מפה לאן?In development

נשואים כבר כמה שנים טובות

קשה לי מאוד

בעלי חתיכת עצלן ותינוק מגודל

ולי פשוט נמאס

בינתיים אנחנו חיים ממשכורת שלי ותמיכה של ההורים שלו.

ונמאס לי, התחתנתי עם בעלי! לא עם ההורים שלו!

אני רוצה להרגיש יציבות כלכלית מבעלי, לא מההורים שלו!!!

פשוט נמאס לי ולא יודעת מה לעשות

לא מצליחה לסמוך עליו

עיצות/ תובנות/ עזרה יתקבלו בברכה

את צודקת שהתחנת איתוהסטורי

מה כן חיובי בו?

איך את מעצימה את הצדדים החיוביים?

לא רלוונטי הצדדים החיובייםIn development

מבחינתי חריצות ואחריות זה הבסיס! איך אפשר לחיות ככה, לא לעבוד זה רק ביטוי אחד לשורש של הדבר..

זה כמו להגיד לי מה היתרונות הנוספים במצלמה כשתוכנת הצילום בה לא עובדת...

טוב, אין ברירה, תדרשי גט!הסטורי
לא שאני באמת חושב ככה, מסתבר שיש הרבה עבודה אישית וזוגית לעשות, ואפשר לעשות אותה ולהגיע למקום טוב.

אבל, אם את בהסתכלות שמיואשת ממנו, שלא רלוונטי לך הצדדים הטובים שבוודאי נמצאים בו - אז כל מה שנציע, לא יעבוד.

אתה צודקIn development

אני באמת מיואשת

תחשוב מה זה בשביל אישה לראות את הגבר שלה קם בצהריים כשהילדים חוזרים מבית ספר

אני מרגישה שאני מגדלת עוד תינוק

לא קל אבל יש חסרונות יותר גדולים. באמת השאלה מה היאורין

הדברים הטובים שבו. נסי בכל זאת לעשות רשימה

תציבי אולטימטוםshirli22

אם הוא לא ישנה את דרכו - את עוזבת. הדברים לא משתנים עם הזמן, ויהיה קשה מאוד ויותר בהמשך

כמה זמן זהנעמי28

ולמה? הוא תמיד היה ככה ?משהו עובר עליו?

הצורך שלך מובן אבל צריך להסתכל על כל התמונה.

הוא גדל עם כפית של זהב בפהIn development

מעולם לא עבד בצורה מסודרת.תמיד התחיל ואז היה מאחר, מבריז עד שפשוט היה מתפטר או מפוטר

תמיד המשפחה מימנה אותו ודאגה לו, רגיל שלא חסר כלום ותמיד יהיה מי שיגבה אותו

הוא עדייןנעמי28

מה יקרה כשהמשפחה או את תפסיקו לממן?

 

ומה הוא עושה כל היום? 

אין מישהו שמאושר מלא לעשות כלום כל היום במשך תקופה כזאת ארוכה, לא קשור לכסף.

 

 

הוא טיפוס שחי על הקצהIn development

לא אוהב סדר יום ושגרה

אוהב לצאת לטיולים והשגרה שלו זה חוסר שגרה

ישן מאוחר מאוד, רואה סרטים

בזמני הערות שלו הוא עוזר לכל העולם ואשתו- מדבר עם אנשים ועוזר להם, זה מדהים בעיניי טוב הלב שלו אבל זה לא מכניס שקל לקופה המשותפת וזה עושה לי עצבים

יכול להיות שיש לו קשיי קשב? נשמע אופייני...מתואמת

אם זה כך - אז קודם כול עצם הידיעה שיד פה קושי אמיתי והוא לא עושה את זה בכוונה מקלה על ההרגשה.

ושנית - אפשר לנסות לטפל בזה בכל מיני דרכים, ולשנות את המצב, לפחות חלקית...

(ובעיניי זו דווקא ברכה שההורים יכולים לעזור כלכלית, ומוריד מעט מן העול...)

ממש לא הפרעת קשבIn development

חחח אני עם הפרעת קשב

הוא האנטיתזה לאדם עם הפרעת קשב, כותבת את זה כאחת שמבינה בזה מתוקף תפקידי המקצועי.

הסיפור שלו זה של ילד מפונק מגיל אפס שתמיד קיבל מאבאלה את מה שרצה

השאלה אם יש איך לטפל בזה...מתואמת

ההורים שלו מודעים למה שגדל הילד שלהם להיות?

 

(אבחנה נוספת שאולי כדאי לבדוק: הרצף האוטיסטי.)

אני חושבת שהם יודעים ברמה מסוימתIn development

בסופו של דבר הוא גדל וגר איתם כמה שנים טובות

אבל חושבים שהוא השתנה לטובה ולכן עוזרים לנו כלכלית...

הוא השתנה אבל הרבה מיזה זה תדמית חיצונית ולא אמיתית

הוא אדם מאןד כריזמטי ובאמת, מסמר הערב בכל אירוע...עוזר לכל העולם ואשתו

רק חבל שלמי שהוא מחויב באמת לא..

הוא לא על הרצף בוודאות- יש לו יכולות אמפתיה גבוהות מאוד ויכולות תקשורתיות גבוהות מהממוצע

נשמע שיש פה פערנהג ותיק

מאוד גדול בין מה שהוא בחוץ, או מה שהוא משדר בחוץ, גם להורים וגם לסביבה לבין מה שקורה מולך ובבית (איך מול הילדים?).

זה באמת משהו שנראה קיצוני

יש לו הסבר לזה? למה למי שהכי חשוב הוא כזה?

חייבים פה ליווי מקצועי

שאלה טובהIn development

אכן יש פער, הוא היה ענק בעבר ויחסית הצטמצם,אבל כמו שאומרים מעט מדי ומאוחר מדי...

כן, אולי אין מנוס מליווי מקצועי

השאלה אם לו יש תשובהנהג ותיק

לשאלה הטובה הזאת.

מה הוא אומר בכל המצב הזה?

בכל התקופה הזאת את לבד? 

קשה לו מאוד עם הביקורת הזוIn development

לרוב כשאני מעלה את זה הוא מתעצבן ומשתבלל ואומר זה מי שאני וזהו

היום הייתי ממש עצבנית, משהו שלא היה בעבר, פשוט הטחתי בו את המציאות באופן מאוד אמוציונלי בלי רחם ( פתאום קלטתי שאני מחפשת עבודה שהפרמטר היחיד שהיא עם שכר גבוה ומוותרת על עבודה עם התפתחות אישית בשביל הכסף ) ובהתחלה הוא הקשיב ואז אמר שאין לו כח,והלך לישון ( כן כן,באמצע היום) אחרכך קם, בהתחלה היה נראה פגוע, אבל אחר כך קרא לי לשיחה ואמר שמבין אותי ויחפש עבודה ..

מאז הספקנו לריב שוב (הוא רצה שההורים שלו ישלמו לנו על איזה משהו, אני סירבתי - בקיצור נהיה פיצוץ)

מתסכל מאודדדנהג ותיק

ממש קשה.

מבין אותך

באמת לא ברור איך הוא לא מפחד מכניסה לבור כלכלי/מינוס אלא אם לא משנה מה יהיה ההורים שלו תמיד יכסו/יממנו (אז אולי לדבר איתם שידעו על המצב).

מה יקרה אם ההורים יפסיקו לעזור? מה אם לא יוכלו יותר?

אם אני מבין, גם התקשורת ביניכם לא פשוטה, נכון? 

דווקא מאןד ברורIn development

מבחינתו יש לו דירה שההורים שלו רוצים להביא לנו מתישהוא( אני מסרבת בתוקף לקחת ורוצה לקנות דירה מהכסף שלנו)

לכן הוא ממש רגוע..אני לא- כי אני רוצה לחסוך לדירה משלנו

בעל המאה הוא בעל הדיעה, זה נכון לגבי ההורים שלו ואני רוצה להרגיש חופשיה , שגם אם נתגרש יהיה לי לפחות חצי

אם ההורים שלו יבאו לנו דירה ונתגבש אני לא אקח את החצי

את צודקת לגמרינהג ותיק

מובן ממש.

כל אדם רוצה (וגם אמור לשאוף, וככה גם מחנכים אותנו) לעצמאות גם כלכלית.

