הבחירות האלה לליכוד הן ההוכחה לכך שאין שום ערך דמוקרטי בפריימריז, למרבה הצער. התערבויות זרות של כוחות שבכלל לא מצביעים ליכוד בשילוב עם תעמולת אינטרסים פנימיים.

בס"ד

מצד אחד, שמעתי מכמה וכמה במערכת הפוליטית עד כמה מדובר באדם מקצוען ועשה עבודה מטורפת בועדת חוץ וביטחון. מצד שני, לאור כל הקדנציה, כמעט ולא היה אפשר לשמוע על העשייה שלו.

שמונת אלפים חרדים נצפו אתמול כשהם משלשלים את הטפסים שלהם לקלפיות. אף אחד מהם לא יצביע למחל, ורק הגיעו להשפיע על הרכב הרשימה לכנסת.

ההוראות שקיבלו במפורש היו לדחוק את חובשי הכיפות הסרוגות למקומות לא ריאליים. וכך היה.

ההשלכות הקשות באמת, תהיינה על ניסיונות להרכיב את הקואליציה הבאה, אבל לא כאן המקום.

קלנר בחוץ, הלוי בחוץ, בוארון בחוץ...

שבהובלת נתניהו עובד עכשו על מתיחת פנים, ומשווק את עצמו כמפלגה חילונית תואמת ליברמן, אייזנקוט, בנט, ואולי גם גולן.

כדי לעשות איתם קואליציה.

הדתיים "המשיחיים" מפריעים ליעד שלו והוא מנפנף אותם בזה אחר זה.

בס"ד

בוארון שמונה רק לאחרונה למנהל השטח של המפלגה? קלנר? הלוי?

והתשובה, הוא אכל חצץ שהאכילו אותו "השותפים הטבעיים", וזה נמאס לו. האמת שלא היתה לו ברירה כי כל האחרים החרימו אותו.

אני לא יודע על מה נסמכים בהערכותיהם אלה שחושבים שהפעם זה יהיה אחרת.

לפי הסקרים של פילבר יש לו ממשלה על הקסקס- על הניר כמובן, אבל כאמור נתניהו לא מעוניין בעוד קואליציה כזו.

לכן אני מהמר גבוה שנלך לסיבוב בחירות נוסף.

בס"ד

אגב, מי שניסה לעשות לו פוש ולהחליף אותו היו ברקת, אילוז ואדלשטיין. בזכות הקש הזה, כהגדרתך, הוא השלים את הקדנציה. אין פה שום קשר לקלנר, הלוי או באורון.

שנתניהו רוצה להביא לליכוד במסגרת מתיחת פנים כאמור.

בהפוך על הפוך יתכן שהרחקתם ממקומות ריאליים תאותת לציבור הדתי לאומי שמפוזר בין 10 מפלגות, שהגיע הזמן לחשיבה פוליטית אחרת.

נחיה ונראה.

סיום קדנציה מלאה היה בפעם האחרונה לפני כ- 40 שנים, כי אף אחד בחוץ לא המתין עם הצעות אחרות לשותפות הקואליציוניות.

זהו.

הוא כנראה מקום 33

לפי הסקרים של פילבר הוא בפנים, לפחות בתור נורווגי

ושאתי עטיה (המזכירה של חיים כץ!) קיבלה מכה קשה. אולי לא ניצחת אבל לגמרי קשה.

עבד בשקט על דברים נכונים. אבל זה היה צפוי שהוא לא יבחר. נכנס בקושי דרך המחוזות (חיפה נדמה לי) ועכשיו לא היה לו סיכוי.

הוא נבחר בפעם הקודמת דרך מחוז ירושלים.

קלנר נבחר בחיפה

לשניהם לא היה סיכוי להיבחר שוב בכל מקרה. 4 שנים נתנו לנו. יפה.

רוב החכים הדתיים בליכוד עפו אחורה.

זה אומר משהו....

ואחכ יגידו כמה הם הכי קשורים לציבור הזה

(ולא ידעתי שהוא קשור לישיבה שם)

סילמן פעם קודמת שוריינה

אלדשטיין ואילוז בחרו לבד לעזוב

בוארון וקלנר התמודדו פעם קודמת בתור נציגי מחוז

לא חושב שצריך למהר להסיק מסקנות

הם רצו עכשיו ברשימה הארצית ונבחרו אי שם מאחורה גם אם זה אחרי השיריונים.

אם לליכודניקים ולליכוד היה חשוב מייצוג הולם גם לציבור הדתי היו מצביעים להם יותר.

ברור שעוד רגע יתחילו כל המודעות כמה הם ככה מחוברים לציבור הדתי והכי מייצגים אותו רק שבפועל הנציגים הדתיים אי שם מאחור

היום יש לליכוד 44 ח"כים ושרים, והוא נבחר למקום 33

הסיכוי הפעם לשכפל את זה אינו גבוה במיוחד.

יש לו סיכוי. אחרת, לא.

עמית הלוי שייך לסוג הראשון.

חסר לו קצת התככנות והצדדים הפחות יפים בפוליטיקה

בס"ד

מה ההגדרה של מפלגה דתית?

הרי בסוף המגזר שלנו מאטד מאוד מגוון. מהר המור והקו המיוצג על ידי נעם, ועד הגוש והקיבוץ הדתי שמוצאים את הבית שלהם ביש עתיד ואייזנקוט. מפלגת הציונות הדתית שאחרי הבחירות במרכז המפלגה, הפכה למאוד מאוד הומגנית שקשה לומר שהיא מייצגת את המגזר הדתי לאומי. אני לא חושב שגם ברובו.

וכאן השאלה היא איך אתה מגדיר מפחגה מגזרית - כזאת שמייצגת את המגוון המגזרי, או שמא כזאת שדואגת למגזר (תקציבים בעיקר. רב ראשי לא קיבלנו, גם לא יותר מ-3-5 רבני ערים)?

בהתייחסות לליכוד אני חושב שאף אחד לא נכנס לליכוד כדי לייצג את המגזר הדתי לאומי. לא באורון, לא קלנר ולא הלוי. אלו אנשים מהמגזר שמוצאים את הבית שלהם בליכוד, כמו רבים אחרים מבני הכיפות הסרוגות שמצאו את ביתם בליכוד. אף אחד לא פלט אותם בגלל הכיפה שעל ראשם, אלא שפריימריז, במיוחד בתנאים של הבחירות האלו, הן משוכה לא פשוטה שצריך לעבור.

להפך - הם וקודמיהם, הן בפליק-פלק של מנהיגות יהודית והן בהשתלטות של בנט ואנשיו על מנגנון המפד"ל באו בטענה שאין משמעות פוליטית למגזר.

המציאות היא ותשאל כל מנהל אדמינסטרטיבי של כל מוסד שילדך/אחיינך וכו' לומדים בו ובמוסדות הללו נבנה הציבור - יש משמעות מאוד משמעותית למגזר.

הרב הראשי (שאגב, בכל הגדרה שהיא, הוא ציוני דתי - קצין בצה"ל, בוגר ור"מ בישיבת הסדר) זה עניין פנימי. בתוך הציבור לא הסכימו על מועמד. רבני ערים ואזוריים, זה בהחלט כשלון של הציונות הדתית ועוצמה יהודית (עמיחי אליהו, זה הרז'ומה שלו, מה הוא עשה עם זה?), אבל להגנתם נגיד שפעלו בעניינים אחרים חשובים בסדר היום של המגזר. שוב, לא דווקא לדאוג למגזר, אלא לדאוג שהמלחמה לא תעצר. חלק מהמחיר הקואליציוני, היה לאפשר לש"ס להשתלט על הרבנות. אם לא היו שבעה מנדטים אלא עשרה, המחיר היה נמוך יותר.

אני לא טוען שהכל וורוד. אני מבין מאוד למה יש לא מעטים שלא מוצאים לעצמם כיום ייצוג לא בצה"ד ולא בעוצמה - אני רק טוען שהדחיקה של הדתיים מהליכוד (או הפרישה של יולי אדלשטיין ואחרים) ובמקביל אירוע אלמוג כהן, מלמדים שכל המפלגות הן מגזריות.

גם הליכוד היא מפלגה של המגזר החילוני/מסורתי-ימני. בנתיים זה המגזר הכי גדול וממילא יש לו את הייצוג הכי משמעותי. אבל אם אנשי הר ברכה (לדוגמא, פשוט זוכר ששם 60% הצביעו ליכוד) חושבים שיש להם אמירה שונה מאמיר אוחנה או אלמוג כהן (המוערך מאוד), שיצביעו למי שמציג את האמירה שלהם בצורה הכי קרובה ולא ידמיינו שאם נתפקד לליכוד ונצביע ליכוד, הערכים שלנו יהיו ערכי הליכוד.

בס"ד

רק אציין שעוצמה יהודית לא קשורה לנושא, כי כל הדיל בין הציונות הדתית וש"ס בנוגע למינוי רבנים נועד קודם כל כדי להותיר את עוצמה יהודית בחוץ. מכיר את זה גם מהרמה הפוליטית וגם מגורמים ברבנות הראשית שהיו מעורבים בנושא. המטרה המשותפת הייתה לסכל את המועמדות של הרב שמואל אליהו.

כי אם הנושא היה מספיק חשוב לה - היתה מטילה ווטו או עושה על זה משבר קואליציוני כמו שהיא ידעה היטב לעשות על דברים מינוריים בהרבה.

לצערי הרב, לרב שמואל אליהו שליט"א, לא היה סיכוי עם או בלי דיל. אדגיש - הביקורת שלי אינה על הרבנות הראשית, אלא על עשרות רבני הערים ורבנים איזורים שנמסרו לש"ס בלי נסיון אפילו שיהיה אחרת.

אני אכן מוכן לקבל, שכמו הצה"ד גם עוצמה תגיד שבגבולות הכח, תמורת שקט תעשיייתי מצד שס סביב מהלכים בהר הבית/שב"ס וכד' וויתרה על חזית הרבנים.

לא תעבור לבד את אחוז החסימה.

כרגע הרשימה שלה ציונית דתית אבל היא בכלל מנסה להתחרות בליכוד...

הליכודניקים לא יבואו רק בשביל צביקה פוגל, ובן גביר לא ינסה לטעון שהוא הציונות הדתית.

מי שמאמין לסקרים שמנבאים לה 6-10 מנדטים, לא למד כלום מכל הפעמים הקודמות.

לא טוען זאת בגלל הסקרים, בסקרים ש"ס תמיד מקבלת פחות מבמציאות. אני טוען זאת בגלל השבר המגזרי.

ש"ס היא אולי המפלגה הראשונה ששברה את גבולות המגזרים. נכון שאם השנים נוצר מגזר, אבל בבסיס מצביעים להם מאלו שנקראים 'בני תורה' שחלקם (במיוחד בסביבות פורת יוסף) מקורבים ל'עדה' ועד חובשי כיפת שמים. באמצע מצביע להם ציבור שמכל מאפיין הוא דתי-לאומי, חוץ מזה שהחזירו להם את הספרדיות האבודה ואולי כמו שפעמים רבות ירצו שהרב יהיה חרדי מהם, כך גם הרגישו על המפלגה שהיא סוג של 'מזוזה', סוג של ללכת לסליחות בכותל, גם כשיש הרבה על מה...

עד המלחמה זה החזיק. הרב עובדיה זצ"ל הצליח להחזיק את הקצוות וגם אחרי הסתלקותו ש"ס הצליחה להמשיך.

לענ"ד המלחמה החזירה רבים הביתה. כלומר כמו שמרגי עזב, על רקע זה - רבים שבניהם ואחיהם יגיעו לבחירות עם 1,000 ימי מילואים, עם אלף לילות של נידודי שינה ובהלה מכל דפיקה בדלת - יתקשו להצביע למפלגה שראשיה קוראים להוריד צווים לאסלה ומאיימים בירידה מהארץ, כשבדיוק הותר לפרסום...

אם זה מה שצריך כדי שהמחרימים יקבלו שגל

וזה מה שיציל אותנו מהימין שמימין לימין?

זה יציל גם מהשמאל שמשמאל לשמאל.

המחרימים למיניהם הם אלה שמעודדים הליכה לקצוות. הם אלה שיוצרים את הקצוות בפועל. מאיפה הקצה מקבל כוח אם לא מהידיעה שהחלק היחסי שלו גדל?

אבל אם לא תהיה לו ברירה הוא יקים ממשלת ימין (בהנחה כמובן שהימין ינצח)

כך היה גם אצל בגין, שמיר ושרון.

תמיד הם מרגישים צורך ב'כנף שמאל' או בתור 'הכשר', או בשביל לתרץ את כל החולשות של עצמם.

תמיד היתה לו זליגה שמאלה

אולי שמיר יכול להיות יוצא דופן

גם לא בטוח

מה זה 'ימין אמיתי', הרי אם הוא היה בראש של המפלגות שמימין לו, הן היו מתייתרות. כמובן, יש את הציר התורני.

אבל מעבר לכך, כדי שתהיה ממשלת 'ליכוד' ולא (במושגים של פעם, כדי לנטרל את הדיון הדתי) ממשלת 'התחיה' או 'מולדת' - שמיר היה צריך 'כנף שמאל'.

בגין שמיר שרון ונתניהו

לא בכדי שואף נתניהו לממשלה רחבה אם ישאר רלוונטי בתום ספירת הקולות בעוד כחודשיים וחצי.

קואליצית 64 התחילה ברגל שמאל. הסכינאי סמוטריץ' שסיים עם 7 מנדטים לא דרש ראשות ממשלה כמו מורו ורבו הנוכל, אבל לא דרש רחוק מזה, והמריץ את כל המועמדות האחרות להעלות את רף הדישות לגבהים מפחידים.

המשא ומתן הקואליציוני שהיה אמור להסתיים בתוך יומיים על בסיס שבת אחים גם יחד, הסתיים כעבור חודשיים, ביום האחרון שלפני העברת המנדט אל השמאל.

במהלך הקדנציה, מספר הפעמים שהממשלה נאלצה למשוך חוקים שהונחו על שולחן הכנסת, לא יספר מרוב.

בסופו של יום השלימה הממשלה את ימיה, כי לאף אחד מהניצים לא היה באמת לאן ללכת. זאת האמת הצרופה.

בסופו של יום, כל השותפות הקואליציונות מתייצבות לאמון נוסף של הבוחרים מעמדה של חולשה אלקטוראלית מובנית, למעט עוצמה יהודית, וגם זה נמצא בצריך עיון.

נתניהו שמדבר כאמור על ממשלה רחבה קורא את המפה טוב יותר מאחרים. התרחישים שהוא רואה לנגד עיניו הם ממשלת רוטציה, וסיבובי בחירות נוספים בין אחד לחמש.

נכון לעכשו, ובדגש על עכשו, קואליצית ימין מלא מלא אינה ריאלית אפילו מתמטית, למעט הנביא פילבר שחושב אחרת.

אגב פילבר, גם אם יהיו 62 מנדטים, כשיטתו, הפערים למפרע הם כל כך גדולים, מה שמחזיר את נתניהו ואותנו לאופצית הממשלה הרחבה.

הקואליציה הזאת עשתה הרבה יותר דברים טובים מכל קואליציה אחרת של נתניהו

כל שאר השותפות ובעיקר כל חברי הליכוד, דרשו מעל ומעבר. אבל איתן גיל ימציא קונספירציה, שהכל בגלל סמוטריץ' ועזבו עובדות.

אין הכחשה ממך שהקואליציה היוצאת האכילה את נתניהו מרורים, כל שותפה עשתה זאת בתורה, וגם אופוזיציה פנימית היתה לו. גלנט, ביתן, דלל, אדלשטיין, דנינו, והרשימה ארוכה.

נדרשה ממנו אקרובטיקה לא פשוטה כדי לא לפזר את הכנסת בטרם זמנה, ומנוי וגמור עימו שלא עוד.

ממש לא 'בגלל סמוטריץ' כל האחרים העלו מחירים', נדאה, שקר. לא קשור לסמוטריץ' ואף אחד לא גנב.

אכן, כולם בתוך הליכוד ומחוצה לו, בקדנציה הזאת ובקדנציות קודמות הרבה לפני שסמוטריץ' היה בעסק - כולם משתדלים למקסם את הכח. כולם משתדלים - בצדק גמור, הם נבחרו לקדם מדיניות כזאת או אחרת והיכולת לקדם אותה תלויה בעמדה בקואליציה.

כך עובד מו"מ ובסוף עוצרים באמצע. מי שלא מתאים לו - שלא יכנס לפוליטיקה.

האובססיה שלך לסמוטריץ', שגורמת לך לראות כל מהלך פוליטי רגיל, של כולם, תמיד - כאילו סמוטריץ' גרם לו, צריכה התייחסות מקצועית.

תגיד עכשיו, עם יד על הלב - היו את הפנים ליכוד - סיפור אחד.

והיה סיפור שני - בן גביר שסבב אחרי סבב הפר את המשמעת הקואליציונית ואז בעסקה השניה 'פרש' כשהוא מבין שזה עלול להרוס את המבצע המתוכנן באירן והמציא את השיטה שהוא לא מחוייב, אבל הקואליציה מחוייבת לו. החרדים ראו כי טוב ואמצו את השיטה.

המפלגה היחידה שלא הפרה את המשמעת הקואליציונית ולא 'פרשה' כשממשיכה להנות מכל השליטה, זו הציונות הדתית. בתור אחד שמאוד מקנא לשלום בית מהקואליציה, אפשר לצפות ממך למילת הערכה...

אתה מתקן: "כולם גנבים חוץ ממני...".

בסדר, גם אם תוציא את עצמך (= את סמוטריץ') מהכלל, נראה שאין מחלוקת שכל האחרים מיררו את החיים, ולסרט הזה נתניהו שואף שלא לחזור.

טבעם של בני אדם שזוכרים את הדברים הרעים ושוכחים את הטובים. ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו. הממשלה היוצאת עשתה המון דברים טובים, אבל עשתה גם כמה דברים רעים, בעיקר בתחום יחסי אנוש והבין מפלגתי, ואותם לא יכול ולא רוצה נתניהו לשכוח.

האירוע המרכזי של המשא ומתן הקואליציוני הקודם שווק לציבור כמיקסום כופתאות נישתי, כאשר בפועל ראינו גועל נפש ואובססיה של כל השותפות בפוטנציה לדרוס את השותפות האחרות. די להזכיר שכל אימת שמפלגה כלשהי דרשה תיק כלשהו, קפצו כל האחרות ודרשו את אותו התיק, ובינתיים עבר עוד שבוע ועוד שבוע, ורווח נקי לאופוזיציה להתארגן להבערת המדינה, וכך היה.

כך ואחרת, שבועיים לפני הגשת הרשימות עומד נתניהו מול המראה, ואומר לעצמו: "השותפים הטבעיים" שלי לא למדו כלום, ולכן נכון לעכשו, גם עכשו, קואליציה עם איזנקוט נמצאת בעדיפות.

חודש אלול מכוון לחשבונות נפש בין אדם למקום ובין איש לחברו, והגיע הזמן להרחיב לחשבונות נפש ביחסים שבין מפלגות.

הנסיון שלך להתחיל את ההיסטוריה מהקדנציה הנוכחית, מביך. היום יש גוגל, מוזמן לדפדף לכתבות מכל מו"מ קואליציוני, תמיד הוא נראה כך. לרבין מייחסים את האמירה על *מו"מ גועליציוני*.

אם אתה חוזר למו"מ, זה ממש לא גנבים. כל שיח ה'כופתאות' שלך בז לתפקידם של נציגי הציבור. אתה לגמרי משתף פעולה עם הגישה שהפקידות והתשקורת מנסים להזריק לנו לתודעה, כביכול הפוליטיקאים הם חזירים שחומדים כח וכסף.

נציגי הציבור נשלחו ע"י בוחריהם לקדם מדיניות. התפקידים הם הדרך לקדם אותה. ממילא הדבר הסביר וההגיוני הוא שכל אחד יתאמץ למקסם את הכח שהמצביעים נתנו לו.

עם הוודע תוצאות הבחירות הציע נתניהו לשותפות להשביע ממשלה מהיום למחר, ואחר כך לחלק כופתאות על בסיס הוגן ומוסרי. ש"ס היתה ראשונה להסכים, ומיד אחריה הסכימה יהדות התורה, וכשהגיע לסמוטריץ' התשובה היתה לא!!! לא זו אף זו, סמוטריץ' לגלג על בן גביר שלא שלל על הסף, והאשים אותו בחובבנות פוליטית. הארכיון זוכר הכל, ונתניהו נעזר בו מפעם לפעם...

סמוטריץ' דרש עד יותר מחצי המלכות, ובעקבותיו העלתה יהדות התורה דרישה להשוואת כופתאות עם סמוטריץ', מן הטעם של מספר מנדטים זהה. לקרקס המלוכלך הזה הצטרפו האחרות והוא הסתיים ביום האחרון של המנדט של נתניהו.

הניסיון שלך להשכיח את העבר הלא רחוק הוא פאתטי, נלעג, ומעורר רחמים.

שאלה לסיום: האם במסגרת הפקת לקחים מתבקשת יכול שכל השותפות בפוטנציה יתכנסו יחד במהלך השבוע הבא ויחלקו ביניהן את עור הדוב בטרם ניצוד. ספוילר: לא יקום ולא יהיה.

יובל נאמן וגאולה כהן מתהפכים כל אחד בקברו.

לא יודע מאיפה האגדה שמשיהו הסכים.

אם היה מדובר על 'כופתאות' אכן היה הגיון להסכים. היות שהתפקידים הם הכלים לביצוע מדיניות, מי שהיה נכנס בלי לסגור מדיניות - היה אולי מקבל משכורת של שר, אבל בוגד בשליחות של מצביעיו.

העקרון צריך להיות ברור, קודם הגוש ואחר כך המפלגה, ולא להיפך. קודם הכלל, ואחר כך הפרט, ולא להיפך.

אנחנו שומעים השכם והערב: "בלעדנו לא יהיו 61 לגוש..." בלה בלה בלה.

אבל כשמגיעים למשא ומתן קואליציוני, כל אחד דואג לעצמו, ויש חתן ואין כלה, ו- 61 לא מעניין... זו עובדה.

יותר מזה, כל צד מתאמץ שהאחר יקבל בסופו של יום, בין שום דבר למעט מאוד.

הפרקטיקה הפסולה הזו לא היתה צריכה להיות במשא ומתן הקודם, אבל היא היתה, ואתה- במקום להודות בטעות, ומייחל שלא תחזור על עצמה, אתה מצדיק בהדיא, ככלב מטאפורי השב על קיאו.

שמעתי את בבצי'ק אומר בקולו: איזנקוט מסכים בפומבי ל- 30 אחוז גיוס בטרם פתיחת משא ומתן, וזה יסתיים בחדרים סגורים בחמישה עד שבעה אחוז... אז מי צריך גוש... חזקה עליו שהוא מבסס על שיחות לא פורמליות שמתקיימות מאחרי הקלעים, כל הזמן.

אגב, מ"הגוש" הוא לא קיבל שום דבר, אז מבחינתו גרוע יותר עם איזנקוט, לא יכול להיות.

מצביעי סמוטריץ' לא מעניינים את סמוטריץ'. כי סמוטריץ' דאג ודואג רק לסמוטריץ'. זו האמת. בבצי'ק וחבריו לא מחייבים את עצמם להיות מל"ו הצדיקים.

