גם חוות גלעד לא מקרה? גם השריפות כל שנה בהרי ירושלים גם לא מקרה?

בכללי לא כדאי לנסות להבין חשבונות שמים.

נסי להסביר את השואה למשל או את ה7.10 גם כן כנראה לא מקרה, מן הסתם.

לדעת הבעש"ט יש השגחה על כלל הבריאה.

לדעת שאר היהדות באופן כללי ככל שאדם יותר צדיק או יותר חשוב כמו מלך או כהן גדול או נביא, יש עליו השגחה יותר גדולה.

גם על מדינות באופן כללי יש שר שתפקידו כאשר המדינה צריכה לכלות או לשגשג לדאוג לכך.

זה עדין לא אומר שכל אסון שפוקד מדינה מסויימת זה בגלל השגחה פרטית וגם אם כן מה החטא בעבורה זה מגיע לה.

ואני יכול לחשוב על הרבה מאוד מדינות רשעות יותר מצרפת וספרד וכרגע לא קורים בהם אסונות.

חכה....(לגבי המדינות האחרות...אני מאוד ממתינה לפולין, ליטא, וכל השאר שם......)

כדאי להקשיב לשיעורו של הרב אהרן לוי על הנושא (כביכול ההבדל בין השקפתו של הבעש"ט להשקפת....שכחתי מי..

אולי הרמב"ם...) מאוד מעניין. עד כמה שאני זוכרת, הוא מראה שאין כל סתירה. למרות שזה נראה כך, לכאורה....

מסר תקיף של הרב לבנון למנהיגי צרפת וספרד

ודעתי איננה נוחה עימה, א בגלל שלמיטב ידיעתנו עתה ישראלים ויהודים הם לא אלה שהציתו את האש (ואוי ואבוי אם כן).

שנית נראה שהנביא עובדיה בוחר בלשון מליצית ולאו דווקא אש ממש.

שלישית משום שלא נראה שדווקא צרפת וספרד הן הנציגות האולטימטיביות לייצג את עשו.

זו דעתו של הרב לבנון, אני קשה לי עם הקביעה שיש קשר בין דבריו לדברי הנביא נראה לי מאולץ משהו.

עיני ה' אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה.

אלא מה?

אין לנו נביאים שיסבירו מה ה' עושה.

אפשר רק לשער, וככל שהדבר יותר חריג כך זה יותר סביר ש "אין מקרה".

וגם בחיים ה"קטנים" שלנו; שמתי לב שככל שאני מתחברת אליו, מבקשת

ממנו (אפילו על דברים פעוטים), הוא עונה. ולהיפך, ככל שאני לא "לוקחת

אותו בחשבון", יש יותר לפי הטבע , סטטיסטיקה...

כל ההערה שלי היא רק ביחס לכלל ישראל, ובדגש על הנמצאים בארץ

טוב. צדיקה אני לא. מדומיינת? לא יודעת. אבל כן שומעת וחשה את התשובות שלו לפעמים.

"תן חסדך עלי כאשר ייחלתי לך" - הייחול הוא המביא את הקרבה, התשובה. כך נראה לי.

אגב, בצרפת שרפו את התלמוד. ספרד - נו, אין צורך להזכיר, זה עדיין נושם ובועט...

כשפוטין התחיל עם אוקראינה, חשבתי על כך, שכמה זה מן השמים; הם לא

היו פחותים מהגרמנים באכזריות שלהם כלפינו. וכששמעתי על קברי אחים

אצלם..... חשבתי על מידה כנגד מידה...אמנם לא מה שבאמת מגיע להם

(עדיין) אבל משהו בכל זאת.

הרי זה קידוש השם; במיוחד כשזה יהיה ברור לכל שהם "חוטפים"

לא סתם.

ואותו דבר, אני מאמינה, יהיה עם כל המדינות האחרות שבמקרה

הטוב שתקו....לא היו רבות כאלו כמובן....

גם עם האנטישמים בארה"ב יהיה אותו דבר. יש דין ויש דיין

ואין ספק שהשם ידאג לכך שנראה מהו צדק. אמיתי.

ברור. ללא שום ספיקות.

ובו אמר הרב על "קרוב השם לכל אשר יקראהו באמת" - הדגש הוא על באמת.

צדיק או רשע - העיקר לקרוא לו באמת. באמת.

היפלא מה' דבר?!

ברירת המחדל היא חוק נתן ולא יעבור, ויש עוד ראיות למכביר בדבר ההנהגה הפשוטה של דרך הטבע. ואמנם הקב"ה יכול להתערב ולהחליט להשגיח דווקא עלי באופן אינטימי, אבל כיוון שאין לי איך לדעת את זה, ואני גם לא רואה את זה בפועל בחיים שלי, אז אני לא מניח את זה אלא אם כן קרה משהו באמת יוצא דופן שבו נראה שהכוכבים הסתדרו באופן לא טבעי בעליל.

הרמב"ן אמר שאין כזה דבר כמו טבע, לא?

אם אנו לא מחוברים אליו, לא מדברים איתו, לא מקיימים איתו קשר קרוב, אישי,

אז במה אנו שונים מאנשים שלא לוקחים אותו בחשבון?

אוקי. הולכים לבית כנסת. שבת. כשרות.

זה לא מספיק, לדעתי. זה לא קשר חי וזורם. אני חושבת.

לא שאני מצליחה לעשות זאת, רק לפעמים.

להרגש ולדעת שכל רגע של נשימה שלי, כמו שזה הוא שמנשים אותי,

כך זה הוא שמשגיח עלי ומצפה שאחזק את הקשר שלי איתו.

אני לא חושב שהרמבן מכחיש את המציאות, אגב. טבע הוא חוקים קבועים שנבראו במציאות.

ולא ברור לי מה זה "לא לוקחים בחשבון". בגלל שמישהו לא מרגיש השגחה פרטית אז הוא לא לוקח בחשבון את ה'?! איזה מין מסקנה מוזרה.. מסקנה שגם מנוגדת לרוב חכמי ישראל במהלך הדורות. ההשגחה הפרטית אינטימית היא רעיון די חדש. חפשי את מאמרו של הרב שמואל אריאל על זה.

עכשיו הקשבתי לראיון עם עודד ניר (המראיין הוא הרב לוינשטיין).

זה הקשר של היהודי עם הקב"ה (של עודד ניר). כנראה איבדנו

את זה מאז תקופת ההשכלה.

תתחיל לדבר איתו (גם בלב) ותקשיב. פשוט תקשיב.

הכוונה, בכל פרט ופרט בחיים. ולו הפעוט ביותר.

מהבוקר ועד שהולכים לישון.

(אני לא כל כך מצליחה וזה גם עניין של תקופות אבל אין לי ספק שהוא כל

הזמן מביט ומאזין ומקשיב......

אני יכול לחשוב על הקב"ה כל היום וכל הלילה, זה לא הופך את הקב"ה למישהו שמשגיח עלי באופן אישי על כל צעד ושעל ולא דרך חוקי הטבע.

אין משהו שמחייב שאם אני חושב עליו כל הזמן אז גם הוא בהערח חושב עלי כל הזמן.

אלא פונה אליו, משתף אותו, כמו שפונים אל חבר נורא נורא טוב,

אל מישהו אהוב, כמו שמשתפים מישהו שנותנים בו אמון מלא.

הבעיה, שבכורח הנסיבות, קשה לנו (לי, על כל פנים), לתת

אמון מלא...

למשל : יש לי מצב רוח רע, השם. שמח אותי. קח את זה ממני

לבקש על עבודה, על כוח ללמוד (אם לומדים), אם משהו

לא מסתדר....כמובן שהאידיאלי זה לשתף אותו בכל

פשוט לשוחח איתו...

אנחנו בין כך עושים את זה במצבים קשים, של

מצוקה, כשמרגישים חסרי אונים....אבל אפשר

לעשות את זה גם ככה, ביום יום..

הרי אנו עושים זאת בתפילה. בשמע קולנו

ורפאנו, אז למה לא בין התפילות גם?

ומה פירוש שאיני מסכימה עם העובדות,

אילו עובדות?

חושבת כשאנו מרגישים שהוא עונה

מאותת, ישנו איתנו, לכתוב את זה.

כדי לזכור, ברגעים של קור

ניתוק, בדידות. יאוש.

לא שקל לי. בכלל לא, עם זה.

אבל אולי לגברים, יותר קשה.

אשה מטבעה, יותר קרובה

כנראה.

אין עוד מלבדו. אנו כאן במסע

מהלידה ועד המוות.; זמן קצו

לא קרה לכם אף פעם שנתקעתם,

למשל, לפני שבת. אין מוניות,

יצאנו מאוחר מדי, בודאי שאין

אוטובוסים, ומתחננים להשם

שלא נאלץ לחזור הביתה ואז

פתאום מגיחה מונית והנהג

אומר לנו: בכלל לא התכוונתי

לעבור מכאן....

אני לא מומחית בזה. צריך

לקרוא ספרים המדברים

על זה; על תפילה, על פנייה

לבורא עולם.

חסידות ברסלב מדגישה

את הפן הזה ביהדות אבל

לא רק, אני מתארת לעצמי.

וגם לראות בכל דבר, נסיון.

אוי, כמה שזה קשה; מקסימום

רק כשמגיעים למצב בו רוצים

לדפוק את הראש בקיר, נזכרים

ש....ישנה עוד אפשרות;

ה אפשרות. (איך משנים

ה רגילה לה גדולה כאן?

אין למטה את האפשרות הזו).

נורא קשה לחיות בלי הקב"ה.

אפילו די מדכא, הייתי אומרת.

ושוב, לא מדברת ממרומי כסאי.

בכלל לא. אני עצמי זקוקה לעידוד

בזה.

הוא הרי נתן לנו את כוח הדיבור

את הלב המרגיש את המוח החושב....

את היכולת להתקשר...אז למה לא

אליו?....

אז אין לך את הבעיה הזו..

בקיצור, ממך אליך אברח.

קראתי פעם ספר של מישהו מאוד חכם, מבריק,

דתי והרגשתי בדידות כזו וזרות כזו.....

ואני לא מסכימה עם הכתוב. חושבת שזה

נובע מאיזה משהו בנפש, שלא רוצה

להפשיר...

הרגשות שלך הן לא טיעון, מה לעשות...

בכל לבבך....אנו לא שכלים מהלכים בלבד. זה ביחד.

לפעמים הרגשות שלנו כל כך חסומים, או פגועים, או מאויימים, או מפוחדים

שאנו כולאים אותם ועוברים לגור בשכל.

מה אכפת לך לנסות? דיבור אחד אמיתי. איתו. הוא פחות מבין מאיתנו, המגיבים?

פחות קשוב? פחות אכפתי?

תנועת ההשכלה עשתה לנו, לאשכנזים במיוחד, נזק רב; המדע, הרציונל...

אחינו הספרדים מחוברים יותר; הקליפה העבה והקרה הזו של עשיו,

נמנעה מהם; הרי הערבים הם ברובם דתיים (אאל"ט, הרב הירש כתב

על זה בפרשה שאברהם שולח את הגר. חיי שרה אולי? בושה, לא זוכרת

ומתעצלת לקום ולפתוח חומש...)

הם יותר מחוברים.

סיסמטןת ורגשות אינן טיעונים. וכשאלה נגמרים, אני יוצא מהדיון.

עד הפעם הבאה...

אני מקשיבה לשיעור של הרב אהרן לוי על השגחה אליבא גדולי ישראל, מהרמב"ם.

מרתק.

אבל מה את רוצה לעשות בזה?

בעצמו.

יותר; זה תלוי בו. הרב לוי מביא גדולי תורה אחרים ודעתם על השגחה פרטית.

פרטית, הוא מונהג למעלה מחוקי הטבע.

איפה פה השאלה?

אין פה שאלה. אמרתי שכדאי לראות איך הרב אהרן לוי, מיישב את הכביכול הסתירה הזו

שעליה דובר קודם. הוא לא אוכל אף אחד והוא אדם מ א ד רציונלי וחכם. כדאי. באמת.

מכל מלמדי השכלתי.

ו/או דיעות אחרות. הרב לוי מדבר על זה. מאוד מעניין.

אין לי שום בעיה להאמין שה' מקשיב לתפילות של כל היצורים ביקום, וכל אחד נענה לפי השיקולים של ה'. 'אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו' (בעולם הזה או בעולם הבא)

ודווקא המחשבה שכל מה שקורה בעולם קשור לעם ישראל נשמעת לי משונה. כמעט אגוצנטרית-לאומית. 'כה אמר ה' על שלשה פשעי מואב ועל ארבעה לא אשיבנו על שרפו עצמות מלך אדום לשיד. ושלחתי אש במואב ואכלה ארמנות הקריות ומת בשאון מואב בתרועה בקול שופר'

הפסוק לא מדבר על תפילה אלא הקשר בין המעשים לתוצאות. כיוון שממילא אנחנו מרחיקים את ההגשמה, אני רואה את זה כחקיקת מנגנון שכולל את כל המעשים. דהיינו להרחיק את האקראיות המוחלטת. קצת כמו "קארמה", אם תרצה. הכנסת יד לאש? היא תישרף. חיללת שבת? יהיו השלכות. זה יקרה גם אם אלוהים לא יסתכל דווקא עלי, כברירת מחדל.

לגבי המחשבה שכל מה שקורה בעולם קשור לישראל, לא התייחסתי לזה בכלל כאן. אבל אם זכור לי נכון משיעורי הרב שרקי, גם בזה יש מחלוקת בין החכמים.

(נראה לי שלתגובה שלי יש עדיין משמעות בפני עצמה, כלפי השירשור כולו, ולמרות זאת תשובה טובה )

זה היה נכון אילו עם ישראל היה עושה תשובה. כל עוד אנחנו לא שם, זאת יכולה להיות סתם תופעת טבע שחוצה יבשות.

כולנו עשינו תשובה, עדיין הברית בינינו לבין השם, קיימת. גם כשהיתה התקפת הטילים

המסיבית של אירן, לא היינו במצב כל כך טוב רוחנית.

הם יורטו בעזרת עשרות שנים של פיתוח טכנולוגיות עילית על ידי טובי המוחות.

גם העובדות שמקרר מקרר או מטוס טס הן לא נס, אלא שימוש של האדם בטכנולוגיות שהומצאו על ידי גאונים אלה ואחרים.

מדינת ישראל ציפתה לאלפי פצועים והרוגים. ההיערכות בישראל הייתה להשתמש באיצטדיונים ובחניוני ענק כבתי חולים שדה בגלל כמות הנפגעים הצפויה.

