אני אישית- הופתעתי מעוצמת הצירים אז לקחתי בלידה הראשונה. בלידה השניה הצלחתי יותר אז לא לקחתי.

ממליצה אם את: מותשת, קשה לך להתמודד איתם(וזה לא רע), עייפה, הצירים תכופים וחזקים מאוד, הרבה זמן של צירים...

בהצלחה.

אני לא בעד אפידורל ולא נגד..

תזרמי עם גופך ועם הלידה..

תראי אם את מותשת ואת זקוקה למנוחה אפידורל יכול לסייע לך.

תלמדי על האפידורל מה החסרונות ומה הייתרונות.

תלוי גם בתרחיש הלידה איך היא תתחיל ואיך תגמר,בקיצור זה לא משהו שאפשר להחליט עליו מראש.

ממליצה בחום אם כן לוקחים אפידורל רק מפתיחה 5 בדר"כ זה לא תוקע את הלידה,עד פתיחה 8.

אם את מתחילה את הלידה עם זירוז כמו פיטוצין,מומלץ לקחת בהמשך אפידורל.

תנסי להתמודד ולמשוך כל פעם עוד קצת.

במקביל תעשי הכנה טובה,על נשימות,תנוחות,הרפיה,דמיון מודרך.

מגע בלידה ועוד..

הרבה סיעתא דשמיא בהחלטות

אני אחרי שתי לידות צפופות ב"ה, את הגדולה ילדתי עם אפידורל ואני מתחרטת על זה וסובלת מזה עד עכשיו...

את הלידה השניה עברתי ללא אפידורל וללא תישטוש אלא טבעי ונהנתי!

זאת חוויה מדהימה. ממליצה בחום

לא כדאי להחליט מראש, בפרט שמדובר בלידה ראשונה.

ברור שטבעי ובריא יותר בלי אפידורל, אבל תלוי בכוחות שלך וגם בשמחה שלך לקראת התינוק.

אם את לא כל כך מעוניינת לקחת אפידורל (כך זה נשמע מדברייך), תכיני הטב ש"ב, תלמדי ותתרגלי שיטות להרפות, לנשום נכון, אילו תנוחות עשויות לסייע וכו'. כמובן - אם יש לך כסף - קחי דולה, היא באמת יכולה להפחית משמעותית את הצורך במשככי כאבים. האמת היא שגם חברה או אמא שיודעת לעשות מסז' עשויה בהחלט לעזור.

לידה קלה והעיקר הרבה בריאות לאם ורך הנולד!

כי לפעמים לוקח זמן עד שנותנים את האפידורל, מכל מיני אילוצים, ותצטרכי אמצעים אחרים להתמודדות בזמנים האלו.

שיהיה המון בהצלחה ובבריאות!

אני הגעתי בלידה ראשונה, במגמה וברצון שלא לקחת אפידרול. ולחוות לידה טבעית.

מה שקרה בסוף: לאחר כמה שעות טובות של צירים כואבים מאד... החלטתי לקחת, וב"ה, אח"כ הלידה התפתחה מאד במהירות  וגם שלב הלחיצות עבר מעולה, והעיקר, הייתי מאד נוכחת בלידה והרגשתי מאושרת מאד עם החלטתי.

גם בלידה השניה לקחתי אפידורל ממש לקראת סוף הלידה ולאחר שעות רבות של צירים מתישים... ושוב היתה לי חוית לידה טובה, בזכות האפידרול.

בלידה השלישית, שיכנעה אותי מילדת שלא לקחת אפידורל כי מן הסתם הלידה תתפתח מהר מכיוון שהיא כבר שלישית.. היא המליצה לי על טשטוש, ושוכנעתי. מה שהיה טעות נוראית!!! (אל תקחי טשטוש בשום אופן!!!)

זאת היתה הלידה הנוראית ביותר מכל הלידות שלי!

עברתי שעות ארוכות ומתישות של צירים מייסרים בלי אפידורל.. כך שהכאבים היו מורגשים בהחלט... ובלי שום יכולת אחרת לעזור לעצמי, רק שכבתי חסרת אונים ומטושטשת...

בלידה שאחריה, לקחתי שוב אפידורל. וב"ה שוב היתה לי חוית לידה טובה. ממש חויה מתקנת.

מסיבות שונות לא ניסיתי בלידה זו לידה טבעית, למרות שכבר הייתי בשלה אליה יותר.

מה שברור הוא, שלידה טבעית, דורשת הרבה הכנה מראש, על מנת שהחויה תהיה טובה ולא מייסרת.

האפידרול יכול לעזור לנשים שאין להן תמיכה מספקת, באו בלי דולה או אשה אחרת שיכולה לעזור, והן עצמן לא עברו מספיק הכשרה לסיוע עצמי בשעת הכאבים. וזאת אופציה טובה ובטיחותית יחסית.

כמו כל התערבות רפואית גם לאופציה הזאת מקרים שיש לה תופעות לואי כאלו ואחרות.

אבל כדאי לזכור שבשעת סכנה/ניתוח- הרדמה אפידורלית נחשבת לבטוחה יחסית להרדמה כללית, ומעדיפים  לתת אותה על פני ההרדמה הכללית.

לכן אל תקבעי שום עובדה עתידית.

ובעז"ה גם אם תחליטי לקחת אפידורל לא תהיה לך השפעה עתידית על החלטה זו.

שתהיה לך לידה קלה וטובה בעזרת ה' בכל מקרה!

אפשר לקרוא בטופס ההסכמה:

http://www.clalit.org.il/meir/Media/Images/SCM/Category/121_2_17.pdf

וביתר הרחבה בוויקיפדיה (אנגלית):

http://en.wikipedia.org/wiki/Epidural#Epidural_analgesia_in_childbirth

אזהרה! אני יודעת שיש נשים שבשבילן ידע הוא כוח, ויש אחרות שבשבילן חוסר ידע הוא כוח. לרוב אני שייכת לקבוצה הראשונה, אבל מכבדת לגמרי את הקבוצה השנייה. אני מביאה לכאן את המידע כי שאלת, ואני מניחה שאת באמת רוצה לשמוע. אם הרושם שלי שגוי, אני לא רוצה חלילה לגרום לך לחרדות מיותרות. שקלי אם מתאים לך לקרוא או לא.

גם אני צטרפת להמלצה שלא להחליט מראש.

כעקרון לי ברור שעדיף בלי אפידורל.

ההתאוששות אחרי הלידה (לפחות אצלי ) עם אפידורל היתה יותר קשה, איטית, ומלווה בכאבי גב.

בלידות הראשונות הייתי צריכה אפידורל. לא היה שייך בכלל בלי.

אבל מהלידה הרביעית והלאה (כ"י!) הלכתי לפני הלידה למישהי שעוסקת ברפואה משלימה.

היא עשתה לי דיקור, ורפלקסולוגיה. והיו ב"ה לידות מדהימות, שלא האמנתי שיכולות להיות!

ולא התכוונתי לא לקחת אפידורל- אבל פשוט לא הספקתי, וכ"כ שמחתי בזה!

סיכום- לידה ראשונה את עוד לא מכירה את הלידות שלך (גם בלידה שניה, כי בד"כ היא יותר מאפיינת את הלידות הבאות) ולכן תבואי פתוחה, והכי חשוב- שלווה ורגועה.

ותשקלי (בעיקר כלכלית) אם מתאים לך תומכת לידה או טיפול משלים כנ"ל לפני הלידה, כי זה ממש משנה את התמונה.

או כמו שאומרים, תזרמי עם זה

אצלי בשתי הלידות הראשונות, הגעתי עם פתיחה גדולה ופשוט לא הספקתי לבקש אפידורל, ושמחתי מאד שחסכתי את זה.

אבל שתי הלידות הבאות התקדמו לאט, וחששתי לסבול הרבה, אז לקחתי אפידורל

בלידה השלישית, זה פשוט זרז באופן מדהים, מפתיחה 4 שלא זזה הרבה זמן,

כמה דקות אחרי האפידורל, המילדת אומרת לי תלחצי, והתינוקת היתה בחוץ... (עד היום אין לי מושג מה בדיוק קרה)

ובניגוד למה שאמרו כאן, לא הרגשתי שום הבדל בהחלמה בין לידה עם ללידה בלי.

שיהיה בשעה טובה בקלות ובבריאות

אני לא קיבלתי.

לאפידורל יתרונות וחסרונות

יתרונות: בריאות נפשית ליולדת (ולפעמים גם לסובבים אותה) , הקלה משמעותית בכאבים , אם נותנים בזמן הנכון. ההשפעה על התינוק היא מינימלית ביחס למשככי כאבים אחרים. במקרה של לידה קשה וארוכה , מאפשר מנוחה והמשך לידה .לפעמים מזרז לידה - ולפעמים ההפך.

חסרונות: ישנה סכנה מינימלית של שיתוק ארעי - זה קורה אחת להרבה לידות.שמעתי על מישהי , שחודשים אחר כך עוד היתה פתאום נרדמת לה הרגל ,וזה היה בגלל האפידורל.  אם לא נותנים במינון נכון , היולדת לא לוחצת כי היא לא מרגישה כלום - זה קרה לגיסה שלי.  את האפידורל מקבלים בערוי לעמוד השדרה , אם אני לא טועה - מה שלא מאפשר תנועתיות (האמת...גם בלי אפידורל לא יכולתי לזוז הרבה) אפידורל  מצריך  קטטר.

זהו על קצה המזלג.

