בשבוע האחרון קיבלתי כמה פניות שבגדול מה שהן אומרות זה שלמועמדים אכפת מה אנחנו כותבים עליהם.
אין לי שום בעיה שתיכנסו במועמדים על השטויות שהם עושים. אבל בבקשה בשפה מכבדת. מועמד לכנסת הוא לא "אידיוט". הוא "קורא לטעמי לא נכון את המפה", או "טועה בהבנת המציאות".
להלן כמה דוגמאות לניסוח מכבד עבור ביקורת על פוליטיקאים:
במקום “הוא שיקר”
גרסתו אינה עולה בקנה אחד עם העובדות.
דבריו אינם משקפים את המציאות כהווייתה.
התיאור שמסר לוקה באי־דיוקים מהותיים.
גרסתו התפתחה והשתנתה.
עדותו אינה מתיישבת עם המציאות
דבריו אינם עומדים במבחן ההיגיון והשכל הישר.
במקום “הוא רימה”
פעל תוך יצירת מצג מטעה.
הסתיר פרטים.
במקום “הוא חצוף”
התנהלותו לוקה בעזות מצח.
מדובר בטענה תמוהה, בלשון המעטה.
טענה זו גובלת באבסורד.
קשה לקבל טענה זו ברצינות.
יש מידה לא מבוטלת של תעוזה בהעלאת טענה זו.
“קללות” אלגנטיות במיוחד, לשימושכם החופשי כשהמועמדים והנציגים שלהם מטיילים פה חופשי חופשי.
הדברים אינם ראויים למענה, ודי בכך.
מוטב היה לטענה זו אלמלא נטענה.
טענה זו דורשת מן הקורא מידה חריגה של דמיון.
מדובר בפרשנות יצירתית במיוחד של המציאות.
הטיעון נע בין המופרך לבלתי אפשרי.
ככל שזו ההגנה, דומה כי היא מחזקת דווקא את טענות הצד שכנגד.
"הוא מעצבן"
נדרשת מידה בלתי מבוטלת של סבלנות כדי להתנהל מולו.
הוא מפגין כישרון יוצא דופן להפוך כל עניין פשוט למורכב.
תרומתו העיקרית לדיון היא הארכתו.
ויש עוד דוגמאות. אני אעזור לכם בשמחה אם אתם צריכים כינוי מכבד על פוליטיקאי כושל שאתם לא אוהבים.