כשהכוכבים מסתדרים כל כך טוב בניגוד לכל תחזית, שוב ושוב ושוב, זה נס. שלא לדבר על אירועים נוספים במהלך המלחמה באיראן ועל מהלכים מופלאים שקרו בה.

הרבה מאוד אנשים עבדו קשה במשך עשרות שנים בשביל שתהיה לנו יכולת ליירט טילים,

היכולת הזאת הוכיחה את עצמה.

אפשר להסביר אותה בכלים מדעיים, להבין את המנגנון, לראות נוסחאות ואלגוריתמים ולהבין בדיוק איך כל טיל יורט.

להגיד שזה נס רק בגלל שאתה ואני לא מבינים בדיוק איך זה עובד, זה כמו להגיד שמטוס שממריא זה נס שהרי שנינו לא מבינים איך הוא ממריא.

לגבי ההיערכות שאתה מדבר עליה, כשמדינה מכריזה מלחמה על מדינה אחרת, היא צריכה להיערך לגרוע מכל. לצאת למלחמה ולא להיערך בעורף מתוך הנחה שננצח והכל יעבוד פיקס, זאת תוכנית עבודה גרועה. זה לא אומר שכאשר תרחיש האימים לא התממש אז בכירי הממשלה או הצבא היו בהלם.

והנה טיפ איך לזהות נס גמור:

אם אנשים רבים חזו בנס הגמור והם פתאום הבינו שיש בורא שמחולל ניסים, אז זה נס גמור.

אם רק אנשים שממילא האמינו בבורא ובניסים חושבים שיש כאן נס, וכל השאר מצליחים להסביר את התופעה בלי להידרש לכוח עליון, זה אומר שהתיוג ''נס'' הוא פרשנות אישית שלא מסתדר עם המציאות (שהרי ההגדרה של נס זה משהו מעבר לטבע)

אסיים בשאלה:

אם מחר תוקם מערכת לייזר שתיירט 100% מהאיומים בעלות של 2 דולר ליירוט, והמפתחים שלה יראו לך בדיוק את קוד המקור והנוסחה הפיזיקלית ויסבירו לך על זה בשפה פשוטה כדי שגם הדיוט יוכל להבין, האם גם אז זה יהיה נס? מה צריך לקרות מבחינתך כדי שתגיד ''זו עבודה אנושית'' ולא נס?

החיים, במיוחד הדתיים, היו הרבה יותר קלים אם זו הייתה הדרך לזהות אמיתות בעולם.

ובכל מקרה, יש חילונים שהתחזקו בעדבות המלחמה, יש דתיים שנחלשו בעקבותיה. יש הכל מהכל. ראיה מהתופעות האלה אין. רוב החילונים, במיוחד מאזורי החיוג השכלה, יתייגו כל דבר כטבעי מהסיבה הפשוטה שנס אינו נמצא באפשרויות שלהם בכלל.

שנית, החלטת בשבילי שאני רואה את זה כנס בגלל שאני לא מבין. זו החלטה תמוהה; חצי איש קש אפילו.

אמנם, השאלה שלך היא בדיוק לב העניין: הסיכויים, הסטטיסטיקה, הוודאות הטבעית. זו חולשה הדדית כי לשנינו אין גישה לתחזיות של היירוט, של ההרוגים, של הנופלים בקרבות, של חיסול חמינאי, של שלום הטייסים בטיסתם לאיראן או לתימן, של הצלחת מבצע הביפרים, של יכולות החדירה המודיעיניות, של תכנוני מבצעים, של מהכשול הקרקיעי או התת-קרקעי וכו'.

אם היית יכול להראות לי שהאחוזים להצלחה הם וודאיים, אז הייתי מקבל את העמדה שלך. אם היית יכול להראות לי שזה דטרמיניסטי או קרוב לזה, הייתי עובר לצד שלך.

אז איך שנינו שופטים? אז ספציפית לגבי ההיערכות לאלפי פצועים והרוגים, אני מדבר לא רק כצרכן חדשות אלא כאיש מילואים. זה לא היה תרחיש אימים קצה.

לגבי התמונה כולה, אני מסתכל על המציאות הנוכחית שלנו ומנסה לבחון סבירות (כי מידע ישיר יש רק לשומרי סוד). ביחס לכל אירוע דרמטי אני שואל (ומדמיין ששואל גם אחרים) מה לדעתנו יקרה, או מה חשבנו שיקרה. כמובן מתוך ניסיון להתבסס על מה שידוע לנו קצת מאיך שהעולם עובד, ברמה ההיסטורית וברמה הטכנית. וכשאני רואה שפעם אחר פעם פרוסת הלחם נופלת על הצד שלא מרוח בגבינה, או שאותו מספר עולה בלוטו שוב ושוב ושוב, אז האקראיות הופכת בעיניי למפלטם העיקש של הרציונליסטים ולא של הרציונליים.