גם אם ההורים לו בעלי יכולות כלכליות זה לא אומר שצריך לחיות על חשבונם. אם זה מעבר, כבונוס, מצויין אבל לא כבסיס.

את רוצה להרגיש נשענת עליו כבעלך ואין לך את זה.

אמרת כמה פעמים שהוא מדבר איתך, אמפתי אלייך, מבין לכן כדאי להמשיך עוד ועוד. לקבל ליווי מקצועי גם על התקשורת ביניכם, כי זה בסיס חשוב מאוד.

היכולות והרצון הזה שיש בו לכל מי שהוא לא את חייב לעבור גם אלייך. 

נשמע לי כמו maskingמשה

כלומר מסכה.

אני לא יודע מה ההכשרה שלךאריק מהדרום
אבל אני ממש לא אוהב שאנשים מאבחנים אנשים אחרים באונליין ועוד מכלי שני.

אני יודע שהתכוונת לעזור ולזרוק רעיון לבדיקה אבל לפעמים הרעיונות האלה יכולים לגרום להרס.


ובאופן אישי התופעה הזו פשוט ממש מעצבנת אותי, אבחון אוטיזם זה עניין למקצוענים.

צודק לחלוטיןמתואמת

לכן לא אבחנתי, רק הצעתי.

אין לי שום הכשרה, רק ניסיון אישי... (ויכול להיות שלולא ניסיון אישי של אחרים, שעוררו את תשומת לבי, לא היינו מגיעים לאבחון בשלב מוקדם יחסית...)

מצטרפת למתואמתחושבת לעצמי

מהיכרות אישית, קשיים בזוגיות (גם כאלה שנראים רגילים לכאורה) יכולים לשבת על בעיית תקשורת...

אף אחד לא מאבחן, אבל זה בהחלט כיוון לחשיבה שיכול לתת כלים להתמודד.

מתוארת כאן התמודדות לא קלה, שנמשכת הרבה שנים. 

לפעמיםמשה

כלים שמיועדים לאנשים שממש מאובחנים מתאימים גם לאנשים שלא מאובחנים אבל סובלים מסיטואציה דומה. פורום רגישים למשל משמש אנשים רגילים לגמרי שלפעמים הרגישות שלהם לנושא ספציפי מכה אותם והם לא יודעים איך להתנהל עם זה.

 

זה לא אומר שצריך לתת להם תווית.

יש כאלה טיפוסים שמצליחיםנעמי28

גם בשגרה שהיא לא 7 בבוקר עד 6 בערב.


בסוף היום יש לכם מספיק כסף?

סוגרים את החודש?

הוא רוצה לעבוד רק שעדיין לא מצא את עצמו?

יש לו בכלל מניע כלכלי או שאת והמשפחה שלו מספקים את הצורך הזה?


אנחנו חיים על השקלIn development

לפעמים לא סוגרים את החודש.

הצורך שלי זה שיהיה לי על מי להישען ולא, לא על ההורים שלו!

גדלתי במשפחה בלי כסף ועבדתי מגיל 15, אז בגדול אני לוקחת את רוב האחריות כי אני מתוכנתת לקחת אחריות מגיל קטן, אבל היו תקופות שניסתי לסמוך עליו אבל אף פעם זה לא עבד,תמיד נגמר בזה שאין לו כח וזהו 

דבר ראשון 100% מבינהנעמי28

הצורך שלך סופר מובן, זה מעצבן ואת מצפה שהוא יקח אחריות בתור אחת שיודעת מה זה לקחת אחריות.


יש כל מיני דרכים להתמודד

את יכולה להיות קשה איתו, להפסיק לעבוד (או להמשיך אבל לשים את הכסף בחיסכון ולא להוצאות שוטפות) ולהגיד לו "חמוד, תתמודד".


את יכולה להמשיך לעשות מה שאת עושה כבר שנים, הוא לא עובד, את לוקחת אחריות בשבילו ולהתעצבן.


את יכולה לנסות לדבר איתו, אם הוא בנאדם שגדל עם כפית של זהב בפה, בניגוד אליך, עבודה בשבילו היא לא צורך הישרדותי, וזה יכול לשמש כיתרון, כשהמניע הוא הישרדותי אנחנו נשארים לפעמים במים רדודים

אבל כשהמניע הוא התפתחות, תשוקה, עבודה שאוהבים - השמים הם הגבול.

הבעיה שהוא צריך להתחיל לנוע.

מישיבה בבית לא מגשימים חלומות.


הייתי נעזרת באיש מקצוע, אולי צריך שילוב של כמה מהדברים, גם לדחוק לפינה בשביל תנועה וגם הכוונה למקום שהוא יפרח.

קודם כל תודה על האמפתיה וההודעה המושקעת!!In development

באמת תודה

לגבי מה שכתבת שזה יתרון לעבוד לא מתוך מקום הישרדותי , אני לא רואה בזה יתרון, כי החיים מאוד מאתגרים ולא תמיד הולך כמו שרוצים וצריך ללמוד לפעמים לחשוק שיניים ולהתגבר- ואין לו את זה כאמור...

ובאמת שהעבודה זה ביטוי אחד של חוסר האחריות הזה, הדבר הזה מגיע בעוד צורות של "קשה לי אז אני מוותר"

באמת אני חושבת אולי נלך לייעוץ מקצועי

את לא ראית אף פעם מה זה עבודה מתוך תשוקה?משה

עזבי כסף. לקום בבוקר (או לא ללכת לישון) ופשוט להתלהב על משהו ולעשות אותו בצורה רצינות מרוב שהוא מגניב.

 

(עשיתי הרבה כאלה שאף אחד לא שילם לי עליהם אגורה, לפעמים בדיעבד הצלחתי למכור אותם, לפעמים לא, הלוואי הלוואי בחודש הבא הצלחתי למכור אחד מהם)

אני איתך. לגמרישוקולד פרה.

קראתי את כל השרשור הארוך הזה, ורוצה לומר לך שאני מצדיעה לך.
ואני חושבת שאנשים פה אולי לא מבינים את ההשכלות של זה מעבר לכסף.
התדמית שלו כגבר בעינייך נפגעת. כמה אפשר להימשך לאדם שאותו את חווה כלא אחראי? כאחד ששומט מעליו חובות בסיסיות?
בסוף משיכה היא לא רק לגוף הפיזי, אלא לכל מה שגבריות מייצגת- ביטחון, עוצמה, יציבות (!), ניהול עצמי, התגברות על דחפים.

וגם מול הילדים. מה זה עושה להם כשהם רואים שאבא מתפנן...? החשש הוא שהם ילמדו ממנו שאפשר להתעצל כשקשה. ל לעשות שיעורי בית, לא להכין מערכת. רק מה שכיף ומה שמתחשק לי באותו הרגע.

וכן, אני ממש ממש ממש מסכימה איתך, שעבודה מתוך חובה ולא מתוך תשוקה- זה קודם. קודם כל זה תדאג לבסיס של החיים, ואחר כך תכניס לשם תשוקה וכיף. 
כמו שלא ייתכן שאמא תעשה רק כייף עם הילדים, אבל הכל כאוטי מסביב.
להכריח את עצמי לעשות משהו שלא בא לי עליו- זה חלק מלהיות אדם בוגר.
לא בא לי לשלם אגרה
לא בא לי לחזור לביטוח לאומי
גם לא מתחשק לי ללכת עם הילד לאבחון

אז מה??
כמו שברור לי שאני אשלם שכר דירה גם אם לא מתחשק לי
ככה אמור להיות לי ברור שאני אעמוד בשאר מחוייבויות החיים, גם אם הם דורשים ממני לנשום עמוק קודם.

להגיד לגבר- אין בעיה. אני אפשטור אותך מכל עול החיים- העיקר שתמצא את התשוקה שלך
זה להשאיר אותו ילד קטן, מקס' נער מתבגר.
 

אף אחד לא אמר לתת לו לעבודנעמי28

רק מתשוקה בלבד ובלי אחריות


אבל ממה שנראה לי פה גם לה יש צד במשוואה הזאת של אובר לקיחת אחריות ודפוסים של כסף.


למשל, לא לקחת מההורים דירה ולקנות רק מהון עצמי.

אם היא במרדף אחרי כסף לדירה כזאת ובמרדף להשיג אותה כשהוא יודע שההורים נותנים, למה שיכנס ללחץ כמוה?

מי לא רוצה לתת לילדים שלו דירה? איזה ילד יתנגד לדירה בהנחה שהיחס שלו עם ההורים טוב?


אני כן חושבת שהיא לא צריכה להשאיר לו ברירה ולהוריד אחריות מעליה ולתת לו להתמודד.

אבל כן להבין שיש דפוסים אחרים של התנהלות וכסף ולא בטוח שהדפוס שמונע מסיפור החיים שלה שכולל חרדה ואחריות מוגברת הוא בהכרח הדפוס התקין.

ולמשוך בכוח לדרך הזאת לא בהכרח יועיל להם.

אני חושבת שהדפוס שלה הרבה יותר אחראי וקרוב לנורמהשוקולד פרה.

בגילאים מבוגרים כבר לא אמורים לקבל משכורת מההורים.
זהו. פרנסו אותנו בילדות ובנערות ודי. בגיל הבוגר זה כבר מקטין את האדם שלוקח. גם אם ההורים רוצים לתת.
לא דיברתי על דירה. דיברתי על השוטף.

הדפוס שלו הוא דפוס שחורג מהנורמה, והיא צריכה לדעת את זה ולא להתבלבל. שאולי היא פשוט אמורה לקבל את זה. היא לא. הוא חורג מהנורמה האנושית המקובלת, ובצדק זה מאוד מאוד מאוד קשה לה. כי היא יודעת מה קורה בעולם בחוץ.

דווקא האמת הזאת מאוד מסדרת את הנפש.
להגיד לעצמי ביושר- הציפיות שלי מבעלי הן הגיוניות ונכונות. 
ועכשיו השאלה היא- האם אני מסתכלת על צדדים אחרים שיש בו ובוחרת בו מחדש בתור בעל,
או שזה כ"כ מעכיר את הדמות שלו בעינייי, שאני לא מסוגלת לסבול יותר?

לדעת שבצד הזה הוא באמת לא לוקח אחריות כמצופה מאדם בוגר. היא לא אמורה לחשוב על זה במחשבה אחרת. 

היא ממש לא אמורה לקבלנעמי28

את זה וברור שזה לא הנורמה

וברור שצריך טיפול כבר ממזמן ושנחצו גבולות אדומים (אלימות הרבה יותר חורה לי מזה)


במקרה הזה ספציפית של עבודה וכסף לא יעזור לה להיות צודקת.


היא הרי שנים צודקת וכועסת ומניעה אותו לעבוד מתוך חרדה ותחושת אחריות מהמקום שלה.

זה לא עוזר ולא יעזור.

הוא לא חווה את הילדות שלה, אין לו חרדה כלכלית, יש כאלה שגם לא יהיה להם, יש כאלה שאין להם מניע לעשות כסף מלבד לסגור את בחודש ולהסתפק במועט.


לא בטוח שהמניע שלה לאחריות מוגברת צודק כמו שהיא חושבת,

להיכנס בזה ראש ולא לקבל שיש עוד דרכים להסתכל על כסף, לעשות כסף, לא יתרום לה, היא כבר ניסתה בצורה הזאת.

המטרה שלי הייתהשוקולד פרה.

שהיא תחזיק בראש שבאמת הצדק איתה, ולא תתבלבל לחשוב שאולי היא זו שצריכה לעשות עבודה.
כלומר העבודה שהיא צריכה לעשות זה להיאחז בדברים אחרים שיש בו
אבל לא להגיד לעצמה משהו כמו- אנחנו בעלי שתי גישות שונות לכסף והגישה שלו ראויה כמו שלי. כי הגישה שלו היא חריגה מהנורמה ולא ראויה. 


מה שיעזור לה, בעיניי לפחות, זה לבקש מההורים שלו לסגור את הברז ולהפריד חשבונות בהמשך.
גם אם בהתחלה זה יחווה כקרע,
בהמשך הוא יכול לצמוח מזה.
 

יש כאן גם עניין של גישהנעמי28אחרונה

ולא רק צודק או לא צודק


מה אם הוא היה מרוויח עשרות אלפי שקלים משעה של עבודה וההתנהלות שלו עדיין היתה דומה? קם מאוחר ועושה שום דבר?

כסף נכנס, ממנו/מההורים שלו.

אפילו דירה הם מוכנים לתת.


יש כאן הרבה יותר מצודק או לא צודק.

יש דינמיקה, לקיחת אחריות, שחרור אחריות וקבלה שאנחנו לא יכולים לשלוט על האחר על האופן שהאחריות הזאת תתבצע.


אני גם הייתי מתחרפנת  מהתנהגות כזאת.

אבל כדי שיתאפשר לחיות איכשהו ביחד צריך להבין ולהשלים עם זה שבדיוק בדיוק כמו שהיא מצפה וכמו שהיא רואה אחריות, לא יהיה.


כל אחד חווה את המשבר הזה בזוגיות בפן מסוים, חלק בפן הדתי, חלק בפן הרגשי, חלק בפן הכלכלי.


אני מניחה שאם הייתי בחוויה דומה הייתי משחררת אחריות ומכניסה את הכסף שאני מרוויחה להשקעה או חיסכון ולא להוצאות שוטפות ונותנת לו להתמודד.

אבל לא בריב, בשיחה עם קביעת עובדה.

אני חושבתעוד מעט פסח

שאת מתרכזת בכמה היא 'צודקת'.

אבל להיות צודקת יעזור לה רק אם היא רוצה להתגרש.

אם היא רוצה להמשיך לחיות עם האדם הזה, היא צריכה להיות חכמה, לא רק צודקת.

וחלק מהחכמה הזו זה לדעת מה בשליטתה ומה לא. ולנסות לשנות אותו- זה לא בשליטתה.

אך תסכימי בשום צורה אל תהיי סבלנית כלפי זהshirli22

זה הסיכוי היחיד שהוא יחשוב על שינוי

נשמע ממש קשהנהג ותיק

התיאור שלך ובעיקר התסכול והכאב.

ככה היה תמיד?

איך היה בתחילת הנישואים? איך הוא היה כשהכרתם?


מניח שאיתו דיברת... יש לו אולי חבר טוב/רב שאפשר דרכו להעביר את המסר? 

הוו! סוףסוף קצת אמפתיה!In development

תודה על זה

זה  באמת קשוח ברמות הזויות!

הוא היה ככה מ day one , השינוי שקרה שלי מתחיל להימאס מהמצב

אין בעד מהנהג ותיק

זה באמת נשמע מתסכל מאוד וקשוח.

מה היה אז שזה לא הפריע לך? (ולא שאני לא מבין אותך היום).

איך הוא כאבא? בבית הוא שותף למטלות? 

מה שהשתנה זהIn development

שבעבר הייתי יותר שותקת על דברים שמפריעים לי ואוגרת,  חיה בתודעת הישרדות- המשימה היתה תמיד להיות עם ראש מעל המים..

שתקתי על הרבה קווים אדומים שחצה, בעבר הוא היה אימפולסיבי מאוד בתגובות שלו למצבים שונים, בקלות שובר את הכלים, היו גם הרמות ידיים ואלימות.לא כי הוא אדם רע, כי הוא אימפולסיבי וכבר בתור ילד לא ידע לקבל גבולות, ושם זה פגש אותו כמבוגר

ואני חושבת שעברתי תהליך עם עצמי שבמהלכו מרגישה יותר ביטחון עצמי במי שאני ובגבולות שלי, חלק מהעניין שהאלימות פסקה בעקבות זה

וואוונהג ותיק

אם היתה גם אלימות במשך השנים זה באמת קשה מאוד. ובאמת מטורף מה שעברת וקודם כל ברוך ה שזה הפסיק.

אלימות היא קו אדום בוהק. מאוד.

זו נקודת אזהרה חמורה.

גם אם היא פסקה זה אולי יכול לצוץ שוב ולכן חייבים לטפל בזה.

כמו שהציעו כבר, אז בהחלט ייעוץ מקצועי.

הלב ממש יוצא אלייך כי ברור שאשה רוצה משענת של הבעל, משענת בהרבה תחומים ולך אין אותה.

הוא יודע עד כמה כל זה בוער בך? כמה כואב לך המצב הזה שלו?

איך אפשר לחיות רק עם משכורת אחת? הוא לא חושש ממצב כלכלי?

מטלות בית הוא עושה? איך הוא עם הילדים? 

נכון, זה באמת קו אדום בוהקIn development

ולצערי הרב לא היה לי את האומץ להציב את הגבולות שלי בעבר, הייתי בלי תמיכה משפחתית ואחת כזו שלא משתפת - בפרט זה- הרגיש לי בושה איומה...

באמת יש שאריות , זה יכול להיות במימיקה מאיימת מצידו בויכוח סוער, של ידיים שחצי מורמות, אבל יודעת שבעבר א. הייתי מפחדת ממנו במצב כזה. ב. בשלב הזה זה היה מגיע לסטירה

היום: א. אני לא מפחדת ממנו , ומיד מפסיקה את האינטראקציה באופן נחרץ ואסרטיבי ב. אם היה מגיע לסטירה היום הייתי חותכת ככל הנראה(רוצה להאמין ממש)


הסברתי לו כמה פעמים את החשיבות עבורי של היציבות- הוא ממש מבין ואמפתי ומדבר הרבה על שינוי שיעשה , אבל מילים כמו חול ואין מה לאכול

מאוד קשהנהג ותיק

מאוד


הלב יוצא אלייך ועל מה שעברת ועוברת.

טוב מאוד שמצאת את הכוחות לעצור את זה. למרות שעדיין זה קו אדום בוהק שנחצה.

כיום המשפחה שלך/חברות כן יודעות/תומכות?


אם הוא מבין ואמפתי זה כבר משהו. חבל מאוד שאין גן מעשה לצד זה. חייבת להמשיך לחלחל לו את זה ביחד עם ליווי מקצועי, לך, לו ולשניכם.

זהoo

שאלימות פסקה בעקבות גבולות

לא אומרת בהכרח שהוא כבר לא אלים

זה אומר שפחות "שווה" לו להשתמש באלימות


לעבור תהליך עצמי כזה זה לא פשוט וזה אומר שיש בך כוחות


אני חושבת שלא כדאי לבזבז כוחות על אדם שלא ראוי להם

וזה לא נשמע שהוא ראוי 

ממה שנשמע לי,עוד מעט פסח

נשמע שנכנסים לדינימקה שאת מנסה לשנות אותו, והוא נאחז במה שהוא עושה בגלל הניסיון הזה שלך.

עכשיו, אין ספק, ההתנהגות שלו באמת מחרפנת.

ובכל זאת, חייבים להבין ולהשלים עם זה שזה מי שהוא. אולי זה ישתנה מתישהו, אבל זה לא תפקידך ולא ביכולת שלך לגרום לו להשתנות. זה רק אצלו.

תחשבי אם עצמך בכנות- אם הוא נשאר כמו שהוא, האם את נשארת איתו? האם הטוב שיש בו שווה לך?


בסוף אולי הוא ''מתנהג כמו תינוק'', אבל הוא אדם בוגר ואחראי למעשיו. ואם את באמת באמת רוצה להתגרש, ולא מסוגלת לראות שום צד נוסף שיש בו, לא הוגן לא לך ולו לא שתישארי איתו 'על תנאי'.


מצד שני, לדעתי, אם תצליחי לעשות עם עצמך עבודה, להרפות לגמרי, ולהרשות לו לפרנס אותך בדרך שלו (גם אם זה אומר מימון מההורים), תגלי פתאום שהוא רוצה להשתנות מיוזמתו.

כי נשמע שזה הפך למאבק כוח. יותר מצורך אמיתי שלכם.

חשבתי כמה פעמים עם עצמיIn development

אם אני יכולה לשחרר ולהשלים עם מי שהוא, כי באמת קשה לשנות דפוסי התנהגות,  אבל מרגישה שאני לא מסוגלת, מרגישה ממש צורך לדעת בביטחון שאני יכולה להישען ולהיות בביטחון בנושא.

זה אישיו אצלי, כמו שכתבתי פה- גדלתי במשפחה מעוטת יכולת, בגיל 15 כבר קניתי עבורי אוכל, בגדים- הכל... וקשה לי ממש שאני עדיין בגיל הזה חיה באותה תודעת הישרדות כלכלית 

נראה לי שזו הנקודהעוד מעט פסח

שזה אישיו אצלך, ולכן זה מקפיץ אותך אפילו יותר ממה שזה היה מקפיץ אחרות.

והמון פעמים דינמיקה זוגית היא בדיוק כזו- ככל שיש בו תכונה שיותר קשה לך לקבל, ככה הוא יותר נאחז בה, כאילו שתוכיחי שאת בוחרת בו למרות הכל.


אבל ראיתי שהזכרת בהודעה אחרת גם אלימות.

אז לא הייתי עושה שום דבר בלי ליווי מקצועי (רק לך או לשניכם כזוג).

וואי יש המון במה שכתבתIn development
עבר עריכה על ידי In development בתאריך כ"ד בתמוז תשפ"ו 21:36

זה ממש חכם ונכון

לגבי האלימות זה ממש פסק, פשוט בעבר הייתי עם דימוי עצמי מאוד נמוך וחששתי להציב את הגבולות שלי, ברגע שהצבתי הוא הבין והפנים שזו התנהגות שלא מתאימה וחציית קו אדום עבורי- וזה ממש פסק  ( עדיין שובר בקלות את הכלים כשמשהו לא מסתדר לו, אם כי פחות...)

ממש משמח לשמועעוד מעט פסח

ונותן הרבה תקווה, שהוא כן מסוגל לקחת את עצמו בידיים ולהשתנות!


הבעיה היא שאי אפשר לשנות אחרים. ותחשבי כמה ניסית לשנות את עצמך ולא הצלחת, באותה מידה יכול להיות שגם הוא מנסה להשתנות ולא עובד לו...


אני חושבת שמה שאת יכולה לעשות בשלב הזה (חוץ מלפנות לאיש מקצוע) זה שני דברים-


1. לשנן לעצמך שמותר לו להתנהג כמו שהוא מתנהג. האלימות שתיארת מקודם- היא קו אדום. לעומת זאת, לחיות על חשבון ההורים (כשמבחינתם זה לגיטימי) זו בחירה לגיטימית. גם אם אותך ואנשים רבים נוספים היא משגעת (ואני ביניהם)- סה''כ זו התנהגות סבירה. ואדם בוגר יכול לבחור להתנהל בה.


2. לספר לו מה את מרגישה. לא ממקום של כמה הוא לא בסדר. רק ממקום של 'אני נכנסת ללחץ כשאין לי חסכונות'. של מה זה גורם לך להרגיש (ושוב, אחרי ששיננת לעצמך שעקרונית הבחירה שלו לגיטימית. שאולי יש אישה אחרת שהיתה ממש שמחה לחיות עם גבר כזה. רק לך יש דברים ספציפיים שמפריעים. ועליהם לדבר איתו).

אני מאמינה שאם את באה לשנות אותו כי ''את צודקת''- הוא רק יתבצר יותר בעמדה שלו.

אבל אם את מקבלת אותו ואת הגישה שלו, ורק *מבקשת* שיעשה משהו אחר בשבילך כי זה ישמח אותך- האנרגיה באוויר תהיה אחרת. ותאפשר לו יותר שינוי.

מבינהIn development

מבינה מצוין מה שאת כותבת, וגם אם קשה לי לומר את זה- בהחלט זו זכותו המלאה לחיות על חשבון ההורים, אבל מניחה שגם זכותי המלאה לומר לו שזה לא מתאים לי לחיות עם אדם כזה?

בסוף בעל המאה הוא בעל הדיעה,  קרה כבר מקרה שרצינו לעבור דירה לעיר אחרת וההורים שלו איימו שאם נעשה את זה(לדעתם לעבור דירה היה מעשה שיזיק לנו רוחנית) , הם יפסיקו לתמוך בנו

מבחינתי זה רק אישר לי את כל החששות מלקבל תמיכה ממישהו...שבסוף יש לזה מחיר


לגבי שינוי התפיסה באופן העלאת הנושא- עד עכשיו גם כשביקשתי הכי ביפה- זה לא עזר....דווקא היום כשממש התעצבנתי  הבטיח שיחפש(האם זה יקרה? זה כבר סיפור אחר)

האמת… אני חושבת שזה היה מקפיץ כל אחתרוני 1234

לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל לפרט...

הלכתית, פסיכולוגית, זוגית, משפטית - פשוט מכל הבחינות גבר צריך לפרנס את המשפחה שלו. גם לטובתם וגם לטובתו. חוסר מעש ושיעמום זה מאד מאד לא בריא ויכול לגרום לדכאון (או ההיפך במקרים מסוימים- שדכאוו גורם לחוסר תעסוקה)

אני גם חושב ככהמשה

ואולי יש מנגנון בנפש שלה שמאחורי המודע מאפשר לזה לקרות. דווקא בגלל שזה ה-נושא אצלה. היא משכה לחיים שלה גבר שאצלו הכל רך ובאיזי  כי האנרגיה הזו התאימה לה ועכשיו היא מתמודדת עם התוצאות.

אני שומע פה משהו אחד כחוט השני מכל ההודעות שלךמשה

אין לו כח רצון

 

זה לא אין לו כח, זה אין לו כח רצון. בשביל להחזיק מקום עבודה ולרצות להתקדם בעולם צריך מעבר לכל הדברים של אחריות וכל זה. 

 

לפני שהוא עצלן. לפני שהוא תינוק מגודל. לפני כל הביטויים האלה.

הבעיה היא שאין לך שליטה על זה. וגרוע מכך המנגנון שמפעיל עליו לחץ רק גורם לו להיכשל בין במודע בין בתת מודע. את חרוצה ואחראית כי יש לך אנרגיה פנימית בגוף (רצון) שמניעה אותך לשם. הוא - אין לו. למה? זה כבר נושא אחר. אבל קודם אין לו.

אתה מעלה נקודה מעניינת ,In development

אבל, כשהוא רוצה להשיג דברים- הוא יפעיל את כל העולם ואשתו וישיג כל מה שירצה!

יש לו יכולות מדהימות להשיג דברים שהוא רוצה.

פשוט להכניס כסף זה לא חלק מהשאיפות שלו למרבה הצער...אני חושבת שזה שאני חרוצה זה כי גדלתי למציאות שבה אין לך ברירה, ובשונה, כשאדם גדל לתוך מציאות שתמיד מקבל הכל- אז היכולת הזו לא מתפתחת

איך היית עם הסיפור הזה לפני החתונה?משה

זה היה גם אז. אין מצב שהוא היה אחר אז.

לפני החתונה?In development

זה לא שיצאנו הרבה

וגם זה ממש לא בא לידי ביטוי...חבל באמת שלא בדקתי קצת יותר

שתדעי לך שהתת מודע שלנונעמי28
עבר עריכה על ידי נעמי28 בתאריך כ"ד בתמוז תשפ"ו 23:27

תופס הרבה מהדפוסים האלה לפני שאנחנו בכלל שמים לב.

אני אומרת את זה מחוויות של הזוגיות שלנו.

לפעמים הפחדים הכי גדולים שלנו

מתממשים בזוגיות ולא סתם.

 

המוח מזהה משהו מוכר - גם אם הוא המוכר הכי מפחיד בעולם, המוח ההישרדותי מעדיף את המוכר והידוע על פני חדש.

 

למשל אם את אדם אחראי מטבעך שלוקח אחריות מאוד יכול להיות שתת מודע שלך זיהה דפוסים מוכרים שם שאת צריכה לקחת אחריות, ואצלו להיפך הוא לא לוקח אחריות וזיהה דפוסים אצלך שכן לוקחים אחריות ולכן נמשכתם.
 

אפשר לראות את זה בבנות לאב מכה שבחרו בבעל מכה שוב למרות שלא זיהו את זה בדייטים.

המוח קלט דפוס מוכר והוא משחזר.

 

זה לא משנה הרבה את התוצאה.

אבל זה עוזר לי להבין שלא סתם.

לא סתם בחרת אותו והוא אותך.

לפעמים אלה דגלים אדומים שצריך לחתוך ואין עם מה לעבוד.

לפעמים זה התיקון שלנו, בן הזוג יושב על הנקודה הכי כואבת שלנו

וזה כואב רצח.

אולי עם בן זוג אחר לא היינו נפגשים בכאב הזה, אבל רק דרך המפגש איתו אפשר להתרפא באמת ולהשיל דפוסים שרכשת שלא טובים לך.

אל תקראי לו ככה ואל תחשבי עליו כךנפשי תערוג

זה לא יוסיף לך עין טובה עליו

וזה לא יוסיף לו רצון להצליח.


וזה באמת קשה

את צריכה משענת ויציבות

ואת מגלה שאת הופכת להיות כזאת

זה מצב מתסכל. שלדעתי מזין את עצמו

את לוקחת אחראיות והוא משחרר אחריות

אבל

חוכמת נשים בנתה ביתה

לך כאשתו יש את החכמה (גם אם את לא מכירה אותה עדיין) לגרום לו להתקדם בכיוון החיובי.

את לא משנה אותו.

את לא גורם טיפולי


אבל את יכולה.

עצם זה שכתבת הודעה כזאת זה פתח ראשון

זה הבעת התסכול שפועם לך בלב.


בפרקטית.

כמה זמן אתם נשואים?

יש ילדים?

האם הוא עבד פעם?

הוא למד משהו?

יש משהו שהוא טוב בו?

הוא יודע שאת מתוסכלת כך מהמצב?


מה ראית לפני החתונה ???העני ממעש
באותו נושא אבל לא אישי, קפץ לי בפידמשה
מאחל לכם זוגיות מאושרתמילואימניק

אני לא קורה בפורומים בדרך כלל.

אם קראתי 'במקרה' רק כדי לאחל לך שלום בית. 

אוי ואבוי אם מתגרשים על דבר כזה. על דבר כזה עובדים, משתפים, מתייעצים.

נשמע שיש לך כסף אבל יש לך 2 בעיות:

האכזבה מבעלך.

התלות בהורים שלו.

אז צריך לדבר על שני הדברים הללו. כנראה שלכל זוג ממוצע יש כמה וכמה בעיות, יש כמה וכמה אכזבות, כי זה מה שהקב"ה רוצה מאיתנו, שנעבוד על הזוגיות, ושזה לא יגיע בקלות על מגש של כסף.

בהצלחה!!

את רוצהoo

להרגיש יציבות כלכלית

ממישהו שהוא קצת ההפך מזה


גם אם הוא יעשה איזשהו שינוי

זה לא באמת יכול להפוך ליציבות

אנשים מבוגרים לא עושים הרבה שינויים

ובטח לא שינויים קיצוניים


אני חושבת שרוב האנשים (או כולם) רוצים מבן/ בת הזוג דברים שהוא/ היא לא יכולים לספק

אפשר

1. למצוא פתרונות אחרים ולהשלים עם החסר

2. להחליט שזה לא מתאים יותר

3. לנסות כל החיים להלחם בזה

כנראה ללא הצלחה


ספציפית נושא כלכלי הוא יחסית קל

כי גם אישה יכולה לעשות כסף והרבה

וחסר של דברים אחרים

יכול להיות יותר קשוח

כי לא לכל דבר יש פתרון שאפשר לקחת עליו אחריות לבד 

תתחילי להאמין בוהפי

נכון זה לא פשוט .. נכון הכל עליך וזה הכי לא תקין בעולם . ואם נגיד את זה בקול הוא לא מרגיש לך כמו גבר אלא כמו עול.


אבל גם אם את לא מרגישה את זה ..

תתחילי להאמין בו ..

אני יצאתי עם גברים שהיו בין עבודות ואיתי תוך שניה הם מצאו עבודה , למה?

אמא של אחת מהם אמרה לי מה עשית ? אני כל הזמן נדדתי לו.

זה הקטע לא צריך לנדנד , צריך רגע לתת אוזן קשבת

אולי תופתעי ותגלי שהוא רוצה לעבוד הרבה הרבה יותר ממה שנדמה לך


אני האמנתי בהם ..

לאישה יש כוח להרוס ויש כוח לבנות


תראי לו שאת מאמינה בו

ולא תאמיני בעצמך איזה שינוי יחול בו

ניסיתם אולי לגלות את השורשHakuna.Matata
לפעמים דיכאון, או טראומה יכולים להוות בסיס לדבר הזה.
יואו, התגרד לי רק מלקרוא את זה.לאחדשה

קודם כל חיבוק

ואיזה קשה

וזה הפך הטבע.

שגבר שורץ ולא עושה כלום ואשה עובדת.

מכירה משהו דומה מהסביבה הקרובה.

בגדול זה פשוט תלותיות.

ברגע שלא תהיה ברירה הוא יזיז את עצמו.

השאלה אם את מסוגלת ללכת לשם, עד הקצה, לבקש להפסיק עם העזרה מההורים.

בלי דרמה בלי בלאגן

פשוט להסביר, אני מרגישה תלותית ואני לא רוצה, רוצה שנבנה אותנו לבד.


לא קראתי את כל השרשור, האם שיתפת אותו ברגשות שלך?

זה משהו שורשי עמוק בהבנה של אנרגיה זכרית האנרגיה נקבית.

במקום הטבעי אשה מקבלת וגבר מעניק ורוצה לתת ולגונן.

זה דיי ברור שיש איזשהו מכשול מהותי לא בריא שגורם לו להתנהל ככה, אולי זה סתם פינוק אבל אולי מאחורי התינוק יש אבחנה, לא הייתי שוללת קשב,אגב...

אני חושב..חוזר תמיד לאשתי

לכתוב את המילים האלו בעלי חתיכת עצלן ותינוק מגודל

יש תחושה של זלזול מובנה

מרגיש שזה יושב על משהו אחר.

גם אם המצב הוא כזה, את לא אמורה לחשוב עליו כאלו דברים.

כמובן שכעת את צריכה לתת לזה מקום ולהבין מאיפה זה נובע, אבל לדעת שזה לא תקין.

אהבה-היא אהבה עצמית. בלי קשר למה הוא עשה עושה ויעשה.

כל השאר זה מעטפת.

בסיפור שלך יש תחושה של פגם בנקודת האמת, מזה זה השתלשל למעטפת.

מניסיון...

רוצה להוסיףחוזר תמיד לאשתי

שאני מעריך מאוד את סיפור החיים שעברת.

זה נשמע ממש קשוח.

שום דבר לא מובן מאליו בסיפור כזה.

 

באופן כללי, במקרה שאחד/ או שתיים מבני הזוג נושאים סיפור אישי מורכב, הטיפול מתחלק לשתיים. בהתחלה טיפול רגשי פרטני לכל אחד מהם בנפרד והשלב השני הוא טיפול זוגי ביחד.

הרבה פעמים אחרי הטיפול האישי הטיפול זוגי נהיה מזערי. צריך אבל לא כמו לפני זה.

ללכת הפוך זה בדרך כלל לא יעזור.

כי כל אחד מביא לחיי נישואין את הסיפור המורכב שלו.

הרבה פעמים כשיש קשיים בקשר המשותף, זו הסיבה.

 

לפני הכל ואחרי הכל אני באמת מצדיע לסיפור החיים ההזוי הזה.

גדולה מהחיים.

 

מה אכפת לך מאיין הכסף מגיע?סיסו מהתברואה

בס"ד

מה אכפת לך מאיין הכסף מגיע? העיקר שמגיע ואפשר להמשיך לחיות טוב עוד שנים טובות.

מה חשבת שאת תחליטי מה מסלול הכסף? תשמחי כי יכול להיות גרוע יותר ח"ו.

הקב"ה מחליט מה המסלול ולא אנחנו!

מספרים ששאלו פעם מליונר אמריקאי איך הגיע למה שהגיע והוא ענה שהוא הגיע לאמריקה עם 10 סנט בכיס.

הוא קנה תפוח מלוכלך שטף אותו ליטף אותו ניקה אותו ועטף אותו..ומכר אותו ב 20 סנט.

בכסף זה קנה 2 תפוחים וגם אותם ניקה ועטף ומכר ב 40 סנט. המשיך וקנה מגש תפוחים ואחר"כ קנה משטח של תפוחים ועוד כמה משטחים...ובהמשך קנה משאית

ועוד משאית ועוד משאית ובסופו של דבר קיבל הודעה שהשווער שלו המליונר נפטר והשאיר לו ירושה גדולה!!

לא מתפוחים!!!! בשורות טובות ושנזכה לראות רק טוב כל הימים. בריאות ונחת לכולם.

תוצר של דינמיקה זוגית ספציפיתייעוץ זוגי 1
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ב' באב תשפ"ו 16:50

בס"ד

 

זה ברור שיש ביניכם דינמקיה זוגית לא בריאה שמאפשרת למצב הזה להתקיים כבר הרבה זמן. 

אמנם שנראה לך שאת רק מתנגדת להתנהגות שלו (במידה רבה זה וודאי נכון) ורק הוא אחראי למעשיו, אבל דעי לך שבמקביל - בהתנהלות שלך, גם את מאפשרת לזה להישאר כמו שזה. בלי שאת אפילו שמה לב. 

כמה פגישות ממוקדות והנושא יכול להיפתר ושינוי משמעותי יוכל להתרחש (אצל שניכם).

קשה (לא בלתי אפשרי, אבל לרוב מאוד קשה) לנסות לפתור לבד נושא טעון ולא פתור שהולך איתכם כבר הרבה זמן.

 

ובכל אופן שיהיה לכם בהצלחה!

בעוז קדימה בני עקיבא, אלא אם כן אתם שוניםפשוט אני..

עברו הרבה מאוד שנים, אבל זה עדיין צורב.

במיוחד סביב שבת ארגון.

כיתה י', אני מדריך בשנה הראשונה. נהנה מאוד מההדרכה, אוהב את החניכים ומקבל מהם המון הערכה.

מתישהו באביב אני מספר לקומונרית על האישיו שלי. התמודדות עם משיכה לבנים.

טיפש. הייתי בן 16 והיא 18, אבל היא היתה קומונרית אז חשבתי שהיא סגנית של אלוקים. תמיד דיברה כל כך יפה על ערכים, על הנפשות של החניכים, דקלמה ססמאות שנכנסו היישר לליבי.

במקום לקבל את מה שציפיתי, תמיכה או עידוד או אפילו עצה טובה, קיבלתי תנאי:

לך לפסיכולוג מסוים שאני אגיד לך, ואני גם אדאג למימון של הטיפול, אחרת תסולק מההדרכה.

המום, פגוע, אבל לא רוצה לאבד את ההדרכה - הלכתי אל הפסיכולוג.

נזק עצום, הורדת הביטחון, החדרת שנאה עצמית פתולוגית. זה מה שיצא לי מהפסיכולוג הזה.

עד היום אני לא יודע איך היא מימנה את הטיפולים, איך היא בכלל הגיעה אליו, ואיך היא גילתה שהפסקתי להגיע למפגשים איתו.

כשהיא הודיעה לי שאני מסולק מההדרכה, מתישהו בימי בין המצרים, ביקשתי שתתן לי לפחות להמשיך עד תשעה באב, כי כבר הכנתי מערך מדהים שמתאים לתקופה.

היא לא הסכימה. אמרה לי שאני צריך לעזוב מיד.

לפחות פעולת פרידה? התחננתי על נפשי.

לא, הגברת החליטה שאני אסולק מעכשיו לעכשיו. גם אסרה עלי להיפרד מהחניכים.

פשוט נעלמתי מחייהם ביום קיצי אחד.

והמערך שלא העברתי, כמה אירוני, דיבר על שנאת חינם.

🥺פצל"פ

גיל העשרה הוא באמת קשה בקטע הזה

הכל קיצוני

כואבשבורת,לב

ואני מבינה שזה פגע,

אבל יכול להיות שהיא התנהגה באחריות שתואמת את הגיל שלה והסיטואציה.

ותואם את החברה שגדלה בהמתנחל חייכן

ואת המחשבות של פעם על הנושא

בעיקר את ה"סכנות" שעלולות לקרות ממפגש כזה,

לצערי, אני בספק אם ההחלטה לא הופלה עליה מלמעלה

אולי היום בני עקיבא מקום יותר ליברלי פוסט מודרנישבורת,לב

ואולי גם קצת ווק.

אבל גם היום מסגרת דתית לא תיקח מדריך פנמיה גיי למשל.

ולא צריך שזה יהיה הרבה מלמעלה, סביר ופשוט שהרבה הורים לא היו רוצים את זה.

מדריך זו דמות מאוד משמעותית, דמות להערצה, ובודאי שילד בכיתה י' לא יכול להבין את זה.

היא לא היתה צריכה לשלוח לטיפול, זה לא עניין שלה אבל זה מה שידעו אז לעשות ובטח בגילה הצעיר. אני משערת שגם אם טעתה היא התכוונה לטוב ולעזור לפשוט אני.

אין ספק שהחוויה קשה ופוגעת 💔

אמתמתנחל חייכן

גם היום זה מאוד שונה, רק שבעבר ידעו פחות לאכול את זה , לא רק דברים כאלה היו מחוץ לסף ההתמודדות,

וליבי עם פשוט אני

היא פעלה מתוך שנאה, לא מתוך רצון לעזורפשוט אני..

והאיסור על פעולת פרידה הבהיר את זה היטב.

שמע, אתה נסיך. אני אוהב אותך. אבל תן לי להגיד לךדי שרוט

משהו שאתה צריך לשמוע ולא משהו שאתה רוצה לשמוע.

אין ספק שהאישיו הזה רודף אותך כל חייך. ניכר מהכתיבה שלך שאתה מלא זעם כלפי כל האנשים שעוללו לך את מה שעוללו לך כולל הקומונרית הזאת. זה קשוח, זה לא הוגן, זה מעצבן, זה מייאש לעיתים, זה כל הסופרלטיבים הרעים שאפשר לעלות על הדעת.

אבל, נראה לי (ואולי אני טועה, אז קח בע"מ) שאתה קצת שוקע ברחמים עצמיים. ואתה נותן משקל יתר למה שהחיצונים לחייך עוללו לך והביאוך עד הלום. ובצדק כן? באמת עוללו לך דברים רעים. אבל לדעתי הגיע הזמן שתפתח דף נקי ככל האפשר בחייך ולקבל את מי שאתה במנותק ממה שעוללו לך.

כי יש לך 2 אופציות: האחת היא להתפלש על העבר ולהכנס למצבים שמטרגרים אותך. השניה היא להבין ולקבל שמה שהיה היה. הבנת, קיבלת, הפנמת שאנשים חסרי בינה גרמו לך את מה שגרמו לך, עכשיו הגיע הזמן שתחיה את חייך עם מי שאתה ומה שאתה.

מצרף לך סרטון שורטס קצר שמדבר על רעיון דומה.

ותזכור, אתה אישר יקר ומקסים ואתה צריך לתת לעצמך קרדיט שאתה נמצא במקום טוב בחייך ולא צללת למצולות כמו שקורה לחלק ניכר מהאנשים שעברו פחות ממך.

משהאחרונה

איךתתעלמו ממני

עוזרים לבת/בן זוג שלא רוצים לעזור לעצמם?

קשה מאוד. כואב מאודהסטורי

לפעמים אפשר לזעזע, אבל הרבה פעמים המקסימום שאפשר לעשות - זה להיות נוכח כשצריך. שהיא/הוא ידעו שאם ירצו עזרה את/ה שם.

וכן, הבדידות במצב כזה היא נוראה, חשוב שגם לך תהיה תמיכה.

בהצלחה רבה

אי אפשר כל כך 😕נעמי28

משנים בעצמנו דינמיקות שתומכות בבעיה, הרבה פעמים יש כאלה

, ונותנים לו להרגיש שאנחנו איתו ושקיימת עזרה בחוץ.

הלוואי והייתי יודעתתעלמו ממני

מה אני יכול לשנות

לא בידיים שלנו בשום צורהמשה

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. בצד שלנו. אם הם יצטרפו? מעולה. אם לא, לא בידיים שלנו.

אמoo

בנאדם מבוגר שלא רוצה עזרה

אי אפשר לתת לו אותה בכוח

ואולי הוא לא צריך את העזרה הספציפית שמציעים

אפשר לשאול אם אפשר לעזור בדרך כלשהי

ובעיקר לכבד את ההחלטה שלו

כי זה העזרה הראשונה שאנשים צריכים

הכלה

ואם יש מחיר להחלטות שלו

שישא אותו בעצמו

ולא יפיל על אחרים

היא רוצה עזרהתתעלמו ממני

אבל לא שום דבר ספיציפי

אנחנו נשואים

אני נושא בהשלכות גם אני ארצה וגם אם לא

היא רוצה עזרה.. אומשה

היא רוצה לרוקן אותך כדי שלא 'תפריע' לה לצנוח?

משפט מעניין, אתה חושב שיש כאלו ש"נופלים" על השנימתוך סקרנות

רק כדי לרוקן אותו?

יכול לחדד קצת?

זה לא נעשה בצורה מודעתנעמי28

למשל אדם עם דפוס קורבני שואב את האנרגיה והכוח שלו מה"אשמים".

ואני לא יודעת אם זה המצב, אבל אדם קורבני דוחה לפעמים כל עזרה בטענות שונות כי יותר נוח להישאר בעמדה הקורבנית שבה אין אחריות, רק הטחת אשמה, וכל האחריות בידי ה"אשם".

משה

והרבה פעמים בקשת עזרה זה שינוי רדיקלי בחיים.

רוצה עזרהתתעלמו ממני

שאלה אחת, שורה אחת, שטומנת בתוכה כ"כ כ"כ הרבה כאבנגמרו לי השמות

וגם השם של הניק ממש כואב

אז קודם כל - אנחנו לא מתעלמים ממך!

אנחנו רואים אותך ❤️

והכאב שלך נראה. וקיים. ונוכח.

גם הכאב אל מול בן/בת הזוג שחווים את הקושי

וגם הכאב שלך לאור כל ההשלכות של זה עלייך ועל המשפחה כולה.

זה אכן קשה מאוד מאוד.

כמו שכתבו בחוכמה לפניי, אדם צריך לרצות לעזור לעצמו בראש ובראשונה, שזה יבוא ממנו, וכל דבר אחר חיצוני לו פחות אפקטיבי.

אבל מה שכן אפשר לעשות מהצד שלך (כותבת בלשון נקבה כי לא יודעת אם את אישה או גבר, אז אם אתה איש פשוט להפוך את זה) - הוא להנכיח ולהניח את הצד שלך. את הכאב שלך. את הקושי שלך. ואת כל הלב שלך אל מול זה.

כן, ממש לומר את הגבול האנושי שלך. בצורה שמתמקדת בך ובמה שאת חווה. ובמה שאת צריכה שם, ובמה שלך כואב שם.

חשוב כן להציב את הצד הזה. לא להתעלם ממנו. כי הוא לא שקוף, כי את לא שקופה, וכי את עוברת הרבה.

ולהיפך, עצם ההנכחה הזו יכולה הרבה פעמים לתרום (אפילו אם רק חלקית) לכיוון הנעה של הגלגל קדימה אצל הצד המתמודד. כי הוא מבין ורואה וזה מונכח מה שעובר בן/בת הזוג האהוב/ה שלו. כי הוא מבין את ההשלכות. וכי זה יכול לתרום למוטיבציה גם לשינוי, גם אם בינו לבין עצמו אין כוח לזה, זה יכול לעזור למצוא את הכוח. אפילו בצורה התחלתית.

לכן הכיוון של כן לתת ניראות לכל מה שאת חווה

גם בינך לבין עצמך

וגם להנכיח לבעלך בצורה שמתמקדת בך היא חשובה.

מעבר לזה אפשר כמובן להתפלל, הכוח של התפילה הוא עצום.

אפשר גם למצוא קבוצת תמיכה של נשים למתמודדים (או גברים שנשואים למתמודדות) שקיימת ולקבל משם כוח.

אפשר גם לקבל ליווי ותמיכה מקצועית עבורך כדי לעבור את זה עם יותר כוחות ועיטוף וליווי והחזקה וכמובן לתת *מקום* לכל המתחולל בך.

אפשר גם להקל מעצמך בכל מה שקשור למיקור חוץ, הורדת הסטנדרטים, עזרה כלשהי בכל תחום שהוא, וכמה שיותר להתאוורר בעצמך.

ואפשר גם להגיד ש*לך* ו*עבורך* כן חשוב שהוא ילך לטיפול מותאם ומקצועי, רק כי כ"כ קשה לך בצורה הזו. זה כמובן תלוי בו אבל לפחות להניח ולהנכיח את זה.

שולחת חיבוק גדול גדול

ואומרת פרק תהילים לישועה שלמה ב"ה

(ואם תרצי שאצרף תגובה ארוכה שכתבתי בעבר על הנושא הזה שבו אחד מבני הזוג מתמודד עם בן/בת זוג שבקושי אישי - כתבי לי ואנסה לחפש אותה ב"ה ולצרף)

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏🌷

תודה על המיליםתתעלמו ממני

מעריך

אני גבר וכתבתי על אשתי

אממ הייתי שמח לשאול אותך על מה שכתבת

אבל פחות פה על גבי הפורום

ואני לא יודע אם זה בסדר לך לפנות אלייך במסר

אחרי השרשור שמעליךנגמרו לי השמות

וכל מה שהיה בו (השרשור עם הכותרת "חבוט") אני בכנות כבר לא יודעת מה לענות לך על השאלה ששאלת.

בדיוק הגבתי עכשיו לפותח השרשור ההוא, ואני עדיין עם כל הרושם של מה שעשה השרשור ההוא ומה שהוא פנה ככה בפרטי לעוד ועוד נשים,

אז חוששת פשוט לכתוב שכן אפשר.

אני כן אגיד, למקרה שאתה לא קשור אליו בכלל (זה פשוט שהמילים שלכם יצאו דומות. אולי במקרה. אבל גם הוא כתב תודה ומעריך וגם הוא היה במצוקה וגם הוא פנה בפרטי (ולא עניתי) אז כבר לא יודעת מה לחשוב.

עכשיו שיהיה ברור - אני לא אומרת שאתה והוא זה אותו אחד, בכלל לא.

אני כן אומרת שאחרי שנכווים שוב ושוב ושוב אז באמת "כל הנכווה ברותחין נזהר בצוננים".

וזה בדיוק מה שכתבתי לו בשרשור ההוא - שמה שמעשה כמו שעשה גורם זה לתת פחות אמון באחרים וזה פשוט לא פייר כלפי מי שבאמת זקוק לעזרה אמיתית, ולמי שכל כוונותיו טהורות, ולמי שבאמת כן צריך לתת בו או בה אמון. זה עושה להם עוול כי כבר יותר קל לחשוד, כבר נכוו, כבר יש פחות אמון מטבע הדברים, ופחות רצון להשקיע אנרגיה ומחשבה וכו' ובסוף מסתבר שזה למטרות רעות.

אז אם המטרה בפנייה במסר היא למשהו נקודתי וענייני שאני יכולה איכשהו לעזור בו - זה בסדר. וגם זה רק בגבולות הגזרה של מה שבהתמחותי וביכולתי ורק מה ששייך ומתאים ונכון ולא בכל התייעצות שהיא זה יהיה נכון כלל.

אבל כל דבר שהוא לא כזה, כל דבר שבא לפתח שיח כלשהו בפרטי, או כל דבר שאני בכלל לא כתובת לעזור בו, או כל דבר דומה לכל אלו - אז לא. ואומרת זאת מראש. אני לא עונה על הודעות כאלה, וגם כשכן כי עוד לא הבנתי ונתתי אמון בטוב של האדם באשר הוא אדם - אם יש איזושהי הרגשה של חשד שעולה בהמשך אני לא עונה יותר. ובכובע של המנהלת אם נשים נוספות כותבות לי בפרטי אני גם חוסמת או מעבירה הלאה או מה שאפשר לעשות. אז מראש כותבת את זה כאן גם לכל מי שקורא באופן כללי.

אז אם כל זה לא קשור אליך מתנצלת מראש שכל זה "נפל עליך", זה פשוט קורה בדיוק אחרי כל מה שהיה בשרשור ההוא. וכן כדאי להזכיר זאת באופן כללי, אז אל תיקח אישית אליך אם זה לא שייך לך, אלא רק כהזדמנות להזכיר זאת לכולנו.

ובכל מקרה שיהיו רק בשורות טובות והצלחה רבה בהכל.

הכל בסדרתתעלמו ממני

מובן

אפשר לעזורshindov

לקחת יעוץ לבד, היועץ יוכל לתת עזרה בנושא הזה. במקרה הצורך יפנה לטיפול.

מתפללים, אמפתיה והכלהשוקו.

ומנסים להפעיל בעדינות מעגלי השפעה משפחה חברים וכו שיסייעו לו לפנות לטיפול ועזרה מקצועית בתחום הרלוונטי לו

כנראה שמה שצריךתתעלמו ממני

אצלנו

זה פשוט להפסיק לנסות לעזור ופשוט להיות איתה בכאב

כמה זה ברור לי בראש וכמה זה נשמע קל

וכמה זה פשוט לא קורה במציאות

זה מפחיד להיכנס למקומות האלה בנפש ביחד

אתה מפחד שלא יהיה אף אחד שיחזיק

אבל בפועל מה שקורה זה שהיא נשארת לבד

יש לך עבודה פנימית על מובחנותמשהאחרונה

אני זה לא היא, אני נמצא פה אבל הכאב שלה נשאר אצלה.

אני "בסדר" גם כשכואב לה (ולכן אפשר לעזור לה ולא להיות עסוק בכאב הפנימי שלי על זה שאני "אשם" שכואב לה) ועוד כאלה

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 1:35

למשל רב שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

יש כאן ממד דתיshaulreznik

בבחינת "דייך מה שאסרה עליך התורה".🙂

מי אמר שהוא עושה את זה בגלל סיבה דתית?נפשי תערוג

זו התנהגות "דתית"דרור אלאחרונה

בלי להיכנס בכלל לדאלה מה היהדות אומרת על זה. אבל כשאדם נכנס לאיזה עניין וחושב שכולם צריכים כך לעשות, זו התנהגות "דתית". בין אם זה איכות הסביבה, צמחונות, התיישבות או לא לסמוך על העירוב בשבת.

כלל חשוב לנישואין:

אתה לא מתערב לבן / בת הזוג באמונות שלו.

כן, גם אתה חושב שהם טועים ועושים דברים לא נכונים.

אני למשל חושב שלא נכון למנוע הריון. ושהיא חייבת לצום גם בצומות הקלים. ושהיא חייבת לא לאכול קטניות כמוני.

אז אפשר לדבר על זה. אבל אין מצב שאני מכריח אותה. זה העסק שלה בלבד.

וכשאמרתי "מכריח" זה כולל לא רק בצורה פיזית, אלא גם מניפולציות (לא מרים את הקטניות שקנית לפסח, לא שוטף כלים ביום צום, אומר לה ש"מגיע לה" וכיוצא בזה).

א-ב של זוגיות

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

נכון,נגמרו לי השמות

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה

לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).

אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.

סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.

מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמות

(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),

זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.

רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.

ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.

זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.

רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.

וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך

ועוד משהו על סמארטפוןמשה

מי שקורא את הפורום המקביל של הרגישים שמע אצלי ולא רק אצלי את המושג "הצפה".

במצב הצפה, הגוף סובל מאוד ממשהו ומוכן לעשות הכל כדי להפסיק את הסבל. הרבה מאוד פעמים "הכל" זה הסלולרי הזה.

כלומר, העניין זה בכלל לא הטלפון. הוא לא מעניין. הוא סתם. העניין זה שיש לי עכשיו הצפה ואני סובל. בשנות התשעים כשהיה לי רע בבי"ס הייתי מסתובב עם רדיו ושומע חדשות בהפסקה (כן החדשות של שנות אוסלו הארורות). אז המורה החרימה לי את הרדיו. זה לא פתר את הבעיה. הבעיה הייתה שהיה לי רע בהפסקה ושבכללי המקום הזה היה לי מקום לא בטוח. סביר להניח שאם הייתי היום ילד בבי"ס הייתי מסתובב עם סמארטפון גלוי או סמוי בשביל לברוח מאותה בעיה. ואז המורה הייתה מחרימה אותו. זה נחמד, זה לא היה פותר את הבעיה.

כמובן שמה שצריך לעשות במצב הזה (וזה במידה רבה המקצוע השני שלי) זה למצוא את שורש ההצפה. ולפרק אותה בעין אוהבת ולא ב"מלחמה עם המכשיר הנייד". הוא סתם מראה.

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בר

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

תכלס אתה לא מגנט והיא לא ברזל.שוקו.אחרונה

משיכה חזקה או חלשה היא בראש וחולפת. השאלה היא התאמה בסיסית ורצון לקשר ושותפות. במשך הזמן נבנית הערכה עמוקה האחד לשניה וממילא הרצון להתקרב.

אין הבטחות בתחום רק רצון אמיתי וכנה לעשות עבודה רצינית ולהשקיע בקשר עד גיל 99

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

אחלהנפש חבוטה

זה שלך.

בהצלחה מנהלת

'ומחנכת".

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...