גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

"בשלות מלאה". אם מישהי התחתנה בגיל 19 והקימה בית יציב עם קשר פתוח אוהב, זו בשלות מלאה? מה המדד בעצם?

לגבי ההבדל בין גיל 22 ל27 מסכימה איתך, יש איזו תחושה של סיר לחץ סביב גיל 21-22 ש"כולן מתחתנות"

בשלות ..היכולת לקבל החלטות מתוך היכרות עם עצמך אחריות תקשורת טובה ובחירה מודעת

קודם כל בגלל ההסטוריה הפרטית שלי. אני מתכנת מגיל 11 ובגיל 17-19 כבר עשיתי תפקידים רציניים שכוללים אחריות ולגרום לדברים לעבוד. להגיד שהייתי לא בוגר? ספק. היו לי אתגרים אחרים אבל אני חושב שהם בגלל מבנה האישיות שלי ופחות בגלל גיל באופן ספציפי.

יש הרבה אתגרים בגיל הזה. אני חושב שלא כולם זה רגשי. דווקא ברגשי לפעמים יותר קל כי זה שני ילדים שמתבגרים ביחד. האתגר הכלכלי למשל בלי מקצוע ועם קשיים ללמוד אותו (בהנחה שמערכת הרביה בריאה ושיש ילדים בגיל צעיר) זה סיפור מורכב אפילו יותר.

הבעיה מתחילה כשאנשים מקבלים החלטות שלא נכונות להם בגלל הלחץ החברתי והפחד "להישאר מאחור" כשכולם "מתקדמים" אתה מבין? אז זה לא "ב"ה שהתחתנו" כי (ונראה לי שעל פי רוב זה באמת לא ככה) בגלל כל מיני לחצים יכול להיות שהם עושים טעות וזו השאלה שלי, האם לדעתכם זה באמת קיים

(או על בסיס ידידות שלא מתאימה לנישואין)

זה דבר שקיים, והרבה יותר נפוץ ממה שנדמה. ספויילר: לכן אחרי כמה שנים יש עבודה לכל מיני אנשים.

ומה זה אומר עבודה? אם אתה אומר שהם התחתנו למרות שלא מתאימים זו עבודה בשביל לגרום לזה להתאים בכוח?

שהתארסתי בגלל סביבה של בנות שהתארסו.

(לא בפעם האחרונה. הייתי מאורסת וזה התבטל)

לא התאמנו, לא הייתי מוכנה לזה בכלל- אבל הלחץ החברתי היה גדול מדי.

ועבודה הוא התכוון לדעתי ליועצים וכאלה..

יש אנשים שלא מתאימים אבל לא יתגרשו, כי זה לא מצב קיצוני. אבל יצטרכו יותר עבודה בשביל להסתדר.

התארסתם מהר או שדווקא יצאתם הרבה זמן? וזה גם שאלה בעיניי מי שהתארס איתך גם פעל מתוך לחץ או שהוא באמת רצה? (לא חייבת לענות סליחה אם השאלות חטטניות מדי)

זה ממש מפחיד אותי לשמוע ממך שזה קיים וחווית את זה ב"ה שבסוף בחרת מתוך מקום שקול ואמיתי

את מכירה כאלה שלא ביטלו וסוחבים את ההשלכות של החלטה כזאת?

עם בנאדם שהתחתן מהסיבה הלא נכונה (בני עקיבא, היו חברים המווון זמן והסביבה לחצה על חתונה) וכתוצאה מזה - חי בתחושת פספוס אדירה, חיי תקיעות עם אישה שהוא לא אוהב. עד כמה שזכור לי יש ילדים בסיטואציה.

(היום אני לא יודעת מה איתם)

לא אוהב (נמשך ליתר דיוק) זה אחד. אבל היה שם חברות/הערכה בסיסית?

כן שיערתי שקיימים 50- 40 אחוז ממה שראיתי אז. את התוצאה הקשה הבנתי יותר מאוחר כשאני בעצמי התחתנתי.

מקרים דומים ולא קלים שמעתי סביב שיחות אישיות , הסקתי מהם מסקנות אישיות ונקווה שהן תהיינה לתועלת בע"ה.

אבל אני השתדלתי להסתובב בעולם בהערכה למי שסביבי גם אם האינטרקציה מולו (או מולה) לא הייתה בהכרח מה שחלמתי שתהיה. לא תמיד הצלחתי. אבל באופן בסיסי ניסיתי.

אני חושבת שאצלו זה היה מתוך לחץ, ומתוך רצון לשנות אותי שאתאים לו. אבל אני לא יודעת.

אם יש לך עוד שאלות אין לי בעיה להרחיב יותר, אבל בפרטי.

וכן, לצערי אני מכירה כאלו.

לרוב הצעירים שמסתובבים בעולם המערבי אין באמת מושג מה הם עושים. בטח לדתיים שבהם שאין להם נסיון ממערכות יחסים קודמות וחלקם מאמינים שנכון שלא יהיה להם נסיון כזה.

מפה יש כל מיני דברים שקורים. לחץ חברתי זה דוגמא אחת (יש פה כמה גרושות לחץ כזה שמסתובבות). זוג שיוצאים לדייט אבל בעצם הם סתם ידידים (אין משיכה ואין להם מושג כי לא ניסו משהו אחר). בחור שמאוהב בדוסית שומרת נגיעה שבדיעבד מגלים שהיא לסבית (סיפור מפורסם בפייסבוק). ועוד מלא.

ועוד כמה דברים שלמדתי שלא קשורים לתפקיד שלי כאן.

בסוף אני מתכנת. כשיש "הודעת שגיאה" אפשר להבין מה קורה ואפשר לפתור את הבעיה. אם אין לך מושג איך זה עובד אז אתה חסר אונים.

(ועוד הרבה תוכן, אבל שלא מתאים למדיה הזו)

ולמה אתה חושב שזה נפוץ אולי זה מקרי קיצון?

סליחה, אבל זה פשוט מגוחך. נשמע כמו איזו כתבה בעיתון הארץ.

האוכלוסייה עם הכי הרבה פחות שיעורי גירושים היא דווקא האוכלוסייה הדוסית- חרד"ניקית (ועוד יותר האוכלוסיה החרדית), שבה יש כמה שפחות קשרים קודמים, ומתחילים לצאת בגיל צעיר.

אם תגיד שהם לא מתגרשים בגלל הלחץ החברתי ובפנים כולם אומללים, זו טענה שאין לה סוף ובלתי ניתנת להוכחה. די יומרני להיכנס לאנשים לראש ולחדר המיטות ולטעון שאתה מבין אותם ממה שהם מבינים את עצמם.

(מקרים של נישואים להט"בים עם סטרייטים הם סוגיה אחרת לגמרי שתלויה במיעוט קטן מהאוכלוסייה. בבקשה לא להכפיש את כל הציבור הדתי מ"סיפור מפורסם בפייסבוק")

הרוב המוחלט של הציבור הזה נשאר נשואים הרבה יותר זמן ממי ש"מתנסה" בקשרים קודמים. נישואים מוצלחים תלויים בכמה וכמה גורמים, ודווקא ככל שיש קשרים קודמים הסיכוי לגירושים רק עולה.

אנחנו פה במקום שמכוון לאוכלוסיה מסויימת וככזו אני מתייחס אליה. ראי גם ההערה שלי על העולם המערבי בכלל שאיבד את דרכו אפילו עוד יותר.

אם היית שואלת אותי מה האתגרים שקיימים במקומות אחרים הייתי יכול לכתוב על זה הרבה (כמו למשל האפליקציות הנוראיות שמשמשות להכירות בתל אביב והן אסון לגברים).

אנחנו פה. וככזה, אני מתמקד במה שקורה פה.

לגופו של עניין: אני מסכים שיש מחיר להתנסויות קודמות. למען האמת ה"תועלת" שישנה היא לא בעצם ההתנסות אלא בידע "מסביב" שנרכש כנראה תוך כדי התהליך הזה. כלומר, יש אמת בסיסית ביולוגית שלא מלמדים בישיבה תיכונית או באולפנא, והיא עובדת גם אם לא מלמדים אותה (כמו חוקי הכלכלה למשל, שגם אותם לא מלמדים וכידוע אי ידיעת החוק אינה פותרת מעונש).

באוכלוסיה החרדית יש חכמים ממני, אבל בגדול שם השיטה היא להסתיר דברים מתחת לשולחן ולכן הסטטיסטיקות החיצוניות שלהם טובות יותר. יש לי לא מעט חברים שהיו או עודם אנוסים אז התופעה הזו לא נדירה בכלל. בשיחה שהייתה לי עם בנצי גופשטיין מ"להבה" הוא גם טוען שלאתגר שהוא מתמודד איתו (זוגיות עם ערבים) יש קורלציה לא מעטה למגזר החרדי והחרד"לי.

אלו חוקי הטבע. זו האמת. עכשיו על גבי זה תעשי מה שאת רוצה.

גם לפי סטטיסטיקה של ארגונים לא חרדים (האמת, מפתיע אותי אם יש ארגונים חרדים מיינסטרימים שעוסקים בסטטיסטיקה) אחוז הגירושים הכי נמוך אצלם. אנחנו מדברים על המגזר הדתי אז בוא נתמקד בו.

שיפוט של אוכלוסייה לא נמדד לפי כמה עשרות חברים במקסימום שיכולים להיות לאדם אחד. זה לא מדגם מייצג.

חרדים וחרד"לניקים שטוב להם בחיים ובחיי הנישואים, מראש כנראה פחות סיכוי שיהיו חברים שלך, ובמיוחד שישתפו אותך בכמה נפלא להם בחיים.

שוב, אתה מציג תופעות שוליים דרמטית שתופסות הרבה כותרות. כמה אחוזים מבנות המגזר באמת הולכות עם ערבים? כמה מתוכן היו באמת חלק מהמיינסטרים, עם בית יציב, מערכת תמיכה, וכל שאר הדברים שבאופן כללי מורידים את הסיכוי ליפול לזוגיות אלימה? ברוב המקרים, תעתיק את אותה בחורה באותה סיטואציה למגזר אחר, והחבר שהיא תמצא ו"תתנסה" איתו לא יהיה פחות גרוע מבחינת אלימות. זו דפוס פסיכולוגי מסובך של תסמונת האישה המוכה. בעקבות בעיות רגשיות ומצב כללי בבית וחוסר תמיכה, הבחורה דווקא נמשכת ומחפשת קשרים אלימים. כשמדובר בערבי פתאום יש בזה עניין פוליטי. אבל שוב, זה נושא שולי ולא מייצג את עיקר הציבור.