אפשר לנסות להסביר בכל תופעה ותופעה איך היא מסתדרת ללא כוח עליון, אבל כמו שציטטת מאוקהם עדיף לבחור באופציה פשוטה אחת מאשר הרבה אד-הוקים.

להגיד שהמשפט המפורסם שלו, מביא למסקנה שיש ניסים?

הרי להסביר איך עובדים מיירטים זה הרבה יותר פשוט ודורש הרבה פחות הנחות יסוד, מאשר להסביר ניסים. שוב, זה פשוט למי שמבין בזה, לא לכל אחד, ועדיין.

בהסבר המדעי אין הנחות יסוד חדשות שצריך להוכיח: חוקי ניוטון כבר הוכחו, מכ"מים כבר הוכחו, אלגורתימים כבר הוכחו... אין כאן הסבר יוצא דופן שעדיין לא הוכח.

להגיד שיש נעלם במשוואה שהוא בעצם כוח עליון שסידר את כל זה - זה לא הכי פשוט אלא הסבר שמציע נעלם גדול מאוד שלא ניתן להוכיח. בדיוק ההפך ממה שאוקהם אמר, זה בדיוק ההפך מפישוט.

בקשר לזה שאין לנו את נתוני הסטטיסטיקה של היירוטים - זה שאני ואתה כצופים מהצד לא מחזיקים בנתונים, לא הופך את זה לאקראי. אם אדם לפני 200 שנים היה רואה מטוס קרב מודרני, הוא היה משוכנע שזה נס כי הוא לא היה יודע שזה אפשרי מבחינה פיזיקלית. זה שאתה ואני לא מחזיקים בסטטיסטיקות יירוט, לא אומר שזה נס, זה פשוט אומר שיש אנשים אחרים שכן יודעים והם אלה שאחראים על המערכות האלה והם אלה שעשו שזה יעבוד.

בסופו של דבר היירוטים עמדו על כ-90% לפי מה שקראתי בחדשות, ואלה האחוזים שמראש ציפו מהמערכות האלה.

אם היינו זורקים לשמיים אלפי טילי יירוט ללא כיוון ומטרה בתקווה שהם במקרה יפגשו בשמיים (או בחלל) טיל אויב, וממש בדרך המקרה היינו מקבלים כ-90% יירוט, אז זה כמובן בלתי סביר לחלוטין מבחינה סטטיסטית ואז אולי היה מקום לדבר על נס. הסיכוי שתזרוק טיל לשמיים והוא במקרה יפגע בטיל אויב, נשמע לי על פניו נמוך מהסיכוי לזכות בלוטו, ולכן אם זה קורה מאות פעמים בזמן קצר אז זה בוודאי לא סביר.

אבל זאת בדיוק הנקודה: לא זרקו טיל לשמיים באופן אקראי, אלא שלחו אותו עם מערכות מכ"מ ועם אלגוריתם ועם מנוע וכו' כך שהוא "יודע" לזהות את המטרה ולפגוע בה באוויר, והוא פשוט עשה את מה שהוא תוכנן לעשות. כלומר זאת לא הסתברות של זריקת קוביה אקראית אלא של קוביה שטובי המוחות בנו כך שהיא תמיד תיפול על הספרה 4, והכניסו אליה אלגוריתם ושינו את הצורה שלה וכו' כדי שהיא תיפול תמיד על 4. אז האם נפילה על 4 100 פעמים ברציפות תיחשב לנס?

הלוטו מתוכנן להיות אקראי, והכדורים והמכשיר עוברים בדיקות יום יום כדי לוודא שאין שום הטייה והמשחק נשאר אקראי לחלוטין. מערכות היירוט מתוכננות לפגוע במטרה במדויק, טובי המוחות עבדו עשרות שנים כדי שזה לא יהיה אקראי אלא הכי מדויק שאפשר. איך אפשר להשוות ביניהם?

ובקשר ל"הרוב קובע" - זה בכלל לא היה הטיעון שלי. אמת לא נקבעת על פי רוב, ומעולם לא טענתי אחרת.

אם תופעה היא "נס", היא אמורה להיראות כזו לכל צופה אובייקטיבי, ללא קשר לאמונתו המקודמת. אם רק מי שמראש מאמין בנסים מפרש את האירוע כנס, ואילו מי שמכיר את המדע/טכנולוגיה רואה בו תוצאה טבעית, הרי שמקור ה"נס" הוא בפרשנות הסובייקטיבית של המתבונן ובחוסר הידע שלו, ולא באירוע עצמו.

אתה מתכוון כנראה לתקוף את העובדות שאני כן/לא יודע, אבל בפועל אתה תוקף עיקרון שאני לא מציג.

אתה טוען, לכאורה, אם אני מבין נכון, שנס זה רק חריגה מוכחת מחוקי הטבע.

(אני אומר 'לכאורה' כי יש לי תחושה שגם ביחס לקריעת ים סוף אתה תגיד שהעובדה שאין לנו את כל הנתונים היא זו שגרמה לכולם לחשוב שהיה שם נס...)