נראה לי שהשאלה היא לא כן או לא - אלא שצריך צוות מיומן , ורופא שיודע מתי לאפשר אפידוראל אם יש צורך.

ברור שמי שתיקח אפידורל מבחירה, והוא ישפיע עליה לטובה ויעניק לה חוויית לידה נעימה - אז ודאי שכאן תהיה השפעה חיובית על בריאותה הנפשית... אבל אותו כנ"ל לגבי מי שיולדת ללא אפידורל מבחירה וחווה חוויה של לידה טבעית כפי שרצתה.

ולגבי "הסובבים אותה" - באמת מי שלאמא שלה קוראים חנה קטן, לא כדאי שתסתכן בלידה טבעית.

זו תגובה למשהו שנכתב כאן?

אני הרגשתי שאפידוראל זה משהו לא טוב , עד שקראתי את הטור הזה. עכשיו נראה לי שלנשים מסויימות זה טוב.

את רואה את הטוב בכל אדם ובכל מצב וזה ממש מעורר התפעלות. אני לא הגעתי עדיין למדרגה שלך, ויש לא מעט דברים שמקפיצים לי את הפיוזים. אפרט לגבי חלק מהדברים שהרגיזו אותי בקטע הנ"ל:

1) היא אומרת - חד וחלק - שאין לאפידורל סיכונים. סליחה? איך רופאה יכולה להגיד דבר כזה? יש פעולה רפואית שאין בה שום סיכון? אפילו לא אקמול! אז אלחוש בגב? ניחא, הייתה אומרת שהסיכונים לא גדולים, שהם נדירים, שהתועלת עולה על הנזק, אמירה מתונה כלשהי. אבל להצהיר פשוט כך, שאין שום סיכון בפעולה הזאת? זה אומר שהיא לא קראה אפילו פעם אחת את טופס ההסכמה (אני לא מדברת על כל מה שאומרים מתנגדי האפידורל, וכל המחקרים והחשדות המבוססים יותר או פחות - אלא על המידע המינימלי שיולדת חייבת לחתום שידעה לפני שמותר להזריק לה אותו!) - או שהיא קראה ופשוט מונעת מהמטופלות שלה את המידע? איך לאכול בכלל אמירה כזאת?

2) ההמלצה הזאת להגיע לעזור ליולדת רק אחרי שהיא כבר מאולחשת, לא כשכואב לה וקשה לה והיא זקוקה לאמא... מה אומר ומה אדבר. ובכלל, שמת לב כמה משקל יש בכתיבה שלה לתחושות היולדת, וכמה לתחושות האמא, הבעל, המיילדת (שהבחירה המקצועית שלה הייתה ללוות יולדות, לא להיות ספרנית, מן הסתם היא לקחה בחשבון שיהיו כמה רחשים קלים בסביבת העבודה שלה)? אברכית קלעה למטרה.

3) עצוב לי על אנשים שהקול הכי מתוק לאוזניהם הוא קול של מכשירים, והריח הכי ענוג לאפם הוא ריח של ציוד רפואי.

4) הסוף צמרר אותי. פשוט כך. הילד לא ינק, והתחושה בעקבות זה היא רווחה - אפשר להשאיר אותו בזרועות אבא ואחיותיו ולצאת ליומיים נופש. אם זו הייתה אישה פרטית הייתי קצת מצרה על התינוק ועליה שכך היא חווה את הדברים, אבל זה באמת לא ענייני. אבל זו רופאת נשים שכותבת בגלוי שבכך עשתה היסטוריה, ומסקנתה היא שכדאי לבנות הרבה בתי החלמה ליולדות שיבואו בעקבותיה! כן, אפשר לבוא לבתי החלמה האלה עם תינוק, אבל המסר הסמוי בפסקה הזאת היא שעדיף בלי, כי הרי - כדבריה - זה פסק זמן בין ההיריון לגידול. הגידול עוד לא התחיל, הרי. היצור הזעיר הזה שלפני רגע היה מחובר אליה 24/7 עוד לא באמת זקוק לה, ומה הוא כבר ירגיש אם פתאום ליומיים היא תיעלם מחייו. הרי ההנקה היא המכשול הטכני היחיד שקושר - מה לעשות - בין תינוק בן יומו לאמו, ובלי ההנקה אין לה עוד שום פונקציה משמעותית בחייו - לא קצב דפיקות הלב שהוא הורגל לו, לא זרועותיה האוהבות...

אני עוצרת את עצמי איכשהו פה, אבל הייתי יכולה להזדעדזע עוד ועוד. לא מאיך שהיא כאישה פרטית חוותה את הדברים, אלא מהשופר הגדול שבו היא כרופאת נשים קוראת ליולדות ללכת בעקבותיה )-:

זו גם לא דרכי להשאיר תינוק ליומיים . מצד שני כל ילדי משפחת קטן הם מוצלחים , בריאים בנפשם ובגופם. לא הלכתי רחוק עם מה שהיא כתבה , בעיקר בגלל שאין לי 13 ילדים ואני לא רופאה ( מקצוע לא פשוט) הלואי ופיצקולינה שלי תגדל להיות שמחה ובריאה. יש גם דבר כזה עודף טיפול. כמו שאני למשל ...קופצת על כל שטות ומצמוץ שלה. זה גם לא טוב.

את צודקת . אני די כיוונתי לא לקחת אפידוראל . היה לי מה שנקרא אג'נדה: אפידוראל- פויה! פיטוצין - לא. פקיעת מי שפיר -לוותר.. אז מהמקום הזה - התגמשתי קצת והבנתי , שאם אקח אפידורל -לא סוף העולם- אז זה יצא טוב.

בקיצור מה שאני אומרת , זה שחוץ  מהתורה שנתנה בסיני , שום דבר הוא לא תורה מסיני - ולכן לא התרגשתי מד"ר קטן . מה שעובד מצויין בשבילה , הוא בגדר המלצה בלבד בשבילי.

מה שכן , אני מעריצה כל אישה שהיא אמא לכמה ילדים , בפרט מאז שנעשיתי אמא בעצמי.

חוץ מזה תודה על המחמאות  צדיקה את בעצמך

אני מהסקרניות שנהנות לקרוא כל דבר :

וזה כי אנחנו כמובן מכירות את פצקרשת...

האמת - היא מייצגת דעה ממש רווחת בעניין האפידוראל. ואולי יש גם צדק בדבריה.

ולמרות זאת - לי לא היתה חוויה טובה מהאפידוראל, ואני כבר מחכה בעזרת ה' להריון וללידה הבאים כדי לתקן את החוויה ולא לקחת אפידוראל בע"ה.

המלצה גורפת לשימוש באפידורל, תוך התעלמות מוחלטת מהסיכונים? לא נראה לי שזו הדעה הרווחת, לא בקרב הציבור ולא בקרב אנשי מקצוע.

http://a7.org/MailAttach.aspx?act=nppdf&f=432

וחותמת על כל מילה שלך בתגובה למטה (-:

יש הסבר איך להגיע לקישור? 

http://www.inn.co.il/Besheva/?num=432

ותלחצי על הורדת גליון בpdf

זה לוקח פשוט הרבה זמן כי הקובץ קצת כבד.

אני חותמת על כל דבריה למעלה של פצקרשת.

זה בגליון מס' 432? למה הוא לא מופיע בגרסה האינטרנטית?

כבר כמה לילות שאני לא ישנה, בציפייה לטלפון שיפקוד עליי להתייצב בחדר הלידה, כדי ללוות
את בתי השביעית בלידתה הצפויה בירושלים. והנה מגיע הצלצול המיוחל, ועוד בחסד, בתזמון
הנכון - בשעות הערב המוקדמות, בדיוק לאחר סיום עבודתי, והחשוב מכל - לאחר שבתי כבר
קיבלה זריקת אפידורל.
אני נכנסת למכונית, מודיעה לבעלי שאני נוסעת לירושלים, נכנסת לחניון בית החולים וחונה באזור
חניית הרופאים מתחת לבניין. אני ממהרת למעלית ומגיעה מתנשפת לחדר הלידה, כדי לפגוש את
בתי היקרה כשהיא מחייכת אליי חיוך רחב. מתברר שלאחר שעות של צירים כואבים, החיוך מופיע
בזכות זריקת האפידורל שהיא קיבלה זה עתה. אשרי המרדים המושיע, ואשרי מי שהמציא את ההר־
דמה האפידורלית - המצאת המאה ממש. ברשימת התובנות שאציג כאן, הראשונה שבהן היא ההצעה
הכֵּנה לכל אם בישראל להופיע ללידת בתה רק לאחר ביקורו של המרדים.
גלגל חוזר בעולם, וזכינו לקבל את אותה מיילדת שיִילדה את היולדת עצמה לפני עשרים שנה.
הלידה מתקדמת לאיטה, ואני נהנית מקולו של מכשיר המוניטור שרושם ומשמיע את הדופק העו־
ברי התקין. אין מנגינה יפה יותר בעולם כולו. גם לריח המיוחד של חדר הלידה התגעגעתי, ריח כל
כך ממכר.
לפני שנים היה חדר הלידה מקום של קולות רמים, ולעיתים אף צעקות וצווחות ובכי. אולם מאז
המצאת האפידורל - שקט ושלווה שוררים בדרך כלל בחדר הלידה. הרדמה זו נמצאת בשימוש
שוטף כבר שנים רבות, והשימוש בה נרחב עד מאוד בניתוחים קטנים בכל הדיסציפלינות.
את זריקת האפידורל הראשונה בהיסטוריה בחדרי הלידה של בית חולים ’שערי צדק‘ זכיתי אני
לקבל. זה קרה לפני עשרים ושבע שנים, בלידת בני השלישי. החלטתי שבלי אפידורל הלידה פשוט
לא תוכל להתרחש. גיסי, פרופ‘ רפי קטן, ביקש עבורי מאחד מידידיו, מרדים בכיר במרכז הרפואי
הדסה עין כרם, שיבצע את הפעולה בלידה הצפויה ב‘שערי צדק‘. וכך בשלוש לפנות בוקר, לתדה־
מת המיילדות הוותיקות, צעד לעבר מיטתי רופא לא מוכר, ולאחר תיאום עם הצוות הרפואי ביצע
את ההרדמה הגואלת. התוצאה החיובית - לידה ללא כאבים - בלטה בשטח, ומאוד מצאה חן בעיני
המיילדות. לימים הובא אותו רופא לנהל את מחלקת ההרדמה, והכניס את ההרדמה האפידורלית
לשגרה במחלקות השונות של בית החולים, ובעיקר במחלקת היולדות. כך זכיתי גם בלידה הבאה,
שהיתה לידת תאומות, להרדמה אפידורלית, שכבר היתה למעשה עניין שגרתי בחדר הלידה.
במרפאתי אני נוהגת להמליץ על ההרדמה המקומית הזאת, שאינה מסוכנת כלל והופכת את
הלידה להכי טבעית בעולם. האישה בשליטה מלאה, אינה עסוקה בצירים הפוקדים אותה ובמאמץ
להתגבר על הכאב, והיא יכולה בנחת לגמור במהלך השעות שלפני הלידה עצמה את ספר התהילים,
להתפלל באותה הזדמנות גם על כל חברותיה ובני משפחתה, לפטפט עם בעלה ועם אימה תוך חיוך
רחב וליהנות מחוויה רוחנית אמיתית. הכאב בלידה אינו גזירה משמיים, ויש בכך משום חסד לבעל
ולאמא, שרואים רעיה ובת רגועה ושמחה המחכה לקבל מידי שמיים את המתנה החדשה המצפה
לה, ולא אישה כואבת, סובלת ומיוסרת.
אמנם יש נשים שהלידות שלהן קלות יחסית והן אינן זקוקות להרדמה. וכן ישנן נשים שהאפידורל
לא פעל אצלן ביעילות המיטבית או שחוו תופעות לוואי (שהן נדירות) כגון כאבי ראש קשים, ולכן
פחות ”מתחברות“ לעניין. אותן נשים עשויות ליהנות מנוכחותה הברוכה של ’דולה‘, מהרדמה בא־
מצעות מסכה, מטכניקות הרפיה, מישיבה על כדור או משימוש בג‘קוזי ועוד כיד הדמיון.
כמו כן, ביכולתה של ההרדמה האפידורלית למנוע גם טראומה אבהית. בהיותי בתפקיד נקראתי
לא פעם לחדר לידה כדי לטפל בבעלה של יולדת השוכב שרוע על הרצפה מעולף ולבן כסיד. אולם
האמת היא שרק לאחר שילדה בתי הגדולה הבנתי סוף סוף לליבו של הבעל, העומד ליד מיטת
אשתו הסובלת כשהוא חסר אונים. ממש ריחמתי עליו. הלידה הזו היתה בשבילי חוויה חזקה ביותר.
לאחר הלידה, בה ’לחצתי‘ יחד עם בתי במשך שלוש שעות, כאבו לי כל השרירים בגוף והגעתי
למסקנה שהגיע הזמן להקים בתי החלמה גם לאמא של היולדת.
ואם לדבר ברצינות, הציבור הדתי-לאומי לא מנצל מספיק את הפינוק החיוני שנקרא ’בית הח־
למה ליולדות‘. בציבור החרדי זהו עניין כמעט מובן מאליו - חופשה של כמה ימים בתנאֵי בית הב־
ראה ובזיל הזול לכל יולדת, שהיא מתנה מהקהילה ומהמשפחה לכבוד הלידה ולפני המאמץ הכרוך
בגידול התינוק החדש (ובדרך כלל גם אחיו הגדולים). בעבר תמכתי בהקמת בית החלמה ליולדות
באחד מיישובי השומרון שיהיה מותאם באופיו ובאווירה שבו לציבור הדתי-לאומי, אך בינתיים
הרעיון לא המריא. בצעירותי לא ניצלתי את האפשרות הזו. רק כמה ימים אחרי הלידה האחרונה
שלי, לעת זקנה, נסעתי ליומיים לבית החלמה ליולדות - אך בלי התינוק, שנשאר בטיפולם המסור
והמאומן של אביו ואחיותיו הגדולות. אני חושבת שבכך עשיתי היסטוריה. בן הזקונים שלי הוא
היחיד מבין ילדיי שסירב לינוק, ואפילו דחף אותי קלות כמה פעמים, כאילו רצה לומר: ’אמא‘לה,
את כבר זקנה מדי בשביל זה‘.
 אז לסיכום, משימתי הבאה היא להקים בית החלמה בשומרון עבור היולדות ואמותיהן

ואני אומרת את זה כאחת שילדה תמיד עם אפידורל.

היא כתבה את זה כחוויה סובייקטיבית- לא כהמלצה רפואית.

ובתור כזו- אני חותמת על כל מילה לשה (ובעיקר על הקטע עם בתי ההחלמה!)

רוצה זה לראות אותי מחייכת... תודה אז תחכי בחוץ עד שאלד...

כבר כמה לילות שאני לא ישנה, בציפייה לטלפון שיפקוד עליי להתייצב בחדר הלידה, כדי ללוות
את בתי השביעית בלידתה הצפויה בירושלים. והנה מגיע הצלצול המיוחל, ועוד בחסד, בתזמון
הנכון - בשעות הערב המוקדמות, בדיוק לאחר סיום עבודתי, והחשוב מכל - לאחר שבתי כבר
קיבלה זריקת אפידורל.
אני נכנסת למכונית, מודיעה לבעלי שאני נוסעת לירושלים, נכנסת לחניון בית החולים וחונה באזור
חניית הרופאים מתחת לבניין. אני ממהרת למעלית ומגיעה מתנשפת לחדר הלידה, כדי לפגוש את
בתי היקרה כשהיא מחייכת אליי חיוך רחב. מתברר שלאחר שעות של צירים כואבים, החיוך מופיע
בזכות זריקת האפידורל שהיא קיבלה זה עתה. אשרי המרדים המושיע, ואשרי מי שהמציא את ההר־
דמה האפידורלית - המצאת המאה ממש. ברשימת התובנות שאציג כאן, הראשונה שבהן היא ההצעה
הכֵּנה לכל אם בישראל להופיע ללידת בתה רק לאחר ביקורו של המרדים.
 

רבונו של עולם, אם את מחפשת לבוא מתי שנוח לך, ומה שנוח לך לראות, אל תבואי בכלל!!!

שעות של צירים כואבים לעבור לבד, ואז לבוא?

אין לי מה להגיד!!!

רק כמה ימים אחרי הלידה האחרונה
שלי, לעת זקנה, נסעתי ליומיים לבית החלמה ליולדות - אך בלי התינוק, שנשאר בטיפולם המסור
והמאומן של אביו ואחיותיו הגדולות.

פשוט חסרת מילים אני!!!

לא הקטע עם האפידורל - זה באמת שטויות.

אבל הלב נקרע על התינוק הקטן בשביל מה להביא ילד לעולם?!

כן, גם לי זה נשמע הזוי. כן, גם אני לא חולמת לעזוב את התינוק שלי בכזה גיל, ולו לשעה. וכן, בעצם העובדה שהיא פרסמה בעיתון דברים כה שנויים במחלוקת, היא חשפה את עצמה לאפשרות של ביקורת נוקבת.

א-ב-ל, למרות כל זאת אני לא רואה עניין לגנות את הכותבת על הבחירות שלה או לקרוע את הלב על התינוק.

נשים רבות נוסעות לבית החלמה, ושם ישנות, אוכלות וקוראות, ושלוש פעמים ביום (במשך יותר מיומיים, לעתים גם שבוע) מגיעות לבקר את התינוק בתינוקיה. יש בהן כאלה שואבות כדי שלא יעירו אותן בלילה (זה, כמובן, במקרה הטוב, שלא נותנים מטרנה...). ולא נהוג לומר שנקרע לנו הלב על התינוקות שלהן. אני לא יודעת אם לתינוקות-תינוקיה אלה טוב יותר מאשר לתינוקה (הלא-יונק, כזכור) של הכותבת, שנשאר מחובק בזרועות בני משפחתו האוהבים, שאני בטוחה שלא משו ממנו במשך כל היומיים.

ישנן גם נשים שמשאירות את התינוק בבית ההחלמה, ויוצאות לחתונה או שמחה אחרת קרובה, או לסידורים אחרים... גם על זה שמעתי.

וכל זה בלי להזכיר את הצינוקיה בבית הרפואה, שהיא נחשבת ל"מובן מאליו".

אם גם זה (תינוק בתינוקיה) נראה לכן הזוי וקורע-לב באותה מידה, אז טוב. אבל בואו נודה שזה עושה רושם קצת פחות דרמטי... ובואו נניח לכל אחת לעשות את בחירותיה, כאשר אנחנו יכולות לומר האם לדעתנו הדבר מומלץ או לא, אבל בלי ביקורת, בפרט כאשר עדיין לא זכינו ללדת 13 ילדים, כפי שהזכירה זקנת השבט.

נ.ב.

כן, אני יודעת שאני זו שהזכירה את המאמר, ושלא יכולתי להזכירו מבלי שתהיה בדבריי נימת ביקורת קצת יותר ממרומזת...

תארי לך שאחרי החתונה בעלך אומר לך: "טוב! אני יוצא עכשיו לירח דבש באיטליה. נתראה בעוד שבוע!".

איך תרגישי? לא יקרע לך הלב?

ואת עוד אישה בוגרת, שמבינה שבעלך עדיין חי וקיים, ועתיד לחזור אליך.

זה מזכיר לי ספר על חינוך ילדים (דווקא ספר אהוב עליי מאוד), שמשווה הולדת לאח לבעל שמכניס הביתה אישה שניה.

במקום ללחוץ על בלוטות הרגש עם כל מיני דוגמאות (גם אני יכולה לתת דוגמאות: תארי לך שאחרי החתונה בעלך אומר לך: "טוב! אני יוצא עכשיו למילואים ומשאיר אותך עם בעלך השני שכל כך אוהב אותך. נתראה בעוד יומיים!". ואת עוד אישה בוגרת, שמבינה מי זה בעלך האמיתי ומי לא) ולדון אנשים על הבחירות שלהם, אני מעדיפה להסתכל על זה בצורה שכלית ולהחליט מה מתאים לי ומה לא.

לעזוב תינוק ליומיים? בחיים לא. להשאיר אותו בתינוקיה? גם כן לא.

אז מה? אני לא אבוא בגלל זה למי שכן בוחרת להשאיר את התינוק בתינוקיה, ואספר לה שנקרע לי הלב על התינוק שלה.

ואני, גם על מי שהשאירה תינוק בתינוקייה וגם על מי שהשאירה אותו בבית ליומיים ייצבט לי הלב. לה עצמה בשיחה פרטית אני בחיים לא אגיד את זה, וזו חוצפה אדירה וחוסר רגישות בעיניי, ואני באמת ובתמים מלמדת זכות על הבחירות האלה (באמת!). אבל כשהיא חובשת כובע מקצועי ומפרסמת את בחירתה בטור לנשים - בעיניי זו ממש חובה להתקומם ולמחות ולהגיד - לא, לא ככה צריך להיות. אל תיקחו דוגמה.

אבל - שוב, בעיניי, אני לא יודעת האם זה יותר גרוע מאשר אילו היא היתה כותבת "נסעתי לבית החלמה, השארתי את התינוק בתינוקיה ובאתי לבקר אותו שם חמש פעמים ביום" (שימי לב, הגדלתי משלוש לחמש).

את כותבת שגם על זה ייצבט לך הלב, אבל אני די בטוחה שאילו היתה נכתבת הגירסה הנ"ל, לא היתה עליה כזו התנפלות.

לכן אני חושבת שאפשר להסתפק בהבעת דעה, ולהגיד משהו כמו "זה נשמע לי לא בריא לקשר שבין האם לתינוק", אין צורך להכניס את כל הרגשי הזה ו"להתקומם".

אגב, גם אני בלידה הראשונה בסופו של דבר קיבלתי אפידורל, וגם להנקה שאחריה באתי ב'ראש פתוח' והיא די כשלה, והגעתי למסקנות מאוד דומות לשלך, וזה שינה הכול בפעמים הבאות.

הכול כמובן במסגרת ההשתדלות, חשוב לא לשכוח שאנחנו נתונים בידי ה', אבל ההשתדלות אכן חשובה מאוד. בקיצור ממש מסכימה אתך.

  כן נכון , זה בעקבות הטור הזה ,  איך זכרת! אבל שמעתי את זה מעוד מישהי בתור לרופאה - ככה במילים האלו . נראה לי שטוב שיש את האופציה , כל עוד לא דוחפים לך את זה כשאת לא רוצה. 

קראתי אותו כשפורסם בבשבע ולא הבנתי מה נסגר איתה.

לבוא בראש פתוח

בלידה הראשונה רציתי מאוד ללדת טבעי, אבל, הלידה התעכבה והתעכבה עד שנתנו לי זרוז

אז כבר לא היה סיכוי שאלד ללא אפידורל

מה גם שהייתי מותשת וזה נתן לי את הפשרות לנוח לפני שלב הלחיצות

כנ"ל לגבי הלידה השניה, הייתי כבר כאובה ועייפה אז ביקשתי אפידורל

את סובלת מכאבי גב ? כרוני ? (לא בהריון מכובד כמובן ....

כי זה יכול להיות שיקול

אני לקחתי 3 לידות מתוך 5 וסבלתי שנה לאחר כל לידה מכאבי ראש וגב נוראיים

וההחלמה היתה יותר קשה לי אפילו שלקחתי רק מנה אחת בפתיחה של 7-9 ~

ברכ והצלחה בכל החלטה

אם אין לך בעיות מיוחדות (כאבי גב , טסיות נמוכות ...) תזרמי העיקר שהלידה תהיה בשמחה

ותזכרי הכי חשוב אם תכיני את עצמך נפשית וגופנית גם הכאב יהיה בהתאם

לא בטוח שלא יהיה אבל העוצמה מאוד מושפעת ממה שהאישה מרגישה

ואם אחרי כל זה תרגישי שאת צריכה את זה קחי

ובלידה הבאה תהיה בעלת נסיון ושיקול אישי

שמחתי לקרא את תגובתכן.. 

העשרתן בי ידע רב בנושא.

בע"ה בהמשך אדע מה לעשות. כפי שציינתן. 

שנזכה ללידות קלות ומהירות.

אני בעצם מסכימה שצריך לבוא בגישה שלא תמיד הכל קורה כמו שאנחנו רוצות וצריך לדעת לקבל כל מני תסריטים.

אבל בלידה הראשונה שלי באתי בערך בגישה כזאת,

עד כדי כך שלמרות שבעצם רציתי לידה בלי אפידורל וכו' בעצם לא התכוננתי לזה מספיק.

עשיתי איזה קורס וקראתי כל מני דברים באינטרנט אבל בעצם לא היתה לי תמיכה ותנאים לזה כ"כ.

בסופו של דבר לקחתי ואפידורל וזה אולי לא סוף העולם אבל ההרגשה שלי היתה של פיספוס שלא שעשיתי ממש ממש הכל כדי שזה לא יקרה.

זה נראה לי תלוי אפוי קצת אבל לדעתי לפעמים עדיף להיות סגורה על משהו. אלא אם כן באמת באמת לא אכפת לך איך זה יהיה.

לעשות הכנה טובה,שאם לא תספיקי,או אין מרדים וכו'..

איך להרפות,תנוחות נשימות ועוד.

גם אני הגעתי למסקנות שאת הגעת (אני דווקא הצלחתי להגיע למטרות שהצבתי לעצמי, ב"ה, בגלל שהלכתי בהחלטה שאני יודעת בדיוק מה שאני רוצה, ראש בקיר).

מצד שני, צריך לדעת שאנחנו לא מנהלות את העולם.

לכן, אני חושבת שהפרספקטיבה הנכונה היא:

אני מחליטה להגיע בגישה של "אני בלי אפידורל נקודה", ו"אני מניקה ושיתהפך העולם". יחד עם זאת, אני יודעת שרק ה' קובע מה יקרה בסוף, ואקבל באהבה מה שהוא יגזור עליי.

אבל לא - "אני רוצה בלי אפידורל אבל אם אני אראה שאני לא עומדת בזה אז..."

כל זה, כמובן, למי שבאמת מעוניינת בלידה ללא אפידורל.

מה שמאוד חשוב עבור מי שכן רוצה אפידורל, זה ההערה של כרובי:

חשוב ללמוד דרכי התמודדות עם כאב, ולהיות מוכנה לכך שאף אחד לא יכול להבטיח לך שתגיעי לבית הרפואה ותקבלי את ה"הוקוס פוקוס" שינטרל את הכאב!

כמו שmp7 ציינה - בארבע מתוך שלוש, כלומר למעלה ממחצית מהלידות שלה היא בכלל לא הספיקה לקבל אפידורל! ומתוך הלידות שבהן כן מספיקים לקבל, זה עדיין לא מבטיח "לידה ללא כאב". יש רבות שהאפידורל לא משפיע עליהן, או משפיע חלקית, או מפסיק להשפיע לקראת סוף הלידה - החלק הכי כואב...

וזה עוד לפני שמדברים עם הסיבוכים האפשריים. ואני לא מדברת על "אנשים שנשארו נכים מלקיחת אפידורל", כדברייך אמפי. מספיק שהתנוחה והשיתוק מביאים לצורך בואקום - סיבוך נפוץ מאוד, בשביל להתחרט על האפידורל. ומי מדבר על מצוקת עובר בעקבות אפידורל שמובילה לניתוח קיסרי ח"ו. זה לא קטלני ולא אסון, אבל גם לא נדיר ולא כדאי.

כמו סיבוך אפידורל - שלוש שעות של לחיצות! נשמע שהאפידורל לא אפשר ליולדת לשתף פעולה עם הצירים מי יודע מה... אז אף אחד לא יכתוב "צניחת רצפת אגן בגיל מבוגר" כאחד הסיבוכים האפשריים של אפידורל - אבל מסתבר שיש סיבות לכך שהתופעה הכאובה הזאת קורית לאחוז כה גבוה של נשים. שלוש שעות לחיצות זה נזק רציני לרצפת האגן )-:

פשוט כי הרואה אמרה לי שאת הכאב הגדול ארגיש בין כך ובין כך.

עקב מנטליות דרום אמריקאית - ילדתי עם זרוז (בכלל לא היה צורך כי היתה התפתחות יפה- אבל את זה רק היום אני מבינה) אז כאב , ומאוד-- אבל נגמר.

2 הלידות הבאות- היו בניתוח. לא הרגשתי כלום-- אבל ההתאוששות--- ארוכה ארוכה ארוכה...

ומה שתחליטי-- שיהיה בשעה טובה!

עד הלידה עצמה והזרימה שלה.

אני רציתי אפידוראל בכל הלידות- רק ב-3 מתוך 7 הספקתי.

עם אפידוראל הלידה הופכת להיות חוויה הרבה יותר נעימה,

מצד שני- בלידות בלי האפידוראל- חסכתי לפחות את הכמה ימים של כאב בגב (לא קריטי, אבל בכל זאת כאב אחד פחות)

הכי גרוע- לבוא סגורים על משהו ולהתאכזב.

פשוט לזרום.

ולגבי מי שהזהירה מפני הטשטוש-

זה מאוד אינדיבידואלי,

אחותי לקחה טשטוש 8 לידות- ונהנתה מכל רגע.

לגבי הסיכונים- אין סיכוי ללא סיכון.....

מצד שני- גם לעבור את הכביש זה דבר די מסוכן, ואני מכירה הרבה יותר אנשים שנשארו נכים מחציית כביש- מאשר מלקיחת אפידוראל......

לפעמים הלידה מגיעה למצב שאין לך עוד טיפת כוח ואת רק מתחננת לאפידורל ולפעמים לא

שמעתי באוזניים שלי ממישהי שהאפידורל השפיע עליה קשות :לידה זה כאבים שאתה לא יודע מה הם ואם תרגישי צורך תקחי אפידורל....

לא רוצה לומר איך הוא השפיע כדי לא להלחיץ ואגב זו התרשלות של הביה"ח....

שמעתי מחבר של המשפחה שלנו שיש לו כמה חברים מדענים שמנסים לפתח חומר הרדמה רק למקום עצמו ולא לכל הפלג התחתון של הגוף...

רק מה דרכם של מדענים וחוקים שהכל לוקח שנים...

אולי עוד 20 שנה הבנות שלנו תוכלנה ללדת בצורה אחרת

כשבראש מקבלים את הכאב כציר ללידה, כפתיחת השער לתינוק, ועסוקים בזה זה מקל מאוד על הכאב.

זה עבודה שעושים כל החיים בהתמודדות עם קשיים. גם כלפי ילדנו שיהיו בריאים. ללמוד וללמד שקושי מצמיח ומוליד חיים. ולא לברוח מהקושי כי מפסידים הרבה אוצרות בחיים.

כל זה לא סותר את זה שיש מצבים לאפידורל ובכי חשוב- לא להתאכזב מעצמך! אנחנו עושות את הכי טוב שאנחנו יכולות.

הזדהתי עם כל מילה שכתבת. 

אני חושבת בע"ה ומתפללת לה' יתברך שיזכה אותי לחוות לידה טבעית ללא אפידורל וכמובן שתלווה עם הרבה שמחה בכי וצחוק... 

ולהאמין שהצלחתי לעבור את זה בשלום!

אני עובדת על חשיבה חיובית. 

מתקרבת לשבוע 30. כ"כ מתרגשת+ פרפרים בבטן!!! 

מחכה ליום המיוחל!!! 

תודה לכולן על התמיכה שמחתי כ"כ. 

שבת שלום ומבורך!! 

והתמודדות טובה גם אחרי הלידה,

שזה אותם הכלים בהתמודדות שונה.

לקחתי אפידורל, ב"ה לא היו שום בעיות ותופעות לוואי...

בהצלחה ולידה קלה!

לפעמים אנחנו כובלים את עצמנו עם התוכניות שלנו.. צריך לזכור שהלידה היא מה'! ואנחנו לא יכולים לצפות את הזמן שהיא תיקח, ואת עוצמת הצירים, והדבר הגרוע ביותר הוא להצטער על על דברים שעשינו. אני חושבת שצריך לבוא ברצון ללידה ובראש פתוח לקבל את התוכניות של הקב"ה לגבי. ולעיתים הדבר הטוב בשבילי הוא ללדת לידה טבעית,  כשזה מתוך שמחה, ולעיתים הדבר הטוב הוא לקחת אפידורל, כשאת מותשת ולא יכולה לחשוב על שום דבר אחר חוץ מהכאב, פתאום יש מרווח נשימה להתרגש מהלידה עצמה, להתפלל...  והדבר הכי חשוב הוא לזכור שמטרת הלידה הוא להוציא את התינוק לאויר העולם בבריאות. שמעתי ממיילדת על זוג שהגיע ללדת עם תוכניות ללידה טבעית, אך היתה מצוקה עוברית, ונאלצו לבצע וואקום. ב"ה התינוקת שלמה ובריאה, אך הזוג היה מאוכזב כולו על שהלידה לא הלכה כמתוכנן. אז בנות, פרופורציות!! בשעה טובה!

אם תספיקי... אני לא הספקתי בלידה הראשונה ב"ה ואני שמחה מאוד כי לי היה טוב בלי.
בלידה השניה (שלא היתה קשה יחסית) קיבלתי והיא היתה פחות טובה מהראשונה בה לא קיבלתי.
מאז היו עוד 3 לידות בהן לא לקחתי וטוב שכך.
יכול להיות שמישהי אחרת תגיד לך שלה היה טוב.
זה מאוד אישי לכל אחת.

ילדתי 2 לידות עם אפידורל ועכשיו לפני הלידה השלישית אני לא מתכוונת לוותר עליו אמא שלי הייתה איתי בלידות אחרי שילדה 10 לידות בלי אפידורל ואמרה לי "ילדת כמו מלכה ואפילו עם חיוך" איך המורה שלי אומרת?"בורא פרי אפידורל"!!

מצטרפת לכל מילה ומילה.

בקורס הכנה המיילדת אמרה שכששאלו את הרב אלישיב על האפידורל הוא אמר כך:

היום יש כ"כ הרבה צער ההריון, צער הלידה וצער הגידול.

אם יש אפשרות למזער את צער הלידה, למה לא???

אני בלידה השניה הגעתי עם טיפה כאבים בפתיחה 6 ב"ה וישר לקחתי אפידורל.

רק לדמיין ללדת בלי.. בררר....

נשמע לי מצחיק שהיו לך טיפה כאבים בפתיחה 6, ואת לא יכולה לדמיין איך זה ללדת בלי.

ועד שהתינוק בידיים אצלי הוא כמה שעות..

אני לא מדמיינת את עצמי חווה אותו ללא אפידורל

אין מצב שהאפידורל מאריך לך את הלידה?זה היה כך גם בלי אפידורל?

אני לא בטוחה שזה בשבילי

ולכן אי אפשר לעזור לגוף להתקדם.

זה ידוע שאפידורל מעכב. היולדת לא משתפת פעולה באותה המידה.

ברגע שמשכיבים על מיטה זה באמת בלתי נסבל הצירים.לא חייבים להסכים לשכב. 

אפשר לבקש מוניטור בעמידה או ישיבה ולזוז בזמן ציר ואז לא חייבית את האפידורל.

ב"ה שלוש לידות בלי הרדמה.

כדאי לנסות עם הכנה נפשית מתאימה ועצות מעשיות איך נושאים את הכאב.

של הלידה.. אז איך נשים בסוף יולדות? 

וחוץ מיזה נראה לי שלידה טבעית היא נותנת יותר תחושה של: 'איזה גיבורה אני!! ילדתי בלי הרדמה טישטוש ואפידורל!!' זה עושה אותך אישה חזקה. 

רק השאלה היא.. מה באמת יקרה במהלך הלידה... ולפעמים אני תוהה לעצמי.. 'אבל, איך הנשים של פעם ילדו? איך סבתא ואימי ילדו? היה אז אפידורל?? לא!! אבל ילדו בסוף.. עם כאבים... זה בטוח..'

אז אם לאפידורל יש גם חיסרונות שעלולים לסכן בעתיד צריך לחשוב פעמיים לפני שלוקחים ולסבול כאבים..

(נשים, עוד חודשיים וזה מגיע גם אליי.. מתפללת שהכל יעבור בשלום. הכי חשוב שאני באה ללידה עם המון שמחה!! וכמו שציינה אחת הנשים כאן.. כל ציר מקדם אותי ללידה הקרובה.. וכל ציר נוסף מביא לי חיים לעולם.. זה סה"כ הבן שלי/ או הבת שלי לבוא לקראתם בשמחה..) <<<מנסה לשדר לעצמי מחשבות חיוביות.. 

אני דולה במקצועי. אני לא פוסלת אפידורל אנחנו בימות המשיח אנחנו לא צריכות ללדת בצער.האפידורל הוא באמת חוויה טובה שאת מקבלת אותו את פשוט נרגעת וגם הגוף מרפה. לקחתי אפידורל עם פתיחה של 5 הלכתי לישון והתעוררתי ללחיצות. היה מדהים קיבלתי את בני בחיוך ענק.יש נשים שמגיעות ללידה בהחלטה שהולכים על טבעי אבל שמתחילה לידה הצרחות אימה שלהם מגיעות עד לכניסה לבית חולים "הם רוצות להיות גיבורות, ללדת טבעי". איששית שמעתי לידות כאלה שהמיילדות העיפו את כולם מהמחלקה."תוציאו אותו ממני", ועוד צרחות בסיגנון"אני רוצה ללכת הביתה""אני רוצה ניתוח..." . לא רק שהם הלחיצו את עצמם ואת הסובבים אותם אלא גם את היולדות האחרות(אותי לדוגמא) הרגשתי שהלב יורד לי לתחתונים(לידה ראשונה).אמא שלי בלידה שביעית נתקעה שבוע בגלל נערה אתיופית שילדה. אז למה לעולל את זה לעצמך???אם תבוא אלי מישהי ותגידלי שהיא הולכת על טבעי אני אתמוך בה לאורך כל הדרך אבל אם אני יראה שהיא סובלת ממש אני יציע לה לקחת אפידורל.

לאחרונה התחלתי להרגיש ממש כופרת שאני לוקחת אפידורל בידיעה ברורה.

עוד מהרגע שאני נכנסת לבית החולים אני מעדכנת את השומר שיקרא למרדים.

לקחתי אפידורל בלידה אחת מתוך ארבע, והיה לי מצויין איתו, אבל אין ספק שאפידורל זאת התערבות רצינית בלידה.

במקום ללדת כמו שהגוף יודע, פתאום מדביקים לי סלוטייפ על הגב, מרדימים ותוקעים לי מחט עד הונלולו.

יגידו מה שיגידו, זה לא הטבע, ולכן לא מפליא אותי שיש להתערבות הזו תופעות לוואי לא פעם.

ולא לקחת אפידורל זה לא רק בשביל להיות 'גיבורה',

ואישית, בשלוש הלידות שילדתי טבעי, אף אחד לא שמע אותי צורחת.

שאפידורל, הוא רק מקל על היולדת שלא תסבול במהלך הלידה. 

ואחת שיולדת בלי אפידורל פשוט יולדת כמו שהגוף שלה יודע ללדת, ואם יודעים ללדת בגישה נכונה ונשימות נכונות אז דרך זה היא מקלה על עצמה את הכאבים.

(איך שקראתי כאן שלכל אחת האפידורל משפיע שונה על כל יולדת.. )  

העובדה שיולדת מחליטה שהיא רוצה ללדת עם אפידורל ולא לסבול, עדיין לא מבטיחה שהיא אכן תקבל אפידורל, ושהוא אכן ישפיע, ושהוא אכן יגרום לה לסבול פחות.

לכן, בכל מקרה כדאי מאוד לכל אחת להתכונן להתמודדות עם הכאבים, ולדעת שמהלך הלידה כולו הוא בידי שמיים.

אישה שצורחת בזמן הלידה, זה סימן שהיא עשתה טעות בכך שהיא יולדת טבעי? את חושבת שמי שצורחת, מצטערת אחר כך שהיא ילדה בלי אפידורל? (אם בכלל זה היה מבחירתה...)

בכל הדורות נשים צעקו וזעקו כשישבו על המשבר. ככה נראית לידה.

אני באמת מצטערת בשבילך שהצעקות מפחידות אותך, וגם בשביל אמא שלך שנתקעה לה הלידה (?) בגלל מישהי שצעקה.

נראה לי שכדאי לך להגיע עם אטמי אזניים ללידה, ואם זה לא עוזר - תשקלי ללדת בבית, זה יכול לפתור לך את הבעיה.

נ.ב.

סליחה על הנימה... אני בדרך כלל לא כזאת.

רק שהיכולת של האישה והצורך שלה לדחוף קטנים יותר,

מה שגורם ליותר לידות מכשירניות סטטיסטית.ועלול לגרום למצוקה.

אי אפשר להתעלם מזה.

ולא צריך לסבול כאבים ולהיות מסכנה. זה הענין -בלי מסכנות. לנסות לשאת את הכאב ולתת לו משמעות,

סופסוף את מלווה את התינוק שלך החוצה, זה מעבר ומעברים הם מקומות שצר יותר בהם.

זה לא התחושה של להיות גיבורה אלא זה הטבע וככה זה וכנראה שה' שולח כוחות מתאימים. צריך להתכוונן לתדר.

שלום רות. בשעה טובה ולידה בריאה. הנכון בעיני הוא לא לשלול ולא להגיע עם החלטה חד משמעית. עדיף כמה שיותר בלי אפידורל כך הלידה יכולה להתקדם מהר יותר עם תרגילים נכונים. אבל אם הכאבים הם חזקים ביותר ואת מרגישה כבר קושי גדול אז כדאי לקחת. לי ברוך ה' יש 2 בנות בלידה הראשונה לקחתי אפידורל לאחר זירוז ולמעלה מ10 שעות צירים כך יכלתי ללדת ולנוח ופחות לכאוב. בלידה השניה שהיתה מהירה ברוך ה', לא הספקתי לקחת אפידורל הלידה היתה כואבת אבל אחריה הרגשתי מעולה.. בקיצור לא להינעל. והכי חשוב רגעי הלידה ממש קישור נפלא אל מקור הקודש.

ואם יש לך מי שיפזר או יאסוף אז בכלל פינוק שכל היום לא צריך לצאת

וגם במילא בחורף כולם מסתגרים בבתים אז גם את... חל"ד בקיץ נראלי הרבה יותר קשה לנוח.. כי נמצאים בחוץ מלא..

כאחת שעובדת בימי שישי, נח להיות בחופשת לידה כששבת נכנסת מוקדם.

לא צריך לצאת מהבית במזג אוויר סוער.

אם התינוק נולד קטן בשנתון או גדול השנתון, לכל אחד יש את היתרון שלו.

בדיוק השבוע יצא לי להיות בבית חולים שבו ילדתי את הקטן, והייתי מגיעה לשם כל יום כשהוא היה בפגייה.

וחשבתי על זה שהיה אז חורף ולא היה חם בדרך מהתחנה לבית החולים.

שאת לא בחודש תשיעי באוגוסטטט

שיש יותר בגדים ללבוש בחודש תשיעי (סריגים וסוודרים)

שהבייבי יהיה מהגדולים בכיתה (אבל זה תקף רק לינואר+)

אפשר להסתובב בבית בלי חזיה ורק לשים קפוצון מטשטש מעל חח

ולא להזיע (או להזיע פחות) בהנקות

לי בעבר כשהייתה הפלה טבעית לא נתנו הנחיה כזאת ובאמת נכנסתי להריון חדש בלי וסת באמצע ...

ובכן מקרה גם אם את כן נצמדת להנחיה את יכולה לטבול ולהיות מותרים בלי יחסים, לא שווה בגלל זה לוותר על כל המגע

לעקוב אחרי הבטא לראות שהיא מתאפסת,

ואז יהיה אפשר לשלוח שאריות מה הריון הקודם.

לא יודעת כמה זמן לוקח לבטא להתאפס.

ואז ידעתי שזה בסדר.

הריון חדש מן הסתם יעלה את הבטא מחדש אם היא כבר מאופסת.

אני נכנסתי להריון ישר אחרי ההפלה בלי מחזור כך שזה אפשרי

לא חששו לשאריות שעדיים יש ברחם?

הרופא אמר לי בזמנו כששאלתי על זה

שאם יש שארית רצינית אני פשוט לא אצליח להיקלט

וזהו

כשרציתי למנוע בין ההפלות (עברתי כמה) לקחתי נרות נכון שזה לא בטיחותי אבל אם משמיים צריך להיות הריון יהיה בכל מקרה

אני ממש מאמינה בזה

נוספות?

נשמע לי קצת שהיא הולכת ראש בקיר , סליחה.

איזה עוד אפשרות יש? נראה לי שזה די חסום מכל הכיוונים...

ולא אמרו לי את זה

כבר לא זוכרת אם וידאתי שהבטא ירדה, אבל לא קיבלתי הנחיה כזאת בכל מצב

בכל מקרה היינו אסורים מלא זמן בגלל ההפלה

ואז טבלתי והיינו מותרים שבוע וקיבלתי מחזור...

אבל התנהגנו כרגיל אף אחד לא אמר לנו שזה בעיה

ושאלתי כמה רופאים וקראתי בעצמי

אין חובה כזאת

יש מי שממליץ מסיבות שונות

ובמילא בהתחלה אסורים

ולבדוק שהבטא מתאפסת כדאי לא קשור לזה כדי לוודא שאכן הסתיים

בסיטואציה אחרת רופאה אמרה גם להימנע לזמן לא ידוע

התייעצנו עם רב שמבין במצבים רפואיים כאלו והוא אמר להשתמש בדיאפרגמה וזה מה שעשינו (הייתה לי בבית)

רושמת כי לפעמים יש הצעות אחרות שיכולות לעזור.. 

בגדול גם שונאת לקנות בגדים, גם לא כזה מבינה בזה.
ולא אוהבת את הציפיה של לקנות חדש לאירוע שלך.

כיף בזה.

לפני כמה שנים שמעתי שיעור מהרבנית רחל בזק שאישה היא כמו הלבנה, וכמו שהלבנה מתחדשת כל פעם, אז גם אישה ואנחנו כנשים צריכות חידוש מידי םעם. כי זאת תנועה בנפש , שמאפשרת לנו להתחיות, לא להיות סטאטיות כל הזמן. האישה מעגלית, דינאמית, מתחדשת , עוברת שינויים ....

אם היו רואים אותי בסביבה עם אותם בגדים כל הזמן, אז יכולה להבין את הסביבה שרוצה לראות משהו אחר, אבל נראה לי שבתכלס גם עגילים או משהו קטן אחר, משפיע על התחושה האישית שלך ועל הנראות.

אולי תקחי לך גזרה שמחמיאה לך (תבדקי איזה בגד מחמיא לך, תבררי מה הגיזרה ואותה תבקשי מהמוכרת בחנות)  ותמצאי בגד בסגנון? ואז הצבע והבד נתון לבחירתך (שיהיה לך נוח ונעים איתו! בגד חדש לא מיועד לתצוגת אופנה...)

ממליצה או ללכת עם מישהי שאת סומכת עליה ומכירה אותך ומה מחמיא לך, או להיכנס לחנות שהמוכרת מבוגרת , לא מעיקה  ומבינה בתדמיתנות/סטיילינג כדי באמת לייעץ לך מה יחמיא ויתאים לך, שתצאי יפה ובסוף גם מרוצה ממה שאת קונה . 

רהיטים.
יש משהו יפה בדבריה של הרבנית, אבל כנראה כל אחת וההתחדשות שלה
במטפחת- אתחדש בע"ה לבת מצווה.

ורציתי להיכנס שוב להגיב על דברייך במסר, אבל לא יודעת איך נכנסים שוב למסר.
 

לוחצת על האופציה "מסרים" ואז נפתח לך אפשרות תיבה של מסר חדש.

את יכולה לכתוב ולשלוח.

או שאעתיק לך שוב את המסר שכתבתי לך ואז אם תרצי תגיבי. 

שאת צריכה לחשוב עם עצמך בכנות,

האם את לא קונה כי באמת את מרגישה וואו עם השמלה שיש לך בארון, או שאת מתקמצנת על עצמך. כי הכי קל לשים אותנו מקום אחרון ולהתקמצן כשזה נוגע אלינו.

יש לך אחריות גם של דוגמה אישית. והבנות שלך מרגישות אותך, אי אפשר לזייף את זה.

אם את ממש שלמה עם זה בכנות, הכי מהמם שיש.

אגב אני קניתי שמלה ממקימי במבצע ב150 שח, אח"כ לבשתי לליל הסדר, לאירוע יוקרתי, והיא יכולה לשמש לעוד דברים.

אבל שמלות השבת שלי פשוטות כי ככה אני אוהבת. אז היה ברור שאני צריכה משהו יותר מרשים.

אולי אם שמלות השבת שלך מפוארות יותר אז באמת לקנות עוד שמלה, זה לקנות עוד ממה שכבר יש ואין קטע.

עוד אגב, אצלי עם המטפחות היה בדיוק להיפך, עצבן אותי ממש לקנות מטפחת שיותר יקרה מהשמלה.

ואני לא הולכת עם זה ברגיל רק באירוע. הלוואי והיה לי אומץ להשאיל ממישהי, זה נגיד היה ממש בזבוז אמיתי מבחינתי ולא מתוך התקמצנות על עצמי.

1. אני שונאת להסתובב בחנויות פיזיות. את זה פתרתי בשנים האחרונות באמצעות הזמנות באינטרנט, ובאמת בזכות זה התחלתי להשקיע בעצמי קצת יותר.

2. ההיצמדות למוכר ולבטוח, או לחלופין מה יגידו. אצלי מאז גיל קטן אמרו לי תמיד שיש לי 0% חוש אופנה והתאמת צבעים. כל פעם שאני קונה לעצמי משהו חדש שמוצא חן בעיניי, יגיעו ההערות- זה זקן לך מדיי/ זה צהוב מדיי (אמיתי!)/ מאיפה הוצאת את זה/ שוב פעם קנית משובץ? וכן הלאה וכן הלאה. לכן הרבה פעמים אני מעדיפה ללבוש מה שיש וכבר עבר את טבילת האש ואת האוקיי מהסביבה, מאשר לקנות לעצמי משהו חדש ולהסתובב בחרדת המה יגידו.

אז ברור לי שאני לא דוגמא ללמוד ממנה, רק אומרת שלפעמים זה לא רק קמצנות של כסף, וגם הפותחת בעצמה אמרה שזה לא בגלל הכסף

אבל גם לנקודות שהעלית אני רואה אותם באותו צד של המטבע.

זה להישאר אישה שלא משקיעה בעצמה.

לילדים שלך היית משנה מחשבה/ מאתגרת את עצמך והולכת לחנויות פיזיות?

אז למה כשזה נוגע אלייך את "מוותרת" לעצמך ופחות משקיעה?

כנ"ל הסגנונות והכל.

ושלא תטעי, כמוני כמוך, לגמרי.

אצלי נגיד זה מתבטא שבשביל סידורים לילדים מוצדק לקחת חופש, אבל לעצמי? אני אמצע כבר הזדמנות בין לבין, לא צריך חופש במיוחד.. ואז מוצאת את עצמי חודשים לא מגיעה לדברים שאני רוצה.

לדוגמה בגד ים, שנה שעברה לא היה לבנות שלי, ברור שקניתי להן בתחילת הקיץ. לעצמי יש שמלת בגד ים אבל היא לא נוחה לי. אני יכולה להסתדר ולאלתר פתרון ולחכות להזדמנות על הדרך.

מפה לשם, מילואים ועומס לא הגעתי לזה בכלל.

בנופש המשפחתי בקלות אלתרתי מכנסי בגד ים של בעלי ודרייפיט מהבן שלי. היה סבבה.

אבל אז עלה הנושא והילדים שאלו למה לכולם יש בגד ים ורק לי לא ואני צריכה לקחת בגדים של אחרים..

אז מצד אחד טוב להראות גמישות מחשבתית ומצאתי פתרון לא רע,

מצד שני זה הרבה פעמים אופי וזה לא אירוע נקודתי וחשוב לשים לב גם על הצד הזה ועל מה זה משדר לילדים. אני גדלתי בבית שאמא מקום אחרון בקטע רע. אולי לכן זה מפריע לי יותר.

לגבי מה יגידו- תמיד יש מה להגיד. אי אפשר ולא צריך לרצות את כולם.

מאשר לקנות בגדים לילדים...

נכון שעם המתבגרות זה לא קל, אבל אני עצמי - גם במידות לא פרופרציונליות (נמוכה ושמנה) וגם חייבת שהבגד יהיה לי במאה אחוז נוח על הגוף כדי שאהיה מסוגלת ללבוש אותו (ויש לי כמה וכמה בגדים ששוכבים בארון שקניתי וחשבתי שהם נוחים, ואז גיליתי שלא...)

יש גם את הסטנדרטים הגבוהים יחסית של צניעות שיש לי - אבל את זה גם יש לבנות שלי.

בקיצור, אני מתקמצנת על קניית בגדים בשבילי פשוט כי זה סיוט... וכן, בעוד הבת שלי מתחדשת הרבה בבגדים (לפעמים גם מקבלת מחברות - לה לא מפריע ללבוש יד שנייה, ולי כן), אני נשארת עם אותם בגדים קבועים...

ואולי זה לא "חינוך" טוב מספיק בשביל הבנות שלי, אבל אין לי הרבה ברירה...

היית מתאמצת בשבילה או שהיית אומרת די מוגזם זה מלא טרחה שתסתדר עם מה שיש לה בארון?

כאילו, יש גבול לכל תעלול, ברור,

השאלה אם בשביל אחרים נתאמץ יותר, ובשבילנו קל לוותר.

אני גם נופלת בזה הרבה, ועדיין חשוב בעיני שזה יהיה גם במודעות איפשהו..

אני בעצמי הייתי ילדה כזו ובאמת בעוד אחותי מתחדשת בבגדים כמעט בלי סוף, אני דבקתי באותם בגדים מוכרים ונוחים שהיו לי בארון...

העניין הוא שגם אין לי כל כך את הצורך הנפשי להתחדש, ואם הייתה לי בת (ואולי עוד תהיה לי) שגם רגישה תחושתית אבל מצד שני אוהבת להתחדש ולהתלבש יפה - כנראה שכן הייתי מתאמצת בשבילה. או שרוב הסיכויים שהייתי שולחת אותה עם בת משפחה אחרת...

ועוד היא בגיל שהיא בטוחה שיש לה טעם מושלם.

וואי זה התמודדות ממש ממש. למזלי היא כן מקבלת את זה שיש לה פחות בגדים פשוט כי היא אומרת לא על מלא דברים.

בכל אופן, אם את שלמה עם זה וטוב לך ואת לא מרגישה שרק על עצמך את מוותרת, אז זה לא חינוך לא טוב.

אם לעצמך את מוכנה להתאמץ פחות, ועל אחרים תתאמצי יותר,

אז כן ילדים מרגישים את זה בסוף.

וזה לא מתבטא רק בתחום אחד של בגדים.

אז אם בתחומים אחרים את משקיעה בעצמך אז הכל טוב.

לא התכוונתי לפגוע באף אחת, ולא אמרתי שבהכרח מי שלא קונה לעצמה זה כי היא מוותרת על עצמה, הצעתי רק לחשוב אם זה יושב על זה, אבל אולי זה לא היה במקום..

מתנצלת אם מישהי נפגעה.

שיהיה רק בשמחות!!

הסיבות שכתבת אלו גם הסיבות מדוע לא בא לי לצאת לקנות בגדים
גם זה מעיק עליי, למדוד להוריד, להתאים לעבור לחנות הבאה. ואין לי את זה גם בצבעים וסטייל. אין.
סיוט מבחינתי.
אני גם מאתריםפ לא קונה, כי איך אדע שזה מתאים לי?
ואני בררנית מאוד- בצבעים, ובסוגי בדים. לא כל בד אני לובשת.

אבל שמלה- לא, כי מבחינתי יש לי.
אני קונה מה שצריכה
סיבה נוספת- שונאת למדוד בגדים, ואז זה לא מתאים, ואז עוד חנות, ושוב למדוד, ושוב להתאים...
סיוט מבחינתי.

זה כדי להרים ולשמוח ולא כדי להעיק.

מצד שני, מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת.

הכנות יכולות להיות מתישות אבל זה מרים אירוע שמח.

את לא צריכה לקנות שמלה כדי שאחרים ישמחו,

ומצד שני, אולי כן תרגישי סיפוק שהשקעת וקנית למרות כל הטרחה הנפשית והפיזית.

אולי ביום האירוע זה ישמח אותך.

יש לך כבר ניסיון באירועים, לא?

על בגד חדש מברכים שהחיינו. את מרגישה שעבורך צריך לברך ברוך שפטרנו?

בוודאי שאת לא צריכה לסבול כדי לעמוד בסטנדרטים.

מי שאוהב אותך באמת, יאהב אותך בכל בגד.

מי אוהב אותך לפי הבגד, אולי לא כדאי להתחשב באהבה שלו..

מה שכתבתי לפני כן זה רק היה כנקודה למחשבה.

לבת מצווה של הבת שלי לא קנינו בגדים חדשים, רק לה קנינו. לבשנו בגדים מהחתונה של אחי שהייתה כמה חודשים קודם (והיו לנו עוד בגדים שקנינו באותה תקופה לחתונה של אחותי שהתקיימה שבוע אחר כך... בקיצור, באמת הרבה הוצאות בתקופה יחסית קצרה, ב"ה).

לבר מצווה של הבן שלי קנינו לילדים בגדים חדשים (זו הייתה הזדמנות להתחדש בשבילם, כי לא היו חתונות במשפחה באותה תקופה🤭), אבל בעלי ואני לבשנו ממה שהיה לנו.

לבר מצווה של התאומים קנינו בסוף לכל הילדים בגדים חדשים (מלבד החליפות של התאומים, שזה משהו שהם ביקשו במיוחד, כל הבגדים היו זולים), ואני גם קניתי שמלה, כי גם ככה רציתי שמלה חגיגית שמתאימה להנקה (כי לא הייתה לי אז). היא יחסית הייתה יקרה (בערך 300 ש"ח), אבל מבחינתי אלבש אותה גם בבת המצווה של הבת הבאה שלי (או את אחת מהשמלות שיש לי מחתונות אחיי).

שורה תחתונה - תעשו מה שטוב לכם

זה גם קצת קשור איפה עושים את החגיגה, אם זה אולם של ממש או לא...

כל אחת והסטנדרטים שלה.

בעיניי זה לא עניין של חדש או לא,  זה עניין של כמה בנוח אני מרגישה עם מה שיש.

אם זה יפגע לי מהחוויה,  אקנה.

לפעמים דווקא לקנות ותחושת הבזבוז יפגעו בחוויה.

שמלה שכבר לבשתי בחתונה של אחות

וכמה פעמים בחג כמו ר''ה וכו'

וגם בבת מצווה של בת אחרת כמה שנים קודם....

לא מצאתי משהו שבאמת שימח אותי אז קניתי מטפחת יפה וזהו. השמלה במצב מעולה (ולמרבה הפלא עלתה לי בערך 100 ומשהו שח).

לעומת זאת בארוע אחר דווקא מצאתי 2 שמלות ששימחו אותי ומשמשות אותי כבר הרבה שנים.

ככה שבקיצור תעדי מה שבא לך

זה לא באמת קריטי

הייתי עם תינוק, ובעל במילואים. בקושי היה לי זמן וכח ללכת לקנות לילדה עצמה. אז לבשתי שמלה שאחותי קנתה פעם במבצע בברצה שעלתה לה פחות מ100₪. אפילו מטפחת לא קניתי ולקחתי ממנה...

טוב, זה בלי הקליפ.

הגננת הייתה מנגנת לנו בחלילית את השיר הזה כל יום בגן

איזה הזוי

בחיי לא עלה על דעתי שזה שיר עצוב או משהו בכיוון עד שהערת עכשיו

יש שם שיר שנקרא בוקר טוב

מקסים🙂

מה המטרה של השרשור הזה?

כאילו, מוזיקה את יכולה לשמוע מה שכיף לך, מה המטרה שכולן יכתבו אילו שירים הן אוהבות?

של ילדים..

אני לא מכירה הכל..

את האלבום 'פלא' של עלמה זוהר.

אוהבים אצלי במיוחד את 'גלגולים' ואת 'לילה'.

עוד שירים פחות מוכרים זה 'ילד פעם'. אבל צריך להתחבר לסגנון (קצת שטותניקי כזה)

וכמובן, הכבש השישה עשר. האלבום המועדף לנסיעות (אני הייתי אמא בתקופה שהיינו משמיעים לילדים שירים מדיסקים...).

אפשר גפ לשים סיכות שמחזיקות את הבובו לשיער, אבל זה לפעמים קצת מותח את השיער ופחות נוח

ושהמטפחת תהיה קשורה טוב. אפ עושים קשירה הפוכה אז לשים סיכות תפירה לחזק את הקשר והמיקום של השוונצים שיוצאים

גם לך @השקט הזה 

לא מזמן הייתי בחתונה וכל החברות הנשואות פשוט פתחו את הקשר של המטפחת ורקדו ככה, עם קצות המטפחת על הכתפיים (רחל אימנו כזה) לי הקשר לא נפתח, אבל המטפחת כל הזמן החליקה אחורה, אז פתחתי גם את הקשר ואיכשהו זה מנע ממנה ליפול. ואז כשנגמר הסבב הלכנו ביחד לשירותים לקשור את המטפחות מחדש.

זה לא עושה כאב קאש אחרי זה.

מין הרגשה שהמח תפוס

אבל אני מוכנה לסבול בשביל שלא יזוז באירוע.

שונאת כל רגע לרוץ לתקן, וגם הקשירה יותר מורכבת באירוע אז באסה

איזה ריקודים כבר יזיזו לך את המטפחת? 😅

יש את הסרט החדש עם הפס סיליקון עם הנקודות

תראי למשל אצל אביה ששון.

לא התנסיתי בעצמי אבל נשמע שזה בדיוק מיועד לזה. 

יפה שאת זוכרת❣️

זה חתונה של גיסתי...

אני ארקוד לפי היכולות שלי בשטח

האמת בכל מקרה אני לא ממש אוהבת לרקוד

בטח לא בחתונות...

אבל בכל זאת גיסה...

וכן חודש זה עדיין משכב לידה.

אולי אם המטפחת זזה זה מרמז להרגיע עם ההשתוללות.. אפשר לשמח בלי לקפוץ מדי (שזה מה שמעיף את המטפחת, לא?)

תהני ותבלי בנעימים, ותשמרי על עצמך.

אחת בכל צד זה מחזיק לי מעולה

צפון הגולן שקט לחלוטין, גם לפני "ההפסקת אש".

רק ליישובים הדרוזים היה ירי, ומעט מאוד מאוד, לפני ההפסקת אש ....

אני בתהיות האם לנסוע לטייל בקיץ בגליל עליון

ראיתי שב 8/6 היה אזעקות

זה לא ככ מזמן לא?

אין שם כתבמים לפעמים? באמת לא כזה מכירה את ההבדלים בין האזורים

זה יום המלחמה עם איראן

לא משהו שמשקף.. היו אזעקות בכל הארץ

היו שם אזעקות בשאגת הארי וממש מעט, באזעקות ביוני זה מאיראן....אם שוב יהיה בלאגן עם איראן הייתי מעדיפה להיות בצפון מאשר במרכז🤭

אחד המקומות הרגועים בארץ

היה לשם ירי גם מלבנון אבל הרבה פחות מלגליל העליון.

אז כרגע ממש סבבה לנסוע לשם

ולא יקח סיכון

אנחנו סגרנו משהו בסביבה ובעלת המקום אמרה שאם יש משהו היא לא תיקח סיכון (במקומות האוהלים וכאלה אין מרחב מוגן)

בלי קשר קרוב לזמן הנופש אני אבדוק בעצמי את המצב ואראה אם מתאים לי ליסוע

לרוב נרדמת בזה שאני מניחה בעגלה או במיטה עם מוצץ ושמיכה וזהו.

לפעמים זה בהנקה ולפעמים צריך גם לנדנד...

זה בדיוק התסכול שלי... 

לקחתי קורס שינה ועזר חצי קלאץ

בגדול מה שכן עזר ברוב הפעמים זה דווקא להקדים את שעת ההרדמה

ראיתי שאני מרדימה אותו שהוא שפוך אז הוא לא מצליח לחבר את מחזורי השינה

וגם לעשות הרפיה הדרגתית ומשמעותית לפני הכניסה למיטה

ואין מה להקדים כשזה במהלך היום.. אין לה עדיין שעות קבועות..

בלילה יותר קל לה לחבר.. במשך היום ישנה חצי שעה כל פעם

האמת שנראה לי שלכל הילדים שלי היה שלב כזה ועם הגיל זה השתפר, נראה לי סביב 8-9 חו'.... לפעמים ניסיתי לעבוד על זה ולפעמים קיבלתי שזה המצב. אם ההרדמות הן קשות אז זה ממש סיוט, אבל אם הם נרדמים בקלות אפשר להסתדר עם זה.

שלי לפעמים מתעורר, יונק וחוזר לישון (גם ביום).