אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

היא מרגישה רגש, שגם אם הוא נובע מפרשנות לא נכונה של הסביבה - הוא עדיין רגש קיים שמקשה עליה כרגע.

אז לפני שאתה מנסה לעזור לה, למצוא לה פתרונות, וכו' - קודם כל היא רוצה שתבין אותה איפה שהיא נמצאת, שתחבק את המקום שבו היא מרגישה בודדה ולא מוערכת.

הרבה פעמים רגשות כאלו באמת מושפעים מהאופן שבו אנחנו מפרשים את המציאות סביבנו. וזה לרוב מושפע מחוויות ילדות ודברים אחרים שהשאירו בנו רושם. ולכן שני אנשים שונים יפרשו באופן שונה את אותה סיטואציה, וירגישו אחרת בהתאם.

אז יש סיכוי שהפרשנות שלה שגויה, וההסתכלות שלך נכונה יותר. אבל כנראה שהחוויה של בדידות וחוסר הערכה של הסביבה טבועה בה בגלל חוויות קודמות בחיים, וזה מה שמשפיע גם פה (זה ניחוש שלי, אולי יש דברים אחרים שמשפיעים על הפרשנות והחוויה שלה).

בשלב ראשון פשוט תנסה לקבל את החוויה שלה כמו שהיא. לדבר איתה על הרגשות שלה, על כמה זה באמת לא נעים להרגיש ככה.

אחר כך אפשר גם לשאול אותה אם היא רוצה לשמוע איך אתה רואה את הדברים, או אם היא רוצה לחשוב על פתרונות, וכו'. אבל זה לא יכול לקרות לפני שנותנים מקום לרגש שכרגע היא מרגישה.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

השירה הזאת בישיבה. נחמד מאוד מאוד!

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

שתרגיש שזה גם קצת שלך. לא האשמה, אלא ההשתתפות ברגשות. איך אמר הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל

לרופא, כשליווה את אשתו: דוקטור, הרגל של אשתי כואבת...לנו.

אם אין גבולות, זה מביא למקומות מאוד לא בריאים עדכי מחיקת העצמי והתנהגות מגעילה של התת מודע כדי לשמור עליו. לא כולנו הרב אריה לוין.

1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.

אם היא לא אומרת אפשר להציע:

חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,

להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..

2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;

נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו

בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ  (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)

אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך..  וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.

מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות. 

יש איזה גלגל שהיא כל פעם נפגעת מהתגובה שלה כשהיא תוקפת אותי .דוגמא היינו בשבת שמחה הכנתי לה צלחת מהבר והגשתי לה היא הטיחה בי שאני לא חושב עליה ומביא לה דברים שהיא לא אוהבת/אוכלת זה לא היה לי נעים לשמוע את זה וראו את זה על הפרצוף שלי אחרי רגע אני מתגבר על זה   ואז היא נעלבת שנעלבתי ממנה ואני לא מספיק חזק להכיל אותה.

איך אני יוצא מהגלגל הזה?יאוש.

אתה והיא מסתובבים סביבה, סביב פצע מהילדות שכנראה מאוד מנהל אותה.

אני חושבת שבלי הקשבה פנימה לעצמך, אתה כל הזמן תתעסק במהלך על ביצים סביבה,להגיד את המילים הנכונות ולא להיות טבעי.

והיא גם תרגיש בזה.

ואיפה יכולה להיות תשוקה בתוך הדבר הזה?

אין.

בגלל שזה ירקיב את שניכם.

כדי שהיא תצמח היא צריכה איתך קשוב, אבל גם חזק.

נגיד בסיטואציה בה תיארת להגיד לה "שלומית, אני רוצה לשמח אותך, ואני משתדל בשביל בזה, אבל אני מצפה ממך לתודה".

ואם היא לא אומרת תודה, אז להגיד לה שהיא צריכה לתקן את היחס בזה.

