מפת כתבי הראי''ה שאינם ערוכים 
 

במבט על - שמונה קבצים זה המחברות מהם נלקטו כמעט כל הפסקאות המחשבתיות בשס הלבן בספרים שנקראים 'אורות ה____'. הם נכתבו בין עליית הרב קוק לארץ למלחמת העולם הראשונה - כשהיחס החיובי של הרב קוק לחילונים כבר הבשיל לחלוטין, ולפני הנסיגה של הרב קוק מכמה עמדות 'פרוגרסיביות' בעקבות מלחמת העולם הראשונה 

פנקסי הראיה, קבצים מכתב יד קדשו וכו זה הוצאה של שאר המחברות. עם הרבה חפיפה ביניהם

אשמח גם לדעת על דוגמא או כמה ..

וממש אפשר לראות זאת בכתבים?

שבהתחלה הוא כתב כך, ולאחר כמה שנים כתב אחרת??

נשמע מרתק.. אשמח להחכים..

בנוגע לחילונים יש סקירה יפה של הרב רחמני בנספח לספר 'לנבוכי הדור'. בהתחלה היה לרב קוק ביטויים מאוד קשים נגדם, אחרי זה זה הצטמצם רק למנהיגים החברתיים שלהם, ועם העליה לארץ התרחש מהפך גמור. הרב קוק עצמו התייחס לזה, וגם הרב צבי יהודה, וזה קיבל את הכינוי 'תורת חו"ל' מול 'תורת ארץ ישראל' (זה לא היה השינוי היחיד שקרה עם העליה לארץ)

בסקירה הוא מדבר גם קצת על המהפך השני, בעקבות מלחמת העולם הראשונה. אבל מי שכתב על המהפך השני בהרחבה זה הרב אברהם סתיו. הנה המאמר השיטתי, עם המובאות והניתוח הדקדקני, לצערי באנגלית:

Progressivism and Conservatism in the Thought of Rav Kook - Tradition Online

ויש לו כמה 'תמצותים' בעברית, למשל:

"לא נתפעל מן התרבות האירופית"

(זה שונה מהשינוי הקודם. כבר בחו"ל הרב קוק אימץ בגדול את הרעיונות של הקידמה האירופית, המשיך עם זה בארץ ואולי אפילו ביותר נועזות, ומלחמת העולם גרמה לו לשבר גדול באמונה הזאת)

כתבי הרב ביפו משדרים שדר יותר מיסטי-תמים(לא תמים בקטע הנאיבי או טפשי, אלא תמים בקטע הטוב). וכתבי הרב בסאנט גאלן ולונדון יותר שדר שכלי, בוגר, נאבק בבעיות העולם ובנצרות. 

זה קצת מזכיר את המדרש על שלמה שכשהיה צעיר כתב את שיר השירים, וכשהתבגר כתב דברי חכמה של משלי.

אבל לא ראיתי שינוי מהותי בתוכן. רק בסגנון ובמה הרב מתמקד בו במה שהוא כותב.

אבל זה רק התרשמות מסקירה שטחית שלי, לא בדקתי לעומק.

לדעתי זה בעיקר מההבדל בין המתיקות של ארץ ישראל בעליית הרב קוק לראשונה, לבין תורת ארץ ישראל בעת שהיתו בחו"ל (שממשיכה להיות תורת ארץ ישראל, כמו שיחזקאל ממשיך לקבל מנבואה בחול כי שרתה עליו בארץ ישראל רוח הקודש) שמקבלת מימד יותר שכלי , בוגר ונלחם בחסרונות העולם.

ייתכן שהדבר דומה להבדל בין שנה ראשונה לנישואין לבין זוגיות מבוססת אחרי הרבה שנות עבודה זוגית (למרות שאין לי נסיון בתחום)

בפעם הראשונה שהרב אברהם סתיו כתב על שינוי ספציפי בעמדת הרב קוק בנושא כלשהו עם השנים (יחס לנשים), הלכתי לספריה של הישיבה ופתחתי את כל הקבצים והפנקסים וליקטתי פסקה פסקה כל מקום שהרב קוק התייחס לנשים. וככה הראיתי לו שזה בכלל לא נכון!

ואז הוא ענה לי ושיכנע אותי שהוא דווקא צודק 🙃

תרגיש בנח לענות על מה שתרצה/מה שלא מכביד..

מהסוף להתחלה ברשותך.