בכל אופן, אני מקבל את הטענה כמעט בשלמותה. כמעט כי אע"פ שמתמטית יש תמיד סיכוי לוגי שהלא-סביר יקרה פעם אחר פעם מיליארד פעמים (גם אם סיכוי זעיר), במציאות אנחנו מזניחים מצבים כאלה ומאפסים אותם. לכן כשאני רואה מצבים לא-סבירים שבאים ברצף בהקשר מסויים, אני רואה בהם חריגה במציאות. בפועל יש חריגה.

זו הטענה שלי.

במציאות, בראיונות שונים ובספרים וביוגרפיות וכדומה (בלי קשר לדתיים או לא) אתה רואה שהחכמים ביותר שידעו את הסטטיסטיקה בכל זאת הופתעו. "עדות מבפנים". שוב, בגלל ההבדל בין הלוגיקה לפיזיקה, כלשונו של מיכי אברהם.

אתה יכול לתקוף אותי על עובדות שונות, ולאלץ אותי להודות להקב"ה רק על השכל הנפלא ששתל אצלנו, אבל לא על העיקרון. כי סטטיסטיקה היא טבע, וגם ממנו אפשר לחרוג.

לכך שהמומחים ציפו לאחוזי יירוט נמוכים משמעותית ממה שהיה בפועל.

זה שהם התפלאו ושמחו מההצלחה - לא מפתיע. גם רופא שמח כשהניתוח מצליח, אפילו שזאת הפעם האלף שהוא מנתח. ואם הרופא היה משתמש בטכניקה חדשה (אך מוכחת) אז הוא היה מתפלא ולא רק שמח, למרות שהוא מראש נכנס לניתוח הזה כשהוא יודע שהוא לא מהמר אלא משתמש בטכניקה מוכחת.

עשרות שנים ישראל לא ניסתה ליירט טילים ארוכי טווח, ולכן ברור שכולם שמחים לראות שהטכנולוגיה שהושקעו בה כ"כ הרבה מאמצים עובדת. אבל זה לא שהם היו בהלם "וואי חשבנו שניירט רק קצת אבל הצלחנו את הרוב".

אני מחלק את המילה "נס" לשני סוגים:

נס במובן של אירוע רגעי מעל הטבע (ע"ע קריעת ים סוף) - כל עוד אני יכול במוח שלי (או במוח של אנשים חכמים ממני) להבין שיש מדע מאחורי הדברים, למשל מטוסים או מיירטים, אז זה לא נכנס לקטגוריה הזאת ולכן לא נס.

נס תהליכי - אין אירוע מסוים שאפשר לשים עליו את האצבע ולהגיד "זה מעל הטבע ואי אפשר להסבר זאת עם חוקי הפיזיקה", אלא שרשרת אירועים שנראה כאילו יד מכוונת מלמעלה תרמה את חלקה כדי שהם יצליחו (אני חושב שלזה התכוונת כשכתבת "כל הכוכבים מסתדרים במקום"), למשל הקמת מדינת ישראל שהיא תוצאה של אינספור תהליכים שקרו במקביל ולא במקביל בכל קצוות העולם.

ספציפית בעניין המיירטים - אני לא מזהה את הנס מהסוג השני שדיברתי עליו, ובוודאי שלא מהסוג הראשון.

על הסוג השני אפשר להתווכח כי זה באמת עניין של אמונה והסתכלות, אבל הסוג הראשון בעייני לא קשור לאמונה של פלוני לעומת האמונה של אלמוני אלא לעובדות פשוטות שניתן לבדוק בזמן אמת. כמו שהשאלה האם השמש זורחת במזרח היא לא עניין של אמונה.

אגב, הר"ן (רבינו ניסים...) אומר שהעולם מונהג על פי ה....כוכבים. הטבע.

אם יתחזק מאוד בדבקות הבורא, הוא יפרוץ את הבועה הזו של הכוכבים,

המשפיעים על העולם על כולם.

במידה ולא, אפילו אם הוא עושה את כל המצוות כפי שצריך - הוא

עלול להענש למרות שלא חטא אישית (כך הבנתי), אלא שכך

נגזר עליו על פי הכוכבים. אגב, לא רק לרע, גם לטוב.

מקווה שאינך מקפיד על כך שמדי פעם אני מביאה כאן

איזה פירור, כשאני שומעת דבר מה הנוגע לנושא עליו

דיברנו פעם.

(הרמב"ם לא מחשיב את השפעת הכוכבים).

מקשיבה עכשיו בהמשכים לשיעור של הרב אהרן

לוי על השגחה פרטית, בו הוא מביא את דעותיהם

של גדולי התורה - הרמב"ם, הרמב"ן, הר"ן

ועוד. מרתק מאוד.

כולל הרס בשכונת חסידי גור בערד ונפילות בבני ברק.

הוא אמור במקביל לעזור לעם ישראל.

שבה סדר ההתרחשויות הוא לינארי: עם ישראל מתנהג כראוי (או עושה תשובה), ואז ה' נפרע משונאי ישראל; עם ישראל חוטא, ואז ה' מעניש אותו ישירות או באמצעות שונאי ישראל. לא זכורים לי מצבים שבהם גם עם ישראל וגם שונאי ישראל סובלים מנחת זרועו של הקב"ה בו-זמנית.

בצורת שפגעה בכל יושבי הארץ, כובשים שמגיעים לכאן ונלחמים לא רק בנו אלא בכל העמים... החיים בארץ ישראל לא היו ניסיים בהגדרה, זה לא כמו מכות מצרים ש-ה' הפלה אותנו ''ולבני ישראל היה אור''.

בקצב הזה ספרד הולכת לחזור לימי הזוהר המוסלמיים שלה (רק בלי הזוהר)

ובצרפת תהיה שוב מהפכה צרפתית, רק בכיוון ההפוך

האישיות שלי היא פלסטיק שעולה 3₪ מax

יום הרווקים. הרווקו תגם?

אבל יאללה, לקחתי. למה לא

במהות הוא מצד אחד חג אבל מצד שני יום חול שאפשר לבחור את התוכן שלו.

לעצור

לעשות חשבון נפש

לקבל החלטות חדשות

לחיות בלי שכל 🙈

היום צעקתי על בתי כך ששמעתי את דלתות השכנים נסגרות בדיסקרטיות.

(גם החלונות). הפצתי המון המון חושך. ניסיתי להדליק נר אבל לא הצלחתי כי הידיים שלי

רעדו מרוב כעס ועצבים..... הכי נורא שהיא לא היתה אשמה, המסכנה. זו היתה פשוט

הצטברות של דברים שנחתו עליה פתאום בלי הכנה מוקדמת (אני תמיד עושה דברים

בלי הכנה מוקדמת, זה היחודיות שלי.....)

אנחנו בני אדם ולא מלאכים

ראש השנה לאמונה ולאוןמה הישראלית (לפחות כך הנתיבות שלום ראה את זה)

הזה שונה ואני יכולה להגר אליו במהירות האפשרית.

בעברי חורבן,

בהווה בנייה, תיקון והתחדשות

הכנות, קניות, הוצאות כספיות, טרחה רבה?

עם הכל ולא להספיק הכל. שינוי מהשגרה וכו' וכו' וכו'.....

ראש השנה נורא מלחיץ אותי. כבד. שלא אכוון מה שצריך לכוון

שלא ארגיש מה שצריך להרגיש. שהתפילה תהיה חיצונית ולא אמיתית.

ביום כיפור אני יותר רגועה וזה ה כ י מלחיץ אותי!

כולן בבית הכנסת מתייפחות נוראות ואני בבחינת

היוצא מהכלל המאשר את הכלל.....nada!

חייבת לספר לכם איך נפתרה הבעיה....

משום מה, לקראת סוף מוסף (אם אני זוכרת נכון) עלה בי

מן הרהור מבעית שאולי בנעליים שלי יש שמץ של עור...

אלו נעליים נחמדות שקניתי לפני כשנתיים לא בהרבה

כסף (מאה +), הן תוצרת איטליה ולכן כנראה הן מחזיקות

מעמד יפה למרות שאינן עשויות מעור...כלומר...

ומשום מה, כפי שכתבתי, פתאום חשבתי באמצע התפילה

שעצם העובדה שהן עדיין נראות כל

כך טוב כמעט כמו ביום הקנייה, אז

אז... אמא'לה!... אולי...?!

קצת ניחמתי את עצמי שבתור אדם עם נרווים וגם היסטרי

לא קטן - אז די מתאים לי לחשוב כך...

קצת שכחתי מזה, ונזכרתי שוב לפני נעילה (תפילת נעילה

הכוונה.....). התיישבתי ובדקתי את הנעליים

ולמרבה הזוועה, מצאתי רצועת עור (כך זה נראה) צרה ומשובחת, בחלק

העליון של הנעל. מבפנים...

הרגשתי שאני או טו טו לפני התקפת לב,

אירוע מוחי או משהו דומה...

(למזלי (סד"ש?), הבן שהיה בבית השאיר את נעלי

הבית הסינתטיות שלו וכך יכלתי לדדות לבית הכנסת.

(האפשרות האחרת היתה להגיע לבית הכנסת יחפה,

או בכלל לא...).

ובכיתי. אוהו בכיתי. כל הדרך....

עד עכשיו לא התאוששתי מזה.

"משל לעבד שהגיש לאדונו קיתון מים

והוא שפך לו את זה חזרה בפניו...."

אבל אצלי זה הוקדם קצת.....

אולי היה בזה חסד; רצית דמעות?...

בבקשה!

אף פעם אף פעם לא קרה לי דבר כזה.

וזה, יחד עם המתח של יום כיפור, אי היכולת

להתחבר ממש לתפילה כפי שרציתי וכו', הצטרף לדברים נוספים

שהצטברו, וגרם לכך שאת המים האלה

שנשפכו עלי חזרה מלמעלה, שפכתי על בתי

המסכנה.... הייתי חייבת שעוד מישהו ישתתף

אתי בקטסטרופה!

