אני אישית- הופתעתי מעוצמת הצירים אז לקחתי בלידה הראשונה. בלידה השניה הצלחתי יותר אז לא לקחתי.

ממליצה אם את: מותשת, קשה לך להתמודד איתם(וזה לא רע), עייפה, הצירים תכופים וחזקים מאוד, הרבה זמן של צירים...

בהצלחה.

אני לא בעד אפידורל ולא נגד..

תזרמי עם גופך ועם הלידה..

תראי אם את מותשת ואת זקוקה למנוחה אפידורל יכול לסייע לך.

תלמדי על האפידורל מה החסרונות ומה הייתרונות.

תלוי גם בתרחיש הלידה איך היא תתחיל ואיך תגמר,בקיצור זה לא משהו שאפשר להחליט עליו מראש.

ממליצה בחום אם כן לוקחים אפידורל רק מפתיחה 5 בדר"כ זה לא תוקע את הלידה,עד פתיחה 8.

אם את מתחילה את הלידה עם זירוז כמו פיטוצין,מומלץ לקחת בהמשך אפידורל.

תנסי להתמודד ולמשוך כל פעם עוד קצת.

במקביל תעשי הכנה טובה,על נשימות,תנוחות,הרפיה,דמיון מודרך.

מגע בלידה ועוד..

הרבה סיעתא דשמיא בהחלטות

אני אחרי שתי לידות צפופות ב"ה, את הגדולה ילדתי עם אפידורל ואני מתחרטת על זה וסובלת מזה עד עכשיו...

את הלידה השניה עברתי ללא אפידורל וללא תישטוש אלא טבעי ונהנתי!

זאת חוויה מדהימה. ממליצה בחום

לא כדאי להחליט מראש, בפרט שמדובר בלידה ראשונה.

ברור שטבעי ובריא יותר בלי אפידורל, אבל תלוי בכוחות שלך וגם בשמחה שלך לקראת התינוק.

אם את לא כל כך מעוניינת לקחת אפידורל (כך זה נשמע מדברייך), תכיני הטב ש"ב, תלמדי ותתרגלי שיטות להרפות, לנשום נכון, אילו תנוחות עשויות לסייע וכו'. כמובן - אם יש לך כסף - קחי דולה, היא באמת יכולה להפחית משמעותית את הצורך במשככי כאבים. האמת היא שגם חברה או אמא שיודעת לעשות מסז' עשויה בהחלט לעזור.

לידה קלה והעיקר הרבה בריאות לאם ורך הנולד!

כי לפעמים לוקח זמן עד שנותנים את האפידורל, מכל מיני אילוצים, ותצטרכי אמצעים אחרים להתמודדות בזמנים האלו.

שיהיה המון בהצלחה ובבריאות!

אני הגעתי בלידה ראשונה, במגמה וברצון שלא לקחת אפידרול. ולחוות לידה טבעית.

מה שקרה בסוף: לאחר כמה שעות טובות של צירים כואבים מאד... החלטתי לקחת, וב"ה, אח"כ הלידה התפתחה מאד במהירות  וגם שלב הלחיצות עבר מעולה, והעיקר, הייתי מאד נוכחת בלידה והרגשתי מאושרת מאד עם החלטתי.

גם בלידה השניה לקחתי אפידורל ממש לקראת סוף הלידה ולאחר שעות רבות של צירים מתישים... ושוב היתה לי חוית לידה טובה, בזכות האפידרול.

בלידה השלישית, שיכנעה אותי מילדת שלא לקחת אפידורל כי מן הסתם הלידה תתפתח מהר מכיוון שהיא כבר שלישית.. היא המליצה לי על טשטוש, ושוכנעתי. מה שהיה טעות נוראית!!! (אל תקחי טשטוש בשום אופן!!!)

זאת היתה הלידה הנוראית ביותר מכל הלידות שלי!

עברתי שעות ארוכות ומתישות של צירים מייסרים בלי אפידורל.. כך שהכאבים היו מורגשים בהחלט... ובלי שום יכולת אחרת לעזור לעצמי, רק שכבתי חסרת אונים ומטושטשת...

בלידה שאחריה, לקחתי שוב אפידורל. וב"ה שוב היתה לי חוית לידה טובה. ממש חויה מתקנת.

מסיבות שונות לא ניסיתי בלידה זו לידה טבעית, למרות שכבר הייתי בשלה אליה יותר.

מה שברור הוא, שלידה טבעית, דורשת הרבה הכנה מראש, על מנת שהחויה תהיה טובה ולא מייסרת.

האפידרול יכול לעזור לנשים שאין להן תמיכה מספקת, באו בלי דולה או אשה אחרת שיכולה לעזור, והן עצמן לא עברו מספיק הכשרה לסיוע עצמי בשעת הכאבים. וזאת אופציה טובה ובטיחותית יחסית.

כמו כל התערבות רפואית גם לאופציה הזאת מקרים שיש לה תופעות לואי כאלו ואחרות.

אבל כדאי לזכור שבשעת סכנה/ניתוח- הרדמה אפידורלית נחשבת לבטוחה יחסית להרדמה כללית, ומעדיפים  לתת אותה על פני ההרדמה הכללית.

לכן אל תקבעי שום עובדה עתידית.

ובעז"ה גם אם תחליטי לקחת אפידורל לא תהיה לך השפעה עתידית על החלטה זו.

שתהיה לך לידה קלה וטובה בעזרת ה' בכל מקרה!

אפשר לקרוא בטופס ההסכמה:

http://www.clalit.org.il/meir/Media/Images/SCM/Category/121_2_17.pdf

וביתר הרחבה בוויקיפדיה (אנגלית):

http://en.wikipedia.org/wiki/Epidural#Epidural_analgesia_in_childbirth

אזהרה! אני יודעת שיש נשים שבשבילן ידע הוא כוח, ויש אחרות שבשבילן חוסר ידע הוא כוח. לרוב אני שייכת לקבוצה הראשונה, אבל מכבדת לגמרי את הקבוצה השנייה. אני מביאה לכאן את המידע כי שאלת, ואני מניחה שאת באמת רוצה לשמוע. אם הרושם שלי שגוי, אני לא רוצה חלילה לגרום לך לחרדות מיותרות. שקלי אם מתאים לך לקרוא או לא.

גם אני צטרפת להמלצה שלא להחליט מראש.

כעקרון לי ברור שעדיף בלי אפידורל.

ההתאוששות אחרי הלידה (לפחות אצלי ) עם אפידורל היתה יותר קשה, איטית, ומלווה בכאבי גב.

בלידות הראשונות הייתי צריכה אפידורל. לא היה שייך בכלל בלי.

אבל מהלידה הרביעית והלאה (כ"י!) הלכתי לפני הלידה למישהי שעוסקת ברפואה משלימה.

היא עשתה לי דיקור, ורפלקסולוגיה. והיו ב"ה לידות מדהימות, שלא האמנתי שיכולות להיות!

ולא התכוונתי לא לקחת אפידורל- אבל פשוט לא הספקתי, וכ"כ שמחתי בזה!

סיכום- לידה ראשונה את עוד לא מכירה את הלידות שלך (גם בלידה שניה, כי בד"כ היא יותר מאפיינת את הלידות הבאות) ולכן תבואי פתוחה, והכי חשוב- שלווה ורגועה.

ותשקלי (בעיקר כלכלית) אם מתאים לך תומכת לידה או טיפול משלים כנ"ל לפני הלידה, כי זה ממש משנה את התמונה.

או כמו שאומרים, תזרמי עם זה

אצלי בשתי הלידות הראשונות, הגעתי עם פתיחה גדולה ופשוט לא הספקתי לבקש אפידורל, ושמחתי מאד שחסכתי את זה.

אבל שתי הלידות הבאות התקדמו לאט, וחששתי לסבול הרבה, אז לקחתי אפידורל

בלידה השלישית, זה פשוט זרז באופן מדהים, מפתיחה 4 שלא זזה הרבה זמן,

כמה דקות אחרי האפידורל, המילדת אומרת לי תלחצי, והתינוקת היתה בחוץ... (עד היום אין לי מושג מה בדיוק קרה)

ובניגוד למה שאמרו כאן, לא הרגשתי שום הבדל בהחלמה בין לידה עם ללידה בלי.

שיהיה בשעה טובה בקלות ובבריאות

אני לא קיבלתי.

לאפידורל יתרונות וחסרונות

יתרונות: בריאות נפשית ליולדת (ולפעמים גם לסובבים אותה) , הקלה משמעותית בכאבים , אם נותנים בזמן הנכון. ההשפעה על התינוק היא מינימלית ביחס למשככי כאבים אחרים. במקרה של לידה קשה וארוכה , מאפשר מנוחה והמשך לידה .לפעמים מזרז לידה - ולפעמים ההפך.

חסרונות: ישנה סכנה מינימלית של שיתוק ארעי - זה קורה אחת להרבה לידות.שמעתי על מישהי , שחודשים אחר כך עוד היתה פתאום נרדמת לה הרגל ,וזה היה בגלל האפידורל.  אם לא נותנים במינון נכון , היולדת לא לוחצת כי היא לא מרגישה כלום - זה קרה לגיסה שלי.  את האפידורל מקבלים בערוי לעמוד השדרה , אם אני לא טועה - מה שלא מאפשר תנועתיות (האמת...גם בלי אפידורל לא יכולתי לזוז הרבה) אפידורל  מצריך  קטטר.

זהו על קצה המזלג.

נראה לי שהשאלה היא לא כן או לא - אלא שצריך צוות מיומן , ורופא שיודע מתי לאפשר אפידוראל אם יש צורך.

ברור שמי שתיקח אפידורל מבחירה, והוא ישפיע עליה לטובה ויעניק לה חוויית לידה נעימה - אז ודאי שכאן תהיה השפעה חיובית על בריאותה הנפשית... אבל אותו כנ"ל לגבי מי שיולדת ללא אפידורל מבחירה וחווה חוויה של לידה טבעית כפי שרצתה.

ולגבי "הסובבים אותה" - באמת מי שלאמא שלה קוראים חנה קטן, לא כדאי שתסתכן בלידה טבעית.

זו תגובה למשהו שנכתב כאן?

אני הרגשתי שאפידוראל זה משהו לא טוב , עד שקראתי את הטור הזה. עכשיו נראה לי שלנשים מסויימות זה טוב.

את רואה את הטוב בכל אדם ובכל מצב וזה ממש מעורר התפעלות. אני לא הגעתי עדיין למדרגה שלך, ויש לא מעט דברים שמקפיצים לי את הפיוזים. אפרט לגבי חלק מהדברים שהרגיזו אותי בקטע הנ"ל:

1) היא אומרת - חד וחלק - שאין לאפידורל סיכונים. סליחה? איך רופאה יכולה להגיד דבר כזה? יש פעולה רפואית שאין בה שום סיכון? אפילו לא אקמול! אז אלחוש בגב? ניחא, הייתה אומרת שהסיכונים לא גדולים, שהם נדירים, שהתועלת עולה על הנזק, אמירה מתונה כלשהי. אבל להצהיר פשוט כך, שאין שום סיכון בפעולה הזאת? זה אומר שהיא לא קראה אפילו פעם אחת את טופס ההסכמה (אני לא מדברת על כל מה שאומרים מתנגדי האפידורל, וכל המחקרים והחשדות המבוססים יותר או פחות - אלא על המידע המינימלי שיולדת חייבת לחתום שידעה לפני שמותר להזריק לה אותו!) - או שהיא קראה ופשוט מונעת מהמטופלות שלה את המידע? איך לאכול בכלל אמירה כזאת?

2) ההמלצה הזאת להגיע לעזור ליולדת רק אחרי שהיא כבר מאולחשת, לא כשכואב לה וקשה לה והיא זקוקה לאמא... מה אומר ומה אדבר. ובכלל, שמת לב כמה משקל יש בכתיבה שלה לתחושות היולדת, וכמה לתחושות האמא, הבעל, המיילדת (שהבחירה המקצועית שלה הייתה ללוות יולדות, לא להיות ספרנית, מן הסתם היא לקחה בחשבון שיהיו כמה רחשים קלים בסביבת העבודה שלה)? אברכית קלעה למטרה.

3) עצוב לי על אנשים שהקול הכי מתוק לאוזניהם הוא קול של מכשירים, והריח הכי ענוג לאפם הוא ריח של ציוד רפואי.

4) הסוף צמרר אותי. פשוט כך. הילד לא ינק, והתחושה בעקבות זה היא רווחה - אפשר להשאיר אותו בזרועות אבא ואחיותיו ולצאת ליומיים נופש. אם זו הייתה אישה פרטית הייתי קצת מצרה על התינוק ועליה שכך היא חווה את הדברים, אבל זה באמת לא ענייני. אבל זו רופאת נשים שכותבת בגלוי שבכך עשתה היסטוריה, ומסקנתה היא שכדאי לבנות הרבה בתי החלמה ליולדות שיבואו בעקבותיה! כן, אפשר לבוא לבתי החלמה האלה עם תינוק, אבל המסר הסמוי בפסקה הזאת היא שעדיף בלי, כי הרי - כדבריה - זה פסק זמן בין ההיריון לגידול. הגידול עוד לא התחיל, הרי. היצור הזעיר הזה שלפני רגע היה מחובר אליה 24/7 עוד לא באמת זקוק לה, ומה הוא כבר ירגיש אם פתאום ליומיים היא תיעלם מחייו. הרי ההנקה היא המכשול הטכני היחיד שקושר - מה לעשות - בין תינוק בן יומו לאמו, ובלי ההנקה אין לה עוד שום פונקציה משמעותית בחייו - לא קצב דפיקות הלב שהוא הורגל לו, לא זרועותיה האוהבות...

אני עוצרת את עצמי איכשהו פה, אבל הייתי יכולה להזדעדזע עוד ועוד. לא מאיך שהיא כאישה פרטית חוותה את הדברים, אלא מהשופר הגדול שבו היא כרופאת נשים קוראת ליולדות ללכת בעקבותיה )-:

זו גם לא דרכי להשאיר תינוק ליומיים . מצד שני כל ילדי משפחת קטן הם מוצלחים , בריאים בנפשם ובגופם. לא הלכתי רחוק עם מה שהיא כתבה , בעיקר בגלל שאין לי 13 ילדים ואני לא רופאה ( מקצוע לא פשוט) הלואי ופיצקולינה שלי תגדל להיות שמחה ובריאה. יש גם דבר כזה עודף טיפול. כמו שאני למשל ...קופצת על כל שטות ומצמוץ שלה. זה גם לא טוב.

את צודקת . אני די כיוונתי לא לקחת אפידוראל . היה לי מה שנקרא אג'נדה: אפידוראל- פויה! פיטוצין - לא. פקיעת מי שפיר -לוותר.. אז מהמקום הזה - התגמשתי קצת והבנתי , שאם אקח אפידורל -לא סוף העולם- אז זה יצא טוב.

בקיצור מה שאני אומרת , זה שחוץ  מהתורה שנתנה בסיני , שום דבר הוא לא תורה מסיני - ולכן לא התרגשתי מד"ר קטן . מה שעובד מצויין בשבילה , הוא בגדר המלצה בלבד בשבילי.

מה שכן , אני מעריצה כל אישה שהיא אמא לכמה ילדים , בפרט מאז שנעשיתי אמא בעצמי.

חוץ מזה תודה על המחמאות  צדיקה את בעצמך

אני מהסקרניות שנהנות לקרוא כל דבר :

וזה כי אנחנו כמובן מכירות את פצקרשת...

האמת - היא מייצגת דעה ממש רווחת בעניין האפידוראל. ואולי יש גם צדק בדבריה.

ולמרות זאת - לי לא היתה חוויה טובה מהאפידוראל, ואני כבר מחכה בעזרת ה' להריון וללידה הבאים כדי לתקן את החוויה ולא לקחת אפידוראל בע"ה.

המלצה גורפת לשימוש באפידורל, תוך התעלמות מוחלטת מהסיכונים? לא נראה לי שזו הדעה הרווחת, לא בקרב הציבור ולא בקרב אנשי מקצוע.

http://a7.org/MailAttach.aspx?act=nppdf&f=432

וחותמת על כל מילה שלך בתגובה למטה (-:

יש הסבר איך להגיע לקישור? 

http://www.inn.co.il/Besheva/?num=432

ותלחצי על הורדת גליון בpdf

זה לוקח פשוט הרבה זמן כי הקובץ קצת כבד.

אני חותמת על כל דבריה למעלה של פצקרשת.

זה בגליון מס' 432? למה הוא לא מופיע בגרסה האינטרנטית?

כבר כמה לילות שאני לא ישנה, בציפייה לטלפון שיפקוד עליי להתייצב בחדר הלידה, כדי ללוות
את בתי השביעית בלידתה הצפויה בירושלים. והנה מגיע הצלצול המיוחל, ועוד בחסד, בתזמון
הנכון - בשעות הערב המוקדמות, בדיוק לאחר סיום עבודתי, והחשוב מכל - לאחר שבתי כבר
קיבלה זריקת אפידורל.
אני נכנסת למכונית, מודיעה לבעלי שאני נוסעת לירושלים, נכנסת לחניון בית החולים וחונה באזור
חניית הרופאים מתחת לבניין. אני ממהרת למעלית ומגיעה מתנשפת לחדר הלידה, כדי לפגוש את
בתי היקרה כשהיא מחייכת אליי חיוך רחב. מתברר שלאחר שעות של צירים כואבים, החיוך מופיע
בזכות זריקת האפידורל שהיא קיבלה זה עתה. אשרי המרדים המושיע, ואשרי מי שהמציא את ההר־
דמה האפידורלית - המצאת המאה ממש. ברשימת התובנות שאציג כאן, הראשונה שבהן היא ההצעה
הכֵּנה לכל אם בישראל להופיע ללידת בתה רק לאחר ביקורו של המרדים.
גלגל חוזר בעולם, וזכינו לקבל את אותה מיילדת שיִילדה את היולדת עצמה לפני עשרים שנה.
הלידה מתקדמת לאיטה, ואני נהנית מקולו של מכשיר המוניטור שרושם ומשמיע את הדופק העו־
ברי התקין. אין מנגינה יפה יותר בעולם כולו. גם לריח המיוחד של חדר הלידה התגעגעתי, ריח כל
כך ממכר.
לפני שנים היה חדר הלידה מקום של קולות רמים, ולעיתים אף צעקות וצווחות ובכי. אולם מאז
המצאת האפידורל - שקט ושלווה שוררים בדרך כלל בחדר הלידה. הרדמה זו נמצאת בשימוש
שוטף כבר שנים רבות, והשימוש בה נרחב עד מאוד בניתוחים קטנים בכל הדיסציפלינות.
את זריקת האפידורל הראשונה בהיסטוריה בחדרי הלידה של בית חולים ’שערי צדק‘ זכיתי אני
לקבל. זה קרה לפני עשרים ושבע שנים, בלידת בני השלישי. החלטתי שבלי אפידורל הלידה פשוט
לא תוכל להתרחש. גיסי, פרופ‘ רפי קטן, ביקש עבורי מאחד מידידיו, מרדים בכיר במרכז הרפואי
הדסה עין כרם, שיבצע את הפעולה בלידה הצפויה ב‘שערי צדק‘. וכך בשלוש לפנות בוקר, לתדה־
מת המיילדות הוותיקות, צעד לעבר מיטתי רופא לא מוכר, ולאחר תיאום עם הצוות הרפואי ביצע
את ההרדמה הגואלת. התוצאה החיובית - לידה ללא כאבים - בלטה בשטח, ומאוד מצאה חן בעיני
המיילדות. לימים הובא אותו רופא לנהל את מחלקת ההרדמה, והכניס את ההרדמה האפידורלית
לשגרה במחלקות השונות של בית החולים, ובעיקר במחלקת היולדות. כך זכיתי גם בלידה הבאה,
שהיתה לידת תאומות, להרדמה אפידורלית, שכבר היתה למעשה עניין שגרתי בחדר הלידה.
במרפאתי אני נוהגת להמליץ על ההרדמה המקומית הזאת, שאינה מסוכנת כלל והופכת את
הלידה להכי טבעית בעולם. האישה בשליטה מלאה, אינה עסוקה בצירים הפוקדים אותה ובמאמץ
להתגבר על הכאב, והיא יכולה בנחת לגמור במהלך השעות שלפני הלידה עצמה את ספר התהילים,
להתפלל באותה הזדמנות גם על כל חברותיה ובני משפחתה, לפטפט עם בעלה ועם אימה תוך חיוך
רחב וליהנות מחוויה רוחנית אמיתית. הכאב בלידה אינו גזירה משמיים, ויש בכך משום חסד לבעל
ולאמא, שרואים רעיה ובת רגועה ושמחה המחכה לקבל מידי שמיים את המתנה החדשה המצפה
לה, ולא אישה כואבת, סובלת ומיוסרת.
אמנם יש נשים שהלידות שלהן קלות יחסית והן אינן זקוקות להרדמה. וכן ישנן נשים שהאפידורל
לא פעל אצלן ביעילות המיטבית או שחוו תופעות לוואי (שהן נדירות) כגון כאבי ראש קשים, ולכן
פחות ”מתחברות“ לעניין. אותן נשים עשויות ליהנות מנוכחותה הברוכה של ’דולה‘, מהרדמה בא־
מצעות מסכה, מטכניקות הרפיה, מישיבה על כדור או משימוש בג‘קוזי ועוד כיד הדמיון.
כמו כן, ביכולתה של ההרדמה האפידורלית למנוע גם טראומה אבהית. בהיותי בתפקיד נקראתי
לא פעם לחדר לידה כדי לטפל בבעלה של יולדת השוכב שרוע על הרצפה מעולף ולבן כסיד. אולם
האמת היא שרק לאחר שילדה בתי הגדולה הבנתי סוף סוף לליבו של הבעל, העומד ליד מיטת
אשתו הסובלת כשהוא חסר אונים. ממש ריחמתי עליו. הלידה הזו היתה בשבילי חוויה חזקה ביותר.
לאחר הלידה, בה ’לחצתי‘ יחד עם בתי במשך שלוש שעות, כאבו לי כל השרירים בגוף והגעתי
למסקנה שהגיע הזמן להקים בתי החלמה גם לאמא של היולדת.
ואם לדבר ברצינות, הציבור הדתי-לאומי לא מנצל מספיק את הפינוק החיוני שנקרא ’בית הח־
למה ליולדות‘. בציבור החרדי זהו עניין כמעט מובן מאליו - חופשה של כמה ימים בתנאֵי בית הב־
ראה ובזיל הזול לכל יולדת, שהיא מתנה מהקהילה ומהמשפחה לכבוד הלידה ולפני המאמץ הכרוך
בגידול התינוק החדש (ובדרך כלל גם אחיו הגדולים). בעבר תמכתי בהקמת בית החלמה ליולדות
באחד מיישובי השומרון שיהיה מותאם באופיו ובאווירה שבו לציבור הדתי-לאומי, אך בינתיים
הרעיון לא המריא. בצעירותי לא ניצלתי את האפשרות הזו. רק כמה ימים אחרי הלידה האחרונה
שלי, לעת זקנה, נסעתי ליומיים לבית החלמה ליולדות - אך בלי התינוק, שנשאר בטיפולם המסור
והמאומן של אביו ואחיותיו הגדולות. אני חושבת שבכך עשיתי היסטוריה. בן הזקונים שלי הוא
היחיד מבין ילדיי שסירב לינוק, ואפילו דחף אותי קלות כמה פעמים, כאילו רצה לומר: ’אמא‘לה,
את כבר זקנה מדי בשביל זה‘.
 אז לסיכום, משימתי הבאה היא להקים בית החלמה בשומרון עבור היולדות ואמותיהן