לא הזכרתי כאן את נתניהו, כי מיצינו.

אין בקלפי פתק של 'גוש' ויש סיבות טובות למה אנשים שונים מצביעים למפלגות שונות.

אנשים שהצביעו למפלגה מסויימת, מצפים לדגשים מסויימים. מי שכל מה שהיה חשוב לו זו ממשלה בראשות נתניהו - הצביע ליכוד (ובכל זאת, את הצרות הרציניות לנתניהו, עשו דווקא מתוך הליכוד...).

מי שהצביע לאחת המפלגות האחרות, היה חשוב לו גם הכיוון אליו הממשלה הזאת תלך ומה יהיו הדגשים שלה.

אבל יש באויר פתקים וירטואליים: לא נשב עם רע"ם, ולא נשב עם נתניהו, והם המובילים.

וישנה מציאות פוליטית שמחייבת ויתורים הדדיים כדי להגיע אל היעד הנכסף שנקרא: שלטון.

למשל, יועצי איזנקוט מבינים שאין שלטון ללא ויתור על חוק גיוס, מה שלא הבינו סופר וסלומון, ואדלשטיין, ועוד.

נקוה לטוב.

יש פער גדול בין ויתורים רציניים מאוד (למשל שאפשרו לש"ס למלא את רוב התפקידים הרבניים, אן השארות בקואליציה, למרות זעקה ציבורית על העוול שבעמידת החרדים מנגד לאורך שלוש שנות מלחמה ולמרות שהחרדים בחוצפתם חודשים ארוכים תקעו את כל החקיקה הקואליציונית) -

לבין הצפיה שלך להכנס לממשלה, בלי שום תכנית ושום מנוף שמאפשר לקדם את הערכים שבגללם המצביעים הצביעו דווקא למפלגה זאת.

היה נבחר לרב ראשי.

ואם היו מממשים את ההסכם הקואליציוני עם החרדים, כלשונו, בשנה הראשונה של כהונת הכנסת, הם לא היו מסכלים כל חקיקה ממשלתית ופרטית בהמשך הדרך.

בשבוע שעבר קראנו: ידינו לא שפכו את הדם הזה, ואתה מן הסתם פיהקת, או היית עסוק בדברים אחרים.

סמוטריץ' רחוק מאוד מלהיות שה תמים.

אני חוזר על קריאתי ליישר את ההדורים בין הניצים בטרם תפתח מערכת הבחירות באופן רשמי, אבל אולי זה כבר מאוחר מידי.

ובנוסף, סמוטריץ' לעולם לא יפנים שהמאיימים עליו פוליטית הם: וינטר, פייגלין, ומעוז, ולא החרדים. אם הוא ימשיך להקשיב לעצמו, במקום לנטרל את המוקשים הפנימיים בעוד מועד, את הכנסת הבאה הוא יראה בדיגיטל.

אלא כי הרבה גורמים בצה"ד, מכאן ומכאן לא רצו שיבחר.

אם תמשיך לחזור על שקרים, הם לא יהפכו לאמת. הסיבה שחוק הגיוס לא עבר לפני המלחמה לא קשורה לסמוטריץ'. הסיבה היא שהחרדים (בעיקר גור) שיכורי ניצחון, ניסו כבר אז להשיג הרבה יותר ממה שהליכוד היה מסוגל לתת.

אם סמוטריץ' היה נספר בצה"ד, וינטר, מעוז, ופייגלין לא היו קוראים עליו תגר.

שה תמים הוא לא.

בעניין חוק הגיוס היתה לו עמדה נחרצת בעייתית למרות שמאוחר יותר הציג את עצמו מהאו"ם, והפיל על סופר וסלומון

לרב מיכה היתה התנגדות (או לפחות היתה תמיכה מובהקת במועמדים אחרים) מרבים מרבני הציונות הדתית. זה בכלל לא היה קשור לסמוטריץ'.

פייגלין הוא משיח בעייני עצמו, מאז שסמוטריץ' בן 16, הוא מזמן הכריז שאינו 'ציוני דתי'. זה ממש לא קשור לסמוטריץ'.