א. הרב סתיו הצליח לשכנע אותך שחל שינוי ביחס הרב קוק לנשים ע"י שהראה לך מקורות נוספים או שהסביר לך אחרת את תוכן הפסקאות שמצאת? אם ישלך מקור אחד אשמח להפניה.

ב. שאלה צדדית.

איך חיפשת פסקאות של הרב על נשים? לשמונה קבצים ולעין איה יש מפתח. יש גם לפנקסים?

ג. כשביקשתי שתרשום נושא אחד ספציפי שהרב קוק חזר בו אז הנושא שבחרת הוא היחס לחילונות?

ד. אחשוף את בורותי אבל לא נורא, אפשר הסבר ראשוני למה מלחמת העולם הראשונה היא סיבה לשינוי העמדה?

ה. אם הבנתי נכון, הספרים אורות ואורות הקודש וכו מכילים פסקאות שלטענתך בהמשך ימיו הרב קוק חזר בו מחלק מהם?

ו. יש לך 2 פסקאות שמראות את השינוי אחת לפני שחזר בו והשניה אחרי שחזר בו?

תודה גם על מענה חלקי.. 🤗🙌

א. אני אשלח לך בפרטי קישור לדיון שהיה לי איתו (אאוטינג). ב. לא הכרתי אז את המפתחות. פשוט ביליתי את השבת בלעבור על כל הקבצים והפנקסים ג. כן ולא. כלומר כבר תכננתי מה לכתוב לפני ששאלת, ואז כששאלת אמרתי לעצמי 'טוב חילונים זה הדוגמא הכי מובהקת ומקובלת למרות שהיא קשורה רק למהפך הראשון'. ד. נוראות המלחמה גרמו הלם להרבה אנשים. זו 'הקידמה' וזו שכרה? ובמילים של הרב קוק - אורות המלחמה פרק ח ה.  אמת. ו. בהודעה הבאה? 

ו. דוגמא לא פרובוקטיבית, מתוך הנספח של הרב רחמני:
 

מי שלא מצליח להבין מה זה קדושת הכוח המדמה שהרב קוק מדבר עליה, ולא מצליח להבין מה זה אומר תובנות מיסטיות בפני עצמן שנובעות מהכוח המדמה.
 

אלא חשיבתו ראציונאלית כמו הרמבם ומשה רבינו.

לא יצליח לעולם להבין את חוויתו של הרב קוק, והעובדה שכתביו בארץ נכתבים כהשראה דימויית ולא רק עיון שכלי. ואפילו כתב היד שלו השתנה כשעלה לארץ.

זה כמו אדם ללא חוש מוזיקלי שינסה להבין אנשים שנהנים ממוסיקה.

כל הנחותיו, במחילה, תהינה שגויות.

ראוי שהרציונליסטים יפרשנו רציונליסטים, ושהמיסטיים יפרשנו מיסטיים.

בדיוק כמו שמיסטיים לא יצליחו לפרש את הרמבם טוב כי לא מבינים את ההסתכלות שלו על העולם

למזלי אני היחיד ביקום שניחן בסגולה הנשמתית להבין את הרב קוק. ככה יצא. מזל שיש לכם אותי😌

(הגבתי לך כי אני מנחש שלא תיקח ללב🤭 אם זה פוגע אני אתנצל ואמחק)

כמו מי שיש חו שמיעה מוזיקלית ומי שאין.
 

חשיבה ראציונאלית שאינה מיסטית גם מצליחה לראות דברים שאדם מיסטי לא רואה.

אז אל תעלב.

אני אף פעם לא אבין את הרמבם והפילוסופים בעם ישראל כמו שאתה מצליח להבין אותו.

העולם מתחלק לשניים: בעלי חשיבה מיסטית ובעלי חשיבה ראציונאלית (וגם נדירים החלק השלישי שמשלבים בינהם בצורה מיטבית).

ראה באורות הקודש שם איפשהוא הרב קוק מנתח אין שני הסוגים.

או דברי האר"י על ההבדל בין נשמות הרמבם והרמבן.

או מורה נבוכים על ההבדל בין נבואת משה (שאתה שייך אליה) לנבואת שאר הנביאים (שאני וכקדם שייכים אליה).

אגב גם אני לא אעלב אז אתה יכול לכתוב לי🙂

בעיקר בספרים שהם פחות "משלנו", כמו ספרי אבינועם רוזנק.