ואני אומרת את זה כאחת שילדה תמיד עם אפידורל.

היא כתבה את זה כחוויה סובייקטיבית- לא כהמלצה רפואית.

ובתור כזו- אני חותמת על כל מילה לשה (ובעיקר על הקטע עם בתי ההחלמה!)

רוצה זה לראות אותי מחייכת... תודה אז תחכי בחוץ עד שאלד...

כבר כמה לילות שאני לא ישנה, בציפייה לטלפון שיפקוד עליי להתייצב בחדר הלידה, כדי ללוות
את בתי השביעית בלידתה הצפויה בירושלים. והנה מגיע הצלצול המיוחל, ועוד בחסד, בתזמון
הנכון - בשעות הערב המוקדמות, בדיוק לאחר סיום עבודתי, והחשוב מכל - לאחר שבתי כבר
קיבלה זריקת אפידורל.
אני נכנסת למכונית, מודיעה לבעלי שאני נוסעת לירושלים, נכנסת לחניון בית החולים וחונה באזור
חניית הרופאים מתחת לבניין. אני ממהרת למעלית ומגיעה מתנשפת לחדר הלידה, כדי לפגוש את
בתי היקרה כשהיא מחייכת אליי חיוך רחב. מתברר שלאחר שעות של צירים כואבים, החיוך מופיע
בזכות זריקת האפידורל שהיא קיבלה זה עתה. אשרי המרדים המושיע, ואשרי מי שהמציא את ההר־
דמה האפידורלית - המצאת המאה ממש. ברשימת התובנות שאציג כאן, הראשונה שבהן היא ההצעה
הכֵּנה לכל אם בישראל להופיע ללידת בתה רק לאחר ביקורו של המרדים.
 

רבונו של עולם, אם את מחפשת לבוא מתי שנוח לך, ומה שנוח לך לראות, אל תבואי בכלל!!!

שעות של צירים כואבים לעבור לבד, ואז לבוא?

אין לי מה להגיד!!!

רק כמה ימים אחרי הלידה האחרונה
שלי, לעת זקנה, נסעתי ליומיים לבית החלמה ליולדות - אך בלי התינוק, שנשאר בטיפולם המסור
והמאומן של אביו ואחיותיו הגדולות.

פשוט חסרת מילים אני!!!

לא הקטע עם האפידורל - זה באמת שטויות.

אבל הלב נקרע על התינוק הקטן בשביל מה להביא ילד לעולם?!

כן, גם לי זה נשמע הזוי. כן, גם אני לא חולמת לעזוב את התינוק שלי בכזה גיל, ולו לשעה. וכן, בעצם העובדה שהיא פרסמה בעיתון דברים כה שנויים במחלוקת, היא חשפה את עצמה לאפשרות של ביקורת נוקבת.

א-ב-ל, למרות כל זאת אני לא רואה עניין לגנות את הכותבת על הבחירות שלה או לקרוע את הלב על התינוק.

