גם חוות גלעד לא מקרה? גם השריפות כל שנה בהרי ירושלים גם לא מקרה?

בכללי לא כדאי לנסות להבין חשבונות שמים.

נסי להסביר את השואה למשל או את ה7.10 גם כן כנראה לא מקרה, מן הסתם.

לדעת הבעש"ט יש השגחה על כלל הבריאה.

לדעת שאר היהדות באופן כללי ככל שאדם יותר צדיק או יותר חשוב כמו מלך או כהן גדול או נביא, יש עליו השגחה יותר גדולה.

גם על מדינות באופן כללי יש שר שתפקידו כאשר המדינה צריכה לכלות או לשגשג לדאוג לכך.

זה עדין לא אומר שכל אסון שפוקד מדינה מסויימת זה בגלל השגחה פרטית וגם אם כן מה החטא בעבורה זה מגיע לה.

ואני יכול לחשוב על הרבה מאוד מדינות רשעות יותר מצרפת וספרד וכרגע לא קורים בהם אסונות.

חכה....(לגבי המדינות האחרות...אני מאוד ממתינה לפולין, ליטא, וכל השאר שם......)

כדאי להקשיב לשיעורו של הרב אהרן לוי על הנושא (כביכול ההבדל בין השקפתו של הבעש"ט להשקפת....שכחתי מי..

אולי הרמב"ם...) מאוד מעניין. עד כמה שאני זוכרת, הוא מראה שאין כל סתירה. למרות שזה נראה כך, לכאורה....

מסר תקיף של הרב לבנון למנהיגי צרפת וספרד

ודעתי איננה נוחה עימה, א בגלל שלמיטב ידיעתנו עתה ישראלים ויהודים הם לא אלה שהציתו את האש (ואוי ואבוי אם כן).

שנית נראה שהנביא עובדיה בוחר בלשון מליצית ולאו דווקא אש ממש.

שלישית משום שלא נראה שדווקא צרפת וספרד הן הנציגות האולטימטיביות לייצג את עשו.

זו דעתו של הרב לבנון, אני קשה לי עם הקביעה שיש קשר בין דבריו לדברי הנביא נראה לי מאולץ משהו.

עיני ה' אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה.

אלא מה?

אין לנו נביאים שיסבירו מה ה' עושה.

אפשר רק לשער, וככל שהדבר יותר חריג כך זה יותר סביר ש "אין מקרה".

וגם בחיים ה"קטנים" שלנו; שמתי לב שככל שאני מתחברת אליו, מבקשת

ממנו (אפילו על דברים פעוטים), הוא עונה. ולהיפך, ככל שאני לא "לוקחת

אותו בחשבון", יש יותר לפי הטבע , סטטיסטיקה...

כל ההערה שלי היא רק ביחס לכלל ישראל, ובדגש על הנמצאים בארץ

טוב. צדיקה אני לא. מדומיינת? לא יודעת. אבל כן שומעת וחשה את התשובות שלו לפעמים.

"תן חסדך עלי כאשר ייחלתי לך" - הייחול הוא המביא את הקרבה, התשובה. כך נראה לי.

אגב, בצרפת שרפו את התלמוד. ספרד - נו, אין צורך להזכיר, זה עדיין נושם ובועט...

כשפוטין התחיל עם אוקראינה, חשבתי על כך, שכמה זה מן השמים; הם לא

היו פחותים מהגרמנים באכזריות שלהם כלפינו. וכששמעתי על קברי אחים

אצלם..... חשבתי על מידה כנגד מידה...אמנם לא מה שבאמת מגיע להם

(עדיין) אבל משהו בכל זאת.

הרי זה קידוש השם; במיוחד כשזה יהיה ברור לכל שהם "חוטפים"

לא סתם.

ואותו דבר, אני מאמינה, יהיה עם כל המדינות האחרות שבמקרה

הטוב שתקו....לא היו רבות כאלו כמובן....

גם עם האנטישמים בארה"ב יהיה אותו דבר. יש דין ויש דיין

ואין ספק שהשם ידאג לכך שנראה מהו צדק. אמיתי.

ברור. ללא שום ספיקות.

ובו אמר הרב על "קרוב השם לכל אשר יקראהו באמת" - הדגש הוא על באמת.

צדיק או רשע - העיקר לקרוא לו באמת. באמת.

היפלא מה' דבר?!

ברירת המחדל היא חוק נתן ולא יעבור, ויש עוד ראיות למכביר בדבר ההנהגה הפשוטה של דרך הטבע. ואמנם הקב"ה יכול להתערב ולהחליט להשגיח דווקא עלי באופן אינטימי, אבל כיוון שאין לי איך לדעת את זה, ואני גם לא רואה את זה בפועל בחיים שלי, אז אני לא מניח את זה אלא אם כן קרה משהו באמת יוצא דופן שבו נראה שהכוכבים הסתדרו באופן לא טבעי בעליל.

הרמב"ן אמר שאין כזה דבר כמו טבע, לא?

אם אנו לא מחוברים אליו, לא מדברים איתו, לא מקיימים איתו קשר קרוב, אישי,

אז במה אנו שונים מאנשים שלא לוקחים אותו בחשבון?

אוקי. הולכים לבית כנסת. שבת. כשרות.

זה לא מספיק, לדעתי. זה לא קשר חי וזורם. אני חושבת.

לא שאני מצליחה לעשות זאת, רק לפעמים.

להרגש ולדעת שכל רגע של נשימה שלי, כמו שזה הוא שמנשים אותי,

כך זה הוא שמשגיח עלי ומצפה שאחזק את הקשר שלי איתו.

אני לא חושב שהרמבן מכחיש את המציאות, אגב. טבע הוא חוקים קבועים שנבראו במציאות.