פעם שמעתי ממנו, שצורת החשיבה של הרב קוק הייתה רגשית ו"נשית" יותר, ולכן הרבה רבנים אחרים לא יכלו להבין אותה (הוא אמר את זה בכלליות, לא לשבח ולא לגנאי של אף צד).

המקובלים והחסידות.

מיעוט גדול הוא בעל חשיבה ראציונלית שאינה מיסטית, אבל זה מיעוט.

המחלוקת העיקרית היא מה הסגנון המיסטי הנכון והאם לשלבו עם ראציונאלי.

דווקא החרדים (בעיקר בעלי הקבלה שמביניהם) והחסידים לא מבינים את הרב קוק כי נשארים בחשיבה מיסטית ולא מתרגמים אותה לראציונאלית פילוסופית וסוציולוגית.

וכן רבנים ליברלים נאו חסידיים מסויימים, אמנם משלבים מיסטיקה וראציונליזם פילוסופי, אך לא משלבים בינהם עד הסוף. ומנסים לטעון שהרב קוק היה רק מיסטיקן ותו לא, למרות כתביו המפורשים (כי זה מאוד נוח וכך אפשר לבטל את תורת הרב קוק בעיקר הפן הלאומי שלה במחי יד בלי להתאמץ)

אצל הרב קוק הייחוד הוא שהוא משלב הכל מהכל, מהמיסטיקה עד ההלכה.

רוב הרבנים מסוגלים להבין מיסטיקה כמיסטיקה אבל לא התקדם איתה.

גם הרב גיזנבורג והרב שגר והנאו חסידים משלבים מיסטיקה וראציונאל. אך לא באופן מלא ומספק (למרות שאני לא מכיר את תורת הרב שגר עד הסוף אז זה מידע חלקי)

כל הדמויות שהזכרת, הם בעלי השפעה מאוד זניחה על עולם ההלכה.

כלומר, בסוף מדובר באותה קבוצה עם אותה בעיה (הבעיה היא שלנו, לא שלהם חלילה).

הרב קוק ייחודי כי משלב מיסטיקה עם פילוסופיה. כפוסק היו גדולים ממנו, החפץ חיים היה פוסק גדול ממנו, וייתכן שאף הרב עובדיה.

אם התכוונת לנאו חסידים וכדומה. זה פשוט תופעה חדשה ולכן עדיין לא הספיקו להצמיח פוסקים, אך מעריך שבעתיד הם יצמיחו (אבל זה נכון שמי שנמשך לחסידות והוא גם מודרני, הגיוני שפחות יימשך להלכה ופחות ישקיע בה את כל חייו. הפוסקים החסידים היו חרדים, והפוסקים הליברלים היו רק ראציונאלים)

זה לא סותר.

לגבי ההשפעה בעתיד, ימים יגידו. אני מניח שכל קבוצה יש לה גם רובד הלכתי, בסוף הם צריכים לקבל החלטות בתחום ההלכה

יותר לראות את רוח הדברים וגם את היישום הריאלי שלהם (מה שאתה קורא "טבעי").

הראיה ה"גברית", היא יותר המשגה והפשטה של המונחית והמשמעויות.

ואילו תורת הפרט סובייקטיבית ונשית יותר.

לא סתם נשים נמשכות לחסידות או לתורת הפרט של הרב קוק, יותר מאשר לתורת הכלל

לכן דייקתי את הדברים.

"טבעי" פה זה לא נשי אלא סינרגי.

אחת הבעיות בחשיבה האקדמית (וגם הדתית גלותית) זה שהיא יודעת להפריד אבל לא לחבר.

וגם אני דייקתי בדבריי וכתבתי שני נושאים:

1. לראות את רוח הדברים ולא רק את ההוראה היבשה.

2. לראות איך הדברים באים לידי ביטוי בפועל ולא רק את ההגדרות התיאורטיות שלהם, כך שזה מיושם בעולם מורכב יותר מהחוק הטהור.

אם הבנתי נכון, אתה מתכוון למס 2 בדבריי, ואני מוסיף עליו את מס 1

(אגב הם הולכים ביחד, כי ככל שאתה עושה התאמות בין התיאוריה למציאות, אתה צריך להגדיר מהו רוח הדברים וככה לצמצם ולהרחיב את המשמעות)

אתה מחבר בין שני הדברים- מה שכתבת בסוגריים. מצויין.