לא אספר לכם לאן היא ברחה, למה שהפורום

הזה הוא כל כך לאומי אדוק...

רמז קטן: לא לצפת.

סליחה על האריכות. עדיין מזועזעת.

חג סוכות שמח לכולכם!!!

באמת.

תודה שהקשבתם.

אבל את שבועות אני אוהבת בגלל עוגות הגבינה שאיני יכולה לעמוד בפניהן

(ואחרי שסיימתי כמה כאלו, גם לשבת לא.....)

שהיו זוכים לתגובות מזועזעות.....

אחד מבני המשפחה אמר לי את זה ודי נחרדתי. לא כי

זה למעלה מהשגתי אלא שאני רוצה לעצמי ולהם שהכל

ילך פיקס! יורגש פיקס! יוחגג פיקס! וכו' וכו'....

שמחה, נתינה, ביחדנס

אני אוהבת אנשים ואוהבת לתת

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

למשל- פרוצדורה ניתוחית בבי"ח היא פלצבו יותר חזק מכדורים שרופא נותן, או מסשן לא חודרני קצר של משהו.

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

של שיטה שבגדול הרעיון שלה זה לא לאכול. אלא "לאכול מהאוויר".

טוב, מסתבר שהגוף מאמין לזה. לא יודע אם לימים שלמים אבל זה מספיק בשביל השלוש שעות של סוף הצום.

הידיעה שעוד מעט יהיה מותר לאכול,

היא הפלצבו הטוב בעולם...

היה נוטה לקרוס סביב 16:00-17:00.

אמורא אחד נחלש ביום כיפור עד שהוצרך לאכול. ברגע שהתירו לו, התחזק וכבר לא נצרך

חושבים שהוא התרופה האמיתית.

אבל האמת שלעיתים גם אם יודעים שזה פלצבו זה עוזר פסיכולוגי

חשוב לקחת את הכדור הנ"ל עם 2 כוסות מים כל שעה עגולה (חשוב להיות מדוייקים!)

וכוס מים נוספת כל חצי שעה עגולה

למשך 5-6 שעות לפני כניסת הצום.

סגולה בדוקה ומנוסה

גם השתדלתי לשתות כ2 ליטר מים לאורך היום, וגם נשנשתי כמה צימוקים מידי פעם, וגם לקחתי צומקל ליתר ביטחון ולסגולה להצלחה

הפלצבו הזה עוזר לי, אז למי אכפת...

35 שקל "חיסכון" זה לא מה שיעשה אותי עשיר יותר. לעבור צום בקלות, לעומת זאת, שווה לי יותר.

זה הצריכה של אדם בוגר במזגן (אפילו מינימלית)

צריך לשתות יותר כדי שהגוף יגיע רווי לגמרי בנוזלים.

לא להעמיס יותר מדי.

אבל לדעתי לפחות 3-4 ליטר מים

אני שותה יותר...

כי 1.5×1.5, ועוד כוסות מחוץ לבקבוקים, ועוד צלחת מרק

90% מהקושי בצום זה חוסר בנוזלים.

בבית הכנסת וזה לא כל כך נעים.....

ונגועים. מאז אנו לא משתמשים למרות שאנו מאוד אוהבים אותם.

במידה וכן משתמשים בהם, הוא מסביר איך לבדוק. זה קצת בדיעבד נדמה לי.

אני סומכת עליו.

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

אבל זו רעה חולה במובן זה שמאוד קשה לקום בבוקר, כמובן.

ומפסידים הרבה. גם לא מתפללים בזמן. זה לא טוב.

אלה המהודרים; מהערב עד הבוקר. נטו.

תודה.

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

על דבר כזה? זו לא פגיעה מינית. וזה ללא שם. אז מדוע?

מי ומה עלולים להיות מנצלים/מנוצלים כאן?

אנשים רעים שמחפשים טרף קל

הרבה פעמים אנשים עם קושי או חולשה מסויימת עלולים להיות כאלה. ואז זה מתחיל בהזדהות ורצון לעזור ויכול להמשיך למחוזות לא רצויים

אף פעם אנחנו לא באמת יודעים אם מי שמולנו זה באמת מי שהוא אומר שהוא והאם מה שהוא מספר על עצמו אמיתי וכמה מזה.

אז פשוט צריך להיות זהירים, ולחשוב פעמיים לפני שמשתפים דברים אישיים באינטרנט, זה הכל;)

כמובן גם אם יודעים מי נמצא בצד השני, צריך להיזהר שלא ינצלו אותנו, זה יכול לקרות עדיין.

שיתוף בנקודה מאוד רגישה יכול לסייע לנצל חולשות עבור אנשים רעים ולכן כדאי מאוד להיזהר בפרסום חולשות שלנו, אפשר דרך הניק לפגוע בבן אדם בסוף.

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.