ומעבר להכל, מה בדיוק ה"אמת הבסיסית הביולוגית" שאתה מתכוון אליה? להתחתן בלי משיכה? למה השפה המעורפלת? אם תדבר במונחים קונקרטיים יהיה גם אפשר לבדוק את הטענה שלך. הרוב המוחלט של בוגרי הציבור הדתי תורני מתחתנים והכל בסדר איתם, גם בלי לגעת לפני החתונה ולסחוב מטען רגשי של מלא אקסים. מה בדיוק לדעתך אנשים עושים לא בסדר וצריכים לשנות?

הם ירדו מהפסים עוד יותר רק לכיוונים אחרים. מכת הלהט"ב שהם סובלים ממנה והאפליקציות הנוראיות זה רק דוגמא אחת.

למעשה אני לא מצליח להבין איפה אני חולק עלייך או איפה את חולקת עליי. את טוענת שאצל רובם זה עובד, ואני לא טוען אחרת. לדעתי ה"רוב" שאת מדברת עליו הוא קטן יותר משנדמה בחוץ אבל זה בסדר.

לגופו של עניין:

יש דברים ביולוגיים. גבר, אישה, אנרגיה, משיכה, חוסר משיכה, מה עובד בקשר זוגי כשיש גבר ואישה מווסתים ומה לא עובד.

על גבי זה יש תרבות, ובמקרה שלנו גם הלכה. איפה כתבתי שצריך לגעת לפני חתונה? "מטען רגשי של אקסים" זה הרבה פעמים עוד דרך לייצר הצפה רגשית וזה אכן דבר לא חיובי. גם ריבאונד (קשר שמטרתו הסמויה היא "מילוי חוסר רגשי" לאחר נפילת קשר קודם) זה דבר לא חיובי והוא קיים גם אם לא נותנים לו שם.

גם מה שכתבת על תסמונת האישה המוכה נכון לגופו ועלול להופיע בכל הציבורים. למעשה, גם אם הגבר שהיא בחרה הוא לא "גבר מכה" בבסיסו היא עלולה לנסות להפוך אותו לכזה על ידי ההתנהגות הרעילה שלה.

אני לא חושב שהן הולכות עם ערבים רק בגלל שהן מבית הרוס. גם בנצי לא חושב ככה וגם ביד לאחים לא חושבים ככה. להבנתי יש לזה סיבה אחרת ויותר חשוב מזה - אפשר לשדך להן גברים יהודים שעונים על הקריטריון הרגשי הזה."חנון" מישיבה ששידכו לה ההורים זה רעיון גרוע, "ערס" (סליחה על הסטיגמה) ממכינה שמקפיד על הנחת תפילין בבוקר ותפילה בבית הכנסת בליל שבת זה אופציה יותר טובה לבית יהודי כשר.

אני שוליים . חברים שלי במידה רבה הם שוליים. משתמשי הפורומים שאוהבים קריאה וכתיבה (בהשוואה למשל למשתמשי אינסטגרם ומשתפות התמונות בסטורי) הם שוליים. ולא שוליים צרים בכלל בכלל.

מה צריך לשנות?

יותר להיות קשובים ללב ולגוף. כן, גם גברים. ופחות למה אנשים יגידו. בתור התחלה. אחר כך אפשר להמשיך.

שוב, למה אתה מתכוון בכל המשפט הזה של "יש דברים ביולוגיים וכו'"? שיש אנשים שמתחתנים בלי משיכה? גם החברה השמרנית ביותר לא תמליץ על מהלך כזה, ולא תעודד אותו, תבדוק ותשאל כל רב וכל שדכן. אם יש אנשים שעושים את זה, הם צריכים לקחת אחריות על הבחירה שלהם במקום להאשים את החברה הכללית. נמאס לי שמאשימים את "הציבור הדתי" "הישיבות והאולפנות" בכל הבעיות שיכולות להיות קיימות ואיך בנוסף לתפקיד שלהם , הם לא מציעים גם טיפול פסיכולוגי/ מיני/ רגשי/ כלכלי/ תמיד בכל סיטואציה. אם לאנשים בוגרים יש בעיה, אחריות שלהם לפתור אותה בכוחות עצמם, ולא להאשים את המורה מהאולפנא שבדקה לך את אורך החצאית ועכשיו יש לה קשיים באינטימיות עם הבעל.

קשיים בזוגיות יכולים להיות במגוון תחומים במגוון סיבות, חלקם בהחלט קשורות לחברה, זה לא אומר שלהכות על חטא באופן כללי ומעורפל בשם כל החברה זה יעיל. לא לחברה כולה, וגם לא לאדם עצמו.

בהמשך כתבת הבעיה היא שישדכו לבחורה בחור שלא מתאים לאופי שלה. קודם כל, בנות שיוצאות עם ערבים בדרך כלל עושות את זה לפני גיל של שידוכים וההורים לא משדכים להן כלום.

דבר שני, ברוב המוחלט של הציבור החרדי, וגם בחסידות גור עם ההנהגות הצניעות הקיצוניות שלהם, הבחור והבחורה יכולים להפיל את הקשר בכל שלב. כמובן ששכל שמתקרבים לחתונה זה יהיה קשה וידרוש יותר מחירים, אבל ממש לא מחתנים אנשים בכפייה. זה חוזר לנקודה של אחריות אישית.

מפריע לי שאתה מצייר קריקטורה על סמך מקרי קיצון בודדים על ציבור שלם. אם יש ביקורת לגיטימית על הנהגה שגורמת לבעיות מסוימות, אפשר לדון בה ולתת ביקורת לגיטימית, אבל בשביל זה צריך להגיד מה בדיוק הבעיה המדוברת, במקום לזרוק כמה מקרי קיצון שמציירים תמונה אומללה ומפחידה, בלי לתאר מה החוויה הטיפוסית של רוב האנשים שחיים במגזר הזה.

ברור שיש בעיות שיחודיות רק למגזר התורני, אבל לעשות מכולן משמש אחד גדול ולהכניס גם מקרי קצה הזויים סתם מצייר תמונה מדכאת ומפחידה ולא מקדם כלום.

אנשים מצליחים יותר ברגע שהם מבינים שהאחריות אצלם על מעשיהם

החברה השמרנית ביותר משדכת אנשים לפי רקע משפחתי. זה נכון שהיום יש לאנשים את היכולת התאורטית לעצור קשר. זה לא אומר שהם יעשו את זה. מסיבות משפחתיות ואחרות. זה נכון שקשר "שידוך" לפי רקע משפחתי חוסך הרבה מהמורות במובן של כיוון לחיים משותפים, אבל בהקשר שלנו זה לא תמיד עושה את העבודה. הרבה פעמים זה לא. במיוחד אם אחד הצדדים רוצה לשנות כיוון ועוד אין לו אומץ.

בוודאי שעד לפני כעשור היו המלצות במגזרים הדתיים השונים להתחתן בלי משיכה ו"יהיה בסדר". נתנו המלצה כזו אפילו להומואים!!!. איפה ראית אותי מאשים את "הציבור הדתי" או את "הישיבות והאולפנות"? כתבתי שלא מלמדים את זה שם (אגב, לפחות בצד הנשי זה הולך ומשתנה). זה הכל.

בנות שיוצאות עם ערבים עושות את זה לפני גיל שידוכים? לא תמיד נכון. אבל ניסיתי לטעון פה טענה יותר מורכבת וניכר שלא הבנת אותי עד הסוף.

חכי ותשמעי מה יש לי (או למי שישבתי לקרוא אצלו) להגיד על העולם החילוני 2026...

העולם המערבי חולה. במחלה אנושה. הרבה יותר מאשר כל מה שתיארתי פה.

אני לא חושב ש"כל הציבור" לוקה במנגנון מסויים. למעשה, אני חושב שאצל רוב האוכלוסיה הביולוגיה הבסיסית עדיין עושה את העבודה שלה ואנשים לא עושים טעויות גדולות מדי. אבל אצל שוליים גדולים מאוד (עשרות אחוזים) קורים דברים אחרים.

מצטרף לגבי ההערה של אחריות אישית. אבל אחריות אישית זה דבר שבאופן כללי לא מלמדים היום בעולם החרדי ובחלק מהעולם החרד"לי. ומהצד השני, היכולת לעצור רגע ולהקשיב לגוף או למה שאני מרגיש זה דבר שלא לומדים היום בכמעט שום מקום מערבי. לא חרדי ולא חילוני.

(אבל בשנים האחרונות הגיעה בעיקר מהמזרח הרבה ברכה בנושא הזה, לכו לתרגל יוגה!)

באופן כללי אני חושב שאת יצאת פה להגן על מגזר שאת חלק ממנו מול איש קש שאת חושבת שהוא טועה. מצאתי את עצמי מתנגח על הניסוח אבל לא בהכרח חושב שאת טועה.

תמיד.

הגוף (והרגשות שמובעים בו) זה אמצעי תקשורת בין התודעה לבין כל "המערכת" מעל.

באופן כללי רגשות (וגם כאבים פיזיים) זה אמצעי תקשורת. לא גזירת גורל. אפשר לדבר איתם, אפשר לנהל איתם מו"מ וכשהעניין מובן הרגש נרגע.

עד שנעלמת.

בעזרת השם.

ואז פתאום נהיה שקט מוזר.

ה'נפש' עברה / פתרה דרך עבודה מחסום שהגוף חווה.

בעיקר כי לפני כן הנושא הזה הפעיל ו"הציק" במערכת. כשהוא נפתר. יש שקט של כלום. לוקח זמן להתרגל לברכה בזה שגירוי מציק כבר לא שם. כמו מנוע של טרקטור שטוחן במוח וכיבו אותו.

וגם ריכוז בעבודה - אם משהו רגשי מציק לי אני לא אתרכז. אם אני אכתוב אותו בצד ואגש אליו בערב אז הוא יחכה לי ובזמן הזה אני פשוט אספיק דברים.

שני מישורים גוף ונפש עבדו כדי להשיג משהו, הדבר הושג. החוויה הייתה משמעותית, כדי שהיא תיטמע ותשפיע , תצמיח לטובה , חייבים את השקט ואת היכולת לעבד מה קרה פה , בלי הסחות דעת.

"שכנעת" אותי אתמול לפתוח ברכבת הקלה מקלדת פיזית כדי להגיב לך. לא היה לי כח להגיב כל כך הרבה עם מקלדת המגע של הטלפון .

לחרדים הרבה סיבות לא להתגרש:

1. סטיגמות עליהם ועל הילדים שלהם (שידוכים/ מוסדות/ חברים ועוד)

2. קשיים לוגיסטיים וכלכליים כי הרבה ילדים

3. חוסר תמיכה מהמשפחה/ סביבה

4. פירוק תא משפחתי שמאתגר את מבנה החיים (שולחן שבת/ תפילות/ חגים ועוד)

מלבד כמובן סיבות נוספות שקיימות לכולם

להתגרש זה דבר קשה והרבה נמנעים מזה למרות שזה הדבר הנכון להם

גירושים זה לא המדד לאי

הצלחת נישואים

כי הם יכולים לא להצליח ולהמשך שנים ארוכות או לנצח

חוסר ניסיון וגיל צעיר

מעלה את הסיכוי להיות בחיי זוגיות אומללים

בגלל חוסר ידע/ מודעות/ יכולת

ועודף "ניסיון" יהפכו אדם לקבוע בפינה שלו ופחות מוכן להתפשר ולשתף פעולה ולהכניס אדם נוסף לחיים, לעומת סוגות צעירים שגמישים וגדלים ביחד.

כל מה שכתבת זו סברה שאין איך להוכיח אותה. אפשר לתאר מלא מקרים דמיונים על עם הסברים מאוד טובים ומשכנעים, ויכול להיות שיש מקרים שזה באמת קורה, ועדיין להכליל ציבור שלם על סמך זה בלי הוכחות יומרני ולא רציני.

באופן כללי מומלץ להתרחק מגישת "אני גיליתי את האמת על הכל וכל השאר אומללים בסתר". (כן, גם כשמעבירים ביקורת על חילונים כדאי להיצמד לעובדות בשטח ולא להתחיל לנתח פסיכולוגית המוני אנשים בלי בסיס.)

אתמול גם חפשתי מחקרים על שביעות רצון מנישואים בין דתיים לחילונים. אני לא מחשב עכשיו, אבל מהזיכרון: בקבוצה של נשים אחרי 10 שנות נישואים, נשים נטו לדווח על שביעות רצון גבוהה יותר, ופחות סיכוי לגירושים כשגיל שבו התחתנו תאם לגיל המקובל בחברה שלהן. כלומר דתיות שהתחתנו בגילאי 21-24, וחילוניות בגילאי 25-28. נישואים בגילאים מאוחרים או מוקדמים מיזה נטו לפחות שביעות רצון ויותר גירושים. (אגב, זה ממש לא רוב המקרים בקבוצות ה"חריגות", אפילו לא קרוב לזה, הסיכוי עולה למשהו כמו 20-30 אחוז).

ועוד נתון מעניין שבלט לי, דווקא אצל חרדים רוב הגירושים מתרחשים בשנה הראשונה לנישואים בערך (2% מכלל הזוגות) הסברה של המחקר הייתה שמדובר במקרים של מקח טעות, מאז בכל שנה הסיכוי לגירושים אצל חרדים יורד ויורד, ואצל חילונים ככל שיש יותר שנות נישואים הוא עולה ועולה (מתייצב סביב ה15 שנה ואז מתחיל לרדת)

כתבתי מהזיכרון, ויכול מאוד להיות שלא דייקתי במספרים.

לכל זה חשוב גם להכניס תפיסות חברתיות ואישיות של מה זה נישואים, האם זה משהו שעובדים עליו או עוזבים ברגע שקשה, ועוד המון שיקולים. למשל מעניין מה שביעות רצון של גברים, או לעשות פילוח יותר ספציפי לפי תתי מגזרים.

שיהיה ברור, אני לא חושבת שאידאלי להתחתן בגיל 18 אחרי 2 פגישות. הנורמות שלי בהחלט מתאימות לציבור שבו אני חיה, כמו כולם. אבל בציבור שבנוי ככה ואלו הציפיות של הזוג והם תופסים היכרות לפני החתונה אחרת ממני, אי אפשר להניח שהראש שלהם עובד בדיוק כמו שאני רגילה. מזכיר את הקונצפציה מול חמאס, המחשבה שכל אנשים בעולם רוצים את אותם דברים כמוני ויהיו אומללים מאותם דברים שאני אהיה.

בכל מקרה, מה שמפריע לי זו גישת ה"כל מי שחי אחרת ממני אומלל ומסכן ורק אני פצחתי את הדרך לאושר" אפשר להעביר ביקורת על תופעות שקיימות, אבל בלי לדמיין תרחישים סודיים על הזוגיות של אנשים שלא מכירים.

זה תמיד לא בהכרח נכון

גם לאושר

וגם לאומללות

כן גם לרווקות מאוחרת יש חסרונות

כמעט לכל דבר יש יתרונות וחסרונות

מה שכתבתי זה לא סברות

זה עובדות קיימות למי שמכיר את הציבור החרדי

ואני דווקא אוהבת את גישת פיצחתי את הדרך לאושר

להקשיב לשמוע

אולי זה יעשיר את המודעות והידע שלי

ואם זה שטויות

אז אני אמשיך לגלול הלאה

ממש לא מטריד אותי אם מישהו יחשוב עלי שאני אומללה בגלל דבר כזה או אחר

אני שלמה עם עצמי והבחירות שלי

לא צריך לדמיין כל מיני תרחישים על כל מיני אנשים ולחשוב שרק אני יודעת מה טוב אבל כן נראה לי צריך איזה איזון כזה בין שקט פנימי עם הדרך שלי לבין ההבנה שיש לי מה ללמוד מאחרים, כאילו זה שאני לא יודעת הכל לא אומר גם שאין הרבה דברים שאני כן יודעת ואחרים לא כאילי לדעת לתת לעצמך קרדיט על התובנות שלך מתוך מסע החיים שעברת ואחרים אולי לא חוו

שמתחתנים בלי לחץ חברתי ועם התאמה וכל הקריטריונים וכו'

בדרך כלל יצטרכו לעבוד על הזוגיות שלהם

עצם השוני המהותי (איש/אישה) דורש עבודה עצמית כדי להכיל את השני וכו, כשיש בסיס ראשוני של אהבה וקירוב לבבות, יותר קל לעשות את העבודה הזאת כי אין לה הרבה תתי סעיפים שצריך להוסיף לתיקון ה- "פנצ'רים".

בעיניי כשאין בסיס אוהב , הרבה יותר/ מאד קשה

לפתח את הרצון בכלל, וממילא לעבוד על הקשר

פעם פעם התקשרו מהלשכה של אהוד ברק שר הביטחון להתלונן על תמונה שאני בחרתי לשרשור.

אבל האמת שהם צדקו. הייתי צריך תמונה לשרשור על כינים ולקחתי תמונה שהייתה במאגר וחתכתי ממנה את השיער.

כאשר האישה היא יפת תואר ועדיין אין להם ילדים

ההרכב הבסיסי (4 נגנים וזמר) זה באזור 11-12 אלף לרוב

יש להקות טיפה יותר זולות, למשל אומרים שהראל טל או להקות שבהם הזמר הוא אחד מה4 נגנים, אבל צריך לבדוק שזה להקה שמתאימה לסגנון שלכם

בעיניי התועלת של להקה על דיג'יי זה שהנגינה חיה

זה לא איזה מחרוזת שנמצאת ביוטיוב כולם כבר מכירים יודעים בדיוק איך היא הולכת

היא גם מותאמת למה שקורה באולם ולריקודים

וכמובן זה שאתה יכול לבחור את השירים שאתה רוצה ובסגנון שאתה רוצה

דיג'יי בסוף לוקח שירים או מחרוזות שמישהו אחר הקליט ורק משחק איתם

ובעיניי זה מורגש שזה לא נגינה

אתה מגביל את עצמך לביצועים שכבר יצאו

ואין שום דבר אישי שלך

היתרון של דיג'יי זה כמובן המחיר

בסוף לשלם לאדם אחד במקום לחמישה זה הבדל משמעותי במחיר

לנסות לשאול אותו אפשר תמיד

כשאנחנו בדקנו להקות לפני שנתיים המחירים היו סביב ה8,000₪ וזה גם מה שזכור לי ששלמנו.

קבלנו רשימת להקות שמסתובבת בין חברים. אולי אלו היו להקות זולות במיוחד?

היינו מרוצים מהלהקה שבחרנו, חוץ מפשאלה קטנה. סימנו באופציות בבחירת סגנון השירים גם "מחזורת שירי אלול", מסתבר הכוונה שלהם הייתה להתחיל מעגל שירי נשמה של 20 דקות רצוף בסוף הריקודים כשכולם כבר מזיעים ועייפים.

חוץ מהסיפור הזה, שזו בעיקר חוסר הבנה שלנו, הם לא נראו מתחילים או לא מנוסים, וראיתי אותם בעוד כמה וכמה חתונות מאז.

עוד נקודות שכדאי לדעת שלא בהכרח חושבים עליהם?

אני מתלבט אם זה באמת הזמן שעבר

או סגנון להקות שונה

כי נגיד הניגון שבלב נחשבים להקה פחות אנרגטית וצעירה אז אולי זה קשור

הלהקה שלקחנו היא להקת "לב אבות". נראים לי מספיק "צעירים ואנרגטיים", לא חשבתי אף פעם למדוד לפי הקריטריון הזה. לא בדקתי את הגילאים של חברי הלהקה, נראו בסביבות גיל 30? לא כזה משנה לי.

אני יכולה גם לחפש את רשימת הלהקות שקיבלנו. כל הלהקות האלו הזה כנראה באותו סגנון גם מבחינת המחיר. שנתיים לא נראה לי מספיק כדי לעבור שינוי כזה קיצוני במחיר.

אין לי מושג

אני נתתי לך כבר את ההמלצה שלי

להקת הניגון שבלב זו הלהקה הכי זולה שמצאתי (ובפער), והיא ותיקה וטובה. לדעתי הם היו מעולים, והם לא שמים פלייליסט ביוטיוב אלא שרים.

מי שרוצה יותר פרטים אפשר בפרטי

אמת

בס"ד

זמר שגם מנגן + שני נגנים ואיש הגברה. זה היה דרך מישהו (הזמר) שמרכיב בעצמו כל פעם, לא להקה מסודרת ממש. הוא כן עושה גם הרבה הופעות באולפנות ודברים דומים אז יש לו נגנים שהוא בקשר קבוע איתם, אבל בגדול הם עוד לא להקה מאורגנת עם שם. זה לא הפריע להם להיות מצוינים והיינו מאוד מאוד מרוצים ממנו. אם תרצה אשלח את המספר.

להקות מסודרות בד"כ יעלו 9,000-14,000 ש"ח (מניחה שיש יותר וכאמור - יש פחות, אבל זה הרוב). אישית אני לא רואה סיבה לקחת להקה יקרה אם אין מישהו מבני הזוג שחלם ספציפית על להקה מסוימת וזה מה שיעשה לו את החתונה.

בעבר דיג'יי היה יותר זול מלהקות, גם היום יש דיג'יי שהם יותר זולים, אבל יש גם כאלה שכבר מגיעים לעלות של להקה. אישית אני יותר אוהבת להקות, עושה מבחינתי אווירה טובה יותר. דיג'יי זה יותר אפקטים ופלייליסט, לא שירה חיה ו"נקייה". יש כאלה שזה לא אכפת להם ויש כאלה שגם מעדיפים את זה. בעיניי זה יותר אווירת מסיבה מאווירת חתונה, אבל יש כאלה שאוהבים את זה.

אם זה לא באמת החלק שהכי חשוב לכם אז הייתי הולכת על משהו זול יחסית, כמובן מומלץ, שמכיר גם חתונות של הציבור הדתי (בעיניי קריטי, בטח אם זה דיג'יי) ושאתם מרגישים שמבין יחסית את הראש שלכם ואת הלך הרוח.

זהו, מנסים להבין גם מה רצוי מבחינתנו מהאופי גם

קחו להקה שראיתם בחתונה של חברים ואהבתם, זה כל הסיפור. לא צריך לעשות דרמה, אף אחד לא יזכור כלום בבוקר שאחרי.

היתרון של להקה: חיים ונושמים את העולם, מלווים את אשתך בכסא כלה, מלווים בחופה, יש משהו סוחף בלראות את הזמר משתגע על הבמה בהרקדה.

יתרון של DJ: אתה נהנה מעשרות זמרים בערב אחד ולא רק זמר אחד,

וכל אחד מהזמרים האלה הרבה הרבה יותר טוב מהזמר של הלהקה (הם ממלאים אצטדיונים במאות שקלים לכרטיס, הוא צריך לעבוד בעשרות/מאות חתונות בשביל להרוויח מה שהם עושים בערב אחד...).

ועדיין כאמור אני מעדיף להקה.

אהבתי את ההערה של לא לעשות מזה סיפור

באולם יש סיפור מעבר ללהקה מההיבט הכספי, זה הפרשים של עשרות אלפי שקלים, בלהקות הפער קטן בהרבה

כתבתי שהם חיים ונושמים את העולם,

התכוונתי לאולם

בכמה חתונות היית בעשר השנים האחרונות?

בכמה מתוכן זכרת את הלהקה שבוע אחרי החתונה?

בסוף זה ערב אחד ולא כדאי להשתגע ממנו. אנחנו סגרנו אולם וצלם ולהקה וכל מה שצריך בכמה שעות ספורות, לא ייחסנו לזה חשיבות.

והחתונה הייתה מהממת ומרגשת וטעימה ושמחה

התועלת היא מה אתם אוהבים.

דיג'יי אדר לפאיר או martin garixx

ואולי עדיף כמה חברים שמנגנים בשקט ונעימי.

יש אינספור סגנונות

הכל הכל תלוי בכם, מה טוב לכם.

היתרונות שזו נגינה חיה, ואוטנטי. מצד המחיר יש לך תווך מחירים גדול, יש להקות שלוקחות 4000 (להקות פחות מוכרות בדרך כלל) ויש להקות שלוקחות יותר. אישית אני ממליץ על אהללה גם מצד הנגינה שהם מנגנים יפה ושווים לכל נפש וגם מצד המחיר שהוא מחיר סביר בשוק היום.

לק"י

אבל היתה להקה טובה. לא יודעת כמה מוכרת.

זמר וחמישה נגנים. זה גם חלק מהמחיר נראה לי....

אנחנו התחתנו בשנה האחרונה ושילמנו 6,500 על להקה טובה ואיכותית,

איך עשינו את זה?

זו הייתה החתונה הראשונה שהם ניגנו.... אבל אכן הם היו טובים, וביררנו והחלטנו שהם טובים לנו.

לא כולם כמונו.

המחיר הרגיל הוא בכיף 11-12 אלף, וזה ממש מתייקר כל הזמן (מי שלקחנו לוקח לחתונה שבוע הבא 8000)

יש כן כמה להקות (טובות מקצעויות ומנוסות!) שלוקחות פחות מעשרת אלפים, יכול לציין את אזמרה ואת נכספה.

בסוף זה גם מאוד תלוי בסגנון, במה מחפשים, וכמה ועל מה רוצים להשקיע את הכסף.

בהצלחה

רשימת שדכנים מתעדכנת - לקראת נישואין וזוגיות

עד כמה זה באמת מעודכן (אולי יש כאלה שכבר לא עוסקים בזה)

ולפי זה ננסה לחשוב על שדכנים פעילים..

אני מגדיר את עצמי דתי לאומי אבל אני מחובר לכל העולמות של המגזרים בין אם זה חרדים ובים אם זה חילוניים

אין לי הגדרה ספציפית

אולי יותר נכון דתי על הרצף אבל שנוטה יותר לדתי לאומי תורני

אני מקרה אבוד אני יודע קצת מסובך

אם כן, לכי על זה, זה יבנה אותך, וכשתפגשי את בעלך הוא יפגוש אותך כשמימשת את הפוטנציאל שלך.

קשה להבין את ההקשר המלא, אבל בסופו של דבר זה הכל עניין של סדרי עדיפויות. זה לא משנה אם את לומדת רפואה ובקושי יש לך זמן, השאלה מה החלק החשוב מבחינתך. על גבי זה כמובן שצריך תקשורת בריאה…

לפי דעתי יש כשל בהיגיון של בני האדם,

בכל עבודה תהיה ככל שתהיה, אם זה שכיר כמו רה"מ, רמטכ"ל, שופט או בעל עסק מקטן ועד גדול, משרת אנשים, נושא באחריות קשוב לצרכנים וממלא את רצונותיהם (יש גם עבודות יוצאות מהכלל כמו משקיעים, חלפנים או מהמרים), המקום היציב יחסית בו הם נמצאים הגיעו אחרי שנים של עבודה קשה מאוד וצבירת מוניטין (אמינות).

כגודל האחריות, ההתחייבות והמאמץ מגיע גם הכסף בהתאם להוצאות - וכשאנשים רואים אדם מצליח,

חוקרים על כבודו, המדינה מגיעה לגבות ממנו כסף, אנשים מנצלים, מבקשים עזרה, ועוד...

אין דבר כזה עוצמתית - אנחנו חיים בחברה ואחד תלוי בשני.

ועל הקרקע, כמה את חושבת להרוויח?

כירושלמים ההוצאות גדולות -

ולרוב מי שמרוויח טוב - לוקח משכנתא או מימון לרכב ונעשה בעל חוב.

בסוף אדם עובד כל ימיו בשביל להגיע לדירה ואז הוא כבר זקן (כמעט כמו שכירות) [יש הבדלי מחיר בין ירושלים ליו"ש וכו']

לכן המילה "עוצמתית" היא ממש לא נכונה.

בדרך כלל אישה רגילה שבעלה עובד קשה,

היא בסוף תגיעה תמיד בדרישה לקבל חצי ממה שבעלה הזיע. [והאם ההפך גם עובד?]

ואם כבר ברסלב...

ההצלחה היא מאת ה',

מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם,

בטחי בה' ולא בכוחי ועוצם ידי.

ונעשה מה שצריך לעשות למען עם ישראל.

מאחל לך הצלחה גדולה -

בעולם הזה ולעולם הבא בל נשכח.

לסיום:

לכי על זה!

בין שני דברים שנאמר במפורש שהם משמיים - זיווג וריש גרגותא...

אז פחות נראה שזה יפגע בך אם העבודה באמת מתאימה לך ותצליחי ותועילי בה.

יותר מסתבר שה' יעזור לך עם מה שנצרך כדי להצליח בשליחות, ובכלל זה להתחתן (וככל שאת מחוברת יותר לשליחות, זה נותן יותר מקום לברכה לחול).

ולגבי האם נכון שאישה תעבוד בעבודה כזאת בשנה ראשונה - אם סדרי העדיפויות ברורים (מה שעצם ההתלבטות מעידה עליו שכן), אז גם אם יש פחות כמות של זמן זוגי, אפשר להשלים באיכות.

עבודה אידאליסטית גם בונה את הבית סביב דבר גדול ששותפים אליו וזה מחבר מאוד (כל עוד יש איזון כמובן), אז השאלה היא רק האם גם הצד השני ירגיש ככה, וזו בעצם אותה תהייה של ה"עוצמתית מדי".

ועם מוכנות שתתחילי את העבודה גם אם לא תמצאי את בעלך עד ההתחלה.

אנחנו מאחלים שתמצאי, אבל אין הבטחה שתמצאי ותתחתני תוך חצי שנה.

כמה העבודה הזו אינטנסיבית, מה המחיר שאת מוכנה לשלם מבחינת זמן וכד' לטובת העבודה הזו?

בהצלחה רבה!!!

נשמע שאם קיבלו אותך לעבודה, זה אומר שמבחינת מי שמכיר את התפקיד ואת הדרישות שלו, עצם התפקיד לא מחייב בהכרח להיות נשואה.

ולכן הייתי מנסה רגע להפריד בין השאלה האם התפקיד מחייב בעל, לבין התחושה שלך שאת לא רוצה להחזיק דבר כל כך גדול לבד.

אם הצורך הוא בעוגן, בשותפות, במישהו לחשוב ולשתף איתו - שווה לבדוק האם אפשר לייצר את זה גם בתוך מרחב העבודה או מחוצה לו: דמות שמלווה אותך, אדם שאת סומכת עליו, מישהו שאפשר לשתף ולהתייעץ איתו לאורך הדרך. זה כמובן לא מחליף בעל, אבל גם בעל לא בהכרח אמור להיות העוגן המקצועי היחיד שלך.

כמו שכתבו לך, הייתי שואלת גם שאלות מאוד פרקטיות של סדרי עדיפויות: מה יקרה כשהעבודה והחיפוש יתנגשו? מה יעלה על מה? האם התפקיד משאיר לך בפועל זמן, פניות וכוחות להכיר ולהשקיע בקשר? ובהמשך- האם הוא מאפשר את סוג הבית שאת רוצה לבנות ואת המקום שאת רוצה לתת ללימוד התורה של בעלך?

את מכירה את עצמך ותדעי האם תוכלי להחזיק את שני הדברים יחד. בסוף את צריכה לעשות את ההשתדלות שלך לזיווג, אבל חלק מההשתדלות בחיים הוא גם לא לעצור אותם עד שהזיווג יגיע, ולהמשיך להתקדם ולממש כוחות שהקב"ה נתן לך.

ולגבי החשש שזה יבהיל משודך בעיניי לא נכון לקבל החלטת חיים משמעותית לפי משודך שעוד לא פגשת. כן נכון לחשוב האם החיים שאת בונה משאירים מקום אמיתי לאדם נוסף להיכנס אליהם.

ויש לך חצי שנה, שזה דווקא מאפשר לא להכריע מתוך לחץ. לקבל החלטות נכונות עבורך גם בזוגיות וגם בקריירה, ולא לבנות אותן סביב דד־ליין של "אולי עד אז אתחתן" לכאן או לכאן.

בהצלחה

והשכר ראוי

את בתסמונת המתחזה. תקראי בגוגל.

הייתי ממליץ להתרחק מעבודות "אידאליסטיות".