אני מתכוון גם לזה וגם לשלב הבא- להגיע למצב שהמבט הוא מלכתחילה אחדותי (עד כמה שניתן). 

ההבדל שבגלות הכוח המדמה מצטמצם למושגים מוגדרים קבליים רוחניים.

ואילו הרב קוק מחזיר את הכוח המדמה לדימויי העולם הזה, כמו הנביאים בנך.

אבל גם הזוהר הוא נשי ופיוטי

חוץ מזה שבתקופת עין איה וזוימל, הרב הרבה להתעסק הן בעין איה והן במדבר שור בחילוק של הערך העצמי של עם ישראל לבין הערך התועלתי שלו בעולם

מקדושת הדימויים שלה.
 

אני לגמרי מבין את המעבר מהסתכלות בחו"ל על המוסר, לסתכלות בארץ על "רוח האומה".

אני יכול לנסות להסביר. אבל לא יודע אם אדם ראציונלי יצליח להבין זאת (לא כותב מזלזול אלא מהבנה שלכל אדם יש צורת הסתכלות שונה על העולם)

אם התשובה היא כן. אז גם אתה בעל חשיבה מיסטית.

אם לא, אז לא תבין את הרב קוק עד הסוף.

כי הרב קוק בהחלט כותב על העובדה הזאת. וגם ניכר בסגנון כתיבתו ובכתב ידו שמאז שעלה לארץ צורת חשיבתו עברה שינוי מהפכני

לפי זה, כל הבניין שבונים על אורות הוא מעוות במקרה הטוב.

ואיך בכלל יודעים מה כן דעתו ומה לא דעצו בשורה התחתונה?

כמו כן, מה ההתייחסות של גדולי התלמידים לעניין הזה? או שהם בכלל לא מקבלים את הקביעה שלך?

אני אנסה להציע כמה כיוונים לחשיבה: 
 

• השאלה 'מה הרב קוק אמר' לא בהכרח קריטית. הכתבים שלו הם מקור להשראה, ופתחו שערים טובים ויפים בהרבה תחומים. אבל השאלה החשובה היא פשוט מה נכון ומה ה' רוצה מאיתנו

• אם הרב קוק שינה את דעותיו לעיתים, והרצי"ה הלך עוד צעדים קדימה, אפשר לתפוס את תורת הרב קוק כשיטה שצומחת ומתפתחת, ולא סטטית. ואז גם אנחנו יכולים ללכת כמה צעדים קדימה, גם במקומות שהרב קוק לא הלך בהם (דוגמאות אפשריות: הרב שרלו על האומנות, תמר רוס ו'ארמון התורה ממעל לה')

• כששאלתי את הרב אברהם סתיו, למה בעצם הרב קוק ניסה להוציא את הכתבים המוקדמים שלו (כמו עין איה ומדבר שור) אם הוא כבר נסוג מחלק מהעמדות שמופיעות שם, הוא ענה: "שאלה טובה. ככלל, הרב קוק לא ייחש לעמדות מחשבתיות תוקף מוחלט אובייקטיבי, אלא אופן שבו אדם מתבונן במציאות או באלוקות בזמן מסוים. אולי זה יכול להסביר מדוע לא נרתע מלפרסם גם עמדות שברגע הפרסום פחות התחבר אליהן"

ביחס ל'גדולי התלמידים': כמו שכתבתי, החלוקה בין תורת ארץ ישראל לתורת חול ישנה ומקובלת. ביחס למהפך השני, הרב שגר התנגד לדרך שבה מלמדים את הפיסקה הראשונה באורות המלחמה, כי היא נכתבה לפני הגילוי של נוראות המלחמה (עליהן מדבר הרב קוק בפסקה ח). והרב רחמני שהזכרתי בתגובות הקודמות נחשב קונצנזוסיאלי, למיטב ידיעתי.

אולי מן הראוי להזכיר את דברי הרב אבינר, כשהוא עוד התנגד ללימוד הספר לנבוכי הדור: 'במשך שלושים השנים שעברו מאז שמרן הרב כתב את 'לנבוכי הדור' עד שכתב את שאר הספרים, הוא ודאי למד והתקדם. אם אדם אומר שבמשך שלושים שנה מרן הרב דרך במקום, הוא מחרף ומגדף, תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא'. אז אם זו טענה עקרונית, לכאורה יש כאן חיזוק לעצם התזה שבודקת תיארוכים של כתבי הרב קוק.. (שזה טכנית לא היה ככ אפשרי עד פרסום הקבצים והפנקסים)

ואם נתייחס לכתביו רק כמקורות השראה, לכאורה גם אז ביטלת את הערך. כתבי השראה מבטלים את ה"שיטה", ונמצא שכך או כך אין שיטה ואין סדר והכל הבל.

