מה כן חיובי בו?

איך את מעצימה את הצדדים החיוביים?

מבחינתי חריצות ואחריות זה הבסיס! איך אפשר לחיות ככה, לא לעבוד זה רק ביטוי אחד לשורש של הדבר..

זה כמו להגיד לי מה היתרונות הנוספים במצלמה כשתוכנת הצילום בה לא עובדת...

אבל, אם את בהסתכלות שמיואשת ממנו, שלא רלוונטי לך הצדדים הטובים שבוודאי נמצאים בו - אז כל מה שנציע, לא יעבוד.

אני באמת מיואשת

תחשוב מה זה בשביל אישה לראות את הגבר שלה קם בצהריים כשהילדים חוזרים מבית ספר

אני מרגישה שאני מגדלת עוד תינוק

הדברים הטובים שבו. נסי בכל זאת לעשות רשימה

אם הוא לא ישנה את דרכו - את עוזבת. הדברים לא משתנים עם הזמן, ויהיה קשה מאוד ויותר בהמשך

ולמה? הוא תמיד היה ככה ?משהו עובר עליו?

הצורך שלך מובן אבל צריך להסתכל על כל התמונה.

מעולם לא עבד בצורה מסודרת.תמיד התחיל ואז היה מאחר, מבריז עד שפשוט היה מתפטר או מפוטר

תמיד המשפחה מימנה אותו ודאגה לו, רגיל שלא חסר כלום ותמיד יהיה מי שיגבה אותו

מה יקרה כשהמשפחה או את תפסיקו לממן?

ומה הוא עושה כל היום? 

אין מישהו שמאושר מלא לעשות כלום כל היום במשך תקופה כזאת ארוכה, לא קשור לכסף.

לא אוהב סדר יום ושגרה

אוהב לצאת לטיולים והשגרה שלו זה חוסר שגרה

ישן מאוחר מאוד, רואה סרטים

בזמני הערות שלו הוא עוזר לכל העולם ואשתו- מדבר עם אנשים ועוזר להם, זה מדהים בעיניי טוב הלב שלו אבל זה לא מכניס שקל לקופה המשותפת וזה עושה לי עצבים

אם זה כך - אז קודם כול עצם הידיעה שיד פה קושי אמיתי והוא לא עושה את זה בכוונה מקלה על ההרגשה.

ושנית - אפשר לנסות לטפל בזה בכל מיני דרכים, ולשנות את המצב, לפחות חלקית...

(ובעיניי זו דווקא ברכה שההורים יכולים לעזור כלכלית, ומוריד מעט מן העול...)

חחח אני עם הפרעת קשב

הוא האנטיתזה לאדם עם הפרעת קשב, כותבת את זה כאחת שמבינה בזה מתוקף תפקידי המקצועי.

הסיפור שלו זה של ילד מפונק מגיל אפס שתמיד קיבל מאבאלה את מה שרצה

ההורים שלו מודעים למה שגדל הילד שלהם להיות?

(אבחנה נוספת שאולי כדאי לבדוק: הרצף האוטיסטי.)

בסופו של דבר הוא גדל וגר איתם כמה שנים טובות

אבל חושבים שהוא השתנה לטובה ולכן עוזרים לנו כלכלית...

הוא השתנה אבל הרבה מיזה זה תדמית חיצונית ולא אמיתית

הוא אדם מאןד כריזמטי ובאמת, מסמר הערב בכל אירוע...עוזר לכל העולם ואשתו

רק חבל שלמי שהוא מחויב באמת לא..

הוא לא על הרצף בוודאות- יש לו יכולות אמפתיה גבוהות מאוד ויכולות תקשורתיות גבוהות מהממוצע

מאוד גדול בין מה שהוא בחוץ, או מה שהוא משדר בחוץ, גם להורים וגם לסביבה לבין מה שקורה מולך ובבית (איך מול הילדים?).

זה באמת משהו שנראה קיצוני

יש לו הסבר לזה? למה למי שהכי חשוב הוא כזה?

חייבים פה ליווי מקצועי

אכן יש פער, הוא היה ענק בעבר ויחסית הצטמצם,אבל כמו שאומרים מעט מדי ומאוחר מדי...

כן, אולי אין מנוס מליווי מקצועי

לשאלה הטובה הזאת.

מה הוא אומר בכל המצב הזה?

בכל התקופה הזאת את לבד? 

לרוב כשאני מעלה את זה הוא מתעצבן ומשתבלל ואומר זה מי שאני וזהו

היום הייתי ממש עצבנית, משהו שלא היה בעבר, פשוט הטחתי בו את המציאות באופן מאוד אמוציונלי בלי רחם ( פתאום קלטתי שאני מחפשת עבודה שהפרמטר היחיד שהיא עם שכר גבוה ומוותרת על עבודה עם התפתחות אישית בשביל הכסף ) ובהתחלה הוא הקשיב ואז אמר שאין לו כח,והלך לישון ( כן כן,באמצע היום) אחרכך קם, בהתחלה היה נראה פגוע, אבל אחר כך קרא לי לשיחה ואמר שמבין אותי ויחפש עבודה ..

מאז הספקנו לריב שוב (הוא רצה שההורים שלו ישלמו לנו על איזה משהו, אני סירבתי - בקיצור נהיה פיצוץ)

ממש קשה.

מבין אותך

באמת לא ברור איך הוא לא מפחד מכניסה לבור כלכלי/מינוס אלא אם לא משנה מה יהיה ההורים שלו תמיד יכסו/יממנו (אז אולי לדבר איתם שידעו על המצב).

מה יקרה אם ההורים יפסיקו לעזור? מה אם לא יוכלו יותר?

אם אני מבין, גם התקשורת ביניכם לא פשוטה, נכון? 

מבחינתו יש לו דירה שההורים שלו רוצים להביא לנו מתישהוא( אני מסרבת בתוקף לקחת ורוצה לקנות דירה מהכסף שלנו)

לכן הוא ממש רגוע..אני לא- כי אני רוצה לחסוך לדירה משלנו

בעל המאה הוא בעל הדיעה, זה נכון לגבי ההורים שלו ואני רוצה להרגיש חופשיה , שגם אם נתגרש יהיה לי לפחות חצי

אם ההורים שלו יבאו לנו דירה ונתגבש אני לא אקח את החצי

מובן ממש.

כל אדם רוצה (וגם אמור לשאוף, וככה גם מחנכים אותנו) לעצמאות גם כלכלית.

גם אם ההורים לו בעלי יכולות כלכליות זה לא אומר שצריך לחיות על חשבונם. אם זה מעבר, כבונוס, מצויין אבל לא כבסיס.

את רוצה להרגיש נשענת עליו כבעלך ואין לך את זה.

אמרת כמה פעמים שהוא מדבר איתך, אמפתי אלייך, מבין לכן כדאי להמשיך עוד ועוד. לקבל ליווי מקצועי גם על התקשורת ביניכם, כי זה בסיס חשוב מאוד.

היכולות והרצון הזה שיש בו לכל מי שהוא לא את חייב לעבור גם אלייך. 

כלומר מסכה.

אני יודע שהתכוונת לעזור ולזרוק רעיון לבדיקה אבל לפעמים הרעיונות האלה יכולים לגרום להרס.

ובאופן אישי התופעה הזו פשוט ממש מעצבנת אותי, אבחון אוטיזם זה עניין למקצוענים.

לכן לא אבחנתי, רק הצעתי.

אין לי שום הכשרה, רק ניסיון אישי... (ויכול להיות שלולא ניסיון אישי של אחרים, שעוררו את תשומת לבי, לא היינו מגיעים לאבחון בשלב מוקדם יחסית...)

מהיכרות אישית, קשיים בזוגיות (גם כאלה שנראים רגילים לכאורה) יכולים לשבת על בעיית תקשורת...

אף אחד לא מאבחן, אבל זה בהחלט כיוון לחשיבה שיכול לתת כלים להתמודד.

מתוארת כאן התמודדות לא קלה, שנמשכת הרבה שנים. 

כלים שמיועדים לאנשים שממש מאובחנים מתאימים גם לאנשים שלא מאובחנים אבל סובלים מסיטואציה דומה. פורום רגישים למשל משמש אנשים רגילים לגמרי שלפעמים הרגישות שלהם לנושא ספציפי מכה אותם והם לא יודעים איך להתנהל עם זה.

זה לא אומר שצריך לתת להם תווית.

גם בשגרה שהיא לא 7 בבוקר עד 6 בערב.

בסוף היום יש לכם מספיק כסף?

סוגרים את החודש?

הוא רוצה לעבוד רק שעדיין לא מצא את עצמו?

יש לו בכלל מניע כלכלי או שאת והמשפחה שלו מספקים את הצורך הזה?

לפעמים לא סוגרים את החודש.

הצורך שלי זה שיהיה לי על מי להישען ולא, לא על ההורים שלו!

גדלתי במשפחה בלי כסף ועבדתי מגיל 15, אז בגדול אני לוקחת את רוב האחריות כי אני מתוכנתת לקחת אחריות מגיל קטן, אבל היו תקופות שניסתי לסמוך עליו אבל אף פעם זה לא עבד,תמיד נגמר בזה שאין לו כח וזהו 

הצורך שלך סופר מובן, זה מעצבן ואת מצפה שהוא יקח אחריות בתור אחת שיודעת מה זה לקחת אחריות.

יש כל מיני דרכים להתמודד

את יכולה להיות קשה איתו, להפסיק לעבוד (או להמשיך אבל לשים את הכסף בחיסכון ולא להוצאות שוטפות) ולהגיד לו "חמוד, תתמודד".

את יכולה להמשיך לעשות מה שאת עושה כבר שנים, הוא לא עובד, את לוקחת אחריות בשבילו ולהתעצבן.

את יכולה לנסות לדבר איתו, אם הוא בנאדם שגדל עם כפית של זהב בפה, בניגוד אליך, עבודה בשבילו היא לא צורך הישרדותי, וזה יכול לשמש כיתרון, כשהמניע הוא הישרדותי אנחנו נשארים לפעמים במים רדודים

אבל כשהמניע הוא התפתחות, תשוקה, עבודה שאוהבים - השמים הם הגבול.

הבעיה שהוא צריך להתחיל לנוע.

מישיבה בבית לא מגשימים חלומות.

הייתי נעזרת באיש מקצוע, אולי צריך שילוב של כמה מהדברים, גם לדחוק לפינה בשביל תנועה וגם הכוונה למקום שהוא יפרח.

באמת תודה

לגבי מה שכתבת שזה יתרון לעבוד לא מתוך מקום הישרדותי , אני לא רואה בזה יתרון, כי החיים מאוד מאתגרים ולא תמיד הולך כמו שרוצים וצריך ללמוד לפעמים לחשוק שיניים ולהתגבר- ואין לו את זה כאמור...

ובאמת שהעבודה זה ביטוי אחד של חוסר האחריות הזה, הדבר הזה מגיע בעוד צורות של "קשה לי אז אני מוותר"

באמת אני חושבת אולי נלך לייעוץ מקצועי

עזבי כסף. לקום בבוקר (או לא ללכת לישון) ופשוט להתלהב על משהו ולעשות אותו בצורה רצינות מרוב שהוא מגניב.

(עשיתי הרבה כאלה שאף אחד לא שילם לי עליהם אגורה, לפעמים בדיעבד הצלחתי למכור אותם, לפעמים לא, הלוואי הלוואי בחודש הבא הצלחתי למכור אחד מהם)

קראתי את כל השרשור הארוך הזה, ורוצה לומר לך שאני מצדיעה לך.
ואני חושבת שאנשים פה אולי לא מבינים את ההשכלות של זה מעבר לכסף.
התדמית שלו כגבר בעינייך נפגעת. כמה אפשר להימשך לאדם שאותו את חווה כלא אחראי? כאחד ששומט מעליו חובות בסיסיות?
בסוף משיכה היא לא רק לגוף הפיזי, אלא לכל מה שגבריות מייצגת- ביטחון, עוצמה, יציבות (!), ניהול עצמי, התגברות על דחפים.

וגם מול הילדים. מה זה עושה להם כשהם רואים שאבא מתפנן...? החשש הוא שהם ילמדו ממנו שאפשר להתעצל כשקשה. ל לעשות שיעורי בית, לא להכין מערכת. רק מה שכיף ומה שמתחשק לי באותו הרגע.

וכן, אני ממש ממש ממש מסכימה איתך, שעבודה מתוך חובה ולא מתוך תשוקה- זה קודם. קודם כל זה תדאג לבסיס של החיים, ואחר כך תכניס לשם תשוקה וכיף. 
כמו שלא ייתכן שאמא תעשה רק כייף עם הילדים, אבל הכל כאוטי מסביב.
להכריח את עצמי לעשות משהו שלא בא לי עליו- זה חלק מלהיות אדם בוגר.
לא בא לי לשלם אגרה
לא בא לי לחזור לביטוח לאומי
גם לא מתחשק לי ללכת עם הילד לאבחון

אז מה??
כמו שברור לי שאני אשלם שכר דירה גם אם לא מתחשק לי
ככה אמור להיות לי ברור שאני אעמוד בשאר מחוייבויות החיים, גם אם הם דורשים ממני לנשום עמוק קודם.

להגיד לגבר- אין בעיה. אני אפשטור אותך מכל עול החיים- העיקר שתמצא את התשוקה שלך
זה להשאיר אותו ילד קטן, מקס' נער מתבגר.
 

רק מתשוקה בלבד ובלי אחריות

אבל ממה שנראה לי פה גם לה יש צד במשוואה הזאת של אובר לקיחת אחריות ודפוסים של כסף.

למשל, לא לקחת מההורים דירה ולקנות רק מהון עצמי.

אם היא במרדף אחרי כסף לדירה כזאת ובמרדף להשיג אותה כשהוא יודע שההורים נותנים, למה שיכנס ללחץ כמוה?

מי לא רוצה לתת לילדים שלו דירה? איזה ילד יתנגד לדירה בהנחה שהיחס שלו עם ההורים טוב?

אני כן חושבת שהיא לא צריכה להשאיר לו ברירה ולהוריד אחריות מעליה ולתת לו להתמודד.

אבל כן להבין שיש דפוסים אחרים של התנהלות וכסף ולא בטוח שהדפוס שמונע מסיפור החיים שלה שכולל חרדה ואחריות מוגברת הוא בהכרח הדפוס התקין.

ולמשוך בכוח לדרך הזאת לא בהכרח יועיל להם.

בגילאים מבוגרים כבר לא אמורים לקבל משכורת מההורים.
זהו. פרנסו אותנו בילדות ובנערות ודי. בגיל הבוגר זה כבר מקטין את האדם שלוקח. גם אם ההורים רוצים לתת.
לא דיברתי על דירה. דיברתי על השוטף.

הדפוס שלו הוא דפוס שחורג מהנורמה, והיא צריכה לדעת את זה ולא להתבלבל. שאולי היא פשוט אמורה לקבל את זה. היא לא. הוא חורג מהנורמה האנושית המקובלת, ובצדק זה מאוד מאוד מאוד קשה לה. כי היא יודעת מה קורה בעולם בחוץ.

דווקא האמת הזאת מאוד מסדרת את הנפש.
להגיד לעצמי ביושר- הציפיות שלי מבעלי הן הגיוניות ונכונות. 
ועכשיו השאלה היא- האם אני מסתכלת על צדדים אחרים שיש בו ובוחרת בו מחדש בתור בעל,
או שזה כ"כ מעכיר את הדמות שלו בעינייי, שאני לא מסוגלת לסבול יותר?

לדעת שבצד הזה הוא באמת לא לוקח אחריות כמצופה מאדם בוגר. היא לא אמורה לחשוב על זה במחשבה אחרת. 

את זה וברור שזה לא הנורמה

וברור שצריך טיפול כבר ממזמן ושנחצו גבולות אדומים (אלימות הרבה יותר חורה לי מזה)

במקרה הזה ספציפית של עבודה וכסף לא יעזור לה להיות צודקת.

היא הרי שנים צודקת וכועסת ומניעה אותו לעבוד מתוך חרדה ותחושת אחריות מהמקום שלה.

זה לא עוזר ולא יעזור.

הוא לא חווה את הילדות שלה, אין לו חרדה כלכלית, יש כאלה שגם לא יהיה להם, יש כאלה שאין להם מניע לעשות כסף מלבד לסגור את בחודש ולהסתפק במועט.

לא בטוח שהמניע שלה לאחריות מוגברת צודק כמו שהיא חושבת,

להיכנס בזה ראש ולא לקבל שיש עוד דרכים להסתכל על כסף, לעשות כסף, לא יתרום לה, היא כבר ניסתה בצורה הזאת.

שהיא תחזיק בראש שבאמת הצדק איתה, ולא תתבלבל לחשוב שאולי היא זו שצריכה לעשות עבודה.
כלומר העבודה שהיא צריכה לעשות זה להיאחז בדברים אחרים שיש בו
אבל לא להגיד לעצמה משהו כמו- אנחנו בעלי שתי גישות שונות לכסף והגישה שלו ראויה כמו שלי. כי הגישה שלו היא חריגה מהנורמה ולא ראויה. 

מה שיעזור לה, בעיניי לפחות, זה לבקש מההורים שלו לסגור את הברז ולהפריד חשבונות בהמשך.
גם אם בהתחלה זה יחווה כקרע,
בהמשך הוא יכול לצמוח מזה.
 

ולא רק צודק או לא צודק

מה אם הוא היה מרוויח עשרות אלפי שקלים משעה של עבודה וההתנהלות שלו עדיין היתה דומה? קם מאוחר ועושה שום דבר?

כסף נכנס, ממנו/מההורים שלו.

אפילו דירה הם מוכנים לתת.

יש כאן הרבה יותר מצודק או לא צודק.

יש דינמיקה, לקיחת אחריות, שחרור אחריות וקבלה שאנחנו לא יכולים לשלוט על האחר על האופן שהאחריות הזאת תתבצע.

אני גם הייתי מתחרפנת  מהתנהגות כזאת.

אבל כדי שיתאפשר לחיות איכשהו ביחד צריך להבין ולהשלים עם זה שבדיוק בדיוק כמו שהיא מצפה וכמו שהיא רואה אחריות, לא יהיה.

כל אחד חווה את המשבר הזה בזוגיות בפן מסוים, חלק בפן הדתי, חלק בפן הרגשי, חלק בפן הכלכלי.

אני מניחה שאם הייתי בחוויה דומה הייתי משחררת אחריות ומכניסה את הכסף שאני מרוויחה להשקעה או חיסכון ולא להוצאות שוטפות ונותנת לו להתמודד.

אבל לא בריב, בשיחה עם קביעת עובדה.

שאת מתרכזת בכמה היא 'צודקת'.

אבל להיות צודקת יעזור לה רק אם היא רוצה להתגרש.

אם היא רוצה להמשיך לחיות עם האדם הזה, היא צריכה להיות חכמה, לא רק צודקת.

וחלק מהחכמה הזו זה לדעת מה בשליטתה ומה לא. ולנסות לשנות אותו- זה לא בשליטתה.

זה הסיכוי היחיד שהוא יחשוב על שינוי

התיאור שלך ובעיקר התסכול והכאב.

ככה היה תמיד?

איך היה בתחילת הנישואים? איך הוא היה כשהכרתם?

מניח שאיתו דיברת... יש לו אולי חבר טוב/רב שאפשר דרכו להעביר את המסר? 

תודה על זה

זה  באמת קשוח ברמות הזויות!

הוא היה ככה מ day one , השינוי שקרה שלי מתחיל להימאס מהמצב

זה באמת נשמע מתסכל מאוד וקשוח.

מה היה אז שזה לא הפריע לך? (ולא שאני לא מבין אותך היום).

איך הוא כאבא? בבית הוא שותף למטלות? 

שבעבר הייתי יותר שותקת על דברים שמפריעים לי ואוגרת,  חיה בתודעת הישרדות- המשימה היתה תמיד להיות עם ראש מעל המים..

שתקתי על הרבה קווים אדומים שחצה, בעבר הוא היה אימפולסיבי מאוד בתגובות שלו למצבים שונים, בקלות שובר את הכלים, היו גם הרמות ידיים ואלימות.לא כי הוא אדם רע, כי הוא אימפולסיבי וכבר בתור ילד לא ידע לקבל גבולות, ושם זה פגש אותו כמבוגר

ואני חושבת שעברתי תהליך עם עצמי שבמהלכו מרגישה יותר ביטחון עצמי במי שאני ובגבולות שלי, חלק מהעניין שהאלימות פסקה בעקבות זה

אם היתה גם אלימות במשך השנים זה באמת קשה מאוד. ובאמת מטורף מה שעברת וקודם כל ברוך ה שזה הפסיק.

אלימות היא קו אדום בוהק. מאוד.

זו נקודת אזהרה חמורה.

גם אם היא פסקה זה אולי יכול לצוץ שוב ולכן חייבים לטפל בזה.

כמו שהציעו כבר, אז בהחלט ייעוץ מקצועי.

הלב ממש יוצא אלייך כי ברור שאשה רוצה משענת של הבעל, משענת בהרבה תחומים ולך אין אותה.

הוא יודע עד כמה כל זה בוער בך? כמה כואב לך המצב הזה שלו?

איך אפשר לחיות רק עם משכורת אחת? הוא לא חושש ממצב כלכלי?

מטלות בית הוא עושה? איך הוא עם הילדים? 

ולצערי הרב לא היה לי את האומץ להציב את הגבולות שלי בעבר, הייתי בלי תמיכה משפחתית ואחת כזו שלא משתפת - בפרט זה- הרגיש לי בושה איומה...

באמת יש שאריות , זה יכול להיות במימיקה מאיימת מצידו בויכוח סוער, של ידיים שחצי מורמות, אבל יודעת שבעבר א. הייתי מפחדת ממנו במצב כזה. ב. בשלב הזה זה היה מגיע לסטירה

היום: א. אני לא מפחדת ממנו , ומיד מפסיקה את האינטראקציה באופן נחרץ ואסרטיבי ב. אם היה מגיע לסטירה היום הייתי חותכת ככל הנראה(רוצה להאמין ממש)

הסברתי לו כמה פעמים את החשיבות עבורי של היציבות- הוא ממש מבין ואמפתי ומדבר הרבה על שינוי שיעשה , אבל מילים כמו חול ואין מה לאכול

מאוד

הלב יוצא אלייך ועל מה שעברת ועוברת.

טוב מאוד שמצאת את הכוחות לעצור את זה. למרות שעדיין זה קו אדום בוהק שנחצה.

כיום המשפחה שלך/חברות כן יודעות/תומכות?

אם הוא מבין ואמפתי זה כבר משהו. חבל מאוד שאין גן מעשה לצד זה. חייבת להמשיך לחלחל לו את זה ביחד עם ליווי מקצועי, לך, לו ולשניכם.

שאלימות פסקה בעקבות גבולות

לא אומרת בהכרח שהוא כבר לא אלים

זה אומר שפחות "שווה" לו להשתמש באלימות

לעבור תהליך עצמי כזה זה לא פשוט וזה אומר שיש בך כוחות

אני חושבת שלא כדאי לבזבז כוחות על אדם שלא ראוי להם

וזה לא נשמע שהוא ראוי 

נשמע שנכנסים לדינימקה שאת מנסה לשנות אותו, והוא נאחז במה שהוא עושה בגלל הניסיון הזה שלך.

עכשיו, אין ספק, ההתנהגות שלו באמת מחרפנת.

ובכל זאת, חייבים להבין ולהשלים עם זה שזה מי שהוא. אולי זה ישתנה מתישהו, אבל זה לא תפקידך ולא ביכולת שלך לגרום לו להשתנות. זה רק אצלו.

תחשבי אם עצמך בכנות- אם הוא נשאר כמו שהוא, האם את נשארת איתו? האם הטוב שיש בו שווה לך?

בסוף אולי הוא ''מתנהג כמו תינוק'', אבל הוא אדם בוגר ואחראי למעשיו. ואם את באמת באמת רוצה להתגרש, ולא מסוגלת לראות שום צד נוסף שיש בו, לא הוגן לא לך ולו לא שתישארי איתו 'על תנאי'.

מצד שני, לדעתי, אם תצליחי לעשות עם עצמך עבודה, להרפות לגמרי, ולהרשות לו לפרנס אותך בדרך שלו (גם אם זה אומר מימון מההורים), תגלי פתאום שהוא רוצה להשתנות מיוזמתו.

כי נשמע שזה הפך למאבק כוח. יותר מצורך אמיתי שלכם.

אם אני יכולה לשחרר ולהשלים עם מי שהוא, כי באמת קשה לשנות דפוסי התנהגות,  אבל מרגישה שאני לא מסוגלת, מרגישה ממש צורך לדעת בביטחון שאני יכולה להישען ולהיות בביטחון בנושא.

זה אישיו אצלי, כמו שכתבתי פה- גדלתי במשפחה מעוטת יכולת, בגיל 15 כבר קניתי עבורי אוכל, בגדים- הכל... וקשה לי ממש שאני עדיין בגיל הזה חיה באותה תודעת הישרדות כלכלית 

שזה אישיו אצלך, ולכן זה מקפיץ אותך אפילו יותר ממה שזה היה מקפיץ אחרות.

והמון פעמים דינמיקה זוגית היא בדיוק כזו- ככל שיש בו תכונה שיותר קשה לך לקבל, ככה הוא יותר נאחז בה, כאילו שתוכיחי שאת בוחרת בו למרות הכל.

אבל ראיתי שהזכרת בהודעה אחרת גם אלימות.

אז לא הייתי עושה שום דבר בלי ליווי מקצועי (רק לך או לשניכם כזוג).

זה ממש חכם ונכון

לגבי האלימות זה ממש פסק, פשוט בעבר הייתי עם דימוי עצמי מאוד נמוך וחששתי להציב את הגבולות שלי, ברגע שהצבתי הוא הבין והפנים שזו התנהגות שלא מתאימה וחציית קו אדום עבורי- וזה ממש פסק  ( עדיין שובר בקלות את הכלים כשמשהו לא מסתדר לו, אם כי פחות...)

ונותן הרבה תקווה, שהוא כן מסוגל לקחת את עצמו בידיים ולהשתנות!

הבעיה היא שאי אפשר לשנות אחרים. ותחשבי כמה ניסית לשנות את עצמך ולא הצלחת, באותה מידה יכול להיות שגם הוא מנסה להשתנות ולא עובד לו...

אני חושבת שמה שאת יכולה לעשות בשלב הזה (חוץ מלפנות לאיש מקצוע) זה שני דברים-

1. לשנן לעצמך שמותר לו להתנהג כמו שהוא מתנהג. האלימות שתיארת מקודם- היא קו אדום. לעומת זאת, לחיות על חשבון ההורים (כשמבחינתם זה לגיטימי) זו בחירה לגיטימית. גם אם אותך ואנשים רבים נוספים היא משגעת (ואני ביניהם)- סה''כ זו התנהגות סבירה. ואדם בוגר יכול לבחור להתנהל בה.

2. לספר לו מה את מרגישה. לא ממקום של כמה הוא לא בסדר. רק ממקום של 'אני נכנסת ללחץ כשאין לי חסכונות'. של מה זה גורם לך להרגיש (ושוב, אחרי ששיננת לעצמך שעקרונית הבחירה שלו לגיטימית. שאולי יש אישה אחרת שהיתה ממש שמחה לחיות עם גבר כזה. רק לך יש דברים ספציפיים שמפריעים. ועליהם לדבר איתו).

אני מאמינה שאם את באה לשנות אותו כי ''את צודקת''- הוא רק יתבצר יותר בעמדה שלו.

אבל אם את מקבלת אותו ואת הגישה שלו, ורק *מבקשת* שיעשה משהו אחר בשבילך כי זה ישמח אותך- האנרגיה באוויר תהיה אחרת. ותאפשר לו יותר שינוי.

מבינה מצוין מה שאת כותבת, וגם אם קשה לי לומר את זה- בהחלט זו זכותו המלאה לחיות על חשבון ההורים, אבל מניחה שגם זכותי המלאה לומר לו שזה לא מתאים לי לחיות עם אדם כזה?

בסוף בעל המאה הוא בעל הדיעה,  קרה כבר מקרה שרצינו לעבור דירה לעיר אחרת וההורים שלו איימו שאם נעשה את זה(לדעתם לעבור דירה היה מעשה שיזיק לנו רוחנית) , הם יפסיקו לתמוך בנו

מבחינתי זה רק אישר לי את כל החששות מלקבל תמיכה ממישהו...שבסוף יש לזה מחיר

לגבי שינוי התפיסה באופן העלאת הנושא- עד עכשיו גם כשביקשתי הכי ביפה- זה לא עזר....דווקא היום כשממש התעצבנתי  הבטיח שיחפש(האם זה יקרה? זה כבר סיפור אחר)

לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל לפרט...

הלכתית, פסיכולוגית, זוגית, משפטית - פשוט מכל הבחינות גבר צריך לפרנס את המשפחה שלו. גם לטובתם וגם לטובתו. חוסר מעש ושיעמום זה מאד מאד לא בריא ויכול לגרום לדכאון (או ההיפך במקרים מסוימים- שדכאוו גורם לחוסר תעסוקה)

ואולי יש מנגנון בנפש שלה שמאחורי המודע מאפשר לזה לקרות. דווקא בגלל שזה ה-נושא אצלה. היא משכה לחיים שלה גבר שאצלו הכל רך ובאיזי  כי האנרגיה הזו התאימה לה ועכשיו היא מתמודדת עם התוצאות.