אתה לא מובן מאליו. תודה זה בסיסי 

אתה יכול להגיד לה גם- מי שאוהב אותי עושה בול מה שאני אומר ורוצה.

אז מה איתך? את לא אוהבת אותי?

וזה קצת אולי יביא אותה לתודעה שמה שהיא קוראת לו אהבה זאת בעצם אנוכיות.

מי שאוהב אותי עושה למעני, אבל הוא לא המשרת שלי, והוא גם לא יעשה הכל למעני, כי הוא אדם בפני עצמו, עם רצונות וצרכים שמנוגדים לשלי.

באמת אני חושבת שכדאי לך לנהל לעצמך מחברת מחשבות שבו אתה דן בינך לבין עצמך עם על האמירות דלה, ואתה מגיע למסקנה של מה נכון *בעיניך* ומה לא נכון בעיניך.

אם תמשיך להסתובב סביב הקושי שלה, אתה תרגיש שכל הרצונות והצרכים העצמיים שלך ננטשים

זה באמת מורכב, כשהיא מאד בפגיעות.

העמדה שבה כל דבר לא מספיק ומעליב בטח גם מאד קשוחה עבורך כאיש.

בעיני, הדרך הכי מרפאת אבל דורשת ממך,

היא לנסות כגבר להיות במקום חזק, ולנסות לתת הכרה לתחושה שלה, מתוך ידיעה שיש שם משהו עמוק יותר ממך.

הכאב שהתעורר בה עכשיו הוא כמו שנוגעים בפצע פתוח. אתה אולי נגעת בה, אבל הפצע והכאב העמוקים הם בגלל מה שהיא נפצעה עוד קודם.

להגיד לה שאתה אוהב ודואג לה והיא חשובה לך.

לא ממקום מרצה, אבל כן ממקום חומל.

ובכללית נשמע שכדאי שהיא תגיע לטיפול שיעזור לה לעבד את הפציעות שלה וגם יתן לה כלים להתמודד איתם בצורה בריאה.

אני בטוחה שאתה משתדל ודואג, הנישואים מעצם הפורמט הם כאלה שמציפים פצעים שונים, ופותחים הזדמנות לריפוי אבל גם לפציעה חוזרת. תנסו לעזור אחד לשני ולכוונן את עצמכם למרחב של ריפוי. 

יש לה כנראה פצע שמנהל אותה והיא ואתה סובלים ממנו.

אתה לא יכול לרפא אותה, אתה יכול לחבק ולתת יד בדרך, אבל הדרך היא שלה.

ממש ממליצה על טיפול פרטני לכל אחד.

לך, שתצא חזק ותבין שמה שאתה יכול לעשות מוגבל,

ולה, כדי שתוכל לעזור לעצמה ולא להיות תלויה בך שתציל אותה מעצמה.

רק ספציפית לעניין האוכל אפשר להבין.

זה מאוד יפה שהכנת לה צלחת, אבל אם אתה מביא לה דברים שהיא לא אוכלת, היא תרגיש שעשית זאת כדי לסמן וי ושאתה לא רואה אותה ולא מכיר אותה אחרי כל השנים.

למשל, לי היה אסור כל מיני מאכלים בהריונות, ואם בעלי היה מביא לי אותם ככה הייתי מאוד נפגעת - אתה יודע הרי שאסור לי, אז ככה סתם להביא ולגרות אותי?

או למשל אני לא אוהבת חסה. אם בעלי היה מכין לי צלחת עם סלט חסה הייתי ממש לא שמחה - אתה לא מכיר אותי? אתה לא יודע שאני לא נוגעת בזה?

אז התגובה שלה אכן לא יפה ולא מנומסת, אבל גם מצדך - כשאנחנו חיים עם מישהו ואוהבים אותו אנחנו אמורים להכיר אותו ואת ההעדפות שלו. ואם לא, אז זה סימן לא טוב. 

