אני אישית- הופתעתי מעוצמת הצירים אז לקחתי בלידה הראשונה. בלידה השניה הצלחתי יותר אז לא לקחתי.

ממליצה אם את: מותשת, קשה לך להתמודד איתם(וזה לא רע), עייפה, הצירים תכופים וחזקים מאוד, הרבה זמן של צירים...

בהצלחה.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

אני אחרי שתי לידות צפופות ב"ה, את הגדולה ילדתי עם אפידורל ואני מתחרטת על זה וסובלת מזה עד עכשיו...

את הלידה השניה עברתי ללא אפידורל וללא תישטוש אלא טבעי ונהנתי!

זאת חוויה מדהימה. ממליצה בחום

לא כדאי להחליט מראש, בפרט שמדובר בלידה ראשונה.

ברור שטבעי ובריא יותר בלי אפידורל, אבל תלוי בכוחות שלך וגם בשמחה שלך לקראת התינוק.

אם את לא כל כך מעוניינת לקחת אפידורל (כך זה נשמע מדברייך), תכיני הטב ש"ב, תלמדי ותתרגלי שיטות להרפות, לנשום נכון, אילו תנוחות עשויות לסייע וכו'. כמובן - אם יש לך כסף - קחי דולה, היא באמת יכולה להפחית משמעותית את הצורך במשככי כאבים. האמת היא שגם חברה או אמא שיודעת לעשות מסז' עשויה בהחלט לעזור.

לידה קלה והעיקר הרבה בריאות לאם ורך הנולד!

כי לפעמים לוקח זמן עד שנותנים את האפידורל, מכל מיני אילוצים, ותצטרכי אמצעים אחרים להתמודדות בזמנים האלו.

שיהיה המון בהצלחה ובבריאות!

אני הגעתי בלידה ראשונה, במגמה וברצון שלא לקחת אפידרול. ולחוות לידה טבעית.

מה שקרה בסוף: לאחר כמה שעות טובות של צירים כואבים מאד... החלטתי לקחת, וב"ה, אח"כ הלידה התפתחה מאד במהירות  וגם שלב הלחיצות עבר מעולה, והעיקר, הייתי מאד נוכחת בלידה והרגשתי מאושרת מאד עם החלטתי.

גם בלידה השניה לקחתי אפידורל ממש לקראת סוף הלידה ולאחר שעות רבות של צירים מתישים... ושוב היתה לי חוית לידה טובה, בזכות האפידרול.

בלידה השלישית, שיכנעה אותי מילדת שלא לקחת אפידורל כי מן הסתם הלידה תתפתח מהר מכיוון שהיא כבר שלישית.. היא המליצה לי על טשטוש, ושוכנעתי. מה שהיה טעות נוראית!!! (אל תקחי טשטוש בשום אופן!!!)

זאת היתה הלידה הנוראית ביותר מכל הלידות שלי!

עברתי שעות ארוכות ומתישות של צירים מייסרים בלי אפידורל.. כך שהכאבים היו מורגשים בהחלט... ובלי שום יכולת אחרת לעזור לעצמי, רק שכבתי חסרת אונים ומטושטשת...

בלידה שאחריה, לקחתי שוב אפידורל. וב"ה שוב היתה לי חוית לידה טובה. ממש חויה מתקנת.

מסיבות שונות לא ניסיתי בלידה זו לידה טבעית, למרות שכבר הייתי בשלה אליה יותר.

מה שברור הוא, שלידה טבעית, דורשת הרבה הכנה מראש, על מנת שהחויה תהיה טובה ולא מייסרת.

האפידרול יכול לעזור לנשים שאין להן תמיכה מספקת, באו בלי דולה או אשה אחרת שיכולה לעזור, והן עצמן לא עברו מספיק הכשרה לסיוע עצמי בשעת הכאבים. וזאת אופציה טובה ובטיחותית יחסית.

כמו כל התערבות רפואית גם לאופציה הזאת מקרים שיש לה תופעות לואי כאלו ואחרות.

אבל כדאי לזכור שבשעת סכנה/ניתוח- הרדמה אפידורלית נחשבת לבטוחה יחסית להרדמה כללית, ומעדיפים  לתת אותה על פני ההרדמה הכללית.

לכן אל תקבעי שום עובדה עתידית.

ובעז"ה גם אם תחליטי לקחת אפידורל לא תהיה לך השפעה עתידית על החלטה זו.

שתהיה לך לידה קלה וטובה בעזרת ה' בכל מקרה!

אפשר לקרוא בטופס ההסכמה:

http://www.clalit.org.il/meir/Media/Images/SCM/Category/121_2_17.pdf

וביתר הרחבה בוויקיפדיה (אנגלית):

http://en.wikipedia.org/wiki/Epidural#Epidural_analgesia_in_childbirth

אזהרה! אני יודעת שיש נשים שבשבילן ידע הוא כוח, ויש אחרות שבשבילן חוסר ידע הוא כוח. לרוב אני שייכת לקבוצה הראשונה, אבל מכבדת לגמרי את הקבוצה השנייה. אני מביאה לכאן את המידע כי שאלת, ואני מניחה שאת באמת רוצה לשמוע. אם הרושם שלי שגוי, אני לא רוצה חלילה לגרום לך לחרדות מיותרות. שקלי אם מתאים לך לקרוא או לא.

גם אני צטרפת להמלצה שלא להחליט מראש.

כעקרון לי ברור שעדיף בלי אפידורל.

ההתאוששות אחרי הלידה (לפחות אצלי ) עם אפידורל היתה יותר קשה, איטית, ומלווה בכאבי גב.

בלידות הראשונות הייתי צריכה אפידורל. לא היה שייך בכלל בלי.

אבל מהלידה הרביעית והלאה (כ"י!) הלכתי לפני הלידה למישהי שעוסקת ברפואה משלימה.

היא עשתה לי דיקור, ורפלקסולוגיה. והיו ב"ה לידות מדהימות, שלא האמנתי שיכולות להיות!

ולא התכוונתי לא לקחת אפידורל- אבל פשוט לא הספקתי, וכ"כ שמחתי בזה!

סיכום- לידה ראשונה את עוד לא מכירה את הלידות שלך (גם בלידה שניה, כי בד"כ היא יותר מאפיינת את הלידות הבאות) ולכן תבואי פתוחה, והכי חשוב- שלווה ורגועה.

ותשקלי (בעיקר כלכלית) אם מתאים לך תומכת לידה או טיפול משלים כנ"ל לפני הלידה, כי זה ממש משנה את התמונה.

או כמו שאומרים, תזרמי עם זה

אצלי בשתי הלידות הראשונות, הגעתי עם פתיחה גדולה ופשוט לא הספקתי לבקש אפידורל, ושמחתי מאד שחסכתי את זה.

אבל שתי הלידות הבאות התקדמו לאט, וחששתי לסבול הרבה, אז לקחתי אפידורל

בלידה השלישית, זה פשוט זרז באופן מדהים, מפתיחה 4 שלא זזה הרבה זמן,

כמה דקות אחרי האפידורל, המילדת אומרת לי תלחצי, והתינוקת היתה בחוץ... (עד היום אין לי מושג מה בדיוק קרה)

ובניגוד למה שאמרו כאן, לא הרגשתי שום הבדל בהחלמה בין לידה עם ללידה בלי.

שיהיה בשעה טובה בקלות ובבריאות

אני לא קיבלתי.

לאפידורל יתרונות וחסרונות

יתרונות: בריאות נפשית ליולדת (ולפעמים גם לסובבים אותה) , הקלה משמעותית בכאבים , אם נותנים בזמן הנכון. ההשפעה על התינוק היא מינימלית ביחס למשככי כאבים אחרים. במקרה של לידה קשה וארוכה , מאפשר מנוחה והמשך לידה .לפעמים מזרז לידה - ולפעמים ההפך.

חסרונות: ישנה סכנה מינימלית של שיתוק ארעי - זה קורה אחת להרבה לידות.שמעתי על מישהי , שחודשים אחר כך עוד היתה פתאום נרדמת לה הרגל ,וזה היה בגלל האפידורל.  אם לא נותנים במינון נכון , היולדת לא לוחצת כי היא לא מרגישה כלום - זה קרה לגיסה שלי.  את האפידורל מקבלים בערוי לעמוד השדרה , אם אני לא טועה - מה שלא מאפשר תנועתיות (האמת...גם בלי אפידורל לא יכולתי לזוז הרבה) אפידורל  מצריך  קטטר.

זהו על קצה המזלג.

נראה לי שהשאלה היא לא כן או לא - אלא שצריך צוות מיומן , ורופא שיודע מתי לאפשר אפידוראל אם יש צורך.

ברור שמי שתיקח אפידורל מבחירה, והוא ישפיע עליה לטובה ויעניק לה חוויית לידה נעימה - אז ודאי שכאן תהיה השפעה חיובית על בריאותה הנפשית... אבל אותו כנ"ל לגבי מי שיולדת ללא אפידורל מבחירה וחווה חוויה של לידה טבעית כפי שרצתה.

ולגבי "הסובבים אותה" - באמת מי שלאמא שלה קוראים חנה קטן, לא כדאי שתסתכן בלידה טבעית.

זו תגובה למשהו שנכתב כאן?

אני הרגשתי שאפידוראל זה משהו לא טוב , עד שקראתי את הטור הזה. עכשיו נראה לי שלנשים מסויימות זה טוב.

את רואה את הטוב בכל אדם ובכל מצב וזה ממש מעורר התפעלות. אני לא הגעתי עדיין למדרגה שלך, ויש לא מעט דברים שמקפיצים לי את הפיוזים. אפרט לגבי חלק מהדברים שהרגיזו אותי בקטע הנ"ל:

1) היא אומרת - חד וחלק - שאין לאפידורל סיכונים. סליחה? איך רופאה יכולה להגיד דבר כזה? יש פעולה רפואית שאין בה שום סיכון? אפילו לא אקמול! אז אלחוש בגב? ניחא, הייתה אומרת שהסיכונים לא גדולים, שהם נדירים, שהתועלת עולה על הנזק, אמירה מתונה כלשהי. אבל להצהיר פשוט כך, שאין שום סיכון בפעולה הזאת? זה אומר שהיא לא קראה אפילו פעם אחת את טופס ההסכמה (אני לא מדברת על כל מה שאומרים מתנגדי האפידורל, וכל המחקרים והחשדות המבוססים יותר או פחות - אלא על המידע המינימלי שיולדת חייבת לחתום שידעה לפני שמותר להזריק לה אותו!) - או שהיא קראה ופשוט מונעת מהמטופלות שלה את המידע? איך לאכול בכלל אמירה כזאת?