האם יש מי שטוען דברים כאלה חוץ מאברהם סתיו? פרשנותו כבודה במקומה מונח, אך במחילה, לא מפיו אני חי.

מה הבעיה להגיד שהרב קוק כתב עומק לפנים מעומק?

אם לדוג' אני מתווכח עם חילוני ומשתמש בטיעונים פילוספיים של הרב מיכאל אברהם, זה אומר שהאמונה שלי מבוססת על זה?

ולגבי הטענה על אורות המלחמה- הרי בעריכה שמו את זה ככה, והרב ראה את זה ואישר. אז מה שצריך לשאול זה למה, ולא לומר שצריך ללמד את פסקה א' אחרת. גם אם נניח שהרב חזר בו, הוא רוצה שתעבור את המסלול שהוא עבר עד המסקנה הסופית (ולדעתי בפשטות הוא לא חזר בו בכלל).

באופן כללי- לדעתי לפני שניגשים ללמוד את כתבי הרב, צריך לקרוא הרבה סיפורים עליו. צריך "לחוות" את הרב. זה נכון באופן כללי, אבל במיוחד אצל הרב. ואם אתה הולך עם הרב בצמתי חייו, מילדות והלאה, ותוך כדי מעיין בדברים שכתב בכל זמן, אז אתה תבין אותו הכי מדוייק יותר. וגם אחרי זה צריך לקחת הכל בע"מ, כי אנחנו לא חווים ותופסים את הקדושה שמעל הטבע, הקדושה שבטבע, הפנאנתאיזם, והיכולת להכיל ניגודים כצדדים של אמת שלמה- כמו הרב. לכן ככל שהדברים מופשטים יותר יש יותר עיוותים בתורת הרב כי באופן טבעי אנשים לומדים אותו מתוך המשקפיים שלהם. עוד דוגמא- מי שלא למד קצת חב"ד לעומק וקלט את הראש, לדעתי לא יכול באמת להבין את הרב כי הרב "ירד" מקדושה שמעל הטבע שמוסברת ומונגשת היטב בחב"ד לקדושת הטבע, והלביש בקדושת הטבע את הדבקות שבקדושה שמעל הטבע. אלו לא רק מושגים, אלא חוויות חיים ורגשות עמוקים.

גייטקיפינג זה החיים - בית המדרש
 

(לך אני יכול לכתוב ביותר רצינות: הרבה הרבה כלים עוזרים להבנת הרב קוק והוגים אחרים שכתבו בצורה לא קלה. היכרות אישית, היכרות עם ההגות הפילוסופית והכללית אליה הם מתייחסים, הכרת הספריה התורנית שלהם, הכרת הביוגרפיה שלהם, הכרת האירועים ההיסטוריים שהם חוו והכירו, הכרת כתבים אחרים שלהם, ועוד. זה לא צריך לגרום לנו להגיד 'רק הוא והוא יכולים להבין את הרב הזה באמת', אלא להיפך, להיות פתוח ללמוד מכמה שיותר אנשים וזוויות ולבחון בענייניות תובנות שעולות משימוש בכלים חדשים - למשל תיארוך של הכתבים) 

חצי מהאמת.

לא סתם אמרו חזל "גדול שימושה יותר מלימודה" ו"כל מי שקרא ושנה ולא שימש ת"ח הרי זה אינו ת"ח"

אדם בטיפול אחד, ויאמר שהוא מכיר אותו יותר טוב מאשתו הנשואה לו 40 שנה. כך ההבדל בין חוקר, ai או מאבחן נתונים.   לבין מי ששימש את אותו רב

 לדעתי לא יכול באמת להבין את הרב'
 

אוקיי, אבל גם תובנות של מי שלא למד את חבד (שאני לא יודע לגבי מי זה תקף) יכולות ללמד אותנו דברים ברב קוק שאחרים לא ראו. למשל, כי הם משתמשים בכלים שלא היו נגישים לאחרים

אבל חבדניק שלא רגיל להחיל את המיסטיקה בכלים ראציונליים, יהיה לו קשה להבין את הרב קוק, מכיוון ששיטת הרב קוק היא מיסטיקה המתורגמת גם להסברות ראציונליות פילוסופיות וסוציולוגיות.

