מה כן חיובי בו?

איך את מעצימה את הצדדים החיוביים?

מבחינתי חריצות ואחריות זה הבסיס! איך אפשר לחיות ככה, לא לעבוד זה רק ביטוי אחד לשורש של הדבר..

זה כמו להגיד לי מה היתרונות הנוספים במצלמה כשתוכנת הצילום בה לא עובדת...

אבל, אם את בהסתכלות שמיואשת ממנו, שלא רלוונטי לך הצדדים הטובים שבוודאי נמצאים בו - אז כל מה שנציע, לא יעבוד.

אני באמת מיואשת

תחשוב מה זה בשביל אישה לראות את הגבר שלה קם בצהריים כשהילדים חוזרים מבית ספר

אני מרגישה שאני מגדלת עוד תינוק

הדברים הטובים שבו. נסי בכל זאת לעשות רשימה

אם הוא לא ישנה את דרכו - את עוזבת. הדברים לא משתנים עם הזמן, ויהיה קשה מאוד ויותר בהמשך

ולמה? הוא תמיד היה ככה ?משהו עובר עליו?

הצורך שלך מובן אבל צריך להסתכל על כל התמונה.

מעולם לא עבד בצורה מסודרת.תמיד התחיל ואז היה מאחר, מבריז עד שפשוט היה מתפטר או מפוטר

תמיד המשפחה מימנה אותו ודאגה לו, רגיל שלא חסר כלום ותמיד יהיה מי שיגבה אותו

מה יקרה כשהמשפחה או את תפסיקו לממן?

ומה הוא עושה כל היום? 

אין מישהו שמאושר מלא לעשות כלום כל היום במשך תקופה כזאת ארוכה, לא קשור לכסף.

לא אוהב סדר יום ושגרה

אוהב לצאת לטיולים והשגרה שלו זה חוסר שגרה

ישן מאוחר מאוד, רואה סרטים

בזמני הערות שלו הוא עוזר לכל העולם ואשתו- מדבר עם אנשים ועוזר להם, זה מדהים בעיניי טוב הלב שלו אבל זה לא מכניס שקל לקופה המשותפת וזה עושה לי עצבים

אם זה כך - אז קודם כול עצם הידיעה שיד פה קושי אמיתי והוא לא עושה את זה בכוונה מקלה על ההרגשה.

ושנית - אפשר לנסות לטפל בזה בכל מיני דרכים, ולשנות את המצב, לפחות חלקית...

(ובעיניי זו דווקא ברכה שההורים יכולים לעזור כלכלית, ומוריד מעט מן העול...)

חחח אני עם הפרעת קשב

הוא האנטיתזה לאדם עם הפרעת קשב, כותבת את זה כאחת שמבינה בזה מתוקף תפקידי המקצועי.

הסיפור שלו זה של ילד מפונק מגיל אפס שתמיד קיבל מאבאלה את מה שרצה

ההורים שלו מודעים למה שגדל הילד שלהם להיות?

(אבחנה נוספת שאולי כדאי לבדוק: הרצף האוטיסטי.)

בסופו של דבר הוא גדל וגר איתם כמה שנים טובות

אבל חושבים שהוא השתנה לטובה ולכן עוזרים לנו כלכלית...

הוא השתנה אבל הרבה מיזה זה תדמית חיצונית ולא אמיתית

הוא אדם מאןד כריזמטי ובאמת, מסמר הערב בכל אירוע...עוזר לכל העולם ואשתו

רק חבל שלמי שהוא מחויב באמת לא..

הוא לא על הרצף בוודאות- יש לו יכולות אמפתיה גבוהות מאוד ויכולות תקשורתיות גבוהות מהממוצע

מאוד גדול בין מה שהוא בחוץ, או מה שהוא משדר בחוץ, גם להורים וגם לסביבה לבין מה שקורה מולך ובבית (איך מול הילדים?).

זה באמת משהו שנראה קיצוני

יש לו הסבר לזה? למה למי שהכי חשוב הוא כזה?

חייבים פה ליווי מקצועי

אכן יש פער, הוא היה ענק בעבר ויחסית הצטמצם,אבל כמו שאומרים מעט מדי ומאוחר מדי...

כן, אולי אין מנוס מליווי מקצועי

לשאלה הטובה הזאת.

מה הוא אומר בכל המצב הזה?

בכל התקופה הזאת את לבד? 

לרוב כשאני מעלה את זה הוא מתעצבן ומשתבלל ואומר זה מי שאני וזהו

היום הייתי ממש עצבנית, משהו שלא היה בעבר, פשוט הטחתי בו את המציאות באופן מאוד אמוציונלי בלי רחם ( פתאום קלטתי שאני מחפשת עבודה שהפרמטר היחיד שהיא עם שכר גבוה ומוותרת על עבודה עם התפתחות אישית בשביל הכסף ) ובהתחלה הוא הקשיב ואז אמר שאין לו כח,והלך לישון ( כן כן,באמצע היום) אחרכך קם, בהתחלה היה נראה פגוע, אבל אחר כך קרא לי לשיחה ואמר שמבין אותי ויחפש עבודה ..

מאז הספקנו לריב שוב (הוא רצה שההורים שלו ישלמו לנו על איזה משהו, אני סירבתי - בקיצור נהיה פיצוץ)

ממש קשה.