ולא ברור לי מה זה "לא לוקחים בחשבון". בגלל שמישהו לא מרגיש השגחה פרטית אז הוא לא לוקח בחשבון את ה'?! איזה מין מסקנה מוזרה.. מסקנה שגם מנוגדת לרוב חכמי ישראל במהלך הדורות. ההשגחה הפרטית אינטימית היא רעיון די חדש. חפשי את מאמרו של הרב שמואל אריאל על זה.

עכשיו הקשבתי לראיון עם עודד ניר (המראיין הוא הרב לוינשטיין).

זה הקשר של היהודי עם הקב"ה (של עודד ניר). כנראה איבדנו

את זה מאז תקופת ההשכלה.

תתחיל לדבר איתו (גם בלב) ותקשיב. פשוט תקשיב.

הכוונה, בכל פרט ופרט בחיים. ולו הפעוט ביותר.

מהבוקר ועד שהולכים לישון.

(אני לא כל כך מצליחה וזה גם עניין של תקופות אבל אין לי ספק שהוא כל

הזמן מביט ומאזין ומקשיב......

אני יכול לחשוב על הקב"ה כל היום וכל הלילה, זה לא הופך את הקב"ה למישהו שמשגיח עלי באופן אישי על כל צעד ושעל ולא דרך חוקי הטבע.

אין משהו שמחייב שאם אני חושב עליו כל הזמן אז גם הוא בהערח חושב עלי כל הזמן.

אלא פונה אליו, משתף אותו, כמו שפונים אל חבר נורא נורא טוב,

אל מישהו אהוב, כמו שמשתפים מישהו שנותנים בו אמון מלא.

הבעיה, שבכורח הנסיבות, קשה לנו (לי, על כל פנים), לתת

אמון מלא...

למשל : יש לי מצב רוח רע, השם. שמח אותי. קח את זה ממני

לבקש על עבודה, על כוח ללמוד (אם לומדים), אם משהו

לא מסתדר....כמובן שהאידיאלי זה לשתף אותו בכל

פשוט לשוחח איתו...

אנחנו בין כך עושים את זה במצבים קשים, של

מצוקה, כשמרגישים חסרי אונים....אבל אפשר

לעשות את זה גם ככה, ביום יום..

הרי אנו עושים זאת בתפילה. בשמע קולנו

ורפאנו, אז למה לא בין התפילות גם?

ומה פירוש שאיני מסכימה עם העובדות,

אילו עובדות?

חושבת כשאנו מרגישים שהוא עונה

מאותת, ישנו איתנו, לכתוב את זה.

כדי לזכור, ברגעים של קור

ניתוק, בדידות. יאוש.

לא שקל לי. בכלל לא, עם זה.

אבל אולי לגברים, יותר קשה.

אשה מטבעה, יותר קרובה

כנראה.

אין עוד מלבדו. אנו כאן במסע

מהלידה ועד המוות.; זמן קצו

לא קרה לכם אף פעם שנתקעתם,

למשל, לפני שבת. אין מוניות,

יצאנו מאוחר מדי, בודאי שאין

אוטובוסים, ומתחננים להשם

שלא נאלץ לחזור הביתה ואז

פתאום מגיחה מונית והנהג

אומר לנו: בכלל לא התכוונתי

לעבור מכאן....

אני לא מומחית בזה. צריך

לקרוא ספרים המדברים

על זה; על תפילה, על פנייה

לבורא עולם.

חסידות ברסלב מדגישה

את הפן הזה ביהדות אבל

לא רק, אני מתארת לעצמי.

וגם לראות בכל דבר, נסיון.

אוי, כמה שזה קשה; מקסימום

רק כשמגיעים למצב בו רוצים

לדפוק את הראש בקיר, נזכרים

ש....ישנה עוד אפשרות;

ה אפשרות. (איך משנים

ה רגילה לה גדולה כאן?

אין למטה את האפשרות הזו).

נורא קשה לחיות בלי הקב"ה.

אפילו די מדכא, הייתי אומרת.

ושוב, לא מדברת ממרומי כסאי.

בכלל לא. אני עצמי זקוקה לעידוד

בזה.

הוא הרי נתן לנו את כוח הדיבור

את הלב המרגיש את המוח החושב....

את היכולת להתקשר...אז למה לא

אליו?....

אז אין לך את הבעיה הזו..

בקיצור, ממך אליך אברח.

קראתי פעם ספר של מישהו מאוד חכם, מבריק,

דתי והרגשתי בדידות כזו וזרות כזו.....

ואני לא מסכימה עם הכתוב. חושבת שזה

נובע מאיזה משהו בנפש, שלא רוצה

להפשיר...

הרגשות שלך הן לא טיעון, מה לעשות...

בכל לבבך....אנו לא שכלים מהלכים בלבד. זה ביחד.

לפעמים הרגשות שלנו כל כך חסומים, או פגועים, או מאויימים, או מפוחדים

שאנו כולאים אותם ועוברים לגור בשכל.

מה אכפת לך לנסות? דיבור אחד אמיתי. איתו. הוא פחות מבין מאיתנו, המגיבים?

פחות קשוב? פחות אכפתי?

תנועת ההשכלה עשתה לנו, לאשכנזים במיוחד, נזק רב; המדע, הרציונל...

אחינו הספרדים מחוברים יותר; הקליפה העבה והקרה הזו של עשיו,

נמנעה מהם; הרי הערבים הם ברובם דתיים (אאל"ט, הרב הירש כתב

על זה בפרשה שאברהם שולח את הגר. חיי שרה אולי? בושה, לא זוכרת

ומתעצלת לקום ולפתוח חומש...)