בתור מי שעבד בלא מעט כאלה בעבר הן מאכזבות ממש, לא משלמות מספיק (כי השכר שלך הוא בעולם הבא בכלל, אנחנו עושים לך טובה שאנחנו מעסיקים אותך, את רוצה גם להתפרנס?) במיוחד אם משלמים לך מכספי תרומות הכל מחושב על החור של הגרוש וכל רצון להעלאה יגרור התנגדות מצד המצפון, בסוף כשאת תצטרכי כסף עבור רווחת משפחתך שתגדל בעז"ה ותיווצר דרישה למעונות ושאר דברים שילדים צריכים תגלי שהרבה חברות שלך התקדמו בחיים במשרות אמיתיות ולא משרות צעצוע אידאליסטי ותרגישי פספוס.

וזו מנקודת מבטי כמי שעבד בעבר בכמה עמותות וחש תחושה מרה שעבדו עלי אנשים טובים ואידאליסטים אבל לא מנהלים טובים.

הם באמת האמינו בזה. וזה כמובן נכון שמקומות כאלה מוגבלים באופן בסיסי עקב כמות התרומות שהם יכולים לגייס. נשמע גם שהמעסיק העתידי שלה סיפר לה דברים נפלאים על העבודה הזו כדי שתרצה לקחת אותה והיא בתורה הפכה אותה ל"גדול עליה".

אבל בכל זאת:

א. קצת חבל 'להפיל' על בעלך התיאורתי, צפיות שלא בטוח שיתממשו. יש בני זוג שהם ממש השותף והנושא עם בן הזוג באידיאלים ובמשימות ויש בני זוג שהשותפות שלהם היא בזה שהוא בעל טוב/היא אשה טובה ויש בית נעים לחזור אליו, אבל בכלל לא בראש של להיות מעורבים בעבודה/התנדבות של בן הזוג.

בקריית משה תמיד דיברו על שתי דמויות של רבניות - הרבנית אליהו לאוי"ט, שהיא בעצמה 'רבנית' - הובילה כנסים, קיבלה נשים, נתנה ברכות. לעומת זאת היתה את הדמות של הרבנית שפירא זצ"ל, שתפקיד 'הרבנית' שלה היה לשמור על הרב ולסלק אותנו התלמידים כש"כבר מאוחר והרב עוד לא אכל!!!".

אינך יודעת איזה דמות תהיה לבעלך ומה יתאים לו, לא כדאי לתקוע את עצמך בגלל זה.

ב. לא כהבטחה, אבל אולי דווקא לקבל עבודה כזאת, יזרז אצלך משהו (מכיר סיפור אמיתי כזה, אבל מידי אווטינג).

הרבנית בת-שבע קנייבסקי ז"ל הייתה מקבלת קהל נשים ומברכת ומייעצת וכדומה, ואילו הרבנית תמר שטיינמן ז"ל הייתה פשוט אשת הרב ודאגה שיוכל להתמסר לעבודה התורנית שלו.

כך לפחות זה מה שידוע לי על הרבנית שטיינמן ז"ל.

שבעיני זה קשקוש. תעבדי במה שמתאים לך ומי שזה מוזר לו - שיחפש אשה אחרת. אפילו אם תהיי מתנקשת של יוסי מוסלי יהיו גברים שירצו להכנס איתך לזוגיות.

זה שלאשה יש עבודה משמעותית וחיים מלאים בזכות עצמה.

אם זה ממש בגדר חלום אז לא צריכה להיות פה שאלה בכלל..וזה חד משמעית כן, ואם זה לא כן חד משמעי, אז או שזה לא בהכרח הגשמת חלום, או שיש חלום יותר גדול שאליו את מכוונת.

בהתחלה קראתי ודילגתי על המילה "בעיניי" ואז בפעם השניה המח שלי קלט אותה, האם את *חייבת* את בעלך בעבודה הזו, או שאת ממש רוצה ותשמחי שהוא יהיה שם? זה שני דברים שונים.

לגבי העוצמתית, זה קצת מצחיק אבל בתור אחד שלא מחפש אישה עוצמתית וכו, יצאתי עם אחת כזו שהייתה ממש כריזמטית ומובילה וכו, אבל איתי כאילו הכל נעלם לה והרגשתי שהיא ממש אישה וזה גם לא היה בכח לא אמרתי לה כלום פשוט בטבע שלה היא מאוד כריזמטית ולא יודע איך היא פשוט לבד עשתה סוויץ ולא הרגשתי טיפת כריזמה ממנה או טיפה של אני חזקה(ואני אומר את זה לחיוב לא לשלילה), אז אין לי עצה רק מאיר פה נקודה שזה אפשרי מאוד.

ואם נולדת עם תכונות אופי של מנהיגות וכו, אל תילחמי בזה השם יתברך יודע מה הוא עושה תדברי איתו שיכוון אותך ויראה לך את הדרך.

לגבי השאלה האחרונה, בתפיסה שלי לא נכון בכלל שהאישה תעבוד בעבודה תובענית באופן כללי, כל שכן בשנה הראשונה לנישואין, וכנ"ל הגבר אבל אצלו זה יהיה יותר "בסדר" כי בסוף הוא מתחייב לפרנס, ולכן אם העבודה אכן תובענית תחשבי מראש אם לך באופן אישי זה מתאים..אם תשאלי אותנו לכל אחד תהיה תשובה שונה ככל הנראה השאלה היא מה את מרגישה שנכון לך כי בסוף נולדנו עם התשובות והפתרונות לכל הנסיונות והקשיים שנחווה בחיים רק צריך לגלות אותם בהצלחה🙏

ירושלים-

גן הורדים, גן סאקר, הרובע

טחנת רוח, פארק טדי, קבר שמואל הנביא (יש שם את השמורת טבע 'נבי סמואל'), טיילת ארמון הנציב.

ביער ירושלים יש אחלה מקומות לשבת אם יורדים בתחנה של הר הרצל והולכים לכיוון יד ושם.

בגוש יש את עו"ז וגאון

ויותר לכיוון בנימין יש את מצפה דני.

גם באזור בית שמש יש מקומות..

מקום להסתובב?

לאכול?

לשתות קפה?

לעשות יצירה יחד?

ללכת למוזיאון/הרצאה יחד?

מחפשים מקום נוח ושקט לשבת וגם לשתות קפה, לדוגמה באזור טחנת הרוח, האם יש שם אכן עגלת קפה ועד מתי היא פתוחה? בנוסף, זכור לי שיש קבוצת ווטסאפ למקומות מומלצים, מישהו יודע על זה משהו?

יש עגלת קפה בטיילת בארמון הנציב.

( קפה קפה יש גם בבית שמש לדעתי )

יש עגלת קפה ליד מחלף בית חורון על 443,

יש בית קפה בקניון עזריאלי מודיעין.

א' אשרייך על ההתמודדות וזה לא קל.

ב' הייתי מציע באינטרקציה בינכם שיהיה איזה מרחק ביטחון מרחק שבו נוח ללכת ולהרגיש קרובים אבל לא קרוב מידיי שיוביל אתכם לסיטואציות כאלה. אשריכם על ההתמודדות מקווה שיעבור מהר

בזמנו בררנו האם מאורסים צריכים לשמור על ההרחקות של תקופת הנידה, אבל אין לזה התיחסות מפורשת. לדעתי מי שרוצה לקחת את זה, גם אם באופן חלקי, זה יכול לעזור.

בגדול בעיקר לא להעביר מיד ליד, לא לשבת על ספה אחת, לא לאכול מקערה משותפת. את בטח לומדת את זה עכשיו בהדרכת כלות.

מה שהכי יכול לחזק ברגעים האלו זו החלטה המשותפת, כדי שגם אם צד אחד יישבר, שירגיש שהצד השני לא יזרום איתו.

ואולי לשמור ייחוד יותר "חמור" אני אקרא לזה, לא סתם ללכת ברחוב אלא לשבת במקומות ציבורים עם אנשים במרחק שהם כמעט יכולים לשמוע את השיחה שלכם? סתם הצעה שעלתה לי עכשיו, אני לא יודעת עד כמה זה ישים.

זו תקופה קשה, אבל היא עוברת. עוד מעט תוכלו להקים את הבית שלכם והכל יהיה מותר בקדושה וטהרה.

ללא לשבת לבד בגן ציבורי, שבילים בודדים וכו'.

איזה שכר גדול תקבלו על עצמכם.. אשריכם!

האירוסין מכל הבחינות אבל בעיקר מהבחינה של המגע היתה לי קשה אימים. שווה מאוד מאוד להחזיק מבט ארוך ולזכור שהטוב מגיע במלואו ובצורה משמחת אחרי החתונה

"גיבורי כח עושי דברו". זה באמת קשה! אפשר להפגש פחות, אפשר להסיח ית הדעת ולהיות עסוקים בדברים אחרים, וחוץ מזה בגישה כללית- להחליט שזה לא אופציה, כמו מצוות אחרות שברור לכם, כמו למשל אם שכחו להדליק מזגן לשבת ונורא חם, אני מניחה שלא תתלבטו אם להדליק אותו בשבת. לכן זה לא יכול לקרות, לא ברחוב ולא בבית, כי זה לא התלבטות... זה גם עוזר אחרי החתונה. מזל טוב! וברוך ה' שיש לכם את ההתמודדות הזו!

על הסיבה לשמור על זה (אפילו בצורה עמוקה בספרים או מאמרים הדנים על זה). הח"ח

אומר שאם אדם מתקשה במצווה מסויימת (לא רק לשון הרע), כשהוא מתחיל ללמוד עליה,

זה מאוד מועיל לו.

חברה שלי התחתנה קצת אחרי שהתארסתי. וראיתי אותה בסוף החופה שהיא ובעלה נותנים ידיים, ורואים את ההתרגשות של פעם ראשונה, וזה נתן לי כוח. לראות בעיניים את התוצאות של זה.

אולי לחפש מקורות ללמוד מהם את המעלה של זה, יעזור לכם. תלוי בסגנון שלכם.

יש משהו שאני אומרת לפעמים, זה אולי יישמע לחלק כמו כפירה, אבל זה לא. כתוב שה' לא נותן לאדם ניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו. אבל את יודעת מה זה אומר לעמוד בו? אני לא. כי זה לא בהכרח להצליח בלי ליפול. מי שנפל, אחרי שעשה את כל המאמצים לא ליפול- זה לא עליו. מה שעליו זה לקום משם. הכי חשוב זה שאם יש נפילות, לא להגיד "זהו אז הכל אבוד" ולהמשיך ככה. צריך לנסות להשתפר כל הזמן. תזכרי שבשביל זה יש לנו את האופציה לעשות תשובה

מזל טוב! המון הצלחה!

זה גם מה שהייתי שומע בשיחות בישיבה!

גם אחרי השואה. אני לא חושבת שהייתי עומדת בנסיון הזה,

במקרה הטוב, היו צריכים לאשפז אותי.....אבל מי שהיתה לו

כנראה אמונה בדם, חזקה, יצוקה בו לחלוטין, עמד בנסיון

הזה. אפילו בכבוד.

אז לפני "ה' לא נותן נסיון שאי אפשר לעמוד בו" - צריך להתחזק מאוד ב....ה'. בבטחון המלא בו.

לא מרגישה שיכולה לעמוד בנסיון הזה. הרי כתוב שלולאי השם עוזרו, אף אדם לא היה יכול לעמוד בנסיון. לא?

לסבול פחות

ככל האפשר מהר. מלבד במגזרים בהם לא נפגשים הרבה, חסידויות וכו'.

שאר הדברים כתבו פה מעליי.

כדי להיזהר ממשהו באופן האולטימטיבי, צריך חיבור לערך, המחשה לשכר שמקבלים על שמירתו, יצירת גדרים, אבל צריך גם משהו קיומי בסיסי מרתיע.

כמו שיש יראת הרוממות ואהבת ה' ויראת חטא, אבל יש גם רשת בטחון של יראת העונש.

גם בצורה חיובית כל אחד בפני עצמו וגם ביחד. איזה צ'ופר נחמד ושווה.

למרות שבתכלס כאן זה אותו דבר כי עם הכסף שלא תפסיד אם לא תיכשל, תוכל לקנות דברים..

לשמור על דיני הרחקות כמו זוג נשוי.

במיוחד מה שסביב המגע- לא להעביר מיד ליד, לא לגעת באמצעות חפץ, לא לגעת בבגד

אם אתה מכבד את האישה מולך אתה לא תיגע בה

שכמה שפחות לדבר על זה

לא להתעלם

אבל לא להגיד משפטים כמו "הלוואי הייתי יכולה לחבק אותך עכשיו"

האמת שהייתי די בהלם באותו רגע, ואחר כך אפילו אמרתי לו איזה מזל שאתה לא יכול 😅

וגם חשוב לי לדייק שזה ממש לא היה דייט מתקדם או קשר שכבר נבנה בו משהו עמוק. בסופו של דבר שנינו הורדנו את השידוך: הוא בגלל שאני לא מתלבשת כמו שהוא היה רוצה חצאית הרבה אחרי הברך, ואני בגלל שהרגשתי שהדיבור והמעשים שלו פשוט לא מדויקים לי.

זה אחד הדברים שלמדתי עם הזמן שלא תמיד מה שרב אומר או מה שנחשב הכי דוס של הישיבה, בהכרח מתיישר עם המידות והערכים שנכונים לי. אולי בחורה אחרת הייתה יכולה להחליק או להכיל משפטים כאלה ועל פניו לצאת עם עילוי, אבל אצלי זה פשוט לא עובר בגרון.

יש בחורים שהם בחורי ישיבה אבל הדיבור שלהם לא עדין לי

מאוורר USB, כל מיני שטויות כאלה שיש להן שימוש,

ותחשוב טוב על מה שכתבת.

ובלבד שבקיר הזה יש שקע חשמל

כלי ששת, תבניות, פיירקס, ספלים, וכו'

תיק איפור

מחזיקי מפתחות

נרות ריחניים

מסגרת לתמונה

היום הכל זול מערבל מיקרו .. מכונת קפה

לא יודעת מה איתך אבל מקציף חלב היה משמח אותי יותר ממכסה וסיר

ולא קונים לבד מתאגדים כמה ..

נניח אנחנו 5 חברות הצלחנו לקנות אחלה מיקסר שהיא רצתה

ובזמן אחר קניתי עם עוד חבר'ה מיקרו או טוסטר או מיחם לשבת ב"ה הייתי בהרבה שבע ברכות שבתות חינות וחתונות ( לחתונה מביאה כסף לא מתנה)

רק הערה על החתונה, זה עניין תרבותי, אני הייתי מעדיף מתנה בפער.

וכך גם נהגנו עם החברים הקרובים, מתנה ולא כסף.

ואגב, אין צורך במתנות וכסף על חתונה, שבת שבע ברכות, אירוסין וכד', אין סיבה שניתן הון על כל חתונה של חבר וחברה, מתנה יפה לאחד האירועים (לכל חבר/ה כמובן) זה מקסים ומספיק

הקשרים שהיו ונגמרו

-הלוואי שהייתה בי תיכולת הקרה והנכונה הזאת להתנתק מהם מהר ולהמשיך הלאה

חלום כי באמת כל רגע שעדיין יש חיבור זה בזבוז זמן יקר

אם כשמגיע וכשהולך ללימוד תורה הם ישנים? ומתי הוא ואישתו זוכים לזמן זוגי אישי רוחני נפשי היות וכשהוא מגיע הביתה זה למקלחת שינה ואוכל?

מה זה שונה מאדם שהולך לעבודה ונמצא מחוץ לבית 9 שעות לא כולל נסיעות? או מאדם שמשמש כקצין קרבי ונמצא רוב זמנו בפעילות צבאית? או טייס אזרחי שנמצא הרבה בשמיים ובמדינות אחרות, או באיש עסקים שעסוק ומתרוצץ בניהול העסק?

אצל אברך, להיפך, אין לו נסיעות כמעט כי הוא פשוט יגור בקהילה ליד הישיבה/כולל.

לא שונה מהרבה מקצועות אחרים, כמו שכתבו מעליי.

בלי איזשהי מטרה או או הישג במשך עשרות שנים.

יש המון דרכים להתפתח בלימוד תורה, לימודי רבנות, כתיבת מאמרים תורניים, העברת חַבּוּרוֹת ושיעורים בישיבה, לימודי דיינות, כתיבת מאמרים תורניים, וכולי.

מי שסדר היום ומטרות הלימוד שלו במשך עשרות שנים נראות בדיוק כמו בשיעור א', שווה למי שנשאר קופאי בסופר בעולם העבודה ולא מחפש להתפתח בזה.

הרבה דרכים להתפתח בלימוד התורה גם מביאות בסוף למשרות תורניות שגם מביאות פרנסה, למרות שמאוד קשה להתקבל אל הדברים הרציניים באמת.

אני מסכימה שבחור שרוצה לצאת לדייטים ואין לו מושג מהחיים שלו, לא רק לפרנסה שהיא מחוץ לישיבה, אלא לפחות מטרות ויעדים בתוך עולם הישיבות, כנראה שהוא לא בוגר מספיק ולא בשל לנישואים.

מה שכתבת בסוף על לאסוף בחורות זרות ברכב לצורך נישואים, נראה לי כדאי שתשקול בתרחיש המדומיין שלך מה תעשה כשהבנות החביבות שפחות זורם להן להיות מכונת ילדים, יתקשרו למשטרה.

השני יועץ משכתנאות כל יום (באמת יועץ משכנתאות) ו..זהו. כאן זה נגמר. הוא לא יהיה משהו מעבר לזה.

השנה הוא קם בוקר, הלך לייעץ לאנשים, חזר בערב.

בעוד 30 שנה, הוא יקום בבוקר, ילך לייעץ לאנשים ויחזור בערב. אפילו הקפה והבדיחות מסדרון יהיו קבועים ועוד מלא דברים אחרים.

קשה לקרוא את ההודעה הפותחת

כי היא כתובה עם המון תפיסות ברורות של הכותב

הלוחם שכרגע עובד בעבודה רגילה,

הולך לעבודה כל יום וחוזר בערב? למה הוא לא נשאר קבוע עם אותם וופלים?

סגנון הר המור.

אמרו שלצערם במשך שנים טיפחו את עניין הצבא ושבנות יעדיפו מישהו שעושה צבא מאשר אברך.

לענ"ד,

לא סותר שאפשר גם וגם. ואם הבחור תלמיד חכם אז שיתגייס בחוק טל וכו'

יש עניין בלהביא את התורה לחיי המעשה.

ואין לזה באמת תשובה של שחור לבן, זה תלוי בהרבה משתנים.

דבר אחד ברור לכולנו, תורה מצלא ומגנה וזה עיקר חיינו.

ואת זה המדינה והצבא וכו' צריכים לזכור, שלימוד תורה הוא מה שמחזיק אותנו ולא להפך.

לעומת דברים אחרים.. זה וודאי לא פרדוקס, אלא עובדה- תורה קדמה. תורה תישאר.

וזה העיקר.

שקדמה לתורה?

דרך ארץ=עבודה.

יש הנחה לא מבוססת שאם כולם ילמדו תורה אז לא יהיו מלחמות. הבעיה המרכזית היא שיש שלל ראיות הופכיות מהמציאות, מהמצוות ומהתנך לכך שזה שגוי.

מילא היו אומרים "כולם יקיימו צורה ואז לא יהיו מלחמות" עוד היה אפשר להבין, כי לכאורה זה יהיה גאולה - וגם זה עוד טעון ראיה שהרי הרמבם כותב במפורש שמלך המשיח יילחם לישראל. אבל להגיד שהלימוד הוא הקובע? מוזמנים לשאול את חזקיה ורבשקה אם הלימוד לבד מועיל.

שהציל את דורו בזכות הכפייה הדתית

מקור?

הקב"ה במפורש אומר "וגנותי את העיר למעני ולמען דוד עבדי", קרי חסד גמור ושמירת הברית לדוד - וגם זה לאחר שכל יהודה נחרבה תחת כיבוש רבשקה. אותה יהודה שכל ילד ידע בדיני טהרות וכו'.

כדאי לחזור לתחילת ישעיהו ולקרוא על אותו הדור. לימוד התורה הוא רק מצוה אחת, והיא לא הכריעה כלום.

לא לימוד תורה הציל אותם. ממש לא.

זה לא אומר שאין ערך ללימוד תורה חלילה. זה רק אומר שאין קשר בין לימוד תורה להיעדר מלחמות.

גם 1 מכל 8 יהודים ממלכת ישראל ברחו לירושלים. העיר בתקופת חזקיהו גדלה אסקפונציאלית, יש לזה גם הוכחות ארכיאולוגיות.

וכן חדמשמעית שניצלו בזכות התורה

בזכות דוד העונש נדחה לדור אחר

מילים כמו "חדמשמעית" או "אקספוננציאלית" זה לא ראיה, כידוע. זה רק נשמע טוב.

אם הדור ניצל בזכות לימוד התורה אז מה לנו צורך בזכותו של דוד? ואם זכותו של דוד הצילה - כמו שהנביא אומר - אז לימוד התורה לא הספיק? לא יכלו להוסיף עוד אמירת תהילים או עוד חצי שעה של העמקה הסוגית רוב וקרוב? וכיוון שלמדו ללא הפוגה, עד שאפילו רוכבים לסוסים לא היו להם - למה עונש? וכי יש נעלה יותר מזה? הרי זה בדיוק הפנטזיה החרדית שאתה מציג?

אלא, שפשוט וברור שלימוד תורה אינו העניין בכל הנוגע למלחמות ישראל. לשיטתך, אחזיה מרד במלך אשור ורצה ליטול עצמאות בחזרה לעם ישראל למרות שידע שאין לו צבא (כי כולם לומדים) וכי חשב שהלימוד מספיק כדי שהמציאות תתיישר... שלא לדבר על השוחד הכושל שהוא שלח לסנחריב. וכל זה למה? הרי לימוד התורה מגנא ומצלא?

בפועל התנך מתאר שרבשקה כבש את כל ירושלים, הנביא מיכה מתאר "כי אנושה מכותיה, כי באה עד יהודה, נגע עד שער עמי עד ירושלים", הנביא ישעיה מתאר את המצב של כל אותם לומדי תורה של יהודה.

גם במלכים וגם בישעיה מדובר במפורש על השארית ועל הפליטה.

במצבות הפאר של סנחריב הוא מתאר את כיבוש יהודה ומדבר שם על מאות אלפי בני אדם, איש ואישה, קטן וגדול. התנך מתאר בפועל את כיבוש ערי יהודה. האם אתה רוצה לטעון שלומדי התורה הפקירו את הארץ וברחו לירושלים ונתנו לצבא אשור להשתלט על ערים ריקות? לומדי התורה לא האמינו בכוח הלימוד שלהם?

זה השיבוש החרדי. העירבוב בין קיום תורה ללימוד תורה. בעוד אחד הוא כל המצוות וכל האמונה, השני הוא מצווה אחת ואמונה מומצאת.

כשיש מלחמה אז מלהגים על הכרח הלימוד, אבל כשיש חוק גיוס אז צריך לצאת לרחובות ולימוד לא מספיק.

כשאחד מגדולי הדור החרדיים נמצא על ערש דווי אז חשוב לעשות גם עצרות תפילה לקרוע את השמיים, אבל כשאלף איש נרצחים ביום אחד ומרחפת סכנת השמדה על מדינת ישראל אז מספיק רק לכוון יותר (מבלי לומר מה זה אומר בכלל ואיך עושים את זה).

למזלנו, זהו מעוות שכן יוכל לתקון. אם ירצו. היום. אם בקולו תשמעון.

אבל יש בליל גדול מאד של שטוית ובילבולים ואני חייב להעמיד את הדברים על דיוקם כי זה גובל בחרפה.

א. אמרת שאחזיה מרד באשור? אחזיה היה עבד נרצע שלהם. אז כנראה שהתבלבלת והתכוונת לחזקיהו (אלף אלפי הבדלות) לא ברור לי איך אפשר להתבלבל בין משיח השם לבין אחד המלכים הגרועים שלנו (מתלבט אם ראוי לומר עליו יימח שימו)

ב. "אם הדור ניצל בזכות לימוד התורה אז מה לנו צורך בזכותו של דוד" נראה לי שכאן שורש העיוות שלך. זה לא שדוד הוא איידול. שרק בזכותו לבד נינצל חלילה. זה בזכות הברית שהשם כרת איתו (שהייתה על תנאי) שים לב למה שדוד המלך אומר בעצמו :"וְשָׁמַרְתָּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת ה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְוֺתָיו כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה לְמַעַן תַּשְׂכִּיל אֵת כָּל-אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר תִּפְנֶה שָׁם לְמַעַן יָקִים ה אֶת-דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר אִם-יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת-דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת בְּכָל-לְבָבָם וּבְכָל-נַפְשָׁם"

"למעני ולמען דוד עבדי" - רוצה לומר למען כבוד שמי ובעבור בריתי עם דוד עבדי שאם ישמרו בניו את מצותי לא תסור מלכות מהם" (רלב"ג)

כזכור על חזקיהו הכתוב מעיד שעשה הישר כדוד אביו ולא היה אחריו ולא לפניו מלך (לבד דוד) שעשה הישר בעיני השם כמוהו .

"בַּה אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל, בָּטָח; וְאַחֲרָיו לֹא-הָיָה כָמֹהוּ, בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה, וַאֲשֶׁר הָיוּ, לְפָנָיו"

ובדברי הימים מפורט יותר פועליו בחנוכת המקדש ובפסח שחגג כל העם.

"עַתָּה, עִם-לְבָבִי, לִכְרוֹת בְּרִית, לַה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל"

כלומר בזכות הברית שחזקיהו חידש בין עם ישראל והשם הברית שהשם כרת עם דוד יכלה להתקיים. אחרת כדבריך, אם זה לא התנאי ומספיק להיסמך על דוד כאדם איך תסביר שנחרב הבית הראשון והשני? הרי היה דוד המלך. שנניצל בזכותו. לא?

אגב, חז"ל לומדים גם שברית אבות עמדה עד דורו של חזקיהו ולא כולל (כלומר לדור של חזקיהו לא היה זכות אבות כי היא תמה)

ג. "בפועל התנך מתאר שרבשקה כבש את כל ירושלים" כאן הכעס שלי כבר באמת גבר מאז שהדלקת אותי אתמול "מוזמנים לשאול את חזקיהו ואת רבשקה אם לימוד התורה מועיל" לפני שאתה מוכיח אחרים בלימוד תורה תעשה טובה קטנה ובדוק את הדברים שאתה כותב. כי אתה מבולבל. מאד. רבשקה לא היה מלך והוא בטח שלא כבש את ירושלים... רבשקה היה יהודי מומר שהשמיץ את השם בנוכחות יהודים רבים שהיו בחומות ירושלים. "אל דבר איתנו יהודית" זוכר? ואז ויגבה קולו. אתה לא שמת לב אבל כל הדברי נאצות שרבשקה אמר שם במודע או שלא במודע אתה ציטטת והבאת כראיה...

"וְאַל-יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל-ה לֵאמֹר, הַצֵּל יַצִּילֵנוּ ה; וְלֹא תִנָּתֵן אֶת-הָעִיר הַזֹּאת, בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר"

בחזקיהו עסקינן, ולא בחורבן הבית. ירושלים לא נחרבה. היא ניצלה בזכות חזקיהו ודורו שהיו צדיקים (חז"ל בפסחים כמדומני) אומרים שלא היה כדורו של רבי שמעון בר יוחאי וכשל חזקיהו שלא נראתה הקשת בימיהם.

רק ערי המטרופולין של ירושלים נחרבו, כלומר לכיש, גזר וכן הלאה

וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה, עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ-אַשּׁוּר עַל כָּל-עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת--וַיִּתְפְּשֵׂם (לא ירושלים!!!)

אך לא לפני שכל הגולים עלו לירושלים (כולל ממלכת שומרון ) וזה מביא אותנו לנושא הבא שגם בו גילית בורות.

בימי המרד באשור ירושלים גדלה ויש לזה הוכחה כמובן גם בארכיאולוגיה ראה ערך חומות חזקיהו

וכן יש לזה רמז בכתובים "יוְאֶת־בָּתֵּ֥י יְרוּשָׁלַ֖͏ִם סְפַרְתֶּ֑ם וַתִּתְצוּ֙ הַבָּ֣תִּ֔ים לְבַצֵּ֖ר הַחוֹמָֽה" וכן בדברי הימים "והוא יְחִזְקִיָּ֗הוּ סָתַם֙ אֶת־מוֹצָ֞א מֵימֵ֤י גִיחוֹן֙ הָֽעֶלְי֔וֹן וַֽיַּישְּׁרֵ֥ם לְמַֽטָּה־מַּעְרָ֖בָה לְעִ֣יר דָּוִ֑יד וַיַּצְלַ֥ח יְחִזְקִיָּ֖הוּ בְּכׇֽל־מַעֲשֵֽׂהוּ" כלומר ציון שממערב לעיר יבוס.

אם אתה לא מודע לאסכולה השלימה הזאת בארכיאולוגיה אז אין לי דרך וכוונה להמשיך להסביר. פשוט תלך לרובע היהודי ותראה את החומה הרחבה שנבנתה בימיו.

וההוכחה שגם ממלכת שומרון עלו לירושלים : " בפאת מטה אלו קצת עשרת השבטים שנסמכו על חזקיהו מלך יהודה ופלטו עמהם בפאת מטה מלמד שלא פלטו מישראל אלא אחד משמנה שבהם " (רד"ק עמוס ג יב)

ועכשיו לדובדבן שבקצפת

ומצטער אם אערער לך מעט את האידיאולוגיה "האנטי חרדית" שלך. במחילה אבל זה לא אידיאולוגיה חרדית. זו פשוט אידיאולוגיה יהודית. זה הבסיס של הבסיס של הכל ועצוב לראות קוקניקים שקצת התבלבלו בדרך. התורה היא הכל. כמובן שצריך לעשות את מה שבחלקנו אבל התורה היא המגינה. והנס בדורו של חזקיהו שבאופן אירוני הבאת הוא ההוכחה הגדולה לכך. וכן כן ידוע לי מה הרב בעין איה אומר על הניסים באותו דור, וזה נכון, ושוב אין סתירה.

"וַיִּתֵּן שָׂרֵי מִלְחָמוֹת עַל-הָעָם וַיִּקְבְּצֵם אֵלָיו אֶל-רְחוֹב שַׁעַר הָעִיר וַיְדַבֵּר עַל-לְבָבָם לֵאמֹר

חִזְקוּ וְאִמְצוּ--אַל-תִּירְאוּ וְאַל-תֵּחַתּוּ מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּמִלִּפְנֵי כָּל-הֶהָמוֹן אֲשֶׁר-עִמּוֹ כִּי-עִמָּנוּ רַב מֵעִמּוֹ !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

עִמּוֹ זְרוֹעַ בָּשָׂר וְעִמָּנוּ ה אֱלֹהֵינוּ לְעָזְרֵנוּ וּלְהִלָּחֵם מִלְחֲמֹתֵנוּ וַיִּסָּמְכוּ הָעָם עַל-דִּבְרֵי יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה "

ובכך ניצלה הממלכה. ואותו מלך דגול היה מועמד להיות המשיח שלנו.

אגב, הרב איפשהו באגרות כמדומני אומר שהתברר לו שהוא משורש נשמתו של חזקיהו מלך יהודה

א. אכן נפלה טעות תחת ידי, טעות סופר. זה קורה לפעמים כשמגיבים באמצע היום.

התכוונתי לחזקיה ולא לאחזיה, וכמו שכתבתי נכונה בתגובה הראשונה. וכמו שהמעשים שתיארתי שם היו מעשיו של חזקיה. וכמובן שהתכוונתי ליהודה ולא לירושלים, כמו שציטטתי נכונה את הפסוק.

מיהרת לכעוס ידידי, או שחיפשת אמתלאות כדי להוסיף פסקה או שניים לתגובה שלך.

ב. לפני שניכנס לפרטים נצטרך להבהיר שוב, כי זה שורש המרי, יש קיום תורה ויש לימוד תורה. כל הראיות החרדיות - כולל אלה שלך כאן - עוסקות בקיום התורה אך במסקנתה שלהן מוחלפת המילה "קיום" במילה "לימוד". זהו שורש האמונה שהוא שורש המרי.

ייתכן והמוח החרדי רואה זהות מוחלטת בין המילים הללו והוא מאחד אותם לעניין אחד, וזה באמת עיוות חמור.

ג. במה שקשה לך על לימוד תורה וזכותו של דוד: ראשית, "זכות אבות" זה ביטוי שמור ומשמעותו היא זכות 3 האבות ולא זכותו של דוד. וזה לא מענייננו, גם לא הזכרתי את האבות.

שנית, אם לימוד תורה מגן מצד עצמו אז אין צורך בזכות של אף אחד שהרי זכותו של הדור עצמו בגלל הלימוד מספיקה כי בכלל מאתיים מנה. וכל זה לשיטתך, או לשיטת החרדים שאת שיטתם אתה מייצג להבנתי בדיון הזה.

ג.2. ומה שהבאת מרלב"ג יפה ונחמד אך אינו יוצא מכלל דברי האברבנאל (בפסוק לג): "היה הש"י מגן ומחסה על העיר להושיעה, לא בזכות העם היושב בה כי אם למען כבוד שמו ית' ובעבור הברית אשר כרת לדוד עבדו, שאם ישמרו בניו את מצוותיו לא יסור המלכות מהם... והעיר הנביא בזה שזכות חזקיהו וצדקתו תגין על העיר". בעברית מודרנית אומר האברבנאל שחזקיהו הוא זה שניצל, והעם ניצל אגב חזקיה.

ד. לגבי הרחבת העיר, אני לא רואה איך זה משנה משהו בטיעון או שאני לא מבין את האמירה הארכאולוגית. האם כל שטח ממלכת יהודה התרוקן מיושביו ונס לתוך ירושלים? אם כן אזי שאלתי מקודם עומדת בעיניה: האם אתה רוצה לטעון שלומדי התורה הפקירו את הארץ וברחו לירושלים ונתנו לצבא אשור להשתלט על ערים ריקות? לומדי התורה לא האמינו בכוח הלימוד שלהם? למה יאמרי הגויים איה אלוהיהם?

ואם השטח לא התרוקן אזי בוודאי רבים מלומדי הצורה גם לא ניצלו אלא חוו את הכיבוש על נזקיו, שבוייו, פצועיו והרוגיו. וביניהם בוודאי הנמצאים בערי הבצורות.

ה. הדובדבן שבקצפת הוא קצת רקוב לדעתי, בכל הנוגע לכוחו בטיעון. הרי אתה רוצה לומר שלימוד תורה בהיקף החרדי של היום הוא מה שמציל ולצורך כך מביא ראיה את דברי חזקיהו הנהדרים, אך מה כתוב באותו פסוק שציטטת? שמא נעלם ממך במודע או שלא במודע אך כתוב שם "ויתן שרי מלחמות על העם". קרי, חזקיה יצר צבא. ובפשטות אלה דברי חיזוק לעם היוצא למלחמה, ואחרי נבואת ישעיהו נאמרו (או שאני טועה?).

מצד עצמו הוא רעד עד אימה מהצלחת סנחריב לבקוע את העיר, כמו שידוע לנו ממאמר חזל על כך שלא היה לו כח לא לרדוף, לא להרוג ולא לומר שירה. כל זה למה לו? הרי למדו תורה בכמויות!

אלא, ושוב הדברים חוזרים לפשוטם הפשוט, לימוד אינו ממלא את הפונקציה שהטענה החרדית רוצה שהוא ימלא.

אם תגיד לי שאתה רוצה לדבר על קיום תורה, כאשר לימוד הוא מצווה מהמצוות שיש לקיים, זה כבר יהיה דיון אחר.

אפילו את דברי האברבנאל שהבאת ראוי לך לקרוא שוב "שזכות חזקיהו וצדקתו תגן על העיר"

טעות סופר אעלק גבר לפחות תודה שאתה קצת חלוד אולי קצת הרבה.

"רעד מהצלחת סנחריב לבקוע את העיר'

ירושלים? דיברנו על זה כבר לא..?

"אני ישן במיטתי ואתה עושה" זה לא נשמע לי כמו מישהו שרועד מפחד.

נסיים את "הדיון" כאן כי זה ממש לטחון מים

ודרך ארץ קדמה לתורה ב26 דורות לפני המעמד

עד מתי נביא "הוכחות" מפילפולי דרש?

משנה מסכת אבות פרק ב משנה ב:

"רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר:

יָפֶה תַּלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן. וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן. וְכָל הָעֲמֵלִים עִם הַצִּבּוּר, יִהְיוּ עֲמֵלִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם; שֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָם מְסַיַּעְתָּן, וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד. וְאַתֶּם, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם שָׂכָר הַרְבֵּה כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם:"

רש"י בפירושו שם:

"שיגיעת שניהם משכחת עון. שמתוך שהוא לומד ועוסק בתורה ובסחורה להתפרנס אינו חומד וגוזל ממון אחרים:

לסוף בטלה לגרור עון. כך כתוב במשנה לפי שא"א לו בלא מזונות והולך וטורח ומלסטם את הבריות ומשכח את תלמודו:"

הרמב"ם בפירושו על המשנה שם:

"רוצה לומר בדרך ארץ הנה - העוסק בפרנסה.

ואמרו וגוררת עון - כמו שבארנו במקום אחר, אמרו "סופו, שהוא מלסטם את הבריות"."

הרב עובדיה מברטנורא בפירושו שם:

"דרך ארץ - מלאכה או סחורה:

שיגיעת שניהם משכחת עון - שהתורה מתשת כחו של אדם, והמלאכה מפרכת ומשברת את הגוף, ומתוך כך יצר הרע בטל ממנו:

וכל תורה שאין עמה מלאכה - ואם תאמר יהא עמל בתורה תמיד ויגיעתה תהא משכחת עון, ומה צורך למלאכה, לכך הוזקק לומר וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה, לפי שאי אפשר לו בלא מזונות, ומלסטם את הבריות ומשכח תלמודו:"

משנה מסכת אבות פרק ג משנה יז:

"

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר:

אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ; אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה; אִם אֵין יִרְאָה, אֵין חָכְמָה. אִם אֵין בִּינָה, אֵין דַּעַת; אִם אֵין דַּעַת, אֵין בִּינָה. אִם אֵין קֶמַח, אֵין תּוֹרָה; אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין קֶמַח. הוּא הָיָה אוֹמֵר:

כָּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, לְמָה הוּא דּוֹמֶה? לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקְרַתּוּ וְהוֹפְכַתּוּ עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו יז, ו): "וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה, וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב, וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר, אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב". אֲבָל כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, לְמָה הוּא דּוֹמֶה? לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ – אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם): "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם, וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו, וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן, וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי"."

רש"י בפירושו שם:

"אם אין תורה אין דרך ארץ. כמ"ש לעיל יפה תלמוד תורה עם ד"א:"

הרמב"ם על המשנה שם:

"רוצה לומר בזה, שכל שנים מאלו, כל אחד משניהם מועיל במציאות האחר ומשלים אותו."

הרב עובדיה מברטנורא על המשנה שם:

"אם אין דרך ארץ וכו' - סוף שתורתו משתכחת ממנו נג:"

עיקר תוספות יום טוב על המשנה והרב עובדיה מברטנורא:

"אם אין תורה אין דרך ארץ וכו'. פי' הר"ב דרך ארץ משאו ומתנו יפה וכו' ואם אין דרך ארץ סוף שתורתו משתכחת ממנו. ולא בא התנא לומר על קדימה ואיחור שצריך שיקדם האחד לחברו שאם אתה אומר כן אין גם אחד מהם יהיה במציאות. שאם אין האחד אלא א"כ שיקדם לו האחר. וכל אחד יש לו דין קדימה על חבירו נמצא שאי אפשר שימצא המאוחר בלא הקודם ושניהם מאוחרים נמצא ששניהם אינם נמצאים. ועוד שודאי שיש לדרך ארץ קדימה זמנית על התורה. וכמ"ש במ"ב פ"ב. אלא שכוונת התנא שאם אינו לומד אע"פ שנושא ונותן לא יהיה יפה עם הבריות. כי לא ידע כדת מה לעשות כענין חז"ל בפרק המניח [דף ל'] האי מאן דבעי למיהוי חסידא לעיין במילי דנזקין וכן אם אין דרך ארץ כלומר שאינו נושא ונותן יפה וכו' סוף שתורתו משתכחת ממנו על העון אשר חטא שהוא מחלל שם שמים שאומרים אדם זה שלמד תורה כמה מקולקלין מעשיו [יומא דף פ"ו] וכו':"

כי הרמב"ם, הטור והרמ"א פסקו את זה בהלכות תלמוד תורה. (הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה י, בטור ובשולחן ערוך בסוף סימן רמו ביורה דעה)

הטור, הבית יוסף והב"ח הביאו את הדברים להלכה בהלכות משא ומתן (אור חיים סימן קנו)

בכלל, אחת התופעות התמוהות זה החשיבות הגדולה המוענקת ללימוד תורה במקומות רבים ועדיין לא לומדים שם הלכות תלמוד תורה. מובן לנו שצריך ללמוד הלכות שבת כדי לדעת איך לנהוג בשבת והלכות חנוכה לקראת חנוכה, למה לא לומדים הלכות תלמוד תורה לפני שלומדים כל היום תורה?

הם לא קראו לזה עבודה, אני קראתי לזה עבודה, הם כתבו פרנסה כפי שהבאתי פה למטה:

אגב מה שלומך??? קטע שאת פו

בגדול -

1. לא סביר שלשתי הדמויות שהצגת, יש את אותו אופי.

2. בהנחה שהציבור כאן הוא בגדול 'דתי לאומי' ואם יש חרדים שגולשים בערוץ 7, הם לא 'מיניסטרים' - יש מעט מאוד אברכים שעונים על התיאור שהצגת.

3. כמעט כל האברכים בציבור הדתי לאומי, (למעט עשרות בודדות) עשו שירות צבאי כזה או אחר ומשרתים במילואים בשגרה ובוודאי במלחמה.

4. כמעט כל מי שמתחתן בציבור הדתי לאומי על דעת שהוא אברך בתקופה הקרובה ולא מתחייב להמשך. יש מי שכבר עם תכנית יציאה (עד סוף ההסדר/התעודת הוראה וכד') ויש מי שעדיין לא, אבל גם הוא, כמעט אף פעם לא חותם קבע.

5. רוב מי שנשאר אברך מעבר לגיל שלושים - זה או עם תכנית ספציפית (כולל דיינות וכד'), או בסוג של מחקר תורני - כמו מכון הלכה ברורה, המכון של הרב רימון, הר ברכה וכד'.