מפת כתבי הראי''ה שאינם ערוכים 
 

במבט על - שמונה קבצים זה המחברות מהם נלקטו כמעט כל הפסקאות המחשבתיות בשס הלבן בספרים שנקראים 'אורות ה____'. הם נכתבו בין עליית הרב קוק לארץ למלחמת העולם הראשונה - כשהיחס החיובי של הרב קוק לחילונים כבר הבשיל לחלוטין, ולפני הנסיגה של הרב קוק מכמה עמדות 'פרוגרסיביות' בעקבות מלחמת העולם הראשונה 

פנקסי הראיה, קבצים מכתב יד קדשו וכו זה הוצאה של שאר המחברות. עם הרבה חפיפה ביניהם

אשמח גם לדעת על דוגמא או כמה ..

וממש אפשר לראות זאת בכתבים?

שבהתחלה הוא כתב כך, ולאחר כמה שנים כתב אחרת??

נשמע מרתק.. אשמח להחכים..

בנוגע לחילונים יש סקירה יפה של הרב רחמני בנספח לספר 'לנבוכי הדור'. בהתחלה היה לרב קוק ביטויים מאוד קשים נגדם, אחרי זה זה הצטמצם רק למנהיגים החברתיים שלהם, ועם העליה לארץ התרחש מהפך גמור. הרב קוק עצמו התייחס לזה, וגם הרב צבי יהודה, וזה קיבל את הכינוי 'תורת חו"ל' מול 'תורת ארץ ישראל' (זה לא היה השינוי היחיד שקרה עם העליה לארץ)

בסקירה הוא מדבר גם קצת על המהפך השני, בעקבות מלחמת העולם הראשונה. אבל מי שכתב על המהפך השני בהרחבה זה הרב אברהם סתיו. הנה המאמר השיטתי, עם המובאות והניתוח הדקדקני, לצערי באנגלית:

Progressivism and Conservatism in the Thought of Rav Kook - Tradition Online

ויש לו כמה 'תמצותים' בעברית, למשל:

"לא נתפעל מן התרבות האירופית"

(זה שונה מהשינוי הקודם. כבר בחו"ל הרב קוק אימץ בגדול את הרעיונות של הקידמה האירופית, המשיך עם זה בארץ ואולי אפילו ביותר נועזות, ומלחמת העולם גרמה לו לשבר גדול באמונה הזאת)

כתבי הרב ביפו משדרים שדר יותר מיסטי-תמים(לא תמים בקטע הנאיבי או טפשי, אלא תמים בקטע הטוב). וכתבי הרב בסאנט גאלן ולונדון יותר שדר שכלי, בוגר, נאבק בבעיות העולם ובנצרות. 

זה קצת מזכיר את המדרש על שלמה שכשהיה צעיר כתב את שיר השירים, וכשהתבגר כתב דברי חכמה של משלי.

אבל לא ראיתי שינוי מהותי בתוכן. רק בסגנון ובמה הרב מתמקד בו במה שהוא כותב.

אבל זה רק התרשמות מסקירה שטחית שלי, לא בדקתי לעומק.

לדעתי זה בעיקר מההבדל בין המתיקות של ארץ ישראל בעליית הרב קוק לראשונה, לבין תורת ארץ ישראל בעת שהיתו בחו"ל (שממשיכה להיות תורת ארץ ישראל, כמו שיחזקאל ממשיך לקבל מנבואה בחול כי שרתה עליו בארץ ישראל רוח הקודש) שמקבלת מימד יותר שכלי , בוגר ונלחם בחסרונות העולם.

ייתכן שהדבר דומה להבדל בין שנה ראשונה לנישואין לבין זוגיות מבוססת אחרי הרבה שנות עבודה זוגית (למרות שאין לי נסיון בתחום)

בפעם הראשונה שהרב אברהם סתיו כתב על שינוי ספציפי בעמדת הרב קוק בנושא כלשהו עם השנים (יחס לנשים), הלכתי לספריה של הישיבה ופתחתי את כל הקבצים והפנקסים וליקטתי פסקה פסקה כל מקום שהרב קוק התייחס לנשים. וככה הראיתי לו שזה בכלל לא נכון!