אין לו כח רצון

זה לא אין לו כח, זה אין לו כח רצון. בשביל להחזיק מקום עבודה ולרצות להתקדם בעולם צריך מעבר לכל הדברים של אחריות וכל זה. 

לפני שהוא עצלן. לפני שהוא תינוק מגודל. לפני כל הביטויים האלה.

הבעיה היא שאין לך שליטה על זה. וגרוע מכך המנגנון שמפעיל עליו לחץ רק גורם לו להיכשל בין במודע בין בתת מודע. את חרוצה ואחראית כי יש לך אנרגיה פנימית בגוף (רצון) שמניעה אותך לשם. הוא - אין לו. למה? זה כבר נושא אחר. אבל קודם אין לו.

אבל, כשהוא רוצה להשיג דברים- הוא יפעיל את כל העולם ואשתו וישיג כל מה שירצה!

יש לו יכולות מדהימות להשיג דברים שהוא רוצה.

פשוט להכניס כסף זה לא חלק מהשאיפות שלו למרבה הצער...אני חושבת שזה שאני חרוצה זה כי גדלתי למציאות שבה אין לך ברירה, ובשונה, כשאדם גדל לתוך מציאות שתמיד מקבל הכל- אז היכולת הזו לא מתפתחת

זה היה גם אז. אין מצב שהוא היה אחר אז.

זה לא שיצאנו הרבה

וגם זה ממש לא בא לידי ביטוי...חבל באמת שלא בדקתי קצת יותר

תופס הרבה מהדפוסים האלה לפני שאנחנו בכלל שמים לב.

אני אומרת את זה מחוויות של הזוגיות שלנו.

לפעמים הפחדים הכי גדולים שלנו

מתממשים בזוגיות ולא סתם.

המוח מזהה משהו מוכר - גם אם הוא המוכר הכי מפחיד בעולם, המוח ההישרדותי מעדיף את המוכר והידוע על פני חדש.

למשל אם את אדם אחראי מטבעך שלוקח אחריות מאוד יכול להיות שתת מודע שלך זיהה דפוסים מוכרים שם שאת צריכה לקחת אחריות, ואצלו להיפך הוא לא לוקח אחריות וזיהה דפוסים אצלך שכן לוקחים אחריות ולכן נמשכתם.
 

אפשר לראות את זה בבנות לאב מכה שבחרו בבעל מכה שוב למרות שלא זיהו את זה בדייטים.

המוח קלט דפוס מוכר והוא משחזר.

זה לא משנה הרבה את התוצאה.

אבל זה עוזר לי להבין שלא סתם.

לא סתם בחרת אותו והוא אותך.

לפעמים אלה דגלים אדומים שצריך לחתוך ואין עם מה לעבוד.

לפעמים זה התיקון שלנו, בן הזוג יושב על הנקודה הכי כואבת שלנו

וזה כואב רצח.

אולי עם בן זוג אחר לא היינו נפגשים בכאב הזה, אבל רק דרך המפגש איתו אפשר להתרפא באמת ולהשיל דפוסים שרכשת שלא טובים לך.

זה לא יוסיף לך עין טובה עליו

וזה לא יוסיף לו רצון להצליח.

וזה באמת קשה

את צריכה משענת ויציבות

ואת מגלה שאת הופכת להיות כזאת

זה מצב מתסכל. שלדעתי מזין את עצמו

את לוקחת אחראיות והוא משחרר אחריות

אבל

חוכמת נשים בנתה ביתה

לך כאשתו יש את החכמה (גם אם את לא מכירה אותה עדיין) לגרום לו להתקדם בכיוון החיובי.

את לא משנה אותו.

את לא גורם טיפולי

אבל את יכולה.

עצם זה שכתבת הודעה כזאת זה פתח ראשון

זה הבעת התסכול שפועם לך בלב.

בפרקטית.

כמה זמן אתם נשואים?

יש ילדים?

האם הוא עבד פעם?

הוא למד משהו?

יש משהו שהוא טוב בו?

הוא יודע שאת מתוסכלת כך מהמצב?

אני לא קורה בפורומים בדרך כלל.

אם קראתי 'במקרה' רק כדי לאחל לך שלום בית. 

אוי ואבוי אם מתגרשים על דבר כזה. על דבר כזה עובדים, משתפים, מתייעצים.

נשמע שיש לך כסף אבל יש לך 2 בעיות:

האכזבה מבעלך.

התלות בהורים שלו.

אז צריך לדבר על שני הדברים הללו. כנראה שלכל זוג ממוצע יש כמה וכמה בעיות, יש כמה וכמה אכזבות, כי זה מה שהקב"ה רוצה מאיתנו, שנעבוד על הזוגיות, ושזה לא יגיע בקלות על מגש של כסף.

בהצלחה!!

להרגיש יציבות כלכלית

ממישהו שהוא קצת ההפך מזה

גם אם הוא יעשה איזשהו שינוי

זה לא באמת יכול להפוך ליציבות

אנשים מבוגרים לא עושים הרבה שינויים

ובטח לא שינויים קיצוניים

אני חושבת שרוב האנשים (או כולם) רוצים מבן/ בת הזוג דברים שהוא/ היא לא יכולים לספק

אפשר

1. למצוא פתרונות אחרים ולהשלים עם החסר

2. להחליט שזה לא מתאים יותר

3. לנסות כל החיים להלחם בזה

כנראה ללא הצלחה

ספציפית נושא כלכלי הוא יחסית קל

כי גם אישה יכולה לעשות כסף והרבה

וחסר של דברים אחרים

יכול להיות יותר קשוח

כי לא לכל דבר יש פתרון שאפשר לקחת עליו אחריות לבד 

נכון זה לא פשוט .. נכון הכל עליך וזה הכי לא תקין בעולם . ואם נגיד את זה בקול הוא לא מרגיש לך כמו גבר אלא כמו עול.

אבל גם אם את לא מרגישה את זה ..

תתחילי להאמין בו ..

אני יצאתי עם גברים שהיו בין עבודות ואיתי תוך שניה הם מצאו עבודה , למה?

אמא של אחת מהם אמרה לי מה עשית ? אני כל הזמן נדדתי לו.

זה הקטע לא צריך לנדנד , צריך רגע לתת אוזן קשבת

אולי תופתעי ותגלי שהוא רוצה לעבוד הרבה הרבה יותר ממה שנדמה לך

אני האמנתי בהם ..

לאישה יש כוח להרוס ויש כוח לבנות

תראי לו שאת מאמינה בו

ולא תאמיני בעצמך איזה שינוי יחול בו

קודם כל חיבוק

ואיזה קשה

וזה הפך הטבע.

שגבר שורץ ולא עושה כלום ואשה עובדת.

מכירה משהו דומה מהסביבה הקרובה.

בגדול זה פשוט תלותיות.

ברגע שלא תהיה ברירה הוא יזיז את עצמו.

השאלה אם את מסוגלת ללכת לשם, עד הקצה, לבקש להפסיק עם העזרה מההורים.

בלי דרמה בלי בלאגן

פשוט להסביר, אני מרגישה תלותית ואני לא רוצה, רוצה שנבנה אותנו לבד.

לא קראתי את כל השרשור, האם שיתפת אותו ברגשות שלך?

זה משהו שורשי עמוק בהבנה של אנרגיה זכרית האנרגיה נקבית.

במקום הטבעי אשה מקבלת וגבר מעניק ורוצה לתת ולגונן.

זה דיי ברור שיש איזשהו מכשול מהותי לא בריא שגורם לו להתנהל ככה, אולי זה סתם פינוק אבל אולי מאחורי התינוק יש אבחנה, לא הייתי שוללת קשב,אגב...

לכתוב את המילים האלו בעלי חתיכת עצלן ותינוק מגודל

יש תחושה של זלזול מובנה

מרגיש שזה יושב על משהו אחר.

גם אם המצב הוא כזה, את לא אמורה לחשוב עליו כאלו דברים.

כמובן שכעת את צריכה לתת לזה מקום ולהבין מאיפה זה נובע, אבל לדעת שזה לא תקין.

אהבה-היא אהבה עצמית. בלי קשר למה הוא עשה עושה ויעשה.

כל השאר זה מעטפת.

בסיפור שלך יש תחושה של פגם בנקודת האמת, מזה זה השתלשל למעטפת.

מניסיון...

שאני מעריך מאוד את סיפור החיים שעברת.

זה נשמע ממש קשוח.

שום דבר לא מובן מאליו בסיפור כזה.

באופן כללי, במקרה שאחד/ או שתיים מבני הזוג נושאים סיפור אישי מורכב, הטיפול מתחלק לשתיים. בהתחלה טיפול רגשי פרטני לכל אחד מהם בנפרד והשלב השני הוא טיפול זוגי ביחד.

הרבה פעמים אחרי הטיפול האישי הטיפול זוגי נהיה מזערי. צריך אבל לא כמו לפני זה.

ללכת הפוך זה בדרך כלל לא יעזור.

כי כל אחד מביא לחיי נישואין את הסיפור המורכב שלו.

הרבה פעמים כשיש קשיים בקשר המשותף, זו הסיבה.

לפני הכל ואחרי הכל אני באמת מצדיע לסיפור החיים ההזוי הזה.

גדולה מהחיים.

בס"ד

מה אכפת לך מאיין הכסף מגיע? העיקר שמגיע ואפשר להמשיך לחיות טוב עוד שנים טובות.

מה חשבת שאת תחליטי מה מסלול הכסף? תשמחי כי יכול להיות גרוע יותר ח"ו.

הקב"ה מחליט מה המסלול ולא אנחנו!

מספרים ששאלו פעם מליונר אמריקאי איך הגיע למה שהגיע והוא ענה שהוא הגיע לאמריקה עם 10 סנט בכיס.

הוא קנה תפוח מלוכלך שטף אותו ליטף אותו ניקה אותו ועטף אותו..ומכר אותו ב 20 סנט.

בכסף זה קנה 2 תפוחים וגם אותם ניקה ועטף ומכר ב 40 סנט. המשיך וקנה מגש תפוחים ואחר"כ קנה משטח של תפוחים ועוד כמה משטחים...ובהמשך קנה משאית

ועוד משאית ועוד משאית ובסופו של דבר קיבל הודעה שהשווער שלו המליונר נפטר והשאיר לו ירושה גדולה!!

לא מתפוחים!!!! בשורות טובות ושנזכה לראות רק טוב כל הימים. בריאות ונחת לכולם.

בס"ד

זה ברור שיש ביניכם דינמקיה זוגית לא בריאה שמאפשרת למצב הזה להתקיים כבר הרבה זמן. 

אמנם שנראה לך שאת רק מתנגדת להתנהגות שלו (במידה רבה זה וודאי נכון) ורק הוא אחראי למעשיו, אבל דעי לך שבמקביל - בהתנהלות שלך, גם את מאפשרת לזה להישאר כמו שזה. בלי שאת אפילו שמה לב. 

כמה פגישות ממוקדות והנושא יכול להיפתר ושינוי משמעותי יוכל להתרחש (אצל שניכם).

קשה (לא בלתי אפשרי, אבל לרוב מאוד קשה) לנסות לפתור לבד נושא טעון ולא פתור שהולך איתכם כבר הרבה זמן.

ובכל אופן שיהיה לכם בהצלחה!

יש גם גברים שחווים אלימות.

יש אפשרות לפנות לעזרה.

ונניח שתדע שזה זה

מהם דרכי הפעולה שבשליטה שלך ואתה יכול לנקוט בהם כבר מעכשיו??

ההבדל זה בעיקר בתוצאות.

ההבדל בין אלימות של גבר לאלימות של אישה זה בעיקר היכולת והתוצאות. לא הרצון.

(זה מעבר לזה שנשים הרבה פעמים משתמשות בגברים אחרים כדי לפגוע, כמו הרצח בנחלאות השבוע שהוזמן על ידי האקסית).

לענ"ד הציפייה (המוסרית-הלכתית) לשתוק למרות החֲרָפוֹת ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים שעליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" גבוהה יותר ביחס לגבר לעומת האשה.