אמנם חבדניק יכול להבין את הרב קוק, כי בכל זאת יש לו ראש מיסטי. אולי רק את התכנים הפיחוסופים המובהקים ברב קוק, שאינם כלל מיסטיים, הוא לא יבין או כלל לא יזדהה

אבל כמשני ולא כעיקרי.

כשיש מחלוקת בין תךמיד הרב לחוקר, מן הסתם התלמיד צודק.

כשיש מחלוקת בין בעל ראש מיסטי לבעל ראש ראציונאלי על תכנים מיסטיים או חצי מיסטיים אצל הרב קוק, מן הסתם המיסטיקן צודק

הרב עצמו למד הרבה חב"ד ומתבסס עליה והיא עיקר ההסברה החסידית.

לגבי ההמשך- איפה זה סותר את מה שכתבתי? אם לא הייתי חושב ככה לא הייתי עונה עניינית לטענות של הרב רחמני והרב שג"ר שהעלית.

מעבר לזה, הרב שג"ר עצמו היה בקי בחסידות, אז מובן מאליו שהדברים הם עקרוניים.

אין לזה שום קשר לגייטקיפינג. חשוב לשמוע מגוון דעות ולקחת מכולם ולבנות משהו שלם עד כמה שניתן. מי שמקשה על דעות זה לא אומר שהוא חושב שהן מחוץ למחנה.

אם כבר, הלוואי שכל אלו שמתעסקים בכלים שאתה מדבר עליהם, היו מיישמים את מה שכתבתי.

בכוח לטעון שהרב קוק תלמיד הרב שגר.
 

לא מסתדר...

זה שהרב סתיו חושב כך,לא אומר שהרב קוק תמך ברלטביזם.

עיין ב"למלחמת האמונות והדעות" חד משמעית יש לו עמדה מוצקת על תובנות

אותו אישית. 

יש מקומות שהרב קוק כנראה חזר בו, עידן את דבריו או שבזמן מסוים לא היה ממש אוטנטי.

להלן דוגמות:

1. יש מכתב שח הרצי"ה (קראתי אותו לפני הרבה שנים באיזה חוברת, אם יש צורך אחפש). הוא מסביר שההבדל בין תורת חו"ל לתורת א"י, זה שהרבה מהדברים בחו"ל התפרסמו בבמות אנטי ציוניות והרב קוק היה צריך לצנזר את עצמו.

עובדתית, אחד המקומות שהראיה היה מפרסם בו, זה "הפלס", שערך קרוב משפחתו. בהפלס יש גם הרבה מאמרים מאוד בוטים נגד הציונות (בין היתר, יש שם מאמר משעשע בשם "גורל לעזאזל", שנועד להפריך את ספר "גורל לה'" מאת הרב אלקעאי. כצפוי, המאמר מלא בקללות ונאצות ועד כמה ששמתי לב אין בו טענות קולעות השערה. סביר להניח שמאמר כזהלא היה מתפרסם אם לא הייתה זו דעתו של העורך).

2. פעם ראיתי באתר אזמרך בלאומים (עורך האתר הזה ידוע כשוטה ושקרן, אבל תמיד ניתן לבדוק לבד את המקורות), שיש מאמר באיזה כתב עת של בר אילן, שמוכיח שהרציה עידן את המילים הקשות של הרב קוק, בעיקר כנגד מתנגדי הציונות (עורך האתר הנ"ל מנסה להוכיח מכאן את דעתו הנפסדת, שהרב קוק היה רשע ושונא תלמידי חכמים).

3. יש לי חבר שבקי בהרבה כתבים גנוזים של הרב קוק (מקווה שהוא לא קורא כאן 🙈), הקיצור לא פעם ולא פעמיים, הוא טען בפניי שיש לו הוכחות כתובות לדברים שהם הפוך ממה שידוע. לא פעם היה מדובר בדברים שאני יודע מאנשים מבוגרים שיש להם ידע מהזיכרון (שלהם או של קרוביהם). בין ניתר, הוא טוען שדבריו של הרב קוק בנוגע לבחירה והיבחרות של נשים - אינם משקפים את עמדותיו האוטנטיות.