מבין אותך

באמת לא ברור איך הוא לא מפחד מכניסה לבור כלכלי/מינוס אלא אם לא משנה מה יהיה ההורים שלו תמיד יכסו/יממנו (אז אולי לדבר איתם שידעו על המצב).

מה יקרה אם ההורים יפסיקו לעזור? מה אם לא יוכלו יותר?

אם אני מבין, גם התקשורת ביניכם לא פשוטה, נכון? 

מבחינתו יש לו דירה שההורים שלו רוצים להביא לנו מתישהוא( אני מסרבת בתוקף לקחת ורוצה לקנות דירה מהכסף שלנו)

לכן הוא ממש רגוע..אני לא- כי אני רוצה לחסוך לדירה משלנו

בעל המאה הוא בעל הדיעה, זה נכון לגבי ההורים שלו ואני רוצה להרגיש חופשיה , שגם אם נתגרש יהיה לי לפחות חצי

אם ההורים שלו יבאו לנו דירה ונתגבש אני לא אקח את החצי

מובן ממש.

כל אדם רוצה (וגם אמור לשאוף, וככה גם מחנכים אותנו) לעצמאות גם כלכלית.

גם אם ההורים לו בעלי יכולות כלכליות זה לא אומר שצריך לחיות על חשבונם. אם זה מעבר, כבונוס, מצויין אבל לא כבסיס.

את רוצה להרגיש נשענת עליו כבעלך ואין לך את זה.

אמרת כמה פעמים שהוא מדבר איתך, אמפתי אלייך, מבין לכן כדאי להמשיך עוד ועוד. לקבל ליווי מקצועי גם על התקשורת ביניכם, כי זה בסיס חשוב מאוד.

היכולות והרצון הזה שיש בו לכל מי שהוא לא את חייב לעבור גם אלייך. 

כלומר מסכה.

אני יודע שהתכוונת לעזור ולזרוק רעיון לבדיקה אבל לפעמים הרעיונות האלה יכולים לגרום להרס.

ובאופן אישי התופעה הזו פשוט ממש מעצבנת אותי, אבחון אוטיזם זה עניין למקצוענים.

לכן לא אבחנתי, רק הצעתי.

אין לי שום הכשרה, רק ניסיון אישי... (ויכול להיות שלולא ניסיון אישי של אחרים, שעוררו את תשומת לבי, לא היינו מגיעים לאבחון בשלב מוקדם יחסית...)

מהיכרות אישית, קשיים בזוגיות (גם כאלה שנראים רגילים לכאורה) יכולים לשבת על בעיית תקשורת...

אף אחד לא מאבחן, אבל זה בהחלט כיוון לחשיבה שיכול לתת כלים להתמודד.

מתוארת כאן התמודדות לא קלה, שנמשכת הרבה שנים. 

כלים שמיועדים לאנשים שממש מאובחנים מתאימים גם לאנשים שלא מאובחנים אבל סובלים מסיטואציה דומה. פורום רגישים למשל משמש אנשים רגילים לגמרי שלפעמים הרגישות שלהם לנושא ספציפי מכה אותם והם לא יודעים איך להתנהל עם זה.

זה לא אומר שצריך לתת להם תווית.

גם בשגרה שהיא לא 7 בבוקר עד 6 בערב.

בסוף היום יש לכם מספיק כסף?

סוגרים את החודש?

הוא רוצה לעבוד רק שעדיין לא מצא את עצמו?

יש לו בכלל מניע כלכלי או שאת והמשפחה שלו מספקים את הצורך הזה?

לפעמים לא סוגרים את החודש.

הצורך שלי זה שיהיה לי על מי להישען ולא, לא על ההורים שלו!

גדלתי במשפחה בלי כסף ועבדתי מגיל 15, אז בגדול אני לוקחת את רוב האחריות כי אני מתוכנתת לקחת אחריות מגיל קטן, אבל היו תקופות שניסתי לסמוך עליו אבל אף פעם זה לא עבד,תמיד נגמר בזה שאין לו כח וזהו 

הצורך שלך סופר מובן, זה מעצבן ואת מצפה שהוא יקח אחריות בתור אחת שיודעת מה זה לקחת אחריות.

יש כל מיני דרכים להתמודד

את יכולה להיות קשה איתו, להפסיק לעבוד (או להמשיך אבל לשים את הכסף בחיסכון ולא להוצאות שוטפות) ולהגיד לו "חמוד, תתמודד".

את יכולה להמשיך לעשות מה שאת עושה כבר שנים, הוא לא עובד, את לוקחת אחריות בשבילו ולהתעצבן.

את יכולה לנסות לדבר איתו, אם הוא בנאדם שגדל עם כפית של זהב בפה, בניגוד אליך, עבודה בשבילו היא לא צורך הישרדותי, וזה יכול לשמש כיתרון, כשהמניע הוא הישרדותי אנחנו נשארים לפעמים במים רדודים

אבל כשהמניע הוא התפתחות, תשוקה, עבודה שאוהבים - השמים הם הגבול.

הבעיה שהוא צריך להתחיל לנוע.

מישיבה בבית לא מגשימים חלומות.

הייתי נעזרת באיש מקצוע, אולי צריך שילוב של כמה מהדברים, גם לדחוק לפינה בשביל תנועה וגם הכוונה למקום שהוא יפרח.

באמת תודה

לגבי מה שכתבת שזה יתרון לעבוד לא מתוך מקום הישרדותי , אני לא רואה בזה יתרון, כי החיים מאוד מאתגרים ולא תמיד הולך כמו שרוצים וצריך ללמוד לפעמים לחשוק שיניים ולהתגבר- ואין לו את זה כאמור...

ובאמת שהעבודה זה ביטוי אחד של חוסר האחריות הזה, הדבר הזה מגיע בעוד צורות של "קשה לי אז אני מוותר"

באמת אני חושבת אולי נלך לייעוץ מקצועי

עזבי כסף. לקום בבוקר (או לא ללכת לישון) ופשוט להתלהב על משהו ולעשות אותו בצורה רצינות מרוב שהוא מגניב.

(עשיתי הרבה כאלה שאף אחד לא שילם לי עליהם אגורה, לפעמים בדיעבד הצלחתי למכור אותם, לפעמים לא, הלוואי הלוואי בחודש הבא הצלחתי למכור אחד מהם)

קראתי את כל השרשור הארוך הזה, ורוצה לומר לך שאני מצדיעה לך.
ואני חושבת שאנשים פה אולי לא מבינים את ההשכלות של זה מעבר לכסף.
התדמית שלו כגבר בעינייך נפגעת. כמה אפשר להימשך לאדם שאותו את חווה כלא אחראי? כאחד ששומט מעליו חובות בסיסיות?
בסוף משיכה היא לא רק לגוף הפיזי, אלא לכל מה שגבריות מייצגת- ביטחון, עוצמה, יציבות (!), ניהול עצמי, התגברות על דחפים.

וגם מול הילדים. מה זה עושה להם כשהם רואים שאבא מתפנן...? החשש הוא שהם ילמדו ממנו שאפשר להתעצל כשקשה. ל לעשות שיעורי בית, לא להכין מערכת. רק מה שכיף ומה שמתחשק לי באותו הרגע.

וכן, אני ממש ממש ממש מסכימה איתך, שעבודה מתוך חובה ולא מתוך תשוקה- זה קודם. קודם כל זה תדאג לבסיס של החיים, ואחר כך תכניס לשם תשוקה וכיף. 
כמו שלא ייתכן שאמא תעשה רק כייף עם הילדים, אבל הכל כאוטי מסביב.
להכריח את עצמי לעשות משהו שלא בא לי עליו- זה חלק מלהיות אדם בוגר.
לא בא לי לשלם אגרה
לא בא לי לחזור לביטוח לאומי
גם לא מתחשק לי ללכת עם הילד לאבחון

אז מה??
כמו שברור לי שאני אשלם שכר דירה גם אם לא מתחשק לי
ככה אמור להיות לי ברור שאני אעמוד בשאר מחוייבויות החיים, גם אם הם דורשים ממני לנשום עמוק קודם.

להגיד לגבר- אין בעיה. אני אפשטור אותך מכל עול החיים- העיקר שתמצא את התשוקה שלך
זה להשאיר אותו ילד קטן, מקס' נער מתבגר.
 

רק מתשוקה בלבד ובלי אחריות

אבל ממה שנראה לי פה גם לה יש צד במשוואה הזאת של אובר לקיחת אחריות ודפוסים של כסף.

למשל, לא לקחת מההורים דירה ולקנות רק מהון עצמי.

אם היא במרדף אחרי כסף לדירה כזאת ובמרדף להשיג אותה כשהוא יודע שההורים נותנים, למה שיכנס ללחץ כמוה?

מי לא רוצה לתת לילדים שלו דירה? איזה ילד יתנגד לדירה בהנחה שהיחס שלו עם ההורים טוב?

אני כן חושבת שהיא לא צריכה להשאיר לו ברירה ולהוריד אחריות מעליה ולתת לו להתמודד.

אבל כן להבין שיש דפוסים אחרים של התנהלות וכסף ולא בטוח שהדפוס שמונע מסיפור החיים שלה שכולל חרדה ואחריות מוגברת הוא בהכרח הדפוס התקין.

ולמשוך בכוח לדרך הזאת לא בהכרח יועיל להם.

בגילאים מבוגרים כבר לא אמורים לקבל משכורת מההורים.
זהו. פרנסו אותנו בילדות ובנערות ודי. בגיל הבוגר זה כבר מקטין את האדם שלוקח. גם אם ההורים רוצים לתת.
לא דיברתי על דירה. דיברתי על השוטף.

הדפוס שלו הוא דפוס שחורג מהנורמה, והיא צריכה לדעת את זה ולא להתבלבל. שאולי היא פשוט אמורה לקבל את זה. היא לא. הוא חורג מהנורמה האנושית המקובלת, ובצדק זה מאוד מאוד מאוד קשה לה. כי היא יודעת מה קורה בעולם בחוץ.

דווקא האמת הזאת מאוד מסדרת את הנפש.
להגיד לעצמי ביושר- הציפיות שלי מבעלי הן הגיוניות ונכונות. 
ועכשיו השאלה היא- האם אני מסתכלת על צדדים אחרים שיש בו ובוחרת בו מחדש בתור בעל,
או שזה כ"כ מעכיר את הדמות שלו בעינייי, שאני לא מסוגלת לסבול יותר?

