מדדים להצלחה באופן כללי

בריאות הגוף/ הנפש

איכות השינה

שלוות נפש

בטחון עצמי

אהבה עצמית

ויש ספציפיים לנושא מסוים כמו

מצב תקין בחשבון הבנק / השקעות/ נכסים

לקום לבוא לעבודה בכיף

לנהל תקשורת תקינה (עם ילדים/ אנשים אחרים)

ועוד

מדדים הם פר יעדים

אלה היעדים שלי

אני בינתיים בדרך הנכונה 

שאדם מצליח להזדהות עם דמות או רעיון שמתאימ\ה לו 

ולהצליח ליישם אותה

קבל את זה כמו שזה

דוגמא אישית 

אין לי איך לעזורך

כל השאר לא שווה באמת, זה אחיזת עיניים.

מנסה לעבוד על זה

השאיפה היא להצליח לפעול טוב ככל יכולתנו בכל מצב שאנחנו נקלעים אליו.

אין לי שום ביטחון שאצליח להמשיך כך עד סוף ימי, אבל כל עוד אני יודע שהשתדלתי כמיטב יכולתי, אני רגוע.

להצליח לשמוח במקום שיש לי, ובו זמנית לרצות להתקדם ולהשתפר.

שהדחיפה קדימה לא תבוא מתוך מרמור, אלא מתוך רצון להגדיל את האור.

לא יודעת אם זו 'הצלחה', אבל זו השאיפה שלי. אני די שם, ברוב התחומים, לצערי עוד לא בכולם. עובדים על זה...

שאפשר לומר שהגעתי ל'מסלול', אני עובד כבר כמה שנים בחברה יציבה, ובתפקיד טוב.

אבל עכשיו כבר יש הרהורים,

אולי לעבוד פחות כי זה בא על חשבון המשפחה.

לפעמים יש רצון שכזה שיפטרו אותי..

קיצור, החיים מורכבים.

וכל 'פסגה' שמגיעים אליה היא רק נקודת מחשבה למקום הבא שיהיה

מפרספקטיבה אנושית זה כנראה תלוי במטרות שהגדרת לעצמך וכמה מהן ובאיזו איכות הצלחת להשיג אותן.

בנוסף זה תלוי ביכולת שלך לחוש סיפוק ממשהו - אם אתה כמו בור ללא תחתית ואף פעם לא מרוצה אז לא משנה מה תשיג תמיד תרגיש חוסר הצלחה כי תמיד יהיה משהו שאפשר היה לעשות אחרת או יותר טוב.

מפרספקטיבה יותר אלוהית הצלחה היא לעשות את רצון ה'. כמו שכתוב בירמיהו "בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה'".

הדברים שהכי רציתי להצליח בהם (נישואין וילדים) הם דברים שתלויים אמנם בהשתדלות מסויימת מצדי אבל תלויים גם המון המון בחסד ה', אז אני לא יודעת עד כמה אפשר לדבר על ניהול בהקשר הזה.

לגבי היכולת לחוות סיפוק מההצלחה - הטכניקה שלי היא להודות לה' ולהשוות למקרים גרועים. כלומר - הודאה לה' זה אומר שההצלחה היא לא מובנת מאליה ולכן אני ארגיש שמחה וסיפוק ממנה כשהיא קורית. בנוסף כשאני משווה לאיך דברים היו יכולים לקרות אחרת לרעה אבל לא קרו כך אלא הסתדרו יותר טוב זה עוזר לחוות שמחה וסיפוק מההצלחה (כמובן שזה גם תלוי באופי שלך. אם יש לך נטייה טבעית לצפות לגדולות ונצורות ואז להתאכזב כשזה לא קורה אני לא יודעת עד כמה תצליח בטכניקה שתיארתי).

יש לי חלומות לגבי העבודה ולימודים (תואר) שאני רוצה ללמוד בשביל הנפש ולא בשביל תועלת כלכלית, ולפחות הלימודים כרגע נדחים לזמן בלתי מוגבל כי זה לא אפשרי. אני לא יודעת שאצליח לממש את החלומות האלה אבל אני יודעת שהמסלול שלי יהיה לפי מה שה' רוצה והדלתות שהוא יפתח אז אני לא הכי מודאגת מזה. 

בלי עין הרע עבודה נפלאה אנשים טובים המון כסף (ביחס למה שאני צריך) אוכל טוב.

אין לי כל־כך מטרות או שאיפות בחיים אז מבחינתי אם היום היה קל הבטן מלאה והבירה טעימה אני שמח כמו חתול ביום שמשי.

סתם, מחילה.

חתול זמני, אתה לא מרגיש איזה צורך לחיות בשביל משהו?

לחיות עבורו.

ריקנות?

הרגשה של חוסר שלא מתמלא משום דבר?

אני באמת שואל, מעניין אותי מאוד לדעת.

(אני עכשיו באמצע האדם מחפש משמעות של פרנקל)

חלק פילוסופיה:

=> אני מניח שיש משמעות כלשהי לחיים אחרת לא היינו נבראים.

=> חושבני שהיא הרבה פחות מרגשת או מרתקת עבור רוב ככל בני האדם. די בכך שעוסקים ביישובו של עולם ולא עושים בעיות.

=> בהחלט יש אנשים שתחושת שליחות או משמעות יכולה "להחזיק" אותם אם כי זה די טאוטולוגי. לרצות לחיות יגרום לך להיות עקשן יותר בהישרדות. כאילו, כן. מן־הסתם.

=> בסופו־של־דבר אין לי מושג מה המשמעות האמיתית של החיים שלי. אני יכול לחשוב, לדמיין, להמציא, אבל בסוף אלה דברים שאני בוחר לעשות. כלומר הבחירה שלי היא ש"מדביקה" את המשמעות/שליחות לחיים. ובאותה מידה אני יכול לבחור גם שלא "להדביק" אותה. אם הכל תלוי בי אז זה לא כזה משנה.

חלק סובייקטיבי:

=> איני מרגיש צורך לקום כל יום עם תחושת שליחות ומשמעות. סתם מכביד.

=> גם איני מרגיש איזושהי ריקנות מיוחדת. לא יודע. אני יודע שאני עוסק ביישובו של עולם מקיים קצת מצוות אז OK העוה"ב שלי מרשים לא יהיה אבל אין לי דרייב למשהו יותר מזה.

=> איזו משמעות אני כבר יכול להמציא לעצמי? אם הייתי מורה או משהו "שליחותי" כזה, לא בהכרח הייתי מביא יותר תועלת לעולם מאשר המקום הקטן שבו אני נמצא. משפחה וילדים לא מעניינים אותי באופן מוחלט מאוד. כסף לא, פאר אינסופי לא, כבוד ותהילה לא. די לי המקום הקטן והנחמד שלי.

=> הלכך היות ואני מסתפק במעט או ברב שיש לי סבבה לי בכל יום, אבל באותה מידה לא היה משנה לי אם היו מודיעים לי שמחר עליי להחזיר את הציוד. בסך־הכל הספקתי את כל מה שרציתי בחיים (אין לי הרבה רצונות). ולא יודע, אולי עדיף לסיים כשאני בריא ויפה ועם בטן מלאה ולא גוף חורק ומתפורר עם פנסיה מזערית.

בחלק הסובייקטיבי באמת אין מה להגיד כי זה חוויה אישית שלך.

 וע"ג מה שכתבת שם, אני חושב שעבודת ה' היא לא משהו סובייקטיבי כי בעצם זה אמור להוביל כל יהודי,

ואז זה כבר יכול ליצור משמעות לחיים, שהיא גם אמיתית ולא רק משהו שאתה בוחר או לא בוחר.

 מה אתה מגדיר יישובו של עולם, אתה פועל למען הסביבה בצורה כלשהיא? או שיישובו של עולם

זה בעצם, אני חי וטוב לי.

ובאופן כללי אם אין לך משמעות חוץ מהגוף שלך זה אומר בעצם שעקרונית אם אין איסור להתאבד,

אז לא אמורה להיות בעיה... אתה לא מרגיש שזה הופך את החיים שלך בעצם ל-כלום?

אני לא מדבר אפילו על תחושת שליחות, אבל עצם החיים אמורים להוביל אותך למשהו,

הרי ברור לך שיש משמעות, ושהאנושות תמיד חיפשה אותה, ובלעדיה החיים חסרים.

(אפילו בלי תורה ומצוות שכיהודים, זה אמור להיות המשמעות שמובילה את מהלך החיים,

חוץ מהדברים הטבועים בכל אדם כמו רצון לחתונה, ילדים, להרגיש שאתה מועיל במשהו,

וגם שאתה פשוט חשוב למישהו, וסתם נאהב...)

בכללי אני חושב שהעולם הגיע לנקודה מסוימת של רווייה. יש הכל מהכל ואולי יותר מדי מהכל.

כמו ספרים: אפשר למלא ספרייה שלמה של כל בית יהודי בספרים מצוינים רק ממה שנזרק לגניזה. ונראה לי שכך גם עם אנשים ותפקידיהם...

יישובו של עולם מבחינתי זה שאני חלק מהכלכלה (מהבחינה החילונית) ומהציבור (מהבחינה הדתית).

בהחלט אני מרגיש שחיי הם סתמיים וכלומיים, אבל זה לא ממש מזיז או מפריע לי, כי גם לא הייתי רוצה שהם יהיו מדהימים ובומבסטיים, שבעתי מזה.

לאן החיים אמורים להוביל? כולם נולדים, לומדים בבית הספר, נמשכים באקראיות לאיזה מקצוע (הקב"ה מסדר שכל אחד יגיע למשהו אחר בשביל יישוב העולם), מתחתנים, מולידים ילדים, מסתובבים קצת בארץ או בעולם, חלק גדול מתגרשים, סוחבים עד הפנסיה, אחרי הפנסיה משחקים קלפים בבית אבות או משהו כזה.

לא רוצה להיות מועיל בכלום, הייתי מועיל מספיק ורק סבלתי מזה שניצלו אותי. ולא רוצה להיות חשוב או נאהב, סתם מעיק חונק וכובל. אולי זה ציני אבל מה לעשות, זה האינסטינקט הטבעי שלי בתור חתול זמני.

אני לא פסיכולוג או כל איזה מומחה כזה או אחר לנפש.

אבל מה שתארת בסוף זה נשמע יותר כמו מנגנון הדחקה בנפש בגלל דברים מסוימים שעברת,

כי לכל בנאדם אמור להיות בטבע שלו רצון להשפיע ולהועיל, וזה נשמע חסום אצלך.

בעניין הרוויה של העולם, מה שקורה באמת זה שאנשים שפעם היו בסבבה לעבוד כל החיים

ופתאום הם מרגישים שחסר להם, ומחפשים מה לעשות, זה בעיקר מתבטא בלכייף, אבל אני חושב

שזה מראה על חוסר שמנסים לדחוף לו דברים כדי להשתיק אותו.

בסוף, כשאתה יושב מול עצמך בדירה לבד, אתה מרגיש שצורת החיים הזאת נותנת לך את החיים הכי טובים שתוכל להשיג מעצמך,

או שזה רק ברירת מחדל שאתה חי איתה?

הפסיכולוגיה בגרוש שלי וקצת מעקם ראש,

סתם מעניין אותי באמת איך אתה חווה את החיים,

אני עכשיו חושב לאן אני יוביל את עצמי לאורך השנים,

אז באמת חשוב להבין את צורת החיים שלך...

כולנו בנויים על מנגנוני הסתגלות.

לא יודע מה אמור להיות טבע האדם. עובדה, כל אדם הוא שונה. אני מניח שאנשים כמוני פשוט לא תופשים כל־כך הרבה מקום בתרבות הנפוצה ובכל־מקרה אינם נחשבים לגיבורי תרבות, אבל, יש לי תחושה שהגישה שלי לא כזאת נדירה.

לגבי כיופים, איני מחפשם, בדיוק מהסיבה שאיני מרגיש את החוסר הזה. יכול להיות שזה קשור למנגנון כימי במוח של מוטיבציה / דחפים / דופמין או משהו כזה.

וכן, איך שאני חי, לדעתי בשבילי זה הבֶּסְט. יש לי סיבולת מאוד נמוכה למעמסות ולחץ לכן אני מעדיף לוותר על הרבה מאוד דברים שיכולים להיות "כיפיים" כי זה לא משתלם לי בתחשיב של נזק־תועלת (וגם, אם משהו קצת מלחיץ או מעמיס, אני פשוט לא נהנה מזה). ומהניסיון שלי ככל שרודפים אחרי דברים, סתם מבזבזים אנרגיה, ועוד יותר גרוע כשמשיגים אותם, כי אז צריך גם לתחזק אותם. נכון לגבי: משרות גבוהות, מערכות יחסים, פאר ויוקרה, סטטוס חברתי.

רוב האנשים לא יהיו גיבורי תרבות,

ובאמת רוצים בסוף יום קצת שקט ולהנות מכוס קפה,

ואפילו הרבה יוותרו על דברים שיעשו עליהם מעמסה.

אבל אני חושב שבדברים שטבועים בנפש, עדיין כולם יקחו על עצמם קושי.

בשביל חתונה, אני מוכן להקשות ולהעמיס עלי,

בשביל ילדים, אני מוכן להתאמץ,

בשביל לא להיות לבד, אני ישקיע,

כולם בעצם מוכנים להתאמץ כדי להשלים את החסר שקיים אצלם.

אולי באמת אתה נמצא על מצב סטטי נוח ולא חסר לך כלום,

אבל אני לא חושב שזה מצב סטנדרטי בכלל.

אולי באמת יש לך אישיות מיוחדת.

(והגיוני שיש לך גם כיוון של אישיות מסוימת, ובמהלך השנים עם כל הדברים, נטית למצב הזה)

יש כמה דברים שאני כן רוצה, כמו לא למות ברעב, או לשכור דירה, אז עבור זה אני בהחלט מוכן לעשות כל־מיני דברים גם אם זאת קצת התעסקות.

אבל מעבר לזה אני לא רוצה כלום, לפחות לא מספיק כדי לעשות עם זה משהו.

נשמע שחייך כרגע על מי מנוחות סך הכל

אין דברים שמרגשים אותך במיוחד? אין שום דבר שתתאמץ עבורו מאד? 

שום דבר שיגרום לך לרצות לקום בבוקר?

חיים רגועים ושלווים להפליא.

אתה באמת שמח ככה?

באמת מאושר בחיים?...

סורי על החקירות, פשוט קשה לי לעכל את המציאות האדישה הזאת

להרגיש, או האם אנשים אחרים שמחים בניגוד אליי, או האם אנשים עם "משמעות" אכן שמחים...

אני מסופק ומרוצה, זה כן. לא יודע מה אמורים להרגיש מעבר לזה.

אתה באמת מרגיש חתול? כלום בחיים? קם הולך אוכל ישן?

קורא קצת מנגה או שירה עברית כשמתחשק.

אם יש משהו שממש מוציא אותך מהכלים- תעדכן

אני פשוט סוג של חתול (= זמני).

מבחינה טקסונומית אני מוגדר כחתול.

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי