"כְּרָמִ֥ים וְזֵיתִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לֹא־נָטָ֑עְתָּ - וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָֽעְתָּ"

(דברים ו, יא)

"וָאֶתֵּ֨ן לָכֶ֜ם אֶ֣רֶץ׀ אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יָגַ֣עְתָּ בָּ֗הּ וְעָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־בְנִיתֶ֔ם וַתֵּשְׁב֖וּ בָּהֶ֑ם כְּרָמִ֤ים וְזֵיתִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־נְטַעְתֶּ֔ם אַתֶּ֖ם אֹכְלִֽים"

(יהושע כד, יג)

"וַתַּכְנַ֨ע לִפְנֵיהֶ֜ם אֶת־יֹשְׁבֵ֤י הָאָ֙רֶץ֙... וַֽיִּלְכְּד֞וּ עָרִ֣ים בְּצוּרֹת֮ וַאֲדָמָ֣ה שְׁמֵנָה֒ וַיִּֽירְשׁ֡וּ בָּתִּ֣ים מְלֵֽאִים־כׇּל־ט֠וּב בֹּר֨וֹת חֲצוּבִ֜ים כְּרָמִ֧ים וְזֵיתִ֛ים וְעֵ֥ץ מַאֲכָ֖ל לָרֹ֑ב וַיֹּאכְל֤וּ וַֽיִּשְׂבְּעוּ֙ וַיַּשְׁמִ֔ינוּ וַיִּֽתְעַדְּנ֖וּ בְּטוּבְךָ֥ הַגָּדֽוֹל"

(נחמיה ט, כד-כה)

"לפי שהיו רועיו של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל והם אומרים נתנה הארץ לאברם ולו אין יורש ולוט יורשו ואין זה גזל"

..

הכנענים לא זזמו לרצוח את אברהם ולגרשו מארצם. ולא חילקו בקלאוות כששרה נשבתה

"ויבא הפליט... זה עוג... ומתכוין שיֵהָרֵג אברהם וישא את שרה"

(מעבר לעקיצה, כיוונתי לחילוק ההלכתי של הרב פישר ועוד בין בעלות קונקרטית-פרטית ל'ארץ ישראל שייכת לעם ישראל'. זו אחת מהראיות שמקורה בפרשת דרכים)

מארצם, ולא חילקו בקלאוות ששרה נשבתה. ולא תמכו בארגוני טרור נגד אברהם.

יש הרבה עמים רשעים בעולם ואין זה ענייני רשעותם בינם לבין עצמם. ההבדל הוא שהפלסטינים הם אויבים אישיים שלי וחלקם הגדול תומך בפועל להרוג אותי ואותך.

אבל לא אמרתי שזה מתיר למסוק. רק אמרתי שאין להשוות למקרה של רועי אברהם ולוט

פרטית של אדם על קרקע (מלבד סמכות המדינה להפקיע כמלכות). וכי יש פוסק שסובר אחרת?

ואפילו אם נאמר יש ברירה, הערבי יאמר: המוציא מחבירו עליו הראיה, הבא לי ראיה שאתה לא צאצא גרים

כשיהודי בא למסוק זיתים בגבעה אקראית בבנימין לצורך העניין. הוא לא בא בתור הבעלים המוסמכים של הקרקע, (במובן ההלכתי של רכוש פרטי), אלא הוא פשוט בא להינות מזיתים שבעל הקרקע הלגיטימי (היהודי) קרוב לוודאי התייאש מהם. העובדה שיש ערבי שרואה בעצמו בתור בעלי הקרקע - לא מונעת מיהודי המוסק לקחת את הזיתים, מכיוון שהערבי בא מכח חזקה שאין עמה טענה הלכתית. ממילא, כל הקודם - זוכה.

אגב, אם עוצרים בשלב הזה של הדיון, יוצא שאם הערבי כבר מסק את הזיתים, אסור לקחת אותם ממנו, כי דינם שווה לפירות הפקר, וכאן הערבי כבר זכה בהם.

על מנת לחדש שגם במצב כזה יהיה מותר לקחת לערבי את הזיתים שמסק, יהיה צורך בטיעון בסגנון של היתר ביזה במלחמה, או משהו בסגנון...

תביא ראיה שבעל הקרקע הקדום היה יהודי ולא כנעני כמו ארוונה היבוסי שישראל לא הורישו.

ואם זה בעזה זה בכלל היה בבעלות פלשתית.

חוץ מזה מי אמר שלמלכות גויים אין סמכות הלכתית להפקיע קרקע? הרי שלטו בו הרבה מלכויות גויים ב2000 שנה.

ב. לפי זה אני יכול לגזול זיתים מהכרם שלך, כי מה ההבדל בין בעלות פרטית שלך על הקרקע שלך לבין בעלות פרטית של ערבי על הקרקע שלו?

תביא ראיה שהקרקע שאתה יושב עליה היתה שייכת לסבא של סבא של סבא לפני 2500 שנה. הסיכוי קטן. אם אתה משבט יהודה וגר בשומרון למשל בנחלת אפרים

היא שלדעת הרב יעקב אריאל ואחרים אכן יש לערבים היום בעלות על הקרקעות עליהם השתלטו ויהודי יחיד שייקח מהם את הקרקע עובר בגזל.

לעומתם הרב ליאור סבור שלא ייתכן שהבעלות הנכרית שהיא כל כולה נגד רצון ה' ומושתתת על גזילת הארץ מידי עם ישראל תיחשב לבעלות ממונית לגיטימית. לכן תיאורתית לפי גישה זו גם למשל למנוע גישה של גוי לביתו תהיה מותרת ליהודי פרטי.

אך ייתכן שהקרקעות עצמן נחשבות למעין רכוש כלל ישראל, ויהודי לא יכול פשוט לבוא ולטעון לבעלות פרטית שלו על כל אדמה שכרגע מוחזקת בידי ערבי.

אך פירות האילנות הן הפקר. כי האדמה לא שייכת לנכרי, ובזה - כל הקודם זוכה. ועצה טובה קמ"ל לזכות בהם בטרם יזכה בהם הנכרי.

הרב ליאור כמו שאני מכיר לא מערבב אגדתא והלכתא. "נגד רצון ה'" הוא לא מושג ממוני-הלכתי ולא מופיע מעולם בסדר נזיקין בגמרא, ועל פי רוח הקודש לא פוסקים דיני ממונות.

אם הרכוש כלל ישראלי אז זה מדין שותפים. כלומר אתה צריך לבקש אישור מכל היהודים כדי לחפור בחצר של הבית שלך לפי דבריך.

שהקרקעות לא היו בבעלות ישראלית מעולם.

(או שנמכרו מכירה תקפה לגוי על ידי יהודי לפני 2000 שנה וכד').

אני חושב שזה ספק רחוק שאין צורך לחשוש לו, כעין ספק ספיקא או להא דלמיעוטא לא חיישינן.

(אני לא מדבר על מקומות כמו מרכז לבנון שידוע שאף שהן בגבולות ארץ ישראל, בפועל לא נכבשו ע"י ישראל)

אך מעבר לכך,לפי מה שאני הקטן מבין בדעת הרב ליאור, גם קרקע שהיתה בבעלות נכרית לפני 2000 שנה נחשבת כיום, (כמו גם לפני 300 שנה), קרקע ישראלית שאינה יכולה להפוך לקרקע בבעלות גוי אלא אם כן יקנה אותה מיהודי.

כלומר שכל ישראל שותפים בה מדין שותפים? אז אתה צריך לבקש רשות מכל היהודים לחפור בחצר הבית שלך לדבריך

מי שלקח זיתים מכנעני לפני שיהושע כבש את הארץ - גזל. יהושע יכל להפקיע שטח מהכנענים מדין מלכות. וגם אחארי שיהושע כבש ולא התחלקו, אז הקרקע היהת שייכת ליהושע או לסנהדרין מדין מלכות, אך לא לכל יהודי פרטי. ולכן כל יהודי שלקח זיתים - גזל מהמלכות. כמו שהיום אגזול אדמת מדינה

עד סוף חלוקת הנחלות, יהודי שקטף פירות לצורך העניין, גזל מהמלכות? כל מה שאכלו היה רק בכפוף לאיזשהו הסדר סוציאליסטי? אני לא חושב כך, וגם לא חושב שתצליח למצוא מקור לדבריך.

להם רשות לקטוף מה שבא להם. אבל זה מדין רשות המלכות, לא מדין בעלות של האדם הפרטי או שותפים או שייך לכל ישראל.

ב. או שהשטח נחשב הפקר כי המלכות לא התכוונה לקנות אותו והכנענים שישבו עליו כבר מתו

ג. לא צריך מקור. אין כזה מושג בהלכה "בעלות כלל ישראלית על קרקע" שאינה שותפים

האחרונים ייסדו שיש בעלות של הציבור שהיא לא שותפות. כמו ש'תפוסת הבית' לחלק מהראשונים אינה שותפות

הלומדעס הרלוונטית לנושא השרשור זה מה שהזכרתי: מצד אחד יש סוגיות שארץ ישראל מוחזקת לישראל עוד מאבותם. למשל בעבודה זרה נג, הגמרא שואלת למה צריך לשרוף את האשרות הרי ארץ ישראל מוחזקת לישראל מאבותם, אז איך הכנענים יכלו לאסור את העצים. ועונה שכשישראל חטאו בעגל הם הראו שנוח להם בעבודה זרה

מצד שני מוכח מהרבה ראיות שהשדות כן נחשבו של הגויים עד כיבוש יהושע, למשל מהמדרש על רועי לוט

האחרונים מחלקים בכיוונים שונים, שהמשותף לכולם שזה שארץ ישראל שייכת לעם ישראל לא פוגע בבעלות הקונקרטית-פרטית של היחיד (נכרי או ישראל). כאן חוזרים לדינים הרגילים - קניין כיבוש, ייאוש כשנשתקע שם הבעלים וכו

יכול לקטוף בעצמו ללא רשות הציבור?

ב. המדרש על לוט הוא אגדתא ולא לומדים הלכה מאגדתא. חוץ מזה שעוד לא ניתנה תורה ודיני גזל של בני נוח היו שונים

ג. אכן נראה כדבריך האחרונים.

יישר כוח

אם העובדה שא''י שייכת לעם ישראל, לא מונעת מבעלות קונקרטית של גוי. אזי מה מונע מהגוי (הכנעני) לאסור את האשרה שבבעלותו הקונקרטית?

יותר מזה. שתי הראיות לשתי הכיוונים אינם מובנות.

מי שרוצה להוכיח מרועי לוט, הרי שהוא מביא ראיה לסתור. שכן המשך המדרש בבראשית רבה אומר להדיא ""כך אמרתי לו (לאברהם): לזרעך נתתי. אימתי? לכשיעקרו שבעה עממים מתוכה". אם כן מה שהיה נכון לרועי אברהם, לא נכון בימינו, שאחר שנעקרו שבעה עממים בתוכה, הרי שהארץ שייכת לזרעו של אברהם יצחק ויעקוב.

לאידך דווקא מחמת כך, הראיה ממסכת ע"ז איננה מובנת, שכן לפני שנעקרו שבעה עממים, אין הארץ שייכת לנו אלא להם!

שתי הבעלויות חלות במקביל. הבעלות הכללית של עם ישראל מונעת מהכנענים לאסור את האשרות (אילולא ישראל חטאו בעגל) כי אדם לא יכול לאסור מה שאינו שלו. ואסירת האשירה פוגעת גם בבעלות הזאת. ואילו הבעלות הפרטית-קונקרטית אוסרת לגזול מהגוי, כי הגזל פוגע בבעלות שלו

(בכוונה אני לא מפרט בדיוק מה הגדר של כל בעלות, כי יש כיוונים שונים. ויש הרבה ראיות שלא הזכרתי. אני אוהב את הכיוונים של הרב פישר והרב אריאב - בית ישי סימן ב, שיעורי הרב עוזר שיעור צו. אני יכול לשלוח בפרטי אם מישהו רוצה. בכל אופן גם הרב יעקב אריאל, במאמר בתחומין כג שאוסר מסיק זיתי ערבים גם כשהם מנועים מלהגיע, מדבר על החילוק הזה בין הסוגיות הסותרות)

בטחונית?

אם אדם נטע עץ בבית שכנו -

העץ שייך לבעל הקרקע הוא שכנו.

אדמת C היא אדמה השייכת למדינת ישראל -

שנקנו בכסף מלא בעבר ונתרמו לעם היהודי,

או שטח שניתן לישראל בחלוקת ישראל באו"ם,

או שטח שנלקח לאחר שפיכות דמים שנגרמו ע"י בעלי הקרקע הערבים או קרוביהם.

אני בעד פיצוי בעלי קרקעות A ושיחפשו אדמה אחרת.

יש באדמות שטח סי הרבה אדמות בבעלות פרטית של ערבים.

שטח שניתן לישראל בחלוקת האו"ם לא מפקיע מבעלות פרטית, כל עוד המדינה לא החליטה להפקיעו. מלך יכול להפקיע קרקע, אך כל עוד לא הפקיע, היא של האדם שנחשב בעליה

אם המדינה מחליטה היא יכולה גם להחליט שבמקום זה יעבור כביש או ישוב חדש -

ולפצות את בעלי הקרקע הערבים.

כל שכן כשמדובר ב99.9% מהמקרים בגוזלי קרקע ערביים, לא בבעלי קרקע לגיטימיים.

זיתים שערבים לא יכולים למסוק מסיבות בטחוניות. לא על זיתים שהם יכולים

..

מותר ליהודים למסוק זיתים גם הרחק מהישובים

"ולכן *אם אין להם אפשרות למסוק מסיבות בטחוניות"

אחרת למה בכלל הזכיר את המניעה הבטחונית?

די ברור לי מתוך הפסק שהוא מתיר (ברמה העקרונית) אפילו ללכת לקטוף תפוזים מהגינה הפרטית של ערבי בחצר ביתו.

סעיף א של מכתבו של הרב ליאור הוא העיקרי.

כל סעיף ב רלוונטי בעיקר

• בתור טענת 'אודו לי מיהת' כלפי הרבנים האוסרים.

• וגם בקשר לאדמות אחדות שנקנו עלי ידי ערבים בקניין תקף מיהודים בעלי המקום, ככל שקיימות כאלה.

• וגם בקשר לחשש שמא יש לנוטעי העצים זכות ממונית כלשהי בפירות על אף שנטעו אותם בקרקע שאינה בבעלותם, נקודה אליה הרב רמז בסעיף ג. (ובאמת בעצים צעירים, ייתכן שקיים ספק האם אכן כבר קיבלו הנוטעים את התגמול עבור השבחת הקרקע, ולכן הרב ראה צורך להדגיש את הנקודה של 'ייאוש'.

"שאלת מדוע אסור למסוק זיתים של ערבים, הרי הקרקע גזולה בידם. תשובה: הנה באמת הקרקע גזולה בידם עד שלא יוכיחו שנקנתה כדת וכדין מישראל, אך לעניין מטלטלין, היות שממשלת ישראל מסכימה שהיבול יהיה שלהם, ומצד דינא דמלכותא הוא שייך לערבים, נראה שיהיה אסור לגנוב סתם יבול שלהם"...

(והתיר שם רק במקום שהערבים התייאשו מפחד לבוא או כי הצבא לא מאפשר להם להגיע. ובתשובה שלפני כתב שעקירת עצים מצד סכנה ביטחונית צריכה להיעשות בהוראה של קצין הביטחון באזור)

כמובן שהרב יעקב אריאל (תחומין כג) וכו' חולקים על כל הבסיס, אבל עדיין לא הבנתי את המכתב החדש ברמה של היידיש-טייטש

רק זיתים שמנועים בטחונית?

גם זיתים שמהווים סכנה כי הם ליד כבישים?

או כל זיתים בכל מקום שהם?

של הגר"ד ליאור. הדברים מבוארים דיים.

עד כמה הוא יכול להתבטא בפירוש.

כותרת היום באתר חדשות מסויים:

'"מותר למסוק זיתי פלסטינים": המשטרה פתחה בבדיקה בעקבות פסק ההלכה של הרב דב ליאור'

הוא כבר נחקר בעבר על ההסכמה שנתן לספר 'תורת המלך'.

ומדבריך הראשונים "גופם מותר" כבר מובן לאן אתה חותר

ייתכן שבאמת גם היום הוא סובר שדינא דמלכותא מעכב.

'עדיין לא הבנתי את המכתב החדש ברמה של היידיש-טייטש'

אך כשהיהודי הפשוט נדרש לבחור שיטה ולנהוג על פיה, קיימים לעזרתו שני עקרונות מנחים:

ספקא דממונא - לקולא

ספק נפשות - לחומרא

והנוהג על פי פסיקתו של הרב ליאור זוכה לקיים שניהם. וגם זוכה ביבול ארצנו שמשתוקקת שבניה יאכלו יבולה, ולא צריה.

"אשריך - בעולם הזה

וטוב לך - לעולם הבא"

(כמובן כשהיהודי מוסק בבטחה, מבלי להסתכן בעצמו. וכוונתי לכך שהוא מסלק סכנה מפני יהודים אחרים. ספק נפשות שכתבתי, מליצה ושיגרא דלישנא בעלמא - אך העיקרון של הצלת נפשות כאן אמיתי ותקף.)

אה, אתה מתייחס לחצי הראשון של המשפט האחרון שכתבתי

אך המתכב די ברור.

לך לשאול את הרב ליאור ישירות לפני שאתה מוסק

בנוגע לעמדת הרב ליאור. והדברים טעונים ליבון.

וצריך עיון איך ליישב אותה.

יש לי כיוונים, אך מעדיף לא להציף אתכם בכל ספוקלציה שעולה לי.

אגב @טיפות של אור את הצילומים מאתר ישיבה אתה מוזמן לשלוח גם כאן לעין כל אם מתחשק לך. אולי יהיה כאן מי שידע ליישב. ואולי גם זה ידרבן מישהו לברר אצל הרב ליאור מה הוא סובר בדיוק.

https://www.yeshiva.org.il/ask/252

https://www.yeshiva.org.il/ask/9549

https://www.yeshiva.org.il/ask/76088

קולא למוחזק, לא? אתה גונב מאנשים במקרה שאחרי זה תוכל להגיד 'קים לי'?

ספק בדין, האם מדובר בזיתים עם בעלים או זיתי הפקר. אני מודע לכך שיש מקום לטעון שזו הרחבה של הכלל הזה, וצריך לבחון זאת לעומק, אך ביסודם של דברים, לפחות לפי חלק מהשיטות, (תומים נראה לי, לא באמת זוכר) ספקא דממונא לקולא אמור להיות תקף גם כאן.

אבל אפילו לא אמרתי שהערבי מוחזק; רק שהמוסק-יהודי לא מוחזק בזית, אז שאלתי איך הכלל 'ספק ממון לקולא' רלוונטי לו לפני שמסק?...

(אני באמת עדיין בשלב של להבין, בכלל לא בשלב של לשכנע)

את הדין של 'ספקא דממונא לקולא'.

ולכאורה לפחות לפי חלק מהן, הכלל תקף בנידון דידן.

בכל אופן, אני לא מונח כרגע בסוגייה.

עיקר כוונתי היתה שעל אף דעת החולקים, שכבודם במקומם מונח, יש מקום גדול להקל בממונות ולהחמיר בערכים אחרים של כיבוש וביטחון ולעשות מעשה על פי פסקו של הרב ליאור. אמנם - אני מתרשם שעוד צריך להבין בדיוק מה הרב ליואר התיר, כי כאמור, נראה שיש סתירה בעמדתו בין מקורות ישנים ובין המכתב החדש שלו.

אז אני אגיד שגם לרועים של לוט הייתה לומדעס משלהם. למלך זקן וכסיל יש הרבה תירוצים כשזה מגיע לממונות...

(כל השרשור הזה גרם לי להרהורי תשובה בנוגע לספק גזל שהייתי עושה. בזכותו התקשרתי היום ותיקנתי. גם משהו...)

כל נסיון להשוות בין מלחמתינו באויב הפלסטינאצי לבין "גרים תושבים" מזמנים שונים בהיסטוריה הוא פטתי וראוי לכל גינוי.

אילו היה מדובר על גניבה מדרוזים או ארמנים היה נכון להשוות. אך זה לא המקרה.

מילא תנסה להשוות בין הדילמה האתית של אמציה אם להרוג את האדומים האכזריים בכריתת ראש או לזרוק אותם מצוק, ואת הביקורת של חזל על החלטתו (הם ביקרו אות ועל זה שזרק אותם מצוק, לא על זה שהרג את כל הגברים)

במלחמה ניתן לשרוף שדות (אפילו של יהודים) כדי להציל.

אם באמת צהל יסבור שכל מסיק זיתים פלסטינאצי מעלה את הסיכוי ל7 באוקטובר חדש ביו"ש, כי זה תירוץ למחבלים להסתתר שם. אז לכאורה צהל צריך לכרות את כל עצי הזית ביו"ש, אם כל הצער שבדבר על עצים שנכרתים ואם לא, אז לפחות צהל צריך למסוק כדי שהערבים לא יתפתו להגיע לשם בתירוצים.

אבל לא שמעתי מצהל דעה על זה אז אני לא יודע

אם מישהו מרחם על זיתים של פלסטינאצים יותר מהקורבנות של 7 באוקטובר הבא, זה לא אשמתי...

אבל הדגשתי שרק צהל מוסמך להכריע בזה ולא אדם פרטי.

ההנחה שמה שמניע אנשים זה גזל ולא מלחמת קיום מול אויב פלסטינאצי היא סופר פתטית, והיא זו שהביאה עלינו את ה7 באוקטובר

לגרש את כל הערבים מהארץ במלחמת השחרור. אז תעשה קל וחומר למצב תיאורטי שצהל יחליט שצריך לכרות את כל הזיתים שלהם

זה התירוץ הכי עלוב ששמעתי אי פעם לגזל

שונאי ישראל באים מחוץ ארץ כדי לעזור לשונאינו לפגוע בנוץ לא מדובר בענין משפטי אלא בלחימה . לכן יש לעודד כל פגיעה באויב שתעזור לנו.

בטחוני כל כל חמור ושכל מסיק ערבי פוגע בבטחון ולכן ראוי לנו למסוק לפנהם?

זה היה חוסך הרבה הוצאת שם רע

חשוב להבחין בין עצים שניתן למסוק בבטחה לבין אזורים שבהם קיימת סכנה ביטחונית ממשית. אם אין מניעה ביטחונית, ראוי לאפשר את המסיק באופן מסודר, תוך שמירה על ביטחון כולם ועל זכויות בעלי העצים.

נקודת המוצא של הדיון היא ההבנה עד כמה איסור גזל [כולל גזל הגוי] הוא חמור הלכתית, ועד כמה חמור חילול השם שיש בכך שאנשים שומרי מצוות גוזלים בשם התורה.

אחרי כך אפשר להתחיל לדון.

במלחמה מול אויב פלסטינאצי שלא יהסס לטבוח ולאנוס בנו כמו ב7 באוקטובר. כך שלהשוות לדור המבול זה פטתי.

אולי להשוות לשאול והגבעונים, וגם שם הם היו נאמנים לממלכה ולא תכננו 7 באוקטובר

המתנחלים לבין דור המבול.

אמרתי לו שזה פטתי. דור המבול סתם גזלו בשביל הכיף. לא כתוב ש"בני האדם" גזלו מ"בני האלוהים" כתגובה על גזל בנותיהם.

עובדה שדינו של אמציה נחתם על ע"ז, ולא כי זרק את האדומינאצים מהצוק. על זה קיבל רק גערה קלה

סערת המסיק: הפסיקה של הרב מרדכי אליהו

א. שני כיוונים, שאולי הם מחלוקת ראשונים: 1.הפרי חדש אומר שזה חלק מהכלל הרגיל שכל המצוות שכשרות ביום כשרות מהתורה מעלות השחר, וחזל תיקנו לכתחילה לחכות לנץ החמה כדי לא להתבלבל. ובקרבן הקלו כדי להספיק יותר קרבנות עד התמיד של בין הערביים (טעם שלא שייך בתפילת שחרית שרק מקבילה לתמיד). 2. באמת הזמן לכתחילה מאז שחיטת התמיד, אבל מצווה מן המובחר בנץ בגלל 'ייראוך עם שמש'

ג. לפי הרב נבנצל אין עדיפות בין תפילה לפני הנץ לתפילה אחרי הנץ, רק בנץ יש מעלה

לחלק מהראשונים (בין השאר הרמב"ם) לכתחילה יש לגמור קריאת שמע בנץ ולהתחיל עמידה מיד, וקריאת שמע אחרי/ עמידה לפני זה רק בדיעבד, וגם שם יש דיון האם לשיטתם צריך סמוך לנץ ממש או שכל הזמן שלפני הנץ (מדיוק בין השאר בלשון הרמב"ם), אבל אני לא כל כך מונח בסוגייה, ובכל מקרה להלכה לא חוששים לדעות אלו, מלבד העובדה שעל כולם מוסכם שיש מעלה גדולה בתפילה בנץ.

בנוסף, זכור לי איזה משהו שאולי יש דעות שאם אתה לא קורא ק"ש סמוך לנץ, ועמידה מיד בנץ אז לא סמכת גאולה לתפילה, אבל כאמור זה דעות מיעט קיצוניות ולגבי הדבר הזה אני בכלל לא בטוח שאכן יש דעה כזאת.

ב. שאלת למה בתפילה יש חילוק בין עלות השחר למשהאיר פני המזרח, בניגוד למצוות אחרות

באמת יש שיטות שבכל המצוות גם בדיעבד יוצא רק משאיר פני המזרח (וזה הכוונה "עמוד השחר" במשנה במגילה, או שעמוד השחר שם לאו דווקא)

לדעה שיש חילוק, בתמיד הקלו לכתחילה לפני הנץ בגלל העומס של הקרבנות (פרי חדש), אבל איחרו מעלות השחר למשהאיר פני המזרח בגלל הטעות שהייתה עם הלבנה, שמוזכרת במשנה ביומא (מגן אברהם. ובאמת בדיעבד גם תמיד כשר מעלות השחר)

[על גבי זה, יש לציין שיש שיטות שלתפילה באמת רק הנץ ועלות השחר חשובים, למרות שעלות השחר זה לא משהאיר פני המזרח]

בפשטות מדאורייתא.

מה שכתבת שבדיעבד כשר כשנשחט לפני, זה לפי המג"א.

חשבתי שכתבתי מספיק ברור, אבל אם כתבת כנראה שלא, אז טוב שהדגשת

אך טווח הזמנים לעניין 'זמן תפילה' אינו מוגדר לפי זמן הקטרת האיברים, (שמותר להקטירם אפילו בלילה, אלא שחביבה מצווה בשעתהּ) אלא מוגדר לפי הזמן הכשר (גם אם בדיעבד) - לשחיטת התמידים.

כך שמעלות השחר (לפי המגן אברהם ופרי חדש אף לפני משאיר מזרח, ולאליה רבא וגר"א דווקא משאיר המזרח) עד 4 שעות נחשב זמן תפילה כי עד אז הוא בכלל 'בוקר', וכשר לשחיטה (לפי ר' יהודה שהלכה כמותו).

ולפי דעת השו"ע שלפני הנץ החמה נחשב לזמן דיעבד, אינו משום שאין זה מוגדר 'תוך זמן תפילה', אלא ככל המצוות שביום שמצוותם אחר שתנץ החמה, (או משום שמאבד בכך את האפשרות להתפלל שחרית בזמן המובחר - עם הנץ)

גם טווח 'זמן תפילה' של תפילת המנחה נקבע לפי הזמן הכשר (אף אם בדיעבד) לשחיטת תמיד של בין הערביים, שזמנו מתחיל מחצות היום, עד הערב (לרש"י ולשו"ע- עד צאת הכוכבים, ולתר"י ולגר"א - עד השקיעה). אלא שלגבי מחצית השעה שלאחר חצות - החמירו בין לעניין שחיטת התמיד ובין לעניין תפילה - מחשש טעות. (למג"א וברכי יוסף - אף בדיעבד לא יצא, ולפר"ח וערוה"ש - יצא, וכשיטתם נראה לענ"ד מדברי הראשונים).

ועד שהזכרת מעשר שני תשאל על כל המצוות התלויות בארץ כולל שמיטה ויובל, תרומות ומעשרות.

בארץ.

השאלה היא אם הם כדגים שקונים דגים בכספי מעשר שני, או כמלח מים פטריות וכמהין שלא.

מה הבעיה הטכנית לסוכך באצות? חוץ מזה שרבי ירמיה שאל על סיכוך ביין קפוא הבא מהחרמון...

ואם הגמרא שואלת על סיכוך בהדסים, מה הבעיה הטכנית לסכך באלמוגים? (אפשר גם לשאול על סיכוך בספוג ימי)

כתוב במשנה בכלים שכלי קיבול של שחקקו מאלמוג לא מקבל טומאה כי הוא גידול הים. וגידול הים אינו מקבל טומאה חוץ מעורות כלב המים מפני שהוא עולה ליבשה.

אם כן אינו גידול הארץ.

ראה כלים פרק יז משנה יג, כלים פרק יג משנה ו ותפארת ישראל שם, שבת דף נב ורשי ותוספות שם. מחלוקת האם טבעת אלמוג טהורה בגלל שהיא פשוטי כלי עץ או בגלל שאלמוג נחשב גידולו מהים

וברמבם הלכות כלים פרק א הלכה ג פסק שגם "צמר הגדל בים" טהור משום שנחשב גידולו מן הים)

השאלה אם יש לחלק בין אלמוג למשל שמפורש שהוא מ7 מיני ארזים אלמוג שבים. וגם ענפיו מתפצלים כמו צמח, לבין ספוג ים למשל

מה אתה שואל בעצם? האם הולכים לפי קביעות חז"ל או לפי המציאות שהתבררה?

לגבי אלמוגים ושושנת ים ודומיהם זו שאלה קצת אחרת כי המדע מגדיר אותם כבעלי חיים ולא כצמחים. מה ההגדרות בחזל לכל אחת מהקטגוריות?

לגבי אצות, לא הבנתי למה זה או דגים או פטריות דווקא? למה אצות זה לא כמו חסה או כרוב? השאלה לא מספיק מוגדרת.

אחרת אסור לנו לאכול רובדים של חיידקים נראים לעין.

השאלה שלי היא נגיד שושנת ים זזה כמו חיה, אז האם מבחינת הליכה אחרי מראה העיניים היא חיה מבחינה הלכתית, או בגלל שמחוברת לאדמה היא צמח או כמו פטריות.

פשיטא שאלמוג לא נחשב חיה הלכתית שהרי היצרוים שבתוכו מיקרוסקופים כמו חיידקים (ומה שאנ רואים כאלמוג זה ההפרשה הגירנית שלהם , ולא ניתן לומר היוצא מהטמא טמא, שהרי הם מיקרוסקופים ולא מתחשבים בדבר מיקוסקופי הלכתיית). השאלה אם הוא צומח או דומם. ואם הוא צומח, השאלה אם נחשב גדבר שגידולו מהארץ או מהים (או לא משניהם כמו פטריות). נפקא מינא לקבלת טומאה אם עשו ממנו כלי, לסיכוך בסכך ולקניית בכספי מעשר שני.

לגבי אצות, מכיוון שהן גדלות במים ואין להן שורשים בקרקע אלא רק נאחזות בתפר דק לסלע הקרקעית, השאלה אם נחשבות צומח או כמו פטריות שאין גידולן מהארץ

בכל מקרה, השאלה שלך אכן יותר מוגדרת כרגע - אבל עדיין חסרות ההגדרות ההלכתיות. בהיעדר כאלה, הזואוחוגיה חוזרת לסייע.

מניין הקביעה שלא ייתכן יצור חי שצריך להיות אחוז חזק באדמה? צמח לא רק אחוז בה אלא ניזון ממנה. אלה אחיזות שונות.

לא הכרתי את המושג דבר שגידולו מן הים. תרחיב על זה.

מה שלא זז?

מה שאחוז באדמה?

מה שיונק מהאדמה?

אני לא חושב שבדיקה גנטית המסווגת את האבלוציה של אטתו יצור בעץ הפילוגנטית תהיה נפקא מינא להלכה, כשם שהאדם אינו קוף לפי ההלכה.

ב. מה שאמרתי הוא שמכיוון שאצה לא באמת יונקת מהאדמה אלא רק דבוקה אליה ביתד ואין לה שורשים, השאלה אם היא כמו צמח הלכתית או כמו פטריה (שאין דינה כצמח כי לא גדלה מהקרקע לפי הגמרא), או כמו דומם שגידולו מן הים (כל דבר שגידולו מן הים (נאמר על חיות) כל מה שמפיקים מהם לא מקבל טומאה לפי המשנה , חוץ מכלב המים מפני שפורש ליבשה לעיתים. משנה כלים).

צמח יונק מהאדמה ואינו מוגדר "חיה" הלכתית אלא צמח, גם צמח טורף.

אם אצות נכללות בעשב והעץ שנבראו ביום שלישי, או בשרץ נפש חיה של המים ביום הרביעי

שאלה מעניינת מאוד! 🧐 מרתק לראות כיצד ההלכה מתמודדת עם יצורים ימיים שמטשטשים את הגבול בין צמח לבעל חיים.

שאצות ושושנות ים (שנראה די פשוט שמותרות הן באכילה ואינן בכלל שרץ המים, אם כי למעשה הייתי מברר זאת בצורה יסודית יותר ולא ממהר לאכלם).

דינן כמו כמהין ופטריות וברכתן שהכל ואינן ניקחות בכסף מעשר ואין מערבין בהן (עירובי תחומין).

וממצוות התלויות בארץ פשוט לי שפטורות.

מחוברת לקרקע.

ויש יצור דמוי שושנת ים שמחובר לקרקע שהוא בעצם מדוזה שזזה וטורפת, והוא מתחלק לכמה מדוזות שמשתחררות ממנו ומשייטות בים בחפשיות. מה דינו כשמחובר לקרקע?

ומה לגבי דין סיכוך בסכך?

אצות כמובן פשיטא שאינן שרץ

התברר לי שחלק ממיני שושנות הים הן בעלות יכולות תנועה שאינן מאפיינות צמחים כלל, ונראה ברור שמינים אלו מסווגים כ"שרץ המים".

יש מינים שיכולים לנטר ממקומן, ויש שבאפשרות לזחול ממקומם על קרקעית הים.

תנועה או חיבור לקרקע?

ואם כן, מה דין צמח טורף? (הוא גם נע קצת כשטורף).

ברור לי שצמח טורף אינו 'שורץ'. דבר שלעולם אינו נעקר כלל ממקום גידולו אינו שרץ. אך אם עוקר את עצמו, באמצעות יכולת התנועה העצמית שלו, נראה לענ"ד שנחשב שורץ, גם אם זה נעשה באיטיות רבה.

לרב ארל'ה הראל שיעורים בעפרה

נראה לי שגם בגבעת אסף

הוא מדבר רהוט, לעניין, מתבל בהרבה אנקדוטות, ועוסק ביסודיות בהרבה נושאים מעניינים ופיקנטיים, בהלכה ובאגדה.

בבין השמשות בין אהרון ליוסף