מעוז מייצג חבורה פלגנית, שטובה ביצירת פילוגים ומחלוקות בכל מקום ובטוחה שהתורה נמסרה רק לה. גם זה לא קשור לסמוטריץ'.

מה הסיפור של ווינטר, איני יודע.

שלא באות לא טוב

תסביר לי מה המובן בעברית?

דחילאק, היום הזה הוא הוכחה לכך שבשונה מכל מדינה בעולם, מדינת ישראל לעולם לא מפקירה את אנשיה.

מדינת ישראל (בהנהגה הזאת, שאתה כל הזמן מחרף ומגדף) - משקיעה הון עתק בכסף ובמאמץ כולל לקיחת סיכונים, וגם אם הדרך ארוכה, קרוב ליובל שנים - ימשיכו עד שיצליחו.

נכון שבניגוד לממשלות שמאל, שכשהן יוצאות למלחמה הימין מתעלה מעל הפוליטיקה ותומך, כשממשלות הליכוד יוצאות למלחמה, שמאלנים כמוך לא מסוגלים להתעלות לגודל השעה, אפילו ביום כזה שמוחזר לקבר ישראל לוחם לו חיכינו - והממשלה במקביל לניהול המלחמה, צריכה גם להחזיק מול מקטרגים מבית...

… עם האובססיה הזאת! במלחמת יום כיפור היה מחדל בהתחלה ולמרות שהתעשתנו הממשלה סבלה בקורת קשה בלי קשר לימין או שמאל. מספיק עם הפירוד .

או אחרת?!

אין מראות באוסטרליה?

בדיוק בהקשר שבו הממשלה ראויה לכל שבח.

…זה רק מחזיר אנשים לנסיבות הקרב בפרט וכל המערכה בכלל.

ראוי לשבח את מדינת ישראל: צה"ל, גופי המודיעין וכמובילת המאמצים - הממשלה, על זה שלא מניחים וגם אם המאמצים לוקחים כמעט יובל ואף אחד מהעוסקים במלאכה היום לא היה בתפקידו אז, ממשיכים עד שמצליחים.

… אני פשוט מדגיש את הלומיאליות במקרה הטוב שהובילה לקרב בסולטן יעקב בפרט ובכל המערכה בכלל אז אם יש לך השגות על מה שאמרתי על זה תגיב.

תנצל כל אירוע, עם או בלי קשר (וגם במקרה הזה, שאתה לגמרי לוקח אירוע שעליו צריך לשבח את הממשלה) על מנת לתקוף את 'ממשלת הימין'.

לא יודע מה זה 'ימין' אצלך, אולי כמו שהחורף והקיץ הפוכים אצלך, גם הימין והשמאל.

בפועל לקחת אירוע שעליו ספציפית אפילו מתוך דבריך היה נראה שאתה מבין שצריך לשבח את הממשלה - ובאקרובטיקה לוליינית, דחפת לזה ביקורת.

כשתתחיל להיות ענייני, כשתדע להגיד מילה טובה כשמגיע - נוכל להתחיל להתייחס לביקורות שלך ברצינות. כל עוד שאתה בייחס לממשלה "רק רע כל היום" עם קשר ובלי - אין שום טעם להתייחס להשפרצת הביקורת האובססיבית שלך.

שאומן יותר חשוב להם מאי גיוס/ כלא צבאי

הם יודעים שמשחק עם הצבא זה משחק מסוכן

אולי אפשר גם לעשות שת"פ צבאי עם אוקראינה ולגייס אותם לגדודים עבריים חרדיים בצבא אוקראינה (בתמורה לסיוע בתחום הכטב"מים).

גם בסופו של דבר מה כבר ההבדל בין ביבי לזלנסקי, שניהם יהודים חילונים אמיצים.

גם צבא אוקראינה פשוט רוצה לוחמים, ולא מעניין אותו לפרגרס אותם.

אז לסיכום כל הצדדים מרוויחים.