נשים רבות נוסעות לבית החלמה, ושם ישנות, אוכלות וקוראות, ושלוש פעמים ביום (במשך יותר מיומיים, לעתים גם שבוע) מגיעות לבקר את התינוק בתינוקיה. יש בהן כאלה שואבות כדי שלא יעירו אותן בלילה (זה, כמובן, במקרה הטוב, שלא נותנים מטרנה...). ולא נהוג לומר שנקרע לנו הלב על התינוקות שלהן. אני לא יודעת אם לתינוקות-תינוקיה אלה טוב יותר מאשר לתינוקה (הלא-יונק, כזכור) של הכותבת, שנשאר מחובק בזרועות בני משפחתו האוהבים, שאני בטוחה שלא משו ממנו במשך כל היומיים.

ישנן גם נשים שמשאירות את התינוק בבית ההחלמה, ויוצאות לחתונה או שמחה אחרת קרובה, או לסידורים אחרים... גם על זה שמעתי.

וכל זה בלי להזכיר את הצינוקיה בבית הרפואה, שהיא נחשבת ל"מובן מאליו".

אם גם זה (תינוק בתינוקיה) נראה לכן הזוי וקורע-לב באותה מידה, אז טוב. אבל בואו נודה שזה עושה רושם קצת פחות דרמטי... ובואו נניח לכל אחת לעשות את בחירותיה, כאשר אנחנו יכולות לומר האם לדעתנו הדבר מומלץ או לא, אבל בלי ביקורת, בפרט כאשר עדיין לא זכינו ללדת 13 ילדים, כפי שהזכירה זקנת השבט.

נ.ב.

כן, אני יודעת שאני זו שהזכירה את המאמר, ושלא יכולתי להזכירו מבלי שתהיה בדבריי נימת ביקורת קצת יותר ממרומזת...

תארי לך שאחרי החתונה בעלך אומר לך: "טוב! אני יוצא עכשיו לירח דבש באיטליה. נתראה בעוד שבוע!".

איך תרגישי? לא יקרע לך הלב?

ואת עוד אישה בוגרת, שמבינה שבעלך עדיין חי וקיים, ועתיד לחזור אליך.

זה מזכיר לי ספר על חינוך ילדים (דווקא ספר אהוב עליי מאוד), שמשווה הולדת לאח לבעל שמכניס הביתה אישה שניה.

במקום ללחוץ על בלוטות הרגש עם כל מיני דוגמאות (גם אני יכולה לתת דוגמאות: תארי לך שאחרי החתונה בעלך אומר לך: "טוב! אני יוצא עכשיו למילואים ומשאיר אותך עם בעלך השני שכל כך אוהב אותך. נתראה בעוד יומיים!". ואת עוד אישה בוגרת, שמבינה מי זה בעלך האמיתי ומי לא) ולדון אנשים על הבחירות שלהם, אני מעדיפה להסתכל על זה בצורה שכלית ולהחליט מה מתאים לי ומה לא.

לעזוב תינוק ליומיים? בחיים לא. להשאיר אותו בתינוקיה? גם כן לא.

אז מה? אני לא אבוא בגלל זה למי שכן בוחרת להשאיר את התינוק בתינוקיה, ואספר לה שנקרע לי הלב על התינוק שלה.

ואני, גם על מי שהשאירה תינוק בתינוקייה וגם על מי שהשאירה אותו בבית ליומיים ייצבט לי הלב. לה עצמה בשיחה פרטית אני בחיים לא אגיד את זה, וזו חוצפה אדירה וחוסר רגישות בעיניי, ואני באמת ובתמים מלמדת זכות על הבחירות האלה (באמת!). אבל כשהיא חובשת כובע מקצועי ומפרסמת את בחירתה בטור לנשים - בעיניי זו ממש חובה להתקומם ולמחות ולהגיד - לא, לא ככה צריך להיות. אל תיקחו דוגמה.

אבל - שוב, בעיניי, אני לא יודעת האם זה יותר גרוע מאשר אילו היא היתה כותבת "נסעתי לבית החלמה, השארתי את התינוק בתינוקיה ובאתי לבקר אותו שם חמש פעמים ביום" (שימי לב, הגדלתי משלוש לחמש).

את כותבת שגם על זה ייצבט לך הלב, אבל אני די בטוחה שאילו היתה נכתבת הגירסה הנ"ל, לא היתה עליה כזו התנפלות.

לכן אני חושבת שאפשר להסתפק בהבעת דעה, ולהגיד משהו כמו "זה נשמע לי לא בריא לקשר שבין האם לתינוק", אין צורך להכניס את כל הרגשי הזה ו"להתקומם".

אגב, גם אני בלידה הראשונה בסופו של דבר קיבלתי אפידורל, וגם להנקה שאחריה באתי ב'ראש פתוח' והיא די כשלה, והגעתי למסקנות מאוד דומות לשלך, וזה שינה הכול בפעמים הבאות.

הכול כמובן במסגרת ההשתדלות, חשוב לא לשכוח שאנחנו נתונים בידי ה', אבל ההשתדלות אכן חשובה מאוד. בקיצור ממש מסכימה אתך.

  כן נכון , זה בעקבות הטור הזה ,  איך זכרת! אבל שמעתי את זה מעוד מישהי בתור לרופאה - ככה במילים האלו . נראה לי שטוב שיש את האופציה , כל עוד לא דוחפים לך את זה כשאת לא רוצה. 

קראתי אותו כשפורסם בבשבע ולא הבנתי מה נסגר איתה.

לבוא בראש פתוח

בלידה הראשונה רציתי מאוד ללדת טבעי, אבל, הלידה התעכבה והתעכבה עד שנתנו לי זרוז

אז כבר לא היה סיכוי שאלד ללא אפידורל

מה גם שהייתי מותשת וזה נתן לי את הפשרות לנוח לפני שלב הלחיצות

כנ"ל לגבי הלידה השניה, הייתי כבר כאובה ועייפה אז ביקשתי אפידורל

את סובלת מכאבי גב ? כרוני ? (לא בהריון מכובד כמובן ....

כי זה יכול להיות שיקול

אני לקחתי 3 לידות מתוך 5 וסבלתי שנה לאחר כל לידה מכאבי ראש וגב נוראיים

וההחלמה היתה יותר קשה לי אפילו שלקחתי רק מנה אחת בפתיחה של 7-9 ~

ברכ והצלחה בכל החלטה

אם אין לך בעיות מיוחדות (כאבי גב , טסיות נמוכות ...) תזרמי העיקר שהלידה תהיה בשמחה

ותזכרי הכי חשוב אם תכיני את עצמך נפשית וגופנית גם הכאב יהיה בהתאם

לא בטוח שלא יהיה אבל העוצמה מאוד מושפעת ממה שהאישה מרגישה

ואם אחרי כל זה תרגישי שאת צריכה את זה קחי

ובלידה הבאה תהיה בעלת נסיון ושיקול אישי

שמחתי לקרא את תגובתכן.. 

העשרתן בי ידע רב בנושא.

בע"ה בהמשך אדע מה לעשות. כפי שציינתן. 

שנזכה ללידות קלות ומהירות.

אני בעצם מסכימה שצריך לבוא בגישה שלא תמיד הכל קורה כמו שאנחנו רוצות וצריך לדעת לקבל כל מני תסריטים.

אבל בלידה הראשונה שלי באתי בערך בגישה כזאת,

עד כדי כך שלמרות שבעצם רציתי לידה בלי אפידורל וכו' בעצם לא התכוננתי לזה מספיק.

עשיתי איזה קורס וקראתי כל מני דברים באינטרנט אבל בעצם לא היתה לי תמיכה ותנאים לזה כ"כ.

בסופו של דבר לקחתי ואפידורל וזה אולי לא סוף העולם אבל ההרגשה שלי היתה של פיספוס שלא שעשיתי ממש ממש הכל כדי שזה לא יקרה.

זה נראה לי תלוי אפוי קצת אבל לדעתי לפעמים עדיף להיות סגורה על משהו. אלא אם כן באמת באמת לא אכפת לך איך זה יהיה.

לעשות הכנה טובה,שאם לא תספיקי,או אין מרדים וכו'..

איך להרפות,תנוחות נשימות ועוד.

גם אני הגעתי למסקנות שאת הגעת (אני דווקא הצלחתי להגיע למטרות שהצבתי לעצמי, ב"ה, בגלל שהלכתי בהחלטה שאני יודעת בדיוק מה שאני רוצה, ראש בקיר).

מצד שני, צריך לדעת שאנחנו לא מנהלות את העולם.

לכן, אני חושבת שהפרספקטיבה הנכונה היא:

אני מחליטה להגיע בגישה של "אני בלי אפידורל נקודה", ו"אני מניקה ושיתהפך העולם". יחד עם זאת, אני יודעת שרק ה' קובע מה יקרה בסוף, ואקבל באהבה מה שהוא יגזור עליי.

אבל לא - "אני רוצה בלי אפידורל אבל אם אני אראה שאני לא עומדת בזה אז..."

כל זה, כמובן, למי שבאמת מעוניינת בלידה ללא אפידורל.

מה שמאוד חשוב עבור מי שכן רוצה אפידורל, זה ההערה של כרובי:

חשוב ללמוד דרכי התמודדות עם כאב, ולהיות מוכנה לכך שאף אחד לא יכול להבטיח לך שתגיעי לבית הרפואה ותקבלי את ה"הוקוס פוקוס" שינטרל את הכאב!

כמו שmp7 ציינה - בארבע מתוך שלוש, כלומר למעלה ממחצית מהלידות שלה היא בכלל לא הספיקה לקבל אפידורל! ומתוך הלידות שבהן כן מספיקים לקבל, זה עדיין לא מבטיח "לידה ללא כאב". יש רבות שהאפידורל לא משפיע עליהן, או משפיע חלקית, או מפסיק להשפיע לקראת סוף הלידה - החלק הכי כואב...

וזה עוד לפני שמדברים עם הסיבוכים האפשריים. ואני לא מדברת על "אנשים שנשארו נכים מלקיחת אפידורל", כדברייך אמפי. מספיק שהתנוחה והשיתוק מביאים לצורך בואקום - סיבוך נפוץ מאוד, בשביל להתחרט על האפידורל. ומי מדבר על מצוקת עובר בעקבות אפידורל שמובילה לניתוח קיסרי ח"ו. זה לא קטלני ולא אסון, אבל גם לא נדיר ולא כדאי.

כמו סיבוך אפידורל - שלוש שעות של לחיצות! נשמע שהאפידורל לא אפשר ליולדת לשתף פעולה עם הצירים מי יודע מה... אז אף אחד לא יכתוב "צניחת רצפת אגן בגיל מבוגר" כאחד הסיבוכים האפשריים של אפידורל - אבל מסתבר שיש סיבות לכך שהתופעה הכאובה הזאת קורית לאחוז כה גבוה של נשים. שלוש שעות לחיצות זה נזק רציני לרצפת האגן )-:

פשוט כי הרואה אמרה לי שאת הכאב הגדול ארגיש בין כך ובין כך.

עקב מנטליות דרום אמריקאית - ילדתי עם זרוז (בכלל לא היה צורך כי היתה התפתחות יפה- אבל את זה רק היום אני מבינה) אז כאב , ומאוד-- אבל נגמר.

2 הלידות הבאות- היו בניתוח. לא הרגשתי כלום-- אבל ההתאוששות--- ארוכה ארוכה ארוכה...

ומה שתחליטי-- שיהיה בשעה טובה!

עד הלידה עצמה והזרימה שלה.

אני רציתי אפידוראל בכל הלידות- רק ב-3 מתוך 7 הספקתי.

עם אפידוראל הלידה הופכת להיות חוויה הרבה יותר נעימה,

מצד שני- בלידות בלי האפידוראל- חסכתי לפחות את הכמה ימים של כאב בגב (לא קריטי, אבל בכל זאת כאב אחד פחות)

הכי גרוע- לבוא סגורים על משהו ולהתאכזב.

פשוט לזרום.

ולגבי מי שהזהירה מפני הטשטוש-

זה מאוד אינדיבידואלי,

אחותי לקחה טשטוש 8 לידות- ונהנתה מכל רגע.

לגבי הסיכונים- אין סיכוי ללא סיכון.....

מצד שני- גם לעבור את הכביש זה דבר די מסוכן, ואני מכירה הרבה יותר אנשים שנשארו נכים מחציית כביש- מאשר מלקיחת אפידוראל......

לפעמים הלידה מגיעה למצב שאין לך עוד טיפת כוח ואת רק מתחננת לאפידורל ולפעמים לא

שמעתי באוזניים שלי ממישהי שהאפידורל השפיע עליה קשות :לידה זה כאבים שאתה לא יודע מה הם ואם תרגישי צורך תקחי אפידורל....

לא רוצה לומר איך הוא השפיע כדי לא להלחיץ ואגב זו התרשלות של הביה"ח....

שמעתי מחבר של המשפחה שלנו שיש לו כמה חברים מדענים שמנסים לפתח חומר הרדמה רק למקום עצמו ולא לכל הפלג התחתון של הגוף...

רק מה דרכם של מדענים וחוקים שהכל לוקח שנים...

אולי עוד 20 שנה הבנות שלנו תוכלנה ללדת בצורה אחרת

כשבראש מקבלים את הכאב כציר ללידה, כפתיחת השער לתינוק, ועסוקים בזה זה מקל מאוד על הכאב.

זה עבודה שעושים כל החיים בהתמודדות עם קשיים. גם כלפי ילדנו שיהיו בריאים. ללמוד וללמד שקושי מצמיח ומוליד חיים. ולא לברוח מהקושי כי מפסידים הרבה אוצרות בחיים.

כל זה לא סותר את זה שיש מצבים לאפידורל ובכי חשוב- לא להתאכזב מעצמך! אנחנו עושות את הכי טוב שאנחנו יכולות.

הזדהתי עם כל מילה שכתבת. 

אני חושבת בע"ה ומתפללת לה' יתברך שיזכה אותי לחוות לידה טבעית ללא אפידורל וכמובן שתלווה עם הרבה שמחה בכי וצחוק... 

ולהאמין שהצלחתי לעבור את זה בשלום!

אני עובדת על חשיבה חיובית. 

מתקרבת לשבוע 30. כ"כ מתרגשת+ פרפרים בבטן!!! 

מחכה ליום המיוחל!!! 

תודה לכולן על התמיכה שמחתי כ"כ. 

שבת שלום ומבורך!! 

והתמודדות טובה גם אחרי הלידה,

שזה אותם הכלים בהתמודדות שונה.

לקחתי אפידורל, ב"ה לא היו שום בעיות ותופעות לוואי...

בהצלחה ולידה קלה!

לפעמים אנחנו כובלים את עצמנו עם התוכניות שלנו.. צריך לזכור שהלידה היא מה'! ואנחנו לא יכולים לצפות את הזמן שהיא תיקח, ואת עוצמת הצירים, והדבר הגרוע ביותר הוא להצטער על על דברים שעשינו. אני חושבת שצריך לבוא ברצון ללידה ובראש פתוח לקבל את התוכניות של הקב"ה לגבי. ולעיתים הדבר הטוב בשבילי הוא ללדת לידה טבעית,  כשזה מתוך שמחה, ולעיתים הדבר הטוב הוא לקחת אפידורל, כשאת מותשת ולא יכולה לחשוב על שום דבר אחר חוץ מהכאב, פתאום יש מרווח נשימה להתרגש מהלידה עצמה, להתפלל...  והדבר הכי חשוב הוא לזכור שמטרת הלידה הוא להוציא את התינוק לאויר העולם בבריאות. שמעתי ממיילדת על זוג שהגיע ללדת עם תוכניות ללידה טבעית, אך היתה מצוקה עוברית, ונאלצו לבצע וואקום. ב"ה התינוקת שלמה ובריאה, אך הזוג היה מאוכזב כולו על שהלידה לא הלכה כמתוכנן. אז בנות, פרופורציות!! בשעה טובה!

אם תספיקי... אני לא הספקתי בלידה הראשונה ב"ה ואני שמחה מאוד כי לי היה טוב בלי.
בלידה השניה (שלא היתה קשה יחסית) קיבלתי והיא היתה פחות טובה מהראשונה בה לא קיבלתי.
מאז היו עוד 3 לידות בהן לא לקחתי וטוב שכך.
יכול להיות שמישהי אחרת תגיד לך שלה היה טוב.
זה מאוד אישי לכל אחת.

ילדתי 2 לידות עם אפידורל ועכשיו לפני הלידה השלישית אני לא מתכוונת לוותר עליו אמא שלי הייתה איתי בלידות אחרי שילדה 10 לידות בלי אפידורל ואמרה לי "ילדת כמו מלכה ואפילו עם חיוך" איך המורה שלי אומרת?"בורא פרי אפידורל"!!

מצטרפת לכל מילה ומילה.

בקורס הכנה המיילדת אמרה שכששאלו את הרב אלישיב על האפידורל הוא אמר כך:

היום יש כ"כ הרבה צער ההריון, צער הלידה וצער הגידול.

אם יש אפשרות למזער את צער הלידה, למה לא???

אני בלידה השניה הגעתי עם טיפה כאבים בפתיחה 6 ב"ה וישר לקחתי אפידורל.

רק לדמיין ללדת בלי.. בררר....

נשמע לי מצחיק שהיו לך טיפה כאבים בפתיחה 6, ואת לא יכולה לדמיין איך זה ללדת בלי.

ועד שהתינוק בידיים אצלי הוא כמה שעות..

אני לא מדמיינת את עצמי חווה אותו ללא אפידורל

אין מצב שהאפידורל מאריך לך את הלידה?זה היה כך גם בלי אפידורל?

אני לא בטוחה שזה בשבילי

ולכן אי אפשר לעזור לגוף להתקדם.

זה ידוע שאפידורל מעכב. היולדת לא משתפת פעולה באותה המידה.

ברגע שמשכיבים על מיטה זה באמת בלתי נסבל הצירים.לא חייבים להסכים לשכב. 

אפשר לבקש מוניטור בעמידה או ישיבה ולזוז בזמן ציר ואז לא חייבית את האפידורל.

ב"ה שלוש לידות בלי הרדמה.

כדאי לנסות עם הכנה נפשית מתאימה ועצות מעשיות איך נושאים את הכאב.

של הלידה.. אז איך נשים בסוף יולדות? 

וחוץ מיזה נראה לי שלידה טבעית היא נותנת יותר תחושה של: 'איזה גיבורה אני!! ילדתי בלי הרדמה טישטוש ואפידורל!!' זה עושה אותך אישה חזקה. 

רק השאלה היא.. מה באמת יקרה במהלך הלידה... ולפעמים אני תוהה לעצמי.. 'אבל, איך הנשים של פעם ילדו? איך סבתא ואימי ילדו? היה אז אפידורל?? לא!! אבל ילדו בסוף.. עם כאבים... זה בטוח..'

אז אם לאפידורל יש גם חיסרונות שעלולים לסכן בעתיד צריך לחשוב פעמיים לפני שלוקחים ולסבול כאבים..

(נשים, עוד חודשיים וזה מגיע גם אליי.. מתפללת שהכל יעבור בשלום. הכי חשוב שאני באה ללידה עם המון שמחה!! וכמו שציינה אחת הנשים כאן.. כל ציר מקדם אותי ללידה הקרובה.. וכל ציר נוסף מביא לי חיים לעולם.. זה סה"כ הבן שלי/ או הבת שלי לבוא לקראתם בשמחה..) <<<מנסה לשדר לעצמי מחשבות חיוביות.. 

אני דולה במקצועי. אני לא פוסלת אפידורל אנחנו בימות המשיח אנחנו לא צריכות ללדת בצער.האפידורל הוא באמת חוויה טובה שאת מקבלת אותו את פשוט נרגעת וגם הגוף מרפה. לקחתי אפידורל עם פתיחה של 5 הלכתי לישון והתעוררתי ללחיצות. היה מדהים קיבלתי את בני בחיוך ענק.יש נשים שמגיעות ללידה בהחלטה שהולכים על טבעי אבל שמתחילה לידה הצרחות אימה שלהם מגיעות עד לכניסה לבית חולים "הם רוצות להיות גיבורות, ללדת טבעי". איששית שמעתי לידות כאלה שהמיילדות העיפו את כולם מהמחלקה."תוציאו אותו ממני", ועוד צרחות בסיגנון"אני רוצה ללכת הביתה""אני רוצה ניתוח..." . לא רק שהם הלחיצו את עצמם ואת הסובבים אותם אלא גם את היולדות האחרות(אותי לדוגמא) הרגשתי שהלב יורד לי לתחתונים(לידה ראשונה).אמא שלי בלידה שביעית נתקעה שבוע בגלל נערה אתיופית שילדה. אז למה לעולל את זה לעצמך???אם תבוא אלי מישהי ותגידלי שהיא הולכת על טבעי אני אתמוך בה לאורך כל הדרך אבל אם אני יראה שהיא סובלת ממש אני יציע לה לקחת אפידורל.

לאחרונה התחלתי להרגיש ממש כופרת שאני לוקחת אפידורל בידיעה ברורה.

עוד מהרגע שאני נכנסת לבית החולים אני מעדכנת את השומר שיקרא למרדים.

לקחתי אפידורל בלידה אחת מתוך ארבע, והיה לי מצויין איתו, אבל אין ספק שאפידורל זאת התערבות רצינית בלידה.

במקום ללדת כמו שהגוף יודע, פתאום מדביקים לי סלוטייפ על הגב, מרדימים ותוקעים לי מחט עד הונלולו.

יגידו מה שיגידו, זה לא הטבע, ולכן לא מפליא אותי שיש להתערבות הזו תופעות לוואי לא פעם.

ולא לקחת אפידורל זה לא רק בשביל להיות 'גיבורה',

ואישית, בשלוש הלידות שילדתי טבעי, אף אחד לא שמע אותי צורחת.

שאפידורל, הוא רק מקל על היולדת שלא תסבול במהלך הלידה. 

ואחת שיולדת בלי אפידורל פשוט יולדת כמו שהגוף שלה יודע ללדת, ואם יודעים ללדת בגישה נכונה ונשימות נכונות אז דרך זה היא מקלה על עצמה את הכאבים.

(איך שקראתי כאן שלכל אחת האפידורל משפיע שונה על כל יולדת.. )  

העובדה שיולדת מחליטה שהיא רוצה ללדת עם אפידורל ולא לסבול, עדיין לא מבטיחה שהיא אכן תקבל אפידורל, ושהוא אכן ישפיע, ושהוא אכן יגרום לה לסבול פחות.

לכן, בכל מקרה כדאי מאוד לכל אחת להתכונן להתמודדות עם הכאבים, ולדעת שמהלך הלידה כולו הוא בידי שמיים.

אישה שצורחת בזמן הלידה, זה סימן שהיא עשתה טעות בכך שהיא יולדת טבעי? את חושבת שמי שצורחת, מצטערת אחר כך שהיא ילדה בלי אפידורל? (אם בכלל זה היה מבחירתה...)

בכל הדורות נשים צעקו וזעקו כשישבו על המשבר. ככה נראית לידה.

אני באמת מצטערת בשבילך שהצעקות מפחידות אותך, וגם בשביל אמא שלך שנתקעה לה הלידה (?) בגלל מישהי שצעקה.

נראה לי שכדאי לך להגיע עם אטמי אזניים ללידה, ואם זה לא עוזר - תשקלי ללדת בבית, זה יכול לפתור לך את הבעיה.

נ.ב.

סליחה על הנימה... אני בדרך כלל לא כזאת.

רק שהיכולת של האישה והצורך שלה לדחוף קטנים יותר,

מה שגורם ליותר לידות מכשירניות סטטיסטית.ועלול לגרום למצוקה.

אי אפשר להתעלם מזה.

ולא צריך לסבול כאבים ולהיות מסכנה. זה הענין -בלי מסכנות. לנסות לשאת את הכאב ולתת לו משמעות,

סופסוף את מלווה את התינוק שלך החוצה, זה מעבר ומעברים הם מקומות שצר יותר בהם.

זה לא התחושה של להיות גיבורה אלא זה הטבע וככה זה וכנראה שה' שולח כוחות מתאימים. צריך להתכוונן לתדר.

שלום רות. בשעה טובה ולידה בריאה. הנכון בעיני הוא לא לשלול ולא להגיע עם החלטה חד משמעית. עדיף כמה שיותר בלי אפידורל כך הלידה יכולה להתקדם מהר יותר עם תרגילים נכונים. אבל אם הכאבים הם חזקים ביותר ואת מרגישה כבר קושי גדול אז כדאי לקחת. לי ברוך ה' יש 2 בנות בלידה הראשונה לקחתי אפידורל לאחר זירוז ולמעלה מ10 שעות צירים כך יכלתי ללדת ולנוח ופחות לכאוב. בלידה השניה שהיתה מהירה ברוך ה', לא הספקתי לקחת אפידורל הלידה היתה כואבת אבל אחריה הרגשתי מעולה.. בקיצור לא להינעל. והכי חשוב רגעי הלידה ממש קישור נפלא אל מקור הקודש.

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

נראה לי שאם לא יחזרו למסגרות אני בכל מקרה לא אשלח, גם ככה יש עוד ילדים בבית...

זה הכי טוב.
להחזיר למטפלת הישנה, ושוב להוציא ממטפלת ולהעביר לחדשה נשמע מסובך מידי...
וכל זה אחרי שהסתגל והיה בהפסקה בגלל מלחמה/חגים... זה מבלבל והוא פיצי.
אם את עדיין לא חוזרת לעבוד ויש לך אפשרות כלכלית ופיזית, אין שאלה בכלל, לטובתו תישארי איתו.
כשתחזרי לעבוד בע"ה תכניסי אותו בהדרגה למטפלת החדשה (וחסכת לו פה בלבול חוזר ממטפלת ישנה לחדשה ובמדינה שלנו לכי תדעי עוד מה יהיה...) בבטחה ובטוב. (ונקווה שעד אז תיגמר המלחמה)

הבעיה היא שיכול להיות שיחזרו רק למקומות עם מרחבים מוגנים, כלומר כשעדיין יהיו אזעקות, ואז הגדולים יחזרו ואני אחזור לעבודה, ואצטרך להחליט מה לעשות איתו.

אני בעיקר עצמאית, אז אני יכולה להחליט לעבוד פחות בזמן הזה, אבל זה יהיה לי קשה נפשית...

אבל אם ת עובדת, אין מה לעשות הוא צריך מסגרת...
כלומר אין לך ברירה כל כך, לשלוח אותו למפלת הראשונה וכשהיא תצא לחופשת לידה להעביר אותו בתיווך שלך ובשלבים שלא יהיה לו קשה.

גם הפרידה מהמטפלת הישנה חשובה, שיהיה תהליך כלשהו

לשלוח למטפלת בלי ממ''ד?

נראה לי זה ממש תלוי כמה אזעקות יש אצלכם.

אם מורידים את שיקול הממ''ד- נראה לי שבהחלט עדיף למטפלת החדשה.

אבל אם את גרה באזור שכן יש בו אזעקות, הייתי מחזירה למטפלת הרגילה. כי לשלוח למקום בלי ממ''ד זה סכנה ממש, ומקווה שתוך 3 שבועות המלחמה תיגמר.