קשה לדעת מהסיטואציה פה על מה באמת מדובר. אבל גם אני הייתי נעלבת אם בעלי היה מביא לי משהו שכבר אמרתי מספיק פעמים שאני לא אוהבת.

אוהב אותך אח שלי, הזכרת לי הרבה סיטואציות אצלי, שלקח לי הרבה זמן להבין. אני לא יועץ זוגי, לכן לא מתיימר לייעץ. אבל יכול לשתף במה שעזר לי מניסיוני, ומקווה שיעזור גם לך, כטיפ מגבר אל גבר.

קודם כל לי עזר הרבה להבין שלא כל רגש שלילי של אשתי - הוא כתב אישום כלפיי.

לאשתך כואב. היא ציפתה לקבל ממך נחמה, ולא היה לך איך לנחם אותה. זה בסדר, בסדר גמור, לא תמיד מצליחים לעזור.

אז היא התאכזבה (מהסיטואציה, לא ממך). היא נשארה עצובה ובודדה (לא בגללך, בגלל המצב). והלכה למיטה.

אל תיקח את זה ללב. היא לא כועסת עליך, היא רק הטיחה מילים מתוך צער. 

תרחם עליה. קשה לה. תכין לה כוס תה, תכתוב לה הודעה שאתה אוהב אותה ומבין את הכאב שלה, תקנה לה שוקולד. 

ועוד משהו: הרבה פעמים עוזר פשוט להקשיב, ולהראות ששמעת (לשקף. אני שומע שממש קשה לך, שאת מרגישה בודדה). ולא לנסות בכלל לפתור. זה לא התפקיד שלך (ובאמת אין לך פתרון). העזרה שלך תהיה רק בזה שהיא תרגיש שיש מישהו איתה במצב הכואב ששומע אותה ומכיל אותה ומחבק אותה.

שצדקתי כשתמיד עמדתי על כך שאין כמו שוקולד לעשות מצב רוח  טוב!!

פשוט תקשיב

בלי שיפוטיות בבלי להרגיש אשם ובלי הרגשת צורך לתרץ פתרונות.

זה קשה.זו אומנות-תלמד איך עושים זאת.

אל תשתמש במיצה אשמה"אני מואשם בחוסר רגישות..."

כמו שהרופא לא מרגיש אשם כשהחולה מספר לו על מה הןא מרגיש

ככה גם אתה היא פשוט מספרת את אשר על ליבה

היא גם יודעת מה הפתרון

פשוט תקשיב

היא בפירוש מאשימה אותי אני מתנחם בזה שלפחות היא רואה בי מישהו שמשפיע עליה אבל לא כל דבר שני שלא קורה טוב אני באמת גרמתי לו

בגדול גם כל פעם שאני רואה שהיא בלי מצב רוח זה כי היא כועסת עליי אז ברור שאני מרגיש אחריות למצב זה לא אמור להיות נעים שכועסים עליו 

אבל זה שאתה מרגיש אשם, זה תדע לך שזה תופעה שלמה ויש עבודה לעשות איתה שתיקח לך הרבה זמן אבל אחרי שתעשה אותה יהיה לך ריפוי. אם תרצה יש לי באישי קובץ PDF של 250 עמודים עליה.

אם תרצה, מוזמן.

אני ממש צריך סדר בראש בין אכפתיות ותקשורת עם אשתי לבין להרגיש שלם עם מה שאני לא יכול או לא תפקידי לעשות

תנסה לחשוב מהראש, כי זה סיטואציה שמלאה ברגש.

אם לא עשית משהו כדי לצער אותה, אם ניסית לשמח אותה, אם היא התעצבה בגלל משהו שלא קשור אליך - זה לא אשמתך.

אם לא התנהגת או ניחמת בסגנון שהיא רוצה - זה לא אשמתך

מקום לשפר וללמוד תמיד יש, אבל זה לא קשור לאשמה.