לדעת שבצד הזה הוא באמת לא לוקח אחריות כמצופה מאדם בוגר. היא לא אמורה לחשוב על זה במחשבה אחרת. 

את זה וברור שזה לא הנורמה

וברור שצריך טיפול כבר ממזמן ושנחצו גבולות אדומים (אלימות הרבה יותר חורה לי מזה)

במקרה הזה ספציפית של עבודה וכסף לא יעזור לה להיות צודקת.

היא הרי שנים צודקת וכועסת ומניעה אותו לעבוד מתוך חרדה ותחושת אחריות מהמקום שלה.

זה לא עוזר ולא יעזור.

הוא לא חווה את הילדות שלה, אין לו חרדה כלכלית, יש כאלה שגם לא יהיה להם, יש כאלה שאין להם מניע לעשות כסף מלבד לסגור את בחודש ולהסתפק במועט.

לא בטוח שהמניע שלה לאחריות מוגברת צודק כמו שהיא חושבת,

להיכנס בזה ראש ולא לקבל שיש עוד דרכים להסתכל על כסף, לעשות כסף, לא יתרום לה, היא כבר ניסתה בצורה הזאת.

שהיא תחזיק בראש שבאמת הצדק איתה, ולא תתבלבל לחשוב שאולי היא זו שצריכה לעשות עבודה.
כלומר העבודה שהיא צריכה לעשות זה להיאחז בדברים אחרים שיש בו
אבל לא להגיד לעצמה משהו כמו- אנחנו בעלי שתי גישות שונות לכסף והגישה שלו ראויה כמו שלי. כי הגישה שלו היא חריגה מהנורמה ולא ראויה. 

מה שיעזור לה, בעיניי לפחות, זה לבקש מההורים שלו לסגור את הברז ולהפריד חשבונות בהמשך.
גם אם בהתחלה זה יחווה כקרע,
בהמשך הוא יכול לצמוח מזה.
 

ולא רק צודק או לא צודק

מה אם הוא היה מרוויח עשרות אלפי שקלים משעה של עבודה וההתנהלות שלו עדיין היתה דומה? קם מאוחר ועושה שום דבר?

כסף נכנס, ממנו/מההורים שלו.

אפילו דירה הם מוכנים לתת.

יש כאן הרבה יותר מצודק או לא צודק.

יש דינמיקה, לקיחת אחריות, שחרור אחריות וקבלה שאנחנו לא יכולים לשלוט על האחר על האופן שהאחריות הזאת תתבצע.

אני גם הייתי מתחרפנת  מהתנהגות כזאת.

אבל כדי שיתאפשר לחיות איכשהו ביחד צריך להבין ולהשלים עם זה שבדיוק בדיוק כמו שהיא מצפה וכמו שהיא רואה אחריות, לא יהיה.

כל אחד חווה את המשבר הזה בזוגיות בפן מסוים, חלק בפן הדתי, חלק בפן הרגשי, חלק בפן הכלכלי.

אני מניחה שאם הייתי בחוויה דומה הייתי משחררת אחריות ומכניסה את הכסף שאני מרוויחה להשקעה או חיסכון ולא להוצאות שוטפות ונותנת לו להתמודד.

אבל לא בריב, בשיחה עם קביעת עובדה.

שאת מתרכזת בכמה היא 'צודקת'.

אבל להיות צודקת יעזור לה רק אם היא רוצה להתגרש.

אם היא רוצה להמשיך לחיות עם האדם הזה, היא צריכה להיות חכמה, לא רק צודקת.

וחלק מהחכמה הזו זה לדעת מה בשליטתה ומה לא. ולנסות לשנות אותו- זה לא בשליטתה.

זה הסיכוי היחיד שהוא יחשוב על שינוי

התיאור שלך ובעיקר התסכול והכאב.

ככה היה תמיד?

איך היה בתחילת הנישואים? איך הוא היה כשהכרתם?

מניח שאיתו דיברת... יש לו אולי חבר טוב/רב שאפשר דרכו להעביר את המסר? 

תודה על זה

זה  באמת קשוח ברמות הזויות!

הוא היה ככה מ day one , השינוי שקרה שלי מתחיל להימאס מהמצב

זה באמת נשמע מתסכל מאוד וקשוח.

מה היה אז שזה לא הפריע לך? (ולא שאני לא מבין אותך היום).

איך הוא כאבא? בבית הוא שותף למטלות? 

שבעבר הייתי יותר שותקת על דברים שמפריעים לי ואוגרת,  חיה בתודעת הישרדות- המשימה היתה תמיד להיות עם ראש מעל המים..

שתקתי על הרבה קווים אדומים שחצה, בעבר הוא היה אימפולסיבי מאוד בתגובות שלו למצבים שונים, בקלות שובר את הכלים, היו גם הרמות ידיים ואלימות.לא כי הוא אדם רע, כי הוא אימפולסיבי וכבר בתור ילד לא ידע לקבל גבולות, ושם זה פגש אותו כמבוגר

ואני חושבת שעברתי תהליך עם עצמי שבמהלכו מרגישה יותר ביטחון עצמי במי שאני ובגבולות שלי, חלק מהעניין שהאלימות פסקה בעקבות זה

אם היתה גם אלימות במשך השנים זה באמת קשה מאוד. ובאמת מטורף מה שעברת וקודם כל ברוך ה שזה הפסיק.

אלימות היא קו אדום בוהק. מאוד.

זו נקודת אזהרה חמורה.

גם אם היא פסקה זה אולי יכול לצוץ שוב ולכן חייבים לטפל בזה.

כמו שהציעו כבר, אז בהחלט ייעוץ מקצועי.

הלב ממש יוצא אלייך כי ברור שאשה רוצה משענת של הבעל, משענת בהרבה תחומים ולך אין אותה.

הוא יודע עד כמה כל זה בוער בך? כמה כואב לך המצב הזה שלו?

איך אפשר לחיות רק עם משכורת אחת? הוא לא חושש ממצב כלכלי?

מטלות בית הוא עושה? איך הוא עם הילדים? 

ולצערי הרב לא היה לי את האומץ להציב את הגבולות שלי בעבר, הייתי בלי תמיכה משפחתית ואחת כזו שלא משתפת - בפרט זה- הרגיש לי בושה איומה...

באמת יש שאריות , זה יכול להיות במימיקה מאיימת מצידו בויכוח סוער, של ידיים שחצי מורמות, אבל יודעת שבעבר א. הייתי מפחדת ממנו במצב כזה. ב. בשלב הזה זה היה מגיע לסטירה

היום: א. אני לא מפחדת ממנו , ומיד מפסיקה את האינטראקציה באופן נחרץ ואסרטיבי ב. אם היה מגיע לסטירה היום הייתי חותכת ככל הנראה(רוצה להאמין ממש)

הסברתי לו כמה פעמים את החשיבות עבורי של היציבות- הוא ממש מבין ואמפתי ומדבר הרבה על שינוי שיעשה , אבל מילים כמו חול ואין מה לאכול

מאוד

הלב יוצא אלייך ועל מה שעברת ועוברת.

טוב מאוד שמצאת את הכוחות לעצור את זה. למרות שעדיין זה קו אדום בוהק שנחצה.

כיום המשפחה שלך/חברות כן יודעות/תומכות?

אם הוא מבין ואמפתי זה כבר משהו. חבל מאוד שאין גן מעשה לצד זה. חייבת להמשיך לחלחל לו את זה ביחד עם ליווי מקצועי, לך, לו ולשניכם.

שאלימות פסקה בעקבות גבולות

לא אומרת בהכרח שהוא כבר לא אלים

זה אומר שפחות "שווה" לו להשתמש באלימות

לעבור תהליך עצמי כזה זה לא פשוט וזה אומר שיש בך כוחות

אני חושבת שלא כדאי לבזבז כוחות על אדם שלא ראוי להם

וזה לא נשמע שהוא ראוי 

נשמע שנכנסים לדינימקה שאת מנסה לשנות אותו, והוא נאחז במה שהוא עושה בגלל הניסיון הזה שלך.

עכשיו, אין ספק, ההתנהגות שלו באמת מחרפנת.

ובכל זאת, חייבים להבין ולהשלים עם זה שזה מי שהוא. אולי זה ישתנה מתישהו, אבל זה לא תפקידך ולא ביכולת שלך לגרום לו להשתנות. זה רק אצלו.

תחשבי אם עצמך בכנות- אם הוא נשאר כמו שהוא, האם את נשארת איתו? האם הטוב שיש בו שווה לך?

בסוף אולי הוא ''מתנהג כמו תינוק'', אבל הוא אדם בוגר ואחראי למעשיו. ואם את באמת באמת רוצה להתגרש, ולא מסוגלת לראות שום צד נוסף שיש בו, לא הוגן לא לך ולו לא שתישארי איתו 'על תנאי'.

מצד שני, לדעתי, אם תצליחי לעשות עם עצמך עבודה, להרפות לגמרי, ולהרשות לו לפרנס אותך בדרך שלו (גם אם זה אומר מימון מההורים), תגלי פתאום שהוא רוצה להשתנות מיוזמתו.

כי נשמע שזה הפך למאבק כוח. יותר מצורך אמיתי שלכם.

אם אני יכולה לשחרר ולהשלים עם מי שהוא, כי באמת קשה לשנות דפוסי התנהגות,  אבל מרגישה שאני לא מסוגלת, מרגישה ממש צורך לדעת בביטחון שאני יכולה להישען ולהיות בביטחון בנושא.

זה אישיו אצלי, כמו שכתבתי פה- גדלתי במשפחה מעוטת יכולת, בגיל 15 כבר קניתי עבורי אוכל, בגדים- הכל... וקשה לי ממש שאני עדיין בגיל הזה חיה באותה תודעת הישרדות כלכלית 

שזה אישיו אצלך, ולכן זה מקפיץ אותך אפילו יותר ממה שזה היה מקפיץ אחרות.

והמון פעמים דינמיקה זוגית היא בדיוק כזו- ככל שיש בו תכונה שיותר קשה לך לקבל, ככה הוא יותר נאחז בה, כאילו שתוכיחי שאת בוחרת בו למרות הכל.