2) ההמלצה הזאת להגיע לעזור ליולדת רק אחרי שהיא כבר מאולחשת, לא כשכואב לה וקשה לה והיא זקוקה לאמא... מה אומר ומה אדבר. ובכלל, שמת לב כמה משקל יש בכתיבה שלה לתחושות היולדת, וכמה לתחושות האמא, הבעל, המיילדת (שהבחירה המקצועית שלה הייתה ללוות יולדות, לא להיות ספרנית, מן הסתם היא לקחה בחשבון שיהיו כמה רחשים קלים בסביבת העבודה שלה)? אברכית קלעה למטרה.

3) עצוב לי על אנשים שהקול הכי מתוק לאוזניהם הוא קול של מכשירים, והריח הכי ענוג לאפם הוא ריח של ציוד רפואי.

4) הסוף צמרר אותי. פשוט כך. הילד לא ינק, והתחושה בעקבות זה היא רווחה - אפשר להשאיר אותו בזרועות אבא ואחיותיו ולצאת ליומיים נופש. אם זו הייתה אישה פרטית הייתי קצת מצרה על התינוק ועליה שכך היא חווה את הדברים, אבל זה באמת לא ענייני. אבל זו רופאת נשים שכותבת בגלוי שבכך עשתה היסטוריה, ומסקנתה היא שכדאי לבנות הרבה בתי החלמה ליולדות שיבואו בעקבותיה! כן, אפשר לבוא לבתי החלמה האלה עם תינוק, אבל המסר הסמוי בפסקה הזאת היא שעדיף בלי, כי הרי - כדבריה - זה פסק זמן בין ההיריון לגידול. הגידול עוד לא התחיל, הרי. היצור הזעיר הזה שלפני רגע היה מחובר אליה 24/7 עוד לא באמת זקוק לה, ומה הוא כבר ירגיש אם פתאום ליומיים היא תיעלם מחייו. הרי ההנקה היא המכשול הטכני היחיד שקושר - מה לעשות - בין תינוק בן יומו לאמו, ובלי ההנקה אין לה עוד שום פונקציה משמעותית בחייו - לא קצב דפיקות הלב שהוא הורגל לו, לא זרועותיה האוהבות...

אני עוצרת את עצמי איכשהו פה, אבל הייתי יכולה להזדעדזע עוד ועוד. לא מאיך שהיא כאישה פרטית חוותה את הדברים, אלא מהשופר הגדול שבו היא כרופאת נשים קוראת ליולדות ללכת בעקבותיה )-:

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

וזה כי אנחנו כמובן מכירות את פצקרשת...

האמת - היא מייצגת דעה ממש רווחת בעניין האפידוראל. ואולי יש גם צדק בדבריה.

ולמרות זאת - לי לא היתה חוויה טובה מהאפידוראל, ואני כבר מחכה בעזרת ה' להריון וללידה הבאים כדי לתקן את החוויה ולא לקחת אפידוראל בע"ה.

המלצה גורפת לשימוש באפידורל, תוך התעלמות מוחלטת מהסיכונים? לא נראה לי שזו הדעה הרווחת, לא בקרב הציבור ולא בקרב אנשי מקצוע.

http://a7.org/MailAttach.aspx?act=nppdf&f=432

וחותמת על כל מילה שלך בתגובה למטה (-:

יש הסבר איך להגיע לקישור? 

http://www.inn.co.il/Besheva/?num=432

ותלחצי על הורדת גליון בpdf

זה לוקח פשוט הרבה זמן כי הקובץ קצת כבד.

אני חותמת על כל דבריה למעלה של פצקרשת.

זה בגליון מס' 432? למה הוא לא מופיע בגרסה האינטרנטית?

כבר כמה לילות שאני לא ישנה, בציפייה לטלפון שיפקוד עליי להתייצב בחדר הלידה, כדי ללוות
את בתי השביעית בלידתה הצפויה בירושלים. והנה מגיע הצלצול המיוחל, ועוד בחסד, בתזמון
הנכון - בשעות הערב המוקדמות, בדיוק לאחר סיום עבודתי, והחשוב מכל - לאחר שבתי כבר
קיבלה זריקת אפידורל.
אני נכנסת למכונית, מודיעה לבעלי שאני נוסעת לירושלים, נכנסת לחניון בית החולים וחונה באזור
חניית הרופאים מתחת לבניין. אני ממהרת למעלית ומגיעה מתנשפת לחדר הלידה, כדי לפגוש את
בתי היקרה כשהיא מחייכת אליי חיוך רחב. מתברר שלאחר שעות של צירים כואבים, החיוך מופיע
בזכות זריקת האפידורל שהיא קיבלה זה עתה. אשרי המרדים המושיע, ואשרי מי שהמציא את ההר־
דמה האפידורלית - המצאת המאה ממש. ברשימת התובנות שאציג כאן, הראשונה שבהן היא ההצעה
הכֵּנה לכל אם בישראל להופיע ללידת בתה רק לאחר ביקורו של המרדים.
גלגל חוזר בעולם, וזכינו לקבל את אותה מיילדת שיִילדה את היולדת עצמה לפני עשרים שנה.
הלידה מתקדמת לאיטה, ואני נהנית מקולו של מכשיר המוניטור שרושם ומשמיע את הדופק העו־
ברי התקין. אין מנגינה יפה יותר בעולם כולו. גם לריח המיוחד של חדר הלידה התגעגעתי, ריח כל
כך ממכר.
לפני שנים היה חדר הלידה מקום של קולות רמים, ולעיתים אף צעקות וצווחות ובכי. אולם מאז
המצאת האפידורל - שקט ושלווה שוררים בדרך כלל בחדר הלידה. הרדמה זו נמצאת בשימוש
שוטף כבר שנים רבות, והשימוש בה נרחב עד מאוד בניתוחים קטנים בכל הדיסציפלינות.
את זריקת האפידורל הראשונה בהיסטוריה בחדרי הלידה של בית חולים ’שערי צדק‘ זכיתי אני
לקבל. זה קרה לפני עשרים ושבע שנים, בלידת בני השלישי. החלטתי שבלי אפידורל הלידה פשוט
לא תוכל להתרחש. גיסי, פרופ‘ רפי קטן, ביקש עבורי מאחד מידידיו, מרדים בכיר במרכז הרפואי
הדסה עין כרם, שיבצע את הפעולה בלידה הצפויה ב‘שערי צדק‘. וכך בשלוש לפנות בוקר, לתדה־
מת המיילדות הוותיקות, צעד לעבר מיטתי רופא לא מוכר, ולאחר תיאום עם הצוות הרפואי ביצע
את ההרדמה הגואלת. התוצאה החיובית - לידה ללא כאבים - בלטה בשטח, ומאוד מצאה חן בעיני
המיילדות. לימים הובא אותו רופא לנהל את מחלקת ההרדמה, והכניס את ההרדמה האפידורלית
לשגרה במחלקות השונות של בית החולים, ובעיקר במחלקת היולדות. כך זכיתי גם בלידה הבאה,
שהיתה לידת תאומות, להרדמה אפידורלית, שכבר היתה למעשה עניין שגרתי בחדר הלידה.
במרפאתי אני נוהגת להמליץ על ההרדמה המקומית הזאת, שאינה מסוכנת כלל והופכת את
הלידה להכי טבעית בעולם. האישה בשליטה מלאה, אינה עסוקה בצירים הפוקדים אותה ובמאמץ
להתגבר על הכאב, והיא יכולה בנחת לגמור במהלך השעות שלפני הלידה עצמה את ספר התהילים,
להתפלל באותה הזדמנות גם על כל חברותיה ובני משפחתה, לפטפט עם בעלה ועם אימה תוך חיוך
רחב וליהנות מחוויה רוחנית אמיתית. הכאב בלידה אינו גזירה משמיים, ויש בכך משום חסד לבעל
ולאמא, שרואים רעיה ובת רגועה ושמחה המחכה לקבל מידי שמיים את המתנה החדשה המצפה
לה, ולא אישה כואבת, סובלת ומיוסרת.
אמנם יש נשים שהלידות שלהן קלות יחסית והן אינן זקוקות להרדמה. וכן ישנן נשים שהאפידורל
לא פעל אצלן ביעילות המיטבית או שחוו תופעות לוואי (שהן נדירות) כגון כאבי ראש קשים, ולכן
פחות ”מתחברות“ לעניין. אותן נשים עשויות ליהנות מנוכחותה הברוכה של ’דולה‘, מהרדמה בא־
מצעות מסכה, מטכניקות הרפיה, מישיבה על כדור או משימוש בג‘קוזי ועוד כיד הדמיון.
כמו כן, ביכולתה של ההרדמה האפידורלית למנוע גם טראומה אבהית. בהיותי בתפקיד נקראתי
לא פעם לחדר לידה כדי לטפל בבעלה של יולדת השוכב שרוע על הרצפה מעולף ולבן כסיד. אולם
האמת היא שרק לאחר שילדה בתי הגדולה הבנתי סוף סוף לליבו של הבעל, העומד ליד מיטת
אשתו הסובלת כשהוא חסר אונים. ממש ריחמתי עליו. הלידה הזו היתה בשבילי חוויה חזקה ביותר.
לאחר הלידה, בה ’לחצתי‘ יחד עם בתי במשך שלוש שעות, כאבו לי כל השרירים בגוף והגעתי
למסקנה שהגיע הזמן להקים בתי החלמה גם לאמא של היולדת.
ואם לדבר ברצינות, הציבור הדתי-לאומי לא מנצל מספיק את הפינוק החיוני שנקרא ’בית הח־
למה ליולדות‘. בציבור החרדי זהו עניין כמעט מובן מאליו - חופשה של כמה ימים בתנאֵי בית הב־
ראה ובזיל הזול לכל יולדת, שהיא מתנה מהקהילה ומהמשפחה לכבוד הלידה ולפני המאמץ הכרוך
בגידול התינוק החדש (ובדרך כלל גם אחיו הגדולים). בעבר תמכתי בהקמת בית החלמה ליולדות
באחד מיישובי השומרון שיהיה מותאם באופיו ובאווירה שבו לציבור הדתי-לאומי, אך בינתיים
הרעיון לא המריא. בצעירותי לא ניצלתי את האפשרות הזו. רק כמה ימים אחרי הלידה האחרונה
שלי, לעת זקנה, נסעתי ליומיים לבית החלמה ליולדות - אך בלי התינוק, שנשאר בטיפולם המסור
והמאומן של אביו ואחיותיו הגדולות. אני חושבת שבכך עשיתי היסטוריה. בן הזקונים שלי הוא
היחיד מבין ילדיי שסירב לינוק, ואפילו דחף אותי קלות כמה פעמים, כאילו רצה לומר: ’אמא‘לה,
את כבר זקנה מדי בשביל זה‘.
 אז לסיכום, משימתי הבאה היא להקים בית החלמה בשומרון עבור היולדות ואמותיהן

ואני אומרת את זה כאחת שילדה תמיד עם אפידורל.

היא כתבה את זה כחוויה סובייקטיבית- לא כהמלצה רפואית.

ובתור כזו- אני חותמת על כל מילה לשה (ובעיקר על הקטע עם בתי ההחלמה!)

רוצה זה לראות אותי מחייכת... תודה אז תחכי בחוץ עד שאלד...

כבר כמה לילות שאני לא ישנה, בציפייה לטלפון שיפקוד עליי להתייצב בחדר הלידה, כדי ללוות
את בתי השביעית בלידתה הצפויה בירושלים. והנה מגיע הצלצול המיוחל, ועוד בחסד, בתזמון
הנכון - בשעות הערב המוקדמות, בדיוק לאחר סיום עבודתי, והחשוב מכל - לאחר שבתי כבר
קיבלה זריקת אפידורל.
אני נכנסת למכונית, מודיעה לבעלי שאני נוסעת לירושלים, נכנסת לחניון בית החולים וחונה באזור
חניית הרופאים מתחת לבניין. אני ממהרת למעלית ומגיעה מתנשפת לחדר הלידה, כדי לפגוש את
בתי היקרה כשהיא מחייכת אליי חיוך רחב. מתברר שלאחר שעות של צירים כואבים, החיוך מופיע
בזכות זריקת האפידורל שהיא קיבלה זה עתה. אשרי המרדים המושיע, ואשרי מי שהמציא את ההר־
דמה האפידורלית - המצאת המאה ממש. ברשימת התובנות שאציג כאן, הראשונה שבהן היא ההצעה
הכֵּנה לכל אם בישראל להופיע ללידת בתה רק לאחר ביקורו של המרדים.
 

רבונו של עולם, אם את מחפשת לבוא מתי שנוח לך, ומה שנוח לך לראות, אל תבואי בכלל!!!

שעות של צירים כואבים לעבור לבד, ואז לבוא?

אין לי מה להגיד!!!

רק כמה ימים אחרי הלידה האחרונה
שלי, לעת זקנה, נסעתי ליומיים לבית החלמה ליולדות - אך בלי התינוק, שנשאר בטיפולם המסור
והמאומן של אביו ואחיותיו הגדולות.

פשוט חסרת מילים אני!!!

לא הקטע עם האפידורל - זה באמת שטויות.

אבל הלב נקרע על התינוק הקטן בשביל מה להביא ילד לעולם?!

כן, גם לי זה נשמע הזוי. כן, גם אני לא חולמת לעזוב את התינוק שלי בכזה גיל, ולו לשעה. וכן, בעצם העובדה שהיא פרסמה בעיתון דברים כה שנויים במחלוקת, היא חשפה את עצמה לאפשרות של ביקורת נוקבת.

א-ב-ל, למרות כל זאת אני לא רואה עניין לגנות את הכותבת על הבחירות שלה או לקרוע את הלב על התינוק.

נשים רבות נוסעות לבית החלמה, ושם ישנות, אוכלות וקוראות, ושלוש פעמים ביום (במשך יותר מיומיים, לעתים גם שבוע) מגיעות לבקר את התינוק בתינוקיה. יש בהן כאלה שואבות כדי שלא יעירו אותן בלילה (זה, כמובן, במקרה הטוב, שלא נותנים מטרנה...). ולא נהוג לומר שנקרע לנו הלב על התינוקות שלהן. אני לא יודעת אם לתינוקות-תינוקיה אלה טוב יותר מאשר לתינוקה (הלא-יונק, כזכור) של הכותבת, שנשאר מחובק בזרועות בני משפחתו האוהבים, שאני בטוחה שלא משו ממנו במשך כל היומיים.

ישנן גם נשים שמשאירות את התינוק בבית ההחלמה, ויוצאות לחתונה או שמחה אחרת קרובה, או לסידורים אחרים... גם על זה שמעתי.

וכל זה בלי להזכיר את הצינוקיה בבית הרפואה, שהיא נחשבת ל"מובן מאליו".

אם גם זה (תינוק בתינוקיה) נראה לכן הזוי וקורע-לב באותה מידה, אז טוב. אבל בואו נודה שזה עושה רושם קצת פחות דרמטי... ובואו נניח לכל אחת לעשות את בחירותיה, כאשר אנחנו יכולות לומר האם לדעתנו הדבר מומלץ או לא, אבל בלי ביקורת, בפרט כאשר עדיין לא זכינו ללדת 13 ילדים, כפי שהזכירה זקנת השבט.

נ.ב.

כן, אני יודעת שאני זו שהזכירה את המאמר, ושלא יכולתי להזכירו מבלי שתהיה בדבריי נימת ביקורת קצת יותר ממרומזת...

תארי לך שאחרי החתונה בעלך אומר לך: "טוב! אני יוצא עכשיו לירח דבש באיטליה. נתראה בעוד שבוע!".

איך תרגישי? לא יקרע לך הלב?

ואת עוד אישה בוגרת, שמבינה שבעלך עדיין חי וקיים, ועתיד לחזור אליך.

זה מזכיר לי ספר על חינוך ילדים (דווקא ספר אהוב עליי מאוד), שמשווה הולדת לאח לבעל שמכניס הביתה אישה שניה.

במקום ללחוץ על בלוטות הרגש עם כל מיני דוגמאות (גם אני יכולה לתת דוגמאות: תארי לך שאחרי החתונה בעלך אומר לך: "טוב! אני יוצא עכשיו למילואים ומשאיר אותך עם בעלך השני שכל כך אוהב אותך. נתראה בעוד יומיים!". ואת עוד אישה בוגרת, שמבינה מי זה בעלך האמיתי ומי לא) ולדון אנשים על הבחירות שלהם, אני מעדיפה להסתכל על זה בצורה שכלית ולהחליט מה מתאים לי ומה לא.

לעזוב תינוק ליומיים? בחיים לא. להשאיר אותו בתינוקיה? גם כן לא.

אז מה? אני לא אבוא בגלל זה למי שכן בוחרת להשאיר את התינוק בתינוקיה, ואספר לה שנקרע לי הלב על התינוק שלה.

ואני, גם על מי שהשאירה תינוק בתינוקייה וגם על מי שהשאירה אותו בבית ליומיים ייצבט לי הלב. לה עצמה בשיחה פרטית אני בחיים לא אגיד את זה, וזו חוצפה אדירה וחוסר רגישות בעיניי, ואני באמת ובתמים מלמדת זכות על הבחירות האלה (באמת!). אבל כשהיא חובשת כובע מקצועי ומפרסמת את בחירתה בטור לנשים - בעיניי זו ממש חובה להתקומם ולמחות ולהגיד - לא, לא ככה צריך להיות. אל תיקחו דוגמה.

אבל - שוב, בעיניי, אני לא יודעת האם זה יותר גרוע מאשר אילו היא היתה כותבת "נסעתי לבית החלמה, השארתי את התינוק בתינוקיה ובאתי לבקר אותו שם חמש פעמים ביום" (שימי לב, הגדלתי משלוש לחמש).

את כותבת שגם על זה ייצבט לך הלב, אבל אני די בטוחה שאילו היתה נכתבת הגירסה הנ"ל, לא היתה עליה כזו התנפלות.

לכן אני חושבת שאפשר להסתפק בהבעת דעה, ולהגיד משהו כמו "זה נשמע לי לא בריא לקשר שבין האם לתינוק", אין צורך להכניס את כל הרגשי הזה ו"להתקומם".

אגב, גם אני בלידה הראשונה בסופו של דבר קיבלתי אפידורל, וגם להנקה שאחריה באתי ב'ראש פתוח' והיא די כשלה, והגעתי למסקנות מאוד דומות לשלך, וזה שינה הכול בפעמים הבאות.

הכול כמובן במסגרת ההשתדלות, חשוב לא לשכוח שאנחנו נתונים בידי ה', אבל ההשתדלות אכן חשובה מאוד. בקיצור ממש מסכימה אתך.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

קראתי אותו כשפורסם בבשבע ולא הבנתי מה נסגר איתה.

לבוא בראש פתוח

בלידה הראשונה רציתי מאוד ללדת טבעי, אבל, הלידה התעכבה והתעכבה עד שנתנו לי זרוז

אז כבר לא היה סיכוי שאלד ללא אפידורל

מה גם שהייתי מותשת וזה נתן לי את הפשרות לנוח לפני שלב הלחיצות

כנ"ל לגבי הלידה השניה, הייתי כבר כאובה ועייפה אז ביקשתי אפידורל

את סובלת מכאבי גב ? כרוני ? (לא בהריון מכובד כמובן ....

כי זה יכול להיות שיקול

אני לקחתי 3 לידות מתוך 5 וסבלתי שנה לאחר כל לידה מכאבי ראש וגב נוראיים

וההחלמה היתה יותר קשה לי אפילו שלקחתי רק מנה אחת בפתיחה של 7-9 ~

ברכ והצלחה בכל החלטה

אם אין לך בעיות מיוחדות (כאבי גב , טסיות נמוכות ...) תזרמי העיקר שהלידה תהיה בשמחה

ותזכרי הכי חשוב אם תכיני את עצמך נפשית וגופנית גם הכאב יהיה בהתאם

לא בטוח שלא יהיה אבל העוצמה מאוד מושפעת ממה שהאישה מרגישה

ואם אחרי כל זה תרגישי שאת צריכה את זה קחי

ובלידה הבאה תהיה בעלת נסיון ושיקול אישי

שמחתי לקרא את תגובתכן.. 

העשרתן בי ידע רב בנושא.

בע"ה בהמשך אדע מה לעשות. כפי שציינתן. 

שנזכה ללידות קלות ומהירות.

אני בעצם מסכימה שצריך לבוא בגישה שלא תמיד הכל קורה כמו שאנחנו רוצות וצריך לדעת לקבל כל מני תסריטים.

אבל בלידה הראשונה שלי באתי בערך בגישה כזאת,

עד כדי כך שלמרות שבעצם רציתי לידה בלי אפידורל וכו' בעצם לא התכוננתי לזה מספיק.

עשיתי איזה קורס וקראתי כל מני דברים באינטרנט אבל בעצם לא היתה לי תמיכה ותנאים לזה כ"כ.

בסופו של דבר לקחתי ואפידורל וזה אולי לא סוף העולם אבל ההרגשה שלי היתה של פיספוס שלא שעשיתי ממש ממש הכל כדי שזה לא יקרה.

זה נראה לי תלוי אפוי קצת אבל לדעתי לפעמים עדיף להיות סגורה על משהו. אלא אם כן באמת באמת לא אכפת לך איך זה יהיה.

לעשות הכנה טובה,שאם לא תספיקי,או אין מרדים וכו'..

איך להרפות,תנוחות נשימות ועוד.

גם אני הגעתי למסקנות שאת הגעת (אני דווקא הצלחתי להגיע למטרות שהצבתי לעצמי, ב"ה, בגלל שהלכתי בהחלטה שאני יודעת בדיוק מה שאני רוצה, ראש בקיר).

מצד שני, צריך לדעת שאנחנו לא מנהלות את העולם.

לכן, אני חושבת שהפרספקטיבה הנכונה היא:

אני מחליטה להגיע בגישה של "אני בלי אפידורל נקודה", ו"אני מניקה ושיתהפך העולם". יחד עם זאת, אני יודעת שרק ה' קובע מה יקרה בסוף, ואקבל באהבה מה שהוא יגזור עליי.

אבל לא - "אני רוצה בלי אפידורל אבל אם אני אראה שאני לא עומדת בזה אז..."

כל זה, כמובן, למי שבאמת מעוניינת בלידה ללא אפידורל.

מה שמאוד חשוב עבור מי שכן רוצה אפידורל, זה ההערה של כרובי:

חשוב ללמוד דרכי התמודדות עם כאב, ולהיות מוכנה לכך שאף אחד לא יכול להבטיח לך שתגיעי לבית הרפואה ותקבלי את ה"הוקוס פוקוס" שינטרל את הכאב!

כמו שmp7 ציינה - בארבע מתוך שלוש, כלומר למעלה ממחצית מהלידות שלה היא בכלל לא הספיקה לקבל אפידורל! ומתוך הלידות שבהן כן מספיקים לקבל, זה עדיין לא מבטיח "לידה ללא כאב". יש רבות שהאפידורל לא משפיע עליהן, או משפיע חלקית, או מפסיק להשפיע לקראת סוף הלידה - החלק הכי כואב...

וזה עוד לפני שמדברים עם הסיבוכים האפשריים. ואני לא מדברת על "אנשים שנשארו נכים מלקיחת אפידורל", כדברייך אמפי. מספיק שהתנוחה והשיתוק מביאים לצורך בואקום - סיבוך נפוץ מאוד, בשביל להתחרט על האפידורל. ומי מדבר על מצוקת עובר בעקבות אפידורל שמובילה לניתוח קיסרי ח"ו. זה לא קטלני ולא אסון, אבל גם לא נדיר ולא כדאי.

כמו סיבוך אפידורל - שלוש שעות של לחיצות! נשמע שהאפידורל לא אפשר ליולדת לשתף פעולה עם הצירים מי יודע מה... אז אף אחד לא יכתוב "צניחת רצפת אגן בגיל מבוגר" כאחד הסיבוכים האפשריים של אפידורל - אבל מסתבר שיש סיבות לכך שהתופעה הכאובה הזאת קורית לאחוז כה גבוה של נשים. שלוש שעות לחיצות זה נזק רציני לרצפת האגן )-:

פשוט כי הרואה אמרה לי שאת הכאב הגדול ארגיש בין כך ובין כך.

עקב מנטליות דרום אמריקאית - ילדתי עם זרוז (בכלל לא היה צורך כי היתה התפתחות יפה- אבל את זה רק היום אני מבינה) אז כאב , ומאוד-- אבל נגמר.

2 הלידות הבאות- היו בניתוח. לא הרגשתי כלום-- אבל ההתאוששות--- ארוכה ארוכה ארוכה...

ומה שתחליטי-- שיהיה בשעה טובה!

עד הלידה עצמה והזרימה שלה.

אני רציתי אפידוראל בכל הלידות- רק ב-3 מתוך 7 הספקתי.

עם אפידוראל הלידה הופכת להיות חוויה הרבה יותר נעימה,

מצד שני- בלידות בלי האפידוראל- חסכתי לפחות את הכמה ימים של כאב בגב (לא קריטי, אבל בכל זאת כאב אחד פחות)

הכי גרוע- לבוא סגורים על משהו ולהתאכזב.

פשוט לזרום.

ולגבי מי שהזהירה מפני הטשטוש-

זה מאוד אינדיבידואלי,

אחותי לקחה טשטוש 8 לידות- ונהנתה מכל רגע.

לגבי הסיכונים- אין סיכוי ללא סיכון.....

מצד שני- גם לעבור את הכביש זה דבר די מסוכן, ואני מכירה הרבה יותר אנשים שנשארו נכים מחציית כביש- מאשר מלקיחת אפידוראל......

לפעמים הלידה מגיעה למצב שאין לך עוד טיפת כוח ואת רק מתחננת לאפידורל ולפעמים לא

שמעתי באוזניים שלי ממישהי שהאפידורל השפיע עליה קשות :לידה זה כאבים שאתה לא יודע מה הם ואם תרגישי צורך תקחי אפידורל....

לא רוצה לומר איך הוא השפיע כדי לא להלחיץ ואגב זו התרשלות של הביה"ח....

שמעתי מחבר של המשפחה שלנו שיש לו כמה חברים מדענים שמנסים לפתח חומר הרדמה רק למקום עצמו ולא לכל הפלג התחתון של הגוף...

רק מה דרכם של מדענים וחוקים שהכל לוקח שנים...

אולי עוד 20 שנה הבנות שלנו תוכלנה ללדת בצורה אחרת

כשבראש מקבלים את הכאב כציר ללידה, כפתיחת השער לתינוק, ועסוקים בזה זה מקל מאוד על הכאב.

זה עבודה שעושים כל החיים בהתמודדות עם קשיים. גם כלפי ילדנו שיהיו בריאים. ללמוד וללמד שקושי מצמיח ומוליד חיים. ולא לברוח מהקושי כי מפסידים הרבה אוצרות בחיים.

כל זה לא סותר את זה שיש מצבים לאפידורל ובכי חשוב- לא להתאכזב מעצמך! אנחנו עושות את הכי טוב שאנחנו יכולות.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

והתמודדות טובה גם אחרי הלידה,

שזה אותם הכלים בהתמודדות שונה.

לקחתי אפידורל, ב"ה לא היו שום בעיות ותופעות לוואי...

בהצלחה ולידה קלה!

לפעמים אנחנו כובלים את עצמנו עם התוכניות שלנו.. צריך לזכור שהלידה היא מה'! ואנחנו לא יכולים לצפות את הזמן שהיא תיקח, ואת עוצמת הצירים, והדבר הגרוע ביותר הוא להצטער על על דברים שעשינו. אני חושבת שצריך לבוא ברצון ללידה ובראש פתוח לקבל את התוכניות של הקב"ה לגבי. ולעיתים הדבר הטוב בשבילי הוא ללדת לידה טבעית,  כשזה מתוך שמחה, ולעיתים הדבר הטוב הוא לקחת אפידורל, כשאת מותשת ולא יכולה לחשוב על שום דבר אחר חוץ מהכאב, פתאום יש מרווח נשימה להתרגש מהלידה עצמה, להתפלל...  והדבר הכי חשוב הוא לזכור שמטרת הלידה הוא להוציא את התינוק לאויר העולם בבריאות. שמעתי ממיילדת על זוג שהגיע ללדת עם תוכניות ללידה טבעית, אך היתה מצוקה עוברית, ונאלצו לבצע וואקום. ב"ה התינוקת שלמה ובריאה, אך הזוג היה מאוכזב כולו על שהלידה לא הלכה כמתוכנן. אז בנות, פרופורציות!! בשעה טובה!

אם תספיקי... אני לא הספקתי בלידה הראשונה ב"ה ואני שמחה מאוד כי לי היה טוב בלי.
בלידה השניה (שלא היתה קשה יחסית) קיבלתי והיא היתה פחות טובה מהראשונה בה לא קיבלתי.
מאז היו עוד 3 לידות בהן לא לקחתי וטוב שכך.
יכול להיות שמישהי אחרת תגיד לך שלה היה טוב.
זה מאוד אישי לכל אחת.

ילדתי 2 לידות עם אפידורל ועכשיו לפני הלידה השלישית אני לא מתכוונת לוותר עליו אמא שלי הייתה איתי בלידות אחרי שילדה 10 לידות בלי אפידורל ואמרה לי "ילדת כמו מלכה ואפילו עם חיוך" איך המורה שלי אומרת?"בורא פרי אפידורל"!!

מצטרפת לכל מילה ומילה.

בקורס הכנה המיילדת אמרה שכששאלו את הרב אלישיב על האפידורל הוא אמר כך:

היום יש כ"כ הרבה צער ההריון, צער הלידה וצער הגידול.

אם יש אפשרות למזער את צער הלידה, למה לא???

אני בלידה השניה הגעתי עם טיפה כאבים בפתיחה 6 ב"ה וישר לקחתי אפידורל.

רק לדמיין ללדת בלי.. בררר....

נשמע לי מצחיק שהיו לך טיפה כאבים בפתיחה 6, ואת לא יכולה לדמיין איך זה ללדת בלי.

ועד שהתינוק בידיים אצלי הוא כמה שעות..

אני לא מדמיינת את עצמי חווה אותו ללא אפידורל

אין מצב שהאפידורל מאריך לך את הלידה?זה היה כך גם בלי אפידורל?