גם בדינמיקה הזוגית זה הרבה פעמים ככה. יש דברים לא נעימים שהאשה יכולה לומר לאיש וזה לא ייחשב חמור במיוחד, אך אם האיש יאמר את אותם הדברים כלפי אשתו - זה יוליד משבר נורא.

אני חושב שזה טבעי, אם כי לא אידאלי, כמובן, ואוחי משקף משהו שורשי בהבדלים בין איש ואשה והקשר בינם.

אבל 

1. יש גברים רגישים יותר שיקחו ללב. וגם אם הם לא יביעו את זה בפועל זה יובע בדרכים אחרות כמו ריחוק רגשי כדי להתגונן או אפילו חיפוש עצמם במקומות אחרים.

2. גם נשים צריכות לעשות עבודה רגשית לא להעליב. זה שהוא צריך להתגבר זה לא אומר שהיא בסדר. היא לא.

מהי אלימות רגשית ומילולית

בתור אחת שעבדה ועדיין עובדת על עצמה לשמור על הפה שלי כשאני כועסת.

זה פוגע מאוד לכל גבר

הוא לא צריך להיות "רגיש" בשביל זה
 

לנשים יש כוח במילים להפוך את הגבר שלהם לסמרטוט ואפס או להרים אותו.

וגבר ניזון מהערכה.

אין הקלות לא לגברים ולא לנשים

אין שום ציפייה מגבר לספוג

יש ציפייה מכל אחד לעבוד על עצמו.

הבעיה שזה הפך להיות בעיה של גברים. כי לרוב יש מודעות לזה

אבל נשים יכולות להיות הרבה יותר "אלימות" במילים מגברים, רק שאם זה קורה, מניחים שהיא עברה המון ובעלה הביא אותה לקצה לכן היא מתנהגת כך בשונה מאצל גבר

אלימות רגשית ומילולית יותר נפוצה בקרב נשים כלפי גברים. כי הצד המילולי/רגשי יותר מפותח אצל נשים לכן קל להן יותר להשתמש בו

(בדומה לכך שהצד הפיזי יותר מפותח אצל גברים ולכן הם נוטים יותר להשתמש בו- אלימות פיזית)

ואיך תדע אם אתה חווה את זה?

אתה מורגש מושפל על ידה?

היא מקטינה אותך?

מזלזלת בך?

וכו'

תמיד אני חושב שאצל כולם זה ככה

וזה בעיה שלי

איזו מין תקשורת תיבנה מזלזול?

גם אם יש חוסר הסכמה זלזול והקטנה הוא לא הדרך לפתור אותו.

אני לא אומרת שבחיים לא יצא לי לפגוע בבעלי (או לו בי) אבל זה אף פעם לא היה לגיטימי בעינינו, ותמיד מתנצלים ומתקנים מייד.

בסוף לשנינו יש מטרה משותפת שהבית הזה יהיה המקום הכי בטוח ונעים לשנינו ולילדים.

לזלזול /הקטנה אין מקום.. 

מצביע כנראה על כך שאתה עובר אלימות מסוג כלשהו...

אני חושבת שכדאי ללכת לטיפול אישי, גם כדי לאבחן במה מדובר וגם כדי לחזק את עצמך.

זה לא נחשבת אלימות אולי יותר מצוקה שלה, כי היא אלימה בגלל חוסר יחס, זלזול מצידך וכו

כשגבר מזלזל זה הכי ברור שזה מצד האופי שלו 

אישה לא אמורה לזלזל בבעלה

אלא להעריך ולכבד אותו

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

ואין יכולת תמיכה מהההורים.

או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.

עוד נקודה 

האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?

יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית

 והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר

איך זה היה אצלך?

אני מדבר על האתגר הענק שיש פה

זה מחלחל עמוק לתת מודע בלי ששמים לב

מה הקשר בין הקבוצות לבית?

איזה אתגר?

בין השאר בגלל שזה בכתב. ואין מפגש כל כך קיצוני עם האמוציות הרגשיות כמו שהוא קורה בבית.

מאוד קל להתבטא בבהירות. וגם אם מישהו מוצף ואחרי כמה הודעות פולט עוד עובדה שמשנה את כל הסיטואציה, עדיין אפשר לקרוא את זה ולעבד את  זה יותר "שכלי".

בבית, הבטן מופעלת.

אני חיפשתי הזדהות. איזה כיוון מה לעשות איך פותרים את זה

בחיים האמיתיים.

אני אסביר לך איך הכל מסתדר והכל אמת

ואין קושיה כלל.

כשהאדם שוכב על הגב או הספה

וגולש בפורום. הוא במוד שהוא רוצה

להרגיש טוב. נוח לו.

הוא לא בתוך מרוץ היומיום.

ואז הוא יכול לכתוב מהשאיפה הכמוסה (והאמיתית)

שלו לעשות טוב לכולם.

מקווה שיישבתי לך את הקושיה

בברכה

מים קרים על נפש עייפה ב"ה

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

על מה כן הוצאנו כסף? מקרר, מזרונים איכותיים למיטה שלנו ו... זהו נראה לי.

חנויות זולות של מוצרי חשמל, שווה לחפש בריכוזים חרדיים.. 

סתם כי יש מציאות מעולות במרקטפלייס, זו עוד פלטפורמה של יד שניה

יש מוצרים שבעיניי חופשי לקנות ביד 2

תקח בחשבון שיש דברים שההובלה עצמה יקרה מאוד וכבר לא בהכרח שווה, או שכדאי כבר להשקיע כי ההובלה היא חלק גדול מהעלות.

לשים לב שיש דברים שדורשים התקנה רצינית, אז לחשוב מה מעדיפים בזה. למשל אם יש כיריים גז טובות במחיר טוב - אבל ההתקנה תעלה הרבה (לא באמת יודעת, רק אומרת), אז אולי שווה לקנות חדש שכלול בו התקנה, או אולי עדיף כבר אינדוקציה

ולהיזהר מדברים שעלולים להיות בהם פשפשים!!! או עובש! סיוט סיוט.