פעם העליתי את השאלה איך זה יתכן, לפני חוקר ידוע של משנת הרב קוק. תשובתו הייתה שהרב קוק לא ראה סתירה בין מחשבות לפעולות, ומבחינתו יש פעולה שהיא מצווה בזמן אחד והיא אסורה בזמן אחר, ולפעמים עצם הויכוח בין המנהיגים הדתיים הוא הגורם שמשהו יהפוך מטוב מוחלט לרע מוחלט או להיפך.

יש עוד דברים שניתן לראות על כתבי הרב קוק והשפעתם, אבל קשה לי לנסח דברים שלא מגובשים אצלי כראוי.

שכשזה נחשף לציבור, שלא יבינו לא נכון ולא יהיה פה מסר לא חיונכי

3 קבצים נכתבו בסאנט גאלן בשוויץ ובלונדון בעת מלחמת העולם.

קצת מהקובץ השמיני לזכרוני נכתב בירושלים אחרי חזרת הרב קוק ארצה ממלחמת העולם

גם אם עדיין לא היה משכן מקדש ומלכות בית דוד

השטח שבתוך הקו הירוק חוץ מהעם היהודי?

חנוכה ופורים השם צריך להיות על שם המאורע שקרה באותו יום, ולא על פי מהות היום. כמו "יום חנוכת המזבח" או "יום הפור (שהפיל המן)". אז אולי "יום ההכרזה" או "יום החירות"

חג הגאולה
 

אני בעד 'קרטסים'

חגיגה?

Avodah Zarah 1
 

(בנוגע לשאלה השניה, ראה תענית ל עמוד א ורשי דיבור המתחיל 'מחגה')

שכבשה אותה.

ואילו ביום העצמאות אנו חוגגים על יציאה משעבוד מלכויות, לא על הקמת הממשלה הזמנית. שהרי לא קבעו חג ולא אמרו הלל לא בהמלכת שאול ולא בהמלכת דוד

"שבירת עול" "יציאה משעבוד מלכויות" "חופש" "פדות" "גאולה מ- " . כלומר על דרך השלילה ממה יצאנו, ולא על דרך החיוב מה קרה לנו. עצמאות היא מילה מקבילה לחירות, אלא שהיא מודרנית ומחודשת

ולא על דרך החיוב: "ו*לא* נמסרנה ביד זולתי מן האומות או לשממה", ולא "נחיל עליה שלטון"

לדבר ע "תפיסת שלטון" שהרי לא היה שום שופט שתפס את השלטון אלא איש הישר בעיניו יעשה אבל עדיין היינו בחירות משעבוד מלכויות בארץ

ומזרבבים את הזרבובית

תשתחרר

כנס לאווירה

נדב ואביהוא עשו את זה לכבוד עבודת ה'. אבל לא על פי ההלכה.

דיבורים בתפילה, זה יותר כמו ביזוי המקדש שהיה 

...ההשוואה שלך לא נכונה ונובעת מדרך מחשבה מסויימת.

מי שכבר נמצא בבית הכנסת כמו נדב ואביהוא עושה את זה לכבוד השם

אבל כילוד אשה נופל בדיבור  או באמירת אמן בקול רם הרבה מעבר לקולו של

שליח ציבור דבר שאסור לפי ההלכה או שאומר ברוך הוא וברוך שמו במקום שלא צריך לאמר.

כל הדוגמאות הללו הם האש הזרה של תקופת הגלות.

לא לפי מה שהוא ציווה. מה שנדב ואביהו עשו - זה להביא אש שד' לא ציווה להביא.

יש מהלך יפה, שמצביע על כך שמיד אחר כך אהרון לכאורה עושה אותו דבר - מחדש מעצמו מה שלא נאמר לו ושורף את החטאת, ואפילו בלי לשאול את משה. ולכן משה כועס, אבל כשהוא שומע את ההסבר של אהרון הוטב בעיניו
 

מה שמלמד אותנו שלפעמים ה' דווקא כן מצפה מאיתנו להפעיל שיקול דעת ולעשות לא רק מה שנאמר. ואז צריך לחפש את ההבדל שבגללו נדב ואביהוא כן נענשו (אולי היוזמה מול ההיקלעות לסיטואציה, אולי המוטיבציה והמטרה, אולי חילוק אחר)

…ההקבלה שלי בין אש זרה של נדב ואביהו לבין

דיבור בתפילה?

מחילה אם השתמע אחרת

(הערתי רק על הפרשנות של היסטורי לחטא נדב ואביהוא)

אבל אם להחזיר את הדיון למסלול פרודוקטיבי - זה יהיה מעניין אם תרצה להתייחס למהלך שהזכרתי, ולספר את החילוק שלך בין מעשה נדב ואביהוא לשריפת החטאת 
 

(כמובן, אתה לא חייב. ואני לא בעמדה מתווכחת או משהו, פשוט מעניין אותי לשמוע. גם מאחרים, אם מישהו קורא את זה )

..

…. לא יותר מזה. אהרון פשוט היה אבל על בניו.

כשיש קונפליקט בין שני מצוות אזי אנו יכולים להפעיל יוזמה אישית אבל רק אז.

חילוק יפה

… שכל עוד המת לא נקבר האבלים פטורים מתפילין ותפילה כי הם עסוקים בעסקי הלוויה.

זה עוד הבט של קשר בין תפילות לקורבנות מה שמחזק את טענתי לגבי אש זרה ודיבור חולין בתפילה.

'למענך פתן, אל תקרב לנשכני,

לא סרטן אנכי,

רק צבת לוהט אדמוני.

ומה על הגבעה שם,

חרש ציד אדוני, והוא קם'.
 

(פנקס "ראשון ליפו" פיסקה קי4)

במדור מדרשיר

כאילו לא היה לי זמן לפתוח סתם הסתקרנתי

בעיקר שינויים קטנים בנוסח (לפעמים במטרה להקל על הקריאה או לתקן פליטות קולמוס, לפעמים בעקבות העריכות של הרציה והרב הנזיר באורות למיניהם)

אבל בהוצאה החדשה של מוסד הרב קוק (תש"פ) יש בתחילת כל פיסקה תמצות של הרעיון המרכזי שלה, ויש גם הרבה הערות ודברים כאלו

רק מהכבשים?

ב. איך מסדרים את החלוקה בין מצה לפסח בספר מדבר שור (בין סגולה לשימוש) , לבין החלוקה בין פסח למצה בעולת ראיה ובמאמרי הראיה (בין נשמתי לחברתי)?

@הסטורי 

@טיפות של אור 

רב. והוא אמר לי : הנשמה הכלל ישראלית יוצרת תועלת שימושית לתיקון האומות.

אבל לא משכנע. אם כבר זה אמור להיות הפוך

מה שר"ע רבי טרפון ושות' היו מסובים

עד שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית

א': האם תחילת זמן או סוף זמן?

ב': אליבא דמאן??? בערך כל התנאים נחלקו מתי תחילת/סוף זמן ק"ש

תחילת זמן, ותלמידם אמרו להם שהגיע זמן לקרוא ק"ש ומאוחר יותר להתפלל ותיקין וזריזין מקדימין למצוות. מה גם שכנראה אין מצווה לספר יציאת מצרים בפסח ביום, רק בלילה.
 

ב. אולי זה היה משיכיר. כי נשמע שהם לא שמו לב לאור שכבר התחיל. אבל בבית פנימי עם חלונות קטנים גם לא תמיד שמים לב לנץ. אבל זה יכול להיות גם עלות השחר ותלמידיהם היו בחוץ או ראו דרך החלון

א' ראב"ע סובר שפסח מצוותו עד חצות מדין דאורייתא ולא מצד גזירת חכמים להרחיק מן העבירה ות"ל בעבור זה בשעה ש(פסח) מצה ומרור מונחים לפניך סתם נקודה למחשבה

ב' ת"ק של המשנה סובר משיכיר בין תכלת ללבן ר"ע בין חמור לערוד

עוד שאלה האם בסוף חכמים הודו לבן זומא לגבי הזכרת יצ"מ בלילות

והאם בן זומא חולק על חכמים (לפחות בה"א של התוספתא משמע שכן אבל האם הודה להם?)

"תניא אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח" ע"ש

א. אולי כבר סנהדרין פסקו שלא כרבי אלעזר בן עזריה?

וגם אם לא. הוא זרם איתם והם סיפרו עד הבוקר.

ב. עובדה שאנו אומרים בלילות הזכרת יציאת מצרים.

עיין מהרל תפארת ישראל החצי השני של פרק נב, שמסביר שגם בן זומא סובר שלימות המשיח מזכירים.

אלא שלא צריך דרשה לזה כי זה ברור מאליו