שלא לדבר על זה שאם מבחינת שניכם האשמה היא שלך, זה גם לא מאפשר לה לקחת אחריות על עצמה, על הרגשות שלה, אין לה סיבה לשאול את עצמה אם הפרשנות שלה לא נכונה כשהמציאות מראה לה שהיא צודקת.

נשמע באמת שלא טוב לאשתך

וזה מדהים שאתה רוצה להיות שם לצידה, זה הכי ברור ומובן

אבל אם אתה לוקח אחריות ואשמה על הרגשות שלה - זה גם לא אמת, זה גם פוגע בך, זה גם יגמור לך את הכוח מהר יותר ויהפוך אותך ממורמר, וגם לא יועיל לה בסופו של דבר.

ויש הרבה מה לעשות איתה. שלחתי לך באישי אתמול סרטון שיהיה נקודת מוצא לא רעה. ויש עוד. זה בסוף מנגנון שאתה "מתכווץ" מולה ואחר כך מתרחק ממנה כי הנוכחות שלה איתך זה מקום מסוכן.

בנוסף תקרא קצת את פורום רגישים. יתן לך עוד קצה חוט.

אם תהיה רגוע, ממוקד, תבין שכואב לה מאד, תבין שהכאב הוא לא בגללך, שאתה רוצה בטובתה גם אם אתה לא יודע איך.

התגובה תהיה בהתאם.

משהו בהתנהגות המשפחה שלך, מפריע. אתה לא מפרט... כמו כן תבדוק איך אתה מתנהג כאשר המשפחה שלך באזור... נראה לי שתמצא את התשובה.

היא מרגישה לא מוערכת מהמשפחה שלי אבל אין לי יכולת להשפיע על מחשבות של אחרים (בלי להכנס לשאלה מה הם באמת חושבים)

מה הרמז תבדוק איך אתה מתנהג ?אני פה בשביל לקבל עצה/ביקורת..

כאשר היא לא מוערכת איך זה מתבטא? ואיפה אתה נמצא כאשר אתם במסגרת כזו, האם אתה נמצא איתה, או שאתה יותר איתם. האם היא מרגישה בטוחה איתך כאשר אתם שם. או שהיא מרגישה בודדה גם אם אתה שם. כל זה צריך לבדוק. כדאי גם לבדוק מה היא מוכנה לתת מעצמה בכדי להרגיש יותר שייכת.

דווקא כשנמצאים עם המשפחה של הצד השני, ואין ביטחון מולם, יש לך תפקיד חשוב.תתיחס אליה, תשב לידה, תשים לב שהיא לא נשארת לבד כי אתה ה"חזית" שלה מולם.

ואם מסתדר בצורה זורמת תחמיא לה בשיחה עם מישהו מהמשפחה שלך כשהיא שומעת. 

אם אתה לא מוצא על מה להחמיא בכנות, אז באמת יש לך בעיה של חוסר הערכה לאשתך וזה מה שגורם לה להרגיש פגועה כל הזמן, גם אם אתה לא אומר כלום. נשים מרגישות יחס גם בלי מילים.

לגבי זה שאתה חושב שהיא נחיתית - אפשר להכנס ללופ כזה, להיות עסוקים מדי בביקורת עצמית ולחשוב שכולם חושבים עליך דברים לא טובים, וקשה לצאת מזה, והיא דווקא כן צריכה אותך.

תפסיק לחשוב עליה ככה, ממש תנסה לשנות את ההסתכלות שלך, וכשהרגש שלך יהיה חיובי כלפיה באמת אז גם תצליח יותר להעביר אותו.

אם תקרא מאמרים של הרב דסלר לחתנים, תראה שכתוב שם בדיוק זה. שהשמחה והחיות של האישה הם מבעלה. חבל שבחורים לא לוקחים ברצינות את הדרכת החתנים..

נשים יכולות להיות עסוקות כל היום במחשבות על הבית ועל הבעל, ואז הבעל חוזר מהעבודה ואצלו הרושם הוא שהעניינים יותר כרגיל, והפער הזה פוגע.

ממליצה לך להשתדל להיות חם ולא ביקורתי כלפיה.

הריחוק הזה מצטבר ויוצר משקעים ברגש שיהיה קשה לה למחוק.

אתה יכול לשמוח שהיא מצפה ממך לעידוד, זה אומר שהיא עדיין אוהבת אותך ומשתוקקת ליחס חם ממך.

יש גם גברים שחווים אלימות.

יש אפשרות לפנות לעזרה.

ונניח שתדע שזה זה

מהם דרכי הפעולה שבשליטה שלך ואתה יכול לנקוט בהם כבר מעכשיו??

ההבדל זה בעיקר בתוצאות.

ההבדל בין אלימות של גבר לאלימות של אישה זה בעיקר היכולת והתוצאות. לא הרצון.

(זה מעבר לזה שנשים הרבה פעמים משתמשות בגברים אחרים כדי לפגוע, כמו הרצח בנחלאות השבוע שהוזמן על ידי האקסית).

אז האקסית שלו לא אשכנזית במיוחד.

הכרתי כל כל מיני עם סיומות "יץ' שהן פחד אלהים.

ברקוביץ'

איצקוביץ'

ישראלוביץ'

או ביץ'. אלה הכי מפחידות.

בכמה זה מדובר וכמה יאמינו לגבר כשהוא גבוה וחזק והיא נראית רונה וחמודה אבל מתעללת רגשית ואפילו פיזית.

וגם הבושה לדבר על זה.

לענ"ד הציפייה (המוסרית-הלכתית) לשתוק למרות החֲרָפוֹת ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים שעליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" גבוהה יותר ביחס לגבר לעומת האשה.

גם בדינמיקה הזוגית זה הרבה פעמים ככה. יש דברים לא נעימים שהאשה יכולה לומר לאיש וזה לא ייחשב חמור במיוחד, אך אם האיש יאמר את אותם הדברים כלפי אשתו - זה יוליד משבר נורא.

אני חושב שזה טבעי, אם כי לא אידאלי, כמובן, ואוחי משקף משהו שורשי בהבדלים בין איש ואשה והקשר בינם.

אבל 

1. יש גברים רגישים יותר שיקחו ללב. וגם אם הם לא יביעו את זה בפועל זה יובע בדרכים אחרות כמו ריחוק רגשי כדי להתגונן או אפילו חיפוש עצמם במקומות אחרים.

2. גם נשים צריכות לעשות עבודה רגשית לא להעליב. זה שהוא צריך להתגבר זה לא אומר שהיא בסדר. היא לא.

מהי אלימות רגשית ומילולית

בתור אחת שעבדה ועדיין עובדת על עצמה לשמור על הפה שלי כשאני כועסת.

זה פוגע מאוד לכל גבר

הוא לא צריך להיות "רגיש" בשביל זה
 

לנשים יש כוח במילים להפוך את הגבר שלהם לסמרטוט ואפס או להרים אותו.

וגבר ניזון מהערכה.

אין הקלות לא לגברים ולא לנשים

אין שום ציפייה מגבר לספוג

יש ציפייה מכל אחד לעבוד על עצמו.

הבעיה שזה הפך להיות בעיה של גברים. כי לרוב יש מודעות לזה

אבל נשים יכולות להיות הרבה יותר "אלימות" במילים מגברים, רק שאם זה קורה, מניחים שהיא עברה המון ובעלה הביא אותה לקצה לכן היא מתנהגת כך בשונה מאצל גבר

אלימות רגשית ומילולית יותר נפוצה בקרב נשים כלפי גברים. כי הצד המילולי/רגשי יותר מפותח אצל נשים לכן קל להן יותר להשתמש בו

(בדומה לכך שהצד הפיזי יותר מפותח אצל גברים ולכן הם נוטים יותר להשתמש בו- אלימות פיזית)

ואיך תדע אם אתה חווה את זה?

אתה מורגש מושפל על ידה?

היא מקטינה אותך?

מזלזלת בך?

וכו'

תמיד אני חושב שאצל כולם זה ככה

וזה בעיה שלי

איזו מין תקשורת תיבנה מזלזול?

גם אם יש חוסר הסכמה זלזול והקטנה הוא לא הדרך לפתור אותו.

אני לא אומרת שבחיים לא יצא לי לפגוע בבעלי (או לו בי) אבל זה אף פעם לא היה לגיטימי בעינינו, ותמיד מתנצלים ומתקנים מייד.

בסוף לשנינו יש מטרה משותפת שהבית הזה יהיה המקום הכי בטוח ונעים לשנינו ולילדים.

לזלזול /הקטנה אין מקום.. 

מצביע כנראה על כך שאתה עובר אלימות מסוג כלשהו...

אני חושבת שכדאי ללכת לטיפול אישי, גם כדי לאבחן במה מדובר וגם כדי לחזק את עצמך.

זה לא נחשבת אלימות אולי יותר מצוקה שלה, כי היא אלימה בגלל חוסר יחס, זלזול מצידך וכו

כשגבר מזלזל זה הכי ברור שזה מצד האופי שלו 

כזה שמעלה את האייקיו.

לא? 

זה גם מה שהיא אומרת לי.

אבל אני פשוט לא מצליח להבין אותה.

מרגיש שהיא הלכה רחוק מידי.

אישה לא אמורה לזלזל בבעלה

אלא להעריך ולכבד אותו

חשוב להתייעץ,ולא לסחוב לבד..

ממליצה ללכת לטיפול אישי או זוגי עם גורם מקצועי (עם הסמכה רצינית)

אוי לנו כי חטאנו! שוד ושבר בחוצות הפורום!

​הנה כי כן, הגיעה השמועה המרעישה והמטלטלת את כל קירות הוול, כי הבחור החשוב והמופלג, עמוד התווך של השרשורים וראש ישיבת הניקים, החתן היקר למזל טוב ארעא דשעקלעד בלע"ז, אשר ישב בדד שנים רבות באוהלה של תורה ובאפליקציית "שליש גן עדן"-נלכד.

ואתם הרווקים זעקו זעקה גדולה ומרה כזעקת מרדכי היהודי למען לא תיכחד נפשכם בריתחא דהשכינה, "נמות ולא נתחתן!". די לנו במוסד השמד המלא מרעין בישין הרוצים להשמידנו בכל דור ודור על ידי הבאת איש ואישה ביחד כמעשה צבא השמד לישראוייל בטנקים! רצונו של הקודויש בורכו בהפרדה מוחלטת בין ז' לנ' ואסור בתכלית האיסור לבוא בקהל מוסד הנישואין תק' פרסה על תק' פרסה!

ואתה ארעא דשעקעלד, שהשם ירבה לכם מטל השמיים ומשמני הוולט ושהברכה והאהבה תשרה תדיר בינכם ושהמריבות לא יהיו תדיר שנאמר תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.

​

אמן וגם לך ומשפחתך, תודה רבה
 

כרגיל, נהניתי לקרוא, הראיתי לארוסתי והיא נהנתה מאוד מדבריך

תמסור לה שכתוב באבחון הפסיכודיאגנוסטי שלי שאני נורמלי.

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?

כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...

העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר. 

גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.

הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.

אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.

ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.

נמאס לו לבקש ממנה את האוטו כל הזמן ולכן הוא קנה לעצמו "אוטו" בתקציב שלו?

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

ואין יכולת תמיכה מהההורים.

או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.

עוד נקודה 

האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?

יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית

 והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר

איך זה היה אצלך?

מים קרים על נפש עייפה ב"ה