הם יותר מחוברים.

סיסמטןת ורגשות אינן טיעונים. וכשאלה נגמרים, אני יוצא מהדיון.

עד הפעם הבאה...

אני מקשיבה לשיעור של הרב אהרן לוי על השגחה אליבא גדולי ישראל, מהרמב"ם.

מרתק.

אבל מה את רוצה לעשות בזה?

בעצמו.

יותר; זה תלוי בו. הרב לוי מביא גדולי תורה אחרים ודעתם על השגחה פרטית.

פרטית, הוא מונהג למעלה מחוקי הטבע.

איפה פה השאלה?

אין פה שאלה. אמרתי שכדאי לראות איך הרב אהרן לוי, מיישב את הכביכול הסתירה הזו

שעליה דובר קודם. הוא לא אוכל אף אחד והוא אדם מ א ד רציונלי וחכם. כדאי. באמת.

מכל מלמדי השכלתי.

ו/או דיעות אחרות. הרב לוי מדבר על זה. מאוד מעניין.

אין לי שום בעיה להאמין שה' מקשיב לתפילות של כל היצורים ביקום, וכל אחד נענה לפי השיקולים של ה'. 'אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו' (בעולם הזה או בעולם הבא)

ודווקא המחשבה שכל מה שקורה בעולם קשור לעם ישראל נשמעת לי משונה. כמעט אגוצנטרית-לאומית. 'כה אמר ה' על שלשה פשעי מואב ועל ארבעה לא אשיבנו על שרפו עצמות מלך אדום לשיד. ושלחתי אש במואב ואכלה ארמנות הקריות ומת בשאון מואב בתרועה בקול שופר'

הפסוק לא מדבר על תפילה אלא הקשר בין המעשים לתוצאות. כיוון שממילא אנחנו מרחיקים את ההגשמה, אני רואה את זה כחקיקת מנגנון שכולל את כל המעשים. דהיינו להרחיק את האקראיות המוחלטת. קצת כמו "קארמה", אם תרצה. הכנסת יד לאש? היא תישרף. חיללת שבת? יהיו השלכות. זה יקרה גם אם אלוהים לא יסתכל דווקא עלי, כברירת מחדל.

לגבי המחשבה שכל מה שקורה בעולם קשור לישראל, לא התייחסתי לזה בכלל כאן. אבל אם זכור לי נכון משיעורי הרב שרקי, גם בזה יש מחלוקת בין החכמים.

(נראה לי שלתגובה שלי יש עדיין משמעות בפני עצמה, כלפי השירשור כולו, ולמרות זאת תשובה טובה )

זה היה נכון אילו עם ישראל היה עושה תשובה. כל עוד אנחנו לא שם, זאת יכולה להיות סתם תופעת טבע שחוצה יבשות.

כולנו עשינו תשובה, עדיין הברית בינינו לבין השם, קיימת. גם כשהיתה התקפת הטילים

המסיבית של אירן, לא היינו במצב כל כך טוב רוחנית.

הם יורטו בעזרת עשרות שנים של פיתוח טכנולוגיות עילית על ידי טובי המוחות.

גם העובדות שמקרר מקרר או מטוס טס הן לא נס, אלא שימוש של האדם בטכנולוגיות שהומצאו על ידי גאונים אלה ואחרים.

מדינת ישראל ציפתה לאלפי פצועים והרוגים. ההיערכות בישראל הייתה להשתמש באיצטדיונים ובחניוני ענק כבתי חולים שדה בגלל כמות הנפגעים הצפויה.

כשהכוכבים מסתדרים כל כך טוב בניגוד לכל תחזית, שוב ושוב ושוב, זה נס. שלא לדבר על אירועים נוספים במהלך המלחמה באיראן ועל מהלכים מופלאים שקרו בה.

הרבה מאוד אנשים עבדו קשה במשך עשרות שנים בשביל שתהיה לנו יכולת ליירט טילים,

היכולת הזאת הוכיחה את עצמה.

אפשר להסביר אותה בכלים מדעיים, להבין את המנגנון, לראות נוסחאות ואלגוריתמים ולהבין בדיוק איך כל טיל יורט.

להגיד שזה נס רק בגלל שאתה ואני לא מבינים בדיוק איך זה עובד, זה כמו להגיד שמטוס שממריא זה נס שהרי שנינו לא מבינים איך הוא ממריא.

לגבי ההיערכות שאתה מדבר עליה, כשמדינה מכריזה מלחמה על מדינה אחרת, היא צריכה להיערך לגרוע מכל. לצאת למלחמה ולא להיערך בעורף מתוך הנחה שננצח והכל יעבוד פיקס, זאת תוכנית עבודה גרועה. זה לא אומר שכאשר תרחיש האימים לא התממש אז בכירי הממשלה או הצבא היו בהלם.

והנה טיפ איך לזהות נס גמור:

אם אנשים רבים חזו בנס הגמור והם פתאום הבינו שיש בורא שמחולל ניסים, אז זה נס גמור.

אם רק אנשים שממילא האמינו בבורא ובניסים חושבים שיש כאן נס, וכל השאר מצליחים להסביר את התופעה בלי להידרש לכוח עליון, זה אומר שהתיוג ''נס'' הוא פרשנות אישית שלא מסתדר עם המציאות (שהרי ההגדרה של נס זה משהו מעבר לטבע)

אסיים בשאלה:

אם מחר תוקם מערכת לייזר שתיירט 100% מהאיומים בעלות של 2 דולר ליירוט, והמפתחים שלה יראו לך בדיוק את קוד המקור והנוסחה הפיזיקלית ויסבירו לך על זה בשפה פשוטה כדי שגם הדיוט יוכל להבין, האם גם אז זה יהיה נס? מה צריך לקרות מבחינתך כדי שתגיד ''זו עבודה אנושית'' ולא נס?