ואז הוא ענה לי ושיכנע אותי שהוא דווקא צודק 🙃

תרגיש בנח לענות על מה שתרצה/מה שלא מכביד..

מהסוף להתחלה ברשותך.

א. הרב סתיו הצליח לשכנע אותך שחל שינוי ביחס הרב קוק לנשים ע"י שהראה לך מקורות נוספים או שהסביר לך אחרת את תוכן הפסקאות שמצאת? אם ישלך מקור אחד אשמח להפניה.

ב. שאלה צדדית.

איך חיפשת פסקאות של הרב על נשים? לשמונה קבצים ולעין איה יש מפתח. יש גם לפנקסים?

ג. כשביקשתי שתרשום נושא אחד ספציפי שהרב קוק חזר בו אז הנושא שבחרת הוא היחס לחילונות?

ד. אחשוף את בורותי אבל לא נורא, אפשר הסבר ראשוני למה מלחמת העולם הראשונה היא סיבה לשינוי העמדה?

ה. אם הבנתי נכון, הספרים אורות ואורות הקודש וכו מכילים פסקאות שלטענתך בהמשך ימיו הרב קוק חזר בו מחלק מהם?

ו. יש לך 2 פסקאות שמראות את השינוי אחת לפני שחזר בו והשניה אחרי שחזר בו?

תודה גם על מענה חלקי.. 🤗🙌

א. אני אשלח לך בפרטי קישור לדיון שהיה לי איתו (אאוטינג). ב. לא הכרתי אז את המפתחות. פשוט ביליתי את השבת בלעבור על כל הקבצים והפנקסים ג. כן ולא. כלומר כבר תכננתי מה לכתוב לפני ששאלת, ואז כששאלת אמרתי לעצמי 'טוב חילונים זה הדוגמא הכי מובהקת ומקובלת למרות שהיא קשורה רק למהפך הראשון'. ד. נוראות המלחמה גרמו הלם להרבה אנשים. זו 'הקידמה' וזו שכרה? ובמילים של הרב קוק - אורות המלחמה פרק ח ה.  אמת. ו. בהודעה הבאה? 

ו. דוגמא לא פרובוקטיבית, מתוך הנספח של הרב רחמני:
 

מי שלא מצליח להבין מה זה קדושת הכוח המדמה שהרב קוק מדבר עליה, ולא מצליח להבין מה זה אומר תובנות מיסטיות בפני עצמן שנובעות מהכוח המדמה.
 

אלא חשיבתו ראציונאלית כמו הרמבם ומשה רבינו.

לא יצליח לעולם להבין את חוויתו של הרב קוק, והעובדה שכתביו בארץ נכתבים כהשראה דימויית ולא רק עיון שכלי. ואפילו כתב היד שלו השתנה כשעלה לארץ.

זה כמו אדם ללא חוש מוזיקלי שינסה להבין אנשים שנהנים ממוסיקה.

כל הנחותיו, במחילה, תהינה שגויות.

ראוי שהרציונליסטים יפרשנו רציונליסטים, ושהמיסטיים יפרשנו מיסטיים.

בדיוק כמו שמיסטיים לא יצליחו לפרש את הרמבם טוב כי לא מבינים את ההסתכלות שלו על העולם

למזלי אני היחיד ביקום שניחן בסגולה הנשמתית להבין את הרב קוק. ככה יצא. מזל שיש לכם אותי😌

(הגבתי לך כי אני מנחש שלא תיקח ללב🤭 אם זה פוגע אני אתנצל ואמחק)

כמו מי שיש חו שמיעה מוזיקלית ומי שאין.
 

חשיבה ראציונאלית שאינה מיסטית גם מצליחה לראות דברים שאדם מיסטי לא רואה.

אז אל תעלב.

אני אף פעם לא אבין את הרמבם והפילוסופים בעם ישראל כמו שאתה מצליח להבין אותו.

העולם מתחלק לשניים: בעלי חשיבה מיסטית ובעלי חשיבה ראציונאלית (וגם נדירים החלק השלישי שמשלבים בינהם בצורה מיטבית).

ראה באורות הקודש שם איפשהוא הרב קוק מנתח אין שני הסוגים.

או דברי האר"י על ההבדל בין נשמות הרמבם והרמבן.

או מורה נבוכים על ההבדל בין נבואת משה (שאתה שייך אליה) לנבואת שאר הנביאים (שאני וכקדם שייכים אליה).

אגב גם אני לא אעלב אז אתה יכול לכתוב לי🙂

בעיקר בספרים שהם פחות "משלנו", כמו ספרי אבינועם רוזנק.

פעם שמעתי ממנו, שצורת החשיבה של הרב קוק הייתה רגשית ו"נשית" יותר, ולכן הרבה רבנים אחרים לא יכלו להבין אותה (הוא אמר את זה בכלליות, לא לשבח ולא לגנאי של אף צד).

המקובלים והחסידות.

מיעוט גדול הוא בעל חשיבה ראציונלית שאינה מיסטית, אבל זה מיעוט.

המחלוקת העיקרית היא מה הסגנון המיסטי הנכון והאם לשלבו עם ראציונאלי.

דווקא החרדים (בעיקר בעלי הקבלה שמביניהם) והחסידים לא מבינים את הרב קוק כי נשארים בחשיבה מיסטית ולא מתרגמים אותה לראציונאלית פילוסופית וסוציולוגית.

וכן רבנים ליברלים נאו חסידיים מסויימים, אמנם משלבים מיסטיקה וראציונליזם פילוסופי, אך לא משלבים בינהם עד הסוף. ומנסים לטעון שהרב קוק היה רק מיסטיקן ותו לא, למרות כתביו המפורשים (כי זה מאוד נוח וכך אפשר לבטל את תורת הרב קוק בעיקר הפן הלאומי שלה במחי יד בלי להתאמץ)

אצל הרב קוק הייחוד הוא שהוא משלב הכל מהכל, מהמיסטיקה עד ההלכה.

רוב הרבנים מסוגלים להבין מיסטיקה כמיסטיקה אבל לא התקדם איתה.

גם הרב גיזנבורג והרב שגר והנאו חסידים משלבים מיסטיקה וראציונאל. אך לא באופן מלא ומספק (למרות שאני לא מכיר את תורת הרב שגר עד הסוף אז זה מידע חלקי)

כל הדמויות שהזכרת, הם בעלי השפעה מאוד זניחה על עולם ההלכה.

כלומר, בסוף מדובר באותה קבוצה עם אותה בעיה (הבעיה היא שלנו, לא שלהם חלילה).

הרב קוק ייחודי כי משלב מיסטיקה עם פילוסופיה. כפוסק היו גדולים ממנו, החפץ חיים היה פוסק גדול ממנו, וייתכן שאף הרב עובדיה.

אם התכוונת לנאו חסידים וכדומה. זה פשוט תופעה חדשה ולכן עדיין לא הספיקו להצמיח פוסקים, אך מעריך שבעתיד הם יצמיחו (אבל זה נכון שמי שנמשך לחסידות והוא גם מודרני, הגיוני שפחות יימשך להלכה ופחות ישקיע בה את כל חייו. הפוסקים החסידים היו חרדים, והפוסקים הליברלים היו רק ראציונאלים)

זה לא סותר.

לגבי ההשפעה בעתיד, ימים יגידו. אני מניח שכל קבוצה יש לה גם רובד הלכתי, בסוף הם צריכים לקבל החלטות בתחום ההלכה

יותר לראות את רוח הדברים וגם את היישום הריאלי שלהם (מה שאתה קורא "טבעי").

הראיה ה"גברית", היא יותר המשגה והפשטה של המונחית והמשמעויות.

ואילו תורת הפרט סובייקטיבית ונשית יותר.

לא סתם נשים נמשכות לחסידות או לתורת הפרט של הרב קוק, יותר מאשר לתורת הכלל

לכן דייקתי את הדברים.

"טבעי" פה זה לא נשי אלא סינרגי.

אחת הבעיות בחשיבה האקדמית (וגם הדתית גלותית) זה שהיא יודעת להפריד אבל לא לחבר.

וגם אני דייקתי בדבריי וכתבתי שני נושאים:

1. לראות את רוח הדברים ולא רק את ההוראה היבשה.

2. לראות איך הדברים באים לידי ביטוי בפועל ולא רק את ההגדרות התיאורטיות שלהם, כך שזה מיושם בעולם מורכב יותר מהחוק הטהור.

אם הבנתי נכון, אתה מתכוון למס 2 בדבריי, ואני מוסיף עליו את מס 1

(אגב הם הולכים ביחד, כי ככל שאתה עושה התאמות בין התיאוריה למציאות, אתה צריך להגדיר מהו רוח הדברים וככה לצמצם ולהרחיב את המשמעות)

אתה מחבר בין שני הדברים- מה שכתבת בסוגריים. מצויין.

אני מתכוון גם לזה וגם לשלב הבא- להגיע למצב שהמבט הוא מלכתחילה אחדותי (עד כמה שניתן). 

ההבדל שבגלות הכוח המדמה מצטמצם למושגים מוגדרים קבליים רוחניים.

ואילו הרב קוק מחזיר את הכוח המדמה לדימויי העולם הזה, כמו הנביאים בנך.

אבל גם הזוהר הוא נשי ופיוטי

חוץ מזה שבתקופת עין איה וזוימל, הרב הרבה להתעסק הן בעין איה והן במדבר שור בחילוק של הערך העצמי של עם ישראל לבין הערך התועלתי שלו בעולם

מקדושת הדימויים שלה.
 

אני לגמרי מבין את המעבר מהסתכלות בחו"ל על המוסר, לסתכלות בארץ על "רוח האומה".

אני יכול לנסות להסביר. אבל לא יודע אם אדם ראציונלי יצליח להבין זאת (לא כותב מזלזול אלא מהבנה שלכל אדם יש צורת הסתכלות שונה על העולם)

אם התשובה היא כן. אז גם אתה בעל חשיבה מיסטית.

אם לא, אז לא תבין את הרב קוק עד הסוף.

כי הרב קוק בהחלט כותב על העובדה הזאת. וגם ניכר בסגנון כתיבתו ובכתב ידו שמאז שעלה לארץ צורת חשיבתו עברה שינוי מהפכני

לפי זה, כל הבניין שבונים על אורות הוא מעוות במקרה הטוב.

ואיך בכלל יודעים מה כן דעתו ומה לא דעצו בשורה התחתונה?

כמו כן, מה ההתייחסות של גדולי התלמידים לעניין הזה? או שהם בכלל לא מקבלים את הקביעה שלך?

אני אנסה להציע כמה כיוונים לחשיבה: 
 

• השאלה 'מה הרב קוק אמר' לא בהכרח קריטית. הכתבים שלו הם מקור להשראה, ופתחו שערים טובים ויפים בהרבה תחומים. אבל השאלה החשובה היא פשוט מה נכון ומה ה' רוצה מאיתנו

• אם הרב קוק שינה את דעותיו לעיתים, והרצי"ה הלך עוד צעדים קדימה, אפשר לתפוס את תורת הרב קוק כשיטה שצומחת ומתפתחת, ולא סטטית. ואז גם אנחנו יכולים ללכת כמה צעדים קדימה, גם במקומות שהרב קוק לא הלך בהם (דוגמאות אפשריות: הרב שרלו על האומנות, תמר רוס ו'ארמון התורה ממעל לה')