אני לא בטוחה שזה בשבילי

ולכן אי אפשר לעזור לגוף להתקדם.

זה ידוע שאפידורל מעכב. היולדת לא משתפת פעולה באותה המידה.

ברגע שמשכיבים על מיטה זה באמת בלתי נסבל הצירים.לא חייבים להסכים לשכב. 

אפשר לבקש מוניטור בעמידה או ישיבה ולזוז בזמן ציר ואז לא חייבית את האפידורל.

ב"ה שלוש לידות בלי הרדמה.

כדאי לנסות עם הכנה נפשית מתאימה ועצות מעשיות איך נושאים את הכאב.

של הלידה.. אז איך נשים בסוף יולדות? 

וחוץ מיזה נראה לי שלידה טבעית היא נותנת יותר תחושה של: 'איזה גיבורה אני!! ילדתי בלי הרדמה טישטוש ואפידורל!!' זה עושה אותך אישה חזקה. 

רק השאלה היא.. מה באמת יקרה במהלך הלידה... ולפעמים אני תוהה לעצמי.. 'אבל, איך הנשים של פעם ילדו? איך סבתא ואימי ילדו? היה אז אפידורל?? לא!! אבל ילדו בסוף.. עם כאבים... זה בטוח..'

אז אם לאפידורל יש גם חיסרונות שעלולים לסכן בעתיד צריך לחשוב פעמיים לפני שלוקחים ולסבול כאבים..

(נשים, עוד חודשיים וזה מגיע גם אליי.. מתפללת שהכל יעבור בשלום. הכי חשוב שאני באה ללידה עם המון שמחה!! וכמו שציינה אחת הנשים כאן.. כל ציר מקדם אותי ללידה הקרובה.. וכל ציר נוסף מביא לי חיים לעולם.. זה סה"כ הבן שלי/ או הבת שלי לבוא לקראתם בשמחה..) <<<מנסה לשדר לעצמי מחשבות חיוביות.. 

אני דולה במקצועי. אני לא פוסלת אפידורל אנחנו בימות המשיח אנחנו לא צריכות ללדת בצער.האפידורל הוא באמת חוויה טובה שאת מקבלת אותו את פשוט נרגעת וגם הגוף מרפה. לקחתי אפידורל עם פתיחה של 5 הלכתי לישון והתעוררתי ללחיצות. היה מדהים קיבלתי את בני בחיוך ענק.יש נשים שמגיעות ללידה בהחלטה שהולכים על טבעי אבל שמתחילה לידה הצרחות אימה שלהם מגיעות עד לכניסה לבית חולים "הם רוצות להיות גיבורות, ללדת טבעי". איששית שמעתי לידות כאלה שהמיילדות העיפו את כולם מהמחלקה."תוציאו אותו ממני", ועוד צרחות בסיגנון"אני רוצה ללכת הביתה""אני רוצה ניתוח..." . לא רק שהם הלחיצו את עצמם ואת הסובבים אותם אלא גם את היולדות האחרות(אותי לדוגמא) הרגשתי שהלב יורד לי לתחתונים(לידה ראשונה).אמא שלי בלידה שביעית נתקעה שבוע בגלל נערה אתיופית שילדה. אז למה לעולל את זה לעצמך???אם תבוא אלי מישהי ותגידלי שהיא הולכת על טבעי אני אתמוך בה לאורך כל הדרך אבל אם אני יראה שהיא סובלת ממש אני יציע לה לקחת אפידורל.

לאחרונה התחלתי להרגיש ממש כופרת שאני לוקחת אפידורל בידיעה ברורה.

עוד מהרגע שאני נכנסת לבית החולים אני מעדכנת את השומר שיקרא למרדים.

לקחתי אפידורל בלידה אחת מתוך ארבע, והיה לי מצויין איתו, אבל אין ספק שאפידורל זאת התערבות רצינית בלידה.

במקום ללדת כמו שהגוף יודע, פתאום מדביקים לי סלוטייפ על הגב, מרדימים ותוקעים לי מחט עד הונלולו.

יגידו מה שיגידו, זה לא הטבע, ולכן לא מפליא אותי שיש להתערבות הזו תופעות לוואי לא פעם.

ולא לקחת אפידורל זה לא רק בשביל להיות 'גיבורה',

ואישית, בשלוש הלידות שילדתי טבעי, אף אחד לא שמע אותי צורחת.

שאפידורל, הוא רק מקל על היולדת שלא תסבול במהלך הלידה. 

ואחת שיולדת בלי אפידורל פשוט יולדת כמו שהגוף שלה יודע ללדת, ואם יודעים ללדת בגישה נכונה ונשימות נכונות אז דרך זה היא מקלה על עצמה את הכאבים.

(איך שקראתי כאן שלכל אחת האפידורל משפיע שונה על כל יולדת.. )  

העובדה שיולדת מחליטה שהיא רוצה ללדת עם אפידורל ולא לסבול, עדיין לא מבטיחה שהיא אכן תקבל אפידורל, ושהוא אכן ישפיע, ושהוא אכן יגרום לה לסבול פחות.

לכן, בכל מקרה כדאי מאוד לכל אחת להתכונן להתמודדות עם הכאבים, ולדעת שמהלך הלידה כולו הוא בידי שמיים.

אישה שצורחת בזמן הלידה, זה סימן שהיא עשתה טעות בכך שהיא יולדת טבעי? את חושבת שמי שצורחת, מצטערת אחר כך שהיא ילדה בלי אפידורל? (אם בכלל זה היה מבחירתה...)

בכל הדורות נשים צעקו וזעקו כשישבו על המשבר. ככה נראית לידה.

אני באמת מצטערת בשבילך שהצעקות מפחידות אותך, וגם בשביל אמא שלך שנתקעה לה הלידה (?) בגלל מישהי שצעקה.

נראה לי שכדאי לך להגיע עם אטמי אזניים ללידה, ואם זה לא עוזר - תשקלי ללדת בבית, זה יכול לפתור לך את הבעיה.

נ.ב.

סליחה על הנימה... אני בדרך כלל לא כזאת.

רק שהיכולת של האישה והצורך שלה לדחוף קטנים יותר,

מה שגורם ליותר לידות מכשירניות סטטיסטית.ועלול לגרום למצוקה.

אי אפשר להתעלם מזה.

ולא צריך לסבול כאבים ולהיות מסכנה. זה הענין -בלי מסכנות. לנסות לשאת את הכאב ולתת לו משמעות,

סופסוף את מלווה את התינוק שלך החוצה, זה מעבר ומעברים הם מקומות שצר יותר בהם.

זה לא התחושה של להיות גיבורה אלא זה הטבע וככה זה וכנראה שה' שולח כוחות מתאימים. צריך להתכוונן לתדר.

שלום רות. בשעה טובה ולידה בריאה. הנכון בעיני הוא לא לשלול ולא להגיע עם החלטה חד משמעית. עדיף כמה שיותר בלי אפידורל כך הלידה יכולה להתקדם מהר יותר עם תרגילים נכונים. אבל אם הכאבים הם חזקים ביותר ואת מרגישה כבר קושי גדול אז כדאי לקחת. לי ברוך ה' יש 2 בנות בלידה הראשונה לקחתי אפידורל לאחר זירוז ולמעלה מ10 שעות צירים כך יכלתי ללדת ולנוח ופחות לכאוב. בלידה השניה שהיתה מהירה ברוך ה', לא הספקתי לקחת אפידורל הלידה היתה כואבת אבל אחריה הרגשתי מעולה.. בקיצור לא להינעל. והכי חשוב רגעי הלידה ממש קישור נפלא אל מקור הקודש.

צריך להיות אצל דיאטנית דבר כאשון. ואחר כך רופא אנדוקרינולוג רושם את התרופה.

אצלינו זה עבד מעולה הם במינון הכי נמוך הבת שלי ירדה 23 ק”ג בתוך חמישה חודשים ובעלי עוד לא עלה על משקל אבל בהיקפים מאוד בולט.

הבת שלי במקביל גם אצל דיאטנית.

גיסתי עשתה בעבר ניתוח ועשיו היא עם זריקות. כי עלתה אחרי כמה שנים.

זריקות זה חתונה קתולית, אם מפסיקים עוחים במשקל.

צריך לאכול המון חלבונים כי אחרת זה לא בריא.

אז יוצא שאני מבשלת המון בשרי ודדג ופחות פחמימות שזזה משמעוצי מבחינתי.

אני רוצה עוד הריונית (והרבה ;) ) זה אמור לפגוע?

זאת אומרת לקחת לתקןפה ואז להפסיק בשביל להכנס להריון

אלא צריך להפסיק אם נכנסים להיריון ויש התוויה מתי חוזרים לזה אחרי הלידה.

ממש מקווה שלא

אבל גיסתי נכנסה עם זה להריון.

פשוט הפסיקה והמשיכה.

חד משמעית לא הפסיקה חודש לפני וההריון היה הפתעה.

לפני שמתכננים הריון

ואגב @ברונזה זה לא מתאים עם גלולות

אם הbmi שלך יותר מ30 היא תתן לך מרשם (אם יש טרום סכרת אז גם פחות מ30)

הקצב משתנה מאחד לשני, וגם משתנה בכמות שאת מזריקה. ממליצה להזריק פחות מהמנה המלאה כדי לצלוח את תופעות הלוואי.

לצורך העניין, אני ירדתי בממוצע 2.5 קילו בחודש.

יש בחילות והקאות כמו שליש ראשון, אבל לדעתי פחות נורא, כי זה מתרכז בעיקר בימים שאחרי ההזרקה ואח"כ נרגע.

אני נהנתי מאוד מהתהליך. הבעסה שאחרי הריון ולידה העלתי המון. לא הכל אבל המון.

היתרון מול ניתוח שזה נגיש, בלי כאבים והתאוששות וכו'. הבעסה שוב, שזה לכל החיים.

רופאים מאוד ממליצים לשלב ספורט תוך כדי, לא זוכרת להסביר בדיוק למה, יש הרבה פודקאסטים בנושא.

מוזמנת לשאלות נוספות 😊

כתבת

"אני נהנתי מאוד מהתהליך"

אשמח לשמוע ממה נהנת ;)

גם דוגרי, 2.5 קילו לחודש נשמע לי ממש קצת.. אולי אני לא מעודכנת?! וקצת רוצה קסם?

מלהסתכל במראה

מללכת לקנות בגדים

מזה שהאוכל לא בראש מעייני כל היום. אני לא עסוקה במה אני אוכל ומה אני אכין. ואיך בא לי עכשיו עוגת שוקולד... האוכל לא כ"כ עניין אותי, לפעמים אפילו שכחתי לאכול (בחייייםם לא קרה לי בשגרה)

ואחרי כמה זמן הפסקת לקחת?

(או שלא הפסקת?)

אצל אחת עבר כשהפכנו את כיוון הנסיעה, אצל אחד כשהפחתנו את כמות הנסיעות באופן דרמטי

אני משתדלת למשוך הרבה מעל גיל שנה נגד

וכשהפכנו זה התחלף בהקאות אצל חלק מהילדים ואז זה בכי קצר מאמצע הנסיעה עד שמקיאים

ולא לאורך כל הנסיעה...

מפסיקים להקיא אצלי בנתיים סביב גיל 5

הגיל הקטן שצורחים ואי אםשר לדבר איתם הוא נורא ואיום

אצלינו בגיל שנה וחצי בערך

כשהפכנו כיוון.

השלישית גם היתה ככה בהתחלה. עבר כמעט לגמרי ב"ה סביב גיל 4 חודשים

חיבוק

לתחוב גרביים מאחורי הכתפיים של התינוק בסלקל ומגבת מגולגלת מתחת לברכיים שלו.

לא זוכרת מי זאת היתה אבל היא אפילו צירפה סירטון. שווה לנסות.

בהדרגה

עד גיל שנה

חיבוק, זה סיוט סיוט סיוט סיוט

אצלנו לא היה שורד אפילו נסיעה של 2 דק בתוך השכונה, לאסוף את אחיו הגדול

אמאלה לבכות מלהיזכר...

גיל 2 ושמונה כזה אבל מאז שעבר הוא מטורף על נסיעות ובוכה כשמגיעים..."רוצה עוד באוטו עוד באוטו..."

מקוצוניות ולקיצוניות

הפחתת נסיעות ''בזכות'' הקורונה.

דווקא השארנו נגד הכיוון עדיין גם אז כי בעיקרון ההמלצה של בטרם זה שנתיים. וכבר לא בכה אז זה לא היה זה.

זה היה אבל פשוט סיוט... ניסינו כמה דברים אבל כלום לא ממש הועיל. בגדול כל נסיעה הכפילה כי עצרנו כל כמה זמן.

בע''ה יעבור לכם מהר.

עד גיל בערך 10 חודשים זה צרחות של החיים עד שנרדם.ואז מתעורר וחוזר חלילה.. יאו זה היה קשוח ממש.

אבל היה עוזר כיסא בטיחות במקום סלקל

הוא היה יותר רגוע. יכול להיות שלא אהב את הסלקל בכלל? אולי לא היה לו נוח... בכיסא שמתאים מגיל 0 היה קצת יותר מרווח..

לא בטוחה איך זה אמור להסתדר עם שבת אבל כנראה הוא יודע מה הוא אומר..

זהו, שגם אני לא הבנתי איך זה עוזר בסבב טבעי בלי הורמונים נוספים. טוב, כשנגיע לשם נברר

יום ושעה.

כי זה מתוזמן לפי זמן ההחזרה (אם אני זוכרת נכון בעצם שהביוץ יצא לפני ההחזרה לפי גיל העובר). זה גם עוזר לתזמון הביוץ וגם תמיכה כלשהי.

בהצלחה!

אני עוד לא בטיפול, רק היינו בפגישה עם הרופא. להכין תכנית טיפול...

כשנגיע לטיפול מן הסתם ייתנו לי את כל ההנחיות. תודה!

כשמנסים על בסיס טבעי יש הרבה יותר מעקב וההנחיות משתנות לפיו.

לגמרי עדיף אגב, התרופתי קשוח יותר לפחות לדעתי. למרות שפחות דורש מעקב.

עושים מעקב זקיקים כדי לעקוב מתי הביוץ.

את מקבלת הנחיה מהרופא מתי לקחת את האוביטרל ומתי ההחזרה.

האוביטרל גורם לתזמון מדויק של הביוץ, כדי שתהיה יותר שליטה עליו יוכלו לדאוג שזה לא יצא בשבת.

לא יודעת מה להגיד איתך באותה סירה… מאחלת לנו בשורות טובות בקרוב

דחוף

מעלה רעיון בעדינות, לא יודעת אם נכון בשבילך כרגע. אולי להשאיר את זה בידי שמיים? כשה' ירצה הוא ייתן, ובינתיים להתקדם מבחינה אישית ומקצועית, ובעזרת ה' כשיגיע תראי איך לשלב את הדברים...

הייתה לי מחשבה כזו שהשתעשעתי בה, אבל בסופו של דבר אני שואלת את עצמי עד מתי זה בכלל יהיה רלוונטי? הרי הגיל עולה, הפער העתידי גדל... אם אני עוד רוצה לעשות משהו זה עכשיו.

מה גם שאני כן צריכה להיות באיזה מעקב של מתי הביוץ כדי לדעת מתי תקופת הטהרה ואיך לסדר אותה.. קשה בסוף להתנתק ולהתעלם מזה.. ובאותו האופן, לא לדאוג להיות יחד סביב הביוץ (אצלי הוא רחוק מהטבילה אז זה גם ענין)

מזכירה לי מאוד את עצמי ...עם הציפייה הגדולה כל חודש שיקרה נס . הסיפור שלנו דומה ...

גם אני מוטרדת מהפער שגדל בין הקטן להריון חדש... ותוהה לעצמי איך יהיה לקטן לגדול בנפרד מהאחים שלו. אין לי תשובות. משתדלת להתפלל, להודות על כל הטוב הקיים, לחשוב עוד ועוד על השתדלויות שאפשר לעשות כמו לחפש עוד ייעוץ וכד'. והשאר להשאיר בידי שמים . אבל זה ממש בוערר בי 💖ממש מבינה אותך .

מברכת אותך שה' ימלא במהרה משאלות ליבך לטובה!!

תודה על ההזגהות, הלוואי וה' יברך אותנו בקרוב🌹

השאלה אם יש מה כן לעבוד מול הבעל איכשהו. וכן לעשות בדיקות בסיסיות (כולל זרע, זה בייסיק). כי זה כרגע את באפלה של הספק. יכול להיות שאם תדעי משהו שאפילו יגרום לכם להחלטה משותפת לוותר, תיהיה במקום יותר רגוע מאשר כל הערפל הזה. או שלא, לא תמיד ברור. אולי הוא יסכים להיות איתך במשהו יחסית מה''קל'' נגיד הזרעות או אפילו תזמון יחסים בדיוק לביוץ עם מעקב זקיקים וקצת תרופות, להגביל לכמה. לא יודעת, הייתי מתחרפנת לא להבין מה הולך בכלל. לא שזה בידיים שלנו בכל מקרה ועם כל תוצאה שלא תהיה, אבל במידת הכלים שיש לנו בעולם הזה בכל זאת. וגם אם הוא לא במאה שלם והוא מוכן לעשות איתך תהליך כלשהו, בהחלטה משותפת (אפילו אם חלילה כן מוצאים משהו ומחליטים לא להתערב אקטיבי ולשחרר), לפחות יוריד את הלבד וחוסר הוודאות הנורא הזה.

אגב עזבי את הפסים הדפוקים האלה. תעקבי אחרי ביוץ ותעשי בטא. מניסיון.

(בגדול יודעת מתי הביוץ, בכל מקרה משתדלים יום כן יום לא עד שבוודאות יודעת שעבר- עושה בדיקת דם לודא במידת הצורך). כלומר אני ממש על זה. הוא לא מודע. מבחינתו אני פשוט טובלת ואנחנו יחד...

לגבי תרופות, שאלה אם הוא יזרום, זה מעלה סיכוי להריון מרובה עוברים. אני בעד,כן? אבל נראה אם בעלי יאהב את הרעיון. הייתה לי מחשבה בעבר לנסות לעשות הזרעה ואז דרכה כבר תהיה בדיקת זרע. מזמן חשבתי על זה. בזמנו- הוא לא היה בעניין. מתלבטת אם לנסות ללכת לשם. (ויש לדעתי סיכוי שיש בעיה כזאת, מעדיפה לא להכנס לסיבה למה).

לפני קרוב לשנתיים נכנסתי להריון תוך כדי מניעה שנפל ממש מיד, זה כן קצת מעודד אותי. אבל לא מספיק. רוצה ילדים בריאים ושלמים🙏🏽

נראה לי שבאמת הכיוון עכשיו יהיה שיחה על המקום שלי מול זה ואז נראה מה יזרום לעשות. היתה לי מחשבה גם אולי ללכת לאיזה רב גדול.

מנסים מאוד שלא יעלה סיכוי למרובה עוברים. רצו לבטל לי פעם הזרעה בגלל כמה זקיקים. אבל בסוף עשו.

לא מאמינה שיתנו הזרעות ושום דבר בלי בדיקת זרע בכל מקרה זה דבר שצריך לעשות...

ממש בהצלחה בהכל וגם מול הבעל הלוואי שיצליח לך לגייס אותו לפחות לבירור קל.

רכב גדול גם אוכל המון דלק, הוא גדול והניידות שלו לא כ"כ נוחה.

חבל לצאת כל יום לעבודה כבר מעכשיו עם כל הרכב הזה והדלק ושהוא צורך ולחפש חניה גדולה.

ובכלל יש הרבה אנשים (כמוני) עם יותר משלושה ילדים, שמוצאים לנכון להתנייד בשני רכבים במקום באחד.

עד הילד הרביעי בע"ה הרבה דברים יכולים להשתנות:

אולי תקבלו רכב אחד מהעבודה

אולי יסתדר לכם בכלל לקנות רכב חשמלי

ויהיו לכם עוד הרבה שיקולים עוד שנתיים שלוש.

רכב קטן, קומפקטי, חסכוני- לדעתי האישית זה עדיף עכשיו והפער בדלק שווה את ההפסד של יד נוספת, אם בסוף תחליטו למכור אותו ולקנות 7 מקומות.

גם אוהבים לקחת טרמפים.. וגם יש מקום בשפע לדברים שאורסים כשנוסעים להורים וכו'

רכב 7 מקומות זו השקעה כספית הרבה יותר גדולה בכל המובנים. תיקונים טיפולים ביטוחים טסט וכמובן דלק.

מצד שני יש נוחות במרחב הגדול, בכיף לקחת עוד טרמפיסטים, קרובי משפחה או חברים של הילדים כשצריך.

גם אנחנו היינו צריכים להחליף רכב כשנולד השלישי אבל אני לא היינו ביכולת להשקיע כספית, לכן קנינו רכב רגיל ואחרי כמה שנים החלפנו לרכב 7 מקומות לפני לידה רביעית. מבחינה כספית יצא לנו חיסכון גדול מאוד כל השנים האלו.

רכב 7 מקומות עולה פי 3 מרכב 5

ואם קונים ביותר כסף, אז גם הביטוח יקר יותר, מעבר לזה בדרכ הדלק גם (למרות שיש גם חסכוניים של 7 ובזבזנים של 5), התיקונים יקרים יותר.

אם יש לכם תקציב משמעותי בנחת גם לקניה וגם להוצאות - אז לכו על זה, זה באמת נחמד שמרווח יותר ותחכסו את ההתעסקות עוד שנתיים,

אבל אם התקציב לא גדול, עדיף לקנות 5 וכשיהיה רלוונטי למכור אותו ולקנות 7.

בסוף קנינו 5 מקומות.

והילד הרביעי עוד לא הגיע🫢 השלישי בן 4.5.

מאמינה שחסכנו דיי הרבה בינתיים כי 7 מקומות עולה הרבה לתחזק.

הרבה יותר קל למצוא רכבים קטנים במצב טוב (נהג יחיד, קילומטרז' נמוך).

רכבי שבעה מקומות יד2 בממוצע שחוקים משמעותית.

אבל הספסל האחורי די רחוק ומנותק.. לא בטוחה שזה יהיה לו נחמד בכלל

מאד נח שהגדול יושב ליד התינוק ויכול לשעשע אותו בזמן הנסיעה.

ויכול לתת לו בקבוק או משחקים כשצריך

יותר חסכוני ויותר נוח לנהוג בו.

אם אתם נמצאים הרבה באזורים שיש מצוקת חניה, יותר קשה לחנות עם רכב גדול.

מסכימה עם מי שענתה שזה עניין של נוחות מול השקעה כלכלית. יותר נוח רכב גדול ומרווח, יותר נוח לא למכור ולקנות שוב רכב בעוד כמה שנים, יותר נוח שאפשר לצרף עוד מישהו לנסיעה מדי פעם, אבל זה עולה הרבה יותר. הביטוח יקר יותר, וזולל דלק הרבה יותר. אם למשל יש לכם הרבה נסיעות לעבודה, בעצם יוצא לשלם דלק יקר של רכב גדול על רכב ריק...

מה שכן, כשיש כבר ב"ה 3 ילדים, חשוב לקנות רכב מספיק מרווח, שייכנסו 3 כסאות בטיחות / בוסטרים לפי הצורך, וגם תא מטען מרווח.

לילדים הייתי מסבירה שהם התגרשו, ואם הם ממשיכים לשאול אפשר להסביר שהיו דברים שלא הלכו טוב ולכן הם מתגרשים, וזה אישי שלהם מה לא הלך טוב.

לגבי הקשר עם הגיסה, נראה לי תלוי מה האווירה סביב הגירושין אצלינו במשפחה הייתה דודה שהתגרשה והייתה עם המון כעס על הגרוש שמבחינתה עשה לה מעשים חמורים ואף אחד לא נשאר איתו בקשר, ולעומת זאת דוד שהתגרש ולא היה טעון עליה ואמא שלי נשארה בקשר עם הגיסה, אפילו הזמינה אותה לשמחות והיא באה עם הילדים לשבת אצלינו בבית וזה היה ממש בסדר. אז צריך להרגיש את המצב.

פשוט להגיד את האמת... להגיד שזה עצוב אבל קורה לפעמים

ולגבי קשר עם הגיסה מכירה כאלה שנשארו בקשר טוב עם גיסים לשעבר גם אחרי הגירושים. אם זה ממש מפריע לך את יכולה פשוט לשאול את אח שלך, יש סיכוי שזה בכלל לא מפריע לו...

וחיבוק זה באמת עצוב ממש ממש🫂

אני חושבת שצריך להגיד את האמת. שהם התגרשו. יש מציאות כזו הרי.. האמת הילדים שלי מכירים את זה בכלליות גם בלי קשר לזוגות שהם מכירים בחיים

אגב,לדעתי זה שהם התגרשו לא סותר יחס טוב עם אמא שלהם. אני מכירה המון משפחות של גרושים שמסתדרים ביניהם. היא עדיין אמא של האחיינים שלך.

אני מסייגת שבמקרי קצה (ויש גם כאלה) הנכון הוא להתרחק. אבל לא תמיד זה נכון

ולגבי אמא - אכן כואב, אבל היא תשלים עם זה מתישהו... לפעמים עדיף בנפרד מאשר ביחד

לגבי הילדים

אנחנו סיפרנו שזלדה וקלמן החליטו שהם נפרדים

הסברנו שאנחנו לא תמיד מבינים ויודעים מה הסיבות אבל אנחנו מאמינים שהם החליטו את מה שנכון להם

קלמן וזלדה תמיד ישארו הורים של הבני דודים שלכם והם אוהבים אותם מאוד אבל הם כבר לא יהיו זוג

(פה תתני להם להוביל את השיחה ואולי כדאי לפצל אם יש לכם פערי גליים)

אצלנו עלו שאלות טכניות כמו איפה הם יגורו

ואיפה יהיה הבית של הבני דודים

עלו גם שאלות לגבינו והבהרנו שאנחנו רוצים ובוחרים להיות ביחד ואין לנו כוונות להיפרד

לגבי הגיסה-

הייתי פותחת את זה מול אחיך

בהכי טוב

ואומרת בפשטות- אנחנו מאחוריך לכל מה שתחליט, אשמח חהישאר בקשר עם זלדה אבל אבין אם תעדיף שלא או לחילופין אם תעדיף שאעשה את זה בלי שאתה בלופ ולא אדבר איתך על זה

לגבי אמא שלך

קודם כל זה באמת שבר ומותר לבכות

זה ממש חורבן בית ואם זה טרי - תני לה את המקום

כאב של אמא על הבן שלה זה ממש מובן...

אבל גם הייתי מחזקת את האח מולה

אומרת שאת סומכת על שיקול דעתו.

שזוגיות היא סוד של 2 אנשים

אנחנו אפעם לא יודעים מה באמת קורה בין זוג

ואאתן רוצות שיהיה לו טוב

והוא כנרטה יודע מה טוב לו גם אם קשה לה לראות את זה

עדיף סוף כואב מכאב שאין לו סוף

ושולחת חיבוק ענק. (התגרש לי יותר מאח אחד....וכל פעם סיפור שונה ומורכב ואחר)

אני ממליצה להגיד בפשטות ובלי להסתיר.

ו----

לקחת בחשבון שהילדים יתחילו לבדוק אתכם

ולבחון אתכם

ולפרגן לכם שאתם כזה זוג מתאים

ולשאול אם גם לנו זה יכול לקרות

ועוד ועוד

ב"ה ותודה לה' שהילדים שלי חווים בבית, הורים עם זוגיות יציבה וטובה ומכבדת

במיוחד בתקופת הגירושין של אחיי, הקפדנו להראות בבית יותר גילויי חיבה, כמובן בצורה מכובדת אבל שהילדים יראו יותר מהרגיל

וכששאלו, והם שאלו- אם גם לנו זה יכול לקרות, אמרנו חד משמעית שאבא ואמא הכי אוהבים בעולם וטוב לנו ביחד וטוב לנו איתם וכו'

בקיצור- להיות כנים ואמיתיים, ולתת לילדים יציבות והבנה.

שוב חיבוק גדול

אני בהתחלה שמרתי איתה על קשר מאד טוב

גם כי באמת היינו גיסות המון שנים וחברות טובות

וגם בשביל הילדים....

באיזה שהוא שלב היא מיוזמתה ניתקה את הקשר

וזה חבל לי מאד

כי אני חושבת שזה אפשרי לשמור על יחסים טובים גם בכזה מצב- ולו רק בשביל הילדים.

דווקא אחי עודד אותי לזה והיה חשוב לו מאד

כן רצה לשמוע אותי אומרת שאני תמיד אקח את הצד שלו בסוף....

אמרתי לו שאני לא יכולה להבטיח לו את זה אבל מבטיחה שאני תמיד יקח את הצד של הילדים ויעשה מה שטוב לילדים......

האמת זה היה הלם

לא הכרתי מישהו בסביבה הקרובה שהם גרושים

אני זוכרת שאמא שלי סיפרה לי במילים הכי פשוטות

"ברונזה, יש לי משהו קצת עצוב לספר לך, איקס וואי מתגרשים"

מרוב הלם שאלתי רק למה והיא הסבירה לי שהקב"ה כלכך טוב שנתן את האופציה להתחתן ולחיות בצורה טובה ונעימה ויחד עם זאת נתן את האופציה להתגרש כדאי לחיות יותר טוב כי *להם* לא היה טוב ביחד

זה ממש הרגיע אותי, נתן לי תחושה שהכל בסדר הם פשוט לא מסתדרים וזה מותר

שהייתי יותר גדולה שאלתי קצת יותר וסיפרו לי את הסיפור המלא שלא היה נעים לשמוע בכלל🙄

חוץ מלומר לילדים בפשטות

ולתת להם מקום לשאול

ולתת ביטחון לגביכם,

חשוב לתת את הדעת איך להסביר לילדים את הסיטואציה מול בני הדודים. כלומר מבחינת הטקט הנדרש מול בני הדודים (שההורים שלהם התגרשו)

לא יודעת עד כמה אתם נפגשים אבל שיהיה במודעות ולחסוך עד כמה שאפשר אי נעימויות

אין לי יותר מידי עצות.

מתחברת למה שכתבו על לספר את האמת בצורה פשוטה ומובנת לילדים.

אני רק רוצה להוסיף, שלפעמים כשקורה משהו שמטלטל אותנו, קשה לספר לילדים כי אנחנו עוד מעכלים את זה בעצמנו. לפעמים צריך קודם לתת לעצמנו קצת זמן לעיכול, לפרוק את הקושי מול מי שיכול להכיל אותנו, ורק אחר כך לשתף את הילדים.

זה מטלטל מאוד. וכן, זה עצוב. זה בניין שמתפרק. וזה קשה. ולזכור שכמו בחורבן הבית של ה', כל החורבן הוא בסיס לבניה שתגיע בע"ה. גם לאחיך וגם לגיסתך בע"ה.

לא מוריד מהקושי... אבל קצת למצוא מחשבה מנחמת...

לא התנסיתי באיך להסביר כי מראש הבכור גדל לזה והשאר מכירים את הסיטואציה, אבל אני חושבת שגירושים כ"כ נפוצים שהילדים שלך כבר נתקלו בזה פעם בטח.

אז להסביר מה זה לא בטוח שצריך, אם את מדברת לעניין איך להסביר ספציפית על הנישואים של הדודים אני יודעת שאצלנו הסבירו בפשטות שבני הזוג לא הסתדרו והחליטו להיפרד.

כשמשהו לא מסתדר, זה טוב שאפשר להיפרד ולהתחיל מחדש במקום אחר.

אני חושבת שכן כדאי להסביר שאנחנו מאוד אוהבים ואנחנו לא חושבים שניפרד וכולנו שמחים לגור יחד תחת אותה קורת גג.

אני חושבת שהאחיינים שלי קיבלו את זה בשיוויון נפש- ממה שדווח לי לפחות.

אני עברתי גירושין, בלי ילדים... ועדיין זה היה ממש לא קל. ואני יודעת מהניסיון של האחים שלי - זה באמת לא קל להיות "אח של...", אז ממש חיבוק גדול.

(ב"ה אני התחתנתי)

מכירה... הסברתי במילים פשוטות. לא רוצה לעשות אאוטינג אבל בגדול לומר אמת. שלא הסתדר להם יחד והם החליטו שבנפרד יהיה לשניהם יותר טוב. כן חשוב לזרוע ביטחון לומר שזה לא סתם מריבות ולפעמים רבים וזה לא אומר שרוצים להיפרד. ולהדגיש שאצלכם זה ממש לא בכיוון. כי זה כן מערער לילדים את העולם וגם בהקשר של הזוגיות שלכם. עובר אחרי תקופה.

בקשר לגיסה זה מאוד תלוי באופי הגירושין. בגדול זה מתנתק... וזה לא קל. אבל גם לזה מתרגלים.

באופן כללי זה מאוד סוער לתקופה אבל בסוף זה לא הקן האישי שלכם ב''ה... וזה מתאזן.

בקשר להורים, את יכולה להקשיב ולהכיל אבל הם אנשים בוגרים ובסוף יסתדרו ויתמודדו עם עצמם ועם המציאות.

כזה רק עם שיחות והודעות

וסים רגיל

אפשר לחבר למקום עם חוט. אצלנו זה לא מחובר אבל יש לו מקום קבוע.

זה פתרון מצוין פה.

תעשי טלפון כשר אז גם sms לא יהיה

האמת שהוא נהרס ומה שיש עכשיו זה סמארטפון ישן שהכל בו נעול חוץ משיחות והודעות..

לסדר לך בבית את החיבור של הטלפון הקווי.

אנחנו עשינו דרך הוט והגיע טכנאי וסידר את זה (משך כל מיני חוטים בקירות וסידר חיבור לטלפון).

הטלפון עצמו- יש לנו אלחוטי. יותר נוח לנו מאשר טלפון נייח מחובר לקיר שא''א להזיז.

הקליטה שלו בטווח גם בחניה אז זה יעיל לפעמים.

קנינו במחסני חשמל וגם במשנת יוסף מוכרים הרבה פעמים. יש צג בעברית ואפשרות להכניס אנשי קשר וזכרונות.. כך שגם מי שלא יודע לקרוא יודע לזהות את השם שלי ושל בעלי ולהתקשר אלינו.

אצלנו (ילדי גן ויסודי, בלי פלאפונים) ממש לא הפך אצלנו למשחק ומשתמשים בו כל יום. אפילו החברים של הילדים מחפשים אותם הרבה פעמים בטלפון הרגיל ולא דרכנו, שזה ממש נחמד. ממליצה

הכי פשוט, עלה איזה 100 שקל

סים כשר 9.90 של רמי לוי

מחובר עם חוט למקרר, כדי שלא ייעלם.

הילד אף פעם לא לבד, ככה שזה לא הצורך.

לפעמים אוהב להתקשר לאמא שלי, אחותי או בעלי. ולא רציתי שיהיה עם הפלאפון שלי לדברים האלה. היה לנו פלאפון כשר בכל מקרה לא בשימוש..

אין משחקים, המקסימום של מחשבון או בחירת צלצול.

אם בסוף כן תחליטי ללכת על טלפון, יש טלפון ביתי שיושב על האינטנט. לא של בזק, של חברות אחרות.

זה יוצא זול יותר אם בכל מקרה יש ראוטר בבית.

דרך האינטרנט. כשעשינו סיבים, קיבלנו גם קו באותו מחיר. מומלץ ממש

אפשר להגיד: לא ולהגיד את זה בנחת.

לבעלך עם הסברים, לשאר בלי.

וזהו, בלי לנהל דיון ובלי לנהל את זה עם רגש.

פשוט לא.

ואני מוסיפה ברשותך,

זה זכות לעזור להורים וגם מצווה.

מבחינת הלכתית מכבדים הורים מהכסף שלהם ולא שלכם, כמובן אם זה אפשרי לכם ולא אפשרי לו זה משהו אחר- רק מדברת עקרונית.

ורוצה להוסיף שהכרתי מישהי שעזרה לאמא שלה לשלם על המשכנתא לאורך שנים, כשהאמא נפטרה היא הורישה את הבית לכל הילדים בצורה שווה.

זה אומר שאחות אחת שילמה משכנתא שממנה הרוויחו כל האחים.

וגם לך יש אחריות להוריש לילדים שלך אחרי 120.

בשורות טובות

כל השנים

ופתאום יאללה לבקש עוד וזו לא פעם ראשונה

אני מדברת עם בעלי והוא כמובן נגוע כי זה אחיו

מבינה ממש את התסכול שלך..

הייתי ממליצה לך לא להיעתר לעזור כספית אם את לא עושה את זה מלב שלם אלא רק כדי לרצות. זה רק יפגע בזוגיות שלכם בעתיד ויהיה פתח לסכסוכים..

שמצווה לכבד הורים

לא חושבת שכל אחת יכולה להתמודד עם התחושה של אחזקת עוד בן אדם כשכולם מתעלמים ויש לו הרבה ילדים עם כסף

אני למשל הייתי עוצרת את הזרמת הכספים ולכן זה לא היה מגיע למצב של להתפוצץ על בעלי כי זה תחום שיותר קל לי לנהל את הגבול ברור ואז לא מתעצבנת.

כל אחת מתמודדת אחרת עם דברים, ומן הסתם לכל אחת יותר קל להתמודד עם הקשיים של חברתה מאשר עם הקשיים שלה.

שאתם בעודף כיבוד הורים.

לכן ציינתי שכיבוד הורים זה מכספם ולא מכספכם והזהרתי לעניין כך שאם את עוזרת את צריכה להיות גם היורשת.

ולא

לא היה לי קל להגיד את מה שאמרתי, לכן הסתייגתי מאוד ויצאו לא מובנים.

עכשיו הבנתי את כוונתך

אנחנו כל השנים תומכים באבא, אז פחות יכולים לעזור לאח.

ברוכים לנו שאין לו כסף להאכיל את הילדים

אני לא עומדת בזה גם

אבל מרגישה שלא סתם פונים אלינו שוב

בעלי היחיד שעובד נורמלי

לתת או לא

ואין מה לבוא בטענות אם החלטת לתת

אי אפשר לחנך אנשים מבוגרים

אפשר לבחור מה לעשות

כמה אחים שלא עובדים בצורה נורמלית

ואב שנתמך כלכלית (כמובן שאינני יודעת מה הסיבה המדויקת שלו)

זה כבר חינוך לא נכון.

אם תתנו יתרגלו לקחת

ולהיתמך על הציבור וגם יורישו את התכונה הזאת הלאה לילדים שלהם.

שיצאו לעבוד.

את לא צריכה להרגיש מגעילה.

אם אתם ממש רוצים להיות בעלי חסד,

אתם יכולים לתת הלוואה בשטר (!!!) כפי שנכון הלכתית או לסייע לרכוש מקצוע.

אבל מתנות חינם אני נגד.

מהתיאור הכללי שנתנה

אם כבר לתת כסף, כבר עדיף לתת ולהבין שהכסף לא יחזור בלב שלם מאשר לקוות שיחזור ולהתפוצץ על זה מעכשיו לנצח

כי יכול להיות שזה מציף אותך עכשיו.

בוודאי שנכון יותר שכולם יתמכו באב, ולא רק אתם.

אבל יש להם סיבה מהותית למה לא?

לגבי האח- פשוט שלא. אם הןא בזבזן אז עוד יותר.

אולי עזרה חד פעמית אבל בטח לא להחזיק גם אותו.

תתפוצצי קצת פה

ואפשר גם לא להתפוצץ בכלל

אבל קשה כשאת מעורבת מאוד רגשית

אני חושבת שאת לא חייבת להענות לבקשה (בתיאום עם בעלך) אם לא תעמדו בזה. אבל אם כן אז עניי ביתך קודמים

אתם גם יכולים להקציב סכטם מסוים וזהו

אבל בעלך לא אשם שזו המשפחה שלו

ולחשוב למה אתם מחזיקים את האבא? מתחושת חובה? מרצון? האם זו היכולת שלכם? האם זה נכון לכם ולו? האם אתם מנסים לשים כמה שאתם יכולים או סכום ש"יחפה" גם על האחים האחרים שלא נותנים? האם אולי צריך לפתוח את זה לחשיבה מחודשת?

וממש אותן שאלות לשאול על האח. במיוחד שאת אומרת שהבעיה נובעת מהתנהלות לקויה ולא ממחסור כלכלי.

אני מאמינה שזה דברים שיהיו ביניכם חילוקי דעות. לרוב לילד הרבה יותר קל לתת להורים שלו מאשר לתת להורים של בן זוג שלכאורה הם אנשים בוגרים וצריכים להסתדר לבד. אבל זה חשוב מאד כי אם את מתפוצצת מזה כבר אז יש מצב שאתם נותנים במידה שלא נכונה לכם