החיים, במיוחד הדתיים, היו הרבה יותר קלים אם זו הייתה הדרך לזהות אמיתות בעולם.

ובכל מקרה, יש חילונים שהתחזקו בעדבות המלחמה, יש דתיים שנחלשו בעקבותיה. יש הכל מהכל. ראיה מהתופעות האלה אין. רוב החילונים, במיוחד מאזורי החיוג השכלה, יתייגו כל דבר כטבעי מהסיבה הפשוטה שנס אינו נמצא באפשרויות שלהם בכלל.

שנית, החלטת בשבילי שאני רואה את זה כנס בגלל שאני לא מבין. זו החלטה תמוהה; חצי איש קש אפילו.

אמנם, השאלה שלך היא בדיוק לב העניין: הסיכויים, הסטטיסטיקה, הוודאות הטבעית. זו חולשה הדדית כי לשנינו אין גישה לתחזיות של היירוט, של ההרוגים, של הנופלים בקרבות, של חיסול חמינאי, של שלום הטייסים בטיסתם לאיראן או לתימן, של הצלחת מבצע הביפרים, של יכולות החדירה המודיעיניות, של תכנוני מבצעים, של מהכשול הקרקיעי או התת-קרקעי וכו'.

אם היית יכול להראות לי שהאחוזים להצלחה הם וודאיים, אז הייתי מקבל את העמדה שלך. אם היית יכול להראות לי שזה דטרמיניסטי או קרוב לזה, הייתי עובר לצד שלך.

אז איך שנינו שופטים? אז ספציפית לגבי ההיערכות לאלפי פצועים והרוגים, אני מדבר לא רק כצרכן חדשות אלא כאיש מילואים. זה לא היה תרחיש אימים קצה.

לגבי התמונה כולה, אני מסתכל על המציאות הנוכחית שלנו ומנסה לבחון סבירות (כי מידע ישיר יש רק לשומרי סוד). ביחס לכל אירוע דרמטי אני שואל (ומדמיין ששואל גם אחרים) מה לדעתנו יקרה, או מה חשבנו שיקרה. כמובן מתוך ניסיון להתבסס על מה שידוע לנו קצת מאיך שהעולם עובד, ברמה ההיסטורית וברמה הטכנית. וכשאני רואה שפעם אחר פעם פרוסת הלחם נופלת על הצד שלא מרוח בגבינה, או שאותו מספר עולה בלוטו שוב ושוב ושוב, אז האקראיות הופכת בעיניי למפלטם העיקש של הרציונליסטים ולא של הרציונליים.

אפשר לנסות להסביר בכל תופעה ותופעה איך היא מסתדרת ללא כוח עליון, אבל כמו שציטטת מאוקהם עדיף לבחור באופציה פשוטה אחת מאשר הרבה אד-הוקים.

להגיד שהמשפט המפורסם שלו, מביא למסקנה שיש ניסים?

הרי להסביר איך עובדים מיירטים זה הרבה יותר פשוט ודורש הרבה פחות הנחות יסוד, מאשר להסביר ניסים. שוב, זה פשוט למי שמבין בזה, לא לכל אחד, ועדיין.

בהסבר המדעי אין הנחות יסוד חדשות שצריך להוכיח: חוקי ניוטון כבר הוכחו, מכ"מים כבר הוכחו, אלגורתימים כבר הוכחו... אין כאן הסבר יוצא דופן שעדיין לא הוכח.

להגיד שיש נעלם במשוואה שהוא בעצם כוח עליון שסידר את כל זה - זה לא הכי פשוט אלא הסבר שמציע נעלם גדול מאוד שלא ניתן להוכיח. בדיוק ההפך ממה שאוקהם אמר, זה בדיוק ההפך מפישוט.

בקשר לזה שאין לנו את נתוני הסטטיסטיקה של היירוטים - זה שאני ואתה כצופים מהצד לא מחזיקים בנתונים, לא הופך את זה לאקראי. אם אדם לפני 200 שנים היה רואה מטוס קרב מודרני, הוא היה משוכנע שזה נס כי הוא לא היה יודע שזה אפשרי מבחינה פיזיקלית. זה שאתה ואני לא מחזיקים בסטטיסטיקות יירוט, לא אומר שזה נס, זה פשוט אומר שיש אנשים אחרים שכן יודעים והם אלה שאחראים על המערכות האלה והם אלה שעשו שזה יעבוד.

בסופו של דבר היירוטים עמדו על כ-90% לפי מה שקראתי בחדשות, ואלה האחוזים שמראש ציפו מהמערכות האלה.

אם היינו זורקים לשמיים אלפי טילי יירוט ללא כיוון ומטרה בתקווה שהם במקרה יפגשו בשמיים (או בחלל) טיל אויב, וממש בדרך המקרה היינו מקבלים כ-90% יירוט, אז זה כמובן בלתי סביר לחלוטין מבחינה סטטיסטית ואז אולי היה מקום לדבר על נס. הסיכוי שתזרוק טיל לשמיים והוא במקרה יפגע בטיל אויב, נשמע לי על פניו נמוך מהסיכוי לזכות בלוטו, ולכן אם זה קורה מאות פעמים בזמן קצר אז זה בוודאי לא סביר.