אבל ראיתי שהזכרת בהודעה אחרת גם אלימות.

אז לא הייתי עושה שום דבר בלי ליווי מקצועי (רק לך או לשניכם כזוג).

זה ממש חכם ונכון

לגבי האלימות זה ממש פסק, פשוט בעבר הייתי עם דימוי עצמי מאוד נמוך וחששתי להציב את הגבולות שלי, ברגע שהצבתי הוא הבין והפנים שזו התנהגות שלא מתאימה וחציית קו אדום עבורי- וזה ממש פסק  ( עדיין שובר בקלות את הכלים כשמשהו לא מסתדר לו, אם כי פחות...)

ונותן הרבה תקווה, שהוא כן מסוגל לקחת את עצמו בידיים ולהשתנות!

הבעיה היא שאי אפשר לשנות אחרים. ותחשבי כמה ניסית לשנות את עצמך ולא הצלחת, באותה מידה יכול להיות שגם הוא מנסה להשתנות ולא עובד לו...

אני חושבת שמה שאת יכולה לעשות בשלב הזה (חוץ מלפנות לאיש מקצוע) זה שני דברים-

1. לשנן לעצמך שמותר לו להתנהג כמו שהוא מתנהג. האלימות שתיארת מקודם- היא קו אדום. לעומת זאת, לחיות על חשבון ההורים (כשמבחינתם זה לגיטימי) זו בחירה לגיטימית. גם אם אותך ואנשים רבים נוספים היא משגעת (ואני ביניהם)- סה''כ זו התנהגות סבירה. ואדם בוגר יכול לבחור להתנהל בה.

2. לספר לו מה את מרגישה. לא ממקום של כמה הוא לא בסדר. רק ממקום של 'אני נכנסת ללחץ כשאין לי חסכונות'. של מה זה גורם לך להרגיש (ושוב, אחרי ששיננת לעצמך שעקרונית הבחירה שלו לגיטימית. שאולי יש אישה אחרת שהיתה ממש שמחה לחיות עם גבר כזה. רק לך יש דברים ספציפיים שמפריעים. ועליהם לדבר איתו).

אני מאמינה שאם את באה לשנות אותו כי ''את צודקת''- הוא רק יתבצר יותר בעמדה שלו.

אבל אם את מקבלת אותו ואת הגישה שלו, ורק *מבקשת* שיעשה משהו אחר בשבילך כי זה ישמח אותך- האנרגיה באוויר תהיה אחרת. ותאפשר לו יותר שינוי.

מבינה מצוין מה שאת כותבת, וגם אם קשה לי לומר את זה- בהחלט זו זכותו המלאה לחיות על חשבון ההורים, אבל מניחה שגם זכותי המלאה לומר לו שזה לא מתאים לי לחיות עם אדם כזה?

בסוף בעל המאה הוא בעל הדיעה,  קרה כבר מקרה שרצינו לעבור דירה לעיר אחרת וההורים שלו איימו שאם נעשה את זה(לדעתם לעבור דירה היה מעשה שיזיק לנו רוחנית) , הם יפסיקו לתמוך בנו

מבחינתי זה רק אישר לי את כל החששות מלקבל תמיכה ממישהו...שבסוף יש לזה מחיר

לגבי שינוי התפיסה באופן העלאת הנושא- עד עכשיו גם כשביקשתי הכי ביפה- זה לא עזר....דווקא היום כשממש התעצבנתי  הבטיח שיחפש(האם זה יקרה? זה כבר סיפור אחר)

לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל לפרט...

הלכתית, פסיכולוגית, זוגית, משפטית - פשוט מכל הבחינות גבר צריך לפרנס את המשפחה שלו. גם לטובתם וגם לטובתו. חוסר מעש ושיעמום זה מאד מאד לא בריא ויכול לגרום לדכאון (או ההיפך במקרים מסוימים- שדכאוו גורם לחוסר תעסוקה)

ואולי יש מנגנון בנפש שלה שמאחורי המודע מאפשר לזה לקרות. דווקא בגלל שזה ה-נושא אצלה. היא משכה לחיים שלה גבר שאצלו הכל רך ובאיזי  כי האנרגיה הזו התאימה לה ועכשיו היא מתמודדת עם התוצאות.

אין לו כח רצון

זה לא אין לו כח, זה אין לו כח רצון. בשביל להחזיק מקום עבודה ולרצות להתקדם בעולם צריך מעבר לכל הדברים של אחריות וכל זה. 

לפני שהוא עצלן. לפני שהוא תינוק מגודל. לפני כל הביטויים האלה.

הבעיה היא שאין לך שליטה על זה. וגרוע מכך המנגנון שמפעיל עליו לחץ רק גורם לו להיכשל בין במודע בין בתת מודע. את חרוצה ואחראית כי יש לך אנרגיה פנימית בגוף (רצון) שמניעה אותך לשם. הוא - אין לו. למה? זה כבר נושא אחר. אבל קודם אין לו.

אבל, כשהוא רוצה להשיג דברים- הוא יפעיל את כל העולם ואשתו וישיג כל מה שירצה!

יש לו יכולות מדהימות להשיג דברים שהוא רוצה.

פשוט להכניס כסף זה לא חלק מהשאיפות שלו למרבה הצער...אני חושבת שזה שאני חרוצה זה כי גדלתי למציאות שבה אין לך ברירה, ובשונה, כשאדם גדל לתוך מציאות שתמיד מקבל הכל- אז היכולת הזו לא מתפתחת

זה היה גם אז. אין מצב שהוא היה אחר אז.

זה לא שיצאנו הרבה

וגם זה ממש לא בא לידי ביטוי...חבל באמת שלא בדקתי קצת יותר

תופס הרבה מהדפוסים האלה לפני שאנחנו בכלל שמים לב.

אני אומרת את זה מחוויות של הזוגיות שלנו.

לפעמים הפחדים הכי גדולים שלנו

מתממשים בזוגיות ולא סתם.

המוח מזהה משהו מוכר - גם אם הוא המוכר הכי מפחיד בעולם, המוח ההישרדותי מעדיף את המוכר והידוע על פני חדש.

למשל אם את אדם אחראי מטבעך שלוקח אחריות מאוד יכול להיות שתת מודע שלך זיהה דפוסים מוכרים שם שאת צריכה לקחת אחריות, ואצלו להיפך הוא לא לוקח אחריות וזיהה דפוסים אצלך שכן לוקחים אחריות ולכן נמשכתם.
 

אפשר לראות את זה בבנות לאב מכה שבחרו בבעל מכה שוב למרות שלא זיהו את זה בדייטים.

המוח קלט דפוס מוכר והוא משחזר.

זה לא משנה הרבה את התוצאה.

אבל זה עוזר לי להבין שלא סתם.

לא סתם בחרת אותו והוא אותך.

לפעמים אלה דגלים אדומים שצריך לחתוך ואין עם מה לעבוד.

לפעמים זה התיקון שלנו, בן הזוג יושב על הנקודה הכי כואבת שלנו

וזה כואב רצח.

אולי עם בן זוג אחר לא היינו נפגשים בכאב הזה, אבל רק דרך המפגש איתו אפשר להתרפא באמת ולהשיל דפוסים שרכשת שלא טובים לך.

זה לא יוסיף לך עין טובה עליו

וזה לא יוסיף לו רצון להצליח.

וזה באמת קשה

את צריכה משענת ויציבות

ואת מגלה שאת הופכת להיות כזאת

זה מצב מתסכל. שלדעתי מזין את עצמו

את לוקחת אחראיות והוא משחרר אחריות

אבל

חוכמת נשים בנתה ביתה

לך כאשתו יש את החכמה (גם אם את לא מכירה אותה עדיין) לגרום לו להתקדם בכיוון החיובי.

את לא משנה אותו.

את לא גורם טיפולי

אבל את יכולה.

עצם זה שכתבת הודעה כזאת זה פתח ראשון

זה הבעת התסכול שפועם לך בלב.

בפרקטית.

כמה זמן אתם נשואים?

יש ילדים?

האם הוא עבד פעם?

הוא למד משהו?

יש משהו שהוא טוב בו?

הוא יודע שאת מתוסכלת כך מהמצב?

אני לא קורה בפורומים בדרך כלל.

אם קראתי 'במקרה' רק כדי לאחל לך שלום בית. 

אוי ואבוי אם מתגרשים על דבר כזה. על דבר כזה עובדים, משתפים, מתייעצים.

נשמע שיש לך כסף אבל יש לך 2 בעיות:

האכזבה מבעלך.

התלות בהורים שלו.

אז צריך לדבר על שני הדברים הללו. כנראה שלכל זוג ממוצע יש כמה וכמה בעיות, יש כמה וכמה אכזבות, כי זה מה שהקב"ה רוצה מאיתנו, שנעבוד על הזוגיות, ושזה לא יגיע בקלות על מגש של כסף.

בהצלחה!!

להרגיש יציבות כלכלית

ממישהו שהוא קצת ההפך מזה

גם אם הוא יעשה איזשהו שינוי

זה לא באמת יכול להפוך ליציבות

אנשים מבוגרים לא עושים הרבה שינויים

ובטח לא שינויים קיצוניים

אני חושבת שרוב האנשים (או כולם) רוצים מבן/ בת הזוג דברים שהוא/ היא לא יכולים לספק

אפשר

1. למצוא פתרונות אחרים ולהשלים עם החסר

2. להחליט שזה לא מתאים יותר

3. לנסות כל החיים להלחם בזה

כנראה ללא הצלחה

ספציפית נושא כלכלי הוא יחסית קל

כי גם אישה יכולה לעשות כסף והרבה

וחסר של דברים אחרים

יכול להיות יותר קשוח

כי לא לכל דבר יש פתרון שאפשר לקחת עליו אחריות לבד 

נכון זה לא פשוט .. נכון הכל עליך וזה הכי לא תקין בעולם . ואם נגיד את זה בקול הוא לא מרגיש לך כמו גבר אלא כמו עול.

אבל גם אם את לא מרגישה את זה ..

תתחילי להאמין בו ..

אני יצאתי עם גברים שהיו בין עבודות ואיתי תוך שניה הם מצאו עבודה , למה?

אמא של אחת מהם אמרה לי מה עשית ? אני כל הזמן נדדתי לו.

זה הקטע לא צריך לנדנד , צריך רגע לתת אוזן קשבת

אולי תופתעי ותגלי שהוא רוצה לעבוד הרבה הרבה יותר ממה שנדמה לך

אני האמנתי בהם ..

לאישה יש כוח להרוס ויש כוח לבנות

תראי לו שאת מאמינה בו

ולא תאמיני בעצמך איזה שינוי יחול בו

קודם כל חיבוק

ואיזה קשה

וזה הפך הטבע.

שגבר שורץ ולא עושה כלום ואשה עובדת.

מכירה משהו דומה מהסביבה הקרובה.

בגדול זה פשוט תלותיות.

ברגע שלא תהיה ברירה הוא יזיז את עצמו.

השאלה אם את מסוגלת ללכת לשם, עד הקצה, לבקש להפסיק עם העזרה מההורים.

בלי דרמה בלי בלאגן

פשוט להסביר, אני מרגישה תלותית ואני לא רוצה, רוצה שנבנה אותנו לבד.

לא קראתי את כל השרשור, האם שיתפת אותו ברגשות שלך?

זה משהו שורשי עמוק בהבנה של אנרגיה זכרית האנרגיה נקבית.

במקום הטבעי אשה מקבלת וגבר מעניק ורוצה לתת ולגונן.

זה דיי ברור שיש איזשהו מכשול מהותי לא בריא שגורם לו להתנהל ככה, אולי זה סתם פינוק אבל אולי מאחורי התינוק יש אבחנה, לא הייתי שוללת קשב,אגב...

לכתוב את המילים האלו בעלי חתיכת עצלן ותינוק מגודל

יש תחושה של זלזול מובנה

מרגיש שזה יושב על משהו אחר.

גם אם המצב הוא כזה, את לא אמורה לחשוב עליו כאלו דברים.

כמובן שכעת את צריכה לתת לזה מקום ולהבין מאיפה זה נובע, אבל לדעת שזה לא תקין.

אהבה-היא אהבה עצמית. בלי קשר למה הוא עשה עושה ויעשה.

כל השאר זה מעטפת.

בסיפור שלך יש תחושה של פגם בנקודת האמת, מזה זה השתלשל למעטפת.

מניסיון...

שאני מעריך מאוד את סיפור החיים שעברת.

זה נשמע ממש קשוח.

שום דבר לא מובן מאליו בסיפור כזה.

באופן כללי, במקרה שאחד/ או שתיים מבני הזוג נושאים סיפור אישי מורכב, הטיפול מתחלק לשתיים. בהתחלה טיפול רגשי פרטני לכל אחד מהם בנפרד והשלב השני הוא טיפול זוגי ביחד.

הרבה פעמים אחרי הטיפול האישי הטיפול זוגי נהיה מזערי. צריך אבל לא כמו לפני זה.

ללכת הפוך זה בדרך כלל לא יעזור.

כי כל אחד מביא לחיי נישואין את הסיפור המורכב שלו.

הרבה פעמים כשיש קשיים בקשר המשותף, זו הסיבה.

לפני הכל ואחרי הכל אני באמת מצדיע לסיפור החיים ההזוי הזה.

גדולה מהחיים.

בס"ד

מה אכפת לך מאיין הכסף מגיע? העיקר שמגיע ואפשר להמשיך לחיות טוב עוד שנים טובות.

מה חשבת שאת תחליטי מה מסלול הכסף? תשמחי כי יכול להיות גרוע יותר ח"ו.

הקב"ה מחליט מה המסלול ולא אנחנו!

מספרים ששאלו פעם מליונר אמריקאי איך הגיע למה שהגיע והוא ענה שהוא הגיע לאמריקה עם 10 סנט בכיס.

הוא קנה תפוח מלוכלך שטף אותו ליטף אותו ניקה אותו ועטף אותו..ומכר אותו ב 20 סנט.

בכסף זה קנה 2 תפוחים וגם אותם ניקה ועטף ומכר ב 40 סנט. המשיך וקנה מגש תפוחים ואחר"כ קנה משטח של תפוחים ועוד כמה משטחים...ובהמשך קנה משאית

ועוד משאית ועוד משאית ובסופו של דבר קיבל הודעה שהשווער שלו המליונר נפטר והשאיר לו ירושה גדולה!!

לא מתפוחים!!!! בשורות טובות ושנזכה לראות רק טוב כל הימים. בריאות ונחת לכולם.

בס"ד

זה ברור שיש ביניכם דינמקיה זוגית לא בריאה שמאפשרת למצב הזה להתקיים כבר הרבה זמן. 

אמנם שנראה לך שאת רק מתנגדת להתנהגות שלו (במידה רבה זה וודאי נכון) ורק הוא אחראי למעשיו, אבל דעי לך שבמקביל - בהתנהלות שלך, גם את מאפשרת לזה להישאר כמו שזה. בלי שאת אפילו שמה לב. 

כמה פגישות ממוקדות והנושא יכול להיפתר ושינוי משמעותי יוכל להתרחש (אצל שניכם).

קשה (לא בלתי אפשרי, אבל לרוב מאוד קשה) לנסות לפתור לבד נושא טעון ולא פתור שהולך איתכם כבר הרבה זמן.

ובכל אופן שיהיה לכם בהצלחה!

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם