתוך צער. 

תרחם עליה. קשה לה. תכין לה כוס תה, תכתוב לה הודעה שאתה אוהב אותה ומבין את הכאב שלה, תקנה לה שוקולד. 

ועוד משהו: הרבה פעמים עוזר פשוט להקשיב, ולהראות ששמעת (לשקף. אני שומע שממש קשה לך, שאת מרגישה בודדה). ולא לנסות בכלל לפתור. זה לא התפקיד שלך (ובאמת אין לך פתרון). העזרה שלך תהיה רק בזה שהיא תרגיש שיש מישהו איתה במצב הכואב ששומע אותה ומכיל אותה ומחבק אותה.

שצדקתי כשתמיד עמדתי על כך שאין כמו שוקולד לעשות מצב רוח  טוב!!

פשוט תקשיב

בלי שיפוטיות בבלי להרגיש אשם ובלי הרגשת צורך לתרץ פתרונות.

זה קשה.זו אומנות-תלמד איך עושים זאת.

אל תשתמש במיצה אשמה"אני מואשם בחוסר רגישות..."

כמו שהרופא לא מרגיש אשם כשהחולה מספר לו על מה הןא מרגיש

ככה גם אתה היא פשוט מספרת את אשר על ליבה

היא גם יודעת מה הפתרון

פשוט תקשיב

היא בפירוש מאשימה אותי אני מתנחם בזה שלפחות היא רואה בי מישהו שמשפיע עליה אבל לא כל דבר שני שלא קורה טוב אני באמת גרמתי לו

בגדול גם כל פעם שאני רואה שהיא בלי מצב רוח זה כי היא כועסת עליי אז ברור שאני מרגיש אחריות למצב זה לא אמור להיות נעים שכועסים עליו 

אבל זה שאתה מרגיש אשם, זה תדע לך שזה תופעה שלמה ויש עבודה לעשות איתה שתיקח לך הרבה זמן אבל אחרי שתעשה אותה יהיה לך ריפוי. אם תרצה יש לי באישי קובץ PDF של 250 עמודים עליה.

אם תרצה, מוזמן.

אני ממש צריך סדר בראש בין אכפתיות ותקשורת עם אשתי לבין להרגיש שלם עם מה שאני לא יכול או לא תפקידי לעשות

תנסה לחשוב מהראש, כי זה סיטואציה שמלאה ברגש.

אם לא עשית משהו כדי לצער אותה, אם ניסית לשמח אותה, אם היא התעצבה בגלל משהו שלא קשור אליך - זה לא אשמתך.

אם לא התנהגת או ניחמת בסגנון שהיא רוצה - זה לא אשמתך

מקום לשפר וללמוד תמיד יש, אבל זה לא קשור לאשמה.

שלא לדבר על זה שאם מבחינת שניכם האשמה היא שלך, זה גם לא מאפשר לה לקחת אחריות על עצמה, על הרגשות שלה, אין לה סיבה לשאול את עצמה אם הפרשנות שלה לא נכונה כשהמציאות מראה לה שהיא צודקת.

נשמע באמת שלא טוב לאשתך

וזה מדהים שאתה רוצה להיות שם לצידה, זה הכי ברור ומובן

אבל אם אתה לוקח אחריות ואשמה על הרגשות שלה - זה גם לא אמת, זה גם פוגע בך, זה גם יגמור לך את הכוח מהר יותר ויהפוך אותך ממורמר, וגם לא יועיל לה בסופו של דבר.

ויש הרבה מה לעשות איתה. שלחתי לך באישי אתמול סרטון שיהיה נקודת מוצא לא רעה. ויש עוד. זה בסוף מנגנון שאתה "מתכווץ" מולה ואחר כך מתרחק ממנה כי הנוכחות שלה איתך זה מקום מסוכן.

בנוסף תקרא קצת את פורום רגישים. יתן לך עוד קצה חוט.

אם תהיה רגוע, ממוקד, תבין שכואב לה מאד, תבין שהכאב הוא לא בגללך, שאתה רוצה בטובתה גם אם אתה לא יודע איך.

התגובה תהיה בהתאם.

משהו בהתנהגות המשפחה שלך, מפריע. אתה לא מפרט... כמו כן תבדוק איך אתה מתנהג כאשר המשפחה שלך באזור... נראה לי שתמצא את התשובה.

היא מרגישה לא מוערכת מהמשפחה שלי אבל אין לי יכולת להשפיע על מחשבות של אחרים (בלי להכנס לשאלה מה הם באמת חושבים)

מה הרמז תבדוק איך אתה מתנהג ?אני פה בשביל לקבל עצה/ביקורת..

כאשר היא לא מוערכת איך זה מתבטא? ואיפה אתה נמצא כאשר אתם במסגרת כזו, האם אתה נמצא איתה, או שאתה יותר איתם. האם היא מרגישה בטוחה איתך כאשר אתם שם. או שהיא מרגישה בודדה גם אם אתה שם. כל זה צריך לבדוק. כדאי גם לבדוק מה היא מוכנה לתת מעצמה בכדי להרגיש יותר שייכת.

דווקא כשנמצאים עם המשפחה של הצד השני, ואין ביטחון מולם, יש לך תפקיד חשוב.תתיחס אליה, תשב לידה, תשים לב שהיא לא נשארת לבד כי אתה ה"חזית" שלה מולם.

ואם מסתדר בצורה זורמת תחמיא לה בשיחה עם מישהו מהמשפחה שלך כשהיא שומעת. 

אם אתה לא מוצא על מה להחמיא בכנות, אז באמת יש לך בעיה של חוסר הערכה לאשתך וזה מה שגורם לה להרגיש פגועה כל הזמן, גם אם אתה לא אומר כלום. נשים מרגישות יחס גם בלי מילים.

לגבי זה שאתה חושב שהיא נחיתית - אפשר להכנס ללופ כזה, להיות עסוקים מדי בביקורת עצמית ולחשוב שכולם חושבים עליך דברים לא טובים, וקשה לצאת מזה, והיא דווקא כן צריכה אותך.

תפסיק לחשוב עליה ככה, ממש תנסה לשנות את ההסתכלות שלך, וכשהרגש שלך יהיה חיובי כלפיה באמת אז גם תצליח יותר להעביר אותו.

אם תקרא מאמרים של הרב דסלר לחתנים, תראה שכתוב שם בדיוק זה. שהשמחה והחיות של האישה הם מבעלה. חבל שבחורים לא לוקחים ברצינות את הדרכת החתנים..

נשים יכולות להיות עסוקות כל היום במחשבות על הבית ועל הבעל, ואז הבעל חוזר מהעבודה ואצלו הרושם הוא שהעניינים יותר כרגיל, והפער הזה פוגע.

ממליצה לך להשתדל להיות חם ולא ביקורתי כלפיה.

הריחוק הזה מצטבר ויוצר משקעים ברגש שיהיה קשה לה למחוק.

אתה יכול לשמוח שהיא מצפה ממך לעידוד, זה אומר שהיא עדיין אוהבת אותך ומשתוקקת ליחס חם ממך.

לכבוד האישה החשובה והניצבת על משמר המתיקות, תחיה.

קיבלתי מכתבך ודמעותיי (הקפואות) זלגו על הדף. כבר אמרו חכמינו: "על טעם ועל ריח אין להתווכח", אך כאן מדובר בשינוי סדרי בראשית ובערבוב מין בשאינו מינו.

לעצם העניין, הנה הכרעת ההלכה:

דין "כל דפריש": יש לדעת כי גלידת בייגלה מלוח היא בבחינת "חדש אסור מן התורה". אבותינו במדבר אכלו מן שהיה טעמו כצפיחית בדבש, ולא כצפיחית בבייגלה עם נגיעות מלח אטלנטי.

מי שמשנה מן המטבע שטבעו חכמים בשוקולד-וניל, עליו הראיה.

שלום בית קודם לכל: שנינו במדרש שגדול השלום, שאפילו השם המפורש נמחה על המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. ואם במים עסקינן, קל וחומר בגלידה שנמסה. לכן, על בעלך לדעת ש"ביתו של אדם הוא מבצרו", אך המקפיא שלו הוא רכוש משותף.

דין התערובות: אסור לערבב בייגלה בשוקולד בלגי, משום "בל תשחית" את הטעם הטוב. עם זאת, אם נפל פירור בייגלה לתוך הווניל-עוגיות שלך – הוא בטל בשישים, ובלבד שלא יתכוון לבטלו לכתחילה.

הפתרון הפרקטי:  יש לקבוע "עירובי תחומין" במקפיא: צד ימין למתוקים וצד שמאל למלוחים, בבחינת "אם השמאל אימינה ואם הימין אשמאילה".

מומלץ לרכוש שתי כפיות בצבעים שונים כדי למנוע "בליעות" של מליחות במתיקות (חשש "טעם לפגם").

לסיכום: על הבעל לעשות תשובה (ורצוי שתהיה בטעם ריבת חלב). אם הוא מתעקש על הקרמל המלוח, עליו לאוכלו בחדר סגור, בבחינת "מים מלוחים ימתקו".

מקורות:

תלמוד בבלי, מסכת קינוחין, דף ע"ב ע"א:

"תנו רבנן: האוכל גלידה - מתוקה היא לו, מלוחה היא לו. מאי מלוחה? אמר רב פפא: בייגלה ושוקולד לבן. אמר ליה אביי: והא תנן 'דבש למתוקים ומלח לבשר'? אמר ליה: הכא במאי עסקינן? בקרמל מלוח, דאית ביה תרתי לטיבותא - ריחא דמתיקתא וטעמא דמליחתא. ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר 'שלום בית מעכב' וחד אמר 'המקפיא מעכב'."

רש"י על אתר:

בייגלה ושוקולד לבן: ערבוב מוזר שחידשו בני מערבא בשנים האחרונות, ואין דעת הבריות נוחה הימנו.

ריחא דמתיקתא: ריח של מתוק, שמטעה את האדם לחשוב שקינוח הוא, ולבסוף מוצא בו מלח ובוכה.

המקפיא מעכב: שאין המקפיא סובל שני מינים בסל אחד, וסופו שקופסת הווניל מקבלת טעם לוואי של בייגלה, וזהו "טעם לפגם" גמור.

תוספות:

ויש מקשים: מדוע לא אמרו "כל המלוח הרי הוא כמתוק"? ויש לומר דהני מילי בבשר ודגים, אבל בגלידה – מלח בתוך סוכר הוי "שינוי מנהג" וצריך עיון גדול.

הייתי ממליץ לך (לנקד בשווא או בפתח?) @אמא אסתי היקרה ובעלה המהולל, ללכת ליועץ זוגי, תלמיד חכם מופלג (ומומחה אמיתי לאובססיות) ולהיוועץ בו...

מה שמפתיע שפותחת השרשור היתה בקיאה בכל כך הרבה מושגים הלכתיים שהיה מתבקש מאליו תשדע לבד את התשובה, מה היא צריכה רבנים ומדריכות?

אמנם אני לא אחרי לידה אבל מזדהה עם הקושי של הטהרה, ממש..

אני חושבת שכדאי להפריד שניה.

עזבי את המחשבות על עוד ילדים.

בפרספקטיבה של זמן, שבוע לפה או לשם זה משהו שאפשר להתמודד איתו בד"כ (אלא אם כן זה ימים של מילואים ואז באמת בעייתי). זה באמת ממש עוד קצת. סיוט אבל בסוף עובר.

אל תחשבי רחוק. תחשבי איך את עוברת את היום הנוכחי.

תפנקי ותפרגני לעצמך יותר

יש משהו הוא יכול לעשות שיעזור, יועיל? שתפי אותו.

מתפללת איתך שייגמר בקרוב 💓

בבקשה תשאלו את הרב זכריה בן שלמה. מומחה גדול ופוסק שנים בהלכותת טהרה.

במקרה של ראייה ביום השביעי ממש ממש כדאי לפנות לבודקת טהרה!

בטח שאחרי לידה.

יש ממש סיכוי לרגישות במקום שגורמת לפצעים עם כל הבדיקות. (לכן, אחרי לידה מומלץ להוריד את מספר הבדיקות).

מקוה שתיטהרי בקרוב ממש.

חיבוק גדול 

זה באמת קשוח ממש

שולחת לך כוחות...

לגבי עוד ילדים אל תחשבי על זה כרגע את אחרי לידה תעשי מה שטוב ומרים לך תמצב רוח

אני שואלת כי זאת יכולה להיות הסיבה שהדימום עדיין מתרחש

או אמצעי מניעה הורמונליים ..

אולי יש עוד סיבות שאני לא מכירה

חשוב להתייעץ ולראות רופאת נשים אם עדיין ממשיך.

בהצלחה רבה 

קטונתי מלתת עצות ובכל זאת כוונתי רק להועיל

יש את הרב זכריה בן שלמה שיש לו הרבה ידע הלכתי ורפואי...

ניסית ללכת לבודקת?

גם לי זה קרה, הלכתי לבודקת והיא הצליחה לטהר.

למה זה קורה. יכול להיות שיש נשים שזה לוקח יותר זמן, אבל כדאי לבדוק שהכל בסדר. (זכור לי שמתישהו זה קרה לי אחרי הפלה והרופא כן מצא איזה משהו ונתן לי כדור כלשהו, זה היה כלכך מזמן שלא זוכרת מה זה היה.)

וגם אני יודעת שיש מצבים שאומרים להמעיט בבדיקות כדי להיטהר.

ובנוסף אחרי לידה, כמה שרוצים כבר חיבוק, הגוף צריך את הזמן שלו להחלים. אצל כל אחת זה זמן אחר ואולי פשוט עוד לא הגיע הזמן והגוף דורש לקחת את המנוחה שלו.  (חוץ מההחלמה המקומית, חוסר מנוחה מספיקה וחוסר בשתיה או מזון בריא, יכול לגרום לדימום.)

חוץ מזה שיש כאלו שאמצעי מניעה הורמונלים מפסיקים להן את הדימום.

מזל טוב והרבה בהצלחה

תקציר הורס את הקטע

צריך לקרוא, בנחת, כדי להנות באמת ולא רק להבין מסר קצר ולעניין

ואפשר גם לבקש יפה🤦‍♀️

מתומצתים

ב ביקשתי יפה

לדעתי נגמרו לי תסכים עם דבריי

משפטים מתפרשים שונה

לי זה היה נראה כמו דרישה

נא לשלוח תקציר

לא ממש בקשה🤷‍♀️

כלומר במקומות כגון אלה של לסכם פוסט של אדם אנושי שכתב מתוך מהלך במוחו/ליבו, זה הרבה פעמים מפספס את המהות (ולעיתים גם את האנושיות) של הדברים.

אם הייתי יכולה לכתוב סיכום כאן ספציפית כנראה הייתי כותבת יותר קצר, יש בהחלט פעמים כאלו, אבל בפעם הנוכחית מרגישה שכך הדברים יכולים להתבטא בשלמות.

לא זו הייתה המטרה/המהות/השורש/הסיכום של מה שהתכוונתי להעביר.

לא נראה לי שיכולה לסכם במילה אחת, אבל אם כן היא אולי יותר קרובה ל"התבוננות" מאשר מה שהAI כתב...

ותודה לך על הפידבק 🙏

דווקא במקום הזה של הריחוק / הקושי / הריב / הפער הזוגי

שלנו הוא נחווה כירידה,

אבל אם נביט בו באמת זו ירידה *לעומק*.

כמו הפרפר שנאבק לצאת מהגולם שלו, ונצרך לחבוט שוב ושוב בדפנות הגולם עד שהוא יוצא ונהפך לפרפר יציב וחזק עם כנפיים שמסוגלות לשאת אותו,

וכמו הסיפור הידוע על אדם שריחם על הפרפר שנאבק ורצה לפתוח במקומו את הגולם כדי לחסוך ממנו את כל המאבק הזה אבל בסוף הפרפר יצא חלש ולא יכל לעוף ומת במהרה...

בדומה לזה גם המקומות הקטנים האלה דווקא,

הירידות האלה,

אם רואים אותם כחלק בלתי נפרד מהמסע שלנו, ממש דרך מתמשכת שאנו הולכים בה גם אם היא כרגע בירידה, 

ועוד יותר אם היא כרגע בירדה *לעומק* וחיזוק הכנפיים הזוגיות שלנו לצאת אל העולם חזקים יותר, יציבים יותר, עם מסוגלות וכוחות עמוקים ויקרים.

עצם ההתבוננות הזו יכולה להעניק לנו כוח.

ממש לאמץ ולהשתדל להיות בהכוונת המבט על היכולת שלנו להתחזק יותר דווקא מהירידות,

על כך שהן חלק בלתי נפרד מהחיים,

על כך שיש בתוכן דווקא אוצרות שלא נוכל למצוא בעליות,

ועל כך שזו ממש המשך הדרך עצמה - אנחנו לא עוצרים! אנחנו ממשיכים, מעמיקים,

אנחנו בדרך עצמה! דרך שבמהלכה ועם לימוד נכון שלה אנו מתחזקים יותר ב"ה.