אבל זאת בדיוק הנקודה: לא זרקו טיל לשמיים באופן אקראי, אלא שלחו אותו עם מערכות מכ"מ ועם אלגוריתם ועם מנוע וכו' כך שהוא "יודע" לזהות את המטרה ולפגוע בה באוויר, והוא פשוט עשה את מה שהוא תוכנן לעשות. כלומר זאת לא הסתברות של זריקת קוביה אקראית אלא של קוביה שטובי המוחות בנו כך שהיא תמיד תיפול על הספרה 4, והכניסו אליה אלגוריתם ושינו את הצורה שלה וכו' כדי שהיא תיפול תמיד על 4. אז האם נפילה על 4 100 פעמים ברציפות תיחשב לנס?

הלוטו מתוכנן להיות אקראי, והכדורים והמכשיר עוברים בדיקות יום יום כדי לוודא שאין שום הטייה והמשחק נשאר אקראי לחלוטין. מערכות היירוט מתוכננות לפגוע במטרה במדויק, טובי המוחות עבדו עשרות שנים כדי שזה לא יהיה אקראי אלא הכי מדויק שאפשר. איך אפשר להשוות ביניהם?

ובקשר ל"הרוב קובע" - זה בכלל לא היה הטיעון שלי. אמת לא נקבעת על פי רוב, ומעולם לא טענתי אחרת.

אם תופעה היא "נס", היא אמורה להיראות כזו לכל צופה אובייקטיבי, ללא קשר לאמונתו המקודמת. אם רק מי שמראש מאמין בנסים מפרש את האירוע כנס, ואילו מי שמכיר את המדע/טכנולוגיה רואה בו תוצאה טבעית, הרי שמקור ה"נס" הוא בפרשנות הסובייקטיבית של המתבונן ובחוסר הידע שלו, ולא באירוע עצמו.

אתה מתכוון כנראה לתקוף את העובדות שאני כן/לא יודע, אבל בפועל אתה תוקף עיקרון שאני לא מציג.

אתה טוען, לכאורה, אם אני מבין נכון, שנס זה רק חריגה מוכחת מחוקי הטבע.

(אני אומר 'לכאורה' כי יש לי תחושה שגם ביחס לקריעת ים סוף אתה תגיד שהעובדה שאין לנו את כל הנתונים היא זו שגרמה לכולם לחשוב שהיה שם נס...)

בכל אופן, אני מקבל את הטענה כמעט בשלמותה. כמעט כי אע"פ שמתמטית יש תמיד סיכוי לוגי שהלא-סביר יקרה פעם אחר פעם מיליארד פעמים (גם אם סיכוי זעיר), במציאות אנחנו מזניחים מצבים כאלה ומאפסים אותם. לכן כשאני רואה מצבים לא-סבירים שבאים ברצף בהקשר מסויים, אני רואה בהם חריגה במציאות. בפועל יש חריגה.

זו הטענה שלי.

במציאות, בראיונות שונים ובספרים וביוגרפיות וכדומה (בלי קשר לדתיים או לא) אתה רואה שהחכמים ביותר שידעו את הסטטיסטיקה בכל זאת הופתעו. "עדות מבפנים". שוב, בגלל ההבדל בין הלוגיקה לפיזיקה, כלשונו של מיכי אברהם.

אתה יכול לתקוף אותי על עובדות שונות, ולאלץ אותי להודות להקב"ה רק על השכל הנפלא ששתל אצלנו, אבל לא על העיקרון. כי סטטיסטיקה היא טבע, וגם ממנו אפשר לחרוג.

לכך שהמומחים ציפו לאחוזי יירוט נמוכים משמעותית ממה שהיה בפועל.

זה שהם התפלאו ושמחו מההצלחה - לא מפתיע. גם רופא שמח כשהניתוח מצליח, אפילו שזאת הפעם האלף שהוא מנתח. ואם הרופא היה משתמש בטכניקה חדשה (אך מוכחת) אז הוא היה מתפלא ולא רק שמח, למרות שהוא מראש נכנס לניתוח הזה כשהוא יודע שהוא לא מהמר אלא משתמש בטכניקה מוכחת.

עשרות שנים ישראל לא ניסתה ליירט טילים ארוכי טווח, ולכן ברור שכולם שמחים לראות שהטכנולוגיה שהושקעו בה כ"כ הרבה מאמצים עובדת. אבל זה לא שהם היו בהלם "וואי חשבנו שניירט רק קצת אבל הצלחנו את הרוב".

אני מחלק את המילה "נס" לשני סוגים:

נס במובן של אירוע רגעי מעל הטבע (ע"ע קריעת ים סוף) - כל עוד אני יכול במוח שלי (או במוח של אנשים חכמים ממני) להבין שיש מדע מאחורי הדברים, למשל מטוסים או מיירטים, אז זה לא נכנס לקטגוריה הזאת ולכן לא נס.

נס תהליכי - אין אירוע מסוים שאפשר לשים עליו את האצבע ולהגיד "זה מעל הטבע ואי אפשר להסבר זאת עם חוקי הפיזיקה", אלא שרשרת אירועים שנראה כאילו יד מכוונת מלמעלה תרמה את חלקה כדי שהם יצליחו (אני חושב שלזה התכוונת כשכתבת "כל הכוכבים מסתדרים במקום"), למשל הקמת מדינת ישראל שהיא תוצאה של אינספור תהליכים שקרו במקביל ולא במקביל בכל קצוות העולם.

ספציפית בעניין המיירטים - אני לא מזהה את הנס מהסוג השני שדיברתי עליו, ובוודאי שלא מהסוג הראשון.

על הסוג השני אפשר להתווכח כי זה באמת עניין של אמונה והסתכלות, אבל הסוג הראשון בעייני לא קשור לאמונה של פלוני לעומת האמונה של אלמוני אלא לעובדות פשוטות שניתן לבדוק בזמן אמת. כמו שהשאלה האם השמש זורחת במזרח היא לא עניין של אמונה.

אגב, הר"ן (רבינו ניסים...) אומר שהעולם מונהג על פי ה....כוכבים. הטבע.

אם יתחזק מאוד בדבקות הבורא, הוא יפרוץ את הבועה הזו של הכוכבים,

המשפיעים על העולם על כולם.

במידה ולא, אפילו אם הוא עושה את כל המצוות כפי שצריך - הוא

עלול להענש למרות שלא חטא אישית (כך הבנתי), אלא שכך

נגזר עליו על פי הכוכבים. אגב, לא רק לרע, גם לטוב.

מקווה שאינך מקפיד על כך שמדי פעם אני מביאה כאן

איזה פירור, כשאני שומעת דבר מה הנוגע לנושא עליו

דיברנו פעם.

(הרמב"ם לא מחשיב את השפעת הכוכבים).

מקשיבה עכשיו בהמשכים לשיעור של הרב אהרן

לוי על השגחה פרטית, בו הוא מביא את דעותיהם

של גדולי התורה - הרמב"ם, הרמב"ן, הר"ן

ועוד. מרתק מאוד.

כולל הרס בשכונת חסידי גור בערד ונפילות בבני ברק.

הוא אמור במקביל לעזור לעם ישראל.

שבה סדר ההתרחשויות הוא לינארי: עם ישראל מתנהג כראוי (או עושה תשובה), ואז ה' נפרע משונאי ישראל; עם ישראל חוטא, ואז ה' מעניש אותו ישירות או באמצעות שונאי ישראל. לא זכורים לי מצבים שבהם גם עם ישראל וגם שונאי ישראל סובלים מנחת זרועו של הקב"ה בו-זמנית.

בצורת שפגעה בכל יושבי הארץ, כובשים שמגיעים לכאן ונלחמים לא רק בנו אלא בכל העמים... החיים בארץ ישראל לא היו ניסיים בהגדרה, זה לא כמו מכות מצרים ש-ה' הפלה אותנו ''ולבני ישראל היה אור''.

בקצב הזה ספרד הולכת לחזור לימי הזוהר המוסלמיים שלה (רק בלי הזוהר)

ובצרפת תהיה שוב מהפכה צרפתית, רק בכיוון ההפוך

מגזינים שמיועדים לנשים אבל לא רק. יש בהם הרבה השקפה חרדית וזה משעשע לפעמים או מכעיס, אבל חוץ מזה יש כתבות מעניינות, סיפורים ודברי תורה

כגון:

עיתון דיגיטלי | גיליון 1206

זה אמנם מגזין חרדי אבל התוכן הוא סיפורי תחקיר בכל מיני נושאים, סוג של השכלה כללית לחרדים.

קראתי שם על ההיסטוריה של טראמפ, על הבריחות הגדולות מבתי כלא, על בתי הכלא הכי שמורים בעולם, כל מיני.

אין לי ממש מושג איפה משיגים את זה. אני חושב במכולות בריכוזים חרדים שונים. אני קראתי אצל קרוב משפחה. זה בעלות נמוכה ומקבלים חוברת ירחון די עבה.

אם זה יעניין אותך. נסה.

כךך נקרא מגזין מעניין; לחרדים עובדים. נוטה ללאומי, אני סבורה.

יש להם חוברת הנקראת אחוותא; לענ"ד - מצויין ותורני ומגוון.

המייל של "המקום" - Sub@hamakom.social

אולי התכוונת אליו?

יש עלוני שבת עם יותר חומר תורני כמובן

אבל אני נתקל בו ביוטיוב וכן קראתי את הספר שלו לפני הרבה שנים.

הוא דווקא עושה עבודה מצויינת.

אני לא חושב שהוא זקוק לרחמים.

הוא עושה עבודה מצויינת והוא מצויין במה שהוא עושה.

אם הוא בחר ללכת לאוקספורד הוא נראה ידע מראש מה מחכה לו שם.

זה היה משהו נורא ממש. הם לא קיבלו ממנו כלום. נדמה לי שבסוף גם צעקו בוז עם שריקות בוז. מ ג ע י ל י ם!

עוברת לעניין אחר:

כדאי להקשיב לראיון עם עודד ניר (הרב לוינשטיין מראיין). ככה אני רוצה לחשוב כיהודיה. לא מדברת

עכשיו על לשמור על כבוד עצמי, אלא הקשר החי הזורם שלו עם הקב"ה.

בקריאות בוז וכאלה. שונאי ישראל. מה עוד יש לאמר.

שיש מאות כמוהו. אין בכוונתי לפגוע, חלילה, אך כדי להפיק את המיטב מה-AI, נדרשת השכלה מוזיקלית. כשמבינים אילו מעברים ומקבצים נשמעים סתמיים, יודעים מה בדיוק לבקש מהבינה המלאכותית כדי שזו תפיק לחן מקורי.

ואשמח שתראה לי איפה יש מאות כמוהו (תורניים), לא מצאתי שירי AI ברמה הזאת.

איכשלאיהיה - מאוד יפה. אהבתי.

20260730195534.mp3

בלי סוף...עד שאחת התגובות הודיעה חגיגית שזה AI.....כל כך התאכזבתי......

בורחת עוד מעט לארץ קצת נחשלת, בלי אינטרנט, בלי AI......תענוג!

לא מאמין שיש מקום בעולם בלי אינטרנט…

חוץ מקור קיצוני - חושך!

0 שעות אור ביום

משלחת שהתגוררה שם לצורך מחקר...לא היה מספיק קר ובודד לו

אז החליט לעשות התבודדות בקוטב הדרומי בנקודה יותר רחוקה..

הספר לכאורה עוסק במדידת מזג האוויר וכד', אבל הוא

מרתק. במיוחד כמה תובנות שהגיע אליהן...ממליצה.

עברתי היום עם מישהו מהמשפחה על אירופה:

הונגריה - הרב מקריסטיר. אבל נוף - מישורי ולא נראה מעניין, יש שם שולי הקרפטים - דובים חומים בשפע.

רומניה - יש אוכלוסיה ענקית של דובים חומים באיזור ההרים - ודווקא לשם הייתי רוצה ללכת...

מזרח אירופה - הייתי נוסעת דווקא. אחד הבנים רוצה אתרים יהודים. אבל טיול לא מאורגן, קשה להסתדר. אוכל, לינה וכו'

מה גם שהשילוט הוא בפולנית בלבד. בזה הוויז יכול לעזור אולי. קוסמת לי ארוחת בוקר באחו שם, אבל פוחדת שבלי כוונה

אאחוז בעצם אדם, או שהנעליים יתמלאו בדם...מחילה.

דווקא הייתי שמחה לראות את הציון של הגר"א ובעיקר את מי שקבור לידו ( האפר - אברהם בן אברהם הי"ד) זה בליטא. לא אוהבת אותם...

איטליה - יקר ורומא עם הותיקן שלה ודנדוני הפעמונים - לא מושך במיוחד. גם לא הקולוסיאום על

כל הזוועות שהתרחשו שם.

ספרד - רחוק מדי. אנטישמים (זה בעצם משותף לכולם, אבל עדיין לא כל כך בבוטות כמו בספרד -

מה לעשות, האינקוויזיה זורמת להם בדם.

הארצות הבלקניות - נוף יפה מאוד, צוקים ונהרות. אולי.

יוון - אתונה לא עיר יפה, כך שמעתי. הים סביב האיים נהדר מן הסתם, אבל בעונה כזו נורא מתוייר. צפוף.

ובאי אחד מפורסם, בתי התיפלה, כך נראה, מרובים מהבתים האחרים. לא רוצה.

הולנד - חוץ מהבית בו הסתתרו אנה פרנק ומשפחתה, הי"ד - לא מעניינת אותי. יש גם הרבה ערבים.

בלגיה - נשמעים לי אנטיפטים...

אנגליה - הייתי. המקום בו שהה צ'רצ'יל, על מפותיו והסיכות התקועות בהן - מאוד מעניין.

מספיקה פעם אחת.

סקוטלנד - הייתי. ריח מבשלות הבירה באדינבורג הבירה, הכריע אותי תחתי. הם גם מאוד

לא יפים, במיוחד בהשוואה לסקנדינבים. הגענו לשם אחרי שהינו בסקנדינביה...

אירלנד - הייתי. עוני, נשים עם מטפחות קשורות מתחת לסנטר. נכנסנו לבר (בית מרזח

בלעז...) כדי לראות מה זה ועל מה זה, ושני שקצים שאלו אותנו מהיכן אנחנו. אחרי שענינו, אמר אחד לשני:

I TOLD YOU THEY ARE BLOODY JEWS!

יש שם הרבה ג'ינג'ים....

סקנדינביה - דנמרק מישורית. אורבנית כזו.

שבדיה - גם משהו כזה, נדמה לי

נורבגיה - המון טבע, פיורדים, לא הרבה אנשים יחסית לגודל הארץ. אחרי כמה

פיורדים והמון בריות בהירות שיער ועיניים, מתנו משיעמום ושיווענו לאיזו בריה

שחומה; באמת פגשנו איטלקים ואורו עינינו; חומים לגמרי. מקסים.

פינלנד - אגמים. גם מישורית נדמה לי. פעם נתקענו באיזה מקום נידח

על יד בצה , מן הסתם, לפי כמות היתושים שעטו עלינו. עברה מכונית

יחידה ונדירה בכביש הנידח, דווקא מכונית משטרה. נפנפנו אליה ביאוש

והם נפנפו חזרה בטוב לב.... . הסקנו שהעם שם לא מצטיין באינטליגנציה רבתי...

כרתים - זאתי הנחשלת קצת. הכל בעצלתיים. לא יפה. נוף מזרח תיכוני -

עצי רימון, תאנה....אולי בהרים יפה אבל לא הגענו לשם.

אין בית חב"ד. אין שום דבר כשר. כלום. אפשר רק פירות

וירקות. הבאנו עמנו מנות חמות פיתות הרבה גבינה צהובה

והבטחתי בלי נדר, לא לראות גבינה צהובה בחיי יותר...

מקווה שאמרתי באמת בלי נדר, כי שכחנו מזה בכלל....

אבל הים. הים רבותי זה לא הים תיכון שלנו. שדומה לנו בעצבנותו

ומרדנותו....ל...לא. זה ים טורקיז שקוף צלול שקט, הסובב את האי

מכל צדדיו, הוא כנראה מתאים עצמו לסביבה (או להיפך..) ים

עצלתיים כזה; דגים צבעוניים, מאוד יפה.

אבל החוף לא נעים; זפזיפי כזה, חורק, גבשושי...

אולי ניסע לשם. אולי אסע לשם.

נכון, אין חוף נפרד, אז היות ועדיין לא תיקנתי את

עצמי לחלוטין, הולכת לחוף רגיל. משתדלים אם

אפשר בפינה.

ובכל זאת, כל העיניים (רוסים והרבה גרמנים)

מופנות אלי; בניגוד חריף לאופנה הרווחת על החוף,

אני נכנסת למים עטופה מכף רגל עד ראש.....

נראה לי שגם הדגים נדהמו...

אבל זה המינימום שאני יכולה לעשות, מקווה

שהשם לא כועס ועדיין יש לו סבלנות אלי...

הצלחנו לקטוף 2 סברסים בר בדרך לאכסניה

שלנו; מאוד התרגשנו....

