לאיסור קטניות. גם אם לא ההלכתי.
 

בסוף ישראל קדושים מתרחקים מכל הדומה לחמץ. גם דגן שאינו מ5 מינים שנגע במים ותפח אחרי 18 דקות ללא אפיה (וקטניות בכלל דגנים, שדה הלבן).

להתרחק בפסח מכל שמץ חמץ וכל הדומה לדומה. כמובן זה טעם אמוני ולא הלכתי.

אך סברץ רבי יוחנן מראה שאין גבול חד משמעי בין 5 מיני דגןלשאר הדגנים. כדברי ה ליחזקאל "ואתה בן אדם קח לך חיטים ושעורים ו*פול ועדשים* ודוחן וכוסמין. ועשית אותם *ללחם*".

משמע גם לחם פול ועדשים קרוי לחם

לחשוש ולהמנע.
 

לרוב הפוסקים אגב , נראה לי, מותר לאשכנזי לאכול מצה מקמח קטניות אם נקצרה נטחנה נילושה ונאפתה כדין מצה מקמח דגן.

אבל כשם שלא אוכלים גרעין חיטה שנגעה במים, כך אשכנזים בורחים מפסח מחמץ ומהדומה לדומה, וגם לא אוכלים גרעין קטניה שנגעה במים (וגם קטניה יבשה יש בה חשש כדין חיטה יבשה)

מ"מ באורז מיהא צריך לנקותו יפה יפה מצד שיש בהם גרעינים שלא הוסרה קליפתם וכשמתבשלים עם הקליפה נראית אותה גרעינה כגרעין של חטה ומביא עצמו לידי ספק או להיות לבו נוקפו בכך:

התורה אמרה לאכול מצות ולא לחם.

אם אתה חושש לדברים שהתורה לא אסרה, אז הגיוני יותר לחשוש  לחימוץ בהכנת המצות מאשר לחמץ בקטניות (בימינו).

מה שבאתי להגיד זה שגם אם מה שכתבת זה אכן השורש האמוני, היום השורש הזה לא מתאים (אני לא אומר שיש אפשרות לבטל את הגזירה, אלא שהטעם האמוני שאתה מכניס לא שייך כיום. וממילא גם השאיפה צריכה להיות לביטול הגזרה ולפחות לא להחמיר בה וקל וחומר שלא לעשות לה אידיאליזציה).

מצות מכונה יש בהן פחות חשש חימוץ ממצות יד או מצות רכות.
 

פשוט מאוד:

התורה אמרה לאכול מצות, ולא בצק חיטה שתפח, וגם לא גרעין דגן שנגע במים והחמיץ.

אז למה שנאכל בצק קטניות שתפח, או גרעין קטניה שנגע במים ו"החמיץ"?

הרי חלק מהבצק שלא החמיץ של ישראל במשארותיהם על כתפם, היה בצק של קטניות מן הסתם.

למה את הטעם האמוני של איסור שתיית בירת שעורים בפסח או אכילת שמן חיטה או גרעיני חיטה מבושלים אתה מזדהה?

ואם איסור אכילת קטניות לא?

וכי גרעין חיטה תופח כמו בצק? וכי ישראל נשאו על כתפיהם גרעיני חיטה ובירה, או בצק?

כשם שדאוריתא אסרה התורה את הדומה לבצק תפוח, כלומר כל דגן שנגע במים ועברו 18 דקות. 

כך חלק מהאומה קיבלה על עצמה לאסור את הדומה לדומה. כמו שלא אוכלים בורגול מדאוריתא, לא אוכלים שעועית ממנהג.

זאת הסיבה הסמויה התת מודעת שאשכנזים אמצו את מנהג איסור קטניות כל כך חזק לעומת.מנהגים אחרים.

(מה גם שגם כיום יש טעמים הלכתיים לקטניות. לעיתים בחבילות קטניות יש חיטה, כי מגדלים אותם באותו שדה שנה אחר שנה ובאותם מכולות.

ושמעתי על ספרדים שקנו בורגול או גריסים בתפזורת ובישלו ואכלו בפסח. וזה חמץ גמור. כי חשבו שזה קטניה.

זה כמו שבשבת לא רק שלא עושים מלאכה אלא גם מקפידים על שבות, מוקצה, ודיבורי חול והכנה מקודש,לחול.

כמו שיש צביון שבת, יש צביון פסח

ברור שגם אני מחזיק ממנו ולא אשנה כמלוא הנימא. אבל הטעות, מביכה היא בפני עצמה.

אתה טוען שזה לא קיים? זה מעניין

ואם תרצה, אשאל אותך גם.

בספר "הממדים הנבואה והאדמתנות" של הרב הפילסווף שם טוב גפן.

גם אם מדעית זה נכון, לא בטוח שזה יכול פילוסופית לקרוא בפועל

אפשרויות בסגנון "בליפ". מבחינתם זה מה שסביר בהתאם לממצא אמפירי בקנה מידה מאקרוסקופי. אם יש מאובן שנראה כמו שלד של טירנוזאור, היה טירנוזאור, ואידך זיל גמור, מה הפילוגנזה שלו, באילו תנאים אקלימיים, אטמוספריים, גאופיזיים התקיים וכן הלאה.
איסור קטניות באשכנז מופיע בכתובים בזמן מסויים ובהקשר אחד מסויים, שהוא שגיאה הלכתית מביכה לחלוטין.

בפועל? לא בטוח

נפוליאון?
וושינגטון?
ביבי?

לפני 4000-6000 שנה

כנראה שאתמול קרה רק במעורפל

למשל, מה עשו אירופאים לעמים ילידיים באמריקה, שמסורתם ותרבותם הופיעה אלפי שנים לפני "האנושות" שאליה אתה מתייחס.

עצמם את תרבותם אלא רק מלפני כמה מאות שנים (כל סיפור על מיליוני שנים של מלכים הוא סיפור מעורפל מיתולוגי ולא בעל אופי ריאלי).

הסיפורים של הזכרונות הריאליים העתיקים ביותר הם מצרים בבל וסין, מלפני 5000 שנה בערך.אף אחד באנושות לא זכר את המהפכה החקלאית עד שגילו את זה במאה ה19, סימן שזה לא חלק מהזכרון של האנושות

קרתה בפועל או לא.

 ברור שכל טעות היא השגחה של ה'.

בכל מקרה מה שרציתי לומר זה שהסיבה שהלכות מסוימות ומנהגים מסוימים מתקבלים לדורות בעם ישראל זה כי בברירה טבעית תרבותית, רק התוכן שהכי מתאים לאופי האומה שרד. והשאר נכחד. גם אם התוכן הנ"ל התפתח בגלל טעות אומללה. גם חיות התפתחו בגלל מוטציות אומללות אבל מוטציו תאלו הכי היו מתאימות לתנאים ושרדו.  כל שבמאקרו מנהגים קיימים כי הם הכי מתאימים לאופי האומה. גם אם במיקרו הם התחילו בגלל טעות. כמובן כל זה אחרי ביקורת של חכמים בכל דור, אבל מה שהצליח לעקוף את חכמים וביקורתם ולהשתרש, סימן שהתאים לאופי האומה, אחרת המנהג היה נכחד כמו מיליון מנהגים אחרים שלא נשמרו

אז זה כנראה, לפחות לפי מה שפירשת, אופי של אשכנזים

באופ ןכללי, וכבר החיד"א אומר שאשכנז קשורים למידת הדין וספרד לרחמים. וכל המנטליות האשכנזית היא הרבה יותר מחלקת ומבדילה וזהירה יותר ומציבה גבולות וקפדנית. והגלות שם היתה רחוקה יותר מארץ ישראל ומכניעה את הלב יותר לרע ולטוב

בזמנו אם רק הזכרתי את כמוהר"ר ישראל תא שמע, היו עליי התנפלויות כמו עשרה זאבים מורעבים על טלה אומלל.

לא יודע אחי כשאני אופה לחם אני לא מערבב אותו עם כל־מיני דברים

במיוחד שלפי מסכת חלה לא כל המינים מתערבבים יפה זה בזה.

לא שזה בלתי־אפשרי אבל לא הדרך הרגילה לאפות לחם

וכוסמין. וטחנת אותם ועשית אותם ללחם".
 

דברי ה' ליחזקאל.

בהודו יש קמח חומוס.

וודאי שמשתמשים היום בקמח אורז ותירס ודוחן.

ב. אתה מן הסתם אוכל בורגול כמו שעועית, ומרק גריסים כמו מרק עדשים.

ידעת שבורגול זה חיטה וגריסים זה שעורה?

מסמלת אכילת לחם עוני בדוחק ובמצוק זה לא משהו רגיל שעושים.

אם זה היה משהו רגיל ונפוץ למה שה' יצווה את יחזקאל במיוחד לעשות את זה באופן סמלי?

כן משתמשים בקמח אורז ודוחן אבל לרוב כל מין לחוד

ידעתי בני ידעתי

לא אוהב מרק גריסים כשם שאיני אוהב מרק עדשים

אני אוכל בורגול כמו שאני אוכל אורז

שעועית פחות מתחבר

אבל לומר את האמת אני לא חזק בקטע של פחמימות וקטניות רוב מה שאני אוכל זה בשר ירקות ביצים חלב ומוצריו

מה דעתך על קמח טף

לחם לפי הטף

אני ממש אוהב אינג'רה ואני אשכנזי למדי

א. זה שבדוחק אוכלים זאת זה אומר שזה קולינרית בכלל דגן,גם אם לא הלכתית.
 

ב. בני ישראל היו עניים במצרים ומן הסתם שמו בבצק גם קטניות.

ג. מן הסתם לישראל היה גם בצק דוחן.

ג. אורז ותירס הם ממש דגנים מבחינה קולינרית. רק הלכתית לא. בסין כל הלחם הוא רק מאורז, ואצל האינדיאנים רק מתירס. ובאפריקה רק מדורה.

ד. טף לא נכלל באיסור קטניות?

ומה גם שטף זה דגן חמוץ וגרוע שאוכלים רק באתיופיה. הוא כלל לא מחמיץ. לכן נאלצו לעבות אותו בנקבוביות על ידי שפיכתו כנוזל בצקי על משטח לוהט שיעלה בועות. זה האינגרה. ומאתיופיה זה עבר לתימן ולכן גם בצק חיטה עושים לחוח כזה.

מוסיפים אותם ללחם

ב. מניין לך

ג. ייתכן

ג2. למיטב ידיעתי סינים ויפנים אוכלים לחם רגיל פשוט הם מעדיפים אורז (לרוב). תירס לא היה באזור באותו הזמן אגב נראה לי הוא לא בבחינת מיזן זיין כי עשו איזה ניסוי באסירים עם דיאטה מבוססת תירס חטפו פלגרה (היה סיפור כזה גם עם הממליגה ברומניה שזה ממש הגיעה לרמה של אפידמיה)

ד. אין לי מושג סתם רציתי להגיד שאני אוהב אינג'רה

בעוד שיש קמח קטניות.

קטניות זה פחמימות (וגם חלבונים) ולא מתוק וקולינרית לעיתים נחשבים כדגן. ובוודאי שאורז,תירס וכדומה.

גם אוכלים תבשיל קטניות ולא תבשיל צימוקים.

ב. עם ישראל היה עני במצרים. ובמצרים אכלו ואוכלים הרבה פול, פול המצרי.

ג. מיזן זיין זה לגבי שובע ופחמימות. לא לגבי נוכחות ויטמנים, שפלגרה זה כי אין ויטמין b3 ריבופלאבין בתירס (אבל אם מתסיסים תירס כמו שהאינדיאנים עשו תמיד, אז הb3 נחשף ונמצא, ואז אין פלגרה). אבל נכון שתירס הוא פחות מחיטה. כדברי הזוהר שלבני קין שגרים כיום מתחת לעולם אין חיטה.

ד. מעניין אף פעם לא אכלתי אינגרה ולא טף. זה לא חמוץ?

גם קמח תפוחי אדמה מאוד נפוץ (ותבשילי תפוח אדמה)

נפוץ שאכלו תבשילי פול אבל לאו דווקא לחם (ממה שזכור לי מהמוזיאון בירושלים...)

בכל־מקרה אין מברכים על תירס בורא מיני מזונות בניגוד לאורז

לחם טף הוא חמוץ והייתי אומר שלא טעים כשלעצמו אבל אם אוכלים אותו ביחד עם התוספות זה טעים מאוד

א. משקדים לא עושים לחם או בצק והם לא פחמימות ומשביעים.

מרציפן הוא לא לחם או פחמימה. וחא משביע.

ב.קמח תפוח אדמה גם הוא הפחות ביותר מהקמחים, אין בו כלל חומר מגבש אלא רק עמילן.

עובדה שבעוגות לאוכלי קטניות בפסח מעדיפים לעשות מקמח אורז או תירס ולא מקמח תפוח אדמה.

בשארהשנה לאעושים עוגה מקמח תפוח אדמה, בעוד שקמח אורז,ותירס נפוץ.

מה גם שתפוח אדמה מבחינת תבשיל שונה לגמרי מתבשיל דגן או קטניות.

עדשים ובורגול זה אותו עקרון קולינרי.

תפוח אדמה מבושל לא. זה ירק שורש לא דגן/קטניה.

וכמובן מבחינה חקלאית וסיטונאית זה לא דומה לדגן אבל קטניות כן.

זה שלא מברכים מזונות על אורז ותירס זה כי הם אמנם דגן אבל דגן פחות.

ומעניין שבכל השנה ובגבולין לעניין ברכות אנו מתייחסים לדגן כדגן רק אם הוא מחמיץ. שזה נפקא מינא רק למקדש ולפסח.

וצריך לזכור שבשבעת המינים יש רק חיטה ושעורה ו5 מיני דגן.

מן הסתם ההלכה קשורה לרקע התרבותי של עם ישראל בארץ ישראל ואיזה דגן ארץ ישראל מתבססת עליו.

ולא במקרה ביות החיטה היה על ידי האדם בארץ ישראל, ויהודי גילה בעת המודרנית את אם החיטה בארץ ישראל.

וזה מקושר לדברי הזוהר שבני קין שגרים מתחת לעולם, אין להם 7 מינים ולא חיטה. בעוד שהצד שאנו גרים בו בעולם זה הצד של המקדש, לפי הזוהר. 

בשיטת רבי יוחנן בן נורי

אבל מסכים עם הרעיון הכללי. פעם אשתי אמרה לי לפני פסח על משהו "לא צריך להגזים!" ומלמלתי "אבל המנהג שלנו זה להגזים 🙅‍♂️" והיא צחקה

ואז היא אמרה משהו שתפס אותי: "בעצם כל השנה אנחנו קצת מחפפים, אז בחג אחד ממש ממש מגזימים"

וממש אהבתי 

כלומר, אפשר להיאבק במנהג הקיטניות, ובטח זה יושב על משהו אם כל כך הרבה אנשים מתלוננים על זה.

אבל למי שהחליט שהוא כן שומר על המנהגים (כי סיבות), אני חושב שנחמד לשחרר ולהפוך את המבט, ולחשוב איזו תובנה רוחנית זה מלמד אותנו.

ואני חושב שבאמת מה שמבוקש מאיתנו בפסח זה התנועה הנפשית עצמה של ההקפדה. לאו דווקא בגלל שחמץ הוא רעל רוחני, אלא בשביל התנועה הנפשית עצמה. זה שוזר את זה שבאופן די חריג דברים שהגמרא מתירה במפורש בפסח, הגאונים והרמבם אוסרים מכח המנהג (כמו לתיתה וחליטה, למרות שלדעה אחת בגמרא אפילו מצווה(!) ללתות). וגם בראשונים אחרים אנחנו מוצאים המון חומרות בפסח, לפעמים יותר ממה שכתבו האחרונים, שזה להרגשתי די הפוך מהמצב בתחומים אחרים בהלכה

שבפסח התורה קראה למצות לחם עוני. כלומר יש בפסח מימד מסוים של פשטות ועוני , לא הייתי קורה לזה "סיגוף" כי מצה רכה זה טעים והתורה לא אמרה להתנזר מתענוגים הפסח, אבל המהאל משווה בין מצה לבין בגדי לבן של כהן גדול ביום כיפור - שניהם פשוטים וסגפניים ולא עשירים.

בניגוד לסוכות שמצטער פטור מהסוכה והסוכה כלל לא אמורה לגרום לחוסר נוחות, בפסח אין דין שמצטער מותר בחמץ. כי בפסח מתעלים מעל הטבע אל הרוחניות העניה מהעולם הזה.

ב. וכמובן שלא במקרה ישראל נהגו בפסח להחמיר ולהתרחק מכל שמץ איסור. וגם הלכתית חמץ בפסח אוסר את תערובתו בכלשהו בניגוד לשאר איסורים. ויש איסור בל יראה בעוד,שאין איסור בל יראה בבשר חזיר.

כלומר בפסח בגלל שהוא חג הבסיס של ראשית לקיחת ה את ישראללעם ובסיס תובנת עבודת ה של חירות מהטבע והגשמיות,

מתנתקים מכל שמץ כלשהו של חמץ. לא למחצה לשליש ולרביע.

זה קשור לכך שהאתוס הלאומי של ישראל בבסיסו הוא רק אלוקים ואין בו אף לא פירור של תעאובת חמץ - כלומר משהו שמבוסס על הטבע ולא על אלוקים. (ורק מתוך זה אפשר לקדש את הטבע כמו לחמי החמץ בשתי הלחם בשבועות).

ג. אני לא ראיתי אשכנזים מתלוננים למה התורה אסרה בירה בפסח ובורגול וקוסקוס ופסטה. וכי ישראל סחבו על כתפיהם בירה וקוסקוס או בצק ללחם? הרי כתוב לא לאכול חמץ, לא כתוב לא לשתות שיכר שעורים! וכי ביגלה ועוגיות זה חמץ קלאסי שתופח? הרי אפילו לאפה  רגילה כל השנה מן הסתם נכללת במילה "מצה" התכית גם אם לא ההלכתית. הרי שלוט אפה מצות הוא פשוט אפה לאפות על טאבון כמו לאפה של שווארמה. ללאפה אין צורך לחכות 18 דקות.

אז למה כן מתלוננים על קטניות אבל על בירה וקוסקוס לא?

לדעתי התלונות נובעות מחוסר הבנה מה הסיבה האמונית שמנהגים באומ  מתקבלים, ושישראל בני נביאים גם לא נביאים.

אם מנהג מסוים התקבל באומה גם אם הטעם ההלכתי נראה הזוי, אז זה שהמנהג הזה התקבל בטלף שנה ואילו מיליון אחרים לא התקבלו ולא שרדו בברירה הטבעית, אז זה אומר שמנהג זה מתאים לאופי האומה. כמו באבולוציה, רק המתאים ביותר שורד. ואילו הטריגר של המוטציה הנקודתית (כלומר הטעם ההלכתי של התקנה)  פחות מעניין, חוץ מהחכמים שאחראים על ביקורת המנהגים ולבדוק איזה מנהג ניתן לבטל, ואיזה מנהג הוא מנהג שטות.

קטניות הן מין דגן מבחינת האדם מ3 סיבות:

א. החקלאים מתייחסים לגידול קטניות וקצירתם כמו גידול דגן, ושדה קטניות בחזל נקרא שדה הלבן כמו שדה דגן.

ב. הסיטונאים מתייחסים לקטניות כמו לסיטונאות דגן. אלו גרעינים קטנים מיובשים ששמים בשקים ומוכרים ביחד הרבה כאלו.

ג. הטבחים והסועד בסוף מתייחס לקטניות כמו לדגן - מרק גריסים (שזה שעורה) הוא כמו מרק עדשים. בורגול (שזה סוג חיטה) כמו שעועית.

בהודו אפילו יש כזה דבר קמח חומוס.

שלא לדבר על דגניים מובהקים שאינם מ5 מיני דגן, כמו אורז, תירס, דוחן ודומיהם. הם ממש נחשבים דגן ברחבי העולם ללא חילוק ל5 מיני דגן.

והכי מצחיק אותי האשכנזים הממורמרים בפסח שאומרים: "אני לא מבין למה אסור לאכול אורז ותירס, זה אפילו לא קטניות מבחינה בוטנית!"😅

https://hilchata.co.il/wp-content/uploads/2023/01/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-376-%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-2.pdf 

@הרמוניה אם מעניין אותך להעמיק

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

לא אמרתי כלום 

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

ונכון מאוד

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?

הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.

אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.

ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.

לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.

לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.

אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

לא גדשת את הסאה?

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.

למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

///

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

מלבי"ם:

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...

לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...

ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מדריך כשרות לאורח - כושרות

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד

2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')

שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:

'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')

בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'

רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'

שאלה בסוף.
 

תודה על התשובה 🙂

אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?

מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל

גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.

הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.

איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.

=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)

=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח

כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה

לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)

לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.

אפילו כשלוחשים ממש בשקט שאפילו האדם עצמו בקושי שומע ה' שומע ומבין.

שאדם יכול ממש לצעוק ויצא רק קול דממה דקה וזה נחשב צעקה ממש

הנימוקים המרכזיים על פי המסורת וההלכה:

המקור: תפילת חנה

את עצם הדין שצריך להתפלל בלחש הגמרא במסכת ברכות (דף לא עמוד א) לומדת ממה שכתוב אצל חנה (שמואל א' א יג) "וקולה לא ישמע", מכאן שאסור להגביה קולו בתפילתו.

והטעם מבואר שם (דף כד עמוד ב, וברש"י) משום שמי שמשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה, כי מראה בזה כאילו אין הקב"ה שומע תפילת לחש.

בגמרא למדו מכאן שבתפילה המרכזית, על האדם להשמיע את המילים לאוזניו בלבד, אך לא לאחרים, כדי לבטא פנימיות ועמידה אינטימית מול בורא עולם.

מניעת בושה לחוטאים

בנוסף, חז"ל הגבילו את גובה הקול בתפילה עד לרמה שאפילו מי שעומד ממש בסמוך למתפלל, לא יוכל לשמוע את מילות התפילה, כדי שלא לבייש מי שבוחר להתוודות בתוך התפילה ולפרט את חטאיו האישיים.  

הטור (או"ח סימן קא) מביא את מחלוקת הראשונים, האם לחש התפילה יכול להישמע לאוזנו של המתפלל או שיש לומר את מילות התפילה בלחש חרישי שאף אינו נשמע למתפלל עצמו, ובהמשך דבריו מביא הטור, כי ענין זה מצוי כבר במחלקת הירושלמי והתוספתא, לשיטת הירושלמי מותר למתפלל להשמיע לאוזנו את מילות התפילה (אך אין להתפלל באופן שאחרים שומעים את דבריו), ולשיטת התוספתא יש להתפלל בלחישה אשר אף איננה נשמעת למתפלל עצמו (כשיטת הזוהר המובאת במגן אברהם או"ח סי' קא סע"ק ג).

להלכה נפסק בשולחן ערוך (או"ח סימן קא סעיף ב) כי יש לבטא את מילות התפילה (שמונה עשרה) באופן ברור וכן יש לומר את מילות התפילה בלחישה, אך אין צורך בלחישה מוחלטת אלא מותר להשמיען לאוזנו (כשיטת הירושלמי ושיטת הרשב"א המובאת בבית יוסף): "ולא יתפלל בליבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאוזנו בלחש…"

הפוסקים (פסקי תשובות סימן קא אות ד) העירו, כי יש לתת את הדעת ולהקפיד על ביטוי מלא של האותיות והמילים שכן בשל הדיבור בלחישה מצוי שהאותיות והמילים אינן ניכרות או שאינן ברורות דיין (ויש לבטא את המילים בשפתיו באופן ברור כפסק השו"ע וכדברי הגמרא במסכת ברכות לא ע"א בענין תפילת חנה).

>> ההבדל בין הלחש לחזרת הש"ץ

התפילה בלחש היא חובת היחיד. לאחר מכן, נאמרת חזרת הש"ץ בקול רם על ידי שליח הציבור. למנהג זה היו שתי מטרות היסטוריות:

- להוציא ידי חובה את מי שאינו יודע להתפלל בעצמו.

- לאפשר אמירת "קדושה" ו"ברכת כהנים", שניתן לומר רק בציבור ובקול.

אגב, מאידך יש עניין לבטא את האותיות כראוי. החיד"א מדבר על זה בספרו שם הגדולים, נדמה לי בקטע על רבי יצחק סגי נהור.

https://www.yeshiva.org.il/midrash/5202#:~:text=%D7%A0%D7%92%D7%93%D7%A0%D7%95%20%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%A8%20%D7%A9%D7%90%D7%AA.-,%D7%9E%D7%9C%D7%9A%20%D7%91%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%94,-%D7%96%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%20%D7%9E%D7%98%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99

מה להשוות.

כיום השמאל משוגע לחלוטין ואיבד את שפיות דעתו, ואחוז אמוק לרדוף את הציונות הדתית בכל דרך. ובטוח שהציונות הדתית תתפוס את מקומו ותדיח אותו. בגירוש מגוש קטיף זה לא היה. החלום על פוליטקאי שיצא מחוץ למפדלנקיות שדואגתרק למגזר היה רק חלום באותם ימים.

כיום השמאל , כמו שאול , יודע את האמת - הציונו תהדתית עוד ינהיגו את המדינה. הם טועים רק שחושבים שהצ"ד ימרדו בשמאל ולא יהיו ממלכתים. לעולם לא נעשה הפיכה. זה פשוט יקרה לבד.

כמו ששאול מת בסוף ודוד החליף אותו.

ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד ודוד הלך וחזק ובית שאול הלכים ודלים.

 שמואל ב ג א

לא יודע בן כמה אתה וכמה היית מעורב, אבל הנק' הזו היתה נוכחת כבר אז (למשל: הקרבות של פייגלין על ראשות הליכוד) ולכן הרב וסרמן כתב עליה.

כדי לראות "ניצוץ" מהפחד שהיה כבר אז מהמתנחלים, חפש בגוגל "דברים שאי אפשר היה לומר בזמן ההתנתקות".

אבל זה לא ישנה לעוברים ולשבים לחשוב שאני לא נאצי.

כנל אם אני נכנס לישיבה וצועק "אני פרוגרסיבי" ומכוון ל"מתקדם"

את דברי מירב מיכאלי, או לסוע לקליפורניה ולהוודע לקוויריות ודומיה.
 

אבל גם אתה יכול לקרוא את ספריו של הרב חיים נבון נגד הפרוגרס ולצאת מהנאיביות המתוקה.

הרב נבון לא הר המורניק נכון?

כלומר, את זה של שלוש מאות השנה האחרונות - שהעולם עם השנים צועד 'קדימה'

גם הנאצים נחשבו שינוי וקדמה בשעתם.

כל ערעור מוסעמות המשפחה והזוגיות. והערעןר על רעיון המגדריות, הוא רעה חולה. והקדר בינה לבין הקדמה, זה כמו הקשר בין הקדמה לבין הסמים

אני לא רואה שהרב נבון לובש שטריימל ומתנהג כמו הבעשט בערבןת אוקראינה

אין לי מושג איך צריך לקרוא לה, פרוגרס זרובבל או מוישה. אבל היא קיימת ורעה

לתופעות הספציפיות של פירוק משפחה זוגיות ומגדר.
 

אתה סובר שהן טובות?

או שאתה סובר שהרב נבון בור או שקרן?

ואם אתה לא מאמין לו. תקרא את מירב מיכאלי, או שתסע לקליפורניה

'מעניין ממש! תוכל להפנות למאמרים או לספרים הרלוונטיים שלו?'
 

ממש הזדמנות להחכים. אבל העדפת שלא, ולי אין עניין בוויכוחים 🤷‍♂️

בכל מקרה זה מן הסתם

"מכים שורש"

ו"תתישנו"

צדקתי?

למיטב זכרוני הוא לא חולק שיש קידמה בשנים האחרונות, אלא שהוא טוען שהיא לא מובטחת, לא הכרחית, ויכולה להפוך כיוון בשבריר שניה במונחים היסטוריים.

הוא אומר שהעולם בכלל לא מתקדם לשום מקום. הוא פשוט משתנה מדי פעם. חלק מהשינויים טובים וחלק רעים
 

רק בגיזרה הטכנולוגית הוא מודה שיש התקדמות (כי הידע נצבר, באמצעות נוסחאות), וגם שם זה לא חוק טבע, וגם בטכנולוגיה יכולה להיות עצירה (שאולי כבר התחילה) או אפילו נסיגה (כמו בנפילת האימפריה הרומית)

אבל בנוגע לשירשור, לזכרוני לכל אורך הספר הוא לגמרי אומר שהקידמה(=הפרוגרס) זה רעיון של 300 שנה, ונגדו הוא יוצא 

בפועל בעולם המערבי בכלל, וגם בארץ הקודש שלנו, כשאומרים "פרוגרסיבי" המילה מסמנת בדווקא סוג מסוים של רעיונות ותפיסות עולם. אתה כמובן יכול להשתמש באיזו מילה שבא לך, אבל אם אתה רוצה שיבינו אותך אז אתה צריך לקחת את השומעים בחשבון. אני למשל ממש הרמתי גבה כשראיתי שכתבת על הדעות ה"פרוגרסיביות" של הרב קוק ועד עכשיו אין לי מושג למה אתה מתכוון.

זה מזכיר לי מקרה הפוך שבו השתמשתי במילה קומונר כדי לתאר את הקומונר בסניף, ואישה יוצאת ברית המועצות ממש אסרה להשתמש כי זה אומר קומוניזם. כמובן זה מגוחך כי ברור שכשאומרים כאן בארץ "קומונר" אז כולם חושבים על ראש הסניף ולא על הקונטקסט הקומוניסטי (גם אם זה נשאב ממנו). המסקנה זהה: השומעים הם דבר שיש לקחת בחשבון כשרוצים שיבינו אותנו. פיתרון ביניים יהיה כמובן להסביר מה בדיוק הכוונה שלך במילה המסויימת ואז להמשיך.

בציבור הדתי לאומי, ואולי אפילו רק באגפים מסויימים בתוכו. ולדעתי הוא לגמרי תוצאה של השפעה מכוונת על השיח

מה שמגדיל את התפוצה בציבור שמבקר את תרבות ה"פרוגרס". ולתחושתי, בכל מקום שתהיה בו ביקורת תרבות המונח יישמע.
 

יש מי שיימנעו משימוש בביטוי כי הוא עם קונוטציה שלילית שהם לא מוכנים להזין.

אני חושב שבאנגלית (וצרפתית) אין שתי מילים שונות לקידמה ולפרוגרס. זה פשוט אומר מתקדם, גם בהקשרים טכניים לגמרי (למשל מחלה פרוגרסיבית זה מחלה שמחמירה עם הזמן)
 

המחנות בארצות הברית הם 'שמרנים' מול 'מתקדמים', כשנקודות הוויכוח ביניהם משתנות עם הזמן. כלומר, אני חושב שזו הקונוטציה של המילים האלו אצלם בעצמם

לתת הנושאים שלהם יש מושגים בפני עצמם : "פוסטמודרניזם" , "להטביזם" "קוויריות" "פוליאמוריה" "מרקסיזם חברתי" "פמיניזם רדיקלי" "ביקורת המשפחה" "ווק" 

פוסטמודרנה? מה זה משנה מה שמו?

אגב אני יודע בוודאות שגם ראשת ממשלת איטליה בעבר קראה לתנועה זאת בשם "פרוגרס" בהתנגדותה אליה.

עיין בערך ויקיפדיה פרוגרסיביות בתת נושא "במאה ה21":

פרוגרסיביזם – ויקיפדיה

ובויקיפדיה באנגלית:

https://en.wikipedia.org/wiki/Progressivism

פרוגרס של היום.

רק הערתי הערה טרמינולוגית

אני בעד שאת present progressive בלימודי אנגלית, יהפכו ל present kavnikive