• כששאלתי את הרב אברהם סתיו, למה בעצם הרב קוק ניסה להוציא את הכתבים המוקדמים שלו (כמו עין איה ומדבר שור) אם הוא כבר נסוג מחלק מהעמדות שמופיעות שם, הוא ענה: "שאלה טובה. ככלל, הרב קוק לא ייחש לעמדות מחשבתיות תוקף מוחלט אובייקטיבי, אלא אופן שבו אדם מתבונן במציאות או באלוקות בזמן מסוים. אולי זה יכול להסביר מדוע לא נרתע מלפרסם גם עמדות שברגע הפרסום פחות התחבר אליהן"

ביחס ל'גדולי התלמידים': כמו שכתבתי, החלוקה בין תורת ארץ ישראל לתורת חול ישנה ומקובלת. ביחס למהפך השני, הרב שגר התנגד לדרך שבה מלמדים את הפיסקה הראשונה באורות המלחמה, כי היא נכתבה לפני הגילוי של נוראות המלחמה (עליהן מדבר הרב קוק בפסקה ח). והרב רחמני שהזכרתי בתגובות הקודמות נחשב קונצנזוסיאלי, למיטב ידיעתי.

אולי מן הראוי להזכיר את דברי הרב אבינר, כשהוא עוד התנגד ללימוד הספר לנבוכי הדור: 'במשך שלושים השנים שעברו מאז שמרן הרב כתב את 'לנבוכי הדור' עד שכתב את שאר הספרים, הוא ודאי למד והתקדם. אם אדם אומר שבמשך שלושים שנה מרן הרב דרך במקום, הוא מחרף ומגדף, תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא'. אז אם זו טענה עקרונית, לכאורה יש כאן חיזוק לעצם התזה שבודקת תיארוכים של כתבי הרב קוק.. (שזה טכנית לא היה ככ אפשרי עד פרסום הקבצים והפנקסים)

ואם נתייחס לכתביו רק כמקורות השראה, לכאורה גם אז ביטלת את הערך. כתבי השראה מבטלים את ה"שיטה", ונמצא שכך או כך אין שיטה ואין סדר והכל הבל.

האם יש מי שטוען דברים כאלה חוץ מאברהם סתיו? פרשנותו כבודה במקומה מונח, אך במחילה, לא מפיו אני חי.

מה הבעיה להגיד שהרב קוק כתב עומק לפנים מעומק?

אם לדוג' אני מתווכח עם חילוני ומשתמש בטיעונים פילוספיים של הרב מיכאל אברהם, זה אומר שהאמונה שלי מבוססת על זה?

ולגבי הטענה על אורות המלחמה- הרי בעריכה שמו את זה ככה, והרב ראה את זה ואישר. אז מה שצריך לשאול זה למה, ולא לומר שצריך ללמד את פסקה א' אחרת. גם אם נניח שהרב חזר בו, הוא רוצה שתעבור את המסלול שהוא עבר עד המסקנה הסופית (ולדעתי בפשטות הוא לא חזר בו בכלל).

באופן כללי- לדעתי לפני שניגשים ללמוד את כתבי הרב, צריך לקרוא הרבה סיפורים עליו. צריך "לחוות" את הרב. זה נכון באופן כללי, אבל במיוחד אצל הרב. ואם אתה הולך עם הרב בצמתי חייו, מילדות והלאה, ותוך כדי מעיין בדברים שכתב בכל זמן, אז אתה תבין אותו הכי מדוייק יותר. וגם אחרי זה צריך לקחת הכל בע"מ, כי אנחנו לא חווים ותופסים את הקדושה שמעל הטבע, הקדושה שבטבע, הפנאנתאיזם, והיכולת להכיל ניגודים כצדדים של אמת שלמה- כמו הרב. לכן ככל שהדברים מופשטים יותר יש יותר עיוותים בתורת הרב כי באופן טבעי אנשים לומדים אותו מתוך המשקפיים שלהם. עוד דוגמא- מי שלא למד קצת חב"ד לעומק וקלט את הראש, לדעתי לא יכול באמת להבין את הרב כי הרב "ירד" מקדושה שמעל הטבע שמוסברת ומונגשת היטב בחב"ד לקדושת הטבע, והלביש בקדושת הטבע את הדבקות שבקדושה שמעל הטבע. אלו לא רק מושגים, אלא חוויות חיים ורגשות עמוקים.

גייטקיפינג זה החיים - בית המדרש
 

(לך אני יכול לכתוב ביותר רצינות: הרבה הרבה כלים עוזרים להבנת הרב קוק והוגים אחרים שכתבו בצורה לא קלה. היכרות אישית, היכרות עם ההגות הפילוסופית והכללית אליה הם מתייחסים, הכרת הספריה התורנית שלהם, הכרת הביוגרפיה שלהם, הכרת האירועים ההיסטוריים שהם חוו והכירו, הכרת כתבים אחרים שלהם, ועוד. זה לא צריך לגרום לנו להגיד 'רק הוא והוא יכולים להבין את הרב הזה באמת', אלא להיפך, להיות פתוח ללמוד מכמה שיותר אנשים וזוויות ולבחון בענייניות תובנות שעולות משימוש בכלים חדשים - למשל תיארוך של הכתבים) 

חצי מהאמת.

לא סתם אמרו חזל "גדול שימושה יותר מלימודה" ו"כל מי שקרא ושנה ולא שימש ת"ח הרי זה אינו ת"ח"

אדם בטיפול אחד, ויאמר שהוא מכיר אותו יותר טוב מאשתו הנשואה לו 40 שנה. כך ההבדל בין חוקר, ai או מאבחן נתונים.   לבין מי ששימש את אותו רב

 לדעתי לא יכול באמת להבין את הרב'
 

אוקיי, אבל גם תובנות של מי שלא למד את חבד (שאני לא יודע לגבי מי זה תקף) יכולות ללמד אותנו דברים ברב קוק שאחרים לא ראו. למשל, כי הם משתמשים בכלים שלא היו נגישים לאחרים

אבל חבדניק שלא רגיל להחיל את המיסטיקה בכלים ראציונליים, יהיה לו קשה להבין את הרב קוק, מכיוון ששיטת הרב קוק היא מיסטיקה המתורגמת גם להסברות ראציונליות פילוסופיות וסוציולוגיות.

אמנם חבדניק יכול להבין את הרב קוק, כי בכל זאת יש לו ראש מיסטי. אולי רק את התכנים הפיחוסופים המובהקים ברב קוק, שאינם כלל מיסטיים, הוא לא יבין או כלל לא יזדהה

אבל כמשני ולא כעיקרי.

כשיש מחלוקת בין תךמיד הרב לחוקר, מן הסתם התלמיד צודק.

כשיש מחלוקת בין בעל ראש מיסטי לבעל ראש ראציונאלי על תכנים מיסטיים או חצי מיסטיים אצל הרב קוק, מן הסתם המיסטיקן צודק

הרב עצמו למד הרבה חב"ד ומתבסס עליה והיא עיקר ההסברה החסידית.

לגבי ההמשך- איפה זה סותר את מה שכתבתי? אם לא הייתי חושב ככה לא הייתי עונה עניינית לטענות של הרב רחמני והרב שג"ר שהעלית.

מעבר לזה, הרב שג"ר עצמו היה בקי בחסידות, אז מובן מאליו שהדברים הם עקרוניים.

אין לזה שום קשר לגייטקיפינג. חשוב לשמוע מגוון דעות ולקחת מכולם ולבנות משהו שלם עד כמה שניתן. מי שמקשה על דעות זה לא אומר שהוא חושב שהן מחוץ למחנה.

אם כבר, הלוואי שכל אלו שמתעסקים בכלים שאתה מדבר עליהם, היו מיישמים את מה שכתבתי.

בכוח לטעון שהרב קוק תלמיד הרב שגר.
 

לא מסתדר...

זה שהרב סתיו חושב כך,לא אומר שהרב קוק תמך ברלטביזם.

עיין ב"למלחמת האמונות והדעות" חד משמעית יש לו עמדה מוצקת על תובנות

אותו אישית. 

יש מקומות שהרב קוק כנראה חזר בו, עידן את דבריו או שבזמן מסוים לא היה ממש אוטנטי.

להלן דוגמות:

1. יש מכתב שח הרצי"ה (קראתי אותו לפני הרבה שנים באיזה חוברת, אם יש צורך אחפש). הוא מסביר שההבדל בין תורת חו"ל לתורת א"י, זה שהרבה מהדברים בחו"ל התפרסמו בבמות אנטי ציוניות והרב קוק היה צריך לצנזר את עצמו.

עובדתית, אחד המקומות שהראיה היה מפרסם בו, זה "הפלס", שערך קרוב משפחתו. בהפלס יש גם הרבה מאמרים מאוד בוטים נגד הציונות (בין היתר, יש שם מאמר משעשע בשם "גורל לעזאזל", שנועד להפריך את ספר "גורל לה'" מאת הרב אלקעאי. כצפוי, המאמר מלא בקללות ונאצות ועד כמה ששמתי לב אין בו טענות קולעות השערה. סביר להניח שמאמר כזהלא היה מתפרסם אם לא הייתה זו דעתו של העורך).

2. פעם ראיתי באתר אזמרך בלאומים (עורך האתר הזה ידוע כשוטה ושקרן, אבל תמיד ניתן לבדוק לבד את המקורות), שיש מאמר באיזה כתב עת של בר אילן, שמוכיח שהרציה עידן את המילים הקשות של הרב קוק, בעיקר כנגד מתנגדי הציונות (עורך האתר הנ"ל מנסה להוכיח מכאן את דעתו הנפסדת, שהרב קוק היה רשע ושונא תלמידי חכמים).

3. יש לי חבר שבקי בהרבה כתבים גנוזים של הרב קוק (מקווה שהוא לא קורא כאן 🙈), הקיצור לא פעם ולא פעמיים, הוא טען בפניי שיש לו הוכחות כתובות לדברים שהם הפוך ממה שידוע. לא פעם היה מדובר בדברים שאני יודע מאנשים מבוגרים שיש להם ידע מהזיכרון (שלהם או של קרוביהם). בין ניתר, הוא טוען שדבריו של הרב קוק בנוגע לבחירה והיבחרות של נשים - אינם משקפים את עמדותיו האוטנטיות.

פעם העליתי את השאלה איך זה יתכן, לפני חוקר ידוע של משנת הרב קוק. תשובתו הייתה שהרב קוק לא ראה סתירה בין מחשבות לפעולות, ומבחינתו יש פעולה שהיא מצווה בזמן אחד והיא אסורה בזמן אחר, ולפעמים עצם הויכוח בין המנהיגים הדתיים הוא הגורם שמשהו יהפוך מטוב מוחלט לרע מוחלט או להיפך.

יש עוד דברים שניתן לראות על כתבי הרב קוק והשפעתם, אבל קשה לי לנסח דברים שלא מגובשים אצלי כראוי.

שכשזה נחשף לציבור, שלא יבינו לא נכון ולא יהיה פה מסר לא חיונכי

3 קבצים נכתבו בסאנט גאלן בשוויץ ובלונדון בעת מלחמת העולם.

קצת מהקובץ השמיני לזכרוני נכתב בירושלים אחרי חזרת הרב קוק ארצה ממלחמת העולם

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!