המסעדות מלאות תיירים, ואלו של הדגים

משליכות את השיירים בצדדים למטה והריח,

הריח.....כפרת עוונות.

מזרח רחוק - יקר ולא רוצה לראות מיני

• שקצים בדוכנים...וחם ונורא לח...

אפריקה - יקר. פוחדת מאריות.

אוסטרליה - יקר. פוחדת מכרישים.

אמריקה - יקר. פוחדת מכרישים (פלורידה, קליפורניה...) וגם מתנינים...

צרפת, כמובן שלא. אם ארצה, אלך לעיר העתיקה,

חבל על הכסף של הכרטיס.

אנטרטיקה- דווקא לשם הייתי רוצה, אבל

אמרתם שקר מדי. וגם יקר מדי. נורא

רוצה לראות לוויתן בגודל טבעי במקום

הטבעי שלו. מה רבו מעשיך....

( הא, גם שם יש דובים.....נזכרתי)

בקיצור, אין לאן ללכת.

אולי בארץ שלנו יש מקום נחמד?

בצפון? לא יקר ולא מעדיפה דווקא

סביב הכינרת. אבל כן בצפון צפון...

אבל רגע, חיזבאללה...

אוף!

ממך אליך אברח...

עכשיו- כל זה היה מזמן מזמן מזמן, עם תרמילי גב כבדים

בלי הרבה כסף, במיוחד בסקנדינביה - חלמתי ללא הרף

רק על שוק מחנה יהודה...

ודעו לכם - זה לא כיף כמו שזה אולי נשמע. התרמיל, כאמור

כבד. מצטמצמים באוכל, חם (או קר). האכסניות לפעמים

לא נחמד בהן, במיוחד שאיזו בחורה גרמניה מספרת בהתלהבות

וקול רם מאוחר בלילה, לחברתה, משהו בגרמנית מעצבנת ומפריעה

לישון..

ובכלל, רוצים כבר מקום ביתי. לא לנדוד כל הזמן.

אבל הייתי צעירה והיתה אופנה לנסוע לחו"ל

וזהו.

ובכל זאת, עדיין, לא אוהבת כל כך בתי מלון.

אנקטודה נחמדה - הגענו פעם לאכסניה,

היה מאוחר והדלת היתה נעולה (נדמה לי

שהיתה אחת פתוחה בצד השני אבל לא ידענו)

אז פרשנו את שקי השינה על המפתן ונכנסנו

לתוכם.... בלילה התעוררתי לקול נקישות

עדין (גשם קל טפטף). הרמתי את הראש

מהשק וראיתי raindeer - זה אייל צפוני

יוצא מהיער ופוסע לעבר שוקת או משהו

שהיה לידינו. זה היה כל כך יפה. כל כך

מיוחד. היה שווה לישון על האבן הקרה...

זה היה בנורבגיה או פינלנד. לא זוכרת.

שבת שלום! (המטבוחה נשרפה לי בינתיים...)!

עכשיו ברצינות - האם מישהו מכיר איזו אכסניה

לגמרי כשירה (מהודרת) בצפון? ליד הבניאס או

החצבני? רחוק מלבנון? בלי יתושים......!

לטוב; שתי הגרסאות מוצאות חן בעיני. הזמר הוא לא זמר באמת?

לא רע הAI הזה אבל לא רוצה אותו בתור ידיד משפחה.....מעדיפה בן אדם. אנוש.חי.

אולי תצטרכי לקבל את זה, הAI משתפר בלי סוף...

הנה קטע משיר אחר שלי - היית מאמינה שזה 100% AI???

20260731023100.mp3

אני הנחיתי אותו תכין לי שיר כזה וכזה על נושא כזה וכזה. רק שיניתי 2 שורות של מילות השיר.

20260802034022.mp3

אצרף את השיר המלא - כאן כתבתי חלק גדול מהבית השני

כשאמרת ששמעת המון ובסוף גילית שהוא AI? אני רוצה גם לשמוע

אני עדיין קשורה קצת למוסיקה של פעם פעם, לא משלנו, אבל בחור דתי...לא הייתי ממליצה.

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

שאפשר לוותר על השימוש בהן ולא לאשר אותן. השאלה - האם זה יעשה לי באלאגן במחשב, שכל פעם אאלץ

להגדיר מחדש וכו'? מה דעתך?

אפשר לאשר בכל מקרה.

עם פגיעה שעלולה להיות בפרטיות איך שהוא?

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

כשאני צריכה לנקות את הפריג'ידר, אוף??

אז השם אומר לי: קחי בתי והיי שמחה!

שאלתי אז חברה שעסקה בכך באופן יסודי ורציני פעם, היא אמרה שאין

ספרים כאלה.

פתחתי עכשיו מחשב וקפץ לי שיעור של הרב אהרן לוי שכותרתו:

איך בונים אמונה.

נפתח לי דווקא השיעור השלישי. התחלתי להאזין ואז הוא אמר

משהו על מזל. הוא הזכיר ספר של הרמב"ם (גזירת כוכבים)

ואת הרמח"ל (דעת תבונות).

חושבת שזה נוגע קצת. ממליצה.

שים לב, אם אתה שומע את השיעורים שלו, גם לתגובות.

לפעמים הן מעניינות. ואפשר לשאול אותו בתגובות והוא

תמיד עונה (אין לי מושג מאין הוא לוקח את הזמן לזה...)

הוא עונה בקצרה. כך שאם תתכוון לשאול, כדאי לנסח

את השאלה כך שהתשובה תתאים למה ששאלת.

בהחלט אפשר לבקש ממנו הפנייה למה שמעניין

אותך בנושא.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם